קודם כל, אין סתירה כי מדובר בשני דברים שונים: 'קבל האמת ממי שאמרה' זו הדרכה אישית לא להתייחס למעמד או למקום ממנו מגיע בעל האמרה אלא לתוכן שלה, 'כל האומר דבר בשם אמרו' זו הדרכה למצב שבו אתה מצטט אמרה של מישהו לאדם אחר. מדובר בשני מצבים שונים כך שאין סתירה ביניהם.

דבר שני, הרמב''ם בחר לא לצטט שמות משתי סיבות פרקטיות שלדעתו כנראה גוברות על 'כל האומר דבר בשם אמרו' - כדי לא להאריך מדי, וכדי שלא יבטלו את הדברים שנאמרו בשם מי שמזלזלים בו שלא בצדק (פילוסופים גויים למשל).

לגבי הקיצור זה כתוב מפורשות כשהרמב"ם רצה לערוך את המשנה תורה המטרה שלו הייתה לקצר

בכל אופן, הייתי חייב להעיר.

כי הרמב"ם וסייעתו בזה נסתרו ע"י הרבה ראשונים ופוק חזי מאי עמא דבר וכו'.

לא אוהב שלוקחים את הרמב"ם למקום כזה שיוצאים נגדו

יש גם משהו ברשב"ג בתיקון מידות הנפש שאני מנסה לעקום כבר שנים אבל אין לי את המקור הערבי

קשה לי שקשה לי עם הגישה של הרמב"ם בעניינים האלה...

הרי ברור לכולם שכל מה שהוא כתב בעצמו שזה מסברא בענייני מעשה מרכבה וכו' זה לא נכון, ואי אפשר להכניס פילוסופים לתחום הזה. אולי לא לזה התכוון הרמב"ם פשוט

אבל  עלה לי ישוב רעיוני כלשהו

על זה למשל ברור לכל בר בי רב שאי אפשר להגיד אלה ואלה דברי אלוקים חיים, בעומק.

אבל כן חשבתי על ישוב כלשהו.

אולי הרמב"ם מדבר לכאלה שאין להם דעת של קדושה אז הם צריכים לפלס דרך לכל הפחות בשטויות וההבלים של הגויים...

גם על זה ראיתי, היום דווקא, שחולקים. יש גדולים שאומרים שאפילו לאנשים עם בעיות נפשיות אין לפנות לשיטות של הגויים

הפילוסופיה, ולכן אם לא כדברי, בוודאי שאין אלו ואלו דברי אל' חיים.

על דבר שאמר יהודי אליבא דאורייתא אפשר להגיד דברי אל' חיים.

על שטויות שגיבב איזה גוי שחשב שהוא מבין בעליונים, אי אפשר.

הוא לכל היותר הציץ קצת בסטרא אחרא, וזה בוודאי לא דברי אל' חיים...

המדרגה הכי נמוכה בסטרא אחרא.

זה פשוט דומה מאוד כי "זה לעומת זה" וגו'.

מה גם שהרמב"ם מפורשות אמר שהפילוסופיה היא לא פסגת החשיבה האנושית וגם הגביל את היכולות של הפילוסופים.

אני כותב את זה מהזיכרון בעת עייפות אז יתכן שאני מערבב דברים, אבל הרמב"ם אמר שלפילוסופים אין יכול לחקור במה שמעבר לגלגל הלבנה, ככה שבמוצהר הרמב"ם הגביל את יכולותיהם הרבה יותר ממה שאתם רוצים לחשוב.

ולפאר את השטויות של הגויים כשבמפורש אמרו "תורה בגויים אל תאמין" (ובוודאי שחקירות שכליות ורחניות הן תורה ולא חכמה, "הן יראת ה' היא חכמה" וכו'), זה לא מה שהרמב"ם ניסה לעשות.

מחוץ למורה נבוכים הוא בעיקר הביא את דבריהם בענייני מוסר ולא יותר, ושם גם אפשר להתדיין אם זה תורה או לא. לדעת הרוב שחלקו זה גם נכלל בתורה בגויים אל תאמין.

הרמב"ם לא למד סודות התורה, והאגרת הידועה מראה מה הייתה דעתו בסוף.

ועזוב את התאוריות על הזיופים שאומרים על כל איגרת של הרמב"ם שלא נוח לאנשים איתה.

לא מבין מה הקשר בין רפואה לפילוסופיה

וגם סברו שאסור לאנשים ללמוד אותה.

לא מבין מה העדות שלך מצד זה שלמדו? כתבו על זה בתקופת הגאונים (לא זוכר את המקור אבל נראה לי שזה רב האי גאון) שבגלל העניות שה' לא זיכה אנשים ללמוד את סודות התורה מסיבה כזאת או אחרת, הן הלכו לרעות בשדות זרים...

בכ"א זה לא מעלה ולא מוריד מהדיון ההלכתי. הם סברו שכן, אחרים סברו שלא.

גם פשוט שאין להביא ראיה מגדולי ישראל על לימוד פילוסופיה. הם לא אתה. גם מי שסבר שאסור, התיר למי שכבר למד את סודות התורה והקרקע שלו היא תורה, לכל הפחות מצד דע מה שתשיב. ומצחיק שהבאת את הרמב"ן שהיה מקובל. ברור שמקובלים ידעו פילוסופיה, הפילוסופיה היא הגירוד של התחתית של לימוד הקבלה

לא עברתי על הרשימה שכתבת, אבל זה שמישהו ידע דבר או שניים מהפילוסופים והביא קצת מהם (ובטח אם הוא דחה אותם) הוא לא ראיה להיתר ללימוד פילוסופיה.

מתוך זה שאמרתי על חבורה של גויים שהם ס"א, אתה מנסה להשליך עלי ביזוי ת"ח? אתה רציני?! .

אולי הגיע הזמן לפתוח שרשור על דיון הלכתי לגבי לימוד פילוסופיה.

גם מי שהתיר לא היה מתיר היום כשאפשר ללמוד הכל מתורתנו הקדושה.

ונראה לי פשוט שמי שלא הגיע למדרגה שהוא ראוי ללמוד קבלה אסור בלימוד פילוסופיה, זה לא שונה מאותן נשים שהולכות לכותל עם תפילין, מתיימרים לעשות דברים שלא צריך כשאת החובה לא סיימו.

ועוד יותר שבלימוד קבלה יש את הכל ויותר, ומה לאדם לרעות בשדות זרים? אלא אם הוא כופר בקיום קבלה (כמו כל מיני זרמים מוזרים ואקזוטיים בעמנו), ואז כבר אין מה לדבר עם מי שבנידוי

ראיתי מספיק פילוסופיה ומספיק קבלה כדי להגיד לך שאתה טועה.

נראה לי שלא ראית ספר קבלה מעולם...

יש קבלה במובן של לקבל, יש קבלה מסברות שכליות (שהאר"י אמר שאסור ללמוד מהספרים האלה).

ומאידך יש מי שניסה להגיע לחקירות האלה ע"י גויים.

ברור לך שזה לא אותו הדבר, נכון?

ברור שהפילוסופיה ראשיתה מהתורה (עזוב לרגע את ההודים שכנראה הקבילו למעמד הר סיני וטוענים שהם בני קטורה, ולכן זה גם משורש התורה רק מצד הטומאה ["נתן להם שמות של טומאה"]).

זה אומר שאני צריך לסמוך על מוסר השמועה שהיה, מן הסתם, טמא ורשע?

ברור לך שלא לומדים פשט מרב שהוא לא כמלאך ה'. בקבלה הכללים הרבה יותר מחמירים. אז אתה רוצה ללמוד את זה מגויים שאין בהם שום דבר?

בכל מקרה פשוט לי שלא למדת אף פעם ענייני פנימיות לפי מה שאתה אומר...

כשתעשה מה שחייב, נוכל לדון בנושא. כרגע כנראה שאתה מדבר על דברים שלא ראית אף פעם. בטח לא אחרי שציטטת את הרמב"ן כפילוסוף, כשהוא בעיקר השתמש בדברי הפילוסופים כדי לשלול אותם ע"פ חכמת האמת.

כשהוא היה מגדול התוקפים אותה...

אתה בעצמך כתבת שהפילוסופיה מקורה בתורת ישראל (בין אם דרך עם ישראל או לא) ועכשיו אתה כותב שהמקובלים שקיבלו דור אחרי דור שאבו ממנה? אתה מתלוצץ? זה שיש בפילוסופיה שביבי אמת שדומים למה שנמסר בקבלה בהר סיני ולמעלה בקודש עד אדם הראשון לא אומר שהמקובלים שאבו ממנה. איזו מוזרות להגיד מה שאמרת. רק חסר שתגיד לי שבני גורן למד מתלמיד בכיתה א' את הדברים שהוא כתב בספרים של ההכנה לבגרויות כי גם אצלו בספרים מופיעות הספרות מ0 עד 9

אתה מעוות דברים בכוונה? א. הרשב"א לא נידה את רבי אברהם אבולעפיה למיטב ידיעתי, לא שמעתי ולא ראיתי דבר כזה. הוא חלק עליו בחריפות כמו בהרבה מחלוקות אחרות, כולל הלכתיות. זה לא אומר שכל ההלכה הופכת ללא תקפה.

ב. הרשב"א עצמו היה מקובל.

ג. המחלוקת לא הייתה על הקבלה, אלא על העיסוק ב"טכניקות נבואה", או "קבלה חווייתית" כדברי המחקרים.

לרמב"ם לא הייתה מסורת בקבלה, גם אם הוא היה קדוש עליון וכיוון לאמת בחקירה שלו. הרשב"א לא נידה אף אחד.

הדעות שלי הן המיינסטרים כי ברור לכל שצד אחד ניצח במחלוקת הזאת, ועוד שפוק חזי מאי עמא דבר. ואין מקום לחלוק אחרי זה.

לא הבנתי את הפואנטה שלך בשלשלות מסירה, מה הבעיה? שראשונים היו מקובלים? גם אצל הגאונים ידוע שהיו שלשלות מסירה (המפורסמת היא רב האי ואביו רב שרירא). אתה רוצה שמות יותר מפוצצים מזה? רבי נחוניא בן הקנה, רבי עקיבא, רבי שמעון. עוד? חגי מלאכי זכריה ושמעון הצדיק... יותר? משה רבנו וכל הנביאים שאחריו... אני מתקשה להבין את הפואנטה שלך. 🤔

לא בפילוסופיה ולא בקבלה ואני כבר רוצה ללמוד לפני פסח משהו אחר... על קטניות... תודה

להבא, אם אתה כזה "רגיש", אל תתקוף אנשים ללא פרופורציה

ע"ע כאן: הפילוסופיה נלמדה - בית המדרש

מפליא אותי שאתה חושב שאני זה שירד לפסים ילדותיים

זה לא מה שאני עשיתי

אין גבול לשפלות. התחלת איתי שיחה עם טענות על "מידות מקולקלות" ואז אתה בוכה שאמרתי לך שאתה מתנהג כמו ילדה קטנה?

אתה יכול לתייג את ימ"ל, מה זה יעזור לך? גם איתו הצלחת לריב...

אני לא מצליח להפסיק לצחוק מהמחשבה שאתה אדם בוגר

החסימה הייתה כי לא הסכמתי להפסיק להדגיש שאדם שהצהיר שהוא אפיקורוס הוא אפיקורוס כשאיזה מנהלת אחת החליטה שזה נקרא ביזוי ת"ח.

אגב שרשור דומה פה

אתה חסום שם כי למרות שהשרשור ננעל פתחת אחד חדש והמשכת בקו הזה,למרות שהתקשת להפסיק, ועשית זאת פעם נוספת וערערת על הנהלת הפורום על גבי הפורום עצמו.

הרבה ביזו שם תלמידי חכמים ולא נחסמו אבל אתה לא הבנת את הרמז גם כשהוא נאמר לך במפורש כמה פעמים אז לא היה לה ברירה אלא לחסום אותך, אתה חושב שזה כיף לה להתעסק בדברים כאלה, תחשוב שוב, היא עושה זאת כדי שיהיה לכול באי הפורום נעים להיות שם והיא עושה זאת גם למי שהיא לא חושבת שראוי להעריכו כרב, מנסיוני הרב בפורום הנ"ל.

או שתפסיק לבלבל את המוח פה ושם שוב ושוב?

אדם שהכריז על עצמו אפיקורוס הוא לא "תלמיד חכם" ואם אתה מצדד בו, שיבושם לך. אני לא מצטער ש"נתפסתי" על דברי תורה.

ואם אתה חושב, בתור מנהל לשעבר, שניהול נותן לך איזה כח מיוחד או איזה היתר לעולם הבא תייג את משה שיסכים לי להראות איפה באמת יש כח... רק מהחיבה היתירה שלי אליו לא הגבתי בהתאם לגברת החצופה ההיא.

אתה מעלה את הדיון הזה מהאוב שוב ושוב בלי שום קשר למקום, אתה מוזמן לפנות אלי בפרטי אם העובדות באמת מעניינות אותך.

פניתי בפרטי.

ולא פיזית לשמוע ממנו.

זה דודו של מוחמד, אל עבאס, שאמר זאת.

ואסמע אלחק ממן קאלה.

למרות שרוב הספר שלו הוא העתקות מילה במילה מאבו נצר אל פאראבי ואריסטו).

|לוחש|

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום