1. דוס כבד - מחוייב לתורה שבכתב ובעל פה ללא הנחות. מנותק לגמרי מהעולם הזה והמציאות סביבו מתוך בחירה.
2. דוס -  מחוייב לתורה שבכתב ובעל פה ללא הנחות. מנותק לגמרי מהעולם הזה והמציאות סביבו בגלל חינוך.
3. תורני - מחוייב לתורה שבכתב ובעל פה ללא הנחות. מחובר במידה מסויימת לעולם הזה והמציאות שסביבו ומוצא שם את החיבור ל-ה' (אני כאן)
4. דתי לאומי - תינוק שנשבה, בד"כ, שעדיין מאמין (בגלל חינוך או התנייה פסיכולוגית) בקדושת המדינה וסממניה ("אתחלתא דגאולה" - ה' ירחם!) וזאת למרות הסתירות לפנים שהוא מקבל הן מה' והן מאותה המדינה. קשר כזה או אחר לתורת ישראל, עם רמת מחוייבות במידות שונות להלכה (ראה בגוגל "סמס בשבת", "טבילת רווקות" וכ"ד). 
5. דתי - זיקה כלשהי לתורה ולמצוות, בגלל חינוך, מסורת או שיוך חברתי. מחוייבות היא מילה גסה - יותר הזדהות.

את, אני מניח, מסכימה?

@נפש חיה.

מישהו חכם לימד אותי
שלזרום עם החיים
עדיף מלהילחם איתם.

[ותודה לו]

ועוד דבר

ממעמקים את מסתכלת בזווית שונה מאשר כשאת על הגובה
מכל מיני בחינות.



ולגבי הסטיגמות?

יהודים יראים. 
ועם לב חם.

ונשמה טהורה.

וזהו בערך.
אני מסכימה שיש רזולוציות ואני לא מבטלת אותן בכלל!
 

אבל
לפעמים חבל להיכנס אליהן ולבזבז אנרגיה על עוד תגובה או ההוא שכתב משהו שמציק בעין.

יש כאן אנשים מקסימים. באמת.
אם הייתי נותנת לעצמי לשפוט אותם לפי כל דבר
הייתי מפסידה.

לא ככה?...

וחוכמת חיים לא קשורה דוקא לנשואים 

הבעיה היא שאני לא טובה בליישם את זה... אני כבדה....

ואני פעם גם הייתי קצת כזאת.

אבל לימדו אותי  [החיים, והמקום שאני באה ממנו, ובעוד הזדמנויות]
להיות פתוחה
ולהכיל
ולשמוח
ולחייך
גם כשזה לא בדיוק "בול" אנחנו 

אחרי הכל
אנחנו חיים בעולם הזה
ואנחנו אחראים להרגיש טוב ולבחור בכך יום יום.
אם נבחר להרגיש טוב- ונחייה ככה-

הטוב הזה ימשוך עוד.

וזה נכון!

[אני אצא כופרת אם אגיד שלא צריך רבנית ימימה ושות' בשביל הידיעה הזאת?...]


תתחילי קלילות- להנות לדברים קלילים
לצחוק משטויות
לשהות במקומות יפים
לעשות מה שאת אוהבת

ולזכור שאנחנו פה בשביל רצון השם.
אבל הוא ברא בריות ואילנות טובים-
להנות בהן בנ"א....

אני כבר נשואה, אז בעיקר מי שסובל זה בעלי [וגם אשתו כמובן]

את לגמרי צודקת, הסכמתי איתך גם קודם, אבל זאת עבודה חיים ליישם את זה.

ואהבתי את ההגדרה הכופרת 

ו-כן, העולם היה משעמם אם כולנו היינו אותו דבר

או אמת חלקית משולבת.

אמת שנאמרת בצורה חלקית יכולה להיות פרובוקציה בעיני מישהו אחר.

מושג שתואר במילים חלקיות, מבטא צד אחד של האמת, צד חלקי. דווקא אותו הצד יכול "ללחוץ על הכפתורים" הלא נכונים אצל מישהו - הווה אומר ליצור פרובוקציה. 

ראה למשל דוגמא של דובר הבית הלבן וביטויו לגבי השואה.

אני הבעתי את דעתי על דעתך לא כפתח לדיון 
אלא כתהיה
אם זהו קו המחשבה ושלך אני לא רואה טעם לדון איתך כי אני סבור שהקמת המדינה היא התחלתה דגאולה [ה' ירחם] וזאת בניגוד אליך ויתרה מזאת אמרת שיש צד בדברייך שבא להתסיס 
אז
שיבושם לך

א. לא להתסיס - לעורר מחשבה (חסר סיכוי, כנראה).

ב. לא דעתי. דעת גדולים וחשובים ממני הקטן. למשל: 

אתחלתא דגאולה – חב"דפדיה

שיטת "אתחלתא דגאולה", המכריזה על החשך כפול ומכופל של זמן הגלות כאור - היא אחד הדברים שמעכבים את הגאולה ומאריכים את קץ הגלות; הגאולה של שקר אינה נותנת לגאולה האמיתית להתגלות.

על כל אלו ההופכים חושך הגלות לאור - לדעת, שדעות כוזבות אלו המיטו בעבר אסונות על עם ישראל, כי בכל תקופה שהיו תנועות משיחיות אשר טענו שהגאולה התחילה - הביא הדבר לצרות צרורות, וגם עתה מביא הדבר להחמרת קושי הגלות ר"ל.

הלזה "עצמאות" יקרא?

אפילו היהודי העני ומרוד מעיירה קטנה ברוסיה פולין או גליציה, שלא ידע איזה גזירה חדשה עומדת להיגזר עליו בכל יום, היה בנפשו פנימה גאה ביהדותו, וגם כשיצא לרחוב וראה את השוטר הגוי ופחד ממנו... בכל זאת ידע שרק גופו בגלות, אבל נשמתו איננה בגלות, וידע שהגוי הוא גוי והיהודי הוא יהודי. אבל לאידך גיסא - בארץ הקדש, עומדים המנהיגים בביטול כלפי הגוי, ומפחדים לומר לו שארץ ישראל ניתנה לנו על ידי הקב"ה, ומפחדים למצות את הדין עם הגוים המתפרעים, ותלויים בחסדי הגוים לכסף ונשק וכדומה - ולכל זה קורים "עצמאות", אתחלתא דגאולה...

דוקא כשנאמר לחושך - חושך, שנדע שנמצאים אנו בגלות, גם בהיותנו יושבים בארץ הקדש, דוקא אז נזכה לראות ולומר לאור - אור, כי תתחזק האמונה והצפיה לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, אשר הצפיה לביאתו והחיזוק באמונה זו תקרב ותמהר את הגאולה.

(רובו ככולו של פרק זה הוא תמצית פרק הראשון של הספר "דעת תורה בעניני המצב בארץ הקדש" להרב ש. ד. וולפא. והוא מיוסד על אגרות ושיחות שונות של הרבי, וביניהם: אג"ק ו עמ' קכא. יג עמ' שנד. לקו"ש ה עמ' 49. טו עמ' 491. עמ' 493. יט עמ' 533).

מקור 1-הרב מלמד
מקור 2-אתר בית הלל(דברי הרמב"ם
מקור 3-אתר ישיבה
1)בהקמת המדינה הוסרה חרפת הגלות. דורות על דורות נדדנו בגלות, עברנו השפלות איומות, שוד ורצח. היינו ללעג וקלס בגויים, נחשבנו כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד למכה ולחרפה. זרים אמרו לנו, אין לכם עוד תוחלת ותקווה. זה היה מצב של חילול ה' נורא, מפני ששמו של הקב"ה נקרא עלינו, וכשאנו מתבזים גם שמו של הקב"ה נעשה מחולל בגויים (עי' יחזקאל לו).

נביאי ישראל התנבאו בשם ה': "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם" (יחזקאל לו, כד). "וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם" (ישעיהו סה, כא). "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ" (ירמיהו לא, ד). "וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר. וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ" (יחזקאל לו, לד-לה). "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱלֹוהֶיךָ" (עמוס ט, יד-טו).

אבל אחר שעברו כל כך הרבה שנים, ודבר ה' לא התקיים, התגבר חילול ה' בעולם, ושונאי ישראל כבר גמרו בדעתם כי אבד הסיכוי שעם ישראל יחזור לארצו. ואף חז"ל הפליגו מאוד בנס קיבוץ הגלויות עד שאמרו: "גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים פח, א). והנה אירע הנס, דבר ה' קם. והיה זה קידוש ה' גדול ונורא, שהלך והתעצם במלחמת ששת הימים, עת שחררנו את ירושלים והערים הקדושות שביהודה ושומרון.

תהליך זה של קיבוץ הגלויות והפרחת השממה, שקיבל דחיפה עצומה בעת הקמת המדינה, הוא התחלת הגאולה. וכפי שאמר רבי אבא (סנהדרין צח, א): "אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו, ח): וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". ופירש רש"י: "כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר".

ואמנם עדיין יש דברים רבים לתקן, לצערנו לא זכינו לחזור בתשובה שלימה ולעלות כולנו לארץ ישראל. אבל כבר לימדונו חז"ל (סנהדרין צח, א) שיש גאולה של 'אחישנה' על ידי חזרה בתשובה שלימה,  ויש גאולה של 'בעיתה' דרך תהליכים טבעיים. היינו שגם אם ישראל לא יחזרו בתשובה, כשיגיע הקץ, יתחילו תהליכים טבעיים, שיהיו מלווים בסיבוכים ויסורים קשים, שיגרמו לעם ישראל לחזור לארץ ולבנותה, וכך נתקדם שלב אחר שלב עד הגאולה השלימה. יסורים אלו שדוחפים את תהליך הגאולה הם חבלי משיח. וככל שנתחזק יותר בישוב הארץ ונחזור בתשובה שלימה, כך יתמתקו חבלי משיח ויבואו לנו החבלים בנעימים (עפ"י דברי הגר"א בקול התור). ועל גאולה בדרך זו אמרו חכמים (ירושלמי ברכות פ"א ה"א): "כך היא גאולתם של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת".

וכן מבואר בתורה ובנביאים, שסדר הגאולה כך הוא: בתחילה תהיה תשובה קטנה, ועם ישראל יתקבץ לארצו והארץ תחל לתת את פריה, ואח"כ יערה עלינו ה' רוח ממרום עד שנחזור בתשובה שלימה.²

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------

2)

מו"ר הרצי"ה במאמר 'המדינה כהתקיימות חזון הגאולה', ל'נתיבות-ישראל' ח"א עמ' רסא-רעב, באר בהרחבה שכך הוא סדר הגאולה, קודם תשובה קטנה וחזרה לארץ ולבניין הלאומי, ומתוך כך אח"כ תשובה שלימה אל ה'. מקורות רבים לכך, ונזכיר מקצתם. בדברים בפרשיית התשובה פרק ל, מבואר כי קודם תהיה חזרה 'עד ה" שהיא תשובה קטנה מתוך יראה וגזירות קשות, ואח"כ קיבוץ גלויות, ואח"כ תשובה שלימה 'אל ה". ובאר עפ"י מרן הרב זצ"ל, שתשובה קטנה היא החזרה לארץ (תחילת החזרה היתה בהתעוררות קדושה של אהבה, בעליית החסידים ותלמידי הגר"א). וכן מבואר סדר הגאולה ביחזקאל לו. וכן מבואר בסנהדרין צז, ב, שדעת ר' יהושע, שאין הגאולה תלויה בתשובה, אלא שמעמיד מלך קשה כהמן והם חוזרים בתשובה, והכוונה תשובה קטנה. ור' אליעזר שחלק עליו, בסוף הויכוח שתק. והכוונה שהסכים לר' יהושע. וכך מבואר שאין הגאולה תלויה בתשובה בשמות רבה פרשה כה, ובתקוני זוהר חדש, ורמב"ן על פרשת האזינו, ואור החיים הקדוש ויקרא כה, כח. והרב אלישוב בהקדמות ושערים (שער ו, פרק ט). ושם בעמ' רעג-רעו, הביא מדברי גדולי האחרונים שראו בקיבוץ הגלויות של ימינו אתחלתא דגאולה. והוסיף מו"ר הרצי"ה בח"ב עמ' שסה, שמי שאינו רואה את חסדי ה' הללו יש לו חוסר אמונה, ולעיתים חוסר אמונה זה מתלבש בלבוש של חרדיות וצדקנות, אבל זו כפירה בתורה שבכתב ובדברי נביאינו ובתורה שבע"פ. ובסנהדרין צח, ב, מובאים דברי אמוראים שחששו מהיסורים הנוראים של חבלי משיח עד שאמרו "ייתי ולא איחמיניה". ועיין בעוד מקורות בספר 'אם-הבנים-שמחה', ובספר 'התקופה-הגדולה' לרב כשר, ובסופו הביא את הספר 'קול-התור', ובו דברים עמוקים מדברי הגר"א. ועוד עיין ב'אילת-השחר' לרב פילבר, חלק שיבת ציון השלישית

2. 
   2)

   מדינת ישראל - האמנם רק אתחלתא דגאולה?

   הרמב"ם מקדיש את שני הפרקים האחרונים בהלכות מלכים למלך המשיח ושם הוא פוסק ש"המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה".
   (הרב זאב וייטמן)

   ובאופן תמציתי – חזרת המלכות והשלטון, קיבוץ גלויות, ויצירת מציאות של חיוב מחודש בכל מצוות התורה.

   מדינת ישראל ביצעה ומבצעת חלק מתוך ייעודיו ותפקידיו של מלך המשיח.

   קיבוץ גלויות בהיקף מרשים וחסר תקדים מכל מה שידענו בעבר (מיליוני יהודים התקבצו לארץ מארצות אירופה, ממדינות ערב, מאתיופיה, מרוסיה, מדרום אמריקה, מארה"ב ועוד), כאשר בגלות בבל עלו 43,000 נפש בלבד – מיעוט זניח של עם ישראל מבחינה כמותית ואיכותית ובגאולת מצריים, על פי חז"ל, עלו רק עשרים אחוזים מהעם, מכיוון ש80 אחוזים מהעם לא הסכימו לצאת ממצריים ולעלות לארץ.
    בניגוד לגאולת מצריים וגאולת בבל זו הפעם הראשונה, שיש קיבוץ גלויות רבות מארבע כנפות הארץ, ולא רק עליה ממקום ריכוז אחד. מדינת ישראל פתוחה כיום לכל העם היהודי, וכמעט שאין יהודים בעולם שמנועים ומעוכבים מלעלות לארץ, והישארותם בגולה שוב איננה מאונס אלא מרצון ובבחירה. מדינת ישראל גם פיתחה את ארץ ישראל ויצרה בה תשתית כלכלית המאפשרת לקלוט את כל היהודים מכל ארצות פזוריהם – דבר שהיה בלתי אפשרי בעבר כשרוב העולים לארץ לא יכלו להתקיים בה מבחינה כלכלית.

   החזרת המלכות – יש להסתפק אם כאשר הרמב"ם מדבר על החזרת מלכות דוד לישראל הוא מתכוון לכך, שאנו מחויבים לחזור לשלטון מלוכני של בית דוד או שהעיקר הוא שיחזור השלטון העצמי לעם ישראל, ואין כל נפקא מינה אם שלטון זה הינו שלטון מונרכי, שהיה השלטון היחיד שהיה מוכר בעת העתיקה, או כל שיטת שלטון וממשל אחרים המקובלים בימינו (ואם שיטת ממשל אחרת יכולה להיות לגיטימית ואין צורך במלוכה דווקא, ממילא, גם אין צורך בשליט מבית דוד). בהמשך דבריו, פוסק הרמב"ם ש"אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד". משמע, שעיקרם של ימות המשיח הוא שעם ישראל לא יהיה משועבד תחת שלטון זרים, אלא יהיה נתון תחת שלטון עצמי ריבוני. ואם זה עיקרם ומהותם של ימות המשיח הרי שאין כל נפקא מינה איזו צורת שלטון תהיה בעם ישראל – שלטון דמוקרטי נבחר או שלטון מלוכני.

   אם נכריע, שהעיקר הוא השלטון העצמי הריבוני, הרי שמדינת ישראל החזירה את המלכות לישראל, אך גם אם נכריע שע"פ התורה מוטל עלינו לשנות את שיטת הממשל למשטר מלוכני, ועלינו למנות מלך מבית דוד, אי אפשר להתעלם מכך שאף שעדיין לא השלמנו את המלאכה, אך חלקה הגדול כבר נעשה, שהרי יש לנו שלטון ריבוני יהודי על העם והארץ – דבר שלא זכינו לו מאז שחרב המקדש וגלינו מארצנו. עם ישראל כולו מאוחד במדינת ישראל תחת שלטון אחד מרכזי – דבר המגשים גם את דברי הרמב"ם על החזרת מלכות דוד "ליושנה לממשלה הראשונה", וכפי שמסבירים המפרשים את כוונתו, שהשלטון יהיה שלטון אחד על כל עם ישראל, כפי שהיה בתחילת מלכות דוד, לפני פילוג הממלכה. ולכן, גם אם יהיה צורך על פי דין תורה לשנות את צורת השלטון, הרי שזהו פרט שולי יחסית ליש הגדול בו זכינו של שלטון עצמי יהודי ריבוני.

   בניית המקדש והחזרת משפטי התורה – בתחום זה, אמנם, חלה ההתקדמות הקטנה והחלקית ביותר, שהרי המקדש לא נבנה עדיין, אך חזרת עם ישראל לארץ ישראל גואלת במידה מסוימת גם את התורה ואת המצוות. כיבוש הארץ וקיבוץ הגלויות משפיע על קדושת הארץ ועל חיוב המצוות התלויות בקדושה זו. לאחר שנות ניתוק ארוכות מאוד מהמצוות התלויות בארץ מתחילים שוב לעסוק ולקיים מצוות אלו, ובכללן גם את מצוות השמיטה המוזכרת ברמב"ם כמצווה החוזרת בימות המשיח. אין להתעלם מהעובדה שמדינת ישראל גרמה לפריחה אדירה של לימוד התורה ולהתרבות שלא הייתה כמותה במספר תלמידי הישיבה ותלמידי החכמים בארץ ובעולם. יתירה מזו, לימוד התורה פורח ומתרחב לתחומים חדשים נוספים. ענייני המקדש וקודשיו, הלכות מדינה, משפט עברי, חידוש התכלת. כך שאע"פ שהמקדש עדיין לא נבנה, אנו רואים את תחילת חזרת משפטי התורה בחידוש ההתעסקות העיונית, המעשית והקיומית של חלק מהמצוות שלא התקיימו בעם ישראל מאז גלותו מעל ארצו.

   לפי זה, מדינת ישראל יצרה מציאות של ימות המשיח באופן חלקי ולא מושלם, והשאלה היא – כיצד יש להתייחס למציאות חלקית זו וכיצד יש להעריך את כל מה שזכינו לו לעומת כל מה שאנו מייחלים עדיין להתגשמותו – האם מה שיש לנו הוא עיקר הגאולה ועיקר תפקידו של המשיח ומה שחסר אלו פרטים שוליים יחסית, או להיפך, שעיקר הגאולה ועיקר תפקיד המשיח חסרים לנו עדיין, וכל מה שיש הוא שולי ואיננו מהווה סיבה להתייחס למדינת ישראל כאל שלב משמעותי בגאולה ובימות המשיח.

   הרמב"ם כותב שכל מי שאינו מאמין במלך המשיח הוא כופר בתורה, שהרי התורה העידה עליו, והרמב"ם מביא שלושה פסוקים לכך שהתורה מעידה על המשיח: ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה', ומוסיף הרמב"ם שאלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.

   מדברים אלו של הרמב"ם עולה במפורש, שעיקר האמונה במשיח היא האמונה בקיבוץ גלויות, שהרי לדעתו המקור בתורה שמדבר על משיח ושכולל את כל הדברים שנאמרו ע"י כל הנביאים בנושא המשיח והגאולה, אלו שלושת  הפסוקים בפרשת ניצבים המדברים על כך שהקב"ה יקבץ את נידחי ישראל לארצם. אין כאן התייחסות לא למלכות בית דוד, ולא לכך שדווקא מלך מבית דוד צריך לבצע את קיבוץ הגלויות. אין כאן חזרה בתשובה ולא בניית מקדש ולא הליכה במצוות ה' אלא קיבוץ גלויות בלבד.

   מסקנה זו מתחדדת ומתחזקת עוד הרבה יותר לאור העובדה שהרמב"ם מצטט שלושה פסוקים העוסקים בקיבוץ גלויות ומשמיט את הפסוק הראשון והפסוק האחרון שעוסקים בתשובה ובחזרה לקיום מצוות. הרמב"ם משמיט את הפסוק הראשון – "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" ומתחיל בציטוט הפסוק השני "וְשָׁב ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱ-לֹקֶיךָ שָׁמָּה: הוא ממשיך בפסוק השלישי: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱ-לֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ" והרמב"ם מצטט גם את הפסוק הבא: "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ". כאן הוא מסיים כשהוא משמיט את הפסוק האחרון: "וּמָל ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ". אין כל ספק כי בכך הרמב"ם מגדיר את הגאולה ואת ימות המשיח כימים בהם עם ישראל יחזור לארץ ישראל, ומכאן שקיבוץ הגלויות הוא עיקר הגאולה ותמצית תפקידו של המשיח, ולא החזרה בתשובה, בניין המקדש או קיום המצוות בשלמותן.

   כך גם הבינו היהודים בכל הדורות ובכל הגלויות, שהאמינו במשיח שיתגלה ויוציא אותם מהגלות ויוליך אותם לארץ ישראל.  

   בהמשך דבריו מציין הרמב"ם שגם בנבואת בלעם יש נבואה על המשיח, וגם בפרשת ערי מקלט ומפרשות אלו עולה כי עניין חשוב נוסף של המשיח זו העוצמה הצבאית והכנעת האויבים המאיימים על עם ישראל "שמושיע את ישראל מיד בני עשו". וכיבוש הארץ ע"י עם ישראל העתיד לחזור לארצו ולהרחיב את גבולו באופן שיחייב אותו להוסיף עוד שלוש ערי מקלט.

   מהמקורות הללו עולה, שבמקום השני לאחר קיבוץ הגלויות וההתיישבות בארץ, עיקר עניינו ומהותו של המשיח זו עוצמה צבאית, שתאפשר את כיבוש הארץ ואת הרתעת האויבים המאיימים על עם ישראל, עוצמה שתאפשר את ריבונותו של עם ישראל ואת שלטונו בארצו. אין צורך לומר שגם עוצמה זו מתקיימת במדינת ישראל, שממלאת בזה תפקיד משיחי מובהק, שהרי היא מקבצת את גלויות ישראל ונידחיו, היא כבשה את ארץ ישראל ויישבה אותה ויש לה כח צבאי בעל הרתעה רבה כלפי כל אויביה והמאיימים על קיומה. וזהו בדיוק כלל הדבר בו אנו מחויבים להאמין.

   אם אכן הדברים נכונים, הרי שהגדרת מדינת ישראל כאתחלתא דגאולה, הינה הגדרה מצמצמת ולא מרחיבה, והיה ראוי להתייחס למדינת ישראל כאל הגאולה הכמעט שלמה וכאל ימות המשיח להם ציפינו, על רוב מרכיביהם, אלא שדווקא משום כך, מוטל על מדינת ישראל ועלינו להמשיך ולהשלים את התהליך ולגשת לשלב השני – השלב של גאולת התורה והחזרת קיום המצוות השלם לעם ישראל בארץ ישראל, שהרי זו בדיוק מטרת הגאולה ותכליתה, להחזיר שוב את הרלוונטיות לכל מצוות התורה.

   ואם כן, כיום, לאחר שזכינו לימות המשיח, מוטל עלינו לדון ולעסוק בכל שאלות התורה והמדינה – מהו השלטון הנדרש על פי התורה, האם הגיע הזמן לבנות את המקדש ולחדש את עבודת הקרבנות, האם חיוב המצוות התלויות בארץ חזר להיות שוב חיוב מהתורה בכל מרחבי מדינת ישראל, האם מוטל עלינו לכבוש את מרחבי ארץ ישראל הנמצאים כיום תחת ריבונות מדינות אחרות, מה צריך להיות יחסנו לאתרי הפולחן הנוצריים והמוסלמים בתוכנו, מה צריך להיות יחסנו למיעוט הלא יהודי שבארץ, כיצד צריך לטפל בנושא הגיור ועוד ועוד.

   ויהי רצון שנהיה ראויים למתנה הגדולה שזכינו לה ונפעל בדרך ובאופן שנהיה ראויים להשלמתה לכדי גאולה שלמה.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

3) המקור ל"אתחלתא דגאולה"

הרב ש. יוסף וייצן

שאלה:
הבנתי שתחילת תק’ הגאולה מתחלקת ל-2 : "עקבתא דמשיחא" ו"אתחלתא דגאולה". 

בעוד שעל העובדה כי כעת אנו בתק’ "עקבתא דמשיחא" אין מחלוקת בין רבנים ובין הצה"ד לחרדים, המושג "אתחלתא דגאולה" כן נתון למחלוקת.
מהיכן למדים שזמננו זה הוא "אתחלתא דגאולה" (במקורות), ואילו רבנים פסקו כך?
ומהי בדיוק התקופה המפורטת בתלמוד הבבלי במסכת מגילה של 7 שנים, שכל שנה מתאפיינת באיפיון מסויים כגון בצורת וכו’ לפני בוא הגאולה?

תשובה:
הדברים מאד ארוכים. נתתי באתר סדרת שיעורים על הנושא וניתן לשומעם. כתבתי מאמר על הנושא ואציג אותו בפנייך. בנוגע למאמר חז"ל על שבע שנים אין לנו ידיעה מתי התקופה הזאת מתרחשת. בכל אופן אלו תאורים של דברים שבאופן כללי מתרחשים לפני ביאת משיח צדקנו.

תשובה לטענה השביעית: "אין לך קץ מגולה מזה".
1. אין נבואה אולם יש ודאות
כתבו חז"ל שאין לנו נבואה, אולם חכם עדיף מנביא. ניתן על פי דברי חכמים להכריע בנושאים בצורה ודאית יותר ממה שתכריע הנבואה בעת הזאת. החכמים, הם ממשיכי נבואת משה רבנו שהיא באספקלריה המאירה, לעומת שאר נביאים שנבואתם באספקלריה שאינה מאירה.
אמנם בנושא בו אנו עסוקים, יש בידינו גם נבואות מפורשות על כך, אלא צריך לדעת לשמוע אותם.
2. גאולה ותשובה
לכאורה, עם ישראל עדיין לא שב בתשובה שלמה, אם כן כיצד יתכן להגדיר את תקופתנו כתקופת גאולה? על כך יש לעיין בסוגיא במסכת סנהדרין צז, ב:
אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו כתנאי רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.
יוצא מהגמרא, כי לפי דעת רבי יהושע ושמואל יש מציאות של גאולה, המתחילה מה' ללא תשובה של עם ישראל. היא נקראת גאולה התלויה בקץ מסוים, והיא גאולת ב"עתה". אולם לדעת רבי אליעזר ורב, התנאי הבסיסי לגאולה הוא בעשיית תשובה מצד ישראל. ולפי זה, כל דברינו נכונים, רק אם קיימא לן כרבי יהושע ושמואל. על כך נכתבו מאמרים רבים, שהרחיבו לבאר, כי רוב הדעות סוברות כרבי יהושע. והוסיף מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל, שאף רבי אליעזר הודה לדעת רבי יהושע. כך הוכיח מהגמ', המספרת שבתום הויכוח בין רבי יהושע לרבי אליעזר, כתוב: "שתק רבי אליעזר". ומוכח מדברי הגמרא בהמשך, ששתיקתו זו של רבי אליעזר הינה שתיקה של הודאה .
אולם נראה שגם לדעת רב, יש גאולה שהיא גאולה של "קץ". יש זמנים המוּעדים לגאולה, אלא שבפועל, תהא תחילת התשובה מצד עם ישראל, אז הקב"ה ישלים. ומכל מקום, לאחר שעם ישראל יעשה תשובה במה, תהיה הגאולה מעתה תהליך בלתי הפיך. כך משמע בלשון רב: "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה" - משמע מדבריו שיש קיצים, אלא שנחלקו רב ושמואל, האם צריך אתערותא דלתתא על מנת להניע את התהליך, או כשמואל, שאין הדבר תלוי באתערותא דלתתא.
גם בדעת רבי אליעזר, לפני שחזר בו, ניתן לומר שבכל אופן, אין הגאולה רק מכוח מעשיהם של ישראל. זאת ניתן להוכיח מדברי הזוהר הסבור, כי גם לרבי אליעזר, לא תהיה הגאולה דוקא אחר שכל עם ישראל כולו יחזור בתשובה, אלא אפילו מועטים מישראל, או אפילו קהילה אחת עושים תשובה - הקב"ה יגאלם, מפני שהוא מצפה תמיד, אימתי ישובו בניו אליו, ויוכל להשפיע עליהם רוב טוב.
3. גאולת "בעתה"
ההוכחה הניצחת לכך, שהתהליך בו אנו נמצאים בלתי הפיך, ועם ישראל בשום מקרה לא יגלה מכל ארץ ישראל, תלוי במה שנוכיח מעל לכל ספק, כי אנו מצויים עתה בתהליך גאולה שאיננו תלוי במעשיהם של ישראל, וכל כולו הוא החלטה אלוקית לבדה. כלומר, אם יתברר לנו כי אנו מצויים עתה בגאולת "בעתה", שאינה מחמת זכותם של ישראל, יהיה הדבר הוכחה לכך שהגאולה וודאית בכל אופן שהוא. 
אולם, מנין נדע שעתה זו גאולת "בעתה"?
על שאלה זו צריכים אנו לחבר ספרים גדולים, יש להביא את כל דברי התורה, דברי הנביאים ודברי חז"ל בנושא. יש להביא את כל פרושי הקדמונים העוסקים בכך, ועדיין אין לדבר סוף. אנו בחרנו לציין בקצרה, את הדרכים השונות לבסוס ידיעה זו, ביודענו כי אפילו קצה מזלג אין כאן.
4. מסורת מגדולי ישראל
רבים מגדולי ישראל בדור הקודם, קבעו מפורשות כי אנו נמצאים עַתה בגאולת "בעתה". הזכרנו לעיל את דברי רבי יהושע מקוטנא ("ישועות מלכו") ואת דברי הרב קוק. הצטרפו לדעתם עוד רבים מגדולי ישראל, ובראשם תלמידי הגאון רבי עקיבא איגר ותלמידי הגאון מוילנא. למרות שרבים מגדולי ישראל לא אמרו כך. כל אדם רשאי לבחור את רבו ואת בית המדרש שממנו הוא יונק תורתו. ניתן לציין, כי רוב גדולי הדור שלמדו את כל מקצועות התורה, ובמיוחד תורת הקבלה, וכמובן, היו גדולים גם בהלכה - סברו שהגיע עת גאולה. כאן יש להזכיר את דברי הגאון, הרב אלישיב, בעל "לשם שבו ואחלמה", שנחשב לגדול המקובלים העיוניים בדור הקודם. על הגמ' הדנה, האם תבוא הגאולה בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, כתב בעל הלשם: "ודאי באופן השני" (הקדמות ושערים שער ו' פ"ט). ופשוט, כי בהכרעות בסוגיית הגאולה, שעיקר הבנתה אינה תלויה רק בלימוד השולחן ערוך ועיסוק בד' אמות של הלכה, יש ללכת אחרי המומחים בדבר.
עוד יש להוסיף, שאותם גדולים שסברו, כי אנו בגאולת ה"בעתה", ביססו דבריהם בדרך כלל על מקורות חז"ל, ואילו שאר הגדולים - או שלא הביעו דעתם בנדון כלל ועיקר, והמעטים שהביעו דעתם, ביססו דבריהם בעיקר על סברתם (טענה זו יש לבסס כמובן על ידי סקירה מדוקדקת, שלא כאן מקומה).
(כאן ניתן להזכיר דברי רבנו, הרצ"י זצ"ל, על נבואת ישעיה מ"ב, יח-יט: "החרשים שמעו והעורים הביטו לראות, מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח..", ישנו מצב שתלמידי החכמים שהם עבדי ה' ומלאכיו, הם עורים וחרשים, ואינם תופסים את שמתרחש בעולם).
5. מאחרי שנה מסוימת כל גאולה תחשב גאולת "בעתה"
בספר "פרי הארץ", הביא את דעת האר"י שזמן "בעתה" התחיל בשנת של"ה. דעת האור החיים שזה משנת ת"ק, ודעת החתם סופר (ח"ו ס"ס ס"א) הסכימה לדעת אור החיים. וכן הובא בשם הגאון, בפירושו על דברי חז"ל לענין יצירתו של אדם הראשון.
6. דברי חז"ל שגאולה שלישית אין לה הפסק
הזכרנו לעיל מאמר חז"ל האומר במפורש, כי לא תהיה עוד גלות אחרי גאולה שלישית. מדרש זה אינו מדרש יחידי ויש עוד רבים כמותו. גם בדברי הנביאים ישנו תיאור יציאה מגלות רומא, שאין עוד גלות לאחריה. אנו נמצאים עתה באמצעה של הגאולה, כשתהליך קיבוץ גלויות הולך ומתעצם, ורבים מאחינו, בני ארצות המזרח, באים אלינו. זה מכבר עלתה מציאותנו, מבחינת העוצמות המדיניות, על זו שהיתה בימי הבית השני. וכשם שימי הבית השני הוגדרו כביאה שניה, כך בודאי, על אחת כמה וכמה, תוגדר שיבת ציון בימינו כביאה שלישית. על פי הערכות רבות, בעוד עשור לכל היותר, רוב העם היהודי כבר יישב בארץ ישראל. גם מבחינה הלכתית תהיה לכך משמעות, לענין רבות מהמצוות התלויות בארץ. אנו בטוחים שכל מה שעושה הקב"ה עימנו, אינו לחינם. כל האומר על כל שעינינו רואות, שהוא מעשה שטן, נראה ששטנו הוא גדול מאד... אנו מכל מקום לא מצאנו, שלשטן יכולת כה גדולה... יכולתו מסתכמת בכריית נחל לאברהם בדרכו לעקוד את יצחק בנו (מפי הגאון מו"ר הרב אברהם שפירא שליט"א).
7. מתוך עיון בתורה ובחז"ל אנו למֵדים שאנו בגאולת בעִתה
דרך זו הינה דרך המלך, על מנת לבסס את ודאות הגאולה. כפי שהזכרנו לעיל זוהי דרך רחבה מני ים. נזכיר מספר בירורים שהובאו בבית מדרשנו:
1. הרב קוק זצ"ל והרב צבי יהודה זצ"ל, ביססו דבריהם על דברי רבי אבא, שהובאו בסנהדרין צח,א:
"ושתק רבי אליעזר ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו' רבי (אליעזר) [אלעזר] אומר אף מזה שנאמר כי לפני הימים (האלה) [ההם] שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר… מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר רב אמר אף תלמידי חכמים שכתוב בהם שלום דכתיב שלום רב לאהבי תורתך אין שלום מפני צר"
הרצ"י דקדק, מדוע כתוב בגמ' בדברי רבי אבא "ואמר" בו"ו החיבור? אלא בא ללמדנו כי לאחר שהובאה מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע לגבי השאלה, האם גאולה תלויה בתשובה, הביאו את דברי רבי אבא, שיש גאולה "בעתה" שהיא תלויה "בקץ" – דהיינו, בזמן מסוים - ולא בתשובת עם ישראל.
באה עתה הגמרא לברר, כיצד נדע אימתי הוא זמנה של גאולת "קץ"? גאולה שתלויה בתשובה, ניתן להבחין בה, שכן היא תגרור בעקבותיה ניסים גלויים, עד שיהא ברור כי זהו עת גאולה. אולם גאולה התלויה בזמן, כיצד נדע מתי זמנה? על כך מודיענו רבי אבא, שתקדם לתקופתנו תקופת הגלות הארוכה, שבה ארץ ישראל תעמוד בשממונה, ותצמיח קוצים וברקנים בלבד, לשון אחרת, ארץ ישראל תהיה מקום שאי אפשר לשבת בו! וכן היה. והנה תגיע עת, שארץ ישראל "תשנה התנהגותה", ולפתע תחל להוציא פירותיה בעין יפה - זה הסימן המובהק שחזרה שכינה לציון, וכל ישראל נקראים לשוב לארצם, להיות סמוכים על שולחן אביהם.
על כך מוסיף רבי אליעזר עוד קץ מגולה. לפני בוא הגאולה עתיד להיות מצב, בו חיי היהודים בגלות יהיו ללא נשוא, עד שאפילו תלמידי חכמים לא יזכו לשמירה מפגעי הגלות - זהו אות שהשכינה עזבה את הגלות ואין קיום עוד לעם היהודי בין הגוים.
שני סימנים אלו התקיימו במלואם! ראשית החלה ארץ ישראל להצמיח פירותיה על ידי המושבות הראשונות, וזאת עוד בטרם שבו אליה המוני בית ישראל. לאחר מכן באה השואה האיומה, בה התברר על ידי ניתוח אלקי איום ונורא, כי אין עוד קיום לעם ישראל בין הגוים. וכיון שכך, שוב לא הבחין המשחית בין מי שיש בידיו זכויות, לבין מי שהוא "מלא כרימון" - תלמידי חכמים, קהילות הקודש, סופרים וחכמים, לצד רבבות עמךָ בית ישראל הרחוקים מתורה ומצוות – כולם כולם עלו בסערה השמימה, וטומאת ארץ העמים הפכה לבית קברות ענקי לקדושי עמֵנו.
2. הגמרא בסנהדרין שם מציירת שני מהלכי גאולה:
"ואמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב בדור שכולו זכאי דכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ בדור שכולו חייב דכתיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וכתיב למעני אעשה".
הזכרנו את דברי ה"ישועות מלכו", וכך כתב האדמו"ר מפילוב באגרתו, המובאת בחוברת "שיבת ציון": אין לומר שהגאולה היא בדור שכולו זכאי, שהרי אנו רואים שדוקא הרחוקים מתורה ומצוות הם אלו המביאים את הגאולה. ועל גאולה בדור שכולו חייב מביאה הגמ' את הפסוקים בספר ישעיה המזכירים את דברי הקב"ה, "וירא כי אין איש" - כלומר, אין צדיקים שבעבורם ראוי להביא גאולה, ואשר על כן מחליט הקב"ה להביא את הגאולה משום חילול ה': "ותושע לי זרועי", או כמובא בספר יחזקאל: "למעני אעשה".
דרך גאולה זו מתוארת גם בשירת האזינו בסופה:
ספר דברים פרק לב:
(לו) כִּי יָדִין יְהֹוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב:
(לז) וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ:
(לח) אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה:
(לט) רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל:
(מ) כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם:
(מא) אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם:
על השירה הזו כתב הרמב"ן בפירושו על דברים פרק לב, מ:
"והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו אם כן, השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה".
ממה שבחרה שירת האזינו לתאר את גאולת ישראל בדרך גאולה של "לא זכו", יש בכך עדות התורה, שאכן כך יהיה בפועל.
3. עוד שם בגמ' בסנהדרין:
"אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה וכתיב עני ורוכב על חמור זכו עם ענני שמיא לא זכו עני רוכב על חמור".
גאולת "אחישנה" מתגלית כגאולה ניסית, ואילו גאולת "בעתה" היא גאולה, הבאה בדרך הטבע. על כך כותב אור החיים על במדבר פרק כד פסוק יז:
"יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו (סנהדרין צח,א) שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה, ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות, כאמור בספר הזוהר (ח"א קיט), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר, ועליה נאמר (זכריה ט ט) שהגואל יבא עני ורוכב על חמור".
ובודאי גאולתנו, חֵרף כל הניסים והנפלאות שראו עינינו, הופעתה היא בדרך הטבע' והיא מתאימה לגאולת "בעתה".
4. משנה מסכת סוטה פרק ט:
"בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר. הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה. בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֵסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדָּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים (מיכה ז), בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכָּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֶשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם".
תיאור תקופת עקבות משיח, כתקופה של התדרדרות רוחנית, אפשרית רק בתהליך גאולה של "לא זכו". המציאות שאנו חוזים בעינינו, בודאי עשויה להתאים יפה לתיאור המשנה בסוטה (וכן כתב ה"חפץ חיים" בספרו "שם עולם", שער ההתחזקות, פרק י"ב).
5. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח, ב:
"אמר עולא ייתי ולא איחמיניה וכן אמר [רבה] ייתי ולא איחמיניה רב יוסף אמר ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה".
הגמרא מתארת את דור הגאולה כדור, שעיקר התעסקותו בענייני החומר. זוהי משמעות דברי רב יוסף, המתאוה להיות בדור הגאולה, ואפילו יהיה שקוע בענינים חומריים, עד למדרגת הפסולת היוצאת מן החמור, ועד לצלליה של פסולת זו. בודאי יש כאן תיאור לגאולה שהיא בדרך של "לא זכו".
6. מקורות רבים מתארים דרך גאולה, המַתחילה מבנין החומר ורק לאחר מכן עוברת לבנין הרוח. בספר "קול התור", מביא על כך את התלמוד בבלי מסכת סוכה נב, א:
"תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקדוש ברוך הוא שאל ממני דבר ואתן לך שנאמר אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבונו של עולם איני מבקש ממך אלא חיים".
על פי הגר"א, משמעות הגאולה - שראשיתה בהופעת משיח בן יוסף – היא, גאולה הבאה בדרך ההשתדלות האנושית, ללא נסים שמיימים, אך בעזרת סיעתא דשמיא רבה. על פי הרב קוק, משמעות הגאולה – בה קודמת מציאות משיח בן יוסף למשיח בן דוד - היא, גאולה שתחילתה בנין החומר ורק לאחר מכן בנין הרוח.
גם את הריגת משיח בן יוסף מבאר הרב קוק, כמשבר רוחני שיהא כתוצאה מעיסוק יתר בצדדים החומריים של בנין האומה.
7. מו"ר הרצ"י זצ"ל, ביאר את נבואת יחזקאל בפרק ל"ו (טז-כז), כנבואה המתארת את מהלך הגאולה בא אנו נמצאים. שם מבואר כי גאולת הארץ קודמת לגאולת העם. גאולת העם גם היא תהיה בשני שלבים עיקריים: גאולת החומר וגאולת הרוח. בפרק זה מחזק הנביא יחזקאל את ההדגשה, כי סיבת הגאולה אינה אלא משום חילול ה', בעובדה שעם ישראל נמצא בין הגוים. ה' גואל את עם ישראל כדי לקדש את שמו. ממילא, בודאי אין כל חשש שמא ישיבנו ה' לגלות, שהרי סיבת הגאולה גופא היא חילול ה', הקיים בכל זמן.
מו"ר הרצ"י זצ"ל הראה בהקבלה יפהפיה, היאך מתאים תיאור מהלך הגאולה בפרשת ניצבים, לזה שביחזקאל.

הנחת את דעתי

הקיבוץ גלויות הענק שהתרחש פה והקמת המדינה זה לא מציאות?

פינוי גוש קטיף זה דבר נורא שיש לבכות עליו כל יום

אבל לא קשור לביטוי.

ד"א אחד הסברות של הרבי (בקישור ששמת) זה שהמדינה לא גרמה ליותר שמירת תורה ומצוות ולכן היא לא יכולה להיות אתחלתא.

אבל בדור שלנו, כמו שכתבת בבוקר, יש כמות של לומדי תורה שלא היה מעולם (והמדינה מממנת אותם). וגם רואים בחוש איך בחו"ל יש אחוז התבוללות מפחיד.

אז אולי הרבי היה משנה את דעתו?

אני רק אומר שאולי אם הרבי היה חי היום הוא היה משנה את דעתו לאור כל ההתבוללות שיש בשנים האחרונות בחו"ל ולאור כל הישיבות שקמו בא"י.

כמו שזכותי לחשוב שהוא טעה

גם לרבנים מותר לטעות

ואם מדברים על ראיית הנולד- הרב קוק הוא זה שחזה את השואה הרבה שנים לפני.

והוא גם מחה בזמנו כהוגן. אבל הוא בטח לא היה מופתע, כמו שאמרו לך כבר, והוא כתב לא מעט על המצב הירוד בדור הגאולה, למשל באורות, כאילו הוא ממש עונה לשאלתך:

"מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל, בפרק שהתחלת תחית האומה תתעורר לבא. השלוה הגשמית שתבא לחלק מהאומה, אשר ידמו שכבר באו למטרתם כולה, תקטין את הנשמה, ויבאו ימים אשר תאמר אין בהם חפץ. השאיפה לאידיאלים נשאים וקדושים תחדל, וממילא ירד הרוח וישקע... הצורך למרידה זו, היא הנטיה לצד החמריות, שמוכרחת להולד בכללות האומה בצורה תקיפה אחר אשר עברו פרקי שנים רבות, שנאפסו לגמרי מכלל האומה הצורך והאפשרות להתעסקות חמרית, וזאת הנטיה כשתולד תדרך בזעם ותחולל סופות, והם הם חבלי משיח אשר יבסמו את העולם כולו ע"י מכאוביהם."

שים לב, הוא כותב שתהיה מרידה רוחנית בארץ ישראל, בתקופה של שיא השיבה לארץ טרום הקמת המדינה, כשערכי אהבת הארץ, העבודה וההתיישבות מורמים על נס בכל מקום. זה בערך שקול לקביעה שעומד לרדת גשם ביום חמסין. ולמרות הציניות שלך, אני בטוח שהוא גם היה אומר (ואמר גם בחייו) שכן, אשרינו, זה דור של גאולה. "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה". וכמו שלר' עקיבא הייתה ראייה בהירה מספיק של סגולת ישראל וההשגחה האלוקית, לצחוק ולשמוח כשהוא רואה שועלים מתהלכים במקום קודש הקודשים, כך גם לרב קוק, ולגדולי ישראל רבים נוספים.

אני לא חושב שאת סתם מעלה דעות לא מבוססות, איך הגעת לזה?

אני מאוד מכבד את הרבי, אני אישית לא קובע ח"ו שהוא טעה.

זה וזה דברי אלוקים חיים

אבל מה לעשות שיש פה 2 שיטות סותרות?

זה לא סתם דעתי האישית

א"א באמת לומר ששניהם צודקים, אז אני הולך לפי רבותי ולפי הבנתי.

צודקת שלא הייתי צריך להשתמש במילה "טעה".

ולא הבנתי למה התכוונת במשפט הראשון.

פשוט הפריע לי שאת אומרת- "הרבי ידע לראות את הנולד"

כאילו לכן הוא בטוח צודק.

ומה שניסיתי לומר זה- יש פה 2 שיטות ואין מישהו שבטוח צודק,

כי גם לרבנים הכי גדולים מותר לטעות.

א. הרבי נפטר לפני 23 שנה, מאז אחוז ההתבוללות רק עלה, ולהבדיל גם מספר הישיבות

ב. אתה סגור על זה שהמצב בארה"ב יותר טוב מבארץ?

שם אין בצעדי גאווה?

אחוז ההתבוללות שם מפחיד, וגם מי שנשאר יהודי- הרבה מהם רפורמים וכו'

רק הערה- גם מצוות בחו"ל הם לא בדיוק כמו מצוות בארץ..

"דומה כמי.."

"הציבי לך ציונים"

או מצטט מנטרות", אינם מדוייקים כלל וכלל.

ראשית, כי המציאות הבסיסית, הכוללת, אינה "מנטרות" ואינה משתנה בגלל אירועים רעים, כואבים ככל שיהיו. יש גם "מנטרה" על קדושת עם ישראל - והיא אינה משתנה ולא תשתנה גם אם נעשים בו דברים רעים כמו אלו שהזכרת ועוד. ועדיף לא להזכיר ללא צורך, "הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו, ואפילו הקדושים" (גר"א, אבן שלמה).

הקדושה של המדינה, דהיינו של שלטוננו על  הארץ, והכרת טובה על המתנה המופלאה הזו, אינה נפחתת בגלל דברים שהם באמת קשים וכואבים וצריכים תיקון. אין כל השוואה בין "פינוי גוש קטיף", עמונה וכו', לבין עצם זה שאנו שולטים בארצנו - וגם אחרי ההחלשות החמורות הללו.

ואדרבה, אם היינו הולכים בכיוון של "מנטרות", אז היית יכול לומר אותו דבר, ועוד יותר, על דברים של הרבי מחב"ד זצ"ל, לגבי מה שכבר נסתיימה המלאכה ונשאר רק "צחצוח הכפתורים", כשאנו רואים את היהדות בחו"ל שוקעת ואובדת בהתבוללות נוראה. וכך גם את דבריו, באותו הכיוון הנזכר מקודם לגבי קדושת כל אדם מישראל ועוד.

אלא שהגדולים הללו, אינם מתחילים את מבטם "מבחוץ". וכך גם הגדולים שדיברו על אתחלתא דגאולה. ר' אליהו גוטמאכר זצ"ל, המקובל האלוקי, אמר שאצלו ברור שאם יהיו "ק"ל משפחות".. שעוסקות בעבודת האדמה בארץ ישראל - אתחלתא דגאולה. הגאון ר' יהושע מקוטנה, אמר שכבר האתחלתא, עוד הרבה לפני קום המדינה. הרצי"ה זצ"ל, שהיה בזמננו, אמר שכבר אחרי ה"אתחלתא". 

אדם יכול ללכת לפי רבותיו. מוטב להיזהר מלכנות "מנטרה" דברים שאמרו גדולי עולם - וכדאי שלא תכניס ראשך בין ההרים לקבוע מי "יותר גדול"... לא שייך.

ב. המצב פה אינו "גרוע בהרבה" מאשר בניו יורק או בלונדון. ההיפך. זה ממש חטא המרגלים. ראשית זה עצם הקיום של עם ישראל. שם עם ישראל הולך ונכחד. אחוזי התבוללות נוראיים. לא זו בלבד, אם לא מדינת ישראל - גם בטחון היהודים הפיזי היה שם גרוע בהרבה, ולא היה לאן לברוח..

נכון שיש היום תופעות חמורות מאד, כמו אלו שהזכרת. אבל אלו באות בעיקרן משוליים קיצוניים שמנסים להשתלט על השיח הציבורי וכבר נלחמים כנגדם. לעומת זה, מה שהזכרת מקודם למשל, בשם הרבי מלובאוויטש על ממשלה שאינה מזכירה שזו ארצנו, מה', היום כבר מזכירים הרבה. יש בממשלה כיום אנשים מאמינים בכמות שלא היתה בעבר. גם אם עוד לא כולם מדקדקים בקוצו של יוד.

אחוז הרואים עצמם מסורתיים/דתיים במדינה, גבוה מאלו המגדירים עצמם "חילוניים". 

ולהגיד "מי היה מדמיין לפנ 40 שנה"... לפני קצת יותר מ40 שנה, לא היו מדמיינים שהשמאל ירד מהשלטון. שיהיו במפלגת השלטון אחוז גדול של אנשים נאמנים למסורת ישראל וגם ממש שומרי מצוות. שיהיו בצבא קצינים שהם ממש יראי שמיים. 

ג. אמר רבי חייא הגדול, ירושלמי: כך היא גאולתן של ישראל. תחילה קמעא קמעא וכו'. ו"דודי נגלה ונכסה". וידעו שיכולים להיות קשיים במהלך. אמר רב יוסף "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופתא דחמריה". ו"אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: ואתם ענפי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא".

ו"עצת ה', אשר יעץ להחל אור גאולה .. ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים, ודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב אדם שמחשבותיו הבל נגד עצת ה' העליונה אשר דיבר טוב על ישראל לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו העתידים להיות כולם שבי פשע" (הרב זצ"ל).

אז כדאי לא לעשות "לסיכום", איך תצמח הגאולה... הקב"ה אינו משועבד לזה.

ולומר על מתנת ה' הזו "החיקוי העלוב שיש לנו לככל הגויים", זו כפיות טובה גדולה מאד.

יש מדינה. יש שלטון עם ישראל על הארץ. אשרינו שזכינו. אשרינו מאד. 

יש עם ישראל, שהוא כמו שהוא, עם קדושתו הפנימית ועם הסיבכוים בהופעתה, זה העם שלנו. גם אשרינו שזכינו. זה לא שמישהו פה תפס שלטון בכח.. ולקטרג על עם ישראל, זה חמור מאד.

ועם ישראל הולך ומתקדם, ובמקביל גם המדינה. ומי שמסתכל בעינא פקיחא, רואה בפעל שהאור רב על הצללים, עם כל כמה שהם כואבים וצריכים תיקון. ומי שמדגיש דווקא את הצללים, גם מרבה אותם.. מעין זה אומר הרב חרל"פ זצ"ל.

לסיום, יש סיפור מרעיש, שסיפר הרב יהושע בן מאיר, איך הגיע משדה הקרב במלחמת יו"כ, אל הרצי"ה זצ"ל, וליבו עם שאלות, איפה ה"אין נסיגות בגאולה", איפה הגאולה.. דפק בדלת, הרצי"ה ראה אותו לשניה דרך העינית, פתח את הדלת ואמר לו: תביא את המסמך.

חשב, אולי אינו מזהה אותו בגלל המדים המאובקים, אמר: הרב, אני יהושע בן מאיר. אמר: כן, כן, תביא את המסמך... כך זה המשיך. עד שאמר לו: אתה הרי יש לך הסכם עם הקב"ה איך תבוא הגאולה, והקב"ה לא עמד בו - תביא את המסמך, ונראה...

פרץ בבכי נורא, ששחרר ממנו את כל נוראות המלחמה. ובפליאה עצומה איך הרצי"ה תפס בשניה מה עובר עליו ומה התרופה...

ואז אמר לו הרצ"יה: אם למדת, לא שנית, אם שנית לא שילשת - לא כך למדנו.. ישב ולמד איתו ממקורות ראשונים ואחרונים, מחדש, על מהלכיה של גאולת ישראל, אורה וסיבוכיה.

לא מלחמת יו"כ עיממה את אורה של גאולת ישראל ולא דברים אחרים. הבעיות צריכות תיקון - ואורם של ישראל הולך ואור. והקב"ה אינו משועבד לדמיונות בני אדם איך להביא את הגאולה, שאנו רואים בחוש איך היא הולכת ועולה.

כמובן, מי שמסתמך על גדולים אחרים לחשוב אחרת - זכותו. אבל "לקבוע" בגלל מקרים שמלקטים, לא שייך.

כמובן לא כתבתי "אליך" אישית, אלא לטובת הקוראים הנוספים..

אכן, התייחסתי גם למה שכתבת פעמיים לאחרים, ובהרחבת הענין.

הדיון אמנם אינו "חסר טעם"; אבל נכון, בדיוק - בין השאר - הערתי על מה שאתה מעיר כעת. שאכן גדולים וטובים ניהלו אותו - ולכן לא שייך לכתוב בפסקנות "הגאולה תהיה כש.." ו"מי שמעדיף לצטט מנטרות ולא לראות את המציאות". הגדולים והטובים הללו, לא אמרו, כמובן, "מנטרות" וגם הכירו את המציאות ואכן כל אחד אמר כדעתו. וכפי שכתבתי, מי שסומך על רבותיו בענין, זכותו. הרוצה לדון ולגבש עמדה, יעיין בדברים.

ואיחולי יום מעולה ותמיד טוב, כמובן משותפים לכולנו...

הדיון נגמר. אם אתה ממש רוצה, ננהל אותו במפגש בהזדמנות. יום נפלא!

היית יכול להביא את סטמאר כסימוך לשיטתך

אבל אם רבותיך הורו לך ללכת בשיטתם, לא אנסה לשכנע אותך

בהצלחה!

אדם = אדמה לעליון = זכות בחירה.  רבותי שטחו את משנתם. לאורה, ולאור המציאות, אימצתי מספר דעות. דעות שלא תואמות את המיינסטרים הממלכתי, בלשון המעטה. 

יופי אז גם הפוך - לקראת נישואין וזוגיות

חסר.. - לקראת נישואין וזוגיות

נ-ג-מ-ר.

אתה חושב שאתה ואני נמציא טיעונים חדשים, שלא הועלו במאה האחרונה? 

אתה חושב שתשכנע אותי במשהו? אני אותך?

אם התשובה היא לא (והיא אכן "לא"), הבא נעבור לנושא אחר?

מה זה השטויות האלה שכתבת? לפי מה המצאת את ההגדרות האלה?

דוס כבד כל אחד יגדיר אחרת.
זה יכול להיות שהוא באופי כבד, מרובע בחשיבה, או מאוד עמוק.
יכול להיות גם בחור או בחורה דוסים או מאוד עמוקים ויש להם אבל ירידות ועליות בשמירת תורה ומצוות בכל מיני הלכות בכל מיני תחומים...

1. דוס כבד - הוגה בתורה באופן קבוע, מונח היטב בעולם התורני ושם עיקר חייו. לרוב בעל אופי כבד וקצת אטום

2. דוס - מחויב לכל חלקי השו"ע ופוסק בהתאם לרבותיו מהם הוא מקפיד לינוק תורה באופן קבוע. לרוב בעל אופי כבד ורציני

3. תורני - זו לא הגדרה המופיעה לבדה ולכן לא אוכל להתייחס אליה. יכולה להצמד ל 1, 2, 5. לרוב בעל אופי רציני

4. דתי לאומי - אדם שעונה על 2, 3 או 4, ומרגיש משוייך למגזר הדת"לי על גווניו השונים

5. דתי - מאמין בה' ובתורתו, ושומר על מעמדו מבחינת כל השאר בין חלוני לחרדי

6. דתי לייט - מעגל פינות כאידיאל ולא מתבייש בזה, רבים מהם חשים חלק בלתי נפרד מהמגזר. לרוב בעל אופי זורם וליברלי

בקטגוריה נפרדת.

מצד אחד אתה 1, מצד שני 5.

בסעיף הרביעי אתה מעפנה לסעיף הרביעי, אז פניתי לסעיף הרביעי והוא הפנה אותי לסעיף הרביעי שהפנה אותי לסעיף הרביעי שבהגדרה שלו הסעיף הרביעי הוא חלק מההגדרה ולכן חזרתי לקרוא מההתחלה את הסעיף הרביעי.. ובקיצור נכנסתי לרקורסיה אינסופית בלא תנאי יציאה

1. ישיבה גבוהה כבדה כגון מרכז, הר המור

2. ישיבה גבוהה קלה כמו בית אל, מצפה

3. ישיבת הסדר

4. מכינה

5. שאר ירקות

אל תקטלו אותי...

בית אל לא פחות כבדים ממרכז..

גם אם שאר ההגדרות אני לא מסכים כ"כ אבל נשאיר לאחרים..

גם אני לא מסכים

נזרום איתכם..

אני לא כ"כ מסכים אם ההגדרות של הפותח

אז נשנה קצת ונלך בכיוון של @פתוח אליכם

1- חרדל- ישיבות גבוהות

2- ישיבות הסדר

3- כמו 2

4- מזרוחניק- מכינה/ ישר צבא

5- מדרשה

כמובן שהכל בהכללה גסה..

אתה כתבת שבית אל לא כבדים!!!

מכורה לשירים שלו

אבל עיקר ההבדל הוא ששינתי מההגדרות של הפותח

אתה מבין שהוא לא למד שם אפילו יום

ולא ממש הבנתי את ההבדל בין שתי ההגדרות האלה..

אני משתדלת לעבוד את ה' בדבקות ובשמחה,ומקפידה על קלה כבחמורה ..אז נראה לי שמשהו בסגנון הזה.

1. דוס כבד - עולמו הוא בעיקר עולם התורה, הוא מחמיר וזהיר בגישתו ההלכתית

לא משחק עם הגבולות של כשרות, שבת, לשון הרע, צניעות, חברה מעורבת

רמת הזהירות שלו הופכת אותו להיפך ממה שנהוג לכנות "זורם"

ברור שאי אפשר לומר לידו מה שרוצים, ושהוא לא יילך איתך לכל מקום בחוץ

בלי לבדוק את ההשגחה לפני, אם בכלל הוא יאכל בחוץ או יסתובב ברחוב.

2. דוס - ביטוי קליל לאדם דתי. מושמע לעתים כשמנסים להגדיר מאפיינים של

החברה הדתית, בעיקר כדי לבטא את ההבדלים ביחס לחברה החילונית,

או - כשנאמר בין דתיים - בין דתיים לייט (ע"ע) לדתיים פחות לייט.

3. תורני - 2 תשובות:

א. מונח שהמציאו החרד"לים (ע"ע) כדי לבָדֵל את מוסדותיהם ותנועותיהם ביחס

למוסדות ולתנועות של המפד"לניקים / המזרחניקים / "הדתיים הנורמליים" (ע"ע).

ב. (בעיני) אדם שהתורה והלימוד בה מגדירים את זהותו הרוחנית והדתית,

ולא מה החבר עושה או מה ראיתי בבית הכנסת או בפייסבוק שדתיים עושים.

4. דתי לאומי - נאמר בהקשר סוציולוגי בעיקר, כדי לחלק את החברה הדתית

בין הציבור החרדי (ע"ע) לציבור הדתי לאומי.

5. דתי - בשימוש השגור, זו הגדרת הגג לכל מי שרואה עצמו שייך ליהדות

האורתודוקסית (ע"ע), למרות שמבחינה מילולית שייך לכל מי שהוא בן דת.


לפי התשובות שלי - זה לא רצף, ואיפה אני נמצא? כנראה נדע רק אחרי 120

הסתכלת בתנאי השימוש של האתר?

הדרגות זה טיב הקשר לעולם התורה ולעולם התרבות הכללית.

1. נמצא עמוק בעולם התורה, מתנגד מאידיאל לכל השפעה חיצונית ומוצא הכל בתוך העולם הדתי.

2. נמצא עמוק בעולם התורה ופתוח מעט לקבלת השפעות מבחוץ אחרי שנבדקו היטב.

3. בעל קשר חזק לעולם התורה חשוף להשפעות חיצוניות ודוחה את השליליות.

4. בעל קשר משמעותי לעולם התורה וקשר משמעותי לתרבות הכללית.

5. חשוף להשפעות מעולם התורה נמצא עמוק בעולם התרבות הכללית.

הנ"מ של כל אחד מהדברים הללו הם על הכרעות הלכתיות בנושאים: צבא, סרטים ושירים, לבוש, שפת דיבור, חומרות בכללי.

הערה: רמת השותפות בעם לא קשורה לרמה הדתית (יעידו חרדים שהם חכי"ם ולייטים שחיים בבועה משל עצמם).

אני נמצא ב3.

אז ככה... יש לי עוד שנתיים לפחות עד שבתכל'ס אהיה במצב שהגיוני אולי לומר שאהיה פה בפורום......

אבל פה נפתח דיון לא קשור ללנ"ו.

אפשר להצטרף?
יופי.

כשיהיה לי עצבים לקרוא את כל הדיון- אגיב.

שכוייח....

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).