א. אמנם כך פסק הרמ''א, אבל לשו''ע בגד כזה חייב בציצית וכמו כן כבר העירו הרבה אחרונים (ביניהם המ''ב) על כך שלא ברור מקורו ותקפו של טעמו של הרמ''א.

ב. בשבילי מקור הכוונה מחז''ל או לכל הפחות מהראשונים, לא כי אני מזלזל באחרונים חלילה אלא מתוך הבנה שהם לא חידשו מעצמם (כי הם הרי לא מקור בפני עצמם) ולכן אני רוצה להבין מה המקור שלהם.

@ארץ השוקולד

אלא מהטעם שהם חגורים או מחוברים באמצעם.

הוא מביא שני טעמים - אחד לבגד תחתון ועליון, השני רק לבגד עליון:

א. בהתחלה הוא מדבר על בגד שפתוח מקדימה מלמעלה ומלמטה, ועליו כותב את הטעם שאם הוא חגור נחשב כסתום מלמעלה:

יש לדקדק במלבושים שלנו שהם פתוחים מלפניהם מלמעלה למטה שהרי יש להם ארבע כנפות שנים סמוך לצואר ושנים למטה סמוך לארץ למה אין מטילין בהם ציצית ומיהו במלבושים שלמטה יש לדחוק ולומר דכיון שאנו חוגרים אותם הוו להו כסתומים משם ולמעלה ודמי לקוט"א וגוניל"א שכתבו הרשב"א ורבינו שמחה שהם פטורים. ומזה הטעם יש לפטור גלימות שמביאים מארץ מצרים שהם פתוחות מלפניהם מלמעלה ומלמטה ובאמצע הם סתומות"

ב. אח''כ הוא מדבר על בגד עליון שהוא לכבוד, בנוסף לחולצה, שגם הוא פתוח באותו האופן. עליו הוא כותב בנוסף את הטעם שכתבת שזה בגד לכבוד ולא להגן (וגם אותו הוא כותב כדרך הסבר למנהג ולא כטעם אמיתי ומפקפק בו, כמו גם בטעם הראשון), טעם ששייך רק בבגד עליון.

וכלשונו: "ולי נראה שהטעם שלא נהגו להטיל בהם ציצית משום דלא מיקרי כסות אלא הבא להגין על האדם מפני החום והקור זכר לדבר 'ואין כסות בקרה', והגלימא אין לובשין אותה להגן אלא מפני הכבוד". אה''נ שמעיל (או סוודר וכדו') שנועד לחמם יהיה דינו כחולצה ולא כבגד לכבוד.

דרכיה דרכי נועם שייך בבגד שמגיע לרצפה ולכן הפתילות מכשילות את הרגלים, לגביו הוא כתב את הטעם הזה - לא לגבי חולצה שנגמרת בחצי הגוף והטעם הזה לא שייך בה כלל.

נכון שלשיטת הרמב''ם אם לא מדובר בבגד צמר/פשתן החיוב יהיה מדרבנן, אבל גם דרבנן הוא גם חיוב. אם יש ספק אז (לרמב''ם) זה ספק דרבנן אבל השאלה היא מה מקור הספק...

זה טעם ששייך גם בחולצה, אבל יש לזכור שהבית יוסף עצמו מביא אותו כדוחק.

למה בגד זה לא עיטוף? אני עטוף לגמרי בחולצה שלי (אפילו יותר מאשר הטלית).

זה שהיא לא מצמר הופך את החיוב לדרבנן (לשיטת הרמב''ם וסיעתו), לא סיבה להקל כשלעצמה.

היא הנותנת - לגבי טלית קטן הוא כותב במפורש שיוצאים בה גם בלא עיטוף, וודאי שלא מקל ללבוש אותה בלי ציצית. רק בשביל הברכה הוא כותב שטוב להחמיר גם לדעה שצריך עיטוף.

(אבל החלוקה בסימן הזה בין עיטוף ללבוש היא שונה - כאן הוא מדבר על המטרה של הבגד אם הוא להגן או לכבוד, אבל שם הוא מדבר על צורת העיטוף אם גם הראש או רק הגוף)

מסקרן אותי אם הוא דיבר על חולצות שקרובות בכלל למה שהיה היום. לדעתי לא, והסגנון המדובר היה יותר מזרח תיכוני (מה ששלט בעולם בגלל העותמאנים וחבריהם בזמנם)

נראה לי די ברור. הבנת אחרת?

הערבים במדינות ערב הם עדיין לובשים צווארון כזה.

לי נראה שמפורש כאן שיש להם 4 כנפות בלי שום קיפול.

לאור העבודה שהבית יוסף חי במדינות עם תרבות מזרח תיכונית לא נראה לי שהוא ו/או מקור הדין הזה, ראו את הצווארונים המקופלים שלנו.

Collar (clothing) - Wikipedia

אפשר לראות פה שכל הצווארונים המקופלים הם אירופאים למיניהם והם לא "חולצות שלנו".

The Interesting History of Shirt Collars

כאן מובא הזמן של השינויים המוזרים שנולדו באירופה במאה ה16 בעקבות גילוי העמילן

בוא קודם כל נסכים לגבי הבגד ואח''כ נדבר על הקיפול - נניח שלא היו מקפלים את הצווארון אלא הולכים איתו כלפי מעלה היית מסכים שזה הנידון של הבית יוסף?

לגבי הקיפול - לשיטך טלית רגילה פטורה מציצית? הרי לובשים אותה כששתי הכנפיים הקידמיות מקופלות לגמרי כמו שני חבלים ולא פרושות ככנף כלל.

לגבי הקיפול, מי לובש טלית מקופלת לשניים?

גם התימנים ששמים את הארבע כנפות קדימה לא מקפלים אותה לשניים אלא אם חם וכו'. הלמטה שלה מופשל, והלמעלה שלה על הכפתיים.

מכיר מנהג אחר?

@ימ''ל מה גדר תפירה לגבי שינוי? האם זה דווקא בחוט? האם גם דבק? ומה עם עמילן - מקור הצווארון המקופל? האם גיהוץ בלחץ (פרע"ס בלע"ז)? האם גם גיהוץ רגיל?

לדעתי גיהוץ בלחץ וק"ו עם עמילן זה כבר דומה לגדר תפירה. כל עוד שזה הדרך הרגילה שלו ושזה באמת תפוס ולא סתם מונח

1. זה תנאי בחיוב האדם בציצית? נגיד בעיטוף תימני לפי זה לא מקיימים מצווה ומותר בלי פתילות?

2. זה תנאי בחיוב הבגד בציצית, כלומר שבגד שלא ראוי לעטיפה כזו פטור מציצית? האם זה משליך על שאלה 1 באותו האופן?

3. מה המקור לתנאי הזה?

חשבתי שאתה מתכוון ב'ארבע רוחות' לשניים מקדימה ושניים מאחורה (שזה דבר שכבר מופיע בראשונ/ים). אבל אם זה שני דברים שונים אז תסביר בבקשה את ההבדל, וגם תביא מקור כי הרמ''א שהזכרת דיבר על שניים לאחור).

ראה ראיתי את הפלפולים, לא שמעתי שמישהו מורה שבחולצה שלנו יש צורך לעגל פינה

עד כמה שאני זוכר בע"פ השאלה היא על דרך הלבישה, לא חושב שמישהו שהוא בן תורה לובש חולצה מכופתרת פתוחה כל היום.

מה גם שעם הצווארון, זה מראש לא פינה רגילה.

לא רואה בחולצה רגילה ארבע כנפות.

הצווארון הרגיל לא גרע מכנף עגולה.

בכל מקרה תלמידיו של הרב טל תופרים את החולצה בקצה התחתון כדי שלא תתחייב בציצית, וראיתי מתלמידיו שהולכים ככה.

פרוס אותה כשהיא פתוחה ותגיד אתה אם יש או אין 4 כנפות. ראיתי הרבה טעמים להתיר, אבל לא ראיתי מי שטוען שהיא לא בגד של 4 כנפות.

לגבי הכיפתור - זו שאלה אם הכיפתור מבטל את הכנף, לכאורה מהבית יוסף נראה שהוא דוחק שכן (הוא קורא לזה דוחק). אבל נראה שלא פסקו ככה, לפחות לגבי גופיה-ציצית ועוד כמה עניינים. 

ונניח שהכפתורים מבטלים את הכנפות כשהם סגורים ושדרך הלבישה שלה היא סגורה - זה אומר שכשהיא פתוחה יהיה מותר ללבוש ללא ציצית?

לגבי הצווארון - מה משנה הצווארון? אם הוא מחובר ועושה פינה - יש לך שם 2 כנפות, וגם אם לא יש שם גם בלעדיו 2 כנפות. אם הצווארון מעוגל זו כבר שאלה.

ישרה.

לגבי השאלה אם דרך הלבישה היא סגורה האם מותר ללבוש פתוחה בלא ציצית - ודאי שכן, בדומה לכסות לילה.

לא הבנתי את הדיוק לגבי הצווארון, מה זה מחובר? הוא אף פעם לא מחובר (שאלה לגבי אלה שמכפתרים אותו), וגם כשהוא פרוס זה לא פינה, זה ההפך המוחלט מעיגול. יוצא שם שפיץ, וגם "בקעה" מתחת לו.

תראה פה

https://sleeve7.com/media/wysiwyg/Blog/BLOG-SL7-ENGELS/dress-shirt-collar-styles.jpg

נראה שיש סגנונות שאי אפשר להגיד שזה לא ארבע כנפות, ויש שכן.

אני חושב שמה שהבית יוסף דיבר עליו, ובכלל בהלכה, מדובר על סגנון של "צווארון סיני". ההמצאה של הצווארונים שלנו היא אירופאית וחדשה יחסית.

עוד תוספת: למה שנדון את החולצה לפי המצב שלה כשהיא פרושה? הרי היא כל הזמן, וגם בדרך הלבישה שלה, עם צווארון מקופל, שבו אין פינות. כמדומני שראיתי פעם בהלכות ציצית שאלה האם מותר לברך על ציצית מקופלת לפני שפורשים אותה, ק"ו למה שלא פורשים לעולם (אפילו לא בשעת גיהוץ).

כנף? מעוגלת או לא.

דבר שני לא כל הצווארונים נראים ככה. דבר שלישי, לי ברור (ואמרתי לך שראיתי - היה לי דיון על זה עם איזה אברך) שכשזה מקופל תמיד זה נחשב כמו תפור. לא זוכר כרגע את הטעם, אם אזכר אעדכן.

ציצית בחולצה וחליפה | שאלות ותשובות

שלא מדובר על הצווארונים של ימינו. וזה גם מובן מהלשון שם.

יש מאחרוני זמנינו שעושים את הדיון הזה? (פרט לרב טל שהביא "צריך עיון" למעלה)

כמו שהראיתי למעלה בתגובות, עם מקורות, מאיפה ואיך היו נראים הצווארונים שעליהם דיבר הבית יוסף.

והוא כתב במפורש צווארון שלנו, לא של האשכנזים.

המעיל עם השסע זה נידון אחר לגמרי ואין שום קשר בינו לבין הצווארון הזה של ימינו. זאת שאלה שגם מוזכרת כשכל לומד מגיע אליה. את השאלה על החולצות שאנחנו לובשים לא ראיתי אף פעם שם.

אני חושב שעצם השאלה שעלתה לכם היא בגלל חוסר מודעות היסטורית, וככה בוודאי לא פוסקים הלכה. מה שאני אומר הוא לא פלפול בכלל.

אין שום קשר בין הצווארוןנים של היום למה שהיה פעם. אם אתה חושב ככה, אין לך מושג בהיסטוריה.

הבאתי מקורות, רוצה לעיין? עיין. לא רוצה? תשאר בבורות.

אני מבטיח לך שבדרך הזאת, פוסק לא תהיה (אם כבר הזכרת את הרב יעקב זצ"ל שהיה חוקר כל דבר עם מומחים בתחום ואנשי מדע).

לך תבדוק מה היו לובשים בכל העולם לפני המאה ה16, ומתי הבגדים האירופאים הגיעו לישראל. רמז, הרבה אחרי מרן.

בהצלחה!

יתרה על כך, ידוע עניין קיפול טלית בשבת בדיוק מהסיבה שזה דומה לתיקון כלי

כי יכולים להיות לזה כמה מובנים ולכל אחד נפקא מינות שונות.

@סתם 1... כנ''ל.

כלומר אותה תשובה של הרמב''ם שאומר שלא חייבים בציצית אלא בדרך עיטוף ראשו ורובו.

אבל צריך לשים לב להבדל חשוב מאוד - לפי זה יוצא שהבגד אכן חייב בציצית, שכן יש בו ארבע כנפות. אלא שבצורת הלבוש הזו האדם לא מתחייב בציצית.

זה נכון באותה מידה לגבי טלית (לגביה נכתב בתשובה...) - אם לא עטוף בה ראשו ורובו לא מקיים מצוות ציצית ויכול להתכסות בה בלא ציצית כלל, ולחילופין - אם יתעטף אדם ראשו ורובו בחולצה הוא יהיה חייב בציצית.

כמו כן - זה רק לדעת הרמב''ם שסובר שהמצווה היא רק בעיטוף ראשו ורובו, ורק לפי אותה תשובה כי הגדר הזה לא מופיע במשנה תורה (וגם בתשובה הוא מופיע כדרך אגב בתוך דוגמה לעניין אחר).

ברור לי (מדברי הרמב''ם, בדברי הרב קאפח אני לא בטוח) שזה דין בגברא ולא בחפצא. הבגד הוא בגד של ארבע כנפות ולכן חייב, לא מצינו בגד שייפטר בגלל שאין בו דרך עיטוף (יש מחלוקת לגבי כסות לילה ביום, לדעת הרמב''ם לכאורה גם זה לא תלוי בדרך אבל גם לאוסרים - זה בגלל שיש לימוד מיוחד למיעוט הזה).

מהדין כל בגד שהוא בשיעור (שקטן יכול להתעטף בו ראשו ורובו) ומעלה חייב - והאדם חייב כשהוא מתעטף.

הרי בתשובה מדובר על טלית לכל דבר, אם ממנה אתה לומד שצריך לכסות ראשו ורובו ואחרת לא מקיימים את המצווה אז זה תקף גם לגביה.

"״אשר תכסה בה״ מורים על שתי משמעויות: האחת, שיהיה אותו הבגד והכסות ללבוש, לא למסחר וכד׳. והשנייה, שיהא מכסה את הגוף או מרביתו ככסות, לא במצנפת שהיא מכסה את הראש בלבד וכד׳ או ככסות קטנה ששיעורה אינו מספיק לכיסוי הראש ומרבית הגוף", כלומר שבגד שאינו מיועד לכיסוי ראשו ורובו פטור מציצית כמו בגד שמיועד למסחר או שאינו בשיעור.

אבל אני עדיין מסופק שמא כוונתו היא על אופן הלבוש ולא על סוג הבגד באופן כללי. כי ברמב''ם ובתשובה נראה שהחלוקה לגבי הבגד היא רק לגבי השיעור והחיסרון הוא בעיטוף, כלומר בגברא ולא בחפצא.

מתלמידיו על זה. בטח יש על זה איזה פלפול. ציטטת את כל המספיק או ששייך לפתוח שם?

אני חייב לשאול לגבי הקיפול/עימלון/תפירה, זה מסקרן אותי אם אפשר לדחוף את זה כשיקול (גם אם כחידוש)

אתה קובע שבדאורייתא ודאי פטור ואתה שואל על דרבנן? 

ולגבי העניין הכללי רק אומר שנראה לי שלקחתם קצת בקיצוניות (ואפילו די הוצאתם מההקשר המקורי) את "פוק חזי מאי עמא דבר":

קודם כל זה מדבר על מצב שבו 'הלכה רופפת בידך', במצב שבו ברורה לך ההלכה אסור לסמוך על המנהג נגד ההלכה אלא המנהג מוגדר כמנהג טעות (וחז''ל ורבותינו הראשונים לא חששו למחות ולשנות מנהגי טעות שהיו רווחים בזמנם).

דבר שני - ההכרעה ע''פ המנהג במקרה שההלכה רופפת היא לא בגלל כבוד המנהג או כבוד עמ''י (לא כי הם לא חשובים, אלא כי אין פה עניין של זלזול וכבוד) כי זה לא שיקול הלכתי, אלא בגלל שמאחר ואין הכרע ברור ההנחה היא שהמנהג הרווח אינו מקרי אלא מבוסס על טעם או הלכה שהשתכחו על אף שהמנהג שנגרם מהם נשאר (הנחה שלא קיימת כשההלכה ברורה כנגד המנהג). 

לגבי הוצאת לעז על הראשונים (עוד מונח שהוצא מהקשרו אגב) - לזלזל בראשונים זה חמור מאוד, לנהוג או להבין אחרת מהם (או מחלקם...) מתוך כבוד והערצה זה לא זלזול.

פעם ראשונה - במקור מדובר בכלל על גיטין (הלשון היא "נמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים"), כלומר שאם תחמיר חומרא חדשה בגיטין יבואו לומר על הגיטין הישנים שהם פסולים ובני אותן גרושות ממזרים (לעז=שם פסול, דומה ל'מוציא לעז על בניו ובנותיו שהם ממזרים'). לא מדובר על זלזול במישהו (ולהפך, משמע שלולא חשש לפסול הגיטין לא הייתה בעיה להחמיר).

פעם שנייה - מדובר שם בחומרא שאינה מעיקר הדין, כלומר לא במצב שבו ההלכה ברורה שלא כמנהג או אפילו רופפת אלא בדבר שמדינא אין בו צורך הלכתי אלא רק החמרה מעבר לעיקר הדין. וגם אז זה שלא עושים את זה זה לא בגלל זלזול במישהו אלא כדי שלא יחשבו שההחמרה הזו היא עיקר הדין (ולכן יבואו לפסול גיטין הארשונים כנ''ל).

היו פוסקים שהשתמשו במטבע הלשון הזו, אבל כדרך השאלה לומר שהם מבטלים דעתם בפני (חלק מ..) הראשונים.

הלכה ברורה זה דבר סובייקטיבי (הלשון היא "הלכה רופפת בידך"), לרב טל ההלכה ברורה ולכן הוא לא יכול לסמוך על המנהג. לומר שאסור לו לפסוק ככה בגלל 'פוק חזי' או 'מוציא לעז' זה להוציא את המושגים האלה מהקשרם ופשוט לא נכון (ולקרוא לפסק הזה 'מגוחך' זה כבר ביזוי ת''ח...).

וגם לבית יוסף עצמו לא נראה שההלכה הייתה רופפת, הוא התקשה איך המנהג מסתדר עם ההלכה אבל לולי המנהג מאוד ברור מדבריו מה היה פוסק. רק בגלל המנהג הוא מנסה למצוא תירוץ למה חולצות פטורות מציצית (וגם זה לא בהצלחה רבה לדבריו).

זו לא צורה לנהל דיון (או להתנהג בכלל), זו הסיבה שאני כבר לא מגיב לך.

אני לא מבין למה אתה עושה את זה. חבל.

הבאתי מקור וטענתי שהוא הוצא מהקשרו, במקום לומר ''חביבי, נעלם ממך המקור האמיתי שלא הוצא מהקשרו - הנה הוא (ציטוט)", או לחילופין "הבנתי אחרת ממך והוא לא הוצא מההקשר" אתה בוחר להתעלם מתוכן דברי ולתקוף אותי אישית כאילו עשיתי רע למישהו או התעלמתי מהמקור שבטח כבר תחדש לי בזדון.

כאמור - זו לא צורה לנהל דיון (או להתנהג בכלל), אני לא מבין למה אתה עושה את זה, זה היה (ועדיין) יכול להיות אחרת. חבל.

שבאה לבדה בלי שום הסבר ומתייחסת לבנאדם ולא למילה אחת מדבריו.

מעולם לא אמרתי או רמזתי או אפילו חשבתי שהבנתי היא הבלעדית והיא קובעת, מאיפה הבנת את זה? זה שהסברתי אחרת ממך את המושגים 'פוק חזי' ו'מוציא לעז' שלל דעה של מישהו? זה אומר שזו הדעה הבלעדית? 

אם בעיניך לומר דעה אחרת זה לא לגיטימי כנראה שאתה זה ששולל דעות של אחרים. 'כל הפוסל במומו פוסל' מובהק.

לגבי ההיגיון הגבתי עניינית (אחזור - לדעתי לנהוג או להביע דעה אחרת ממישהו מתוך כבוד זה לא זלזול בו), ולגבי גיטין הסברתי למה זה לא אותו הגיון (אחזור - שם זה משום חשש ממזרות, לא קשור לזלזול במאן דהוא). לא הגבת לאף אחת מהטענות עניינית, רק ''כרגיל...''.

הרב ליאור אמנם כתב שיש בזה תעוזה, וכמובן דעתו לגיטימית, אבל מותר לומר גם אחרת (ולמרות דבריו הנ''ל גם הוא עצמו לא נמנע מלפסוק אחרת מכל קודמיו, כולל נגד הראשונים, בהמון סוגיות כמו כזית ותכלת ועוד. על אף שפוסקים אחרים בדורנו טענו כלפיו את אותן הטענות של תעוזה והוצאת לעז).

כשאתה כותב "אם מישהו רוצה לעשות תפירות תמוהות בבגדיו ולהיות מהמתמיהים שיעשה מה שהוא רוצה" כנגד ת''ח גדול שאין רב שחולק על גדלותו בתורה זו חוצפה גדולה, ובתור מי שמדבר על 'מוציא לעז' ותעוזה אתה צריך להתבייש!

לא יודע למה ציפיתי שתחזור בך מהסגנון האישי והתוקפני, סיימתי כאן. כל טוב.

לא האשמתי אותך בהוצאה מההקשר (בטח לא מכוונת), רק הערתי במאמר מוסגר שהלשון היא מושאלת ובהקשרה המקורי בדברי חז''ל היא כלל לא שייכת למחלוקת על דורות קודמים.

כלומר - כשהפוסקים (לא אוהב את המונח הכוללני הזה אבל נניח) אמרו את זה הם אמרו את זה מכוח הסברה (כמו שהרב ליאור קרא לזה תעוזה) ורק השתמשו בלשון חז''לית מושאלת. ההבדל הוא שעל סברה יש מקום לדון כדברי חז''ל "אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה".

אני יודע שהוא כתב על הסברא וגם כתבתי את זה, אבל גם לומר על פסק של רב 'מגוחך' זה חמור מאוד (מה גם שבהמשך ההתייחסות כן הייתה כלפי האדם, כולל הכינוי 'מהמתמיהים').

אם אחד הפוסקים פסק הלכה שלא ע''פ חז''ל אלא מדעתו (לא קורה הרבה אבל מצוי) הסמכות שלה פחותה בהרבה אם קיימת בכלל, וודאי שהיא לא מוחלטת וניתן לחלוק עליה (ואזכיר את דברי הרמב''ם בהקדמה למשנה תורה "וכן אם למד אחד מהגאונים שדרך המשפט כך הוא ונתבאר לבית דין אחר שעמד אחריו שאין זה דרך המשפט הכתוב בגמרא, אין שומעין לראשון אלא למי שהדעת נוטה לדבריו בין ראשון בין אחרון").

מסכים איתך לגמרי, מותר לומר שגישת האחר תמוהה בעיניך ואתה לא מבין אותה, וגם טוב שכל אחד בטוח בדעתו ומתעקש עליה אם הוא בירר אותה והוא עדיין פתוח לשמוע (ומותר להמשיך לחשוב אחרת ולחלוק, זה לא הופך את זה לשלילה של הדעה השנייה). אבל לזלזל במי שחושב או הבין אחרת ולקרוא לדעה של האחר מגוחכת או שהוא מהמתמיהים זה כבר דבר אחר, וכשזה כלפי ת''ח זה גם ביזוי ת''ח.

לגיטימי.

גם לגיטימי לומר שמי שנוהג בצורה מסוימת הוא 'מן המתמיהים'.

אבל לומר על פסק מגוחך, ועל פוסק "אם מישהו רוצה לעשות תפירות תמוהות בבגדיו ולהיות מהמתמיהים שיעשה מה שהוא רוצה" ולגחך על פסק הלכה שלו בפרצוף לועג זה רחוק מלהיות לגיטימי. אני מתפלא עליך שאתה מגבה התנהגות כזאת.

מי שמזלזל בת''ח אין רפואה למכתו, ומי שמעיז פניו בת''ח הוא עז פנים.

פעם ראשונה הוא קרא לפסק של רב 'מגוחך',

פעם שנייה כתב "אם מישהו רוצה לעשות תפירות תמוהות בבגדיו ולהיות מהמתמיהים שיעשה מה שהוא רוצה",

פעם שלישית כשמישהו הזכיר את הפסק הוא הגיב "הוא אשר אמרתי... "

תגיד לי אתה אם זה לא זלזול בת''ח ואם לא ראוי למחות על זה, לא הוספתי דבר מעצמי מעבר לדברי חז''ל.

ואני לא מבין איך אתם חושבים שההרשאות שלכם בפורום כלשהו באינטרנט מגנות עליכם מפני דין שמים?

זה לא שכרון כח קצת מופרז?

אני בטוח שבמאזניים שלכם בשמים אף אחד לא שם את "מנהל בפורום ערוץ 7" מול "מלבין פני חברו ברבים". מה גם שבצורה אלימה שלא נותנת לצד השני לענות, נראה לי לא מכובד.

היה כאן זלזול חוזר ונשנה בת''ח או לא?

ראוי לחסום על זלזול בת''ח או לא?

(כמי שענה לי כבר על שתי התשובות בחיוב אני יודע מה דעתך, לכן לא ברור לי על מה אתה מלין כאן)

ובטח לא להשתמש בביטויים מבזים.

לא מתקנים עוולה בעוולה אחרת.

וגם אחרי שהוא הגיב את דעתו נראה שהיה כאן מקום ללמד זכות, גם אם הביטוי לא היה במקום לשיטתי (ולא כל כמיני)

לא היה פה משהו כלפיי, זה היה זלזול כלפי ת''ח. וכן - מי שזלזל בפורום בת''ח נחסם ומושתק.

אתה עצמם ביקשת ממני כמה פעמים לחסום ולהשתיק כאלו שזלזלו בת''ח.

ולהבדיל אני ביקשתי ממך לחסום אנשים שזלזלו בכל גדולי ישראל ובכל התורה.

אם כבר נכנסים לעניין פרטני, להזכירך, לא חסמת אדם שהיה כאן הרבה זמן וכל יום בערך ביזה את התורה (לא יודע לאן היצור הזה נעלם בסופו של דבר).

אני לא בטוח שהשיקול כאן כל-כך נקי, ואני חושב שכדאי שהמנהלים פה יעשו בדק בית ויזכרו שיש עולם הבא...

עכשיו, אם תסלח לי, מיציתי את הדיון הזה. לא רוצה להגרר ממנו למריבות. ערב טוב!

ככה כתבת לי באישי...

ואותו אחד שדיברת איתי עליו נחסם, ולא פעם אחת (אחרי שהבטיח להפסיק ולא עמד בדבריו) והסיבה שהוא לא פה כי הוא חסום, לא 'נעלם'. כמו כל מי שמבזה ת''ח.

רק אחרי שהסברת לי את המהלך לדעתך חשבתי כמוך. אתה מגזים קצת

למעש למסקנה הסכמת איתי אז למה אתה מכחיש? אני מוכן להעלות צילום מסך אם תסכים.

אל תתעקש להסביר לי מה אמרתי ולמה התכוונתי. ערב טוב...

נ.ב, כמו שכבר אמרתי - תלמדו לקבל ביקורת. אתם לא חפים מיום הדין.

אני שמח לקבל ביקורת (אחרת הייתי נועל או מוחק פה מזמן אבל זו לא דרכי, רק על ביזוי ת''ח), אבל אני לא חייב תמיד להסכים איתה.

פה אני לא מסכים איתה כי כמו שאמרתי - הגבתי על זלזול בת''ח וככה ראוי לעשות (וכן תמהתי למה אתה מוחה על זה אם בעצמך אמרת שהיה פה זלזול ובעצמך אמרת שצריך לחסום על זלזול בת''ח). זה הכל.

כמו שפירטתי פה לא אני אמרתי, חז''ל אמרו - להבנתי היה פה זלזול מתמשך בת''ח, לכן מחובתי כיהודי וכמנהל למחות על כך ואף לחסום את המזלזל. כך עשיתי וכך אמשיך לעשות בע''ה.

לגבי סוף דברי בהם חתמתי "בברכת 'עז פנים לגיהנום' ו'אין רפואה למכתו'" - לא התכוונתי לאחל למזלזל דברים אלו אלא לומר שחז''ל אמרו על המבזה ת''ח בעזות פנים שאין רפואה למכתו ועז פנים לגיהנום ('בברכת' לא היה בכוונת איחול אלא כמו שכתבתי בסיום ההודעה הפותחת את השרשור הזה). אלו דברי חז''ל ולא דבריי. חיפשתי דרך חריפה להבהיר את חומרת המעשה והציטוטים האלה העבירו אותה בעיניי.

אף על פי כן אני מתנצל שהגבתי בלשון הזו שמשתמע ממנה קללה, הייתי צריך למצוא דרך אחרת למחות. אני מתחרט ומתנצל.

@סתם 1...

@Stam 1...

@סת

@שאר הפצלשים

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.

… ולצערי זה עדין רלוונטי. יהודים שלוקחים באופן אובססיבי את מצוות ישוב ארץ ישראל וביודעין גורמים למחלוקת ושנאה (לא אצלי כי אני חושב שבעזרת השם הכל יסתדר) מעכבים את הגאולה ממש.

מצוות זה obvious. הנקודה היא לא להסתפק רק בהן. ומי שמתעלם מהן יורש גיהינום. פשוט מאוד, יהדות זה לא נצרות.

ועלינו רק להתפלל ולבקש.

חוץ לארץ = גלות

ארץ ישראל = גאולה

ואם יש בידיך לעשות? תעשה!

יש סגולה לעלות לארץ ישראל... לארוז מזוודה ולעלות!