אני פותח עיניים.
רואה עולם שכולו מהויות.
עולם שבו נשמות חבויות
מתהלכות לאיטן בתוך גויות
עולם עם הרבה אידיאלים והרבה התפרטויות.
אני רואה אור שיוצא וחודר מסכים
רואה התגלות מתוך מחשכים
רואה תוך אלהי חודר כל חוץ
ונמשך ושופע היכן שנחוץ
אני רואה את עצמי גלוי האמת
עם או בלי לספור, עם או בלי לכמת
פורץ דרך בתוך תלם העולם
ומתגלה ופועל לא חבוי נעלם.
אני עוצם עיניים.
אני רואה חושך. אם אפשר לקרוא לזה לראות
אני כבר לא רואה מילים רואה רק לפעמים אות
וכשאפגש מול האור אראה עפעף אדמדם
אראה חתיכת עור וכלי דם
וצבעים מי אמר שקיימים בכלל?
מי יכול להבטיח שלל
הנה אני הולך לי שולל
מנסה להבטיח לא להקפא בחלל
ובעצם אני כמעט עיור
אני עוצם עיניים וחושב מעניין איך זה להיות עיור מלידה
כשאומרים לי מילה - מה זה אומר לי בראש
האם יש עיור שמהחושך יכול לפחד או לפחות לחשוש?
אני עוצם עיניים ורואה מחשכים
אין אור שחודר אבל יש הרבה מסכים
נעלמו הרגשות נאלמו המילים
נשאר מעט אור ליותר מדי כלים
במקום לדבר משתמשים בפוסט
מודרנה זה כבר פאסה
לא משנה מה תעשה
,תבלע לאבדון ללא כל מחסה
אני עיור זמני.
אני עוצם עיניים ולא רואה
אבל עם עיניים עצומות אני גם בוכה
בוכה על הצמצום על קטנות על השברון
ואולי זה בגלל שיש לי זכרון?
מנסה להזכר ובוכה וכוסף
שברים עמומים של זכרון אוסף
קורי השינה מכסים לי את העיניים.
טל יורד עליי כל הלילה מהרטיבות לקחתי ביד
את היד שמתי על העין
ונימוחות קורי השינה התחילה לבד
והנה נפתח לי קצת האין
אני פותח את העיניים.
מסתנוור קצת, אתרגל
את העיניים אני לסרוגין מגלגל
רואה תוך ופנים ומהות,
ומשמעות ויש ואלהות
ואידיאל וסיבה ומסובב לתכלית
התפרטות וצמצום של אור אין סוף
עוד רובד ועוד מישור אני מתחיל לחשוף
וכולי תפילה לאמת לחיבור
לתפארת לשלמות של יחיד של ציבור
של קנייני נפש בלי עיורון
של שמחה אין סופית שחודרת כל חרון
עכשיו אני בערפל של חביון
וכל כולי אזור רפיון
עכשיו אני רק מסוגל
אנא אל נא גל.
