1. דוס כבד - מחוייב לתורה שבכתב ובעל פה ללא הנחות. מנותק לגמרי מהעולם הזה והמציאות סביבו מתוך בחירה.
2. דוס -  מחוייב לתורה שבכתב ובעל פה ללא הנחות. מנותק לגמרי מהעולם הזה והמציאות סביבו בגלל חינוך.
3. תורני - מחוייב לתורה שבכתב ובעל פה ללא הנחות. מחובר במידה מסויימת לעולם הזה והמציאות שסביבו ומוצא שם את החיבור ל-ה' (אני כאן)
4. דתי לאומי - תינוק שנשבה, בד"כ, שעדיין מאמין (בגלל חינוך או התנייה פסיכולוגית) בקדושת המדינה וסממניה ("אתחלתא דגאולה" - ה' ירחם!) וזאת למרות הסתירות לפנים שהוא מקבל הן מה' והן מאותה המדינה. קשר כזה או אחר לתורת ישראל, עם רמת מחוייבות במידות שונות להלכה (ראה בגוגל "סמס בשבת", "טבילת רווקות" וכ"ד). 
5. דתי - זיקה כלשהי לתורה ולמצוות, בגלל חינוך, מסורת או שיוך חברתי. מחוייבות היא מילה גסה - יותר הזדהות.

את, אני מניח, מסכימה?

@נפש חיה.

מישהו חכם לימד אותי
שלזרום עם החיים
עדיף מלהילחם איתם.

[ותודה לו]

ועוד דבר

ממעמקים את מסתכלת בזווית שונה מאשר כשאת על הגובה
מכל מיני בחינות.



ולגבי הסטיגמות?

יהודים יראים. 
ועם לב חם.

ונשמה טהורה.

וזהו בערך.
אני מסכימה שיש רזולוציות ואני לא מבטלת אותן בכלל!
 

אבל
לפעמים חבל להיכנס אליהן ולבזבז אנרגיה על עוד תגובה או ההוא שכתב משהו שמציק בעין.

יש כאן אנשים מקסימים. באמת.
אם הייתי נותנת לעצמי לשפוט אותם לפי כל דבר
הייתי מפסידה.

לא ככה?...

וחוכמת חיים לא קשורה דוקא לנשואים 

הבעיה היא שאני לא טובה בליישם את זה... אני כבדה....

ואני פעם גם הייתי קצת כזאת.

אבל לימדו אותי  [החיים, והמקום שאני באה ממנו, ובעוד הזדמנויות]
להיות פתוחה
ולהכיל
ולשמוח
ולחייך
גם כשזה לא בדיוק "בול" אנחנו 

אחרי הכל
אנחנו חיים בעולם הזה
ואנחנו אחראים להרגיש טוב ולבחור בכך יום יום.
אם נבחר להרגיש טוב- ונחייה ככה-

הטוב הזה ימשוך עוד.

וזה נכון!

[אני אצא כופרת אם אגיד שלא צריך רבנית ימימה ושות' בשביל הידיעה הזאת?...]


תתחילי קלילות- להנות לדברים קלילים
לצחוק משטויות
לשהות במקומות יפים
לעשות מה שאת אוהבת

ולזכור שאנחנו פה בשביל רצון השם.
אבל הוא ברא בריות ואילנות טובים-
להנות בהן בנ"א....

אני כבר נשואה, אז בעיקר מי שסובל זה בעלי [וגם אשתו כמובן]

את לגמרי צודקת, הסכמתי איתך גם קודם, אבל זאת עבודה חיים ליישם את זה.

ואהבתי את ההגדרה הכופרת 

ו-כן, העולם היה משעמם אם כולנו היינו אותו דבר

או אמת חלקית משולבת.

אמת שנאמרת בצורה חלקית יכולה להיות פרובוקציה בעיני מישהו אחר.

מושג שתואר במילים חלקיות, מבטא צד אחד של האמת, צד חלקי. דווקא אותו הצד יכול "ללחוץ על הכפתורים" הלא נכונים אצל מישהו - הווה אומר ליצור פרובוקציה. 

ראה למשל דוגמא של דובר הבית הלבן וביטויו לגבי השואה.

אני הבעתי את דעתי על דעתך לא כפתח לדיון 
אלא כתהיה
אם זהו קו המחשבה ושלך אני לא רואה טעם לדון איתך כי אני סבור שהקמת המדינה היא התחלתה דגאולה [ה' ירחם] וזאת בניגוד אליך ויתרה מזאת אמרת שיש צד בדברייך שבא להתסיס 
אז
שיבושם לך

א. לא להתסיס - לעורר מחשבה (חסר סיכוי, כנראה).

ב. לא דעתי. דעת גדולים וחשובים ממני הקטן. למשל: 

אתחלתא דגאולה – חב"דפדיה

שיטת "אתחלתא דגאולה", המכריזה על החשך כפול ומכופל של זמן הגלות כאור - היא אחד הדברים שמעכבים את הגאולה ומאריכים את קץ הגלות; הגאולה של שקר אינה נותנת לגאולה האמיתית להתגלות.

על כל אלו ההופכים חושך הגלות לאור - לדעת, שדעות כוזבות אלו המיטו בעבר אסונות על עם ישראל, כי בכל תקופה שהיו תנועות משיחיות אשר טענו שהגאולה התחילה - הביא הדבר לצרות צרורות, וגם עתה מביא הדבר להחמרת קושי הגלות ר"ל.

הלזה "עצמאות" יקרא?

אפילו היהודי העני ומרוד מעיירה קטנה ברוסיה פולין או גליציה, שלא ידע איזה גזירה חדשה עומדת להיגזר עליו בכל יום, היה בנפשו פנימה גאה ביהדותו, וגם כשיצא לרחוב וראה את השוטר הגוי ופחד ממנו... בכל זאת ידע שרק גופו בגלות, אבל נשמתו איננה בגלות, וידע שהגוי הוא גוי והיהודי הוא יהודי. אבל לאידך גיסא - בארץ הקדש, עומדים המנהיגים בביטול כלפי הגוי, ומפחדים לומר לו שארץ ישראל ניתנה לנו על ידי הקב"ה, ומפחדים למצות את הדין עם הגוים המתפרעים, ותלויים בחסדי הגוים לכסף ונשק וכדומה - ולכל זה קורים "עצמאות", אתחלתא דגאולה...

דוקא כשנאמר לחושך - חושך, שנדע שנמצאים אנו בגלות, גם בהיותנו יושבים בארץ הקדש, דוקא אז נזכה לראות ולומר לאור - אור, כי תתחזק האמונה והצפיה לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, אשר הצפיה לביאתו והחיזוק באמונה זו תקרב ותמהר את הגאולה.

(רובו ככולו של פרק זה הוא תמצית פרק הראשון של הספר "דעת תורה בעניני המצב בארץ הקדש" להרב ש. ד. וולפא. והוא מיוסד על אגרות ושיחות שונות של הרבי, וביניהם: אג"ק ו עמ' קכא. יג עמ' שנד. לקו"ש ה עמ' 49. טו עמ' 491. עמ' 493. יט עמ' 533).

מקור 1-הרב מלמד
מקור 2-אתר בית הלל(דברי הרמב"ם
מקור 3-אתר ישיבה
1)בהקמת המדינה הוסרה חרפת הגלות. דורות על דורות נדדנו בגלות, עברנו השפלות איומות, שוד ורצח. היינו ללעג וקלס בגויים, נחשבנו כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד למכה ולחרפה. זרים אמרו לנו, אין לכם עוד תוחלת ותקווה. זה היה מצב של חילול ה' נורא, מפני ששמו של הקב"ה נקרא עלינו, וכשאנו מתבזים גם שמו של הקב"ה נעשה מחולל בגויים (עי' יחזקאל לו).

נביאי ישראל התנבאו בשם ה': "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם" (יחזקאל לו, כד). "וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם" (ישעיהו סה, כא). "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ" (ירמיהו לא, ד). "וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר. וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ" (יחזקאל לו, לד-לה). "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱלֹוהֶיךָ" (עמוס ט, יד-טו).

אבל אחר שעברו כל כך הרבה שנים, ודבר ה' לא התקיים, התגבר חילול ה' בעולם, ושונאי ישראל כבר גמרו בדעתם כי אבד הסיכוי שעם ישראל יחזור לארצו. ואף חז"ל הפליגו מאוד בנס קיבוץ הגלויות עד שאמרו: "גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים פח, א). והנה אירע הנס, דבר ה' קם. והיה זה קידוש ה' גדול ונורא, שהלך והתעצם במלחמת ששת הימים, עת שחררנו את ירושלים והערים הקדושות שביהודה ושומרון.

תהליך זה של קיבוץ הגלויות והפרחת השממה, שקיבל דחיפה עצומה בעת הקמת המדינה, הוא התחלת הגאולה. וכפי שאמר רבי אבא (סנהדרין צח, א): "אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו, ח): וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". ופירש רש"י: "כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר".

ואמנם עדיין יש דברים רבים לתקן, לצערנו לא זכינו לחזור בתשובה שלימה ולעלות כולנו לארץ ישראל. אבל כבר לימדונו חז"ל (סנהדרין צח, א) שיש גאולה של 'אחישנה' על ידי חזרה בתשובה שלימה,  ויש גאולה של 'בעיתה' דרך תהליכים טבעיים. היינו שגם אם ישראל לא יחזרו בתשובה, כשיגיע הקץ, יתחילו תהליכים טבעיים, שיהיו מלווים בסיבוכים ויסורים קשים, שיגרמו לעם ישראל לחזור לארץ ולבנותה, וכך נתקדם שלב אחר שלב עד הגאולה השלימה. יסורים אלו שדוחפים את תהליך הגאולה הם חבלי משיח. וככל שנתחזק יותר בישוב הארץ ונחזור בתשובה שלימה, כך יתמתקו חבלי משיח ויבואו לנו החבלים בנעימים (עפ"י דברי הגר"א בקול התור). ועל גאולה בדרך זו אמרו חכמים (ירושלמי ברכות פ"א ה"א): "כך היא גאולתם של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת".

וכן מבואר בתורה ובנביאים, שסדר הגאולה כך הוא: בתחילה תהיה תשובה קטנה, ועם ישראל יתקבץ לארצו והארץ תחל לתת את פריה, ואח"כ יערה עלינו ה' רוח ממרום עד שנחזור בתשובה שלימה.²

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------

2)

מו"ר הרצי"ה במאמר 'המדינה כהתקיימות חזון הגאולה', ל'נתיבות-ישראל' ח"א עמ' רסא-רעב, באר בהרחבה שכך הוא סדר הגאולה, קודם תשובה קטנה וחזרה לארץ ולבניין הלאומי, ומתוך כך אח"כ תשובה שלימה אל ה'. מקורות רבים לכך, ונזכיר מקצתם. בדברים בפרשיית התשובה פרק ל, מבואר כי קודם תהיה חזרה 'עד ה" שהיא תשובה קטנה מתוך יראה וגזירות קשות, ואח"כ קיבוץ גלויות, ואח"כ תשובה שלימה 'אל ה". ובאר עפ"י מרן הרב זצ"ל, שתשובה קטנה היא החזרה לארץ (תחילת החזרה היתה בהתעוררות קדושה של אהבה, בעליית החסידים ותלמידי הגר"א). וכן מבואר סדר הגאולה ביחזקאל לו. וכן מבואר בסנהדרין צז, ב, שדעת ר' יהושע, שאין הגאולה תלויה בתשובה, אלא שמעמיד מלך קשה כהמן והם חוזרים בתשובה, והכוונה תשובה קטנה. ור' אליעזר שחלק עליו, בסוף הויכוח שתק. והכוונה שהסכים לר' יהושע. וכך מבואר שאין הגאולה תלויה בתשובה בשמות רבה פרשה כה, ובתקוני זוהר חדש, ורמב"ן על פרשת האזינו, ואור החיים הקדוש ויקרא כה, כח. והרב אלישוב בהקדמות ושערים (שער ו, פרק ט). ושם בעמ' רעג-רעו, הביא מדברי גדולי האחרונים שראו בקיבוץ הגלויות של ימינו אתחלתא דגאולה. והוסיף מו"ר הרצי"ה בח"ב עמ' שסה, שמי שאינו רואה את חסדי ה' הללו יש לו חוסר אמונה, ולעיתים חוסר אמונה זה מתלבש בלבוש של חרדיות וצדקנות, אבל זו כפירה בתורה שבכתב ובדברי נביאינו ובתורה שבע"פ. ובסנהדרין צח, ב, מובאים דברי אמוראים שחששו מהיסורים הנוראים של חבלי משיח עד שאמרו "ייתי ולא איחמיניה". ועיין בעוד מקורות בספר 'אם-הבנים-שמחה', ובספר 'התקופה-הגדולה' לרב כשר, ובסופו הביא את הספר 'קול-התור', ובו דברים עמוקים מדברי הגר"א. ועוד עיין ב'אילת-השחר' לרב פילבר, חלק שיבת ציון השלישית

2. 
   2)

   מדינת ישראל - האמנם רק אתחלתא דגאולה?

   הרמב"ם מקדיש את שני הפרקים האחרונים בהלכות מלכים למלך המשיח ושם הוא פוסק ש"המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה".
   (הרב זאב וייטמן)

   ובאופן תמציתי – חזרת המלכות והשלטון, קיבוץ גלויות, ויצירת מציאות של חיוב מחודש בכל מצוות התורה.

   מדינת ישראל ביצעה ומבצעת חלק מתוך ייעודיו ותפקידיו של מלך המשיח.

   קיבוץ גלויות בהיקף מרשים וחסר תקדים מכל מה שידענו בעבר (מיליוני יהודים התקבצו לארץ מארצות אירופה, ממדינות ערב, מאתיופיה, מרוסיה, מדרום אמריקה, מארה"ב ועוד), כאשר בגלות בבל עלו 43,000 נפש בלבד – מיעוט זניח של עם ישראל מבחינה כמותית ואיכותית ובגאולת מצריים, על פי חז"ל, עלו רק עשרים אחוזים מהעם, מכיוון ש80 אחוזים מהעם לא הסכימו לצאת ממצריים ולעלות לארץ.
    בניגוד לגאולת מצריים וגאולת בבל זו הפעם הראשונה, שיש קיבוץ גלויות רבות מארבע כנפות הארץ, ולא רק עליה ממקום ריכוז אחד. מדינת ישראל פתוחה כיום לכל העם היהודי, וכמעט שאין יהודים בעולם שמנועים ומעוכבים מלעלות לארץ, והישארותם בגולה שוב איננה מאונס אלא מרצון ובבחירה. מדינת ישראל גם פיתחה את ארץ ישראל ויצרה בה תשתית כלכלית המאפשרת לקלוט את כל היהודים מכל ארצות פזוריהם – דבר שהיה בלתי אפשרי בעבר כשרוב העולים לארץ לא יכלו להתקיים בה מבחינה כלכלית.

   החזרת המלכות – יש להסתפק אם כאשר הרמב"ם מדבר על החזרת מלכות דוד לישראל הוא מתכוון לכך, שאנו מחויבים לחזור לשלטון מלוכני של בית דוד או שהעיקר הוא שיחזור השלטון העצמי לעם ישראל, ואין כל נפקא מינה אם שלטון זה הינו שלטון מונרכי, שהיה השלטון היחיד שהיה מוכר בעת העתיקה, או כל שיטת שלטון וממשל אחרים המקובלים בימינו (ואם שיטת ממשל אחרת יכולה להיות לגיטימית ואין צורך במלוכה דווקא, ממילא, גם אין צורך בשליט מבית דוד). בהמשך דבריו, פוסק הרמב"ם ש"אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד". משמע, שעיקרם של ימות המשיח הוא שעם ישראל לא יהיה משועבד תחת שלטון זרים, אלא יהיה נתון תחת שלטון עצמי ריבוני. ואם זה עיקרם ומהותם של ימות המשיח הרי שאין כל נפקא מינה איזו צורת שלטון תהיה בעם ישראל – שלטון דמוקרטי נבחר או שלטון מלוכני.

   אם נכריע, שהעיקר הוא השלטון העצמי הריבוני, הרי שמדינת ישראל החזירה את המלכות לישראל, אך גם אם נכריע שע"פ התורה מוטל עלינו לשנות את שיטת הממשל למשטר מלוכני, ועלינו למנות מלך מבית דוד, אי אפשר להתעלם מכך שאף שעדיין לא השלמנו את המלאכה, אך חלקה הגדול כבר נעשה, שהרי יש לנו שלטון ריבוני יהודי על העם והארץ – דבר שלא זכינו לו מאז שחרב המקדש וגלינו מארצנו. עם ישראל כולו מאוחד במדינת ישראל תחת שלטון אחד מרכזי – דבר המגשים גם את דברי הרמב"ם על החזרת מלכות דוד "ליושנה לממשלה הראשונה", וכפי שמסבירים המפרשים את כוונתו, שהשלטון יהיה שלטון אחד על כל עם ישראל, כפי שהיה בתחילת מלכות דוד, לפני פילוג הממלכה. ולכן, גם אם יהיה צורך על פי דין תורה לשנות את צורת השלטון, הרי שזהו פרט שולי יחסית ליש הגדול בו זכינו של שלטון עצמי יהודי ריבוני.

   בניית המקדש והחזרת משפטי התורה – בתחום זה, אמנם, חלה ההתקדמות הקטנה והחלקית ביותר, שהרי המקדש לא נבנה עדיין, אך חזרת עם ישראל לארץ ישראל גואלת במידה מסוימת גם את התורה ואת המצוות. כיבוש הארץ וקיבוץ הגלויות משפיע על קדושת הארץ ועל חיוב המצוות התלויות בקדושה זו. לאחר שנות ניתוק ארוכות מאוד מהמצוות התלויות בארץ מתחילים שוב לעסוק ולקיים מצוות אלו, ובכללן גם את מצוות השמיטה המוזכרת ברמב"ם כמצווה החוזרת בימות המשיח. אין להתעלם מהעובדה שמדינת ישראל גרמה לפריחה אדירה של לימוד התורה ולהתרבות שלא הייתה כמותה במספר תלמידי הישיבה ותלמידי החכמים בארץ ובעולם. יתירה מזו, לימוד התורה פורח ומתרחב לתחומים חדשים נוספים. ענייני המקדש וקודשיו, הלכות מדינה, משפט עברי, חידוש התכלת. כך שאע"פ שהמקדש עדיין לא נבנה, אנו רואים את תחילת חזרת משפטי התורה בחידוש ההתעסקות העיונית, המעשית והקיומית של חלק מהמצוות שלא התקיימו בעם ישראל מאז גלותו מעל ארצו.

   לפי זה, מדינת ישראל יצרה מציאות של ימות המשיח באופן חלקי ולא מושלם, והשאלה היא – כיצד יש להתייחס למציאות חלקית זו וכיצד יש להעריך את כל מה שזכינו לו לעומת כל מה שאנו מייחלים עדיין להתגשמותו – האם מה שיש לנו הוא עיקר הגאולה ועיקר תפקידו של המשיח ומה שחסר אלו פרטים שוליים יחסית, או להיפך, שעיקר הגאולה ועיקר תפקיד המשיח חסרים לנו עדיין, וכל מה שיש הוא שולי ואיננו מהווה סיבה להתייחס למדינת ישראל כאל שלב משמעותי בגאולה ובימות המשיח.

   הרמב"ם כותב שכל מי שאינו מאמין במלך המשיח הוא כופר בתורה, שהרי התורה העידה עליו, והרמב"ם מביא שלושה פסוקים לכך שהתורה מעידה על המשיח: ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה', ומוסיף הרמב"ם שאלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.

   מדברים אלו של הרמב"ם עולה במפורש, שעיקר האמונה במשיח היא האמונה בקיבוץ גלויות, שהרי לדעתו המקור בתורה שמדבר על משיח ושכולל את כל הדברים שנאמרו ע"י כל הנביאים בנושא המשיח והגאולה, אלו שלושת  הפסוקים בפרשת ניצבים המדברים על כך שהקב"ה יקבץ את נידחי ישראל לארצם. אין כאן התייחסות לא למלכות בית דוד, ולא לכך שדווקא מלך מבית דוד צריך לבצע את קיבוץ הגלויות. אין כאן חזרה בתשובה ולא בניית מקדש ולא הליכה במצוות ה' אלא קיבוץ גלויות בלבד.

   מסקנה זו מתחדדת ומתחזקת עוד הרבה יותר לאור העובדה שהרמב"ם מצטט שלושה פסוקים העוסקים בקיבוץ גלויות ומשמיט את הפסוק הראשון והפסוק האחרון שעוסקים בתשובה ובחזרה לקיום מצוות. הרמב"ם משמיט את הפסוק הראשון – "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" ומתחיל בציטוט הפסוק השני "וְשָׁב ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱ-לֹקֶיךָ שָׁמָּה: הוא ממשיך בפסוק השלישי: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱ-לֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ" והרמב"ם מצטט גם את הפסוק הבא: "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ". כאן הוא מסיים כשהוא משמיט את הפסוק האחרון: "וּמָל ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ". אין כל ספק כי בכך הרמב"ם מגדיר את הגאולה ואת ימות המשיח כימים בהם עם ישראל יחזור לארץ ישראל, ומכאן שקיבוץ הגלויות הוא עיקר הגאולה ותמצית תפקידו של המשיח, ולא החזרה בתשובה, בניין המקדש או קיום המצוות בשלמותן.

   כך גם הבינו היהודים בכל הדורות ובכל הגלויות, שהאמינו במשיח שיתגלה ויוציא אותם מהגלות ויוליך אותם לארץ ישראל.  

   בהמשך דבריו מציין הרמב"ם שגם בנבואת בלעם יש נבואה על המשיח, וגם בפרשת ערי מקלט ומפרשות אלו עולה כי עניין חשוב נוסף של המשיח זו העוצמה הצבאית והכנעת האויבים המאיימים על עם ישראל "שמושיע את ישראל מיד בני עשו". וכיבוש הארץ ע"י עם ישראל העתיד לחזור לארצו ולהרחיב את גבולו באופן שיחייב אותו להוסיף עוד שלוש ערי מקלט.

   מהמקורות הללו עולה, שבמקום השני לאחר קיבוץ הגלויות וההתיישבות בארץ, עיקר עניינו ומהותו של המשיח זו עוצמה צבאית, שתאפשר את כיבוש הארץ ואת הרתעת האויבים המאיימים על עם ישראל, עוצמה שתאפשר את ריבונותו של עם ישראל ואת שלטונו בארצו. אין צורך לומר שגם עוצמה זו מתקיימת במדינת ישראל, שממלאת בזה תפקיד משיחי מובהק, שהרי היא מקבצת את גלויות ישראל ונידחיו, היא כבשה את ארץ ישראל ויישבה אותה ויש לה כח צבאי בעל הרתעה רבה כלפי כל אויביה והמאיימים על קיומה. וזהו בדיוק כלל הדבר בו אנו מחויבים להאמין.

   אם אכן הדברים נכונים, הרי שהגדרת מדינת ישראל כאתחלתא דגאולה, הינה הגדרה מצמצמת ולא מרחיבה, והיה ראוי להתייחס למדינת ישראל כאל הגאולה הכמעט שלמה וכאל ימות המשיח להם ציפינו, על רוב מרכיביהם, אלא שדווקא משום כך, מוטל על מדינת ישראל ועלינו להמשיך ולהשלים את התהליך ולגשת לשלב השני – השלב של גאולת התורה והחזרת קיום המצוות השלם לעם ישראל בארץ ישראל, שהרי זו בדיוק מטרת הגאולה ותכליתה, להחזיר שוב את הרלוונטיות לכל מצוות התורה.

   ואם כן, כיום, לאחר שזכינו לימות המשיח, מוטל עלינו לדון ולעסוק בכל שאלות התורה והמדינה – מהו השלטון הנדרש על פי התורה, האם הגיע הזמן לבנות את המקדש ולחדש את עבודת הקרבנות, האם חיוב המצוות התלויות בארץ חזר להיות שוב חיוב מהתורה בכל מרחבי מדינת ישראל, האם מוטל עלינו לכבוש את מרחבי ארץ ישראל הנמצאים כיום תחת ריבונות מדינות אחרות, מה צריך להיות יחסנו לאתרי הפולחן הנוצריים והמוסלמים בתוכנו, מה צריך להיות יחסנו למיעוט הלא יהודי שבארץ, כיצד צריך לטפל בנושא הגיור ועוד ועוד.

   ויהי רצון שנהיה ראויים למתנה הגדולה שזכינו לה ונפעל בדרך ובאופן שנהיה ראויים להשלמתה לכדי גאולה שלמה.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

3) המקור ל"אתחלתא דגאולה"

הרב ש. יוסף וייצן

שאלה:
הבנתי שתחילת תק’ הגאולה מתחלקת ל-2 : "עקבתא דמשיחא" ו"אתחלתא דגאולה". 

בעוד שעל העובדה כי כעת אנו בתק’ "עקבתא דמשיחא" אין מחלוקת בין רבנים ובין הצה"ד לחרדים, המושג "אתחלתא דגאולה" כן נתון למחלוקת.
מהיכן למדים שזמננו זה הוא "אתחלתא דגאולה" (במקורות), ואילו רבנים פסקו כך?
ומהי בדיוק התקופה המפורטת בתלמוד הבבלי במסכת מגילה של 7 שנים, שכל שנה מתאפיינת באיפיון מסויים כגון בצורת וכו’ לפני בוא הגאולה?

תשובה:
הדברים מאד ארוכים. נתתי באתר סדרת שיעורים על הנושא וניתן לשומעם. כתבתי מאמר על הנושא ואציג אותו בפנייך. בנוגע למאמר חז"ל על שבע שנים אין לנו ידיעה מתי התקופה הזאת מתרחשת. בכל אופן אלו תאורים של דברים שבאופן כללי מתרחשים לפני ביאת משיח צדקנו.

תשובה לטענה השביעית: "אין לך קץ מגולה מזה".
1. אין נבואה אולם יש ודאות
כתבו חז"ל שאין לנו נבואה, אולם חכם עדיף מנביא. ניתן על פי דברי חכמים להכריע בנושאים בצורה ודאית יותר ממה שתכריע הנבואה בעת הזאת. החכמים, הם ממשיכי נבואת משה רבנו שהיא באספקלריה המאירה, לעומת שאר נביאים שנבואתם באספקלריה שאינה מאירה.
אמנם בנושא בו אנו עסוקים, יש בידינו גם נבואות מפורשות על כך, אלא צריך לדעת לשמוע אותם.
2. גאולה ותשובה
לכאורה, עם ישראל עדיין לא שב בתשובה שלמה, אם כן כיצד יתכן להגדיר את תקופתנו כתקופת גאולה? על כך יש לעיין בסוגיא במסכת סנהדרין צז, ב:
אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו כתנאי רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.
יוצא מהגמרא, כי לפי דעת רבי יהושע ושמואל יש מציאות של גאולה, המתחילה מה' ללא תשובה של עם ישראל. היא נקראת גאולה התלויה בקץ מסוים, והיא גאולת ב"עתה". אולם לדעת רבי אליעזר ורב, התנאי הבסיסי לגאולה הוא בעשיית תשובה מצד ישראל. ולפי זה, כל דברינו נכונים, רק אם קיימא לן כרבי יהושע ושמואל. על כך נכתבו מאמרים רבים, שהרחיבו לבאר, כי רוב הדעות סוברות כרבי יהושע. והוסיף מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל, שאף רבי אליעזר הודה לדעת רבי יהושע. כך הוכיח מהגמ', המספרת שבתום הויכוח בין רבי יהושע לרבי אליעזר, כתוב: "שתק רבי אליעזר". ומוכח מדברי הגמרא בהמשך, ששתיקתו זו של רבי אליעזר הינה שתיקה של הודאה .
אולם נראה שגם לדעת רב, יש גאולה שהיא גאולה של "קץ". יש זמנים המוּעדים לגאולה, אלא שבפועל, תהא תחילת התשובה מצד עם ישראל, אז הקב"ה ישלים. ומכל מקום, לאחר שעם ישראל יעשה תשובה במה, תהיה הגאולה מעתה תהליך בלתי הפיך. כך משמע בלשון רב: "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה" - משמע מדבריו שיש קיצים, אלא שנחלקו רב ושמואל, האם צריך אתערותא דלתתא על מנת להניע את התהליך, או כשמואל, שאין הדבר תלוי באתערותא דלתתא.
גם בדעת רבי אליעזר, לפני שחזר בו, ניתן לומר שבכל אופן, אין הגאולה רק מכוח מעשיהם של ישראל. זאת ניתן להוכיח מדברי הזוהר הסבור, כי גם לרבי אליעזר, לא תהיה הגאולה דוקא אחר שכל עם ישראל כולו יחזור בתשובה, אלא אפילו מועטים מישראל, או אפילו קהילה אחת עושים תשובה - הקב"ה יגאלם, מפני שהוא מצפה תמיד, אימתי ישובו בניו אליו, ויוכל להשפיע עליהם רוב טוב.
3. גאולת "בעתה"
ההוכחה הניצחת לכך, שהתהליך בו אנו נמצאים בלתי הפיך, ועם ישראל בשום מקרה לא יגלה מכל ארץ ישראל, תלוי במה שנוכיח מעל לכל ספק, כי אנו מצויים עתה בתהליך גאולה שאיננו תלוי במעשיהם של ישראל, וכל כולו הוא החלטה אלוקית לבדה. כלומר, אם יתברר לנו כי אנו מצויים עתה בגאולת "בעתה", שאינה מחמת זכותם של ישראל, יהיה הדבר הוכחה לכך שהגאולה וודאית בכל אופן שהוא. 
אולם, מנין נדע שעתה זו גאולת "בעתה"?
על שאלה זו צריכים אנו לחבר ספרים גדולים, יש להביא את כל דברי התורה, דברי הנביאים ודברי חז"ל בנושא. יש להביא את כל פרושי הקדמונים העוסקים בכך, ועדיין אין לדבר סוף. אנו בחרנו לציין בקצרה, את הדרכים השונות לבסוס ידיעה זו, ביודענו כי אפילו קצה מזלג אין כאן.
4. מסורת מגדולי ישראל
רבים מגדולי ישראל בדור הקודם, קבעו מפורשות כי אנו נמצאים עַתה בגאולת "בעתה". הזכרנו לעיל את דברי רבי יהושע מקוטנא ("ישועות מלכו") ואת דברי הרב קוק. הצטרפו לדעתם עוד רבים מגדולי ישראל, ובראשם תלמידי הגאון רבי עקיבא איגר ותלמידי הגאון מוילנא. למרות שרבים מגדולי ישראל לא אמרו כך. כל אדם רשאי לבחור את רבו ואת בית המדרש שממנו הוא יונק תורתו. ניתן לציין, כי רוב גדולי הדור שלמדו את כל מקצועות התורה, ובמיוחד תורת הקבלה, וכמובן, היו גדולים גם בהלכה - סברו שהגיע עת גאולה. כאן יש להזכיר את דברי הגאון, הרב אלישיב, בעל "לשם שבו ואחלמה", שנחשב לגדול המקובלים העיוניים בדור הקודם. על הגמ' הדנה, האם תבוא הגאולה בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, כתב בעל הלשם: "ודאי באופן השני" (הקדמות ושערים שער ו' פ"ט). ופשוט, כי בהכרעות בסוגיית הגאולה, שעיקר הבנתה אינה תלויה רק בלימוד השולחן ערוך ועיסוק בד' אמות של הלכה, יש ללכת אחרי המומחים בדבר.
עוד יש להוסיף, שאותם גדולים שסברו, כי אנו בגאולת ה"בעתה", ביססו דבריהם בדרך כלל על מקורות חז"ל, ואילו שאר הגדולים - או שלא הביעו דעתם בנדון כלל ועיקר, והמעטים שהביעו דעתם, ביססו דבריהם בעיקר על סברתם (טענה זו יש לבסס כמובן על ידי סקירה מדוקדקת, שלא כאן מקומה).
(כאן ניתן להזכיר דברי רבנו, הרצ"י זצ"ל, על נבואת ישעיה מ"ב, יח-יט: "החרשים שמעו והעורים הביטו לראות, מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח..", ישנו מצב שתלמידי החכמים שהם עבדי ה' ומלאכיו, הם עורים וחרשים, ואינם תופסים את שמתרחש בעולם).
5. מאחרי שנה מסוימת כל גאולה תחשב גאולת "בעתה"
בספר "פרי הארץ", הביא את דעת האר"י שזמן "בעתה" התחיל בשנת של"ה. דעת האור החיים שזה משנת ת"ק, ודעת החתם סופר (ח"ו ס"ס ס"א) הסכימה לדעת אור החיים. וכן הובא בשם הגאון, בפירושו על דברי חז"ל לענין יצירתו של אדם הראשון.
6. דברי חז"ל שגאולה שלישית אין לה הפסק
הזכרנו לעיל מאמר חז"ל האומר במפורש, כי לא תהיה עוד גלות אחרי גאולה שלישית. מדרש זה אינו מדרש יחידי ויש עוד רבים כמותו. גם בדברי הנביאים ישנו תיאור יציאה מגלות רומא, שאין עוד גלות לאחריה. אנו נמצאים עתה באמצעה של הגאולה, כשתהליך קיבוץ גלויות הולך ומתעצם, ורבים מאחינו, בני ארצות המזרח, באים אלינו. זה מכבר עלתה מציאותנו, מבחינת העוצמות המדיניות, על זו שהיתה בימי הבית השני. וכשם שימי הבית השני הוגדרו כביאה שניה, כך בודאי, על אחת כמה וכמה, תוגדר שיבת ציון בימינו כביאה שלישית. על פי הערכות רבות, בעוד עשור לכל היותר, רוב העם היהודי כבר יישב בארץ ישראל. גם מבחינה הלכתית תהיה לכך משמעות, לענין רבות מהמצוות התלויות בארץ. אנו בטוחים שכל מה שעושה הקב"ה עימנו, אינו לחינם. כל האומר על כל שעינינו רואות, שהוא מעשה שטן, נראה ששטנו הוא גדול מאד... אנו מכל מקום לא מצאנו, שלשטן יכולת כה גדולה... יכולתו מסתכמת בכריית נחל לאברהם בדרכו לעקוד את יצחק בנו (מפי הגאון מו"ר הרב אברהם שפירא שליט"א).
7. מתוך עיון בתורה ובחז"ל אנו למֵדים שאנו בגאולת בעִתה
דרך זו הינה דרך המלך, על מנת לבסס את ודאות הגאולה. כפי שהזכרנו לעיל זוהי דרך רחבה מני ים. נזכיר מספר בירורים שהובאו בבית מדרשנו:
1. הרב קוק זצ"ל והרב צבי יהודה זצ"ל, ביססו דבריהם על דברי רבי אבא, שהובאו בסנהדרין צח,א:
"ושתק רבי אליעזר ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו' רבי (אליעזר) [אלעזר] אומר אף מזה שנאמר כי לפני הימים (האלה) [ההם] שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר… מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר רב אמר אף תלמידי חכמים שכתוב בהם שלום דכתיב שלום רב לאהבי תורתך אין שלום מפני צר"
הרצ"י דקדק, מדוע כתוב בגמ' בדברי רבי אבא "ואמר" בו"ו החיבור? אלא בא ללמדנו כי לאחר שהובאה מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע לגבי השאלה, האם גאולה תלויה בתשובה, הביאו את דברי רבי אבא, שיש גאולה "בעתה" שהיא תלויה "בקץ" – דהיינו, בזמן מסוים - ולא בתשובת עם ישראל.
באה עתה הגמרא לברר, כיצד נדע אימתי הוא זמנה של גאולת "קץ"? גאולה שתלויה בתשובה, ניתן להבחין בה, שכן היא תגרור בעקבותיה ניסים גלויים, עד שיהא ברור כי זהו עת גאולה. אולם גאולה התלויה בזמן, כיצד נדע מתי זמנה? על כך מודיענו רבי אבא, שתקדם לתקופתנו תקופת הגלות הארוכה, שבה ארץ ישראל תעמוד בשממונה, ותצמיח קוצים וברקנים בלבד, לשון אחרת, ארץ ישראל תהיה מקום שאי אפשר לשבת בו! וכן היה. והנה תגיע עת, שארץ ישראל "תשנה התנהגותה", ולפתע תחל להוציא פירותיה בעין יפה - זה הסימן המובהק שחזרה שכינה לציון, וכל ישראל נקראים לשוב לארצם, להיות סמוכים על שולחן אביהם.
על כך מוסיף רבי אליעזר עוד קץ מגולה. לפני בוא הגאולה עתיד להיות מצב, בו חיי היהודים בגלות יהיו ללא נשוא, עד שאפילו תלמידי חכמים לא יזכו לשמירה מפגעי הגלות - זהו אות שהשכינה עזבה את הגלות ואין קיום עוד לעם היהודי בין הגוים.
שני סימנים אלו התקיימו במלואם! ראשית החלה ארץ ישראל להצמיח פירותיה על ידי המושבות הראשונות, וזאת עוד בטרם שבו אליה המוני בית ישראל. לאחר מכן באה השואה האיומה, בה התברר על ידי ניתוח אלקי איום ונורא, כי אין עוד קיום לעם ישראל בין הגוים. וכיון שכך, שוב לא הבחין המשחית בין מי שיש בידיו זכויות, לבין מי שהוא "מלא כרימון" - תלמידי חכמים, קהילות הקודש, סופרים וחכמים, לצד רבבות עמךָ בית ישראל הרחוקים מתורה ומצוות – כולם כולם עלו בסערה השמימה, וטומאת ארץ העמים הפכה לבית קברות ענקי לקדושי עמֵנו.
2. הגמרא בסנהדרין שם מציירת שני מהלכי גאולה:
"ואמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב בדור שכולו זכאי דכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ בדור שכולו חייב דכתיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וכתיב למעני אעשה".
הזכרנו את דברי ה"ישועות מלכו", וכך כתב האדמו"ר מפילוב באגרתו, המובאת בחוברת "שיבת ציון": אין לומר שהגאולה היא בדור שכולו זכאי, שהרי אנו רואים שדוקא הרחוקים מתורה ומצוות הם אלו המביאים את הגאולה. ועל גאולה בדור שכולו חייב מביאה הגמ' את הפסוקים בספר ישעיה המזכירים את דברי הקב"ה, "וירא כי אין איש" - כלומר, אין צדיקים שבעבורם ראוי להביא גאולה, ואשר על כן מחליט הקב"ה להביא את הגאולה משום חילול ה': "ותושע לי זרועי", או כמובא בספר יחזקאל: "למעני אעשה".
דרך גאולה זו מתוארת גם בשירת האזינו בסופה:
ספר דברים פרק לב:
(לו) כִּי יָדִין יְהֹוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב:
(לז) וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ:
(לח) אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה:
(לט) רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל:
(מ) כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם:
(מא) אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם:
על השירה הזו כתב הרמב"ן בפירושו על דברים פרק לב, מ:
"והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו אם כן, השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה".
ממה שבחרה שירת האזינו לתאר את גאולת ישראל בדרך גאולה של "לא זכו", יש בכך עדות התורה, שאכן כך יהיה בפועל.
3. עוד שם בגמ' בסנהדרין:
"אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה וכתיב עני ורוכב על חמור זכו עם ענני שמיא לא זכו עני רוכב על חמור".
גאולת "אחישנה" מתגלית כגאולה ניסית, ואילו גאולת "בעתה" היא גאולה, הבאה בדרך הטבע. על כך כותב אור החיים על במדבר פרק כד פסוק יז:
"יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו (סנהדרין צח,א) שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה, ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות, כאמור בספר הזוהר (ח"א קיט), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר, ועליה נאמר (זכריה ט ט) שהגואל יבא עני ורוכב על חמור".
ובודאי גאולתנו, חֵרף כל הניסים והנפלאות שראו עינינו, הופעתה היא בדרך הטבע' והיא מתאימה לגאולת "בעתה".
4. משנה מסכת סוטה פרק ט:
"בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר. הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה. בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֵסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדָּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים (מיכה ז), בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכָּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֶשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם".
תיאור תקופת עקבות משיח, כתקופה של התדרדרות רוחנית, אפשרית רק בתהליך גאולה של "לא זכו". המציאות שאנו חוזים בעינינו, בודאי עשויה להתאים יפה לתיאור המשנה בסוטה (וכן כתב ה"חפץ חיים" בספרו "שם עולם", שער ההתחזקות, פרק י"ב).
5. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח, ב:
"אמר עולא ייתי ולא איחמיניה וכן אמר [רבה] ייתי ולא איחמיניה רב יוסף אמר ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה".
הגמרא מתארת את דור הגאולה כדור, שעיקר התעסקותו בענייני החומר. זוהי משמעות דברי רב יוסף, המתאוה להיות בדור הגאולה, ואפילו יהיה שקוע בענינים חומריים, עד למדרגת הפסולת היוצאת מן החמור, ועד לצלליה של פסולת זו. בודאי יש כאן תיאור לגאולה שהיא בדרך של "לא זכו".
6. מקורות רבים מתארים דרך גאולה, המַתחילה מבנין החומר ורק לאחר מכן עוברת לבנין הרוח. בספר "קול התור", מביא על כך את התלמוד בבלי מסכת סוכה נב, א:
"תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקדוש ברוך הוא שאל ממני דבר ואתן לך שנאמר אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבונו של עולם איני מבקש ממך אלא חיים".
על פי הגר"א, משמעות הגאולה - שראשיתה בהופעת משיח בן יוסף – היא, גאולה הבאה בדרך ההשתדלות האנושית, ללא נסים שמיימים, אך בעזרת סיעתא דשמיא רבה. על פי הרב קוק, משמעות הגאולה – בה קודמת מציאות משיח בן יוסף למשיח בן דוד - היא, גאולה שתחילתה בנין החומר ורק לאחר מכן בנין הרוח.
גם את הריגת משיח בן יוסף מבאר הרב קוק, כמשבר רוחני שיהא כתוצאה מעיסוק יתר בצדדים החומריים של בנין האומה.
7. מו"ר הרצ"י זצ"ל, ביאר את נבואת יחזקאל בפרק ל"ו (טז-כז), כנבואה המתארת את מהלך הגאולה בא אנו נמצאים. שם מבואר כי גאולת הארץ קודמת לגאולת העם. גאולת העם גם היא תהיה בשני שלבים עיקריים: גאולת החומר וגאולת הרוח. בפרק זה מחזק הנביא יחזקאל את ההדגשה, כי סיבת הגאולה אינה אלא משום חילול ה', בעובדה שעם ישראל נמצא בין הגוים. ה' גואל את עם ישראל כדי לקדש את שמו. ממילא, בודאי אין כל חשש שמא ישיבנו ה' לגלות, שהרי סיבת הגאולה גופא היא חילול ה', הקיים בכל זמן.
מו"ר הרצ"י זצ"ל הראה בהקבלה יפהפיה, היאך מתאים תיאור מהלך הגאולה בפרשת ניצבים, לזה שביחזקאל.

הנחת את דעתי

הקיבוץ גלויות הענק שהתרחש פה והקמת המדינה זה לא מציאות?

פינוי גוש קטיף זה דבר נורא שיש לבכות עליו כל יום

אבל לא קשור לביטוי.

ד"א אחד הסברות של הרבי (בקישור ששמת) זה שהמדינה לא גרמה ליותר שמירת תורה ומצוות ולכן היא לא יכולה להיות אתחלתא.

אבל בדור שלנו, כמו שכתבת בבוקר, יש כמות של לומדי תורה שלא היה מעולם (והמדינה מממנת אותם). וגם רואים בחוש איך בחו"ל יש אחוז התבוללות מפחיד.

אז אולי הרבי היה משנה את דעתו?

אני רק אומר שאולי אם הרבי היה חי היום הוא היה משנה את דעתו לאור כל ההתבוללות שיש בשנים האחרונות בחו"ל ולאור כל הישיבות שקמו בא"י.

כמו שזכותי לחשוב שהוא טעה

גם לרבנים מותר לטעות

ואם מדברים על ראיית הנולד- הרב קוק הוא זה שחזה את השואה הרבה שנים לפני.

והוא גם מחה בזמנו כהוגן. אבל הוא בטח לא היה מופתע, כמו שאמרו לך כבר, והוא כתב לא מעט על המצב הירוד בדור הגאולה, למשל באורות, כאילו הוא ממש עונה לשאלתך:

"מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל, בפרק שהתחלת תחית האומה תתעורר לבא. השלוה הגשמית שתבא לחלק מהאומה, אשר ידמו שכבר באו למטרתם כולה, תקטין את הנשמה, ויבאו ימים אשר תאמר אין בהם חפץ. השאיפה לאידיאלים נשאים וקדושים תחדל, וממילא ירד הרוח וישקע... הצורך למרידה זו, היא הנטיה לצד החמריות, שמוכרחת להולד בכללות האומה בצורה תקיפה אחר אשר עברו פרקי שנים רבות, שנאפסו לגמרי מכלל האומה הצורך והאפשרות להתעסקות חמרית, וזאת הנטיה כשתולד תדרך בזעם ותחולל סופות, והם הם חבלי משיח אשר יבסמו את העולם כולו ע"י מכאוביהם."

שים לב, הוא כותב שתהיה מרידה רוחנית בארץ ישראל, בתקופה של שיא השיבה לארץ טרום הקמת המדינה, כשערכי אהבת הארץ, העבודה וההתיישבות מורמים על נס בכל מקום. זה בערך שקול לקביעה שעומד לרדת גשם ביום חמסין. ולמרות הציניות שלך, אני בטוח שהוא גם היה אומר (ואמר גם בחייו) שכן, אשרינו, זה דור של גאולה. "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה". וכמו שלר' עקיבא הייתה ראייה בהירה מספיק של סגולת ישראל וההשגחה האלוקית, לצחוק ולשמוח כשהוא רואה שועלים מתהלכים במקום קודש הקודשים, כך גם לרב קוק, ולגדולי ישראל רבים נוספים.

אני לא חושב שאת סתם מעלה דעות לא מבוססות, איך הגעת לזה?

אני מאוד מכבד את הרבי, אני אישית לא קובע ח"ו שהוא טעה.

זה וזה דברי אלוקים חיים

אבל מה לעשות שיש פה 2 שיטות סותרות?

זה לא סתם דעתי האישית

א"א באמת לומר ששניהם צודקים, אז אני הולך לפי רבותי ולפי הבנתי.

צודקת שלא הייתי צריך להשתמש במילה "טעה".

ולא הבנתי למה התכוונת במשפט הראשון.

פשוט הפריע לי שאת אומרת- "הרבי ידע לראות את הנולד"

כאילו לכן הוא בטוח צודק.

ומה שניסיתי לומר זה- יש פה 2 שיטות ואין מישהו שבטוח צודק,

כי גם לרבנים הכי גדולים מותר לטעות.

א. הרבי נפטר לפני 23 שנה, מאז אחוז ההתבוללות רק עלה, ולהבדיל גם מספר הישיבות

ב. אתה סגור על זה שהמצב בארה"ב יותר טוב מבארץ?

שם אין בצעדי גאווה?

אחוז ההתבוללות שם מפחיד, וגם מי שנשאר יהודי- הרבה מהם רפורמים וכו'

רק הערה- גם מצוות בחו"ל הם לא בדיוק כמו מצוות בארץ..

"דומה כמי.."

"הציבי לך ציונים"

או מצטט מנטרות", אינם מדוייקים כלל וכלל.

ראשית, כי המציאות הבסיסית, הכוללת, אינה "מנטרות" ואינה משתנה בגלל אירועים רעים, כואבים ככל שיהיו. יש גם "מנטרה" על קדושת עם ישראל - והיא אינה משתנה ולא תשתנה גם אם נעשים בו דברים רעים כמו אלו שהזכרת ועוד. ועדיף לא להזכיר ללא צורך, "הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו, ואפילו הקדושים" (גר"א, אבן שלמה).

הקדושה של המדינה, דהיינו של שלטוננו על  הארץ, והכרת טובה על המתנה המופלאה הזו, אינה נפחתת בגלל דברים שהם באמת קשים וכואבים וצריכים תיקון. אין כל השוואה בין "פינוי גוש קטיף", עמונה וכו', לבין עצם זה שאנו שולטים בארצנו - וגם אחרי ההחלשות החמורות הללו.

ואדרבה, אם היינו הולכים בכיוון של "מנטרות", אז היית יכול לומר אותו דבר, ועוד יותר, על דברים של הרבי מחב"ד זצ"ל, לגבי מה שכבר נסתיימה המלאכה ונשאר רק "צחצוח הכפתורים", כשאנו רואים את היהדות בחו"ל שוקעת ואובדת בהתבוללות נוראה. וכך גם את דבריו, באותו הכיוון הנזכר מקודם לגבי קדושת כל אדם מישראל ועוד.

אלא שהגדולים הללו, אינם מתחילים את מבטם "מבחוץ". וכך גם הגדולים שדיברו על אתחלתא דגאולה. ר' אליהו גוטמאכר זצ"ל, המקובל האלוקי, אמר שאצלו ברור שאם יהיו "ק"ל משפחות".. שעוסקות בעבודת האדמה בארץ ישראל - אתחלתא דגאולה. הגאון ר' יהושע מקוטנה, אמר שכבר האתחלתא, עוד הרבה לפני קום המדינה. הרצי"ה זצ"ל, שהיה בזמננו, אמר שכבר אחרי ה"אתחלתא". 

אדם יכול ללכת לפי רבותיו. מוטב להיזהר מלכנות "מנטרה" דברים שאמרו גדולי עולם - וכדאי שלא תכניס ראשך בין ההרים לקבוע מי "יותר גדול"... לא שייך.

ב. המצב פה אינו "גרוע בהרבה" מאשר בניו יורק או בלונדון. ההיפך. זה ממש חטא המרגלים. ראשית זה עצם הקיום של עם ישראל. שם עם ישראל הולך ונכחד. אחוזי התבוללות נוראיים. לא זו בלבד, אם לא מדינת ישראל - גם בטחון היהודים הפיזי היה שם גרוע בהרבה, ולא היה לאן לברוח..

נכון שיש היום תופעות חמורות מאד, כמו אלו שהזכרת. אבל אלו באות בעיקרן משוליים קיצוניים שמנסים להשתלט על השיח הציבורי וכבר נלחמים כנגדם. לעומת זה, מה שהזכרת מקודם למשל, בשם הרבי מלובאוויטש על ממשלה שאינה מזכירה שזו ארצנו, מה', היום כבר מזכירים הרבה. יש בממשלה כיום אנשים מאמינים בכמות שלא היתה בעבר. גם אם עוד לא כולם מדקדקים בקוצו של יוד.

אחוז הרואים עצמם מסורתיים/דתיים במדינה, גבוה מאלו המגדירים עצמם "חילוניים". 

ולהגיד "מי היה מדמיין לפנ 40 שנה"... לפני קצת יותר מ40 שנה, לא היו מדמיינים שהשמאל ירד מהשלטון. שיהיו במפלגת השלטון אחוז גדול של אנשים נאמנים למסורת ישראל וגם ממש שומרי מצוות. שיהיו בצבא קצינים שהם ממש יראי שמיים. 

ג. אמר רבי חייא הגדול, ירושלמי: כך היא גאולתן של ישראל. תחילה קמעא קמעא וכו'. ו"דודי נגלה ונכסה". וידעו שיכולים להיות קשיים במהלך. אמר רב יוסף "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופתא דחמריה". ו"אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: ואתם ענפי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא".

ו"עצת ה', אשר יעץ להחל אור גאולה .. ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים, ודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב אדם שמחשבותיו הבל נגד עצת ה' העליונה אשר דיבר טוב על ישראל לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו העתידים להיות כולם שבי פשע" (הרב זצ"ל).

אז כדאי לא לעשות "לסיכום", איך תצמח הגאולה... הקב"ה אינו משועבד לזה.

ולומר על מתנת ה' הזו "החיקוי העלוב שיש לנו לככל הגויים", זו כפיות טובה גדולה מאד.

יש מדינה. יש שלטון עם ישראל על הארץ. אשרינו שזכינו. אשרינו מאד. 

יש עם ישראל, שהוא כמו שהוא, עם קדושתו הפנימית ועם הסיבכוים בהופעתה, זה העם שלנו. גם אשרינו שזכינו. זה לא שמישהו פה תפס שלטון בכח.. ולקטרג על עם ישראל, זה חמור מאד.

ועם ישראל הולך ומתקדם, ובמקביל גם המדינה. ומי שמסתכל בעינא פקיחא, רואה בפעל שהאור רב על הצללים, עם כל כמה שהם כואבים וצריכים תיקון. ומי שמדגיש דווקא את הצללים, גם מרבה אותם.. מעין זה אומר הרב חרל"פ זצ"ל.

לסיום, יש סיפור מרעיש, שסיפר הרב יהושע בן מאיר, איך הגיע משדה הקרב במלחמת יו"כ, אל הרצי"ה זצ"ל, וליבו עם שאלות, איפה ה"אין נסיגות בגאולה", איפה הגאולה.. דפק בדלת, הרצי"ה ראה אותו לשניה דרך העינית, פתח את הדלת ואמר לו: תביא את המסמך.

חשב, אולי אינו מזהה אותו בגלל המדים המאובקים, אמר: הרב, אני יהושע בן מאיר. אמר: כן, כן, תביא את המסמך... כך זה המשיך. עד שאמר לו: אתה הרי יש לך הסכם עם הקב"ה איך תבוא הגאולה, והקב"ה לא עמד בו - תביא את המסמך, ונראה...

פרץ בבכי נורא, ששחרר ממנו את כל נוראות המלחמה. ובפליאה עצומה איך הרצי"ה תפס בשניה מה עובר עליו ומה התרופה...

ואז אמר לו הרצ"יה: אם למדת, לא שנית, אם שנית לא שילשת - לא כך למדנו.. ישב ולמד איתו ממקורות ראשונים ואחרונים, מחדש, על מהלכיה של גאולת ישראל, אורה וסיבוכיה.

לא מלחמת יו"כ עיממה את אורה של גאולת ישראל ולא דברים אחרים. הבעיות צריכות תיקון - ואורם של ישראל הולך ואור. והקב"ה אינו משועבד לדמיונות בני אדם איך להביא את הגאולה, שאנו רואים בחוש איך היא הולכת ועולה.

כמובן, מי שמסתמך על גדולים אחרים לחשוב אחרת - זכותו. אבל "לקבוע" בגלל מקרים שמלקטים, לא שייך.

כמובן לא כתבתי "אליך" אישית, אלא לטובת הקוראים הנוספים..

אכן, התייחסתי גם למה שכתבת פעמיים לאחרים, ובהרחבת הענין.

הדיון אמנם אינו "חסר טעם"; אבל נכון, בדיוק - בין השאר - הערתי על מה שאתה מעיר כעת. שאכן גדולים וטובים ניהלו אותו - ולכן לא שייך לכתוב בפסקנות "הגאולה תהיה כש.." ו"מי שמעדיף לצטט מנטרות ולא לראות את המציאות". הגדולים והטובים הללו, לא אמרו, כמובן, "מנטרות" וגם הכירו את המציאות ואכן כל אחד אמר כדעתו. וכפי שכתבתי, מי שסומך על רבותיו בענין, זכותו. הרוצה לדון ולגבש עמדה, יעיין בדברים.

ואיחולי יום מעולה ותמיד טוב, כמובן משותפים לכולנו...

הדיון נגמר. אם אתה ממש רוצה, ננהל אותו במפגש בהזדמנות. יום נפלא!

היית יכול להביא את סטמאר כסימוך לשיטתך

אבל אם רבותיך הורו לך ללכת בשיטתם, לא אנסה לשכנע אותך

בהצלחה!

אדם = אדמה לעליון = זכות בחירה.  רבותי שטחו את משנתם. לאורה, ולאור המציאות, אימצתי מספר דעות. דעות שלא תואמות את המיינסטרים הממלכתי, בלשון המעטה. 

יופי אז גם הפוך - לקראת נישואין וזוגיות

חסר.. - לקראת נישואין וזוגיות

נ-ג-מ-ר.

אתה חושב שאתה ואני נמציא טיעונים חדשים, שלא הועלו במאה האחרונה? 

אתה חושב שתשכנע אותי במשהו? אני אותך?

אם התשובה היא לא (והיא אכן "לא"), הבא נעבור לנושא אחר?

מה זה השטויות האלה שכתבת? לפי מה המצאת את ההגדרות האלה?

דוס כבד כל אחד יגדיר אחרת.
זה יכול להיות שהוא באופי כבד, מרובע בחשיבה, או מאוד עמוק.
יכול להיות גם בחור או בחורה דוסים או מאוד עמוקים ויש להם אבל ירידות ועליות בשמירת תורה ומצוות בכל מיני הלכות בכל מיני תחומים...

1. דוס כבד - הוגה בתורה באופן קבוע, מונח היטב בעולם התורני ושם עיקר חייו. לרוב בעל אופי כבד וקצת אטום

2. דוס - מחויב לכל חלקי השו"ע ופוסק בהתאם לרבותיו מהם הוא מקפיד לינוק תורה באופן קבוע. לרוב בעל אופי כבד ורציני

3. תורני - זו לא הגדרה המופיעה לבדה ולכן לא אוכל להתייחס אליה. יכולה להצמד ל 1, 2, 5. לרוב בעל אופי רציני

4. דתי לאומי - אדם שעונה על 2, 3 או 4, ומרגיש משוייך למגזר הדת"לי על גווניו השונים

5. דתי - מאמין בה' ובתורתו, ושומר על מעמדו מבחינת כל השאר בין חלוני לחרדי

6. דתי לייט - מעגל פינות כאידיאל ולא מתבייש בזה, רבים מהם חשים חלק בלתי נפרד מהמגזר. לרוב בעל אופי זורם וליברלי

בקטגוריה נפרדת.

מצד אחד אתה 1, מצד שני 5.

בסעיף הרביעי אתה מעפנה לסעיף הרביעי, אז פניתי לסעיף הרביעי והוא הפנה אותי לסעיף הרביעי שהפנה אותי לסעיף הרביעי שבהגדרה שלו הסעיף הרביעי הוא חלק מההגדרה ולכן חזרתי לקרוא מההתחלה את הסעיף הרביעי.. ובקיצור נכנסתי לרקורסיה אינסופית בלא תנאי יציאה

1. ישיבה גבוהה כבדה כגון מרכז, הר המור

2. ישיבה גבוהה קלה כמו בית אל, מצפה

3. ישיבת הסדר

4. מכינה

5. שאר ירקות

אל תקטלו אותי...

בית אל לא פחות כבדים ממרכז..

גם אם שאר ההגדרות אני לא מסכים כ"כ אבל נשאיר לאחרים..

גם אני לא מסכים

נזרום איתכם..

אני לא כ"כ מסכים אם ההגדרות של הפותח

אז נשנה קצת ונלך בכיוון של @פתוח אליכם

1- חרדל- ישיבות גבוהות

2- ישיבות הסדר

3- כמו 2

4- מזרוחניק- מכינה/ ישר צבא

5- מדרשה

כמובן שהכל בהכללה גסה..

אתה כתבת שבית אל לא כבדים!!!

מכורה לשירים שלו

אבל עיקר ההבדל הוא ששינתי מההגדרות של הפותח

אתה מבין שהוא לא למד שם אפילו יום

ולא ממש הבנתי את ההבדל בין שתי ההגדרות האלה..

אני משתדלת לעבוד את ה' בדבקות ובשמחה,ומקפידה על קלה כבחמורה ..אז נראה לי שמשהו בסגנון הזה.

1. דוס כבד - עולמו הוא בעיקר עולם התורה, הוא מחמיר וזהיר בגישתו ההלכתית

לא משחק עם הגבולות של כשרות, שבת, לשון הרע, צניעות, חברה מעורבת

רמת הזהירות שלו הופכת אותו להיפך ממה שנהוג לכנות "זורם"

ברור שאי אפשר לומר לידו מה שרוצים, ושהוא לא יילך איתך לכל מקום בחוץ

בלי לבדוק את ההשגחה לפני, אם בכלל הוא יאכל בחוץ או יסתובב ברחוב.

2. דוס - ביטוי קליל לאדם דתי. מושמע לעתים כשמנסים להגדיר מאפיינים של

החברה הדתית, בעיקר כדי לבטא את ההבדלים ביחס לחברה החילונית,

או - כשנאמר בין דתיים - בין דתיים לייט (ע"ע) לדתיים פחות לייט.

3. תורני - 2 תשובות:

א. מונח שהמציאו החרד"לים (ע"ע) כדי לבָדֵל את מוסדותיהם ותנועותיהם ביחס

למוסדות ולתנועות של המפד"לניקים / המזרחניקים / "הדתיים הנורמליים" (ע"ע).

ב. (בעיני) אדם שהתורה והלימוד בה מגדירים את זהותו הרוחנית והדתית,

ולא מה החבר עושה או מה ראיתי בבית הכנסת או בפייסבוק שדתיים עושים.

4. דתי לאומי - נאמר בהקשר סוציולוגי בעיקר, כדי לחלק את החברה הדתית

בין הציבור החרדי (ע"ע) לציבור הדתי לאומי.

5. דתי - בשימוש השגור, זו הגדרת הגג לכל מי שרואה עצמו שייך ליהדות

האורתודוקסית (ע"ע), למרות שמבחינה מילולית שייך לכל מי שהוא בן דת.


לפי התשובות שלי - זה לא רצף, ואיפה אני נמצא? כנראה נדע רק אחרי 120

הסתכלת בתנאי השימוש של האתר?

הדרגות זה טיב הקשר לעולם התורה ולעולם התרבות הכללית.

1. נמצא עמוק בעולם התורה, מתנגד מאידיאל לכל השפעה חיצונית ומוצא הכל בתוך העולם הדתי.

2. נמצא עמוק בעולם התורה ופתוח מעט לקבלת השפעות מבחוץ אחרי שנבדקו היטב.

3. בעל קשר חזק לעולם התורה חשוף להשפעות חיצוניות ודוחה את השליליות.

4. בעל קשר משמעותי לעולם התורה וקשר משמעותי לתרבות הכללית.

5. חשוף להשפעות מעולם התורה נמצא עמוק בעולם התרבות הכללית.

הנ"מ של כל אחד מהדברים הללו הם על הכרעות הלכתיות בנושאים: צבא, סרטים ושירים, לבוש, שפת דיבור, חומרות בכללי.

הערה: רמת השותפות בעם לא קשורה לרמה הדתית (יעידו חרדים שהם חכי"ם ולייטים שחיים בבועה משל עצמם).

אני נמצא ב3.

אז ככה... יש לי עוד שנתיים לפחות עד שבתכל'ס אהיה במצב שהגיוני אולי לומר שאהיה פה בפורום......

אבל פה נפתח דיון לא קשור ללנ"ו.

אפשר להצטרף?
יופי.

כשיהיה לי עצבים לקרוא את כל הדיון- אגיב.

שכוייח....

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

וזה מרגיע כי כרגע גם לא מצופה שתדע מי זאת אלא פשוט תכירו

עדיין אין מחוייבות משמעותית שתגרום ללחץ.

המחוייבות היא בעיקר לכבד ולבוא בטוב ;)

ויש אווירה של מתח שהיא מאוד טבעית, כי לא יודעים ב"ה מה קורה במחשבות של כל אחד. וגם לורח זמן לעכל, לא לנסות בכוח להגיד ישר שמתאים או שלא מתאים אלא לתת זמן. גם זמן אחרי הדייט לעכל, איך אתה מרגיש ומה אתה חושב.

לגבי ההודעה/טלפון יום אחרי - תחשוב שאתה בצד שלה, במידה והלך טוב - אתה תרצה להיות באוויר ולא לדעת לאיפה זה הולך? כמובן שלא.

בעיני, יותר הגיוני לשלוח הודעה לפני בשלב הזה כדי לרכך את העניין. עדיין יכולה להיות התרגשות.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

היה נחמד ואתם רוצים להמשיך

השיחה לפני הפגישה מטרתה לקבוע יום וזמן לפגישה 

בדרך כלל אנשים אוהבים שמתעניינים בהם, בקטע אנושי פשוט שלהתעניין כי עומד מולי בנאדם.. כמו גם כחלק מההיכרות.

לגלות ולעורר סקרנות זה דבר טוב. 

משפחה תחביבים חתולים היפואלרגניים

לא חולצות גלופה לפני דייט רביעי

בפסח להביא שתיה בקבוק חדש וכוסות חדפ

להציע ליווי

היכרות טבעית ולא ראיון

תהיה נעים ואכפתי כמובן לא הצגה אלא שככה כל אדם צריך להיות...

אני בעד הכלל שאומר שאין כללים אפשר לזרום רק לא לעשות דברים משונים...

משונה זה הרבה פעמים לא רק המעשה אלא האופן שבו הוא נעשה...

והעיקר ליהנות...זה עיקר העניין בפעמים הראשונות ליצור חיבור, נעימות בצורה הכי פשוטה...

ואפשר גם לדבר על דברים רציניים אבל הכל לפי הענין זה גם חלק מהנעימות...

בהצלחה צדיק!

תזכור שאתה בא לפגוש מישהי נחמדה ככה"נ, שלחוצה יותר ממך. תחשוב על לייצר לה חוויה נעימה.

אם אתה כבר בזה, תנסה לנתב את ה"יראה" ליראת הרוממות מהמעמד, בדיקה של התאמה לבניית בית בישראל, זה מרגש.

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. 

מתחיל מהתחלה.

כמה מחשבות ודברים שעזרו לי

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות. תבקש שיעזור לך שלא תבייש ולא תתבייש, לא תפגע ולא תיפגע. שיעזור לך לעשות סדר בראש.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. זה החצי הראשון שלך. אתה מכיר אותה מעולה אבל אתה לא יודע באיזה גוף היא, לא מכיר את התכונות הארציות שלה, וייתכן שזה לוקח זמן.

אז מה אתה עושה?

כמו שאמרו חכמים.

אתה מחפש את אבידתך.

מנסה לשחזר את הקשר הנשמתי לקשר בין גופים הנושאים את הנשמות בעולם הזה ומגלים אותן.

אתה לא מגיע לדייט ראשון מתוך מחשב 'אולי זו אשתי', ואז לחוץ כל הזמן לא לעשות טעויות. אתה מגיע להכיר בת ישראל נחמדה (פתאום הרבנים מרשים חברה). כמובן שהמטרה היא למצוא את אשתך, אבל תקליל את הלחץ, תבוא להכיר, אם לא יועיל-לא יזיק, לפחות בפגישות ראשונות.

ועכשיו מבחינה טכנית.

קודם כל, אין בזה תורה מסיני. תהיה אתה, מקווה שאתה אדם טוב...

בטלפון לפני אתה מציג את עצמך (היא יודעת שאתה צריך להתקשר), מוודא שנוח לה לדבר כרגע (כן, רגישות ותשומת לב זה תמיד חשוב, גם מחוץ לעולם הדייטים) מתאמים שעה ומקום, מתי נוח לה, איפה נח לה, כדאי לחשוב מראש על מקומות בסביבתה (לא רחוק מידי מהבית, אבל גם לא איפה שכל החברות שלה), אפשר להתייעץ עם חברים, אם היא לא תציע (מה שכנראה יקרה) תשאל אם פה מתאים או שם מתאים. תחשוב על מקומות שיהיו נוחים, שירותים בסביבה, מקלט קרוב, מקום פרטי *יחסית* לשבת, ומתאים למזג האוויר בשעת הפגישה. אם זה בסגנון שלכם-בית קפה וכדומה גם מתאים לחלק מהאנשים.

על הדייט עצמו. כמובן שיש פחדים. איך אני מעביר שעה וחצי-שעתיים עם מישהו שאני לא מכיר, ועוד בחורה?

אז ככה.

היא לא נושכת.

אמירה פופוליסטית מאד.

אני יודע.

אבל שמעת עליה דברים טובים בבירורים. כנראה שהיא נחמדה סך הכל.

כנראה שלא תראה את כל הנחמדות שסיפרו לך עליה מייד. לוקח זמן להיפתח.

אתה פוגש אותה, פונה אליה, מוודא שזו היא ומציג את עצמך (לאשר לה שזה אתה). כדי למנוע אי נעימויות ולתת לשניכם ביטחון שאתם לא מייצרים עכשיו פאדיחה שתסופר שנים קדימה/סיפור רומנטי על זוג שנפגש בטעות. אני מכיר כמה כאלה, זה מספיק.

אתה מספר על עצמך ומתעניין בה. טכני, איפה גדלת ומה עשית, מסלול החיים, ישיבה, צבא לא להתחיל מור"קים מהצבא אם זו לא כל ישותך. לו"ז כללי, משפחה, קצת על ההורים, קצת על האחים (אצל דוסים עם 4,000 אחים לכל אחד כבר העברת מלא זמן). מה מוביל אותך בחיים (אידאלים, לא שיעור באורות הקודש ג', נקודות שחשובות לך), תכניות לשנים הקרובות (ישיבה/צבא/לימודים/עבודה בחנות כפתורים) מה אתה רוצה לעשות בחיים (אפילו כיוון. אם יש). נושאים נוספים, עבודה, לימודים, סביבה חברתית, משפחה מורחבת, תחביבים, טיולים ושאר ירקות, מסגרות, מעשים ועניינים.

היא מדברת על החיים שלה. תהיה קשוב, אבל תוך כדי 'ומתוך כך' אתה יכול למצוא נושאי שיחה נוספים. כמובן, בלי לחתוך אותה.

תן גם לה לשאול שאלות כמובן.

כמובן הכל בצורה מתעניינת. אתה סקרן להכיר אותה, הרי שמעת כל כך הרבה טוב עליה מהחברה שבמשך רבע שעה סיפרה כמה היא כך וכך, ואתה רוצה להכיר את זומשכל זה סופר עליה, נשמע שהיא אדם טוב.

אתה לא חייב לעבור על כל הנושאים, פשוט לשוחח, להכיר את האדם שמולך.

זו אינה שיחת שיווק. אתה לא עסוק בלמכור את עצמך, אז אתה לא מתחיל לספר כמה אתה מוצלח בלהקפיץ בקבוק זכוכית 748 מ"ל על האוזן או שאר עניינים, בדיוק כמו שהיא לא מנסה למכור את עצמה תמורת שלשה גמלים.

זה גם לא מבחן או ראיון עבודה. אתה לא בודק אם היא מספקת.את הצרכים שלך/יודעת.לבדל קוסקוס בדיוק כמו אמא. אין שיפוטיות. באת לשמוע ולהתעניין, וכן לתת לה לשמוע עליך ולהתעניין בך.

פשוט מדברים ומכירים.

במהלך הפגישה אתה לא עסוק במחשבות 'מתאימה/לא מתאימה'. אתה פשוט מכיר בן אדם. תחשוב שנתקעתם יחד באוטובוס מאילת לקרית שמונה.

יהיה לזה זמן אחרי הפגישה.

ראיתי פה בעבר (אולי כשהייתי במצבך) שמישהו הגדיר את נושא הלבוש כ'מכובד לא חגיגי שלך' ואהבתי את ההגדרה. בחול המועד אפשר קצת יותר חגיגי, לא נראה לי גלופה אם זו אינה כל ישותך.

במהלך הדיבורים תפתח את הבקבוק שהבאת איתך (חדש כמובן), תמזוג לכוסוץ חד"פ בשביל שניכם. היא לא תעשה את זה לבד. היא גם לא תאכל מהעוגיות אם לא תפתח ותאכל בעצמך (וכולי האי ואולי). אתה לא בארוחת צהריים.

לגבי פסח, יש פה נקודה עדינה אם מה אוכלים, שים לב שאתה מביא משהו שהיא לא תגיד עליו (או תשתוק עליו) 'המנהג שלנו לא לאכול קטניות/לפתית/שרויה/עגבניות לא מקולפות/כשרות פלונית או אלמונית בפסח. משהו עם בד"צ עד"ח כנראה יהיה בסדר)

תזכור שהיא גם לחוצה. כתבו פה למעלה שהיא לחוצה יוצר ממך. אם זו לא פעם ראשונה/שנייה שלה לא בטוח, אבל בכל מקרה היא לחוצה, מתביישת כנראה, תהיה עדין וקשוב לצרכים שלה. אם אתם בחוץ והיא רוצה להיכנס לקניון לדוגמא, ייתכן וקר לה/היא צריכה שירותים. תשומת לב. זה לא הזמן להיות 'סייר' וללכת כל הדייט, או לרוץ מרתון. בקצב שלה.

כשאתה רוצה לסיים אתה מציע לה להתקדם לכיוון תחנת האטובוס/הרכב וכדומה, ומתחילים ללכת. אתה יכול להציע לה לחכות איתה לאוטובוס, זה לא קריטי, כל עוד אתה לא זורק אותה באיזה חור או באמצע הלילה.

אפשר לסכם לפני שנפרדים 'אז נדבר מחר בבוקר?', אם זה היה בבוקר אז אפשר גם בערב, אבל לפעמים לא יזיק לישון על זה לילה. אפשר גם לסיים בסתם 'אז נדבר' ובבוקר לשלוח לה הודעה מתי נוח לה לדבר. בכל מקרה, לא למרוח. בטח לא להיעלם. תחשוב עליה. היא מצפה לתשובה. היא במתח. כמוך, היא מפחדת מהטלפון הזה אבל רוצה להיות אחריו.

אתה לא מתקשר כשאתה מתלבט אם אתה רוצה להיפגש שוב. זה לא אומר שאתה לא מתקשר, ממש לא, אלא שאתה מחליט. אתה לא צריך להחליט שזו אשתך, אלא שאתה סקרן להיפגש שוב. זה הכל.

לא הצלחת להחליט? צריך עוד קצת זמן? אין בעיה. תעדכן אותה. אתה לא משאיר אותה באוויר, מתנדנדת כעלה ניסף, כעגונה באלמנות חיות. כן, הדימוי הזה רציני. היא תקועה, לא יודעת מה לעשות עם עצמה, היא תפוסה, לא יודעת מה לעשות עם הרגשות שלה, עיכוב כזה הוא ממש עינוי הדין. מי שלא מבין את זה שלא יתחיל לצאת בכלל.

קולמוסים ומקלדות רבות כבר נשברו על השאלה מה עושים אם מתלבטים, אני לא רוצה להיכנס לדיון. אומר רק שדעתי האישית היא שאם לא הרגשת סיבה מוחלטת לא להמשיך (התברר בפגישה שהיא חרשת-עיוורת-אילמת-טטרנית וגידמת ב4 גפיים וראש, או פחות מזה, מה שאתה מרגיש), שווה לתת צ'אנס נוסף. קח בחשבון שבהתחלה יש ביישנות וקשה להביא את עצמך (בדיוק כמו שלך קשה, ויותר מזה לבנות ישראל הצנועות, שביישניות הן. גם אם החברה אמרה שהיא לא ביישנית, לפגוש גבר זר זה שונה).

יש שיחלקו עלי, רבים עם נסיון רב (זה ייתרון? לא נכנס). מה נראה לך. בסוף לפגישה אתה צריך להגיע לא מתוך אילוץ כמי שנגזר גורלו, אלא מתוך רצון. רק כך אפשר להתקדם.

בשיחה, כמו בשיחה הראשונה, תוודא שנוח לה לדבר עכשיו (גם אם תיאמתם מראש שעה. אולי אחותה/חברתה לידה עכשיו). תשאל בקצרה מה שלומה ותעבור לעניין שלשמו הכנסתם- לומר שהיה לך טוב/נחמד/מה שהיה לך, ואתה תשמח/כמהה/רוצה/לא רוצה בשום אופן להיפגש שוב, וכמובן לשאול מה היא חושבת.

אם אתה לא רוצה, אתה לא צריך להביא לה שהפזילה שלה מפריעה לך או שהפריע לך שהיא לעסה מסטיק כל הפגישה. פשוט לא הרגיש לך מתאים. אם זה משהו שאתה חושב שהיא יכולה לשפר וכדאי שתיזהר ממנו כשתפגש עם בחורים אחרים, אתה יכול להעביר לה בעדינות מסר דרך השדכן.

אם לא מתאים לה, היא לא חייבת לך הסברים, אם זה לא היה קשר חזק וארוך. פשוט לא, לא צריך להיפגע מזה.

כמובן, אם נגמר, אתה לא זורק וממשיך. אתה מקדיש רגע וחושב לאיזה חבר היא יכולה להתאים. אולי עוד יצא משהו מהפגישה שלכם. לא, זו לא פאדיחה. זו מצווה גדולה.

אם היא אתם מעוניינים להיפגש שוב, אתם צריכים לסכם שוב על זמן ומקום, לדבר ולדבר, מצטרף נושא שיחה חשוב- מה איך היה לה ביום/יומיים/שלשה מאז הפגישה הקודמת.

ודו"ק ואכמ"ל.

נקודה נוספת ששכחתי להתייחס אליה.

אפשר לומר שזה דייט ראשון שלך. זה יקל עליך את המשחק של 'המקצוען', וייקל עליה לקבל טעויות (אין כך כך דברים שהם טעות מוחלטת, שתם דברים קמת צוזרים/לא מקובלים. נגיד אם תציע לה נישואין בסוף הפגישה). היא תבין שהיא צריכה להיות שותפה פעילה יותר ממה שהיא רגילה כדי להמשיך אם אתה נתקע.

אני לא חושב שזה קריטי.

בדיאטה הראשון שלי לא סיפרתי. האמת שתכננתי ולא מצאתי מקום מתאים להכניס את זה. זרם מצויין גם בלי,ופשוט המשכתי. לפני שנפרדנו היא שאלה אותי אם זו היתה הפעם הראשונה. לא שהיא היתה מנוסה מאד, אבל מריחים.

אין עניין להסתיר את זה. אין גם חובה לספר, מה שנראה לך מתאים. העיקר לא לשק לעולם, קשר חייב להיות מבוסס על אמון.

ראיתי שכתבו אחריי שלדבר על אחים זה לא עיסוק באדם.

ראשית, אני חושב שאצל רוב האנשים האחים והסביבה הקרובה היא חלק משמעותי.

בנוסף, אין לי עניין לצאת מהפגישה הזו רק עם מידע יבש על הצד השני,  מה היא עושה בין 17:00 ל17:30 ביום שלישי שחל בשבת חול המועד צום גדליה. אני רוצה לנהל שיחה. לא משנה על מה.

כך גם בפגישות הבאות. אפשר לדבר על פוליטיקה, עכבישים והשפעת קרני האור על קרני התיש, המטרה היא לבנות קשר, וזה נעשה ע"י שיחה. נכון שהקשר מתחזק בעיסוק בנו, אך יסודו הוא פשוט תקשורת, יצירת שפה משותפת ותחומי עניין משותפים.

בפגישות הראשונות, ודאי הראשונה, זה יותר גישוש סביב הייתכנות הבסיסית להמשך הקשר (עד 'דרכינו לאן), ולכן הגיוני שיהיה יותר עיסוק בהיכרות טכנית, אך אפשר לסטות מהנושא ולעסוק בדברים אחרים, שהם לא סתם שיחה בטילה, בזבוז זמן וביטול תןרה, אלא בניית קשר בצורה בריאה.

ועוד נקודה חשובה.

פתחתי בתפילה. אסיים בעניין קרוב.

אתה עושה את ההשתדלות שלך, אתה רוצה להקים בית לכבודו, עוסק במצווה הזו, אולי הכשר מצווה (או הכשר להכשר, מחלוקת ראשונים ואכמ"ל), אתה מבקש לבנות לו דירה בתחתונים, וה' הטוב בעיניו יעשה, וישלח לך בסייעתא דשמייא את המיועדת לך מששת ימי בראשית בקלות ובמהירות, בנחת, בשמחה ובבהירות.

אבל הוא לא חייב לך כלום. הדרך יכולה להיות מורכבת, פחות או יותר חלילה. יכולות להיות התדנדויות, אכזבות וכאבים. אתה רוצה לעשות רצונו. היא לא רוצה להמשיך? לא בזבזת את הזמן. עשית השתדלות. זה רצונו ממך.

בברכת דרך צלחה.

אח לדרך. 

יש לי מטרה להכיר קצת יותר אם מי שעומד מולי. בד"כ פרטים טכניים ידועים מראש.

כשחוזרים בפגישה על פרט טכני, נגיד אני לומד בישיבה X - אשאל שאלות על הבחירה שלו בישיבה הזו. למה בחרת דווקא בה? האם התלבטת בינה לבין ישיבות אחרות? וכו'.

במשפחה אנחנו לא בוחרים, ולכן זה בעיני פחות משקף את האישיות. אם המשפחה רלוונטית לדברים אחרים - נניח בחרתי בישיבה כי אבא שלי\אח שלי למד בה - אז זה כבר לא משהו טכני, וזה שייך לשאלה אחרת.

בעצם - אני מנסה להעמיק את השיח. ולהעמיק לכיוון של יחס עם ההורים\אחים - לא נראה לי מתאים בהכרח בשלב הראשון.

אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?

בחול המועד, אני מצפה שבן אדם ילבש את מה שהוא לובש בחול המועד.

לא בחול המועד, יש ציפייה ללבוש מכובד. תלוי גיל ושלב בחיים, חולצות גלופה לא נחשבות מכבדות - אבל אם אתה מרגיש שזה כל זהותך, לא הייתי אומרים לך לשנות. מה שכן, אולי זה כן השלב בחיים לעבור משלב 'נוער' שבו מקובל ללכת עם גלופה, לשלב 'מבוגר' שבו זה לא מקובל (באירועים רשמיים).

מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?

מה שהיא ואתה מעדיפים. בעקבות המצב הבטחוני - הייתי דואגת למקלט\ממ"ד נגיש. לגבי עוד אנשים - בהחלט. יש עניין הלכתי של ייחוד, אבל גם מעבר לזה - לא נפגשים בפינה אפילה שמבודדת מהציבור. כדאי לדעתי להיפגשת במקום שבו נוח לשניכם, שתרגישו בנוח להקשיב ולדבר - כלומר לא רועש מידי. אבל גם לא שקט מידי. לא מרכזי מידי, כי אתם רוצים להתמקד אחד בשני ולא בחבר שלך מהתיכון שבדיוק עובר בסביבה.

וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?

חובה! לדעתי, חובה עליך ליצור קשר איתה בתוך 24 שעות, ואנחנו מדברים על ערב חג. בהנחה שלא היה משהו קטסטרופלי, או שאתם ממש לא בכיוון, אמור להיות דייט שני. ולכן, בתור אתה, הייתי שולחת הודעה למחרת בבוקר, שמביעה את הרצון לדבר, אבל עם ההבנה שערב חג יכול להיות לחוץ - ולשאול אם יש לה זמן לשיחה קצרה בערב חג או במוצאי חג. אם היא לא זמינה לשיחה - אז להתכתב.

אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?

תציע לה. 

בסופו של דבר זוגיות זה תקשורת, ויש בנות שיעריכו את זה וירצו, ויש כאלו שזה דווקא ירתיע אותן, או שחושבות שזה שלב מוקדם מידי בקשר לדבר כזה.

באופן כללי, אל תניח דברים - אלא תשאל אותה להעדפותיה.

בעיני, הכי טוב לדבר -

לשתף שזה הדייט הראשון שלך. להגיד שאתה חושש. שאתה לא יודעים מה אמורים לעשות ועל מה אמורים לדבר. בעצם לדבר על החששות האלה. זה נראה לי מקום טוב להתחיל ממנו. לשאול אותה אם גם היא חוששת.

בניגוד למה שאחרים אמרו, אני לא אוהבת חקירות שב"כ בדייטים. מה אכפת לי כמה אחים יש לו ומה הם עושים? איך זה עוזר לי להכיר אותו? בעיני דייט ראשון זה לפתוח צוהר לעולם של השני. לראות אם הוא מקשיב, אם הוא פתוח לדעות אחרות, מה מעניין אותו, מה הוא עושה עם הזמן שלו - הרי בסופו של דבר אנחנו מספרים על עצמינו - מה ואיך אנחנו בוחרים לספר. האם הוא מתעניין בי ובעולם שלי? הוא מראה כבוד והערכה כלפיי?

כל בנאדם הוא עולם ומלואו, ואפשר לנהל שיחה מרתקת - אבל לא תמיד זה קורה. לפעמים הדברים קצת יותר קשים ומורכבים, ויכול להיות צריך עוד זמן, ולכן לדעתי נכון לצאת מינימום לדייט נוסף.

בהצלחה!

פחות עקרוני. אפשר גם חצי שעה או שלוש שעות.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.