זואולוגי...

מדבר יותר על השיקולים ההלכתיים תורניים.

הרעיון שאמרת יפה, שמא יזכה לקיים מצווה מדאורייתא.

למרות שכמדומני שגם בלי פתיל תכלת הוא מקיים דאורייתא, לא? אחרת איך היינו מעזים ללכת בבגד ד' כנפות בפתילים ללא תכלת?

אולי אפשר לומר שאם יזכה יהדר.

אבל ראיתי שהיו שהטילו בזה דופי, לא זוכר את הטעמים, לכן יכול להיות שאם זה לא התכלת יש קצת פחות הידור בדבר, ואז כן מפסידים קצת

אם הבנתי נכון "אניוהוא" אומר שלכל הדעות גם אם אין תכלת יש מצווה.

ואתה לא הבנת שלזה הוא התכוון, וזה בערך מה שגם אתה אמרת

דאורייתא (לגבי הקשר הראשון, במקרה שנפרם, וחיוב בביטול מצוות עשה וכל מה שמסביב).

בכל אופן זה בוודאי לא מדרבנן אחרת איך היינו יוצאים ידי חובה מול ביטול מצוות עשה דאורייתא?

מ"ד כזה, עדיין השאלה בעינה. איך מצווה דרבנן תפתור עשה דאורייתא?

האם כשפתיל אחד צבוע אין חשש שחסר לו פתיל אחד לבן?

לגבי זה לא עיינתי מספיק

בתגובה גם ל @@סתם 1...

בס"ד

יש דין של ""הכנף" - מין כנף" שאומר שהחוטים צריכים להיות בצבע הבגד. אמנם זה רק לכתחילה, אבל אי אפשר לומר שאין מה להפסיד.

מעבר לכך, כפי שר' חיים קנייבסקי נוהג לענות לטוענים בפניו את טענת ה"אם לא יועיל לא יזיק" - אז תצבע גם בדם של חמור. חייבים לברר קודם האם יש פה ספק ומה צדדיו, או שיש משהו ודאי ומהו.

בס"ד

נגיד לימוד הסוגיא גמרא-רש"י, תחילת פרק התכלת במנחות. אחרי יהיה רעיון טוב להתקדם לראשונים ופוסקים.

אני מבין טוב מאוד את כל מה שאני אומר, ולמען הסר ספק יש לי תכלת בציצית. אבל לא בגלל שיקולי ממה-נפשך תמוהים, ולא בגלל החרדה מכל מה שמריח, באמת או בדמיון, גלות; אלא פשוט מהסיבה המפתיעה שלדעתי זו התכלת.

עכשיו, אני מקווה שברור שגם מי שהולך בדרך מסויימת ראוי שינסה להבין לעומק גם את הדרך האחרת, ואפשר להתחיל בדיון תכלס.

אני הבאתי משהו בשם הרב קנייבסקי כי שמעתי אותו מהרב שלי בשם הרב קנייבסקי. אם זה נאמר על ידי החזו"א, אחלה. זה טיעון אמיתי באותה מידה גם אם אני המצאתי אותו.

אם זה נראה לך מוזר, אתה חייב לזכור שזה לא מקרה (יבואו ויאמרו 'השגוחה') שההלכה מציגה קו פחות או יותר אחיד בכל קהילות ישראל מתימן בדרום וקוצ'ין במזרח ועד פינלנד בצפון ומרוקו במערב. והיא שלא משנים כלום אם זה לא ברור לנו. אם כל מרא דאתרא בכל דור היה פוסק להלכה כל חידוש שלו בגמרא או במציאות לא היינו מוצאים היום את ידינו ואת רגלינו ובכל עדה העדות האחרות היו נחשבות פסולות חיתון, שחיטתן נבלות וטרפות וכן הלאה. ומספיק לראות את התסבוכות שכן קיימות היום כדי לתת כיוון למה היה עלול להתרחש (שאלות מסוג: יהדותם של יוצאי אתיופיה, חלקים מיוצאי קוצ'ין, כשרות קידושין שהיו בגאורגיה וכו').

בס"ד

מעצבן אותי כשאנשים בורחים לשטויות.

אתה מוזמן להסביר מה שנראה לך שלא הבנתי, אני יכול להוסיף שאת המשפט שכתבת עכשיו בהחלט לא הבנתי.

(עקב ההודעה שקודם הרגשתי צורך לפרוט "ברחל בתך הקטנה", אבל בהחלט יש גם צד שפשוט נהנתי לכתוב)

אליהן הכוונה הייתה לפוסקים מפורסמים בני ימינו

אתם מדברים לי פה בעילומי שמות חח

@קמנו ונתעודד @ארץ השוקולד

ולא משנה לי רוב, אני לא פוסק פה...

רוצה להכיר את הסוגיא למקרה שמישהו ישאל אותי ואוכל לענות לו מה דעת רבותיו.

גם הדיון הצדדי נחמד, רק צריך עוד קצת

ואם גרמתי לך ללמוד... הרווחתי

וברצינות, מחילה על הטרחה, חשבתי שזה ברור ב"מאמר הלכתי", אבל כנראה שכתבתי בחופזה.

כי כשאני מסתכל על זה עכשיו זה ממש לא ברור

זה פשוט היה המשך לדיון בשרשור אחר שביקשתי את זה מ@קמנו ונתעודד

עדיין נשארתי ברושם שהייתי בו לפני...

אתה יכול לקשר איכשהו או לצלם את התשובה של הרב ליאור שהוא מחייב?

אני מרגיש עצלן

@ארץ השוקולד, הוא לא כותב שחובה פה

פשוט לא ראיתי אף אחד שכותב שחייב (אולי נראה מחר את דעת הרב ליאור).

אם זה היה ודאי, כולם היו חייבים

בס"ד

אבל מוסכם על כולם, יש שאלה על האופן שבו זה אמור להתבצע - לבן או צבע הבגד/הכנף.

נראה לי כבר בעמוד הראשון בפרק התכלת.

בס"ד

א. מצב הראיות.

ב. מידת הוודאות הנדרשת כדי לפעול.

ג. רלוונטיות הדיון בראיות.

שלוש השאלות נתונות במחלוקת. הדברים שלך הם ניסוח קצת מוטה לשאלה השלישית, ותתפלא, אבל יש פוסקים רציניים שענו לשאלה הזאת ב'לא' רבתי.

בס"ד

בגלל שיש שתי השאלות הנוספות, ואני בכלל לא בטוח ששיטתו של ר' חיים קנייבסקי נובעת מהנקודה הזאת דווקא.

בס"ד

ועוד יותר כשהוא מקיף רבנים שטוענים לטעמים אחרים.

והרב קנייבסקי אומר את מה שהחזון אי"ש אומר כי הוא היה דוד שלו והוא, אביו הקדוש, והחזון אי"ש בעלי שיטה כמעט אחידה בפסיקה...

החזון אי"ש ושיטתו לא תלמידי הגר"א ממש...

ותלמיד. ברור שהם לא יהיו שונים...

התכוונתי לרב קוק והחזון אי"ש. הרב קוק הוא גר"א עד הסוף.

החזון אי"ש, לא.

כי אני מניח שהוא לא פוסק במליון אחוז כמו החזון אי"ש.

אבל מכל הפסיקות שראיתי הוא מתבטל לגמרי לפסיקות החזון אי"ש.

לא נתקלתי במקרה שלא... הוא תלמיד מובהק של דודו ושל אביו הגדולים

הלכתית... והכוונה היא בדינים במקור.

אני לא חושב שיש תלמיד של הרב קוק (כלומר ממש דור אחרי דור) ש"מתיר" לנשים להתגייס וכדומה. כל אלה הם סרוגים שלמדו מרבנים אחרים... דיברנו על זה (בוא לא נפתח את זה פה כי זה יצור בלאגן)

כדי שלא להכניס בטעות את האצבעות לבין האבנים שהוא דן כקרקע של הר הבית...

אז לא יודע מי מתיר ואם זה נכון...

תנועות מעורבות מי התיר מתלמידי הרב קוק? הרב נריה רצה לעזוב את התפקיד שלו בגלל דברים כאלה והתייעץ על זה עם הרבי מליובאוויטש שאמר לו להשאר ולהלחם מבפנים (ראיתי את זה לפני יומיים). לא מכיר מישהו אחר שהתעסק בזה אפילו

גם מצד שורשי הנשמות וכו' וגם לאור העובדה שתמצא מעט מחלוקות בין רבנים לתלמידים בתקופת התנאים. גם אצל האמוראים שיש הרבה התקפתות יש פחות הכרעות שונות

מחלוקות קטנות בדינים זה שונה ממחלוקת כזאת גדולה בקדושת הר הבית, וזה דבר לא מצוי כל-כך.

אגב גם רש"י חלק על רבותיו, לאו דווקא להלכה, במקרים נדירות וכתב את זה בגמרא למש"ל.

לא הבנתי מה הדוגמא מהרב עובדיה והרב בן ציון? הרב בן ציון היה פרסי, הרב עובדיה היה עיראקי שביטל את מנהגי הבן איש חי והלך אחרי מרן... הם היו בני אותו דור, לא רב ותלמיד אלא שני חברים שבאים מעולמות אחרים

על מציאות שכשאדם גדל אצל רב מסויים ההשקפה שלו תהיה, ברוב רובם המוחלט של המקרים, דומה מאוד להשקפתו.

קל וחומר בגדילה תורנית.

מחזיק מעצמי אדם מאוד עצמאי ועומד על דעתו, ועדיין רבותי שגידלו אותי מגיל צעיר דעתי היא דעתם כמעט אחד לאחד לכל הפחות בנושאי השקפה.

לא אומר שזה בהכרח עניין של השפעה שכלית כמו שזה עניין שורשי, נשמתי, שלא לחינם ה' שולח את האדם לרב הזה.

לא יודע לגבי הר הבית ותלמידי הרב קוק, אבל בבחינה שטחית זה קשה להבנה.

הרב עובדיה הוא פורץ דרך, זה דבר ידוע.

הרב בן ציון לא מהמוצא של ראשי ישיבת פורת יוסף, הוא מעולם לא היה צריך לפסוק כמותם (למרות שהשיטה קרובה מאוד)

בטומאות אחרות יש איסור גם בהר עצמו למיטב זכרוני. זה אחד הפרקים הראשונים במסכת כלים

יכול להעתיק מקור?

אני לא זוכר שראיתי מקום שכתוב בו במפורש שטומאת קרי בהר הבית יוצאת דופן מטמא מת בעזרה וכו'

לפי מה שאני רואה שם יש חילוק רק בין בעל קרי לשאר (וצ"ע קצת כי לא קראתי בישוב).

אבל אפילו בנבלה, זבים וכו' יש איסור כרת.

בכל אופן במצווה ע"ז כתוב כך:
"שומע אני בין מפניו בין מאחוריו והוא טמא יהיה חייב כרת תלמוד לומר (ויקרא יב-ד) ''ואל המקדש לא תבא''. ושם התבאר שדין יולדת ודין שאר טמאים שוים בזה".

אני מבין שהכוונה היא עשה, לא תעשה וכרת גם לגבי בעל קרי בעזרה, ובהר הבית כמו שאמרתם (לא ידעתי את החילוק הזה).

אצטרך ללמוד את זה כמו שצריך שיכנס טוב

לגבי האבנים באצבעות הכותל, רוב ככל הכותל מקביל לשטח שאינו הר הבית בכלל אלא ההרחבה של הורדוס, אני חושב שיש להם דין שונה לגמרי.

עריכה: דברי הרמב"ם ביד החזקה הלכות ביאת המקדש פרק שלישי במפורש כדעתכם:

ח הַטָּמֵא הַמְשֻׁלָּח מֵהַר הַבַּיִת אִם נִכְנַס עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג-יא) 'וְיָצָא מִחוּץ לַמַּחֲנֶה' זֶה מַחֲנֵה שְׁכִינָה (דברים כג-יא) 'וְלֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה' זֶה מַחֲנֵה לְוִיָּה. וְכֵן מְצֹרָע שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלַיִם לוֹקֶה. אֲבָל אִם נִכְנַס לִשְׁאָר הֶעָרִים הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג-מו) 'בָּדָד יֵשֵׁב' אֵינוֹ לוֹקֶה

יב טָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ בְּמֵזִיד עָנוּשׁ כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז-טז) 'וְאִם לֹא יְכַבֵּס וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ'. בְּשׁוֹגֵג מֵבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה-ב) 'אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא'. וְאֵין חַיָּבִין כָּרֵת אוֹ קָרְבָּן אֶלָּא מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וּלְפָנִים אוֹ עַל תּוֹסֶפֶת הָעֲזָרָה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה קְדֻשָּׁה גְּמוּרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ

לא אמרתי שלא, רק שאפשר להתפלפל ההפך, ובמקורות שהבאתי זה מפורש

על התכלת של רדזין " אם היה אפילו צל צילו של ספק שזה התכלת היו גדולי ישראל מטילים אותו".

לכן כיוון שעל התכלת של ארגמון כהה קוצים יש ראיות מאד חזקו, לדעתו החזון איש היה מטיל זאת. 

החזון איש היה איש הלכה. הוא כמעט לא עירב "השקפה" בפסיקה. לכן לדעתי יתכן מאד שהיה מטיל תכלת.  לעומת זאת הרב חיים קנייבסקי שליט"א לא פוסק הלכה כמעט, בודאי לא "חידושים". הוא פוסק בכל דבר כמפורש בספרי החזון איש, ועל ספריו כתוב שלא לסמוך עליו למעשה.

שהדיונון לא היה נראה לו נכון. וכן משמע שאפילו בספק תכלת החזו"א יצריך להטיל, ק"ו לארגמון שהוא ודאי או קרוב לוודאי.

אני לא אוהב את הנסיון הזה לכפות על רבנים דעות מסברות.

קח בחשבון שאילו הוא היה חי, בתור גדול שהבין בענייני העולם, יתכן והיה דוחה גם את הראיות המדעיות

לא זוכר מה ראיתי כשראיתי אותו, זה היה לפני שנים רבות ולא חשבתי על תכלת

יש לך מושג אם הוא סובר כך או גם מחייב להטיל תכלת?

אם כל-כך הרבה רבנים סוברים שזה התכלת ממש, למה הם לא פוסקים גם לחייב?

ניחא למי שלא פוסקים ככה כדי שלא להפיל על כולם חובה יקרה מאוד. אבל גם אז, הם צריכים למצוא איזה צד ספק כדי שיוכלו לא לחייב ככה, לא?

אם זה היה מוחלט היו חייבים לחייב

אבל מסברה אני אומר שיכול להיות שיש איזו דעה שאפשר להשאר בלבן גם בתקופת בית המקדש במקרה וידו של האדם לא משגת והוא רוצה בגד של ארבע כנפות... אולי זאת הסיבה

אני לא יודע למה, אבל התכלת הזה לא מתחבר לי יותר מדי... בכל מקרה מקווה לראות עוד דעות בנידון מגדולי זמנינו

השתמשתי פשוט בתקופה שברור שהיה בה תכלת

פשוט שבתקופה ההיא ודאי שהיה זיהוי נכון של התכלת.

זה עדיין לא מחייב, גם אם אלה ראיות חזקות

שאולי זה משו מהמשפחה הזאת.

בכל מקרה רוב ככל הפוסקים לא מחייבים, מאותה סיבה.

אני לא אשים תכלת מסיבות אחרות...

הוא הרב ליאור, ועדיין לא ראינו את זה בכתב...

לכן בוודאי הרוב לא מחייבים. גם אם הם מקבלים את הזיהוי (ויש המון שמקבלים את הזיהוי, על זה אין ספק. רק שכנראה לא בצורה מוחלטת)

מה מצחיק בזה?

בוודאי שאם הזיהוי ודאי אז חייב ללכת בתכלת

להטיל תכלת, ואין ללכת בבגד שחייב ציצית ללא תכלת.

אתה גם יכול להתקשר לרב ליאור שליט"א לשאול בעצמך. 

לרב טל יש שיעור על זה באתר של תורת החיים. גם בשו"ת שלו הדברים מפורשים, וכך גם שמעתי מתלמידים. 

בנוסף כך גם דעת הרב יצחק ברנד שליט"א. יש אתר של תלמידיו עם מאמריו ההלכתיים (הוא ת"ח גדול, שמחפש את האמת, וגם משלם על זה מחרי לפעמים).

של אגודת פתיל תכלת. מאד חשוב ומעניין. 

המאמרים גם בעד וגם לא( גם להם היה צריך לתת מקום...).

יש להם עוד ספר שמקבץ את המאמרים ההלכתים על התכלת, כמו מספר החוטים ועוד. אפשר דרך האתר  "פתיל תכלת"

אפשר ככה ליצור קשר עם הרב ליאור?

תודה על התשובה

הכוונה הייתה על דעות בני ימינו... את החלק הזה של הסוגיה למדתי פעם לא בעיון

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום