קרה לי יותר מדי פעמים שנפגשתי עם בנות,
מקסימות קדושות וטובות לב, שאפילו אוהבות תורה.
אלא מאי - קשה להן מאוד עם צניעות בתחום הלבוש.
לא באתי ממקום מאשים, או ממקום שיפוטי וביקורתי,
אבל נראה לי יותר מלגיטימי לרצות אשה שלבושה ע"פ ההלכה,
ואפילו משתדלת להקפיד מעבר, ואפילו להדר בכך
(ומה לעשות, יש בי עוד כמה רצונות ותכונות. ממש לא בררן גדול).
נדמה שעד יום מותי לא אבין את גודל הניסיון של בנות בדור הזה,
ואין לי ספק שכל מילימטר (תרתי משמע) של התגברות הוא מלחמה,
והוא חשוב, יקר ורצוי בעיני השי"ת, ששמח על כל טיפת השתדלות.
ועדיין, מתסכל, מאוד מתסכל, ודי מצער
(ולרוב אני נאלץ להמציא שקר כל שהוא. לא כיף, מבטיח).
אין לי פתחון פה, ולא פתרון לב. מודה בפה מלא.
פשוט באתי לפרוק תסכול.
[למתעניינים - אני מברר על זה קודם,
ואפילו משתדל בשיא העדינות לפרט.
ואפילו הכי].
והתלבטות קלה, לנשים שבקהל:
לא נראה לי מתאים להעלות את הנושא הזה, באיזה אופן שהוא.
אני באמת אמור לוותר על קשר בגלל דבר כזה?
יש סיכוי שבאופן כל שהוא, עלום ונסתר, דברים ישתנו בגלל הבעל?
אם כן, מה עשוי לעזור לקידום תהליך כזה?
מה אתן מרגישות כשדבר כזה קורה לכן (או לחברות)?
מחילה אם זה פגע במישהו, לא הכוונה בכלל,
ותודה לעונים!
)
).
)
, גם אם הוא קצת יותר גדול).
