דווקא מהצד שלך- זה מאוד קל. במיוחד בנושא הזה. אם תרצי, תוכלי לסבול כהוגן אפילו, שום גרם של הנאה.

בנוגע לאיך חיים חיי קדושה ופרישות.

צריך ללמוד היטב ולעומק. מה בדיוק זה אומר לחיות חיי קדושה ופרישות. ואסור לקפוץ מדרגות בנושא הזה.

לא צריך להיוולד קדושים בשביל זה, רק לעבוד קשה ולאורך זמן על מודעות של "הנאה זה רע".

ובלי קשר- זה אחד האידאלים הכי גרועים, לא להנות. כל גדולי ישראל יצאו כנגד חיים שכאלו.

ההפך, זה לא אידאל יהודי אלא ע"ז גמורה.

אם רוצים להעמיק ולהגיע למדרגות של הגדולים הללו, שבאמת לא נהנו מהעולם הזה(וזה דיוק משמעותי

שצריך להבין אותו), את זקוקה להבין איך הם הגיעו לשם ומה היתה התפיסה התורנית שלהם.

הדברים שכתבת ממש מוכיחים את דברי הרב קוק בעין אי"ה על "חבר ולא ת"ח"... ככל הנראה באמת קשה

לרדת לסוף דעתם של גדולים שכאלו, והמנסים בלי העיון והמסורת נידונים לכישלון.

לגבי זה שאם לא מבינים מספיק איך מגיעים לשם, אפשר בקלות ליפול אפילו למקומות יותר נמוכים מאנשים פשוטים... וגם אני חושבת שר' נחמן כתב את זה.

אני פשוט לא מבינה איך אפשר לא להנות מהעולם הזה, זה כל כך טבעי לנו. וגם אני לא מרגישה שמספיק מדברים איתנו על זה בשיעורי תורה של רבנים.

ועוד נקודה, גם אני חשבתי שלבנות יותר קל, אבל למעשה אני חושבת שלבנים יש יותר הדרכה איך להגיע לקדושה מאשר לבנות. הרי בנות לא לומדות תורה ומסתופפות בתוך בתי מדרשות נכון?

והכי קל לומר להתעלאות רוחנית מתוך החומר, אבל דוגרי באיזה ספר כתוב איך עושים את זה?

וגם, זה לא שעכשיו אני יכולה ללכת לצדיקי הדור ולבחון איך הם מתנהגים, נכון?

ההפך, לדעתי, בדור שלנו, של השפע ושעמ"י יושב בארצו בשלווה יחסית, יותר קשה לעבוד את ה' מתוך פרישות...

כי יותר קשה להתרחק מהנאות העולם. בגלות עוד מילא, היו צרות, ומתוך צרות יותר קל לעבוד את ה', לדעתי...(כאילו, תלוי.. )

זה לא שהדרישות נמוכות, אלא שהדרישות ממוקדות למטרה אחת שהיא עבודת ה'... ואז לכתחילה שאר הדברים מתגמדים... 

לכבד שבת ומועדים בברבורים, שלו ודגים.

לפתח את הארץ ולהפריח את השממה.

להקים משפחה, להוליד ילדים ולחנך אותם למצוות.

לחיות חיים מלאים ולהודות לה' על כל הטוב שבהם.

כשמתמקדים למטרה האחת של עבודת ה' (ה' אחד, יש אחדות כוללת בעולם), מבינים שאין שום דבר מיותר בעולם, וכל שאר הדברים הקטנים מקבלים משמעות מתוך עבודת ה' הזאת. כמו שהרב קוק מסביר את הפסוק "בכל דרכיך דעהו".

ולא סתם ספר חובת הלבבות התמקד בעניינים שקשורים אל הלב, והוא בעצמו כתב שזה תחום שמזניחים אותו... 

אהבת ד', יראת ד'. להגיע לאהבת ד' ברמה שאהבות האחרות יראו פחותות לעומת האהבה הזאת.

היי היי גם לי יש כובע הנאות, לא הסרתי אותו עדיין ולא בטוח שאסיר יום אחד!!

ולרצות זה קל, מעשים זה יותר קשה... 

וכן האמת שלומדים חסידות מבינים את הנקודה הזאת. ודווקא ממה שהבנתי זאת דרגה יותר גבוהה (יופי, כאילו לא מספיק דרגת הפרישות ברמת הקושי חח)

אבל תודה, מקווה שה' ינחה אותי לדרך הזאת, קשה ככל שתיהיה...

קדושה גבוהה מחסידות - לפחות לפי רבי פנחס בן יאיר

"אמר ר' פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים".

הצדיק - מי שעושה את הטוב ואינו עושה את הרע.

החסיד - מעבר לצדיק, גם גודר את עצמו במותר לו.

לצורך העניין - הצדיק אוכל כשר במקום הנכון ובזמן הנכון, אבל את הכמויות ותדירות האכילה - ההלכה לא קובעת. החסיד יכול להימנע לעיתים מאכילה המותרת כדי להימנע מגאווה (למשל).

קדושה - היא קידוש החומר והעלתו. הקדוש משתמש בחול (וגם נהנה ממנו) ומעלה אותו מגשמיותו. כלומר, אחרי שהאדם פרש מהמותרות (כמו החסיד) וקנה ענווה ויראת חטא, הוא נמצא ברמה מאד גבוהה של דבקות וכיון שכך -הוא יודע את רצון ה', ולכן לא רק שהוא אינו פורש מן העולם הזה, אלא גם מרבה להשתמש בו.

"כללו של דבר ענין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך באלהיו, עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו במה שהוא משתמש בהם, ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו  בהשתמשו מדברים גשמיים." (מסילת ישרים)

יש ספר נפלא של הרב שרקי הי"ו שנקרא "קדושה וטבע" והוא מתמצת בלשון קצרה את הרעיון הזה יחד עם עוד הרבה רעיונות. אז סיכמתי בשורה שתיים משהו שמופיע שם.

אבל נשמע לי קצת הקלות בדרך...

גם אם תאכלי ,לשם הדוגמא, ותכווני שזה יהיה בכדי שיהיה לך כח להתפלל, בעיניי זה עדיין לא המקום שאני מדברת עליו...

את אומרת דברים יפים, כן? אבל זה לא מתיישב לי ברובד המעשי עם הדברים הנוראים (בקטע טוב) שקראתי על דרגת הקדושה... 

 @בעוז ובענווה הביא קצת ממה שכתוב במסילת ישרים. תסתכלי שם ותגידי לי אם זה באמת רק לכוון שהאוכל שאני אוכלת וכו' יהיה לשם שמיים. זה הרבה מעבר. וזה קשה! 

זוכרים שהמסילה היא סולם, כן? אין טעם שאדם שאינו זהיר, ישאף להיות יותר מזריז, וכן הלאה. ואגב, השלב הראשון במסילה הוא לא זהירות, אלא תורה, יקח קצת זמן לטפס מעל השלב הזה, לא?

כל עוד זה לא המצב, צריך לשקלל את כלל המידות, השלבים, בתור קריאות כיוון לתיקון, ולא כרף אישי הגיוני ונצרך.

לכן קשה לי עם סיפורי צדיקים. כי בד"כ לא מסופר איך הם הגיעו לדרגה הזאת, אלא רק איך הם נוהגים בדרגתם הגבוהה היום לאחר העבודה הקשה...

למרות שביננו הסוד להגיע לזה, זה מסירות נפש. ופשוט לא כולם מוכנים למסירות נפש, זה הכל. 

איך הגעת לזה שזו המטרה וזו קדושה

זה לא מה שהוא כותב

והוא גם נותן דרך מאוד ברורה להתקדם בה, בטוחה שאת בשלב של פרישות

רוב האנשים איפשהו בזהירות וזריזות, נקיות

לפי מסילת ישרים , זהירות מה שאסור, זריזות מה שמותר

הסבר מה זו זהירות מה זו זריזות, נקיות, ענוה וכו

גם קדושה, פרישות, חסידות

דרך אגב מה שכתבו פה איפשהו, אני לא רואה קשר חוץ מהשם בין החסידות במסילת ישרים למה שנקרא חסידות היום, בטח שלא לחסידויות שונות שבכללי אלה אנשים שהולכים אחרי אדמו"רים

או צולניקית או מה שזה לא יהיה @דוד=) @אורות הכתובה

אני אוהבת את החיים, ונהנת מהם...

בסה"כ אני מסתכלת על ההר הגבוה הזה שצריך להגיע אליו, זה הכל... 

ורוצה לראות מה זה דורש ממני, ואם יום אחד אהיה מסוגלת לזה...

אני רק בשלבים של לשמוע סיפורים, לבחון את הדברים. העולם הזה מסקרן אותי ...

וקראתי את מסילת ישרים. מזותומרת איך הגעתי לזה? זאת אחת הדרגות... ויש עוד ספרים שמדברים על המדרגה הזאת... 

אבל בגדול אומרים (בעיקר הרב קוק) שבדור שלנו של הגאולה והחזרה לארץ ולחיים הטבעיים,

לא נכון לעבוד את ה' ע"י פרישות וצמצום,

אלא להינות ממה שה' נותן בלי להילחם בגוף.

להפסיק לפחד מפיתוח הגוף והצדדים הטבעיים,

זה מתאים לגלות.

(כמובן באופן הנכון, לא להיות משועבדים לתאוות)

שאלה:
שלום לכבוד הרב.

אני קצת מתבלבל ביחס שבין הרוח לחומר. למדתי ברב קוק שהגוף הישראלי הוא קדוש ובארץ ישראל קידוש החומר תופס מקום מרכזי. מאידך במסילת ישרים המבוסס עפ"י הברייתא של רבי פנחס בן יאיר אנו מוצאים שמעלת קידוש החומר הוא נעשה רק בשלב הקדושה, כלומר רוב האנשים לא מגיעים למעלה הזאת. האם זה נכון שיש סתירה בין הדברים? אני לא כל כך מבין.

תשובה:
יש כמה רכיבים בסוגיא העמוקה והמסועפת הזאת, יש דרגות שונות בקידוש החומר. קידוש החומר כמו שמבואר במדרגת הקדושה של המסילת ישרים הוא קידוש החומר עליון עד שמי שמביא מתנה לתלמיד חכם כאילו הביא ביכורים, כאילו הקריב על גבי המזבח, כמו שמביא שם הרמח"ל. האדם הקדוש מתעלה כ"כ עד שמעשיו הם ממש כמקדש.
לעומת זאת, קדושת החומר שהרב דיבר עליה שייכת יותר למדרגת א"י ולא למדרגת המקדש. וכאן אנחנו מוצאים עוד הבדל, והוא, שבחוצה לארץ, בזמן הגלות, הקדושה היתה מופלגת, מתרוממת מעל הגילויים בעולם הזה. השייכות למדרגת הקדושה הגיעה רק למי שבאמת עזב את כל גדרי העולם הזה, והיה שייך למקום של שבתי בבית ה' כל ימי חיי. לעומת זאת מאז ששבנו לארצנו, הקדושה מתגלה במעגלים רחבים הרבה יותר. היא מתגלה בפירות ובתבואה של א"י, היא מתגלה בעבודת הקרקע, היא מתגלה בבנין של בתים וקהילות, ובמידה מסוימת היא מתגלה אף בפיתוח כל כישורי החול. יוצא שעצם בנינה של ארץ ישראל ועצם פריחתה היא מצוה גדולה, ולכן יש בה קדושה.
אנחנו בנינו את הארץ מתוך קדושה, ומשתוקקים להגיע גם לקדושה במעלה עליונה עד שיהיה כל מעשינו כעין מעלת המקדש ממש, ועוד יותר עד שנגיע למקדש ממש, בעז"ה כשהקדושה תתגלה במלואה. הקדושה במלואה היא לא דרגה פרטית שנאמרה במדרגת הקדושה במסילת ישרים אלא השראת השכינה במקדש, באומה הישראלית ובהפיכת כל העמים לקרוא שפה ברורה בשם ה'. זוהי הקדושה העליונה מכל, שאליה אנחנו מצפים, שעיני כל אליה נשואות, ושבנין הארץ הוא המכין לה.

מי שפרוש או קדוש לא יכול להנות מיגיע כפיו?? ההפך כל הסיפורים ששמעתי על צדיקים נסתרים מראים שהם עבדו לפרנסתם.... 

שהדבר הכי חשוב הוא לא "לקפוץ מעל הפופיק".

המקום שבו את נמצאת - זה המקום שבו את צריכה לעבוד. 

לא לאמץ הנהגות של צדיקים ולא לחשוב שאת לא מספיק טובה או כל מיני מחשבות כאלה. 

לא כתבתי לא לטפס.

כתבתי לעבוד במקום שבו היא נמצאת.

רק שיהיה מכוון לה'

קדושה זו לא פרישות אלא הפרישות היא כדי להגיע לקדושה- כדי להנות מכל מה שאפשר כאשר זה לשם שמיים!!

ואם הפרישות פוגעת בבן זוגך (או בך) ובקדושת חיי הנישואין

איך דבר כזה מביא קדושה לעולם? אין בזה משהו שנעשה לשם שמיים לדעתי

לא יודעת מהי דרגתך הרוחנית אבל כל דבר בזמן שלו

בסופו של דבר אפשר גם להסתכל על הרווקות כפרישות

לפי הבנתי רש"י דיבר על להיות פרושים מאיסורים ולא מהדברים המותרים. ובכך נהיה קדושים ומובדלים מהגויים.

מצרף פה קישור רלונטי להלכות דעות פרק ג' של הרמב"ם:

http://www.mechon-mamre.org/i/1203.htm

ומשפט מפתח משם: "לא דייך מה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים".

בכוונה כתבתי למעלה "דוגמאות" כדי שיהיה ברור שלא התכוונתי לסכם את עבודת ה' אלא לתת מקרים שמחזקים את הטענה שלי. למרות שגם דרך המלך של לימוד תורה ותיקון המידות לא עוברת בפרישות מהדברים המותרים כשיטה עקבית, אלא רק במקרים נקודתיים שיכולים להזיק.

שאסור לעשות כלום אם מעורבת בעשייה הנאה?

אני רואה אחרת: "לא יהיה בליבו קיבוץ ממון בלבד", "לא ישים על ליבו לעשות דברים הללו, כדי ליהנות בלבד".

כלמר, לא רק כדי להנות, אלא גם כדי להיות בריא.

ואם אתה קורא את המשפט "כדי להברות גופו ואבריו בלבד" כאילו הרמב"ם מתכוון בשביל להיות בריא ולא בשביל שום דבר אחר, גם לא הנאה, אז אני מבין את המושג בריאות בצורה שכוללת גם בריאות נפשית שמחייבת הנאה. אם מישהו יעשה רק מה שצריך ויקפיד לא להנות, הוא בסוף יאבד את בריאותו הנפשית ובעקבות כך גם את הגופנית.

כל הנאה שאדם עושה שלא לשם שמיים, נותן חיזוק וכח לסטרא אחרא...

העבודה הזאת.

מה לעשות שנגזר עלינו לתת חלק לס"א? (כמדומני שזה ממש לשון התניא)

כל התניא נקרא ספר בינוניים ובמפורש הוא אומר שכל ההקדמה שלו על מה זה צדיק ממש היא לא שייכת בכל אדם ועיקר העבודה בעולם הזה היא במדרגת הבינוניים. מיניה וביה שדי ביה נרגא

ונכון, הוא כותב שיש אדם שיש לו עניין להיות בינוני... או להיות בעבודה של עליות ונפילות ולא להשיג את הדרגה של צדיק, אבל הוא לא כתב שצריך לתת חלק לס"א... 

את עבודת הבינוניים ואומר שזה המהות שלנו, הדבר משתמע

אני לא עושה כלום ולא עשיתי כלום... 

לא צריך להבהל מדרגות גבוהות... יש אנשים שזכו לזה, למה שלא נזכה גם אנחנו?

ולהיות צדיק זה ממש לא פרישות וזה בסדר גמור

ולהפך צריך להנות

פרישות זה למי שרוצה להגיע לקדושה (הרב שרקי אמר פעם שבעבר היה אפשר להגיע לקדושה בלי פרישות)

זה ממש לא לכל אחד ולא צריך להיות

ולא צריך לעודד מנהגים של פרישות או להפיץ אותם, למי שיגיע למדרגה המתאימה כבר ידע מה לקחת על עצמו ואיך. 

צדיק במסילת ישרים זה מי שעושה את מה שצריך (זהירות זריזות ונקיות) ואין שום חובה ליותר מזה

(אצל חילונים בכלל יש כל מיני שמועות על מנהגי פרישות וזה רק מרחיק אנשים ומסתכלים מוזר על דתיים כי חושבים שככה זה אצלם)

תחשבי שאין הרבה יהודים בעולם לעומת שאר האוכלוסייה.

שאר האוכלוסייה אין לה עניין בתיקון העולם כמו שליהודי יש. אז אם אנחנו כאן בעולם, מן הסתם שיש לנו תפקיד הרבה יותר משמעותי עם כל הטוב שיש בעולם, ולא סתם להנות כי ד' רוצה שנהנה... משהו גדול יותר.

אני חושבת ומאמינה שהנאה ככל שהיא יותר גדולה ויהודי עושה עבודה עצמית לקדש את ההנאה הזאת לשם שמיים, אז זה עושה תיקונים גדולים יותר בשמיים. 

וכן כדי להיות צדיק, לפחות לפי בעל התניא, צריך אדם להגיע לדרגה שהנפש האלוקית שלו שולטת על הנפש הבהמית שלו. כלומר הוא שולט בתאוותיו... וכתוב שם עוד דוגמאות שבאמת מזעזעות את הנפש מבחינת הדרגה שיהודי מסוגל להגיע אליה...

אבל ברור שיש עוד הגדרות לצדיק, כמו יהודי שזכויותיו מרובות מעוונותיו (וגם על זה בעל התניא מדבר...)

מוקדם מדי. זאת אחת העצות הכי טובות של היצר להפוך אדם מיהודי קדוש לאדם איום ונורא.

פרישות לא שייכת לכל אחד ואסורה לגמרי לרוב העולם.

פרישות בנשים לא שייכת בכלל, תפקידן הוא לגלות את הרוחניות בגשמי, מה שלגברים רחוק מאוד מהמציאות המצויה.

הפרישות היא לא תכלית המדרגות, החסידות היא תכלית המדרגות בענייני העולם הזה (יש עוד מדרגות שמתווספות).

כלומר לחיות בתוך העולם, אבל להנות אך ורק מהצד הקדוש.

נשים אמורות לחיות בתוך העולם ולקדש אותו.

גברים צריכים לעבור בפרישות.

וכל זה נאמר אך ורק למי שכבר הגיע למדרגת פרישות!

כל שאר הפרישויות הן נקודתיות והן לא קניין מידת הפרישות בפני עצמה.

בדוק ומנוסה, הדרך הכי מהירה להגיע לדיכאון ולעבור את העבירות הכי נוראיות שיש היא לנסות להיות פרוש כשאתה לא שם, ולוקח עשרות שנים של עבודת המידות כדי להגיע לשם.

תמיד הסתקרנתי מה ההבדל בין אישה ואיש לעניין עבודת ד' ודרגות גבוהות בעבודת ה'.

אבל מסכימה שזה מאוד מסוכן.

אני לא פוחדת כי אני לא מנסה להיות פרושה חח... איזה פרושה , קודם ניהיה מתוקנים במידות... 

ובע"ה תגיעי!

רק צריך להיות בבחינת "היודע את מקומו" ואז לא מסתכנים...

אגב כתבתי את המקור כאן

יש משנה בסוטה שמוכיחה שלא כל אחד ראוי להיות פרוש, וכל מי - לקראת נישואין וזוגיות

שמתיימר עושה נזק לכל העולם כולו.

"הוא היה אומר, חסיד שוטה, ורשע ערום, ואשה פרושה, ומכות פרושין, הרי אלו מבלי עולם"

וודאי שלא צריך דווקא להוולד קדוש.. לכל אחד יש בחירה.

הכל נובע מדבר אחד... שהאדם הבין שבעצם העולם הזה חולף והעולם הבא עיקר. 

כל רגע אפשר לאסוף עוד ועוד מצווה. כל השאר זה רק כדי להתקיים.. 

וממילא מתוך ההבנה הזאת כבר יורד לו הרצון להשקיע יותר מידי במשהו שגם ככה יגמר בקרוב. 

וכן אני בטוח שאדם כזה יתחתן הרבה יותר מהר!   הרבה דרישות יעלמו פתאום

במיוחד שמתחילים להתבגר או להזדקן והבריאות נחלשת, או שבאים על אדם כל מיני נסיונות...

ואז מרגישים יותר במוחש שההנאות כאן בעולם הזה הם סוג של אשליה... שזה לא האמת...

א. בכללי, ברור שבכל מעלה, יש גם צד של "איך נולדים" וגדלים, אבל עוד יותר של עבודה עצמית מתמשכת וישרה.

ב. את צודקת שלהגיד ש"הקב"ה ברא את העולם כדי שנהנה בו", במובן החומרי, כאילו זו "תכלית" בפני עצמה.. זו שטות. דרך קלה להתחמק מהנושא. וכבר המס"י מעיר על זה.

ג. אלא שיש לחלק בין כמה דברים: ראשית, בין מידות חסידות לבין מידת כל אדם. המס"י כותב שלא כל בני האדם יכולים להיות חסידים, ואז דיים שיהיו צדיקים. לא עוברים איסורים, מדקדקים במצוות וכו'. וצריך גם להיזהר מ"לקפוץ מדרגות". טוב שאדם מכווין שכל מעשיו ודרכיו יהיו בתכלית גדולה, אבל אם עדיין אינו שם, ופורש מהמותר לו בצורה מופרזת, עלול למצוא עצמו "משומם".. מכאן יצא ולכאן עדיין אינו כ"כ שייך.. זה לא סותר שצריך להשתדל לא "להתבהם" גם במה שלכאורה אינו ממש איסור.

ד. מעבר לכך, יש מה שהרמב"ם אומר על המשפט של חז"ל, "וכל מעשיך יהיו לשם שמיים", שהמשפט הזה נאמר ברוח הקודש. למה? כי אי אפשר שאדם יכלול בחמש מילים את הכל..

גם במובן האידיאלי, תלוי מה המכוון. אם הכוונה ליהנות סתם בשביל ההנאה, אז זו באמת לא מדרגה גבוהה. אם בדברים המותרים, באופן המותר, זה לא איסור. אבל אי אפשר לעשות מזה אידיאל [לפעמים, נותן לאדם מה שצריך במדרגה שהוא נמצא בה, וכך יש לו "ראש שקט" לעסוק גם בדברים יותר חשובים. נו, אז אולי גם זה קצת "לשם שמיים"..]

אבל אם מכווין לשם שמיים, לעלות מהשמחה ה"גשמית", לשמחה בטובו של ה', בעבודתו, בהודאה אליו - זו כבר משמעות אחרת. גם נותן ערך ל"הנאות" האלו במקומן, גם מקשר את הצד הגשמי אל הטוב.

גם בנושא שהזכרת, אם העיקר והיסוד הוא הקישור הנפשי, הנשמתי, בין איש לאשתו, בגלל שהם התחתנו והם משפחה, האידיאל המשותף. ואהבת הנפש, האישיות, האיכפתיות ההדדית, ההטבה. אז גם הצד ה"חיצוני" יכול להופיע ולבטא את זה. לתת חיזוק, במקומו ומשקלו הנכון, לענין הפנימי. ואז גם מעלים את הצד החיצוני, מקשרים אותו לאידיאל.

אכן, בכללי, אדם לא צריך לרמות את עצמו בחיים כאילו כל משהו גשמי, זה לשם שמיים, אבל יכול בהדרגה לעלות לכווין את הדברים למטרה טובה, יותר עם משמעות. קודם כל, להיזהר מהאסור, ועם זה - להשתדל להגביר את הטוב, וגם את הכיוון של המותר, לערך שבו. כל אחד לפי מדרגתו.

[לגבי השאלה שבסוף, שאולי אם אתה קדוש, מסתפק בפחות, אז קל לך יותר להתחתן... זה לגמרי לא פשוט.. נכון שאם אתה מסתפק בפחות, אז גם אם הבחורה לא מבית עשיר, לא מפריע לך... אבל הוא לא "מסתפק בפחות" ברמה האישית,הרוחני.. ואת זה, דומני, לא יותר קל למצוא...]

וממש התחברתי לסעיף ב'.. וגם שמתי לב לזה שלפעמים חושבים שבגלל שהקב"ה ברא הרבה דברים יופים וטובים בעולם אז יש עניין להנות לשם ההנאה.. או כמו אלה שחושבים שאם אתה חי, אז תחיה ותהנה...

או אלה שמשקרים את עצמם שבאמת אפשר לכוון הכל לשם שמיים, מי שבאמת ניסה את זה יבין שזו עבודה הרבה יותר מורכבת וקשה מאשר סתם לכוון... 

הצדיקים הכי גדולים שאני מכיר בעמ"י לדורותיו אמנם לא היו נהנתנים,

אבל גם רובם לא "התרחקו מהנאות העולם" כמו שאת כותבת.

אז כתבת שיש הרבה הוכחות לזה,

אשמח להוכחות בעיקר החל מתקופת התנ"ך עד האמוראים.

נזיר, כנ"ל שמשון... בתקופת התנאים מוזכר הרבה. למשל רשב"י שהיה במערה, רבי שאמר שלא נהנה מהעולם הזה וכו'

ומסיבה מאד מסויימת.

כל השאר אתה תמצא עליהם שהם גם נהנו מעולמו של הקב"ה

(אולי חוץ מרשב"י, ולגבי המערה זה לא היה בגלל התנזרות אלא צורך.).

נזיר חייב חטאת, בגלל ההתנזרות מטובו של הקב"ה..

בעיקרון, חייבים להנות, רק העניין זה שצריך לעשות זאת לשם שמיים!

מהעולם בכלל.

עיין הרמב"ם בשמונה פרקים.

מה הסתירה לגבי משה? אם גדול הצדיקים היה צריך לפרוש מכל ענייני העולם בציווי ה' אין ראיה גדולה מזה.

העניין הוא שאנחנו בדורנו קצת מדומיינים לחשוב שפרישות שייכת לכל אחד.

שככל שאדם פחות שוקע בהנאות העולם הזה, הוא יכול יותר להשיג עניינים שבקדושה...

ויש לי הרבה מה להגיב... 

ממש עשה לי סדר בראש הספר הזה.  

ללמוד מהמקורות זה הכי טוב

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.