ולזלזל בזה זה חבל מאוד.

את לא חייבת לאף אחד שום דבר, אבל גם הם לא לך, וזכותם לחשוב מה שהם רוצים על התוכן שאת מביאה.

בחורים שליבם גס במראות אסורים יש בשפע לדאבוננו. אני מאחל לך בחור שלא מסתכל על הדברים הללו,

והם גורמים לו הרהורים, כי זה אומר שהוא בריא בנפשו.

כמו להגיד "לא הייתי מרגישה בטוחה להתחתן עם מישהו שכל דקירת סכין גורמת לו כאב"
או "לא הייתי מרגישה בטוחה להתחתן עם מישהו שכל על האש מעוררת בו תיאבון"
אני חושב שהדוגמאות מובנות.

ככל שאדם יותר נקי, ככה הוא חש בדברים עדינים יותר- ולכן גם מתחבר לדברים עדינים יותר, כלומר, ככל שאדם

יותר נקי, כך הוא יתרחק מדברים גסים ולא ירצה בהם, לעומת זאת בדברים עדינים הוא עלול להתחבר.

כלומר- דווקא הבחור הנקי שמראות לא צנועים ממנו והלאה, קרוב יותר לתחושת חיבור דרך שירה של אישה.

ותוכחה.

זכותך לחשוב כפי רצונך, הבעתי את דעתי.

למה לא לעשות מדבר כזה רעש?(אגב, לא הגבתי שם בכלל, אני לא פותח סרטונים כאלו בכל מקרה, לא

מאמין בלהרעיש). יש שם בחורה לא צנועה? יש שם שירת נשים? יש שם תרבות חול? יש מספיק על מה

אין לי מושג מי את. אז אני לא חושב שאני יותר\פחות. 
אני הרגשתי שאת כתבת בצורה מזלזלת על עיקרון של צניעות, אז הבעתי את דעתי בעניין.

צניעות זה לא רק הרהורים. וההתייחסות הזאת בעיני, מחריבה את כל העולם, ומזלזלת גם בגברים

וגם בנשים.

הרגשתי שאת מוכיחה אנשים על העובדה שהם לא שמחים לראות דברים שלגברים אסור לראות מבחינה הלכתית(אני לא מדבר כרגע על לשמוע, שבמקרה של הסרטון שהבאת גם קשה להתיר הלכתית, כי זה לא 

קול). אז הגבתי לזה. 

אני עדיין מרגיש מדבריך זלזול בהלכה ודברי חכמים... חכמים הזהירו להתרחק מהדברים הללו כמו מאש... 
 

מה שאני קורא לו זלזול ומה שאת קוראת לו לא חייבים להיות אותם דברים.
אני לא מבין מאיפה המחשבה ש"חייבים לקבל את מה שאני אומר על עצמי" - וכשאדם טוען שהוא ג'ירפה?

זה לא טיעון של אמת. אני מוכן לקבל את זה שאת לא חושבת\מרגישה שזלזלת.

למה יש בה קללה? איזו קללה יש בה?
גם בלהיות אדם יר"ש יש ברכה וקללה- אדם יר"ש לא יכול לקום בשעה 12 בצהרים, אדם יר"ש לא יכול

לעשות המון דברים. אז מה, זו קללה?

אם היית באה ואומרת, שאנשים משתגעים בגלל שיש תמונה שספק אם רואים בה קרסול מטושטש של ילדה- הייתי איתך, אין עניין להגזים, והגזמה מוכיחה שהמידה היא הפוכה.

אבל בדברים שאסורים ממש? ראיה לא צנועה זה דבר אסור לגמרי. אין לאדם היתר לעשות דבר כזה.

לפחות לגברים שכאן(ויש מחלוקת בנוגע לנשים וזה לא הדיון).
איך הגענו למצב שמעשה שהוא לחלוטין לא ראוי ולרוב שיטות הפוסקים הוא אסור ממש, הופך להיות למשהו שמתנגחים בעזרתו על שאלת הברכה והקללה שבעדינות?

ואגב אדם עדין, חלק מהעדינות היא גם חוסר הגזמה. אבל לא אני ולא את מגדירים הגזמה. אלא התורה והפוסקים

אכן דיון מיותר.

אם לא מחפשים אמת ומוכיחים אותה, אז באמת אין מה לדון בכלל.

לא טורח בשבילך. הפורום מקום פתוח.

אם את גדולה מחז"ל מי אני שאדון איתך?

חז"ל אומרים ש"עוצם עיניו מראות ברע גם תפילתו תועבה" מדבר על אדם שעובר בדרך, במקום שבו יש כובסות, שבזמן הזה יש חוסר צניעות, והוא צדיק- ועוצם עיניים ולא מסתכל עליהן כפי שהוא מחוייב לנהוג על פי ההלכה, אז אפילו במצב הזה, עצם העובדה שהלך בדרך הזו כשהיתה לו דרך אחרת, התפילה שלו היא תועבה בעיני ה'.

ואם אין לו דרך אחרת, אז שיעצום עיניים מראות ברע. בכל מקרה- צריך לעצום עיניים.

אז מי מגדיר רגישות יתר?

ואף אחד לא אומר שהוא צריך להתמוטט בגלל שפגש ניסיון- אבל מי שליבו גס בדבר- זה גרוע יותר.
זו ממש גמרא מפורשת "דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו ס"ד אלא אימא נעשית לו כהיתר" אין בזה ברכה גדולה.

מאחל לך שפע טוב ודבקות בו ית'.

לשאלה הראשונה- 

אם אני מבין נכון אתה דורש טעמא דקרא ומבקש לפסוק הלכה לפי הסברא שלך בטעמא דקרא.

לטעמי זו מסוכנות גדולה מדי, ויש לי שתי הוכחות שהעושה ככה, לא רק שדעת חכמים לא נוחה הימנו אלא שבא לידי טעות.

שאול ואגג, ושלמה ונשיו.
שניהם שילמו מחיר גדול על הסברות שלהם.
(אני לא נכנס להסבר המקרים, מניח שתבין לבד)
כאשר מתווכחים בסברות, כל אחד יכול להביא סברה, למעשה, אין דבר שהשכל אינו סובל בסברה, וניתן לדחוק כל רעיון שמא הוא כך.
(לדוג' - העולם מנוהל ע"י חדי קרן בלתי נראים, לא ניתן להוכיח שלא)
והחמור יותר- בדרך שאתה מבקש לפעול נגיע למצב שכל אחד עושה תורה לעצמו, זה חורבן

התורה. למעשה, השאלה שלי היא למה אתה אומר את זה כאן ולא בעוד מקומות? אפשר להגיד את זה גם על המון דברים בתורה- ואפילו על התורה עצמה, שניתנה במצב מסויים שכבר לא שייך לנו היום כי המציאות השתנתה.

בנוגע למה מטרת חכמים - אני יכול אם תרצה להוכיח שחכמים ביקשו לחנך את האדם למידות ולדרך חיים והאמירות שלהם במקרים רבים באות לעשות זאת בדווקא.
אשמח אם תראה לי אחד מהראשונים או מהאחרונים שאומר שאין לתורה אמירה חינוכית ואין 
לתקנות חכמים טעם מחוץ ל"הלכה".

הבעיה בלראות דבר לא צנוע היא לא רק בשל חשש הרהור. אבל זה דיון אחר.

לטענה השניה-
ההלכה יודעת להגיד מה משתנה מחברה לחברה ומה לא. מי שמגדיר מה קווים אדומים זה לא אני ואתה אלא ההלכה. ואם לא- אז זו כבר לא חברה שעוסקת ברצון ה'.

כתבנו אותן מספר מילים.

אני מסכים עקרונית למה שאתה אומר בפסקה הראשונה שלך. אבל אני לא רואה את הקשר בין שינוי ההלכה לדיון בינינו. - על מצוות התורה אני טוען כך רצה ה' בלי לנסות לחקור או לשנות. 

גם בנוגע לפסקא השניה אני מסכים עקרונית שחז"ל "ביקשו לחנך את האדם למידות ולדרך חיים והאמירות שלהם במקרים רבים באות לעשות זאת בדווקא" - אני ממש ממש מסכים עם זה ומזדהה עם כל מילה.

הדיון הוא בפיסקא השלישית - הדיון הוא בסיבה של חז"ל ל"בעיה בליראות דבר לא צנוע" - מה שמניע אותי לומר את זה שחז"ל גזרו משום הרהור זה פוסקי ההלכה שהטעימו את הסיבה של חז"ל בגמרא הנ"ל משום הרהור.. מוזמן להעלות אפשרויות נוספות.

ההלכה שלנו היא הלכה צולעת כי אין סנהדרין. - יש קווים אדומים.. אבל אני לא מגדיר לא קווים אדומים ולא שום דבר. אני מגדיר לעצמי בלבד על פי היכרות עם עצמי מה גורם לי להרהור ונמנע ממנו... וככה אני עושה את מה שחז"ל אמרו בעניין הנשים על הכביסה - פשוט הנשים הללו פשטו צורה ולבשו צורה חדשה של המאה ה21. - ברור שיש הלכות בנושא שבהם גם אם אין מבחינתי שום בעיה בנושא - אני מחויב אליהם כסנהדרין אחרון.

מרגע שניתנה למשחית רשות להשחית וכו'- מרגע שבו זה נהיה סברות אישיות של כל מאן דאמר, אז יבואו כל המן דאמרים.
לכן צריך להגדיר למי יש אמירה בזה, ולכן אני מוכן לבוא ולדון מבחינה הלכתית, האם הסרטון

המסויים היה או לא היה בגבולות ההלכה.
ואשמח שתביא לי פוסק אחד שיתיר לכתחילה את הסרטון הנ"ל, לפי העיקרון אותו הבאת

ש"המציאות השתנתה".

כפי שאתה יודע גם כשחז"ל עצמם נותנים טעם אי אפשר לסתמך עליו לבדו ועיין סנהדרין שם

שמבואר שלא אמרו את כל הטעמים בדווקא כדי שלא יעשו כפי שאתה מציע שנעשה.

פוסקי ההלכה אמנם הסבירו שזה משום הרהור, אך לא מצאתי בדבריהם היתר להפוך את 

המשוואה, ואם תביא לי פוסק אחד שיתיר לראות מקומות חשופים שלא כפי מה שכתוב בשו"ע

שהוא כמנהג המדינה אשמח לקבל. אבל שיהיה כתוב שלמי שאין חשש הרהור מותר, לא שישתמע או שאפשר להוציא בפלפול.

בעניין העיקרון של איך אדם צריך לנהוג- והיו עיניך רואות את מוריך-
רב עמרם חסידא ואביי ורבא שהגמרא העידה עליהם שהם היו רגישים כל-כך שהדברים הללו היוו בשבילם ניסיון(ואם צריך אביא מקורות).
זה הדיון המרכזי של הפותחת- אני מעדיף להיות דומה לאביי ורבא, ששניהם היו עדינים מספיק שדברים כמו ייחוד וגילוי מרפק היוו בשבילם הרהור(ויותר).
 

מסכים שההלכה שלנו צולעת. ועדיין- לא אלמן ישראל ולא נפרצה גדר הכרם, יש ת"ח שלהם הזכות להגדיר. אם תביא לי דעות הלכתיות בעניין של פוסקים, אשמח לשמוע ולהחכים.

1. אין בית דין יכול לסתור בית דין חברו אלא אם גדול ממנו בחכמה ובמניין.
כלומר- גם כשתהיה סנהדרין יש שתי אפשרויות- או שזה לפני ימות המשיח, ואז הם לא גדולים בחכמה ובמניין, ואם זה אחרי ימות המשיח, לא מביאים ראיה משם.

וגם אם תגיד שכשתהיה סנהדרין זה יכול להשתנות, מניין לך שכך? אולי להפך- יוכיחו שאין לזוז ולו במעט מההלכות הפסוקות?
 

כלומר, אתה אומר, על הצד שכשתהיה סנהדרין שיכולה ועל הצד שהיא תפסוק כמוני. זה יוצא אפשרות אחת כנגד שלוש.

חייבים לשאול למה. לטעמי. אבל צריך לדעת שהלמה הוא לא חזות הכל ויש יותר מלמה אחד שחלק מהלמה לא נאמרו לנו. וזה מופיע המסכת סנהדרין שם.

אני גם לא מסכים איתך שהמציאות השתנתה כל-כך לעומת הפוסקים האחרונים. ולכן לא מבין מאיפה הסברה להגיד שהמציאות השתנתה לעניין זה בלי הסתמכות על אחרונים, או אפילו פוסקי דורנו- איפה פסיקות הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הגרש"ז זצ"ל? למה הם לא פסקו שהמציאות השתנתה, איפה הרב מרדכי אליהו זצ"ל? למה לא מופיע בפסקים שלהם העניין הזה, שכל כך משמעותי לדורנו?

2. זה שהפוסקים נמשכו אחר הטעם הזה, לא אומר שהוא היחיד, ושוב, לא אומר שהוא מאפשר להפוך את המשוואה.

3. אני טוען בחיטים ואתה עונה בשעורים?
מה לך לענות בדבר שאינו מינו? אני מתפלא עלייך.

אתה לומד מזה שהרמב"ם אומר שההתנהגות במרחץ אם להיות במרחץ כללי או להקפיד שלא להתרחץ במרחץ כללי ולהסתר, היא דבר של טעם ולא גזירת הכתוב לכלל הלכות צניעות? מה לרמב"ם להכניס משפט מרכזי כל-כך לדבריך במקרה צר כל-כך?

אני דוחה ראיתך זו מכל וכל- א. שלא כתוב בה שדרך הצניעות ברחוב היא דברי טעם ולא גזירת הכתוב, וב. שהרמב"ם בעצמו לא הביא את זה בתור יסוד בהלכות צניעות, אלא רק בשאלת בדיקת מומין והפשט הפשוט של המשפט היא שה"דברים הללו" הם ההחמרה שלא להיראות אפילו במרחץ.
לא ראיתי כאן אמירה שנוגעת להרהור כלל... 

1. זה נתון שיש ירידת הדורות, וכמו שלא יכול להיות שאמורא יפסוק כנגד תנא בלי שיש לו תנא להסתמך עליו, כל גם אחרון לא יכול לחלוק על ראשון להלכה בלי להסתמך על דברי ראשון אחר, וכך אנחנו לעומת האחרונים.

הלמה בנשים כובסות- זה איסור של ראיית דברים המוצנעים. לא כתוב בגמרא שאם אין לו הרהור מותר ומסכנת הגמרא היא שאפילו בליכא דרכא אחרינא "אפ"ה מיבעיא ליה למינס נפשיה".

לא מכיר אף שיטה של פוסקי דורנו שאומרת שמותר אם אין הרהור. אבל אני מכיר לא מעט פסיקות שאוסרות ראיה בעלמא בפוסקי דורנו בלי לחלק בשאלה של הרהור.

2. אני לא חולק עליך שיש דברים מסויימים בהלכה שמשתנים לפי המקום- ואגב, הבאת הוכחה פחות טובה שכן הרמב"ם לא אומר שההלכה עצמה משתנה(כלומר, שבמקום X דבר מסויים אסור ואילו במקום Y מותר בגלל שינוי המנהג) אלא רק דרך בדיקת המומין.

הוכחה טובה יותר לדבריך היא השו"ע שמדבר על איסור אמירת דברים שבקדושה כנגד טפח מכוסה או שיער, ששם מופיע שבמקום X שיער מסוים אסור ממש לקרוא כנגדו ולעומת זאת במקום Y מותר לכתחלה מפני שינוי המנהג.

וזה גם מה שאמרתי, אבל ההלכה יודעת להגדיר אילו דברים אלו. ההפך, מכך שצריך להגדיר בכל מקום מה יכול ומה לא, אני לומד שאלו המעט, וברוב הדברים אין לזוז.

גם הראב"ד לא אומר שאמורא יכול לסתור תנא בלי להביא תנא דמסייע.

כן, אבל אתה לא רוצה להגיד שהלכה משתנה על פי מציאות- ברור שהלכה משתנה על פי מציאות, חתיכת בשר מותרת או אסורה על פי שחיטה ובדיקה, ההוכחה שלך דומה להוכחה שמכיוון שחתיכה מוכשרת ע"י שחיטה ואם לא היתה שחיטה היה אסור- אז גם כאן. אתה רוצה משהו יותר מזה, אתה רוצה משהו שאסור בגלל נורמה חברתית ויותר אם הנורמה תשתנה

אז מה אם היחס והתרבות השתנו- ההלכה מתחשבת במנהג מקום רק במקומות מסויימים, כפי שאתה מסכים שאין לשנות את השבת על פי מנהג המקום(מקום שנהגו לנסוע לים בשבת)- למה כאן כן תשנה? ועוד בלי הסתמכות על פוסקים אחרונים בדור...

לשיטתך - צריך ללכת כפי בית דין אחרון של הגמרא, והגמרא פוסקת בדין הזה- 
שאפילו בדליכא דרכא אחרינא מיבעי לי למינס נפשיה.

והגמרא לא חילקה בהרהור, והראשונים לא חילקו בהרהור. אל פשוט אמרו שזה הטעם. אז אם כבר יש כאן פסק הלכה של הגמרא שאדם צריך למינס נפשיה. אם אתה בא להקל- תביא הוכחה להקל כנגד דינא דגמרא.

למה כאן יש לנו הלכות דוגמטיות וכאן לא? מה החילוק שאתה עושה? 
כלומר- או שתוכיח שההלכה תמיד הולכת אחר התרבות, ואז לא משנה איפה, שבת או צניעות זה משתנה לפי חברה(ויש יוצאי דופן שבאופן מיוחד מוגדרים ככאלו). או שתגיד שהפוך- הלכה בעיקרון לא משתנה לפי חברה(וכנ"ל). או שתוכיח שיש חילוק מהותי בין ההלכות, בינתיים לא הבאת ראיה שיש חילוק מהותי בין הלכות שבת לצניעות. ועוד שהלכות שבת כולן נלמדות מסמיכות פרשיות... אז בכלל יש מקום להקל לשיטתך שמה שיוצא מלימוד ולא התקבל "למשה מסיני" אתה אומר שלא מקבלים "ככה".

זאת נקודת חיסרון משמעותית לדיון, במיוחד כשאתה בא לחדש פה עניין.

אני מבין, זה בדיוק הדיון. 
1. האם עדיף עדינות שגורמת להרהור במקרה של ראיה, או גסות בנושא שמונעת הרהור.

2. אתה נכנסת לשאלה של האם מותר לאדם שיכול להעיד על עצמו שלא יהיה לו הרהור לראות דברים שהם לא צנועים כי זה רק בעיה של הרהור.

אני טענתי שעדיפה רגישות, שחכמי ישראל מחנכים אותנו לרגישות כזו ושהיו

כאלו בעצמם.

ולשאלה השניה- אני טענתי שגם אדם שיודע שלא יהיה לו הרהור אסור לו לראות דברים לא צנועים. 

1. הטעם שכתבו הוא הרהור, אבל זה לא אומר שאתה יכול ללמוד מזה לקולא,
בדיוק כמו ששלמה המלך "נגער" ע"י התנ"ך שלמד קולא לעצמו שסברת לא ירבה לו נשים.

2. הטענה שלך שפריצות היא הגדרה משתנית לא מקובלת עלי. ולכן לטעון ככה כי ככה זה לא מתאים לרמת הדיון. אמרתי- תוכיח.
ההפך, יותר פשוט להגיד שפריצות היא הגדרה לא משתנית.

3. הקווים האדומים הם בדיוק מה שמדובר עליו. אף אחד לא מדבר על יד עד המרפק. אף אחד לא טען שאין לראות כף יד. דובר רק על מה שההלכה פסקה שאסור- וזה קווים ידועים.

4. לא הוכחת לי כלום. אתה טוען במין שאינו מינו.
הרי מה הוכחת- שאם יש אפשרות שקרובות יודעות במומיה אז אפשר לשאול ולכן ידע מראש, וכשאין אפשרות שקרובות ידעו במומיה לא יכל לדעת מראש.
והרי שם זה ממש לא שאלה הלכתית אלא בדווקא התנהגות מסוימת שגוזרת מצב מסוים על האפשרות לדעת. לא הוכחת לי שבמצב X יש איסור אבל בגלל שעברו ופרצו את האיסור אז הוא הפך להיתר.

מה עם פתרון הקסם לשמור על העיניים שלך ולא להסתכל על בנות ברחוב? למה לצמצם את השהות במקומות לא צנועים זה לא טוב?

למה הפתרון הזה- שלא מחזיר אותך לשום מאה, לא עובד? כי הוא דורש ממך להתאמץ? כי הוא לא מאפשר לאדם להתנהג  כאוות נפשו?

חכמים לא קבעו את הלכות צניעות. כמו שחכמים לא קבעו את הלכות שבת.

הם לא נתנו דוגמאות מתקופתם כמו שלא נתנו דוגמאות מתקופתם על השבת.

לא הוכחת לי שהלכה הקשורה בתרבות הלבוש משתנה עם התרבות.

יש בלבוש חלק שהוא תרבותי וחלק שהוא הלכתי- גזירתי(תרצה אסמכתא תרצה קבלת נביאים). 

אנחנו לא צריכים להתלבש כמו חז"ל, אבל ברמת הצניעות המינימלית שחז"ל קבעו אנחנו חייבים להתלבש. אנחנו דנים על ירידה מרמת הצניעות הבסיסית שחז"ל קבעו, ולא על הצד התרבותי.

הטענה הזו חסרת טעם... כמו שאדם לא "בורח" מקזינו כשהוא בוחר שלא להיכנס למקומות כאלו. לא צריך חממה, צריך שמירת העיניים, אני באמת שוקל את היציאות שלי לרחוב ואם אין חובה, אז למה? כמו אדם שיודע שיש אוויר מזוהם בחוץ- למה ללכת לנשום אותו? 

אז תגיד לי אתה בורח? עדיף לחטוף סרטן ריאות? 

חכמים קבעו את הלכות צניעות, ואת הלכות הרהור. - אנו מחוייבים להם מדין לא תסור.  - לגבי שבת יש איסור לעשות מלאכה מהתורה.

הם נתנו דוגמאות מתקופתם בשני המקרים - בהרהור לעניין תרבות הלבוש והאשה, ובשבת לדוגמא זה הריגת רמשים "שהוויתן מן הגללים" - או בלשון חכמים "בכינה דאינה פרה ורבה" - הדין הוא שפטור- והיום הוכיחו שאין מושג כזה כינה שאינה פרה ורבה... ויש תהליך רבייה מיקרוסקופי.. ולכן היום ההלכה תשתנה וזה יהיה חייב. {פעם זה היה פטור כי לא נתנה תורה למלאכי השרת, אמנם יש שיטות שמסבירות קצת שונה}

אני לא מכיר את החלק הגזרתי הנ"ל... אשמח שתעלה לכאן מקורות תלמודיים. החלק הזה הוא מהתפקיד של הסנהדרין שאין לנו עדיין.. ואם אתה טוען שעלינו ללכת על פי הנורמות התרבותיות של הסנהדרין האחרון ואלו נחשבים כ"חלק גזרתי" ---  הלכתית לא כך הבינו הפוסקים. בנוסף אני חושב שטכנית גם הכי קיצוניים לא יוכלו לחזור לתקופת התלמוד בתלבושת האשה. 

אני מסכים איתך - בתחום האפור הזה בין תקופת חז"ל למאה ה21 - יש לי נטייה לחז"ל... אבל אתה כבר מדבר במבט של המתלבש... אני מדבר במבט של המסתכל.. ולכן אני כותב כך.

ואם הבית שלי הוא בעצם הרחוב??? אני לא יכול לסובב את הראש לעולם שאני חי בו ונמצא בו יום יום... אולי אצלך המציאות אחרת - אני מדבר סובייקטיבית אישית ופרקטית.

גם לגבי צניעות יש מצווה להיות צנועים ולהתרחק מהעריות. 
הם לא נתנו דוגמאות. הם פסקו הלכה.

אם תוכיח שיש פה עניין שהשתנה טבעו ותביא פוסקים שאומרים את זה,

ניחא.
אבל בעניין צניעות, הם לא נתנו דוגמא, הם קבעו גדרים ברורים.

קול, שוק, טפח וכו'... 

אפילו באצבע קטנה וכו'..

המקרה של נשים כובסות הוא חלק גזרתי.
המושגים של קול שוק טפח שיער וכו'- גזרתיים.

השו"ע בהלכות ק"ש

אני לא מחלק בין מתלבש למסתכל- 

מה שמותר לראות אין להחמיר במתלבש כהגדרה ציבורית.

אז תעזוב את הבית.
אם היו מאכילים אדם בבית נבלות וטרפות?
אם זה בתוך תהליך של חזרה בתשובה, יש דרך להגיע.

אבל צריך לדעת שצריך להגיע לשם.

ואין שום סיבה שהבית שלך יהיה מלוכלך מהרחוב

"קול באישה- ערווה"
"טפח באישה - ערווה"

"שוק באישה - ערווה"

הם לא אמרו הרהור. אלא ערווה. 

"כל המסתכל באצבע קטנה" זה לא משום הרהור, זו בעיה גם בלי הרהור.

אם יש איסור להתפלל עם זה זה לא אסור בבית. זה כן מעיד שיש חוסר

כבוד מסויים להסתובב ככה.

במקרים רגילים אני מסכים איתך. אבל לא כתוב אסור להתפלל משום הרהור. כתוב שאסור להגיד דברים שבקדושה כנגד הערווה.

גם ערוות עצמו אסורה. גם ליבו רואה את הערווה אסור. מה, אם אין חציצה בין הלב לערווה זה יגרום הרהור?
אלא שיש כאן הגדרה עמוקה יותר. הגדרה של ערווה.
ולכן לומדים מהלכות ק"ש מה נמצא בגדר ערווה, שזה דבר שהוא אסור גם בראיה.
 

לא הוכחתי לי שבלבוש אין גזירת הכתוב. הוכחתי לי שההתנהגות בבית המרחץ אם זה בית מרחץ כללי או פרטי, בזה אין גזירת הכתוב.

מה שאני אומר זה תמעיט שהות במקומות כאלו.
למה בבית שלך יש פריצות של הרחוב? 
למה שתהיה בעבודה שיש בה פריצות?
למה שתלך לאוניברסיטה שיש בה פריצות?
למה שתחיה חיים של פריצות? בשביל איזה ערך?

הערך העליון ביותר הוא עשיית רצון ה', לא עשיית תואר באוניברסיטה.

אבל גם אם נגיד שיש צורך כזה, לעשות תואר היום והתואר שאתה

עושה, הוא תואר שמצריך ממך להיות במקומות בעייתיים- למה שלא תשמור עיניים? אז תעשה תואר, תיסע ברכבת ותשמור על העיניים שלך. למה זה לא פתרון?

זה לא לעזוב או לא לעזוב- אלא לשמור על העיניים שלך ולא להסתכל על נשים לא צנועות.
להיות עדין(בשפה של חז"ל "זך\זכה\זכו") זה חלק מרצון ה' מאיתנו, זה כלול בעבודת ה', כלול ב"ללכת בדרכיו".

לא נאמר שאם אין הרהור זה מותר

אשמח שתביא פוסק אחד שמתיר ללכת ערום ברחוב?
אפילו בבית זה בעייתי והשו"ע אומר להתלבש מתחת לחלוק.

מאיפה אתה מביא את זה?
זה ממש ברור שפשט הרמב"ם שם מדבר רק על מרחץ, זה מופיע באופן מדויק בנושא הזה. 

ותראה פה- דעת הרב מלמד בנוגע לשאלת השפעת התרבות
ג – מנהג המקום | פניני הלכה

יש מקומות שצריכים להיות מכוסים. לא צריך לראות אותם.
כל עוד אתה לא מסתכל, ואתה ממעט מלהיות במקומות הללו כל עוד אין צורך, אין בעיה.

אשה צריכה ללכת עם כפפות בגלל "אפילו אצבע.." - זה הלכה למסתכל.

השו"ע הכריע על פי הטור שפסק את דברי ר' יוסי  - אבל זה לא מוכרח כהבנת הטור בגמרא, וזה הטור לא פסק אותה כהלכה דוגמטית. לדוגמא הרמב"ם והריף לא פסקו אותה. אמנם הרמב"ם פסק שתלמידי חכמים "לא יגלו ראשן ולא גופן" אבל לתלמידי חכמים -ולא הדיוטות. וממש היא לא הלכה דוגמטית.

פשט הרמב"ם דברים אלו זה על תרבות הלבוש -מרחץ זה מקרה שמשתנה בגלל תרבות הלבוש. שוק באישה ערווה או טפח באישה ערווה הרמב"ם לא פסק הלכה דוגמטית לגבי הלכות צניעות, אלא דווקא לגבי הרהור.

ברמה המעשית אני מסכים עם הקישור כמו שכתבתי בהודעות הקודמות. {אגב ברמה ההלכתית הוא מסתמך על פוסקים שטוענים שחז"ל אמרו קווים אדומים דוגמטים ולא כולם הבינו ככה. אגב... שים לב ללשון הזהב שלו... היא לא דוגמטית במיוחד בפסקה השלישית הוא כותב  "לא רצוי"  וכבר אמרתי בהודעות הקודמות הדיון הוא לא לגבי המתלבש והלכות צניעות שיש מה לדון כמו שאמרתי שלא כל הפוסקים מסכימים לדוגמטיות הזו - אבל ברמה המעשית אני ממש מסכים}- אלא לגבי המסתכל וכל העניין הוא ההרהור, שלפחות שם התרבות משנה את הכללים של הפריצות והמכוסה והגורם להרהור.

אני הולך לאן שאני צריך. אבל אני לעולם לא אגיע למצב שאני שוקל בדעתי האם ללכת או למקום כלשהוא שמתלבשים בו בצורה סבירה... אני לא חי במלחמת שמד עם עצמי.

לא, אישה לא צריכה ללכת עם כפפות.
יש דברים שחז"ל דרשו שיהיו מחוץ לחברה.
יש דברים שחז"ל דרשו מהאדם להתמודד איתם ולהימנע מהם.

השו"ע פוסק שאדם צריך להתלבש מתחת לחלוק כדי לא להיות ערום אפילו בחדרי חדרים, פסיקה לכלל ישראל.

"לא ילבש חלוקו מיושב (טור), אלא יקח חלוקו ויכניס בו (ראשו) וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום שהוא מכוסה." אורח חיים,
ב, א.

אני מעתיק את הרמב"ם:

"אם דרכן להתנכר ולהתחבא אף במרחץ ושתהיה הבת רוחצת בלילה או בבית קטן במרחץ לבדה עד שלא תראה ולא תודע הרי זה טוען אף במומין שבגלוי. והדברים אלו דברים של טעם הם ואינם גזירת הכתוב."

ברור שדברים אלו מדובר שאם דרכן להתנכר. לא באופן כללי כלל דיני צניעות. 
ותעיין בכסף משנה שם-
"דבר ידוע הוא וכו' ואינם גזירת הכתוב. כלומר שאילו היו גזירת הכתוב לא היינו מחלקים בין מקום למקום כיון שכך גזרה תורה:"

מה משנים בהלכה הזו? רק את השאלה של בדיקה בקרובות שמשתנה על פי המציאות של מרחץ פרטי או כללי.

תראה לי רב אחד שמפרש את הדברים כמוך? 
זה ממש הוצאה מהקשר, אני מתפלא עלייך...

הבאתי את דבריו ביחס לשאלה של חז"ל והאם דבריהם דוגמטיים בכוונה, כי זו השאלה. 
והשאלה הזו היא נכונה גם ביחס למסתכל לא רק למתלבש.

זה נכון שהוא הולך על פי פוסקים שרואים בזה דוגמטיות,

ושיש ראשונים שלא מסכימים, אבל יש פוסקים בישראל,

אי אפשר ללכת כמו ראשונים.

לא ראיתי אף אחרון שנמשך לדעת אותם ראשונים.

אני אצטט אותו כאן:
"ואף שאולי אם כל הנשים תלכנה עם חולצות ללא שרוולים, יתכן שמראה של אשה ללא שרוולים לא יגרום תחושה מינית לשום גבר, מכל מקום על פי ההלכה דבר זה לא רצוי, ולהיפך, יש לשמר את הרגישות הטבעית והמקורית, שנועדה להעמיק את רגשותינו ולחזק את האהבה שבין הבעל לאשתו."

לא רצוי שמה? לא רצוי שלא יגרום הרהור, לא לא רצוי שתלכנה.
הוא כבר אמר לפני כן שאם ילכו כך יחשבו פרוצות.
 

למה אתה צריך להגיע למלחמת שמד מול עצמך?

למה אתה מתנגד כל-כך לצמצם הימצאות במקומות לא צנועים?

אז הרמב"ם הבין את הדרישה כפי האפשרות השניה.

הפסיקה היחידה לכלל ישראל היא התלמוד ולא השו"ע. והסברתי לך כבר שזה לא דוגמטי בכלל. זו הנהגה והרמב"ם למשל כתב אותה בפרק רביעי שם הוא כולל את ההנהגות הראויות המחייבות תלמיד חכמים. {בלי קשר לזה שהבנת הטור שעליה השו"ע מסתמך - את דברי רבי יוסי לא מוכרחת כלל}

מתן, לקחת את הפיסקה האחרונה... הרמב"ם מדבר על תרבות הלבוש שמשנה את שלשת ההלכות שהוא הביא לעניין גילוי מומין במרחץ עם ממשק לתרבות הלבוש שהיא לא דוגמטית, היא משתנה ממקום למקום ומשנה את ההלכה - וזה מה שהכסף משנה אומר, אם זה היה דוגמטי עניין הלבוש... "לא היינו מחלקים בין מקום למקום כיון שכך גזרה תורה" - לעניין לבוש.

עקרונית לא רואה שום סיבה לא לפסוק כמו הבנה של ראשונים מסויימים בתלמוד {לדוגמה הרמב"ם} ללא קשר לאחרונים. אבל כבר אמרתי שאני מסכים מבחינה מעשית מצד המתלבש לכל מה שכתוב שם. וכל מה שדיברתי זה על צד ההרהור.

כן, מתן, מהמילים לא רצוי אני לומד שבהרהור גם לדעתו שיש הלכה דוגמטית בלבוש, שם אין יכולת לקבוע הלכה דוגמטית. {אגב גם בעניין הרהור אני מסכים. יש לי בעיה עם אובססיה}

אני לא מתנגד כלל. אני בעד. אבל אני לא בעד אובססיה. אני לא מתחיל להיכנס לחרדות איפה לעבור ברחוב, וכמה זמןן להיות במקום כזה וכזה.... זה רק מוריד רוחנית.. כי כמו שאמרתי הרצון לא להרהר מוליד הרהור.

תוכיח דבריך

לקחתי את האמירה של הרמב"ם שממנה אתה דורש.

הוא מדבר דווקא על מרחץ.

וגם אם תוסיף את עניין הלבוש- המקסימום שתקבל זה אם מראות פנים או לא.

הוא לא מדבר על המינימום אלא על ההוספות מעבר אליו.

ובזה באמת אלו רק דברי טעם.

עקרונית כדי ללמוד הלכה ופסיקה- אין דבר כזה שיקום מישהו ויחליט שהוא פוסק כראשון. אין אף פוסק שמתיר דבר כזה...
אנחנו מחוייבים לפוסקים שבדורנו(פנחס בדורו וכו')
ואנחנו לא יכולים לחזור אחורה לקדמונים מהם כי נוח לנו, כי לא אנחנו קיבלנו מאותם אחרונים אלא תלמידיהם שמעבירים את תוכן הפסיקות שלהם.

הרב מלמד מסביר שהמצב שבו אין הרהור הוא המצב הלא רצוי. לא רצוי זה מספיק בשביל שירא שמים לא יהיה שם.

וזה בדיוק דברי בתחילת השרשור- הרצוי הוא אדם עדין.

אף אחד לא עוסק באובססיה. אובססיה היא תמיד רעה.

מדובר בשיקול דעת. ולטעון שדבר X הוא צנוע כשאין פוסק בדור שאומר כדבר הזה- זה שקר. וכך על הסרטון. ולטעון שאנשים שלא רוצים לראות דברים שאין מי שמתיר אותם הם בעלי "רגישות יתר" זו אמירה מקוממת.

לא תמצא הלכות דוגמטית ולא תרבותית שלמלבוש לאשה ברמב"ם. אתה תמצא הלכות הרהור לגבר שם נמצאות כל האימרות על "ערווה" בפרק כא מאיסורי ביאה.

ואני אקבל שלבוש הוא לא גזירת הכתוב.

הלוואי שהית צודק. אני כל כך רוצה שזה יקרה!!! הבעיה שאין סנהדרין ... והסנהדרין האחרון שלנו שאנחנו מחוייבים אליה זה התלמוד מהמאה ה6 לספירה.

השאלה היא - למה אתה קורא שם?? 

אין מי שמתיר אותם... ולשיטתי אם אין הרהור - אין מי שאוסר אותם.

אכן, מתן, אני בעד עדינות אבל לא מוגזמת - לא להשים יותר מדאי דגש... ולגבי הסרטון אכן אני אישית לא "עדין" ברמה הזו - ולא אמרתי מעולם שהוא "צנוע" מעולם! - אני תמיד דיברתי כאן סובייקטיבית מהעולם שלי.

זה כבר טיעון אחר.

וגם הוא לא מוכרח, כי הרמב"ם לא כותב שאם אין הרהור

מותר להסתכל.
כבר הערתי שזה דומה לסברת שאול ושלמה...

לא אמרתי שהוא גזירת הכתוב
אלא שהוא גזירת חכמים.

אתה יכול ללכת לכל פוסק ולשמוע את הדברים הללו.
בעם ישראל יש מסורות פסיקה. בלי קשר לסנהדרין, מדין קיבלו על עצמם. עם ישראל קיבל על עצמו את השו"ע והרמ"א, באופן עקרוני. לעם ישראל יש מה שנקרא מסורת פסיקה, ואנחנו לא יכולים לשחק איתה, כך עושים כל הפוסקים בדור, גם מי שפוסק בצורה של הכרעה כל פי רוב וגם מי שמכריע בסברה, אף אחד לא יעז לחדש נגד מסורות הפסיקה, ומי שכן- מהר מאוד ימצא את עצמו מחוץ למשחק הזה.

 אתה לא פוסק להזכירך. כשתהיה פוסק תוכל לטעון את זה.
או שתביא פוסק שמוכח מדבריו שלא אוסר את הראיה הזו,
או שהדיון נגמר פה, כי אתה מעלה סברה נגד פסיקה מבוררת.

אני בעד עדינות, כמה שיותר עדינות, זו הדרך היחידה לעבודת ה' אמיתית ומלאה.
 

כל השרשור התחיל מהדיון על הסרטון, ועל האמירה של סוסה אדומה.
הוכחתי את שני דברי- אחד הסרטון לא צנוע, כפי שהסכמת.

השני- ראוי לאדם להשתדל להיות עדין וכזה שמתעורר
מהדברים ולא גס.

סבייקטיבית מהעולם שלך, תביא לי פוסק שמתיר לך את זה, ותשמח אותי שמחה גדולה על דברי תורה ולימוד זכות,

אבל כל עוד אין לך- זה לא רלוונטי... 

הלכתית על פי דין תלמוד - אין מושג כזה קיבלו על עצמם ספר פסיקה. הראשון שחידש את זה בעולמה של תורה היה הרשב"א, וזה גם לא באופן מוחלט.
 

אכן, אני לא פוסק, ואני גם לא מתכוון לפסוק, כל הדיון שלנו היה כדי להסביר למה אני ראיתי. 

וכן אני טוען שלא בטוח שיש מקור תלמודי לפוסקי זמיננו לקוד לבוש, אבל בגלל שהיום אנחנו במציאות שמושג הצניעות נחשף לאור הזרקורים וקיבל יחס מועדף של "ומרדכי היהודי לא יכרע ולא ישתחווה" - אני מסכים מעשית עם הדברים גם אם יש דברים שהם לא בהכרח מדוייקים מבחינת המקורות.

לגבי הרהור לא למדתי את פסיקות פוסקי זמיננו לעומק, אבל אני יכול לומר לך שבויקיפדיה הביאו את הרב משה פיינשטיין איסור הסתכלות בערווה – ויקיפדיה  - לא למדתי את פוסקי זמנינו - אני גם לא חושב שזה ישנה משהו בדעותי או מהבחינה המעשית.

ברמה המעשית לגבי הסרטון אני מסכים למרות שאני נוהג אחרת לפעמים, אני חושב שהמחלוקת ביננו היא כי הצגת את הדברים בהודעות הקודמות באופן אובססיבי..

הלכתית- יש מושג של קיבלו על עצמם. 
לא דווקא ספר פסיקה אלא שיטת פסיקה, כבר בגמרא רואים "אליבא" "מאי היא".

מחלוקת תהום שמימי הרב מלמד... אני עדיין מקבל את דעת הרב מלמד יותר מטענתך...

יראו אזניך מה שאצבעותיך מקלידות- הרב פינשטיין מתיר לצורך רפואה בדליכא דרכא אחרינא ואפ"ה מחמיר שרק במקרה שלא יהיה הרהור. זו לא הוכחה שאם אין הרהור מותר, אלא מוכיח את חומרת המעשה- שאפילו לרפואה לא שרי אם יהיה הרהור(כמעשה בגמרא שם)

הקב"ה נתן לאדם את היכולת לבחור את מעשיו. 

לא דנתי על מעשיך- מעשיך הם בינך לבין בוראך.

דנתי בשאלה העקרונית האם התנגדות לסרטון היא במקום של "רגישות יתר", כפי שהציעה הפותחת או שמא הוא אסור לכל הפוסקים.

מכיוון שיש כאן חוסר צניעות ששנינו מסכימים עליו, אין כאן הכרח לראות אותו שנחפש היתר אז זה דומה לאיכא דרכא אחרינא. ופשוט שזה לא ברמת הרגישות יתר.

השאלה השניה היא האם רצוי להיות רגישים לדברים 

הללו או שעדיך להיות מחוספס, כשהסרטון משמש כמקרה בדיקה, כלומר- האם עדיף לאדם להיות מהסוג שהסרטון הזה מעורר בהם יצר או לא.
בזה הוכחתי כבר מדברי הרב מלמד שעדיף להיות עדינים.
 

אין לי בעיה לפתוח על זה דיון.  בגלל שלמדתי את הנושא כל כך לעומק אני יכול להתחייב לך שאין דבר כזה.. הדרך היחידה להסתמך על מישהו זה רק אדם חי שמנהיג קהילה.. וגם במקרה הזה זה מחלוקת רשב"א רמב"ם.

הבאתי את הרב פיינשיטין בשבילך כדי להסביר שזה לא או הכל או כלום ויש תחום אפור- אגב זו פסיקה שמבחינה רגשית היא רדיקלית.

בטענה המקורית שלי אני באתי להסביר שרגישות יתר והתקטננות על תמונות או סרטונים כאלו שניקרים בדרכו של האדם כשהוא משוטט בפורום - זה אסור. ואת החילוק הזה גם הרב פיינשטין עושה - וזה בדיוק מה שסוסה אדומה אמרה.. שגבר שרגיש יתר ועדין שלא יראה - אבל למה לנעול את השרשור.. הרי אין בזה בעיה הלכתית בדבר שנקרה נקרה בדרכך...  

אין לי מה לדון - תביא פוסק אחרון שמסכים איתך,
ואז יהיה מה לדון.

אני לא אמרתי הכל או לא כלום. אמרתי שאין מי שאומר שמותר לאדם לראות אם יודע שלא יהיה לו הרהור.
אבל במקרים קיצוניים, של רפואה שמותר גם הרבה איסורים אחרים, זו לא דוגמא.

אני לא יודע מה רדיקלי מבחינה רגשית.

רגישות יתר, צריכה להיות "יתר" ממשהו, לא הבנתי למה מה שההלכה אוסרת נמצא ב"יתר".

אין לי סיבה להתקטנן בקשר לסרטון, כפי שאתה יכול לראות- לא הגבתי על השרשור עם הסרטון. פתחתי את השרשור זיהיתי שאין לי מה לחפש שם ועברתי הלאה.

הדבר היחיד שהגבתי עליו היה הטענה שמי שזה מפריע לו הוא "רגיש מדי". הגיוני שיפריע לו, ויש לו זכות להביע את זה.

לנעול- זה לא קשור לזה, זה קשור לדיון שהתפתח על הסרטון. הרי גם אחרי שנעלו הסרטון עדיין שם, אז מה הועילו בלנעול?

החילוק שהרב פינשטיים עושה נעשה רק במקרה ספציפי של רפואה. הוא לא התיר את זה לצפיה בסרטונים.
ויש גם צורה שבה פורום רוצה להתנהל, זכותו של מנהל להגדיר שגם אם יש מי שמקל לעצמן בזה, באזור הכללי הוא לא מעוניין שיהיה דבר כזה(וזה לא המצב, שהרי לא מחקו, אלא רק נעלו)

נראלי שזו קצת תמימות. 

חושבת שככל שאדם שומר על עצמו יותר, הרגישות שלו לחוסר צניעות גדולה יותר. 

אם תנסי תקופה לא לראות סרטים, תרגישי איך פתאום מציק לך לראות חוסר צניעות.

יש מראות ששורטים את הנפש בלי לשים לב לכך. 

זו דעתי

את זה בצורה שתמשוך יותר את העין. שכולם ייראו מושכים ויפים. המציאות לא ככה. אף בת לא תישמע במרכזית כמו שהיא תישמע על הבמה הענקית של נוקיה. 

מסבירה כי אני יודעת שאת נסיכה ומתחשבת  

אם זה יצר הרע לאנשים מסויימים להיכנס לסרטונים כאלו, אז עדיף אולי למנוע את ההתמודדות.. בהחלט שיקול שלך בלבד.

כמו שהרב יהושע אומר "בור ברשות הרבים!"

המסך נועד להתבוננות.. אנשים ברחוב, פחות..

@רחפת..

לא ראיתי את הסרטון ולא הגבתי בכלל בשרשור הקודם אבל מרפרוף קל בשרשור הזה..

אדם בעל קיבה נקייה, טבעית וחזקה- ייגעל מאוכל מתוק מדי ולא בריא (נסי לסחוט לך לימון כל בוקר ואחרי חודש לאכול מעל 100 גרם ריבת חלב)

אותו דבר באנשים רוחניים שרגישים יותר לחוסר.

כמובן שלא צריך ''עצבנות דתית'' ולהיות דוס טרור בדר'כ מוריד נקודות, אבל לא כל מי שרוצה ומתאמץ לשמור על ההלכה ומעיר היכן שאפשר לתקן הוא ''דוס טרור''.

מה הסרטון מעורר באחרים בכלל לא משנה וגם כנראה לא לעניין לדון בזה במעורב, יש התקוממות על חוסר היושר בלי קשר למה מעורר ולא מעורר (וגם בעניין הזה יש הדרכות של חז''ל, לא המצאנו את הגלגל).

ונקודה אחרונה יש סוגי צדיקים שהמלחמה ברוע מרוממת אותם ואת הסובבים אותם, לכן כשיש דבר בעייתי בוודאי שזה מפריע להם, ויש צדיקים שצומחים מתוך המציאות ושלמים אתה, אבל יכולת ההשפעה שלהם על אחרים סגולית, כי על פני השטח מה הקשר בין אדם פשוט לבינם הרי הם מציאות שונה..

אז אנא לא לזלזל באותם צדיקים שמפריע להם  

לא הסרטון, לא הדיון...

אבל כעיקרון, אם יש סרטון שיש בו משהו לא צנוע - לא מעלים אותו לכתחילה היכן שיש בנים.

וזה לא קשור לכמה "הרהורים" או לא. גם הלכה, וגם שמירה בריאה על נקיות. נקיות זה לא רק "לאפוקי מהיסטריה" (שוב - לא יודע על מה מדובר ספציפית. אולי לא דבר שסותר את מה שכתבתי).

[ככלל, הייתי מציע שבנושאים כאלה, בנות לא יאמור לבנים מה "מוגזם" ומה לא; כמו שלא הייתי מציע לבנים לזלזל בבנות שאומרות שהן צריכות להתאמץ כדי ללכת ממש בצניעות. כל אחד עם הראש שלו. כמובן, לא כשמדובר בהקצנה היסטרית]

העניין הזה, ההתעסקות המוגזמת הזאת בחיצוניות, מעוררת אצלי סלידה... כן, יש לחיצוניות ערך - אבל שמת לב שניתחת תוכנית טלוויזיה שלמה ע"פ ערך הנראות של המשתתפים בה?

בלי להכנס להאם מותר או אסור שתהיה טלוויזיה בבית

לא נכתב בתור ביקורת, רק אבחנה

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.