לא מתלהב מכלום.

מקשה מאוד את החיים בפן החברתי. מרגיש מאוד אאוטסיידר. הכל רציני. אין רגש.

מה שכן, אני די משתשעמם בלימודים.

עצם זה שאתה לא רוצה את המצב הזה מספיק בשביל לשנות את החווית מציאות שלך ואת ההתנהגות שלך. למה? כי זה מה שאני רוצה זו התשובה... דהיינו תרצה לחוות דברים תאפשר להם לפעול עליך רגשית כי זה מה שאתה רוצה אתה לא רוצה להיות יבש אתה רוצה להיות חי אז תאפשר לעצך להיכנס לסיטואציה.. תאפשר לעצך להתלהב.. אז מה אם הייתה במלא דברים מגניבים.. אני עדיין רוצה להתרגש גם מהדברים הקטנים.. זו התפיסה שתתיר לך להתרגש גם מדברים לא גרנדיוזים.

אבל אולי אם תמצא אישה שמחה וקופצנית זה יעזור לך.

ראיתי חבר'ה במצב שאתה מתאר (אפילו על גבול הרובוטים) וזה עשה להם טוב ברמה אחרת.

אני חושב שהאדישות הזאת גם הורסת לי קשרים עם נשים. (אבל זה נושא לפורום אחר)

דווקא התרגעות ועמקות בסובב אותנו

יכול לפתוח לנו עולמות חדשים

@עוגי פלצת

אבל לי זה לא קרה בגלל שסף הרגש שלי עלה קומה.

זה פשוט ניתוק.

ואני בס"הכ בת 13.

אבל כלפי חוץ?

אני הבנדאם הכי רועש ומרוגש עלי אדמות...

גם בקטע הקיצוני...

סורי על הפלישה

סורי על הישירות

כמה שאלות שלדעתי כדאי לך לשאול את עצמך: 

האם לפני השירות הצבאי היית בעל אופי אחר? אתה זוכר את עצמך מתלהב יותר מחוויות בעבר?

האם אנשים שמכירים אותך טוב חושבים שהשתנית או שהיית כך מאז ומעולם?

יש אנשים או מצבים שאתה כן מתרגש? אולי חוויה אינטלקטואלית או ליודעת משהו שאולי לא מלהיב אחרים אבל אותך כן?

אולי אתה כן מתרגש אבל פחות מבטא?

מי אמר שהסביבה שלך חושבת עליך שאתה אדיש ושקט?

האם מפריע לך שאתה אדיש ושקט או שמפריע לך שאתה נתפס כאדיש וכשקט?

האם אתה נמצא בסביבת אנשים שמעניינים אותך/ שהיית רוצה להידמות להם/ שדומים לך/ בעלי רמה אינטלקטואלית או רגשית או דתית דומה?

התשובות לשאלות הללו חשובות לעצמך לבירור, זה משנה מאוד אם זה האופי שלך והיית רוצה להשתנות או שזהו סף ריגוש גבוה או דיכאון ו/או חוסר עניין באנשים שאתה נמצא איתם ייתכן למשל שאתה יותר חכם/ עמוק/ מתפלסף/ ליודעת מה מהם, ייתכן שאתה לומד תחום שלא מושך אותך וכו' וכו'

ואולי זה בכלל חסימה רגשית ולאו דווקא ריגוש יתר?

סליחה שאני מעלה ככה, ייתכן שאני טועה לגמרי, אבל בתחושה שלי אתה לא נוגע ממש בנקודה, לדעתי צריך לרדת ולגעת בשורש הדבר בכדי לטפל בו, לכל סיבה- פתרון אחר.

ממליצה לך לשתף אדם שמכיר אותך היטב ויש לו יכולת ניתוח וכמובן שאתה סומך עליו. 

כמו"כ לא יודעת מה התחומי עניין שלך, אם יש לך, אבל ממליצה לטפח אותם.

חושבת שפסיכולוג טוב יכול לעזור מאוד, בייחוד כשיש לך רצון לשינוי, בוודאי בזיהוי השורש אבל גם בהתמודדות ובתהליך.

ראיתי שכתבת שזה מפריע לך בקשר עם בנות, בתור בת אני חושבת שהיה יכול לעזור אם בחור היה פותח איתי ומשתף אותי בקושי הזה.

כמובן שלפני ואחרי הכל תפילה שיהיה לך טוב, שתמצא את עצמך, שיהיה לך את היכולת להרגיש ולבטא ומצא חן בעיני אלוקים ואדם. הרבה הצלחה!! מקווה שעזרתי במשהו...

אה, ושאלת אם מכירים את הסיטואציה, אני מכירה מהקשר אחר שלא זוהתה בו הסיבה האמיתית ומכאן הגעתי להעלאת האפשרויות/ הספקולציות השונות.

מה שאתה מתאר נראה ממש כמו תהליך התבגרות כפי שכתוב בספר. אני אישית הרגשתי את זה בתחילת השירות שלי...

להפסיק עם השטויות של התיכון ולהפוך לאדם רציני (מה גם שאתה מציין שעברת שירות צבאי משמעותי שיכל להאיץ את התהליך).

אם רק כלפי חוץ אתה נראה אדיש ושקט, אז כמו שאבא שלי אומר 'שים פס על העולם', אם זה גם בתחושה הפנימית שלך אז הייתי ממליצה לך לקחת פרויקט כזה שאתה מתעניין בו וללכת עליו בכל הכח

ב"הצלחה רבה!

לא ממצאת את עצמי, חיה רק כדי שהיום ייסתם.

חס ושלום, אין לי שום רצון להתאבד או משהו, אבל אם לפני חצי שנה הייתי פורחת, שמחה ומאושרת עכשו אני סתם מחייכת  כל היום אבל בפנוכו בדיכאון. ענק.

אם יש למישהו עצות- תעזרו בבקשה

אני בגיל מאוד קטן נחשפתי לכל מיני עומקים מטורפים בתורה, ושגדלתי יותר ויותר נהייתי פחות מתרגשת מכל דבר...

תנסה באמת לעשות עם עצמך עבודה יום יומית, בעיקר בשביל עצמך, 

תדבר עם ה' על זה, זה הכי טוב, אבל גם להיות במודעות עצמית, שאתה שייך לדבר הרבה יותר גדול ולא אדם קטן שמתלהב משטויות...

הדובר, הוא אביחי משהו (לא זוכרת) והוא מספר את סיפור חייו. ואיך השירות הצבאי שלו לימד אותו לייצר מין חומה סביב הלב ולהיות מודחק רגשית וכדומה(אני כמובן לא מדייקת. הוא מדבר עמוק, חכם, רציונאלי ומעניין בטירוף) 

תחפש בהידברות, אם אני לא טועה אביחי ומקווה שתמצא ואולי יביא לך לעזר..

גיליתי ספר ממש מדהים בעניין. ספר עבודה. קוראים לו "תנאי הנפש להשגת החסידות" רק יש בעיה אחת, אני לא יודע איפה אפשר להשיג. נראה לי שכבר לא מוציאים אותו.

אם עוברים הרבה דברים בחיים לפעמים הנפש מחסנת את עצמה מרגשות. שמא היא תתרגש מעט ותוציא הכל... אם עוד לא יצא לך לשחזר חוויות לפרטים עם אדם כלשהו או יועץ אוליי כדאי לחשוב על זה...

לפעמים נראה לנו שהכל בסדר ועברנו את זה כבר והכל מאחורינו אבל לא.

(וזה אני אומרת בתורא אחת שבזה לפסיכולוגיה פרוידית..)

לפעמים ישנה הדחקה מודעת או שאינה מודעת של דברים, שלמעשה סביבם הנפש שלנו מסתובבת, ואנחנו מסתבכים עם זה.

לא כתבת מהם החוויות הרגשיות החזקות שהיו לך בצבא. נשמע לי שזה קשור לקשרים חברתיים חזקים שאולי נפרדו ונפרמו בהשתנות התנאים והרקע.

בין אם זה הרקע ובין אם לא, ייתכן שלמעשה הינך מתגעגע לאותה המציאות שהייתה לך אז, ולכן דברים אחרים מאבדים מטעמם.

אם אכן זהו העניין, אין כאן כל כך 'העלאת סף הרגש', אלא יותר חוסר ספציפי וגעגוע לאותו הריגוש/החבר עצמו.

אם כן, לדעתי עליך 'לחפור' קצת עם עצמך באופן אמיתי ולבחון את תוכן הריגוש ההוא.

אם תחליט שאותה המציאות ואותו הקשר או הריגוש הינם טובים וחיוביים לך, ייתכן שתוכל לשחזר אותם באופנים שונים.

אך לעיתים תמצא שמשהו באותם הריגושים לא היה נכון, או היה מופרז. (לדוגמה: "תלות רגשית" באדם או בחבר. זו מציאות רגשית עמוקה מאוד שיוצרת חוויה אדירה לאורך זמן. לעיתים היא מסתבכת ומסתאבת והופכת לסבל עצמי או לזולת. לעיתים היא עלולה להיפסק באחת ואז האדם נשאר עם געגועים).

יכולות להיות סיבות רבות אחרות לכך שתבין שאותה המציאות לא הייתה נכונה/ בריאה.

אם זהו המצב, אז לפעמים צריך להבין שזוהי המציאות ושדווקא הריחוק מאותם ריגושים, הוא המצב הבריא כרגע.

תכל'ס, הבירור שלך עם עצמך חייב לבוא מתוך כנות ויושר עצמי, ואז תוכל להתקדם.

הדברים נכתבו מתוך ניסיון אישי, וגם אם אינם נכונים אצלך, אולי הם יעזרו לאחרים.

הצלחה רבה

או שהיו לך בצבא חיים סוערים, למשל כמסתערב, או כזה ששייך לצוות שהורס לאוייב את התוכניות שלו באמצעות שיבוש תוכניות או שיבוש תוכנות מחשב. או משהו אחר, שגורם לאותה התרגשות לאנשים שעוסקים בו.

אולי זה חסר לך, וזה אומר שאולי כדאי שתחזור לזה. אם לא דרך הצבא, אז דרך השב"כ, המוסד או המשטרה. אולי תהיה חוקר פרטי או עיתונאי חוקר? גם בעסקים אפשר להגיע להרבה התרגשות. גם להופיע לפני קהל, להיות זמר או קומיקאי יכול להיות מרגש מאוד [אם יש לך הכישורים המתאימים]. חשבת להיכנס להסברה או לפוליטיקה?

אולי תחום הלימודים שלך -- לא מתאים לך.

כל מה שאמרתי עד עכשיו, זאת אפשרות אחת,

האפשרות האחרת היא שאתה סובל מדיכאון. יתכן שכך זה נראה בהתחלה. יתכן שיעזור לך לרוץ מאראתונים. תוכנית ריצה מסודרת, יכולה לעזור במקרים קלים. אם זה עניין יותר רציני, עליך ללכת לפסיכולוג או לרופא פסיכיאטר טוב.

שיהיה לך בהצלחה. שתהיה בריא ושמח.

אין לך מה לדאוג חח אתה בחברה טובה

יש! מתבטל לי המבחן!

אז זה אומר שיהיו או שלא יהיו ילדים בבית הכנסת?

(היו, יש ממ"ד תקני והכל בסדר).

התחשב בשנת אנשים עמלים

וגם מעניין מה יהיה בעבודה

(עושים הסבה מידית לעזרה לכוחות הבטחון בשעת חירום)

כי יד זה חג של גלות וטו של גאולה

ב. ביד זה היה רק מגננה, כמו בגלות. בטו גם התקפנו את האויב גם אחרי שנחנו מאויבינו.

ג. כל החגים בטו כשהלבנה מלאה. רק פורים ביד כי זה מראה שעדיין לא מלא כי גלות. שושן פורים מייצג את פורים של הגאולה כשהלבנה מלאה

א. זה לא קשור (ולדעת הרמב"ן שעיקר הנס נעשה לרוב עמ"י שבא"י שגרו בערים פרוזות, זה להיפך).

ב. נפל פחד על העמים בי"ג וזו לא הייתה מגננה אלא תקיפה.

ג. אם מראה מלא זו גאולה, מראה כמעט מלא זו לא גלות.

ואם כבר, פסח גם חל בי"ד-ט"ו, לכן אם רוצים לדמות את פורים זה לפסח, שהוא עדיין לא גאולה אלא השלב שלפניה- יציאה מהגלות.
 

אני לא חושב שיש הבדל מהותי בין י"ד לט"ו.

העיקר הוא שפורים זה חג שמסמל את הגלות והסכנות בה, את התשובה, ואת המעבר מגלות לגאולה בהמשך (כולל מקדש), בדרך מופלאה אבל טבעית, שצריך לזכור שהיא יד ה' גם אם שמו לא מוזכר. אבל זו גאולה למי שרצה, יש שבחרו להישאר בגלות, וזה גם מסר חשוב ללמוד.

נולד ב39.

מה זה, הוא קשיש רצח,

מתקופת הדינוזאורים

מהתקופה שהחיים היו בשחור לבן.

ששני קשישים בני 80 חיסלו קשיש בן 86.

כמו הרב זלמן מלמד, הרב דרורי, הרב פילבר, הרב טאו, הרב יעקב אריאל, הרב ולדמן, ועוד כמה (והרב דרוקמן היה מדריך שלהם וגדול מהם בכמה שנים)
 

כולם ילידי 38 39

אה, צופרים. רגע, יש אזעקה באמת או בדמיון שלי? אה, באמת. אוקיי אם זה טילים אפשר להישאר אדישים. אבל אולי זה חדירת מחבלים.

טוב, אולי באמת.

אז אם זה חדירת מחבלים אולי כדאי לקום ולעשות משו.

אה יש התרעה בפלאפון. אז זה טילים. אוקיי אפשר לחזור למיטה.

זה הגיע

לא שומעים אצלכם אזעקה בבית כנסת?

או שלא היה, הבנתי שהייתה אזעקה לפתיחה רק בחלק מהמקומות 

בס"ד.

כל כך הזכיר את מה שקרה בשמחת תורה לפני שנתיים+ !

היינו אז בבית הכנסת, ובאותה שעה (או סמוך מאוד אליה),

נשמעה אזעקה.

בשבת. וגם אז, לא שמענו.  הגיעה מישהי לעזרת נשים וסיפרה

שמתרחש משהו.

ייתכן שהגברים, או לפחות שליח הציבור שמע דבר מה,

כי פתאום התחיל לאמר תהילים.רו

מי שכנראה סיפר, היה פיליפיני של אחד מהמתפללים או

התושבים המבוגרים.

לפי החשבון שעולה מסדר עולם, דריווש השני שבימיו חודשה בניית בית המקדש - הוא בנה של אסתר מאחשורוש.

אמנם יש בעזרא ו' פסוק אחד, בסיכום בניין בית המקדש שבו מוזכרים שניהם וגם ארתחשסתא אבל כתוב "מלך פרס" ביחיד.

לפי הפשט הכוונה מלכי פרס - כורש שבימיו התחילה הבניה,דריוש שבימיו הסתיימה וארתחשסתא שבימיו בנו את חומות ירושלים.

אבל הגמרא דורשת על אותו אחד ששמו 'דריוש', 'ארתחשסתא' זה על שם המלכות (כמו 'פרעה' במצרים או 'אבימלך' בפלישתים) ונקרא גם 'כורש' כי כשר היה. לפי זה דריוש בנה של אסתר, נקרא גם 'כורש'. אבל זה לא 'כורש הגדול' המפורסם שנתן את הצהרת כורש.

לפי סדר עולם ומובא בגמרא דריוש הפרסי (שמופיע בפרקים ה-ו בעזרא ובחגי וזכריה) הוא עצמו ארתחשסתא (פרק ז' ואילך בעזרא) מפורש בסד"ע ובגמ' שהוא המלך שאחרי אחשורוש.

רש"י כותב (זה לא מפורש בבריתא) שהוא הבן של אסתר ואחשורוש. לפי זה הוא יהודי ע"פ ההלכה, למרות שאין בכתובים שמץ של התייחסות לכך.

רק ארמוז שחז"ל ראו את הבנייה האמיתית של בית שני לא בבניה הפיסית, אלא בהקמת כנסת הגדולה בידי עזרא.
 

ולכן בחזל ארתחששסתא מתואר כדריווש בונה המקדש.

וארמוז לך סוד גדול, בהיותך בן 166 תדענו (וזה אשמורה בלילה)

כמובן שפשט הכתוב (כפי שמציין בעל המאור בר"ה ורבים ממפרשי התנ"ך) שארתחשסתא הוא מלך נוסף.

(בכלל לפי המקובל בהסטוריונים היו לפרס-מדי עשרה מלכים שמלכו מעל 200 שנה. שונה מאוד מהדרך של סדר עולם שהיו רק ארבע מלכים שמלכו 52 שנה)

העולם 6000 שנה בגלל "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול" ויומו של ה אלף שנה והעולם הידוע לנו שבוע.

אבל יש המשך לפסוק "ואשמורה בלילה".

לילה לפי הרמבן בהיסטוריה זה 500 שנה חצי מאלף מיממה.

אשמורה היא שליש מלילה.

שליש מ500 זה 166.

כלומר יש עוד 166 שהם בכלל אשמורה בלילה ולא נספרות בתוך ה6000 שנה הווי עלמא.

הם קרו דווקא בזמן שבין השראת השכחנה לבין גלות השכינה. מדובר לפי הרב קוק בשני עידנים שונים של ההיסטוריה. וכנראה לא הצליחו להיות מולחמים והשאירו מרווח ריק של 166 שנה שנשכחות

יש הצעה שחזל עשו זאת בכוונה כדי שלא נוכל לחשב את הקץ הסודי בספר דניאל.

לא סביר שחזל לא ידעו שהתקופה הפרסית היתה 220 שנה ולא 50.

מה גם שמוזכרים בתנך יותר מ4 מלכים לפרס.

בכל מקרה זה נטגע למניין שנות העולם ולא רק לסדר עולם.

ללא התירוץ של אשמורה בלילה, לא מובן למה אנו בשנת 5786 ולא בשנת 5786+166

עם השם הזה. יש סיכוי שאני אהיה יעד לחיסול 🤯

אבל אם צריך לחפש חשדות:

1. שקע טעינה נראה לי נפתח לא נכון

2. אקדח טעינה אמור להיראות אחרת (אלא אם כן הבעלים עשה שינויים)

3. האות e במילים model x וכן בtexas יכולה להיות טעות של ai אבל זה לא מובהק, וצריך להשוות מול תמונה אחרת.

בעוד שכתוב שסן אנטוניו למערב.

מה גם שסן אנטוניו לזכרוני נמצאת על שפת הים בחוף המערבי של ארהב ואי אפשר לסוע אליה ממערב למזרח, כי זה לסוע מתוך הים😅

אלמנטרי, ווטסון

אולי זה סתם בשביל הקטע.

וגם לא רואים את ההשתקפות שלו על הרכב

ויקיפדיה

אולי פה זה פחות קהל היעד אבל ממש בא לי שזה יצא לפועל

בס"ד

גם "דוסים" גם שהם משווקים מוצר "נגד האנושות" - לא נשמע טוב!

דורש יותר מדי השקעה ולכן לא עושה זאת, אולי ראוי אבל אין לי כח.

מה שכן, בקבוקי זכוכית ופלסטיק אני מפריד כי זה קל ועיתונים לרוב למחזור מאותה סיבה שזה קל.

וממחזרים כמעט הכל (כמעט - בקבוקי חלב לא מקפידים למחזר).

את בקבוקי הפלסטיק (30 אג') למחזור אוספים במהלך השבוע, ותורמים -  ביום שישי בבוקר לוקח את השקיות עם הבקבוקים אדם אחד שמחלק את "ישראל היום" בשישי מוקדם בבוקר בבתים.   

לפעמים אני אזרוק קרטון למחזור נייר כי הפח הירוק מלא.

הכל ביחד לאותו פח

אז החלטנו להפריד. אם לא היה קרוב לא היינו טורחים

שם הצמע של פעם, לפחות חצי ממנו.