@מעיין=)
אהבת ישראל!!בעז"ה
@מעין=)
אבל@פיתה פיתה מה זה סינדרום?
אני רק רוצה שניגע בשגעון שלנו
של ירושלים שלנו
אהבת ישראל!!אני אמורה לכתוב כילו על השיגעון הפסיכי לירושלים?? 
רק שלא אהבתי את הניסוח...
הוא עושה לי קשה ופחות מתאים לי עכשיו במצבי.
אבל אפשר לנסח את זה בצורה אחרת שיגרום לי ול@אחיתופל (לפי התגובה שלך.. שאני מזדהה איתה קצת) ואולי לעוד כמה, שיהיה קל יותר לעשות
(אם יש למישהו שהבין את המשימה טוב יותר ממני רעיון לניסוח- אשמח מאוד!!!)
בכל אופן תודה לך על האתגר!- @פיתה פיתה
אני נראלי אחכה לאתגר של השבוע הזה
הבסיס שלך מעולה
אבל זה תיאור חויות, לא קטע אומנותי.
תעבדי על זה קצת. תרגישי.
בהצלחה
אני רוצה להיות אבן מהכותל,
שורשית,איתנה,מנוסה,יציבה.
אני רוצה להיות סימטא עתיקה ושביל
מובילה עוזרת מענינית.
אני רוצה להיות ספסל מעץ
מזמינה חמה מנחמת
מרמזת על עוד זקן וזקנה .
אני רוצה להיות עץ ברוש גבוה
שהציץ על מליוני טרליוני אנשים
ומכיר כל כיפה וכל ראש יהודי
אני רוצה להיות גינת ילדות
עם ילדים משחקים
דורות מבורכים והרבה נחת
ירושלמית אמיתית!!
הכל מאת ה'המחשה מלשון שזה ממחיש
למה התכונת?
הכל מאת ה'אני ירושלמית דורי דורות
דבר ראשון - יש לי סלידה מסימני קריאה. הופך בעיניי כל קטע טוב לקטע של טקס בבית ספר יסודי.
הקטע טוב. מבהיר את ירושלים, מראה אותה בזמנים, ירושלים קיימת נצח. כמה מדהים זה.
אולי צריך להוריד את השורה האחרונה או לשנות אותה, לא להאכיל את הקורא במסר שאת מעבירה
פתאום גם אני רציתי להיות..
ללכת ברחובות העיר העתיקה
ולחשוב, שכאן, סבתא שלי גדלה.
להגיע אל השער בחומה
ולהיזכר שכאן סבא שלי נלחם
לפני חמישים שנה.
איש יושב ומנגן
חיילים יושבים על ספסל מדברים
שני אנשים עוברים, הולכים. תמיד ממהרים
להתקדם, לפי הפסים
של הרכבת
ולראות איש עם מקל,ושתי ילדות קטנות.
ולראות, ולזכור ולחשוב
על אנשים שחלמו על העיר הזאת אלפיים שנה
להסתכל שוב על האיש עם השיער הלבן והמקל
ולהרגיש ולהבין
שאני זוכה, לראות באמת את התגשמות הנבואה
אבל אתה יותר מידי מספר לנו בפשטות מה קורה לך.
אולי אני טועה, אבל אני מרגישה את התגשמות הנבואה אחרת.
אני מרגישה את המרצפות מתחת לרגליים שלי, שמתהלכים עליהם המוני אנשים יום יום, לראות ילד מחייך, ככה מרגיש לי.
הקטע שלך הוא יותר - טכנית ככה ירושלים עכשיו.
הבסיס שלך מעולה. אתה כמעט נוגע ברגש. כמעט נוגע בדרך, בשיגעון שמרגישים בירושלים. אבל אתה נעצר. תמשיך, אל תפחד.
תודה שכתבת. תבוא עוד
משום מה לא נמאס לי ממנה
זהו!
בחלומי
אני פוסעת בסמטאותיך
ממששת את אבניך
ונושמת את ריחך המשכר אל ראותי הכמהות.
בליל שפות וצבעים
והמון המון אנשים
ואני מהלכת ומוחי ריק ממחשבות
המואזין מרעיש בקולו
והשופר מריע-מתחרה בו
קול התפילה הדהד בי ושפתי החלו ממלמלות
ואז הקצתי משנתי
ואין חומות ואין קולות
ואין תפילות בבליל שפות
עצמתי עיני
מניחה לאכזבה למלא את כל גופי
ירושלים שלי-
את געגוע
החלום, ולקום פתאום ואין חומות ואין קולות, זה פשוט אדיר ואין לי מילה אחרת.
אני חושבת שהשורה בסוף טיפה הרסה, כי כמו שתחיה אמרה סימני קריאה מורידים את השיר ברוב הפעמים...
הקטע הזה נוגע בשלמות
יעלפיתה פיתהבע"זה
תנסי לחשוב על ההוספה שלי
בְּסוֹף יוֹם שׁוּק
אוֹ בְּגֶּשֶׁם שׁוֹטֵף ואבני אלגביש
רגליי מלחכות מִדְרָכָה;
ליבי מתופף,
עיניי זוהרות
וַאֲנִי משוגעת.
ב"ה
תחשבי על זה
תודה.
הדיאלוג בינך לבין ירושלים,
השילוב,
תודה
ב"ה
מהלך אני ברחובות שוקקים
פוסע בדד בסמטאות של העיר
הסמטאות כה צרות אך מלאות ילדים
מחפש מקום מנוח לרגלי הלאות
כתפי דואבים מעומסי זכרונות
חדשים גם ישנים קשים וטובים
זכרונות של אומה
שגלתה וחזרה
שלא שכחה ערש הולדתה
מקום בו בניה צעדו צדם
ואז אני מגיע ולבי כה דואב
בעת עומדי מול מקום המקדש
ואז אני בוכה
דמעותי לא יוצאות אך ליבי אז שותת
בעת היזכרות בנבואות מן האל
מקום אדם אחד ויחיד
נכנס ביראה מן האחד היחיד
מהלכים בעוז ולעג לרש
שועלים עם
זוג רגליים אחד
אני מרגישה שיש לך עוד מה להשתפר,
קצת הזדקקות של הרגש
אבל מעולה. איזה כיף שאתה ממשיך לכתוב
בעז"ה
אם אפשר לשנות אשמח
נ.ב
אני יודע שיש מה להשתפר במיוחד לכתוב אותם ביותר מחמש דקות
אני לא אוהב אותו
האתגר הזה לא טוב לי
ברחובות ירושלים
כך רוחות לוחשות לְזיזים
ישנה חבורה, חבורה של הוזים
שחולמת שהעיר-
תדחוף ת'קירות לשכנים
תתפשט עד דמשק תוך כמה שנים
תצמיח בין לילה עשרות בנינים
ושיהיה בה הכל ומכל המינים
ברחובות ירושלים
כך הרוח לוחשת לשפיץ
ישנה חבורה- החולמת בהקיץ
שרוצה שבשוק--
ימכרו גם כבשים
שנביאים יחלקו שם, עוד כמה ניסים
שמנחה ולבונה יהיו בלי מיסים
ושכל פשוט עם-ידע מה עושים
ברחובות ירושלים
כך רוח נושקת אליי פינה
ישנה חבורת משוגעים בשכונה
שרוצה שימציאו--
חצי שקל חדש
שכהן יסתובב עם רימון על הדש
שקול התורה ישמע בלי חשש
וגם- לא עלינו-לבנות בית מקדש!!
ברחובות ירושלים
כך רוח,
געש,
פראוּת
וחבורה שכזאת, כך עונה ולוחשת-
לו יתהפך חלום למציאות
כמו צמח ברכמו צמח בראיזה כיף של שיר
הוא מחויך, מכיל את ירושלים.
ממש ממש אהבתי.
תודה! 
תודהכמו צמח ברכמו צמח ברכמו צמח ברעל עקב נוגנות לך פסיעותי
בצד אגודל. קמעא-קמעא.
אני מהססת אליך את ליבי
שוכחת ברחובותיך ימיני.
ואת-
רגילה לאסוף אליך
כל מה שיש לבני האדם לתת;
דם, ואש, ותמרות בנינים
מצהלות חתנים ואפרם.
על ראש שמחתך, רק את
חובקת ליבי
משכינה
שלום.
יש כאן דיאלוג עם עיר
איך זה שאת מאלפת ככה את המילים
תודה
אם מגיבים לך את לא יכולה לערוך
יעלאני המשוגע שמתהלך ברחובות
ירושלים שלי וצועק:
את אחיי, את אחיי
אנוכי מבקש את אחיי
ולכלוך של קירות עייפים נדבק
לבגדיי ואני מסתובב ומבקש
את אחיי, את אחיי
תנו לי בחזרה את אחיי
אנוכי מבקש את
אחי מוכר הממתקים ואת
אחי רוקח הגלולות ואת
אחי סוחר הבדים הגסים והישנים
של ירושלים שלי;
ואני מתהולל כשיכור אל מול
שרידיי שנותרו שם בין החומות
וצועק ומבקש:
את אחיי, את אחיי, את אחיי.
שתדעי
יש בזה המון יופי
המון.. חיפוש.
הלוואי שתמצאי
אני ממש אוהבת איך אתה מצייר את ירושלים. ממש עם מכחול
איזה יופי
פוסעת ברחובות
נוגעת בשבילים
והם חרש לוחשים
קולות
שמות
צבעים
נושמת הריחות
בוחנת האנשים
ובמעמקי הזיכרון משתוללים
דמויות
מאורעות
צלילים
והראש רוחש
הלב מבקש
ואת בפנים
חיה
נמצאת
לעולמים
יש לה אהבה יותר גדולה ממני. היא טוענת שיש כמה סוגי אהבות בעולם. ובכל זאת, עדיין קשה לי לקבל את זה שהיא חושבת שהיא הכי יפה בעולם.
העיניים שלה נדלקות כשהיא מדברת עליה (וזה קורה די הרבה), וזה תמיד גורם לי לתהות האם היא ככה מוארת כשהיא מדברת עליי. האם היא מתרגשת כשהיא רואה אותי כמו שהיא מתרגשת אחרי יומיים שהיא לא רואה אותה. האם היא קוראת לי גם מאחורי הגב בשמות כאלה יפים שגורמים לי אפילו להתרגש קצת.
יצא לנו לריב בשבוע האחרון, ואז שאלתי אותה איך זה יכול להיות שבי היא רואה דברים רעים ובה.. הכל כל כך יפה. איך היא מסוגלת לבכות לי שעות על זה שהמצב אצלה מורכב, וקרוע, וכואב ומדמם. מדמם. וכמה היא יכולה להיות יותר יפה ממה שהיא עכשיו אם רק.. ותרגיש את הלב שלי, איך הוא דופק כשאני מדברת עליה. ועליי לא.
היא אומרת לי שהיא אוהבת אותי הכי בעולם, אבל אני יודע שיש גם אותה,
(שלא תבינו לא נכון- היא מהממת גם בעיניי, אבל חברה שלי יותר.)
השימוש בפיסוק מעולה
הפסיחות גם טובות
פוגשים פה ירושלים, והיא מעניינת.
מעניין לפגוש את ירושלים שלך
שיר מזמוראחרונהיש איש שחור מתחת לרצפה
שאומר פרקי תהלים שאף אחד לא מכיר
ובוכה בלילה ומפריע לישון
מקצה העולם ועד קצהו
(יש לו מתחת לסנטר מורסה כבדה הוא צובר שם את הגלות ומקנח)
הדמעות שלו מרטיבות לי את הכרית
אני חושב שהוא מטייל לי על הקירות
בלילות הוא מצפין בכתלים חטאים
בכייה לדורות
(יש לו נכדים באמריקה. הוא עדיין חולם על בירקנאו ושווייץ בסיוטים)
הוא מתפלל על קברי צדיקים
ומצא את מסתור העורלות
הוא מתגלח בבין המיצרים כשאסור
מגולל בעפרו תפוח בדבש
(יש לו שיניים שחורות ועיניים מזכוכית. הוא קורא בספרים אסורים)
מצאתי בכיס כרטיס לרופא
כתוב באותיות רועדות של מכונה גוש בצק
התהלים יוציאו אותי מדעתי
השאגות
(בלילות הוא כופה זדונות לזכויות)
לקחנו אותו בידיים למרצע הוא נשך וקילל אהבנו אותו אהבה יתרה משלנו בגורל חייו הוא נישק אותנו בדמעות והמשיך לקלל ולבעוט (נשברה גם צלע) ורצענו לו את האוזן והיטבנו את הנרות וחבשנו תעלומות
הוא הבטיח שיש עכביש בתוך המזוזה והבטחנו לו שנבדוק
הוא יושב על הספה וקורא תהלים והאוזניים שלו שומעות עכשיו הכל
כשאנחנו אוכלים הוא משתעל ומבקש את המלח בדמעות כבושות
מצאנו אותו מתפלל מתחת לאדמה
הוא תלש לעצמו כנפיים של עטלף מהגב ואמר תהלים
הבטחנו לו שיהיה בסדר
בלילות עצמותיו נשתברו והוא אמר בקול נואש ששוב ריסק נבואה
הושבנו אותו מול הטלוויזיה הבאנו לו סירים של פסטה
הוא בורח מדי פעם מתחת לאדמה
עצמותיו משתברות לריסוק נבואות
הוא יכל לזרוק חץ ולעבור אבל הוא תולש לעצמו את הכנפיים וקובר אותן יפה
החיות מסתכלות מלמעלה וצוחקות
אני חושב לתת לו כדורים
לפעמים אני חושב שהוא לא טוב לעולם
דמיינתי אותו נושא כנף ובכיתי גם אני
החיות מסתכלות גם עלי
על גב העכביש להחזיק בשערות
גם מכאן אפשר לשאת תפילה
ילד לך בדרך הישרה, היה שם מדביר
תסתום את האף ותנשק את הראונדאפ שבאדמה
חפש אותי באבן הטוען
תנקה אותי מהקורים
עברתי דרך יערות חבטו בי ענפים
שרתי עם עכבישים שכחתי מהשמש
הבאתי איתי לגן עדן מזוודה
אספתי כל חיי אבנים
שחורות מפוחמות
זרקו הכל הלבישו אותי לבן
קשרו אותי למיטה שם לצרוח
להודות ולהלל
אבנים יורדות למטה ולא רוצים אותם כאן
הילדים מדקלמים אלהי נשמה
משרפות
תַּתְחִיל לִכְתֹּב שִׁירִים רַכִּים
תָּמִיד אַתָּה צוֹעֵק
מֵקִיא אֶת הַנְּשָׁמָה
אוּלַי תִּלְחַשׁ בַּעֲדִינוּת
בְּשֶׁקֶט בִּדְמָמָה
אוּלַי תַּפְסִיק לִהְיוֹת אָמָּן
תַּפְסִיק לִהְיוֹת קָרוּעַ
נִמְאַס כְּבָר שֶׁהַדֶּלֶק שְׁ'ךָ
זֶה נֵטוֹ גַּעֲגוּעַ
אִם לֹא הָיִיתִי מֵתָה
עַל מָה הָיִיתָ כּוֹתֵב?
אֵיךְ הָיִיתָ חַי
אִם לֹא הָיָה לָךְ כּוֹאֵב?
אוּלַי תַּתְחִיל לִהְיוֹת פָּשׁוּט
אוּלַי תַּפְסִיק לְהִזָּרֵק
מֵהַגְּבָהִים לַתְּהוֹמוֹת
רַק כִּי הַלֵּב שֶׁלְּךָ דּוֹפֵק
תַּפְסִיק לִשְׁאֹל בְּלִי סוֹף
תַּתְחִיל לִמְצֹא מָנוֹחַ
נִסִּיתָ קְצָת לִשְׁאֹף?
נִסִּיתָ קְצָת לִבְרֹוחַ?
אוּלַי אִם תִּתְאַמֵּץ
לְהַכְחִישׁ אֶת עַצְמְךָ
בַּסּוֹף זֶה יַעֲבֹד
וּתְזַיֵּף לְךָ שִׂמְחָה
יש בו מאפיינים ארספואטיים, אבל הרבה מעבר לזה.
שיר שמתאים יפה לעשרת ימי תשובה, ולא רק...
עוד שנה עברה, ורחוקה מהכרעה
שוב במטאפורת שדה הקטל הדמיוני,
הלוחמים כפר עייפים לא תוקעים תקיעה,
שותקים השופרות הצועקים מתוך גרוני
המלך בשדה מתרוצץ והוא עירום
גלימותיו שסועות קרועות ביד כל משרתיו
האם בכלל קיים, הטוב הוא או איום?
ואיך נדע את האמת, מה נעשה עכשיו?
מניפים הלוחמים חרבות שבורות,
היש אלהים אם אין? היכן ממליך המלכים?
בסיבוב אגודל פלדה מתיזים ניצוצות,
משליכים חרבותם בצל העצים ונחים.
עצים שכאלה, עץ הדעת ועץ החיים,
פירותיהם בוסר, גבוהים ענפיהם,
אם ישנו מלך, בצמרתם מסתתר, בשמיים.
אך נדמה שרק ציפרים בצמרת, ואין מנחם.
המצוי הראשון. מיכאל אברהם.
אתה לא תרגיש יותר את אלוהים לעולם, אך אולי תדע אותו.
הנה, אני מרגיש אותו
ומה הקשר למצוי הראשון ולרב מיכאל אברהם?
לעתיד וראית את ימח שם עראפאת עוד 50 שנה?
מאיפה הקביעה של ךשהוא עוד לא ירגיש לעולם את אלוהים?
ולמה לעזאזל השרשור הזה מופיע בראשי
)צדיק יסוד עלום
ימח שם עראפתאחרונהלך מפה יצר הרע לך
חופש.
חופש מחיפוש. חופש מחשוף.
ערגה. חופש מלהרוג. להרוג את הערגה.
הערגה שהורגת.
הורגת את החופש.
הורגת את הערגה. לקודש.
קודש זה טוהר.קודש זה בוסר.
קודש זה הילד הזה שאף פעם לא התבגר.
נעלם. קודש זה היעלם.
לכן הקדושים נעלמים.
לכן קודש הקודשים איננו כאן.
כי העולם הזה הורג לחופש והנעלם לא יכול להיות
בחופש.
שה' ימלא כל משאלותייך לטובה
שפורסם במקום אחר?
היי לכולם זה סגנון קצט שונה ובכ"ז
הם רכבו על אופנועים בעמק הטרשי
מדי פעם עברו על יד תחנת אוטובוס או אוהל בדואי מזדמן
גימלי ישב בתוך הסירה ליד לגולס ידידו
בעוד החמה שוקעת - צללי הערב ירדו
ככה רכבו כל הלילה בדממה שאיש לא הפר
היה זה ערב ראש השנה וגנדלף נשא באמתחתו את הציוד הנדרש
"דבר לגולס, תאר את אשר עיניך רואות"
לגולס ההאיל על עיניו מפני השמש העולה
"אני רואה גבעה ירוקה מסביבה בנייני בטון אדירי קומה
ובראשה מבנה מוזר עם כיפה עגולה
סביב לגבעה הכל דומם כולם ישנים
אך בחצר המבנה שני אנשים עם קסדות בד
שותים משקה שחור עם גרגירים
מעודי בכל שנות חיי לא ראיתי כמראה המוזר הזה"
"זאת ישיבת הספר ואדורס הקודש שמה", אמר גנדלף
"וראש הישיבה תאודן בן תימה שמו
ריש מתיבתת ארץ הספר שוכן בו כבוד
בעלות השחר מגיעים אנחנו
ונתפלל איתם ותיקין אך מעתה
עלינו לנקוט במשנה זהירות משום
שבמלחמה על הבית הם נתונים
על כן הישמרו לבל יישלוף
אף אחד מכם את הספרים.."
המשך יבוא
געוואלדיקעימח שם עראפתמחכה להמשך
מה אהבת?
את הרוב כנראה שלא הבנתי, אבל אהבתי את גנדלף, ואת תאר את אשר עיניך רואות, ובכללי את ההיגיון החסר היגיון של הסיפור
רואים שלא קראת עד הסוף את הטרילוגיה
או ליתר דיוק עד העמצה
לצערי לא ממש אוכל לדאוג לך לחלק שני לפני סוכות
ככה שתעלץ להשאר כרגע עם לספור את הכבשים שלך בגבעה
זה כנראה חשוב יותר מהסיפור שלי
והוא פרסם את הפרומפט ולא את התוצר 😆
בעולם הנעלמים רק הפחד אינו נעלם
הפחד מלהימצא. הפחד מלהפסיק להתקיים.
אנשים חושבים שיעשו להם טובה אם יגאלו אותם
וישחררו אותם לחופש.
אבל החופש הורג.
בעולם הנעלמים יש פחד.
פחד מזה שישבור את הנעלם לנעלמים קטנים שקטנים מדי בשביל להתקבל לממלכה.
נעלמים מדי אפילו בשבילה.
בעולם הנעלמים כשהם רוקדים בחן את ריקוד הסולו שלהם
הריקוד מהוסס מעט.
איה זה שיהרוס את הריקוד ויצטוות לנעלם ויגרום לנעלם לחשוב שהוא לא צריך עוד לרקוד לבד.
שהוא יכול לעזוב את הממלכה ביחד. ולהישאר נעלם ביחד.
שייתן לו את החירות להיעלם.
התחברתי לדיוק של הריקוד המהוסס
אבל השאלה הגדולה זה בעצם האם להיעלם זו בעיה. כלומר, שאנחנו תלויים במי שסביבנו או שזה סבבה להעלם לפעמים.
על דרך ההיעלמות ולא הגילוי
הגילוי מפחיד מי שרוצה שינסה להצטרף להיעלמות
מה פירוש נעלם?
פירושו: הלך לכל הרוחות
כמו השיר
"אני אף אחד מי אתם
האם גם אתם אף אחד
אם כך יש שניים מאיתנו
אל תגלו"
שיר מעניין
מסתורי משו
השפעה פנימית נסתרת
