בס"ד

כשאישה בטוחה שגבר לא מכיר את המושג הסגברה מתוך מחשבה שבגלל שהוא גבר הוא לא ממש יודע ומבין

הרגשה טובה חשובה גם אם אף אחד לא רואה. 
 

צריך לבדוק אם היא נכונה על פי השכל הישר - תורתינו הקדושה

מאשר להתמודד עם האמירה עצמה.

נכון גם לגבי שובניזם, או הומופוביה, או אלף דברים אחרים.

ברגע שאתה מכניס אדם תחת מטריה של קבוצה שאתה בז לה ממילא, אתה לא צריך לטרוח לחשוב על מה שהוא אמר.

נשים פמיניסטיות יש בכל הסוגים. מצמיחות שיער בכל מקום, חסידות אמריקן לייזר, לא מתאפרות וכאלה שחושבות שפנים זה קנבס והן עושות יצירות אומנות.
המשותף להן זה הרצון להיות מי שהן ולתת לעצמן אפשרות להתפתח ולדבר בחופשיות. 
(הרבה דברים אנו חייבות למאבקים פמיניסטיים, בין אם אנו פמיניסטיות או לא.)

לגבי ה"הן עושות רע לגברים"- כן, יש שמתבלבלים בין פמיניזם לשנאת גברים. זה מיעוט בדיוק כמו נשים יהודיות ששמות בורקה. הבעיה היא שהן, בדיוק כמו נשים שלובשות בורקה במאה שערים- בולטות בחברה וגורמות לאנשים לחשוב שהן לא מיעוט.

ברגע שאת בת (משערת שהכותבת בת) ואת אומרת את הדעות שלך- את עושה אקט פמיניסטי. אפשר לדבר על איזה סוג פמיניסטי (ישן, לבן, חדש ועוד אלפי הגדרות) אבל כל עוד אמרת את דעתך, גם אם היא לא בול כמו הדעה המקובלת- עשית אקט פמיניסטי. וכל עוד את עדיין בחיים ולא מוכרזת כמכשפה ונשרפת או טובעת- את קיימת הודות למאבקים פמיניסטיים.
 

יגידו לך דברים כמו "את היסטרית/ את מדברת מהרגש" עוד הרבה דברים כאלה.
לגבי התנועה הקיצונית, כן, זה בעייתי. אבל קיצוניים יש בכל מקום. (יותר נכון בכל קצה)

בנוגע לשנאת הגברים והניגוח- הפמיניזם שאני מגדירה כ"האמיתי" בכלל בא ואומר לגברים שיש לרגשות שלהם מקום. שלבכות זאת לא חולשה ושמותר להם לעשות דברים שלא נחשבים "גבריים" ושזה לא גורם להם להיות פחות גבריים. 

מקווה שנזכה לראות יותר מהפמיניזם שמתעסק בתיקון עולם מאשר זה שמתעסק בלהחריב אותו

לקחו את זה למקומות אחרים לגמרי.. אני סולדת מהתנועה הזאת שלרוב משיגה בדיוק את התוצאות ההפוכות.

כן אנחנו נשים, אנחנו שוות זכויות, חכמות מאד ויכולות לדאוג לפרנסה של עצמינו מצוין! יש לנו דעה, יש לנו אישיות, אבל אנחנו מודעות להבדלים בין גברים לנשים ולא מנסות להיות גברים בעצמינו ע"י חיקויים עלובים... לגבר יש את המעלות שלו ואת התפקידים שלו... לאישה יש את המעלות שלה ואת התפקידים שלה, וכל צד צריך לשמוח ולהיות גאה במי שהוא. 

לאורך ההיסטוריה גברים ניצלו את החוזק שלהם בשביל לדרוך על נשים, לזלזל בהם, להתייחס אליהן כאילו הם אפס ולנצל אותן. וזה לא היה רק נחלת הגויים, זה נכנס עמוק גם ליהודים בכל העדות השונות. ב"ה אנחנו ב 2017 ויש לנשים המון מקום לביטוי עצמי וזכות שווה. אמנם אסור לשכוח שהמצב שאנחנו חיות בו כיום הוא בזכות התנועה הפמיניסטית אבל לצערנו הנשים הפמיניסטיות לקחו את זה רחוק מידי, ובמקום להאדיר את המעלות הנשיות שלהן- מחפשות כל הזמן איך להידמות לגברים... (דוג' השירות המשותף שפוגע בבריאות של החיילות ומוריד את הרמה המבצעית של צה"ל. עוד דוג'- נשים שרוצות להתלבש כמו גברים, או יותר נכון לא להתלבש... ועוד המון דוגמאות נוספות) 

נשים במציאות של היום יכולות לרכוש השכלה, לפתח קריירה, לממש את עצמן במה שהן רוצות, אבל עם כל זה לא להזניח את העובדה שיש להן את הזכות (וכך צריך להתייחס לזה! זכות!) לחנך ולגדל את הדור הבא, וזה התפקיד העיקרי של האישה. (כמובן שהדרך ע"י חתונה ועל ידי זה שהיא מקימה בית והיא ובעלה יודעים לכבד אחד את השנייה ולא שהגבר רודה באישה 'והיא חייבת לסור למרותו פן רע ומר יהיה גורלה..;) ' פעם היו הרבה בתים, זה ידוע בעיקר אצל הגויים אבל זה חדר אלינו, אב המשפחה ניתפס כדיקטטור, וזו מציאות עגומה. היום יש יותר מודעות לכבוד הדדי ושוויון בהנהגה של הבית. אין אחד שמחליט, שני ההורים מתייעצים בינם ושניהם מנהלים את הבית ביחד, כמובן לפעמים צריך להתפשר או לוותר. וכדי שזה יעבוד כמו שצריך צריך ששני בני הזוג יבאו בגישה הזאת לחיי הנישואים שלהם.)

הגבר צריך להיות ראש המשפחה. הדמות החזקה והדואגת, הדמות שמביאה ביטחון לבית ודוגמה אישית. למרות שהאישה יכולה לפרנס, זה התפקיד של הבעל לדאוג שלא יחסר דבר, ועם זאת דמות מכובדת, הוא מעריך את אשתו וגורם לשניהם להיות מלך ומלכה בבית (כמובן שיש את לימוד התורה וכו'.. אבל הדגשתי דברים שהם קשורים להתנהלות בבית, דברים שקשורים לנשים בחברה הכללית זה ארוך מכדי שאני אכתוב כאן, מה גם שלי בעצמי יש עדיין ספקות לגבי גבולות בדברים מסויימים... 

יש כאלה שיקראו את זה ויחשבו שזה טריוויאלי לחלוטין - ואם כן אז ברוך ה'... - בכל מקרה אני  נתקלתי בהרבה מקרים היום של בחורים שמחפשים להיות שליטים בעלי כבוד וזה גרם לי לעמוד על המעמד השי והלא פחות מכובד שלי.   

"אב המשפחה נתפס כדיקטטור"

אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד, ואם תרצי אפני אותך למעשה אליהו הנביא ורבי יהושע בן לוי, כשאליהו הנביא קילל אנשי עיר רעה שאינה מכניסת אורחים בכך שיהיו כולם ראשים.
הגבר הוא אב המשפחה ותפקידו להנהיג, לקבל החלטות ולומר את המילה האחרונה, גם אם הוא מתייעץ עם רעייתו. 
ואם שנים אוחזים בטלית ורעייתו חושבת שיש לה זכות שווה להנהיג? מה לדעתך צריך לקרות, כשהחלום האוטופי שלך לא מתממש (כמו שקורה תמיד, במציאות)?
יש שתי אפשרויות. או שהמנהיג ינהיג בתקיפות, או שכל אחד יפנה לדרכו.

וזה מה שקורה היום, כשכולם מדברים גבוהה גבוהה על שותפים לחיים ואחרי כמה שנים השותפות מתפרקת ואיש הולך לדרכו. כי מרוב דיבורים על דיקטטורה, אין את הנכונות לקבל מנהיגות.

לאורך ההיסטוריה גברים ניצלו את כוחם כדי להגן על נשים ולשאת אותם על כפים. מאז ועד היום כל מה שמלמדים גבר מגיל צעיר זה שאסור לו לתקוף אישה והוא צריך להקריב את עצמו כדי להגן עליה.

וכל המצב הזה שבו נשים טוענות שהן יכולות להסתדר בכוחות עצמן, ללא גברים, הרי זו אשליה.
כי הגברים הם אלו שיצרו את הסביבה העירונית הבטוחה והמודרנית שבה את יכולה לבצע את רוב הפעולות היומיומיות שלך ללא מאמץ פיזי ניכר*, והם אלה ששומרים על הסביבה הזו בטוחה יחסית ונקיה מחיות טרף, על שתים או על ארבע.
 

את חיה בחממה שנבנתה, מתוחזקת ומתפתחת בעיקר על ידי גברים. ההתכחשות לעובדה זו היא עצימת עינים ואף כפיות טובה.

אני רוצה להוסיף ולהזכיר שהפמיניזם, כמו הקומוניזם, נראה ממבט ראשון כמו רעיון טוב ושוויוני וצודק, למרות שמבט זהיר ומעמיק יותר מגלה את ההרסנות ואת חוסר הצדק שטמונים בו.

_________

* ואלה שכן, מתבצעות על ידי גברים.

 

תקפה לגבי כל הבתים(ומאד משתנה מאזור לאזור), אבל היחס הכללי לגבי נשים היה זלזול. דבר שני לגבי עבודה- אני לא טוענת שלא צריך גברים בעולם, אני ממש לא מדברת ממקום כזה, אני אומרת שהיום נשים יכולות לרכוש השכלה ולפרנס את עצמן בכבוד (אפילו רב) והן לא תלויות בגבר כמו פעם- עובדה.  

יש הבדל בין זלזול לבין שימוש בכוח על מנת לגזול ממך את מה שמגיע לך. 

לערבב בין הדברים זהו סילוף של המציאות העובדתית.
 

למעשה, התמונה הפוכה. בעוד שרובם המוחלט של הגברים ישתמשו ביתרון שניתן להם על מנת להגן על נשים וידעו שזה לא בסדר להשתמש בו כדי לגרום לנשים לתת להם את מה שהם רוצים, רובן המוחלט של הנשים לא תרתענה מכל שימוש במניפולציה, סחטנות או פתיינות על מנת לקבל את מה שבא להן מגברים.

ושוב אני מזכיר לך שהיכולת של נשים לרכוש השכלה ולהתפרנס בכבוד מתאפשרת רק הודות לעמלם של גברים, ולכן זו אשליה.

יש כמה שו"תים לגבי מתי מותר להכות את האישה (לצורך חינוך כמובן). פמיניזם נותן תשובה ברורה- אף פעם.
יש הרבה מידע לגבי "מה לעשות אם היית בקרב וראית אישה יפת תואר מהאויב"...
זה לא משנה מה לדעתך היה התפקיד הגברי העולם שבו נוסד הפמיניזם- משנה מה באמת היה "התפקיד"
ולהגדיר משהו שגרם לנשים ללמוד, להביע דעות, לדעת שמותר להן להתנגד למעשים  מסויימים אם זה אקט פיזי  שמערב גם אותן בו ובו זמנים מעודד גברים לא להסתיר את הרגשות עד שיתפוצצו- מראה שאתה פשוט לא מבין מה זה פמיניזם.

נכון, הרבה מהקדמה בעולם היא הודות לגברים וכל החברה מודה בזה. אבל לאורך תקופה ארוכה לא באמת היתה לנשים הזדמנות להתקדם. ולכן האמירה הזאת קצת מגוחכת. משהו בסגנון "אתה מעולם לא קיבלת אמצעים להתקדם בחיים ודיכאתי כל אפשרות שתצליח אבל אתה חי פה אז תגיד לי תודה".

היכולת של נשים לרכוש השכלה היא בזכות נשים כמו שרה שנירר שהקימה את בית יעקב (בתמיכה של כמה רבנים אבל הם נתנו את תמיכתם רק כדי לגרום לילדות להבין מה זה להיות יהודיות בתקופה שבה הרבה התבוללו. ממש לא מרצון שבנות ידעו ללמוד סתם כי זאת זכות בסיסית) והיתה כולה תופרת. יש לך מושג כמה התנגדו לזה שבנות חרדיות ילמדו משהו ולא ילכו ישר להיות תופרות או מכבסות? שרה שנירר היא הפמיניסטית שאתה מנסה לדכא ולזלזל בכל העשייה שלה ותודה לאל שלא נתנה לאמירות כמו שלך לפגוע בחזון שלה.

אין שום היתר בשום מקום להכות אף אדם, קל וחומר את אשתו וילדיו.

נראה לי שקראת שו"תים של הקוראן

קודם כל, נקדים ונאמר שההיתר ב"מכת חינוך" (שזה בכאילו) הוא רק לאשכנזים.

לשאר עדות ישראל אין שום היתר אפילו בצחוק.

עשי לעצמך ולשאר עם ישראל טובה, לפני שאת מנפיצה דברים שקריים בשם תורת ישראל וגורמת לחילול ה' (הדברים האלה פומביים, אגב), כדאי שתלמדי לפני-כן קצת את ההלכה.

השאלות האלה נשאלו באמת. כמובן שרבנים כתבו שיש איסור אבל מי ששאל אותן היו גברים, דתיים, ששאלו רבנים.
זה מראה משהו לגבי החיים של אותם גברים.

אל תנסה להוציא אותי הבעייתית בזמן שהשו"תים האלה קיימים.

אבל כשאת אומרת בשמי משהו בסגנון "אתה מעולם לא קיבלת אמצעים להתקדם בחיים ודיכאתי כל אפשרות שתצליח אבל אתה חי פה אז תגיד לי תודה".... 

זה סילוף של מה שאמרתי.
 

מה שאמרתי הוא שנשים לא באמת מסתדרות בכוחות עצמן. הרצועה ארוכה יותר והאשליה ברורה יותר, אבל נשים עדיין זקוקות לגברים כדי להסתדר בכוחות עצמן.

ואם לא אכפת לך, בעיני עדיפה יהודיה כשרה ואישה טובה שהיא תופרת או כובסת, מאשר אקדמאית קרייריסטית שיודעת יותר טוב מהתורה וחכמיה.

אתה שוב מראה שלא הבנת את מהות הפמיניזם ונלחם בהגדרה שאתה עיוותת. 
פמיניזם הוא לא לעשות משהו על חשבון הגברים אלא לתת גם לנשים מקום. ההגדרה שלך לאיך אישה צריכה להיות קצת משעשעת בהתחשב בזה שאתה לא מוכן לקבל הגדרה של נשים לאיך גברים צריכים להיות.
איש ואישה צריכים אחד את השני. זאת עובדה. אף אחד לא אומר לך שכל הגברים לא משמעותיים יותר. מה שאומרים זה שפעם היתה מציאות שנשים נרצחו בגלל שדיברו (מציאות שהיתה קיימת ומתועדת) והפמיניזם הוקם כדי להלחם בזה. 
אני רוצה שתביט באמא שלך ותבין שמותר לה להגיד דעה שונה משלך גם אם היא אישה ואין לאף אחד זכות להרוג אותה בגלל זה. עכשיו מובן?

ולא, לא אכפת לי איך אתה מעדיף את האישה שלך כל עוד אתה לא פוגע בה.
 

לא הגדרתי את הבעיה שלך עם הפרשות בתורה כמהות הפמיניזם, אלא מאחר וציינת כבעיה את כל המידע על פרשת אשת יפת תואר. 
ובכלל, לפמיניזם יש בעיה חריפה עם התורה שהיא שוביניסטית במוצהר, וצריך לעבוד קשה באמת כדי להתכחש לזה.

לנשים תמיד היה מקום. ואם כמה פעמים נשים נרצחו מסיבות כאלה ואחרות, זה לא אומר שלא היה להן מקום. הרי גם גברים נרצחו ועדיין נרצחים - באופן כללי הרבה יותר מנשים. ולא בגלל שלא היה להם מקום. זה בכלל לא הסיבה.

העניין הוא - וזה די חשוב כשמשליכים את הדיון על פמיניזם ביחס לתורה, שאין זו ההגדרה שלי לאיך אישה צריכה להיות, אלא ההגדרה של התורה ושל חז"ל.

אני חוזר: תיעוד של מקרים היוצאים מן הכלל לא הופכים את היוצא מן הכלל למציאות כללית.

שלושת השורות האחרונות בהודעה שלך הן דמגוגיה בלתי עניינית. נסי לכתוב טיעון שמתייחס למה שאמרתי, ולא לתת לי איזה טיעון רגשי בנוסח "אבל אמא שלך" או לרמז כאילו אני פוגע בנשים או מצדיק פגיעה שכזו בגלל שהעזו לדבר.

על זה בדיוק דיברתי כשכתבתי לך אתמול את הפסקה הבאה:
"כמו כל שקר אחר בפמיניזם, התביעה לקבל את הזכות לדבר, להביע דעה ולחשוב בקול רם מבלי להירצח, נועדה מראש להשתיק ולפסול בצורה החריפה והמגעילה ביותר כל ביקורת. כי לאחר שהדברים נאמרו, כל מי שיבקר את הפמיניסטית, בעצם זומם לרצוח אותה על שהעזה להביע דעה ולחשוב בקול רם."

 

כל דבר שיש בעולמם של בני האדם זקוק לשם ולהגדרה. וכל הגדרה או דבר בעולמם של בני האדם ניתנים ואפילו חייבים לעמוד במבחן ההשתקפות שלהם מול התורה.
זה לא משנה אם אתה מדבר על קומוניזם או פמיניזם, ההגדרה קיימת והתורה מקפת את כל אורח חייו של האדם.
או שתמחק חלקים גדולים בתורה ובשולחן ערוך וברמב"ם, כי אין צורך לערבב את התורה עם מושגים מקולקלים אלה שנידונים שם.

בסופו של דבר, הכל תורה היא, וללמוד אני צריך.

אשמח אם תגיב להודעות שנשלחו על עניין הקומוניזם ואיך הוא משתקף מול רוח התורה.

זאת היתה המציאות אז והיום היא שונה. יש לך בעיה עם זה? תפנה לרבנים שדיברו על הנושא. 
זה שגברים גם נרצחים זה נכון אבל אני מדברת על הסיבה. לא על הסוף. 
לגבי הטיעון הריגשי- פמיניזם (היסוד שלו) אומר שמותר לגברים להתייחס גם לרגשות ולא צריך לבטל אותם. 
היחס לאמא שלך נועד רק כדי לנסות לתת דוגמא לאישה שאתה מכיר שהחיים שלה (למשל זכות הצבעה) קצת השתפרו גם בזכות הפמיניזם. הכעס הזה שמדברים על אישה ספציפית ולא סתם באוויר נראה לי קצת מגוחך אבל סבבה.

והרמיזה שלך בטקסט המודגש, שכאילו אומרת שאני רומזת שאתה זומם לרצוח אותי או אחרות כי אנחנו חושבות בקול רם...אני חושבת שאולי ננסה לקרא מה כל אחד כותב ולא סתם לזרוק הנחות יסוד שגויות ולהלחם בתחנות רוח שהקמנו לבד.

אין ויכוח על כך שהמציאות שונה. השאלה היא באיזה מובנים המציאות השתנתה.

כי אם פעם היה מותר לגבר להרים יד על אשתו, התורה לא השתנתה. ואם פעם זה היה אסור, במה הועיל הפמיניזם?

את חוזרת וטוענת שהפמיניזם נועד להפוך את הגברים לרגשנים יותר. על מה את מתבססת? איפה הרעיון הזה מופיע בכלל באיזה שהוא מקום בכל מאבקי הפמיניזם?
 

כך או אחרת, לרגשנות אין מקום בדיון ענייני על עובדות או מקורות. 

בטקסט המודגש לא רמזתי כלום. רק ציטטתי אותך. 

האם עדיף בעיניך גם יהודי כשר ואיש טוב שהוא דייג או שוחט מאשר אקדמאי קרייריסטי?

אם להיות אקדמאי קרייריסט גורע מכשרותו וטובו של היהודי, ודאי שעדיף להיות דייג. על שוחט אין בכלל מה לדבר. שוחט הוא מכלי הקודש של כל קהילה יהודית מדורי דורות.

לא ענית על השאלה באופן מדויק אבל נעזוב את זה

בכל זאת ט אב עוד רגע ועדיף שישרור שלום בעולם

(זאת אגב הסיבה שלא הגבתי לרוב המוחלט של התגובות שלך עד כה.)

סבלה מפרמיטיביות והובילה או לאדישות או למלחמות.

אפשר להעזר בגוגל לקבל קצת עדויות על ההיסטוריה.

לא לחינם החברות היחידות בעולם בהווה שהן מטרכיאליות הן במדינות עולם שלישי.

יש פה רשימה מעניינת, עם תמונות

Matriarchy - Wikipedia

היא תנועה שנועדה להגן על נשים מפני אלימות ולעודד נשים לקבל השכלה ולהיות מסוגלות לדבר, להביע דעה ולחשוב בקול רם מבלי להירצח. 
היא גם מעודדת גברים להפסיק עם ה"תהיה גבר" ולתת לרגשות שלהם, כאלה שלא רק כעס וזעם, מקום. 

זוכרת את המדרש על קטרוג הלבנה? ואת זה על אשתו הראשונה של אדם?

הם היינו הך.

לגבי הסיפא של דבריך,

כמדומני שהתורה קדמה בהגנה על נשים, ומניעת הרצחן וכו'.

אין לי מושג למה נדמה לך שלנשים האלה אכפת ממה שגברים חושבים.

כמדומני שאין לך מושג איך גבר חושב, לפי המשפט האחרון שכתבת. וזה חלק משטיפת המוח הפמיניסטית שיש היום.

גבר ואישה שניהם מכובדים בתורה (והאישה יותר, כמצווה), לפמיניזם אין שום מקום בעם ישראל.

כמו כל שאר הXיזמים למיניהם.

יש לי מושג בגלל דבר קטן שלא נראה שעשית- שאלתי. בררתי מה זה הפמיניזם הזה ולמה יש כ"כ הרבה סוגים ממנו ובחרתי מה טוב בו והתנגדתי למה שרע.
כמו שאתה בטוח שאני לא יודעת איך גבר חושב- אני בטוחה שאתה לא יודע איך אישה חושבת ולכן אולי כדאי לכבד אחד את השניה במקום לטעון שהאחר עובר שטיפת מח.
 

אקדים ואומר שפלוני ענה לך היטב, בדרכו. רק שנדמה לי שהדיון סוטה לכיוונים אחרים.
אני התקוממתי מול הקביעה הבלתי נכונה שטענה כאילו לפני הפמיניזם גברים ניצלו את כוחם לדכא את הנשים שהיו חסרות הגנה וזכויות.
ואם התמקדתי בעניין הדיכוי, אוסיף שנשים יכלו לעבוד ולעסוק במסחר ולצבור רכוש ברוב המקרים, אבל כמו היום, היה להן קשה יותר בגלל תנאים סביבתיים.
אני רוצה להזכיר את תקנת אושא שנועדה לתת מענה למצב שבו נשים עבדו וסחרו והרוויחו, ועדיין תבעו כי הגבר יפרנס אותן וידאג לכל צרכיהן.

ולהזכיר את אותם השו"תים היוצאים מן הכלל כטענה לכך שזו המציאות הרווחת, מזכיר לי את דברי רש"י והרמב"ם על מאמר חז"ל שכל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות.

בתשובה ספציפית לדבריך, הפמיניזם היא תנועה שנועדה להוציא החוצה משאלה ילדותית והרסנית של "גמני רוצה" ותו לא.
נשים לא סבלו מאלימות יותר מכל אחד אחר, אלא זכו להגנה יותר מכל אחד אחר. 
נשים יכלו לדבר ולהביע דעה ולחשוב בכל רם ולא רצחו אותן יותר מכל אחד אחר.

הפוסט פמיניזם של היום חרת על דגלו את השטויות השקריות האלה על מנת להצדיק את הזוועות שהוא עושה וגורם להן. אבל האמת היא שלא דובים ולא יער.
כמו כל שקר אחר בפמיניזם, התביעה לקבל את הזכות לדבר, להביע דעה ולחשוב בקול רם מבלי להירצח, נועדה מראש להשתיק ולפסול בצורה החריפה והמגעילה ביותר כל ביקורת. כי לאחר שהדברים נאמרו, כל מי שיבקר את הפמיניסטית, בעצם זומם לרצוח אותה על שהעזה להביע דעה ולחשוב בקול רם.

סתם כי ביהדות זה לא "משפט אחד וזהו" אלא יש על כל אות מחלוקות ושיח:
האם מותר ללמד תורה לבנות? | אתר ישיבה
(האנשים בשיח הם רבנים גברים חשובים וחכמים. למקרה שתחשוש לשמוע קצת דברי חכמה מנשים. ;) )

התגובה הראשונה שלך לא הביאה שום מקור. רק כותרת מזלזלת ובלתי עניינית, ללא תוכן הודעה, בתגובה לדברים שנאמרו.
התגובה השניה שלך לא הביאה מקורות לכלום, רק קישור למאמר שדן ארוכות בשאלה האם וכמה מותר לנשים ללמוד תורה.
 

כלומר, לא הבאת שום מקור שסותר את הדברים שלי, רק מאמר שדן ארוכות בהערת אגב שלי.

אם את רוצה לנהל דיון, תצטרכי להתייחס עניינית לדברים שכתבתי.
אם את רוצה להצדיק את הסטריאוטיפים על פמיניסטיות ופמיניזם, גם ברוכה תהיי. את רק מוכיחה את הנקודה שלי.

משערת שלא קראת אותו. אבל לא נורא. אם אני מה שאתה מגדיר כפמיניסטית אז אני מחכה לראות מה ההגדרות שלך על שאר הדברים בחיים. 
לא נראה שאתה מוכן להבין על מה אתה מדבר ולפחות הצחקת אותי מאוד בבורות ובנסיון ההצטדקות שלך. תודה. 

אני אכבד את החלטתך להיות בור שמזלזל בגדולי תורה ואתרחק מהשיח לעכשיו.
משערת שהגיל המנטלי שלך יגרום לך לחשוב ש"ניצחת", תהנה, תחגוג ובעז"ה שתתנפץ לך הבועה.

כל תגובה שלך לוקה בדמגוגיה, בסילוף של דברים, ברמיזות של דיבה ובשקרים של ממש.
אבל שלא תהיה לך החוצפה לומר שאני מזלזל בגדולי תורה. הדבר היחיד שאני מזלזל בו זו העובדה שאת לא מסוגלת לדיון ענייני.

אתה הכי טוב בהכל. 
אין יותר פמיניזם. רק אתה. הייל אביר הקרנפים

אני אחכה שיהיה כאן גבר לשיח מכבד ולא נסיון לתקוף כל רגע עם מילים כמו דמגוגיה ו"כל מי שיבקר את הפמיניסטית, בעצם זומם לרצוח אותה על שהעזה להביע דעה ולחשוב בקול רם"

 

מילא היה מביא עובדות עם מקורות, ניחא, היה דיון מעניין....
הבנאדם מביא רק סילופי מציאות ומתבל את דבריו בניסוחים לעילא ולעילא וכל זה לכדי מה? גיבובים של שטויות

סוג של טמטום שבו אני מאמינה ששיח עם אנשים בדעות שונות יכול להיות פורה ומכבד.
לימדתי זכות מהר מידי

אם היית מבקשת פירוט, היית מקבלת.
כדי לכסות במקורות סקירה והפרכה מלאה של כל השטויות שבהן מילאו לכן את הראש, צריך לכתוב אנציקלופדיה שלמה. 
לתומי חשבתי שיתנהל דיון ענייני ואוכל להרחיב בנקודות הספציפיות.
כמובן שאין נקודה ספציפית כשבמקום לענות לנקודה מסוימת שאני מעלה, אני מקבל תשובה בסגנון "וואו כמה שטויות בתגובה אחת".
 

ואחרי זה את טוענת שאני בא להתנגח.

ולמה שכל ישר ופמניזם סותר אחד את השני?

מה שבשבילך שכל ישר יכול להיות לאחרים פמניסטי.

ועוד יותר מכך,יכוללהיפרש כפמניסטי והגיוני

את יכולה להיות עם מלא דעות פמניסטיות ולסלוד מפמניזם, את יכולה לסלוד ממדברים שאת מסכימה איתם.

אני חושב שכמו כל תנועה חברתית ורעיון אידאולוגי - יש מן הטוב ויש מן הרע. צריך לזהות את הגרעין האידאולוגי שמעבר לסיסמאות והפולמוסים ועליו לדון "תוכו אכל ואת קליפתו זרק".

רק רציתי לומר שלא בהכרח שכל רעיון "יש בו מן הטוב ומן הרע".
העובדה שחזיר מפריס פרסה שסועה לא תגרום לך להגדיר אותו כבעל חיים ש"יש בו מן הכשרות ומן הטרפה", אלא כולו טרף.
ואדרבא - אותה הפרסה השסועה הפכה את החזיר ל"דבר אחר". לסמל הצביעות והטומאה.

הקומוניזם ה'טהור' שקורא לשיוויון מלא בין בני האדם, כל אחד הנותן לפי יכולתו ומקבל לפי צרכו- ניתן לראות בזה מעט דברים טובים, גם אם בראייתי זה לא באמת אפשרי ואפשר לקבל גם יותר מהצורך הבסיסי שלנו כבני אדם.

ההלכה היא לא תיאוריית הקוואנטים ,גם אם אלו ואלו דברי אלוקים חיים היא נדרשת להגיע להכרעה. קל בחומר בדינים שלא מבוססים על ויכוח הלכתי בין חכמים, לכן אין בו מן הכשרות ומן הטריפה.

כשרות כמושג הוא קיום מספר דינים, אין כזה דבר חצי כשר מכיוון שכשר לא מתייחס למרכיב אחד בדינים אלא לכולם כמקשה אחת.

דיון מעניין , תודה

ראשית, אם הרעיון בלתי אפשרי, קשה לומר שיש בו מן הטוב. בשביל שיהיה בו טוב, צריך שיהיה בו אפשרי, אחרת זה סתם חלום שאין בו ממש.

שנית, אין צדק בגישה לפיה קילו תפוזים עולה לאחד חמישה שקלים ולאחר חמש מאות שקלים. התורה הזהירה אותנו פעמים רבות מגישה כזו ולא רק כזו שבאה כמעשה רמיה והונאה, אלא כמעשה של משוא פנים - "ודל לא תהדר בריבו".
 

כשאדם מקבל דבר שלא הרוויח, על חשבון אדם אחר שכן הרוויח, זה לא טוב ולא צדק. זה מתקרב למידת סדום.

אך דוגמת התפוזים שנתת לדעתי לא מייצגת את הקומוניזם נאמנה, שהרי נכתב מקודם כי הקומוניזם דוגל בכך שאדם ייתן כפי יכולתו ויקבל לפי צרכיו. אין זה אומר שאתה תקבל דבר שלא הרווחת ביושר, אלא אומר שתמורת עשייתך, גם אם היא מועטה- תקבל משהו.

מצחיק אותי לייצג את הקומוניזם כאשר איני מאמין בו כלל ולא רואה עצמי מצביע למפלגה קומוניסטית 

נו שוין

שני אנשים צריכים תפוזים.  למה שהמחיר יהיה שונה עבור כל אחד מהם?
ואם זה לא תפוזים אלא לחם? מעיל לחורף? 

אתה צריך לייצג את הקומוניזם כדי לייצג את הטענה שלך שבכל רעיון יש טוב ויש רע.

נשים עובדות מצאת החמה עד צאת הנשמה. נשים הפכו להיות אבות. אבות הפכו להיות אמהות. כל הילדים בצהרונים. טוב שהם נפגשים עם ההורים שלהם פעם ביובל....

בדור הקודם גדלו יותר נורמלי.............

גם בעולם החילוני נשים לאט לאט זונחות את הפמניזם ומחליטות להיות פחות ופחות קייריסטיות.

הם מבינות שהם מפסידות את השנים היפות שלהם עם ילדיהם...... ורוצות לנצל את האמהות.

- אני חושבת שהפמניזם בא ממקום טוב, אבל הוא עשה דברים טובים. היום אנשים לא מאה אחוז יודעים מה ההבדל בין נשים לגברים.

נשים מעט אבדו את נשיותם וכן להיפך....

מה הטוב שהפמיניזם עשה לאנושות?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

קצת לא נשמע טוב ליצור סרט כשהזוועות עדיין בשטח.... של מי הרעיון הזה?

לא זוכרת איזה מהם, יש צילומים שהנאצים עצמם צילמו. גם של באבי יאר. ומזעזע

אותנטי לחלוטין; כל כך עצוב ומזעזע. כל כך רוצים שהקב"ה יסלח, ישמור עלינו

יביא גאולה לכולנו, אין כבר כח. זה לא היה מזמן כל כך....

כנראה לא הבנתי מה הכוונה ב"סרט" שדיברת עליו.

ותחשבו על כך שהאומה הזו עשירה ומשגשגת כאילו לא קרה דבר.

הרי אפשר להשתגע אם חושבים על זה!

ועוד יש אנשים שנוסעים לשם ואפילו משתקעים שם.

האינטרסים וכבוד עצמי, כנראה לא הולכים ביחד...

יש הרבה סרטים אותנטיים על איך נראו מחנות הריכוז ומחנות ההשמדה, ברגע כניסת הצבא האמריקאי למקום, עם כניעת הנאצים ושחרור המחנות.

זה סרט ערוך מאוסף צילומים של צלמים צבאיים בריטיים (בעיקר), אמריקאים וסובייטים, שצילמו את המצב מיד לאחר שנכנסו למחנות. כלומר צילומים אמיתיים.

הרעיון במקור היה להציג בפני האוכלוסיה הגרמנית כדי לעורר בהם אשמה ולהרחיק אותם מהנאציזם.

חוץ מזה רצו לתעד את הפשעים לטובת ראיות בבתי המשפט / טריבונלים.

בסופו־של־דבר הסרט הספציפי הזה נגנז כי לא הספיקו לערוך אותו עד ששינו את המדיניות והפסיקו להציג את הסרטים האלה.

עיקר הסרט עוסק בברגן־בלזן, במצב של המחנה עם השחרור, טיפול בניצולים, קבורת המתים כו',

אבל במידה כזאת או אחרת גם במחנות אחרים כמו דכאו אוושוויץ אבנזה. נראה לי שזה אחד המקיפים ביותר.

כולל כמה מהרגעים המפורסמים ביותר כמו הרב לזלי הרדמן קורא קדיש מעל הבורות.

לא ניתן לתיאור.

או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)

באמת ככה מכנים את זה?

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.