היי..
קוראת פה מידי פעם ורק עכשיו אני אוזרת אומץ לכתוב.
נשואים מעל שנה, בעלי לומד ואני עובדת. שגרה אינטנסיבית. לא תארתי לעצמי שזה יהיה כ"כ קשה!
הזמן המשותף שלנו במהלך היום מסתכם בשעה וקצת כששנינו כבר גמורים מהיום המתיש.
השנה הראשונה היתה לא פשוטה. כל הזמן הפערים שבינינו השתלטו על הקשר ויצא שרוב הזמן רבנו. הפער העיקרי היה בפן הדתי. הוא מקפיד יותר ממני על כל מיני דברים בהלכה, בעוד שאני מרגישה שמחה ברמה הדתית שלי אם זה מבחינת תפילות, ברכות, צניעות, כשרות המטבח וכדו'. מבחינתי זה בסדר לצפות בתוכנית או בסרט כלשהו (בהנחה שבררנו קודם והוא תקין) אבל הוא ממש מתנגד לכל זה, שמא יהיה איזה שניה של משהו שיגרום לו לאי נוחות. אני חושבת שבתור אדם בוגר צריך לדעת ממה להתעלם וממה לא, כמובן שלא ללכת מלכתחילה למשהו שאתה יודע שהוא בעייתי.
בגלל שאני עובדת כל היום אני מרגישה שבסוף היום בא לי להשתחרר וזה לא קורה כי יוצא שאין לנו יותר מידי מה לעשות כשאנחנו מגיעים לסוף היום ועד שסוף סוף יש לנו זמן משותף אני מרגישה שאנחנו לא ממצים את הזמן.
זה כבר תקופה ככה ועכשיו אני מרגישה די חנוקה מזה שיום רודף יום והשגרה הזו...ממש קשה לי ככה.
אני רק אוסיף ואומר שבעלי אדם מאוד טוב, הוא קשוב ומתחשב ומקסים סה"כ. מצד שני אני מרגישה שלא טוב לי ושחנוק לי כל המצב הזה של לעבוד כל היום ולהגיע הביתה ולסגור את היום אחרי שיחה קצרה.
אשמח לשמוע עצות איך נחלצים ממצב כזה.
בעז"ה תעשו ותצליחו.
תגובה נפלאה