עבר עריכה על ידי נולאית בתאריך כ' בטבת תשע"ד 01:30
בס"ד
התכוונתי שלא צריך להאדיר צדיק, לא להפוך אותו לאלוהים,
"יחי אדוננו, מורנו ורבנו" לדוגמה.
מסכימה עם מורנו ורבנו.... אבל
.. "אדוננו"?
האדון היחיד של עם ישראל, הוא ה'.
"שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד!"
למיטב זכרוני האנשים האחרונים שאמרו שהם מעם ישראל והפכו בן אדם ל'אדון', הם הנוצרים
שהפכו את יש"ו לאלוהים אנושי בנוסף לאלוהים "המקורי".
רבנים וגדולי דור, צדיקים, בעלי חסדים ענקים...
כולם עושים רצון ה', כולם שליחים שעוזרים לעמ"י להתקרב אל ה', ולא כדי שיסגדו להם.
אפילו משה רבינו נקבר במקום לא ידוע,
כדי שלא יהפכו אותו לאל בפני עצמו, שלא תהיה עבודה זרה.
אני כן מאמינה ובעד לנסוע לקברות צדיקים
ואני מאוד מעריכה את האנשים שהאדמור"ים/רבנים/צדיקים/ענקים היו, אך זאת לא סיבה
'לסגוד' להם מצד אחד
ולשכוח את החיבור הישיר שלנו עם אלוקים,
אבינו, מלכנו, אלוהינו, רוענו
והצדיקים הם שליחים שבאו להביא אור גדול לעולם ולעזור לנו למצוא את ה', להתמודד עם העולם הזה, להבין, להתפתח, לגדול, לצמוח.
בקיצור, קשה לי עם תופעת הסגידה(אצל ממש החלקים הקיצוניים) או עם ריח הסגידה(לא הערכה, סגידה
לרבנים ולענקים וצדיקים,
כך שיוצא שאנשים מתבלבלים ןשוכחים
שה' הוא המלך! והרבנים הם כלי, הם שליחים,
אומנם קדושים וצדיקים וגדולים,
אבל רק ה' הוא האלוקים ואליו בילבד אנחנו
צריכים לנשוא עיניים ולהתפלל.
נקודה שנייה,
אני לא
מסכימה
דבר ראשון זה לא מתאים לכולם(לא הבנתי אם כשאמרת 'ב"ה שלא פתחתי עדיין את המכתב באגרות' זה היה בציניות?)
זה מזכיר לי קצת חוסר רצון לקבל אחראיות.
וסוג של- חוסר אמונה בה'.
אם אני מחפשת שירות,כבר סופשנה ועוד שבוע השירות מתחיל
ויש לי 2 הצעות לשירות לאומי,
כמה שלא ביררתי והייתי בסיירות בש"ל
עדיין אני לא בטוחה מה מיהם יהיה מתאים לי.
אני שואלת במכתבים לאן, מקבלת תשובה.
עכשיו, אם יהיה לי גרוע בשירות אאשים את הרבי או את הפירשנות שלי לתשובה שלו.
ןברור שלא תהיה לי בחירה חופשית,
כי הרי אם שאלתי את הרבי והוא אמר לי לאיזה מקום ללכת, גם אם אהיה בסוף איפה שהרבי לא תמך בו, תמיד אחשוב שאני צריכה להיות במקום אחר וארגיש שאני מבזבזת את הזמן שלי ושאני לא צריכה להיות פה.
בנוסף גם ההעניין של ההשגחה,
אם יהודי מאמין נקלע למצב כולשהו
הוא מבקש ומחפש ה', ומאמין שה' איתו, ושיש סיבה למצב הזה.
ובמקום שמישהו אחר יעשה לו את העבודה
יש לו מקום לבירור שלו עם עצמו, מה המקום המתאים לו, האם הוא במקום הנכון? וכך התהליך והתהייה הזאת עם רצונה בבורא עולם
שה' יודע ןשה' יכוון אותו וידריך אותו היא ממקום אמוני. האם בשעת צר ומצוק,
האדם נתפס לאמונה בבוראו או מנסה להאיחז בדבר שמאוד מזכיר 'ניחוש'?
