לא מתלהב מכלום.

מקשה מאוד את החיים בפן החברתי. מרגיש מאוד אאוטסיידר. הכל רציני. אין רגש.

מה שכן, אני די משתשעמם בלימודים.

עצם זה שאתה לא רוצה את המצב הזה מספיק בשביל לשנות את החווית מציאות שלך ואת ההתנהגות שלך. למה? כי זה מה שאני רוצה זו התשובה... דהיינו תרצה לחוות דברים תאפשר להם לפעול עליך רגשית כי זה מה שאתה רוצה אתה לא רוצה להיות יבש אתה רוצה להיות חי אז תאפשר לעצך להיכנס לסיטואציה.. תאפשר לעצך להתלהב.. אז מה אם הייתה במלא דברים מגניבים.. אני עדיין רוצה להתרגש גם מהדברים הקטנים.. זו התפיסה שתתיר לך להתרגש גם מדברים לא גרנדיוזים.

אבל אולי אם תמצא אישה שמחה וקופצנית זה יעזור לך.

ראיתי חבר'ה במצב שאתה מתאר (אפילו על גבול הרובוטים) וזה עשה להם טוב ברמה אחרת.

אני חושב שהאדישות הזאת גם הורסת לי קשרים עם נשים. (אבל זה נושא לפורום אחר)

דווקא התרגעות ועמקות בסובב אותנו

יכול לפתוח לנו עולמות חדשים

@עוגי פלצת

אבל לי זה לא קרה בגלל שסף הרגש שלי עלה קומה.

זה פשוט ניתוק.

ואני בס"הכ בת 13.

אבל כלפי חוץ?

אני הבנדאם הכי רועש ומרוגש עלי אדמות...

גם בקטע הקיצוני...

סורי על הפלישה

סורי על הישירות

כמה שאלות שלדעתי כדאי לך לשאול את עצמך: 

האם לפני השירות הצבאי היית בעל אופי אחר? אתה זוכר את עצמך מתלהב יותר מחוויות בעבר?

האם אנשים שמכירים אותך טוב חושבים שהשתנית או שהיית כך מאז ומעולם?

יש אנשים או מצבים שאתה כן מתרגש? אולי חוויה אינטלקטואלית או ליודעת משהו שאולי לא מלהיב אחרים אבל אותך כן?

אולי אתה כן מתרגש אבל פחות מבטא?

מי אמר שהסביבה שלך חושבת עליך שאתה אדיש ושקט?

האם מפריע לך שאתה אדיש ושקט או שמפריע לך שאתה נתפס כאדיש וכשקט?

האם אתה נמצא בסביבת אנשים שמעניינים אותך/ שהיית רוצה להידמות להם/ שדומים לך/ בעלי רמה אינטלקטואלית או רגשית או דתית דומה?

התשובות לשאלות הללו חשובות לעצמך לבירור, זה משנה מאוד אם זה האופי שלך והיית רוצה להשתנות או שזהו סף ריגוש גבוה או דיכאון ו/או חוסר עניין באנשים שאתה נמצא איתם ייתכן למשל שאתה יותר חכם/ עמוק/ מתפלסף/ ליודעת מה מהם, ייתכן שאתה לומד תחום שלא מושך אותך וכו' וכו'

ואולי זה בכלל חסימה רגשית ולאו דווקא ריגוש יתר?

סליחה שאני מעלה ככה, ייתכן שאני טועה לגמרי, אבל בתחושה שלי אתה לא נוגע ממש בנקודה, לדעתי צריך לרדת ולגעת בשורש הדבר בכדי לטפל בו, לכל סיבה- פתרון אחר.

ממליצה לך לשתף אדם שמכיר אותך היטב ויש לו יכולת ניתוח וכמובן שאתה סומך עליו. 

כמו"כ לא יודעת מה התחומי עניין שלך, אם יש לך, אבל ממליצה לטפח אותם.

חושבת שפסיכולוג טוב יכול לעזור מאוד, בייחוד כשיש לך רצון לשינוי, בוודאי בזיהוי השורש אבל גם בהתמודדות ובתהליך.

ראיתי שכתבת שזה מפריע לך בקשר עם בנות, בתור בת אני חושבת שהיה יכול לעזור אם בחור היה פותח איתי ומשתף אותי בקושי הזה.

כמובן שלפני ואחרי הכל תפילה שיהיה לך טוב, שתמצא את עצמך, שיהיה לך את היכולת להרגיש ולבטא ומצא חן בעיני אלוקים ואדם. הרבה הצלחה!! מקווה שעזרתי במשהו...

אה, ושאלת אם מכירים את הסיטואציה, אני מכירה מהקשר אחר שלא זוהתה בו הסיבה האמיתית ומכאן הגעתי להעלאת האפשרויות/ הספקולציות השונות.

מה שאתה מתאר נראה ממש כמו תהליך התבגרות כפי שכתוב בספר. אני אישית הרגשתי את זה בתחילת השירות שלי...

להפסיק עם השטויות של התיכון ולהפוך לאדם רציני (מה גם שאתה מציין שעברת שירות צבאי משמעותי שיכל להאיץ את התהליך).

אם רק כלפי חוץ אתה נראה אדיש ושקט, אז כמו שאבא שלי אומר 'שים פס על העולם', אם זה גם בתחושה הפנימית שלך אז הייתי ממליצה לך לקחת פרויקט כזה שאתה מתעניין בו וללכת עליו בכל הכח

ב"הצלחה רבה!

לא ממצאת את עצמי, חיה רק כדי שהיום ייסתם.

חס ושלום, אין לי שום רצון להתאבד או משהו, אבל אם לפני חצי שנה הייתי פורחת, שמחה ומאושרת עכשו אני סתם מחייכת  כל היום אבל בפנוכו בדיכאון. ענק.

אם יש למישהו עצות- תעזרו בבקשה

אני בגיל מאוד קטן נחשפתי לכל מיני עומקים מטורפים בתורה, ושגדלתי יותר ויותר נהייתי פחות מתרגשת מכל דבר...

תנסה באמת לעשות עם עצמך עבודה יום יומית, בעיקר בשביל עצמך, 

תדבר עם ה' על זה, זה הכי טוב, אבל גם להיות במודעות עצמית, שאתה שייך לדבר הרבה יותר גדול ולא אדם קטן שמתלהב משטויות...

הדובר, הוא אביחי משהו (לא זוכרת) והוא מספר את סיפור חייו. ואיך השירות הצבאי שלו לימד אותו לייצר מין חומה סביב הלב ולהיות מודחק רגשית וכדומה(אני כמובן לא מדייקת. הוא מדבר עמוק, חכם, רציונאלי ומעניין בטירוף) 

תחפש בהידברות, אם אני לא טועה אביחי ומקווה שתמצא ואולי יביא לך לעזר..

גיליתי ספר ממש מדהים בעניין. ספר עבודה. קוראים לו "תנאי הנפש להשגת החסידות" רק יש בעיה אחת, אני לא יודע איפה אפשר להשיג. נראה לי שכבר לא מוציאים אותו.

אם עוברים הרבה דברים בחיים לפעמים הנפש מחסנת את עצמה מרגשות. שמא היא תתרגש מעט ותוציא הכל... אם עוד לא יצא לך לשחזר חוויות לפרטים עם אדם כלשהו או יועץ אוליי כדאי לחשוב על זה...

לפעמים נראה לנו שהכל בסדר ועברנו את זה כבר והכל מאחורינו אבל לא.

(וזה אני אומרת בתורא אחת שבזה לפסיכולוגיה פרוידית..)

לפעמים ישנה הדחקה מודעת או שאינה מודעת של דברים, שלמעשה סביבם הנפש שלנו מסתובבת, ואנחנו מסתבכים עם זה.

לא כתבת מהם החוויות הרגשיות החזקות שהיו לך בצבא. נשמע לי שזה קשור לקשרים חברתיים חזקים שאולי נפרדו ונפרמו בהשתנות התנאים והרקע.

בין אם זה הרקע ובין אם לא, ייתכן שלמעשה הינך מתגעגע לאותה המציאות שהייתה לך אז, ולכן דברים אחרים מאבדים מטעמם.

אם אכן זהו העניין, אין כאן כל כך 'העלאת סף הרגש', אלא יותר חוסר ספציפי וגעגוע לאותו הריגוש/החבר עצמו.

אם כן, לדעתי עליך 'לחפור' קצת עם עצמך באופן אמיתי ולבחון את תוכן הריגוש ההוא.

אם תחליט שאותה המציאות ואותו הקשר או הריגוש הינם טובים וחיוביים לך, ייתכן שתוכל לשחזר אותם באופנים שונים.

אך לעיתים תמצא שמשהו באותם הריגושים לא היה נכון, או היה מופרז. (לדוגמה: "תלות רגשית" באדם או בחבר. זו מציאות רגשית עמוקה מאוד שיוצרת חוויה אדירה לאורך זמן. לעיתים היא מסתבכת ומסתאבת והופכת לסבל עצמי או לזולת. לעיתים היא עלולה להיפסק באחת ואז האדם נשאר עם געגועים).

יכולות להיות סיבות רבות אחרות לכך שתבין שאותה המציאות לא הייתה נכונה/ בריאה.

אם זהו המצב, אז לפעמים צריך להבין שזוהי המציאות ושדווקא הריחוק מאותם ריגושים, הוא המצב הבריא כרגע.

תכל'ס, הבירור שלך עם עצמך חייב לבוא מתוך כנות ויושר עצמי, ואז תוכל להתקדם.

הדברים נכתבו מתוך ניסיון אישי, וגם אם אינם נכונים אצלך, אולי הם יעזרו לאחרים.

הצלחה רבה

או שהיו לך בצבא חיים סוערים, למשל כמסתערב, או כזה ששייך לצוות שהורס לאוייב את התוכניות שלו באמצעות שיבוש תוכניות או שיבוש תוכנות מחשב. או משהו אחר, שגורם לאותה התרגשות לאנשים שעוסקים בו.

אולי זה חסר לך, וזה אומר שאולי כדאי שתחזור לזה. אם לא דרך הצבא, אז דרך השב"כ, המוסד או המשטרה. אולי תהיה חוקר פרטי או עיתונאי חוקר? גם בעסקים אפשר להגיע להרבה התרגשות. גם להופיע לפני קהל, להיות זמר או קומיקאי יכול להיות מרגש מאוד [אם יש לך הכישורים המתאימים]. חשבת להיכנס להסברה או לפוליטיקה?

אולי תחום הלימודים שלך -- לא מתאים לך.

כל מה שאמרתי עד עכשיו, זאת אפשרות אחת,

האפשרות האחרת היא שאתה סובל מדיכאון. יתכן שכך זה נראה בהתחלה. יתכן שיעזור לך לרוץ מאראתונים. תוכנית ריצה מסודרת, יכולה לעזור במקרים קלים. אם זה עניין יותר רציני, עליך ללכת לפסיכולוג או לרופא פסיכיאטר טוב.

שיהיה לך בהצלחה. שתהיה בריא ושמח.

אין לך מה לדאוג חח אתה בחברה טובה

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

באמת תופעה ייחודית

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה