עבר עריכה על ידי שוגי בתאריך כ"ז בתשרי תשע"ח 21:44
בואי אעשה לך קצת סדר ברשותך:
בכלל נכון יותר להסתכל על תכונות אופי ועל סימפטומים נפשיים כמצויים על רצף ארוך, בצד אחד המידה בגבול הנורמלי ובקצהו ברמה לא נורמלית, והאדם יכול להיות על כל אורך הטווח.
זה בעצם הקושי באבחון הדברים הללו כי לא מדובר במשהו דיכוטומי שאו שיש אותו או שלא אלא כולנו אי שם באמצע.
להפרעת טורדנות כפייתית 2 מרכיבים:
1. מחשבות טורדניות- הרהורים, דחפים, או מראות עקשניים שהאדם מנסה להתעלם מהם ולהדחיקם, או לנטרל אותם, באמצעות מחשבה או פעולה אחרת. הרהורים טורדניים יכולים להתמקד במגוון נושאים- זיהום, דחפים תוקפניים, צורך בסימטריה, דאגות תוקפניות וכו'
2. פעולות כפייתיות- פעולות המתבצעות באופן חוזר ונשנה, המתבצעות לפי כללים או ע"פ נוהל טקסי, בתגובה למחשבות הטורדניות. פעולות כפייתיות נחלקות ל-3: ניקוי, בדיקה וספירה.
אגב, רק שתדעי יש גם הפרעת אישיות בשם הפרעת אישיות אובססיבית קומפלסיבית בעלת סימפטומים דומים: עיסוק מוגזם בפרטים, חוקים ,רשימות, סדרים, ארגון או לוחות זמנים, פרפקציונים הפוגע ברמת הביצוע, התמסרות יתר לעבודה וליצרנות, מוסריות יתר, חוסר יכולת לזרוק חפצים ישנים, חוסר יכולת להאציל סמכויות, הפגנת נוקשות ועקשנות וכפיית אורח חיים דל.
בשונה מOCD כאן האדם לא רואה בהפרעה מקור לסבל ולא מחפש לטפל בה, הוא מקבל את הסימפטומים הללו כתכונות המתאימות לערכיו ולמטרותיו. המחשבות כאן פחות טורדניות. יש כאן קושי גדול בדחיית סיפוקים. כמו"כ הסימפטומים הנ"ל היו קיימים במהלך גיל ההתבגרות.
ככל תכונות הנפש גם אובססיות והתנהגויות תוקפניות נמצאות על רצף וקיימות בכל בנ"א, ההבדל העיקרי בין התנהגות תקינה או חריגה הוא התדירות והעוצמה של הטורדנות, מידת המצוקה שהטורדנות וההתנהגות הכפייתית גורמות, ומידת ההתנגדות לה.
ייתכן כי החשש שלך גורם לך לראות התנהגות תקינה או חורגת מעט מהנורמה כבעייתית, ואם כך הוא איננו מוצדק. ייתכן כי החשש שלך מסייע לך לזהות חריגה קטנה/ גדולה מהנורמה ואז הוא מוצדק.
אני לא חושבת שלשאול את הבחור ולפתוח איתו יעזור, אם מדובר בOCD הרי שהוא מודע לבעייה וסובל ממנה, ואם מדובר בהפרעת אישיות מסוג זה הרי שהוא איננו מודע ואיננו סובל, מה עוד שהוא עלול לשקר לך ולא תדעי מזה. בנוסף אני חושבת שהוא עלול להיפגע.
מה שהייתי ממליצה לך זה בפגישות הבאות לשים לב ביתר שאת לסימפטומים ולזהות האם הם קיימים והאם הם מפריעים לך.
אולי את יכולה לבקש מהבחור לבוא איתך לפגישת ייעוץ כי את רוצה לבדוק התאמה או משהו דומה,
את יכולה גם לברר יותר אצל אנשים שמחוייבים לך ולהיזהר ביותר שלא יחזור אליו, חברי חדר בפניימיה למשל הם כתובת טובה אבל כשאת מבררת אל תשאלי האם יש לו הפרעה טורדנית אובססיבית אלא למשל האם יש התנהגויות שהוא חוזר עליהם שוב ושוב? האם יש לו חרדות? וכדו'
כמו"כ את יכולה לפגוש איתו יחד את הוריך או אחד מהם/ חברה/ רב/ שכנה וכדו' תאמרי לו שאת רוצה שיכירו או שתדאגי שייפגשו במקרה כשאת נוכחת או שלא, עוד חוות דעת ועין של מישהו סובייקטיבי תוכל להועיל.
בנוסף, כשתרגישי יציבות בקשר, את יכולה לספר לו על הבחור הקודם ולדון איתו על הסתרה בקשר זוגי וכדו' ממבט חיצוני ולא מקטע מאשים או מצפה לשתף.
אגב, אם צורת ההתנהגות שלו מפריעה לך, אז היא מפריעה לך, כך שגם אם הוא מוגדר ככזה וגם אם לא, את צריכה לבדוק אם זה מתאים, ייתכן שהוא לא מוגדר ככזה ואין לו הפרעה אבל יש לו קצת חריגה מהנורמה שלך היא מפריעה, ומה שמפריע לך או לא זה מה שחשוב.
שה' יכוון אותך לשים לב למה שצריך ולקבל החלטות נכונות ושתרגישי שהן נכונות!