כידוע ישנן הרבה מחלוקות לגבי הלכות תפילין, אין תפילין שיהיו כשרות לכל הראשונים. מאלף ואחת סיבות (בערך).
השאלה אם כן השבוע תעסוק בשאלת הקלף ותהליך עיבודו - קלף/דוסוסטוס, סיד/עפצים ועוד שאלות בנושא הקלף כיד העיון הטובה עליכם. אז:
האם התפילין שלנו כשרות?
שו"תו.
נ"ב
אתם מוזמנים לשלוח לי נושאים שתרצו שיופיעו בסוגיה השבועית.
1. שיטת התוס' בעיבוד בסיד היא שיטת רבנו תם, במקורה במחזור ויטרי (שם היא מובאת באריכות) ההיתר מתבסס על דיוק לשון בגמרא (דיוק שבאופן אבסורדי לשיטת הרמב''ם ה' כלל לא נצרך כדי להתיר, אולי אאריך בזה בהמשך) שבסופו נשמע שגם רבנו תם עצמו מפקפק בו.
2. מלשון ר''ת עצמו ועוד הרבה ראשונים מבית מדרשו משמע שהעיבוד שלהם לא היה בסיד לבד, ייתכן והיו להם חומרים מעפצים שהיו מוסיפים לעיבוד (בדומה לקליפות ארז/אלון שמוזכרות ברש''י ובקריית ספר).
אין לי את המקורות לפני כרגע, אם תרצה אעלה לפה מאוחר יותר.
לגבי תפירת קרע בספר תורה (יש סתירה בין ברייתות אם קרע של 3 אצבעות מותר לתפור או לא והגמרא מתרצת כנ''ל שאחד מדברת ב'עפיצן' והשנייה בשאינו 'עפיצן') - התוס' מדייק מכאן שיש ספר עפיץ ויש ספר שאינו עפיץ ואף על פי כן הוא כשר.
יש להעיר שהרמב''ם מסביר את לשון הגמרא בכך ששני הספרים עפיצים, אלא שאחד עפצו ניכר ובשני אינו ניכר (כלומר אחד חדש וחזק, לכן אפשר לתפור בו אפילו קרע של 3 אצבעות. ואילו השני ישן וחלש ולכן אין תופרים בו קרע של 3 אצבעות אלא רק קטן יותר של 2 ומטה).
עוד יש להעיר שר''ת יוצא מתוך הנחה שרק ספר הכתוב בעפצים כשר, ולכן נצרך למצוא מקור שמתיר ספר שאינו עפיץ.
לעומת זאת הרמב''ם מלכתחילה מניח שהעיבוד כשר לאו דווקא בעפצים אלא "בעפצא וכיוצא בו מדברים שמכווצין את העור ומחזקין אותו" (בדומה למחלוקת שלו עם ר''ת בדיו - אם כשר דווקא בעשנים או בכל שחור).
יוצא שבדין שניהם מסכימים שאין חובה לעבד דווקא בעפצים, הרמב''ם מסברא ור''ת מהדיוק בגמרא דלעיל.
אנחנו מקיימים את המצוות כי זה מה שה' רוצה מאיתנו, מתוך ידיעה שזה רצון ה'.
ואם ה' סבור שתפילין מסוימות שאינן כשרות והיה אכפת לו הוא היה מוצא דרך להנחות אותנו
או במילים אחרות - אותו ה' שציווה אותנו להניח תפילין הוא זה שמבסוט מכל סוג של תפילין שאנו מניחים כל עוד הם עומדים בגדרי ההלכה שנפסקו מדור לדור במלחמתה של תורה
והיה אם יום אחד יעמוד נביא ויורה לנו אלו תפילין כשרות ואלו לא, כמובן שנחליף
ימ''ללא נחזור על הויכוח הזה כאן, נשאיר את זה לחברותא.
הרי תשמיש הקדושה התמסחר. אף אחד לא עושה לעצמו. יש בתי חרושת. איך אפשר להתייחס לתפילין ולא ליצרן שיצרם? ואם יש כאן דיון, האם אין בו פחדנות מבישה ומוג לב שלא מתייחסים ליצרן ולשיטותיו?
אבל ההלכה היא גם משהו שאיכשהוא אמור להיות לרבים, לא? האם יש בכלל דיון שנוגע לשאלה עבור הרבים ולא רק "אני את נפשי הצלתי"?
קודם כל תציל את נפשך. עכשיו אחרי שעשית את זה אתה יכול גם להגביר את התודעה בנושא ולהעביר את זה הלאה (לפתוח שרשור בפורום למשל 
)
ימ''לזה פסול לכולי עלמא...
או שלא הבנתי למה אתה מתכוון. 
הוא מוכיח מזה שתפילין שבלו (בהוה אמינא) נעשות מזוזה שמוכרח שהתפילין על גויל כי מזוזה לא נעשית על קלף - הרי מפורש ברמב''ם בפרק א' שמזוזה נכתבת על קלף על גויל ועל דוכסוסטוס ושתפילין רק על הקלף. אם כן מדוע לא לומר שדובר בתפילין רגילות (על קלף) שהפך אותן למזוזה? אתמהה.
(אני חייב לומר שאני מתעסק בתחום הזה כבר הרבה שנים וקניתי גוילים וקלפים מכמה עבדנים ומעולם לא נתקלתי במישהו שמכר גויל בשביל תפילין, מקסימום דוכסוסטוס)
זה אחד הדברים הכי תמוהים שראיתי, אני לא מבין איך יש דרך להכשיר את זה.
ועוד משהו שלא הבנתי - למה הוא אומר שאין קלפים כשרים לדעת הרמב''ם?
אשמח לנסות.
מה שהוא כתב זה שעושים מזוזה מתפילין, לא תפילין מספר תורה.
אבל גם מה שאתה אמרת היה יכול להיות הסבר לאותה המסקנה, אני רק לא מבין איך זה נכנס ברמב''ם.
זה נכון רק לגבי מזוזה, לגביה זה נאמר, לא לגבי תפילין שלא נאמר לגביהן דין 'ספר תורה שבלה' וכו' וגם נאמר בהם במפורש שכשרות רק בקלף.
מה גם שס''ת נכתב גם על קלף, ככה שאפילו לו היה מדובר על תפילין לא הייתה שום ראיה שכן אפשר לומר שמדובר על ס''ת כתוב בקלף ולכן עושים ממנו תפילין.
זה מאבד קצת את הטעם לענ"ד.
אגב, יש איזה פורום הלכתי לגברים בלבד? יש לי כמה שאלות בהלכה מאוד מעניינות שלא ראוי להכנס אליהן כאן
דווקא כאן מחליטים להדר, ובפרט שלא ברור *בגלל* הנוסחאות הרבות ובגלל חוסר הבהירות. יש דברים אחרים להקפיד בהם.
השאלה היא אם הקפידה הזו היא באה על חשבון דברים אחרים שהם וודאי הידור כמו במקרה שהבאתי...
מלבד זאת ראיתי דיעה בפוסקים שאומרים שחלק מקלפי העפצים פסולים למרן כי שמים בעפצים וזה לא מוריד כל השערות ואז מגרדים את השערות ולמרן זה פסול!!! חומרא דאתי לידי קולא... צריך לראות כל חומרא וכל קולא מה מקורם והאם לא יוצאים הפסדנו בשכרינו
א. היום ישנן נוסחאות מאוד מאוד מדויקות. ספציפית לגבי ההלכה המדוברת יש לנו כתב יד של המשנה תורה על ספר אהבה עם חתימתו של הרמב''ם עצמו, בנוסף ישנן תשובות שמגבות את הנוסח הזה. דווקא שאלת הנוסח הצטמצמה מאוד ביחס לעבר.
ב. דווקא בגלל שאלת הנוסח חשוב לעסוק בשאלה הזו אפילו יותר. הרי השו''ע פסק שלא כמרב''ם כי הייתה לו גירסה של המשנה תורה שבה הקלף והדוכסוסטוס היו הפוכות כמו בטור, גירסה שמופרכת עפ''י הכתבים שהזכרתי. כמו כן הוא לא ראה את התשובות של הרמב''ם שפוסלות במפורש את העיבוד בסיד אלא רק את דברי ר''ת שמכשירות אותו.
לאור דברי הרב עובדיה בהקדמה לשו''ת פאר הדור שאומר שבמקומות שיש לנו תשובה מפורשת של הרמב''ם נגד השו''ע אנחנו מניחים שלו מרן היה רואה אותה היה משנה את דעתו ישנה חשיבות גדולה לדון מחדש בסוגיות הללו על אף שנפסקו בשו''ע.
לכל אחד יש את הדברים שחשובים בעיניו (ו/או בעיני רבותיו) ואת הפרופורציות שלו.
אתה לא מבין מה מתעסקים בשיטת הרמב''ם שלכאורה לא נפסקה במקום הידורים אחרים,
ומישהו אחר לא מבין איך אתה משווה 'הידורים' כמו כתיבה בקנה שמוזכר רק פעם אחת בדבר אגדה או 'חק תוכות' שהגמרא דנה בו בכלל בעניין גיטין ולגבי חקיקה על לוח ורק הושאל באופן שלא ברור לו לכתיבה בדיו ובכלל מבוסס על הבנה כלל לא מוכרחת בלשון התוס' או כסדרן בחצי אות שהוא חומרא דחומרא שלא נפסקא ברוב ככל האחרונים (שלא לדבר על הראשונים ועל מקור וגדר דין כסדרן...) וכו' לדבר שפוסל מעיקר הדין להרבה מחשובי הראשונים.
אין צורך להעיר לאחרים על פרופורציות, בטח לא כשמדובר בלימוד ולא במעשה.
נ"ב
לגבי עט פיילוט - לא שאני אישית כותב ככה אבל שאלתי על זה את הרב ליאור לפני כמה שנים והוא התיר.
ולא רק לרמב''ם, גם השו''ע פסק כמותו (שלא כר''ת למשל).
אבל השאלה הייתה בעיקר בגלל צורת האות שמשתנה בגלל העט ולא רק בגלל הדיו.
ממש כך... סובר שיותר מהודר. וכן לגבי דפוס בסגנון של חותמת
נכון שזה מה שיפה. והרמבם דעה חשובה ביותר. אבל ראיתי כותרת "פסולות" ו"אני את נפשי הצלתי" ו"הלכה היא לרבים" וזה יוצא מפרופורציות בעיני. אני חושב שההידורים שנתתי הם דוגמאות קטנות. והגיוני שעפיץ היא חומרא ראויה יותר אך להגיד ששל הבים פסול? תמהני
כי לא משנה מה שיקרה בעולם, תמיד מייחסים איזה שהוא קשר ליהודים, והיהודים אשמים.
אנחנו הפנס של העולם 🙂
אבל מתברר שהוא דיי ג'י, ואנס
מה המוסר האמיתי.
למשל להוציא להורג את המחבלים זה המוסר האמיתי, לעומת המוסר הנוצרי המזויף
בטח בבל הייתה ליברלית מדי וזה מה שהפריע לו
...במעשה העגל השם סלח כאשר העניין הוא עבודה זרה ממש במזיד
ואילו בעניין המרגלים שזה לשון הרע לכאורה ועוד שהם עשו תשובה השם לא סלח?
לדעתי השם תכנן מראש שדור יציאת מצרים לא יכנס לארץ ישראל.
כמו שנאמר "אל נורא עלילה".
נניח אתם יודעים על אדם כלשהו, שהוא מתכוון לעשות מעשה חמור מאוד.
למשל לשדוד בנק.
אתם מאיימים עליו שאם הוא לא ייתן לכם חלק מהשלל, אתם תדווחו עליו למשטרה.
הוא לא מוכן לשלם, ואתם מדווחים למשטרה כמו שאיימתם.
אני חושב שאין חולק על כך שהאיום הוא מעשה חמור מאוד, ויש לעשות עליו תשובה. כלפי האדם וכלי המקום.
אך מה לגבי מימוש האיום, כלומר זה שבסוף סיפרתם למשטרה? האם צריך לעשות על זה תשובה? האם זה מעשה רע?
מצד אחד, עשיתם את זה מתוך טעמים אגואיסטיים, מתוך חמדנות ונקמנות וכו'. הנפש שלכם הושחתה, אין לי ספק.
מצד שני, סוף סוף המשטרה עצרה בזכותכם אדם מסוכן ומנעה ממנו להוציא לפועל את זממו, ואולי בזכותכם חייהם של אנשים ניצלו (של השודד עצמו ושל עובדי הבנק).
מה דעתכם? צריך לעשות תשובה על ההלשנה? אם כן, איך?
צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת
כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)
"ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה"
=> מסקנת הגמרא במסכת נזיר היא:
– אם התכוון לאיסור ועלה בידו היתר, צריך כפרה
– גם אם התכוון לספק ועלה בידו היתר, צריך כפרה
"כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה וצדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם אמר ליה ר"ל האי רשע קרית ליה נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד אלא משל לשני בני אדם [...]
ואחד אכלו לשם אכילה גסה - או מחמת תאוה שאכלו ברעבון:"
=> כאן היות ואין שום צד של איסור במעשה אלא פגם בכוונה אז אמנם לא עשה מצווה מן המובחר אבל בהחלט עשה מצווה
ולדעתי החתולית הזמנית זה המקרה הכי דומה, אין שום צד של איסור במעשה הדיווח / איום עצמו, זה שהכוונה כזאת או אחרת אמנם פוגע במצווה מן המובחר אבל עבירה אין כאן
והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות.
אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.
אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.
אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה
קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך,
בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה 
אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.
אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?
תודה🙏
ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ
קשה לקריאה?
או תובעני מבחינת עבודת השם?
מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...
גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...
אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)
יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.
בהשראת המכילתא
"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"
"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"
א. שייכתבו כמותם ולא מספיק נכתבו?
ב. שלמיטב ידיעתכם טרם נכתב כזה?
(תכלס לא חייב להצמד ל2 הקטגוריות.. תכתבו חופשי)
(אולי גם הודות לשרשור נחשף לספרות שלא ידענו שיש..)
אפשר תשובות כלליות אפשר תשובות מיוחדות..
אני אתחיל.
א. קלאסי- ספר שינסה לפרט ולבאר יותר את הלכות בין אדם לחברו וכן ספר שינסה לפרט להסביר ולבאר את נושא אהבת ה' ויראת ה' כפי שמעורר על זה הרמחל (שוב, לא פירוש למסלש אלא חיבור עיוני ומעשי על שני ענפים גדולים אלו.).
ב. הייתי רוצה ספר על הלכות שבת שלא יכתב על סדר השוע, אלא פשוט יחשוב על איך נראה יום חול שגרתי אצל רוב האנשים וביחס לכל פעולה ופרטיה ירשום מה דינה בשבת..
על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.
אבל מי יקרא את זה?
בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?
אשמח לחידוד..
זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.
או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.
ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד
(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)
אכתוב ב"נ בהמשך
שומרת את השרשור
כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).
לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).
ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)
מרגולממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.
ובנפרד בשביל הפרקטיות…
אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)
הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)
וגם אם אני לא טועה
מנחה, ראש חודש, חגים...
