האמת שאנחנו לא נפגשים בבוקר כי אני יוצאת בשעה  מוקדמת, הוא עוד ישן כי הוא לומד עד מאוחר.

אז לגבי הרעיון הזה זה פחות מסתדר.

אבל אני בהחלט לוקחת לתשומת ליבי את העניין שהצעת - של ההפרדה בין מה שמקרב לקב"ה, מה נטרלי ומה מרחיק.

באופן כללי תמיד יש לי הרגשה שבעיניו אני לא מספיק דתיה ושהוא התפשר בקטע הזה. האמת שבתחילת הקושי שלנו הוא אפילו אמר שהוא לא תיאר לעצמו שהפער הדתי בינינו הוא כזה, וישר זה גרם לי להבין שבדיעבד,אם היה יודע את זה, הוא לא היה בוחר בקשר הזה. אבל אנחנו עובדים על זה שזה יתפוס פחות משקל ויאפשר לנו להמשיך...

אנחנו בהחלט מדברים על הנושא ושמים את הקלפים על השולחן. פשוט הקושי הוא בהתמודדות היומיומית עם הפער הזה.

בכל מקרה, תודה רבה לך על העצות והמחשבה.

כי אנחנו לא עובדים/לומדים ליד הבית.. אז יוצאים בבוקר וחוזרים רק בערב. ככה שזה קצת לא מתאפשר.
אבל בעיקרון אני ממש מבינה תשורה התחתונה שלך...

תודה!

את צריכה לשנות את המבט. עצם זה שהוא ממשיך להיות איתך זה אומר שהוא בוחר בך על אף הפער הדתי בינכם. יכול להיות שהוא הופתע מגודל הפער אבל עצם זה שהוא ממשיך לצידך זה בחירה שלו.... וכנראה הוא בחר בך....

באופן כללי ה"ביחד" לא נמדד בכמות זמן אלא באיכות הזמן, זה יכול להיות חצי שעה של שיחה עליכם ועל מה שעובר עליכם וזה יהיה מצוין הרבה יותר מלראות יחד סרט של 3 שעות.

לימוד משותף משהו שמענין את שתיכם יכול להיות מצוין. בדרך כלל הלימוד הוא רק פתיחה לשיחות נפש שמגיעות בעקבות הלימוד....

כשאני כבר מגיעה אין כוח לפתוח ספר
מצד שני כשאתה מתאר את זה ככה, שזה פתח לשיחת נפש - אולי בכל זאת יימצאו הכוחות לזה

תודה!

תבקשי אותו ללמוד איתך משהו..

גם ירגיש שאת רוצה להיות יותר קרובה בכך לעולמו,

גם אולי בעצמך, זה יגרום לך לאהוב יותר את מה שהוא מתכווין אליו. במקום "להתווכח", לנסות להכיר יותר לעומק, אולי תמצאי בכך יופי?

ובכלל, כשזה יהפוך לדבר מקרב ומפרה ובונה, במקום ליסוד של מחלוקת, אז יהיה יותר קל להגיע להבנות.

מפגשים מהסוג השלישי – ויקיפדיה

לא נראה לי שלזה התכוונת...

קודם כל, טוב מאד שאת מעלה את זה, חושבת על זה, מחפשת טיפים ותובנות מאנשים ש"היו שם" בעז"ה תעשו ותצליחו.

לא סתם התורה אומרת לגבי השנה הראשונה "נקי יהיה לביתו ושימח את אשתו אשר לקח"

גם זוגות שלא הצליחו לפנות מספיק זמן זוגי בשנה הראשונה יכולים לעשות את זה אח"כ אבל חשוב מאד להבין את זה ולתת לזה מקום. תחילת קשר נישואין זה לא משהו שקורה לנו מעצמו, צריך להשקיע מחשבה ותשומת לב, איך למצוא בכל זאת את האפשרות להיות יותר ביחד

פעם שמעתי פתגם שאומר שפרידה עושה לאהבה מה שרוח עושה לאש - מלבה אש חזקה ומכבה אש חלשה.

אז זה לא שאתם חיים בנפרד חס וחלילה אבל השגרה שלכם כמעט לא מאפשרת לכם להיות ביחד. ואתם ממש בתחילת הנישואין, אתם עדיין בשלב שצריך להשקיע ממש בשביל לחזק את האש, אתם בונים את הבסיס. (תמיד צריך, אבל בהתחלה זה עוד הרבה יותר משמעותי)

כמה זמן עוד נשאר לו ללמוד - זה משהו שעומד להשתנות בקרוב? אם לא, תעשו חושבים, תעלו את זה למודעות שלכם. אני לא מכירה אותך בשביל לייעץ מה עוד אפשר לעשות, אולי אם תפרטי יותר יעלו לי עוד אפשרויות וכיוונים

בהצלחה רבה!

לדעת שיש עוד תקווה...

חוץ מזה שלא הכרתי את הפתגם שציינת וממש אהבתי

לשאלתך - זה אמור להימשך ככה עוד שנה וחצי בערך..מקווה שנשרוד את זה.

בכל מקרה,

תודה על המילים הטובות!

קודם כל הכי חשוב זה לפתוח יומנים ולקבוע זמן קבוע כל שבוע שעוזבים הכל ודואגים לזמן איכות זוגי. ערב אחד בשבוע לפחות. לפעמים בבית לפעמים לצאת אבל הכי חשוב שזה יהיה זמן של נטו איכות..

לגבי הפער בינכם זה משהו שלומדים עם הזמן להתגבר עליו.. לא חייבים לראות סרטים ביחד ולומדים לקבל אחד את השני..

הזוגיות היא הדבר החשוב ביותר לאדם והיא התשתית לחיי משפחה טובים ומאושרים.

יש לתעדף אותה בראש סדרי העדיפויות!

ממנה נגזרים קדושה שמחה חינוך ילדים ופרנסה טובה.

יש להקפיד על זמן איכותי כפעמיים בשבוע על מנת לחיות את הדבר.

נשמע שיש לכם בסיס איכותי ואיתן והערכה רבה אחד לשנייה אל תהרסו זאת עם ארס השגרה.

תנו בראש עכשיו בכדי לא לחזור לפורום כשיתחילו משקעים שקשה להפטר מהם.

ב"הצלחה רבה ה עמכם לכו בכוחכם זה והושיעו את ישראל ממגפת פירוק הבתים הנוראה!!!

נ.ב הדבר האחרון שהקב"ה מצפה ממכם כזוג צעיר היא לריב על תורה ומצוות תחמירו בשלום בית זהו צו השעה כל השאר יתאזן בס"ד ובישועתו.

למרות שלא פשוט ליישם את זה...

בעז"ה שנצליח לעמוד באתגר.

תודה על הדברים המחכימים

אם הוא מתנגד לצפות במשהו (הרי זה לא שהוא "אוסר" עלייך כשאת לבד. הוא לא רוצה), אז את בתור אדם בוגר, צריכה לכבד את זה, ולא לומר שהוא "צריך לדעת להתעלם". תשמחי שיש לך בעל שלא מעונין להיתקל לרגע במשהו לא צנוע. מספיק שתעיפי מבט בכמה שרשורים מצערים שנפתחו כאן לאחרונה, שתביני שכדאי להגיד תודה על דבר כזה..

דבר שני, הוא מקפיד יותר ממך? לפי רוח התיאר, נראה שזה לא משהו "קיצוני ומשונה", אז תלכי אחריו, כדרך נשים כשרות בישראל... תראי שפתאום יהיה הרבה יותר קל, וגם הוא יבוא לקראתך במה שאינו ממש עקרוני מבחינה דתית. הנושא הזה יכול להיות מסים וממנף, נותן צביון נאה וערכי לבית - חבל להפוך אותו למעורר מחלוקת. גם כך, אין לכם הרבה זמן ביחד. קבלי את כיוונו במה שנוגע לשניכם. מדובר בדברים טובים.

הא לך להשתחרר ביחד בסוף היום, מעולה. אל תבזבזי את זה על סרט או כד'. תשבו ביחד, ספרו אחד לשני חוויות, תאכלו ביחד, קצת בדיחות, תשמחו. לבזבז זמן קצר כזה על "צְפיה"?....

את צריכה ללמוד את העשירות שבפגישה, בשיח, בהתענינות ההדדית. לא לצַפות שאיזה משהו חיצוני ימלא את זה.

בטוח שאפשר למצוא יום בשבוע (אולי חמישי בערב? אולי מוצש"ק של שבתות החורף?) שאפשר למצוא יותר זמן בערב. תקבעו שאתם יוצאים ביחד למשהו שטוב לשניכם. אולי בית קפה, אולי הופעה שממש לטעם של שניכם. לא שהוא צריך "להתפשר". אולי קניות ביחד.

וגם - מידי פעם לתכנן "יום חופש". יותר זמן ביחד.

הצלחה רבה. סה"כ אתם נשמעים טובים..

למה אם הוא מקפיד יותר היא צריכה ללכת אחריו? הוא מוזמן להחמיר על חשבונו לא על חשבונה.. 

נשים כשרות בישראל לא נותנות לבעל שלהן להסחף לקיצוניות הלכתית..

כתבה שהוא אדם מאד טוב, קשוב, מקסים, מתחשב.

משמע, יש דברים שהוא באופן טבעי מתחשב והולך לקראתה. כראוי. אז בצד ההלכתי היא תלך אחריו. טוב מאד שהבעל ינהיג את הבית מבחינה הלכתית כל זמן שבאמת אינו נוקט ב"שגעונות".

יש להניח שבנושאים שהיא יותר מומחית, מקבל את דעתה.

ובכלל, כדאי להיזהר מללבות אש בין אנשים שסה"כ נשמעים שניהם טובים.

כי התוכן לא מזעזע בכלל. להפך - מחכים ומעצים.

חבל שהיא בחרה בשם מרתיע, למרות שהיא מסבירה בפנים היטב למה היא בחרה בשם הזה.. בכל זאת, אם יש נשים ששם הספר גורם להן לא לקרוא אותו זה חבל

הרי כתבתי מפורש, שלפי רוח דבריה, נראה שאינו מחמיר בצורה "קיצונית ומשונה". זו ההנחה. אם היה אחרת, אז ההתייחסות היתה שונה.

ומכיוון שהוא יותר מחמיר מבחינה הלכתית, וכנראה מתוך לימודו גם יודע יותר, אז אכן טוב שתלך במה שנוגע אל שניהם, אחריו. זה לא "על חשבונה". מדובר במה ששיך אל שניהם. טוב לה, טוב לו, טוב לבית. וכך גם ישמע יותר את דבריה.

ואכן "אין לך אשה כשרה שבנשים אלא זו שעושה רצון בעלה". אין צורך לצנזר את הגמרא. לא מדובר כאן על "קיצוניות הלכתית".

אני לא רואה את עצמי הולכת אחריו

אלא יותר מוצאת את הדרכים של שנינו משתלבות, גם אם הן לא זהות

תודה שעזרת לי לבטא את דעתי

אני רואה את עצמי אדם דתי, אבל לא חרדי

אני לא רואה בעיה בללכת ברחוב ולא להשפיל מבט,

אני כן חושבת שצריך להשתלב בחברה ולעבוד  גם אם מדובר במקום מעורב,

אנחנו לא צריכים להדיר רגלינו מהכלל בשם ההלכה,

אלא להפך - ללכת בדרך הזו , של העבודה, ולשלב בה תורה, הלכה, בלי להתבייש

ולכן אני לא חושבת שאם מישהי ברחוב הולכת עם גופיה, זה צריך להטריד אותו

אדם שהוא בנוי ומעוצב בצורה נכונה, זה לא צריך להפריע לו

זו הלכה פשוטה שאסור לגבר להסתכל על "מקומות המכוסים" של אישה 

מראה על בעיה אצלך דווקא...

זה כבר מעבר למה שכתב זה ש"הסכמת" איתו. כי לא מדובר על "לשלב דרכים", אלא את רוצה לכפות על בעלך הנהגות במה שנוגע אליו, כולל בלי להתחשב בכך שהוא גבר ואת אשה.

אין כל קשר ל"חרדי". אלו פלומבות בעלמא.

את לא רואה בעיה ללכת ברחוב ולא להשפיל מבט (קצת-הרבה מגוחך: את לא רואה בעיה.. את איש?). הוא ביקש ממך להשפיל מבט? אז את רוצה לכפות עליו?

את מערבבת בין "להשתלב בחברה" לבין "מקום מעורב". להשתלב בחברה, זה ענין אחד. מקום מעורב - זה דבר בעייתי, גם עפ"י ההלכה - אבל לא רק. אם את קוראת פה, תוכלי לראות כמה שרשורים על בעיות שזה גורם.

ולמה לדבר בסיסמאות? "להדיר רגלינו מהכלל בשם ההלכה"? "הכלל" - זה לא כל מה שהחברה החילונית המציאה לפי תרבות המערב המדשדשת. הכלל, זה עם ישראל. מן הסתם לבעלך איכפת ממנו מאד. וההלכה, אכן קובעת גדרים. טוב מאד.

ומה הסתירה לעבוד? ומי אמר "להתבייש" בתורה ובהלכה? לא ברור על מה את מדברת: אם יש ביניכם מחלוקת על מקום עבודה, ובגלל זה אי אפשר למצוא עבודה - אז זה נושא אחר. לא כתבת על דבר כזה. אבל אם את מדברת סתם "תיאורטית", אז אפשר למצוא עבודה פעמים רבות גם עם תנאי צניעות סבירים.

מה שאת כותבת בסוף, זה האבסורד הכי גדול: "לא חושבת שאם מישהי הולכת ברחוב עם גופיה זה  צריך להטריד אותו". מי אמר לך?! את גבר, את איש שרוצה לשמור על טהרתו?!  ובכלל - מדוע את חושבת שאם התחתנת איתו את אמורה להכתיב לו מה אמור להפריע לו ומה לא?  בהודעה אחרת הבהרת שאת לא רוצה ללכת אחריו הלכתית - אבל לכפות עליו את מושגייך כן? זה לא נראה לך אבסורד?

ועוד "לדעת", ש"מי שבנוי ומעוצב בצורה נכונה זה לא אמור להפריע לו".... תארי לך שמישהו כאן היה כותב, שמי שבנויה ומעוצבת בצורה נכונה - לא אמור להפריע לה שיש לה שגרה... או כד', מהדברים שהלנת עליהם. מה שייך?..

לדעתי, בהודעה הקצרה הזו שלך, התברר שהבעיה אחרת: לא שהבעל רוצה לכפות עלייך הנהגות הלכתיות - אלא את רוצה לכפות עליו התנהלות שהיא נגד כל מושגיו. מושגיו היפים, חייבים לומר.

אני אומר לך, אשה צעירה, לטובתך. תעשי שינוי מוחלט בדיסקט. אם את תמשיכי כך - את תאמללי את עצמך ואת בעלך.

כבדי את דרכיו, אל תנסי "להנדס" אותו מה אמור להפריע לו ומה לא, מה הוא אמור לראות ומה לא. כבדי את מי שנישאת לו.

ניכר שלא הבנת את הסיטואציה.

אם היה לה קל מספיק ללכת איתו בכל כבר היתה עושה את זה.

וכשחוזרים תשושים מיום עבודה אז לפעמים דווקא צריך את בזבוז הזמן הזה מול המחשב. פעילות פאסיבית. נכון שזה בזבוז זמן אבל מי שרגיל ועייף קשה לו בלי זה.

גם ככה השנה הראשונה לנישואין קצת קשה, היא גם עמוסה ועייפה, אז עוד לדרוש ממנה להתאים את עצמה בכל לרצון בעלה זה פשוט לא הגיוני פה.

לא יודעת איך לעזור, רק אומרת מה מהתשובות שמצא חן בעיני -

בענייני כשרות במטבח הולכים לפי המחמיר מבין בני הזוג. אבל אם את רגילה למשהו כגון רבנות או חלב עכו"ם שהוא לא אוכל, את יכולה לקנות לך משהו ולאכול לבד. רק לא לבשל עם זה. למשל בעלי אוכל חלב עכו"ם ואני לא. אז חלק מהגלידות שהוא קונה אני לא אוכלת וזהו.

סרט גם לא כדאי "להכריח" אותו לראות, אבל אם זה חשוב לך תמצאי סרט מצויר. יש סרטים יפהפיים. ותבקשי שפעם ב.. יראה איתך.

תחשבו מה עשיתם בזמן הדייטים ותנסו לשחזר את זה. הרי גם אז הייתם עייפים ועסוקים.

ומותר לפעמים "להשתטות" ולבזבז את הזמן שאין..

למשל, בעלי ואני מכורים לפאזלים. אבל לא נגענו בפאזל מאז החתונה עד שהוצאנו אחד קשה בחול המועד ביום גשום, וישבנו יחד שעות. וזה כיף. והיינו עייפים נורא ועם גב תפוס למחרת אבל למי אכפת.

ואולי כן כדאי שהוא ילך לשיחה עם מדריך החתנים או הרב שלו. קשה לי להאמין שאמרו לו להחמיר מול האישה. יותר סיכוי שאמרו לו להפך והוא לא מיישם כי ליבו לא נוטה לזה.

ח"ו שאני אציע למישהו/י "למחוק את עצמו"..

מה שהצעתי, זה בדיוק ההיפך.

ואני לא בטוח מי מאיתנו "לא הבין את הסיטואציה"..

כמו שכתבת, הם בערך שנה ראשונה אחרי נישואין. סביר שהיא לא בדיוק יודעת איך "לאכול" את הפערים המסויימים ברמה הדתית, שלא נראה שהם מי-יודע-מה. היתה רגילה ברווקותה, שהיא עושה לפי מה שהיא, וזהו.

אז חלק מהעזרה בשלב הזה, זה לדעת איפה שמים את הענין הזה. זה לא נכון ש"אם היתה יכולה ללכת איתו כבר היתה עושה את זה". עוד לא רגילה לראש של אשה נשואה. אז אני אומר, תקל מעליה בענין הזה. תדע שזה בסדר גמור ללכת אחרי הבעל בעניינים הלכתיים שנוגעים לשניהם (ניכר לכאורה שלא מדובר במשהו "קיצוני"), זה מחבר, וחבל להוציא אנרגיה על התחככויות בדבר שבא מעצם המהות של מה שהוא עוסק בו מרבית זמנו. מכל מקום, הכל הצעות, תיקח מה שטוב לה/ם.

וגם לגבי ההצעה "לבזבז זמן" כשחוזרים. הרי היא אומרת שמרגישה שמגיעים לסוף היום ולא ממצים את הזמן. לא "פעילות פאסיבית" מול המחשב תפתור את זה. בדיוק ההיפך. זה להשקות את הצמאים חומץ. וגם אם היא רוצה - יכולה לעשות את זה לבד, לפני שבעלה מגיע.

על כן נכון להציע משהו שבאמת מקשר, לא עוד קצת בזבוז זמן מתסכל בזמן הקצר הזה.

ובכלל, ביחס לדברייך, כדאי להבין גם את ה"ראש" של האיש במציאות כזו - ולא לחשוב כל פעם ש"הרבנים" יאמרו לו "להקל מול האשה". או שיראה איתה סרטים מצויירים... הדבר הזה, שנשים חושבות לפעמים שדרך החיים של אדם שעוסק בתורה, זה איזה משהו שבוודאי ימליצו "לדלג" עליו, הוא טעות קשה - והוא עצמו מפתח לבעיות.  אומרת שמדובר באיש טוב וקשוב ומקסים - אז ימצאו מה שטוב לשניהם.

הבעל לא ידרוש ממנה ללמוד איתו סוגיא קשה בגמרא, והיא לא תדרוש ממנו לראות איתה סרט...

ימצאו ביחד מה שטוב לשניהם. ובעיקר - מה שמחבר.

[הוספה: אחרי שקראתי את זה התכוונתי לדעת משוטט - נשואים טריים אנימציע לחשוב שוב, מי מנסה "למחוק" את מי... צריך לראות לאיזה כיוון כדאי להציע..]

נהיה יותר מעצים ופחות מתיש וגם קורה פחות כי לומדים להכיר יותר אחד את השני, להבין יותר אחד את השני, נקודות החיכוך הולכות ופוחתות

תמיד יכולות לקרות אי הבנות אבל בהמשך זה פחות מאשר בהתחלה - אם לאורך כל הדרך יש הרבה רצון טוב, הבנה שאנחנו לא אחד נגד השני אלא שנינו בסירה אחת עם מטרה משותפת שיהיה לנו טוב ביחד ומוכנות לבוא אחד לקראת השני

זה גמישות. שלא יהיה מבוצר כ"כ בעמדתו. שלא יגרום לך לאנטי.

האם הוא עקשן במהותו? אם תבקשי ממנו יפה שיראה איתך סרט נקי הוא לא יביע בכלל נכונות?

העניין הזה שיש טאבו על נושאים מסויימים שכאלה ממש קשה לי,

כן, בהחלט ניתן לומר שהוא ניחן בעקשנות, שבהרבה סיטואציות תרמה לו במהלך חייו. במיוחד בהקשר של התמדה ודבקות במטרה ששם העקשנות מבורכת.

הבעיה היא כשזה מגיע לזוגיות העקשנות כ"כ מקשה!

אני חייבת לדעת שיש פתח, שאם נמצא משהו שתחת התנאים שלנו יתאים - נלך לראות

לא שאני כל שבוע יוצאת. אבל נניח פעם בשנה, לדעת שיש אופציה לצאת לאיזה בילוי כזה משחרר וקליל 

אבל עצם האמירה הזו ש'לא' מוחלט שכזה ממש קשה לי.

אהבתי שהצלחת לדייק ככה מבין השורות...

סרט פעם בשנה זה המינימום של המינימום.

אני מאמינה שהעקשנות שלו מוציאה אותך מדעתך. הוא צריך לדעת להתפשר! יש נשים שהרבה יותר מחפפות ממך ובעליהן הצדיקים לוקחים צעד אחד אחורה ומאפשרים.

איך אפשר להגיע אליו? אני מניחה שניסית כבר כל דרך..

תודה על הפרגון (ולזה שמעליי- אני בת).

אגב,

אני התחתנתי עם צדיק שלא הלך כמעט לאף סרט בחייו ואיתי הוא הולך. בקטעים שלא נראים לו הוא פשוט עוצם עיניים.

אבל.. הוא גמיש באופיו ולכן לא היו לנו על זה וויכוחים.

האם חוסר הגמישות הזאת מתבטאת בעוד תחומים? 

פעם אחת בשנה זה לא טוב.

הוא יכול לבחור בעצמו את הסרט,

הוא יכול להגיד לה שרק אחרי המלצות הוא יראה,

הוא יכול להגיד לה שיעשו ניסיון ואם זה כ"כ לא מתאים לו אז יותר לא,

הוא יכול להגיד לה שהוא מעדיף סרט בדיוידי,

וכו' וכו'.

הוא יודע שזה מה שאשתו מצפה לו.

הוא יודע שהיא מבקשת את זה.

ואפילו היא אומרת "רק פעם בשנה" כמתחננת.

לא לנסות אפילו לבוא לקראת זו עקשנות לשמה בלי סיבה.

גם היא יכולה להגיד לו "אל תחייב אותי".

אל תחייב אותי לבוא למשפחה שלך,

אל תחייב אותי להכין לך אוכל,

אל תחייב אותי לחייך אליך ולהיות חמה,

אל תחייב אותי לכלום.

מה ייצא מגישה כזו?

אנטי. רק אנטי. וזה מה שהיא מרגישה וזה מה שהיא זועקת פה.

לא להיצמד לקטע של סרטים.

הוא פשוט לא מראה נכונות וזה הכל.

אתה מקבל אנטי. 

אם היא אומרת וחוזרת ואומרת "בא לי ללכת לסרט",

והוא פשוט אומר לא,

בלי לנסות להגיע לפשרה, בלי לנסות לדבר, לראות מה כ"כ מושך אותה בסרט, להציע אלטרנטיבות-

היא לא שומעת מזה "אני בעל צדיק ששומר את עיניי"

היא שומעת מזה: "אני בעל שלא אכפת לו. קבעתי וכך יהיה והמילה שלי היא האחרונה".

עכשיו אתה מבין מה ההרגשה?

חבל שרצון לשמור על ההלכה כפשוטו נהפך להחמרה...

משתדלת ומקוה- לא מכירה את בעלך, לפי התיאור זכית בבעל יקר, צדיק ואמיתי. ובטוחה שאם הוא בחר בך, אז הוא זכה כפליים!!
 

כשמדובר על פשרה- אין הכוונה להכריח אדם ללכת לדבר כנגד ההלכה ורצונו, אלא דוגמא לצורת דיון...: 

אני רוצה סרט (רוצה בילוי זוגי חוויתי)
אין מצב שאצא לסרט (רוצה גם בילוי זוגי, רוצה לעשות לך טוב... לא כנגד ההלכה, שמתאים גם לי)

הסוגריים בעצם מבטאות את הצורך שמאחורי המילים שנאמרו ואז אפשר לחשוב על הרצון האמיתי ולחפש פתרונות שמוסכמים על שניכם.

אפשר פעם לשבת בנינוחות ולדבר ע"כ ולעשות ממש רשימה של בילויים זוגיים המוסכמים על שניכם.

ולכן אין מה ללכת פה סחור-סחור.

הם לא נשואים מעכשיו. ברור לי שרעיונות שונים ומשונים לגבי בילויים אלטרנטיביים כבר עלו.

אבל היא רוצה ללכת לסרט.

ומוכנה לבוא לקראתו כמעט בכל תנאי.

והוא לא מוכן בשום תנאי.

להגיד "לא כי לא"

זה יכול ליצור כבוד למישהי אחת, ביחס לצדיקות שלו (מתייחסת למה שכתבו מתחתיי)

וזה יכול ליצור תסכול עצום אצל מישהי אחרת.

היא אמרה שהיא בפירוש מתוסכלת.

וכל הניסיונות לחנך אותה ולהגיד לה למה בעצם היא טועה,

ולמה הוא צדיק והיא צריכה ללכת אחריו,

ולמה סרט זה מנוגד להלכה מכל וכל, (אגב הסרט "פלא" שעלה עכשיו הוא נקי הנקיים)

ולמה התסכול שלה הוא לגיטימי,

זה פשוט להתעלם ממה שהיא אומרת.

הסתכלות על דברים

לפעמים האדם מקובע בחשיבה של "זה או זה" ואז הוא פונה לחוכמת ההמונים כדי לקבל עוד צורות הסתכלות, עוד כיווני מחשבה כדי לפתוח את עצמו לעוד אפשרויות. לא להיות נעול ומרובע על החשיבה היחידה שהיתה לו

אני מניחה שלכן הפותחת פנתה לפורום, כדי להרחיב את נקודות המבט

נכון שהיא אמרה שהיא מתוסכלת מזה, אבל היא יכולה לקבל פה גם רעיונות להסתכל על הדברים מזוויות אחרות ואז אולי גם לה יגרום "לכבד אותו על הצדיקות שלו" או להתרגל לעניין בדרכים אחרות..

גם את קצת נעולה על צורת ההסתכלות שלך על הדברים, חבל.

שהוא הרבה מעבר.

את אומרת שאני נעולה. וזה סבבה, אני לא נעלבת.

אבל לאורך כל השרשור,

לא מצאתי פה עמדה אחת (מלבד זו של "די שרוט") שהתייחסה למצוקה שלה כלגיטימית.

וכשאדם בא ושוט דברים מהלב,

וכל מה שהוא מקבל זה ניסיונות חינוך (או אם תרצי בעדינות "זווית ראייה חדשה"),

זה יוצר אצלו מצוקה נוספת- שהוא לא בסדר.

ולכן אני ננעלת על להגיד לה- את בסדר. הציפייה שלך לגיטימית. בעלך יכול לבוא לקראתך (יש בארסנל מלא סרטים לגמרי צנועים). מה שאת חווה זה אמיתי.

אדם לפעמים פונה לחכמת ההמונים כדי שהם "ישפטו" במקרה האישי שלו.

ויודעת מה? השפיטה כאן לא הוגנת. כמעט כולם פה מצדדים בו.

ואני רוצה לחדד את הזווית שלה. לחזק את נקודת ראייתה.

האישה ביקשה עצות וקיבלה.

אין פה צודק ולא צודק, יש פה עניין חשוב שתמיד חשוב בזוגיות והוא תקשורת.

כשבעלי - שבדר"כ הוא מתגמש, ותרן, מפרגן, קשוב - וכשזה מגיע לסרט הוא לא מסכים בשום אופן ואין מקום לדיון מבחינתו אני שומעת מזה שהוא צדיק באמת ויש לו קווים אדומים שלא ניתן להתפשר עליהם.

מודה שהיה לי קצת קשה בהתחלה לקבל את זה אבל אחרי קצת חשיבה עם עצמי זה גרם לי להעריך אותו יותר!

מצאנו לנו בילויים זוגיים אחרים ב"ה שנותנים לנו המון כיף ושמחה וצחוק ויחד נעים כזה

לבילויים זוגיים שנראים לך לגיטימיים.

אני מבינה את הגישה שלך שבאה ואומרת שאני צריכה לכבד את הדרך שלו ואני מסכימה עם זה. אבל חבל שעד שיש זמן להינות ולבלות אני צריכה לעשות את זה עם אחרים -  חברות או משפחה, בעוד שלמעשה הכי הייתי רוצה לעשות את זה עם בעלי, ליצור יחד עוד חוויות משותפות. 

לכן, הייתי באמת שמחה לשמוע ממך רעיונות

לא רק שחבל שעד שיש זמן להינות ולבלות את צריכה לעשות את זה עם אחרים, יותר מזה - זה הזמן להשקיע בזמן איכות זוגי, 

את יכולה לקבל פה רעיונות וזה יתן לך כיוון מה יכול להתאים לכם וגם תנסי לחשוב בעצמך, אולי לשחזר דברים שאהבתם לעשות בזמן הדייטים

יש דברים שכיף לעשות ביחד בבית, בעצם כשיש רומנטיקה כל פעולה פשוטה כמו בישול ואפיה יכולה להפוך לחוויה זוגית, לאפות ביחד לבשל ביחד דברים מענינים, לערוך ביחד שולחן לארוחה זוגית מיוחדת

לצאת לטבע, פיקניק בפארק, מסעדה/בית קפה אם אתם אוהבים

פינג פונג על השולחן בסלון. אפשר לקנות מטקות ורשת שמתחברת לכל שולחן

לא לפחד קצת להשטתות... לתת לילד שבנו לצוף החוצה ולצחוק הרבה ביחד

בהצלחה ובכיף!

לראות דווקא סרט. אפשר למצוא בילויים יפים ביחד, יותר מפעם בשנה, ולא דווקא זה. זו עקשנות לכיוון ההפוך. 

מספיק עם נסיונות הכפיה הללו, בשם "התחשבות"..

בינתיים, נראה שהבעיה בדיוק הפוכה:

התכוונתי לדעת משוטט - נשואים טריים

שאפשר לצאת מזה למקום כזה טוב

בעז"ה תמשיכו ככה!

תודה רבה על השיתוף

חדשה פה, אבל הרגשתי צורך להגיב. אני מכירה את המציאות של בעל שהוא עקשן וזה לטוב ולמוטב.

בכל מקרה לא להתייאש!!!!

כמה דברים שאפשר לעשות ביחד: כמו שמישהו אמר לפני כן משחקי קופסא, יש משחקים ממש מוצלחים שמתאימים לזוג,ומאפשרים זמן רגוע ביחד.

במוסף אם חשוב לך לצאת מהבית (וזה חשוב...) אפשר למשל לצאת לחדר בריחה, יש חדרי בריחה נקיים ואתם לבד בחדר בלי עוד אנשים וזה מחייב עבודת צוות וכל זה באווירה נעימה.

בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה, כי אם כל הדברים הקשיים, נישואין זה דבר מדהים!

שיחות ובירורים בצורה נעימה

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!