אז קודם כל סליחה אם זה גרם לכם להרהורים...
ושנית, אני חושבת שאתם קצת מגזימים.
אני לא הייתי מרגישה בטוחה להתחתן עם מישהו שכל דבר קטן גורם לו להרהורים.
בקיצור, אל תהיה צדיק הרבה. (קצת יצא מההקשר ועדיין).
ולזלזל בזה זה חבל מאוד.
את לא חייבת לאף אחד שום דבר, אבל גם הם לא לך, וזכותם לחשוב מה שהם רוצים על התוכן שאת מביאה.
בחורים שליבם גס במראות אסורים יש בשפע לדאבוננו. אני מאחל לך בחור שלא מסתכל על הדברים הללו,
והם גורמים לו הרהורים, כי זה אומר שהוא בריא בנפשו.
כמו להגיד "לא הייתי מרגישה בטוחה להתחתן עם מישהו שכל דקירת סכין גורמת לו כאב"
או "לא הייתי מרגישה בטוחה להתחתן עם מישהו שכל על האש מעוררת בו תיאבון"
אני חושב שהדוגמאות מובנות.
ככל שאדם יותר נקי, ככה הוא חש בדברים עדינים יותר- ולכן גם מתחבר לדברים עדינים יותר, כלומר, ככל שאדם
יותר נקי, כך הוא יתרחק מדברים גסים ולא ירצה בהם, לעומת זאת בדברים עדינים הוא עלול להתחבר.
כלומר- דווקא הבחור הנקי שמראות לא צנועים ממנו והלאה, קרוב יותר לתחושת חיבור דרך שירה של אישה.
ותוכחה.
זכותך לחשוב כפי רצונך, הבעתי את דעתי.
למה לא לעשות מדבר כזה רעש?(אגב, לא הגבתי שם בכלל, אני לא פותח סרטונים כאלו בכל מקרה, לא
מאמין בלהרעיש). יש שם בחורה לא צנועה? יש שם שירת נשים? יש שם תרבות חול? יש מספיק על מה 
אין לי מושג מי את. אז אני לא חושב שאני יותר\פחות.
אני הרגשתי שאת כתבת בצורה מזלזלת על עיקרון של צניעות, אז הבעתי את דעתי בעניין.
צניעות זה לא רק הרהורים. וההתייחסות הזאת בעיני, מחריבה את כל העולם, ומזלזלת גם בגברים
וגם בנשים.
הרגשתי שאת מוכיחה אנשים על העובדה שהם לא שמחים לראות דברים שלגברים אסור לראות מבחינה הלכתית(אני לא מדבר כרגע על לשמוע, שבמקרה של הסרטון שהבאת גם קשה להתיר הלכתית, כי זה לא
קול). אז הגבתי לזה.
אני עדיין מרגיש מדבריך זלזול בהלכה ודברי חכמים... חכמים הזהירו להתרחק מהדברים הללו כמו מאש...
קראתי את הדברים, והרגשתי שאני מוטרדת מהרגישות.מה שאני קורא לו זלזול ומה שאת קוראת לו לא חייבים להיות אותם דברים.
אני לא מבין מאיפה המחשבה ש"חייבים לקבל את מה שאני אומר על עצמי" - וכשאדם טוען שהוא ג'ירפה?
זה לא טיעון של אמת. אני מוכן לקבל את זה שאת לא חושבת\מרגישה שזלזלת.
למה יש בה קללה? איזו קללה יש בה?
גם בלהיות אדם יר"ש יש ברכה וקללה- אדם יר"ש לא יכול לקום בשעה 12 בצהרים, אדם יר"ש לא יכול
לעשות המון דברים. אז מה, זו קללה?
אם היית באה ואומרת, שאנשים משתגעים בגלל שיש תמונה שספק אם רואים בה קרסול מטושטש של ילדה- הייתי איתך, אין עניין להגזים, והגזמה מוכיחה שהמידה היא הפוכה.
אבל בדברים שאסורים ממש? ראיה לא צנועה זה דבר אסור לגמרי. אין לאדם היתר לעשות דבר כזה.
לפחות לגברים שכאן(ויש מחלוקת בנוגע לנשים וזה לא הדיון).
איך הגענו למצב שמעשה שהוא לחלוטין לא ראוי ולרוב שיטות הפוסקים הוא אסור ממש, הופך להיות למשהו שמתנגחים בעזרתו על שאלת הברכה והקללה שבעדינות?
ואגב אדם עדין, חלק מהעדינות היא גם חוסר הגזמה. אבל לא אני ולא את מגדירים הגזמה. אלא התורה והפוסקים
(פשוט לא נעים לי לא להגיב לך)אכן דיון מיותר.
אם לא מחפשים אמת ומוכיחים אותה, אז באמת אין מה לדון בכלל.
לא טורח בשבילך. הפורום מקום פתוח.
אם את גדולה מחז"ל מי אני שאדון איתך?
חז"ל אומרים ש"עוצם עיניו מראות ברע גם תפילתו תועבה" מדבר על אדם שעובר בדרך, במקום שבו יש כובסות, שבזמן הזה יש חוסר צניעות, והוא צדיק- ועוצם עיניים ולא מסתכל עליהן כפי שהוא מחוייב לנהוג על פי ההלכה, אז אפילו במצב הזה, עצם העובדה שהלך בדרך הזו כשהיתה לו דרך אחרת, התפילה שלו היא תועבה בעיני ה'.
ואם אין לו דרך אחרת, אז שיעצום עיניים מראות ברע. בכל מקרה- צריך לעצום עיניים.
אז מי מגדיר רגישות יתר?
ואף אחד לא אומר שהוא צריך להתמוטט בגלל שפגש ניסיון- אבל מי שליבו גס בדבר- זה גרוע יותר.
זו ממש גמרא מפורשת "דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו ס"ד אלא אימא נעשית לו כהיתר" אין בזה ברכה גדולה.
מאחל לך שפע טוב ודבקות בו ית'.
ולא לכולם יש שעות מתות כדי לקרוא 
לשאלה הראשונה-
אם אני מבין נכון אתה דורש טעמא דקרא ומבקש לפסוק הלכה לפי הסברא שלך בטעמא דקרא.
לטעמי זו מסוכנות גדולה מדי, ויש לי שתי הוכחות שהעושה ככה, לא רק שדעת חכמים לא נוחה הימנו אלא שבא לידי טעות.
שאול ואגג, ושלמה ונשיו.
שניהם שילמו מחיר גדול על הסברות שלהם.
(אני לא נכנס להסבר המקרים, מניח שתבין לבד)
כאשר מתווכחים בסברות, כל אחד יכול להביא סברה, למעשה, אין דבר שהשכל אינו סובל בסברה, וניתן לדחוק כל רעיון שמא הוא כך.
(לדוג' - העולם מנוהל ע"י חדי קרן בלתי נראים, לא ניתן להוכיח שלא)
והחמור יותר- בדרך שאתה מבקש לפעול נגיע למצב שכל אחד עושה תורה לעצמו, זה חורבן
התורה. למעשה, השאלה שלי היא למה אתה אומר את זה כאן ולא בעוד מקומות? אפשר להגיד את זה גם על המון דברים בתורה- ואפילו על התורה עצמה, שניתנה במצב מסויים שכבר לא שייך לנו היום כי המציאות השתנתה.
בנוגע למה מטרת חכמים - אני יכול אם תרצה להוכיח שחכמים ביקשו לחנך את האדם למידות ולדרך חיים והאמירות שלהם במקרים רבים באות לעשות זאת בדווקא.
אשמח אם תראה לי אחד מהראשונים או מהאחרונים שאומר שאין לתורה אמירה חינוכית ואין
לתקנות חכמים טעם מחוץ ל"הלכה".
הבעיה בלראות דבר לא צנוע היא לא רק בשל חשש הרהור. אבל זה דיון אחר.
לטענה השניה-
ההלכה יודעת להגיד מה משתנה מחברה לחברה ומה לא. מי שמגדיר מה קווים אדומים זה לא אני ואתה אלא ההלכה. ואם לא- אז זו כבר לא חברה שעוסקת ברצון ה'.
כתבנו אותן מספר מילים.
תהום שמימיאני מסכים עקרונית למה שאתה אומר בפסקה הראשונה שלך. אבל אני לא רואה את הקשר בין שינוי ההלכה לדיון בינינו. - על מצוות התורה אני טוען כך רצה ה' בלי לנסות לחקור או לשנות.
גם בנוגע לפסקא השניה אני מסכים עקרונית שחז"ל "ביקשו לחנך את האדם למידות ולדרך חיים והאמירות שלהם במקרים רבים באות לעשות זאת בדווקא" - אני ממש ממש מסכים עם זה ומזדהה עם כל מילה.
הדיון הוא בפיסקא השלישית - הדיון הוא בסיבה של חז"ל ל"בעיה בליראות דבר לא צנוע" - מה שמניע אותי לומר את זה שחז"ל גזרו משום הרהור זה פוסקי ההלכה שהטעימו את הסיבה של חז"ל בגמרא הנ"ל משום הרהור.. מוזמן להעלות אפשרויות נוספות.
ההלכה שלנו היא הלכה צולעת כי אין סנהדרין. - יש קווים אדומים.. אבל אני לא מגדיר לא קווים אדומים ולא שום דבר. אני מגדיר לעצמי בלבד על פי היכרות עם עצמי מה גורם לי להרהור ונמנע ממנו... וככה אני עושה את מה שחז"ל אמרו בעניין הנשים על הכביסה - פשוט הנשים הללו פשטו צורה ולבשו צורה חדשה של המאה ה21. - ברור שיש הלכות בנושא שבהם גם אם אין מבחינתי שום בעיה בנושא - אני מחויב אליהם כסנהדרין אחרון.
מרגע שניתנה למשחית רשות להשחית וכו'- מרגע שבו זה נהיה סברות אישיות של כל מאן דאמר, אז יבואו כל המן דאמרים.
לכן צריך להגדיר למי יש אמירה בזה, ולכן אני מוכן לבוא ולדון מבחינה הלכתית, האם הסרטון
המסויים היה או לא היה בגבולות ההלכה.
ואשמח שתביא לי פוסק אחד שיתיר לכתחילה את הסרטון הנ"ל, לפי העיקרון אותו הבאת
ש"המציאות השתנתה".
כפי שאתה יודע גם כשחז"ל עצמם נותנים טעם אי אפשר לסתמך עליו לבדו ועיין סנהדרין שם
שמבואר שלא אמרו את כל הטעמים בדווקא כדי שלא יעשו כפי שאתה מציע שנעשה.
פוסקי ההלכה אמנם הסבירו שזה משום הרהור, אך לא מצאתי בדבריהם היתר להפוך את
המשוואה, ואם תביא לי פוסק אחד שיתיר לראות מקומות חשופים שלא כפי מה שכתוב בשו"ע
שהוא כמנהג המדינה אשמח לקבל. אבל שיהיה כתוב שלמי שאין חשש הרהור מותר, לא שישתמע או שאפשר להוציא בפלפול.
בעניין העיקרון של איך אדם צריך לנהוג- והיו עיניך רואות את מוריך-
רב עמרם חסידא ואביי ורבא שהגמרא העידה עליהם שהם היו רגישים כל-כך שהדברים הללו היוו בשבילם ניסיון(ואם צריך אביא מקורות).
זה הדיון המרכזי של הפותחת- אני מעדיף להיות דומה לאביי ורבא, ששניהם היו עדינים מספיק שדברים כמו ייחוד וגילוי מרפק היוו בשבילם הרהור(ויותר).
מסכים שההלכה שלנו צולעת. ועדיין- לא אלמן ישראל ולא נפרצה גדר הכרם, יש ת"ח שלהם הזכות להגדיר. אם תביא לי דעות הלכתיות בעניין של פוסקים, אשמח לשמוע ולהחכים.
1. אין בית דין יכול לסתור בית דין חברו אלא אם גדול ממנו בחכמה ובמניין.
כלומר- גם כשתהיה סנהדרין יש שתי אפשרויות- או שזה לפני ימות המשיח, ואז הם לא גדולים בחכמה ובמניין, ואם זה אחרי ימות המשיח, לא מביאים ראיה משם.
וגם אם תגיד שכשתהיה סנהדרין זה יכול להשתנות, מניין לך שכך? אולי להפך- יוכיחו שאין לזוז ולו במעט מההלכות הפסוקות?
כלומר, אתה אומר, על הצד שכשתהיה סנהדרין שיכולה ועל הצד שהיא תפסוק כמוני. זה יוצא אפשרות אחת כנגד שלוש.
חייבים לשאול למה. לטעמי. אבל צריך לדעת שהלמה הוא לא חזות הכל ויש יותר מלמה אחד שחלק מהלמה לא נאמרו לנו. וזה מופיע המסכת סנהדרין שם.
אני גם לא מסכים איתך שהמציאות השתנתה כל-כך לעומת הפוסקים האחרונים. ולכן לא מבין מאיפה הסברה להגיד שהמציאות השתנתה לעניין זה בלי הסתמכות על אחרונים, או אפילו פוסקי דורנו- איפה פסיקות הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הגרש"ז זצ"ל? למה הם לא פסקו שהמציאות השתנתה, איפה הרב מרדכי אליהו זצ"ל? למה לא מופיע בפסקים שלהם העניין הזה, שכל כך משמעותי לדורנו?
2. זה שהפוסקים נמשכו אחר הטעם הזה, לא אומר שהוא היחיד, ושוב, לא אומר שהוא מאפשר להפוך את המשוואה.
3. אני טוען בחיטים ואתה עונה בשעורים?
מה לך לענות בדבר שאינו מינו? אני מתפלא עלייך.
אתה לומד מזה שהרמב"ם אומר שההתנהגות במרחץ אם להיות במרחץ כללי או להקפיד שלא להתרחץ במרחץ כללי ולהסתר, היא דבר של טעם ולא גזירת הכתוב לכלל הלכות צניעות? מה לרמב"ם להכניס משפט מרכזי כל-כך לדבריך במקרה צר כל-כך?
אני דוחה ראיתך זו מכל וכל- א. שלא כתוב בה שדרך הצניעות ברחוב היא דברי טעם ולא גזירת הכתוב, וב. שהרמב"ם בעצמו לא הביא את זה בתור יסוד בהלכות צניעות, אלא רק בשאלת בדיקת מומין והפשט הפשוט של המשפט היא שה"דברים הללו" הם ההחמרה שלא להיראות אפילו במרחץ.
לא ראיתי כאן אמירה שנוגעת להרהור כלל...
1. זה נתון שיש ירידת הדורות, וכמו שלא יכול להיות שאמורא יפסוק כנגד תנא בלי שיש לו תנא להסתמך עליו, כל גם אחרון לא יכול לחלוק על ראשון להלכה בלי להסתמך על דברי ראשון אחר, וכך אנחנו לעומת האחרונים.
הלמה בנשים כובסות- זה איסור של ראיית דברים המוצנעים. לא כתוב בגמרא שאם אין לו הרהור מותר ומסכנת הגמרא היא שאפילו בליכא דרכא אחרינא "אפ"ה מיבעיא ליה למינס נפשיה".
לא מכיר אף שיטה של פוסקי דורנו שאומרת שמותר אם אין הרהור. אבל אני מכיר לא מעט פסיקות שאוסרות ראיה בעלמא בפוסקי דורנו בלי לחלק בשאלה של הרהור.
2. אני לא חולק עליך שיש דברים מסויימים בהלכה שמשתנים לפי המקום- ואגב, הבאת הוכחה פחות טובה שכן הרמב"ם לא אומר שההלכה עצמה משתנה(כלומר, שבמקום X דבר מסויים אסור ואילו במקום Y מותר בגלל שינוי המנהג) אלא רק דרך בדיקת המומין.
הוכחה טובה יותר לדבריך היא השו"ע שמדבר על איסור אמירת דברים שבקדושה כנגד טפח מכוסה או שיער, ששם מופיע שבמקום X שיער מסוים אסור ממש לקרוא כנגדו ולעומת זאת במקום Y מותר לכתחלה מפני שינוי המנהג.
וזה גם מה שאמרתי, אבל ההלכה יודעת להגדיר אילו דברים אלו. ההפך, מכך שצריך להגדיר בכל מקום מה יכול ומה לא, אני לומד שאלו המעט, וברוב הדברים אין לזוז.
גם הראב"ד לא אומר שאמורא יכול לסתור תנא בלי להביא תנא דמסייע.
כן, אבל אתה לא רוצה להגיד שהלכה משתנה על פי מציאות- ברור שהלכה משתנה על פי מציאות, חתיכת בשר מותרת או אסורה על פי שחיטה ובדיקה, ההוכחה שלך דומה להוכחה שמכיוון שחתיכה מוכשרת ע"י שחיטה ואם לא היתה שחיטה היה אסור- אז גם כאן. אתה רוצה משהו יותר מזה, אתה רוצה משהו שאסור בגלל נורמה חברתית ויותר אם הנורמה תשתנה
אז מה אם היחס והתרבות השתנו- ההלכה מתחשבת במנהג מקום רק במקומות מסויימים, כפי שאתה מסכים שאין לשנות את השבת על פי מנהג המקום(מקום שנהגו לנסוע לים בשבת)- למה כאן כן תשנה? ועוד בלי הסתמכות על פוסקים אחרונים בדור...
לשיטתך - צריך ללכת כפי בית דין אחרון של הגמרא, והגמרא פוסקת בדין הזה-
שאפילו בדליכא דרכא אחרינא מיבעי לי למינס נפשיה.
והגמרא לא חילקה בהרהור, והראשונים לא חילקו בהרהור. אל פשוט אמרו שזה הטעם. אז אם כבר יש כאן פסק הלכה של הגמרא שאדם צריך למינס נפשיה. אם אתה בא להקל- תביא הוכחה להקל כנגד דינא דגמרא.
למה כאן יש לנו הלכות דוגמטיות וכאן לא? מה החילוק שאתה עושה?
כלומר- או שתוכיח שההלכה תמיד הולכת אחר התרבות, ואז לא משנה איפה, שבת או צניעות זה משתנה לפי חברה(ויש יוצאי דופן שבאופן מיוחד מוגדרים ככאלו). או שתגיד שהפוך- הלכה בעיקרון לא משתנה לפי חברה(וכנ"ל). או שתוכיח שיש חילוק מהותי בין ההלכות, בינתיים לא הבאת ראיה שיש חילוק מהותי בין הלכות שבת לצניעות. ועוד שהלכות שבת כולן נלמדות מסמיכות פרשיות... אז בכלל יש מקום להקל לשיטתך שמה שיוצא מלימוד ולא התקבל "למשה מסיני" אתה אומר שלא מקבלים "ככה".
זאת נקודת חיסרון משמעותית לדיון, במיוחד כשאתה בא לחדש פה עניין.
אני מבין, זה בדיוק הדיון.
1. האם עדיף עדינות שגורמת להרהור במקרה של ראיה, או גסות בנושא שמונעת הרהור.
2. אתה נכנסת לשאלה של האם מותר לאדם שיכול להעיד על עצמו שלא יהיה לו הרהור לראות דברים שהם לא צנועים כי זה רק בעיה של הרהור.
אני טענתי שעדיפה רגישות, שחכמי ישראל מחנכים אותנו לרגישות כזו ושהיו
כאלו בעצמם.
ולשאלה השניה- אני טענתי שגם אדם שיודע שלא יהיה לו הרהור אסור לו לראות דברים לא צנועים.
1. הטעם שכתבו הוא הרהור, אבל זה לא אומר שאתה יכול ללמוד מזה לקולא,
בדיוק כמו ששלמה המלך "נגער" ע"י התנ"ך שלמד קולא לעצמו שסברת לא ירבה לו נשים.
2. הטענה שלך שפריצות היא הגדרה משתנית לא מקובלת עלי. ולכן לטעון ככה כי ככה זה לא מתאים לרמת הדיון. אמרתי- תוכיח.
ההפך, יותר פשוט להגיד שפריצות היא הגדרה לא משתנית.
3. הקווים האדומים הם בדיוק מה שמדובר עליו. אף אחד לא מדבר על יד עד המרפק. אף אחד לא טען שאין לראות כף יד. דובר רק על מה שההלכה פסקה שאסור- וזה קווים ידועים.
4. לא הוכחת לי כלום. אתה טוען במין שאינו מינו.
הרי מה הוכחת- שאם יש אפשרות שקרובות יודעות במומיה אז אפשר לשאול ולכן ידע מראש, וכשאין אפשרות שקרובות ידעו במומיה לא יכל לדעת מראש.
והרי שם זה ממש לא שאלה הלכתית אלא בדווקא התנהגות מסוימת שגוזרת מצב מסוים על האפשרות לדעת. לא הוכחת לי שבמצב X יש איסור אבל בגלל שעברו ופרצו את האיסור אז הוא הפך להיתר.
מה עם פתרון הקסם לשמור על העיניים שלך ולא להסתכל על בנות ברחוב? למה לצמצם את השהות במקומות לא צנועים זה לא טוב?
למה הפתרון הזה- שלא מחזיר אותך לשום מאה, לא עובד? כי הוא דורש ממך להתאמץ? כי הוא לא מאפשר לאדם להתנהג כאוות נפשו?
חכמים לא קבעו את הלכות צניעות. כמו שחכמים לא קבעו את הלכות שבת.
הם לא נתנו דוגמאות מתקופתם כמו שלא נתנו דוגמאות מתקופתם על השבת.
לא הוכחת לי שהלכה הקשורה בתרבות הלבוש משתנה עם התרבות.
יש בלבוש חלק שהוא תרבותי וחלק שהוא הלכתי- גזירתי(תרצה אסמכתא תרצה קבלת נביאים).
אנחנו לא צריכים להתלבש כמו חז"ל, אבל ברמת הצניעות המינימלית שחז"ל קבעו אנחנו חייבים להתלבש. אנחנו דנים על ירידה מרמת הצניעות הבסיסית שחז"ל קבעו, ולא על הצד התרבותי.
הטענה הזו חסרת טעם... כמו שאדם לא "בורח" מקזינו כשהוא בוחר שלא להיכנס למקומות כאלו. לא צריך חממה, צריך שמירת העיניים, אני באמת שוקל את היציאות שלי לרחוב ואם אין חובה, אז למה? כמו אדם שיודע שיש אוויר מזוהם בחוץ- למה ללכת לנשום אותו?
אז תגיד לי אתה בורח? עדיף לחטוף סרטן ריאות?
חכמים קבעו את הלכות צניעות, ואת הלכות הרהור. - אנו מחוייבים להם מדין לא תסור. - לגבי שבת יש איסור לעשות מלאכה מהתורה.
הם נתנו דוגמאות מתקופתם בשני המקרים - בהרהור לעניין תרבות הלבוש והאשה, ובשבת לדוגמא זה הריגת רמשים "שהוויתן מן הגללים" - או בלשון חכמים "בכינה דאינה פרה ורבה" - הדין הוא שפטור- והיום הוכיחו שאין מושג כזה כינה שאינה פרה ורבה... ויש תהליך רבייה מיקרוסקופי.. ולכן היום ההלכה תשתנה וזה יהיה חייב. {פעם זה היה פטור כי לא נתנה תורה למלאכי השרת, אמנם יש שיטות שמסבירות קצת שונה}
אני לא מכיר את החלק הגזרתי הנ"ל... אשמח שתעלה לכאן מקורות תלמודיים. החלק הזה הוא מהתפקיד של הסנהדרין שאין לנו עדיין.. ואם אתה טוען שעלינו ללכת על פי הנורמות התרבותיות של הסנהדרין האחרון ואלו נחשבים כ"חלק גזרתי" --- הלכתית לא כך הבינו הפוסקים. בנוסף אני חושב שטכנית גם הכי קיצוניים לא יוכלו לחזור לתקופת התלמוד בתלבושת האשה.
אני מסכים איתך - בתחום האפור הזה בין תקופת חז"ל למאה ה21 - יש לי נטייה לחז"ל... אבל אתה כבר מדבר במבט של המתלבש... אני מדבר במבט של המסתכל.. ולכן אני כותב כך.
ואם הבית שלי הוא בעצם הרחוב??? אני לא יכול לסובב את הראש לעולם שאני חי בו ונמצא בו יום יום... אולי אצלך המציאות אחרת - אני מדבר סובייקטיבית אישית ופרקטית.
גם לגבי צניעות יש מצווה להיות צנועים ולהתרחק מהעריות.
הם לא נתנו דוגמאות. הם פסקו הלכה.
אם תוכיח שיש פה עניין שהשתנה טבעו ותביא פוסקים שאומרים את זה,
ניחא.
אבל בעניין צניעות, הם לא נתנו דוגמא, הם קבעו גדרים ברורים.
קול, שוק, טפח וכו'...
אפילו באצבע קטנה וכו'..
המקרה של נשים כובסות הוא חלק גזרתי.
המושגים של קול שוק טפח שיער וכו'- גזרתיים.
השו"ע בהלכות ק"ש
אני לא מחלק בין מתלבש למסתכל-
מה שמותר לראות אין להחמיר במתלבש כהגדרה ציבורית.
אז תעזוב את הבית.
אם היו מאכילים אדם בבית נבלות וטרפות?
אם זה בתוך תהליך של חזרה בתשובה, יש דרך להגיע.
אבל צריך לדעת שצריך להגיע לשם.
ואין שום סיבה שהבית שלך יהיה מלוכלך מהרחוב
"קול באישה- ערווה"
"טפח באישה - ערווה"
"שוק באישה - ערווה"
הם לא אמרו הרהור. אלא ערווה.
"כל המסתכל באצבע קטנה" זה לא משום הרהור, זו בעיה גם בלי הרהור.
אם יש איסור להתפלל עם זה זה לא אסור בבית. זה כן מעיד שיש חוסר
כבוד מסויים להסתובב ככה.
במקרים רגילים אני מסכים איתך. אבל לא כתוב אסור להתפלל משום הרהור. כתוב שאסור להגיד דברים שבקדושה כנגד הערווה.
גם ערוות עצמו אסורה. גם ליבו רואה את הערווה אסור. מה, אם אין חציצה בין הלב לערווה זה יגרום הרהור?
אלא שיש כאן הגדרה עמוקה יותר. הגדרה של ערווה.
ולכן לומדים מהלכות ק"ש מה נמצא בגדר ערווה, שזה דבר שהוא אסור גם בראיה.
לא הוכחתי לי שבלבוש אין גזירת הכתוב. הוכחתי לי שההתנהגות בבית המרחץ אם זה בית מרחץ כללי או פרטי, בזה אין גזירת הכתוב.
מה שאני אומר זה תמעיט שהות במקומות כאלו.
למה בבית שלך יש פריצות של הרחוב?
למה שתהיה בעבודה שיש בה פריצות?
למה שתלך לאוניברסיטה שיש בה פריצות?
למה שתחיה חיים של פריצות? בשביל איזה ערך?
הערך העליון ביותר הוא עשיית רצון ה', לא עשיית תואר באוניברסיטה.
אבל גם אם נגיד שיש צורך כזה, לעשות תואר היום והתואר שאתה
עושה, הוא תואר שמצריך ממך להיות במקומות בעייתיים- למה שלא תשמור עיניים? אז תעשה תואר, תיסע ברכבת ותשמור על העיניים שלך. למה זה לא פתרון?
זה לא לעזוב או לא לעזוב- אלא לשמור על העיניים שלך ולא להסתכל על נשים לא צנועות.
להיות עדין(בשפה של חז"ל "זך\זכה\זכו") זה חלק מרצון ה' מאיתנו, זה כלול בעבודת ה', כלול ב"ללכת בדרכיו".
לא נאמר שאם אין הרהור זה מותר
אשמח שתביא פוסק אחד שמתיר ללכת ערום ברחוב?
אפילו בבית זה בעייתי והשו"ע אומר להתלבש מתחת לחלוק.
מאיפה אתה מביא את זה?
זה ממש ברור שפשט הרמב"ם שם מדבר רק על מרחץ, זה מופיע באופן מדויק בנושא הזה.
ותראה פה- דעת הרב מלמד בנוגע לשאלת השפעת התרבות
ג – מנהג המקום | פניני הלכה
יש מקומות שצריכים להיות מכוסים. לא צריך לראות אותם.
כל עוד אתה לא מסתכל, ואתה ממעט מלהיות במקומות הללו כל עוד אין צורך, אין בעיה.
אשה צריכה ללכת עם כפפות בגלל "אפילו אצבע.." - זה הלכה למסתכל.
השו"ע הכריע על פי הטור שפסק את דברי ר' יוסי - אבל זה לא מוכרח כהבנת הטור בגמרא, וזה הטור לא פסק אותה כהלכה דוגמטית. לדוגמא הרמב"ם והריף לא פסקו אותה. אמנם הרמב"ם פסק שתלמידי חכמים "לא יגלו ראשן ולא גופן" אבל לתלמידי חכמים -ולא הדיוטות. וממש היא לא הלכה דוגמטית.
פשט הרמב"ם דברים אלו זה על תרבות הלבוש -מרחץ זה מקרה שמשתנה בגלל תרבות הלבוש. שוק באישה ערווה או טפח באישה ערווה הרמב"ם לא פסק הלכה דוגמטית לגבי הלכות צניעות, אלא דווקא לגבי הרהור.
ברמה המעשית אני מסכים עם הקישור כמו שכתבתי בהודעות הקודמות. {אגב ברמה ההלכתית הוא מסתמך על פוסקים שטוענים שחז"ל אמרו קווים אדומים דוגמטים ולא כולם הבינו ככה. אגב... שים לב ללשון הזהב שלו... היא לא דוגמטית במיוחד בפסקה השלישית הוא כותב "לא רצוי" וכבר אמרתי בהודעות הקודמות הדיון הוא לא לגבי המתלבש והלכות צניעות שיש מה לדון כמו שאמרתי שלא כל הפוסקים מסכימים לדוגמטיות הזו - אבל ברמה המעשית אני ממש מסכים}- אלא לגבי המסתכל וכל העניין הוא ההרהור, שלפחות שם התרבות משנה את הכללים של הפריצות והמכוסה והגורם להרהור.
אני הולך לאן שאני צריך. אבל אני לעולם לא אגיע למצב שאני שוקל בדעתי האם ללכת או למקום כלשהוא שמתלבשים בו בצורה סבירה... אני לא חי במלחמת שמד עם עצמי.
לא, אישה לא צריכה ללכת עם כפפות.
יש דברים שחז"ל דרשו שיהיו מחוץ לחברה.
יש דברים שחז"ל דרשו מהאדם להתמודד איתם ולהימנע מהם.
השו"ע פוסק שאדם צריך להתלבש מתחת לחלוק כדי לא להיות ערום אפילו בחדרי חדרים, פסיקה לכלל ישראל.
"לא ילבש חלוקו מיושב (טור), אלא יקח חלוקו ויכניס בו (ראשו) וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום שהוא מכוסה." אורח חיים,
ב, א.
אני מעתיק את הרמב"ם:
"אם דרכן להתנכר ולהתחבא אף במרחץ ושתהיה הבת רוחצת בלילה או בבית קטן במרחץ לבדה עד שלא תראה ולא תודע הרי זה טוען אף במומין שבגלוי. והדברים אלו דברים של טעם הם ואינם גזירת הכתוב."
ברור שדברים אלו מדובר שאם דרכן להתנכר. לא באופן כללי כלל דיני צניעות.
ותעיין בכסף משנה שם-
"דבר ידוע הוא וכו' ואינם גזירת הכתוב. כלומר שאילו היו גזירת הכתוב לא היינו מחלקים בין מקום למקום כיון שכך גזרה תורה:"
מה משנים בהלכה הזו? רק את השאלה של בדיקה בקרובות שמשתנה על פי המציאות של מרחץ פרטי או כללי.
תראה לי רב אחד שמפרש את הדברים כמוך?
זה ממש הוצאה מהקשר, אני מתפלא עלייך...
הבאתי את דבריו ביחס לשאלה של חז"ל והאם דבריהם דוגמטיים בכוונה, כי זו השאלה.
והשאלה הזו היא נכונה גם ביחס למסתכל לא רק למתלבש.
זה נכון שהוא הולך על פי פוסקים שרואים בזה דוגמטיות,
ושיש ראשונים שלא מסכימים, אבל יש פוסקים בישראל,
אי אפשר ללכת כמו ראשונים.
לא ראיתי אף אחרון שנמשך לדעת אותם ראשונים.
אני אצטט אותו כאן:
"ואף שאולי אם כל הנשים תלכנה עם חולצות ללא שרוולים, יתכן שמראה של אשה ללא שרוולים לא יגרום תחושה מינית לשום גבר, מכל מקום על פי ההלכה דבר זה לא רצוי, ולהיפך, יש לשמר את הרגישות הטבעית והמקורית, שנועדה להעמיק את רגשותינו ולחזק את האהבה שבין הבעל לאשתו."
לא רצוי שמה? לא רצוי שלא יגרום הרהור, לא לא רצוי שתלכנה.
הוא כבר אמר לפני כן שאם ילכו כך יחשבו פרוצות.
למה אתה צריך להגיע למלחמת שמד מול עצמך?
למה אתה מתנגד כל-כך לצמצם הימצאות במקומות לא צנועים?
אז הרמב"ם הבין את הדרישה כפי האפשרות השניה.
הפסיקה היחידה לכלל ישראל היא התלמוד ולא השו"ע. והסברתי לך כבר שזה לא דוגמטי בכלל. זו הנהגה והרמב"ם למשל כתב אותה בפרק רביעי שם הוא כולל את ההנהגות הראויות המחייבות תלמיד חכמים. {בלי קשר לזה שהבנת הטור שעליה השו"ע מסתמך - את דברי רבי יוסי לא מוכרחת כלל}
מתן, לקחת את הפיסקה האחרונה... הרמב"ם מדבר על תרבות הלבוש שמשנה את שלשת ההלכות שהוא הביא לעניין גילוי מומין במרחץ עם ממשק לתרבות הלבוש שהיא לא דוגמטית, היא משתנה ממקום למקום ומשנה את ההלכה - וזה מה שהכסף משנה אומר, אם זה היה דוגמטי עניין הלבוש... "לא היינו מחלקים בין מקום למקום כיון שכך גזרה תורה" - לעניין לבוש.
עקרונית לא רואה שום סיבה לא לפסוק כמו הבנה של ראשונים מסויימים בתלמוד {לדוגמה הרמב"ם} ללא קשר לאחרונים. אבל כבר אמרתי שאני מסכים מבחינה מעשית מצד המתלבש לכל מה שכתוב שם. וכל מה שדיברתי זה על צד ההרהור.
כן, מתן, מהמילים לא רצוי אני לומד שבהרהור גם לדעתו שיש הלכה דוגמטית בלבוש, שם אין יכולת לקבוע הלכה דוגמטית. {אגב גם בעניין הרהור אני מסכים. יש לי בעיה עם אובססיה}
אני לא מתנגד כלל. אני בעד. אבל אני לא בעד אובססיה. אני לא מתחיל להיכנס לחרדות איפה לעבור ברחוב, וכמה זמןן להיות במקום כזה וכזה.... זה רק מוריד רוחנית.. כי כמו שאמרתי הרצון לא להרהר מוליד הרהור.
תוכיח דבריך
לקחתי את האמירה של הרמב"ם שממנה אתה דורש.
הוא מדבר דווקא על מרחץ.
וגם אם תוסיף את עניין הלבוש- המקסימום שתקבל זה אם מראות פנים או לא.
הוא לא מדבר על המינימום אלא על ההוספות מעבר אליו.
ובזה באמת אלו רק דברי טעם.
עקרונית כדי ללמוד הלכה ופסיקה- אין דבר כזה שיקום מישהו ויחליט שהוא פוסק כראשון. אין אף פוסק שמתיר דבר כזה...
אנחנו מחוייבים לפוסקים שבדורנו(פנחס בדורו וכו')
ואנחנו לא יכולים לחזור אחורה לקדמונים מהם כי נוח לנו, כי לא אנחנו קיבלנו מאותם אחרונים אלא תלמידיהם שמעבירים את תוכן הפסיקות שלהם.
הרב מלמד מסביר שהמצב שבו אין הרהור הוא המצב הלא רצוי. לא רצוי זה מספיק בשביל שירא שמים לא יהיה שם.
וזה בדיוק דברי בתחילת השרשור- הרצוי הוא אדם עדין.
אף אחד לא עוסק באובססיה. אובססיה היא תמיד רעה.
מדובר בשיקול דעת. ולטעון שדבר X הוא צנוע כשאין פוסק בדור שאומר כדבר הזה- זה שקר. וכך על הסרטון. ולטעון שאנשים שלא רוצים לראות דברים שאין מי שמתיר אותם הם בעלי "רגישות יתר" זו אמירה מקוממת.
לא תמצא הלכות דוגמטית ולא תרבותית שלמלבוש לאשה ברמב"ם. אתה תמצא הלכות הרהור לגבר שם נמצאות כל האימרות על "ערווה" בפרק כא מאיסורי ביאה.
ואני אקבל שלבוש הוא לא גזירת הכתוב.
הלוואי שהית צודק. אני כל כך רוצה שזה יקרה!!! הבעיה שאין סנהדרין ... והסנהדרין האחרון שלנו שאנחנו מחוייבים אליה זה התלמוד מהמאה ה6 לספירה.
השאלה היא - למה אתה קורא שם??
אין מי שמתיר אותם... ולשיטתי אם אין הרהור - אין מי שאוסר אותם.
אכן, מתן, אני בעד עדינות אבל לא מוגזמת - לא להשים יותר מדאי דגש... ולגבי הסרטון אכן אני אישית לא "עדין" ברמה הזו - ולא אמרתי מעולם שהוא "צנוע" מעולם! - אני תמיד דיברתי כאן סובייקטיבית מהעולם שלי.
זה כבר טיעון אחר.
וגם הוא לא מוכרח, כי הרמב"ם לא כותב שאם אין הרהור
מותר להסתכל.
כבר הערתי שזה דומה לסברת שאול ושלמה...
לא אמרתי שהוא גזירת הכתוב
אלא שהוא גזירת חכמים.
אתה יכול ללכת לכל פוסק ולשמוע את הדברים הללו.
בעם ישראל יש מסורות פסיקה. בלי קשר לסנהדרין, מדין קיבלו על עצמם. עם ישראל קיבל על עצמו את השו"ע והרמ"א, באופן עקרוני. לעם ישראל יש מה שנקרא מסורת פסיקה, ואנחנו לא יכולים לשחק איתה, כך עושים כל הפוסקים בדור, גם מי שפוסק בצורה של הכרעה כל פי רוב וגם מי שמכריע בסברה, אף אחד לא יעז לחדש נגד מסורות הפסיקה, ומי שכן- מהר מאוד ימצא את עצמו מחוץ למשחק הזה.
אתה לא פוסק להזכירך. כשתהיה פוסק תוכל לטעון את זה.
או שתביא פוסק שמוכח מדבריו שלא אוסר את הראיה הזו,
או שהדיון נגמר פה, כי אתה מעלה סברה נגד פסיקה מבוררת.
אני בעד עדינות, כמה שיותר עדינות, זו הדרך היחידה לעבודת ה' אמיתית ומלאה.
כל השרשור התחיל מהדיון על הסרטון, ועל האמירה של סוסה אדומה.
הוכחתי את שני דברי- אחד הסרטון לא צנוע, כפי שהסכמת.
השני- ראוי לאדם להשתדל להיות עדין וכזה שמתעורר
מהדברים ולא גס.
סבייקטיבית מהעולם שלך, תביא לי פוסק שמתיר לך את זה, ותשמח אותי שמחה גדולה על דברי תורה ולימוד זכות,
אבל כל עוד אין לך- זה לא רלוונטי...
הלכתית על פי דין תלמוד - אין מושג כזה קיבלו על עצמם ספר פסיקה. הראשון שחידש את זה בעולמה של תורה היה הרשב"א, וזה גם לא באופן מוחלט.
אכן, אני לא פוסק, ואני גם לא מתכוון לפסוק, כל הדיון שלנו היה כדי להסביר למה אני ראיתי.
וכן אני טוען שלא בטוח שיש מקור תלמודי לפוסקי זמיננו לקוד לבוש, אבל בגלל שהיום אנחנו במציאות שמושג הצניעות נחשף לאור הזרקורים וקיבל יחס מועדף של "ומרדכי היהודי לא יכרע ולא ישתחווה" - אני מסכים מעשית עם הדברים גם אם יש דברים שהם לא בהכרח מדוייקים מבחינת המקורות.
לגבי הרהור לא למדתי את פסיקות פוסקי זמיננו לעומק, אבל אני יכול לומר לך שבויקיפדיה הביאו את הרב משה פיינשטיין איסור הסתכלות בערווה – ויקיפדיה - לא למדתי את פוסקי זמנינו - אני גם לא חושב שזה ישנה משהו בדעותי או מהבחינה המעשית.
ברמה המעשית לגבי הסרטון אני מסכים למרות שאני נוהג אחרת לפעמים, אני חושב שהמחלוקת ביננו היא כי הצגת את הדברים בהודעות הקודמות באופן אובססיבי..
matanהלכתית- יש מושג של קיבלו על עצמם.
לא דווקא ספר פסיקה אלא שיטת פסיקה, כבר בגמרא רואים "אליבא" "מאי היא".
מחלוקת תהום שמימי הרב מלמד... אני עדיין מקבל את דעת הרב מלמד יותר מטענתך...
יראו אזניך מה שאצבעותיך מקלידות- הרב פינשטיין מתיר לצורך רפואה בדליכא דרכא אחרינא ואפ"ה מחמיר שרק במקרה שלא יהיה הרהור. זו לא הוכחה שאם אין הרהור מותר, אלא מוכיח את חומרת המעשה- שאפילו לרפואה לא שרי אם יהיה הרהור(כמעשה בגמרא שם)
הקב"ה נתן לאדם את היכולת לבחור את מעשיו.
לא דנתי על מעשיך- מעשיך הם בינך לבין בוראך.
דנתי בשאלה העקרונית האם התנגדות לסרטון היא במקום של "רגישות יתר", כפי שהציעה הפותחת או שמא הוא אסור לכל הפוסקים.
מכיוון שיש כאן חוסר צניעות ששנינו מסכימים עליו, אין כאן הכרח לראות אותו שנחפש היתר אז זה דומה לאיכא דרכא אחרינא. ופשוט שזה לא ברמת הרגישות יתר.
השאלה השניה היא האם רצוי להיות רגישים לדברים
הללו או שעדיך להיות מחוספס, כשהסרטון משמש כמקרה בדיקה, כלומר- האם עדיף לאדם להיות מהסוג שהסרטון הזה מעורר בהם יצר או לא.
בזה הוכחתי כבר מדברי הרב מלמד שעדיף להיות עדינים.
אין לי בעיה לפתוח על זה דיון. בגלל שלמדתי את הנושא כל כך לעומק אני יכול להתחייב לך שאין דבר כזה.. הדרך היחידה להסתמך על מישהו זה רק אדם חי שמנהיג קהילה.. וגם במקרה הזה זה מחלוקת רשב"א רמב"ם.
הבאתי את הרב פיינשיטין בשבילך כדי להסביר שזה לא או הכל או כלום ויש תחום אפור- אגב זו פסיקה שמבחינה רגשית היא רדיקלית.
בטענה המקורית שלי אני באתי להסביר שרגישות יתר והתקטננות על תמונות או סרטונים כאלו שניקרים בדרכו של האדם כשהוא משוטט בפורום - זה אסור. ואת החילוק הזה גם הרב פיינשטין עושה - וזה בדיוק מה שסוסה אדומה אמרה.. שגבר שרגיש יתר ועדין שלא יראה - אבל למה לנעול את השרשור.. הרי אין בזה בעיה הלכתית בדבר שנקרה נקרה בדרכך...
אין לי מה לדון - תביא פוסק אחרון שמסכים איתך,
ואז יהיה מה לדון.
אני לא אמרתי הכל או לא כלום. אמרתי שאין מי שאומר שמותר לאדם לראות אם יודע שלא יהיה לו הרהור.
אבל במקרים קיצוניים, של רפואה שמותר גם הרבה איסורים אחרים, זו לא דוגמא.
אני לא יודע מה רדיקלי מבחינה רגשית.
רגישות יתר, צריכה להיות "יתר" ממשהו, לא הבנתי למה מה שההלכה אוסרת נמצא ב"יתר".
אין לי סיבה להתקטנן בקשר לסרטון, כפי שאתה יכול לראות- לא הגבתי על השרשור עם הסרטון. פתחתי את השרשור זיהיתי שאין לי מה לחפש שם ועברתי הלאה.
הדבר היחיד שהגבתי עליו היה הטענה שמי שזה מפריע לו הוא "רגיש מדי". הגיוני שיפריע לו, ויש לו זכות להביע את זה.
לנעול- זה לא קשור לזה, זה קשור לדיון שהתפתח על הסרטון. הרי גם אחרי שנעלו הסרטון עדיין שם, אז מה הועילו בלנעול?
החילוק שהרב פינשטיים עושה נעשה רק במקרה ספציפי של רפואה. הוא לא התיר את זה לצפיה בסרטונים.
ויש גם צורה שבה פורום רוצה להתנהל, זכותו של מנהל להגדיר שגם אם יש מי שמקל לעצמן בזה, באזור הכללי הוא לא מעוניין שיהיה דבר כזה(וזה לא המצב, שהרי לא מחקו, אלא רק נעלו)
נראלי שזו קצת תמימות.
חושבת שככל שאדם שומר על עצמו יותר, הרגישות שלו לחוסר צניעות גדולה יותר.
אם תנסי תקופה לא לראות סרטים, תרגישי איך פתאום מציק לך לראות חוסר צניעות.
יש מראות ששורטים את הנפש בלי לשים לב לכך.
זו דעתי
את זה בצורה שתמשוך יותר את העין. שכולם ייראו מושכים ויפים. המציאות לא ככה. אף בת לא תישמע במרכזית כמו שהיא תישמע על הבמה הענקית של נוקיה.
מסבירה כי אני יודעת שאת נסיכה ומתחשבת
אם זה יצר הרע לאנשים מסויימים להיכנס לסרטונים כאלו, אז עדיף אולי למנוע את ההתמודדות.. בהחלט שיקול שלך בלבד.
כמו שהרב יהושע אומר "בור ברשות הרבים!"
המסך נועד להתבוננות.. אנשים ברחוב, פחות.. 
לא ראיתי את הסרטון ולא הגבתי בכלל בשרשור הקודם אבל מרפרוף קל בשרשור הזה..
אדם בעל קיבה נקייה, טבעית וחזקה- ייגעל מאוכל מתוק מדי ולא בריא (נסי לסחוט לך לימון כל בוקר ואחרי חודש לאכול מעל 100 גרם ריבת חלב)
אותו דבר באנשים רוחניים שרגישים יותר לחוסר.
כמובן שלא צריך ''עצבנות דתית'' ולהיות דוס טרור בדר'כ מוריד נקודות, אבל לא כל מי שרוצה ומתאמץ לשמור על ההלכה ומעיר היכן שאפשר לתקן הוא ''דוס טרור''.
מה הסרטון מעורר באחרים בכלל לא משנה וגם כנראה לא לעניין לדון בזה במעורב, יש התקוממות על חוסר היושר בלי קשר למה מעורר ולא מעורר (וגם בעניין הזה יש הדרכות של חז''ל, לא המצאנו את הגלגל).
ונקודה אחרונה יש סוגי צדיקים שהמלחמה ברוע מרוממת אותם ואת הסובבים אותם, לכן כשיש דבר בעייתי בוודאי שזה מפריע להם, ויש צדיקים שצומחים מתוך המציאות ושלמים אתה, אבל יכולת ההשפעה שלהם על אחרים סגולית, כי על פני השטח מה הקשר בין אדם פשוט לבינם הרי הם מציאות שונה..
אז אנא לא לזלזל באותם צדיקים שמפריע להם
לא הסרטון, לא הדיון...
אבל כעיקרון, אם יש סרטון שיש בו משהו לא צנוע - לא מעלים אותו לכתחילה היכן שיש בנים.
וזה לא קשור לכמה "הרהורים" או לא. גם הלכה, וגם שמירה בריאה על נקיות. נקיות זה לא רק "לאפוקי מהיסטריה" (שוב - לא יודע על מה מדובר ספציפית. אולי לא דבר שסותר את מה שכתבתי).
[ככלל, הייתי מציע שבנושאים כאלה, בנות לא יאמור לבנים מה "מוגזם" ומה לא; כמו שלא הייתי מציע לבנים לזלזל בבנות שאומרות שהן צריכות להתאמץ כדי ללכת ממש בצניעות. כל אחד עם הראש שלו. כמובן, לא כשמדובר בהקצנה היסטרית]
)קוד אבל פתוח
ומהצד הנשי...מור ולבונה
מור ולבונה
ומהצד הנשי..'- אז זה , גם אם זה "לא נכון" 


העניין הזה, ההתעסקות המוגזמת הזאת בחיצוניות, מעוררת אצלי סלידה... כן, יש לחיצוניות ערך - אבל שמת לב שניתחת תוכנית טלוויזיה שלמה ע"פ ערך הנראות של המשתתפים בה?
בלי להכנס להאם מותר או אסור שתהיה טלוויזיה בבית 
לא נכתב בתור ביקורת, רק אבחנה 
שבוע טוב לכולם.
אני מחפש שדכנית או עמותה שעוסקת בשידוכים לבנים דתיים שעשו שירות לאומי.
אבל בלי שיגרמו לך להרגשה שאתה פחות טוב.
תודה
ושאףשדכנית לא תגיד לך אחרת.
אבל זה מתבטא ביחס וההצעות
יש בנות שמעדיפות גברים שלא עושים מילואים.
לא לעשות מילואים זה דבר אחד. לא עשה צבא בכלל זה משהו אחר לגמרי.
עוד שאלה חשובה, האם מדובר בנשים נשואות או רווקות ? פעם מישהי נשואה בעבודה סיפרה לי שבעבר היא רצתה מאוד קרבי והתחתנה בסוף עם ג'ובניק. והיא שמחה שהוא לא צריך לעשות מילואים (זה היה לפני המלחמה).
אנחנו מכירים לא מהיום, אתה כבר לא רווק צעיר, תגיד לי מה רלוונטי לבחורה שנפגשת איתך בכלל איזה שירות עשית? זה מתאים לרווקות עד גיל 23 בלחץ להתעניין בשטות הזאת.
גם אני עשיתי שירות לאומי ומה בכך, למה זה צריך להיות אכפת למישהי? הוואסח של "קרבי זה הכי אחי" זה שטות של ילדות, אם מישהי מעל גיל 23 חושבת ששירות קרבי יועיל במשהו למישהו לזוגיות ונישואין זו בעיה שלה, אתה לא חייב לצאת דווקא עם הילדותיות האלה.
אבל אני יכול לספר לך על 3 בנות שיצאתי איתן בשנים האחרונות שאחרי הפגישה שסיפרתי להן על השירות לאומי הן חתכו, ועוד שתיים שאבדו עניין באמצע השיחה.
גם כמות ההתאמות באתרים / אפליקציות של דתיים ששואפת לאפס מעיד שזה משמעותי.
האם ייתכן שזו רק פרשנות לסיטואציה?
אולי היה משהו אחר בפגישה שגרם להן לחתוך?
ממה שראיתי בהודעות שלך, היית בן 30+ לפני כמה שנים,
ובעיניי - אם יש מישהי שבשלב הזה של החיים תקועה במחשבה שאם עשית שירות לאומי זה סיבה לא לרצות להמשיך את הקשר - אני לא הייתי רוצה להמשיך את הקשר מהצד שלי, כי זה נראה לי ממש לא בוגר.
אני מכירה בנים שעשו שירות לאומי והתחתנו. מכירה בנים שעשו צבא ולא התחתנו. זה לא הפרמרטר היחיד בבחירת בן זוג, ובטח שלא בגיל כזה.
אולי שווה לשלוח מישהו\מישהי שיפנה אליהן באופן ישיר, דמות שהן ירגישו בנוח לשתף בכנות - ולשאול אותן אם זו היתה הסיבה, ואם לא, מה היתה הסיבה.
ועוד משהו
לא הייתי מנפנפנת דווקא בפרט הזה -
זה נשמע שאתה רואה את זה כדבר רע, חסרון. ואתה מחפש שדכנים שמתעסקים באנשים עם הבעיה הזו.
וזה לא בעיה! ולכן לא נראה לי שצריך שדכנים שמתעסקים דווקא בזה.
אבל אם אתה רואה את זה כבעיה, ומשדר שזו בעיה - אולי זה היחס הזה הופך דברים לבעיה??
לק"י
זה אולי מה שמרתיע את הבנות.
יש הבדל בין בנאדם אסמטי שיש לו פטור לבין פציפיסט.
אז הייתי מתמקדת בסיבה לפטור, ומחפשת בנות שזה יתאים להן.
בהצלחה רבה ובקלות!
לק"י
כתבתי את זה כשאלה בשבילך).
למה צריך שדכנית מיוחדת לזה? מוזר מאד
ככה...
השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור
בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות
והיא הייתה שם עוד לפני
עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..
מה שקצט מנע ממני לפעול..
כלאחר מעשה..
לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה
ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..
ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?
כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..
האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?
מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?
האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?
האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?
הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?
הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...
לא נעים או מביך..
וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..
אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..
שהוא שלח לי אותה
בשביל שאולי כשאפגוש את האחת
אדע מה לעשות...
יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.
אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.
יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).
שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.
בהצלחה.
שהכירו ככה
אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן
באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.
בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון
לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?
דרך אגב.
אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה
לא טרמפידה. יותר הזוי
אבל גם מפגש מקרי
הוא שלח אותך עד אליה
ולא עשית דבר.
עייף גם עשיו היה עייף
זה לא מנע ממנו לבקש אוכל
עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.
מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך
נראה שלא
מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.
מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,
לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?
חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.
אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.
שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?
בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.
מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.
זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …
יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות
אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי
אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים
יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת
לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך
גיל
רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.
יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)
אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.
יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.
לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.
"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"
כאילו...
ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.
אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת
השניה זו האקסית של פעם
וההכי הכי זו האקסית האחרונה
היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים
והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון
כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו
וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע
מה לדעתך בעצם גורם זה?
בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.
אנימהואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?
הרמוניהתשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.
תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.
אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.
זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.
(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")
דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.
חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.
אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.
הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח
הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏
אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים
כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק
ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות
ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?
כתבתי משהו אבל במחשבה שניה... יכול להיות שפשוט אתה כל כך משתדל להתייחס למהות של הבן אדם שנעלמה לך המשמעות של הגוף? כי נשמע שאתה לא מתייחס לקיומו כל כך מול אנשים.
יכול להיות שמרוב שאתה לא רוצה להיות מוסח מהחיצוניות ביטלת אותה לגמרי? (אם כן זה ממש חמוד)
הסימפטום זה חוסר המשיכה אבל אם רוצים לשנות אותו עדיף לשנות את ההבנה וההתנהגות. ובאופן טבעי גם זה ישתנה. לדעתי.
ומאד מתחברת לדברים של @עלמה בשרשור
ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..
אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.
אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.
ואני בן גרוע ביותר 😂
בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.
הדינמיקה.
בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.
מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל
לדעת
וואלה לא לימדו אותי את זה..
מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא
אשמח ממש להרחבה בנושא
אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני
אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה
גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.
בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"
ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"
ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם
היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..
בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל
אבל אם יש בסיס של משיכה
זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך
אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..
זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה
אצל נשים זה שונה מאוד
וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש
פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי
שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי
ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם
וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל
אתה גם כותב שאתה זה שמכניס אותן לפרנדזון, כלומר הן לא רואות אותך באופן טבעי ככה.
בשביל קשר זוגי צריך אש, בד"כ מי שמדליק אותה זה האיש. מה שאישה יכולה בד"כ לעשות זה רק לנסות לגרום לו להדליק אותה.
יתכן שעם השלוש האלו האש שלך נדלקה באופן טבעי והיא הייתה חזקה מכדי להיחסם פנימית.
לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.
הבחורה גם אמרה כן ..
אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?
אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?
אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.
כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..
התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .
לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .
ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב
( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)
יש בהחלט עוד מקרים כאלה
אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)
ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),
לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).
האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.
(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).
מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,
ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.
בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.
אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.
כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.
אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,
ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.
ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,
רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.
ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.
באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.
נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.
אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.
ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.
אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים
איזה חסרון יש לספרדים? החסרון שהצגת הוא חסרון פרופורציונאלי, ולא חסרון מהותי. בודקים אדם לפי מי הוא ולא לפי הארץ הנכריה ממנה הגיעו הסבא והסבתא שלו.
סיפורי המופתים של הספרדים לא זכו ליחסי ציבור טובים מספיק, ובהתאם למרחב בו היו זכו לתפוצה מועטה, אבל להגיד ש'התגלות ד'' הייתה באשכנז זו אמירה מוזרה והזויה, לא ידעתי שכבודו מזהה תהליכים אלוקיים. כשם שששמעם של הבעש"ט ורבי נחמן לא הגיעו לאוזניהם של רבי רפאל המלאך ואור החיים הק' ומרן הבן איש חי וכל משפחת אבוחצירא, כך להפך. זה גובל ב'הוצאת שם רע' לומר על ציבור שלם שיש להם 'חסרון'.
יש שני קליפות בעם היהודי (שהם שורש כל הרע בעולם),
* כפירה * ואמונות כוזביות (רבנים)
שניהם מזיקים לאדם ההולך בדרכיהם, תורתם, עצתם וכו'- לעומתם יש את הרבי האמת.
הרבי האמת הוא הרבי של כל ישראל - ראש בני ישראל (ר'אש ב'ני י'שראל ראשי תיבות רב"י) הוא משה רבינו,
ולא רבי של קבוצה מסויימת בלעדית זה אמונות כוזביות.
יש הרבה חסידויות ורבנים שפרסמו את עצמם שהם גדולים/צדיקים בשקר!
מציגים ומפרסמים את עצמם כאילו שיש להם רוח הקודש או השגות אלוקות או עושי מופתים,
וזה נקרא פירסום של שקר.
מטרת הפירסום היא שררה רבנות מנהיגות כסף כוח - מושחתים.
אור החיים הקדוש היה צדיק אמיתי,
השאר שהזכרת... אין מה לדבר מהם בכלל.
בכל מקרה בימינו כשכבר זכינו לנשמת הצדיק האמיתי רבי נחמן מאומן,
נ נח נחמ נחמן מאומן (נכד הבעל שם טוב שגילה דרכים חדשות בעולם),
אז כבר הכל בטל וכולם צריכים להיות ברסלב.
לא חבד ולא גור ולא קוק - אנחנו מדברים ממשיח לא עוד רבי עם חסידים.
#הכפירה נמשכת מהרבנים השקרנים,
המכניסים איבה ושנאה בין ישראל לאביהם שבשמיים.
הספרדים לא התנסו בניסיון הזה של האשכנזים:
לא זכו לאור (נשארו בחושך) של הבעל שם טוב ורבי נחמן מברסלב, לא זכו לשמוע דברי תורה כאלו.
לא הייתה שום התנגדות ומחלוקת מצד הרבנים הטועים.
ואם יש רבנים טועים ושקרנים, אז פשוטי העם מתרחקים כל כך עד שמואסים ביהדות.
לכן גם לא היה לספרדים כפירה - כי לא היה להם רבנים שיחלקו על הצדיק האמת.
ולכן: הספרדים פחות חכמים ומנוסים עומדים בחוץ לגמרי ולא מבינים על מה המחלוקת הגדולה.
יש לספרדים תמימות כמו פתי מאמין לכל דבר.
עם על הכבוד למנטליות ומנהגים זה כבר חוצה את הגבול
אז בבקשה תסבירי תפרטי בפירוט מלא על מה ולמה איפה טעיתי בהרחבה בבקשה!
ואני מוכן להוכיח שאני צודק בכל מה שאמרתי.
הבעל שם טוב ורבי נחמן לא הבעלים של היהדות
שטויות בתגובה אחת.
השואה נגרמה בגלל ההתנגדות לחסידות?
נו באמת
אולי בגלל שהוקמה החסידות?
זה לא קשור. אגב רבי מנחם מנדל מויטעבסק חיתן את הבן שלו עם הבת של הרב אבולעפיה בטבריה
וכוח תורתם
זה הפסד שלו.
ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...
אז שה' יתן שכל - וגם לנו.
אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.
אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.
אריק מהדרוםהעונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.
אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.
לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.
פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.
אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.
גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.
מאוד תופסת מקום בעיני,
גזע, למי אכפת?
יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.
זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת
יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.
בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.
הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה
אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.
לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק
אותן..
דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.
פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה
אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.
אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).
זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:
בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),
אך גם פערים בנושאים אחרים:
ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,
נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,
עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.
אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.
נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.
גם לפי דבריך,
העדה היא סימן - לא סיבה!
לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.
אתה צודק בזה:
גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים
אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.
לפעמים שלא מכירים יש חשש.
לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.
בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?
או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?
בוודאי שיש!
זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅
אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.
אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.
אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.
בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.
כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.
בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.
אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.
חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.
שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין
העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.
לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.
הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.
הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.
גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.
בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).
איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,
אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.
שמדובר בחשש לגיטימי ;)
מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.
הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.
אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.
ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.
זאת, קבלו את התנצלותי
אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי
).
כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.
נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.
יש כמה ימים בין דייט לדייט.
וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.
אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).
מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...
השאלות הן:
האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?
מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?
ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.
אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.
אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).
לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.
אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.
בהצלחה!
ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.
ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין
כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.
אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי
היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.
עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅
קיצור יש ויש;)
איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.
לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.
לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...
והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).
אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.
אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.
בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.
יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.
המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.
כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.
וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.
ושתי טיפים -
א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.
ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)
מחדש נעורייזה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?
מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...
אבל זה מה שיש כנראה...
אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.
אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.
אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.
, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריילשאלתך, היא די פמניסטית
, אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...
מה אתה מרגיש שאתה לא יודע
( לא נציגה של אף אחת )
את כל היזומה בשלבים הראשונים?
ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...
הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?
אני לא מבינה
שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.
עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...
זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.
אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.
בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.
למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).
אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.
בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.
דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..
אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.
מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.
מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.
אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.
תודה תודה.
הישיבה נעולה.
כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.
בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.
הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.
שים לב לנקודה חשובה:
נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.
לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.
דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.
ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.
זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.
נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.
כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?
ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.
מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?
לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.
ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!
זה חייב לעבור בידוק שלי חח
אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.
לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.
לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.
אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.
לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.
פשוט תיהיה מי שאתה
אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד
וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.
זה הכי טוב לא?
ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.
כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'
מזה זה סיוט
ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.
מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.
בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.
גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.
הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.
בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.
אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום
אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום
זה תקשורת. היכולת לדבר ולתקשר את הצרכים שלנו.
אם אתה מתבונן בעצמך ובקשר,
האם פער של 4/5 ימים זה הפסקה גדולה מידי בשבילך? איך אתה מרגיש במהלך פרק הזמן הזה?
מה אתה מצפה לגבי התקשורת בין הדייטים?
אין עניין להיות כמו כולם, יש עניין להיות אתה - ואיתה.
בעיני זו הזדמנות לשיחה כנה. להגיד לה מה אתה מרגיש, מה אתה חושב - לשתף בחוסר ידיעה שלך, בהתלבטות, בשאלה שלך אם היא נהנית מזה. לשקף לה את המקום שלך.
יש דברים שמקובל לעשות - למרות שלא כולם עושים.
באופן אישי יש דברים שעשיתי כמו רבים אחרים, ויש דברים שלא.
אחד הדברים שעשיתי כפי שמקובל, זה לתת לגבר ליזום בין הדייטים.
עד שמישהו שיצאתי איתו הציף את זה בפניי, ושיתף אותי שהוא היה רוצה לראות גם יוזמה מצידי. (ספוילר: זה נגמר בחתונה).
מבחינתי זה היה איזשהו מחסום שצריך לעבור אותו, שלב, מדריגה - ובלי השיחה ההיא, לא בטוחה כמה זמן היה לוקח עד שהייתי מגיעה לזה לבד.
הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.
הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.
מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"
אבל הוא רוב הזמן משקר.
ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן
להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?
והתחלתי רק להביט.
פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.
המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."
הטלפון שלך.
המסך.
המסיח.
שכל הזמן גורם לי להיסח.
באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.
אתה הטלפון שלי.
אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.
ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.
וכולכם באתם אליי לשם מה?
איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?
אני רוצה לזכור שקודם העיקר.
ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.
אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.
פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.
אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"
ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?
וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.
פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.
אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?
למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?
ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."
ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.
כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד
ולא יצרנית
מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?
ואיפה כל היצרנים שבנו?
אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.
נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...
אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?
אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?
אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.
אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.
"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".
ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"
ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.
המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.
והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים
אין ריכוז
אין בהירות
אין פניות
אין צלילות הדעת
אין ישוב הדעת
יש הסחה
יש בילבול
יש מיסוך
מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים
וגם מסיחים מהחיים עצמם
וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר
כי "מה עכשיו אני מפספסת"?
אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום
כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.
אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"
כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל
אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!
אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.
אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.
ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.
אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:
קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!
ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?
ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?
ורק אחרי בירור כל הרצון
ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם
ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -
רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.
אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.
אז לפחות להיום, אנסה את זה.
כי זה חשוב.
כי אני רוצה בעצם להיות בעדי
ולא נגדי.
לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.
א. לקחתי לי את ברכת המזון.
ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.
ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.
ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.
ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.
כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!
איזה כיף לחיות באמת
את החיים עצמם 😊
האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"
לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?
הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)
לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:
"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)
"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)
וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו" 
וואוו זה באמת יפה מאוד !!!
בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה
יישר כח
עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.
רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....
ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה 
נכון,
כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.
ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.
אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."
כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.
וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.
כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.
(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).
כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.
וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.
פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).
משהאבל הנושא שם אחר מפה.
הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....
מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.
לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.
זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.
ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה" 
בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי
ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.
כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.
האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).
והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.
ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.
אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏
זה לגבי העניין הזה.
ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:
א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.
אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.
ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.
זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.
וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.
ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.
את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏
וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"
כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).
ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.
אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.
לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק
לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר
צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...
ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.
בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את
השנייה.
זה יותר עניין של דיוק
לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.
הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.
שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.
אבל בסדר 
(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).
אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?
(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)