האשכנזים זה כי התלמידים שלו עשו מהלך פוליטי? או שלא הבנתי...

מכמה וכמה סיבות

למרות שצריך עיון מעבר למשנ"ב

זאת שאלה לפוסקים.

ואל תשכח שאחרי רבים להטות, בכללי פסיקה, לא נאמר בכל מצב.

שמעתי סיפור יפה מתוניס שכשאמרו לרב כלפון (לא זוכר מי מהם) את זה הוא ענה להם "אריה אחד מול מאה שועלים, מי גובר?", ציטוט לא מדוייק.

דעת הרמב"ם לא מפורשת להניח, כמו שאפשר לראות במאמר ש@נגרינסקי קישר. הרבה הבינו ההפך לגמרי מדברי הרמב"ם.

לאור הנ"ל, קשה לדון בדעות בין אם להניח ובין אם לא, בלי להכנס לסוגיה. כנראה שהיו הבנות אחרות גם.

נראה שמרן עצמו הסתפק בדעת הרמב"ם.

לא הצלחתי להבין מהמאמר שהביאו כאן מה המשמעות, אבל מעתיק לכאן את הפסקה הרלוונטית.

"ליבא דרבנו הרמב"ם בהלכות שביתת יום טוב אפשר להבין שיש איסור בהנחת תפילין ואפשר להבין שיש אפילו חובה לכתוב תפילין במועד, וז"ל:

"וְאָסוּר לִכְתֹּב בַּמּוֹעֵד אֲפִלּוּ סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת. וְאֵין מַגִּיהִין אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת בְּסֵפֶר הָעֲזָרָה, מִפְּנֵי שֶׁזּוֹ מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל כּוֹתֵב הוּא אָדָם תְּפִלִּין וּמְזוּזָה לְעַצְמוֹ, וְטוֹוֶה תְּכֵלֶת לְבִגְדוֹ;³ וְאִם אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל - כּוֹתֵב וּמוֹכֵר לַאֲחֵרִים כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ".⁴

ומאידך, בהלכות תפילין פסק רבנו הרמב"ם, וז"ל:

"זְמַן הַנָּחַת תְּפִלִּין - בַּיּוֹם, לֹא בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִיָּמִים יָמִימָה" (שמות יג,י); "חֻקָּה" (שם) זוֹ - הִיא מִצְוַת תְּפִלִּין. וְכֵן שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אֵינָן זְמַן תְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיוּ לְךָ לְאוֹת" (שם יג,ט; ושם: וְהָיָה לְךָ), וְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים הֵן עַצְמָן אוֹת. וּמֵאֵמָתַי זְמַן הַנָּחָתָן? מִכְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וְיַכִּירֵהוּ, עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה".^5"

^{אין לי מושג מה משמעות הדברים, צריך ללמוד את זה כמו שצריך, המאמר הזה נראה חסר הגהה}

משום עובדין דחול אלא כדברי הבא"ח שהבאתי למעלה

אפילו לספרדים אתה כותב "יש בסיס לא להניח"

במחלוקות , הגמרא בע"ז דף ז מביאה 2 כללים להכרעה. א) הרב הגדול יותר בחכמה ומניין.  ב) בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים אחר המקל. (אתה בטח מכיר, לא התכוונתי לחדש לך).

נחלקו הראשונים האם תמיד בשל תורה הלך אחר המחמיר, או שזה רק אם שני החולקים שווים ברמתם.   הש"ך פסק שבשל תורה תמיד בחומרא. בשל סופרים , בודקים מי הרב הגדול יותר, ואם שנייהם שווים, אז לקולא.  בנוסף כתב הרשב"א שאם יש מרא דאתרא , אז הולכים בכל אחריו.   יתכן שאדם יכול להחליט על רב מסויים שהוא רבו וללכת תמיד לפיו, גם אם הוא לא מרא דאתרא. אולי כמו תלמידי שמאי והלל למשל. 

אבל עדיין יש לנו פוק חזי.

אגב ראיתי באגרות משה שהוא כותב על עניין מבטאים שרוב הזמן יהודי אשכנז היו הרוב בעולם (אני מניח שלפחות מכוון לתקופה שלפני השואה שם זה היה כפל ויותר)

אולי באיזור ל'?

זה לא נקרא ביטול מצווה

ולמרות רוב עם ישראל לא מניח בחול המועד בהווה... "פוק חזי מאי עמא דבר".

פעם התווכחתי על דבר כזה עם פוסק אחד, הוא נתן לי בראש ואמר לי "יפה שאתה מבין את הגמרא אחרת" (או במילים אחרות, אל תעוף על עצמך מול הראשונים )

בהתחשב בעובדה שזה חצי מעם ישראל, וסביר להניח שלפחות 20% מהאשכנזים לא מניחים כלל אליבא דהגר"א ואולי יותר פה בארץ ישראל (לפי דבריך) נראה שהרוב המוחלט לא מניחים...

בגלל השואה?

לשיטתך, רוב העולם היהודי אז היה חילוני גמור

חז"ל אמרו במפורש שכל מי שמומר לעבירה אחת הוא "כגוי לכל דבריהם".

בפורום ביהמ"ד הדעות יותר תורניות, נראה לי שזה לא במקום

חז"ל...

אם יש ספק ולא יודעים את ההלכה, יש משקל חשוב למה שרוב העם (שנספרים) נוהגים ביחס להלכה בהתחשב בעובדה שמדובר בהבדלי מנהג, ושהם לא עושים איסור ברור.

ידידינו היקר @ארץ השוקולד שקצת נלחם בכל מי שנוהג שלא*

לגבי הספק, זה בכלל משהו שלא רלוונטי להוה מבחינת הפסיקה, גלשנו כאן קצת לנישתיות... המנהגים הקיימים והמפורסמים לא ישתנו ולא צריכים להשתנות

* ברור שהדברים נכתבו בחיבה, כן?! חחח

ואז יחסמו אותי גם מפה

משחק מילים מורכב

בחוה"מ!

שמעתי פעם מישהו שרצה להגיד שככה מודדים גדול עולם (לא מסכים עם זה, והוא לא היה מישהו מי יודע מה גדול), אבל זה נותן קצת מושג.

פרט לאיזו עדה אחת ואמיצה

והאם זה מה שנקרא מחלוקת שקולה ויש ספק או שזאת מחלוקת לא שקולה ואין ספק, והאם מחלקים דווקא לפי עדות או בחלוקה בית יוספית, והאם אומרים ספק נגד הכרעת מרן בדין וכו'.

אני חושב שהעניין כאן הוא מנהג קדום שהבית יוסף בא להסביר ע"פ הזוהר.

הרי ידוע שאצל התימנים מקורות המנהגים קרובים מאוד לתקופת בית המקדש.

שמעתי אתמול רב שסיפר שלגבי הדס שוטה של התימנים, מצאו עדויות ארכאולוגיות (מטבע) מתקופת בר כוכבא שמראה שעליו מצוייר אדם שנוטל לולב עם המנהג הזה.

וכידוע התימנים לא פוסקים לפי הקבלה, בלי קשר לרב קאפח, ובכלל בקושי שינו מנהגים.

ועוד שאלה היא האם אפשר ללמוד בדרך שאתה למד מסב"ל לספיקות אחרים.

מה שאתה אומר הוא דבר חידוש

אולי אתה מתכוון למקובלים דוגמאת הרב שרעבי והרב חיים סינוואני? הם היו נוהגים כמו הרש"ש ע"פ מנהג ספרד (בחלק מהדברים), אבל ממש לא היו מערבים את זה בפסיקת ההלכה.

יש לך מקור אחר? אשמח לשמוע.

הם כמעט כמו ספרדים רגילים והולכים הרבה לפי הקבלה, הם בעיקר היו ממחוז שרעב שמשם יצאו הרב סינווואני והרב שרעבי [שבמקור משפחתו תעיזי] ועוד

אם אני לא טועה...

ואולי אפילו יותר אותו לפי הצורה

@סתם 1...

השאלה אם סב"ל, שהוא ספק די מפורש, תופס בכל מחלוקת - בית המדרש

האמת שראיתי עם הדסים, זה ממש יפה ונוח לאחיזה. עם ערבות לא ראיתי. בטח נראה כמו ללכת עם שיח ביד

ממה שאני יודע ההדסים גורמים לערבה להשאר טריה עד סוף החג

שזה ספק, אבל לכן זה מוגדר כספק - כי יש שני צדדים!

אך מש"כ בהערה שזה גישה ייחודית לרב עובדיה ויש חולקים - אשמח שתרחיב 

לגבי תפילין בחוה"מ אכן גם בבא"ח פרשת וירא כמדומני מציג את דעת האשכנזים כסוברים שיש להניח בחוה"מ [והיינו כדבריך בשם הרמ"א, מג"א וכו'],                             

וההסבר שלו למחלוקת הוא [ונחלקו בזה כבר ראשונים] - דהספרדים ס"ל שבחול המועד יש קדושה גדולה כעין שבת ויו"ט שהיא בעצמה "אות" ועל כן הנחת "אות" התפילין גורם זילזול כאלו החג בעצמו אינו "אות" [כבשבת ויו"ט], והאשכנזים לא סברו שיש קדושה גדולה שהיא בעצמה "אות" ועל כן חייבו הנחת תפילין

והרב רצאבי כותב את זה בלשון איסור.

חייב לציין את הבעייתיות במאמר הזה, הוא כתוב עם המון חזרות על דברים, פספוסים שנראים כמו חיתוכים של משפטים שלמים. או שהוא לא מוגה, או שהם לא העתיקו אותו טוב לאתר

הורדתי את המאמר והוא בדיוק כמו באתר. קצת קשה סגנון הכתיבה...

(אני מניח שהסוגריים נכתבו מתוך הבנה שאני לא מעריך את הרב, אין לזה שייכות ח"ו. אני בכלל לא מכיר את הרב שליט"א הנ"ל. כולם כותבים מאמרים בשלב הראשון ככה, יכול להיות שמכמה וכמה סיבות המאמר יצא "לא אפוי" וזה הגיוני ולגיטימי)

דזיל בתר טעמא (בדברי הראשונים והובאו בבא"ח פרשת וירא כמדומני) מדוע אין להניח את התפילין [שהם "אות"] בחוה"מ? משום שהוא בעצמו "אות" ו"שימוש" באות אחר הוי זילזול בחוה"מ - ועל כן כולם כוונתם לאסור 

הוכיח הרב רצאבי בקונטרס, מפוסקי תימן ובראשם "מהריץ" שכללי הפסיקה התימניים הינם כמו שאר הספרדים שבסתמא הולכים אחרי פסקי מרן השו"ע!! ורק כשיש מנהג ידוע כמו הרמב"ם או כמו אחרים אז הם משמרים אותו (ועל המנהגים יצא הרב עובדיה ע"ה, ולא רק על התימנים גם על שאר העדות), מ"מ גם אם היה הכתוב ברמב"ם מפורש שחובה להניח גם בחוה"מ, כל עוד שלא היה מנהג מבורר כדבריו, זה לא היה מחייב את התימנים

ויתרה מזאת גם בין פוסקי תימן האחרונים שבראשם עמד הרב קאפח וכן הרב צוביירי [כמדומני] - חלקו על גישת הרב רצאבי בעניין הלזה

ע"פ הרב רצאבי התימנים קיבלו את הכרעות הרמב"ם בדינים, היחס לשו"ע הוא מורכב מאוד ומעניין יותר מאצל הספרדים אפילו לפי הרב עובדיה זצ"ל.

אבל יש מקומות שהתימנים לא נוהגים כמו הרמב"ם בצורה מפורסמת, כמו למשל בשופר...

של הרב רצאבי שם הוא מוכיח מכמה וכמה מקומות כפי שאמרתי מקודם שבסתמא נוהגים כפסקי השו"ע

מה שאני קיבלתי זה שפוסקים כמו מרן בסתמא אבל גם זה תלוי במנהג הקדום

א. כי הוא פוסק כמו הרמב"ם ב"80% מהפעמים" (שמעתי מכמה פוסקים).

וב. כי זה תואם את המנהג

אפילו שלרובם הוא בכלל לא היה ידוע?

ברוב עדות המזרח לא היו הולכים עם הזוהר נגד התלמודים (מכמה סיבות הגיוניות).

ממש לא, זו מחלוקת ראשונים וכבר - בית המדרש

קשה לא לדעת מה ההכרות של הרב קאפח עם אשכנזים, אבל אני בספק אם הוא לא יודע כמו שאתה טוען.

מה גם שאני בספק גדול שזה היה משנה לו, כידוע מנהגי תימן הם עתיקים ולא השתנו במצוקת הזמן...

לא כזה פשוט... הגריד לא היה מניח מסתבר - בית המדרש

זה מנהג שנהגו בו כל העדות שלא שינו ממנהגם.

ההכרעות שלנו מול הכרעות שהתקבלו במנהגים הן כאין וכאפס.

תורה מסיני, לא מסברא

ראשונים שסוברים כך, וגם עדות שחזקות במנהגים עתיקים שנוהגות כך, ואפילו טעמים ע"פ סוד - היה ראוי שמי שאין לו מנהג ינהג שלא להניח.

לצד השני יש הרבה פחות כח, לפי השיטה של הרב הנ"ל שהבאת כן...

וכאן הכף נוטה יותר לדעת האומרים שלא

אם היא לא לפי מנהג, אז נעשה "מנהג ישראל" כזה.

למה לחזור חזרה לכללים העדתיים?

אני לא מקבל את מה שאתה אומר שזאת "בעייתיות" זאת לשון בעייתית בעצמה

ולכן, ע"פ כמה וכמה כללים וסיבות, יתכן שעדיף לפסוק כמו הרוב.

זה לא סיכוי לקיים מצווה אם לא מניחים.

קבלה היא חלק מהתורה, זה שיש אנשים שלא פוסקים על פיה זה לא כי היא לא אמת אלא שטוענים כי לא מבינים אותה מספיק וכן הלאה.

המחלוקת כבר הוכרעה, גם אם הרב ש"ך אמר אחרת.

פוק חזי וכנ"ל

כל עדות המזרח לא מניחים ולפחות כמה מהאשכנזים, קרי יותר מחצי מעם ישראל.

מה הקשר לש"ך עכשיו

נרחיב על זה בפרטיות כי הדיון כבר ישן

אתה לובש בגדי חול בשבת חזון?

ר' אהרון לכטנשטיין הפסיק להניח תפילין בחוה"מ בשלב מסויים כדי לקבל מנהג א"י. זה היה קשה לו. אבל הוא קיבל.

למה בכל הדברים שלך אתה לא מקבל את זה כמנהג א"י אלא כמנהג טעות שנוצר מ"מונופול" של תורת הגר"א על ה"אשכנז" בא"י ורק לספרדים המנהג אחרת.

אבל הא אנחנו רואים שיש מנהגים בא"י.

שלמרות שהם לקוחים מתורת הגאון (לפחות רבים מהם) - בפוסקי ההלכה מצינו שהיחס אליהם כאל מנהג מדינה. (לדוג' לוח א"י לגרימ"ט מלא ב"מנהגי א"י")?

בסיסי באחרונים.

לא כל עם ישראל אשכנזים

אם המנהג הוא שלובשים בגדי חול. זה מנהג שהוא בדיני כבוד שבת  (כשיוצא באבילות)- ולכן לא שייך לדחות את המנהג בסברא בדיני כבוד שבת שבזה גופא המנהג הוא להקיל ולהחמיר באבילות.

ואחרי השאלה מה אתה עושה.

לא
"יצא לי" להיות בחו"ל בשבת חזון.

ואניי לא רואה הבדל בין מנהג שדעתו דעת יחיד ובין מנהג שדעתו דעת רבים- שניהם כח המנהג שוה ותוצאתו שווה.

"נראה לר"ת דדוקא בהוצא ודפנא אבל פחות מכאן אפילו נהגו מנהג הדיוט הוא ומוכיח מכאן דיש מנהגים שאין לסמוך עליהם אפילו היכא דתנן הכל כמנהג המדינה:"

אנייה מדבר  על מנהגים בעלי שיעור  קומה הלכתי מצד עצם כח המנהג.

כ"ש שכך גם בדיני איו"ה

אז הסברתי שברור שיש מנהגים וכו'

הרב קוק אומר שהקרבנות מבעלי החיים יבטלו ויהיו רק מהצומח (הסנהדרין יכולה לפי הגמרא לבטל מצוות עשה מהתורה ובמיוחד אם נפסוק לעתיד לבוא כדעת רשב"י שדרשינן טעמא דקרא). כי הרי מהפשט ומחזל כתוב שלאדם הראשון היה אסור להרוג חיות ולאכול בשר וזה הותר רק לנוח. ומבקובלים משמע שכך יהיה לעתיד לבוא שנהיה צמחונים.

למרות שאפשר לומר שנביא למקדש בהמות בחיים ונניף אותן לה' ונשאיר אותן בחיים, והן תהיינה שייכות לה'. אולי יש רמז בכבשי עצרת שמניפים אותם חיים ורק אז שוחטים. ומשמע שהבל הביא כבשים חיים לה' ולא הרגם , כי נאמר בהבל "ויפן אל הבל ומנחתו"  כמו מנחה מתנה שמביאים למלך. ולא כתוב "אל הבל וזבחו". רק אצל נוח פעם ראשונה מוזכר מזבח ועולות.

אז לעתיד לבוא יהיו בקרבנות במזבח מנחות רק מהצומח כמו לחם סולת שמן ונסכי יין ומים.

לגבי השאלה איך קרבנות באופן כללי מסתדרים עם האדם המודרני. התשובה היא שכשהיתה נבואה והשראת שכינה אז החיים הרוחניים היו ספוגים בצוך המציאות הגשמית ולא היה הפרש ביניהם, כמו שאין הפרש בין נשמת אדם לגופו בעודו חי, ורק כשהוא מת הם נפרדים. לכן כשהיתה השראת שכינה היתה הרגשה שעבודת ה' חייבת לעבור דרך עניין גשמי. ולכן אם רוצים להביא לה' משהו כדי להתקרב אליו וכי כמו שה' מוריד שפע מלמעלה למטה, כך הנברא מחזיר לו "שפע" מלמטה למעלה , אז מביאים לה' "כביכול" אוכל כמו בשר לחם סולת יין ושמן. כי "בחינת" אכילה רוחנית שייכת גם אצל ה' למרות שאינו צריך זאת "את קרבני לחמי". 

כיום כשאין השראת שכינה ונבואה, הממימד הרוחני נבדל מהגשמי (כמו אדם מת שנשמתו נבדלת מגופו) ואנחנו לא מצליחים להבין בכלל את עניין הקרבנות רגשית, עד שכל עניין חיות הרוחני בגשמי הפך לסוד מסודות תורה ולכן הרמבן בגלות אומר שהקרבנות זה סוד עמוק. כאשר בימי התנך זה לא היה סוד אלא פשוט לכל אדם. לעתיד לבוא כשתחזור הנבואה והשכינה אז נזדהה רגשית עם הקרבנות שוב.

חוץ מזה שעיקר הזבחים היה בזריקת הדם על המזבח, שהוא חידוש של התורה שלא היה אצל הגויים בקרבנותיהם. והוא כדי לא רק להקריב לה' את החומר אלא גם את הנפש. גם את נפש הבהמה שמיוצגת בדם, וגם את נפשינו שלנו לכן סומכים סמיכה על הקרבנות כדי להעביר ולהטעין עליהם משהו מהנפש שלנו ועל ידי הסאת נפשם לה' שגם נפשינו תזרק על המזבח. וכך נתקרב לה' בצורת מחווה גשמית. היינו רוצים להקריב את נפשינו ממש על המזבח ו"להתשאבא בגופא דמלכא" אבל ה' לא רוצה שנהרוג עצמינו למרות שיצחק אבינו רצה להעקד. ולכן אברהם לקח אייל והקריב אותה תחת יצחק. כלומר אנחנו זורקים את נפש הבהמה על קיר המזבח ובעצם על ידי זה גם את נפשנו שלנו , שופכים כמים נפשינו נוכח פני ה'. לכן נאמר בדם "כי נפש הבשר דמו הנפשו הוא, ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם, כי הדם הוא בנפש יכפר". לכפר מלשון כופר, לא מלשון כפרה (כי איזו כפרה יש בשלמי שמחה?) כלומר נפש הבהמה נזרקת במקום נפשינו על המזבח. וכופר מלשון החלפה, כמו "אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו".

לעתיד לבוא לא יהיה צריך לעשות פעולה קיצונית של המתת נפשינו כדי להתקרב לה' , כי לא יהיה צריך לצאת ולברוח מהחומר כדי להתעלות לה' ולהדבק בו. ולכן יספיק להביא מנחה לה' כדי להתדבק בו, ולא יהיה צורך לזרוק את דם הבהמה על המזבח

א. לרב קוק יש כמה דיונים על זה, כשהוא מציע שלעתיד לבוא הקרבנות יהיו רק מן הצומח, תוך הסתמכות על כמה מקורות - מהתנך, מהמדרש ומהקבלה. הוא מתמודד בכמה מקומות עם השאלה איך זה אפשרי הלכתית, ובחלק מהמקומות מחלק בין זמנים שונים ב"לעתיד לבוא" כך שאולי בהתחלה הקרבנות יחזרו כרגיל

ב. הרב הנזיר כתב בתשכ"ח:

ג. הרב חיים דוד הלוי, בלי להכיר את דברי הרב קוק, סבר שבתחילת ימות המשיח יחזרו כל הקרבנות; אבל לאחר מכן כל הקרבנות שבאים בשביל חטאים יעלמו, ויתכן שגם הקרבנות הקבועים כמו תמיד יהפכו לצמחונים. הוא מסתמך על הראשונים שכתבו שהקרבנות ניתנו בדיעבד בגלל חטאי ישראל, ועל הפסוק במלאכי 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים' (שות עשה לך רב חלק ט שאלה לו)

גם בקללות בכי תבוא כתוב "יככה ה' בשחין מצרים" ולא בצרעת.. 

יש מצווה על אוזלת יד?

אולי אפשר להגיד שזה יהיה עבירה להיהרג על ידי יהודי כי בסוף היהודי יענש על זה. וזה יהיה אולי מצווה להרוג את היהודי שמאיים עליו אולי זה שהיהודי נהרג ע"י ערבי יתן לו מעמד של הרוג מלכות?

השאלה האם מותר לגוי להתגונן גם במחיר של לרצוח יהודי.

..

כמו כן, בשום מקום לא כתוב שגויים צריכים סנהדרין כדי לצאת למלחמת הרשות. אז אם בקולקטיב אויב אין הבדל בין הפרטים, מותר לגויים להכריז סתם מלחמה על עיר יהודית ולהרוג את כולם טף ונשים. עושה שכל

צ"ע, אבל פשוט לי שגויים לא יכולים להרוג יהודים גם כמלכות.

להרחבה עיין בתורת המלך, שמרחיבים על כך עם שלל מקורות בפרק רביעי, עמוד קנו' ואילך.

מותר לו להציל נפשו בהריגת הגוי)

מניין שלגוי יש הבדל בין יהודי לגוי. הרי המילים לפני מה שציטטת הם "גוי בגוי אסור" 

(גם בכל הפרק בתורת המלך הם מדברים מצד ישראל. מה גם שיש הרבה לדחות את דבריהם, והאם פוסקים כירושלמי הנ''ל, ראה במאמר המצורף עמודים 124-139. ומה שלמדו ממי שאנסוהו להצלה אחרת נדחה עוד שנים קודם כתיבת תורת המלך על ידי הרב ישראלי)

אסיף

אבל הסטורי ענה תשובה בסגנון מאוד שונה, ואני לא ממש בטוחה למה כיוונת בדבריך.

של הרב אליהו בלומצוייג. רעיונות עמוקים בשפה פשוטה.

"תורה מאירה" התלהבתי על החומש הזה(:

משתדלת לשמוע שיעורים... כל מיני רבנים, מגוון  

הרבה פעמים כשמחפשת משהו קצר- את הרב אליהו עמר על "הזרע שמעון" לפרשת השבוע.

ספרים בעבר יצא לי ללמוד מ"בקרבך קדוש" של הרב יהושוע שפירא

ו "אהבת חיים" חכם מנחם מנשה

ספרים יפים! 

ביוטיוב

הרב אייל ורד, הרב שניאור אשכנזי, הרב יואב אקריש, סיון רהב מאיר, הרבנית רחל בזק, הרב ינון קלזן. (לא את כולם כל שבוע, ולפעמים מגוונת ברבנים נוספים)

קוראת בשבת שיעורים של נשים (הרבנית ימימה מזרחי, הרבנית יעל כורסיה) וגם את מדרש ישראלי של הרב חיים וייסמן. ולאחרונה לומדת גם את פירושו של הרש"ר הירש על הסדר - מומלץ בחום!

לא זוכר ציטוטים מדויקים אבל יש "כמעשה האמורי אשר ישב עשיתם" "בואו הר האמורי". כשם שלעיתים כל יושבי כנען נקראים הכנעני.

לזכרוני עיקר ורוב יושבי ההר היו אמורים ורוב יושבי המישור היו כנענים(פיניקים ודומיהם "והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן"). 5 המלכים שנלחמו עם יהושע בהר יהודה ובשפלת יהודה נקראים 5 מלכי האמורי. ביהושע ובמרגלים האמורי מתואר כיושב ההר יחד עם החיתי היבוסי והחיוי. לעומת הכנעני שיושב על הים ועל יד הירדן.

מבחינה מחקרית - יש כמה דעות אבל לזכרוני רוב החוקרים רואים בחיתים של כנען ובחיתים של טורקיה אותם חיתים ("וילך האיש ארץ החיתים", "כי שכר מלך ישראל עלינו את מלכי החיתים") אלא שהחיתים רובם ישבו בטורקיה וצפון סוריה, ורק מיעוטם כמושבות ישבו בכנען. כנ"ל הרבה מהחוקרים וגם הרמבן טוענים שהחיווים זה כינוי לחורים, ורוב החורים ישבו במזרח טורקיה ורק מיעוטם כמושבות ישבו בכנען. בעוד שהאמורים היו רוב יושבי ההר.

לא בטוח שסביבת שכם היתה חיוית, למרות שהעיר עצמה כן. לפי המחקר העיר שכם שלטה על שטחים נרחבים מאוד בשומרון.

2. ייתכן שעם ישראל למד מעשים רעים וע"ז משאריות האמורי יושבי ההר, שם ישראל גרו, ולא מהכנענים יושבי העמק, שם עם ישראל לא גר (לא במישור החוף, ובעמק יזרעאל גרו רק אחרי שהורישו את יבין מלך כנען וסיסרא "וישב בית יוסף בהר כי לא להוריש את יושבי העמק כי רכב ברזל להם" ציטוט לא מדויק.

3. אולי סתם כינוי. ואולי גם בגלל שעם ישראל בעיקר ישב בהר ולא בעמק, איפה שיש אמורים ולא כנענים, אז זכרו שבית עתיק זה של אמורים (במיוחד שבימי חז"ל  מחוז החוף של לבנון עד חיפה נקרא פיניקיה וההלניסטים תושבי החוף שם עוד חלקם ייחסו עצמם לפיניקים, הצידונים-כנענים תושבי החוף, למשל ההיסטוריון של הכנענים פילון איש גבל שחי לפני 2000 שנה בגבל בחוף לבנון)

אגב הפסוק "ובואו הר האמורי", אולי עוסק בסיחון מלך האמורי.

אבל שאר הראיות/הסברים נשמעים טוב!

לישראל להכנס לארץ לפני חטא המרגלים, הם היו אמורים להכנס לארץ מדרום מקדש ברנע במדבר צין, ולא לעבור דרך עבר הירדן המזרחי (רק אחרי חטא המרגלים פנו להכנס לארץ ממזרח "ואתם פנו לכם וסעו המדברה דרך ים סוף...ונסב את הר שעיר ימים רבים... פנו לכם צפונה...אתם עוברים בגבול מואב ועמון וכו'). קדש ברנע כתובה גכבול הדרומי של ארץ כנען עבר הירדן המערבי , בפרשת מסעי

גם כתוב "פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר בשפלה ובנגב ובחוף הים" תיאור חבלי הארץ של עבר הירדן המערבי שחוזרים גם כמה פעמים בספר יהושע

כלומר לעיתים אמורי זה כינוי שם קיבוצי לכל תושבי כנען

בייחוד בהקשר של המאבק עם שבטי ישראל, והמלחמה התודעתית נגדם שהחשיבה את העבריים לפולשים ולכובשים (הבנה מצוינת של המדרש ובהמשך רש"י, בניסוח "לסטים אתם"). הלגיטימציה לארץ כנען כארצם של נוכרים שמיים אך לא עבריים (לא נימולים, עובדי גילולים, "גליל גויים" עם גויי הים) היא בהמשגתה מעל הכל כארץ האמורי.
בנוסף, היה גם המונח הגויי REZENU, כלומר ארץ הרוזנים (של הנוכרים), ואולי לכך מתכוון הפסוק "שמעו מלכים האזינו רוזנים", בדיוק בשירה החשובה של ספר שופטים כנגד אותו גליל גויים כנעני של סיסרא ויבין.

עם שאר עממי כנען.

גם הפיניקים וגם האמורים דיברו אמנם שפה שמית,אבל זה לא עושה אותם לבני שם. כי שפות יכולות לעבור מקבוצה לקבוצה (למשל האירים מדברים אנגלית כיום).

מה ההבדל הגדול בין האמורים לבין הכנענים-צידונים-פיניקים ("החיתי והאמורי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן)?

כי ההמשך לזה הוא שהחיתים נחשבים חמיים מבני כנען, מה שאני בספק שביקורת המקרא תקבל ללא עירעור. ועוד יותר מכך, האנתרופולוגיה המודרנית הרי מוכיחה ומגנה את היהדות בכלל על בדלנותה האתנית, כי כל אדם "לבן" (ליתר דיוק קווקזואידי, caucasian באנגלית), נחשב גנטית לא רק לאותו מין אלא לאותו תת מין, ואלו כללו הן חיתים והן עבריים. ועדיין מבחינתי מה שחשוב הוא שהגויים, אפילו שמיים במוצאם, מערערים על עצם הזכות של שבטי ישראל לשבת בארץ המובטחת בכלל.

שפה הודו-אירופית.

אבל או שכדעת מיעוט החוקרים, החיתים בארץ הם לא החיתים בטורקיה אלא רק נקראו על שמם (כמו הממלכות הנאו חיתיות שלא כולן היו חיתיות אבל עם מורשת חיתית. או כמו הגרמנים הפרוסים שנקראו על שם שבט ליטאי קדום).

או שהחיתים אמנם דיברו שפה הודו-אירופית אבל הם ממוצא חמי, כמו שהצרפתים הם ממוצא פרנקי וקלטי אבל מדברים שפה לטינית. שפות יכולות לעבור מעם לעם, במיוחד בראשית הצויליזציה העולמית (גם העילמים מבני שם אבל מדברים שפה לא שמית).

השאלה אם האמורים ראו עצמם בתור שמים.

אבל למה בעצם הארץ נקראת אמורו ולא בשם שקראו לעצמם הצידונים-פיניקים-כנענים, שדיברו שפה דומה לאמורית, ואפילו עוד יותר קרובה לעברית? (לא יודע איזה שם זה)

לעתים מושג הופך לשם נרדף עם משמעות שחורגת מהמקור. אולי לכנות את הארץ על שם האמורי הפך לפולמוסי יותר מאשר סתם לכנותה "ארץ כנען", שהחל להישמע יותר "ארץ המסחר" מאשר המשמעות הלאומית המקורית, כמו שאין לנו בעיה לשיר באשת חיל "וחגור נתנה לכנעני", במשמעות שהתחדשה עוד בזמן המקרא לעניין השקלא וטריא והלכות בני אדם באשר הם.
לאיזו שפה התכוונת, אוגריתית?

היתה פיניקיה - הלוואנט, חוף לבנון, נמלי הים לקרת חדשת ואירופה המקראית, וכמובן הציוויליזציות העירוניות הנוכריות היהירות של צור וצידון (עליהן נושא יחזקאל את "קינותיו" האוניברסליות) - כל זה ככל הנראה לא היה בשאיפה גדולה להיכנס לשאלת העליונות והפולמוס בארץ כנען ה"פרימיטיבית" משהו, עם גב ההר העברי "המזוקן" ו"הישראלי". החלון היה קרוע מערבה אל הים הגדול, ולא מזרחה, בארץ שבה היה בכלל יחס אל הים התיכון בתור "הים האחרון".
לגבי אוגרית, זו בכלל היתה היתה מכונסת בתוך עצמה כאומת-עיר, ממש בסגנון ערי המדינה הכנעניות כפי שהיתה שכם בימי אותו "LABAYA" "המשתולל", או כמובן בהמשך יוון ההלנית. לא מכיר באופן כללי שאיפות התפשטות אימפריאליות בחברות מהסוג הזה.

ומימי שלמה והלאה יש קשר חזק בין הצידונים לעם ישראל (ואולי גם בתקופת השופטים מוזכר?

זה הקוריוז הציוני להכיר בתעשייה הצידונית כשותפה-בכירה לארץ המקראית שלנו, דרך המיתוג "פיניציה" של מפעל הזכוכית הישראלי. כאילו ייצוא של יינות הארץ חייב להיעטף באותו ניחוח אירופאי-לוואנטי (ולא חלילה לוונטיני...) של נוכריי לבנון המעורבבים בין בני שם לבני יפת (או אולי אפילו חמיים כפי שציינת מתוך המקרא, אבל שאני חייב לסייג ולהזכיר שבמידה רבה זה עבר להיות כינוי לכל עממי הסביבה שאינם עבריים אבל בהחלט אולי שמיים). עם המוסיקולוגיה ההלנית והשיק המרסילייזי ("תרשיש") של חופי דרום צרפת המקראיים, עם שוקי היין והלחם הפרובנסליים. בין צידונים, יוונים, מצרים אותנטיים, אולי אפילו גאלים ואטרוסקים, ישראל הציונית די נהנית לחשוב את עצמה כ"לפאתי מזרח קדימה" אבל עם כל העיניים על הספינות ממערב.
עוד עניין: אני תמיד לא בטוח אם יש מתחת לפני השטח - דווקא אתה הזכרת לשון נופל על לשון - קשר אטימולוגי בין עבריים, AMURU, ואפילו עמורפי (המוכר לנו בתעתיק קצת שגוי כחמורבי), וה"עפירו" המוזכרים לגנאי בהיירוגליפים המצריים (ובוודאי כל סיפורי ההיקסוס, ההקבלה או שלא לירידה למצרים וליוסף וכל זה). והנה, היצפתי את כל זה בלי שום AI.

הפיניקים-צידונים לבני יפת, מלבד זה שהם באו במגע ומסחר עם היוונים והשפיעו עליהם, וייתכן שמעט הושפעו מהם כמו שהושפעו מהמצרים ומכל עם שהם סחרו איתו.

יש קשר בין הפלשתים לתרבות היוונית, אבל הפלשתים הם לא הצידונים. וגם הפלשתים ייתכן שמוצאם הוא חמי מאפריקה מאזור קירני בלוב ומשם היגרו למקום המיושב הכי קרוב שהוא כרתים ואז יוון, ואחר כך גורשו משם על ידי היוונים.

בסוף מרכז הציווילזציה בלבנט היה בערי החוף הצידוניות.  גם מרכז עבודת אלילי כנען הבעל האשרה וכדומה היה שם. מה שאנו פוגשים בדמות איזבל.

יותר נכון השמיות השפיעה על חופי אירופה. מקור השמות של הערים מרסיי (מסילת), קורדובה(קרת טבה) ועוד הוא בלשון עברית-צידונית, ואפילו ייתכן שהיספניה זה אי שפניה. גם האלף בית היווני הגיע מהאלף בית העברי העתיק (המכונה כנעני עתיק על אף שראשית כתיבתו בו היתה בשומרון בתקופת השופטים ונמשך גם בימי דוד המלך בחורבת קיאפה היא העיר שעריים, ועל ידי פועלים שמיים של המצרים במכרות בתקופת שעבוד ישראל במצרים) דרך הגירסא הצידונית שלו.

תרשיש זה כנראה תרסוס במזרח חופי דרום טורקיה לא רחוק מגבול סוריה.

עמורפי זה עמורבי, עמו-רבי, המשפחה הגדולה. אמנם היה משושלת אמורית ששלטה על בבל, אבל לא נראה לי יש קשר בין המילה אמורי לעמורבי.

כנראה שהעפירו לפי מה שקראתי הם לא בני ישראל, אלא תופעה חברתית רבת שנים ורבת עמים של קבוצות ממעמד של פליטים עניים מערים שברחו והתקבצו מחוץ לערים (תופעה חברתית שהמשיכה להתקיים, כדוגמת האנשים שהתלקטו סביב יפתח, או בעלי החוב שהתלקטו סביב דוד בנידודיו).

הגיוני שהפרעה שמינה את יוסף היה חיקסוסי , זה נראה לי מסתדר עם התקופה (והחיקסוס הם כנראה מיעוט המהגרים הכנעני והשמי במצרים שתמיד ישב שם כמיעוט בתוך המצרים והצליח להגיע למעמד אליטה ולמלוכה. אבל אולי הם פלשו בבת אחת) כי רצה שליט שמי. עד שהחיקסוס גורשו ואז הפרעונים החדשים ממוצא מצרי מקורי שעבדו את ישראל.

רק הוזכרו קוריוזים. בטח לא צריך להיבהל מכל רעיון שאולי לא עולה בקנה אחד עם היסטוריוגרפיה פרשנית למקרא.

"וכנען הוליד את צידון בכורו" לכן הצידונים נקראים סתם בשם "הכנעני". "והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן:

כלומר, עדיין, במה זה עוזר לי? איך הפשט עצמו עובד עבורי? במה איישב אותו? וכמובן, מצד שני, דברי תורה אלו, מתוך חמשת החומשים ללא עוררין. לכן, אני מנסה שלא לצאת מעין יוסטון סטיוארט צ'מברליין יהודי. כן, לא אגיע כמותו לאבסורדים כגון שיושבי כנען הנוכריים היו זרים גנאלוגית לעבריים, לישראליים, עד כדי השיגעון לטעון שהגיעו עד אנגליה לייסד בה את המוצא הלאומי. ובאותו אופן לא אתעלם מהתובנות הגנטיות, שבוודאי מוצאות פער קטן בהרבה בין איש חצור לאיש נפתלי, מאשר בין איש חצור לאיש נוביה. אז גם אם בדוחק, אלך ליישב את המקרא שאינו יוצא מידי פשוטו, אבל כנראה אלך משם הלאה די מהר למחוזות הדרש.

לאתוס לאומי ותרבות. ואפילו לא תמיד לשפה.

הדוגמא הכי טובה לזה - ההבדל הגנטי בין האנגלים לאירים קטן. גם ההבדל הלשוני בימינו קטן כי שניהם דוברי אנגלית כשפת אם.

בכל זאת האירי קלטי והאנגלי אנגלו-סאכסי. בגלל הבדלי האתוס.

הפרסים הם בני יפת (דוברי שפות הודו אירופיות) והערבים בני שם.

מי אמר שיש כזה הבדל גנטי בין פרסי שגר בחוזיסטן החבל הערבי של איראן לבין ערבי שגר שם?

אין כזה הבדל גדול גנטי בין יוונים לטורקים.

אבל מעניין אם הצידונים עצמם ראו את עצמם קרובים יותר למואבים והארמים, או למצרים.

אגב מאיפה הקביעה שההבדל הגנטי בין הצידונים לישראל בבית ראשון קטן יותר מבין הצידונים למצרים?

כמובן לדעת האומר שכל נשות השבטים היו כנעניות, אז במילא חצי מהגנום העברי הקדום היה כנעני.

לגבי צידון בכור כנען. זה מתאים לכך שהצידונים היו הציווילזציה המתקדמת בכנען, והמרכז הפולחני של הלבנט

בטח רק תחת הבנות מסוימות.

למי לייחס את היותו חמי או שמי מבחינה תרבותית.

אלא אם כן מראה הגוף מאוד שונה (למשל מלוכסני עיניים). וגם זה יחסי - מבחינת החבשים הנוצרים באתיופיה הם בעיני עצמם שמים לכל דבר, שכן שפתם שמית, והם קצת פחות כהים מהעמים האפריקאים שמסביבם, ותווי הפנים שלהם יחסית מזרח-תיכונים לעומת העמים מסביבם.

ובגלל זה הם נהגו בעבר באפליה בשאר העמים מסביבם. שלטענתם הם בני חם

וזו דוגמא טיפוסית לעירבובייה שאתה מייצר בין עניינים. מבחינתי כדובר עברית זה לא מעניין ששפתם נחשבת באיזה שהוא אופן שמית, כי אין קשר בינה לבין ערבית, או מואבית (את מצבת מישע גם אתה יכול לקרוא ולהבין כמעט כאילו זו כתובת של דובר עברית בן ארבע), או כל שפה שמישהו היה עוסק בה במסגרת ארצות המקרא.
Sewasew | Ethio-Semitic (ኢትዮ-ሴማዊ)

שהיו יחסית בהירי עור אבל שחומים כמו הערבים השחומים.

השפות שלהם היו דומות לשפות החבשיות (עריכה - בדקתי הרגע, זה לא כזה פשוט. יש דברים ששבאית דומה יותר לעברית, ויש דברים שדומה יותר לשפות חבשיות).

ואגב השפות החבשיות דומות לעברית, יותר מאכדית. 

בכל זאת אני מעריך ששלמה התייחס למלכת שבא כשמית. לא?

בעצם החבשים הנוצרים לא רק שמיים, הם אפילו בני עבר, מבני יקטן (שהתערבבו חלקית באולוסיות אפריקאיות). כך שמצחיק שעובד אריתראי הוא... עבד עברי😂 (כמובן שעברי בתנך זה רק בן ישראל)

דברי יעקב הם לשון נופל על לשון "שכם אחד על אחיך" כלומר - חלק אחד יתר על אחיך, כמו לעובדו שכם אחד, חלק אחד. כלומר יוסף יקבל 2 חלקים בארץ לשני שבטיו אפרים ומנשה. וזה עצמו מדבר על השומרון נחלת אפרים ומנשה שמרכזה העיר שכם, שהיתה בגבול בין אפרים ומנשה.

גבול אפרים עם מנשה מגיע מתפוח צפונה למכמתת על פני (ממזרח) לשכם ביהושע ומשם פונה מזרחה, משמע ששכם במנשה. אבל ברשימת ערי הלויים שכם נמצאת בערי אפרים. כנראה העיר היתה עיר גבול בין מנשה לאפרים. ועל חלקת השדה של קבר יוסף כתוב "ויהי לבני יוסף לנחלה" משמע שהגבול בין אפרים ומנשה עבר בתוך החלקה עצמה.

אז בעצם "שכם אחד על אחיך" הכוונה גם 2 נחלות אפרים ומנשה, וגם העיר שכם שנמצאת בדיוק ביניהם, שאת העיר שכם "לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי (של שמעון ולוי , אבל זה בעצם שלו)". אין הכוונה דווקא לחלקה שאוצה הוא קנה בכסף, אלא לכל העיר שכם שכבש בחרב וקשת שמעון ולוי, ובמילא שדה העיר והחלקה איתה

אז שכם גם כחלק וגם כעיר שכם. כי אחד על אחיך מתאים לחלק, ולקחתי מיד האמורי מתאים לעיר שכם

מצאתי אחד שהוא נתן בישיבה בכוכ"ש אבל לא חושב שהוא מלמד שם קבוע.

אני מניח שיש הקלטות של שיעורים אם תלמידים הקליטו והעבירו ביניהם. יש לו שיעורים לבוגרים שאולי תוכל להצטרף או להשיג הקלטות שלהם.

שאלתך הראשונה, למה משה עובד על פרעה. זו השאלה והיא מספיק מעניינת מצד עצמה.

בספר "הרוחות מספרות", שואל את השאלה הזו, ועונה שבגלל שפרעה רימה את עם ישראל (הבה נתחכמה לו), רימו אותו בחזרה.

שאלתך השנייה, מה הקטע עם המשפטי קישור - רק צאנכם ובקרכם יוצג, לכו עבדו.. בארץ, לכו נא הגברים.

אני חושב שהכל טמון בפרשת השבוע (ויחי), שכשהלכו לקבור את יעקב "רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גושן", לכן פרעה מציע שיעשו כך עוד פעם.

עדיין נשארת השאלה למה חשוב לציין את זה, הן בפרשת ויחי והן בפרשת וארא, ואז זה אשאיר לשאר חכמי הפורום

התורה ממש טורחת לכתוב את דבר הרמאות ואת הפירוט המפורט על ההתמקחות של פרעה על טיעון שקרי זה :"לכו זבחו לאלוקיכם בארץ" "לכו נא הגברים" "גם טפכם ילך" והתמקחות משה איתו בכל פעם "הן נזבח את תועבת מצרים", "בנערינו נלך כי חג ה לנו" "ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה עד בואנו שמה".

אפשר לשים לב שלכל מכה יש סוג התמקחות אחרת , לערוב, לארבה, לחושך. קשה לומר שהתורה סתם מפרטת.

כל תשובות משה הן תשובות דתיות-שקריות (או חצי אמת, כי באמת הברית בהר סיני נעשתה עם זביחת שלמי פרים. וכפסוק בתהילים "אספו לי חסידי, כורתי בריתי עלי זבח") לא נזבח במצרים פן יסקלונו, החג הוא לגברים לנשים ולטף, אנחנו צריכים את כל סוגי הבהמות לזביחה . ולא מספר לפרעה את האמת הלאומית.
 

גם עניין המקנה מאוד חשוב לפי התורה, מכת בכורות באה לכאורה רק בשביל המקנה שהרי בחושך פרעה אישר לכולם לצאת חוץ מהמקנה. ונראה שהכאת בכור אדם ובהמה, וקידוש פטר רחם בכור באדם ובבהמה בישראל, קשור לעניין שילוח המקנה יחד עם העם.

המובאה של ויחי ביא חידוש מעניין שלא שמתי לב אליו, יישר כוח 🙂 זה רק מעמיק את השאלה חגבי העניין הדתי פולחני.

לגבי העניין הלאומי - אני חושב שלא הרי יציאת עם ללא רכוש גשמי כהרי יציאה עם רכוש גשמי. ובחינת החסידות - שגם הכוחות הבהמיים הנפש הבהמית יצאה לחירות מהטומאה. ולא רק הנשמה. אילו רק הנשמה היתה יוצאת לחירות זה היה מסר נוצרי שרק ההשמה יכולה להגאל אך לא הגוף.

בסוף אומה עם בהמות , האווירה של הבהמות נותנת טבעיות ורגליים על הקרקע לאותו עם, לעומת עם ללא בהמות.

ואולי יש לזה קשר לדברי הרב קוק על הפסוק "הנה ימים באים וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה" והמדרש האומר "זרע בהמה לחוד, וזרע אדם לחוד" שם הרב קוק מסביר שקודם כל תהיה תחיית הכוחות הגשמיים בישראל בעת הגאולה - זרע בהמה. ואחר כך תחיית הכוחות הרוחניים - זרע אדם.

במדרש מסופר שמשה בא לפרעה ותיקן לבני ישראל מנוחה בשבת לאחר שהוא אמר לו שמי שיש לו עבד צריך לתת מנוחה יום אחד בשבוע.