לא מתלהב מכלום.

מקשה מאוד את החיים בפן החברתי. מרגיש מאוד אאוטסיידר. הכל רציני. אין רגש.

מה שכן, אני די משתשעמם בלימודים.

עצם זה שאתה לא רוצה את המצב הזה מספיק בשביל לשנות את החווית מציאות שלך ואת ההתנהגות שלך. למה? כי זה מה שאני רוצה זו התשובה... דהיינו תרצה לחוות דברים תאפשר להם לפעול עליך רגשית כי זה מה שאתה רוצה אתה לא רוצה להיות יבש אתה רוצה להיות חי אז תאפשר לעצך להיכנס לסיטואציה.. תאפשר לעצך להתלהב.. אז מה אם הייתה במלא דברים מגניבים.. אני עדיין רוצה להתרגש גם מהדברים הקטנים.. זו התפיסה שתתיר לך להתרגש גם מדברים לא גרנדיוזים.

אבל אולי אם תמצא אישה שמחה וקופצנית זה יעזור לך.

ראיתי חבר'ה במצב שאתה מתאר (אפילו על גבול הרובוטים) וזה עשה להם טוב ברמה אחרת.

אני חושב שהאדישות הזאת גם הורסת לי קשרים עם נשים. (אבל זה נושא לפורום אחר)

דווקא התרגעות ועמקות בסובב אותנו

יכול לפתוח לנו עולמות חדשים

@עוגי פלצת

סורי על הישירות

כמה שאלות שלדעתי כדאי לך לשאול את עצמך: 

האם לפני השירות הצבאי היית בעל אופי אחר? אתה זוכר את עצמך מתלהב יותר מחוויות בעבר?

האם אנשים שמכירים אותך טוב חושבים שהשתנית או שהיית כך מאז ומעולם?

יש אנשים או מצבים שאתה כן מתרגש? אולי חוויה אינטלקטואלית או ליודעת משהו שאולי לא מלהיב אחרים אבל אותך כן?

אולי אתה כן מתרגש אבל פחות מבטא?

מי אמר שהסביבה שלך חושבת עליך שאתה אדיש ושקט?

האם מפריע לך שאתה אדיש ושקט או שמפריע לך שאתה נתפס כאדיש וכשקט?

האם אתה נמצא בסביבת אנשים שמעניינים אותך/ שהיית רוצה להידמות להם/ שדומים לך/ בעלי רמה אינטלקטואלית או רגשית או דתית דומה?

התשובות לשאלות הללו חשובות לעצמך לבירור, זה משנה מאוד אם זה האופי שלך והיית רוצה להשתנות או שזהו סף ריגוש גבוה או דיכאון ו/או חוסר עניין באנשים שאתה נמצא איתם ייתכן למשל שאתה יותר חכם/ עמוק/ מתפלסף/ ליודעת מה מהם, ייתכן שאתה לומד תחום שלא מושך אותך וכו' וכו'

ואולי זה בכלל חסימה רגשית ולאו דווקא ריגוש יתר?

סליחה שאני מעלה ככה, ייתכן שאני טועה לגמרי, אבל בתחושה שלי אתה לא נוגע ממש בנקודה, לדעתי צריך לרדת ולגעת בשורש הדבר בכדי לטפל בו, לכל סיבה- פתרון אחר.

ממליצה לך לשתף אדם שמכיר אותך היטב ויש לו יכולת ניתוח וכמובן שאתה סומך עליו. 

כמו"כ לא יודעת מה התחומי עניין שלך, אם יש לך, אבל ממליצה לטפח אותם.

חושבת שפסיכולוג טוב יכול לעזור מאוד, בייחוד כשיש לך רצון לשינוי, בוודאי בזיהוי השורש אבל גם בהתמודדות ובתהליך.

ראיתי שכתבת שזה מפריע לך בקשר עם בנות, בתור בת אני חושבת שהיה יכול לעזור אם בחור היה פותח איתי ומשתף אותי בקושי הזה.

כמובן שלפני ואחרי הכל תפילה שיהיה לך טוב, שתמצא את עצמך, שיהיה לך את היכולת להרגיש ולבטא ומצא חן בעיני אלוקים ואדם. הרבה הצלחה!! מקווה שעזרתי במשהו...

אה, ושאלת אם מכירים את הסיטואציה, אני מכירה מהקשר אחר שלא זוהתה בו הסיבה האמיתית ומכאן הגעתי להעלאת האפשרויות/ הספקולציות השונות.

מה שאתה מתאר נראה ממש כמו תהליך התבגרות כפי שכתוב בספר. אני אישית הרגשתי את זה בתחילת השירות שלי...

להפסיק עם השטויות של התיכון ולהפוך לאדם רציני (מה גם שאתה מציין שעברת שירות צבאי משמעותי שיכל להאיץ את התהליך).

אם רק כלפי חוץ אתה נראה אדיש ושקט, אז כמו שאבא שלי אומר 'שים פס על העולם', אם זה גם בתחושה הפנימית שלך אז הייתי ממליצה לך לקחת פרויקט כזה שאתה מתעניין בו וללכת עליו בכל הכח

ב"הצלחה רבה!

אני בגיל מאוד קטן נחשפתי לכל מיני עומקים מטורפים בתורה, ושגדלתי יותר ויותר נהייתי פחות מתרגשת מכל דבר...

תנסה באמת לעשות עם עצמך עבודה יום יומית, בעיקר בשביל עצמך, 

תדבר עם ה' על זה, זה הכי טוב, אבל גם להיות במודעות עצמית, שאתה שייך לדבר הרבה יותר גדול ולא אדם קטן שמתלהב משטויות...

הדובר, הוא אביחי משהו (לא זוכרת) והוא מספר את סיפור חייו. ואיך השירות הצבאי שלו לימד אותו לייצר מין חומה סביב הלב ולהיות מודחק רגשית וכדומה(אני כמובן לא מדייקת. הוא מדבר עמוק, חכם, רציונאלי ומעניין בטירוף) 

תחפש בהידברות, אם אני לא טועה אביחי ומקווה שתמצא ואולי יביא לך לעזר..

גיליתי ספר ממש מדהים בעניין. ספר עבודה. קוראים לו "תנאי הנפש להשגת החסידות" רק יש בעיה אחת, אני לא יודע איפה אפשר להשיג. נראה לי שכבר לא מוציאים אותו.

אם עוברים הרבה דברים בחיים לפעמים הנפש מחסנת את עצמה מרגשות. שמא היא תתרגש מעט ותוציא הכל... אם עוד לא יצא לך לשחזר חוויות לפרטים עם אדם כלשהו או יועץ אוליי כדאי לחשוב על זה...

לפעמים נראה לנו שהכל בסדר ועברנו את זה כבר והכל מאחורינו אבל לא.

(וזה אני אומרת בתורא אחת שבזה לפסיכולוגיה פרוידית..)

לפעמים ישנה הדחקה מודעת או שאינה מודעת של דברים, שלמעשה סביבם הנפש שלנו מסתובבת, ואנחנו מסתבכים עם זה.

לא כתבת מהם החוויות הרגשיות החזקות שהיו לך בצבא. נשמע לי שזה קשור לקשרים חברתיים חזקים שאולי נפרדו ונפרמו בהשתנות התנאים והרקע.

בין אם זה הרקע ובין אם לא, ייתכן שלמעשה הינך מתגעגע לאותה המציאות שהייתה לך אז, ולכן דברים אחרים מאבדים מטעמם.

אם אכן זהו העניין, אין כאן כל כך 'העלאת סף הרגש', אלא יותר חוסר ספציפי וגעגוע לאותו הריגוש/החבר עצמו.

אם כן, לדעתי עליך 'לחפור' קצת עם עצמך באופן אמיתי ולבחון את תוכן הריגוש ההוא.

אם תחליט שאותה המציאות ואותו הקשר או הריגוש הינם טובים וחיוביים לך, ייתכן שתוכל לשחזר אותם באופנים שונים.

אך לעיתים תמצא שמשהו באותם הריגושים לא היה נכון, או היה מופרז. (לדוגמה: "תלות רגשית" באדם או בחבר. זו מציאות רגשית עמוקה מאוד שיוצרת חוויה אדירה לאורך זמן. לעיתים היא מסתבכת ומסתאבת והופכת לסבל עצמי או לזולת. לעיתים היא עלולה להיפסק באחת ואז האדם נשאר עם געגועים).

יכולות להיות סיבות רבות אחרות לכך שתבין שאותה המציאות לא הייתה נכונה/ בריאה.

אם זהו המצב, אז לפעמים צריך להבין שזוהי המציאות ושדווקא הריחוק מאותם ריגושים, הוא המצב הבריא כרגע.

תכל'ס, הבירור שלך עם עצמך חייב לבוא מתוך כנות ויושר עצמי, ואז תוכל להתקדם.

הדברים נכתבו מתוך ניסיון אישי, וגם אם אינם נכונים אצלך, אולי הם יעזרו לאחרים.

הצלחה רבה

או שהיו לך בצבא חיים סוערים, למשל כמסתערב, או כזה ששייך לצוות שהורס לאוייב את התוכניות שלו באמצעות שיבוש תוכניות או שיבוש תוכנות מחשב. או משהו אחר, שגורם לאותה התרגשות לאנשים שעוסקים בו.

אולי זה חסר לך, וזה אומר שאולי כדאי שתחזור לזה. אם לא דרך הצבא, אז דרך השב"כ, המוסד או המשטרה. אולי תהיה חוקר פרטי או עיתונאי חוקר? גם בעסקים אפשר להגיע להרבה התרגשות. גם להופיע לפני קהל, להיות זמר או קומיקאי יכול להיות מרגש מאוד [אם יש לך הכישורים המתאימים]. חשבת להיכנס להסברה או לפוליטיקה?

אולי תחום הלימודים שלך -- לא מתאים לך.

כל מה שאמרתי עד עכשיו, זאת אפשרות אחת,

האפשרות האחרת היא שאתה סובל מדיכאון. יתכן שכך זה נראה בהתחלה. יתכן שיעזור לך לרוץ מאראתונים. תוכנית ריצה מסודרת, יכולה לעזור במקרים קלים. אם זה עניין יותר רציני, עליך ללכת לפסיכולוג או לרופא פסיכיאטר טוב.

שיהיה לך בהצלחה. שתהיה בריא ושמח.

אין לך מה לדאוג חח אתה בחברה טובה

האישיות שלי היא פלסטיק שעולה 3₪ מax

יום הרווקים. הרווקו תגם?

אבל יאללה, לקחתי. למה לא

במהות הוא מצד אחד חג אבל מצד שני יום חול שאפשר לבחור את התוכן שלו.

לעצור

לעשות חשבון נפש

לקבל החלטות חדשות

לחיות בלי שכל 🙈

היום צעקתי על בתי כך ששמעתי את דלתות השכנים נסגרות בדיסקרטיות.

(גם החלונות). הפצתי המון המון חושך. ניסיתי להדליק נר אבל לא הצלחתי כי הידיים שלי

רעדו מרוב כעס ועצבים..... הכי נורא שהיא לא היתה אשמה, המסכנה. זו היתה פשוט

הצטברות של דברים שנחתו עליה פתאום בלי הכנה מוקדמת (אני תמיד עושה דברים

בלי הכנה מוקדמת, זה היחודיות שלי.....)

ראש השנה לאמונה ולאוןמה הישראלית (לפחות כך הנתיבות שלום ראה את זה)

הזה שונה ואני יכולה להגר אליו במהירות האפשרית.

בעברי חורבן,

בהווה בנייה, תיקון והתחדשות

הכנות, קניות, הוצאות כספיות, טרחה רבה?

עם הכל ולא להספיק הכל. שינוי מהשגרה וכו' וכו' וכו'.....

ראש השנה נורא מלחיץ אותי. כבד. שלא אכוון מה שצריך לכוון

שלא ארגיש מה שצריך להרגיש. שהתפילה תהיה חיצונית ולא אמיתית.

ביום כיפור אני יותר רגועה וזה ה כ י מלחיץ אותי!

כולן בבית הכנסת מתייפחות נוראות ואני בבחינת

היוצא מהכלל המאשר את הכלל.....nada!

חייבת לספר לכם איך נפתרה הבעיה....

משום מה, לקראת סוף מוסף (אם אני זוכרת נכון) עלה בי

מן הרהור מבעית שאולי בנעליים שלי יש שמץ של עור...

אלו נעליים נחמדות שקניתי לפני כשנתיים לא בהרבה

כסף (מאה +), הן תוצרת איטליה ולכן כנראה הן מחזיקות

מעמד יפה למרות שאינן עשויות מעור...כלומר...

ומשום מה, כפי שכתבתי, פתאום חשבתי באמצע התפילה

שעצם העובדה שהן עדיין נראות כל

כך טוב כמעט כמו ביום הקנייה, אז

אז... אמא'לה!... אולי...?!

קצת ניחמתי את עצמי שבתור אדם עם נרווים וגם היסטרי

לא קטן - אז די מתאים לי לחשוב כך...

קצת שכחתי מזה, ונזכרתי שוב לפני נעילה (תפילת נעילה

הכוונה.....). התיישבתי ובדקתי את הנעליים

ולמרבה הזוועה, מצאתי רצועת עור (כך זה נראה) צרה ומשובחת, בחלק

העליון של הנעל. מבפנים...

הרגשתי שאני או טו טו לפני התקפת לב,

אירוע מוחי או משהו דומה...

(למזלי (סד"ש?), הבן שהיה בבית השאיר את נעלי

הבית הסינתטיות שלו וכך יכלתי לדדות לבית הכנסת.

(האפשרות האחרת היתה להגיע לבית הכנסת יחפה,

או בכלל לא...).

ובכיתי. אוהו בכיתי. כל הדרך....

עד עכשיו לא התאוששתי מזה.

"משל לעבד שהגיש לאדונו קיתון מים

והוא שפך לו את זה חזרה בפניו...."

אבל אצלי זה הוקדם קצת.....

אולי היה בזה חסד; רצית דמעות?...

בבקשה!

אף פעם אף פעם לא קרה לי דבר כזה.

וזה, יחד עם המתח של יום כיפור, אי היכולת

להתחבר ממש לתפילה כפי שרציתי וכו', הצטרף לדברים נוספים

שהצטברו, וגרם לכך שאת המים האלה

שנשפכו עלי חזרה מלמעלה, שפכתי על בתי

המסכנה.... הייתי חייבת שעוד מישהו ישתתף

אתי בקטסטרופה!

לא אספר לכם לאן היא ברחה, למה שהפורום

הזה הוא כל כך לאומי אדוק...

רמז קטן: לא לצפת.

סליחה על האריכות. עדיין מזועזעת.

חג סוכות שמח לכולכם!!!

באמת.

תודה שהקשבתם.

אבל את שבועות אני אוהבת בגלל עוגות הגבינה שאיני יכולה לעמוד בפניהן

(ואחרי שסיימתי כמה כאלו, גם לשבת לא.....)

שהיו זוכים לתגובות מזועזעות.....

אחד מבני המשפחה אמר לי את זה ודי נחרדתי. לא כי

זה למעלה מהשגתי אלא שאני רוצה לעצמי ולהם שהכל

ילך פיקס! יורגש פיקס! יוחגג פיקס! וכו' וכו'....

שמחה, נתינה, ביחדנס

אני אוהבת אנשים ואוהבת לתת

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

למשל- פרוצדורה ניתוחית בבי"ח היא פלצבו יותר חזק מכדורים שרופא נותן, או מסשן לא חודרני קצר של משהו.

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

של שיטה שבגדול הרעיון שלה זה לא לאכול. אלא "לאכול מהאוויר".

טוב, מסתבר שהגוף מאמין לזה. לא יודע אם לימים שלמים אבל זה מספיק בשביל השלוש שעות של סוף הצום.

הידיעה שעוד מעט יהיה מותר לאכול,

היא הפלצבו הטוב בעולם...

היה נוטה לקרוס סביב 16:00-17:00.

אמורא אחד נחלש ביום כיפור עד שהוצרך לאכול. ברגע שהתירו לו, התחזק וכבר לא נצרך

חשוב לקחת את הכדור הנ"ל עם 2 כוסות מים כל שעה עגולה (חשוב להיות מדוייקים!)

וכוס מים נוספת כל חצי שעה עגולה

למשך 5-6 שעות לפני כניסת הצום.

סגולה בדוקה ומנוסה

גם השתדלתי לשתות כ2 ליטר מים לאורך היום, וגם נשנשתי כמה צימוקים מידי פעם, וגם לקחתי צומקל ליתר ביטחון ולסגולה להצלחה

הפלצבו הזה עוזר לי, אז למי אכפת...

35 שקל "חיסכון" זה לא מה שיעשה אותי עשיר יותר. לעבור צום בקלות, לעומת זאת, שווה לי יותר.

זה הצריכה של אדם בוגר במזגן (אפילו מינימלית)

צריך לשתות יותר כדי שהגוף יגיע רווי לגמרי בנוזלים.

לא להעמיס יותר מדי.

אבל לדעתי לפחות 3-4 ליטר מים

אני שותה יותר...

כי 1.5×1.5, ועוד כוסות מחוץ לבקבוקים, ועוד צלחת מרק

90% מהקושי בצום זה חוסר בנוזלים.

בבית הכנסת וזה לא כל כך נעים.....

ונגועים. מאז אנו לא משתמשים למרות שאנו מאוד אוהבים אותם.

במידה וכן משתמשים בהם, הוא מסביר איך לבדוק. זה קצת בדיעבד נדמה לי.

אני סומכת עליו.

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

אבל זו רעה חולה במובן זה שמאוד קשה לקום בבוקר, כמובן.

ומפסידים הרבה. גם לא מתפללים בזמן. זה לא טוב.

אלה המהודרים; מהערב עד הבוקר. נטו.

תודה.

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד