בס"ד
נדמה שהדיון בין הבית היהודי לבין תקומה כבר נחרש מכל כיוון אפשרי, וזאת אכן האמת. כבר חמש שנים עברו מאז שהמפלגות חתמו על כך שהם יתאחדו וזה עדיין לא קרה, למרות שבאמצע הייתה מערכת בחירות נוספת.
הבית היהודי טוענים שסמוטריץ לא שונה מיוגב ואריאל לא משקד, וכמו שהם מתמודדים בפריימריז גם הם יכולים להת עדמודד בפריימריז. מנגד אומרים בתקומה שכמו שלינון מגל ואלי אוחנה, שלא יאשרו היו נבחרים בפריימריז במפלגה, נתנו שיריון כך גם להם מגיע.
אבל הטענה של חברי תקומה לא בכך בכך. על כך שהם יתמודדו בפריימריז הם מוכנים להתפשר, אבל על כך שיוצנחו אנשים נוספים אחרישהבית היהודי הןא לא בהכרח הבית הטבעי שלהם, לזה הם כבר פחות מוכנים. מה שהם מבקשים מהבית היהודי זה הסכמות על ר קשריגש אידיאולוגיהאידיאולוגיה. או במילים אחרות הם שואלים: הבית היהודי לאן?
והם לא שואלים את זה סתם.
בימים האחרונים בנט מרבה להתבטא בכך שהוא מעוניין לפתוח את מפלגתו לקהלים חדשים ושהוא רוצה עוד לפחות חמישה חמישה ח"כים כמו איילת שקד במפלגתו. במפלגה שעומדת כיום על תשעה מנדטים בסקרים, זה אומר רוב של ח"כים שאינם בהכרח מייצגים את ערכי הציונות הדתית.
וזה לא רק דיבורים. בנט נמצא בקשרים אדוקים עם הקהילה הדרוזית בישראל והוא היה שמח לראות אותם משתלבים במפלגתו. גם לבדואים מפרגנים לאחרונהצלא מעט בבית היהודי באותה התקווה. כמו כן כבר בפריימריז הקודמים רצה לרשימה אנט חאסכייה, ערביה אוהבת ישראל. וזה מלבד מספר החילונים כדגומת מגל ואוחנה שבנט מחפש להוסיף למפלגה על מנת לייצר את מפלגת השילטון שהוא כ"כ מכוון אליו.
וזה לא שיש בעיה עם שקד או מגל. גם חאסכייה היא באמת אוהבת את עם ישראל ונאמנת לה וכך גם חלק מהדרוזים. אלא שהשאלה היא מה הכיוון של מפלגת הבית היהודי? האם היא מפלגה מגזרית שדואגת לערכי הציונות הדתית או שהיא מפלגה כללית שרוצה להגיע לשלטון ע"י ייצוג של כלל אזרחי ישראל.
הכיוון של בנט הוא ברור - הוא מעדיף את המפלגה הכוללת ואת השלטון. יתרה מכך, הצד התורני של המפלגה הורס לו לא מעט את התדמית הזאת, והוא לעיתים היה שמח מאוד להפרד מהם ולהמשיך הלאה בדרך שלו, במיוחד לאור העובדה שהם לא בדיוק הביאו את הסחורה בבחירות האחרונות.
לכן בתקומה רוצים להגיע בעיקר לחתימה על הסכמים אידיאולוגים, הרבה יותר משהם רוצים להגיע לעוד כיסא שמשריינים להם ברשימה. הם מבינים שבנתיים רק דרך הבית היהודי יש להם סיכוי להשפיע, אבל אם הם לא יסכמו איתם את הנושא האידיאולוגי, אז עצם ישיבתם בממשלה לא תועיל בהרבה.
בסופו של דבר אם סמוטריץ ירצה להתמודד בבית היהודי בפריימריז, אין ספק בכלל שהוא יתברג גבוה (בניגוד אולי לאריאל), אלא שהפחד שלו זה שבסופו של דבר באמצעות הקהלים החדשים שבנט מנסה להכניס, והכוח שיש לו במפלגה על מנת לעשות את זה, סמוטריץ אולי ימצא את עצמו במקום הרבה יותר נמוך ממה שהוא זכה לו בגלל שבנט פוחד ממנו וממה שהוא מייצג, שלטענת בנט פוגע במפלגה.
בימים הקרובים עוד נראה מן הסתם את הדיון הזה בין שתי המפלגות עוד נמשך. אבל את הדיון הזה צריכה לערוך גם הציונות הדתית, האם היא מחפשת מפלגה שתדאג לה, או שמא היא מחפשת רק שיהיה כיפה לראשו של ראש הממשלה?
נדמה שהדיון בין הבית היהודי לבין תקומה כבר נחרש מכל כיוון אפשרי, וזאת אכן האמת. כבר חמש שנים עברו מאז שהמפלגות חתמו על כך שהם יתאחדו וזה עדיין לא קרה, למרות שבאמצע הייתה מערכת בחירות נוספת.
הבית היהודי טוענים שסמוטריץ לא שונה מיוגב ואריאל לא משקד, וכמו שהם מתמודדים בפריימריז גם הם יכולים להת עדמודד בפריימריז. מנגד אומרים בתקומה שכמו שלינון מגל ואלי אוחנה, שלא יאשרו היו נבחרים בפריימריז במפלגה, נתנו שיריון כך גם להם מגיע.
אבל הטענה של חברי תקומה לא בכך בכך. על כך שהם יתמודדו בפריימריז הם מוכנים להתפשר, אבל על כך שיוצנחו אנשים נוספים אחרישהבית היהודי הןא לא בהכרח הבית הטבעי שלהם, לזה הם כבר פחות מוכנים. מה שהם מבקשים מהבית היהודי זה הסכמות על ר קשריגש אידיאולוגיהאידיאולוגיה. או במילים אחרות הם שואלים: הבית היהודי לאן?
והם לא שואלים את זה סתם.
בימים האחרונים בנט מרבה להתבטא בכך שהוא מעוניין לפתוח את מפלגתו לקהלים חדשים ושהוא רוצה עוד לפחות חמישה חמישה ח"כים כמו איילת שקד במפלגתו. במפלגה שעומדת כיום על תשעה מנדטים בסקרים, זה אומר רוב של ח"כים שאינם בהכרח מייצגים את ערכי הציונות הדתית.
וזה לא רק דיבורים. בנט נמצא בקשרים אדוקים עם הקהילה הדרוזית בישראל והוא היה שמח לראות אותם משתלבים במפלגתו. גם לבדואים מפרגנים לאחרונהצלא מעט בבית היהודי באותה התקווה. כמו כן כבר בפריימריז הקודמים רצה לרשימה אנט חאסכייה, ערביה אוהבת ישראל. וזה מלבד מספר החילונים כדגומת מגל ואוחנה שבנט מחפש להוסיף למפלגה על מנת לייצר את מפלגת השילטון שהוא כ"כ מכוון אליו.
וזה לא שיש בעיה עם שקד או מגל. גם חאסכייה היא באמת אוהבת את עם ישראל ונאמנת לה וכך גם חלק מהדרוזים. אלא שהשאלה היא מה הכיוון של מפלגת הבית היהודי? האם היא מפלגה מגזרית שדואגת לערכי הציונות הדתית או שהיא מפלגה כללית שרוצה להגיע לשלטון ע"י ייצוג של כלל אזרחי ישראל.
הכיוון של בנט הוא ברור - הוא מעדיף את המפלגה הכוללת ואת השלטון. יתרה מכך, הצד התורני של המפלגה הורס לו לא מעט את התדמית הזאת, והוא לעיתים היה שמח מאוד להפרד מהם ולהמשיך הלאה בדרך שלו, במיוחד לאור העובדה שהם לא בדיוק הביאו את הסחורה בבחירות האחרונות.
לכן בתקומה רוצים להגיע בעיקר לחתימה על הסכמים אידיאולוגים, הרבה יותר משהם רוצים להגיע לעוד כיסא שמשריינים להם ברשימה. הם מבינים שבנתיים רק דרך הבית היהודי יש להם סיכוי להשפיע, אבל אם הם לא יסכמו איתם את הנושא האידיאולוגי, אז עצם ישיבתם בממשלה לא תועיל בהרבה.
בסופו של דבר אם סמוטריץ ירצה להתמודד בבית היהודי בפריימריז, אין ספק בכלל שהוא יתברג גבוה (בניגוד אולי לאריאל), אלא שהפחד שלו זה שבסופו של דבר באמצעות הקהלים החדשים שבנט מנסה להכניס, והכוח שיש לו במפלגה על מנת לעשות את זה, סמוטריץ אולי ימצא את עצמו במקום הרבה יותר נמוך ממה שהוא זכה לו בגלל שבנט פוחד ממנו וממה שהוא מייצג, שלטענת בנט פוגע במפלגה.
בימים הקרובים עוד נראה מן הסתם את הדיון הזה בין שתי המפלגות עוד נמשך. אבל את הדיון הזה צריכה לערוך גם הציונות הדתית, האם היא מחפשת מפלגה שתדאג לה, או שמא היא מחפשת רק שיהיה כיפה לראשו של ראש הממשלה?
