האמת שאנחנו לא נפגשים בבוקר כי אני יוצאת בשעה  מוקדמת, הוא עוד ישן כי הוא לומד עד מאוחר.

אז לגבי הרעיון הזה זה פחות מסתדר.

אבל אני בהחלט לוקחת לתשומת ליבי את העניין שהצעת - של ההפרדה בין מה שמקרב לקב"ה, מה נטרלי ומה מרחיק.

באופן כללי תמיד יש לי הרגשה שבעיניו אני לא מספיק דתיה ושהוא התפשר בקטע הזה. האמת שבתחילת הקושי שלנו הוא אפילו אמר שהוא לא תיאר לעצמו שהפער הדתי בינינו הוא כזה, וישר זה גרם לי להבין שבדיעבד,אם היה יודע את זה, הוא לא היה בוחר בקשר הזה. אבל אנחנו עובדים על זה שזה יתפוס פחות משקל ויאפשר לנו להמשיך...

אנחנו בהחלט מדברים על הנושא ושמים את הקלפים על השולחן. פשוט הקושי הוא בהתמודדות היומיומית עם הפער הזה.

בכל מקרה, תודה רבה לך על העצות והמחשבה.

כי אנחנו לא עובדים/לומדים ליד הבית.. אז יוצאים בבוקר וחוזרים רק בערב. ככה שזה קצת לא מתאפשר.
אבל בעיקרון אני ממש מבינה תשורה התחתונה שלך...

תודה!

את צריכה לשנות את המבט. עצם זה שהוא ממשיך להיות איתך זה אומר שהוא בוחר בך על אף הפער הדתי בינכם. יכול להיות שהוא הופתע מגודל הפער אבל עצם זה שהוא ממשיך לצידך זה בחירה שלו.... וכנראה הוא בחר בך....

באופן כללי ה"ביחד" לא נמדד בכמות זמן אלא באיכות הזמן, זה יכול להיות חצי שעה של שיחה עליכם ועל מה שעובר עליכם וזה יהיה מצוין הרבה יותר מלראות יחד סרט של 3 שעות.

לימוד משותף משהו שמענין את שתיכם יכול להיות מצוין. בדרך כלל הלימוד הוא רק פתיחה לשיחות נפש שמגיעות בעקבות הלימוד....

כשאני כבר מגיעה אין כוח לפתוח ספר
מצד שני כשאתה מתאר את זה ככה, שזה פתח לשיחת נפש - אולי בכל זאת יימצאו הכוחות לזה

תודה!

תבקשי אותו ללמוד איתך משהו..

גם ירגיש שאת רוצה להיות יותר קרובה בכך לעולמו,

גם אולי בעצמך, זה יגרום לך לאהוב יותר את מה שהוא מתכווין אליו. במקום "להתווכח", לנסות להכיר יותר לעומק, אולי תמצאי בכך יופי?

ובכלל, כשזה יהפוך לדבר מקרב ומפרה ובונה, במקום ליסוד של מחלוקת, אז יהיה יותר קל להגיע להבנות.

מפגשים מהסוג השלישי – ויקיפדיה

לא נראה לי שלזה התכוונת...

קודם כל, טוב מאד שאת מעלה את זה, חושבת על זה, מחפשת טיפים ותובנות מאנשים ש"היו שם" בעז"ה תעשו ותצליחו.

לא סתם התורה אומרת לגבי השנה הראשונה "נקי יהיה לביתו ושימח את אשתו אשר לקח"

גם זוגות שלא הצליחו לפנות מספיק זמן זוגי בשנה הראשונה יכולים לעשות את זה אח"כ אבל חשוב מאד להבין את זה ולתת לזה מקום. תחילת קשר נישואין זה לא משהו שקורה לנו מעצמו, צריך להשקיע מחשבה ותשומת לב, איך למצוא בכל זאת את האפשרות להיות יותר ביחד

פעם שמעתי פתגם שאומר שפרידה עושה לאהבה מה שרוח עושה לאש - מלבה אש חזקה ומכבה אש חלשה.

אז זה לא שאתם חיים בנפרד חס וחלילה אבל השגרה שלכם כמעט לא מאפשרת לכם להיות ביחד. ואתם ממש בתחילת הנישואין, אתם עדיין בשלב שצריך להשקיע ממש בשביל לחזק את האש, אתם בונים את הבסיס. (תמיד צריך, אבל בהתחלה זה עוד הרבה יותר משמעותי)

כמה זמן עוד נשאר לו ללמוד - זה משהו שעומד להשתנות בקרוב? אם לא, תעשו חושבים, תעלו את זה למודעות שלכם. אני לא מכירה אותך בשביל לייעץ מה עוד אפשר לעשות, אולי אם תפרטי יותר יעלו לי עוד אפשרויות וכיוונים

בהצלחה רבה!

לדעת שיש עוד תקווה...

חוץ מזה שלא הכרתי את הפתגם שציינת וממש אהבתי

לשאלתך - זה אמור להימשך ככה עוד שנה וחצי בערך..מקווה שנשרוד את זה.

בכל מקרה,

תודה על המילים הטובות!

קודם כל הכי חשוב זה לפתוח יומנים ולקבוע זמן קבוע כל שבוע שעוזבים הכל ודואגים לזמן איכות זוגי. ערב אחד בשבוע לפחות. לפעמים בבית לפעמים לצאת אבל הכי חשוב שזה יהיה זמן של נטו איכות..

לגבי הפער בינכם זה משהו שלומדים עם הזמן להתגבר עליו.. לא חייבים לראות סרטים ביחד ולומדים לקבל אחד את השני..

הזוגיות היא הדבר החשוב ביותר לאדם והיא התשתית לחיי משפחה טובים ומאושרים.

יש לתעדף אותה בראש סדרי העדיפויות!

ממנה נגזרים קדושה שמחה חינוך ילדים ופרנסה טובה.

יש להקפיד על זמן איכותי כפעמיים בשבוע על מנת לחיות את הדבר.

נשמע שיש לכם בסיס איכותי ואיתן והערכה רבה אחד לשנייה אל תהרסו זאת עם ארס השגרה.

תנו בראש עכשיו בכדי לא לחזור לפורום כשיתחילו משקעים שקשה להפטר מהם.

ב"הצלחה רבה ה עמכם לכו בכוחכם זה והושיעו את ישראל ממגפת פירוק הבתים הנוראה!!!

נ.ב הדבר האחרון שהקב"ה מצפה ממכם כזוג צעיר היא לריב על תורה ומצוות תחמירו בשלום בית זהו צו השעה כל השאר יתאזן בס"ד ובישועתו.

למרות שלא פשוט ליישם את זה...

בעז"ה שנצליח לעמוד באתגר.

תודה על הדברים המחכימים

אם הוא מתנגד לצפות במשהו (הרי זה לא שהוא "אוסר" עלייך כשאת לבד. הוא לא רוצה), אז את בתור אדם בוגר, צריכה לכבד את זה, ולא לומר שהוא "צריך לדעת להתעלם". תשמחי שיש לך בעל שלא מעונין להיתקל לרגע במשהו לא צנוע. מספיק שתעיפי מבט בכמה שרשורים מצערים שנפתחו כאן לאחרונה, שתביני שכדאי להגיד תודה על דבר כזה..

דבר שני, הוא מקפיד יותר ממך? לפי רוח התיאר, נראה שזה לא משהו "קיצוני ומשונה", אז תלכי אחריו, כדרך נשים כשרות בישראל... תראי שפתאום יהיה הרבה יותר קל, וגם הוא יבוא לקראתך במה שאינו ממש עקרוני מבחינה דתית. הנושא הזה יכול להיות מסים וממנף, נותן צביון נאה וערכי לבית - חבל להפוך אותו למעורר מחלוקת. גם כך, אין לכם הרבה זמן ביחד. קבלי את כיוונו במה שנוגע לשניכם. מדובר בדברים טובים.

הא לך להשתחרר ביחד בסוף היום, מעולה. אל תבזבזי את זה על סרט או כד'. תשבו ביחד, ספרו אחד לשני חוויות, תאכלו ביחד, קצת בדיחות, תשמחו. לבזבז זמן קצר כזה על "צְפיה"?....

את צריכה ללמוד את העשירות שבפגישה, בשיח, בהתענינות ההדדית. לא לצַפות שאיזה משהו חיצוני ימלא את זה.

בטוח שאפשר למצוא יום בשבוע (אולי חמישי בערב? אולי מוצש"ק של שבתות החורף?) שאפשר למצוא יותר זמן בערב. תקבעו שאתם יוצאים ביחד למשהו שטוב לשניכם. אולי בית קפה, אולי הופעה שממש לטעם של שניכם. לא שהוא צריך "להתפשר". אולי קניות ביחד.

וגם - מידי פעם לתכנן "יום חופש". יותר זמן ביחד.

הצלחה רבה. סה"כ אתם נשמעים טובים..

למה אם הוא מקפיד יותר היא צריכה ללכת אחריו? הוא מוזמן להחמיר על חשבונו לא על חשבונה.. 

נשים כשרות בישראל לא נותנות לבעל שלהן להסחף לקיצוניות הלכתית..

כתבה שהוא אדם מאד טוב, קשוב, מקסים, מתחשב.

משמע, יש דברים שהוא באופן טבעי מתחשב והולך לקראתה. כראוי. אז בצד ההלכתי היא תלך אחריו. טוב מאד שהבעל ינהיג את הבית מבחינה הלכתית כל זמן שבאמת אינו נוקט ב"שגעונות".

יש להניח שבנושאים שהיא יותר מומחית, מקבל את דעתה.

ובכלל, כדאי להיזהר מללבות אש בין אנשים שסה"כ נשמעים שניהם טובים.

ללכת לקראתה.

מאחר והיא המתיעצת, אז כן, גם אני מסכימה. לכי לקראתו, רק תרוויחי מכך!

מעיזה להציע בכל פה לקרוא את הספר "נכנעת" (נראה לי זה השם, בכל אופן זאת המשמעות...)

אוי, זה כל כך חשוב!

השם נשמע נורא, אבל זה ה---ספר מבחינתי לזוגיות בריאה וטובה.

כל ההסברים- בפנים...

בהצלחה ענקית

ותזכרי תמיד, שווה להשקיע, אין כמו זוגיות טובה, וזוגיות טובה זה השקעה. ום יום שעה שעה!!

מה זה השקעה? ויתור, הקשבה, אמון- בו ובדרכו,קבלה, הערכה, לחפש לעשות לו טוב בלי לצפות לתמורה, התמורה מגיעה, אוהו, בגדול!

כי התוכן לא מזעזע בכלל. להפך - מחכים ומעצים.

חבל שהיא בחרה בשם מרתיע, למרות שהיא מסבירה בפנים היטב למה היא בחרה בשם הזה.. בכל זאת, אם יש נשים ששם הספר גורם להן לא לקרוא אותו זה חבל

הרי כתבתי מפורש, שלפי רוח דבריה, נראה שאינו מחמיר בצורה "קיצונית ומשונה". זו ההנחה. אם היה אחרת, אז ההתייחסות היתה שונה.

ומכיוון שהוא יותר מחמיר מבחינה הלכתית, וכנראה מתוך לימודו גם יודע יותר, אז אכן טוב שתלך במה שנוגע אל שניהם, אחריו. זה לא "על חשבונה". מדובר במה ששיך אל שניהם. טוב לה, טוב לו, טוב לבית. וכך גם ישמע יותר את דבריה.

ואכן "אין לך אשה כשרה שבנשים אלא זו שעושה רצון בעלה". אין צורך לצנזר את הגמרא. לא מדובר כאן על "קיצוניות הלכתית".

אני לא רואה את עצמי הולכת אחריו

אלא יותר מוצאת את הדרכים של שנינו משתלבות, גם אם הן לא זהות

תודה שעזרת לי לבטא את דעתי

אני רואה את עצמי אדם דתי, אבל לא חרדי

אני לא רואה בעיה בללכת ברחוב ולא להשפיל מבט,

אני כן חושבת שצריך להשתלב בחברה ולעבוד  גם אם מדובר במקום מעורב,

אנחנו לא צריכים להדיר רגלינו מהכלל בשם ההלכה,

אלא להפך - ללכת בדרך הזו , של העבודה, ולשלב בה תורה, הלכה, בלי להתבייש

ולכן אני לא חושבת שאם מישהי ברחוב הולכת עם גופיה, זה צריך להטריד אותו

אדם שהוא בנוי ומעוצב בצורה נכונה, זה לא צריך להפריע לו

זו הלכה פשוטה שאסור לגבר להסתכל על "מקומות המכוסים" של אישה 

מראה על בעיה אצלך דווקא...

זה כבר מעבר למה שכתב זה ש"הסכמת" איתו. כי לא מדובר על "לשלב דרכים", אלא את רוצה לכפות על בעלך הנהגות במה שנוגע אליו, כולל בלי להתחשב בכך שהוא גבר ואת אשה.

אין כל קשר ל"חרדי". אלו פלומבות בעלמא.

את לא רואה בעיה ללכת ברחוב ולא להשפיל מבט (קצת-הרבה מגוחך: את לא רואה בעיה.. את איש?). הוא ביקש ממך להשפיל מבט? אז את רוצה לכפות עליו?

את מערבבת בין "להשתלב בחברה" לבין "מקום מעורב". להשתלב בחברה, זה ענין אחד. מקום מעורב - זה דבר בעייתי, גם עפ"י ההלכה - אבל לא רק. אם את קוראת פה, תוכלי לראות כמה שרשורים על בעיות שזה גורם.

ולמה לדבר בסיסמאות? "להדיר רגלינו מהכלל בשם ההלכה"? "הכלל" - זה לא כל מה שהחברה החילונית המציאה לפי תרבות המערב המדשדשת. הכלל, זה עם ישראל. מן הסתם לבעלך איכפת ממנו מאד. וההלכה, אכן קובעת גדרים. טוב מאד.

ומה הסתירה לעבוד? ומי אמר "להתבייש" בתורה ובהלכה? לא ברור על מה את מדברת: אם יש ביניכם מחלוקת על מקום עבודה, ובגלל זה אי אפשר למצוא עבודה - אז זה נושא אחר. לא כתבת על דבר כזה. אבל אם את מדברת סתם "תיאורטית", אז אפשר למצוא עבודה פעמים רבות גם עם תנאי צניעות סבירים.

מה שאת כותבת בסוף, זה האבסורד הכי גדול: "לא חושבת שאם מישהי הולכת ברחוב עם גופיה זה  צריך להטריד אותו". מי אמר לך?! את גבר, את איש שרוצה לשמור על טהרתו?!  ובכלל - מדוע את חושבת שאם התחתנת איתו את אמורה להכתיב לו מה אמור להפריע לו ומה לא?  בהודעה אחרת הבהרת שאת לא רוצה ללכת אחריו הלכתית - אבל לכפות עליו את מושגייך כן? זה לא נראה לך אבסורד?

ועוד "לדעת", ש"מי שבנוי ומעוצב בצורה נכונה זה לא אמור להפריע לו".... תארי לך שמישהו כאן היה כותב, שמי שבנויה ומעוצבת בצורה נכונה - לא אמור להפריע לה שיש לה שגרה... או כד', מהדברים שהלנת עליהם. מה שייך?..

לדעתי, בהודעה הקצרה הזו שלך, התברר שהבעיה אחרת: לא שהבעל רוצה לכפות עלייך הנהגות הלכתיות - אלא את רוצה לכפות עליו התנהלות שהיא נגד כל מושגיו. מושגיו היפים, חייבים לומר.

אני אומר לך, אשה צעירה, לטובתך. תעשי שינוי מוחלט בדיסקט. אם את תמשיכי כך - את תאמללי את עצמך ואת בעלך.

כבדי את דרכיו, אל תנסי "להנדס" אותו מה אמור להפריע לו ומה לא, מה הוא אמור לראות ומה לא. כבדי את מי שנישאת לו.

ניכר שלא הבנת את הסיטואציה.

אם היה לה קל מספיק ללכת איתו בכל כבר היתה עושה את זה.

וכשחוזרים תשושים מיום עבודה אז לפעמים דווקא צריך את בזבוז הזמן הזה מול המחשב. פעילות פאסיבית. נכון שזה בזבוז זמן אבל מי שרגיל ועייף קשה לו בלי זה.

גם ככה השנה הראשונה לנישואין קצת קשה, היא גם עמוסה ועייפה, אז עוד לדרוש ממנה להתאים את עצמה בכל לרצון בעלה זה פשוט לא הגיוני פה.

לא יודעת איך לעזור, רק אומרת מה מהתשובות שמצא חן בעיני -

בענייני כשרות במטבח הולכים לפי המחמיר מבין בני הזוג. אבל אם את רגילה למשהו כגון רבנות או חלב עכו"ם שהוא לא אוכל, את יכולה לקנות לך משהו ולאכול לבד. רק לא לבשל עם זה. למשל בעלי אוכל חלב עכו"ם ואני לא. אז חלק מהגלידות שהוא קונה אני לא אוכלת וזהו.

סרט גם לא כדאי "להכריח" אותו לראות, אבל אם זה חשוב לך תמצאי סרט מצויר. יש סרטים יפהפיים. ותבקשי שפעם ב.. יראה איתך.

תחשבו מה עשיתם בזמן הדייטים ותנסו לשחזר את זה. הרי גם אז הייתם עייפים ועסוקים.

ומותר לפעמים "להשתטות" ולבזבז את הזמן שאין..

למשל, בעלי ואני מכורים לפאזלים. אבל לא נגענו בפאזל מאז החתונה עד שהוצאנו אחד קשה בחול המועד ביום גשום, וישבנו יחד שעות. וזה כיף. והיינו עייפים נורא ועם גב תפוס למחרת אבל למי אכפת.

ואולי כן כדאי שהוא ילך לשיחה עם מדריך החתנים או הרב שלו. קשה לי להאמין שאמרו לו להחמיר מול האישה. יותר סיכוי שאמרו לו להפך והוא לא מיישם כי ליבו לא נוטה לזה.

ח"ו שאני אציע למישהו/י "למחוק את עצמו"..

מה שהצעתי, זה בדיוק ההיפך.

ואני לא בטוח מי מאיתנו "לא הבין את הסיטואציה"..

כמו שכתבת, הם בערך שנה ראשונה אחרי נישואין. סביר שהיא לא בדיוק יודעת איך "לאכול" את הפערים המסויימים ברמה הדתית, שלא נראה שהם מי-יודע-מה. היתה רגילה ברווקותה, שהיא עושה לפי מה שהיא, וזהו.

אז חלק מהעזרה בשלב הזה, זה לדעת איפה שמים את הענין הזה. זה לא נכון ש"אם היתה יכולה ללכת איתו כבר היתה עושה את זה". עוד לא רגילה לראש של אשה נשואה. אז אני אומר, תקל מעליה בענין הזה. תדע שזה בסדר גמור ללכת אחרי הבעל בעניינים הלכתיים שנוגעים לשניהם (ניכר לכאורה שלא מדובר במשהו "קיצוני"), זה מחבר, וחבל להוציא אנרגיה על התחככויות בדבר שבא מעצם המהות של מה שהוא עוסק בו מרבית זמנו. מכל מקום, הכל הצעות, תיקח מה שטוב לה/ם.

וגם לגבי ההצעה "לבזבז זמן" כשחוזרים. הרי היא אומרת שמרגישה שמגיעים לסוף היום ולא ממצים את הזמן. לא "פעילות פאסיבית" מול המחשב תפתור את זה. בדיוק ההיפך. זה להשקות את הצמאים חומץ. וגם אם היא רוצה - יכולה לעשות את זה לבד, לפני שבעלה מגיע.

על כן נכון להציע משהו שבאמת מקשר, לא עוד קצת בזבוז זמן מתסכל בזמן הקצר הזה.

ובכלל, ביחס לדברייך, כדאי להבין גם את ה"ראש" של האיש במציאות כזו - ולא לחשוב כל פעם ש"הרבנים" יאמרו לו "להקל מול האשה". או שיראה איתה סרטים מצויירים... הדבר הזה, שנשים חושבות לפעמים שדרך החיים של אדם שעוסק בתורה, זה איזה משהו שבוודאי ימליצו "לדלג" עליו, הוא טעות קשה - והוא עצמו מפתח לבעיות.  אומרת שמדובר באיש טוב וקשוב ומקסים - אז ימצאו מה שטוב לשניהם.

הבעל לא ידרוש ממנה ללמוד איתו סוגיא קשה בגמרא, והיא לא תדרוש ממנו לראות איתה סרט...

ימצאו ביחד מה שטוב לשניהם. ובעיקר - מה שמחבר.

[הוספה: אחרי שקראתי את זה התכוונתי לדעת משוטט - נשואים טריים אנימציע לחשוב שוב, מי מנסה "למחוק" את מי... צריך לראות לאיזה כיוון כדאי להציע..]

נהיה יותר מעצים ופחות מתיש וגם קורה פחות כי לומדים להכיר יותר אחד את השני, להבין יותר אחד את השני, נקודות החיכוך הולכות ופוחתות

תמיד יכולות לקרות אי הבנות אבל בהמשך זה פחות מאשר בהתחלה - אם לאורך כל הדרך יש הרבה רצון טוב, הבנה שאנחנו לא אחד נגד השני אלא שנינו בסירה אחת עם מטרה משותפת שיהיה לנו טוב ביחד ומוכנות לבוא אחד לקראת השני

זה גמישות. שלא יהיה מבוצר כ"כ בעמדתו. שלא יגרום לך לאנטי.

האם הוא עקשן במהותו? אם תבקשי ממנו יפה שיראה איתך סרט נקי הוא לא יביע בכלל נכונות?

העניין הזה שיש טאבו על נושאים מסויימים שכאלה ממש קשה לי,

כן, בהחלט ניתן לומר שהוא ניחן בעקשנות, שבהרבה סיטואציות תרמה לו במהלך חייו. במיוחד בהקשר של התמדה ודבקות במטרה ששם העקשנות מבורכת.

הבעיה היא כשזה מגיע לזוגיות העקשנות כ"כ מקשה!

אני חייבת לדעת שיש פתח, שאם נמצא משהו שתחת התנאים שלנו יתאים - נלך לראות

לא שאני כל שבוע יוצאת. אבל נניח פעם בשנה, לדעת שיש אופציה לצאת לאיזה בילוי כזה משחרר וקליל 

אבל עצם האמירה הזו ש'לא' מוחלט שכזה ממש קשה לי.

אהבתי שהצלחת לדייק ככה מבין השורות...

סרט פעם בשנה זה המינימום של המינימום.

אני מאמינה שהעקשנות שלו מוציאה אותך מדעתך. הוא צריך לדעת להתפשר! יש נשים שהרבה יותר מחפפות ממך ובעליהן הצדיקים לוקחים צעד אחד אחורה ומאפשרים.

איך אפשר להגיע אליו? אני מניחה שניסית כבר כל דרך..

תודה על הפרגון (ולזה שמעליי- אני בת).

אגב,

אני התחתנתי עם צדיק שלא הלך כמעט לאף סרט בחייו ואיתי הוא הולך. בקטעים שלא נראים לו הוא פשוט עוצם עיניים.

אבל.. הוא גמיש באופיו ולכן לא היו לנו על זה וויכוחים.

האם חוסר הגמישות הזאת מתבטאת בעוד תחומים? 

פעם אחת בשנה זה לא טוב.

הוא יכול לבחור בעצמו את הסרט,

הוא יכול להגיד לה שרק אחרי המלצות הוא יראה,

הוא יכול להגיד לה שיעשו ניסיון ואם זה כ"כ לא מתאים לו אז יותר לא,

הוא יכול להגיד לה שהוא מעדיף סרט בדיוידי,

וכו' וכו'.

הוא יודע שזה מה שאשתו מצפה לו.

הוא יודע שהיא מבקשת את זה.

ואפילו היא אומרת "רק פעם בשנה" כמתחננת.

לא לנסות אפילו לבוא לקראת זו עקשנות לשמה בלי סיבה.

גם היא יכולה להגיד לו "אל תחייב אותי".

אל תחייב אותי לבוא למשפחה שלך,

אל תחייב אותי להכין לך אוכל,

אל תחייב אותי לחייך אליך ולהיות חמה,

אל תחייב אותי לכלום.

מה ייצא מגישה כזו?

אנטי. רק אנטי. וזה מה שהיא מרגישה וזה מה שהיא זועקת פה.

לא להיצמד לקטע של סרטים.

הוא פשוט לא מראה נכונות וזה הכל.

אתה מקבל אנטי. 

אם היא אומרת וחוזרת ואומרת "בא לי ללכת לסרט",

והוא פשוט אומר לא,

בלי לנסות להגיע לפשרה, בלי לנסות לדבר, לראות מה כ"כ מושך אותה בסרט, להציע אלטרנטיבות-

היא לא שומעת מזה "אני בעל צדיק ששומר את עיניי"

היא שומעת מזה: "אני בעל שלא אכפת לו. קבעתי וכך יהיה והמילה שלי היא האחרונה".

עכשיו אתה מבין מה ההרגשה?

חבל שרצון לשמור על ההלכה כפשוטו נהפך להחמרה...

משתדלת ומקוה- לא מכירה את בעלך, לפי התיאור זכית בבעל יקר, צדיק ואמיתי. ובטוחה שאם הוא בחר בך, אז הוא זכה כפליים!!
 

כשמדובר על פשרה- אין הכוונה להכריח אדם ללכת לדבר כנגד ההלכה ורצונו, אלא דוגמא לצורת דיון...: 

אני רוצה סרט (רוצה בילוי זוגי חוויתי)
אין מצב שאצא לסרט (רוצה גם בילוי זוגי, רוצה לעשות לך טוב... לא כנגד ההלכה, שמתאים גם לי)

הסוגריים בעצם מבטאות את הצורך שמאחורי המילים שנאמרו ואז אפשר לחשוב על הרצון האמיתי ולחפש פתרונות שמוסכמים על שניכם.

אפשר פעם לשבת בנינוחות ולדבר ע"כ ולעשות ממש רשימה של בילויים זוגיים המוסכמים על שניכם.

ולכן אין מה ללכת פה סחור-סחור.

הם לא נשואים מעכשיו. ברור לי שרעיונות שונים ומשונים לגבי בילויים אלטרנטיביים כבר עלו.

אבל היא רוצה ללכת לסרט.

ומוכנה לבוא לקראתו כמעט בכל תנאי.

והוא לא מוכן בשום תנאי.

להגיד "לא כי לא"

זה יכול ליצור כבוד למישהי אחת, ביחס לצדיקות שלו (מתייחסת למה שכתבו מתחתיי)

וזה יכול ליצור תסכול עצום אצל מישהי אחרת.

היא אמרה שהיא בפירוש מתוסכלת.

וכל הניסיונות לחנך אותה ולהגיד לה למה בעצם היא טועה,

ולמה הוא צדיק והיא צריכה ללכת אחריו,

ולמה סרט זה מנוגד להלכה מכל וכל, (אגב הסרט "פלא" שעלה עכשיו הוא נקי הנקיים)

ולמה התסכול שלה הוא לגיטימי,

זה פשוט להתעלם ממה שהיא אומרת.

הסתכלות על דברים

לפעמים האדם מקובע בחשיבה של "זה או זה" ואז הוא פונה לחוכמת ההמונים כדי לקבל עוד צורות הסתכלות, עוד כיווני מחשבה כדי לפתוח את עצמו לעוד אפשרויות. לא להיות נעול ומרובע על החשיבה היחידה שהיתה לו

אני מניחה שלכן הפותחת פנתה לפורום, כדי להרחיב את נקודות המבט

נכון שהיא אמרה שהיא מתוסכלת מזה, אבל היא יכולה לקבל פה גם רעיונות להסתכל על הדברים מזוויות אחרות ואז אולי גם לה יגרום "לכבד אותו על הצדיקות שלו" או להתרגל לעניין בדרכים אחרות..

גם את קצת נעולה על צורת ההסתכלות שלך על הדברים, חבל.

שהוא הרבה מעבר.

את אומרת שאני נעולה. וזה סבבה, אני לא נעלבת.

אבל לאורך כל השרשור,

לא מצאתי פה עמדה אחת (מלבד זו של "די שרוט") שהתייחסה למצוקה שלה כלגיטימית.

וכשאדם בא ושוט דברים מהלב,

וכל מה שהוא מקבל זה ניסיונות חינוך (או אם תרצי בעדינות "זווית ראייה חדשה"),

זה יוצר אצלו מצוקה נוספת- שהוא לא בסדר.

ולכן אני ננעלת על להגיד לה- את בסדר. הציפייה שלך לגיטימית. בעלך יכול לבוא לקראתך (יש בארסנל מלא סרטים לגמרי צנועים). מה שאת חווה זה אמיתי.

אדם לפעמים פונה לחכמת ההמונים כדי שהם "ישפטו" במקרה האישי שלו.

ויודעת מה? השפיטה כאן לא הוגנת. כמעט כולם פה מצדדים בו.

ואני רוצה לחדד את הזווית שלה. לחזק את נקודת ראייתה.

האישה ביקשה עצות וקיבלה.

אין פה צודק ולא צודק, יש פה עניין חשוב שתמיד חשוב בזוגיות והוא תקשורת.

כשבעלי - שבדר"כ הוא מתגמש, ותרן, מפרגן, קשוב - וכשזה מגיע לסרט הוא לא מסכים בשום אופן ואין מקום לדיון מבחינתו אני שומעת מזה שהוא צדיק באמת ויש לו קווים אדומים שלא ניתן להתפשר עליהם.

מודה שהיה לי קצת קשה בהתחלה לקבל את זה אבל אחרי קצת חשיבה עם עצמי זה גרם לי להעריך אותו יותר!

מצאנו לנו בילויים זוגיים אחרים ב"ה שנותנים לנו המון כיף ושמחה וצחוק ויחד נעים כזה

לבילויים זוגיים שנראים לך לגיטימיים.

אני מבינה את הגישה שלך שבאה ואומרת שאני צריכה לכבד את הדרך שלו ואני מסכימה עם זה. אבל חבל שעד שיש זמן להינות ולבלות אני צריכה לעשות את זה עם אחרים -  חברות או משפחה, בעוד שלמעשה הכי הייתי רוצה לעשות את זה עם בעלי, ליצור יחד עוד חוויות משותפות. 

לכן, הייתי באמת שמחה לשמוע ממך רעיונות

לא רק שחבל שעד שיש זמן להינות ולבלות את צריכה לעשות את זה עם אחרים, יותר מזה - זה הזמן להשקיע בזמן איכות זוגי, 

את יכולה לקבל פה רעיונות וזה יתן לך כיוון מה יכול להתאים לכם וגם תנסי לחשוב בעצמך, אולי לשחזר דברים שאהבתם לעשות בזמן הדייטים

יש דברים שכיף לעשות ביחד בבית, בעצם כשיש רומנטיקה כל פעולה פשוטה כמו בישול ואפיה יכולה להפוך לחוויה זוגית, לאפות ביחד לבשל ביחד דברים מענינים, לערוך ביחד שולחן לארוחה זוגית מיוחדת

לצאת לטבע, פיקניק בפארק, מסעדה/בית קפה אם אתם אוהבים

פינג פונג על השולחן בסלון. אפשר לקנות מטקות ורשת שמתחברת לכל שולחן

לא לפחד קצת להשטתות... לתת לילד שבנו לצוף החוצה ולצחוק הרבה ביחד

בהצלחה ובכיף!

לראות דווקא סרט. אפשר למצוא בילויים יפים ביחד, יותר מפעם בשנה, ולא דווקא זה. זו עקשנות לכיוון ההפוך. 

מספיק עם נסיונות הכפיה הללו, בשם "התחשבות"..

בינתיים, נראה שהבעיה בדיוק הפוכה:

התכוונתי לדעת משוטט - נשואים טריים

שאפשר לצאת מזה למקום כזה טוב

בעז"ה תמשיכו ככה!

תודה רבה על השיתוף

חדשה פה, אבל הרגשתי צורך להגיב. אני מכירה את המציאות של בעל שהוא עקשן וזה לטוב ולמוטב.

בכל מקרה לא להתייאש!!!!

כמה דברים שאפשר לעשות ביחד: כמו שמישהו אמר לפני כן משחקי קופסא, יש משחקים ממש מוצלחים שמתאימים לזוג,ומאפשרים זמן רגוע ביחד.

במוסף אם חשוב לך לצאת מהבית (וזה חשוב...) אפשר למשל לצאת לחדר בריחה, יש חדרי בריחה נקיים ואתם לבד בחדר בלי עוד אנשים וזה מחייב עבודת צוות וכל זה באווירה נעימה.

בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה, כי אם כל הדברים הקשיים, נישואין זה דבר מדהים!

שיחות ובירורים בצורה נעימה

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.