האמת שאנחנו לא נפגשים בבוקר כי אני יוצאת בשעה  מוקדמת, הוא עוד ישן כי הוא לומד עד מאוחר.

אז לגבי הרעיון הזה זה פחות מסתדר.

אבל אני בהחלט לוקחת לתשומת ליבי את העניין שהצעת - של ההפרדה בין מה שמקרב לקב"ה, מה נטרלי ומה מרחיק.

באופן כללי תמיד יש לי הרגשה שבעיניו אני לא מספיק דתיה ושהוא התפשר בקטע הזה. האמת שבתחילת הקושי שלנו הוא אפילו אמר שהוא לא תיאר לעצמו שהפער הדתי בינינו הוא כזה, וישר זה גרם לי להבין שבדיעבד,אם היה יודע את זה, הוא לא היה בוחר בקשר הזה. אבל אנחנו עובדים על זה שזה יתפוס פחות משקל ויאפשר לנו להמשיך...

אנחנו בהחלט מדברים על הנושא ושמים את הקלפים על השולחן. פשוט הקושי הוא בהתמודדות היומיומית עם הפער הזה.

בכל מקרה, תודה רבה לך על העצות והמחשבה.

כי אנחנו לא עובדים/לומדים ליד הבית.. אז יוצאים בבוקר וחוזרים רק בערב. ככה שזה קצת לא מתאפשר.
אבל בעיקרון אני ממש מבינה תשורה התחתונה שלך...

תודה!

את צריכה לשנות את המבט. עצם זה שהוא ממשיך להיות איתך זה אומר שהוא בוחר בך על אף הפער הדתי בינכם. יכול להיות שהוא הופתע מגודל הפער אבל עצם זה שהוא ממשיך לצידך זה בחירה שלו.... וכנראה הוא בחר בך....

באופן כללי ה"ביחד" לא נמדד בכמות זמן אלא באיכות הזמן, זה יכול להיות חצי שעה של שיחה עליכם ועל מה שעובר עליכם וזה יהיה מצוין הרבה יותר מלראות יחד סרט של 3 שעות.

לימוד משותף משהו שמענין את שתיכם יכול להיות מצוין. בדרך כלל הלימוד הוא רק פתיחה לשיחות נפש שמגיעות בעקבות הלימוד....

כשאני כבר מגיעה אין כוח לפתוח ספר
מצד שני כשאתה מתאר את זה ככה, שזה פתח לשיחת נפש - אולי בכל זאת יימצאו הכוחות לזה

תודה!

תבקשי אותו ללמוד איתך משהו..

גם ירגיש שאת רוצה להיות יותר קרובה בכך לעולמו,

גם אולי בעצמך, זה יגרום לך לאהוב יותר את מה שהוא מתכווין אליו. במקום "להתווכח", לנסות להכיר יותר לעומק, אולי תמצאי בכך יופי?

ובכלל, כשזה יהפוך לדבר מקרב ומפרה ובונה, במקום ליסוד של מחלוקת, אז יהיה יותר קל להגיע להבנות.

מפגשים מהסוג השלישי – ויקיפדיה

לא נראה לי שלזה התכוונת...

קודם כל, טוב מאד שאת מעלה את זה, חושבת על זה, מחפשת טיפים ותובנות מאנשים ש"היו שם" בעז"ה תעשו ותצליחו.

לא סתם התורה אומרת לגבי השנה הראשונה "נקי יהיה לביתו ושימח את אשתו אשר לקח"

גם זוגות שלא הצליחו לפנות מספיק זמן זוגי בשנה הראשונה יכולים לעשות את זה אח"כ אבל חשוב מאד להבין את זה ולתת לזה מקום. תחילת קשר נישואין זה לא משהו שקורה לנו מעצמו, צריך להשקיע מחשבה ותשומת לב, איך למצוא בכל זאת את האפשרות להיות יותר ביחד

פעם שמעתי פתגם שאומר שפרידה עושה לאהבה מה שרוח עושה לאש - מלבה אש חזקה ומכבה אש חלשה.

אז זה לא שאתם חיים בנפרד חס וחלילה אבל השגרה שלכם כמעט לא מאפשרת לכם להיות ביחד. ואתם ממש בתחילת הנישואין, אתם עדיין בשלב שצריך להשקיע ממש בשביל לחזק את האש, אתם בונים את הבסיס. (תמיד צריך, אבל בהתחלה זה עוד הרבה יותר משמעותי)

כמה זמן עוד נשאר לו ללמוד - זה משהו שעומד להשתנות בקרוב? אם לא, תעשו חושבים, תעלו את זה למודעות שלכם. אני לא מכירה אותך בשביל לייעץ מה עוד אפשר לעשות, אולי אם תפרטי יותר יעלו לי עוד אפשרויות וכיוונים

בהצלחה רבה!

לדעת שיש עוד תקווה...

חוץ מזה שלא הכרתי את הפתגם שציינת וממש אהבתי

לשאלתך - זה אמור להימשך ככה עוד שנה וחצי בערך..מקווה שנשרוד את זה.

בכל מקרה,

תודה על המילים הטובות!

קודם כל הכי חשוב זה לפתוח יומנים ולקבוע זמן קבוע כל שבוע שעוזבים הכל ודואגים לזמן איכות זוגי. ערב אחד בשבוע לפחות. לפעמים בבית לפעמים לצאת אבל הכי חשוב שזה יהיה זמן של נטו איכות..

לגבי הפער בינכם זה משהו שלומדים עם הזמן להתגבר עליו.. לא חייבים לראות סרטים ביחד ולומדים לקבל אחד את השני..

הזוגיות היא הדבר החשוב ביותר לאדם והיא התשתית לחיי משפחה טובים ומאושרים.

יש לתעדף אותה בראש סדרי העדיפויות!

ממנה נגזרים קדושה שמחה חינוך ילדים ופרנסה טובה.

יש להקפיד על זמן איכותי כפעמיים בשבוע על מנת לחיות את הדבר.

נשמע שיש לכם בסיס איכותי ואיתן והערכה רבה אחד לשנייה אל תהרסו זאת עם ארס השגרה.

תנו בראש עכשיו בכדי לא לחזור לפורום כשיתחילו משקעים שקשה להפטר מהם.

ב"הצלחה רבה ה עמכם לכו בכוחכם זה והושיעו את ישראל ממגפת פירוק הבתים הנוראה!!!

נ.ב הדבר האחרון שהקב"ה מצפה ממכם כזוג צעיר היא לריב על תורה ומצוות תחמירו בשלום בית זהו צו השעה כל השאר יתאזן בס"ד ובישועתו.

למרות שלא פשוט ליישם את זה...

בעז"ה שנצליח לעמוד באתגר.

תודה על הדברים המחכימים

אם הוא מתנגד לצפות במשהו (הרי זה לא שהוא "אוסר" עלייך כשאת לבד. הוא לא רוצה), אז את בתור אדם בוגר, צריכה לכבד את זה, ולא לומר שהוא "צריך לדעת להתעלם". תשמחי שיש לך בעל שלא מעונין להיתקל לרגע במשהו לא צנוע. מספיק שתעיפי מבט בכמה שרשורים מצערים שנפתחו כאן לאחרונה, שתביני שכדאי להגיד תודה על דבר כזה..

דבר שני, הוא מקפיד יותר ממך? לפי רוח התיאר, נראה שזה לא משהו "קיצוני ומשונה", אז תלכי אחריו, כדרך נשים כשרות בישראל... תראי שפתאום יהיה הרבה יותר קל, וגם הוא יבוא לקראתך במה שאינו ממש עקרוני מבחינה דתית. הנושא הזה יכול להיות מסים וממנף, נותן צביון נאה וערכי לבית - חבל להפוך אותו למעורר מחלוקת. גם כך, אין לכם הרבה זמן ביחד. קבלי את כיוונו במה שנוגע לשניכם. מדובר בדברים טובים.

הא לך להשתחרר ביחד בסוף היום, מעולה. אל תבזבזי את זה על סרט או כד'. תשבו ביחד, ספרו אחד לשני חוויות, תאכלו ביחד, קצת בדיחות, תשמחו. לבזבז זמן קצר כזה על "צְפיה"?....

את צריכה ללמוד את העשירות שבפגישה, בשיח, בהתענינות ההדדית. לא לצַפות שאיזה משהו חיצוני ימלא את זה.

בטוח שאפשר למצוא יום בשבוע (אולי חמישי בערב? אולי מוצש"ק של שבתות החורף?) שאפשר למצוא יותר זמן בערב. תקבעו שאתם יוצאים ביחד למשהו שטוב לשניכם. אולי בית קפה, אולי הופעה שממש לטעם של שניכם. לא שהוא צריך "להתפשר". אולי קניות ביחד.

וגם - מידי פעם לתכנן "יום חופש". יותר זמן ביחד.

הצלחה רבה. סה"כ אתם נשמעים טובים..

למה אם הוא מקפיד יותר היא צריכה ללכת אחריו? הוא מוזמן להחמיר על חשבונו לא על חשבונה.. 

נשים כשרות בישראל לא נותנות לבעל שלהן להסחף לקיצוניות הלכתית..

כתבה שהוא אדם מאד טוב, קשוב, מקסים, מתחשב.

משמע, יש דברים שהוא באופן טבעי מתחשב והולך לקראתה. כראוי. אז בצד ההלכתי היא תלך אחריו. טוב מאד שהבעל ינהיג את הבית מבחינה הלכתית כל זמן שבאמת אינו נוקט ב"שגעונות".

יש להניח שבנושאים שהיא יותר מומחית, מקבל את דעתה.

ובכלל, כדאי להיזהר מללבות אש בין אנשים שסה"כ נשמעים שניהם טובים.

ללכת לקראתה.

מאחר והיא המתיעצת, אז כן, גם אני מסכימה. לכי לקראתו, רק תרוויחי מכך!

מעיזה להציע בכל פה לקרוא את הספר "נכנעת" (נראה לי זה השם, בכל אופן זאת המשמעות...)

אוי, זה כל כך חשוב!

השם נשמע נורא, אבל זה ה---ספר מבחינתי לזוגיות בריאה וטובה.

כל ההסברים- בפנים...

בהצלחה ענקית

ותזכרי תמיד, שווה להשקיע, אין כמו זוגיות טובה, וזוגיות טובה זה השקעה. ום יום שעה שעה!!

מה זה השקעה? ויתור, הקשבה, אמון- בו ובדרכו,קבלה, הערכה, לחפש לעשות לו טוב בלי לצפות לתמורה, התמורה מגיעה, אוהו, בגדול!

כי התוכן לא מזעזע בכלל. להפך - מחכים ומעצים.

חבל שהיא בחרה בשם מרתיע, למרות שהיא מסבירה בפנים היטב למה היא בחרה בשם הזה.. בכל זאת, אם יש נשים ששם הספר גורם להן לא לקרוא אותו זה חבל

הרי כתבתי מפורש, שלפי רוח דבריה, נראה שאינו מחמיר בצורה "קיצונית ומשונה". זו ההנחה. אם היה אחרת, אז ההתייחסות היתה שונה.

ומכיוון שהוא יותר מחמיר מבחינה הלכתית, וכנראה מתוך לימודו גם יודע יותר, אז אכן טוב שתלך במה שנוגע אל שניהם, אחריו. זה לא "על חשבונה". מדובר במה ששיך אל שניהם. טוב לה, טוב לו, טוב לבית. וכך גם ישמע יותר את דבריה.

ואכן "אין לך אשה כשרה שבנשים אלא זו שעושה רצון בעלה". אין צורך לצנזר את הגמרא. לא מדובר כאן על "קיצוניות הלכתית".

אני לא רואה את עצמי הולכת אחריו

אלא יותר מוצאת את הדרכים של שנינו משתלבות, גם אם הן לא זהות

תודה שעזרת לי לבטא את דעתי

אני רואה את עצמי אדם דתי, אבל לא חרדי

אני לא רואה בעיה בללכת ברחוב ולא להשפיל מבט,

אני כן חושבת שצריך להשתלב בחברה ולעבוד  גם אם מדובר במקום מעורב,

אנחנו לא צריכים להדיר רגלינו מהכלל בשם ההלכה,

אלא להפך - ללכת בדרך הזו , של העבודה, ולשלב בה תורה, הלכה, בלי להתבייש

ולכן אני לא חושבת שאם מישהי ברחוב הולכת עם גופיה, זה צריך להטריד אותו

אדם שהוא בנוי ומעוצב בצורה נכונה, זה לא צריך להפריע לו

זו הלכה פשוטה שאסור לגבר להסתכל על "מקומות המכוסים" של אישה 

מראה על בעיה אצלך דווקא...

זה כבר מעבר למה שכתב זה ש"הסכמת" איתו. כי לא מדובר על "לשלב דרכים", אלא את רוצה לכפות על בעלך הנהגות במה שנוגע אליו, כולל בלי להתחשב בכך שהוא גבר ואת אשה.

אין כל קשר ל"חרדי". אלו פלומבות בעלמא.

את לא רואה בעיה ללכת ברחוב ולא להשפיל מבט (קצת-הרבה מגוחך: את לא רואה בעיה.. את איש?). הוא ביקש ממך להשפיל מבט? אז את רוצה לכפות עליו?

את מערבבת בין "להשתלב בחברה" לבין "מקום מעורב". להשתלב בחברה, זה ענין אחד. מקום מעורב - זה דבר בעייתי, גם עפ"י ההלכה - אבל לא רק. אם את קוראת פה, תוכלי לראות כמה שרשורים על בעיות שזה גורם.

ולמה לדבר בסיסמאות? "להדיר רגלינו מהכלל בשם ההלכה"? "הכלל" - זה לא כל מה שהחברה החילונית המציאה לפי תרבות המערב המדשדשת. הכלל, זה עם ישראל. מן הסתם לבעלך איכפת ממנו מאד. וההלכה, אכן קובעת גדרים. טוב מאד.

ומה הסתירה לעבוד? ומי אמר "להתבייש" בתורה ובהלכה? לא ברור על מה את מדברת: אם יש ביניכם מחלוקת על מקום עבודה, ובגלל זה אי אפשר למצוא עבודה - אז זה נושא אחר. לא כתבת על דבר כזה. אבל אם את מדברת סתם "תיאורטית", אז אפשר למצוא עבודה פעמים רבות גם עם תנאי צניעות סבירים.

מה שאת כותבת בסוף, זה האבסורד הכי גדול: "לא חושבת שאם מישהי הולכת ברחוב עם גופיה זה  צריך להטריד אותו". מי אמר לך?! את גבר, את איש שרוצה לשמור על טהרתו?!  ובכלל - מדוע את חושבת שאם התחתנת איתו את אמורה להכתיב לו מה אמור להפריע לו ומה לא?  בהודעה אחרת הבהרת שאת לא רוצה ללכת אחריו הלכתית - אבל לכפות עליו את מושגייך כן? זה לא נראה לך אבסורד?

ועוד "לדעת", ש"מי שבנוי ומעוצב בצורה נכונה זה לא אמור להפריע לו".... תארי לך שמישהו כאן היה כותב, שמי שבנויה ומעוצבת בצורה נכונה - לא אמור להפריע לה שיש לה שגרה... או כד', מהדברים שהלנת עליהם. מה שייך?..

לדעתי, בהודעה הקצרה הזו שלך, התברר שהבעיה אחרת: לא שהבעל רוצה לכפות עלייך הנהגות הלכתיות - אלא את רוצה לכפות עליו התנהלות שהיא נגד כל מושגיו. מושגיו היפים, חייבים לומר.

אני אומר לך, אשה צעירה, לטובתך. תעשי שינוי מוחלט בדיסקט. אם את תמשיכי כך - את תאמללי את עצמך ואת בעלך.

כבדי את דרכיו, אל תנסי "להנדס" אותו מה אמור להפריע לו ומה לא, מה הוא אמור לראות ומה לא. כבדי את מי שנישאת לו.

ניכר שלא הבנת את הסיטואציה.

אם היה לה קל מספיק ללכת איתו בכל כבר היתה עושה את זה.

וכשחוזרים תשושים מיום עבודה אז לפעמים דווקא צריך את בזבוז הזמן הזה מול המחשב. פעילות פאסיבית. נכון שזה בזבוז זמן אבל מי שרגיל ועייף קשה לו בלי זה.

גם ככה השנה הראשונה לנישואין קצת קשה, היא גם עמוסה ועייפה, אז עוד לדרוש ממנה להתאים את עצמה בכל לרצון בעלה זה פשוט לא הגיוני פה.

לא יודעת איך לעזור, רק אומרת מה מהתשובות שמצא חן בעיני -

בענייני כשרות במטבח הולכים לפי המחמיר מבין בני הזוג. אבל אם את רגילה למשהו כגון רבנות או חלב עכו"ם שהוא לא אוכל, את יכולה לקנות לך משהו ולאכול לבד. רק לא לבשל עם זה. למשל בעלי אוכל חלב עכו"ם ואני לא. אז חלק מהגלידות שהוא קונה אני לא אוכלת וזהו.

סרט גם לא כדאי "להכריח" אותו לראות, אבל אם זה חשוב לך תמצאי סרט מצויר. יש סרטים יפהפיים. ותבקשי שפעם ב.. יראה איתך.

תחשבו מה עשיתם בזמן הדייטים ותנסו לשחזר את זה. הרי גם אז הייתם עייפים ועסוקים.

ומותר לפעמים "להשתטות" ולבזבז את הזמן שאין..

למשל, בעלי ואני מכורים לפאזלים. אבל לא נגענו בפאזל מאז החתונה עד שהוצאנו אחד קשה בחול המועד ביום גשום, וישבנו יחד שעות. וזה כיף. והיינו עייפים נורא ועם גב תפוס למחרת אבל למי אכפת.

ואולי כן כדאי שהוא ילך לשיחה עם מדריך החתנים או הרב שלו. קשה לי להאמין שאמרו לו להחמיר מול האישה. יותר סיכוי שאמרו לו להפך והוא לא מיישם כי ליבו לא נוטה לזה.

ח"ו שאני אציע למישהו/י "למחוק את עצמו"..

מה שהצעתי, זה בדיוק ההיפך.

ואני לא בטוח מי מאיתנו "לא הבין את הסיטואציה"..

כמו שכתבת, הם בערך שנה ראשונה אחרי נישואין. סביר שהיא לא בדיוק יודעת איך "לאכול" את הפערים המסויימים ברמה הדתית, שלא נראה שהם מי-יודע-מה. היתה רגילה ברווקותה, שהיא עושה לפי מה שהיא, וזהו.

אז חלק מהעזרה בשלב הזה, זה לדעת איפה שמים את הענין הזה. זה לא נכון ש"אם היתה יכולה ללכת איתו כבר היתה עושה את זה". עוד לא רגילה לראש של אשה נשואה. אז אני אומר, תקל מעליה בענין הזה. תדע שזה בסדר גמור ללכת אחרי הבעל בעניינים הלכתיים שנוגעים לשניהם (ניכר לכאורה שלא מדובר במשהו "קיצוני"), זה מחבר, וחבל להוציא אנרגיה על התחככויות בדבר שבא מעצם המהות של מה שהוא עוסק בו מרבית זמנו. מכל מקום, הכל הצעות, תיקח מה שטוב לה/ם.

וגם לגבי ההצעה "לבזבז זמן" כשחוזרים. הרי היא אומרת שמרגישה שמגיעים לסוף היום ולא ממצים את הזמן. לא "פעילות פאסיבית" מול המחשב תפתור את זה. בדיוק ההיפך. זה להשקות את הצמאים חומץ. וגם אם היא רוצה - יכולה לעשות את זה לבד, לפני שבעלה מגיע.

על כן נכון להציע משהו שבאמת מקשר, לא עוד קצת בזבוז זמן מתסכל בזמן הקצר הזה.

ובכלל, ביחס לדברייך, כדאי להבין גם את ה"ראש" של האיש במציאות כזו - ולא לחשוב כל פעם ש"הרבנים" יאמרו לו "להקל מול האשה". או שיראה איתה סרטים מצויירים... הדבר הזה, שנשים חושבות לפעמים שדרך החיים של אדם שעוסק בתורה, זה איזה משהו שבוודאי ימליצו "לדלג" עליו, הוא טעות קשה - והוא עצמו מפתח לבעיות.  אומרת שמדובר באיש טוב וקשוב ומקסים - אז ימצאו מה שטוב לשניהם.

הבעל לא ידרוש ממנה ללמוד איתו סוגיא קשה בגמרא, והיא לא תדרוש ממנו לראות איתה סרט...

ימצאו ביחד מה שטוב לשניהם. ובעיקר - מה שמחבר.

[הוספה: אחרי שקראתי את זה התכוונתי לדעת משוטט - נשואים טריים אנימציע לחשוב שוב, מי מנסה "למחוק" את מי... צריך לראות לאיזה כיוון כדאי להציע..]

נהיה יותר מעצים ופחות מתיש וגם קורה פחות כי לומדים להכיר יותר אחד את השני, להבין יותר אחד את השני, נקודות החיכוך הולכות ופוחתות

תמיד יכולות לקרות אי הבנות אבל בהמשך זה פחות מאשר בהתחלה - אם לאורך כל הדרך יש הרבה רצון טוב, הבנה שאנחנו לא אחד נגד השני אלא שנינו בסירה אחת עם מטרה משותפת שיהיה לנו טוב ביחד ומוכנות לבוא אחד לקראת השני

זה גמישות. שלא יהיה מבוצר כ"כ בעמדתו. שלא יגרום לך לאנטי.

האם הוא עקשן במהותו? אם תבקשי ממנו יפה שיראה איתך סרט נקי הוא לא יביע בכלל נכונות?

העניין הזה שיש טאבו על נושאים מסויימים שכאלה ממש קשה לי,

כן, בהחלט ניתן לומר שהוא ניחן בעקשנות, שבהרבה סיטואציות תרמה לו במהלך חייו. במיוחד בהקשר של התמדה ודבקות במטרה ששם העקשנות מבורכת.

הבעיה היא כשזה מגיע לזוגיות העקשנות כ"כ מקשה!

אני חייבת לדעת שיש פתח, שאם נמצא משהו שתחת התנאים שלנו יתאים - נלך לראות

לא שאני כל שבוע יוצאת. אבל נניח פעם בשנה, לדעת שיש אופציה לצאת לאיזה בילוי כזה משחרר וקליל 

אבל עצם האמירה הזו ש'לא' מוחלט שכזה ממש קשה לי.

אהבתי שהצלחת לדייק ככה מבין השורות...

סרט פעם בשנה זה המינימום של המינימום.

אני מאמינה שהעקשנות שלו מוציאה אותך מדעתך. הוא צריך לדעת להתפשר! יש נשים שהרבה יותר מחפפות ממך ובעליהן הצדיקים לוקחים צעד אחד אחורה ומאפשרים.

איך אפשר להגיע אליו? אני מניחה שניסית כבר כל דרך..

תודה על הפרגון (ולזה שמעליי- אני בת).

אגב,

אני התחתנתי עם צדיק שלא הלך כמעט לאף סרט בחייו ואיתי הוא הולך. בקטעים שלא נראים לו הוא פשוט עוצם עיניים.

אבל.. הוא גמיש באופיו ולכן לא היו לנו על זה וויכוחים.

האם חוסר הגמישות הזאת מתבטאת בעוד תחומים? 

פעם אחת בשנה זה לא טוב.

הוא יכול לבחור בעצמו את הסרט,

הוא יכול להגיד לה שרק אחרי המלצות הוא יראה,

הוא יכול להגיד לה שיעשו ניסיון ואם זה כ"כ לא מתאים לו אז יותר לא,

הוא יכול להגיד לה שהוא מעדיף סרט בדיוידי,

וכו' וכו'.

הוא יודע שזה מה שאשתו מצפה לו.

הוא יודע שהיא מבקשת את זה.

ואפילו היא אומרת "רק פעם בשנה" כמתחננת.

לא לנסות אפילו לבוא לקראת זו עקשנות לשמה בלי סיבה.

גם היא יכולה להגיד לו "אל תחייב אותי".

אל תחייב אותי לבוא למשפחה שלך,

אל תחייב אותי להכין לך אוכל,

אל תחייב אותי לחייך אליך ולהיות חמה,

אל תחייב אותי לכלום.

מה ייצא מגישה כזו?

אנטי. רק אנטי. וזה מה שהיא מרגישה וזה מה שהיא זועקת פה.

לא להיצמד לקטע של סרטים.

הוא פשוט לא מראה נכונות וזה הכל.

אתה מקבל אנטי. 

אם היא אומרת וחוזרת ואומרת "בא לי ללכת לסרט",

והוא פשוט אומר לא,

בלי לנסות להגיע לפשרה, בלי לנסות לדבר, לראות מה כ"כ מושך אותה בסרט, להציע אלטרנטיבות-

היא לא שומעת מזה "אני בעל צדיק ששומר את עיניי"

היא שומעת מזה: "אני בעל שלא אכפת לו. קבעתי וכך יהיה והמילה שלי היא האחרונה".

עכשיו אתה מבין מה ההרגשה?

חבל שרצון לשמור על ההלכה כפשוטו נהפך להחמרה...

משתדלת ומקוה- לא מכירה את בעלך, לפי התיאור זכית בבעל יקר, צדיק ואמיתי. ובטוחה שאם הוא בחר בך, אז הוא זכה כפליים!!
 

כשמדובר על פשרה- אין הכוונה להכריח אדם ללכת לדבר כנגד ההלכה ורצונו, אלא דוגמא לצורת דיון...: 

אני רוצה סרט (רוצה בילוי זוגי חוויתי)
אין מצב שאצא לסרט (רוצה גם בילוי זוגי, רוצה לעשות לך טוב... לא כנגד ההלכה, שמתאים גם לי)

הסוגריים בעצם מבטאות את הצורך שמאחורי המילים שנאמרו ואז אפשר לחשוב על הרצון האמיתי ולחפש פתרונות שמוסכמים על שניכם.

אפשר פעם לשבת בנינוחות ולדבר ע"כ ולעשות ממש רשימה של בילויים זוגיים המוסכמים על שניכם.

ולכן אין מה ללכת פה סחור-סחור.

הם לא נשואים מעכשיו. ברור לי שרעיונות שונים ומשונים לגבי בילויים אלטרנטיביים כבר עלו.

אבל היא רוצה ללכת לסרט.

ומוכנה לבוא לקראתו כמעט בכל תנאי.

והוא לא מוכן בשום תנאי.

להגיד "לא כי לא"

זה יכול ליצור כבוד למישהי אחת, ביחס לצדיקות שלו (מתייחסת למה שכתבו מתחתיי)

וזה יכול ליצור תסכול עצום אצל מישהי אחרת.

היא אמרה שהיא בפירוש מתוסכלת.

וכל הניסיונות לחנך אותה ולהגיד לה למה בעצם היא טועה,

ולמה הוא צדיק והיא צריכה ללכת אחריו,

ולמה סרט זה מנוגד להלכה מכל וכל, (אגב הסרט "פלא" שעלה עכשיו הוא נקי הנקיים)

ולמה התסכול שלה הוא לגיטימי,

זה פשוט להתעלם ממה שהיא אומרת.

הסתכלות על דברים

לפעמים האדם מקובע בחשיבה של "זה או זה" ואז הוא פונה לחוכמת ההמונים כדי לקבל עוד צורות הסתכלות, עוד כיווני מחשבה כדי לפתוח את עצמו לעוד אפשרויות. לא להיות נעול ומרובע על החשיבה היחידה שהיתה לו

אני מניחה שלכן הפותחת פנתה לפורום, כדי להרחיב את נקודות המבט

נכון שהיא אמרה שהיא מתוסכלת מזה, אבל היא יכולה לקבל פה גם רעיונות להסתכל על הדברים מזוויות אחרות ואז אולי גם לה יגרום "לכבד אותו על הצדיקות שלו" או להתרגל לעניין בדרכים אחרות..

גם את קצת נעולה על צורת ההסתכלות שלך על הדברים, חבל.

שהוא הרבה מעבר.

את אומרת שאני נעולה. וזה סבבה, אני לא נעלבת.

אבל לאורך כל השרשור,

לא מצאתי פה עמדה אחת (מלבד זו של "די שרוט") שהתייחסה למצוקה שלה כלגיטימית.

וכשאדם בא ושוט דברים מהלב,

וכל מה שהוא מקבל זה ניסיונות חינוך (או אם תרצי בעדינות "זווית ראייה חדשה"),

זה יוצר אצלו מצוקה נוספת- שהוא לא בסדר.

ולכן אני ננעלת על להגיד לה- את בסדר. הציפייה שלך לגיטימית. בעלך יכול לבוא לקראתך (יש בארסנל מלא סרטים לגמרי צנועים). מה שאת חווה זה אמיתי.

אדם לפעמים פונה לחכמת ההמונים כדי שהם "ישפטו" במקרה האישי שלו.

ויודעת מה? השפיטה כאן לא הוגנת. כמעט כולם פה מצדדים בו.

ואני רוצה לחדד את הזווית שלה. לחזק את נקודת ראייתה.

האישה ביקשה עצות וקיבלה.

אין פה צודק ולא צודק, יש פה עניין חשוב שתמיד חשוב בזוגיות והוא תקשורת.

כשבעלי - שבדר"כ הוא מתגמש, ותרן, מפרגן, קשוב - וכשזה מגיע לסרט הוא לא מסכים בשום אופן ואין מקום לדיון מבחינתו אני שומעת מזה שהוא צדיק באמת ויש לו קווים אדומים שלא ניתן להתפשר עליהם.

מודה שהיה לי קצת קשה בהתחלה לקבל את זה אבל אחרי קצת חשיבה עם עצמי זה גרם לי להעריך אותו יותר!

מצאנו לנו בילויים זוגיים אחרים ב"ה שנותנים לנו המון כיף ושמחה וצחוק ויחד נעים כזה

לבילויים זוגיים שנראים לך לגיטימיים.

אני מבינה את הגישה שלך שבאה ואומרת שאני צריכה לכבד את הדרך שלו ואני מסכימה עם זה. אבל חבל שעד שיש זמן להינות ולבלות אני צריכה לעשות את זה עם אחרים -  חברות או משפחה, בעוד שלמעשה הכי הייתי רוצה לעשות את זה עם בעלי, ליצור יחד עוד חוויות משותפות. 

לכן, הייתי באמת שמחה לשמוע ממך רעיונות

לא רק שחבל שעד שיש זמן להינות ולבלות את צריכה לעשות את זה עם אחרים, יותר מזה - זה הזמן להשקיע בזמן איכות זוגי, 

את יכולה לקבל פה רעיונות וזה יתן לך כיוון מה יכול להתאים לכם וגם תנסי לחשוב בעצמך, אולי לשחזר דברים שאהבתם לעשות בזמן הדייטים

יש דברים שכיף לעשות ביחד בבית, בעצם כשיש רומנטיקה כל פעולה פשוטה כמו בישול ואפיה יכולה להפוך לחוויה זוגית, לאפות ביחד לבשל ביחד דברים מענינים, לערוך ביחד שולחן לארוחה זוגית מיוחדת

לצאת לטבע, פיקניק בפארק, מסעדה/בית קפה אם אתם אוהבים

פינג פונג על השולחן בסלון. אפשר לקנות מטקות ורשת שמתחברת לכל שולחן

לא לפחד קצת להשטתות... לתת לילד שבנו לצוף החוצה ולצחוק הרבה ביחד

בהצלחה ובכיף!

לראות דווקא סרט. אפשר למצוא בילויים יפים ביחד, יותר מפעם בשנה, ולא דווקא זה. זו עקשנות לכיוון ההפוך. 

מספיק עם נסיונות הכפיה הללו, בשם "התחשבות"..

בינתיים, נראה שהבעיה בדיוק הפוכה:

התכוונתי לדעת משוטט - נשואים טריים

שאפשר לצאת מזה למקום כזה טוב

בעז"ה תמשיכו ככה!

תודה רבה על השיתוף

חדשה פה, אבל הרגשתי צורך להגיב. אני מכירה את המציאות של בעל שהוא עקשן וזה לטוב ולמוטב.

בכל מקרה לא להתייאש!!!!

כמה דברים שאפשר לעשות ביחד: כמו שמישהו אמר לפני כן משחקי קופסא, יש משחקים ממש מוצלחים שמתאימים לזוג,ומאפשרים זמן רגוע ביחד.

במוסף אם חשוב לך לצאת מהבית (וזה חשוב...) אפשר למשל לצאת לחדר בריחה, יש חדרי בריחה נקיים ואתם לבד בחדר בלי עוד אנשים וזה מחייב עבודת צוות וכל זה באווירה נעימה.

בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה, כי אם כל הדברים הקשיים, נישואין זה דבר מדהים!

שיחות ובירורים בצורה נעימה

אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו

עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.

תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.

תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.

תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.

את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם

ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.

זה פשוט לא יעבוד.

מראש אני אומרת לך-וותרי!

אחרת תהיי מתוסכלת.

כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)

יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו

לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין

בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים

בעייתית 

אבל צריך להיות סדר כללי ושגרה בריאה.

המגבות על הספה זו רק דוגמה קטנה.

זה לא העניין של הבלאגן,

זה החוסר הטוטאלי בגבולות והזריקה הכללית על כל דבר שקשור בשגרה וסדר וחינוך נכון ובריא לילדים. 

הכאוס נוצר בגלל ההסתכלות שלך

אולי היא שגויה

והפתרון הוא לנסות לשנות הסתכלות 

הכאוס הוא כאוס.

ההתנהלות שלו מבולגנת ומאפשרת לילדים משחק עם הגבולות.

עובדתית הילדים חצופים כשהם איתו.

עובדתית הוא מסוגל לתת להם לצפות במסכים עד 21 בלילה, כאשר מדובר בילדים בין 4.5-8 והם זקוקים לשינה. איתי כולם במיטות מתוך שמחה ונחת ב20 כבר.

ההסתכלות שלי היא מה בריא ונכון לילדים שלי ולי.

הם צריכים שינה מספקת.

הם זקוקים לסדר בענייני לימודים.

הם צריכים תזכורות הגיינה.

הם נצרכים לגבולות בריאים בכל תחום, ובוודאי בהתנהגות כלפינו ההורים ואחד כלפי השני.

הוא לא מצליח לספק את אלו, את רוב הרשימה הוא אפילו לא מנסה. כי הוא לא מכיר בחשיבות שלהם, למרות שרוב ההורים יסכימו שזה ברור שכל אלו נצרכים.

יש גבול לכמה דברים הם בתחושה או במחשבה.

הבית מתנהל על ידי הילדים, ולא על פי מה שהוא רוצה.

זו עובדה. 

אבל שוב,כלום לא יעזור לשפצר את האדון.

בטח ובטח כשאתם בהליכים...

חצופים זה גם עניין של פרשנות (אני לא מפרשת אף פעם את ההתנהגות של הילדים כחוצפה אלא מפרשת את זה לפי הסיטואציה)

גם הבן שלי לעיתים במסך אחרי 21 (בן כמעט 6)

אני גמישה איתו בהרבה דברים

גם בעלי

עדיין הילד גדל בטוב

והוא ממש לא מנהל את הבית למרות שהרבה פעמים אנחנו זורמים איתו (וגם עם הילדים היותר גדולים שכבר אפשר לראות תוצאות טובות לחינוך הזורם שלנו)

בעיניי הראייה שלך קיצונית מדי וחד צדדית

ההתנהגות שלו בבית בבית

מושפעת מהיחסים שלכם?

אולי הוא עושה דווקא?

אפילו לא  במודע..

ואת "אולי" מנסה להחזיק את הבית

ולכן זה משדר גם לילדים.

אבל זו הפסיכולוגיה בגרוש שלי..

טיב היחסים ביניכם כמובן...

בין התנהלות הבית בנוכחות כל אחד מההורים

מכמה סיבות אפשריות

אחרי שמבינים את זה

ניתן לקבוע איך לתווך לילדים את הגבולות גזרה 

לא כותבים 
אללה באבאלה?

אוכלת תסביך

את צדקת ואני פשעתי

יבין מרות מהי....
פיתרון לבעיה

האפריקן אמריקן של הבית

שתיים זה טו מאצ 

קיבוץ גלויות

אני שומעת ממך נימה מזלזלת בו, אולי אני טועה.

איך הזוגיות שלכם? איך התקשורת?

אם אתם בדו קיום ולא בזוגיות כל פער מקבל מימדים דרמתיים והילדים תקועים באמצע. 

זה תמיד היה שם.

הוא פשוט עכשיו עובד הרבה יותר שעות משהיה תמיד.

ונוצר לי הרבה יותר מרווח ללמוד את הבית ואת ההתנהלות בו.

וזה מצב שזועק לשמים.

בכל אופן, אנחנו לקראת התחלת הליכי גירושין.

אם אתם גם ככה בהליכי גירושין. לא ברור.

מחפשת שפיות לילדים שלי.

גם אם זה לחמש דקות.

לא ברור לי מה צריך להסביר בכלל 

זה כבר סיפור שונה לחלוטין, ובכלל לא מובן למה את לא משחררת אותו.

תעברי מסטייט אוף מיינד של מי צודק ומי טועה למיינד שמכוון למינימום רעל בין ההורים ולמינימום נזק לילדים.

לייצר נרטיב שהוא הבעייתי ולא אחראי לא מסודר ושלל כינויים (גם אם זה בינך לבין עצמך) זה מסוכן לילדים.

הם צריכים הורים מתפקדים ביחד מעריכים אחד את השני ולא הורים במאבק.

כמה שיותר להפחית חיכוך, להפסיק לנסות לתקן אותו ולחשוב הלאה.

וגם כשעוברים הלאה כדאי שתהיה לך הערכה אליו.

למקרה שלא היה ברור.

הנרטיב הזה הוא רק פה וביני לבין עצמי.

אני רק רוצה שיהיה איזון בריא.

לא משנה מה ומי 

כל עוד זה אצלו או אצלה זה דבר אחד. שיתמודד עם ההשלכות של ההתנהלות שלו.
ברגע שזה בבית ביחד וממש חשים את ההבדל, זה משו אחר לגמרי

אני רק מתפללת שיהיה להם טוב 

יהיה לה פחות אכפת כי הברדק יחגוג אצלו בבית ולא אצלה.

הוא זה שיצטרך להתמודד עם ההתנהגות,הבלאגן והחוצפה שלהם

בעיניי זה הזמן לסמוך על הקב''ה ולדעת שהוא הביא את הילדים הללו לאבא הזה- כי הוא האבא המדויק עבורם.

להרפות ולהרשות לו להיות אבא כפי ראות עיניו.

אם משהו ספציפי מפריע לך- את מוזמנת לבקש *בשבילך*. למשל- 'לי מפריע כשהספה נרטבת מהמגבות'.

אבל ההתנהלות שלו לא יותר טובה או רעה משלך. היא רק שונה.

אני בטוחה שהילדים גם מרוויחים מהשהות איתו.

(ובסוגריים אוסיף, שהכל שיותר תנסי לשנות אותו ולגרול לי להיות כמוך- כך הוא יותר יהיה כמוהו. ככל שתרפי, תאפשרי לו להיות אבא כמו שהוא ותראי את הצדדים הטובים שבזה- כך הוא יהיה פנוי יותר להיות הורה דומה לך (ואולי גם את תאמצי דפוסי התנהלות טובים שיש לו, אין לדעת). אבל לא זו המטרה. המטרה המרכזית היא לתת לילדים הזדמנות לחוות את שני ההורים שהקב''ה חשב שהם צריכים לקבל).

ומסתבר שאתם בהליכי גירושין?

אז אם את רוצה שלאבא תהיה מילה מול הילדים- אין ברירה אלא לכבד אותו מולם.

אם אמא מעירה לאבא על מה שהוא עושה, ותופסת אותו כעוד ילד, למה שהילדים יתייחסו אליו כהורה ולא כילד?

ובטח ובטח כשלא תגורו באותו בית. את חייבת ללמוד לקבל את ההתנהלות השונה של האבא, כי היא תהיה חלק מחייך לנצח.

הביקורת מגיעה בצד. בחיים לא מול הילדים.

הפוך, כשאני מיישרת את הילדים באירועי חוצפה,

אני דורשת כבוד בשבילו שהוא לא דורש לעצמו אפילו. 

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..