ויש עוד...

ורווקות הוא מתיר באופן פרטני ולא גורף.

@ניגונא

@יהודי זה זכות!!

@תהילה רבקה

?

וצריך לקיים אותה..שזה אומר שהרב מתיר באופן גורף אך כמובן בטהרה ובלימוד ההלכות עם ליווי..

אומנם הוא אמר את זה

אבל במשפט אחרי הוא גם אמר שמי שעולה צריכה להיות אחת שזו לא המצווה היחידה שהיא מקפידה עליה ואחת שלא חוזרת מאוחר לבית ושהורים או מישו אחר יודע מה היא עושה תמיד ושאמא שלה היא זו שתדריך אותה איך לעלות.

צר לי אבל לא חושבת שיש מי מיושבות המאהל מתאימה לקריטריונים האלו. אולי אחת ממש לא באופן גורף.

בחוברת בית ה' נלך - ומופיעים גם כאן

עליית נשים – הרב ישראל אריאל

יט. באשר לבתולה, וכן אשה פנויה, אלו תנהגנה כשאר הנשים הנשואות. היינו, יש לבתולה למנות חמישה ימים מאז ראתה דם, ובמוצאי היום החמישי תעשה 'הפסק טהרה'. לאחר מכן תספור שבעה ימים נקיים – כמנהג נשות ישראל, ותטבול במקווה טהרה במוצאי היום השביעי. לאחר הטבילה תמתין יום נוסף ואז רשאית להכנס להר הבית.

וכך הוא הנהיג במחכמה 

הרב גורן עיכב את הדפסת הספר כולו בגלל עליית נשים בניסיון למצוא פתרון (ובסוף פרסם אף שלא מצא)

עיין בספר 'הר המריבה' עמ' 63 (להלן)

במחכמה עזרת הנשים מחוץ לשטח הר.

ובמחכמה עזרת הנשים נמצאת ליד עזרת הגברים - מעבר לקו של הכותל -

לפחות כך היה כשהתפללתי שם עם משפחת גורן לפני 17 שנה.

וכך היה במשך 4 השנים שלאחריהם, שגם אז התפללתי איתם, בתשעה באב וביום הכיפורים.

ומה שהבאת ציטוט שלנשים נידות אסור להיכנס, זו משנה מפורשת, ואדרבה, מכאן יש ללמוד לנשים שאינן נידות, שאין בעיה בכניסתם.

וע"פ עדותם של אנשים שהתפללו עמו, הנשים היו מאחורה.

[באופן כללי, קדושת המחכמה נתונה במחלוקת ראשונים - עיין כאן,

ואף שהרב גורן נהג בה מנהגי הר הבית - גם הוא ידע שמדובר בספק].

הרב שאר יישוב כהן זצ"ל הוא מקור נאמן,

והספר 'הר המריבה' הובא רק כמסייע אף שוודאי לא דייק בדבריו;

וכי יעלה על דעתך המשתמע מדבריו שהרב גורן חיפש דרך להתיר עליית נידות?!

אתה יכול לקרוא את דבריו.

אני לא יודע לאיזה עדויות אתה מתכוון.

אמנם הייתי רק בצד של הגברים, אבל רמי גורן בנו של הרב גורן היה מאוד דומיננטי בהחלטות של הנעשה שם, והיתה בהחלט הקפדה לשמור על סדרים מימי הרב גורן.

ומה שהבאת מאמר יפה וחשוב נגד הרב גורן, בוודאי שאין בזה ראיה להסביר את שיטת הרב גורן.

שהרי הוא לא סבר כמו הכתוב במאמר זה, כמו שהוא מסביר בהרחבה בספרו. והוא לא נהג בזה בספק.

השתחויה על האבנים בפישוט ידים ורגלים, נוסח תפילה המיוחד להר הבית ועוד דברים המלמדים על היחס שלו למקום כקדוש בוודאות, אינם ניתנים להבנה אחרת.

וזה בעיה שלו שהוא טעה...

והוא לא חפש להתיר עליית נידות, אלא רק כתב שזו בעיה שאי אפשר להתיר.

אבל נשים טהורות, הוא לא סבר שצריך "להחמיר ולאסור עליהם" כמו שיש רבנים אחרים שטוענים.

ותיכף אשלח לך הפניה למאמר מעניין בעניין ממחבר המאמר שהזכרת.

גיסו של הרב גורן, הרב שאר יישוב כהן זצ"ל העיד

שהרב גורן לא שינה את החלטת הרבנות

בעניין עליה להר הבית בגלל התנגדות לעליית נשים.

הוא מקור נאמן.

נדב שרגאי טוען שעליית נשים היתה גם סיבה לעיכוב בפרסום ספרו של הרב גורן בנושא.

ע"פ עדויות, בחיי הרב גורן נשים התפללו במחכמה מאחורה בלבד.

בעובדה שהרב גורן דן בנושא בספרו אין די כדי להוכיח שאכן הורה היתר בדבר;

בין דיון בספר להוראה למעשה - המרחק רב (בפרט כאשר ישנן עדויות הפוכות).

אם יש עדות ברורה שהורה למעשה להתיר - נשמח לדעת עליה.

אני מוכרח להעיר, שהנוסח "וזה בעיה שלו שהוא טעה..."

לא ראוי כלפי גדול בתורה כמו הרב גורן זצ"ל.

אני גם תוהה: למה כ"כ ברור לך שהוא טעה?

האם יש בעיה של צניעות בעליית נשים להר הבית?

לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com

אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆

אבל 

@צחקן 
לא רצית פעם תמונה בדיוק כזאת?

לכתובת: naimlamikdash@gmail.com

לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'

אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.

הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!

אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא

על ניסוך מים בבמות:

ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.

למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך

אם כוונתך למצוות ניסוך המים, אז אצל שמואח זה במצפה, בעוד אין שום מקור או סיבה לחשוב שמזבח ה' היה אי פעם במצפה...

נסכים מוזכרים רק בקרבנות.

אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.

צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.

בימי שמואל היו במות מותרות, והיה במה בכל עיר, בספר שמואל מוזכר שמקריבים בגלגל, בית לחם, במזבח שאול במחנה הצבא בפלשת, ברמה, ובעוד הרבה מקומות

https://www.yyl.org.il/single-post/2019/10/11/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A

רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.

הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.

ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).

כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.

שניסוך המים הוא פעולה ראויה.

אלא שדוד ניסך כי  כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.

עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.

בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.

לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).

החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.

שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.

יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?

הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).

למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.

ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.

אבל בפשט בפירוש מוזכר ויסך אותם לה' כלומר ניסך את המים כקרבן. נסך לה' זה תמיד לשון קרבן, כמו הקטרה לה'

בכל מקרה כיף להקדיש זמן בליל הושענה רבה, לדיונים תורניים, וקצת להניח להתבכיינויות המוצדקות על עסקת החטופים...

שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה

וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...

ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.

מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.

ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.

אז זה לא יהיה ברכבת או אוטו

כבר בתור ילד...

כל התיאורים המרגשים בסוף מסכת ביכורים, שהשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו. האם כל זה יהיה גם כשנוכל לעלות בשיירת לימוזינות?

כילד חשבתי שלעתיד לבוא נעלה עם לימוזינות מקושטות. היום אני חושב שדווקא היופי הנקי והטבעי יותר מרגש, גם היום.

לפני שייכנסו יטבלו, אחר־כך יעריב שמשם ולמחרת בבוקר ייכנסו

בית חדש ישן - רינה אזולאי - נוריתה ביקורות והמלצות על ספרים 

איך מגיעים לאזור ירושלים עם סוג של "פס אלקטרוני". (או עם רחפנים). 

הנה ציטוט של קטע מתוך הספר: (לא גרסה אחרונה אולי, אבל נותן טעימה). 

"פנחס חיפש את שער היציאה. שם, ליד השער, היה שלט גדול ועליו הכיתוב: לישראל, פנה ימינה.

שתי דרכים יש לך להגיע לירושלים, הסבירה לו רובוטית אדיבה. אחת קצרה שהיא ארוכה, והשנייה ארוכה שהיא קצרה. 

את מתכוונת, דרך הפס או דרך הרחפן? שאל פנחס.

כן, בדיוק. אמרה הרובוטית. 

אני אמור לחזור עם הרחפן, אמר פנחס, מחכים לי בירושלים.

הפס האלקטרוני מגיע אל מתחם שמואל הנביא, הסבירה הרובוטית, משם תוכל לקבל הדרכה איך להיטהר ולהגיע לירושלים.

פנחס הוציא את פנקסו והראה לה שהוא בקיא בהלכות טהרה. הרובוטית הנהנה בראשה ותוך חמש דקות הופיע במקום רחפן שייקח אותו אל ביתו. 

תהליך הטהרה הוא מורכב, לכן מוגדר מסלול מיוחד המקל על העולים לישראל לבצע את התהליך כולו, תוך כדי נסיעה בצורה בטוחה, מרווחת, בלי פקקים. הנסיעה היא דרך פס מיוחד, שאליו נכנסים עם יחידות הדיור שלהם, בואכה מרכז הטהרה במתחם שמואל הנביא ומרכזי טהרה נוספים. שם, במרכז הטהרה, מקבלים העולים הדרכה מפורטת, ושם הם עוברים את תהליך ההיטהרות. אבל אנשי ירושלים עצמם, הבקיאים בהלכות הטהרה, יכולים לחזור ישירות לבתיהם ולהקפיד על כללי ההיטהרות שהם בקיאים בהם ומנוסים ביישומם לאורך השנים."

האוטובוסים, הרכבות ועוד...

מה לגבי התחבורה מכל רחבי הארץ - הלוך וחזור? איך זה צריך להראות?

או אפילו יותר מזה?

איפה צריך שייבנו את החניונים? מסביב לירושלים?

צריך שאטלים (אוטובוסים הלוך-חזור) שייסעו לעיר העתיקה?