אני לא נותנת תרופה כדי להוריד חום, כי אין לי שום בעיה עם החום - זו הדרך של מערכת החיסון של הילד לעשות את העבודה שלה.

ולכן לא רלוונטית בשבילי השאלה 'מאיזה חום'. גם כמה רופאים ששאלתי וכמה טקסטים רפואיים שקראתי אמרו שאין חום שבו הכרחי להוריד.

אבל אני כן נותנת כדי לעזור לילד מסכן שירגיש טוב. זה יכול להיות אפילו אם אין לו חום, והוא סתם סובל נורא - אני לא רוצה שיסבול. אם אפשר להקל עליו ב"פינוקי", בקומפרסים, בשירים וכאלה -זה עדיף בעיניי. אבל אם אי אפשר (כי הוא סובל כל כך שזה לא משפיע מספיק, או כי נגיד יש לי גם תינוק קטן לטפל בו ואני לא מספיק  פנויה) - אז נותנת נורופן, שהילד לא יסבול. זה שגם החום יורד - זו תופעת לוואי של הנורופן מבחינתי, זו לא המטרה.

המדידה עצמה, היא הרבה פעמים מציקה לילד. בעיקר לקטנטנים (לגדולים זה לפעמים דוקא כיף נורא ותחושת חשיבות אז בכיף). אז אני מראש אעדיף להימנע מלמדוד אם זה לא נעים לילד, כי גם ככה התוצאה של המדידה לא משנה לי כל-כך. מבחינתי המדד לתת משכך הוא כמה הילד סובל, ובשביל זה לא צריך למדוד (ולגרום לו עוד יותר לסבול).

אא"כ החום עולה לרמה מסוכנת

ואז גם אם הילד סבבה צריך לתת.

אבל חוץ מזה- כל מילה שכתבת נכונה

אם הילד סובל- צריך לעזור לו

אם לא- אין עניין לתת לו תרופה כדאי ללמד את הגוף שלו להתמודד.

לא סתם במדחום יש עד 42..

אם החום ממש עולה, עלולים להיגרם ח"ו פרכוסים. וזה דבר שגם יכול לגרום נזק ממשי חלילה.

זה דבר שאמרו לי רופאים בעיקר בעל-פה, אבל ברוח זה ודי קרוב לזה ראיתי גם בכמה טקסטים

http://www.clalit.co.il/he/your_health/kids/baby/Pages/fever_in_babies_and_kids_myths.aspx

http://www.clalit.co.il/he/your_health/kids/childs/Pages/high_fever_in_children.aspx

(לא אומרת שאין תופעה כזאת בכלל, אבל ספציפית אצל הילדים שלי - ב"ה ב"ה נדיר מאוד שמישהו מהם הגיע ל40 מעלות, וכשזה קרה זה היה מלווה בסבל קשה, שממילא מבחינתי לא הייתה שאלה לתת משהו להקלה, אז זה לא שיצא לי לראות ילד עם חום נורא גבוה ולא לתת אקמול/נורופן)

ואז חובה לתת

אבל כן הגיוני שיש ילד עם 38 שלא סובל

ואז כן כדאי לחכות קצת ולראות אם הגוף שלו מצליח להתמודד עם זה לבד

חששתי שמא איזו אמא תיתפס מכך לשאננות, כי הרי לא יכול לקרות, כביכול, כלום מהחום עצמו..

לא קראתי את המובאות שציטטת, אבל גם אין בכך צורך. הרי בעיני ראיתי ילדה עם התכווצויות מחום (לא ילדה שלי), זה יכול להגיע לסכנת נפשות, שלא לדבר על השפעות נוספות.

כעת, תארי לך שמישהי היתה קוראת מה שכתבת, משכיבה תינוק עם חום לישון, ואומרת לעצמה, חום מצד עצמו לא מזיק...

כולם ישנים טוב בלילה - וה' ירחם מה יכול לקרות מזה. גם לא בהכרח שומעים שהתינוק אכן גם לא חש בטוב.

אבל אם היא תדע, שאם חום עולה זה אכן יכול להזיק, אז היא תבין שאם היא רוצה לנסות את ההתמודדות ללא מורידי חום, צריך לעקוב כל הזמן - ולדעת היכן הגבול. מחום מסויים ומעלה, ילד גם יכול להיות אפאתי, ואז מהחדר השני לא שומעים שמץ סימן מצוקה..

טרחתי וחיפשתי טקסטים כדי לענות למה ששאלת אותי. אינך מחויב לקרוא כמובן אבל התשובות שניתנו שם לחלק מהדברים שהעלית טובות ממה שאני אוכל להסביר. סכ"ה אני אינני רופאה...

בקיצור נראה לי בזבוז שאנסה להסביר דברים שכבר נכתבו בטקסטים שצירפתי, אז אתייחס רק לחלק קטן מדבריך:

אני קוראת מפה לכל ההורים שלא להיכנס לשאננות בללה כשיש ילד שלא מרגיש טוב. מחלת ילד עלולה להתפתח  למצבים מסוכנים בין אם יש לו חום ובין אם אין לו (וכמובן שגם אם היה לו חום וירד בעקבות משכך). מחלת ילד מצריכה תמיד ערנות הורה. בנסיבות מסוימות זה אומר ממש לישון ליד הילד, ובנסיבות קלות יותר - לפחות לגשת מדי פעם בלילה לוודא שהכול בסדר.

בכל מקרה לא לתת משכך במחשבה שעכשיו אפשר לישון טוב כל הלילה בלי מעקב אחרי הילד!!

באמת תודה על הטירחה. לעת עתה לא הספקתי לעיין - ורציתי להסביר למה חשוב בשביל "האוירה" להדגיש את הנקודה.

בלנ"ד, אמצא זמן בהמשך - כך שהמאמץ לא לשווא.. באמת תודה. ומן הסתם גם אחרים ייעזרו.

ומה שכתבת בהמשך נכון מאד. זו הנקודה. ובהיות שכנ"ל, אני יודע לאיזה נזק התכווצויות עלולות לגרום, וזה עלול לקרות ביחוד אם מישהו יסתמך על כך ש"זה בסדר" וילך לישון כשילד עם חום גבוה... לכן הדגשתי, בהקשר לנושא עליו דובר.

את האפשרות להרחבת ההשכלה בענין, שהואלת לצרף, ננצל בעז"ה  בהמשך. יישר כח.

לצמרמורות ורעידות בגפיים - וזה בהחלט "סבל" 

ויש ילדים שבשלב הזה יעברו לפרכוסים ולא חייבים אפילו להגיע ל-40 כדי להסתכן בפרכוסים

גם אם הןא מחום.

תלוי כמה זמן הוא נמשך.

הילד שלי חווה כמה פרכוסים מחום והם היו קצרים ב"ה (כמה שניות. פחות מחצי דקה) ונדמו כנצח.

כל פעם רעדנו מחדש!
והפרכוסים קרו מיד כשהתחיל להעלות חום. 38 וקצת...

אבל ב"ה לא השפיעו עליו לרעה!
 

יש ילדים שמפרכסים ליותר מכמה דקות ואין אפשרות לעצור פרכוסים וזה יכול לגרום לנזק מוחי או לקשיים בעתיד כמו קשיי קשב וריכוז, קשיים בדיבור וכו'.

יש לי שכן שנפגע מפרכוס ארוך של חום שהוא חווה.

וכמובן שזה לא נעים לחוות פרכוס.

לא לילד- שנראה אח"כ כמו מעולף במשך כמה שעות טובות

ולא לסביבה שחווה איתו את הפרכוס.

מה גם שבפרכוס אפשר ליפול ולהיפגע מהחפצים שבסביבה.

עדיף לא להגיע בכלל למצבים כאלה. שלא נדע ולא תדעו!
 

רק בריאות ונחת לכולם!

בגיל גדול יותר - נותנת לילד להחליט בעצמו.

(דרך אגב - מודדת בבית השחי. פחות מדויק אבל יותר נעים לילד).

ואם הם מסכימים דברים טבעיים, כמו אמבטיה למשל, אז מעדיפה את זה.

(בדיוק עכשיו נתתי תרופה לילד שכבר יומיים כמעט עם חום. ראיתי שהפעם החום גבוה וגם הוא מסכן כזה - אז נתתי לו).

מסכימה עם רוב מה שנאמר.

אני אישית נותנת בהסתמך על מצב הילד ואיך הוא מרגיש ולא תמיד רק על הטמפרטורה. 

אם הוא נראה בסדר, אני לרוב לא נותנת גם אם יש חום, אבל אם כואב לו והוא סובל, ואפילו יש לו חום ממש נמוך אני אתן לו נורופן להקל עליו לכמה שיותר זמן. מה גם שזה נוגד דלקת ככה שאם זה קשור, זה רק יכול לעזור.. 

בקיצור, נורא תלוי איך הילד נראה, ובהתאם לזה מחליטה אם לתת או לא. 

מפחיד ביותר!
כשלגדול שלי יש חום- אני עם יד על הדופק ונותנת ממש מיד.

אז זהירות!

אם הילד לא נראה סובל.

[אפשר לנסות אצל קטנים להוריד חום גם באמבטיה עם מים חמים שמתקררים]

וכמובן, לבדוק עם רופא מה הסיבה, אם זה לא עובר מהר.

ולעקוב היטב כל הזמן. לא חוכמה לשחק עם חום שעולה ממש, כי מרמה מסויימת והלאה זה כבר מסוכן.

זה עלול להביא לכוויות. אם אחרי עשרים דקות-חצי שעה החום לא יורד או לא יורד מספיק אז נורופן.
בכל אופן, חשוב לא לעשות הכל ב"בום" כי זה ירידת חום מהירה מדי עשויה לסכן אותו.

כדי שהילד ירגיש טוב.

וגם כדי לא לקחת את הסיכון הזה של להגיע לחום גבוה.

אגב, גם אתן חושבות שבמשככי כאבים יש איזה חומר נוגד דיכאון או משו כזה שגורם לילד להיות עליז אחרי לקיחת התרופה או שזו תאוריה שלי?

 לא מורידה לפני 39 מעלות גם בתינוק בן שנה...ואם הילד עדיין פעיל ולא אפאטי..

במידה וחום גבוה מאוד 39.5 ומעלה נותנת תרופה להורדת חום + מפשיטה ועוטפת במגבת רטובה 

(לא לוקחת אחריות על העצה הזו. אני אישית קיבלתי אותה מחבר פאראמדיק של בעלי). וקומפרסים עם מים פושרים ולא קרים ! כי הם רק גורמים להתכווצות כלי דם ולעליה קטנה נוספת בחום. 

אם מדובר במחלה זיהומית, שאז החום עולה בחזרה ברגע שפגה השפעת התרופה, מורידה את החום בכל פעם שעולה לגבהים ומשתמשת לסירוגין בנורופן ותרופה מבוססת פרצטמול (נובימול/אקמולי), כך שאין בעיה של התנגשות שעות בין המנות...

בניגוד לדעה הרווחת ילדים עלולים לפרכס מעל 37.5 מעלות. לא  רק בחום גבוה יותר.

כך בכל אופן היה עם שני ילדים שלנו. הם גדלו ועבר (לא חוויה מלבבת בכלל)

להוריד חום במים פושרים, לא בקרים, ירידה חדה מדי עלולה גם לגרום לפרכוסים(את זה אמרה לי רופאת משפחה)

פירכוס מחום נובע מ"קצר חשמלי" במוח.

כפי שציטטה 'בארץ אהבתי' בהודעה שלה:

תודה על הדברים שהעלית - הורות

אני כן מחכה קצת לראות אם זה ממשיך זמן מה או במגמת ירידה..אם במגמת עליה- נותנת

חום זה מצב שהגוף נלחם במשהו ( חוץ מחום של בקיעת שיניים שאז כן כדאי להוריד כי זה מגיע מחולשה של מערכת החיסון..) והגוף מעלה את החום עד לגובה שאז הוא יכול להרוג את החיידק או הוירוס, ולכן חשוב לא לתת מיד משככי כאבים כי אז זה מפסיק את המלחמה של הגוף...אלא אם כן מביאים אנטיביוטיקה שזה הורג את החיידקים הטובים גם ואז הגוף לא נלחם ולכן חשוב לתת גם מוריד חום..

דרך אגב במדחומים כתוב שבמדידה בפי הטבעת צריך להוריד חצי מעלה כי תמיד חם שם יותר משאר הגוף ( ז״א אם יצא 39 חום הגוף הוא באמת 38.5..

כמובן שאם לא נותנים תרופות להורדת חום כדאי לעזור באמצעים כמו להוריד שכבות, לא להתכסות, מטלית רטובה על המצח וכאלה.. ולעקוב

רק בריאות!!!

אם הוא חיוני, אני מחכה עם זה קצת ומנסה בינתיים אמבטיות פושרות. אם החום גבוה מעל 38.5 והילד נראה סובל - נותנת בהחלט.
אגב, אני נוהגת לתת נורופן גם אם לילד כואב משהו (ברור שאחרי שרופא רואה ובודק) ולא רק במקרה של חום.

יש ילדים עם נטיה לפרכוסים ויש כאלה שלא.

ילד עם נטיה לפרכוס יכול לפרכס גם אם החום עולה בפתאומיות מ37 ל38.

ילד בלי נטיה יכול להיות עם חום של 40.6 ולא לפרכס (פעם הגענו לזה...)

הבעיה שאי אפשר לדעת אם לילד יש נטיה או לא, אא"כ הוא פרכס ואז יודעים...ויש ילדים שיש להם רק פרכוס אחד וזהו. 

ועוד בעיה- שבאופן עקרוני מערכת החיסון של הגוף פועלת במיטבה בחום של 39 מעלות, כך שהורדת חום בעצם לא מאפשרת למערכת החיסון לעשות את שלה, וזה יכול להחליש את יכולת ההגנה של הגוף לטווח רחוק. 

אז מה עושים? 

קודם כל אם אפשר להוריד באופן טבעי- מקלחות וחומץ על הרגליים וכל הגוף- זה עדיף מאשר אקמול ונורופן- שבסופו של דבר מעמיסים על הכבד ועלולים, בשימוש מתמשך לגרום לו לנזק.

ואם יש ילד שנוטה לפרכוסים- אז כן להוריד למרות- שרוב הילדים המפרכסים נוטים לפרכס בתחילת המחלה- לפני שההורים שמים לב שיש חום ואח"כ במך המחלה לא מפרכסים, כך שממילא לא תמיד יש מה לעשות עם זה.

רק מאחלת לכולם שלא יהיו להם ילדיפ שמפרכסים. זה מבהיל עד מאוד, אפילו שלא גורם לנזק בדר"כ. 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....