זואולוגי...

מדבר יותר על השיקולים ההלכתיים תורניים.

הרעיון שאמרת יפה, שמא יזכה לקיים מצווה מדאורייתא.

למרות שכמדומני שגם בלי פתיל תכלת הוא מקיים דאורייתא, לא? אחרת איך היינו מעזים ללכת בבגד ד' כנפות בפתילים ללא תכלת?

אולי אפשר לומר שאם יזכה יהדר.

אבל ראיתי שהיו שהטילו בזה דופי, לא זוכר את הטעמים, לכן יכול להיות שאם זה לא התכלת יש קצת פחות הידור בדבר, ואז כן מפסידים קצת

אם הבנתי נכון "אניוהוא" אומר שלכל הדעות גם אם אין תכלת יש מצווה.

ואתה לא הבנת שלזה הוא התכוון, וזה בערך מה שגם אתה אמרת

דאורייתא (לגבי הקשר הראשון, במקרה שנפרם, וחיוב בביטול מצוות עשה וכל מה שמסביב).

בכל אופן זה בוודאי לא מדרבנן אחרת איך היינו יוצאים ידי חובה מול ביטול מצוות עשה דאורייתא?

מ"ד כזה, עדיין השאלה בעינה. איך מצווה דרבנן תפתור עשה דאורייתא?

האם כשפתיל אחד צבוע אין חשש שחסר לו פתיל אחד לבן?

לגבי זה לא עיינתי מספיק

בתגובה גם ל @@סתם 1...

בס"ד

יש דין של ""הכנף" - מין כנף" שאומר שהחוטים צריכים להיות בצבע הבגד. אמנם זה רק לכתחילה, אבל אי אפשר לומר שאין מה להפסיד.

מעבר לכך, כפי שר' חיים קנייבסקי נוהג לענות לטוענים בפניו את טענת ה"אם לא יועיל לא יזיק" - אז תצבע גם בדם של חמור. חייבים לברר קודם האם יש פה ספק ומה צדדיו, או שיש משהו ודאי ומהו.

בס"ד

נגיד לימוד הסוגיא גמרא-רש"י, תחילת פרק התכלת במנחות. אחרי יהיה רעיון טוב להתקדם לראשונים ופוסקים.

אני מבין טוב מאוד את כל מה שאני אומר, ולמען הסר ספק יש לי תכלת בציצית. אבל לא בגלל שיקולי ממה-נפשך תמוהים, ולא בגלל החרדה מכל מה שמריח, באמת או בדמיון, גלות; אלא פשוט מהסיבה המפתיעה שלדעתי זו התכלת.

עכשיו, אני מקווה שברור שגם מי שהולך בדרך מסויימת ראוי שינסה להבין לעומק גם את הדרך האחרת, ואפשר להתחיל בדיון תכלס.

אני הבאתי משהו בשם הרב קנייבסקי כי שמעתי אותו מהרב שלי בשם הרב קנייבסקי. אם זה נאמר על ידי החזו"א, אחלה. זה טיעון אמיתי באותה מידה גם אם אני המצאתי אותו.

אם זה נראה לך מוזר, אתה חייב לזכור שזה לא מקרה (יבואו ויאמרו 'השגוחה') שההלכה מציגה קו פחות או יותר אחיד בכל קהילות ישראל מתימן בדרום וקוצ'ין במזרח ועד פינלנד בצפון ומרוקו במערב. והיא שלא משנים כלום אם זה לא ברור לנו. אם כל מרא דאתרא בכל דור היה פוסק להלכה כל חידוש שלו בגמרא או במציאות לא היינו מוצאים היום את ידינו ואת רגלינו ובכל עדה העדות האחרות היו נחשבות פסולות חיתון, שחיטתן נבלות וטרפות וכן הלאה. ומספיק לראות את התסבוכות שכן קיימות היום כדי לתת כיוון למה היה עלול להתרחש (שאלות מסוג: יהדותם של יוצאי אתיופיה, חלקים מיוצאי קוצ'ין, כשרות קידושין שהיו בגאורגיה וכו').

בס"ד

מעצבן אותי כשאנשים בורחים לשטויות.

אתה מוזמן להסביר מה שנראה לך שלא הבנתי, אני יכול להוסיף שאת המשפט שכתבת עכשיו בהחלט לא הבנתי.

(עקב ההודעה שקודם הרגשתי צורך לפרוט "ברחל בתך הקטנה", אבל בהחלט יש גם צד שפשוט נהנתי לכתוב)

אליהן הכוונה הייתה לפוסקים מפורסמים בני ימינו

אתם מדברים לי פה בעילומי שמות חח

@קמנו ונתעודד @ארץ השוקולד

ולא משנה לי רוב, אני לא פוסק פה...

רוצה להכיר את הסוגיא למקרה שמישהו ישאל אותי ואוכל לענות לו מה דעת רבותיו.

גם הדיון הצדדי נחמד, רק צריך עוד קצת

ואם גרמתי לך ללמוד... הרווחתי

וברצינות, מחילה על הטרחה, חשבתי שזה ברור ב"מאמר הלכתי", אבל כנראה שכתבתי בחופזה.

כי כשאני מסתכל על זה עכשיו זה ממש לא ברור

זה פשוט היה המשך לדיון בשרשור אחר שביקשתי את זה מ@קמנו ונתעודד

עדיין נשארתי ברושם שהייתי בו לפני...

אתה יכול לקשר איכשהו או לצלם את התשובה של הרב ליאור שהוא מחייב?

אני מרגיש עצלן

@ארץ השוקולד, הוא לא כותב שחובה פה

פשוט לא ראיתי אף אחד שכותב שחייב (אולי נראה מחר את דעת הרב ליאור).

אם זה היה ודאי, כולם היו חייבים

בס"ד

אבל מוסכם על כולם, יש שאלה על האופן שבו זה אמור להתבצע - לבן או צבע הבגד/הכנף.

נראה לי כבר בעמוד הראשון בפרק התכלת.

בס"ד

א. מצב הראיות.

ב. מידת הוודאות הנדרשת כדי לפעול.

ג. רלוונטיות הדיון בראיות.

שלוש השאלות נתונות במחלוקת. הדברים שלך הם ניסוח קצת מוטה לשאלה השלישית, ותתפלא, אבל יש פוסקים רציניים שענו לשאלה הזאת ב'לא' רבתי.

בס"ד

בגלל שיש שתי השאלות הנוספות, ואני בכלל לא בטוח ששיטתו של ר' חיים קנייבסקי נובעת מהנקודה הזאת דווקא.

בס"ד

ועוד יותר כשהוא מקיף רבנים שטוענים לטעמים אחרים.

והרב קנייבסקי אומר את מה שהחזון אי"ש אומר כי הוא היה דוד שלו והוא, אביו הקדוש, והחזון אי"ש בעלי שיטה כמעט אחידה בפסיקה...

החזון אי"ש ושיטתו לא תלמידי הגר"א ממש...

ותלמיד. ברור שהם לא יהיו שונים...

התכוונתי לרב קוק והחזון אי"ש. הרב קוק הוא גר"א עד הסוף.

החזון אי"ש, לא.

כי אני מניח שהוא לא פוסק במליון אחוז כמו החזון אי"ש.

אבל מכל הפסיקות שראיתי הוא מתבטל לגמרי לפסיקות החזון אי"ש.

לא נתקלתי במקרה שלא... הוא תלמיד מובהק של דודו ושל אביו הגדולים

הלכתית... והכוונה היא בדינים במקור.

אני לא חושב שיש תלמיד של הרב קוק (כלומר ממש דור אחרי דור) ש"מתיר" לנשים להתגייס וכדומה. כל אלה הם סרוגים שלמדו מרבנים אחרים... דיברנו על זה (בוא לא נפתח את זה פה כי זה יצור בלאגן)

כדי שלא להכניס בטעות את האצבעות לבין האבנים שהוא דן כקרקע של הר הבית...

אז לא יודע מי מתיר ואם זה נכון...

תנועות מעורבות מי התיר מתלמידי הרב קוק? הרב נריה רצה לעזוב את התפקיד שלו בגלל דברים כאלה והתייעץ על זה עם הרבי מליובאוויטש שאמר לו להשאר ולהלחם מבפנים (ראיתי את זה לפני יומיים). לא מכיר מישהו אחר שהתעסק בזה אפילו

גם מצד שורשי הנשמות וכו' וגם לאור העובדה שתמצא מעט מחלוקות בין רבנים לתלמידים בתקופת התנאים. גם אצל האמוראים שיש הרבה התקפתות יש פחות הכרעות שונות

מחלוקות קטנות בדינים זה שונה ממחלוקת כזאת גדולה בקדושת הר הבית, וזה דבר לא מצוי כל-כך.

אגב גם רש"י חלק על רבותיו, לאו דווקא להלכה, במקרים נדירות וכתב את זה בגמרא למש"ל.

לא הבנתי מה הדוגמא מהרב עובדיה והרב בן ציון? הרב בן ציון היה פרסי, הרב עובדיה היה עיראקי שביטל את מנהגי הבן איש חי והלך אחרי מרן... הם היו בני אותו דור, לא רב ותלמיד אלא שני חברים שבאים מעולמות אחרים

על מציאות שכשאדם גדל אצל רב מסויים ההשקפה שלו תהיה, ברוב רובם המוחלט של המקרים, דומה מאוד להשקפתו.

קל וחומר בגדילה תורנית.

מחזיק מעצמי אדם מאוד עצמאי ועומד על דעתו, ועדיין רבותי שגידלו אותי מגיל צעיר דעתי היא דעתם כמעט אחד לאחד לכל הפחות בנושאי השקפה.

לא אומר שזה בהכרח עניין של השפעה שכלית כמו שזה עניין שורשי, נשמתי, שלא לחינם ה' שולח את האדם לרב הזה.

לא יודע לגבי הר הבית ותלמידי הרב קוק, אבל בבחינה שטחית זה קשה להבנה.

הרב עובדיה הוא פורץ דרך, זה דבר ידוע.

הרב בן ציון לא מהמוצא של ראשי ישיבת פורת יוסף, הוא מעולם לא היה צריך לפסוק כמותם (למרות שהשיטה קרובה מאוד)

בטומאות אחרות יש איסור גם בהר עצמו למיטב זכרוני. זה אחד הפרקים הראשונים במסכת כלים

יכול להעתיק מקור?

אני לא זוכר שראיתי מקום שכתוב בו במפורש שטומאת קרי בהר הבית יוצאת דופן מטמא מת בעזרה וכו'

לפי מה שאני רואה שם יש חילוק רק בין בעל קרי לשאר (וצ"ע קצת כי לא קראתי בישוב).

אבל אפילו בנבלה, זבים וכו' יש איסור כרת.

בכל אופן במצווה ע"ז כתוב כך:
"שומע אני בין מפניו בין מאחוריו והוא טמא יהיה חייב כרת תלמוד לומר (ויקרא יב-ד) ''ואל המקדש לא תבא''. ושם התבאר שדין יולדת ודין שאר טמאים שוים בזה".

אני מבין שהכוונה היא עשה, לא תעשה וכרת גם לגבי בעל קרי בעזרה, ובהר הבית כמו שאמרתם (לא ידעתי את החילוק הזה).

אצטרך ללמוד את זה כמו שצריך שיכנס טוב

לגבי האבנים באצבעות הכותל, רוב ככל הכותל מקביל לשטח שאינו הר הבית בכלל אלא ההרחבה של הורדוס, אני חושב שיש להם דין שונה לגמרי.

עריכה: דברי הרמב"ם ביד החזקה הלכות ביאת המקדש פרק שלישי במפורש כדעתכם:

ח הַטָּמֵא הַמְשֻׁלָּח מֵהַר הַבַּיִת אִם נִכְנַס עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג-יא) 'וְיָצָא מִחוּץ לַמַּחֲנֶה' זֶה מַחֲנֵה שְׁכִינָה (דברים כג-יא) 'וְלֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה' זֶה מַחֲנֵה לְוִיָּה. וְכֵן מְצֹרָע שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלַיִם לוֹקֶה. אֲבָל אִם נִכְנַס לִשְׁאָר הֶעָרִים הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג-מו) 'בָּדָד יֵשֵׁב' אֵינוֹ לוֹקֶה

יב טָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ בְּמֵזִיד עָנוּשׁ כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז-טז) 'וְאִם לֹא יְכַבֵּס וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ'. בְּשׁוֹגֵג מֵבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה-ב) 'אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא'. וְאֵין חַיָּבִין כָּרֵת אוֹ קָרְבָּן אֶלָּא מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וּלְפָנִים אוֹ עַל תּוֹסֶפֶת הָעֲזָרָה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה קְדֻשָּׁה גְּמוּרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ

לא אמרתי שלא, רק שאפשר להתפלפל ההפך, ובמקורות שהבאתי זה מפורש

על התכלת של רדזין " אם היה אפילו צל צילו של ספק שזה התכלת היו גדולי ישראל מטילים אותו".

לכן כיוון שעל התכלת של ארגמון כהה קוצים יש ראיות מאד חזקו, לדעתו החזון איש היה מטיל זאת. 

החזון איש היה איש הלכה. הוא כמעט לא עירב "השקפה" בפסיקה. לכן לדעתי יתכן מאד שהיה מטיל תכלת.  לעומת זאת הרב חיים קנייבסקי שליט"א לא פוסק הלכה כמעט, בודאי לא "חידושים". הוא פוסק בכל דבר כמפורש בספרי החזון איש, ועל ספריו כתוב שלא לסמוך עליו למעשה.

שהדיונון לא היה נראה לו נכון. וכן משמע שאפילו בספק תכלת החזו"א יצריך להטיל, ק"ו לארגמון שהוא ודאי או קרוב לוודאי.

אני לא אוהב את הנסיון הזה לכפות על רבנים דעות מסברות.

קח בחשבון שאילו הוא היה חי, בתור גדול שהבין בענייני העולם, יתכן והיה דוחה גם את הראיות המדעיות

לא זוכר מה ראיתי כשראיתי אותו, זה היה לפני שנים רבות ולא חשבתי על תכלת

יש לך מושג אם הוא סובר כך או גם מחייב להטיל תכלת?

אם כל-כך הרבה רבנים סוברים שזה התכלת ממש, למה הם לא פוסקים גם לחייב?

ניחא למי שלא פוסקים ככה כדי שלא להפיל על כולם חובה יקרה מאוד. אבל גם אז, הם צריכים למצוא איזה צד ספק כדי שיוכלו לא לחייב ככה, לא?

אם זה היה מוחלט היו חייבים לחייב

אבל מסברה אני אומר שיכול להיות שיש איזו דעה שאפשר להשאר בלבן גם בתקופת בית המקדש במקרה וידו של האדם לא משגת והוא רוצה בגד של ארבע כנפות... אולי זאת הסיבה

אני לא יודע למה, אבל התכלת הזה לא מתחבר לי יותר מדי... בכל מקרה מקווה לראות עוד דעות בנידון מגדולי זמנינו

השתמשתי פשוט בתקופה שברור שהיה בה תכלת

פשוט שבתקופה ההיא ודאי שהיה זיהוי נכון של התכלת.

זה עדיין לא מחייב, גם אם אלה ראיות חזקות

שאולי זה משו מהמשפחה הזאת.

בכל מקרה רוב ככל הפוסקים לא מחייבים, מאותה סיבה.

אני לא אשים תכלת מסיבות אחרות...

הוא הרב ליאור, ועדיין לא ראינו את זה בכתב...

לכן בוודאי הרוב לא מחייבים. גם אם הם מקבלים את הזיהוי (ויש המון שמקבלים את הזיהוי, על זה אין ספק. רק שכנראה לא בצורה מוחלטת)

מה מצחיק בזה?

בוודאי שאם הזיהוי ודאי אז חייב ללכת בתכלת

להטיל תכלת, ואין ללכת בבגד שחייב ציצית ללא תכלת.

אתה גם יכול להתקשר לרב ליאור שליט"א לשאול בעצמך. 

לרב טל יש שיעור על זה באתר של תורת החיים. גם בשו"ת שלו הדברים מפורשים, וכך גם שמעתי מתלמידים. 

בנוסף כך גם דעת הרב יצחק ברנד שליט"א. יש אתר של תלמידיו עם מאמריו ההלכתיים (הוא ת"ח גדול, שמחפש את האמת, וגם משלם על זה מחרי לפעמים).

של אגודת פתיל תכלת. מאד חשוב ומעניין. 

המאמרים גם בעד וגם לא( גם להם היה צריך לתת מקום...).

יש להם עוד ספר שמקבץ את המאמרים ההלכתים על התכלת, כמו מספר החוטים ועוד. אפשר דרך האתר  "פתיל תכלת"

אפשר ככה ליצור קשר עם הרב ליאור?

תודה על התשובה

הכוונה הייתה על דעות בני ימינו... את החלק הזה של הסוגיה למדתי פעם לא בעיון

האמת מעולם לא ניסיתי מצות רכות קנויות (בסדר הזה בע"ה פעם ראשונה),

אבל יצא לי לאפות מצות רכות, ובכן, צריך לשמרן בהקפאה ולשומן על הפלטה לחימום מעט לפני שאוכלים אותן ואז טעימות מאוד.

אלא שזמן קצר לאחר מכן הן מתקשות ונהפכות לדיקטים בלתי־ניתנים לאכילה (או עלולות להתעפש).

יוצא אפוא שלפני המצאת המקפיא, אפשר היה לאכול מצות רכות רק בליל הסדר, ואם רוצים לאכול בחול המועד, צריך לאפות אותן בפסח  עצמו, וידועות הבעיות שבזה.

חוץ מכמות המים במתכון, למיטב הבנתי, אין הבדל מהותי בין מצה קשה למצה הרכה הנפוצה שגם אותה מכינים דקה למדי (וגם בסוג הקמח. יש גם כמה תוצאות שונות שיכולות לצאת, יש כאלה יותר כמו לאפה יש כאלה שהן חצי־קשות)

יש כל־מיני הוכחות מהרמ"א שמצות רכות היו נהוגות באשכנז

והראייה הפשוטה ביותר, איך בדיוק עושים "כורך" אם לא עם מצה שיכולה לכרוך?

אלא שכבר נהגו בזה ואני מניח שיש בזה גם משהו סמלי לכן אין כל־כך מה להמציא את הגלגל מחדש

אני אישית חושב שזה מנהג טכני לחלוטין (אפשר לנסות להלביש עליו כל־מיני סברות הלכתיות שאינן קיימות) כי זה בול להוסיף עוד טיפונת מים

הבעיה של טריות המצות הרכות נפתרת.

והאם איפשהו כתוב בפוסקים שאשכנזי אסור לאכול מצות רכות?

לזכרוני ראיתי שהרב ליאור התיר, והרב אריאל אסר אלא אם כן יש לאשכנזי מסורת מובהקת המתירה. אבל לא בטוח

שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים אני מבטל אותם כדי שנמצא שמבטלן קודם חימוצן: (שו"ע ת"ס ה' ע"ש)

עקרונית אפשרי אבל לא נהוג כי זה בלגן ומכאן הגיעו לפתרון של המצות הקשות.

לא יודע אם ואיפה כתוב שלאשכנזים אסור לאכול מצות רכות.

המנהג הוא לא לאפות מצות בפסח, לא לא לאכול מצות רכות (אלא שהמצות הקשות הן הפתרון הטכני).

אין שום יתרון הלכתי למצות הקשות על־פני המצות הרכות של ימינו שהן דקות מאוד חוץ מזה שהן נותנות מענה לסוגיה של הטריות.

וכאמור היות וזה תלוי בכמות המים אז יש למעשה מנעד שלם (בתוך הפריכות יש קשות יותר יש קשות פחות גם בתוך הרכות יש רכות יותר יש כאלה שהן די קשות אבל לא פריכות).

מצות קשות כמובן נותנות מענה לבעיות לוגיסטיות ויותר קל לייצר אותן בייצור המוני.

מה שכן, האשכנזים מעדיפים לאכול מצות דקות יחסית, ויכול להיות שיש בזה יתרון מבחינת אפייה והחמצה כו' אבל אין בהכרח קשר בין דקות לרכות.

לפחות המצות הרכות הטובות.

על מחבת שמיועדת לפסח, עם קמח למצות

אור ישראל - נא - (page 137 of 257)

דינים נוספים במצות - פניני הלכה

ולעומת זאת

מצות רכות לאשכנזים - הרב אבינר

מתישהו במאתיים שנה האחרונות התחילו עם זה כי זה היה רעיון טוב (לוגיסטית ומבחינת טעם). יכול להיות שאם היה מקפיא לא היו ממציאים את זה, אבל עכשיו שהמציאו ויש לזה כנראה גם יתרונות הלכתיים, אפשר להתלבט האם זה בגדר מנהג

כמו כן אשכנז ראשי תיבות 'אין שאלות ככה נוהגים זהו'

והשאלה אם מצות רכות קפואות טעימות בחולהמועד

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.