נצח יהודה!

אבל בלי מדים ודרגות.

מישהו צריך לצרף פה תמונה של בחורה רזה, בלונדינית בוגרת מדרשה.

כמעט ולא שייך גם וגם.

אם את רוצה בעל תורני היודע תורה, הוא צריך להיות שקוע בתורה.

הלימוד התורני הוא לימוד מאוד תובעני.

במסגרת הצבאית כמעט ואין זמן להשקיע בתורה.

ובכלל בכדי לגדול בתורה צריך להיות עסוק רק בתורה.

זה שהחייל עשה סיום מסכת, זה אינו מעיד על כלום.

כך שזה שאת לא מוצאת אחד כזה שהוא גם לוחם וגם משקיע בתורה, זה בגלל שאין.

(אא"כ את מחפשת אדם שקובע עיתים לתורה שזה דבר אחר.)

אתן לא יודעות מה המחיר שזה גובה מהחיים הפרטיים, חיי החול.

סיום מסכת עם איזה שוטנשטיין ברמה של דף יומי כל אחד יכול לעשות, זה לא עושה אותו תלמיד חכם

אבל זה לא אומר שיש לו מזה ומזה.

אני מכיר קצינים יראי שמים והרבה, כולם בני תורה ואף אחד מהם לא תלמיד חכם. הם לומדים קבוע וזכו לסיומים.

והייתי מפליג ואומר עוד דברים אבל נעצור בזה.

כמו שגברים לא מבינים את הנסיונות של הנשים, אתן אל תתיימרו להבין מה זה נסיון של לימוד תורה.

מי שלא מצווה לעולם לא ירגיש את היצר הרע והקשיים שיש ואף פעם לא יבין מה משמעות הדרשה של "אדם כי ימות באהל".

תלמיד חכם שגם פועל בעולם החומר וכו'.

אלה יחידי סגולה מיעוט דמיעוט בקהל של התלמידי חכמים

זה.

אני אומר שנשים לא מבינות נסיון של תורה ולעולם לא יבינו. ועל פי הקבלתך הראיה בצידה, "שנשים לא פוסקות הלכה לגברים" וכו' וכו'.

אחת לדור אולי יודעת מה זה נסיון של מסירות נפש לתורה, אבל יצר הרע שלה לא שווה כי היא לא מצווה ולכן היא לעולם לא תבין את הקושי. לא תמצאי אחת כזאת. כל השאר זה דמיונות של חשיבות עצמית מופרזת

אל תערבבי מושגים, תלמיד חכם זה תלמיד חכם. פוסק זה פוסק.

ולפסוק הלכה צריך לשבת לא כל היום אלא 48 שעות ביממה. זה פי כמה וכמה יותר קשה מלהיות תלמיד חכם

ואין לך מושג מה זה מסירות נפש לתורה בגלל זה את חושבת שיש לנשים מושג.

את מערבבת שכר עם קושי, שכר יש לכל אישה שבעלה לומד תורה והיא לא נלחמת בו, קושי של לימוד תורה אין לאף אישה

קודם כל אני יודע טוב מאוד את הקשיים של נשים בלימוד תורה, מקרוב.

דבר שני, בחור בשנה א' בישיבה לא יודע מה זה קשיים של מי ששקוע בתורה. אין לו קצה קצו של שמץ של מושג.

לא דיברתי על אחד שבא לבקר בישיבה והלך, אלא על אדם ששקוע בתורה כל כולו גם בחיים האמיתיים שלו.

ואני יודע, בוודאות, בלי שום צל של ספק, שאין מה להשוות.

זה שהיו לך קשיים, לא משליך לא על הכלל ולדעתי גם לא על הקושי בלימוד תורה שלך עצמך.

ודאי שיש נשים צדיקות עם קשיים ש99% מהגברים לא מכירים ולא יכירו, אבל זה לא פועל יוצא מהלימוד תורה שלהן אלא מעבודת השם במקומות אחרים. יצר הרע לוחץ איפה שיש עניין.

תראי לי אישה שהמיתה את עצמה באהלה של תורה קודם, אח"כ נדבר

אני מבין את הקשיים גם של החתולים ברחוב, לא רוצה להפסיק להתיימר

תורה כבר לפני אלפיים שנה. היסטוריה...

אתן לא מבינות, ואף אחת לא התיימרה. אל תזלזלו במה שהוא הלכה גמורה.

אין שום דבר מקביל לגבי נשים. זהו.

אם את חושבת שיש איזשהי קרבה בין "עולם התורה הנשי" לבין עולם לימוד התורה, כנראה שאין לך מושג בכלל על איזה מספרים מדובר.

בכל אופן, אני מניח שאת תהני מאוד במדרשה, גם אם לא התמסרת לה לכל חייך. כך או כך, לא את ולא אף אחת בפורום היא אסתי רוזנברג וכו', ולכן הדיון הזה לא רלוונטי ולנסות להביא מהן ראיות כאילו שאתן הן, זה סתמי!

רוצה ללמוד? תהני, אל תתיימרי להיות במקום שהתורה אומרת שלא אפשרי ושההלכה אומרת שלא קיים (ע"ע זאת שהמציאה הלכה "כבוד התורה של חברותי" )

עכשיו זה לא הזמן (וזאת גם לא הדרך, אגב, בלי להכנס לעומק, מדובר שם על מדרגת נבואה).

עד אז... נשאר באי הסכמה

כי שם היו צריכים להתעסק בעתיד ובתוצאות של התהליכים שהיו שם.

"החכם עיניו בראשו".

אגב, שאלתי פעם רב, אין דבר כזה "כבוד התורה" כמו שאמרת.

יש אך ורק "אשת חבר, חבר" וזהו.

זה לא קל בכלל. זו בחירה שבאה על חשבון אפשרויות אחרות (לימודים פרקטיים, יחס לפעוטות) והיחס של החברה מאתגר עוד יותר אפילו מזה של האברכים.

גם בחירת הנושאים שלהן לפעמים מורכבת יותר - למשל פרוייקט יועצות ההלכה שיצא לי להכיר מקרוב ועוד הזדמנויות אחרות.

לגופו של עניין אני חייב לציין שאני פחות אוהב צדדים רבים של התופעה הזו, ועדיין לא הייתי רץ לזלזל בה.

אני חושב שחוץ משאר הגורמים, זה בוודאי לא שווה למציאות של תלמיד חכם וזהו.

אישה שבעלה לא תלמיד חכם אין לה גדר תלמיד חכם ולא קמים לכבודה וכו', זאת ההלכה.

לגבי היחס של החברה, קשיים של פרנסה וכו', זה לא שייך וזה לא הנקודה וגם אם יש קשיים זה לא יבוא מצד לימוד התורה.

אלה קשיים שהיו ויהיו לאותם אנשים עם או בלי לימוד תורה. וזה שונה אצל גברים, השורש.

ועוד נקודה - לפחות מהשבתות שאני ביליתי במדרשת נשמת - הרוב המוחלט של הבעלים של הנשים הלומדות לא היו ת"ח בעצמם, ולמעשה - לרוב - לת"ח יש רתיעה בולטת מהסוג הזה של בנות.

או כמו שהיא ציטטה פעם דייט שלה: "אני רוצה שתאפי עוגות".

אני דיברתי על זה שנשים לא מבינות את העניין.

@ענבל זאת שהכניסה את הנושא של לימוד תורה לנשים שמבינות את העניין, וכתבה בעצמה שהנושא לא שווה.

לא חושב שמישהו באמת השווה פה.

כל אדם שעושה למען ה', מבחינתי ראוי להערכה.

מי שעושה בשביל כבוד וכן הלאה, לא...

וכן התרשמתי על הרבה מדי גברים שזו המטרה שלהם.

אבל זה כנראה עניין סטטיסטי - יש הרבה יותר גברים שלומדים מאשר נשים וממילא גם האחוזים בעייתים למדיי.

ככה את רוצה להעלות את הכבוד של הלומדות תורה? בזלזול מפורש בתלמידי חכמים שהוא עבירה חמורה כל-כך?

מצטער, את מחטיאה את המטרה מרחק רב.

לעניין, אף גבר חכם לא נרתע מנשים חכמות. גברים נרתעים מנשים מסויימות מאוד. ואין צורך לפתוח את הנושא הזה (אני לא אשתתף גם אם יפתח).

אני לא חושב שזה עניין ספציפי של עולם התורה.

אף אחד לא רוצה מערכת יחסים שיש בה התנשאות.

גם אישה לא חכמה לא תהנה מלצאת עם גבר חכם.

היא לא מתערבת לו בעבודה ורק מתפעלת את הבית.

אבל ברמת הזוגיות זה כנראה יותר קשה.

אדם כזה יתחרפן מבת זוג שלא תהיה ברת שיחה. ואם הוא יסתדר עם זה, היא תהיה אומללה מהיחס שלו אליה...

אבל מצד שני הוא אמר על עצמו שהיה לומד לאט. כנראה פשוט היה עמקן.

אולי זה הבדלים קצת בנפש בין מי שהוא "אש" מבפנים למי שהוא עם נחת טבעית

למען גילוי נאות, היחס שלי ללימוד תורה לנשים שונה לחלוטין ממה שאת מנסה לכפות עלי לומר.

לא כותב יותר מזה מסיבות מובנות מאליהן.

כך או כך, אני לא מסכים איתך ואני חושב שאת טועה.

ויפה לך שאת מסכימה איתן 👏

עריכה: האימוג'י היה קישור

ולא כל כך הבנתי מה כל הקטע של "הנשימות"

תראי אני לא בא לזלזל, בסה"כ רציתי לומר לך שאל תתעצבי שלא מצאת אותם.

אם כל מה שאת מחפשת זה אדם הקובע עיתים לתורה כבר כתבתי בהודעה הראשונה שלא על זה מדובר.

או באם את מחפשת מי שעשה סיום מסכת גם לא על זה דיברתי.

רק רציתי קצת פורפורציות. לא בכדי אף לא אחד מהביינישים בפורום לא יצא מגדרו מהעניין.

ואומר לך משהו כאחד שהיה גם בישיבה, אותם אלו שהיו עושים סיומי מסכתות לא היו בהכרח ה"עילויים" של הישיבה. 

למרות שרוב מי שאני שמסיימים מסכתות בקצב הם דווקא חבר'ה מתמידים רציניים.

ולמרות שכל מי שאני מכיר שעשה סיום הש"ס, לא בדף יומי, הוא תלמיד חכם.

אני חייב להסכים עם הנ"ל, יש דרך לסיים את הש"ס בלי להיות תלמיד חכם.

זה הישג עצום בעיניי, אבל זה לא עושה את הבן אדם תלמיד חכם לצערנו.

לי ולחלוק על דבריו שחיזקתי, משמע שאת סוברת שאפשר.

אם לא, אז למה הגבת לי? ולמה חלקת בכלל על הרעיון שהביע "רווק ב"?

הוא כתב במפורש "אם את רוצה בעל תורני היודע תורה, הוא צריך להיות שקוע בתורה".

בעל תורני היודע תורה זה תלמיד חכם. בלבד...

אה הבנתי, אתה מנסה להיות נודניק ילדותי, לכן אתה מגיב לי על דברים ש"רווק ב" כתב

הצלחת להטריל, כל הכבוד!

ואם מבחינתך זה פחות שווה להיות גדול דור..... אין זה מענייני כלל, זכותך לחשוב מה שאתה רוצה. (א"כ זה קצת מתמיה)

כל שהגבתי הוא לדברי "נורופן" שאמרה שהיא לא מוצאת ואיפה הם כל ה"גם וגם", ועל זה הגבתי שהיא איננה מוצאת מכיון שלדעתי אין כאלה שגם "מצליחים בלימוד" וגם משרתים בצבא בחדא מחתא, משום שלדעתי זה כמעט בלתי אפשרי, והסיום מסכת אינו מהווה ראיה.

באם כל הדרישה אדם הקובע עיתים לתורה כבר כתבתי בהודעתי הראשונה שלא על זה דיברתי, ואף לא נראה לי שעל זה היא דיברה. כאלה יש לאלפים. (נראה לי שכלל לא קראת את שכתבתי קודם)

קצת מוזר לי שאתה קורה "הצלחה" ו"דבר מדהים" לחייל שסיים מסכת אחת, ובעוד של"גדול דור" שהמית עצמו באוהלה של תורה ויושב על תלמודו ימים ולילות אתה מתייחס בשיוויון נפש "סך הכל זו הצלחה בתחום היחיד בו הוא עוסק" כלשונך. (לא משנה שזה עשרות תחומים לפחות)

ואני כלל לא מתייחס לעניין האמוני והסגולי שבדבר ואף לא כאדם דתי, אלא רק ל"הצלחה גרידא" להשקעה, לידע, ולכוחות שהאדם הזה מסוגל, בהשוואה לחייל שסיים מסכת.

תסלח ידידי, אני לא רגיל להתבטות בצורה כזו, אבל נראה לי שאיו לך מושג על מה אתה מדבר.

אני אינני מבין את כל ההתנשפויות למינהם, ועל איזה השקעה הערכה והישגים אתה מדבר.

יש לי תחושה שדרכתי על יבלות מבלי משים.

מתי הפכנו את הקללה לעיקר?

יש פה מישהו שחושב שהוא מצווה לעבוד? ואולי יש פה מישהו שהיה מעדיף לעבוד כמו בעל חיים מסויים במקום לשבת כל היום בגן עדן וללמוד תורה?

הכל היה צומח מתוקן וכדומה. הוא רק היה צריך לקטוף.

ואם תראה את המפרשים על הפסוק שציטטת, אתה תראה שהעבודה הזאת היא התפילה שירד גשם.

בכל מקרה, אין שום מצווה בעולם בעבודה, בקושי ישוב הארץ.

המידת חסידות זה ללמוד תורה ולהתפרנס מעצמך.

לא הפרנסה היא המצווה או המידת חסידות

נשאת ונתת זה "האם עסקת בפרנסה בלי לרמות" ולא "האם עסקת בפרנסה".

זכור לי שראיתי בספרים מפורש כמו שאני אומר לך

מה שהבאת מרש"י זה שמצווה ללמד, לא שמצווה לעסוק באומנות עצמה.

מצווה ללמד, זה מופיע בפרק החינוך של מס' קידושין באותו הקשר של מצוות האב על הבן, משמע ענייני חינוך בלבד.

זה לא כתוב באבות, לא ראיתי במפרשים המצויים  דבר כזה.

חייב לזוז אסתכל בלי נדר בטור בית יוסף וכו'

מעלה יש בזה אבל לפי המפרשים שהבאת די גם בלעשות כושר כל היום כדי שלא יהיה כוח ליצר הרע. ומצד שני הקדימה בזמן לא מלמדת כלום מעבר להכנה.

מה גם שזה לא ברור, כי כל ילד יהודי אמור להתחיל ללמוד תורה בגיל 3 והוא עדיין לא עוסק במלאכה.

בקיצור, תכיר בזה שאין בזה שום מצווה וזה סה"כ דבר שיפה עם התורה לרוב עם ישראל

בעבודה גרידא אין שום מצווה.

אתה חוזר על אותה נקודה מומצאת חַבִיבִי, אין אף אחד שסובר שעבודה מצד עצמה היא מצווה.

הדבר היחיד שאפשר לומר זה שהוא זוכה שיתקיים בו הפסוק "והיה ברכה במעשי ידיך" וזהו.

אלא יתרון בעבודה עם מלאכה.

המידות. סוף המימרא תוכיח "אם אין דרך אין תורה". בוודאי שהרבה עמי ארצות מתפרנסים.

אגב, המקור באבות.

משנה אבות ג יז – ויקיטקסט

"ללמדו אומנות. דהא נמי מצוה היא דכל שאינו מלמדו אומנות מלמדו לסטות ומצוה ילפינן מקרא בקדושין בהאשה ניקנית (דף ל' ע"ב)".

מותר לוותר ולשנות את דעתך

לענ"ד אם זאת הייתה מצווה הגמרא לא הייתה מתירה ל"רשב"י" וחבריו לעבור עליה. למרות שאין כל-כך ראיה משם כי פטרו אותם מק"ש.

אם כי זה נכון רק במקום המסויים וכנראה חז"ל רצו לאשמועינך את שני הדברים ורש"י השתמש בהם מצד אחד להוכחה שם.

בכל אופן מצווה עדיין אין

אנחנו לא מדברים על זה אלא על השאלה האם בעבודה עצמה יש מצווה וכמובן שאין

גם אם האדם לא ירוויח שקל עליו לעסוק במלאכה, כך הבאת בעצמך מפורש מדברי חז"ל מכאן אתה אמור להבין שמלאכה ופרנסה הם שני דברים שונים.

במלאכה יש מצווה מדברי חכמים כנראה סניף של שמירת הגוף והנפש ועבודת השם וכו'.

ובפרנסה עצמה אין שום מצווה, עדיין.

אף אחד לא יושב בטל פרט לאנשים שמחפשים לאבד את שפיותם

שהיא מצווה, אלא דבר נצרך. כמו שאכילה היא חובה אבל אינה מצווה מצד עצמה (אולי סניף של שמירת הגוף).

קרא במתינות "ומה תלמוד לומר ועשית כל מלאכתך, להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות, ילך ויתעסק בהן". כלומר העיקר שלא ישב בטל.

כנ"ל "ר' טרפון אומר, אין אדם מת אלא מתוך הבטלה".

כלומר כל החידוש פה הוא שאדם צריך לעמול ולא להתבטל, אין לזה שייכות עם פרנסה.

אגב כך, אני זוכר שראיתי פעם בחז"ל שאומרים שאדם אפילו ישב במושב לצים ואל ישב בטל. זוכר מקור כזה? לא מצליח למצוא.

בכל אופן ברור שפרנסה ביושר היא קיום מצווה, אבל אי הגזל וכו' הם המצווה לא הפרנסה עצמה

ישר כח!

לצים יש אבל אני זוכר שראיתי שחז"ל אומרים ככה באיזשהו מקום לפני עשור או יותר

לכן צריך להשיג אותו, אבל אך ורק בעמל ויגיעת כפיים ולא ח"ו מכיסים של אנשים אחרים.

עליו ביותר בפשטות.

אבל לי ברור שאי אפשר לומר שבגלל שהיה חמדן דוד היה ממנה אותו, שחמדן הופך לגנב וכל זה. והכוונה חביב עליו, בדרך של קדושה

אולי לא שמתם לב אבל באף מקום שציינתם כולל המאמר האחרון, אין שום זכר ל"מצווה" שכזאת.

שבח ומעלה אינו הדיון כאן והדבר מובן מאליו.
 

עריכה:  שמת לב שחסר שם פרק שלם? פרק ט' נעדר

פה המצווה מוטלת על האב, לחנך. בצד השני הלא-מצווה מוטלת על הבן.

אין פה שום סברה אפילו להגיד שיש מצווה בעצם המלאכה עצמה.

לא הצלחתי להבין למה אתה מקשר את הגמרא בקידושין, היא מדברת על מצוות במפורש. עסקי רבים, שידוך, ללמד תורה ואומנות (שניהם מדין חינוך).

במשנה אחת. לכן הם בוודאי נלמדים מאותו עניין

"שמאי אומר, עשה תורתך קבע"?

נצטט את פירוש הרמב"ם דווקא:

"אמר עשה תלמוד תורה השרש והעקר וכל שאר עסקיך נמשכים אחריו אם נזדמן נזדמן ואם לא הזדמן לא הזדמן ואין נזק בהבצרו".

אגב כך הברטנורא זצ"ל:

"עשה תורתך קבע - שיהיה עיקר עסקך ביום ובלילה בתורה, וכשתהיה יגע מן הלמוד תעשה מלאכה" (יש עוד פירוש לגבי שיטת פסיקה אחידה).

אני לא חושב שמישהו צינזר את החת"ס על זה, זאת מצוות עשה של ישוב הארץ. מה יש לצנזר?

ש"תלמידים" צנזרו לרב את הספר בפניו בגלל שזה לא תואם את ההשקפה הקנאית

לכל היותר תמצא כאלה שבקושי עבדו קצת ממש מעט (למשל הרב גדליה נדל) וכמעט כל שאר הזמן שלהם רכנו מעל ספרי הקודש

והרב קהתי, תלמיד חכם עצום וגדול ככל שיהיה, הוא לא מגדולי הדור.

הוא לא פוסק ובטח לא מתיר עגונות וכדומה (אפשר לפתוח דיון על מי הוא גדול הדור אבל המדדים בגדול הם: פוסק גדול, מתיר עגונות, עוסק בשאלות סבוכות, מפורסם, יש לו הרבה תלמידים ראויים להוראה וכו').

שים לב שאמרתי שאין כמעט גדולי דור שלא יושבים ולומדים רוב ככל היום, לא שאין תלמידי חכמים כאלה.

מדורות עברו אין שום ראיה, היום אי אפשר לקיים את שניהם. בטח לא ראיה מדורות ראשונים. ובטח לא מהרמב"ם שהתחיל ללמוד רפואה רק בגיל 40 אחרי שישב ולמד כל היום וכל הלילה עד אז

המגיע לקצין הנ"ל.

ישר כח וישר חילו, הוא פשוט סייג את ההתלהבות, כי יש אנשים שויתרו על כל החיים שלהם בקודש ובחול ובפרנסה (ובבריאות לפעמים) בשביל הלימוד.

והם לא מקבלים בכלל הערכה בדורנו, מסתכלים עליהם כעל בטלנים (מכיר כמה שכן מתפרנסים רק באופן מועט וגם להם קוראים בטלנים).

זאת נקודה שכואבת מאוד ולא קל להתמודד איתה. לא חושב שמישהו לקח כאן אישית (אולי פרט אלי), זה יותר עניין של הכרה במה שמאוד מסרבים להכיר בו בציבור שלנו.

ואם הציבור שלנו לא יודע להכיר בערך שהתורה כותבת במפורש עשרות פעמים, אז יש פה בעיה.

זה לא עניין של "לא הדרך שאנחנו מאמינים בה", אלה דברי התורה

אני מכיר אדם שהיה במקצוע מכובד, הרוויח המון והיה במעמד חשוב. ויתר על הכל והלך ללמד תורה בישיבה תיכונית. מורה זה מקצוע, לא?

מכיר כמה כאלה. ולא רק מורה שמלמד עשה את זה, יש מספיק אנשים שהורידו מהעבודה שלהם 90% משעות העבודה ובזמן הזה יושבים ללמוד.

זה לוותר על כל העולם הזה ולהשקיע את כל כולך בעולם הבא.

רק כי הציבור שלנו מקדש אך ורק תארים והישגיות וכסף

את נטפלת לקטנות ומפספסת את המטרה.

אני מכיר עובדי הייטק ושאר מקצועות "יוקרתיים" שעובדים משרה חלקית ובשאר הזמן לומדים תורה (יחס מועדף הרבה ללימוד תורה) ומלא אנשים קוראים להם בערך ככה: "בטלנים לכו תעשו כסף".

זה הפרצוף של הציבור שלנו

אני אכתוב שוב מה שכתבתי כבר לעיל, כי לא הבעתי כל זלזול בלימודו של החייל.

תגובתי הייתה ל"נורופן" שכתבה איפה הם כל ה"גם וגם".

ועל זה השבתי כי כמעט בלתי אפשרי "גם וגם".

וסייגתי את דבר כי באם כוונתה בגם וגם, קביעת עיתים לתורה גרידא הרי שיש רבים כאלה. והסיום מסכת לא מעיד על כלום.

ואם מדברים על "קפיצות" נראה שזה שייך יותר לצד השני, אני עד לתגובתי זאת לא הבעתי הערכה או חוסר הערכה לדבר, סך הכל ציינתי עובדה כי כמעט בלתי אפשרי "גם וגם" ופתאום החלו הקפיצות.

כמו כן לא הבעתי את דעתי כלל בעניין תורה עם ארץ וכו' מה גם שאני לא בטוח כי בכלל יש לי דעה בעניין, ואפשר שדעתי יותר קרובה לדעתך.

עד כאן בקשר לנושא זה.

היות והתגובה הייתה ממוענת אלי אני ירשה לעצמי להגיב לשאר דברייך:

כתבת שזה מעיד על זה שהתורה חשובה לו, אז קודם כל לדעתי אדם שמקיים בדקדוק את התורה מעיד עשרת מונים על כך שהוא מכבד באמת את התורה, לא ראיתי שאנשים מתפעלים מאנשים המדקדקים בקיום ההלכה.

ואם כבר נכנסת לנושא, לי במושכל ראשון זה היה נראה כאקט יחצני של המערכת, אך שוב אין לי מידע פנימי ולכן לא נדע זאת, אך לאור זאת שאחד פה כתב שזאת  הוראה לעשות סיום מסכת בהשבעות יותר מתחזק אצךי ההערכה כי אכן מדובר ביחצנות גרידא. ושוב הכל זה עניין של תחושה, ויכול להיות שאת צודקת.

ופן האישי אומר לך כי אני לא כ"כ מבין מה ההתפעלות, ואני לא מתכוין לזלזל בכהוא זה במעלת לימוד התורה, אלא שלסיים מסכת זהו איננו מהדברים הקשים ועל כן אני לא רואה מקום להתפעלות, בפרט שאין לנו מושג כיצד נעשה אותו סיום.

אני מסכים איתך כי למדן עם מדות טובות זה עדיף, ואולי עדיף יותר מדות טובות ללא למדן מאשר למדן ללא מידות טובות.

אך מה שכתבת "יודע לעשות עוד דברים" אני לא כ"כ מבין מה הוא אמור לדעת לעשות, ולמה דווקא כשמדברים על לומדי התורה הדרישה היא שידעו לעשות עוד דברים.

מעולם לא שמעתי על בחורה שמחפשת משפטן שיודע לעשות עוד דברים, או חשבונאי שיודע לעשות עוד דברים, וכו' רק שזה מגיע ללומדי התורה הדרישה היא שיידע לעשות עוד דברים.

ועוד אחד פה הפריז ואמר כי הוא אינו מעריך "גדול דור" כי זה התחום היחיד בו הוא מתעסק. מעולם לא שמעתי על אדם  שאומר כי הוא לא מעריך פרופסור כזה או אחר כי הוא מתעסק רק בדבר אחד.

ולהיפך אני שומע אנשים שמחפשים ומעריכים דווקא אדם המתמקצע בתחומו.

באם לא מתאים לך אדם שלומד זה בסדר גמור, ואכן לא לכולם זה מתאים, כמו שלהרבה לא מתאים אקדמאים.

אמת כי אי אפשר לקנות עם דף גמרא במכולת, אך רוב לומדי התורה הרציניים שאני מכיר התפרנסו במהלך חייהם.

בכל מקרה אני לא מבין מה קפצתם להגן על אותו חייל, אף אחד לא דיבר סרה בחיילי ישראל, ולא נראה לי כי מישהו ערך איזושהיא השוואה בינם לבין לומדי הישיבות. או מי מוערך יותר, יותר נראה כי אלו "שקפצו" הם אלו שלקחו פה משהו אישי, ולאור זאת כי בתגובתי הקודמות לא ערכתי כל השוואה, נראה לי כי אלו שקפצו צריכים לענות לעצמם מה גרם להם לקפוץ.

ואם כבר דיברת על הנושא אז  אני לכשלעצמי  מעריך יותר בן ישיבה היושב ולומד, כי לדעתי הרבה יותר קשה לבחור בן 18 ללמוד בישיבה יום שלם מאשר לשבת בבסיס או לעשות סיורים בגיפים. ואני כלל לא מדבר מה צריך לעשות, אלא מה צורך יותר כוחות נפש.

לפותחת אומר כי אם רצונה באדם הלומד דף יומי, או לומד שיעור בערב לא חסרים כאלה.

ואצטרף לברכתך, שיהיה לכולנו בעיתו ובזמנו עם הראויים והמתאימים ביותר.

הם עדיין במסגרת (דתית פחות או יותר) ולכן יותר קל לעשות סיום מסכת. באמת שהחוכמה האמתית היא אחרי שאתה נטול מסגרת ונמצא במירוץ החיים לשמור על לימוד תורה קבוע

(החברותא שלי לוחם במילואים, איש הייטק, בעל משפחה וקובע עיתים לתורה אני בטוח שהוא לא היחיד)

אני הגבתי לדבריו.

אולי תפסיקו לנסות להכניס אותי לויכוחים שאין לי קשר אליהם? 

זה מכעיס מאוד שאתה מנסה להציג את הדעה שלי בצורה מגוחכת כשאתה אומר בדיוק את מה שאמרתי.

כתבתי במפורש כמה פעמים פה בשרשור שאני לא מזלזל בעבודת ה' של אף אחד, אבל אתם מערבבים מושגים לגמרי.

אל תנסה להשליך עלי את ההבנה הצרה הזאת בנקודה אחת מתמונה אחת גדולה.

לי זה מרגיש כמו סתם נסיון להרגיז, מקווה שהכוונות שלך אחרות.

להבא תייג את מי שהעלה את הפיצול של השרשור הזה ולא אותי.

ולעניין ה"לא נעים", אז אל תהיה בפורום של אנשים שחושבים. או שתמצא פורום שהוא לאMulti Threaded, שם שרשורים לא יגלשו החוצה.

אתה לא יכול לצפות מפורמט שמעודד דיונים מתפצלים בכל שרשור להשאר ישיר. זה הפורמט.

שהכוונה של רוב האנשים כאן היא להתווכח על מנת להתווכח.

אני חושב שהגישה הזאת מפרה ומאוד מדייקת דברים.

אל תשכח שחלק לא מבוטל מהחבר'ה פה רגילים ללימוד בעיון שבו נטפלים לקטנות בשביל להחכים, וזה בוודאי לא דבר שלילי.

אולי צריך לשים לב יותר לצד השני, גם לאלה שנפגעים וגם לאלה שבכלל לא חושבים בכיוון של פגיעה.

לא חושב שזה קשור להסתתרות מאחורי ניק. אתה לא שמעת אף פעם צעקות בבית מדרש?

יוצא לריב גם עם אנשים מאוד אהובים במסגרת הזאת ולא הופכים מזה לאוייבים.

אולי זה לא לכתחילה, אבל זה ברוך בעיניי

למחלות לב קטלניות?

מחקר ענק ביסס את זה וזאת ההמלצה של הרופאים...

הבעתי את דאגתי בלי קשר לעולם כי אני במצב רוח ליצני.

ומי אמר שאני לא גדול הדור? אני יכול להיות גם גדול הרשעים בדור

אבל המסר עצמו נכון וכואב

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.