"כוונתך רצויה אך מעשך אינו רצוי"

אני באמת תוהה אם יש פה איזה משהו סמוי שפספסתי

אני התכוונתי לומר את ההפך: 

כיוון שיש מצב של "כוונתך רצויה אך מעשך אינו רצוי" - ממילא אנו יודעים שגם אם אנו בטוח שאני צודק שהרי למדתי הלכה, ובנוסף לזאת גם כוונותי טהורות - על כן מהכוזרי אנו לומדים שלא כך - כי אם שיש מצב שאע"פ שכוונתך רצויה, עדיין אתה טועה, ומכאן החשיבות הגדולה של "עשה לך רב" - שזה בדיוק מה שעשה הכוזרי - הלך לחפש לו רב.

תראה אני מתקשה לסלוח לאלו שחושדים בי אחר היכרות קצרה, וגם לאלו שחושדים בי לאחר היכרות ארוכה - ודווקא מצד מסויים אלו עם היכרות ארוכה גרועים יותר - כיוון שהיו להם יותר הזמדנויות לבדוק את האמת. אבל הם הולכים אחרי מה שעולה על ליבם בהשקפה ראשונה, ומן הסתם גם לא למדו בעיון הלכות לשון הרע ורכילות, ואינם מקיימים מה שנאמר "שימו לבבכם על דרכיכם" וכפי שפירש הרמח"ל במסילת ישרים - שצריך לבחון שוב ושוב, כל דבר, לא להתעצל ולא לנוח ולא לשקוט, עד שיצא הצדק והאמת לאור - לא כמו הביטוי השגור בימינו - עד שייראה לנו שבדקנו הרבה, ובאיזשהוא שלב נכריז "אם בדקנו כ"כ הרבה, זה כבר מספיק ולא צריך יותר". אלא באמת עד שיצא הצדק לאור - בעברית אני מדבר: שיצא, הצדק, לאור. יש צדק אמיתי, צדק של הקדוש ברוך הוא, והצדק הזה צריך "לצאת" ממקום מסתורו מאחורי הערפל, אל "האור" - לא שנחפש את הצדק באור של הפנס, אלא שנמצא את הצדק באשר הוא שם, ונביא אותו מהמקום אשר הוא שם - משם נביא אותו עד אל האור, אל הפנס שלנו - ושם כבר נוכל לבדוק מהו הצדק האמיתי.

תודה.

דווקא אותי אתה מוכיח?

א. אני מתנצל שהבנתי אותך לא נכון, כביכול רצית לומר הרצון להתבטל לרב הוא טעות.

ב. אין בזה 'חשד', לא חשדתי בך בדבר שלילי כלשהו - הבנתי מדבריך שאתה מתכוון לחלוק על עצם ההיתר (כן, לא חובה ולא רשות אלא היתר...) לסמוך על רב. ההוראה של חז''ל מדברת על מקרה של ספק, במקרה שברור לך מה ההלכה לסמוך על רב זה חידוש שצריך לימוד. האמת היא שכשחשבתי שאמרת כך זה היה מתוך הערכה (ההסתייגות הייתה על האופן).

ג. הביקורת שלי לא הייתה על העניין הזה אלא על הצורה של לכתוב מקור ולצטט חצי משפט שלא קשור בכלל לעניין. וגם אחרי שהסברת אני לא רואה שום קשר בין דברי 'המלאך' בחלום של הכוזרי שציטטת לדברי חז''ל 'עשה לך רב', אפילו החיפוש של הכוזרי הוא כל כולו ההפך מ'עשה לך רב' - הוא בוחן הכל בשכלו ומשליך 'רב' אחר רב ועובר לבא אחריו.

אז שוב - אני מתנצל שפגעתי בך, מה שנפגעת ממנו (ההבנה שאין להתבטל לרב) לא נאמר מתוך זלזול או תוכחה.

הכותרת של דבריך הראשונים בתגובה אלי הייתה מילה אחת "דמגוגיה", מילה בעלת משמעות -די-ברורה, יש לומר. האם אתה חושב שכרגע אתה יכול לתרץ את עצמך ולומר ש"לא התכוונת לדבר שלילי כל שהוא"? מוזר. מוזר מאוד. "לא מתוך זלזול או תוכחה"?? אולי גם לך יש בעיות תקשורת, אבל אז אל תוכיח אותי על בעיות תקשורת בזמן שאינך עושה אפילו מאמץ להיות הגיוני בתקשורת שלך

אכן הייתה תוכחה ואכן טענתי לדמגוגיה, אבל לא על עצם הטענה שחשבתי שטענת (שמלכתחילה לא נכון להתבטל לרב) אלא על הצורה בה כתבת - 'מקור' של חצי משפט שלא קשור לכלום.

על ההבנה המוטעית הודיתי לך שתיקנת והתנצלתי, וכשהזכרתי אותה זה היה לא מתוך זלזול ולא מתוך תוכחה (כאמור אני עצמי סובר ככה חלקית), על הטענה הנ''ל אני עדיין עומד.

מקווה שהפעם הבנת את ההבדל.

(בשום שלב לא הוכחתי אותך על בעיות תקשורת, אני לא נוטה לאבחן אנשים פסיכולוגית או בכלל)

אתה קראת לדבריי דמגוגיה, ודיברת בצורה שמשמעה המפורש הוא שדעתי היא שלא צריך לשמוע לרבנים, להבנתך אז. אם אתה אמרת  שאני לא בסדר ("דמגוג") שמשתמש במידותי הלא טובות ("דמגוגות") בשביל דברים אסורים ("לטעון שאין לשמוע לרבנים")- אזי יש כאן שלושה מרכיבים שאומרים שאתה הרשעת אותי בדין (קראת לי "דמגוג" - זוהי "הרשעה"), על סמך הבנה מוטעית, מבלי לשאול אותי תחילה. וגם טרחת להבהיר לפלוני מפונפן שלדעתך ברור שדבריך נכונים גם לכל אפשרות של מה שאולי התכוונתי, ושיש לך הוכחות לדבריך (ההכירות -הקצרה- כלשונך - איתי). 

כל מה שאתה כותב נכון במידה ומדובר בדבר שלילי - בעיניי לא מדובר בדבר שלילי (בטח שלא דבר אסור) כאמור וממילא זה לא 'חשד' ולא 'הרשעה בדין', זו דעה לגיטימית בין אם טענת אותה או לא. מכיוון שכך לא הייתה בהבנה הזו שום האשמה כלפיך. ממה שכתבת בעבר בפורום (וגם באישי) התרשמתי שהחשיבה התורנית שלך לא מיינסטרימית ולכן הערכתי שלזה התכוונת, ושוב - דווקא מתוך הערכה ולא האשמה.

כן הייתה האשמה בזה שאתה כותב חצי משפט כמקור למרות שאין קשר בינו לבין הטענה שרצית לטעון מכוחו, וזו אכן דמגוגיה.

מקווה שהפעם זה יישב את דעת, אם לא אז אני מתנצל שוב ואסתפק בזה.

א. אין קשר בין המשפט שכתבתי ("כוונתך רצויה אך מעשך אינו רצוי") לבין הטענה (כביכול, להבנתך אז "אין לשמוע לרבנים")

ב. אבל מה לעשות, שהטענה עצמה לא נמצאת בדבריי אפילו במשתמע?

כדי להאשים אותי בדמגוגיה אתה צריך שיהיה משתמע מדבריי דבר שאינו נכון כמסקנה לוגית מדבריי. 

לכן האשמתך אותי בדמגוגיה היא אינה במקום כלל. כלל וכלל

ועל זה התנצלתי.

אבל אתה נפגעת מזה שבכלל 'חשדתי בך' שחשבת מה שהבנתי מדבריך, על זה עניתי שבעיניי זה לא חשד בכלל ולכן אין לך מה להיפגע מזה.

ב. הביקורת שהבעתי הייתה על הניסוח והיא בעינה עומדת - אתה מביא חצי משפט שאין לו קשר לנושא, ואפילו אחרי שהסברת למה התכוונת לא ברור מה הקשר בין אותו משפט לעניין. זו לא צורה של הבאת מקורות רצינית אלא של דמגוגיה (אמנם לא באת לטעון טענה משלך אלא לחזק טענה של הפותח אבל זה אותו הדבר).

אז נכון שהעברתי ביקורת, אבל לא על מה שחשבת שהעברתי ואת זה היה חשוב לי להבהיר.

תראהאני יכול להמשיך ולהוכיח לך שאני צודק בכל דבריי. אבל אני לא רואה בזה טעם, כי אני לא רואה שאנחנו הולכים להגיע להבנה ב10 ההודעות הקרובות. 

אני בטוח שאתה לא צודק, ולהבנתי גם לא נעשה פה צדק - עד לרגע זה, מכיוון שלהבנתי אתה זלזלת בדבריי והתנצלת רק על דברים שאינם עיקר הבעיה. 

ומכיוון שכמו שאמרתי אני לא רואה שאנחנו לא הולכים להגיע להבנה בקרוב, אני משהה את תשובתי עד שתאמר מה דעתך בנושא הדברים שכתבתי בהודעה זו שבה אני כותב כרגע

היה חשוב לי להבהיר על מה הביקורת שלי הייתה מכוונת, ויותר חשוב - על מה היא לא, ואת זה עשיתי.

אני שוב מתנצל אם נפגעת. כל טוב.

ואכן הבהרתי את כוונתי. אם פשוט הייתם מעירים על חוסר ההבנה, ואולי גם על צורת הכתיבה הלא-מסבירה שבה כתבתי, זה היה נגמר הרבה יותר טוב.

(גם אני קצת קשה הבנה..)

וכל הספר שכתב ריה"ל על "הכוזרי" הצדיק - כל הספר מבוסס על זה שצריך לחפש רב, כי זה הנושא שפותח את ספר הכוזרי.

האמירה "כוונתך רצויה אבל מעשך אינו רצוי" היא אמריה כללית, אבל במקרה זה היא באה לכוון אותנו להבנה שצריך לבחון את המעשים היטב, כולל חיפוש רב

גם הכוזרי עצמו מעיר כך לפילוסוף ולכן דוחה את טענותיו, וגם לנוצרי - הוא מסביר שדבריו אינם מספיקים לו כי הם מבוססים על מחשבה עצמאית ללא רב, והמוסלמי שטוען לאמיתות דבריו מכוח תורת משה - על זאת אומר הכוזרי שאם כן באמת "עשה לך רב" ומדברי הנוצרים והמוסלמים אנו רואים ש"הרב" האמיתי הוא היהודים.

לכן זה ממש הבסיס של ספר הכוזרי. 

קראתי את דבריו של "ים חי מה"ך" - אין בהם כל דמגוגיה. אפשר להסכים או לא להסכים עם דבריו (כשראיתי את ה"מקור" שהביא, הבנתי למה התכווין, חייכתי מהרעיון, יש בזה משהו נחמד, ואולי גם מעבר לכך), אבל אין בכך כל "דמגוגיה", אף שנאמרו בקיצור, בהנחה שיבינו את הכוונה.

אני לא יודע איך אתה מגדיר דמגוגיה אבל בעיניי להביא כמקור משפט ש:

א. לא נאמר בהקשר המדובר וכלל לא קשור לנושא (הרי ברור שריה''ל לא התכוון במשפט 'כוונתך רצויה וכו'' לומר 'עשה לך רב' או בכלל לומר את ההפך או למשהו בכיוון...).

ב. ניתן להבין אותו בכל דרך שתרצה בכל נושא שתרצה.

זו דמגוגיה.

זה כמו שבדיון בשאלה אם נכון להתגייס לצבא או להישאר ללמוד בישיבה אני אביא את הפסוק ''ועשית הישר והטוב'' כמקור (ולא משנה לאיזה צד אני משתייך בדיון, זה יהיה אותו הדבר לשני הצדדים)...

זה מה שצרם לי בתגובה הנ''ל ועל זה הערתי (אתם נתפסתם לטענה שהבנתי בטעות מתוך דבריו שטען אבל זה כלל לא היה העניין ולא על זה הייתה הביקורת), הוא כמובן לא חייב לקבל. וכמובן שזכותך לחשוב כמוהו.

מביאים את הפסוק "ועשית הישר והטוב" - זה מקור מצויין - ואפשר לדון לאיזה צד הוא ראיה, אבל זה עדיין מקור שיש מה ללמוד ממנו לעניין המדובר. 

ציטוט אינודמגוגיה.

ציטוט אינו דמגוגיה.

ציטוט אינו דמגוגיה.

ציטוט הוא הבאת מקור. 

ציטוט ללא הסבר עלול להיות לא מובן. אז באמת הסברתי, ובמקרה שלנו כמו שניתן לראות - וכפי שהסברתי - הציטוט הוא חד משמעי לצד שמלמד אותנו לעשות לנו רב.

אני טוען שציטוט שמובא כמקור וכראיה לצד מסוים בדיון לא יכול להיות כזה שמשתמע לשני פנים ולסייע לשני הצדדים, אם נקח את הדוגמה שלי כמשל - 'ועשית הישר והטוב' לא שייך לצד מסוים כי שני הצדדים מודים שצריך לעשות את הישר והטוב אלא שחולקים מה הוא אותו ישר וטוב, לכן זו לא יכולה להיות ראיה לאחד הצדדים.

כמו כן - לטענתי הוצאה של ציטוט מההקשר שלו גם היא דמגוגיה, הרי ברור שדברי המלאך לא היו קשורים לשאלת 'עשה לך רב'. לטענתך מעשי הכוזרי היו לעשות לו רב (לטענתי מה שהוא עשה זה בדיוק ההפך - חקר אחרי שכלו בלי להתייחס למי שאמר אותם או להתבטל אליו - פילוסוף, כומר, חכם מוסלמי או יהודי). המשפט הנ''ל הוא משפט כללי שלא קשור כלל לדיון ולא קרוב אליו אלא יכול להיאמר לגבי כל צד בכל דיון, סתם הוצא מההקשר.

א. אם זה לא ראיה לאחד הצדדים אלא לשניהם באותה מידה ו/או נגד שניהם באותה מידה - אפשר פשוט להגיד את זה. זה לא קשור לדמגוגיה. אני אפילו לא טענתי שזה ראיה לצד אחד, פשוט ציטטתי. ציטוט אינו דמגוגיה. איך שלא תבין את הציטוט, זה לא אני גרמתי לך לחשוב שהציטוט מתכוון לצד זה או אחר, אלא מחשבותיך האישיות. בפרט אם אתה חושב שהציטוט לא מוכיח שום דבר - הרי זה כאילו שתקתי, ומה איכפת לך?

ב. נכון - גם לעשות לך רב זה דבר שצריך להיעשות מתוך מחשבה, ולא סתם איזה משהו שעובר במחשבתך בהבזק של רגע (לא "קליק"...). אבל כאמור אני אפילו לא אמרתי את זה, וכוונתי הייתה, וכמו שהסברתי שהבנה מעמיקה של דברי הכוזרי מעלה באופן די ברור את הסברה שצריך לעשות רב, אלא שזה צריך להיעשות במחשבה.

ג. דיון בנושא מורכב הרבה פעמים נוגע גם לנושאים אחרים. למשל דיון ב'עשה לך רב' נוגע גם לענייני כוונות מול מעשים. זה לא אומר שזה חזות הכל, אבל זה פן חשוב שמלמד אותנו גם לעניין הנושא שלנו - 'עשה לך רב'.

א. אדם חושב רעיון. מביא אותו בקצרה. מביא דוגמה לכך שיתכן אדם עם כוונות טובות - אבל מעשיו לא יהיו רצויים, ועל כן צריך הדרכה. אין לכך כל קשר "דמוגוגיה". ולכן זה גם לא דומה ל"משל".

ב. אני לא נתפסתי כלל ל"טענה שהבנתָ בטעות", אלא למילה הזו. סביר שבגלל ש"נתפסת בטעות" לכוונה שלא היתה כוונתו, גם כתבת כך. וזה בגדר לימוד זכות על הצורה שבה בחרת.

עיקר הענין, מבחינת מה ש"הקפיץ" אותי, היתה הצורה. לומר כך, על טיעון שנאמר בתום-לב, לא בעוינות ולא כנגד מישהו, זה דבר מעליב. ולכך אין מקום. 

לכן, לדעתי טוב היה אם היית חוזר בך לא רק מהבנה מוטעית כלשהי לגבי תוכן דבריו, אלא גם מהשימוש במילה הזו. לכל היותר, עם הסבר שנסחפת אליה בגלל טעות בהבנת התוכן. קורה. וב"חרוז": לא כדאילעשות אידיאולוגיה מאמירת "דמגוגיה"... (לדעתי, בפרט כשאדם מנהל פורום, כדאי עוד יותר לשים לב לכך - שאנשים לא יירתעו שאם משהו לא ימצא חןף ייתקלו בתגובה בניסוח חד).

כל טוב.

לגבי הטענה שלך בתגובה הקודמת ובא' כאן - אני לא מסכים איתך כאמור מהסיבות שפירטתי בתגובה הקודמת שלי, לכן אני כן חושב שהייתה פה דמגוגיה (אתה צודק שאם לא הייתי חושב שהייתה בתגובה שלו טענת נגד כלשהי, ולא משנה מה היא - כאמור אפילו מדובר בטענה שאישית גם אני מסכים איתה, סביר שזה לא היה לי מספיק צורם וחשוב להגיב בכלל).

לגבי הטענה כאן על הסגנון - אני מקבל, בכל אופן לא הייתי צריך להתבטא בתקיפות כזו והייתי צריך לומר את הדברים יותר בעדינות (בלי קשר למנהל או לא, אני מגיב כאדם פרטי), @ים חי מיה"ך אני מתנצל גם על זה.

ושוב אני מזכיר - כל הקובלנא של ים חי מיה''ך הייתה על זה ש'חשדתי בו' שהוא חושב שאין חובה להתבטל לרב, על זה חזרתי והסברתי והדגשתי שזה לא היה מתוך 'חשד' ולא מתוך מחשבה שלילית עליו (אפילו להפך) ובכלל לא על זה הייתה הביקורת שלי, מתוך רצון שיבין שאין לו בכלל מה להיפגע מזה. על זה היה הדיון לעיל ועל זה היה כל התת שרשור הנ''ל. את הטענה שלך על הסגנון אני מקבל ומתנצל כאמור.

כל טוב סלה.

אני קודם כל בן אדם ואני יותר חשוב מהטענות שאני טוען

וזה דבר בסיסי שכל אחד צריך להבין

ולכן ברור שאם אני קובל עליך זה קודם כל על יחסך כלפיי, אם חשדת בי בדבר ספיציפי או לא זה רק סימפטום, השאלה העיקרית היא למה אתה מתייחס אליי כאל דמגוג, בלי שום סיבה הנראית לעין. וזה עוד בזמן שיש פה טרולים וכופרים למיניהם שאם אתה מחפש לשנות את האווירה אתה צריך להתחיל מהם.

והסברתי פה דווקא בדוגמא שלך - אם בדיון על תורה וצבא - בית המדרש 

ופה אז - בית המדרש

- שם הסברתי למה זו לא דמגוגיה

להתנצל על החשד ולא להתנצל על הבעיה העיקרית? אינו אלא כגונב את העין.

מה עם "על פלגי מים"? או שהתכוונת דווקא בתלמוד והלכה שאמרו שצריך רב אחד?

סתם להרחיב...

מה המקור שבמסכת ע"ז שאתה מתכוון אליו?

"כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם"?

זה המאמר שאני מתכוון אליו.

אבל כתוב שם בהמשך הגמרא שבגמרא עצמה לומדים מרב אחד כדי שלא להשתבש בגרסאות, כלומר יש דברים שלומדים רק מרב אחד ואני קיבלתי גם שזה בהלכה (כלומר מסורת אחת).

רק לא בגמרא.

ממה שראיתי, בד"כ מי שהולך אחרי רב אחד, לא מבין כלום.

אני חושב שהדרך היא כזאת: כשאתה מתחיל, לך עם הרב שלך עד שתשיג יציבות תורנית כלשהי. אם אפשר, תשמע פה ושם דברים מרבנים אחרים** אבל לא ברמה של מהפכה תורנית בראש שלך.

אחרי שאתה יציב, לך ו"תתפרע", תלמד כל מה שאפשר בצורה מסודרת (לא לגעת פה ושם בנושאים, כי זה יוצר בלבול גם אצל גדולי תורה).

תוך כדי זה תמצא לך רב (בין אם זה שגדלת עליו או אחד שמתאים יותר בהווה) שידריך אותך בעבודת ה' וישמש לך נקודת מבט אובייקטיבית שהיא דעת תורה על החיים, מישהו שגם יהיה חבר, כדי שיוכל לישר אותך כשיצר הרע מצליח לסמות את העיניים.

כל זה כמובן במקביל לעשה לך רב הקלאסי של השיטה האחידה בהלכה

** כאן המטרה המרכזית היא מצד אחד לקבל עוד נקודות מבט על דברי הרב שלך כדי לוודא שאתה מבין אותו נכון. מצד שני רווח נוסףה הוא שלא להתקע על רב אחד שהוא נוכל, מצאנו הרבה אנשים שהתקרבו לרב כזה ונדבקו רק אליו ולעולם לא חשדו בו, כי לא היה להם שום דבר אחר ללמוד ממנו. במקרה הטוב הם גילו מי האדם בסופו של דבר והתקדמו הלאה, במקרה הרע הם נשארו שם בביצה כל החיים שלהם והתבזבזו רוחנית

הגמרא מספרת על לימודו של רבי מאיר שבתחילה סבר להיות תלמיד של רבי עקיבא ולא הצליח לעמוד על הסברות, אז הוא הלך לבית מדרשו של רבי ישמעאל ואז למד את הגמרא ואח"כ את הסברות של רבי עקיבא (שניהם היו מתלמידי תלמידי בית הלל עד כמה שאני זוכר).

עשה לך רב – חב"דפדיה

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום