אז מה הבעיה בדיוק?
ממש לא נראה שזה יהפוך אותנו ללא שוויוניים....
אז מה..סתם להתחנף לחילונים?
אנלא מבין איזה רב אחד ששלח את הבת שלו לצבא.
מסכנה.. למה היא צריכה לשמוע את כל הניבולי פה האלה או דברים שמעולם לא חשבה עליהם..
פסידונית
קוד אבל פתוח
)איך זה שבת לא הולכת לצבא מצד הפטור שלה כי היא דתית היא יוצאת שווינית עם מקבילתה החילונית כיוון שיש בייניש כלשהו שעושה בשבילה חצי מהזמן שעושה חילוני רגיל?
בנוסף, החילוק שלך הוא לא בין בת דתייה לבן דתי, אלא בין בנים לבנות, ואתה לא באמת תסכים לפגוע בגבריות שלך ולעשות דברים מאוד חשובים שלא כוללים לרוץ כמו טיפש ולירות על דמויות מקרטון. הצבא צריך את הבנות, כמו שהצבא צריך את הבנים. זה נכון, לדתיות יש עילת פטור, אבל זה נכון גם לדתיים, אני לא מבין מה אתה רוצה ולמה מפריע לך שבת מתגייסת לצה"ל.
(אגב, פמיניזם זו לא מילה גסה)
עד עכשיו חשדתי, עכשיו אני כבר בטוח - אתה טיפש!
ובמילים מנומקות יותר, הנחת המוצא שלך היא שתפקידם של החילונים הוא לשמור עלייך על מנת שתלמד תורה, הפחד שלך הוא שעבדיך החילונים ירגישו חוסר כבוד ממך ולכן אתה עושה להם קצת טובה ומתגייס לכמה חודשים, על מנת שלא יחושו פראיירים וחוסר שוויון בנטל ההגנה. (ואולי, אתה רוצה לזכות אותם במצוות והיות ואתה לומד אז אתה לא שייך במצוות עשה של להיות חייל ולכן החילונים שם בשביל לזכות במצוות).
הנחת המוצא הזו היא גרועה. אתה מתגייס כדי להגן על כולם, לא בשביל כבוד לחילונים. אתה מתגייס כי צריך להתגייס וכי יש חובה מוסרית והלכתית לא לעמוד מנגד כשכולם מתגייסים למשהו. מפה, לא ברור למה לחלק בין בנים לבנות, הרי כולם צריכים.(צה"ל נותן פטור לרוצות בכך, אבל זה לא באמת קשור)
ועדיין לא מובן מאיפה הבאת את ההבדל בין בנים לבנות לשיטתך ולא הסברא של חוסר הכבוד, השיטה שלך די תימה גדולה
להבין...
צריך גם תורה, לכן ניתן ללכת למסלולים מקוצרים, או לא ללכת בכלל.
מה הקשר בין זה לבין העובדה שבנות צריכות ללכת? (אם תגיד שיש רבנים שאוסרים כמו שניסית לטעון בהמשך הדיון, אז גברא אגברא קא רמית, לא צריך להיבהל מזה שיש דעות חולקות בקרב אחרונים).
בנוסף, העמדת את הצורך ללכת לצבא בשביל כבוד לחילונים. זה שטויות. אתה לא הולך בשביל לכבד והם לא צריכים את 17 החודשים שלך בשביל הכבוד הזה..
(וזה עוד לפני שמדברים על הגמרא במו"ק טז: (אני חושב) שאומרת "הוא עדינו העצני - שהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ) לא בהכרח שיש סתירה בין עדינות לצבא. (מפרשנות הרמב"ן על התורה, נשמע שאין כל כך הרבה הבדל בין הצבא של אז לצבא של ימינו, שניהם משחיתים את הנפש)
!!מירב!!
Slow motionהתלבטתי אם להכנס לזה כי אתה כנראה מטרה אבודה מראש. אבל התחלת להשתמש בתגובה הזאת כתשובה להמון דברים אקראיים שכתבו פה, אז החלטתי שלפחות כל האנשים הנורמליים שהפנת לפה יקראו את זה, אז זה מצדיק את זה.
"אוקי, אז אני מבין שהשאלה עברה לעסוק בפמיניזם." נופ. פשוט דקדוק. שום קשר לפמיניזם.
"אז התשובה שהמילה ׳שולחים׳ באה לבטא כח." פה בדיוק הבעיה בדעה שלך. כי הכוח שאתה מדבר עליו לא קיים.
"ואי אפשר להתכחש למציאות שגברים יותר חזקים נכון?" פיזית, באופן ממוצע, אכן גברים חזקים יותר. אבל אנחנו לא מדברים כאן על פיזית, נכון? אנחנו מדברים על מנטלית. ומנטלית החוזק והחולשה לא כל כך קשור למין שלך כי יש לכאן ולכאן בשני המינים. אז כן, אפשר להתכחש לזה שגברים חזקים יותר כי זה לא נכון.
"כמו שאף אחד לא מתווכח לדוג' אם יש שאלון דווקא ממין זכר ומיועד לשני המינים." ובכן, אם תקרא את השאלונים האלה תגלה שכתוב בהתחלה ש"השאלון מיועד לשני המינים וכתוב בלשון זכר רק מטעמי נוחות". מה לעשות שלכתוב בלשון זכר זה קצר ונוח יותר?
"ולהזכירכן מדובר בגוף נסתר, ככה שזה באמת תואם את דבריי, ולו זה היה בגוף אחר זה כבר לא היה מתאים ומוגזם. " זה מוביל לבעיה השניה בשימוש שלך במילה "שולחים" - גם אם באמת התכוונת לשני המינים ככה שהתכוונת גם ל"שולחות", זה לא פותר את העניין שאף אחד לא שלח את הבנות האלה והן בחרו לבד. להורים שלהן, בגיל הזה, כבר אין כל כך שליטה על הבחירה לאן ללכת. זה הבנות שבוחרות.
"יש היגיון בכל דבר." חוץ מבתפיסת העולם השוביניסטית שלך (ועוד המון דברים, אבל הם לא רלוונטים לוויכוח).
"עכשיו זה מובן לכל הפמיניסטיות שקפצו והגזימו לפני?" "קפצו", כן. "הגזימו", לא. הן בסך הכל תיקנו אותך שאף אחד לא שלח אף אחת אלא הכל בא מהבנות וזו בחירה שלהן. אתה זה שבמקום להגיד "סבבה, קיבלתי" או משהו כזה ישר קפץ לקלף הפמיניסטיות.
"מקווה שתפסיקו להיות ממורמרות ותבינו שיש צדק בחיים ולא שוביניזם" אם הן היו מתייחסות אליך כמו שאתה מתייחס אליהן, גם אתה היית ממורמר. ואין שום צדק בצדק שלך. הוא לחלוטין שוביניזם.
"(זה עונה על ה"שאלה" מה רע להיות פמיניסטית)" אין שום דבר רע בלהיות פמיניסטית ולרצות שוויון. הבעיה מתחילה, אולי כשעוברים את השוויון ורוצים את כל העוגה. מה שלא קרה פה.
"(ואין בעיה להיות פמיניסטית כשצריך כן?..)" אני לא חושב שאתה מבין מה זה פמיניזם אמיתי, אז במקרה שלך יש בעיה להיות פמיניסט.
"בנים יותר רציונליים ככה שגם "מנטלית" אי אפשר להתכחש לזה. " אין כמו הצהרות חסרות ביסוס, הגיון וקשר למציאות.
"לא בטוח שהשאלונים בנויים בצורה כזאת רק כי זה יותר קצר ונוח. ולא נראה שאתה יכול באמת להביא הוכחה גורפת לזה." אתה יודע מה? קיבלתי. יכול להיות שזו מסיבה אחרת ואני פשוט הנחתי ככה כי זה חוסך אותיות. זה עדיין לא משנה את הנקודה שלי.
"למה נהוג יותר שבנים מתחילים עם בנות ולא להפך?" חסרות פה כמה מילים כדי להפוך את זה לנכון. הנה - "למה נהוג בחברה שלי יותר שבנים מתחילים עם בנות ולא להפך?" כי החברה שלך שוביניסטית. שלי הרבה פחות. הלאה!
"'שלח'- אין פירושו באמת שלח, אלא זה רק דיבור בשפה חזקה וביטוי ה"מנטליות" הגברית." ו"בננה" אין פרושה בננה. זה רק ביטוי לצהוב. לא, אני די בטוח שכשאומרים "שלח" הפירוש היחיד של זה הוא, ובכן, "שלח". אתה יודע מה? בוא נעשה ניסוי. תנסה לנסח את המשפט ההוא מחדש רק הפעם בלי ה"שפה החזקה" (ביטוי חסר משמעות) וה"מנטליות הגברית". נראה איך הוא יצא.
"אתה מפסיד וממשיך להתלהב כאילו אתה צודק." מת על המשפטים האלה. כל כך חסרי משמעות.
"בנים לא יותר רציונליים והחלטיים? חה חה." לא אמרתי "לא", אמרתי "לא בהכרח". דהיינו יש גברים חלשים מנטלית ולהפך ויש נשים חזקות מנטלית ולהפך.
""למה נהוג יותר שבנים מתחילים עם בנות ולא להפך?"- זה בכל החברות. מה אומר?" שאתה משליך מהחברה שלך על כולם, לא מכיר זרמים דתיים אחרים או חילונים בכללי כי אז היית יודע שזה ממש לא נכון, מה אומר?
"נכון. בננה אין פירושה בננה. ולשלוח ילד מהשיעור זה לשים אותו בתוך תיבת דואר. אולי תפתח קצת את הראש ותבין שאולי לשלוח זה יכול להיות גם לשון של חוזק באותה עמדה של- ללכת לצבא (מה שרציתי לבטא) ושיש במילה שלח לגבי זה גם מליצה קטנה (גם מה שרציתי לבטא), אני לא צריך להסביר לך דברים כאלה. והנה, אכתוב לך עוד כמה ניסוחים שיהיה לך ברור, ותסכים איתי. אפשר היה לכתוב: אנלא מבין איזה רב אחד ששם את הבת שלו בצבא (פה יש יותר מליצה). וגם (כמו הניסוח שאמרת לנסות): אנלא מבין איזה רב אחד שהשפיע על הבת שלו ללכת לצבא. אני לא מבין איזה רב אחד שגם לבת שלו ללכת לצבא. אנלא מבין איזה רב אחד שכנראה בגללו הבת שלו הלכה לצבא. " אתה די מפספס את הנקודה פה, הבעיה בשימוש במילה "שלח" היא עצם העובדה שכביכול הבחורה לא קיבלה החלטה בעצמה אלא "נשלחה" על ידי ההורה שלה, מה שלא נכון. התיקון של זה אמור להיות משהו בסגנון "אנלא מבין איזה בת של רב אחד שבחרה ללכת לצבא" (חוץ מזה שאתה מייחס למילה הזאת כל מיני משמעויות שאין לה, אבל זה לא הויכוח).
וכמו שכתבתי בהתחלה, המגילות שלי לא באמת נועדו לך כי אתה שוביניסט חסר תקנה, הן נועדו לאנשים היותר אינטילגנטיים שקוראים את זה.
נהר המלך
מור ולבונה
מור ולבונה
נהר המלךלפעמים זה נתפס אצלי כגילוי חולשה, חוסר כבוד עצמי...
גם כשמישהו אחר משתף זה יביך אותי... יהיה לי קשה לשמוע.
אבל לפעמים זה לא מביך, תלוי מה הקושי ואיך הבנאדם מספר את זה.
זאת ממש תופעה... כי סך הכל אני כן רגישה ואמפטית, אבל אם זה משהו רגשני נשפך כזה אני לא מסוגלת...
סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.
מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל
כך חשוף וגלוי לעין השמש....
זה ממש מרגיש לי משהו פרטי וחשוב, לא כזה שאפשר לשלוף בכל זמן ולפני כל אחד שלא ידע לכבד את זה, להבין ולהתייחס כראוי.
שמבין את החשיבות של הגילוי לב הזה
או מישהו שמזדהה
עם עצמי אני מאד מודעת לתחושות שלי... זה עצם החשיפה
כחתול זמני, דעתי האובייקטיבית היא:
– דבר ראשון שמחי בכך שיש לך רגשות. יש כאלה שאין להם, ובאסה.
– לא נראה לי שאנשים בכללי כל־כך אוהבים כשנופלים עליהם עם רגשנות בלי קונטקסט מתאים. זה באמת מעיד על חולשה מסוימת: ההבדל בין ילד למבוגר זה שמבוגר יכול להתאפק, לא להפיל על אחרים, להתמודד בעצמו וכן הלאה. או מוטב: לדעת מתי כן ומתי לא, איפה ראוי ואיפה לא. "לכל זמן ועת לכל חפץ".
– כמו ש @נחלת אמרה כמו שלא חושפים את הגוף לכל אחד בכל מצב (טוב יש כאלה שכן ר"ל...) כך גם לא את עמקי הנפש...
תראה מה נחלת ענתה
רגש זה משו שלא תמיד קל לחשוף אותו
במיוחד שזה לא עם אנשים שקל לך להיפתח אליהם
זה נראלי פשוט משתנה בין אדם לאדם ויש גם רמות של גילוי רגשות
(וגם זה שאני גבר זה מתבטא אצלי אחרת, אז אולי אני לא יודע...)
לא רק מגילוי רגשות שלי מול אחרים
גם כשאחרים מגלים רגשות מולי אני מובכת נורא
כמובן מראה אמפתיה והכל אבל מבפנים אני מסמיקה
שבדורות הבאים ילמדו עליכם?...
אם מדברים עליך
וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.
לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.
ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.
דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.
יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.
ועוד הרשימה ארוכה...
החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.
לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...
ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...
בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם
Lavenderאם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי
אבל גם זה לא באמת
הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.
מחפשים שידוך לבחורה (48), ישרה, טובת לב, שמורה ודתיה,
עם איזו בעיה נפשית. (לא דיכאון. מתפקדת).
תימניה.
מחפשת כיפה סרוגה.
האם מישהו מכיר מקום שעוסק בכאלה זוגות?
בחורה טובה מאוד. תהיה אמא טובה!
תודה רבה.
על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.
גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.
מאמר מעורר מחשבה של העיתונאי הבריטי אליסטר הית' מהעיתון "דיילי טלגרף":
יש משהו בישראל שמטריד אנשים — וזה לא בדיוק מה שהם אומרים.
הם ידברו על מדיניות, על התנחלויות, על גבולות ועל מלחמות.
אבל אם מגרדים מעט את פני השטח של הכעס, מגלים משהו עמוק יותר:
חוסר הנוחות אינו בגלל מה שישראל עושה — אלא בגלל מה שהיא מייצגת.
אומה קטנה כל כך לא אמורה להיות חזקה כל כך. נקודה.
לישראל אין נפט.
אין לה משאבי טבע מיוחדים.
האוכלוסייה שלה בקושי בגודל של עיר אמריקאית ממוצעת.
מסביבה אויבים.
שנאה באו"ם.
יעד לטרור.
גינויים מצד ידוענים.
חרמות, השמצות והתקפות.
ובכל זאת — היא משגשגת כאילו אין מחר.
בצבא.
ברפואה.
בטכנולוגיה.
בחקלאות.
במודיעין.
בביטחון.
ובעיקר — ברוח ובנחישות בלתי שבירה.
הם הפכו מדבר לשדות חקלאיים.
מפיקים מים מן האוויר.
מיירטים טילים באמצע מעופם.
הם מצילים בני ערובה מתחת לאפם של המשטרים האכזריים בעולם.
הם שורדים מלחמות שכולם היו בטוחים שימחקו אותם מהמפה —
ואף מנצחים בהן.
העולם מביט — ואינו מסוגל להבין.
וכשאדם נתקל בעוצמה שאינו יודע להסביר, הוא מחפש הסבר אחר:
אולי זו עזרה אמריקאית.
אולי זה לובי בינלאומי.
אולי דיכוי.
אולי גניבה.
אולי איזה טריק אפל שנתן ליהודים כוח כזה.
כי חס וחלילה שזו תהיה האמת.
חס וחלילה שזה אמיתי.
חס וחלילה שזה מגיע להם.
ואולי גרוע מכל — שזה נגזר מלמעלה.
העם היהודי היה אמור להיעלם מזמן.
כך בדרך כלל מסתיים סיפורם של עמים שנרדפו, גורשו ושועבדו.
אבל היהודים לא נעלמו.
הם חזרו לארצם.
בנו אותה מחדש.
החיו את שפתם העתיקה.
והחזירו את עברם לחיים — בזיכרון, בזהות ובכוח.
זה לא רק פוליטיקה.
זה כמעט מקראי.
אין שום נוסחת רמאות שמסבירה איך עם חוזר למולדתו אחרי אלפיים שנה.
אין דרך הגיונית לעבור מתאי הגזים להשפעה עולמית.
אין תקדים היסטורי לשרוד את הבבלים, הרומאים, הצלבנים, האינקוויזיציה, הפוגרומים והשואה —
ועדיין להגיע ביום ראשון בבוקר לעבודה בתל-אביב.
ישראל אינה רק היגיון.
אלא אם כן אתה מאמין שיש משהו גדול יותר מהיגיון.
וזה מה שמטלטל את העולם.
כי אם ישראל אמיתית,
אם האומה העתיקה והקטנה הזו עדיין חיה, מוגנת ומשגשגת —
אז אולי…
אלוהים איננו מיתוס.
אולי הוא עדיין חלק מהסיפור.
אולי ההיסטוריה אינה מקרית.
אולי הרוע אינו המילה האחרונה.
ואולי היהודים אינם רק עם…
אלא עדות.
וזה הדבר שקשה לעולם לשאת.
כי ברגע שמודים שהישרדותה של ישראל איננה רק מרשימה — אלא אולי גם אלוהית —
הכול משתנה.
המצפן המוסרי מתערער.
ההנחות על כוח, היסטוריה וצדק מתמוטטות.
ואז מבינים שלא מדובר בסוף של אימפריה —
אלא בתחילתו של משהו נצחי.
לכן מכחישים.
לכן משמיצים.
ולכן תוקפים בזעם.
כי הרבה יותר קל לקרוא לנס "תרמית"
מאשר להתמודד עם האפשרות
שאלוהים באמת מקיים את הבטחותיו.
ועושה זאת… בשקט.
יש לכם המלצות לקייטרינג שאפשר לקנות אוכל מוכן לשבת? באזור המרכז והשרון...
אתם יודעים, לא כזה שמזמינים ממנו ל50 איש אלא כזה שקונים בו קצת הביתה. עדיף קייטרינג יחסית "בריא", כלומר מנות עם שמן ולא שמן עם מנות...
תבדוק בסניפים שקרובים אליך
בת"א, ברח' בן יהודה:
משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא
יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם
בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'
אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.
אני גולל בשרשורים מלפני 10 שנים ומעלה
זה נותן מחשבות על החיים
כאילו אנשים היו אז בני 25 ואיפה הם היום
כל אחד עבר וצמח
איפה אני יהיה עוד 10 שנים?
מכניס אותי קצת לעצבות על החיים
(יש לי נטיה כזאת מדי פעם כשיש זמנים מיוחדים להיכנס להרהורים עצובים על החיים)
שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי
אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:
אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.
חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה
למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר
ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות
אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.
לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים
כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....
כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת
זאת לעצמי.
אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב
זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת
לעטוף את המחשבה/חרדה הזו
עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט
נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)
למעלה.
ה ו א יקבל זאת באהבה, בהבנה,
בחיוך, בליטוף רך על הראש:
הכל בסדר, בני היקר, ויהיה
עוד יותר ועוד יותר ועוד....
ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....
אתה שיא הצעיר. שיא!
עוד כל כך הרבה דברים
טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!
יודעת שאינך זקוק לנחמה,
סתם...
ל המשוגע היחידיוגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,
כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה
דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי
ואז זה גם מעציב
נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.
מכירה את הרהורים העצובים.
דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.
דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.
רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...
זה מרגיש לי כמעט כמו לפגוש דינוזאור 🤪
ל המשוגע היחידיאח שלי נהרג במלחמה ומשם החיים הלכו והדרדרו. נקווה שעוד עשור אהיה במקום טוב יותר
😢ל המשוגע היחידיאני מנגן עכשיו את אצלינו בגן וחושב עליך,
עצוב 
העולם הבא הוא מציאות על תדר אחר.
בטח נורא טוב לו שם. ובעז"ה, הוא עוד יחזור. הלוואי ובקרוב.
אני גם איבדתי את אחי במלחמה
זה סיוט אינסופי
אני לא יודע מה הוותק שלך במעגל הזה
אבל יש שלב שבו הוא פחות גרוע ואז יש שלב שזה חוזר להכי גרוע שיכול להיות
גלים אין סופיים
בא לי רק להגיד לך שיש את הדיבור הזה שאוהבים להגיד על מי שנהרג ש"הוא היה רוצה שנעשה ככה וככה ונשמח ונמשיך הלאה" וכו
ואני חושב שיש פה דרך אחרת
לחשוב איך אני הייתי רוצה להיות אם הכל היה טוב
איך אני רוצה להתקדם בעולם בדרך שלי
איך האח שלי מופיע ביום יום שלי בחיות כזאת שהמה הוא היה רוצה זה לא רלוונטי כי מה שמשנה לי את המציאות זה מה אני רוצה
וזה לא סותר את ההנצחה והחיבור הפנימי אליו
זה רק מראה כמה יש משו יותר גדול מכאב
אוהב אותך אח
תהיה חזק
וואלה זה חתיכת שאלה
אני חושב על זה מידי פעם אבל הפוך
איך לפני עשר שנים הייתי רוצה להיות היום?
זה משנה הרבה את המחשבה
גם במקום מאד מאד עצוב וכואב
יש מקום לחשוב על היום והמחשבה הזאת נותנת כח לחשוב על מחר
יום ראשון שלי בעבודה.
השעון צילצל והתהפכתי, קמתי 45 דקות מאוחר יותר ממה שתכננתי.
הלכתי לאוטובוס, הוא לא הגיע, הלכתי לכספומט פרטי והוצאתי 100 שקל בעמלה של 7.9 כדי לעלות על מונית, אני בדרך לעבודה אמור להיות שם בשבע, מקווה שיסתדר היום
מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.
אני אשאל בפעם הבאה. תודה!
אולי דוכן מיצים בפארק
או שערות סבתא ביום העצמאות
שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי
לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.
לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון
היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן
אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי
(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)
לק"י
אף נהג מונית לא הציע לי.
זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....
מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.
זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.
לכן אני לא דואג לך
שיהיה לך בהצלחה רבה!
אנוני.מיתאני במרכז צריך להעביר כמה שעות והייתי צריך להטעין א הפלאפון אז הלכתי לבית אריאלה ונכנסתי לפורמים. קצת מוזר לי להית פה אחרי כל השנים האלה
להגיד שאני נהנית מזה שהבעל עבד קודם מהבית והיה פה כל היום והחליף תפקיד לכזה שהוא צריך ליסוע לעבודה?
בעלי עובד מהבית חלק מהשבוע וחלק נוסע ואני מעדיפה את הימים שהוא בבית, אבל לדעתי הוא ממש ממש חריג ביכולת שלו לעבוד תוך כדי ההמולה של הבית ולשלב הפסקונות כשהוא רוצה, יכול ומרגיש שזה חיוני. (אני לא חושבת שהייתי יכולה, אני חושבת שהייתי מסתגרת בחדר ועדיין עצבנית שמרעישים לי...)