האשכנזים זה כי התלמידים שלו עשו מהלך פוליטי? או שלא הבנתי...

מכמה וכמה סיבות

למרות שצריך עיון מעבר למשנ"ב

זאת שאלה לפוסקים.

ואל תשכח שאחרי רבים להטות, בכללי פסיקה, לא נאמר בכל מצב.

שמעתי סיפור יפה מתוניס שכשאמרו לרב כלפון (לא זוכר מי מהם) את זה הוא ענה להם "אריה אחד מול מאה שועלים, מי גובר?", ציטוט לא מדוייק.

דעת הרמב"ם לא מפורשת להניח, כמו שאפשר לראות במאמר ש@נגרינסקי קישר. הרבה הבינו ההפך לגמרי מדברי הרמב"ם.

לאור הנ"ל, קשה לדון בדעות בין אם להניח ובין אם לא, בלי להכנס לסוגיה. כנראה שהיו הבנות אחרות גם.

נראה שמרן עצמו הסתפק בדעת הרמב"ם.

לא הצלחתי להבין מהמאמר שהביאו כאן מה המשמעות, אבל מעתיק לכאן את הפסקה הרלוונטית.

"ליבא דרבנו הרמב"ם בהלכות שביתת יום טוב אפשר להבין שיש איסור בהנחת תפילין ואפשר להבין שיש אפילו חובה לכתוב תפילין במועד, וז"ל:

"וְאָסוּר לִכְתֹּב בַּמּוֹעֵד אֲפִלּוּ סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת. וְאֵין מַגִּיהִין אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת בְּסֵפֶר הָעֲזָרָה, מִפְּנֵי שֶׁזּוֹ מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל כּוֹתֵב הוּא אָדָם תְּפִלִּין וּמְזוּזָה לְעַצְמוֹ, וְטוֹוֶה תְּכֵלֶת לְבִגְדוֹ;³ וְאִם אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל - כּוֹתֵב וּמוֹכֵר לַאֲחֵרִים כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ".⁴

ומאידך, בהלכות תפילין פסק רבנו הרמב"ם, וז"ל:

"זְמַן הַנָּחַת תְּפִלִּין - בַּיּוֹם, לֹא בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִיָּמִים יָמִימָה" (שמות יג,י); "חֻקָּה" (שם) זוֹ - הִיא מִצְוַת תְּפִלִּין. וְכֵן שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אֵינָן זְמַן תְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיוּ לְךָ לְאוֹת" (שם יג,ט; ושם: וְהָיָה לְךָ), וְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים הֵן עַצְמָן אוֹת. וּמֵאֵמָתַי זְמַן הַנָּחָתָן? מִכְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וְיַכִּירֵהוּ, עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה".^5"

^{אין לי מושג מה משמעות הדברים, צריך ללמוד את זה כמו שצריך, המאמר הזה נראה חסר הגהה}

משום עובדין דחול אלא כדברי הבא"ח שהבאתי למעלה

אפילו לספרדים אתה כותב "יש בסיס לא להניח"

במחלוקות , הגמרא בע"ז דף ז מביאה 2 כללים להכרעה. א) הרב הגדול יותר בחכמה ומניין.  ב) בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים אחר המקל. (אתה בטח מכיר, לא התכוונתי לחדש לך).

נחלקו הראשונים האם תמיד בשל תורה הלך אחר המחמיר, או שזה רק אם שני החולקים שווים ברמתם.   הש"ך פסק שבשל תורה תמיד בחומרא. בשל סופרים , בודקים מי הרב הגדול יותר, ואם שנייהם שווים, אז לקולא.  בנוסף כתב הרשב"א שאם יש מרא דאתרא , אז הולכים בכל אחריו.   יתכן שאדם יכול להחליט על רב מסויים שהוא רבו וללכת תמיד לפיו, גם אם הוא לא מרא דאתרא. אולי כמו תלמידי שמאי והלל למשל. 

אבל עדיין יש לנו פוק חזי.

אגב ראיתי באגרות משה שהוא כותב על עניין מבטאים שרוב הזמן יהודי אשכנז היו הרוב בעולם (אני מניח שלפחות מכוון לתקופה שלפני השואה שם זה היה כפל ויותר)

אולי באיזור ל'?

זה לא נקרא ביטול מצווה

ולמרות רוב עם ישראל לא מניח בחול המועד בהווה... "פוק חזי מאי עמא דבר".

פעם התווכחתי על דבר כזה עם פוסק אחד, הוא נתן לי בראש ואמר לי "יפה שאתה מבין את הגמרא אחרת" (או במילים אחרות, אל תעוף על עצמך מול הראשונים )

בהתחשב בעובדה שזה חצי מעם ישראל, וסביר להניח שלפחות 20% מהאשכנזים לא מניחים כלל אליבא דהגר"א ואולי יותר פה בארץ ישראל (לפי דבריך) נראה שהרוב המוחלט לא מניחים...

בגלל השואה?

לשיטתך, רוב העולם היהודי אז היה חילוני גמור

חז"ל אמרו במפורש שכל מי שמומר לעבירה אחת הוא "כגוי לכל דבריהם".

בפורום ביהמ"ד הדעות יותר תורניות, נראה לי שזה לא במקום

חז"ל...

אם יש ספק ולא יודעים את ההלכה, יש משקל חשוב למה שרוב העם (שנספרים) נוהגים ביחס להלכה בהתחשב בעובדה שמדובר בהבדלי מנהג, ושהם לא עושים איסור ברור.

ידידינו היקר @ארץ השוקולד שקצת נלחם בכל מי שנוהג שלא*

לגבי הספק, זה בכלל משהו שלא רלוונטי להוה מבחינת הפסיקה, גלשנו כאן קצת לנישתיות... המנהגים הקיימים והמפורסמים לא ישתנו ולא צריכים להשתנות

* ברור שהדברים נכתבו בחיבה, כן?! חחח

ואז יחסמו אותי גם מפה

משחק מילים מורכב

בחוה"מ!

שמעתי פעם מישהו שרצה להגיד שככה מודדים גדול עולם (לא מסכים עם זה, והוא לא היה מישהו מי יודע מה גדול), אבל זה נותן קצת מושג.

פרט לאיזו עדה אחת ואמיצה

והאם זה מה שנקרא מחלוקת שקולה ויש ספק או שזאת מחלוקת לא שקולה ואין ספק, והאם מחלקים דווקא לפי עדות או בחלוקה בית יוספית, והאם אומרים ספק נגד הכרעת מרן בדין וכו'.

אני חושב שהעניין כאן הוא מנהג קדום שהבית יוסף בא להסביר ע"פ הזוהר.

הרי ידוע שאצל התימנים מקורות המנהגים קרובים מאוד לתקופת בית המקדש.

שמעתי אתמול רב שסיפר שלגבי הדס שוטה של התימנים, מצאו עדויות ארכאולוגיות (מטבע) מתקופת בר כוכבא שמראה שעליו מצוייר אדם שנוטל לולב עם המנהג הזה.

וכידוע התימנים לא פוסקים לפי הקבלה, בלי קשר לרב קאפח, ובכלל בקושי שינו מנהגים.

ועוד שאלה היא האם אפשר ללמוד בדרך שאתה למד מסב"ל לספיקות אחרים.

מה שאתה אומר הוא דבר חידוש

אולי אתה מתכוון למקובלים דוגמאת הרב שרעבי והרב חיים סינוואני? הם היו נוהגים כמו הרש"ש ע"פ מנהג ספרד (בחלק מהדברים), אבל ממש לא היו מערבים את זה בפסיקת ההלכה.

יש לך מקור אחר? אשמח לשמוע.

הם כמעט כמו ספרדים רגילים והולכים הרבה לפי הקבלה, הם בעיקר היו ממחוז שרעב שמשם יצאו הרב סינווואני והרב שרעבי [שבמקור משפחתו תעיזי] ועוד

אם אני לא טועה...

ואולי אפילו יותר אותו לפי הצורה

@סתם 1...

השאלה אם סב"ל, שהוא ספק די מפורש, תופס בכל מחלוקת - בית המדרש

האמת שראיתי עם הדסים, זה ממש יפה ונוח לאחיזה. עם ערבות לא ראיתי. בטח נראה כמו ללכת עם שיח ביד

ממה שאני יודע ההדסים גורמים לערבה להשאר טריה עד סוף החג

שזה ספק, אבל לכן זה מוגדר כספק - כי יש שני צדדים!

אך מש"כ בהערה שזה גישה ייחודית לרב עובדיה ויש חולקים - אשמח שתרחיב 

לגבי תפילין בחוה"מ אכן גם בבא"ח פרשת וירא כמדומני מציג את דעת האשכנזים כסוברים שיש להניח בחוה"מ [והיינו כדבריך בשם הרמ"א, מג"א וכו'],                             

וההסבר שלו למחלוקת הוא [ונחלקו בזה כבר ראשונים] - דהספרדים ס"ל שבחול המועד יש קדושה גדולה כעין שבת ויו"ט שהיא בעצמה "אות" ועל כן הנחת "אות" התפילין גורם זילזול כאלו החג בעצמו אינו "אות" [כבשבת ויו"ט], והאשכנזים לא סברו שיש קדושה גדולה שהיא בעצמה "אות" ועל כן חייבו הנחת תפילין

והרב רצאבי כותב את זה בלשון איסור.

חייב לציין את הבעייתיות במאמר הזה, הוא כתוב עם המון חזרות על דברים, פספוסים שנראים כמו חיתוכים של משפטים שלמים. או שהוא לא מוגה, או שהם לא העתיקו אותו טוב לאתר

הורדתי את המאמר והוא בדיוק כמו באתר. קצת קשה סגנון הכתיבה...

(אני מניח שהסוגריים נכתבו מתוך הבנה שאני לא מעריך את הרב, אין לזה שייכות ח"ו. אני בכלל לא מכיר את הרב שליט"א הנ"ל. כולם כותבים מאמרים בשלב הראשון ככה, יכול להיות שמכמה וכמה סיבות המאמר יצא "לא אפוי" וזה הגיוני ולגיטימי)

דזיל בתר טעמא (בדברי הראשונים והובאו בבא"ח פרשת וירא כמדומני) מדוע אין להניח את התפילין [שהם "אות"] בחוה"מ? משום שהוא בעצמו "אות" ו"שימוש" באות אחר הוי זילזול בחוה"מ - ועל כן כולם כוונתם לאסור 

הוכיח הרב רצאבי בקונטרס, מפוסקי תימן ובראשם "מהריץ" שכללי הפסיקה התימניים הינם כמו שאר הספרדים שבסתמא הולכים אחרי פסקי מרן השו"ע!! ורק כשיש מנהג ידוע כמו הרמב"ם או כמו אחרים אז הם משמרים אותו (ועל המנהגים יצא הרב עובדיה ע"ה, ולא רק על התימנים גם על שאר העדות), מ"מ גם אם היה הכתוב ברמב"ם מפורש שחובה להניח גם בחוה"מ, כל עוד שלא היה מנהג מבורר כדבריו, זה לא היה מחייב את התימנים

ויתרה מזאת גם בין פוסקי תימן האחרונים שבראשם עמד הרב קאפח וכן הרב צוביירי [כמדומני] - חלקו על גישת הרב רצאבי בעניין הלזה

ע"פ הרב רצאבי התימנים קיבלו את הכרעות הרמב"ם בדינים, היחס לשו"ע הוא מורכב מאוד ומעניין יותר מאצל הספרדים אפילו לפי הרב עובדיה זצ"ל.

אבל יש מקומות שהתימנים לא נוהגים כמו הרמב"ם בצורה מפורסמת, כמו למשל בשופר...

של הרב רצאבי שם הוא מוכיח מכמה וכמה מקומות כפי שאמרתי מקודם שבסתמא נוהגים כפסקי השו"ע

מה שאני קיבלתי זה שפוסקים כמו מרן בסתמא אבל גם זה תלוי במנהג הקדום

א. כי הוא פוסק כמו הרמב"ם ב"80% מהפעמים" (שמעתי מכמה פוסקים).

וב. כי זה תואם את המנהג

אפילו שלרובם הוא בכלל לא היה ידוע?

ברוב עדות המזרח לא היו הולכים עם הזוהר נגד התלמודים (מכמה סיבות הגיוניות).

ממש לא, זו מחלוקת ראשונים וכבר - בית המדרש

קשה לא לדעת מה ההכרות של הרב קאפח עם אשכנזים, אבל אני בספק אם הוא לא יודע כמו שאתה טוען.

מה גם שאני בספק גדול שזה היה משנה לו, כידוע מנהגי תימן הם עתיקים ולא השתנו במצוקת הזמן...

לא כזה פשוט... הגריד לא היה מניח מסתבר - בית המדרש

זה מנהג שנהגו בו כל העדות שלא שינו ממנהגם.

ההכרעות שלנו מול הכרעות שהתקבלו במנהגים הן כאין וכאפס.

תורה מסיני, לא מסברא

ראשונים שסוברים כך, וגם עדות שחזקות במנהגים עתיקים שנוהגות כך, ואפילו טעמים ע"פ סוד - היה ראוי שמי שאין לו מנהג ינהג שלא להניח.

לצד השני יש הרבה פחות כח, לפי השיטה של הרב הנ"ל שהבאת כן...

וכאן הכף נוטה יותר לדעת האומרים שלא

אם היא לא לפי מנהג, אז נעשה "מנהג ישראל" כזה.

למה לחזור חזרה לכללים העדתיים?

אני לא מקבל את מה שאתה אומר שזאת "בעייתיות" זאת לשון בעייתית בעצמה

ולכן, ע"פ כמה וכמה כללים וסיבות, יתכן שעדיף לפסוק כמו הרוב.

זה לא סיכוי לקיים מצווה אם לא מניחים.

קבלה היא חלק מהתורה, זה שיש אנשים שלא פוסקים על פיה זה לא כי היא לא אמת אלא שטוענים כי לא מבינים אותה מספיק וכן הלאה.

המחלוקת כבר הוכרעה, גם אם הרב ש"ך אמר אחרת.

פוק חזי וכנ"ל

כל עדות המזרח לא מניחים ולפחות כמה מהאשכנזים, קרי יותר מחצי מעם ישראל.

מה הקשר לש"ך עכשיו

נרחיב על זה בפרטיות כי הדיון כבר ישן

אתה לובש בגדי חול בשבת חזון?

ר' אהרון לכטנשטיין הפסיק להניח תפילין בחוה"מ בשלב מסויים כדי לקבל מנהג א"י. זה היה קשה לו. אבל הוא קיבל.

למה בכל הדברים שלך אתה לא מקבל את זה כמנהג א"י אלא כמנהג טעות שנוצר מ"מונופול" של תורת הגר"א על ה"אשכנז" בא"י ורק לספרדים המנהג אחרת.

אבל הא אנחנו רואים שיש מנהגים בא"י.

שלמרות שהם לקוחים מתורת הגאון (לפחות רבים מהם) - בפוסקי ההלכה מצינו שהיחס אליהם כאל מנהג מדינה. (לדוג' לוח א"י לגרימ"ט מלא ב"מנהגי א"י")?

בסיסי באחרונים.

לא כל עם ישראל אשכנזים

אם המנהג הוא שלובשים בגדי חול. זה מנהג שהוא בדיני כבוד שבת  (כשיוצא באבילות)- ולכן לא שייך לדחות את המנהג בסברא בדיני כבוד שבת שבזה גופא המנהג הוא להקיל ולהחמיר באבילות.

ואחרי השאלה מה אתה עושה.

לא
"יצא לי" להיות בחו"ל בשבת חזון.

ואניי לא רואה הבדל בין מנהג שדעתו דעת יחיד ובין מנהג שדעתו דעת רבים- שניהם כח המנהג שוה ותוצאתו שווה.

"נראה לר"ת דדוקא בהוצא ודפנא אבל פחות מכאן אפילו נהגו מנהג הדיוט הוא ומוכיח מכאן דיש מנהגים שאין לסמוך עליהם אפילו היכא דתנן הכל כמנהג המדינה:"

אנייה מדבר  על מנהגים בעלי שיעור  קומה הלכתי מצד עצם כח המנהג.

כ"ש שכך גם בדיני איו"ה

אז הסברתי שברור שיש מנהגים וכו'

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

https://www.yeshiva.org.il/midrash/5202#:~:text=%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%A0%D7%95%20%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%A8%20%D7%A9%D7%90%D7%AA.-,%D7%9E%D7%9C%D7%9A%20%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%94,-%D7%96%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%20%D7%9E%D7%98%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99

מה להשוות.

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".