דווקא מהצד שלך- זה מאוד קל. במיוחד בנושא הזה. אם תרצי, תוכלי לסבול כהוגן אפילו, שום גרם של הנאה.

בנוגע לאיך חיים חיי קדושה ופרישות.

צריך ללמוד היטב ולעומק. מה בדיוק זה אומר לחיות חיי קדושה ופרישות. ואסור לקפוץ מדרגות בנושא הזה.

לא צריך להיוולד קדושים בשביל זה, רק לעבוד קשה ולאורך זמן על מודעות של "הנאה זה רע".

ובלי קשר- זה אחד האידאלים הכי גרועים, לא להנות. כל גדולי ישראל יצאו כנגד חיים שכאלו.

ההפך, זה לא אידאל יהודי אלא ע"ז גמורה.

אם רוצים להעמיק ולהגיע למדרגות של הגדולים הללו, שבאמת לא נהנו מהעולם הזה(וזה דיוק משמעותי

שצריך להבין אותו), את זקוקה להבין איך הם הגיעו לשם ומה היתה התפיסה התורנית שלהם.

הדברים שכתבת ממש מוכיחים את דברי הרב קוק בעין אי"ה על "חבר ולא ת"ח"... ככל הנראה באמת קשה

לרדת לסוף דעתם של גדולים שכאלו, והמנסים בלי העיון והמסורת נידונים לכישלון.

לגבי זה שאם לא מבינים מספיק איך מגיעים לשם, אפשר בקלות ליפול אפילו למקומות יותר נמוכים מאנשים פשוטים... וגם אני חושבת שר' נחמן כתב את זה.

אני פשוט לא מבינה איך אפשר לא להנות מהעולם הזה, זה כל כך טבעי לנו. וגם אני לא מרגישה שמספיק מדברים איתנו על זה בשיעורי תורה של רבנים.

ועוד נקודה, גם אני חשבתי שלבנות יותר קל, אבל למעשה אני חושבת שלבנים יש יותר הדרכה איך להגיע לקדושה מאשר לבנות. הרי בנות לא לומדות תורה ומסתופפות בתוך בתי מדרשות נכון?

והכי קל לומר להתעלאות רוחנית מתוך החומר, אבל דוגרי באיזה ספר כתוב איך עושים את זה?

וגם, זה לא שעכשיו אני יכולה ללכת לצדיקי הדור ולבחון איך הם מתנהגים, נכון?

ההפך, לדעתי, בדור שלנו, של השפע ושעמ"י יושב בארצו בשלווה יחסית, יותר קשה לעבוד את ה' מתוך פרישות...

כי יותר קשה להתרחק מהנאות העולם. בגלות עוד מילא, היו צרות, ומתוך צרות יותר קל לעבוד את ה', לדעתי...(כאילו, תלוי.. )

זה לא שהדרישות נמוכות, אלא שהדרישות ממוקדות למטרה אחת שהיא עבודת ה'... ואז לכתחילה שאר הדברים מתגמדים... 

לכבד שבת ומועדים בברבורים, שלו ודגים.

לפתח את הארץ ולהפריח את השממה.

להקים משפחה, להוליד ילדים ולחנך אותם למצוות.

לחיות חיים מלאים ולהודות לה' על כל הטוב שבהם.

כשמתמקדים למטרה האחת של עבודת ה' (ה' אחד, יש אחדות כוללת בעולם), מבינים שאין שום דבר מיותר בעולם, וכל שאר הדברים הקטנים מקבלים משמעות מתוך עבודת ה' הזאת. כמו שהרב קוק מסביר את הפסוק "בכל דרכיך דעהו".

ולא סתם ספר חובת הלבבות התמקד בעניינים שקשורים אל הלב, והוא בעצמו כתב שזה תחום שמזניחים אותו... 

אהבת ד', יראת ד'. להגיע לאהבת ד' ברמה שאהבות האחרות יראו פחותות לעומת האהבה הזאת.

היי היי גם לי יש כובע הנאות, לא הסרתי אותו עדיין ולא בטוח שאסיר יום אחד!!

ולרצות זה קל, מעשים זה יותר קשה... 

וכן האמת שלומדים חסידות מבינים את הנקודה הזאת. ודווקא ממה שהבנתי זאת דרגה יותר גבוהה (יופי, כאילו לא מספיק דרגת הפרישות ברמת הקושי חח)

אבל תודה, מקווה שה' ינחה אותי לדרך הזאת, קשה ככל שתיהיה...

קדושה גבוהה מחסידות - לפחות לפי רבי פנחס בן יאיר

"אמר ר' פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים".

הצדיק - מי שעושה את הטוב ואינו עושה את הרע.

החסיד - מעבר לצדיק, גם גודר את עצמו במותר לו.

לצורך העניין - הצדיק אוכל כשר במקום הנכון ובזמן הנכון, אבל את הכמויות ותדירות האכילה - ההלכה לא קובעת. החסיד יכול להימנע לעיתים מאכילה המותרת כדי להימנע מגאווה (למשל).

קדושה - היא קידוש החומר והעלתו. הקדוש משתמש בחול (וגם נהנה ממנו) ומעלה אותו מגשמיותו. כלומר, אחרי שהאדם פרש מהמותרות (כמו החסיד) וקנה ענווה ויראת חטא, הוא נמצא ברמה מאד גבוהה של דבקות וכיון שכך -הוא יודע את רצון ה', ולכן לא רק שהוא אינו פורש מן העולם הזה, אלא גם מרבה להשתמש בו.

"כללו של דבר ענין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך באלהיו, עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו במה שהוא משתמש בהם, ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו  בהשתמשו מדברים גשמיים." (מסילת ישרים)

יש ספר נפלא של הרב שרקי הי"ו שנקרא "קדושה וטבע" והוא מתמצת בלשון קצרה את הרעיון הזה יחד עם עוד הרבה רעיונות. אז סיכמתי בשורה שתיים משהו שמופיע שם.

אבל נשמע לי קצת הקלות בדרך...

גם אם תאכלי ,לשם הדוגמא, ותכווני שזה יהיה בכדי שיהיה לך כח להתפלל, בעיניי זה עדיין לא המקום שאני מדברת עליו...

את אומרת דברים יפים, כן? אבל זה לא מתיישב לי ברובד המעשי עם הדברים הנוראים (בקטע טוב) שקראתי על דרגת הקדושה... 

 @בעוז ובענווה הביא קצת ממה שכתוב במסילת ישרים. תסתכלי שם ותגידי לי אם זה באמת רק לכוון שהאוכל שאני אוכלת וכו' יהיה לשם שמיים. זה הרבה מעבר. וזה קשה! 

זוכרים שהמסילה היא סולם, כן? אין טעם שאדם שאינו זהיר, ישאף להיות יותר מזריז, וכן הלאה. ואגב, השלב הראשון במסילה הוא לא זהירות, אלא תורה, יקח קצת זמן לטפס מעל השלב הזה, לא?

כל עוד זה לא המצב, צריך לשקלל את כלל המידות, השלבים, בתור קריאות כיוון לתיקון, ולא כרף אישי הגיוני ונצרך.

לכן קשה לי עם סיפורי צדיקים. כי בד"כ לא מסופר איך הם הגיעו לדרגה הזאת, אלא רק איך הם נוהגים בדרגתם הגבוהה היום לאחר העבודה הקשה...

למרות שביננו הסוד להגיע לזה, זה מסירות נפש. ופשוט לא כולם מוכנים למסירות נפש, זה הכל. 

איך הגעת לזה שזו המטרה וזו קדושה

זה לא מה שהוא כותב

והוא גם נותן דרך מאוד ברורה להתקדם בה, בטוחה שאת בשלב של פרישות

רוב האנשים איפשהו בזהירות וזריזות, נקיות

לפי מסילת ישרים , זהירות מה שאסור, זריזות מה שמותר

הסבר מה זו זהירות מה זו זריזות, נקיות, ענוה וכו

גם קדושה, פרישות, חסידות

דרך אגב מה שכתבו פה איפשהו, אני לא רואה קשר חוץ מהשם בין החסידות במסילת ישרים למה שנקרא חסידות היום, בטח שלא לחסידויות שונות שבכללי אלה אנשים שהולכים אחרי אדמו"רים

או צולניקית או מה שזה לא יהיה @דוד=) @אורות הכתובה

אני אוהבת את החיים, ונהנת מהם...

בסה"כ אני מסתכלת על ההר הגבוה הזה שצריך להגיע אליו, זה הכל... 

ורוצה לראות מה זה דורש ממני, ואם יום אחד אהיה מסוגלת לזה...

אני רק בשלבים של לשמוע סיפורים, לבחון את הדברים. העולם הזה מסקרן אותי ...

וקראתי את מסילת ישרים. מזותומרת איך הגעתי לזה? זאת אחת הדרגות... ויש עוד ספרים שמדברים על המדרגה הזאת... 

אבל בגדול אומרים (בעיקר הרב קוק) שבדור שלנו של הגאולה והחזרה לארץ ולחיים הטבעיים,

לא נכון לעבוד את ה' ע"י פרישות וצמצום,

אלא להינות ממה שה' נותן בלי להילחם בגוף.

להפסיק לפחד מפיתוח הגוף והצדדים הטבעיים,

זה מתאים לגלות.

(כמובן באופן הנכון, לא להיות משועבדים לתאוות)

שאלה:
שלום לכבוד הרב.

אני קצת מתבלבל ביחס שבין הרוח לחומר. למדתי ברב קוק שהגוף הישראלי הוא קדוש ובארץ ישראל קידוש החומר תופס מקום מרכזי. מאידך במסילת ישרים המבוסס עפ"י הברייתא של רבי פנחס בן יאיר אנו מוצאים שמעלת קידוש החומר הוא נעשה רק בשלב הקדושה, כלומר רוב האנשים לא מגיעים למעלה הזאת. האם זה נכון שיש סתירה בין הדברים? אני לא כל כך מבין.

תשובה:
יש כמה רכיבים בסוגיא העמוקה והמסועפת הזאת, יש דרגות שונות בקידוש החומר. קידוש החומר כמו שמבואר במדרגת הקדושה של המסילת ישרים הוא קידוש החומר עליון עד שמי שמביא מתנה לתלמיד חכם כאילו הביא ביכורים, כאילו הקריב על גבי המזבח, כמו שמביא שם הרמח"ל. האדם הקדוש מתעלה כ"כ עד שמעשיו הם ממש כמקדש.
לעומת זאת, קדושת החומר שהרב דיבר עליה שייכת יותר למדרגת א"י ולא למדרגת המקדש. וכאן אנחנו מוצאים עוד הבדל, והוא, שבחוצה לארץ, בזמן הגלות, הקדושה היתה מופלגת, מתרוממת מעל הגילויים בעולם הזה. השייכות למדרגת הקדושה הגיעה רק למי שבאמת עזב את כל גדרי העולם הזה, והיה שייך למקום של שבתי בבית ה' כל ימי חיי. לעומת זאת מאז ששבנו לארצנו, הקדושה מתגלה במעגלים רחבים הרבה יותר. היא מתגלה בפירות ובתבואה של א"י, היא מתגלה בעבודת הקרקע, היא מתגלה בבנין של בתים וקהילות, ובמידה מסוימת היא מתגלה אף בפיתוח כל כישורי החול. יוצא שעצם בנינה של ארץ ישראל ועצם פריחתה היא מצוה גדולה, ולכן יש בה קדושה.
אנחנו בנינו את הארץ מתוך קדושה, ומשתוקקים להגיע גם לקדושה במעלה עליונה עד שיהיה כל מעשינו כעין מעלת המקדש ממש, ועוד יותר עד שנגיע למקדש ממש, בעז"ה כשהקדושה תתגלה במלואה. הקדושה במלואה היא לא דרגה פרטית שנאמרה במדרגת הקדושה במסילת ישרים אלא השראת השכינה במקדש, באומה הישראלית ובהפיכת כל העמים לקרוא שפה ברורה בשם ה'. זוהי הקדושה העליונה מכל, שאליה אנחנו מצפים, שעיני כל אליה נשואות, ושבנין הארץ הוא המכין לה.

מי שפרוש או קדוש לא יכול להנות מיגיע כפיו?? ההפך כל הסיפורים ששמעתי על צדיקים נסתרים מראים שהם עבדו לפרנסתם.... 

שהדבר הכי חשוב הוא לא "לקפוץ מעל הפופיק".

המקום שבו את נמצאת - זה המקום שבו את צריכה לעבוד. 

לא לאמץ הנהגות של צדיקים ולא לחשוב שאת לא מספיק טובה או כל מיני מחשבות כאלה. 

לא כתבתי לא לטפס.

כתבתי לעבוד במקום שבו היא נמצאת.

רק שיהיה מכוון לה'

קדושה זו לא פרישות אלא הפרישות היא כדי להגיע לקדושה- כדי להנות מכל מה שאפשר כאשר זה לשם שמיים!!

ואם הפרישות פוגעת בבן זוגך (או בך) ובקדושת חיי הנישואין

איך דבר כזה מביא קדושה לעולם? אין בזה משהו שנעשה לשם שמיים לדעתי

לא יודעת מהי דרגתך הרוחנית אבל כל דבר בזמן שלו

בסופו של דבר אפשר גם להסתכל על הרווקות כפרישות

לפי הבנתי רש"י דיבר על להיות פרושים מאיסורים ולא מהדברים המותרים. ובכך נהיה קדושים ומובדלים מהגויים.

מצרף פה קישור רלונטי להלכות דעות פרק ג' של הרמב"ם:

http://www.mechon-mamre.org/i/1203.htm

ומשפט מפתח משם: "לא דייך מה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים".

בכוונה כתבתי למעלה "דוגמאות" כדי שיהיה ברור שלא התכוונתי לסכם את עבודת ה' אלא לתת מקרים שמחזקים את הטענה שלי. למרות שגם דרך המלך של לימוד תורה ותיקון המידות לא עוברת בפרישות מהדברים המותרים כשיטה עקבית, אלא רק במקרים נקודתיים שיכולים להזיק.

שאסור לעשות כלום אם מעורבת בעשייה הנאה?

אני רואה אחרת: "לא יהיה בליבו קיבוץ ממון בלבד", "לא ישים על ליבו לעשות דברים הללו, כדי ליהנות בלבד".

כלמר, לא רק כדי להנות, אלא גם כדי להיות בריא.

ואם אתה קורא את המשפט "כדי להברות גופו ואבריו בלבד" כאילו הרמב"ם מתכוון בשביל להיות בריא ולא בשביל שום דבר אחר, גם לא הנאה, אז אני מבין את המושג בריאות בצורה שכוללת גם בריאות נפשית שמחייבת הנאה. אם מישהו יעשה רק מה שצריך ויקפיד לא להנות, הוא בסוף יאבד את בריאותו הנפשית ובעקבות כך גם את הגופנית.

כל הנאה שאדם עושה שלא לשם שמיים, נותן חיזוק וכח לסטרא אחרא...

העבודה הזאת.

מה לעשות שנגזר עלינו לתת חלק לס"א? (כמדומני שזה ממש לשון התניא)

כל התניא נקרא ספר בינוניים ובמפורש הוא אומר שכל ההקדמה שלו על מה זה צדיק ממש היא לא שייכת בכל אדם ועיקר העבודה בעולם הזה היא במדרגת הבינוניים. מיניה וביה שדי ביה נרגא

ונכון, הוא כותב שיש אדם שיש לו עניין להיות בינוני... או להיות בעבודה של עליות ונפילות ולא להשיג את הדרגה של צדיק, אבל הוא לא כתב שצריך לתת חלק לס"א... 

את עבודת הבינוניים ואומר שזה המהות שלנו, הדבר משתמע

אני לא עושה כלום ולא עשיתי כלום... 

לא צריך להבהל מדרגות גבוהות... יש אנשים שזכו לזה, למה שלא נזכה גם אנחנו?

ולהיות צדיק זה ממש לא פרישות וזה בסדר גמור

ולהפך צריך להנות

פרישות זה למי שרוצה להגיע לקדושה (הרב שרקי אמר פעם שבעבר היה אפשר להגיע לקדושה בלי פרישות)

זה ממש לא לכל אחד ולא צריך להיות

ולא צריך לעודד מנהגים של פרישות או להפיץ אותם, למי שיגיע למדרגה המתאימה כבר ידע מה לקחת על עצמו ואיך. 

צדיק במסילת ישרים זה מי שעושה את מה שצריך (זהירות זריזות ונקיות) ואין שום חובה ליותר מזה

(אצל חילונים בכלל יש כל מיני שמועות על מנהגי פרישות וזה רק מרחיק אנשים ומסתכלים מוזר על דתיים כי חושבים שככה זה אצלם)

תחשבי שאין הרבה יהודים בעולם לעומת שאר האוכלוסייה.

שאר האוכלוסייה אין לה עניין בתיקון העולם כמו שליהודי יש. אז אם אנחנו כאן בעולם, מן הסתם שיש לנו תפקיד הרבה יותר משמעותי עם כל הטוב שיש בעולם, ולא סתם להנות כי ד' רוצה שנהנה... משהו גדול יותר.

אני חושבת ומאמינה שהנאה ככל שהיא יותר גדולה ויהודי עושה עבודה עצמית לקדש את ההנאה הזאת לשם שמיים, אז זה עושה תיקונים גדולים יותר בשמיים. 

וכן כדי להיות צדיק, לפחות לפי בעל התניא, צריך אדם להגיע לדרגה שהנפש האלוקית שלו שולטת על הנפש הבהמית שלו. כלומר הוא שולט בתאוותיו... וכתוב שם עוד דוגמאות שבאמת מזעזעות את הנפש מבחינת הדרגה שיהודי מסוגל להגיע אליה...

אבל ברור שיש עוד הגדרות לצדיק, כמו יהודי שזכויותיו מרובות מעוונותיו (וגם על זה בעל התניא מדבר...)

מוקדם מדי. זאת אחת העצות הכי טובות של היצר להפוך אדם מיהודי קדוש לאדם איום ונורא.

פרישות לא שייכת לכל אחד ואסורה לגמרי לרוב העולם.

פרישות בנשים לא שייכת בכלל, תפקידן הוא לגלות את הרוחניות בגשמי, מה שלגברים רחוק מאוד מהמציאות המצויה.

הפרישות היא לא תכלית המדרגות, החסידות היא תכלית המדרגות בענייני העולם הזה (יש עוד מדרגות שמתווספות).

כלומר לחיות בתוך העולם, אבל להנות אך ורק מהצד הקדוש.

נשים אמורות לחיות בתוך העולם ולקדש אותו.

גברים צריכים לעבור בפרישות.

וכל זה נאמר אך ורק למי שכבר הגיע למדרגת פרישות!

כל שאר הפרישויות הן נקודתיות והן לא קניין מידת הפרישות בפני עצמה.

בדוק ומנוסה, הדרך הכי מהירה להגיע לדיכאון ולעבור את העבירות הכי נוראיות שיש היא לנסות להיות פרוש כשאתה לא שם, ולוקח עשרות שנים של עבודת המידות כדי להגיע לשם.

תמיד הסתקרנתי מה ההבדל בין אישה ואיש לעניין עבודת ד' ודרגות גבוהות בעבודת ה'.

אבל מסכימה שזה מאוד מסוכן.

אני לא פוחדת כי אני לא מנסה להיות פרושה חח... איזה פרושה , קודם ניהיה מתוקנים במידות... 

ובע"ה תגיעי!

רק צריך להיות בבחינת "היודע את מקומו" ואז לא מסתכנים...

אגב כתבתי את המקור כאן

יש משנה בסוטה שמוכיחה שלא כל אחד ראוי להיות פרוש, וכל מי - לקראת נישואין וזוגיות

שמתיימר עושה נזק לכל העולם כולו.

"הוא היה אומר, חסיד שוטה, ורשע ערום, ואשה פרושה, ומכות פרושין, הרי אלו מבלי עולם"

וודאי שלא צריך דווקא להוולד קדוש.. לכל אחד יש בחירה.

הכל נובע מדבר אחד... שהאדם הבין שבעצם העולם הזה חולף והעולם הבא עיקר. 

כל רגע אפשר לאסוף עוד ועוד מצווה. כל השאר זה רק כדי להתקיים.. 

וממילא מתוך ההבנה הזאת כבר יורד לו הרצון להשקיע יותר מידי במשהו שגם ככה יגמר בקרוב. 

וכן אני בטוח שאדם כזה יתחתן הרבה יותר מהר!   הרבה דרישות יעלמו פתאום

במיוחד שמתחילים להתבגר או להזדקן והבריאות נחלשת, או שבאים על אדם כל מיני נסיונות...

ואז מרגישים יותר במוחש שההנאות כאן בעולם הזה הם סוג של אשליה... שזה לא האמת...

א. בכללי, ברור שבכל מעלה, יש גם צד של "איך נולדים" וגדלים, אבל עוד יותר של עבודה עצמית מתמשכת וישרה.

ב. את צודקת שלהגיד ש"הקב"ה ברא את העולם כדי שנהנה בו", במובן החומרי, כאילו זו "תכלית" בפני עצמה.. זו שטות. דרך קלה להתחמק מהנושא. וכבר המס"י מעיר על זה.

ג. אלא שיש לחלק בין כמה דברים: ראשית, בין מידות חסידות לבין מידת כל אדם. המס"י כותב שלא כל בני האדם יכולים להיות חסידים, ואז דיים שיהיו צדיקים. לא עוברים איסורים, מדקדקים במצוות וכו'. וצריך גם להיזהר מ"לקפוץ מדרגות". טוב שאדם מכווין שכל מעשיו ודרכיו יהיו בתכלית גדולה, אבל אם עדיין אינו שם, ופורש מהמותר לו בצורה מופרזת, עלול למצוא עצמו "משומם".. מכאן יצא ולכאן עדיין אינו כ"כ שייך.. זה לא סותר שצריך להשתדל לא "להתבהם" גם במה שלכאורה אינו ממש איסור.

ד. מעבר לכך, יש מה שהרמב"ם אומר על המשפט של חז"ל, "וכל מעשיך יהיו לשם שמיים", שהמשפט הזה נאמר ברוח הקודש. למה? כי אי אפשר שאדם יכלול בחמש מילים את הכל..

גם במובן האידיאלי, תלוי מה המכוון. אם הכוונה ליהנות סתם בשביל ההנאה, אז זו באמת לא מדרגה גבוהה. אם בדברים המותרים, באופן המותר, זה לא איסור. אבל אי אפשר לעשות מזה אידיאל [לפעמים, נותן לאדם מה שצריך במדרגה שהוא נמצא בה, וכך יש לו "ראש שקט" לעסוק גם בדברים יותר חשובים. נו, אז אולי גם זה קצת "לשם שמיים"..]

אבל אם מכווין לשם שמיים, לעלות מהשמחה ה"גשמית", לשמחה בטובו של ה', בעבודתו, בהודאה אליו - זו כבר משמעות אחרת. גם נותן ערך ל"הנאות" האלו במקומן, גם מקשר את הצד הגשמי אל הטוב.

גם בנושא שהזכרת, אם העיקר והיסוד הוא הקישור הנפשי, הנשמתי, בין איש לאשתו, בגלל שהם התחתנו והם משפחה, האידיאל המשותף. ואהבת הנפש, האישיות, האיכפתיות ההדדית, ההטבה. אז גם הצד ה"חיצוני" יכול להופיע ולבטא את זה. לתת חיזוק, במקומו ומשקלו הנכון, לענין הפנימי. ואז גם מעלים את הצד החיצוני, מקשרים אותו לאידיאל.

אכן, בכללי, אדם לא צריך לרמות את עצמו בחיים כאילו כל משהו גשמי, זה לשם שמיים, אבל יכול בהדרגה לעלות לכווין את הדברים למטרה טובה, יותר עם משמעות. קודם כל, להיזהר מהאסור, ועם זה - להשתדל להגביר את הטוב, וגם את הכיוון של המותר, לערך שבו. כל אחד לפי מדרגתו.

[לגבי השאלה שבסוף, שאולי אם אתה קדוש, מסתפק בפחות, אז קל לך יותר להתחתן... זה לגמרי לא פשוט.. נכון שאם אתה מסתפק בפחות, אז גם אם הבחורה לא מבית עשיר, לא מפריע לך... אבל הוא לא "מסתפק בפחות" ברמה האישית,הרוחני.. ואת זה, דומני, לא יותר קל למצוא...]

וממש התחברתי לסעיף ב'.. וגם שמתי לב לזה שלפעמים חושבים שבגלל שהקב"ה ברא הרבה דברים יופים וטובים בעולם אז יש עניין להנות לשם ההנאה.. או כמו אלה שחושבים שאם אתה חי, אז תחיה ותהנה...

או אלה שמשקרים את עצמם שבאמת אפשר לכוון הכל לשם שמיים, מי שבאמת ניסה את זה יבין שזו עבודה הרבה יותר מורכבת וקשה מאשר סתם לכוון... 

הצדיקים הכי גדולים שאני מכיר בעמ"י לדורותיו אמנם לא היו נהנתנים,

אבל גם רובם לא "התרחקו מהנאות העולם" כמו שאת כותבת.

אז כתבת שיש הרבה הוכחות לזה,

אשמח להוכחות בעיקר החל מתקופת התנ"ך עד האמוראים.

נזיר, כנ"ל שמשון... בתקופת התנאים מוזכר הרבה. למשל רשב"י שהיה במערה, רבי שאמר שלא נהנה מהעולם הזה וכו'

ומסיבה מאד מסויימת.

כל השאר אתה תמצא עליהם שהם גם נהנו מעולמו של הקב"ה

(אולי חוץ מרשב"י, ולגבי המערה זה לא היה בגלל התנזרות אלא צורך.).

נזיר חייב חטאת, בגלל ההתנזרות מטובו של הקב"ה..

בעיקרון, חייבים להנות, רק העניין זה שצריך לעשות זאת לשם שמיים!

מהעולם בכלל.

עיין הרמב"ם בשמונה פרקים.

מה הסתירה לגבי משה? אם גדול הצדיקים היה צריך לפרוש מכל ענייני העולם בציווי ה' אין ראיה גדולה מזה.

העניין הוא שאנחנו בדורנו קצת מדומיינים לחשוב שפרישות שייכת לכל אחד.

שככל שאדם פחות שוקע בהנאות העולם הזה, הוא יכול יותר להשיג עניינים שבקדושה...

ויש לי הרבה מה להגיב... 

ממש עשה לי סדר בראש הספר הזה.  

ללמוד מהמקורות זה הכי טוב

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.