האשכנזים זה כי התלמידים שלו עשו מהלך פוליטי? או שלא הבנתי...

מכמה וכמה סיבות

למרות שצריך עיון מעבר למשנ"ב

זאת שאלה לפוסקים.

ואל תשכח שאחרי רבים להטות, בכללי פסיקה, לא נאמר בכל מצב.

שמעתי סיפור יפה מתוניס שכשאמרו לרב כלפון (לא זוכר מי מהם) את זה הוא ענה להם "אריה אחד מול מאה שועלים, מי גובר?", ציטוט לא מדוייק.

דעת הרמב"ם לא מפורשת להניח, כמו שאפשר לראות במאמר ש@נגרינסקי קישר. הרבה הבינו ההפך לגמרי מדברי הרמב"ם.

לאור הנ"ל, קשה לדון בדעות בין אם להניח ובין אם לא, בלי להכנס לסוגיה. כנראה שהיו הבנות אחרות גם.

נראה שמרן עצמו הסתפק בדעת הרמב"ם.

לא הצלחתי להבין מהמאמר שהביאו כאן מה המשמעות, אבל מעתיק לכאן את הפסקה הרלוונטית.

"ליבא דרבנו הרמב"ם בהלכות שביתת יום טוב אפשר להבין שיש איסור בהנחת תפילין ואפשר להבין שיש אפילו חובה לכתוב תפילין במועד, וז"ל:

"וְאָסוּר לִכְתֹּב בַּמּוֹעֵד אֲפִלּוּ סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת. וְאֵין מַגִּיהִין אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת בְּסֵפֶר הָעֲזָרָה, מִפְּנֵי שֶׁזּוֹ מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל כּוֹתֵב הוּא אָדָם תְּפִלִּין וּמְזוּזָה לְעַצְמוֹ, וְטוֹוֶה תְּכֵלֶת לְבִגְדוֹ;³ וְאִם אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל - כּוֹתֵב וּמוֹכֵר לַאֲחֵרִים כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ".⁴

ומאידך, בהלכות תפילין פסק רבנו הרמב"ם, וז"ל:

"זְמַן הַנָּחַת תְּפִלִּין - בַּיּוֹם, לֹא בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִיָּמִים יָמִימָה" (שמות יג,י); "חֻקָּה" (שם) זוֹ - הִיא מִצְוַת תְּפִלִּין. וְכֵן שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אֵינָן זְמַן תְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיוּ לְךָ לְאוֹת" (שם יג,ט; ושם: וְהָיָה לְךָ), וְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים הֵן עַצְמָן אוֹת. וּמֵאֵמָתַי זְמַן הַנָּחָתָן? מִכְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וְיַכִּירֵהוּ, עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה".^5"

^{אין לי מושג מה משמעות הדברים, צריך ללמוד את זה כמו שצריך, המאמר הזה נראה חסר הגהה}

משום עובדין דחול אלא כדברי הבא"ח שהבאתי למעלה

אפילו לספרדים אתה כותב "יש בסיס לא להניח"

במחלוקות , הגמרא בע"ז דף ז מביאה 2 כללים להכרעה. א) הרב הגדול יותר בחכמה ומניין.  ב) בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים אחר המקל. (אתה בטח מכיר, לא התכוונתי לחדש לך).

נחלקו הראשונים האם תמיד בשל תורה הלך אחר המחמיר, או שזה רק אם שני החולקים שווים ברמתם.   הש"ך פסק שבשל תורה תמיד בחומרא. בשל סופרים , בודקים מי הרב הגדול יותר, ואם שנייהם שווים, אז לקולא.  בנוסף כתב הרשב"א שאם יש מרא דאתרא , אז הולכים בכל אחריו.   יתכן שאדם יכול להחליט על רב מסויים שהוא רבו וללכת תמיד לפיו, גם אם הוא לא מרא דאתרא. אולי כמו תלמידי שמאי והלל למשל. 

אבל עדיין יש לנו פוק חזי.

אגב ראיתי באגרות משה שהוא כותב על עניין מבטאים שרוב הזמן יהודי אשכנז היו הרוב בעולם (אני מניח שלפחות מכוון לתקופה שלפני השואה שם זה היה כפל ויותר)

אולי באיזור ל'?

זה לא נקרא ביטול מצווה

ולמרות רוב עם ישראל לא מניח בחול המועד בהווה... "פוק חזי מאי עמא דבר".

פעם התווכחתי על דבר כזה עם פוסק אחד, הוא נתן לי בראש ואמר לי "יפה שאתה מבין את הגמרא אחרת" (או במילים אחרות, אל תעוף על עצמך מול הראשונים )

בהתחשב בעובדה שזה חצי מעם ישראל, וסביר להניח שלפחות 20% מהאשכנזים לא מניחים כלל אליבא דהגר"א ואולי יותר פה בארץ ישראל (לפי דבריך) נראה שהרוב המוחלט לא מניחים...

בגלל השואה?

לשיטתך, רוב העולם היהודי אז היה חילוני גמור

חז"ל אמרו במפורש שכל מי שמומר לעבירה אחת הוא "כגוי לכל דבריהם".

בפורום ביהמ"ד הדעות יותר תורניות, נראה לי שזה לא במקום

חז"ל...

אם יש ספק ולא יודעים את ההלכה, יש משקל חשוב למה שרוב העם (שנספרים) נוהגים ביחס להלכה בהתחשב בעובדה שמדובר בהבדלי מנהג, ושהם לא עושים איסור ברור.

ידידינו היקר @ארץ השוקולד שקצת נלחם בכל מי שנוהג שלא*

לגבי הספק, זה בכלל משהו שלא רלוונטי להוה מבחינת הפסיקה, גלשנו כאן קצת לנישתיות... המנהגים הקיימים והמפורסמים לא ישתנו ולא צריכים להשתנות

* ברור שהדברים נכתבו בחיבה, כן?! חחח

ואז יחסמו אותי גם מפה

משחק מילים מורכב

בחוה"מ!

שמעתי פעם מישהו שרצה להגיד שככה מודדים גדול עולם (לא מסכים עם זה, והוא לא היה מישהו מי יודע מה גדול), אבל זה נותן קצת מושג.

פרט לאיזו עדה אחת ואמיצה

והאם זה מה שנקרא מחלוקת שקולה ויש ספק או שזאת מחלוקת לא שקולה ואין ספק, והאם מחלקים דווקא לפי עדות או בחלוקה בית יוספית, והאם אומרים ספק נגד הכרעת מרן בדין וכו'.

אני חושב שהעניין כאן הוא מנהג קדום שהבית יוסף בא להסביר ע"פ הזוהר.

הרי ידוע שאצל התימנים מקורות המנהגים קרובים מאוד לתקופת בית המקדש.

שמעתי אתמול רב שסיפר שלגבי הדס שוטה של התימנים, מצאו עדויות ארכאולוגיות (מטבע) מתקופת בר כוכבא שמראה שעליו מצוייר אדם שנוטל לולב עם המנהג הזה.

וכידוע התימנים לא פוסקים לפי הקבלה, בלי קשר לרב קאפח, ובכלל בקושי שינו מנהגים.

ועוד שאלה היא האם אפשר ללמוד בדרך שאתה למד מסב"ל לספיקות אחרים.

מה שאתה אומר הוא דבר חידוש

אולי אתה מתכוון למקובלים דוגמאת הרב שרעבי והרב חיים סינוואני? הם היו נוהגים כמו הרש"ש ע"פ מנהג ספרד (בחלק מהדברים), אבל ממש לא היו מערבים את זה בפסיקת ההלכה.

יש לך מקור אחר? אשמח לשמוע.

הם כמעט כמו ספרדים רגילים והולכים הרבה לפי הקבלה, הם בעיקר היו ממחוז שרעב שמשם יצאו הרב סינווואני והרב שרעבי [שבמקור משפחתו תעיזי] ועוד

אם אני לא טועה...

ואולי אפילו יותר אותו לפי הצורה

@סתם 1...

השאלה אם סב"ל, שהוא ספק די מפורש, תופס בכל מחלוקת - בית המדרש

האמת שראיתי עם הדסים, זה ממש יפה ונוח לאחיזה. עם ערבות לא ראיתי. בטח נראה כמו ללכת עם שיח ביד

ממה שאני יודע ההדסים גורמים לערבה להשאר טריה עד סוף החג

שזה ספק, אבל לכן זה מוגדר כספק - כי יש שני צדדים!

אך מש"כ בהערה שזה גישה ייחודית לרב עובדיה ויש חולקים - אשמח שתרחיב 

לגבי תפילין בחוה"מ אכן גם בבא"ח פרשת וירא כמדומני מציג את דעת האשכנזים כסוברים שיש להניח בחוה"מ [והיינו כדבריך בשם הרמ"א, מג"א וכו'],                             

וההסבר שלו למחלוקת הוא [ונחלקו בזה כבר ראשונים] - דהספרדים ס"ל שבחול המועד יש קדושה גדולה כעין שבת ויו"ט שהיא בעצמה "אות" ועל כן הנחת "אות" התפילין גורם זילזול כאלו החג בעצמו אינו "אות" [כבשבת ויו"ט], והאשכנזים לא סברו שיש קדושה גדולה שהיא בעצמה "אות" ועל כן חייבו הנחת תפילין

והרב רצאבי כותב את זה בלשון איסור.

חייב לציין את הבעייתיות במאמר הזה, הוא כתוב עם המון חזרות על דברים, פספוסים שנראים כמו חיתוכים של משפטים שלמים. או שהוא לא מוגה, או שהם לא העתיקו אותו טוב לאתר

הורדתי את המאמר והוא בדיוק כמו באתר. קצת קשה סגנון הכתיבה...

(אני מניח שהסוגריים נכתבו מתוך הבנה שאני לא מעריך את הרב, אין לזה שייכות ח"ו. אני בכלל לא מכיר את הרב שליט"א הנ"ל. כולם כותבים מאמרים בשלב הראשון ככה, יכול להיות שמכמה וכמה סיבות המאמר יצא "לא אפוי" וזה הגיוני ולגיטימי)

דזיל בתר טעמא (בדברי הראשונים והובאו בבא"ח פרשת וירא כמדומני) מדוע אין להניח את התפילין [שהם "אות"] בחוה"מ? משום שהוא בעצמו "אות" ו"שימוש" באות אחר הוי זילזול בחוה"מ - ועל כן כולם כוונתם לאסור 

הוכיח הרב רצאבי בקונטרס, מפוסקי תימן ובראשם "מהריץ" שכללי הפסיקה התימניים הינם כמו שאר הספרדים שבסתמא הולכים אחרי פסקי מרן השו"ע!! ורק כשיש מנהג ידוע כמו הרמב"ם או כמו אחרים אז הם משמרים אותו (ועל המנהגים יצא הרב עובדיה ע"ה, ולא רק על התימנים גם על שאר העדות), מ"מ גם אם היה הכתוב ברמב"ם מפורש שחובה להניח גם בחוה"מ, כל עוד שלא היה מנהג מבורר כדבריו, זה לא היה מחייב את התימנים

ויתרה מזאת גם בין פוסקי תימן האחרונים שבראשם עמד הרב קאפח וכן הרב צוביירי [כמדומני] - חלקו על גישת הרב רצאבי בעניין הלזה

ע"פ הרב רצאבי התימנים קיבלו את הכרעות הרמב"ם בדינים, היחס לשו"ע הוא מורכב מאוד ומעניין יותר מאצל הספרדים אפילו לפי הרב עובדיה זצ"ל.

אבל יש מקומות שהתימנים לא נוהגים כמו הרמב"ם בצורה מפורסמת, כמו למשל בשופר...

של הרב רצאבי שם הוא מוכיח מכמה וכמה מקומות כפי שאמרתי מקודם שבסתמא נוהגים כפסקי השו"ע

מה שאני קיבלתי זה שפוסקים כמו מרן בסתמא אבל גם זה תלוי במנהג הקדום

א. כי הוא פוסק כמו הרמב"ם ב"80% מהפעמים" (שמעתי מכמה פוסקים).

וב. כי זה תואם את המנהג

אפילו שלרובם הוא בכלל לא היה ידוע?

ברוב עדות המזרח לא היו הולכים עם הזוהר נגד התלמודים (מכמה סיבות הגיוניות).

ממש לא, זו מחלוקת ראשונים וכבר - בית המדרש

קשה לא לדעת מה ההכרות של הרב קאפח עם אשכנזים, אבל אני בספק אם הוא לא יודע כמו שאתה טוען.

מה גם שאני בספק גדול שזה היה משנה לו, כידוע מנהגי תימן הם עתיקים ולא השתנו במצוקת הזמן...

לא כזה פשוט... הגריד לא היה מניח מסתבר - בית המדרש

זה מנהג שנהגו בו כל העדות שלא שינו ממנהגם.

ההכרעות שלנו מול הכרעות שהתקבלו במנהגים הן כאין וכאפס.

תורה מסיני, לא מסברא

ראשונים שסוברים כך, וגם עדות שחזקות במנהגים עתיקים שנוהגות כך, ואפילו טעמים ע"פ סוד - היה ראוי שמי שאין לו מנהג ינהג שלא להניח.

לצד השני יש הרבה פחות כח, לפי השיטה של הרב הנ"ל שהבאת כן...

וכאן הכף נוטה יותר לדעת האומרים שלא

אם היא לא לפי מנהג, אז נעשה "מנהג ישראל" כזה.

למה לחזור חזרה לכללים העדתיים?

אני לא מקבל את מה שאתה אומר שזאת "בעייתיות" זאת לשון בעייתית בעצמה

ולכן, ע"פ כמה וכמה כללים וסיבות, יתכן שעדיף לפסוק כמו הרוב.

זה לא סיכוי לקיים מצווה אם לא מניחים.

קבלה היא חלק מהתורה, זה שיש אנשים שלא פוסקים על פיה זה לא כי היא לא אמת אלא שטוענים כי לא מבינים אותה מספיק וכן הלאה.

המחלוקת כבר הוכרעה, גם אם הרב ש"ך אמר אחרת.

פוק חזי וכנ"ל

כל עדות המזרח לא מניחים ולפחות כמה מהאשכנזים, קרי יותר מחצי מעם ישראל.

מה הקשר לש"ך עכשיו

נרחיב על זה בפרטיות כי הדיון כבר ישן

אתה לובש בגדי חול בשבת חזון?

ר' אהרון לכטנשטיין הפסיק להניח תפילין בחוה"מ בשלב מסויים כדי לקבל מנהג א"י. זה היה קשה לו. אבל הוא קיבל.

למה בכל הדברים שלך אתה לא מקבל את זה כמנהג א"י אלא כמנהג טעות שנוצר מ"מונופול" של תורת הגר"א על ה"אשכנז" בא"י ורק לספרדים המנהג אחרת.

אבל הא אנחנו רואים שיש מנהגים בא"י.

שלמרות שהם לקוחים מתורת הגאון (לפחות רבים מהם) - בפוסקי ההלכה מצינו שהיחס אליהם כאל מנהג מדינה. (לדוג' לוח א"י לגרימ"ט מלא ב"מנהגי א"י")?

בסיסי באחרונים.

לא כל עם ישראל אשכנזים

אם המנהג הוא שלובשים בגדי חול. זה מנהג שהוא בדיני כבוד שבת  (כשיוצא באבילות)- ולכן לא שייך לדחות את המנהג בסברא בדיני כבוד שבת שבזה גופא המנהג הוא להקיל ולהחמיר באבילות.

ואחרי השאלה מה אתה עושה.

לא
"יצא לי" להיות בחו"ל בשבת חזון.

ואניי לא רואה הבדל בין מנהג שדעתו דעת יחיד ובין מנהג שדעתו דעת רבים- שניהם כח המנהג שוה ותוצאתו שווה.

"נראה לר"ת דדוקא בהוצא ודפנא אבל פחות מכאן אפילו נהגו מנהג הדיוט הוא ומוכיח מכאן דיש מנהגים שאין לסמוך עליהם אפילו היכא דתנן הכל כמנהג המדינה:"

אנייה מדבר  על מנהגים בעלי שיעור  קומה הלכתי מצד עצם כח המנהג.

כ"ש שכך גם בדיני איו"ה

אז הסברתי שברור שיש מנהגים וכו'

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!