וואו, איזה שירשור שווה!! בואו כולם!כתם דיו
תעלו לפה את היצירה שלכם שאתם הכי אוהבים.
אבל רק אחת! לא שתיים ולא שלוש! ולא אכפת לנו שזה קשה להחליט!
(סתם, כן אכפת לנו, אבל זה הקטע.)


אנשים שהתגובה שלהם מעניינת אותי במיוחד:
@כמו צמח בר (אני כבר בחרתי בשבילך מעניין אם אותו תבחרי.)
@אנחנו יחד נבנה (לא מתייג..:/)
@לך דומיה תהילה
@נפתלי הדג (למרות שיש לך הערות מעניינות ומחכימות, כמדומני שכמעט לא ראיתי שירים שכתבת אתה...)
@הדובדבן שבקצפת
@רון א.ד (אתה עוד פה בכלל?.. שוב לא מתייג)
@עוד המון אנשים שכותבים נהדר.
יצירה שלי?אהבת ישראל!!

אממ.. הראשונה שעלתה לי לראש ואני ממש אוהבת:

 

 

 

אמצע הרחוב.

אתה עומד על המדרכה ומסתכל על המדרכה ממול.

אנשים, ילדים, תינוקות. כולם הולכים לאיזשהו מקום..

אחד הולך לכאן, אחד לשם, קבוצת חברים מתקדמת בדיבורים וצחקוקים קולניים לצד אחד, 2 בנות הולכות להם באטיות לצד השני תוך שהן מדברות בניהן.

מספר ילדים הולכים כשבידי אחד מהם כדורגל, בדרכם למגרש שנמצא בקצה השני של הרחוב...

אב מלמד את בנו לרכב על אופניים ואמא הולכת עם ילדים בגילאים שונים לכיוון הבניין הנמוך שבאיזור..

אתה מסתכל..

וחושב לעצמך - כולם הולכים, זזים, נעים ממקום למקום. כולם יודעים להיכן צריכים להגיע (או לפחות את הכיוון), ואת מטרתם.. כולם. וזה בלי קשר למכוניות הנוסעות מכאן לשם ומשם לכאן.. יודעות את כיוון מסלול הנסיעה שלהן..

 

ואתה??

אתה עומד על המדרכה ממול ובוהה באנשים. חושב מחשבות...

רוצה רק להגיד להם שינסו לסחוף אותך גם לעולמם שלהם, שיתנו לך יד, שיעזרו לך לעבור לצד השני.. אצלך, במדרכה עליה אתה עומד, הכל שומם, ריק ובלי אנשים. רק אתה נמצא שם.. ואולי עוד כמה נמצאים בהמשך הרחוב במצב כמו שלך ובוהים במדרכה ממול.....

 

לפעמים אתה עומד בצד אחד של הכביש ולפעמים בצד השני.....

 

רק צריך שיבוא איזה מישהו מ"שם" ינופף לך לשלום ויחצה את הכביש. וכשיתקרב אליך יבוא, ועם הרבה הרבה רצון אמיתי, הוא ישאל שאלה אחת מכל הלב -

 

 

אח שלי, צריך עזרה לחצות את הכביש?

 

 

איזה קטע מעניין.כתם דיו
כתבת אותו לאחד האתגרים, נכון?
האמת שלא..אהבת ישראל!!

כתבתי אותו נראה לי לפני שנרשמתי לפורום, שזה המון זמן לפני שהתחלתי לבקר ולהיות פעילה בפרוזה

יפה מאוד!מתנחלת גאה!


לא יודעת איך עושים אותו בכותרת..אהבת ישראל!!

כן

( כן)כמו צמח בר
בלי רווח בין הסוגריים למילה
וואוו ממש ממש אהבתיהלב והמעין.


תודה.כתם דיו
זה ממש מעניין התחושה של הנפילה שהעברת בשיר. שבהתחלה הדרגתית, למעלה- לב- ידיים- למטה- מת (אגב, ה'למעלה' מנוקד לא נכון)
ואח''כ כבר פתאומית, מלמעלה לחור שחור.
אותי מעניין..אהבת ישראל!!


אעע זה כואב ממש!אהבת ישראל!!

עם ההסבר כל התגובה שלי כאן רק נהיית חזקה יותר..

כל הכאב הזה...

זה כואב ושורט ממשאהבת ישראל!!

בעיקר עם הדגש של הציפורניים....

והסיום ממש עצוב ומרגיש לי תחושה של פספוס..

ואהבתי את הקטע הזה:

וּפַעַם אַחַת 
מִישֶׁהוּ עָבַר שָׁם
וּבִמְקוֹם לְלַטֵּף עִם הַיָּדַיִם
הוּא רַק הִכְנִיס צִפָּרְנַיִם
וְהַדְּמָעוֹת
הְתְּנַפְּצוּ.

 

ׁאגב, המילה התנפצו לא היייתה מנוקדת.. אז איפה שזה שמור לך- תנקדי..

הי, וואוחלילית אלט
(סופסוף אני קוראת קצת דברים שאת כותבת)
ממה שהעלית לפה רק?כמו צמח בר
לא. ממה שכתבת...כתם דיו
אז אעבור על הכל בהמשך..כמו צמח בר
מחכה🙃כתם דיו
אעאעאע אני לא מגיעה לזה..כמו צמח בר
אני אעשה בהמשך בעז"ה..
טוב יאאלה. אני אעשה רק ממה שהעליתי לפה..כמו צמח בר
כי לחפש עכשיו בכל מה שכתבתי זה פרוייקט באמת רציני..

אז מתלבטת בין:
מצווה אחת
ועוד מצווה
פחות.
תפילה אחת
ועוד אחת איננה
אחות.
חצאית אחת
וחצי מטר לפחות
פחות.
לאט לאט מתרחקת
לאט לאט
לבכות.
רצית לדעת איך?
ככה נשברים
לוחות.


לבין:
ברחובות ירושלים
כך רוחות לוחשות לְזיזים
ישנה חבורה, חבורה של הוזים
שחולמת שהעיר-
תדחוף ת'קירות לשכנים
תתפשט עד דמשק תוך כמה שנים
תצמיח בין לילה עשרות בנינים
ושיהיה בה הכל ומכל המינים

ברחובות ירושלים
כך הרוח לוחשת לשפיץ
ישנה חבורה- החולמת בהקיץ
שרוצה שבשוק--
ימכרו גם כבשים
שנביאים יחלקו שם, עוד כמה ניסים
שמנחה ולבונה יהיו בלי מיסים
ושכל פשוט עם-ידע מה עושים

ברחובות ירושלים
כך רוח נושקת אליי פינה
ישנה חבורת משוגעים בשכונה
שרוצה שימציאו--
חצי שקל חדש
שכהן יסתובב עם רימון על הדש
שקול התורה ישמע בלי חשש
וגם- לא עלינו-לבנות בית מקדש!!

ברחובות ירושלים
כך רוח,
געש,
פראוּת
וחבורה שכזאת, כך עונה ולוחשת-
לו יתהפך חלום למציאות


וגם זה נחמד:
באמצע הסלון
כיסא
ומעליו
חולצה צבעונית. עמוסה.
שמחכה לך במיוחד
שתניח בכביסה.
(:V)
(סתם כי היה לי כיף לכתוב אותו..)


(את הכי אהבת את האתגר של הארספואטיקה, נכון? הרעיון שלו יפה, אבל משהו שם לא גמור לי לגמרי...)


איזה רמאות.כתם דיו
מותר רק אחת!

ממ לא זוכרת איפה היה השיר שאהבתי, אבל הוא הסתיים ב''אלוהיי מה אהבתי
את חיוכה הראשון של ביתי'' או משהו דומה.
|הולכת לבדוק|
אהההכמו צמח בר
השיר שכתבתי לאתגר של זלדה..

הייתי משנה את הבתים קצת. אבל הסיום יפה ואמיתי


ואם צריך לבחור.. אז אני אבחר את הראשון שכתבתי, על החומות. רק כי הוא מושלם לי מבחינת משקל וחריזה בעין..
גם המבנה שלו מעולהכתם דיו
הוא מתנגן פשוט נהדר.

ו.. על החומות? לא העלית פה שיר על חומות...🤔
לוחות*כמו צמח בר
הוא מסתיים במילים
ככה נשברים לוחות
כמו צמח בר-חלק אלוק ממעל

כל כך אהבתי! את 'ברחובות ירושלים'- מדהימה! הרעיון, הביצוע.. 

והלוחות- בכלל.. אין מילים.

והאחרון חמודחושף שיניים

תודה!

 

 

תודה! איזה כיף שאהבת!כמו צמח בר
אההכתם דיו
המשקל שלו באמת מצויין. הוא מעניין, כאילו יוצר משחק עם המילים.

את כותבת נהדר.
תודהההכמו צמח בר
ממש אהבתי את הראשון והשני...הלב והמעין.

מתלבטת מה יותר יפה...

 

אז בא נגיד ששניהם מדהימות.

תודה איזה כיף!כמו צמח בר
אנחנו לא עושים רק מה שנחוץכתם דיו
בעיניי הנסיון למצוא את השיר האחד נותן לך לקרוא את השירים שלך בפרספקטיבה שונה. שזה ממש מעניין. (גם אם בסוף לא הצלחת להחליט על אחד נבחר)
הכונה היא שאני רואה את העניין בבחירת שיר כדבר שלילינחמיה17

אם זה חשוב לך, בא לי להביא שיר ישן. ממש אהוב...

שאלתי לשירים העולים... - פרוזה וכתיבה חופשית

טוב, לפחות תגיבי^...נחמיה17
תוכן ואז צורותכתם דיו
תגובה לשיר כזה חייבת להתחיל מהתוכן, אז:
קלעת פה לנקודה חשובה בעיניי מאוד ומעניינת. והבאת את הביקורת בצורה ממש ממש נעימה ומתקבלת, בלי עוקצנות או זילזול, שזו אומנות בפני עצמה. מדהים.

עכשיו, אי אפשר שלא: וואו! איזה שיר נהדר!! קודם כל- מבנה, משקלים, חריזה. כל כך מעולים שאתה קורא את השיר ומרגיש שאתה שר אותו מרוב שהוא מתנגן (מ''הרי למולל''. נפלא)
וחשוב לא פחות: החריזה שנמשכת בדיוק לאורך כל השיר- לא מאולצת בכלל. פשוט כיפית ויפה. ואני חושבת שאפשר להאשים בזה באופן חד משמעי את אוצר המילים העשיר והנהדר שהשתמשת בו. (אגב, מה זה ''יפת בשפי''?..)

תודה רבה שהבאת את השיר הזה. התפעלתי ממנו ממש.

(מחילה על התגובה המאוחרת. לא הייתי פה.)
יפת בשפי, טוב ידועים דברי האב"ענחמיה17

שמשקל נועד כדי לעוות את המילים....

זה המשך, כמקובל, מהשורה הקודמת-
"לשכון באהלי שם
יפת  בשפי"

ע"ש שני פסוקים-

"יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם" (בראשית ט כז ברכות נח לבניו)

וזה בדיוק ההקשר! כי פירשו מתי יפת אלהים ליפת- כשישכון באהלי שם (טל חרמון נח ה)

כתוב ביומא שאין השכינה שורה אלא באהלי שם (י.)

ורש"י אומר שזוהי ברכתו. שישכון באהלי שם.

שם- זו מהות. השם שלו זה הדבר שמייצג את המהות שלו.שם הוא הקודש. מלכי צדק הוא שם (בראשית רבה נו י) והוא מלמד את אברהם תורה (שם מג ו)

ויפת הוא החול - יפת מתורגם ירחיב (רש"י על הפסוק הנ"ל) 

אז יפת הוא יפה באמת אבל צריך שישכון באהלי שם. שכולו יהיה ספון בתוך שם. כלומר שהוא יהיה שתול בבית ה' הוא מגיע מתוך המהות ולא כערך עצמי שמוריד ממנה.

(כל זה לפי טל חרמון נח ה)

 

הפסוק השני- נאמר על בלק שהלך אחרי מה שבלעם אמר לו לבנות שבעה מזבחות עם שבעה פרים ושבעה אילים בלק אז בלעם אמר לו ללכת לעמוד אצל המזבח. כתוב שבלק "וילך שפי" (במדבר כג ג)

שם בלק הולך בקומה שפופה, (אונקלוס- כחויא, כפוף כנחש)

ואומר רש"י- "וילך שפי" - כתרגומו יחידי לשון שופי ושקט שאין עמו אלא שתיקה.

וזו היא התנועה המתבקשת מיפת אל מול שם. זו מילה שפירושה הוא כפוף בערך...

....

 

הרצי"ה נסע באניה בה היה גם שאול טשרנחובסקי (ההוא מהחמישים החדש? כן ההוא...) וטשרנחובסקי ערך ערב שירה שם באניה והזמין את הרצי"ה. בערב השירה טשרנחובסקי הקריא מהשירים שלו. ובסוף פנה אל הרצי"ה ואמר לו שהופתע מזה שהרב הקשיב לו כשהקריא את שיריו-"מה לכם אנשי הקודש עם שירת החול?" . וענה לו הרצי"ה "אין סתירה בין הקודש לחול, אפשר לסדר יחס מתאים. הסתירה היא בין הקודש לטומאה, כאן המלחמה היא ללא פשרות. מתוך כך" המשיך הרצי"ה, "יש מקום לחשוב על תיקון מסוים בביתך" (טשרנחובסקי היה נשוי לגויה נוצריה) (טשרנחובסקי אמר "אפשר" והרב שליט"א כותב שאולי זה היה הרהור תשובה...)

(מובא בטל חרמון שם שם)

 

 

זה בערך הסבר על הרעיון של כל השיר, זה בית שמתמצת בחובו הרבה.

 

מקווה שהובנתי....

 

כתם דיו
לזה לא ציפיתי!
יפה מאוד. (שהבנת את הרעיון הזה באופן עמוק, ואת ההתאמה המדוייקת שלו לפה. וגם קישרת נהדר.)
וואי זה ממש חכם לעשות כזה שרשור!אהבת ישראל!!


שאלה טובה וקשה מאוד נפתלי הדג
אנסה לחשוב על זה
כתם דיו
תודה.
תודה...חולות
זה שרשור יפה..
זאת היצירה שלי...



אנכי

אנא אלי,
מבקש את קרבתך
לדבוק בך
לעבדך באמת.

נפשי יוצאת
משתוקקת לקבל אורך
גלה אותו במהרה
בעולם המחשיך לעיננו.

כתבית ברחמיך בניך
בטוטפות בין עיניך
מי כעמך ישראל
בנים אהובים.

יהבית לן אורייתא
רזא יקירא
להורות דרכנו אליך
להגות בתורתך.


וואי. זה ממש יפהאהבת ישראל!!

ופיוטי כזה.. מבחינת הסגנון, לא המבנה.

ואהבתי

תודהחולות
הנוטריקון נותן לזה נגיעה פיוטית,
(ביינישים חדי עין יבחינו בשני מדרשים שזורים בפנים)
אולי שנה הבאה אני אהיה יותר ביינישיתאהבת ישראל!!


קללל....נחמיה17

אנא נפשי כתבית יהבית

ומנין שהקב"ה מניח תפילין

ליתר דיוק,חולות
השני זה המדרש על מה שכתוב בתפילין של הקבה..
הוא מתחיל ב"מנין שהקב"ה מניח תפילין.נחמיה17

ואליו התכוונתי, דא.....

12 נקודות...

אשריך ישראל מי כמוך!חולות
בייניש לעניין..⁦
עשיתי שיעורי בית,כתם דיו
(@נחמיה17 עזר לי פה)
וקראתי את (ועל) המדרשים.

כאילו השיר מדבר בפשטות על ההשתוקקות לה'. זה מה שפוגשים בקריאה ראשונה. וכשפתאום מתעמקים יותר מגלים רובד אחר. איך ה' מושיט יד, איך גם הוא רוצה את הקשר..
וזה כזה אמיתי.
שנראה לנו שאנחנו עובדים, מתפללים, מבקשים ומנסים להתקרב לה', ואם נסתכל ברובד עמוק יותר של המציאות- פתאום רואים את היד האוהבת והמקרבת של ה'.

איזה כיף זה שיר שהוא יצירה. יש שירים כאלו, שרקמו אותם באומנות ובדיוק ובהשקעה מילה למילה למילה.

ואני חייבת לציין שזה קסום בעיניי שהכנסת ארמית.
תודה רבה⁦חולות
יפה מאוד אהבתיחידוש


אמאופוריה זמנית
לא בטוחה שזה ההכי הכי אבל בהחלט אחד המועדפים עלי

ללמוד לרקוד בגשם
לקפץ מעל התהומות
ללמוד ללכת יחף
לרצות ולא להיות

ללמוד ללטף פרחים
להריח את השיגעון
לחוש את האוויר הקריר
להירגע אחרי השיכרון

ללמוד לשכב גם כשעומדים
לטעום את הריח
לחשוב אמת על השקר החומק
להחזיק את הרגע שבורח

ללמוד לבכות את השמחה
להישיר מבט אל השמיים
לשזור מילים במנגינות עתיקות
ללמוד לשטוף את המים

ללמוד לרקוד בגשם



ואחרי חודשיים כתבי לו סוג של המשך..אז נביא גם אותו


היא אמרה לו תגדל, תביט אל השמיים
לחשה לו תצחק, תחייך אל המים
היא חיבקה אותו בשקט, אז כשאיש לא היה
היא חיברה שברי לבבות עם דבק
שירגיש, שידע

והיא בכתה שם בפינה, כשהוא עזב את הבית
התחבאה מתחת לשמיכה, מסתתרת מעץ הזית
היא אכלה אז הכל, בלי הפסקה
התחננה אליו שיחזור - -
קול דממה דקה

והיא שרה אל הירח, רק כדי לומר תודה
ליטפה את הכוכבים בבכי שמח, חודרת אל השתיקה
היא רקדה על הכביש עם נעל יחפה, צוחקת אל החושך העוטף
סופרת את הרגעים האחרונים
ושומעת את הטיפות על הגג המתופף


ולרקוד בגשם?
היא עדיין לומדת את זה.
אהבתי מאוד!כמו צמח בר
(יותר את המקורי מאשר את ההמשך...אבל )
וואי.כתם דיו
תדעי שממש ממש אהבתי את השיר הזה. הוא עשה לי טוב.
השמחה הפשוטה הזאת כל כך ממלאת...

מזכיר לי את השיר ''את תלכי בשדה'', במיוחד עם התוספת... הרוגע והיופי והפשטות מובעים שם כתקווה לימים טובים יותר אחרי ימים של אימה ודם.. בשיר שלך הימים הקשים מגיעים אח''כ, ואז יש נסיון כזה לשחזר את התמימות הפשוטה הזאת.

גם אני אהבתי יותר בלי התוספת. ככה המשקל של השיר נשאר על הקסם הזה, ולא על הקושי.
ממש אהבתיחידוש

שמחה פשוטה, טבעיות

וואי קשה לבחור...הלב והמעין.

אז הנה אחד שאני לא בטוחה שהוא הכי אבל בין היצירות שלי שאני אוהבת...

 

כקילשון ביד העודר
המעיף רגבי אדמה
השובר את הגדר

כהגה ביד המלח
המסתובב לכל צד
הנעזב לבד

ככדור ביד השוער
הנזרק אל היריב
המתקבל אצל האחר

כמפתח ביד השומר
הנפתח ללא כוונה
הננטש בגינה

כבן ביד אביו
משוטט בדמו
יחד עם יולדתו

אלולחידוש

ביטחון התשובה 

תקיעה

רוח אלול נושב

ושוב אני יושב

חושב

 

חלפה לה עוד שנה

פרק מחיי פנה

וקול בתוכי ענה

מה נשתנה

 

הן גם אשתקד כך ישבת

וחשבת

ולעצמך הֵשבתָּ

 

שהשנה שתבוא, שחלפה

תהיה יותר יפה

זכה, נקייה, טהורה

כמצווה, כתורה

 

הגדרת לעצמך שאיפות

מרוממות, נעלות ויפות

הצבת לעצמך מטרות

להתעלות, להגיע לאורות

 

שבתָּ בתשובה אל עצמך

לנפשך, לפנימיותך

חרטה, וידוי, קבלה להבא

לזרועותיו המושטות של אבא

 

לפני שנה כך היה

באלול, כעת חיה

אך הבט נא

על זו השנה

שחלפה ועברה

ומאום לא קרה

 

החרטה חרטא

והוידוי בדוי

והקבלה

במבחן המציאות נפלה

 

והקול מתוכי בוקע

וכשופר תוקע

הכיצד זה ישנת

ועל משמרתך נרדמת

 

 

שברים

 

ושופר נפשי מוסיף לייסרני

ועל אורחותיי להוכיחני

ובמציאות על פניי טופח

וייאוש בלבי נופח

 

ופוֹשֶׂה בקרבי הייאוש כארס

בנפשי מטיל שממה והרס

מייבש כל לחלוחית מרץ

יפרצני פרץ על פני פרץ

 

והעולם בעדי חשֵך

ונחש הייאוש נושך

כך זה יימשך

לקום לא תוכל

ולעוונך לא נמחל

 

ולבי

פג בקרבי

ויהי לאבן

הן כולי עמל ואוון

 

ואיך אבוא אל שער מלכי

בלבוש שק

וטבוע אני בחשכי

ולבי מרוסק

 

אני הגבר

ראה עני

כולי שֶׁבֶר

וגָבַר יגוני

 

שרוי בעלטה

ללא מוצא

יורד מטה מטה

שוקע בביצה

 

את שארית כוחותיי אוסף

ולאלוקיי כוסף

ומתהומותיי צועק

במר נפשי זועק

 

מלפניך אל תשליכני

דרך תשובה הורני

באור פניך חנני

ומעפר הקימני

 

שוועתי מבטן שאול

את נפשי לגאול

אנה אפנה

כיצד אשתנה

 

ונאזר אנוכי בגבורה

לבער מתוכי הרע

מרחיק ממני כל חַת ומורא

לשוב לנשמתי הטהורה

 

את מותניי משנס

כל כוחות נפשי מכנס

לא אוכל לחכות לנס

 

קמתי, נעמדתי הכן

אך איה הדרך

מחפש, בוחן

אין גם חרך

 

שיכניס קרן אור

לאפלת עולמי

אין שום חור

להזריח תהומי

 

 

תקיעה

 

והנה מתוכי

קול שופר עולה

וקול השברים, הבכי

מתמוגג וכלֶה -

 

בעצמך הֱיֶה בוטח

ובאומץ רצונך

וזהו המפתח –

ואהבת, בכל מאודך

 

במרכז חייך

העמד האהבה

בה יוצבו מטרותיך

והכל יסוב סביבה

 

כי אין לו לאדם

בכל עמלו

רק זיעה ודם

ולא שוָה לו

 

רק באהבת אלוקיך

אושרך יבוא

בה תהיה דרכך

ואל מנוחתך תבוא

 

וממנה, היראה תַּעֲלֶה - 

להישמר מלהזיק

לקשר הפנימי, הנעלה

הפגיע לכל זיק

 

ואנוכי מאזין לַקול

המאיר חיי מלמעלה

אך כיצד ליישם הכל

שלא ישוב החושך, הלילה?

 

והשופר מוסיף, בקול פשוט

עליך לפעול בנחישות

ומזמנך להשקיע

את האור להבקיע

 

לחקוק לעצמך  קבלות

שבהן תוכל לשלוט

להציב גבולות

לבצע פעולות

 

לנהל בקפידה מעקב עצמי

בתמידות, מבחן יום-יומי

ולשעה, השלך כך עסקיך

מאחרי גווך

 

ועצור מדי לילה

את שטף החיים -

הֶעָלִיתָ היום למעלה

או ירדת למחוזות גשמיים

 

ואם מעט סטית

מהדרך הישרה

העמק והביטה

כיצד זה קרה

 

ואיך תפעל

שזה לא יִישָׁנה

ותוכל לנסוק אל על

תשתפר, תשתנה

 

ואז את מחשבתך

תייחד עם בוראך

העמק שאיפותיך

רענן רצונותיך

 

זה ידרוש מאמץ

ויקשה לפעמים

היצר חופר גומץ

למביטים למרומים

 

רק העקשן יצליח לבדו

אם ידבק בכל מאודו

על זאת לא לוותר

גם כשקשה יותר

 

הן שעה זו ביומך

היא שעת הזהב

בה המפתח להצלחתך

ואותה מכל תאהב

 

תכיר את נפשך

ועולם פנימי תבנה

יזרח אושרך

ואת עולמך תקנה

 

זהו סוד החיים

זוהי הדרך העולה

לחיים רוחניים

למטרה הנעלה

 

וקול השופר נדם

ואשמע מתוכי קול

כקול אדם

קום, גש

אל הערפל

אשר שם

האלוקים

 

 

 

 

 

-שער אל החופש-?!רק אמונה

בחוץ -

ישנו שלט

העבודה משחררת

ומתחת לשער

האדמה מדממת

והשלג אדום

ושחור הוא היום

 

ובפנים-

תקווה מפעמת 

ואנחה מקננת

לו אשוב להיות כאחד האדם

חשב העציר בליבו אך נדם.

 

ומאז-

נפתחו שערים

השלג כבר אינו אדום

לבן הוא זה מכבר

שכח העולם גטו וגרדום

הפך גיהנום לעבר.

 

אך חרוט(ת) על ליבו ה/כשלט

עבודת הבורא היא משחררת

תכליתו של כל יהודי

עבד ד' לבדו חופשי.

[נכתב לפני שנים רבות בעודי בכיתה י']

אבל אני הכי אוהבת אותו

משום מה.

אולי כי המורה לספרות החמיאה עליו?!

 

 

יפה. עצוב ונוגעחידוש


וזה הקטע שליחלק אלוק ממעל

הארה פנימית

זה מין שביל של אור

יוצר המאורות

נטע בו אור זרוע. במיוחד שבילך.

זהו השביל שלך, אור עיניך מעיד.

 

 

 

 

לא ההכי אהוב, ובכל זאת.

תגובות יתקבלו בברכה

יפה מאדחידוש

גם הסמנטיקה שביל-בשביל

גם אני אהבתי את הסמנטיקהכמו צמח בראחרונה
יפה מאוד!

(ועכשיו רוצים את הכי אהוב!)
מוקדש לתמימלה. וסליחה מראש.ימח שם עראפת

עמדתי בשדה הקטל כשהוא הופיע.

"מי אתה?" שאלתי.

שערו היה לבן, ארוך, סרוק. על כתפיו עטה אדרת אדומה עם שולי פרווה לבנים. הוא רכב על חד קרן מכונף, יפהפה. החד קרן היה לבן ורוד, וקרנו בהקה בזהוב.

האיש הביט בי ושתק. הבטתי בו בחזרה. שדה הקטל עוד טרי. חרבי מלאה דם קרוש, ופה ושם פזורות גופות אויבי.

"אמור עכשיו מי אתה, או שאנעץ בך את חרבי," איימתי ונופפתי כלפיו בחרבי מגואלת הדם.

החד קרן נרתע ורעמתו הוורודה התנופפה מעט.

האיש ליטף אותו. "למה"? הוא שאל.

פילבלתי בעיניי. מה זאת אומרת למה? חשבתי בכעס.

הזקן לא חיכה לתשובה. "קח", הוא אמר, והושיט לי את ידו. נטלתי אותה בהיסוס, מוכן לקצוץ אותה לחתיכות בחרבי.

"מה אתה רואה?" שאל האיש.

"אני רואה את שדה הקטל," עניתי בכעס.

"אמור לי, מה בדיוק אתה רואה?" דרש הזקן, והידק את אחיזתו בידי. הכנסתי את החרב לנדנה, בזעף. "אני רואה את גופות אויבי. אני רואה את חברי שלחם לצידי, אני רואה את גופתו שסועה לשניים. אני רואה דם, ואני רואה את העורבים חגים על הגופות."

"אינך מביט נכון," אמר הזקן והניד בראשו לשלילה. משכתי את ידי מידו וירקתי הצידה. "אני מביט מצויין," עניתי בכעס.

"מה אתה שומע?" התעלם הזקן מכעסי.

"אני שומע את יללות הנשים, גניחות הפצועים, בכי הילדים."

אינך מאזין נכון, לאט הזקן בעצב. "ומה אתה מריח?" שאל.

"ארור תהיה. אני מריח את מעיהם השפוכים של אויבי וחברי, את החיטה השרופה, את גללי הסוסים."

"אינך מריח נכון," הניד הזקן ראשו.

שלפתי חרבי בכעס. "אמור לי אתה!" שאגתי, "מה אתה רואה?! מה אתה שומע?! מה אתה מריח?!"

"אני רואה שדה חיטה, ענה הזקן בשלווה. וחד קרן יפהפה, ועץ ברוש עבות.

אני שומע ציוץ ציפורים, צהלות ילדים, שאגות ניצחון לוחמים.

אני מריח אדמה רטובה מגשם, תבשיל במדורה במחנה, וצוף מתוק נישא בידי דבורים."


"מקסים," אמרתי. ונעצתי את חרבי בליבו.

וואוגב'
כתוב מקסים, ואיזה סוף....🥺
תודהימח שם עראפת
לא אהבת את הסוף? אני אוהב להרוס סיפורים מסתבר
האמת? דווקא סוף חזק.גב'

פשוט בלתי צפוי.

כואב, עצוב.

ברררר🫣🫣🫣תמימלה..?

ההתנצלות מתקבלת למרות שאני עוד תוהה למה להקדיש לי אתזה😅🫣🫣

סתם, רציני רגע, אני לא מנתחת אותך או משו(או שכן אבל זה משפט טוב...😅) אבל נשמע שכתבת על ההסתכלות שלך על העולם, על ראייה "שגויה" (במרכאות כי אין דבר כזה באמת...), הסתכלות כל הזמן על השלילי, הסוף עוד יותר מדגיש אתזה, הוא מבין שיש גם טוב אבל כל כך מותש ממה שעבר עד שגרם לטוב הזה להגיע שלא מרגיש שהוא מסוגל להמשיך לחיות, אולי בגלל שמרגיש לו שלא מעריכים את מה שהוא עשה בשביל שיהיה שקט וטוב, אולי כי הוא עוד בטראומה....

אבל אנחנו לא בשוטל, זה פורום כתיבה והכתיבה מטורפת, ממש, הניגוד בין החד קרן הלבן הורוד והלבוש שלו האדום והלבן, (אולי כאילו הוא הבין שאפשר לשלב בין הדם של המוות לטוב... אולי לא...) התיאורים היו לי קצת קשים לקריאה אבל זה כבר באג שלי😜

בקיצור, כתיבה מהממת, תמשיך כך👏👏

מורכב, לא בדיוקימח שם עראפת
זה גם הבאג שלי ומן הסתם של עוד הרבה. אי אפשר לחיותנחלת

ככה. מנסיון. רק תארו לעצמכם, רגע לפני המיתה, יש אפשרות לסכם את החיים.

כך רוצים לסכם את החיים? היה נורא ואיום ואיכס ומריר ופויה (מחילה)?

צריך לעבוד, ולפעמים לבד קשה, על ראייה ותפישה כזו של החיים.

תראי איך הוא נאמן למשימה שלו להכרית את הרועפתית שלג

ואת כל מה שעומד מנגד למטרתו הטובה (אולי)

זה לא אומר שהאדם בעין רעה על מה שעובר עליו, אלא בעיקר שהוא לא מוכן להיות שבוי בקונספציה ופשוט לפזר נצנצים על כל הרע שבעולם.

זה יכול להיות ראוי לשבח, וככה לוחם צריך להיות בשדה הקרב.

אם הייתי נותן לו להנהיג מדינה? לא. אבל מה צריכה ממלכה יותר מאנשי לוחמה כאלה בחזית?

אגב @ימח שם עראפת הזכרת לי מעט את בני צרויה. אנשים עזים שלא נותנים לשום דבר לסנוור אותם ולעמוד בדרכם, שהמלך רוצה קרוב אליו, למרות שהם ממהרים להוציא להורג את מי שמסכן לדעתם את המלך אפילו נגד דעת המלך ממש.

 

אם נצנזר רגע את הדם והקטל והחרב והגופות- כתיבה יפה ממש ימקצוען!

יופי הבנתימח שם עראפת
חן חן ידידי
מזעזע. קצת אופטימיות בן אדם. יש מי שמנהל את העולםנחלת

והוא לא יתן לאדם להרוס אותו. לא.

ודוקפתית שלגאחרונה
...רחל יהודייה בדם

 

הוא בוכה.

והם לא רואים.

הוא נעלם.

הוא בוכה.

והם רואים. 

אבל בשבילם הטיפה רק הופכת לנעלם אחר. 

וכשהם מוצאים את הנעלם החדש הם כמעט הרגו אותו

אבל הוא הרג את עצמו קודם.

 

מעניין מה הפירושזיויקאחרונה
רב, קצין, פוליטיקאי. תיפח רוחכם.ימח שם עראפת

אל תיגע בי בחיים שלך!!!

צועק ילד. צועק על ילד אחר, קצת יותר גדול.

ילד במדים, קסדה, אפוד. על הכתף תלוי נשק.

ילד גדול, ואלים. הוא דוחף את הילד הקטן. לא כל כך קטן הילד. בן 15. הילד דוחף אותו בחזרה. אל תיגע בי!!! הוא צועק. העיניים שלו נעוצות עמוק בעיניים של הילד הגדול. העיניים שלו מביעות זעם ושנאה.

הילד הגדול מחזיר לו מבט קר וכועס ושונא. והוא שוב נוגע בו. דוחף אותו חזק, הילד נופל.

הילד קם, עם אבן. הוא זורק אותה על הילד הגדול. הילד הגדול צורח בזעם. יא בן ****!!! הוא תופס את הm16 שלו ודורך. קלינק-קלאאק. יש כדור בקנה.

הילד הקטן מסתכל עליו, מבועת. זועם. שונא. הילד הגדול מפיל אותו במכה חזקה עם הרובה. הילד הקטן צורח, בזעם, אני לא האוייב שלך!!!

ילד אחר מביט בהם פעור עיניים. מרים ידיים. בבקשה לא, הוא בוכה. אנחנו יהודים!

ילד גדול צורח. סתום תפה חתיכת אפס!!! הוא צורח. בום! בובובום!!! בובובובובובום!!!! הרובה של הילד הגדול יורק אש. ילד קטן על הברכיים מביט בעיניים קרועות לרווחה, משותק. ילד קטן על הרצפה, מדמם. ילד גדול עם רובה שיורק אש לכל הכיוונים.


****


איש גדול ליד פודיום. זקן לבן. דמעות. איש גדול אחר מחליף אותו. איש במדים. פלאפלים על הכתפיים. איש אחר מחליף אותו. כיפת בד, חליפה, עניבה.

הם מדברים, כולם. בזה הם טובים.

בררררררררררר🥺🥺🥺תמימלה..?

לא קראתי הכל, רק ריפרפתי אבל זה ממש ממש עצוב🥺🥺

אולי תכתוב משו קצת יותר שמח?🙏🙏

תיקון...?

כשהעולם יתנהג יפה אני אכתוב משהו שמחימח שם עראפת
מחשבה מייצרת מציאות?תמימלה..?

אולי קצת לצאת מהדיכאון של המצב...?

לגרום לחיוך במקום לדמעות...?

מציאות מייצרת מחשבה.ימח שם עראפת
אתה לא חושב שזה יכול לפעול גם הפוך?תמימלה..?
שאפשר להסתכל ולהדגיש ולכתוב על הדברים הטובים?
אפשר.ימח שם עראפת
זה יעלים את הרעים? לא. זה יגרום להם להתפרץ בשביעי באוקטובר.
אבל אתה לא הרמטכ"לתמימלה..?
אתה בנאדם שכותב, יפה מאוד אגב... למה להיכנס לדיכאון? תכתוב על משו שמח, שלא ירדו דמעות.....
ואולי...זה תלוי...בנו? בכל אחד מאיתנו? הרי הכלנחלת

מונהג מלמעלה, וזה כנראה תלוי בנו אם לא תעבור חרב בארצנו. יש הבטחה כזו, נכון?

מה  יצא לנו מעצבים והתלהמות? (למרות שזה כל כך מובן ומתבקש, הרי אפשר לפעמים

לצאת מהדעת בכלל חוסר צדק, חוסר אונים....)

אתה, אני, אתם...ז ה העולם. כשא נ ח נ ונחלת

נתנהג יפה, אז העולם יתנהג יפה.

פפפפ.ימח שם עראפתאחרונה
בחסות הקיץxmasterx

יוצאים לשאוף רוח

השמש שוקעת בים

הים לא מלא

הדגים ניצודים

והים לא ריק

מחשופים כמו פצעים פתוחים


התענוג חריף מדי

וחריף זה לא טעם

העצים עומדים כמו חיילים

60 אלף גיבורים עומדים סביבה

וזה כואב

החרב על הירך


הוא מציע שק כסף

מחפש להתארח

ואין יותר מקום

והנה הכל פרוש לפני

הסטריאוטיפ

והסטיגמה

ההגדרה והכלוב


והיא עומדת עם סימן שאלה מרוח עליה

לא מבינה למה

מבינה אבל לא רוצה

לשאול

לענות

לחפש


שם השיר איפה אני בכל העסק הזה

שם השיר אין שם

לא משנה התחרטתיShandy
עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך י"ח בסיוון תשפ"ו 14:52

...
 

 


 

 

 

גם להתחרט מותרסופר צעיר
כן..Shandy

זה היה פריקה של לפנות בוקר.

אבל אם מסקרן אותך אשלח לך

יאללה פרקיסופר צעיר
ככה לסקרן ולברוח?xmasterx

תמונה שווה יותר מאלף מילים

אז אעלה שוב☺️Shandy

היה שם 2 טקסטים.


1.


הלכתי לפארק הפיראטים


היתה שם ספינה גדולה מעץ


ולידה נדנדה יפה לשניים


נראתה כמו כרכרה של נסיכות


עליתי עליה ראשונה


ואז אתה הופעת


חשבת אתה פיטר פן


ואני וונדי


"נעוף ונברח לארץ לעולם לא " אמרת


נחיה בטבע בחופש, רחוק


בלי חוקים של אף אחד ומגבלת זמן


נעוף על החיים ונראה עולם.


בהתחלה זה היה נשמע קסום


אבל מהר מאד גיליתי


שלעוף לא אהבתי


אז מהנדנדה ירדתי


ואותך שם לבד השארתי



הרי עליה עליתי לחפש נסיך על סוס


שיקח את המושכות לאיזה ארמון על צוק


והרי פיטר פן אינו נסיך אז


נכנסתי כאן לתסביך.



2.


הנדנדה הזאת


עשתה לי בחילה


פעם כן.


פעם לא.


פעם אני דוחפת, פעם אתה.


פעם אני למעלה, פעם אתה.


פעם אתה עוצר באבחה אחת וגורם לי כמעט להתרסק,


ופעם אני גורמת לך להתנדנד על מקומך, היי שם למעלה.


​רצינו לשחק.


התיישבנו יחד על הנדנדה.


התכוונו ליהנות.



אבל –


התחילו משום מה משחקי כוחות.


​ניסיתי לרדת.


אולי גם אתה.


אבל –


היינו כבר בתנופה.


זה היה קשה ומלחיץ.



אבל –


קפצתי.


אתה המשכת להתנדנד לבד,


וכן, איבדת קצת את שיווי המשקל


ראיתי שחור ולא הצלחתי להמשיך ללכת


אז נשארתי שם לידה יושבת


ירדת מסוחרר, מבולבל


אמרת לי -


"היה כייף


בואי נמשיך".


"לא". עניתי


"את פחדנית?!" שאלת קבעת


"לא אני פשוט לא יודעת להקיא.

יפה מאד מזל שבקשוזיויקאחרונה
קימים בנינוזכרושיצאנולרקוד

קַיָּמִים בֵּינֵינוּ אֲנָשִׁים

שֶׁנִּרְאִים כְּמוֹ כָּל אֶחָד אַחֵר

וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ יוֹתֵר

הֵם יִהְיוּ מַצְחִיקִים, שְׁנוּנִים

אֲפִלּוּ חֲכָמִים בִּמְיֻחָד

תָּמִיד יִהְיוּ לָהֶם תּוֹבָנוֹת עֲמֻקּוֹת

בְּיוֹתֵר בְּיַחַס לְמַשְׁמָעוּת הַיְּקוּם

וּמַשְׁמָעוּת חַיֵּיהֶם

וְאִם תֵּשֵׁב עִמָּם לְשִׂיחָה רְצִינִית

תְּגַלֶּה רָבְדֵי רְבָדִים שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ

עַל קִיּוּמָם

הֵם תָּמִיד יֵרָאוּ כֹּה חֲסֻנִּים

כֹּה חֲזָקִים וּבִלְתִּי מְנֻצָּחִים

אוֹתָם שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עַל כָּל מִכְשׁוֹל

שֶׁתָּמִיד יִהְיוּ שָׁם בִּשְׁבִיל הָאֲחֵרִים

"חֲצִי פְּסִיכוֹלוֹגִים בְּלִי הַכְשָׁרָה"

יִקְרְאוּ לָהֶם כֻּלָּם


אַךְ מָה שֶׁכֻּלָּם לֹא יֵדְעוּ

אוֹ לֹא יִרְצוּ לִרְאוֹת

זֶה אֶת הַצֵּל הָאָפֵל הַמְּלַוֶּה אוֹתָם

בְּכָל צַעַד וָשַׁעַל

אֶת מַסֵּכַת הַצְּלָלִים הַחֲרִישִׁית

הָעוֹטֶפֶת אוֹתָהּ לְלֹא לְאוּת

יוֹם יוֹם, שָׁעָה שָׁעָה

מְכַרְסֶמֶת אַט אַט בִּבְשַׂר חַיֵּיהֶם

צְלִילֶיהָ הֲלוּמוֹת

מַבָּטֶיהָ צְלָלִים

כֻּלָּהּ חֲשֵׁכָה

וְהִיא מְהַלֶּכֶת אֵימִים


וְלִפְעָמִים

לִפְעָמִים מִתַּחַת לְחִיּוּךְ קוֹרֵן

תִּסָּדֵק לְרֶגַע הַמַּסֵּכָה

מִבַּעַד לְקֶרֶן הָאוֹר

תַּבְלִיחַ חֲשֵׁכָה

שֶׁתֵּעָלֵם כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאָה

וְהַחִיּוּךְ יוֹסִיף לִקְרֹן

וְהַמַּסֵּכָה תָּשׁוּב לִמְקוֹמָהּ

וְהַזִּיּוּף יַמְשִׁיךְ לִזְעֹק

לְלֹא הֶרֶף


הֵם מִסְתּוֹבְבִים בֵּינֵינוּ

חֲרִישִׁים

כִּלְאָם לְחִישׁוֹת

מַבָּטָם טָרוּף

וְכָל יֵשׁוּתָם

זוֹעֶקֶת הַצָּלָה


הֵם מִסְתּוֹבְבִים

אֲחוּזֵי פַּעֲמוֹנֵי עֲנָק

הַמַּחְרִישִׁים לְלֹא הֶרֶף

זוֹעֲקִים זְעָקוֹת מְעַנּוֹת

שֶׁנֶּחְצְבוּ הַיְשֵׁר

מִתְּהוֹם הַצְּלָלִים


אֶת מַשְׁבְּרֵי יַלְדוּתָם הַקּוֹדַחַת

הֵם יְסַפְּרוּ לְכָל הֶחָפֵץ

אַךְ אָנוּ נֶאֱטֹם אָזְנֵינוּ מִשְּׁמֹעַ

נִתְרַכֵּז בְּמַסֵּכַת הַצְּלָלִים

וּנְשַׁכְנֵעַ עַצְמֵנוּ לְהַאֲמִין

שֶׁזּוֹהִי הַמְּצִיאוּת

עֲבוּרָם

עֲבוּרֵנוּ

וְהֵם יוֹסִיפוּ לִכְאֹב

לְהִתְעַנּוֹת בְּיִסּוּרֵי נֶפֶשׁ

שֶׁאֵין אִישׁ מֵבִין בִּלְתָּם

לְהִתְהַפֵּךְ בַּמִּטָּה לְלֹא הֶרֶף

לְנַסּוֹת לְהַטְבִּיעַ אֶת כְּאֵבָם

וְאֶת יְגוֹנָם בְּמֵי קוֹלְחִין

בְּזֻהֲמַת הַבְּרִיחָה וְהָרֶפֶשׁ

חֲדוּרֵי כְּאֵב

חֲדוּרֵי רְדִיפָה

סְמַרְטוּטֵי אָדָם

חַיִּים

מֵתִים.


וואו!!!תמימלה..?
מטורף, אין לי מה לומר, פשוט מטורף!!
וואוהולך דרכים

זה פשוט וואו. שיר חזק מאוד, כואב מאוד

תודה על התגובהזכרושיצאנולרקודאחרונה
מעריך🙏
תודה רבה 🙏זכרושיצאנולרקוד
יפה מאדoo
2 השירים
תודה רבהזכרושיצאנולרקוד

לאונפר לא שלי, אלא של סטרומאה הגאון (פאפאוטאיי, פורמידבלה ואחרים)

בעיני היוצר הכי גדול שחי כיום. שווה לחפש את השיר עם תרגום

התקשר לי מאוד למה שכתבתי. (לפעמים אני מעלה

את מה שכתבתי עם השיר של שלומי סרנגה "מקום אחר"

גם התחבר לי מאוד)


שאלת השאלותשפוי

היי לכולם, שאלה קטנה לכותבים שכאן,

כשאתם מרגישים שיש לכם רעיון מעולה בראש אבל המילים פשוט לא יוצאות על הדף, מה הדרך הכי טובה שלכם לשחרר את התקיעות הזו? 

אשמח לשמוע רעיונות או טיפים, כמובן שאפשר גם בפרטי כדי לא להעמיס כאן או סתם אם לא בא לכם לחשוף לכולם. 

תודה רבה!

מה שאני עושה זה ככהחתול זמני

ראשית אני שואל את עצמי: על מה אני רוצה לכתוב? מה מפריע לי? מה הסיפור שאני רוצה לספר? האם יש לי כמה סצנות בראש (גם אם נפרדות)? איך אפשר לחבר ביניהן?

 

גם אני בוחר כמה מילים מנחות שתלווינה אותי במהלך השיר (אני כותב כמעט רק שירה אבל גם בסיפורים קצרים אני משתמש באותה שיטה), מין "עולם קטן" של מילים

 

ואז מנסה להתחיל לחבר ביניהן

 

אני גם אוהב לכתוב בצד את האלפבי"ת כדי שיהיה לי יותר קל לחרוז / למצוא מילים עם מצלול מתאים

אצלי, אני חושבת על זה. יום ועוד יום, ומנסה בראשנחלת

כל מיני צירופים. אם יש משהו שמתחרז לי או רעיון שעולה בדעתי ואני חוששת לשכוח,

אני כותבת אותו על דף.  ולפעמים כותבת קודם על הדף, בוחנת, משנה פה ושם,

ומעלה אותו.

 

למשל, עכשיו יש לי, בס"ד, סיפור בחרוזים כמעט שלם אבל חלק ממנו פשוט לא

מסתדר לי. אז אני "הולכת" איתו עוד קצת, או כותבת את הסיפור לעצמי ומנסה

שוב...לפעמים כשזה לא הולך בשום פנים, אני מבינה שאני אולי צריכה פשוט

להשמיט את הרעיו, שבראש הוא נחמד, אבל המילים לא רוצות להתחבר, להתחרז,

בשום אופן...

 

וזה מביא אותי למסקנה שהכל מהקב"ה. הכל! בערב אחד, מזמן, עלו לי

פתאום כחמישה שירי ילדים, כך, לפני השינה. הם פשוט באו...

 

וכשהשם לא רוצה, לא יעזור שום דבר.

 

דיברתי כל כך הרבה על עצמי, סליחה. אני מציעה לך לכתוב את הרעיון

שלך, בצורה גולמית וגסה. פשוט לשפוך על הנייר מה שבא. ולאט לאט,

לעשות סדר בגולמיות הזו. מעט מעט. וסבלנות. לפעמים זה יכול לקחת

זמן. לא להתעקש . לא ללכת בכוח. לתת לדברים להסתדר בקצב שלהם;

לתת לקב"ה מקום להיכנס, להשתתף....לא לאנוס את זה...

כמו שמדוושים על אופניים ועוזבים - את זה שמעתי בקשר למאמץ

בלימוד תורה; אתה עושה ככל יכולתך, אבל לא בכוח, וזה, בעז"ה

יבוא מעצמו.

 

אגב, גם בציור , כך למדתי, זה כך: לא מתחילים בפרטים, אלא כמו

פסל שבתחילה לוקח גוש גולמי ומסתת אותו לאט לאט.

 

אולי כדאי לך לכתוב אנקדוטות קטנות. של יום יום. כמו שמשרבטים

בפנקס. משהו קל. לא צריך משהו גרנדיוזי.

 

בהצלחה!

 

גם קריאה של ספרות איכותית ולא "זבלית" - עוזר לפתח

מודעות וטעם טוב.

 

וואו, באמת שאלה קשה...תמימלה..?

אני גם אשמח לשמוע טיפים😅

האמת שאני רואה את הכתיבה מאוד בתור תחביב, וזה גם מצליח לי רק כשאני לא מכריחה את עצמי לכתוב, סתם לדוגמא, אתמול היו בדיוק 12 שנה לאירוע של שלושת הנערים הי"ד ורציתי לכתוב משהו, ניסיתי ופשוט לא הלך לי, אז פשוט הרגעתי את עצמי, אמרתי שיש לי זמן ועכשיו אני הולכת עם זה בראש(קצת כמו ש@נחלת כתבה) ומקווה שאצליח לכתוב, וגם אם לא-לא נורא...

כשאני כן חייבת לכתוב משהו במיידי אני פשוט כותבת הרבה מאוד פעמים עד שיוצא משהו טוב, זה לא נחמד ואני לא נהנית מזה ולרוב זה גם לא יוצא טוב מאוד אבל אם חייבים ואין ברירה....

בקיצור, אני יודעת על עצמי שכשאומרים לי לכתוב על משהו מסויים-אני לא מצליחה וזה די תלוי רק במצב רוח הנכון וכזה...

כתיבה זורמת חופשיתמשה

ואם לא, אז לא. מנחש שאם הייתי עיתונאי או כותב אחר לפרנסתי אז הייתי פועל אחרת.

עיקר השימוש שלי בכתיבה זו כתיבה רגשית. ושם הצורך קצת אחר.


(כתבתי כתבה ש'התפוצצה' בסוף שבוע שעבר, אבל אם לא אז לא נורא).

ואולי גם לפרק את זה, משהו קטן ששייך לרעיוןנחלת

פשוט לזרוק אותו על הנייר כמו איזה גוש בוץ (לא מהכיוון השלילי, אלא גולמי כזה לפני שצרים ממנו קציצות....)

עוד משהו קטן שמתקשר עם הרעיון ועוד אחד....לא צריך להיות מובנה לפי הסדר וכו', אפשר לכתוב סתם

כך, ואחר כך לעשות שם סדר. כשאפשר)

נכון. מסכימהShandy
תודה רבה לכולם על הטיפים!שפוי

'כולם' - אמנם כתוב בלשון זכר אך מופנה לשני המינים ;)

דבר נוסף והכי חשובנחלת

להיות אותנטי. לא להשתמש במילים וביטויים גבוהים כי נראה לך שזה יפה.

להיות אמיתי. ממש. לא להתייפיף,  שיהיה סלנג אבל שיהיה אמיתי;

להוריד את כל המיותר ולכתוב פשוט. כמו שמתאים לך. ללא יומרות.

ואז, דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב.

 

אפשר לראות כתיבה אמיתית אצל תמימה'לה (בפרוזה) ואצל

מגיבה נוספת שאיני מוצאת כרגע את תגובתה. סיפור פשוט

במובן הטוב של העניין. בלי התחכמויות לשוניות-ספרותיות.

 

כמובן, שאם הדרך שלך היא מילים של בית מרקחת וזה

לגמרי אתה, לאורך כל הכתיבה - זה בסדר.

 

הכוונה לא לכתוב למשל: תמהני במרום הייתי רוצה לדעת -

זה בסדר. בכל זאת, אנו כותבים ולא מדברים.

 

אלא יותר מכך. לעשות מאמץ מיוחד כדי שהדברים

ייראו יפה במיוחד, מילים גבוהות.

 

מקווה שהבנת.

 

בהצלחה רבה!

 

 

במרום - טעות. התכוונתי:במקום.נחלת
את יודעת שאת יכולה לערוך הודעה שכתבת?נקדימון
אם עדיין לא הגיבו עליה את יכולה לערוך אותה
תודה! איך?נחלת
הלחצן של 3 פסים שיש בצד שמאלנקדימון
יש שם "עריכה".
תודה רבה!נחלתאחרונה
יאא, תודה🥹🥰תמימלה..?

ממש מחמיא לקרוא את זה, ועוד שזה הגיע בעקיפין כזה😅

תודה רבה🙏🥰

כלומר, לא לעשות מאמץ מעל איך שאתה,מאמץ מזוייף.נחלת
אמנם כבר כבר קצת זמן אבל נראלי שעדיין רלוונטי...תמימלה..?

רציתי לכתוב משו על שלושת הנערים שנרצחו לפני שתים עשרה שנה, לא הצלחתי ואז @שפוי עזר לי...

אז זה של שנינו...

"חטפו אותי" הוא לחש,

והזעקה נבלעה בתוך הרעש.

"תוריד את הראש" פקד הקול האכזרי,

והוא לחש בשקט "הושיעני, אלוקי צורי".

ובבית הפתעה, פחד ומבוכה,

חשש ודאגה,

מה שלום הבן היקיר

שכבר שעות לא בא...

אז מתקשרים למשטרה

ולא מקבלים תשובה

וכך במשך ימים ארוכים,

אבל אולי ישנה עוד תקווה....

תקווה שהוא יחזור,

יחזור כמו גיבור,

שלא נהיה גם חלק ממשפחות השכול...

ושנמצא את הכח לעמוד ולסבול...

והאחדות הזו של עם ישראל,

נותנת כוחות,

להתפלל

ולעבור את כל התלאות...

אז כשמגיעה המרה שבבשורות,

כשלא מפסיקות לרדת הדמעות,

כשצועדים אחרי המיטות-

אין מילה,

רק תפילה,

בקשה לנחמה,

לחיבוק באהבה,

של אבא שבשמיים,

שנשאר איתנו עדיין

שממשיך להחזיק לנו את הידיים

ולא עוזב אותנו לעולם,

וגם כשלא הכל מושלם...

מטלטלזיויק
אירוע נורא... הי"ד 
אני זוכר את הסיפור הכואב הזה.משהאחרונה

אולי יעניין אותך