ולזלזל בזה זה חבל מאוד.

את לא חייבת לאף אחד שום דבר, אבל גם הם לא לך, וזכותם לחשוב מה שהם רוצים על התוכן שאת מביאה.

בחורים שליבם גס במראות אסורים יש בשפע לדאבוננו. אני מאחל לך בחור שלא מסתכל על הדברים הללו,

והם גורמים לו הרהורים, כי זה אומר שהוא בריא בנפשו.

כמו להגיד "לא הייתי מרגישה בטוחה להתחתן עם מישהו שכל דקירת סכין גורמת לו כאב"
או "לא הייתי מרגישה בטוחה להתחתן עם מישהו שכל על האש מעוררת בו תיאבון"
אני חושב שהדוגמאות מובנות.

ככל שאדם יותר נקי, ככה הוא חש בדברים עדינים יותר- ולכן גם מתחבר לדברים עדינים יותר, כלומר, ככל שאדם

יותר נקי, כך הוא יתרחק מדברים גסים ולא ירצה בהם, לעומת זאת בדברים עדינים הוא עלול להתחבר.

כלומר- דווקא הבחור הנקי שמראות לא צנועים ממנו והלאה, קרוב יותר לתחושת חיבור דרך שירה של אישה.

ותוכחה.

זכותך לחשוב כפי רצונך, הבעתי את דעתי.

למה לא לעשות מדבר כזה רעש?(אגב, לא הגבתי שם בכלל, אני לא פותח סרטונים כאלו בכל מקרה, לא

מאמין בלהרעיש). יש שם בחורה לא צנועה? יש שם שירת נשים? יש שם תרבות חול? יש מספיק על מה

אין לי מושג מי את. אז אני לא חושב שאני יותר\פחות. 
אני הרגשתי שאת כתבת בצורה מזלזלת על עיקרון של צניעות, אז הבעתי את דעתי בעניין.

צניעות זה לא רק הרהורים. וההתייחסות הזאת בעיני, מחריבה את כל העולם, ומזלזלת גם בגברים

וגם בנשים.

הרגשתי שאת מוכיחה אנשים על העובדה שהם לא שמחים לראות דברים שלגברים אסור לראות מבחינה הלכתית(אני לא מדבר כרגע על לשמוע, שבמקרה של הסרטון שהבאת גם קשה להתיר הלכתית, כי זה לא 

קול). אז הגבתי לזה. 

אני עדיין מרגיש מדבריך זלזול בהלכה ודברי חכמים... חכמים הזהירו להתרחק מהדברים הללו כמו מאש... 
 

מה שאני קורא לו זלזול ומה שאת קוראת לו לא חייבים להיות אותם דברים.
אני לא מבין מאיפה המחשבה ש"חייבים לקבל את מה שאני אומר על עצמי" - וכשאדם טוען שהוא ג'ירפה?

זה לא טיעון של אמת. אני מוכן לקבל את זה שאת לא חושבת\מרגישה שזלזלת.

למה יש בה קללה? איזו קללה יש בה?
גם בלהיות אדם יר"ש יש ברכה וקללה- אדם יר"ש לא יכול לקום בשעה 12 בצהרים, אדם יר"ש לא יכול

לעשות המון דברים. אז מה, זו קללה?

אם היית באה ואומרת, שאנשים משתגעים בגלל שיש תמונה שספק אם רואים בה קרסול מטושטש של ילדה- הייתי איתך, אין עניין להגזים, והגזמה מוכיחה שהמידה היא הפוכה.

אבל בדברים שאסורים ממש? ראיה לא צנועה זה דבר אסור לגמרי. אין לאדם היתר לעשות דבר כזה.

לפחות לגברים שכאן(ויש מחלוקת בנוגע לנשים וזה לא הדיון).
איך הגענו למצב שמעשה שהוא לחלוטין לא ראוי ולרוב שיטות הפוסקים הוא אסור ממש, הופך להיות למשהו שמתנגחים בעזרתו על שאלת הברכה והקללה שבעדינות?

ואגב אדם עדין, חלק מהעדינות היא גם חוסר הגזמה. אבל לא אני ולא את מגדירים הגזמה. אלא התורה והפוסקים

אכן דיון מיותר.

אם לא מחפשים אמת ומוכיחים אותה, אז באמת אין מה לדון בכלל.

לא טורח בשבילך. הפורום מקום פתוח.

אם את גדולה מחז"ל מי אני שאדון איתך?

חז"ל אומרים ש"עוצם עיניו מראות ברע גם תפילתו תועבה" מדבר על אדם שעובר בדרך, במקום שבו יש כובסות, שבזמן הזה יש חוסר צניעות, והוא צדיק- ועוצם עיניים ולא מסתכל עליהן כפי שהוא מחוייב לנהוג על פי ההלכה, אז אפילו במצב הזה, עצם העובדה שהלך בדרך הזו כשהיתה לו דרך אחרת, התפילה שלו היא תועבה בעיני ה'.

ואם אין לו דרך אחרת, אז שיעצום עיניים מראות ברע. בכל מקרה- צריך לעצום עיניים.

אז מי מגדיר רגישות יתר?

ואף אחד לא אומר שהוא צריך להתמוטט בגלל שפגש ניסיון- אבל מי שליבו גס בדבר- זה גרוע יותר.
זו ממש גמרא מפורשת "דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו ס"ד אלא אימא נעשית לו כהיתר" אין בזה ברכה גדולה.

מאחל לך שפע טוב ודבקות בו ית'.

לשאלה הראשונה- 

אם אני מבין נכון אתה דורש טעמא דקרא ומבקש לפסוק הלכה לפי הסברא שלך בטעמא דקרא.

לטעמי זו מסוכנות גדולה מדי, ויש לי שתי הוכחות שהעושה ככה, לא רק שדעת חכמים לא נוחה הימנו אלא שבא לידי טעות.

שאול ואגג, ושלמה ונשיו.
שניהם שילמו מחיר גדול על הסברות שלהם.
(אני לא נכנס להסבר המקרים, מניח שתבין לבד)
כאשר מתווכחים בסברות, כל אחד יכול להביא סברה, למעשה, אין דבר שהשכל אינו סובל בסברה, וניתן לדחוק כל רעיון שמא הוא כך.
(לדוג' - העולם מנוהל ע"י חדי קרן בלתי נראים, לא ניתן להוכיח שלא)
והחמור יותר- בדרך שאתה מבקש לפעול נגיע למצב שכל אחד עושה תורה לעצמו, זה חורבן

התורה. למעשה, השאלה שלי היא למה אתה אומר את זה כאן ולא בעוד מקומות? אפשר להגיד את זה גם על המון דברים בתורה- ואפילו על התורה עצמה, שניתנה במצב מסויים שכבר לא שייך לנו היום כי המציאות השתנתה.

בנוגע למה מטרת חכמים - אני יכול אם תרצה להוכיח שחכמים ביקשו לחנך את האדם למידות ולדרך חיים והאמירות שלהם במקרים רבים באות לעשות זאת בדווקא.
אשמח אם תראה לי אחד מהראשונים או מהאחרונים שאומר שאין לתורה אמירה חינוכית ואין 
לתקנות חכמים טעם מחוץ ל"הלכה".

הבעיה בלראות דבר לא צנוע היא לא רק בשל חשש הרהור. אבל זה דיון אחר.

לטענה השניה-
ההלכה יודעת להגיד מה משתנה מחברה לחברה ומה לא. מי שמגדיר מה קווים אדומים זה לא אני ואתה אלא ההלכה. ואם לא- אז זו כבר לא חברה שעוסקת ברצון ה'.

כתבנו אותן מספר מילים.

אני מסכים עקרונית למה שאתה אומר בפסקה הראשונה שלך. אבל אני לא רואה את הקשר בין שינוי ההלכה לדיון בינינו. - על מצוות התורה אני טוען כך רצה ה' בלי לנסות לחקור או לשנות. 

גם בנוגע לפסקא השניה אני מסכים עקרונית שחז"ל "ביקשו לחנך את האדם למידות ולדרך חיים והאמירות שלהם במקרים רבים באות לעשות זאת בדווקא" - אני ממש ממש מסכים עם זה ומזדהה עם כל מילה.

הדיון הוא בפיסקא השלישית - הדיון הוא בסיבה של חז"ל ל"בעיה בליראות דבר לא צנוע" - מה שמניע אותי לומר את זה שחז"ל גזרו משום הרהור זה פוסקי ההלכה שהטעימו את הסיבה של חז"ל בגמרא הנ"ל משום הרהור.. מוזמן להעלות אפשרויות נוספות.

ההלכה שלנו היא הלכה צולעת כי אין סנהדרין. - יש קווים אדומים.. אבל אני לא מגדיר לא קווים אדומים ולא שום דבר. אני מגדיר לעצמי בלבד על פי היכרות עם עצמי מה גורם לי להרהור ונמנע ממנו... וככה אני עושה את מה שחז"ל אמרו בעניין הנשים על הכביסה - פשוט הנשים הללו פשטו צורה ולבשו צורה חדשה של המאה ה21. - ברור שיש הלכות בנושא שבהם גם אם אין מבחינתי שום בעיה בנושא - אני מחויב אליהם כסנהדרין אחרון.

מרגע שניתנה למשחית רשות להשחית וכו'- מרגע שבו זה נהיה סברות אישיות של כל מאן דאמר, אז יבואו כל המן דאמרים.
לכן צריך להגדיר למי יש אמירה בזה, ולכן אני מוכן לבוא ולדון מבחינה הלכתית, האם הסרטון

המסויים היה או לא היה בגבולות ההלכה.
ואשמח שתביא לי פוסק אחד שיתיר לכתחילה את הסרטון הנ"ל, לפי העיקרון אותו הבאת

ש"המציאות השתנתה".

כפי שאתה יודע גם כשחז"ל עצמם נותנים טעם אי אפשר לסתמך עליו לבדו ועיין סנהדרין שם

שמבואר שלא אמרו את כל הטעמים בדווקא כדי שלא יעשו כפי שאתה מציע שנעשה.

פוסקי ההלכה אמנם הסבירו שזה משום הרהור, אך לא מצאתי בדבריהם היתר להפוך את 

המשוואה, ואם תביא לי פוסק אחד שיתיר לראות מקומות חשופים שלא כפי מה שכתוב בשו"ע

שהוא כמנהג המדינה אשמח לקבל. אבל שיהיה כתוב שלמי שאין חשש הרהור מותר, לא שישתמע או שאפשר להוציא בפלפול.

בעניין העיקרון של איך אדם צריך לנהוג- והיו עיניך רואות את מוריך-
רב עמרם חסידא ואביי ורבא שהגמרא העידה עליהם שהם היו רגישים כל-כך שהדברים הללו היוו בשבילם ניסיון(ואם צריך אביא מקורות).
זה הדיון המרכזי של הפותחת- אני מעדיף להיות דומה לאביי ורבא, ששניהם היו עדינים מספיק שדברים כמו ייחוד וגילוי מרפק היוו בשבילם הרהור(ויותר).
 

מסכים שההלכה שלנו צולעת. ועדיין- לא אלמן ישראל ולא נפרצה גדר הכרם, יש ת"ח שלהם הזכות להגדיר. אם תביא לי דעות הלכתיות בעניין של פוסקים, אשמח לשמוע ולהחכים.

1. אין בית דין יכול לסתור בית דין חברו אלא אם גדול ממנו בחכמה ובמניין.
כלומר- גם כשתהיה סנהדרין יש שתי אפשרויות- או שזה לפני ימות המשיח, ואז הם לא גדולים בחכמה ובמניין, ואם זה אחרי ימות המשיח, לא מביאים ראיה משם.

וגם אם תגיד שכשתהיה סנהדרין זה יכול להשתנות, מניין לך שכך? אולי להפך- יוכיחו שאין לזוז ולו במעט מההלכות הפסוקות?
 

כלומר, אתה אומר, על הצד שכשתהיה סנהדרין שיכולה ועל הצד שהיא תפסוק כמוני. זה יוצא אפשרות אחת כנגד שלוש.

חייבים לשאול למה. לטעמי. אבל צריך לדעת שהלמה הוא לא חזות הכל ויש יותר מלמה אחד שחלק מהלמה לא נאמרו לנו. וזה מופיע המסכת סנהדרין שם.

אני גם לא מסכים איתך שהמציאות השתנתה כל-כך לעומת הפוסקים האחרונים. ולכן לא מבין מאיפה הסברה להגיד שהמציאות השתנתה לעניין זה בלי הסתמכות על אחרונים, או אפילו פוסקי דורנו- איפה פסיקות הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הגרש"ז זצ"ל? למה הם לא פסקו שהמציאות השתנתה, איפה הרב מרדכי אליהו זצ"ל? למה לא מופיע בפסקים שלהם העניין הזה, שכל כך משמעותי לדורנו?

2. זה שהפוסקים נמשכו אחר הטעם הזה, לא אומר שהוא היחיד, ושוב, לא אומר שהוא מאפשר להפוך את המשוואה.

3. אני טוען בחיטים ואתה עונה בשעורים?
מה לך לענות בדבר שאינו מינו? אני מתפלא עלייך.

אתה לומד מזה שהרמב"ם אומר שההתנהגות במרחץ אם להיות במרחץ כללי או להקפיד שלא להתרחץ במרחץ כללי ולהסתר, היא דבר של טעם ולא גזירת הכתוב לכלל הלכות צניעות? מה לרמב"ם להכניס משפט מרכזי כל-כך לדבריך במקרה צר כל-כך?

אני דוחה ראיתך זו מכל וכל- א. שלא כתוב בה שדרך הצניעות ברחוב היא דברי טעם ולא גזירת הכתוב, וב. שהרמב"ם בעצמו לא הביא את זה בתור יסוד בהלכות צניעות, אלא רק בשאלת בדיקת מומין והפשט הפשוט של המשפט היא שה"דברים הללו" הם ההחמרה שלא להיראות אפילו במרחץ.
לא ראיתי כאן אמירה שנוגעת להרהור כלל... 

1. זה נתון שיש ירידת הדורות, וכמו שלא יכול להיות שאמורא יפסוק כנגד תנא בלי שיש לו תנא להסתמך עליו, כל גם אחרון לא יכול לחלוק על ראשון להלכה בלי להסתמך על דברי ראשון אחר, וכך אנחנו לעומת האחרונים.

הלמה בנשים כובסות- זה איסור של ראיית דברים המוצנעים. לא כתוב בגמרא שאם אין לו הרהור מותר ומסכנת הגמרא היא שאפילו בליכא דרכא אחרינא "אפ"ה מיבעיא ליה למינס נפשיה".

לא מכיר אף שיטה של פוסקי דורנו שאומרת שמותר אם אין הרהור. אבל אני מכיר לא מעט פסיקות שאוסרות ראיה בעלמא בפוסקי דורנו בלי לחלק בשאלה של הרהור.

2. אני לא חולק עליך שיש דברים מסויימים בהלכה שמשתנים לפי המקום- ואגב, הבאת הוכחה פחות טובה שכן הרמב"ם לא אומר שההלכה עצמה משתנה(כלומר, שבמקום X דבר מסויים אסור ואילו במקום Y מותר בגלל שינוי המנהג) אלא רק דרך בדיקת המומין.

הוכחה טובה יותר לדבריך היא השו"ע שמדבר על איסור אמירת דברים שבקדושה כנגד טפח מכוסה או שיער, ששם מופיע שבמקום X שיער מסוים אסור ממש לקרוא כנגדו ולעומת זאת במקום Y מותר לכתחלה מפני שינוי המנהג.

וזה גם מה שאמרתי, אבל ההלכה יודעת להגדיר אילו דברים אלו. ההפך, מכך שצריך להגדיר בכל מקום מה יכול ומה לא, אני לומד שאלו המעט, וברוב הדברים אין לזוז.

גם הראב"ד לא אומר שאמורא יכול לסתור תנא בלי להביא תנא דמסייע.

כן, אבל אתה לא רוצה להגיד שהלכה משתנה על פי מציאות- ברור שהלכה משתנה על פי מציאות, חתיכת בשר מותרת או אסורה על פי שחיטה ובדיקה, ההוכחה שלך דומה להוכחה שמכיוון שחתיכה מוכשרת ע"י שחיטה ואם לא היתה שחיטה היה אסור- אז גם כאן. אתה רוצה משהו יותר מזה, אתה רוצה משהו שאסור בגלל נורמה חברתית ויותר אם הנורמה תשתנה

אז מה אם היחס והתרבות השתנו- ההלכה מתחשבת במנהג מקום רק במקומות מסויימים, כפי שאתה מסכים שאין לשנות את השבת על פי מנהג המקום(מקום שנהגו לנסוע לים בשבת)- למה כאן כן תשנה? ועוד בלי הסתמכות על פוסקים אחרונים בדור...

לשיטתך - צריך ללכת כפי בית דין אחרון של הגמרא, והגמרא פוסקת בדין הזה- 
שאפילו בדליכא דרכא אחרינא מיבעי לי למינס נפשיה.

והגמרא לא חילקה בהרהור, והראשונים לא חילקו בהרהור. אל פשוט אמרו שזה הטעם. אז אם כבר יש כאן פסק הלכה של הגמרא שאדם צריך למינס נפשיה. אם אתה בא להקל- תביא הוכחה להקל כנגד דינא דגמרא.

למה כאן יש לנו הלכות דוגמטיות וכאן לא? מה החילוק שאתה עושה? 
כלומר- או שתוכיח שההלכה תמיד הולכת אחר התרבות, ואז לא משנה איפה, שבת או צניעות זה משתנה לפי חברה(ויש יוצאי דופן שבאופן מיוחד מוגדרים ככאלו). או שתגיד שהפוך- הלכה בעיקרון לא משתנה לפי חברה(וכנ"ל). או שתוכיח שיש חילוק מהותי בין ההלכות, בינתיים לא הבאת ראיה שיש חילוק מהותי בין הלכות שבת לצניעות. ועוד שהלכות שבת כולן נלמדות מסמיכות פרשיות... אז בכלל יש מקום להקל לשיטתך שמה שיוצא מלימוד ולא התקבל "למשה מסיני" אתה אומר שלא מקבלים "ככה".

זאת נקודת חיסרון משמעותית לדיון, במיוחד כשאתה בא לחדש פה עניין.

אני מבין, זה בדיוק הדיון. 
1. האם עדיף עדינות שגורמת להרהור במקרה של ראיה, או גסות בנושא שמונעת הרהור.

2. אתה נכנסת לשאלה של האם מותר לאדם שיכול להעיד על עצמו שלא יהיה לו הרהור לראות דברים שהם לא צנועים כי זה רק בעיה של הרהור.

אני טענתי שעדיפה רגישות, שחכמי ישראל מחנכים אותנו לרגישות כזו ושהיו

כאלו בעצמם.

ולשאלה השניה- אני טענתי שגם אדם שיודע שלא יהיה לו הרהור אסור לו לראות דברים לא צנועים. 

1. הטעם שכתבו הוא הרהור, אבל זה לא אומר שאתה יכול ללמוד מזה לקולא,
בדיוק כמו ששלמה המלך "נגער" ע"י התנ"ך שלמד קולא לעצמו שסברת לא ירבה לו נשים.

2. הטענה שלך שפריצות היא הגדרה משתנית לא מקובלת עלי. ולכן לטעון ככה כי ככה זה לא מתאים לרמת הדיון. אמרתי- תוכיח.
ההפך, יותר פשוט להגיד שפריצות היא הגדרה לא משתנית.

3. הקווים האדומים הם בדיוק מה שמדובר עליו. אף אחד לא מדבר על יד עד המרפק. אף אחד לא טען שאין לראות כף יד. דובר רק על מה שההלכה פסקה שאסור- וזה קווים ידועים.

4. לא הוכחת לי כלום. אתה טוען במין שאינו מינו.
הרי מה הוכחת- שאם יש אפשרות שקרובות יודעות במומיה אז אפשר לשאול ולכן ידע מראש, וכשאין אפשרות שקרובות ידעו במומיה לא יכל לדעת מראש.
והרי שם זה ממש לא שאלה הלכתית אלא בדווקא התנהגות מסוימת שגוזרת מצב מסוים על האפשרות לדעת. לא הוכחת לי שבמצב X יש איסור אבל בגלל שעברו ופרצו את האיסור אז הוא הפך להיתר.

מה עם פתרון הקסם לשמור על העיניים שלך ולא להסתכל על בנות ברחוב? למה לצמצם את השהות במקומות לא צנועים זה לא טוב?

למה הפתרון הזה- שלא מחזיר אותך לשום מאה, לא עובד? כי הוא דורש ממך להתאמץ? כי הוא לא מאפשר לאדם להתנהג  כאוות נפשו?

חכמים לא קבעו את הלכות צניעות. כמו שחכמים לא קבעו את הלכות שבת.

הם לא נתנו דוגמאות מתקופתם כמו שלא נתנו דוגמאות מתקופתם על השבת.

לא הוכחת לי שהלכה הקשורה בתרבות הלבוש משתנה עם התרבות.

יש בלבוש חלק שהוא תרבותי וחלק שהוא הלכתי- גזירתי(תרצה אסמכתא תרצה קבלת נביאים). 

אנחנו לא צריכים להתלבש כמו חז"ל, אבל ברמת הצניעות המינימלית שחז"ל קבעו אנחנו חייבים להתלבש. אנחנו דנים על ירידה מרמת הצניעות הבסיסית שחז"ל קבעו, ולא על הצד התרבותי.

הטענה הזו חסרת טעם... כמו שאדם לא "בורח" מקזינו כשהוא בוחר שלא להיכנס למקומות כאלו. לא צריך חממה, צריך שמירת העיניים, אני באמת שוקל את היציאות שלי לרחוב ואם אין חובה, אז למה? כמו אדם שיודע שיש אוויר מזוהם בחוץ- למה ללכת לנשום אותו? 

אז תגיד לי אתה בורח? עדיף לחטוף סרטן ריאות? 

חכמים קבעו את הלכות צניעות, ואת הלכות הרהור. - אנו מחוייבים להם מדין לא תסור.  - לגבי שבת יש איסור לעשות מלאכה מהתורה.

הם נתנו דוגמאות מתקופתם בשני המקרים - בהרהור לעניין תרבות הלבוש והאשה, ובשבת לדוגמא זה הריגת רמשים "שהוויתן מן הגללים" - או בלשון חכמים "בכינה דאינה פרה ורבה" - הדין הוא שפטור- והיום הוכיחו שאין מושג כזה כינה שאינה פרה ורבה... ויש תהליך רבייה מיקרוסקופי.. ולכן היום ההלכה תשתנה וזה יהיה חייב. {פעם זה היה פטור כי לא נתנה תורה למלאכי השרת, אמנם יש שיטות שמסבירות קצת שונה}

אני לא מכיר את החלק הגזרתי הנ"ל... אשמח שתעלה לכאן מקורות תלמודיים. החלק הזה הוא מהתפקיד של הסנהדרין שאין לנו עדיין.. ואם אתה טוען שעלינו ללכת על פי הנורמות התרבותיות של הסנהדרין האחרון ואלו נחשבים כ"חלק גזרתי" ---  הלכתית לא כך הבינו הפוסקים. בנוסף אני חושב שטכנית גם הכי קיצוניים לא יוכלו לחזור לתקופת התלמוד בתלבושת האשה. 

אני מסכים איתך - בתחום האפור הזה בין תקופת חז"ל למאה ה21 - יש לי נטייה לחז"ל... אבל אתה כבר מדבר במבט של המתלבש... אני מדבר במבט של המסתכל.. ולכן אני כותב כך.

ואם הבית שלי הוא בעצם הרחוב??? אני לא יכול לסובב את הראש לעולם שאני חי בו ונמצא בו יום יום... אולי אצלך המציאות אחרת - אני מדבר סובייקטיבית אישית ופרקטית.

גם לגבי צניעות יש מצווה להיות צנועים ולהתרחק מהעריות. 
הם לא נתנו דוגמאות. הם פסקו הלכה.

אם תוכיח שיש פה עניין שהשתנה טבעו ותביא פוסקים שאומרים את זה,

ניחא.
אבל בעניין צניעות, הם לא נתנו דוגמא, הם קבעו גדרים ברורים.

קול, שוק, טפח וכו'... 

אפילו באצבע קטנה וכו'..

המקרה של נשים כובסות הוא חלק גזרתי.
המושגים של קול שוק טפח שיער וכו'- גזרתיים.

השו"ע בהלכות ק"ש

אני לא מחלק בין מתלבש למסתכל- 

מה שמותר לראות אין להחמיר במתלבש כהגדרה ציבורית.

אז תעזוב את הבית.
אם היו מאכילים אדם בבית נבלות וטרפות?
אם זה בתוך תהליך של חזרה בתשובה, יש דרך להגיע.

אבל צריך לדעת שצריך להגיע לשם.

ואין שום סיבה שהבית שלך יהיה מלוכלך מהרחוב

"קול באישה- ערווה"
"טפח באישה - ערווה"

"שוק באישה - ערווה"

הם לא אמרו הרהור. אלא ערווה. 

"כל המסתכל באצבע קטנה" זה לא משום הרהור, זו בעיה גם בלי הרהור.

אם יש איסור להתפלל עם זה זה לא אסור בבית. זה כן מעיד שיש חוסר

כבוד מסויים להסתובב ככה.

במקרים רגילים אני מסכים איתך. אבל לא כתוב אסור להתפלל משום הרהור. כתוב שאסור להגיד דברים שבקדושה כנגד הערווה.

גם ערוות עצמו אסורה. גם ליבו רואה את הערווה אסור. מה, אם אין חציצה בין הלב לערווה זה יגרום הרהור?
אלא שיש כאן הגדרה עמוקה יותר. הגדרה של ערווה.
ולכן לומדים מהלכות ק"ש מה נמצא בגדר ערווה, שזה דבר שהוא אסור גם בראיה.
 

לא הוכחתי לי שבלבוש אין גזירת הכתוב. הוכחתי לי שההתנהגות בבית המרחץ אם זה בית מרחץ כללי או פרטי, בזה אין גזירת הכתוב.

מה שאני אומר זה תמעיט שהות במקומות כאלו.
למה בבית שלך יש פריצות של הרחוב? 
למה שתהיה בעבודה שיש בה פריצות?
למה שתלך לאוניברסיטה שיש בה פריצות?
למה שתחיה חיים של פריצות? בשביל איזה ערך?

הערך העליון ביותר הוא עשיית רצון ה', לא עשיית תואר באוניברסיטה.

אבל גם אם נגיד שיש צורך כזה, לעשות תואר היום והתואר שאתה

עושה, הוא תואר שמצריך ממך להיות במקומות בעייתיים- למה שלא תשמור עיניים? אז תעשה תואר, תיסע ברכבת ותשמור על העיניים שלך. למה זה לא פתרון?

זה לא לעזוב או לא לעזוב- אלא לשמור על העיניים שלך ולא להסתכל על נשים לא צנועות.
להיות עדין(בשפה של חז"ל "זך\זכה\זכו") זה חלק מרצון ה' מאיתנו, זה כלול בעבודת ה', כלול ב"ללכת בדרכיו".

לא נאמר שאם אין הרהור זה מותר

אשמח שתביא פוסק אחד שמתיר ללכת ערום ברחוב?
אפילו בבית זה בעייתי והשו"ע אומר להתלבש מתחת לחלוק.

מאיפה אתה מביא את זה?
זה ממש ברור שפשט הרמב"ם שם מדבר רק על מרחץ, זה מופיע באופן מדויק בנושא הזה. 

ותראה פה- דעת הרב מלמד בנוגע לשאלת השפעת התרבות
ג – מנהג המקום | פניני הלכה

יש מקומות שצריכים להיות מכוסים. לא צריך לראות אותם.
כל עוד אתה לא מסתכל, ואתה ממעט מלהיות במקומות הללו כל עוד אין צורך, אין בעיה.

אשה צריכה ללכת עם כפפות בגלל "אפילו אצבע.." - זה הלכה למסתכל.

השו"ע הכריע על פי הטור שפסק את דברי ר' יוסי  - אבל זה לא מוכרח כהבנת הטור בגמרא, וזה הטור לא פסק אותה כהלכה דוגמטית. לדוגמא הרמב"ם והריף לא פסקו אותה. אמנם הרמב"ם פסק שתלמידי חכמים "לא יגלו ראשן ולא גופן" אבל לתלמידי חכמים -ולא הדיוטות. וממש היא לא הלכה דוגמטית.

פשט הרמב"ם דברים אלו זה על תרבות הלבוש -מרחץ זה מקרה שמשתנה בגלל תרבות הלבוש. שוק באישה ערווה או טפח באישה ערווה הרמב"ם לא פסק הלכה דוגמטית לגבי הלכות צניעות, אלא דווקא לגבי הרהור.

ברמה המעשית אני מסכים עם הקישור כמו שכתבתי בהודעות הקודמות. {אגב ברמה ההלכתית הוא מסתמך על פוסקים שטוענים שחז"ל אמרו קווים אדומים דוגמטים ולא כולם הבינו ככה. אגב... שים לב ללשון הזהב שלו... היא לא דוגמטית במיוחד בפסקה השלישית הוא כותב  "לא רצוי"  וכבר אמרתי בהודעות הקודמות הדיון הוא לא לגבי המתלבש והלכות צניעות שיש מה לדון כמו שאמרתי שלא כל הפוסקים מסכימים לדוגמטיות הזו - אבל ברמה המעשית אני ממש מסכים}- אלא לגבי המסתכל וכל העניין הוא ההרהור, שלפחות שם התרבות משנה את הכללים של הפריצות והמכוסה והגורם להרהור.

אני הולך לאן שאני צריך. אבל אני לעולם לא אגיע למצב שאני שוקל בדעתי האם ללכת או למקום כלשהוא שמתלבשים בו בצורה סבירה... אני לא חי במלחמת שמד עם עצמי.

לא, אישה לא צריכה ללכת עם כפפות.
יש דברים שחז"ל דרשו שיהיו מחוץ לחברה.
יש דברים שחז"ל דרשו מהאדם להתמודד איתם ולהימנע מהם.

השו"ע פוסק שאדם צריך להתלבש מתחת לחלוק כדי לא להיות ערום אפילו בחדרי חדרים, פסיקה לכלל ישראל.

"לא ילבש חלוקו מיושב (טור), אלא יקח חלוקו ויכניס בו (ראשו) וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום שהוא מכוסה." אורח חיים,
ב, א.

אני מעתיק את הרמב"ם:

"אם דרכן להתנכר ולהתחבא אף במרחץ ושתהיה הבת רוחצת בלילה או בבית קטן במרחץ לבדה עד שלא תראה ולא תודע הרי זה טוען אף במומין שבגלוי. והדברים אלו דברים של טעם הם ואינם גזירת הכתוב."

ברור שדברים אלו מדובר שאם דרכן להתנכר. לא באופן כללי כלל דיני צניעות. 
ותעיין בכסף משנה שם-
"דבר ידוע הוא וכו' ואינם גזירת הכתוב. כלומר שאילו היו גזירת הכתוב לא היינו מחלקים בין מקום למקום כיון שכך גזרה תורה:"

מה משנים בהלכה הזו? רק את השאלה של בדיקה בקרובות שמשתנה על פי המציאות של מרחץ פרטי או כללי.

תראה לי רב אחד שמפרש את הדברים כמוך? 
זה ממש הוצאה מהקשר, אני מתפלא עלייך...

הבאתי את דבריו ביחס לשאלה של חז"ל והאם דבריהם דוגמטיים בכוונה, כי זו השאלה. 
והשאלה הזו היא נכונה גם ביחס למסתכל לא רק למתלבש.

זה נכון שהוא הולך על פי פוסקים שרואים בזה דוגמטיות,

ושיש ראשונים שלא מסכימים, אבל יש פוסקים בישראל,

אי אפשר ללכת כמו ראשונים.

לא ראיתי אף אחרון שנמשך לדעת אותם ראשונים.

אני אצטט אותו כאן:
"ואף שאולי אם כל הנשים תלכנה עם חולצות ללא שרוולים, יתכן שמראה של אשה ללא שרוולים לא יגרום תחושה מינית לשום גבר, מכל מקום על פי ההלכה דבר זה לא רצוי, ולהיפך, יש לשמר את הרגישות הטבעית והמקורית, שנועדה להעמיק את רגשותינו ולחזק את האהבה שבין הבעל לאשתו."

לא רצוי שמה? לא רצוי שלא יגרום הרהור, לא לא רצוי שתלכנה.
הוא כבר אמר לפני כן שאם ילכו כך יחשבו פרוצות.
 

למה אתה צריך להגיע למלחמת שמד מול עצמך?

למה אתה מתנגד כל-כך לצמצם הימצאות במקומות לא צנועים?

אז הרמב"ם הבין את הדרישה כפי האפשרות השניה.

הפסיקה היחידה לכלל ישראל היא התלמוד ולא השו"ע. והסברתי לך כבר שזה לא דוגמטי בכלל. זו הנהגה והרמב"ם למשל כתב אותה בפרק רביעי שם הוא כולל את ההנהגות הראויות המחייבות תלמיד חכמים. {בלי קשר לזה שהבנת הטור שעליה השו"ע מסתמך - את דברי רבי יוסי לא מוכרחת כלל}

מתן, לקחת את הפיסקה האחרונה... הרמב"ם מדבר על תרבות הלבוש שמשנה את שלשת ההלכות שהוא הביא לעניין גילוי מומין במרחץ עם ממשק לתרבות הלבוש שהיא לא דוגמטית, היא משתנה ממקום למקום ומשנה את ההלכה - וזה מה שהכסף משנה אומר, אם זה היה דוגמטי עניין הלבוש... "לא היינו מחלקים בין מקום למקום כיון שכך גזרה תורה" - לעניין לבוש.

עקרונית לא רואה שום סיבה לא לפסוק כמו הבנה של ראשונים מסויימים בתלמוד {לדוגמה הרמב"ם} ללא קשר לאחרונים. אבל כבר אמרתי שאני מסכים מבחינה מעשית מצד המתלבש לכל מה שכתוב שם. וכל מה שדיברתי זה על צד ההרהור.

כן, מתן, מהמילים לא רצוי אני לומד שבהרהור גם לדעתו שיש הלכה דוגמטית בלבוש, שם אין יכולת לקבוע הלכה דוגמטית. {אגב גם בעניין הרהור אני מסכים. יש לי בעיה עם אובססיה}

אני לא מתנגד כלל. אני בעד. אבל אני לא בעד אובססיה. אני לא מתחיל להיכנס לחרדות איפה לעבור ברחוב, וכמה זמןן להיות במקום כזה וכזה.... זה רק מוריד רוחנית.. כי כמו שאמרתי הרצון לא להרהר מוליד הרהור.

תוכיח דבריך

לקחתי את האמירה של הרמב"ם שממנה אתה דורש.

הוא מדבר דווקא על מרחץ.

וגם אם תוסיף את עניין הלבוש- המקסימום שתקבל זה אם מראות פנים או לא.

הוא לא מדבר על המינימום אלא על ההוספות מעבר אליו.

ובזה באמת אלו רק דברי טעם.

עקרונית כדי ללמוד הלכה ופסיקה- אין דבר כזה שיקום מישהו ויחליט שהוא פוסק כראשון. אין אף פוסק שמתיר דבר כזה...
אנחנו מחוייבים לפוסקים שבדורנו(פנחס בדורו וכו')
ואנחנו לא יכולים לחזור אחורה לקדמונים מהם כי נוח לנו, כי לא אנחנו קיבלנו מאותם אחרונים אלא תלמידיהם שמעבירים את תוכן הפסיקות שלהם.

הרב מלמד מסביר שהמצב שבו אין הרהור הוא המצב הלא רצוי. לא רצוי זה מספיק בשביל שירא שמים לא יהיה שם.

וזה בדיוק דברי בתחילת השרשור- הרצוי הוא אדם עדין.

אף אחד לא עוסק באובססיה. אובססיה היא תמיד רעה.

מדובר בשיקול דעת. ולטעון שדבר X הוא צנוע כשאין פוסק בדור שאומר כדבר הזה- זה שקר. וכך על הסרטון. ולטעון שאנשים שלא רוצים לראות דברים שאין מי שמתיר אותם הם בעלי "רגישות יתר" זו אמירה מקוממת.

לא תמצא הלכות דוגמטית ולא תרבותית שלמלבוש לאשה ברמב"ם. אתה תמצא הלכות הרהור לגבר שם נמצאות כל האימרות על "ערווה" בפרק כא מאיסורי ביאה.

ואני אקבל שלבוש הוא לא גזירת הכתוב.

הלוואי שהית צודק. אני כל כך רוצה שזה יקרה!!! הבעיה שאין סנהדרין ... והסנהדרין האחרון שלנו שאנחנו מחוייבים אליה זה התלמוד מהמאה ה6 לספירה.

השאלה היא - למה אתה קורא שם?? 

אין מי שמתיר אותם... ולשיטתי אם אין הרהור - אין מי שאוסר אותם.

אכן, מתן, אני בעד עדינות אבל לא מוגזמת - לא להשים יותר מדאי דגש... ולגבי הסרטון אכן אני אישית לא "עדין" ברמה הזו - ולא אמרתי מעולם שהוא "צנוע" מעולם! - אני תמיד דיברתי כאן סובייקטיבית מהעולם שלי.

זה כבר טיעון אחר.

וגם הוא לא מוכרח, כי הרמב"ם לא כותב שאם אין הרהור

מותר להסתכל.
כבר הערתי שזה דומה לסברת שאול ושלמה...

לא אמרתי שהוא גזירת הכתוב
אלא שהוא גזירת חכמים.

אתה יכול ללכת לכל פוסק ולשמוע את הדברים הללו.
בעם ישראל יש מסורות פסיקה. בלי קשר לסנהדרין, מדין קיבלו על עצמם. עם ישראל קיבל על עצמו את השו"ע והרמ"א, באופן עקרוני. לעם ישראל יש מה שנקרא מסורת פסיקה, ואנחנו לא יכולים לשחק איתה, כך עושים כל הפוסקים בדור, גם מי שפוסק בצורה של הכרעה כל פי רוב וגם מי שמכריע בסברה, אף אחד לא יעז לחדש נגד מסורות הפסיקה, ומי שכן- מהר מאוד ימצא את עצמו מחוץ למשחק הזה.

 אתה לא פוסק להזכירך. כשתהיה פוסק תוכל לטעון את זה.
או שתביא פוסק שמוכח מדבריו שלא אוסר את הראיה הזו,
או שהדיון נגמר פה, כי אתה מעלה סברה נגד פסיקה מבוררת.

אני בעד עדינות, כמה שיותר עדינות, זו הדרך היחידה לעבודת ה' אמיתית ומלאה.
 

כל השרשור התחיל מהדיון על הסרטון, ועל האמירה של סוסה אדומה.
הוכחתי את שני דברי- אחד הסרטון לא צנוע, כפי שהסכמת.

השני- ראוי לאדם להשתדל להיות עדין וכזה שמתעורר
מהדברים ולא גס.

סבייקטיבית מהעולם שלך, תביא לי פוסק שמתיר לך את זה, ותשמח אותי שמחה גדולה על דברי תורה ולימוד זכות,

אבל כל עוד אין לך- זה לא רלוונטי... 

הלכתית על פי דין תלמוד - אין מושג כזה קיבלו על עצמם ספר פסיקה. הראשון שחידש את זה בעולמה של תורה היה הרשב"א, וזה גם לא באופן מוחלט.
 

אכן, אני לא פוסק, ואני גם לא מתכוון לפסוק, כל הדיון שלנו היה כדי להסביר למה אני ראיתי. 

וכן אני טוען שלא בטוח שיש מקור תלמודי לפוסקי זמיננו לקוד לבוש, אבל בגלל שהיום אנחנו במציאות שמושג הצניעות נחשף לאור הזרקורים וקיבל יחס מועדף של "ומרדכי היהודי לא יכרע ולא ישתחווה" - אני מסכים מעשית עם הדברים גם אם יש דברים שהם לא בהכרח מדוייקים מבחינת המקורות.

לגבי הרהור לא למדתי את פסיקות פוסקי זמיננו לעומק, אבל אני יכול לומר לך שבויקיפדיה הביאו את הרב משה פיינשטיין איסור הסתכלות בערווה – ויקיפדיה  - לא למדתי את פוסקי זמנינו - אני גם לא חושב שזה ישנה משהו בדעותי או מהבחינה המעשית.

ברמה המעשית לגבי הסרטון אני מסכים למרות שאני נוהג אחרת לפעמים, אני חושב שהמחלוקת ביננו היא כי הצגת את הדברים בהודעות הקודמות באופן אובססיבי..

הלכתית- יש מושג של קיבלו על עצמם. 
לא דווקא ספר פסיקה אלא שיטת פסיקה, כבר בגמרא רואים "אליבא" "מאי היא".

מחלוקת תהום שמימי הרב מלמד... אני עדיין מקבל את דעת הרב מלמד יותר מטענתך...

יראו אזניך מה שאצבעותיך מקלידות- הרב פינשטיין מתיר לצורך רפואה בדליכא דרכא אחרינא ואפ"ה מחמיר שרק במקרה שלא יהיה הרהור. זו לא הוכחה שאם אין הרהור מותר, אלא מוכיח את חומרת המעשה- שאפילו לרפואה לא שרי אם יהיה הרהור(כמעשה בגמרא שם)

הקב"ה נתן לאדם את היכולת לבחור את מעשיו. 

לא דנתי על מעשיך- מעשיך הם בינך לבין בוראך.

דנתי בשאלה העקרונית האם התנגדות לסרטון היא במקום של "רגישות יתר", כפי שהציעה הפותחת או שמא הוא אסור לכל הפוסקים.

מכיוון שיש כאן חוסר צניעות ששנינו מסכימים עליו, אין כאן הכרח לראות אותו שנחפש היתר אז זה דומה לאיכא דרכא אחרינא. ופשוט שזה לא ברמת הרגישות יתר.

השאלה השניה היא האם רצוי להיות רגישים לדברים 

הללו או שעדיך להיות מחוספס, כשהסרטון משמש כמקרה בדיקה, כלומר- האם עדיף לאדם להיות מהסוג שהסרטון הזה מעורר בהם יצר או לא.
בזה הוכחתי כבר מדברי הרב מלמד שעדיף להיות עדינים.
 

אין לי בעיה לפתוח על זה דיון.  בגלל שלמדתי את הנושא כל כך לעומק אני יכול להתחייב לך שאין דבר כזה.. הדרך היחידה להסתמך על מישהו זה רק אדם חי שמנהיג קהילה.. וגם במקרה הזה זה מחלוקת רשב"א רמב"ם.

הבאתי את הרב פיינשיטין בשבילך כדי להסביר שזה לא או הכל או כלום ויש תחום אפור- אגב זו פסיקה שמבחינה רגשית היא רדיקלית.

בטענה המקורית שלי אני באתי להסביר שרגישות יתר והתקטננות על תמונות או סרטונים כאלו שניקרים בדרכו של האדם כשהוא משוטט בפורום - זה אסור. ואת החילוק הזה גם הרב פיינשטין עושה - וזה בדיוק מה שסוסה אדומה אמרה.. שגבר שרגיש יתר ועדין שלא יראה - אבל למה לנעול את השרשור.. הרי אין בזה בעיה הלכתית בדבר שנקרה נקרה בדרכך...  

אין לי מה לדון - תביא פוסק אחרון שמסכים איתך,
ואז יהיה מה לדון.

אני לא אמרתי הכל או לא כלום. אמרתי שאין מי שאומר שמותר לאדם לראות אם יודע שלא יהיה לו הרהור.
אבל במקרים קיצוניים, של רפואה שמותר גם הרבה איסורים אחרים, זו לא דוגמא.

אני לא יודע מה רדיקלי מבחינה רגשית.

רגישות יתר, צריכה להיות "יתר" ממשהו, לא הבנתי למה מה שההלכה אוסרת נמצא ב"יתר".

אין לי סיבה להתקטנן בקשר לסרטון, כפי שאתה יכול לראות- לא הגבתי על השרשור עם הסרטון. פתחתי את השרשור זיהיתי שאין לי מה לחפש שם ועברתי הלאה.

הדבר היחיד שהגבתי עליו היה הטענה שמי שזה מפריע לו הוא "רגיש מדי". הגיוני שיפריע לו, ויש לו זכות להביע את זה.

לנעול- זה לא קשור לזה, זה קשור לדיון שהתפתח על הסרטון. הרי גם אחרי שנעלו הסרטון עדיין שם, אז מה הועילו בלנעול?

החילוק שהרב פינשטיים עושה נעשה רק במקרה ספציפי של רפואה. הוא לא התיר את זה לצפיה בסרטונים.
ויש גם צורה שבה פורום רוצה להתנהל, זכותו של מנהל להגדיר שגם אם יש מי שמקל לעצמן בזה, באזור הכללי הוא לא מעוניין שיהיה דבר כזה(וזה לא המצב, שהרי לא מחקו, אלא רק נעלו)

נראלי שזו קצת תמימות. 

חושבת שככל שאדם שומר על עצמו יותר, הרגישות שלו לחוסר צניעות גדולה יותר. 

אם תנסי תקופה לא לראות סרטים, תרגישי איך פתאום מציק לך לראות חוסר צניעות.

יש מראות ששורטים את הנפש בלי לשים לב לכך. 

זו דעתי

את זה בצורה שתמשוך יותר את העין. שכולם ייראו מושכים ויפים. המציאות לא ככה. אף בת לא תישמע במרכזית כמו שהיא תישמע על הבמה הענקית של נוקיה. 

מסבירה כי אני יודעת שאת נסיכה ומתחשבת  

אם זה יצר הרע לאנשים מסויימים להיכנס לסרטונים כאלו, אז עדיף אולי למנוע את ההתמודדות.. בהחלט שיקול שלך בלבד.

כמו שהרב יהושע אומר "בור ברשות הרבים!"

המסך נועד להתבוננות.. אנשים ברחוב, פחות..

@רחפת..

לא ראיתי את הסרטון ולא הגבתי בכלל בשרשור הקודם אבל מרפרוף קל בשרשור הזה..

אדם בעל קיבה נקייה, טבעית וחזקה- ייגעל מאוכל מתוק מדי ולא בריא (נסי לסחוט לך לימון כל בוקר ואחרי חודש לאכול מעל 100 גרם ריבת חלב)

אותו דבר באנשים רוחניים שרגישים יותר לחוסר.

כמובן שלא צריך ''עצבנות דתית'' ולהיות דוס טרור בדר'כ מוריד נקודות, אבל לא כל מי שרוצה ומתאמץ לשמור על ההלכה ומעיר היכן שאפשר לתקן הוא ''דוס טרור''.

מה הסרטון מעורר באחרים בכלל לא משנה וגם כנראה לא לעניין לדון בזה במעורב, יש התקוממות על חוסר היושר בלי קשר למה מעורר ולא מעורר (וגם בעניין הזה יש הדרכות של חז''ל, לא המצאנו את הגלגל).

ונקודה אחרונה יש סוגי צדיקים שהמלחמה ברוע מרוממת אותם ואת הסובבים אותם, לכן כשיש דבר בעייתי בוודאי שזה מפריע להם, ויש צדיקים שצומחים מתוך המציאות ושלמים אתה, אבל יכולת ההשפעה שלהם על אחרים סגולית, כי על פני השטח מה הקשר בין אדם פשוט לבינם הרי הם מציאות שונה..

אז אנא לא לזלזל באותם צדיקים שמפריע להם  

לא הסרטון, לא הדיון...

אבל כעיקרון, אם יש סרטון שיש בו משהו לא צנוע - לא מעלים אותו לכתחילה היכן שיש בנים.

וזה לא קשור לכמה "הרהורים" או לא. גם הלכה, וגם שמירה בריאה על נקיות. נקיות זה לא רק "לאפוקי מהיסטריה" (שוב - לא יודע על מה מדובר ספציפית. אולי לא דבר שסותר את מה שכתבתי).

[ככלל, הייתי מציע שבנושאים כאלה, בנות לא יאמור לבנים מה "מוגזם" ומה לא; כמו שלא הייתי מציע לבנים לזלזל בבנות שאומרות שהן צריכות להתאמץ כדי ללכת ממש בצניעות. כל אחד עם הראש שלו. כמובן, לא כשמדובר בהקצנה היסטרית]

העניין הזה, ההתעסקות המוגזמת הזאת בחיצוניות, מעוררת אצלי סלידה... כן, יש לחיצוניות ערך - אבל שמת לב שניתחת תוכנית טלוויזיה שלמה ע"פ ערך הנראות של המשתתפים בה?

בלי להכנס להאם מותר או אסור שתהיה טלוויזיה בבית

לא נכתב בתור ביקורת, רק אבחנה

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

רתיעה - אין דיבור לעולם על להתחתן עם מישהו שמחשבה על קרבה ואינטימיות איתו גורמת לרתיעה. זה פשוט לא עובד, ומי שמתעלם מזה גוזר על עצמו חיים של אומללות.

משיכה - יש אנשים יפים מאוד שכשמסתכלים עליהם אומרים "וואו!" והם מושכים את תשומת הלב והיופי שלהם מהפנט. ולכל אדם יש רצון שבן הזוג שלו יהיה עד כדי כך יפה.

אבל לרוב האנשים *יש* משיכה גם לאנשים פחות יפים. אני רואה על עצמי שרוב מוחלט של בנות ישראל כן מוצא חן בעיניי, גם אם הן לא דוגמניות... אבל יש נשים שאני לא יכול להעלות על הדעת קרבה אליהן ואני נגעל רק מעצם המחשבה...

לכן לדעתי המלך המשיח שציטטת מדבר על הסוג הראשון ומכריח שתהיה משיכה כלשהי, אבל לא שחייבים למצוא את המהפנטים והמושכים והשש קוביות בבטן והחיוך מיליון דולר...

אני יוצא כיום עם מישהי והיא בכנות מאוד יפה, ובהמון סיטואציות אני מתפלא עד כמה היא יפה ושמח בה. אבל כשאנחנו ליד נשים יפות ממנה צובט לי הלב מאוד ואני מאוד משתדל לא להסתכל על נשים כדי שלא יכאב הלב ככה, ומטבע הדברים לידן היא נראית פחות יפה... אבל אני יודע שיהיה לי טוב איתה כי היא *מספיק* יפה, וזה מאוד מאוד משמעותי

אז אין יותר מדי מה לעשות עם זה.

אם יגידו לך שאת חייבת לבחור אחד מבין שני בחורים,
אחד חתיך אבל כלומניק והשני לא חתיך אבל עם מידות טובות.

את מי תבחרי?

צריך לזכור שהרבה ממציאת החן היא מההערכה שיש לך אל בן הזוג, ולאו דווקא מפרמטרים חיצוניים.

ואת זה אי-אפשר לגלות מיד, ואפילו לא תמיד בפגישות הראשונות.

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

הכי קל לי, (במיוחד שאני קצת מקורר ולא מרגיש טוב)

להגיד לך "מסכים עם כל מילה שאמרת. אני פשוט עניתי תשובה כללית לכל הקוראים שנותנת -עוד- זוית."

אבל אני לא מוכן להסתפק בזה.

כי גם כשאני קורא את התשובה שלך

ואני מסכים איתך,

אני יודע שיש משהו שמפריע לי (מפריע לי, בשבילך. שאולי אתה מפספס)

ואני אתן דוגמא :

"ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה."

לזה אני לא מתחבר. ויתכן שאני לא מבין אותך או מפספס.

כשאתה מקבל הצעה,

אותך צריך לעניין :

א. האם אני מעוניין בה.

ב. האם אני חושב שאני יכול לספק לה את הציפיות שלה ואת השאיפות שלה בטווח הארוך.

הפרמטר "היא לא רוצה מאוד" "היא רוצה מאוד אבל בתנאים"

הוא מעצבן, הוא לא נעים, אבל...בחישוב קר, הוא לא נכון.

אני אגיד לך למה.

כי יש מיליון דוגמאות.

כלומר זה לא איזה סיפור נדיר,

זה חלק מהאופי של הבחורות (אל תאמין לי , תברר את זה לעומק)

שבחורה רגילה לגמרי עם היגיון בריא, יכולה לומר על בחור מסויים "מממ...לא יודעת.." "תבדוק לפני את זה..."

אבל אח"כ הכל משתנה אצלה ובני הזוג צוחקים שהיא לא רצתה בהתחלה. מלאאאאאא מקרים כאלה.

זו הסיבה שאני אומר לך (שוב, זה לא קל, אבל זה באמת ככה !)

יותר חשוב זה מה שיש לך להציע, מאשר הסרט שהיא חיה בו.

זה יכול להשתנות בדייט אחד !

מספיק שהיא תראה זוית חדשה שהיא אהבה אצלך,

אצל בחורות נורמליות, זה מקבל תפנית חזקה בעלילה. הרגש משחק כאן תפקיד גדול מאוד.

אז כאילו, אני אומר לעצמי "בואנה, שלא יתחיל עכשיו להתבאס מכל מי שתתחיל להציב תנאים"

תלך לפגישה הראשונה.

תנסה להבין מי הבחורה

ואם החלטת שאתה מעוניין בה *ו* אתה מתאים לה *ו* היא מתאימה לך

זה מה שחשוב <---------

מה שהיא אומרת, לא רלוונטי (בהקצנה).

לצערי,  אולי אני מסביר את עצמי לא טוב.

בוא נגיד ככה.

נניח שהעמדה שלך היא 3 והעמדה שלי שהיא מאוד קלה בתאוריה כי הכי קל לקשקש, היא 8.

אז אני אומר "אוקי, אל תשאר ב 3 . תדאג שאתה לפחות ב 5".

כלומר שחס וחלילה, לא תכנס לאוטומט "יש תנאים ? ביי". כאן הבעיה.

תהיה קר ומחושב עם עצמך. כן ! אבל תבדוק בצורה כנה, אם זו שחיה בסרט, שווה להלחם עבורה

כי שניכם תרויחו בסופו של דבר.

לזה שהיא לא רצתה כ"כ בהתחלה, ***אין משמעות*** להמשך הקשר. מבין?

צוחקים על זה אח"כ.  לא אני אומר. העובדות אומרות את זה על אלפים...ואולי עשרות אלפי זוגות.

מקווה שאני קצת ברור יותר אחרי הקידוח הזה.

רציתי לסיים "אוהב אותך" אבל, אין לי מושג מי אתה באמת, אנחנו לא מכירים מעבר להודעות בפורום.

אז אני אסיים, מחבב אותך מאוד ובהצלחה בהמשך, בציפייה להודעה משמחת שלך בפורום.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

שיעביר הלאה.

שיש הבדל בין שאלות לבירור לבין אמירה של הגברת שהיא נפגשת מתוך התלבטות.

גם הבחור מברר דברים שחשובים לו, אותו דסר הצד השני.. לכן אני חושבת שאם הדברים נעשים בצורה שיש מתווך-

אז גם שהמתווך יהיה חכם ולא יגיד לך "היא רוצה להיפגש אבל מתלבטת".

באופן עקרוני, תמיד פגישות הן עם ספק, לא?

זה לא שבדייט ראשון אני יודעת שזה האדם שאיתו אתחתן.

מטרת הדייטים היא לבדוק אם הפוטנציאל שקיים כאן הוא בר מימוש.

כלומר, הספק מונח על השולחן תמיד.

יכול להיות שזו צורת התבטאות מסוימת, איזושהי רתיעה ממחויבות, להדגיש שזה רק בדיקה ולא הצעת נישואין.

אדם שרוצה לברר דבר ספיצפי שיברר אותו ואז יחזיר תשובה. זאת היתה האמירה.

ספק כללי, זה שאתה לא מכיר את הבנאדם עדיין ואין לך מושג מה באמת היחס שלך כלפיו.

אבל מהצד הגברי כן יש מקום להחליק את זה. לפעמים התשובות המהוססות מגיעות מתוך מגננה אחרי פגיעה כלשהי, או מתוך חשש שהצד השני לא מספיק רוצה.

למה יש עניין מה הצד הגברי להחליק? יש לי גם רגשות

אין סיבה שאני אהיה חסר רגש בגלל שאני גבר

כוונתי היא שבתחילת קשר אף אחד לא מכר את השני ולא באמת מבינים את ההקשר והעוצמה של כל ביטוי.

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

תעזרו לי בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)