זואולוגי...

מדבר יותר על השיקולים ההלכתיים תורניים.

הרעיון שאמרת יפה, שמא יזכה לקיים מצווה מדאורייתא.

למרות שכמדומני שגם בלי פתיל תכלת הוא מקיים דאורייתא, לא? אחרת איך היינו מעזים ללכת בבגד ד' כנפות בפתילים ללא תכלת?

אולי אפשר לומר שאם יזכה יהדר.

אבל ראיתי שהיו שהטילו בזה דופי, לא זוכר את הטעמים, לכן יכול להיות שאם זה לא התכלת יש קצת פחות הידור בדבר, ואז כן מפסידים קצת

אם הבנתי נכון "אניוהוא" אומר שלכל הדעות גם אם אין תכלת יש מצווה.

ואתה לא הבנת שלזה הוא התכוון, וזה בערך מה שגם אתה אמרת

דאורייתא (לגבי הקשר הראשון, במקרה שנפרם, וחיוב בביטול מצוות עשה וכל מה שמסביב).

בכל אופן זה בוודאי לא מדרבנן אחרת איך היינו יוצאים ידי חובה מול ביטול מצוות עשה דאורייתא?

מ"ד כזה, עדיין השאלה בעינה. איך מצווה דרבנן תפתור עשה דאורייתא?

האם כשפתיל אחד צבוע אין חשש שחסר לו פתיל אחד לבן?

לגבי זה לא עיינתי מספיק

בתגובה גם ל @@סתם 1...

בס"ד

יש דין של ""הכנף" - מין כנף" שאומר שהחוטים צריכים להיות בצבע הבגד. אמנם זה רק לכתחילה, אבל אי אפשר לומר שאין מה להפסיד.

מעבר לכך, כפי שר' חיים קנייבסקי נוהג לענות לטוענים בפניו את טענת ה"אם לא יועיל לא יזיק" - אז תצבע גם בדם של חמור. חייבים לברר קודם האם יש פה ספק ומה צדדיו, או שיש משהו ודאי ומהו.

בס"ד

נגיד לימוד הסוגיא גמרא-רש"י, תחילת פרק התכלת במנחות. אחרי יהיה רעיון טוב להתקדם לראשונים ופוסקים.

אני מבין טוב מאוד את כל מה שאני אומר, ולמען הסר ספק יש לי תכלת בציצית. אבל לא בגלל שיקולי ממה-נפשך תמוהים, ולא בגלל החרדה מכל מה שמריח, באמת או בדמיון, גלות; אלא פשוט מהסיבה המפתיעה שלדעתי זו התכלת.

עכשיו, אני מקווה שברור שגם מי שהולך בדרך מסויימת ראוי שינסה להבין לעומק גם את הדרך האחרת, ואפשר להתחיל בדיון תכלס.

אני הבאתי משהו בשם הרב קנייבסקי כי שמעתי אותו מהרב שלי בשם הרב קנייבסקי. אם זה נאמר על ידי החזו"א, אחלה. זה טיעון אמיתי באותה מידה גם אם אני המצאתי אותו.

אם זה נראה לך מוזר, אתה חייב לזכור שזה לא מקרה (יבואו ויאמרו 'השגוחה') שההלכה מציגה קו פחות או יותר אחיד בכל קהילות ישראל מתימן בדרום וקוצ'ין במזרח ועד פינלנד בצפון ומרוקו במערב. והיא שלא משנים כלום אם זה לא ברור לנו. אם כל מרא דאתרא בכל דור היה פוסק להלכה כל חידוש שלו בגמרא או במציאות לא היינו מוצאים היום את ידינו ואת רגלינו ובכל עדה העדות האחרות היו נחשבות פסולות חיתון, שחיטתן נבלות וטרפות וכן הלאה. ומספיק לראות את התסבוכות שכן קיימות היום כדי לתת כיוון למה היה עלול להתרחש (שאלות מסוג: יהדותם של יוצאי אתיופיה, חלקים מיוצאי קוצ'ין, כשרות קידושין שהיו בגאורגיה וכו').

בס"ד

מעצבן אותי כשאנשים בורחים לשטויות.

אתה מוזמן להסביר מה שנראה לך שלא הבנתי, אני יכול להוסיף שאת המשפט שכתבת עכשיו בהחלט לא הבנתי.

(עקב ההודעה שקודם הרגשתי צורך לפרוט "ברחל בתך הקטנה", אבל בהחלט יש גם צד שפשוט נהנתי לכתוב)

אליהן הכוונה הייתה לפוסקים מפורסמים בני ימינו

אתם מדברים לי פה בעילומי שמות חח

@קמנו ונתעודד @ארץ השוקולד

ולא משנה לי רוב, אני לא פוסק פה...

רוצה להכיר את הסוגיא למקרה שמישהו ישאל אותי ואוכל לענות לו מה דעת רבותיו.

גם הדיון הצדדי נחמד, רק צריך עוד קצת

ואם גרמתי לך ללמוד... הרווחתי

וברצינות, מחילה על הטרחה, חשבתי שזה ברור ב"מאמר הלכתי", אבל כנראה שכתבתי בחופזה.

כי כשאני מסתכל על זה עכשיו זה ממש לא ברור

זה פשוט היה המשך לדיון בשרשור אחר שביקשתי את זה מ@קמנו ונתעודד

עדיין נשארתי ברושם שהייתי בו לפני...

אתה יכול לקשר איכשהו או לצלם את התשובה של הרב ליאור שהוא מחייב?

אני מרגיש עצלן

@ארץ השוקולד, הוא לא כותב שחובה פה

פשוט לא ראיתי אף אחד שכותב שחייב (אולי נראה מחר את דעת הרב ליאור).

אם זה היה ודאי, כולם היו חייבים

בס"ד

אבל מוסכם על כולם, יש שאלה על האופן שבו זה אמור להתבצע - לבן או צבע הבגד/הכנף.

נראה לי כבר בעמוד הראשון בפרק התכלת.

בס"ד

א. מצב הראיות.

ב. מידת הוודאות הנדרשת כדי לפעול.

ג. רלוונטיות הדיון בראיות.

שלוש השאלות נתונות במחלוקת. הדברים שלך הם ניסוח קצת מוטה לשאלה השלישית, ותתפלא, אבל יש פוסקים רציניים שענו לשאלה הזאת ב'לא' רבתי.

בס"ד

בגלל שיש שתי השאלות הנוספות, ואני בכלל לא בטוח ששיטתו של ר' חיים קנייבסקי נובעת מהנקודה הזאת דווקא.

בס"ד

ועוד יותר כשהוא מקיף רבנים שטוענים לטעמים אחרים.

והרב קנייבסקי אומר את מה שהחזון אי"ש אומר כי הוא היה דוד שלו והוא, אביו הקדוש, והחזון אי"ש בעלי שיטה כמעט אחידה בפסיקה...

החזון אי"ש ושיטתו לא תלמידי הגר"א ממש...

ותלמיד. ברור שהם לא יהיו שונים...

התכוונתי לרב קוק והחזון אי"ש. הרב קוק הוא גר"א עד הסוף.

החזון אי"ש, לא.

כי אני מניח שהוא לא פוסק במליון אחוז כמו החזון אי"ש.

אבל מכל הפסיקות שראיתי הוא מתבטל לגמרי לפסיקות החזון אי"ש.

לא נתקלתי במקרה שלא... הוא תלמיד מובהק של דודו ושל אביו הגדולים

הלכתית... והכוונה היא בדינים במקור.

אני לא חושב שיש תלמיד של הרב קוק (כלומר ממש דור אחרי דור) ש"מתיר" לנשים להתגייס וכדומה. כל אלה הם סרוגים שלמדו מרבנים אחרים... דיברנו על זה (בוא לא נפתח את זה פה כי זה יצור בלאגן)

כדי שלא להכניס בטעות את האצבעות לבין האבנים שהוא דן כקרקע של הר הבית...

אז לא יודע מי מתיר ואם זה נכון...

תנועות מעורבות מי התיר מתלמידי הרב קוק? הרב נריה רצה לעזוב את התפקיד שלו בגלל דברים כאלה והתייעץ על זה עם הרבי מליובאוויטש שאמר לו להשאר ולהלחם מבפנים (ראיתי את זה לפני יומיים). לא מכיר מישהו אחר שהתעסק בזה אפילו

גם מצד שורשי הנשמות וכו' וגם לאור העובדה שתמצא מעט מחלוקות בין רבנים לתלמידים בתקופת התנאים. גם אצל האמוראים שיש הרבה התקפתות יש פחות הכרעות שונות

מחלוקות קטנות בדינים זה שונה ממחלוקת כזאת גדולה בקדושת הר הבית, וזה דבר לא מצוי כל-כך.

אגב גם רש"י חלק על רבותיו, לאו דווקא להלכה, במקרים נדירות וכתב את זה בגמרא למש"ל.

לא הבנתי מה הדוגמא מהרב עובדיה והרב בן ציון? הרב בן ציון היה פרסי, הרב עובדיה היה עיראקי שביטל את מנהגי הבן איש חי והלך אחרי מרן... הם היו בני אותו דור, לא רב ותלמיד אלא שני חברים שבאים מעולמות אחרים

על מציאות שכשאדם גדל אצל רב מסויים ההשקפה שלו תהיה, ברוב רובם המוחלט של המקרים, דומה מאוד להשקפתו.

קל וחומר בגדילה תורנית.

מחזיק מעצמי אדם מאוד עצמאי ועומד על דעתו, ועדיין רבותי שגידלו אותי מגיל צעיר דעתי היא דעתם כמעט אחד לאחד לכל הפחות בנושאי השקפה.

לא אומר שזה בהכרח עניין של השפעה שכלית כמו שזה עניין שורשי, נשמתי, שלא לחינם ה' שולח את האדם לרב הזה.

לא יודע לגבי הר הבית ותלמידי הרב קוק, אבל בבחינה שטחית זה קשה להבנה.

הרב עובדיה הוא פורץ דרך, זה דבר ידוע.

הרב בן ציון לא מהמוצא של ראשי ישיבת פורת יוסף, הוא מעולם לא היה צריך לפסוק כמותם (למרות שהשיטה קרובה מאוד)

בטומאות אחרות יש איסור גם בהר עצמו למיטב זכרוני. זה אחד הפרקים הראשונים במסכת כלים

יכול להעתיק מקור?

אני לא זוכר שראיתי מקום שכתוב בו במפורש שטומאת קרי בהר הבית יוצאת דופן מטמא מת בעזרה וכו'

לפי מה שאני רואה שם יש חילוק רק בין בעל קרי לשאר (וצ"ע קצת כי לא קראתי בישוב).

אבל אפילו בנבלה, זבים וכו' יש איסור כרת.

בכל אופן במצווה ע"ז כתוב כך:
"שומע אני בין מפניו בין מאחוריו והוא טמא יהיה חייב כרת תלמוד לומר (ויקרא יב-ד) ''ואל המקדש לא תבא''. ושם התבאר שדין יולדת ודין שאר טמאים שוים בזה".

אני מבין שהכוונה היא עשה, לא תעשה וכרת גם לגבי בעל קרי בעזרה, ובהר הבית כמו שאמרתם (לא ידעתי את החילוק הזה).

אצטרך ללמוד את זה כמו שצריך שיכנס טוב

לגבי האבנים באצבעות הכותל, רוב ככל הכותל מקביל לשטח שאינו הר הבית בכלל אלא ההרחבה של הורדוס, אני חושב שיש להם דין שונה לגמרי.

עריכה: דברי הרמב"ם ביד החזקה הלכות ביאת המקדש פרק שלישי במפורש כדעתכם:

ח הַטָּמֵא הַמְשֻׁלָּח מֵהַר הַבַּיִת אִם נִכְנַס עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג-יא) 'וְיָצָא מִחוּץ לַמַּחֲנֶה' זֶה מַחֲנֵה שְׁכִינָה (דברים כג-יא) 'וְלֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה' זֶה מַחֲנֵה לְוִיָּה. וְכֵן מְצֹרָע שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלַיִם לוֹקֶה. אֲבָל אִם נִכְנַס לִשְׁאָר הֶעָרִים הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג-מו) 'בָּדָד יֵשֵׁב' אֵינוֹ לוֹקֶה

יב טָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ בְּמֵזִיד עָנוּשׁ כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז-טז) 'וְאִם לֹא יְכַבֵּס וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ'. בְּשׁוֹגֵג מֵבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה-ב) 'אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא'. וְאֵין חַיָּבִין כָּרֵת אוֹ קָרְבָּן אֶלָּא מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וּלְפָנִים אוֹ עַל תּוֹסֶפֶת הָעֲזָרָה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה קְדֻשָּׁה גְּמוּרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ

לא אמרתי שלא, רק שאפשר להתפלפל ההפך, ובמקורות שהבאתי זה מפורש

על התכלת של רדזין " אם היה אפילו צל צילו של ספק שזה התכלת היו גדולי ישראל מטילים אותו".

לכן כיוון שעל התכלת של ארגמון כהה קוצים יש ראיות מאד חזקו, לדעתו החזון איש היה מטיל זאת. 

החזון איש היה איש הלכה. הוא כמעט לא עירב "השקפה" בפסיקה. לכן לדעתי יתכן מאד שהיה מטיל תכלת.  לעומת זאת הרב חיים קנייבסקי שליט"א לא פוסק הלכה כמעט, בודאי לא "חידושים". הוא פוסק בכל דבר כמפורש בספרי החזון איש, ועל ספריו כתוב שלא לסמוך עליו למעשה.

שהדיונון לא היה נראה לו נכון. וכן משמע שאפילו בספק תכלת החזו"א יצריך להטיל, ק"ו לארגמון שהוא ודאי או קרוב לוודאי.

אני לא אוהב את הנסיון הזה לכפות על רבנים דעות מסברות.

קח בחשבון שאילו הוא היה חי, בתור גדול שהבין בענייני העולם, יתכן והיה דוחה גם את הראיות המדעיות

לא זוכר מה ראיתי כשראיתי אותו, זה היה לפני שנים רבות ולא חשבתי על תכלת

יש לך מושג אם הוא סובר כך או גם מחייב להטיל תכלת?

אם כל-כך הרבה רבנים סוברים שזה התכלת ממש, למה הם לא פוסקים גם לחייב?

ניחא למי שלא פוסקים ככה כדי שלא להפיל על כולם חובה יקרה מאוד. אבל גם אז, הם צריכים למצוא איזה צד ספק כדי שיוכלו לא לחייב ככה, לא?

אם זה היה מוחלט היו חייבים לחייב

אבל מסברה אני אומר שיכול להיות שיש איזו דעה שאפשר להשאר בלבן גם בתקופת בית המקדש במקרה וידו של האדם לא משגת והוא רוצה בגד של ארבע כנפות... אולי זאת הסיבה

אני לא יודע למה, אבל התכלת הזה לא מתחבר לי יותר מדי... בכל מקרה מקווה לראות עוד דעות בנידון מגדולי זמנינו

השתמשתי פשוט בתקופה שברור שהיה בה תכלת

פשוט שבתקופה ההיא ודאי שהיה זיהוי נכון של התכלת.

זה עדיין לא מחייב, גם אם אלה ראיות חזקות

שאולי זה משו מהמשפחה הזאת.

בכל מקרה רוב ככל הפוסקים לא מחייבים, מאותה סיבה.

אני לא אשים תכלת מסיבות אחרות...

הוא הרב ליאור, ועדיין לא ראינו את זה בכתב...

לכן בוודאי הרוב לא מחייבים. גם אם הם מקבלים את הזיהוי (ויש המון שמקבלים את הזיהוי, על זה אין ספק. רק שכנראה לא בצורה מוחלטת)

מה מצחיק בזה?

בוודאי שאם הזיהוי ודאי אז חייב ללכת בתכלת

להטיל תכלת, ואין ללכת בבגד שחייב ציצית ללא תכלת.

אתה גם יכול להתקשר לרב ליאור שליט"א לשאול בעצמך. 

לרב טל יש שיעור על זה באתר של תורת החיים. גם בשו"ת שלו הדברים מפורשים, וכך גם שמעתי מתלמידים. 

בנוסף כך גם דעת הרב יצחק ברנד שליט"א. יש אתר של תלמידיו עם מאמריו ההלכתיים (הוא ת"ח גדול, שמחפש את האמת, וגם משלם על זה מחרי לפעמים).

של אגודת פתיל תכלת. מאד חשוב ומעניין. 

המאמרים גם בעד וגם לא( גם להם היה צריך לתת מקום...).

יש להם עוד ספר שמקבץ את המאמרים ההלכתים על התכלת, כמו מספר החוטים ועוד. אפשר דרך האתר  "פתיל תכלת"

אפשר ככה ליצור קשר עם הרב ליאור?

תודה על התשובה

הכוונה הייתה על דעות בני ימינו... את החלק הזה של הסוגיה למדתי פעם לא בעיון

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.

… ולצערי זה עדין רלוונטי. יהודים שלוקחים באופן אובססיבי את מצוות ישוב ארץ ישראל וביודעין גורמים למחלוקת ושנאה (לא אצלי כי אני חושב שבעזרת השם הכל יסתדר) מעכבים את הגאולה ממש.

מצוות זה obvious. הנקודה היא לא להסתפק רק בהן. ומי שמתעלם מהן יורש גיהינום. פשוט מאוד, יהדות זה לא נצרות.

ועלינו רק להתפלל ולבקש.

חוץ לארץ = גלות

ארץ ישראל = גאולה

ואם יש בידיך לעשות? תעשה!

יש סגולה לעלות לארץ ישראל... לארוז מזוודה ולעלות!