נצח יהודה!

אבל בלי מדים ודרגות.

מישהו צריך לצרף פה תמונה של בחורה רזה, בלונדינית בוגרת מדרשה.

כמעט ולא שייך גם וגם.

אם את רוצה בעל תורני היודע תורה, הוא צריך להיות שקוע בתורה.

הלימוד התורני הוא לימוד מאוד תובעני.

במסגרת הצבאית כמעט ואין זמן להשקיע בתורה.

ובכלל בכדי לגדול בתורה צריך להיות עסוק רק בתורה.

זה שהחייל עשה סיום מסכת, זה אינו מעיד על כלום.

כך שזה שאת לא מוצאת אחד כזה שהוא גם לוחם וגם משקיע בתורה, זה בגלל שאין.

(אא"כ את מחפשת אדם שקובע עיתים לתורה שזה דבר אחר.)

אתן לא יודעות מה המחיר שזה גובה מהחיים הפרטיים, חיי החול.

סיום מסכת עם איזה שוטנשטיין ברמה של דף יומי כל אחד יכול לעשות, זה לא עושה אותו תלמיד חכם

אבל זה לא אומר שיש לו מזה ומזה.

אני מכיר קצינים יראי שמים והרבה, כולם בני תורה ואף אחד מהם לא תלמיד חכם. הם לומדים קבוע וזכו לסיומים.

והייתי מפליג ואומר עוד דברים אבל נעצור בזה.

כמו שגברים לא מבינים את הנסיונות של הנשים, אתן אל תתיימרו להבין מה זה נסיון של לימוד תורה.

מי שלא מצווה לעולם לא ירגיש את היצר הרע והקשיים שיש ואף פעם לא יבין מה משמעות הדרשה של "אדם כי ימות באהל".

תלמיד חכם שגם פועל בעולם החומר וכו'.

אלה יחידי סגולה מיעוט דמיעוט בקהל של התלמידי חכמים

זה.

אני אומר שנשים לא מבינות נסיון של תורה ולעולם לא יבינו. ועל פי הקבלתך הראיה בצידה, "שנשים לא פוסקות הלכה לגברים" וכו' וכו'.

אחת לדור אולי יודעת מה זה נסיון של מסירות נפש לתורה, אבל יצר הרע שלה לא שווה כי היא לא מצווה ולכן היא לעולם לא תבין את הקושי. לא תמצאי אחת כזאת. כל השאר זה דמיונות של חשיבות עצמית מופרזת

אל תערבבי מושגים, תלמיד חכם זה תלמיד חכם. פוסק זה פוסק.

ולפסוק הלכה צריך לשבת לא כל היום אלא 48 שעות ביממה. זה פי כמה וכמה יותר קשה מלהיות תלמיד חכם

ואין לך מושג מה זה מסירות נפש לתורה בגלל זה את חושבת שיש לנשים מושג.

את מערבבת שכר עם קושי, שכר יש לכל אישה שבעלה לומד תורה והיא לא נלחמת בו, קושי של לימוד תורה אין לאף אישה

קודם כל אני יודע טוב מאוד את הקשיים של נשים בלימוד תורה, מקרוב.

דבר שני, בחור בשנה א' בישיבה לא יודע מה זה קשיים של מי ששקוע בתורה. אין לו קצה קצו של שמץ של מושג.

לא דיברתי על אחד שבא לבקר בישיבה והלך, אלא על אדם ששקוע בתורה כל כולו גם בחיים האמיתיים שלו.

ואני יודע, בוודאות, בלי שום צל של ספק, שאין מה להשוות.

זה שהיו לך קשיים, לא משליך לא על הכלל ולדעתי גם לא על הקושי בלימוד תורה שלך עצמך.

ודאי שיש נשים צדיקות עם קשיים ש99% מהגברים לא מכירים ולא יכירו, אבל זה לא פועל יוצא מהלימוד תורה שלהן אלא מעבודת השם במקומות אחרים. יצר הרע לוחץ איפה שיש עניין.

תראי לי אישה שהמיתה את עצמה באהלה של תורה קודם, אח"כ נדבר

אני מבין את הקשיים גם של החתולים ברחוב, לא רוצה להפסיק להתיימר

תורה כבר לפני אלפיים שנה. היסטוריה...

אתן לא מבינות, ואף אחת לא התיימרה. אל תזלזלו במה שהוא הלכה גמורה.

אין שום דבר מקביל לגבי נשים. זהו.

אם את חושבת שיש איזשהי קרבה בין "עולם התורה הנשי" לבין עולם לימוד התורה, כנראה שאין לך מושג בכלל על איזה מספרים מדובר.

בכל אופן, אני מניח שאת תהני מאוד במדרשה, גם אם לא התמסרת לה לכל חייך. כך או כך, לא את ולא אף אחת בפורום היא אסתי רוזנברג וכו', ולכן הדיון הזה לא רלוונטי ולנסות להביא מהן ראיות כאילו שאתן הן, זה סתמי!

רוצה ללמוד? תהני, אל תתיימרי להיות במקום שהתורה אומרת שלא אפשרי ושההלכה אומרת שלא קיים (ע"ע זאת שהמציאה הלכה "כבוד התורה של חברותי" )

עכשיו זה לא הזמן (וזאת גם לא הדרך, אגב, בלי להכנס לעומק, מדובר שם על מדרגת נבואה).

עד אז... נשאר באי הסכמה

כי שם היו צריכים להתעסק בעתיד ובתוצאות של התהליכים שהיו שם.

"החכם עיניו בראשו".

אגב, שאלתי פעם רב, אין דבר כזה "כבוד התורה" כמו שאמרת.

יש אך ורק "אשת חבר, חבר" וזהו.

זה לא קל בכלל. זו בחירה שבאה על חשבון אפשרויות אחרות (לימודים פרקטיים, יחס לפעוטות) והיחס של החברה מאתגר עוד יותר אפילו מזה של האברכים.

גם בחירת הנושאים שלהן לפעמים מורכבת יותר - למשל פרוייקט יועצות ההלכה שיצא לי להכיר מקרוב ועוד הזדמנויות אחרות.

לגופו של עניין אני חייב לציין שאני פחות אוהב צדדים רבים של התופעה הזו, ועדיין לא הייתי רץ לזלזל בה.

אני חושב שחוץ משאר הגורמים, זה בוודאי לא שווה למציאות של תלמיד חכם וזהו.

אישה שבעלה לא תלמיד חכם אין לה גדר תלמיד חכם ולא קמים לכבודה וכו', זאת ההלכה.

לגבי היחס של החברה, קשיים של פרנסה וכו', זה לא שייך וזה לא הנקודה וגם אם יש קשיים זה לא יבוא מצד לימוד התורה.

אלה קשיים שהיו ויהיו לאותם אנשים עם או בלי לימוד תורה. וזה שונה אצל גברים, השורש.

ועוד נקודה - לפחות מהשבתות שאני ביליתי במדרשת נשמת - הרוב המוחלט של הבעלים של הנשים הלומדות לא היו ת"ח בעצמם, ולמעשה - לרוב - לת"ח יש רתיעה בולטת מהסוג הזה של בנות.

או כמו שהיא ציטטה פעם דייט שלה: "אני רוצה שתאפי עוגות".

אני דיברתי על זה שנשים לא מבינות את העניין.

@ענבל זאת שהכניסה את הנושא של לימוד תורה לנשים שמבינות את העניין, וכתבה בעצמה שהנושא לא שווה.

לא חושב שמישהו באמת השווה פה.

כל אדם שעושה למען ה', מבחינתי ראוי להערכה.

מי שעושה בשביל כבוד וכן הלאה, לא...

וכן התרשמתי על הרבה מדי גברים שזו המטרה שלהם.

אבל זה כנראה עניין סטטיסטי - יש הרבה יותר גברים שלומדים מאשר נשים וממילא גם האחוזים בעייתים למדיי.

ככה את רוצה להעלות את הכבוד של הלומדות תורה? בזלזול מפורש בתלמידי חכמים שהוא עבירה חמורה כל-כך?

מצטער, את מחטיאה את המטרה מרחק רב.

לעניין, אף גבר חכם לא נרתע מנשים חכמות. גברים נרתעים מנשים מסויימות מאוד. ואין צורך לפתוח את הנושא הזה (אני לא אשתתף גם אם יפתח).

אני לא חושב שזה עניין ספציפי של עולם התורה.

אף אחד לא רוצה מערכת יחסים שיש בה התנשאות.

גם אישה לא חכמה לא תהנה מלצאת עם גבר חכם.

היא לא מתערבת לו בעבודה ורק מתפעלת את הבית.

אבל ברמת הזוגיות זה כנראה יותר קשה.

אדם כזה יתחרפן מבת זוג שלא תהיה ברת שיחה. ואם הוא יסתדר עם זה, היא תהיה אומללה מהיחס שלו אליה...

אבל מצד שני הוא אמר על עצמו שהיה לומד לאט. כנראה פשוט היה עמקן.

אולי זה הבדלים קצת בנפש בין מי שהוא "אש" מבפנים למי שהוא עם נחת טבעית

למען גילוי נאות, היחס שלי ללימוד תורה לנשים שונה לחלוטין ממה שאת מנסה לכפות עלי לומר.

לא כותב יותר מזה מסיבות מובנות מאליהן.

כך או כך, אני לא מסכים איתך ואני חושב שאת טועה.

ויפה לך שאת מסכימה איתן 👏

עריכה: האימוג'י היה קישור

ולא כל כך הבנתי מה כל הקטע של "הנשימות"

תראי אני לא בא לזלזל, בסה"כ רציתי לומר לך שאל תתעצבי שלא מצאת אותם.

אם כל מה שאת מחפשת זה אדם הקובע עיתים לתורה כבר כתבתי בהודעה הראשונה שלא על זה מדובר.

או באם את מחפשת מי שעשה סיום מסכת גם לא על זה דיברתי.

רק רציתי קצת פורפורציות. לא בכדי אף לא אחד מהביינישים בפורום לא יצא מגדרו מהעניין.

ואומר לך משהו כאחד שהיה גם בישיבה, אותם אלו שהיו עושים סיומי מסכתות לא היו בהכרח ה"עילויים" של הישיבה. 

למרות שרוב מי שאני שמסיימים מסכתות בקצב הם דווקא חבר'ה מתמידים רציניים.

ולמרות שכל מי שאני מכיר שעשה סיום הש"ס, לא בדף יומי, הוא תלמיד חכם.

אני חייב להסכים עם הנ"ל, יש דרך לסיים את הש"ס בלי להיות תלמיד חכם.

זה הישג עצום בעיניי, אבל זה לא עושה את הבן אדם תלמיד חכם לצערנו.

לי ולחלוק על דבריו שחיזקתי, משמע שאת סוברת שאפשר.

אם לא, אז למה הגבת לי? ולמה חלקת בכלל על הרעיון שהביע "רווק ב"?

הוא כתב במפורש "אם את רוצה בעל תורני היודע תורה, הוא צריך להיות שקוע בתורה".

בעל תורני היודע תורה זה תלמיד חכם. בלבד...

אה הבנתי, אתה מנסה להיות נודניק ילדותי, לכן אתה מגיב לי על דברים ש"רווק ב" כתב

הצלחת להטריל, כל הכבוד!

ואם מבחינתך זה פחות שווה להיות גדול דור..... אין זה מענייני כלל, זכותך לחשוב מה שאתה רוצה. (א"כ זה קצת מתמיה)

כל שהגבתי הוא לדברי "נורופן" שאמרה שהיא לא מוצאת ואיפה הם כל ה"גם וגם", ועל זה הגבתי שהיא איננה מוצאת מכיון שלדעתי אין כאלה שגם "מצליחים בלימוד" וגם משרתים בצבא בחדא מחתא, משום שלדעתי זה כמעט בלתי אפשרי, והסיום מסכת אינו מהווה ראיה.

באם כל הדרישה אדם הקובע עיתים לתורה כבר כתבתי בהודעתי הראשונה שלא על זה דיברתי, ואף לא נראה לי שעל זה היא דיברה. כאלה יש לאלפים. (נראה לי שכלל לא קראת את שכתבתי קודם)

קצת מוזר לי שאתה קורה "הצלחה" ו"דבר מדהים" לחייל שסיים מסכת אחת, ובעוד של"גדול דור" שהמית עצמו באוהלה של תורה ויושב על תלמודו ימים ולילות אתה מתייחס בשיוויון נפש "סך הכל זו הצלחה בתחום היחיד בו הוא עוסק" כלשונך. (לא משנה שזה עשרות תחומים לפחות)

ואני כלל לא מתייחס לעניין האמוני והסגולי שבדבר ואף לא כאדם דתי, אלא רק ל"הצלחה גרידא" להשקעה, לידע, ולכוחות שהאדם הזה מסוגל, בהשוואה לחייל שסיים מסכת.

תסלח ידידי, אני לא רגיל להתבטות בצורה כזו, אבל נראה לי שאיו לך מושג על מה אתה מדבר.

אני אינני מבין את כל ההתנשפויות למינהם, ועל איזה השקעה הערכה והישגים אתה מדבר.

יש לי תחושה שדרכתי על יבלות מבלי משים.

מתי הפכנו את הקללה לעיקר?

יש פה מישהו שחושב שהוא מצווה לעבוד? ואולי יש פה מישהו שהיה מעדיף לעבוד כמו בעל חיים מסויים במקום לשבת כל היום בגן עדן וללמוד תורה?

הכל היה צומח מתוקן וכדומה. הוא רק היה צריך לקטוף.

ואם תראה את המפרשים על הפסוק שציטטת, אתה תראה שהעבודה הזאת היא התפילה שירד גשם.

בכל מקרה, אין שום מצווה בעולם בעבודה, בקושי ישוב הארץ.

המידת חסידות זה ללמוד תורה ולהתפרנס מעצמך.

לא הפרנסה היא המצווה או המידת חסידות

נשאת ונתת זה "האם עסקת בפרנסה בלי לרמות" ולא "האם עסקת בפרנסה".

זכור לי שראיתי בספרים מפורש כמו שאני אומר לך

מה שהבאת מרש"י זה שמצווה ללמד, לא שמצווה לעסוק באומנות עצמה.

מצווה ללמד, זה מופיע בפרק החינוך של מס' קידושין באותו הקשר של מצוות האב על הבן, משמע ענייני חינוך בלבד.

זה לא כתוב באבות, לא ראיתי במפרשים המצויים  דבר כזה.

חייב לזוז אסתכל בלי נדר בטור בית יוסף וכו'

מעלה יש בזה אבל לפי המפרשים שהבאת די גם בלעשות כושר כל היום כדי שלא יהיה כוח ליצר הרע. ומצד שני הקדימה בזמן לא מלמדת כלום מעבר להכנה.

מה גם שזה לא ברור, כי כל ילד יהודי אמור להתחיל ללמוד תורה בגיל 3 והוא עדיין לא עוסק במלאכה.

בקיצור, תכיר בזה שאין בזה שום מצווה וזה סה"כ דבר שיפה עם התורה לרוב עם ישראל

בעבודה גרידא אין שום מצווה.

אתה חוזר על אותה נקודה מומצאת חַבִיבִי, אין אף אחד שסובר שעבודה מצד עצמה היא מצווה.

הדבר היחיד שאפשר לומר זה שהוא זוכה שיתקיים בו הפסוק "והיה ברכה במעשי ידיך" וזהו.

אלא יתרון בעבודה עם מלאכה.

המידות. סוף המימרא תוכיח "אם אין דרך אין תורה". בוודאי שהרבה עמי ארצות מתפרנסים.

אגב, המקור באבות.

משנה אבות ג יז – ויקיטקסט

"ללמדו אומנות. דהא נמי מצוה היא דכל שאינו מלמדו אומנות מלמדו לסטות ומצוה ילפינן מקרא בקדושין בהאשה ניקנית (דף ל' ע"ב)".

מותר לוותר ולשנות את דעתך

לענ"ד אם זאת הייתה מצווה הגמרא לא הייתה מתירה ל"רשב"י" וחבריו לעבור עליה. למרות שאין כל-כך ראיה משם כי פטרו אותם מק"ש.

אם כי זה נכון רק במקום המסויים וכנראה חז"ל רצו לאשמועינך את שני הדברים ורש"י השתמש בהם מצד אחד להוכחה שם.

בכל אופן מצווה עדיין אין

אנחנו לא מדברים על זה אלא על השאלה האם בעבודה עצמה יש מצווה וכמובן שאין

גם אם האדם לא ירוויח שקל עליו לעסוק במלאכה, כך הבאת בעצמך מפורש מדברי חז"ל מכאן אתה אמור להבין שמלאכה ופרנסה הם שני דברים שונים.

במלאכה יש מצווה מדברי חכמים כנראה סניף של שמירת הגוף והנפש ועבודת השם וכו'.

ובפרנסה עצמה אין שום מצווה, עדיין.

אף אחד לא יושב בטל פרט לאנשים שמחפשים לאבד את שפיותם

שהיא מצווה, אלא דבר נצרך. כמו שאכילה היא חובה אבל אינה מצווה מצד עצמה (אולי סניף של שמירת הגוף).

קרא במתינות "ומה תלמוד לומר ועשית כל מלאכתך, להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות, ילך ויתעסק בהן". כלומר העיקר שלא ישב בטל.

כנ"ל "ר' טרפון אומר, אין אדם מת אלא מתוך הבטלה".

כלומר כל החידוש פה הוא שאדם צריך לעמול ולא להתבטל, אין לזה שייכות עם פרנסה.

אגב כך, אני זוכר שראיתי פעם בחז"ל שאומרים שאדם אפילו ישב במושב לצים ואל ישב בטל. זוכר מקור כזה? לא מצליח למצוא.

בכל אופן ברור שפרנסה ביושר היא קיום מצווה, אבל אי הגזל וכו' הם המצווה לא הפרנסה עצמה

ישר כח!

לצים יש אבל אני זוכר שראיתי שחז"ל אומרים ככה באיזשהו מקום לפני עשור או יותר

לכן צריך להשיג אותו, אבל אך ורק בעמל ויגיעת כפיים ולא ח"ו מכיסים של אנשים אחרים.

עליו ביותר בפשטות.

אבל לי ברור שאי אפשר לומר שבגלל שהיה חמדן דוד היה ממנה אותו, שחמדן הופך לגנב וכל זה. והכוונה חביב עליו, בדרך של קדושה

אולי לא שמתם לב אבל באף מקום שציינתם כולל המאמר האחרון, אין שום זכר ל"מצווה" שכזאת.

שבח ומעלה אינו הדיון כאן והדבר מובן מאליו.
 

עריכה:  שמת לב שחסר שם פרק שלם? פרק ט' נעדר

פה המצווה מוטלת על האב, לחנך. בצד השני הלא-מצווה מוטלת על הבן.

אין פה שום סברה אפילו להגיד שיש מצווה בעצם המלאכה עצמה.

לא הצלחתי להבין למה אתה מקשר את הגמרא בקידושין, היא מדברת על מצוות במפורש. עסקי רבים, שידוך, ללמד תורה ואומנות (שניהם מדין חינוך).

במשנה אחת. לכן הם בוודאי נלמדים מאותו עניין

"שמאי אומר, עשה תורתך קבע"?

נצטט את פירוש הרמב"ם דווקא:

"אמר עשה תלמוד תורה השרש והעקר וכל שאר עסקיך נמשכים אחריו אם נזדמן נזדמן ואם לא הזדמן לא הזדמן ואין נזק בהבצרו".

אגב כך הברטנורא זצ"ל:

"עשה תורתך קבע - שיהיה עיקר עסקך ביום ובלילה בתורה, וכשתהיה יגע מן הלמוד תעשה מלאכה" (יש עוד פירוש לגבי שיטת פסיקה אחידה).

אני לא חושב שמישהו צינזר את החת"ס על זה, זאת מצוות עשה של ישוב הארץ. מה יש לצנזר?

ש"תלמידים" צנזרו לרב את הספר בפניו בגלל שזה לא תואם את ההשקפה הקנאית

לכל היותר תמצא כאלה שבקושי עבדו קצת ממש מעט (למשל הרב גדליה נדל) וכמעט כל שאר הזמן שלהם רכנו מעל ספרי הקודש

והרב קהתי, תלמיד חכם עצום וגדול ככל שיהיה, הוא לא מגדולי הדור.

הוא לא פוסק ובטח לא מתיר עגונות וכדומה (אפשר לפתוח דיון על מי הוא גדול הדור אבל המדדים בגדול הם: פוסק גדול, מתיר עגונות, עוסק בשאלות סבוכות, מפורסם, יש לו הרבה תלמידים ראויים להוראה וכו').

שים לב שאמרתי שאין כמעט גדולי דור שלא יושבים ולומדים רוב ככל היום, לא שאין תלמידי חכמים כאלה.

מדורות עברו אין שום ראיה, היום אי אפשר לקיים את שניהם. בטח לא ראיה מדורות ראשונים. ובטח לא מהרמב"ם שהתחיל ללמוד רפואה רק בגיל 40 אחרי שישב ולמד כל היום וכל הלילה עד אז

המגיע לקצין הנ"ל.

ישר כח וישר חילו, הוא פשוט סייג את ההתלהבות, כי יש אנשים שויתרו על כל החיים שלהם בקודש ובחול ובפרנסה (ובבריאות לפעמים) בשביל הלימוד.

והם לא מקבלים בכלל הערכה בדורנו, מסתכלים עליהם כעל בטלנים (מכיר כמה שכן מתפרנסים רק באופן מועט וגם להם קוראים בטלנים).

זאת נקודה שכואבת מאוד ולא קל להתמודד איתה. לא חושב שמישהו לקח כאן אישית (אולי פרט אלי), זה יותר עניין של הכרה במה שמאוד מסרבים להכיר בו בציבור שלנו.

ואם הציבור שלנו לא יודע להכיר בערך שהתורה כותבת במפורש עשרות פעמים, אז יש פה בעיה.

זה לא עניין של "לא הדרך שאנחנו מאמינים בה", אלה דברי התורה

אני מכיר אדם שהיה במקצוע מכובד, הרוויח המון והיה במעמד חשוב. ויתר על הכל והלך ללמד תורה בישיבה תיכונית. מורה זה מקצוע, לא?

מכיר כמה כאלה. ולא רק מורה שמלמד עשה את זה, יש מספיק אנשים שהורידו מהעבודה שלהם 90% משעות העבודה ובזמן הזה יושבים ללמוד.

זה לוותר על כל העולם הזה ולהשקיע את כל כולך בעולם הבא.

רק כי הציבור שלנו מקדש אך ורק תארים והישגיות וכסף

את נטפלת לקטנות ומפספסת את המטרה.

אני מכיר עובדי הייטק ושאר מקצועות "יוקרתיים" שעובדים משרה חלקית ובשאר הזמן לומדים תורה (יחס מועדף הרבה ללימוד תורה) ומלא אנשים קוראים להם בערך ככה: "בטלנים לכו תעשו כסף".

זה הפרצוף של הציבור שלנו

אני אכתוב שוב מה שכתבתי כבר לעיל, כי לא הבעתי כל זלזול בלימודו של החייל.

תגובתי הייתה ל"נורופן" שכתבה איפה הם כל ה"גם וגם".

ועל זה השבתי כי כמעט בלתי אפשרי "גם וגם".

וסייגתי את דבר כי באם כוונתה בגם וגם, קביעת עיתים לתורה גרידא הרי שיש רבים כאלה. והסיום מסכת לא מעיד על כלום.

ואם מדברים על "קפיצות" נראה שזה שייך יותר לצד השני, אני עד לתגובתי זאת לא הבעתי הערכה או חוסר הערכה לדבר, סך הכל ציינתי עובדה כי כמעט בלתי אפשרי "גם וגם" ופתאום החלו הקפיצות.

כמו כן לא הבעתי את דעתי כלל בעניין תורה עם ארץ וכו' מה גם שאני לא בטוח כי בכלל יש לי דעה בעניין, ואפשר שדעתי יותר קרובה לדעתך.

עד כאן בקשר לנושא זה.

היות והתגובה הייתה ממוענת אלי אני ירשה לעצמי להגיב לשאר דברייך:

כתבת שזה מעיד על זה שהתורה חשובה לו, אז קודם כל לדעתי אדם שמקיים בדקדוק את התורה מעיד עשרת מונים על כך שהוא מכבד באמת את התורה, לא ראיתי שאנשים מתפעלים מאנשים המדקדקים בקיום ההלכה.

ואם כבר נכנסת לנושא, לי במושכל ראשון זה היה נראה כאקט יחצני של המערכת, אך שוב אין לי מידע פנימי ולכן לא נדע זאת, אך לאור זאת שאחד פה כתב שזאת  הוראה לעשות סיום מסכת בהשבעות יותר מתחזק אצךי ההערכה כי אכן מדובר ביחצנות גרידא. ושוב הכל זה עניין של תחושה, ויכול להיות שאת צודקת.

ופן האישי אומר לך כי אני לא כ"כ מבין מה ההתפעלות, ואני לא מתכוין לזלזל בכהוא זה במעלת לימוד התורה, אלא שלסיים מסכת זהו איננו מהדברים הקשים ועל כן אני לא רואה מקום להתפעלות, בפרט שאין לנו מושג כיצד נעשה אותו סיום.

אני מסכים איתך כי למדן עם מדות טובות זה עדיף, ואולי עדיף יותר מדות טובות ללא למדן מאשר למדן ללא מידות טובות.

אך מה שכתבת "יודע לעשות עוד דברים" אני לא כ"כ מבין מה הוא אמור לדעת לעשות, ולמה דווקא כשמדברים על לומדי התורה הדרישה היא שידעו לעשות עוד דברים.

מעולם לא שמעתי על בחורה שמחפשת משפטן שיודע לעשות עוד דברים, או חשבונאי שיודע לעשות עוד דברים, וכו' רק שזה מגיע ללומדי התורה הדרישה היא שיידע לעשות עוד דברים.

ועוד אחד פה הפריז ואמר כי הוא אינו מעריך "גדול דור" כי זה התחום היחיד בו הוא מתעסק. מעולם לא שמעתי על אדם  שאומר כי הוא לא מעריך פרופסור כזה או אחר כי הוא מתעסק רק בדבר אחד.

ולהיפך אני שומע אנשים שמחפשים ומעריכים דווקא אדם המתמקצע בתחומו.

באם לא מתאים לך אדם שלומד זה בסדר גמור, ואכן לא לכולם זה מתאים, כמו שלהרבה לא מתאים אקדמאים.

אמת כי אי אפשר לקנות עם דף גמרא במכולת, אך רוב לומדי התורה הרציניים שאני מכיר התפרנסו במהלך חייהם.

בכל מקרה אני לא מבין מה קפצתם להגן על אותו חייל, אף אחד לא דיבר סרה בחיילי ישראל, ולא נראה לי כי מישהו ערך איזושהיא השוואה בינם לבין לומדי הישיבות. או מי מוערך יותר, יותר נראה כי אלו "שקפצו" הם אלו שלקחו פה משהו אישי, ולאור זאת כי בתגובתי הקודמות לא ערכתי כל השוואה, נראה לי כי אלו שקפצו צריכים לענות לעצמם מה גרם להם לקפוץ.

ואם כבר דיברת על הנושא אז  אני לכשלעצמי  מעריך יותר בן ישיבה היושב ולומד, כי לדעתי הרבה יותר קשה לבחור בן 18 ללמוד בישיבה יום שלם מאשר לשבת בבסיס או לעשות סיורים בגיפים. ואני כלל לא מדבר מה צריך לעשות, אלא מה צורך יותר כוחות נפש.

לפותחת אומר כי אם רצונה באדם הלומד דף יומי, או לומד שיעור בערב לא חסרים כאלה.

ואצטרף לברכתך, שיהיה לכולנו בעיתו ובזמנו עם הראויים והמתאימים ביותר.

הם עדיין במסגרת (דתית פחות או יותר) ולכן יותר קל לעשות סיום מסכת. באמת שהחוכמה האמתית היא אחרי שאתה נטול מסגרת ונמצא במירוץ החיים לשמור על לימוד תורה קבוע

(החברותא שלי לוחם במילואים, איש הייטק, בעל משפחה וקובע עיתים לתורה אני בטוח שהוא לא היחיד)

אל תנסה להשליך עלי את ההבנה הצרה הזאת בנקודה אחת מתמונה אחת גדולה.

לי זה מרגיש כמו סתם נסיון להרגיז, מקווה שהכוונות שלך אחרות.

להבא תייג את מי שהעלה את הפיצול של השרשור הזה ולא אותי.

ולעניין ה"לא נעים", אז אל תהיה בפורום של אנשים שחושבים. או שתמצא פורום שהוא לאMulti Threaded, שם שרשורים לא יגלשו החוצה.

אתה לא יכול לצפות מפורמט שמעודד דיונים מתפצלים בכל שרשור להשאר ישיר. זה הפורמט.

שהכוונה של רוב האנשים כאן היא להתווכח על מנת להתווכח.

אני חושב שהגישה הזאת מפרה ומאוד מדייקת דברים.

אל תשכח שחלק לא מבוטל מהחבר'ה פה רגילים ללימוד בעיון שבו נטפלים לקטנות בשביל להחכים, וזה בוודאי לא דבר שלילי.

אולי צריך לשים לב יותר לצד השני, גם לאלה שנפגעים וגם לאלה שבכלל לא חושבים בכיוון של פגיעה.

לא חושב שזה קשור להסתתרות מאחורי ניק. אתה לא שמעת אף פעם צעקות בבית מדרש?

יוצא לריב גם עם אנשים מאוד אהובים במסגרת הזאת ולא הופכים מזה לאוייבים.

אולי זה לא לכתחילה, אבל זה ברוך בעיניי

למחלות לב קטלניות?

מחקר ענק ביסס את זה וזאת ההמלצה של הרופאים...

הבעתי את דאגתי בלי קשר לעולם כי אני במצב רוח ליצני.

ומי אמר שאני לא גדול הדור? אני יכול להיות גם גדול הרשעים בדור

אבל המסר עצמו נכון וכואב

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.