1. דוס כבד - מחוייב לתורה שבכתב ובעל פה ללא הנחות. מנותק לגמרי מהעולם הזה והמציאות סביבו מתוך בחירה.
2. דוס -  מחוייב לתורה שבכתב ובעל פה ללא הנחות. מנותק לגמרי מהעולם הזה והמציאות סביבו בגלל חינוך.
3. תורני - מחוייב לתורה שבכתב ובעל פה ללא הנחות. מחובר במידה מסויימת לעולם הזה והמציאות שסביבו ומוצא שם את החיבור ל-ה' (אני כאן)
4. דתי לאומי - תינוק שנשבה, בד"כ, שעדיין מאמין (בגלל חינוך או התנייה פסיכולוגית) בקדושת המדינה וסממניה ("אתחלתא דגאולה" - ה' ירחם!) וזאת למרות הסתירות לפנים שהוא מקבל הן מה' והן מאותה המדינה. קשר כזה או אחר לתורת ישראל, עם רמת מחוייבות במידות שונות להלכה (ראה בגוגל "סמס בשבת", "טבילת רווקות" וכ"ד). 
5. דתי - זיקה כלשהי לתורה ולמצוות, בגלל חינוך, מסורת או שיוך חברתי. מחוייבות היא מילה גסה - יותר הזדהות.

את, אני מניח, מסכימה?

@נפש חיה.

מישהו חכם לימד אותי
שלזרום עם החיים
עדיף מלהילחם איתם.

[ותודה לו]

ועוד דבר

ממעמקים את מסתכלת בזווית שונה מאשר כשאת על הגובה
מכל מיני בחינות.



ולגבי הסטיגמות?

יהודים יראים. 
ועם לב חם.

ונשמה טהורה.

וזהו בערך.
אני מסכימה שיש רזולוציות ואני לא מבטלת אותן בכלל!
 

אבל
לפעמים חבל להיכנס אליהן ולבזבז אנרגיה על עוד תגובה או ההוא שכתב משהו שמציק בעין.

יש כאן אנשים מקסימים. באמת.
אם הייתי נותנת לעצמי לשפוט אותם לפי כל דבר
הייתי מפסידה.

לא ככה?...

ואני פעם גם הייתי קצת כזאת.

אבל לימדו אותי  [החיים, והמקום שאני באה ממנו, ובעוד הזדמנויות]
להיות פתוחה
ולהכיל
ולשמוח
ולחייך
גם כשזה לא בדיוק "בול" אנחנו 

אחרי הכל
אנחנו חיים בעולם הזה
ואנחנו אחראים להרגיש טוב ולבחור בכך יום יום.
אם נבחר להרגיש טוב- ונחייה ככה-

הטוב הזה ימשוך עוד.

וזה נכון!

[אני אצא כופרת אם אגיד שלא צריך רבנית ימימה ושות' בשביל הידיעה הזאת?...]


תתחילי קלילות- להנות לדברים קלילים
לצחוק משטויות
לשהות במקומות יפים
לעשות מה שאת אוהבת

ולזכור שאנחנו פה בשביל רצון השם.
אבל הוא ברא בריות ואילנות טובים-
להנות בהן בנ"א....

או אמת חלקית משולבת.

אמת שנאמרת בצורה חלקית יכולה להיות פרובוקציה בעיני מישהו אחר.

מושג שתואר במילים חלקיות, מבטא צד אחד של האמת, צד חלקי. דווקא אותו הצד יכול "ללחוץ על הכפתורים" הלא נכונים אצל מישהו - הווה אומר ליצור פרובוקציה. 

ראה למשל דוגמא של דובר הבית הלבן וביטויו לגבי השואה.

אני הבעתי את דעתי על דעתך לא כפתח לדיון 
אלא כתהיה
אם זהו קו המחשבה ושלך אני לא רואה טעם לדון איתך כי אני סבור שהקמת המדינה היא התחלתה דגאולה [ה' ירחם] וזאת בניגוד אליך ויתרה מזאת אמרת שיש צד בדברייך שבא להתסיס 
אז
שיבושם לך

א. לא להתסיס - לעורר מחשבה (חסר סיכוי, כנראה).

ב. לא דעתי. דעת גדולים וחשובים ממני הקטן. למשל: 

אתחלתא דגאולה – חב"דפדיה

שיטת "אתחלתא דגאולה", המכריזה על החשך כפול ומכופל של זמן הגלות כאור - היא אחד הדברים שמעכבים את הגאולה ומאריכים את קץ הגלות; הגאולה של שקר אינה נותנת לגאולה האמיתית להתגלות.

על כל אלו ההופכים חושך הגלות לאור - לדעת, שדעות כוזבות אלו המיטו בעבר אסונות על עם ישראל, כי בכל תקופה שהיו תנועות משיחיות אשר טענו שהגאולה התחילה - הביא הדבר לצרות צרורות, וגם עתה מביא הדבר להחמרת קושי הגלות ר"ל.

הלזה "עצמאות" יקרא?

אפילו היהודי העני ומרוד מעיירה קטנה ברוסיה פולין או גליציה, שלא ידע איזה גזירה חדשה עומדת להיגזר עליו בכל יום, היה בנפשו פנימה גאה ביהדותו, וגם כשיצא לרחוב וראה את השוטר הגוי ופחד ממנו... בכל זאת ידע שרק גופו בגלות, אבל נשמתו איננה בגלות, וידע שהגוי הוא גוי והיהודי הוא יהודי. אבל לאידך גיסא - בארץ הקדש, עומדים המנהיגים בביטול כלפי הגוי, ומפחדים לומר לו שארץ ישראל ניתנה לנו על ידי הקב"ה, ומפחדים למצות את הדין עם הגוים המתפרעים, ותלויים בחסדי הגוים לכסף ונשק וכדומה - ולכל זה קורים "עצמאות", אתחלתא דגאולה...

דוקא כשנאמר לחושך - חושך, שנדע שנמצאים אנו בגלות, גם בהיותנו יושבים בארץ הקדש, דוקא אז נזכה לראות ולומר לאור - אור, כי תתחזק האמונה והצפיה לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, אשר הצפיה לביאתו והחיזוק באמונה זו תקרב ותמהר את הגאולה.

(רובו ככולו של פרק זה הוא תמצית פרק הראשון של הספר "דעת תורה בעניני המצב בארץ הקדש" להרב ש. ד. וולפא. והוא מיוסד על אגרות ושיחות שונות של הרבי, וביניהם: אג"ק ו עמ' קכא. יג עמ' שנד. לקו"ש ה עמ' 49. טו עמ' 491. עמ' 493. יט עמ' 533).

מקור 1-הרב מלמד
מקור 2-אתר בית הלל(דברי הרמב"ם
מקור 3-אתר ישיבה
1)בהקמת המדינה הוסרה חרפת הגלות. דורות על דורות נדדנו בגלות, עברנו השפלות איומות, שוד ורצח. היינו ללעג וקלס בגויים, נחשבנו כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד למכה ולחרפה. זרים אמרו לנו, אין לכם עוד תוחלת ותקווה. זה היה מצב של חילול ה' נורא, מפני ששמו של הקב"ה נקרא עלינו, וכשאנו מתבזים גם שמו של הקב"ה נעשה מחולל בגויים (עי' יחזקאל לו).

נביאי ישראל התנבאו בשם ה': "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם" (יחזקאל לו, כד). "וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם" (ישעיהו סה, כא). "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ" (ירמיהו לא, ד). "וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר. וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ" (יחזקאל לו, לד-לה). "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱלֹוהֶיךָ" (עמוס ט, יד-טו).

אבל אחר שעברו כל כך הרבה שנים, ודבר ה' לא התקיים, התגבר חילול ה' בעולם, ושונאי ישראל כבר גמרו בדעתם כי אבד הסיכוי שעם ישראל יחזור לארצו. ואף חז"ל הפליגו מאוד בנס קיבוץ הגלויות עד שאמרו: "גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים פח, א). והנה אירע הנס, דבר ה' קם. והיה זה קידוש ה' גדול ונורא, שהלך והתעצם במלחמת ששת הימים, עת שחררנו את ירושלים והערים הקדושות שביהודה ושומרון.

תהליך זה של קיבוץ הגלויות והפרחת השממה, שקיבל דחיפה עצומה בעת הקמת המדינה, הוא התחלת הגאולה. וכפי שאמר רבי אבא (סנהדרין צח, א): "אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו, ח): וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". ופירש רש"י: "כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר".

ואמנם עדיין יש דברים רבים לתקן, לצערנו לא זכינו לחזור בתשובה שלימה ולעלות כולנו לארץ ישראל. אבל כבר לימדונו חז"ל (סנהדרין צח, א) שיש גאולה של 'אחישנה' על ידי חזרה בתשובה שלימה,  ויש גאולה של 'בעיתה' דרך תהליכים טבעיים. היינו שגם אם ישראל לא יחזרו בתשובה, כשיגיע הקץ, יתחילו תהליכים טבעיים, שיהיו מלווים בסיבוכים ויסורים קשים, שיגרמו לעם ישראל לחזור לארץ ולבנותה, וכך נתקדם שלב אחר שלב עד הגאולה השלימה. יסורים אלו שדוחפים את תהליך הגאולה הם חבלי משיח. וככל שנתחזק יותר בישוב הארץ ונחזור בתשובה שלימה, כך יתמתקו חבלי משיח ויבואו לנו החבלים בנעימים (עפ"י דברי הגר"א בקול התור). ועל גאולה בדרך זו אמרו חכמים (ירושלמי ברכות פ"א ה"א): "כך היא גאולתם של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת".

וכן מבואר בתורה ובנביאים, שסדר הגאולה כך הוא: בתחילה תהיה תשובה קטנה, ועם ישראל יתקבץ לארצו והארץ תחל לתת את פריה, ואח"כ יערה עלינו ה' רוח ממרום עד שנחזור בתשובה שלימה.²

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------

2)

מו"ר הרצי"ה במאמר 'המדינה כהתקיימות חזון הגאולה', ל'נתיבות-ישראל' ח"א עמ' רסא-רעב, באר בהרחבה שכך הוא סדר הגאולה, קודם תשובה קטנה וחזרה לארץ ולבניין הלאומי, ומתוך כך אח"כ תשובה שלימה אל ה'. מקורות רבים לכך, ונזכיר מקצתם. בדברים בפרשיית התשובה פרק ל, מבואר כי קודם תהיה חזרה 'עד ה" שהיא תשובה קטנה מתוך יראה וגזירות קשות, ואח"כ קיבוץ גלויות, ואח"כ תשובה שלימה 'אל ה". ובאר עפ"י מרן הרב זצ"ל, שתשובה קטנה היא החזרה לארץ (תחילת החזרה היתה בהתעוררות קדושה של אהבה, בעליית החסידים ותלמידי הגר"א). וכן מבואר סדר הגאולה ביחזקאל לו. וכן מבואר בסנהדרין צז, ב, שדעת ר' יהושע, שאין הגאולה תלויה בתשובה, אלא שמעמיד מלך קשה כהמן והם חוזרים בתשובה, והכוונה תשובה קטנה. ור' אליעזר שחלק עליו, בסוף הויכוח שתק. והכוונה שהסכים לר' יהושע. וכך מבואר שאין הגאולה תלויה בתשובה בשמות רבה פרשה כה, ובתקוני זוהר חדש, ורמב"ן על פרשת האזינו, ואור החיים הקדוש ויקרא כה, כח. והרב אלישוב בהקדמות ושערים (שער ו, פרק ט). ושם בעמ' רעג-רעו, הביא מדברי גדולי האחרונים שראו בקיבוץ הגלויות של ימינו אתחלתא דגאולה. והוסיף מו"ר הרצי"ה בח"ב עמ' שסה, שמי שאינו רואה את חסדי ה' הללו יש לו חוסר אמונה, ולעיתים חוסר אמונה זה מתלבש בלבוש של חרדיות וצדקנות, אבל זו כפירה בתורה שבכתב ובדברי נביאינו ובתורה שבע"פ. ובסנהדרין צח, ב, מובאים דברי אמוראים שחששו מהיסורים הנוראים של חבלי משיח עד שאמרו "ייתי ולא איחמיניה". ועיין בעוד מקורות בספר 'אם-הבנים-שמחה', ובספר 'התקופה-הגדולה' לרב כשר, ובסופו הביא את הספר 'קול-התור', ובו דברים עמוקים מדברי הגר"א. ועוד עיין ב'אילת-השחר' לרב פילבר, חלק שיבת ציון השלישית

2. 
   2)

   מדינת ישראל - האמנם רק אתחלתא דגאולה?

   הרמב"ם מקדיש את שני הפרקים האחרונים בהלכות מלכים למלך המשיח ושם הוא פוסק ש"המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה".
   (הרב זאב וייטמן)

   ובאופן תמציתי – חזרת המלכות והשלטון, קיבוץ גלויות, ויצירת מציאות של חיוב מחודש בכל מצוות התורה.

   מדינת ישראל ביצעה ומבצעת חלק מתוך ייעודיו ותפקידיו של מלך המשיח.

   קיבוץ גלויות בהיקף מרשים וחסר תקדים מכל מה שידענו בעבר (מיליוני יהודים התקבצו לארץ מארצות אירופה, ממדינות ערב, מאתיופיה, מרוסיה, מדרום אמריקה, מארה"ב ועוד), כאשר בגלות בבל עלו 43,000 נפש בלבד – מיעוט זניח של עם ישראל מבחינה כמותית ואיכותית ובגאולת מצריים, על פי חז"ל, עלו רק עשרים אחוזים מהעם, מכיוון ש80 אחוזים מהעם לא הסכימו לצאת ממצריים ולעלות לארץ.
    בניגוד לגאולת מצריים וגאולת בבל זו הפעם הראשונה, שיש קיבוץ גלויות רבות מארבע כנפות הארץ, ולא רק עליה ממקום ריכוז אחד. מדינת ישראל פתוחה כיום לכל העם היהודי, וכמעט שאין יהודים בעולם שמנועים ומעוכבים מלעלות לארץ, והישארותם בגולה שוב איננה מאונס אלא מרצון ובבחירה. מדינת ישראל גם פיתחה את ארץ ישראל ויצרה בה תשתית כלכלית המאפשרת לקלוט את כל היהודים מכל ארצות פזוריהם – דבר שהיה בלתי אפשרי בעבר כשרוב העולים לארץ לא יכלו להתקיים בה מבחינה כלכלית.

   החזרת המלכות – יש להסתפק אם כאשר הרמב"ם מדבר על החזרת מלכות דוד לישראל הוא מתכוון לכך, שאנו מחויבים לחזור לשלטון מלוכני של בית דוד או שהעיקר הוא שיחזור השלטון העצמי לעם ישראל, ואין כל נפקא מינה אם שלטון זה הינו שלטון מונרכי, שהיה השלטון היחיד שהיה מוכר בעת העתיקה, או כל שיטת שלטון וממשל אחרים המקובלים בימינו (ואם שיטת ממשל אחרת יכולה להיות לגיטימית ואין צורך במלוכה דווקא, ממילא, גם אין צורך בשליט מבית דוד). בהמשך דבריו, פוסק הרמב"ם ש"אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד". משמע, שעיקרם של ימות המשיח הוא שעם ישראל לא יהיה משועבד תחת שלטון זרים, אלא יהיה נתון תחת שלטון עצמי ריבוני. ואם זה עיקרם ומהותם של ימות המשיח הרי שאין כל נפקא מינה איזו צורת שלטון תהיה בעם ישראל – שלטון דמוקרטי נבחר או שלטון מלוכני.

   אם נכריע, שהעיקר הוא השלטון העצמי הריבוני, הרי שמדינת ישראל החזירה את המלכות לישראל, אך גם אם נכריע שע"פ התורה מוטל עלינו לשנות את שיטת הממשל למשטר מלוכני, ועלינו למנות מלך מבית דוד, אי אפשר להתעלם מכך שאף שעדיין לא השלמנו את המלאכה, אך חלקה הגדול כבר נעשה, שהרי יש לנו שלטון ריבוני יהודי על העם והארץ – דבר שלא זכינו לו מאז שחרב המקדש וגלינו מארצנו. עם ישראל כולו מאוחד במדינת ישראל תחת שלטון אחד מרכזי – דבר המגשים גם את דברי הרמב"ם על החזרת מלכות דוד "ליושנה לממשלה הראשונה", וכפי שמסבירים המפרשים את כוונתו, שהשלטון יהיה שלטון אחד על כל עם ישראל, כפי שהיה בתחילת מלכות דוד, לפני פילוג הממלכה. ולכן, גם אם יהיה צורך על פי דין תורה לשנות את צורת השלטון, הרי שזהו פרט שולי יחסית ליש הגדול בו זכינו של שלטון עצמי יהודי ריבוני.

   בניית המקדש והחזרת משפטי התורה – בתחום זה, אמנם, חלה ההתקדמות הקטנה והחלקית ביותר, שהרי המקדש לא נבנה עדיין, אך חזרת עם ישראל לארץ ישראל גואלת במידה מסוימת גם את התורה ואת המצוות. כיבוש הארץ וקיבוץ הגלויות משפיע על קדושת הארץ ועל חיוב המצוות התלויות בקדושה זו. לאחר שנות ניתוק ארוכות מאוד מהמצוות התלויות בארץ מתחילים שוב לעסוק ולקיים מצוות אלו, ובכללן גם את מצוות השמיטה המוזכרת ברמב"ם כמצווה החוזרת בימות המשיח. אין להתעלם מהעובדה שמדינת ישראל גרמה לפריחה אדירה של לימוד התורה ולהתרבות שלא הייתה כמותה במספר תלמידי הישיבה ותלמידי החכמים בארץ ובעולם. יתירה מזו, לימוד התורה פורח ומתרחב לתחומים חדשים נוספים. ענייני המקדש וקודשיו, הלכות מדינה, משפט עברי, חידוש התכלת. כך שאע"פ שהמקדש עדיין לא נבנה, אנו רואים את תחילת חזרת משפטי התורה בחידוש ההתעסקות העיונית, המעשית והקיומית של חלק מהמצוות שלא התקיימו בעם ישראל מאז גלותו מעל ארצו.

   לפי זה, מדינת ישראל יצרה מציאות של ימות המשיח באופן חלקי ולא מושלם, והשאלה היא – כיצד יש להתייחס למציאות חלקית זו וכיצד יש להעריך את כל מה שזכינו לו לעומת כל מה שאנו מייחלים עדיין להתגשמותו – האם מה שיש לנו הוא עיקר הגאולה ועיקר תפקידו של המשיח ומה שחסר אלו פרטים שוליים יחסית, או להיפך, שעיקר הגאולה ועיקר תפקיד המשיח חסרים לנו עדיין, וכל מה שיש הוא שולי ואיננו מהווה סיבה להתייחס למדינת ישראל כאל שלב משמעותי בגאולה ובימות המשיח.

   הרמב"ם כותב שכל מי שאינו מאמין במלך המשיח הוא כופר בתורה, שהרי התורה העידה עליו, והרמב"ם מביא שלושה פסוקים לכך שהתורה מעידה על המשיח: ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה', ומוסיף הרמב"ם שאלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.

   מדברים אלו של הרמב"ם עולה במפורש, שעיקר האמונה במשיח היא האמונה בקיבוץ גלויות, שהרי לדעתו המקור בתורה שמדבר על משיח ושכולל את כל הדברים שנאמרו ע"י כל הנביאים בנושא המשיח והגאולה, אלו שלושת  הפסוקים בפרשת ניצבים המדברים על כך שהקב"ה יקבץ את נידחי ישראל לארצם. אין כאן התייחסות לא למלכות בית דוד, ולא לכך שדווקא מלך מבית דוד צריך לבצע את קיבוץ הגלויות. אין כאן חזרה בתשובה ולא בניית מקדש ולא הליכה במצוות ה' אלא קיבוץ גלויות בלבד.

   מסקנה זו מתחדדת ומתחזקת עוד הרבה יותר לאור העובדה שהרמב"ם מצטט שלושה פסוקים העוסקים בקיבוץ גלויות ומשמיט את הפסוק הראשון והפסוק האחרון שעוסקים בתשובה ובחזרה לקיום מצוות. הרמב"ם משמיט את הפסוק הראשון – "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" ומתחיל בציטוט הפסוק השני "וְשָׁב ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱ-לֹקֶיךָ שָׁמָּה: הוא ממשיך בפסוק השלישי: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱ-לֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ" והרמב"ם מצטט גם את הפסוק הבא: "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ". כאן הוא מסיים כשהוא משמיט את הפסוק האחרון: "וּמָל ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ". אין כל ספק כי בכך הרמב"ם מגדיר את הגאולה ואת ימות המשיח כימים בהם עם ישראל יחזור לארץ ישראל, ומכאן שקיבוץ הגלויות הוא עיקר הגאולה ותמצית תפקידו של המשיח, ולא החזרה בתשובה, בניין המקדש או קיום המצוות בשלמותן.

   כך גם הבינו היהודים בכל הדורות ובכל הגלויות, שהאמינו במשיח שיתגלה ויוציא אותם מהגלות ויוליך אותם לארץ ישראל.  

   בהמשך דבריו מציין הרמב"ם שגם בנבואת בלעם יש נבואה על המשיח, וגם בפרשת ערי מקלט ומפרשות אלו עולה כי עניין חשוב נוסף של המשיח זו העוצמה הצבאית והכנעת האויבים המאיימים על עם ישראל "שמושיע את ישראל מיד בני עשו". וכיבוש הארץ ע"י עם ישראל העתיד לחזור לארצו ולהרחיב את גבולו באופן שיחייב אותו להוסיף עוד שלוש ערי מקלט.

   מהמקורות הללו עולה, שבמקום השני לאחר קיבוץ הגלויות וההתיישבות בארץ, עיקר עניינו ומהותו של המשיח זו עוצמה צבאית, שתאפשר את כיבוש הארץ ואת הרתעת האויבים המאיימים על עם ישראל, עוצמה שתאפשר את ריבונותו של עם ישראל ואת שלטונו בארצו. אין צורך לומר שגם עוצמה זו מתקיימת במדינת ישראל, שממלאת בזה תפקיד משיחי מובהק, שהרי היא מקבצת את גלויות ישראל ונידחיו, היא כבשה את ארץ ישראל ויישבה אותה ויש לה כח צבאי בעל הרתעה רבה כלפי כל אויביה והמאיימים על קיומה. וזהו בדיוק כלל הדבר בו אנו מחויבים להאמין.

   אם אכן הדברים נכונים, הרי שהגדרת מדינת ישראל כאתחלתא דגאולה, הינה הגדרה מצמצמת ולא מרחיבה, והיה ראוי להתייחס למדינת ישראל כאל הגאולה הכמעט שלמה וכאל ימות המשיח להם ציפינו, על רוב מרכיביהם, אלא שדווקא משום כך, מוטל על מדינת ישראל ועלינו להמשיך ולהשלים את התהליך ולגשת לשלב השני – השלב של גאולת התורה והחזרת קיום המצוות השלם לעם ישראל בארץ ישראל, שהרי זו בדיוק מטרת הגאולה ותכליתה, להחזיר שוב את הרלוונטיות לכל מצוות התורה.

   ואם כן, כיום, לאחר שזכינו לימות המשיח, מוטל עלינו לדון ולעסוק בכל שאלות התורה והמדינה – מהו השלטון הנדרש על פי התורה, האם הגיע הזמן לבנות את המקדש ולחדש את עבודת הקרבנות, האם חיוב המצוות התלויות בארץ חזר להיות שוב חיוב מהתורה בכל מרחבי מדינת ישראל, האם מוטל עלינו לכבוש את מרחבי ארץ ישראל הנמצאים כיום תחת ריבונות מדינות אחרות, מה צריך להיות יחסנו לאתרי הפולחן הנוצריים והמוסלמים בתוכנו, מה צריך להיות יחסנו למיעוט הלא יהודי שבארץ, כיצד צריך לטפל בנושא הגיור ועוד ועוד.

   ויהי רצון שנהיה ראויים למתנה הגדולה שזכינו לה ונפעל בדרך ובאופן שנהיה ראויים להשלמתה לכדי גאולה שלמה.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

3) המקור ל"אתחלתא דגאולה"

הרב ש. יוסף וייצן

שאלה:
הבנתי שתחילת תק’ הגאולה מתחלקת ל-2 : "עקבתא דמשיחא" ו"אתחלתא דגאולה". 

בעוד שעל העובדה כי כעת אנו בתק’ "עקבתא דמשיחא" אין מחלוקת בין רבנים ובין הצה"ד לחרדים, המושג "אתחלתא דגאולה" כן נתון למחלוקת.
מהיכן למדים שזמננו זה הוא "אתחלתא דגאולה" (במקורות), ואילו רבנים פסקו כך?
ומהי בדיוק התקופה המפורטת בתלמוד הבבלי במסכת מגילה של 7 שנים, שכל שנה מתאפיינת באיפיון מסויים כגון בצורת וכו’ לפני בוא הגאולה?

תשובה:
הדברים מאד ארוכים. נתתי באתר סדרת שיעורים על הנושא וניתן לשומעם. כתבתי מאמר על הנושא ואציג אותו בפנייך. בנוגע למאמר חז"ל על שבע שנים אין לנו ידיעה מתי התקופה הזאת מתרחשת. בכל אופן אלו תאורים של דברים שבאופן כללי מתרחשים לפני ביאת משיח צדקנו.

תשובה לטענה השביעית: "אין לך קץ מגולה מזה".
1. אין נבואה אולם יש ודאות
כתבו חז"ל שאין לנו נבואה, אולם חכם עדיף מנביא. ניתן על פי דברי חכמים להכריע בנושאים בצורה ודאית יותר ממה שתכריע הנבואה בעת הזאת. החכמים, הם ממשיכי נבואת משה רבנו שהיא באספקלריה המאירה, לעומת שאר נביאים שנבואתם באספקלריה שאינה מאירה.
אמנם בנושא בו אנו עסוקים, יש בידינו גם נבואות מפורשות על כך, אלא צריך לדעת לשמוע אותם.
2. גאולה ותשובה
לכאורה, עם ישראל עדיין לא שב בתשובה שלמה, אם כן כיצד יתכן להגדיר את תקופתנו כתקופת גאולה? על כך יש לעיין בסוגיא במסכת סנהדרין צז, ב:
אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו כתנאי רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.
יוצא מהגמרא, כי לפי דעת רבי יהושע ושמואל יש מציאות של גאולה, המתחילה מה' ללא תשובה של עם ישראל. היא נקראת גאולה התלויה בקץ מסוים, והיא גאולת ב"עתה". אולם לדעת רבי אליעזר ורב, התנאי הבסיסי לגאולה הוא בעשיית תשובה מצד ישראל. ולפי זה, כל דברינו נכונים, רק אם קיימא לן כרבי יהושע ושמואל. על כך נכתבו מאמרים רבים, שהרחיבו לבאר, כי רוב הדעות סוברות כרבי יהושע. והוסיף מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל, שאף רבי אליעזר הודה לדעת רבי יהושע. כך הוכיח מהגמ', המספרת שבתום הויכוח בין רבי יהושע לרבי אליעזר, כתוב: "שתק רבי אליעזר". ומוכח מדברי הגמרא בהמשך, ששתיקתו זו של רבי אליעזר הינה שתיקה של הודאה .
אולם נראה שגם לדעת רב, יש גאולה שהיא גאולה של "קץ". יש זמנים המוּעדים לגאולה, אלא שבפועל, תהא תחילת התשובה מצד עם ישראל, אז הקב"ה ישלים. ומכל מקום, לאחר שעם ישראל יעשה תשובה במה, תהיה הגאולה מעתה תהליך בלתי הפיך. כך משמע בלשון רב: "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה" - משמע מדבריו שיש קיצים, אלא שנחלקו רב ושמואל, האם צריך אתערותא דלתתא על מנת להניע את התהליך, או כשמואל, שאין הדבר תלוי באתערותא דלתתא.
גם בדעת רבי אליעזר, לפני שחזר בו, ניתן לומר שבכל אופן, אין הגאולה רק מכוח מעשיהם של ישראל. זאת ניתן להוכיח מדברי הזוהר הסבור, כי גם לרבי אליעזר, לא תהיה הגאולה דוקא אחר שכל עם ישראל כולו יחזור בתשובה, אלא אפילו מועטים מישראל, או אפילו קהילה אחת עושים תשובה - הקב"ה יגאלם, מפני שהוא מצפה תמיד, אימתי ישובו בניו אליו, ויוכל להשפיע עליהם רוב טוב.
3. גאולת "בעתה"
ההוכחה הניצחת לכך, שהתהליך בו אנו נמצאים בלתי הפיך, ועם ישראל בשום מקרה לא יגלה מכל ארץ ישראל, תלוי במה שנוכיח מעל לכל ספק, כי אנו מצויים עתה בתהליך גאולה שאיננו תלוי במעשיהם של ישראל, וכל כולו הוא החלטה אלוקית לבדה. כלומר, אם יתברר לנו כי אנו מצויים עתה בגאולת "בעתה", שאינה מחמת זכותם של ישראל, יהיה הדבר הוכחה לכך שהגאולה וודאית בכל אופן שהוא. 
אולם, מנין נדע שעתה זו גאולת "בעתה"?
על שאלה זו צריכים אנו לחבר ספרים גדולים, יש להביא את כל דברי התורה, דברי הנביאים ודברי חז"ל בנושא. יש להביא את כל פרושי הקדמונים העוסקים בכך, ועדיין אין לדבר סוף. אנו בחרנו לציין בקצרה, את הדרכים השונות לבסוס ידיעה זו, ביודענו כי אפילו קצה מזלג אין כאן.
4. מסורת מגדולי ישראל
רבים מגדולי ישראל בדור הקודם, קבעו מפורשות כי אנו נמצאים עַתה בגאולת "בעתה". הזכרנו לעיל את דברי רבי יהושע מקוטנא ("ישועות מלכו") ואת דברי הרב קוק. הצטרפו לדעתם עוד רבים מגדולי ישראל, ובראשם תלמידי הגאון רבי עקיבא איגר ותלמידי הגאון מוילנא. למרות שרבים מגדולי ישראל לא אמרו כך. כל אדם רשאי לבחור את רבו ואת בית המדרש שממנו הוא יונק תורתו. ניתן לציין, כי רוב גדולי הדור שלמדו את כל מקצועות התורה, ובמיוחד תורת הקבלה, וכמובן, היו גדולים גם בהלכה - סברו שהגיע עת גאולה. כאן יש להזכיר את דברי הגאון, הרב אלישיב, בעל "לשם שבו ואחלמה", שנחשב לגדול המקובלים העיוניים בדור הקודם. על הגמ' הדנה, האם תבוא הגאולה בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, כתב בעל הלשם: "ודאי באופן השני" (הקדמות ושערים שער ו' פ"ט). ופשוט, כי בהכרעות בסוגיית הגאולה, שעיקר הבנתה אינה תלויה רק בלימוד השולחן ערוך ועיסוק בד' אמות של הלכה, יש ללכת אחרי המומחים בדבר.
עוד יש להוסיף, שאותם גדולים שסברו, כי אנו בגאולת ה"בעתה", ביססו דבריהם בדרך כלל על מקורות חז"ל, ואילו שאר הגדולים - או שלא הביעו דעתם בנדון כלל ועיקר, והמעטים שהביעו דעתם, ביססו דבריהם בעיקר על סברתם (טענה זו יש לבסס כמובן על ידי סקירה מדוקדקת, שלא כאן מקומה).
(כאן ניתן להזכיר דברי רבנו, הרצ"י זצ"ל, על נבואת ישעיה מ"ב, יח-יט: "החרשים שמעו והעורים הביטו לראות, מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח..", ישנו מצב שתלמידי החכמים שהם עבדי ה' ומלאכיו, הם עורים וחרשים, ואינם תופסים את שמתרחש בעולם).
5. מאחרי שנה מסוימת כל גאולה תחשב גאולת "בעתה"
בספר "פרי הארץ", הביא את דעת האר"י שזמן "בעתה" התחיל בשנת של"ה. דעת האור החיים שזה משנת ת"ק, ודעת החתם סופר (ח"ו ס"ס ס"א) הסכימה לדעת אור החיים. וכן הובא בשם הגאון, בפירושו על דברי חז"ל לענין יצירתו של אדם הראשון.
6. דברי חז"ל שגאולה שלישית אין לה הפסק
הזכרנו לעיל מאמר חז"ל האומר במפורש, כי לא תהיה עוד גלות אחרי גאולה שלישית. מדרש זה אינו מדרש יחידי ויש עוד רבים כמותו. גם בדברי הנביאים ישנו תיאור יציאה מגלות רומא, שאין עוד גלות לאחריה. אנו נמצאים עתה באמצעה של הגאולה, כשתהליך קיבוץ גלויות הולך ומתעצם, ורבים מאחינו, בני ארצות המזרח, באים אלינו. זה מכבר עלתה מציאותנו, מבחינת העוצמות המדיניות, על זו שהיתה בימי הבית השני. וכשם שימי הבית השני הוגדרו כביאה שניה, כך בודאי, על אחת כמה וכמה, תוגדר שיבת ציון בימינו כביאה שלישית. על פי הערכות רבות, בעוד עשור לכל היותר, רוב העם היהודי כבר יישב בארץ ישראל. גם מבחינה הלכתית תהיה לכך משמעות, לענין רבות מהמצוות התלויות בארץ. אנו בטוחים שכל מה שעושה הקב"ה עימנו, אינו לחינם. כל האומר על כל שעינינו רואות, שהוא מעשה שטן, נראה ששטנו הוא גדול מאד... אנו מכל מקום לא מצאנו, שלשטן יכולת כה גדולה... יכולתו מסתכמת בכריית נחל לאברהם בדרכו לעקוד את יצחק בנו (מפי הגאון מו"ר הרב אברהם שפירא שליט"א).
7. מתוך עיון בתורה ובחז"ל אנו למֵדים שאנו בגאולת בעִתה
דרך זו הינה דרך המלך, על מנת לבסס את ודאות הגאולה. כפי שהזכרנו לעיל זוהי דרך רחבה מני ים. נזכיר מספר בירורים שהובאו בבית מדרשנו:
1. הרב קוק זצ"ל והרב צבי יהודה זצ"ל, ביססו דבריהם על דברי רבי אבא, שהובאו בסנהדרין צח,א:
"ושתק רבי אליעזר ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו' רבי (אליעזר) [אלעזר] אומר אף מזה שנאמר כי לפני הימים (האלה) [ההם] שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר… מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר רב אמר אף תלמידי חכמים שכתוב בהם שלום דכתיב שלום רב לאהבי תורתך אין שלום מפני צר"
הרצ"י דקדק, מדוע כתוב בגמ' בדברי רבי אבא "ואמר" בו"ו החיבור? אלא בא ללמדנו כי לאחר שהובאה מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע לגבי השאלה, האם גאולה תלויה בתשובה, הביאו את דברי רבי אבא, שיש גאולה "בעתה" שהיא תלויה "בקץ" – דהיינו, בזמן מסוים - ולא בתשובת עם ישראל.
באה עתה הגמרא לברר, כיצד נדע אימתי הוא זמנה של גאולת "קץ"? גאולה שתלויה בתשובה, ניתן להבחין בה, שכן היא תגרור בעקבותיה ניסים גלויים, עד שיהא ברור כי זהו עת גאולה. אולם גאולה התלויה בזמן, כיצד נדע מתי זמנה? על כך מודיענו רבי אבא, שתקדם לתקופתנו תקופת הגלות הארוכה, שבה ארץ ישראל תעמוד בשממונה, ותצמיח קוצים וברקנים בלבד, לשון אחרת, ארץ ישראל תהיה מקום שאי אפשר לשבת בו! וכן היה. והנה תגיע עת, שארץ ישראל "תשנה התנהגותה", ולפתע תחל להוציא פירותיה בעין יפה - זה הסימן המובהק שחזרה שכינה לציון, וכל ישראל נקראים לשוב לארצם, להיות סמוכים על שולחן אביהם.
על כך מוסיף רבי אליעזר עוד קץ מגולה. לפני בוא הגאולה עתיד להיות מצב, בו חיי היהודים בגלות יהיו ללא נשוא, עד שאפילו תלמידי חכמים לא יזכו לשמירה מפגעי הגלות - זהו אות שהשכינה עזבה את הגלות ואין קיום עוד לעם היהודי בין הגוים.
שני סימנים אלו התקיימו במלואם! ראשית החלה ארץ ישראל להצמיח פירותיה על ידי המושבות הראשונות, וזאת עוד בטרם שבו אליה המוני בית ישראל. לאחר מכן באה השואה האיומה, בה התברר על ידי ניתוח אלקי איום ונורא, כי אין עוד קיום לעם ישראל בין הגוים. וכיון שכך, שוב לא הבחין המשחית בין מי שיש בידיו זכויות, לבין מי שהוא "מלא כרימון" - תלמידי חכמים, קהילות הקודש, סופרים וחכמים, לצד רבבות עמךָ בית ישראל הרחוקים מתורה ומצוות – כולם כולם עלו בסערה השמימה, וטומאת ארץ העמים הפכה לבית קברות ענקי לקדושי עמֵנו.
2. הגמרא בסנהדרין שם מציירת שני מהלכי גאולה:
"ואמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב בדור שכולו זכאי דכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ בדור שכולו חייב דכתיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וכתיב למעני אעשה".
הזכרנו את דברי ה"ישועות מלכו", וכך כתב האדמו"ר מפילוב באגרתו, המובאת בחוברת "שיבת ציון": אין לומר שהגאולה היא בדור שכולו זכאי, שהרי אנו רואים שדוקא הרחוקים מתורה ומצוות הם אלו המביאים את הגאולה. ועל גאולה בדור שכולו חייב מביאה הגמ' את הפסוקים בספר ישעיה המזכירים את דברי הקב"ה, "וירא כי אין איש" - כלומר, אין צדיקים שבעבורם ראוי להביא גאולה, ואשר על כן מחליט הקב"ה להביא את הגאולה משום חילול ה': "ותושע לי זרועי", או כמובא בספר יחזקאל: "למעני אעשה".
דרך גאולה זו מתוארת גם בשירת האזינו בסופה:
ספר דברים פרק לב:
(לו) כִּי יָדִין יְהֹוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב:
(לז) וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ:
(לח) אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה:
(לט) רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל:
(מ) כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם:
(מא) אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם:
על השירה הזו כתב הרמב"ן בפירושו על דברים פרק לב, מ:
"והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו אם כן, השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה".
ממה שבחרה שירת האזינו לתאר את גאולת ישראל בדרך גאולה של "לא זכו", יש בכך עדות התורה, שאכן כך יהיה בפועל.
3. עוד שם בגמ' בסנהדרין:
"אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה וכתיב עני ורוכב על חמור זכו עם ענני שמיא לא זכו עני רוכב על חמור".
גאולת "אחישנה" מתגלית כגאולה ניסית, ואילו גאולת "בעתה" היא גאולה, הבאה בדרך הטבע. על כך כותב אור החיים על במדבר פרק כד פסוק יז:
"יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו (סנהדרין צח,א) שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה, ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות, כאמור בספר הזוהר (ח"א קיט), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר, ועליה נאמר (זכריה ט ט) שהגואל יבא עני ורוכב על חמור".
ובודאי גאולתנו, חֵרף כל הניסים והנפלאות שראו עינינו, הופעתה היא בדרך הטבע' והיא מתאימה לגאולת "בעתה".
4. משנה מסכת סוטה פרק ט:
"בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר. הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה. בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֵסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדָּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים (מיכה ז), בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכָּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֶשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם".
תיאור תקופת עקבות משיח, כתקופה של התדרדרות רוחנית, אפשרית רק בתהליך גאולה של "לא זכו". המציאות שאנו חוזים בעינינו, בודאי עשויה להתאים יפה לתיאור המשנה בסוטה (וכן כתב ה"חפץ חיים" בספרו "שם עולם", שער ההתחזקות, פרק י"ב).
5. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח, ב:
"אמר עולא ייתי ולא איחמיניה וכן אמר [רבה] ייתי ולא איחמיניה רב יוסף אמר ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה".
הגמרא מתארת את דור הגאולה כדור, שעיקר התעסקותו בענייני החומר. זוהי משמעות דברי רב יוסף, המתאוה להיות בדור הגאולה, ואפילו יהיה שקוע בענינים חומריים, עד למדרגת הפסולת היוצאת מן החמור, ועד לצלליה של פסולת זו. בודאי יש כאן תיאור לגאולה שהיא בדרך של "לא זכו".
6. מקורות רבים מתארים דרך גאולה, המַתחילה מבנין החומר ורק לאחר מכן עוברת לבנין הרוח. בספר "קול התור", מביא על כך את התלמוד בבלי מסכת סוכה נב, א:
"תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקדוש ברוך הוא שאל ממני דבר ואתן לך שנאמר אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבונו של עולם איני מבקש ממך אלא חיים".
על פי הגר"א, משמעות הגאולה - שראשיתה בהופעת משיח בן יוסף – היא, גאולה הבאה בדרך ההשתדלות האנושית, ללא נסים שמיימים, אך בעזרת סיעתא דשמיא רבה. על פי הרב קוק, משמעות הגאולה – בה קודמת מציאות משיח בן יוסף למשיח בן דוד - היא, גאולה שתחילתה בנין החומר ורק לאחר מכן בנין הרוח.
גם את הריגת משיח בן יוסף מבאר הרב קוק, כמשבר רוחני שיהא כתוצאה מעיסוק יתר בצדדים החומריים של בנין האומה.
7. מו"ר הרצ"י זצ"ל, ביאר את נבואת יחזקאל בפרק ל"ו (טז-כז), כנבואה המתארת את מהלך הגאולה בא אנו נמצאים. שם מבואר כי גאולת הארץ קודמת לגאולת העם. גאולת העם גם היא תהיה בשני שלבים עיקריים: גאולת החומר וגאולת הרוח. בפרק זה מחזק הנביא יחזקאל את ההדגשה, כי סיבת הגאולה אינה אלא משום חילול ה', בעובדה שעם ישראל נמצא בין הגוים. ה' גואל את עם ישראל כדי לקדש את שמו. ממילא, בודאי אין כל חשש שמא ישיבנו ה' לגלות, שהרי סיבת הגאולה גופא היא חילול ה', הקיים בכל זמן.
מו"ר הרצ"י זצ"ל הראה בהקבלה יפהפיה, היאך מתאים תיאור מהלך הגאולה בפרשת ניצבים, לזה שביחזקאל.

הנחת את דעתי

הקיבוץ גלויות הענק שהתרחש פה והקמת המדינה זה לא מציאות?

פינוי גוש קטיף זה דבר נורא שיש לבכות עליו כל יום

אבל לא קשור לביטוי.

ד"א אחד הסברות של הרבי (בקישור ששמת) זה שהמדינה לא גרמה ליותר שמירת תורה ומצוות ולכן היא לא יכולה להיות אתחלתא.

אבל בדור שלנו, כמו שכתבת בבוקר, יש כמות של לומדי תורה שלא היה מעולם (והמדינה מממנת אותם). וגם רואים בחוש איך בחו"ל יש אחוז התבוללות מפחיד.

אז אולי הרבי היה משנה את דעתו?

אני רק אומר שאולי אם הרבי היה חי היום הוא היה משנה את דעתו לאור כל ההתבוללות שיש בשנים האחרונות בחו"ל ולאור כל הישיבות שקמו בא"י.

כמו שזכותי לחשוב שהוא טעה

גם לרבנים מותר לטעות

ואם מדברים על ראיית הנולד- הרב קוק הוא זה שחזה את השואה הרבה שנים לפני.

והוא גם מחה בזמנו כהוגן. אבל הוא בטח לא היה מופתע, כמו שאמרו לך כבר, והוא כתב לא מעט על המצב הירוד בדור הגאולה, למשל באורות, כאילו הוא ממש עונה לשאלתך:

"מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל, בפרק שהתחלת תחית האומה תתעורר לבא. השלוה הגשמית שתבא לחלק מהאומה, אשר ידמו שכבר באו למטרתם כולה, תקטין את הנשמה, ויבאו ימים אשר תאמר אין בהם חפץ. השאיפה לאידיאלים נשאים וקדושים תחדל, וממילא ירד הרוח וישקע... הצורך למרידה זו, היא הנטיה לצד החמריות, שמוכרחת להולד בכללות האומה בצורה תקיפה אחר אשר עברו פרקי שנים רבות, שנאפסו לגמרי מכלל האומה הצורך והאפשרות להתעסקות חמרית, וזאת הנטיה כשתולד תדרך בזעם ותחולל סופות, והם הם חבלי משיח אשר יבסמו את העולם כולו ע"י מכאוביהם."

שים לב, הוא כותב שתהיה מרידה רוחנית בארץ ישראל, בתקופה של שיא השיבה לארץ טרום הקמת המדינה, כשערכי אהבת הארץ, העבודה וההתיישבות מורמים על נס בכל מקום. זה בערך שקול לקביעה שעומד לרדת גשם ביום חמסין. ולמרות הציניות שלך, אני בטוח שהוא גם היה אומר (ואמר גם בחייו) שכן, אשרינו, זה דור של גאולה. "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה". וכמו שלר' עקיבא הייתה ראייה בהירה מספיק של סגולת ישראל וההשגחה האלוקית, לצחוק ולשמוח כשהוא רואה שועלים מתהלכים במקום קודש הקודשים, כך גם לרב קוק, ולגדולי ישראל רבים נוספים.

אני לא חושב שאת סתם מעלה דעות לא מבוססות, איך הגעת לזה?

אני מאוד מכבד את הרבי, אני אישית לא קובע ח"ו שהוא טעה.

זה וזה דברי אלוקים חיים

אבל מה לעשות שיש פה 2 שיטות סותרות?

זה לא סתם דעתי האישית

א"א באמת לומר ששניהם צודקים, אז אני הולך לפי רבותי ולפי הבנתי.

צודקת שלא הייתי צריך להשתמש במילה "טעה".

ולא הבנתי למה התכוונת במשפט הראשון.

פשוט הפריע לי שאת אומרת- "הרבי ידע לראות את הנולד"

כאילו לכן הוא בטוח צודק.

ומה שניסיתי לומר זה- יש פה 2 שיטות ואין מישהו שבטוח צודק,

כי גם לרבנים הכי גדולים מותר לטעות.

א. הרבי נפטר לפני 23 שנה, מאז אחוז ההתבוללות רק עלה, ולהבדיל גם מספר הישיבות

ב. אתה סגור על זה שהמצב בארה"ב יותר טוב מבארץ?

שם אין בצעדי גאווה?

אחוז ההתבוללות שם מפחיד, וגם מי שנשאר יהודי- הרבה מהם רפורמים וכו'

רק הערה- גם מצוות בחו"ל הם לא בדיוק כמו מצוות בארץ..

"דומה כמי.."

"הציבי לך ציונים"

או מצטט מנטרות", אינם מדוייקים כלל וכלל.

ראשית, כי המציאות הבסיסית, הכוללת, אינה "מנטרות" ואינה משתנה בגלל אירועים רעים, כואבים ככל שיהיו. יש גם "מנטרה" על קדושת עם ישראל - והיא אינה משתנה ולא תשתנה גם אם נעשים בו דברים רעים כמו אלו שהזכרת ועוד. ועדיף לא להזכיר ללא צורך, "הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו, ואפילו הקדושים" (גר"א, אבן שלמה).

הקדושה של המדינה, דהיינו של שלטוננו על  הארץ, והכרת טובה על המתנה המופלאה הזו, אינה נפחתת בגלל דברים שהם באמת קשים וכואבים וצריכים תיקון. אין כל השוואה בין "פינוי גוש קטיף", עמונה וכו', לבין עצם זה שאנו שולטים בארצנו - וגם אחרי ההחלשות החמורות הללו.

ואדרבה, אם היינו הולכים בכיוון של "מנטרות", אז היית יכול לומר אותו דבר, ועוד יותר, על דברים של הרבי מחב"ד זצ"ל, לגבי מה שכבר נסתיימה המלאכה ונשאר רק "צחצוח הכפתורים", כשאנו רואים את היהדות בחו"ל שוקעת ואובדת בהתבוללות נוראה. וכך גם את דבריו, באותו הכיוון הנזכר מקודם לגבי קדושת כל אדם מישראל ועוד.

אלא שהגדולים הללו, אינם מתחילים את מבטם "מבחוץ". וכך גם הגדולים שדיברו על אתחלתא דגאולה. ר' אליהו גוטמאכר זצ"ל, המקובל האלוקי, אמר שאצלו ברור שאם יהיו "ק"ל משפחות".. שעוסקות בעבודת האדמה בארץ ישראל - אתחלתא דגאולה. הגאון ר' יהושע מקוטנה, אמר שכבר האתחלתא, עוד הרבה לפני קום המדינה. הרצי"ה זצ"ל, שהיה בזמננו, אמר שכבר אחרי ה"אתחלתא". 

אדם יכול ללכת לפי רבותיו. מוטב להיזהר מלכנות "מנטרה" דברים שאמרו גדולי עולם - וכדאי שלא תכניס ראשך בין ההרים לקבוע מי "יותר גדול"... לא שייך.

ב. המצב פה אינו "גרוע בהרבה" מאשר בניו יורק או בלונדון. ההיפך. זה ממש חטא המרגלים. ראשית זה עצם הקיום של עם ישראל. שם עם ישראל הולך ונכחד. אחוזי התבוללות נוראיים. לא זו בלבד, אם לא מדינת ישראל - גם בטחון היהודים הפיזי היה שם גרוע בהרבה, ולא היה לאן לברוח..

נכון שיש היום תופעות חמורות מאד, כמו אלו שהזכרת. אבל אלו באות בעיקרן משוליים קיצוניים שמנסים להשתלט על השיח הציבורי וכבר נלחמים כנגדם. לעומת זה, מה שהזכרת מקודם למשל, בשם הרבי מלובאוויטש על ממשלה שאינה מזכירה שזו ארצנו, מה', היום כבר מזכירים הרבה. יש בממשלה כיום אנשים מאמינים בכמות שלא היתה בעבר. גם אם עוד לא כולם מדקדקים בקוצו של יוד.

אחוז הרואים עצמם מסורתיים/דתיים במדינה, גבוה מאלו המגדירים עצמם "חילוניים". 

ולהגיד "מי היה מדמיין לפנ 40 שנה"... לפני קצת יותר מ40 שנה, לא היו מדמיינים שהשמאל ירד מהשלטון. שיהיו במפלגת השלטון אחוז גדול של אנשים נאמנים למסורת ישראל וגם ממש שומרי מצוות. שיהיו בצבא קצינים שהם ממש יראי שמיים. 

ג. אמר רבי חייא הגדול, ירושלמי: כך היא גאולתן של ישראל. תחילה קמעא קמעא וכו'. ו"דודי נגלה ונכסה". וידעו שיכולים להיות קשיים במהלך. אמר רב יוסף "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופתא דחמריה". ו"אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: ואתם ענפי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא".

ו"עצת ה', אשר יעץ להחל אור גאולה .. ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים, ודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב אדם שמחשבותיו הבל נגד עצת ה' העליונה אשר דיבר טוב על ישראל לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו העתידים להיות כולם שבי פשע" (הרב זצ"ל).

אז כדאי לא לעשות "לסיכום", איך תצמח הגאולה... הקב"ה אינו משועבד לזה.

ולומר על מתנת ה' הזו "החיקוי העלוב שיש לנו לככל הגויים", זו כפיות טובה גדולה מאד.

יש מדינה. יש שלטון עם ישראל על הארץ. אשרינו שזכינו. אשרינו מאד. 

יש עם ישראל, שהוא כמו שהוא, עם קדושתו הפנימית ועם הסיבכוים בהופעתה, זה העם שלנו. גם אשרינו שזכינו. זה לא שמישהו פה תפס שלטון בכח.. ולקטרג על עם ישראל, זה חמור מאד.

ועם ישראל הולך ומתקדם, ובמקביל גם המדינה. ומי שמסתכל בעינא פקיחא, רואה בפעל שהאור רב על הצללים, עם כל כמה שהם כואבים וצריכים תיקון. ומי שמדגיש דווקא את הצללים, גם מרבה אותם.. מעין זה אומר הרב חרל"פ זצ"ל.

לסיום, יש סיפור מרעיש, שסיפר הרב יהושע בן מאיר, איך הגיע משדה הקרב במלחמת יו"כ, אל הרצי"ה זצ"ל, וליבו עם שאלות, איפה ה"אין נסיגות בגאולה", איפה הגאולה.. דפק בדלת, הרצי"ה ראה אותו לשניה דרך העינית, פתח את הדלת ואמר לו: תביא את המסמך.

חשב, אולי אינו מזהה אותו בגלל המדים המאובקים, אמר: הרב, אני יהושע בן מאיר. אמר: כן, כן, תביא את המסמך... כך זה המשיך. עד שאמר לו: אתה הרי יש לך הסכם עם הקב"ה איך תבוא הגאולה, והקב"ה לא עמד בו - תביא את המסמך, ונראה...

פרץ בבכי נורא, ששחרר ממנו את כל נוראות המלחמה. ובפליאה עצומה איך הרצי"ה תפס בשניה מה עובר עליו ומה התרופה...

ואז אמר לו הרצ"יה: אם למדת, לא שנית, אם שנית לא שילשת - לא כך למדנו.. ישב ולמד איתו ממקורות ראשונים ואחרונים, מחדש, על מהלכיה של גאולת ישראל, אורה וסיבוכיה.

לא מלחמת יו"כ עיממה את אורה של גאולת ישראל ולא דברים אחרים. הבעיות צריכות תיקון - ואורם של ישראל הולך ואור. והקב"ה אינו משועבד לדמיונות בני אדם איך להביא את הגאולה, שאנו רואים בחוש איך היא הולכת ועולה.

כמובן, מי שמסתמך על גדולים אחרים לחשוב אחרת - זכותו. אבל "לקבוע" בגלל מקרים שמלקטים, לא שייך.

כמובן לא כתבתי "אליך" אישית, אלא לטובת הקוראים הנוספים..

אכן, התייחסתי גם למה שכתבת פעמיים לאחרים, ובהרחבת הענין.

הדיון אמנם אינו "חסר טעם"; אבל נכון, בדיוק - בין השאר - הערתי על מה שאתה מעיר כעת. שאכן גדולים וטובים ניהלו אותו - ולכן לא שייך לכתוב בפסקנות "הגאולה תהיה כש.." ו"מי שמעדיף לצטט מנטרות ולא לראות את המציאות". הגדולים והטובים הללו, לא אמרו, כמובן, "מנטרות" וגם הכירו את המציאות ואכן כל אחד אמר כדעתו. וכפי שכתבתי, מי שסומך על רבותיו בענין, זכותו. הרוצה לדון ולגבש עמדה, יעיין בדברים.

ואיחולי יום מעולה ותמיד טוב, כמובן משותפים לכולנו...

הדיון נגמר. אם אתה ממש רוצה, ננהל אותו במפגש בהזדמנות. יום נפלא!

היית יכול להביא את סטמאר כסימוך לשיטתך

אבל אם רבותיך הורו לך ללכת בשיטתם, לא אנסה לשכנע אותך

בהצלחה!

אדם = אדמה לעליון = זכות בחירה.  רבותי שטחו את משנתם. לאורה, ולאור המציאות, אימצתי מספר דעות. דעות שלא תואמות את המיינסטרים הממלכתי, בלשון המעטה. 

יופי אז גם הפוך - לקראת נישואין וזוגיות

חסר.. - לקראת נישואין וזוגיות

נ-ג-מ-ר.

אתה חושב שאתה ואני נמציא טיעונים חדשים, שלא הועלו במאה האחרונה? 

אתה חושב שתשכנע אותי במשהו? אני אותך?

אם התשובה היא לא (והיא אכן "לא"), הבא נעבור לנושא אחר?

מה זה השטויות האלה שכתבת? לפי מה המצאת את ההגדרות האלה?

דוס כבד כל אחד יגדיר אחרת.
זה יכול להיות שהוא באופי כבד, מרובע בחשיבה, או מאוד עמוק.
יכול להיות גם בחור או בחורה דוסים או מאוד עמוקים ויש להם אבל ירידות ועליות בשמירת תורה ומצוות בכל מיני הלכות בכל מיני תחומים...

1. דוס כבד - הוגה בתורה באופן קבוע, מונח היטב בעולם התורני ושם עיקר חייו. לרוב בעל אופי כבד וקצת אטום

2. דוס - מחויב לכל חלקי השו"ע ופוסק בהתאם לרבותיו מהם הוא מקפיד לינוק תורה באופן קבוע. לרוב בעל אופי כבד ורציני

3. תורני - זו לא הגדרה המופיעה לבדה ולכן לא אוכל להתייחס אליה. יכולה להצמד ל 1, 2, 5. לרוב בעל אופי רציני

4. דתי לאומי - אדם שעונה על 2, 3 או 4, ומרגיש משוייך למגזר הדת"לי על גווניו השונים

5. דתי - מאמין בה' ובתורתו, ושומר על מעמדו מבחינת כל השאר בין חלוני לחרדי

6. דתי לייט - מעגל פינות כאידיאל ולא מתבייש בזה, רבים מהם חשים חלק בלתי נפרד מהמגזר. לרוב בעל אופי זורם וליברלי

בקטגוריה נפרדת.

מצד אחד אתה 1, מצד שני 5.

בסעיף הרביעי אתה מעפנה לסעיף הרביעי, אז פניתי לסעיף הרביעי והוא הפנה אותי לסעיף הרביעי שהפנה אותי לסעיף הרביעי שבהגדרה שלו הסעיף הרביעי הוא חלק מההגדרה ולכן חזרתי לקרוא מההתחלה את הסעיף הרביעי.. ובקיצור נכנסתי לרקורסיה אינסופית בלא תנאי יציאה

בית אל לא פחות כבדים ממרכז..

גם אם שאר ההגדרות אני לא מסכים כ"כ אבל נשאיר לאחרים..

אתה כתבת שבית אל לא כבדים!!!

מכורה לשירים שלו

אבל עיקר ההבדל הוא ששינתי מההגדרות של הפותח

אתה מבין שהוא לא למד שם אפילו יום

1. דוס כבד - עולמו הוא בעיקר עולם התורה, הוא מחמיר וזהיר בגישתו ההלכתית

לא משחק עם הגבולות של כשרות, שבת, לשון הרע, צניעות, חברה מעורבת

רמת הזהירות שלו הופכת אותו להיפך ממה שנהוג לכנות "זורם"

ברור שאי אפשר לומר לידו מה שרוצים, ושהוא לא יילך איתך לכל מקום בחוץ

בלי לבדוק את ההשגחה לפני, אם בכלל הוא יאכל בחוץ או יסתובב ברחוב.

2. דוס - ביטוי קליל לאדם דתי. מושמע לעתים כשמנסים להגדיר מאפיינים של

החברה הדתית, בעיקר כדי לבטא את ההבדלים ביחס לחברה החילונית,

או - כשנאמר בין דתיים - בין דתיים לייט (ע"ע) לדתיים פחות לייט.

3. תורני - 2 תשובות:

א. מונח שהמציאו החרד"לים (ע"ע) כדי לבָדֵל את מוסדותיהם ותנועותיהם ביחס

למוסדות ולתנועות של המפד"לניקים / המזרחניקים / "הדתיים הנורמליים" (ע"ע).

ב. (בעיני) אדם שהתורה והלימוד בה מגדירים את זהותו הרוחנית והדתית,

ולא מה החבר עושה או מה ראיתי בבית הכנסת או בפייסבוק שדתיים עושים.

4. דתי לאומי - נאמר בהקשר סוציולוגי בעיקר, כדי לחלק את החברה הדתית

בין הציבור החרדי (ע"ע) לציבור הדתי לאומי.

5. דתי - בשימוש השגור, זו הגדרת הגג לכל מי שרואה עצמו שייך ליהדות

האורתודוקסית (ע"ע), למרות שמבחינה מילולית שייך לכל מי שהוא בן דת.


לפי התשובות שלי - זה לא רצף, ואיפה אני נמצא? כנראה נדע רק אחרי 120

הסתכלת בתנאי השימוש של האתר?

הדרגות זה טיב הקשר לעולם התורה ולעולם התרבות הכללית.

1. נמצא עמוק בעולם התורה, מתנגד מאידיאל לכל השפעה חיצונית ומוצא הכל בתוך העולם הדתי.

2. נמצא עמוק בעולם התורה ופתוח מעט לקבלת השפעות מבחוץ אחרי שנבדקו היטב.

3. בעל קשר חזק לעולם התורה חשוף להשפעות חיצוניות ודוחה את השליליות.

4. בעל קשר משמעותי לעולם התורה וקשר משמעותי לתרבות הכללית.

5. חשוף להשפעות מעולם התורה נמצא עמוק בעולם התרבות הכללית.

הנ"מ של כל אחד מהדברים הללו הם על הכרעות הלכתיות בנושאים: צבא, סרטים ושירים, לבוש, שפת דיבור, חומרות בכללי.

הערה: רמת השותפות בעם לא קשורה לרמה הדתית (יעידו חרדים שהם חכי"ם ולייטים שחיים בבועה משל עצמם).

אני נמצא ב3.

אז ככה... יש לי עוד שנתיים לפחות עד שבתכל'ס אהיה במצב שהגיוני אולי לומר שאהיה פה בפורום......

אבל פה נפתח דיון לא קשור ללנ"ו.

אפשר להצטרף?
יופי.

כשיהיה לי עצבים לקרוא את כל הדיון- אגיב.

שכוייח....

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.