של הרב איתם הנקין הי"ד:
"אולם האמת חייבת להיאמר, שלא מצאנו חילוק שכזה בדברי כל הפוסקים שהתירו חרקים הנראים רק על ידי זכוכית מגדלת וכדומה; אדרבה, משמע עיקר בדבריהם שכל שלא ניתן בדרך הטבע לדעת שחרק יש לפנינו - ומה לי "גילויו" או "זיהויו" כחרק - אינו אסור."...
ובהמשך:
"בשמירת שבת כהלכתה (מהדורה ראשונה, פרק ג הערה מ"ו) נכתב בשמו של הגרש"ז כמילתא דפשיטא, שבכנימות הדר לא שייך איסור תולעים כיון שאין עין אדם רגיל מבחנת בזחילתן"...
"וכן כתב בהדיא הגר"ש ווזנר (שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן קכב) שאם אדם רואה נקודה שחורה ואינו מזהה אותה כתולעת אינו חייב לבדוק בזכוכית מגדלת, וביאר שהרי בכהאי גוונא לא מראית העין גורמת החומרא אלא הזכוכית מגדלת, ואם כן אינו אסור."...
"והזכיר (הרב ווזנר) דברי מהר"ש קלוגר שציטטנו לעיל (שו"ת טוה טעם ודעת תניינא, קונטרס אחרון סימן נג) דבדיקה לא שייך רק במה דאפשר הבדיקה לכל אדם, אבל במה דאי אפשר רק בדרך רחוק על ידי כלי זה לא נחשב."...
"ובדומה לזאת האריך לכתוב הגרש"מ עמאר בתשובה מניסן תשס"ט (תנובות שדה גליון 85, אב - אלול תשס"ט, עמודים ט-כא), שאם רואים נקודה על גוף התות אלא שאי אפשר לזהות אם היא תולעת או לכלוך, ורק על ידי אמצעי עזר אפשר לברר זאת, "כיון שאין שום אפשרות לקבוע מהותה בלי מכשירים מיוחדים, עדיין לא הגיע לכלל בעל חי ולא נאסרה. ועוד אפשר לומר דגם אם בדקו הנקודה ואמרו דהיא בודאי תולעת, עדין היא בהיתרה... ואפילו ראה את הנקודה ויש חשש גדול שהוא חרק, עם כל זה אינו חייב לבודקה... מאחר ובעין רגילה אין לזה צורת תולעת או צורה אחרת ורק נראית נקודה, ולא רוחשת כלל רק עומדת על עומדה בלי תנועה כלל אין לחוש לה" וכן שאלתי את מו"ר הגר"ד ליאור (ביז סיון תשס"ט) והשיב שאכן כל שאי אפשר לזהות את החרק בדרך הטבע, אינו אסור, ואפילו אם אנו רואים נקודה שחורה זעירה; ואין חיוב במקרה זה להשתמש בזכוכית מגדלת; ודיבר על כל אדם ולאו דווקא על מומחה. וכן הגרנ"א רבינוביץ' (בשו"ת שיח נחום חלק א, יורה דעה סימן מה) כתב שאף אם רואים "כמו נקודות קטנות אבק דק", אם אינן ניכרות בעין בלתי - מזויינת כחרקים ואי אפשר להבחין בתזוזתן - מותר.
לסיכום, אם מגלים על פני הפרי נקודה שחורה וכיוצא בזה שאינה רוחשת, באופן שרוב-רובם של בני האדם בעלי ראיה טובה אינם מסוגלים לברר בעין בלתי מזוינת שמדובר בחרק, אין כאן איסור, ואין תוקף לממצאים שיתבררו בעניין זה על ידי אמצעי עזר אופטי או על ידי אדם בעל יכולת ראיה נדירה במיוחד."
(עמודים 124-126 בדילוגים)
ומהסכמת הרב מאזוז לספר "וכך נהגנו בליל ראש השנה לקחת תאנים מיובשות ולבדוק אותן יפה במראית העין, ולומר "יהי רצון שתהא שנה זו טובה ומתוקה עלינו כדבלה". ומי שחוש הראות שלו חלש ייעזר בזכוכית מגדלת, אבל אין צורך להסתכל במיקרוסקופ המגדיל חרק שעל גבי תות-שדה פי 450! ואין לאדם אלא מה שעיניו רואות."
עד כאן הדברים, עתה הערותי האישיות:
1. אמנם, הרב משה ויא והרב יצחק פוקס חלקו עליו, אבל כאן הובאו דברים מגדולי פוסקי זמננו.
2. ביחס לדברי הרב מאזוז, ניתן לקחת כנקודה למחשבה לחשוב באיזה אור הוא הסתכל במרוקו בליל ראש השנה?