על פני המיםהיי חבר'ה! מחפשת המלצה ללימוד יומי קבוע, קליל ומחזק שאוכל להתמיד בו (כסטודנטית עסוקה) במהלך השנה הקרובה
שנה שעברה קצת הזנחתי את עצמי ואת ההתקרבות לקב"ה, ואני ממש מצטערת על זה, ואני מחפשת "לקבוע עיתים" בקטנה כדי להתקרב ולקבוע חלק מהתורה ביום שלי...
יש המלצות?
תודה מראש לעונים..
וכמה זמן בערך לימוד ביום?
2 כרכים בהוצאות ספריית חווה.
זכיתי להימנות על העורכים.
בהצלחה
בס"ד
לפי דעתי כדאי ללמוד מספר שכבר מחולק לפי ימים.
החפץ חיים, הלימוד היומי באמונה של בשביל הנשמה\מרכז (הוא יוצא כל פחות או יותר חודש בנשא אחר עם הערות ופרושים).
נ.ב: לעניות דעתי אם מסיימים את הלימוד של אותו יום ויש עוד זמן שרוצים להשקיע בלמד מומלץ לפתוח ספר אחר ולא לרוץ עם הלימוד היומי.
נכון אומרים מזל טוב?
(לא רק בימי הולדת ,כן?! אבל אז זה עולה לי)
אז זה תמיד נשמע לי הזוי, כי אנחנו לא כ"כ דוגלים בכל מה שקשור למזלות וכו',
אז מה זה מזל טוב? שהמזל שלך יהיה טוב? או יותר משו שקשור להווה- וואי ! זכית במזל טוב!
לא יותר "יהודי" להגיד משו אחר (לא עולה לי דוגמא כרגע)
בתפילת ר"ה אומרים "ארשת שפתינו.... אל רם ונישר מבין ומאזין, מביט ומקשיב".
ולמרות השגות אלו או אחרות ככל שיהיו הנוסח הוא מקודש
אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים אלא אחד שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם אילו היו אלוהות הרבה היו גופין וגויות מפני שאין הנמנים השוין במציאותן נפרדין זה מזה אלא במאורעין שיארעו בגופות והגויות ואילו היה היוצר גוף וגוייה היה לו קץ ותכלית שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף ואלהינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ ואינו פוסק שהרי הגלגל סובב תמיד אין כחו כח גוף והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלהינו ה' אחד.
הרי מפורש בתורה ובנביאים שאין הקב"ה גוף וגוייה שנאמר כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת והגוף לא יהיה בשני מקומות ונאמר כי לא ראיתם כל תמונה ונאמר ואל מי תדמיוני ואשוה ואילו היה גוף היה דומה לשאר גופים.
אם כן מהו זה שכתוב בתורה ותחת רגליו כתובים באצבע אלהים יד ה' עיני ה' אזני ה' וכיוצא בדברים האלו, הכל לפי דעתן של בני אדם הוא, שאינן מכירין אלא הגופות, ודברה תורה כלשון בני אדם, והכל כנויים הן, שנאמר: "אם שנותי ברק חרבי" וכי חרב יש לו, ובחרב הוא הורג? אלא משל והכל משל. ראיה לדבר, שנביא אחד אומר שראה הקדוש ברוך הוא "לבושיה כתלג (כשלג) חיור (לבן)" ואחד ראהו חמוץ בגדים מבצרה משה רבינו עצמו ראהו על הים כגבור עושה מלחמה, ובסיני כשליח צבור עטוף. לומר שאין לו דמות וצורה, אלא הכל במראה הנבואה ובמחזה, ואמתת הדבר אין דעתו של אדם מבין ולא יכולה להשיגו ולחקרו וזה שאמר הכתוב החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא.
הלכה יא'
וכיון שנתברר שאינו גוף וגוייה יתברר שלא יארע לו אחד ממאורעות הגופות לא חיבור ולא פירוד, לא מקום ולא מדה, לא עליה ולא ירידה, ולא ימין ולא שמאל, ולא פנים ולא אחור, ולא ישיבה ולא עמידה, ואינו מצוי בזמן עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומנין שנים, ואינו משתנה שאין לו דבר שיגרום לו שינוי, ואין לו לא מות ולא חיים כחיי הגוף החי, ולא סכלות ולא חכמה כחכמת האיש החכם, לא שינה ולא הקיצה, ולא כעס ולא שחוק ולא שמחה ולא עצבות ולא שתיקה ולא דבור כדבור בני אדם וכך אמרו חכמים: אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה ולא עורף ולא עיפוי.
הלכה יב
והואיל והדבר כן הוא, כל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי נביאים הכל משל ומליצה הן, כמו שנאמר: "יושב "בשמים ישחק" "כעסוני בהבליהם" "כאשר שש ה'" וכיוצא בהן על הכל אמרו חכמים דברה תורה כלשון בני אדם, וכן הוא אומר "האותי הם מכעיסים" הרי הוא אומר "אני ה' לא שניתי" ואילו היה פעמים כועס ופעמים שמח היה משתנה וכל הדברים האלו אינן מצויין אלא לגופים האפלים השפלים שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם אבל הוא ברוך הוא יתברך ויתרומם על כל זה.
אנא ממכם תתפללו למען בנות יהודיות שנקלעו לקשר עם ערבים!
jewish.ravpage.co.il
| פרשת 'נצבים-וילך' | |
"כי המצוה הזאת ... לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא ... ולא מעבר לים היא ... כי קרוב אליך הדבר מאד ..." |
|
הוכחות.. דעות.. מקורות.. תודה!!
תשובה באתר כיפה:
שיעור של כחצי שעה של הרב אבינר:
שיעור של הרב חיים שטיינר:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/video/?id=13613
המשך השיחה: http://www.yeshiva.org.il/midrash/video/?id=13751
שיעור של הרב אייל ורד:
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=10698&cat_id=4097
בהצלחה!
למשל יש מדרש על שמו של בית המקדש - לא כאברהם קראו הר וכו' רק כיעקב שראו בית - ומכיון ענינו של יעקב הוא נצחיות לכן בית המקדש יהיה נצחי
עוד מקורות
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Moe/Hurban/Nehama/shlishi.htm
טיפ לחיים:
לפני שחושבים לפתוח ספרים
מתוך מכתב שהרב קלנר כתב בתגובה לת"ח חרדי. הרב מביא שם מקורות לכך שלא תהיה גלות אחרי הגאולה, אני מעתיק משם:
תנ"ך ומפרשיו:
יחזקאל לו יב-יג.
ישעיה סב,ח. מה, יז. ס, כ.
ירמיה לא, לט. כד, ו. (ע' חזון הגאולה עמ' כ)
איכה ד ,כב.
עמוס ט, טו.
תרגום יהונתן איכה ד כב.
רש"י, איכה ד כב, מיכה ד ה, ירמיהו לא ג.
מצודות, עמוס ט טו,ירמיהו לא ג.
אברבנאל, ירמיהו לא כב. זכריה יג ט.
אור החיים, ויקרא יב ב.
מלבי"ם ישעיה נד ד
גמרא:
סנהדרין צח.
מגילה יז.
ירושלמי שביעית פ"ו ה"א דף טז.
ערכין יג:
תוספות, פסחים קטז:
מהרש"א נזיר לב.
הערת שער יוסף בפי' אגדות רבב"ח על שבועה דמבול.
מדרשים:
יקו"ש (ילקוט שמעוני) ח"ב עמ' (794)1038,872,871,808,698, ח"א 148.
תנחומא שופטים ט, נח יא.
בר"ר (בראשית רבה) מקץ פר' צב א.
שמו"ר (שמות רבה) כג יא.
ויק"ר (ויקרא רבה) שמיני פי"א באור מהרי"פ.
שהש"ר (שיר השירים רבה) פ"א פסוק ח.
שכל טוב דף קצא:
שוח"ט (שוחר טוב) תהילים קכא בהתחלה.
מכילתא בשלח עה"פ "אז ישיר"
מכילתא דרבי - בשלח שם עמ' 118.
אוצר מדרשים ח"א עמ' 137
פסיקתא דר' כהנא דף ק.
פסיקתא רבתי סוף ישמעאל פל"ז,
תורת הנסתר:
תוספת תקו"ז (תיקוני זוהר) תקון ו.
תקו"ז, תוספות תקו"ז,
תיקונא שתיתאה דף קכה: (בגר"א שם)
תקו"ז, מהד' רר"מ כד. ע"ש ניצוציו ס"ק ח' שמביא זהר: בראשית כח. משפטים קטו. קרח קעח: פנחס רכא.
הגלנטי קול בוכים לד:, סח:.
של"ה סידור שער השמים עמ' 143.
של"ה קמב: קמג. ח"ב כח: (עפ"י בר"ר הנ"ל)
היכל הברכה בראשית רנה:
הרב זצ"ל והרב חרל"פ:
מעיני ישועה עמ' שנ.
אורות יג יד מב, עג, עז, פג, צ, צא, קא.
מאמרי ראיה עמ' 202
חזון הגאולה עמ' כ.
מעיני הישועה, שז, רכז.
אגרות הראיה ח"א עמ' רלו, רמד, שמד. ח"ב עמ' קסד, לה, לז, רי, ח"ג עמ' קנה. ועיין שם עמ' יט, קלב, קנה-ו. (עולת ראיה ח"א שפח)
שונות:
מורה נבוכים ב כט, דף נה.
מהר"ל נ"י (נצח ישראל) קפח,
חדושי אגדות ח"ג עמ' רכב.
ברית הלוי לד:
בני יששכר ח"ב מג
המבי"ט, בית אלוקים שער התפילה פרק יז' עמ' 145
אם הבנים שמחה, פג-ד צח.
יערות דבש ח"א עד. סוף הדרוש בק"ק מיץ ב אב תקה"ל.
יש עוד מקורות לא הצלחתי להעתיק את הכל, מי שרוצה את המכתב כולו בלנ'ד אשלח לו..
הוא ציטט לי מקום [מחילה שאני לא זוכרת את הציטוט.] שכתוב בו 'מקדשים' ברבים, והוא אמר שאף אחד לא מבטיח שלא יהיה חורבן בית שלישי אנחנו נצטרך להשתדל ולהתאמץ בשביל שלא יהיה.
כבר שאלתי, והוכיחו לי מספר דברים.
תודה.
השרון- מרכז? [גבעת שמואל,הרצליה,רעננה וכו'..]
תודה!
אני מחפש רב בעל שיעור קומה המעביר שיעור פעם בשבוע באיזור השרון, [גבעת שמואל, רמת השרון, הרצליה, רעננה,וכו']
מעדיף שזה יהיה שיעור באמונה, על ספר מסויים..[ אני שיעור ג', אז שזה לא יהיה שיעור בריש מילין..]
אם יש למישהו רעיון להמלצות אשמח לשמוע.
תודה רבה!
"בית מדרש קהילתי גבעת שמואל"
http://www.gabash.co.il/about/beit-midrash#שיעורים בבית מדרש
מכיון שהשיעור שרציתי ללכת שם, לא מסתדר לי עם הזמן.
אבל זה הסגנון פחות או יותר שאני מחפש..
ב"ה
אין בהצגת דברי נפתלי בנט שום הסכמה לדברים אחרים שהוא
עושה כגון לגייס בני תורה לצה"ל
שזה דבר שאמר כבר פוסק הדור - הרבי מליובאוויטש שליט"א
שמי שלומד תורה מגן מבחינה בטחונית על הישוב היהודי בארץ
יותר מחייל קרבי בצה"ל שלוחם בחזית
ואם תרצו אביא את הסרט שבהם רואים את הרבי אומר את הדברים
אני לא יודעת אם זה המקום המתאים לכתוב את זה אבל החלטתי לנסות..
אני לא מצליחה להתפלל...
אני לא מרגישה שהתפילה עוזרת ומבחינתי זה סתם בזבוז זמן בבוקר...
כשאני באולפנא אני מתפללת כי גם ככה יש זמן לזה אז למה לא? אבל מתחילת החופש לא התפללתי אפילו לא פעם אחת...
יש לכם עצות??
יש ספר ממש טוב הנקרא "תפילת ישרים" העוסק בענייני התפילה,מומלץ מאוד.
ממה שאת כותבת,נשמע שלמרות שלא התפללת תקופה ארוכה,ואת לא מרגישה שהתפילה עוזרת,את מרגישה חסרון כלשהו.
זה כבר סימן טוב,שאת מעריכה את התפילה.
התפילה היא בעצם פגישה עם הקב"ה.יש לנו הזדמנות לדבר איתו ישירות.
אבל,הרבה פעמים,בגלל השגרתיות והקביעות של התפילה,אנחנו נוטים לזלזל בה.
אפשר לנסות להתכונן לתפילה,ע"י סידור הנושאים שרוצים להתפלל עליהם לפי סדר תפילת שמונה עשרה,הכנה פיזית ונפשית לתפילה,ועוד,וכל אלא מחזירים את ההרגשה המיוחדת של קשר עם ה' לתפילה.
הקושי המיוחד שלך בחופש,לעומת האולפנה,מראה שאת מוכנה להצמיח קומה חדשה של תפילה מתוכך,שמתגברת על המחסום(הקשה מאוד,שהיה גם לי)של הזמן הלא קבוע ושאפשר להשתמש בו לדברים אחרים. אלו כאבי צמיחה.בהצלחה.
טל שליט"א
שתדעי תפילה עוזרת ואפילו מאוד מניסיון אישי, במיוחד לדברים שבאמת צריכים, אם תתפללי לזכות בלוטו לא בטוח שיענו אבל אם זה בשביל צרה או איזה צורך מיוחד עונים מניסיון.
תבדקי ותראי שזה נכון, אבל בכל מקרה גם אם לא בא לך תפתחי תהילים, זה משהו שתמיד אפשר להתחבר אליו
אני הפסקתי להתפלל כי כמה אנשים שקרובים אלי נפטרו והרגשתי שכל התפילות שהתפללנו עליהם הלכו לפח!
אז כבר לא שווה לי להתפלל אם זה לא עושה כלום...
בייחוד בברכות ק"ש ובברכת הגאולה
איך חסד קטן הציל את כל יהודי פראג
סיפור יהודי מוכר ואהוב על "שלח לחמך על פני הימים" ובמקרה הזה, הלחם אינו מטאפורי! איך חסד קטן עם ילד, שאינו יהודי אפילו, גרם להצלתם של כל יהודי פראג ממזימה פושעת.
ידוע מעשה "בנודע ביהודה", שהיה אחד מפוסקי ההלכה הגדולים שהיו בעם ישראל: באחד הלילות הקרים והגשומים פגש ילד גוי יושב בקור גדול על הקרקע ובוכה. הרב שאלו: מדוע אתה בוכה? ענה הנער לנודע ביהודה: אמי מתה ואבי התחתן עם אשה אחרת, ואשת אבי קשה ורעה ואכזרית עימי, ובכל יום שולחת אותי למכור לחמים אשר אופה וחייב אני למכור בכל יום את המכסה אשר דורשת ממני, ואם אינני עומד במבוקשה, מכה אותי מכות נמרצות ומונעת ממני אכילה ושינה. היום אירע דבר נורא, לאחר שסיימתי למכור את כל הלחם, נגנב ממני כל הכסף, ופוחד אני לחזור לבית אבי. הנודע ביהודה ריחם על הילד הגוי, שאל אותו לסכום הגנוב ושילם לו את הסכום אשר נגנב.
לאחר 30 שנה, באחד מימי חול המועד של פסח, מגיע לביתו של הנודע ביהודה גוי אשר מבקש בדחיפות לדבר עם הרב. הוא מוסר לבני הבית שיש בפיו דבר חמור שאינו סובל דיחוי, קיבלו הנודע ביהודה בחדר פנימי בביתו, ובפיו דבר מזעזע. הוא סיפר כי אחד הכמרים הגדולים בעיר, אשר שונא יהודים, קרא לכל אופי הלחם שבעיר ואמר להם: בעוד יומיים יוצא החג אצל היהודים, ומוצאי הפסח הוא הפעם היחידה בשנה בהם יהודים רוכשים לחם אצל הנוצרים. הוא נתן עצה לכל האופים להרעיל את כל הלחמים, וכך במוצאי החג, ימותו כל יהודי פראג בבת אחת. הגוי מספר לנודע ביהודה "כששמעתי את הדבר החמור הזה נזכרתי איך לפני 30 שנה ישבתי על הקרקע בוכה בלילה קר וגשום ובפחד לחזור לבית אבי מאימי החורגת, ואיך עמדת ונתת לי את כל הכסף שאיבדתי. כששמעתי את הדברים הקשים האלו, הרגשתי מחויבות לבא ולספר לך ולהחזיר לך על החסד אשר עשית עמי. אך אסור לך לספר לאף אחד שאתה יודע על ההרעלה, אחרת בקלות יוכלו להבין שיש לי יד בדבר". הנודע ביהודה עמד והודה לו.
למחרת כינס את כל היהודים לבית הכנסת הגדול והודיע: "טעינו השנה בחישוב והקדמנו את חג הפסח ביום. על כן, מחר הוא יום חג. החובה על כולנו להיזהר מאכילת חמץ''. בני הקהילה, שידעו היטב את גדולת רבם הנערץ, לא ערערו על פסק ההלכה המוזר. הם קיימו ללא התנגדות את דבריו של רבם. במוצאי החג לא הבינו האופים מדוע לא באים היהודים לקנות מלחמם כפי שנהגו כל שנה. במקום זאת פשטו עליהם השוטרים החרימו את ככרות הלחם והשליכו אל הכלא את האופים חורשי המזימה האפילה.
וכך ניצלו כל יהודי פראג ממוות בהרעלה בלחם במוצאי חג הפסח.
מישו יודע איפה אפשר להשיג את הספר "עצי אלמוגים" של ר' חיים צבי ברלין???
אני לא מצליח להשיג אותו..... דחוף!!!!!
במהדורה שנשלח ש'כינוי נדר' צרף אליה קישור - הוצאת ים התלמוד, ברוקלין.
במהדורה נוחה יותר, שנמצאת באוצר החכמה, מכון משנת רבי אהרן, ליקווד.
בעיניי המדינה היא סימנים לרחמי ה' על עמ"י, ולהחלטתו להשיב את שבותנו כפי שהבטיח.
המדינה כשלעצמה אינה המלכות המובטחת, מכיון שהמלכות המובטחת היא מלכות ה' בארץ, ע"פ התורה ע"י ישראל.
(אני בכוונה מתעלם מהביטוי "יסוד כסא ה' בעולם", כי ניתן לפרש אותו בצורות שונות.)
דבר זה אינו סותר את זה שהמדינה היא סימנים לרחמי ה' על ישראל, מכיון שלמדינה הזו יש פוטנציאל להפוך לחלק מהגאולה, ואפילו במצב הנוכחי, היא ללא ספק עוזרת לאנשים שמהם יכולה לקום מלכות ה' בתפארתה המדינה מספקת תשתיות כאלו שכל מה שחסר זה שהשלטון יהיה בידיים טובות. (או שהשלטון יתחלף, או שיחזור בתשובה.)
עובדה נוספת היא שהמדינה מביאה כבוד לעם ישראל ולאלוקיו-דבר שהוא כשלעצמו יש בו ביטוי של גאולה. (גאולה של כבוד ה', המבוזה בשעת השפלת עם ישראל.)
אני חושב שבדברים אלו עניתי גם לשאלה האם זו סתם התאגדות מקרית של יהודים. (התשובה היא בעצם שיש צדדים לכאן ולכאן, ותלוי מאיזו בחינה מסתכלים. מצד הקדושה שבה-אין קדושה, כי אין עבודת ה'. מבחינת הפוטנציאל שלה לקבל קדושה גדולה מאוד-פוטנציאל מצוין. מבחינת טוב שבעצם קיומה- יש טוב (גם מצד האנשים הקדושים שבתוכה, וגם מצד זה שכבר א"א להשפיל את עם ה' *))
*ראיה לזה שהשפלת ישראל היא דבר רע גם כשאין בישראל קדושה קדושה- מספידים אפיקורוס שמת ע"י גוים שהרגוהו על היותו ישראל.
יכול להיות שמדינת ישראל היא מעשה שטן, אבל לא אכפת לי מי עושה, אכפת לי מה הוא עושה. אם השטן ישכנע אותי לתת צדקה או ללמוד תורה, לא נראה לי שאני אסרב רק משום שזה מעשה שטן. תגובה כזו תהיה אווילית למדי מצידי.
כנ"ל לגבי לעלות לארץ או להחזיר את כבוד ה' (במלחמות), או לנסות לקחת ארגון יהודי (במקרה שלנו-המדינה), ולנסות להפוך אותו לקדוש. או לעזור ליהודים להתאגד למען עבודת ה' כלל ישראלית (נשמע טוב ותמים, נכון? במילים אחרות זה בעצם להקים מלכות ישראלית בארץ). גם מעשה שטן יכול להיות לטובה. אגב, ככל מה שאמרתי בקטע הזה, נכון גם במקרה שבכלל לא התחילה הגאולה...
אני לא ממש מרגיש ממש חלק מהמדינה, כי אני חלק ממלכות ה' בעולם, ומלכות ה' כוללת את אלו שעובדים אותו (מהעצים והאבנים, ועד המלאכים וחיות הקודש), ולא את הפושעים בו. אבל אני בהחלט לא יכול להתעלם מארגון גדול ורב עוצמה ששולט כמעט על כל מה שקורה בארץ ולכן אני מתנהג בהתאם (על פי שיקול דעת), ולפעמים בוחר לשתף פעולה עם הארגון. כשם שגם כאשר אבותינו היו בגלות הם נאלצו להתחשב בשלטונות ולהסתדר איתם איכשהו, הכל לפי הצורך.
אני לא מכיר בחובות וזכויות של מיעוט במדינה על פי התורה, ולכן אינני חושב שזה נכון לדרוש זכויות, וכן אינני מרגיש צורך של ממש למלא חובות כלפי המדינה. מה שכן, אני מכיר באפשרות להשיג לפעמים רווחים מארגון מסוים, ואולי זה דבר שבאמת יש מקום לעשותו (אם כי "שונא מתנות יחיה", אבל זה לא איסור בייחוד לפעמים שיש שעת הדחק כלשהי, וגם יש מקומות שזה לא מתנות). וכן אני מכיר בעובדה שכשותף בארגון, או כאדם שיש לו עסקאות עם הארגון (למשל, שאני משלם מיסים מסוימים, והם בתמורה דואגים לי לתחבורה, כבישים, חשמל וכדו'), יש לי חובות כלפיהם, כמו שיש בכל שותפות, וצריך תמיד לנהוג ביושר ובהגינות כלפי כל אחד, ולא לגזול, ולא להפר הסכם.
בנוסף לזה, יש גם חוקים שנועדו לשמור על הסדר הציבורי (למשל עצירה ברמזור אדום), שאלו חוקים שראוי לשמור, שבזה גם בלי קשר לשלטון, היה ראוי שנמצא דרך להשליט סדר, והארגון הגדול הוא זה שלוקח אחריות על העניין הזה (,ועל זה נאמר "הווי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלי מוראה איש את רעהו חיים בלעו").
איני חלק מגיס חמישי, אני חלק מתרבות עצמאית, שאינה מתכופפת בפני חוקים זרים. מלכות ה' המיוצגת ע"י ישראל-הכפופה לתורה בלבד, וכאיש נאמן לאלקים עלי לעשות כל מה שאוכל כדי להגדיל את המלכות הזו ואת כבודה, ולהקטין את מס' האנשים שאינם כפופים לה. גיס חמישי הם אנשים המסתירים את עצמם. אני מעולם לא הסתרתי את היותי עבד ה' נאמן לו ולתורתו. מלבד זאת-מטרתי אינה להחריב, מטרתי היא לאחד את כולם לעבודת ה', "ועל כן נקוה...להפנות אליך כל רשעי ארץ". אם לא תהיה ברירה- יתכן ואצטרך להחריב. (אמנם באמת "האלילים כרות יכרתון"- את כל האמונות הכוזבות נחריב ונאבד, אבל אני מקוה מאוד שעם כמה שפחות צורך במלחמה. האמונות יאבדו מעצמן כשכולם יחזרו בתשובה.)
השתדלתי להצמד לעובדות האובייקטיביות לגבי המדינה, ולתאר אותה בהגדרות ברורות הנובעות באופן ישיר מעובדות אלו.
("ארגון גדול ששולט בארץ". "ארגון יהודי שמראה כוח מול הגויים". "ארגון כופר".)
ואת היחס שלי אליה השתדלתי לתאר ע"פ היחס שאמור להיות לעובד ה' לארגון המוגדר בהגדרות דלעיל.
וכאן ברצוני להוסיף עוד נק' חשובה: אמנם אני חושב שהמדינה הועילה מאוד בתחום מסוים ("ארגון שמראה כוח מול הגויים"), וכן יש לי תועלת ממנה בתור "ארגון גדול ששולט בארץ", אבל עם כל זה, בראש ובראשונה אני חלק ממלכות ה', וכל השאר בא אחרי זה ומתוך זה - לכן אין מקום לחיבור ממשי ביני לבין מדינה של כופרים.
משל לדבר-הרמב"ם אומר שהנצרות והאסלאם הם חלק ממהלך אלוקי של הבאת כל יושבי תבל לאמונה בא-ל אחד. אין ספק שזה דבר טוב. אין ספק שעלינו לשמוח על הפיכתם של עובדי אלילים למוסלמים. אין ספק שעלינו להעדיף את קיומו של האסלאם על מה שהיה לפניו. ואעפ"כ אם יאמר יהודי שהאסלאם הוא דבר טוב, וכ"ש אם הוא יאמר שעלינו לחבור למוסלמים עבור זה, הוא או טיפש או כופר (או רשע, במקרה שהוא עושה את זה מתוך אינטרסים).
(ההבדל בין מה שכתבתי בתגובה הקודמת למה שכתבתי כאן, הוא ששם התייחסתי לכל פרט המגדיר את המדינה לגופו, וכאן התייחסתי למכלול.)
יש את מדינת ישראל - מדינה ככל העמים שצריך להיות כמו כולם בלי קשר לתושביה ולתורת ישראל.
ויש את השלטון היהודי בארץ ישראל - שמכיון שזו ארץ ישראל אז היהודים במקום ראשון - וכל השאר מקום שני ולא צריך להיות כמו שאר העולם בכל נושא (משפט,דמוקרטיה וכו') ומכיון שזו ארץ היהודים היא נתיגה של כל היודים בעולם ומחוייבת לביטחונם וכמובן משתדלת להתנהג כמה שיותר בדרך וחוקי התורה.
ובלי קשר ארץ ישראל היא ארץ מבורכת ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה וכו'
בקום המדינה המדינה היתה יותר מדינת ישראל מאשר נוכחות השלטון היהודי וזה התבטא ביחס להרבה דברים - אלטלנה ,יחס לתורה ומצוות, כור ההיתוך החילוני בצבא,בהמשך שלא חשבו לכבוש את ירושלים בששת הימים וכל הרפיסות שאחרי זה,.
לאט לאט עקב התגברות הרוב השומר תורה ומצוות על כל גווניו והשפעתו שהתפשטה בכל מקום ומקום המדינה .נוטה יותר לשלטון יהודי- "מדינת ארץ ישראל".
הוותיקים שהקימו את המדינה מאוד מבואסים מזה והם נלחמים בכל תוקף בזה וזה המצב שרואים היום שבמקומות שלדתיים לא היתה דריסת רגל ע"י תנועת התשובה והילודה המבורכת בציבור השומר תומ"צ על כל גווניו נכנסים לכל מקום ומקום - כי אי מישהו אחר.
המלחמה שלהם זה להפריד ולבודד שיהיו הרבה קבוצות שקל להלחם ולהפיל אותם (מחלת המפלגות).
הצביור השומר תורה ומצוות צריך להבין את זה ולהסחף כמה שפחות ולשמור על אחדות ובעזרה ה' נעשה ונצליח
לכן העם היהודי הוא הדת היהודית, מי אמר? אולי לכן הדת היהודית היא העם היהודי?
(בהסתכלות הפרטית אמנם נכון שיהדות עוברת בתורשה, אבל בהסתכלות הכללית, אפשר לראות שאלו שאנו מחשיבים אותם לראויים להיות חלק מאיתנו-זה דווקא המאמינים (ואגב, אפילו גויים, בין אם כגרים תושבים, בין אם כחסידי אומות העולם, ובין אם כגרי צדק), לעומת כופרים- שאין להם חלק לעולם הבא, וע"פ לשון הרמב"ם, יצאו מכלל ישראל, ומורידין ולא מעלין. (לא יצאו מעם ישראל, אלא מכלל ישראל, שזה לא בדיוק אותו דבר...*))
מלבד זאת, כדי שמשהו יחשב מצווה, הוא חייב להעשות מתוך אמונה בה', ק"ו לפי הדעה שמצוות צריכות כוונה... (גם לפי הדעה שמצוות אין צריכות כוונה (שלא נפסקה להלכה), בזמן שאדם בכלל לא מאמין שהוא עושה מצווה, מגוחך לומר שהוא מקיים בזה את דבר ה')
כראיה לכך אפשר להביא את הפסוקים בירמיהו פרק ז': "כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח. כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם"
הקב"ה אומר מפורשות-לא קיבלנו רשימת מצוות לעשות. קבלנו רשימת מצוות לקיים בהם את דבר ה'!!
איזה ערך יש בלקיים מצוות "בטעות"? אם נפלתי על מישהו ובמקרה הצלתי אותו איכשהו ממוות-האם קיימתי בזה "לא תעמוד על דם רעך"?? אמנם מגלגלים זכות ע"י זכאי, אבל מצווה אין פה.
מצד זה שיש בארץ בימינו בנין וזה טוב מאוד-אני מסכים שהמצב הולך ומתקרב לגאולה, אבל המדינה עצמה, היא רק איזשהו כלי שהקב"ה משחק בו בשביל לקדם את הגאולה, ולכופרים עצמם אין זכות על התהליך הזה, כי הקב"ה שיחק בהם. זה לא היה הם, והם בכלל לא ביקשו את זה (בניגוד ליהודי שיבקש מהקב"ה לזכות ולהוביל את הגאולה והקב"ה אכן יזכה אותו, שאז יש לו זכות בגלל הרצון הטוב שלו)
אני מסכים גם שצריך לעשות הכל בשביל להקים פה בארץ ארגון חזק וקדוש... אבל זה בגלל שחובתנו להקים ארגון כזה לא מתבטלת בעקבות הקמת ארגון חזק וכופר. (ז"א שאע"פ שאני ציוני/לאומי, איני ממלכתי. אם ברצונך הסבר פשוט יותר-הציונות שלי היא הציונות של לפני אלף שנה.)
(*עם ישראל, הוא יותר העניין של הסגולה, שהיא גם עוברת בתורשה. סגולה, היא כשרון מסוים, מעלה. סגולה היא דבר פוטנציאלי, כשרון שמוכן לצאת אל הפועל.בכל זרע ישראל-יש סגולה קדושה, כוח פנימי של עבודת ה'.
לעומת זאת כלל ישראל, זה יותר עניין הבחירה-מי שנמצא בפועל בתוך מחנה ישראל-המחנה הקדוש. אמנם גם בכופרים עדיין יש קדושה, וכ"ש שבזרעם יש קדושה, אבל קדושה זו היא רק יכולת, כשרון מסוים לחזור אל עמם ולהיות חלק ממנו בעצם הוויתם. דבר שלא ניתן לגוי שאין לו הסגולה, הפוטנציאל הפנימי להפוך לאיש קדוש.
(וכאן ראוי להעיר, שלפי הרב קוק, אם אדם נלחם בעם ישראל, זה מעיד שגם הסגולה הפנימית כבר נעלמה בתוכו, ולא שייך עוד לנסות להחזירו בתשובה, כי כבר אין לו הפוטנציאל הזה, הוא איבד את ייחודו כיהודי.)
דבר דומה לעיקרון זה ניתן למצוא בשמונה פרקים לרמב"ם, תחילת פרק שמיני. אביא כאן את קיצור הדברים, יותר באריכות ניתן למצוא שם...
"אי אפשר שייוולד האדם, מתחילת עניינו בטבע, לא בעל יתרון ולא בעל חסרון; כמו שאי אפשר שייוולד האדם בטבע בעל מלאכה מן המלאכות המעשיות. אבל אפשר שייוולד בטבע מוכן למעלה או לפחיתות, באופן שיהיו מעשים הללו קלים לו יותר ממעשים אחרים.")
אני מסכים גם שצריך לעשות הכל בשביל להקים פה בארץ ארגון חזק וקדוש... אבל זה בגלל שחובתנו להקים ארגון כזה לא מתבטלת בעקבות הקמת ארגון חזק וכופר. (ז"א שאע"פ שאני ציוני/לאומי, איני ממלכתי. אם ברצונך הסבר פשוט יותר-הציונות שלי היא הציונות של לפני אלף שנה.)
(*עם ישראל, הוא יותר העניין של הסגולה, שהיא גם עוברת בתורשה. סגולה, היא כשרון מסוים, מעלה. סגולה היא דבר פוטנציאלי, כשרון שמוכן לצאת אל הפועל.בכל זרע ישראל-יש סגולה קדושה, כוח פנימי של עבודת ה'.
לעומת זאת כלל ישראל, זה יותר עניין הבחירה-מי שנמצא בפועל בתוך מחנה ישראל-המחנה הקדוש. אמנם גם בכופרים עדיין יש קדושה, וכ"ש שבזרעם יש קדושה, אבל קדושה זו היא רק יכולת, כשרון מסוים לחזור אל עמם ולהיות חלק ממנו בעצם הוויתם. דבר שלא ניתן לגוי שאין לו הסגולה, הפוטנציאל הפנימי להפוך לאיש קדוש.
(וכאן ראוי להעיר, שלפי הרב קוק, אם אדם נלחם בעם ישראל, זה מעיד שגם הסגולה הפנימית כבר נעלמה בתוכו, ולא שייך עוד לנסות להחזירו בתשובה, כי כבר אין לו הפוטנציאל הזה, הוא איבד את ייחודו כיהודי.)
דבר דומה לעיקרון זה ניתן למצוא בשמונה פרקים לרמב"ם, תחילת פרק שמיני. אביא כאן את קיצור הדברים, יותר באריכות ניתן למצוא שם...
"אי אפשר שייוולד האדם, מתחילת עניינו בטבע, לא בעל יתרון ולא בעל חסרון; כמו שאי אפשר שייוולד האדם בטבע בעל מלאכה מן המלאכות המעשיות. אבל אפשר שייוולד בטבע מוכן למעלה או לפחיתות, באופן שיהיו מעשים הללו קלים לו יותר ממעשים אחרים.")
כמו כל מדינה של כופרים, גם מדינה של כופרים שהקב"ה משתמש בה כשליחה שלו, היא לא קדושה.
דבר זה אינו סותר את זה שהקב"ה משתמש בה כשליחה.
גם מצרים, אשור, בבל ורומא היו שליחיו של ה'. ימח שמם. רשעים גמורים, מלכויות טמאות.
כדי שמדינה תתקדש, היא צריכה לקבל עליה במודע את מלכות ה'.
כל המלכויות שנלחמו בישראל הם מלכויות רשע אע"פ שקיימו רצון הבורא.
צריך לקיים את רצון הבורא מתוך מודעות.
מדינת ישראל הוקמה בידי כופרים ע"מ שתהיה להם מדינה העונה יותר להגדרה שהרב קוק מביא בקטע שבחתימתך-חברת אחריות גדולה.
מקורות אין הרבה כי מעולם לא נעשה דבר גדול עד כדי כך ע"י כופרים גמורים.
אבל יש מקורות רבים שיכולים להראות שכדי שהקדושה תחול על משהו מוכרח שהוא יהיה מכוון לשם ה'.
א"א להיות קדוש במקרה. קדושה חלה אך ורק ע"י הכנה מצד המקבל. (לפעמים הקב"ה מכריח אדם להכנה הזאת, כגון ירמיהו, או עמ"י במעמד הר סיני, אבל עדיין ההכנה קיימת.)
לגבי מקור ספיציפי, הייתי בוחר את אורות התחיה י"ח, לקראת הסוף, כשהוא מדבר על "הקודש העליון".
אם תעיין כראוי, תראה שבעצם בדברים שם, הוא אומר שקדושתם של כל השלושה, תלויה בקודש העליון.
וזה שהקודש העליון הוא קבלת עול מלכות שמים ניתן לבסס על מקורות רבים, אתה יכול לעיין בעין איה על שלוש משמרות הוי הלילה, או לעשות ניתוח מדוקדק של הרמב"ם על ידיעת ה', מול מה שהרמב"ם מזכיר בתור מצוות העשה הראשונות.
הוי אומר לא מנדטים למיניהם אלא מדינתנו כיום.
מדינה יהודית בשטחה של ארץ ישראל.
מדינה יהודית זה של עם ישראל בין אם המדינה מתירה ממכר חזיר ובין אם לא...
אשרינו שזכינו.
קפו
"אין המדינה האושר היותר עליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המון האידיאות, שהם עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהוייתה תוכן האידיאלי היותר עליון, שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד."-דהיינו- יש שני סוגי מדינות: ישנה מדינה שהיא חברת אחריות גדולה, שלא נבנתה כחלק מאידאה מסוימת, כהגשמה של עולם האידאות אל תוך חברה אנושית, אלא סתם כארגון קבוצתי (ע"ע ב"ח שחיים בלהקות). וישנה מדינה שהיא בעצם הויתה נועדה לשרת, ומשרתת את האידאות. שכל עניינה של אותה המדינה זה להפוך את האידאלים לחלק מהעולם, ולכן גם עבור כל אחד, המדינה עצמה היא בעלת ערך גדול מכיון שהמדינה עצמה היא מקיימת (=מעמידה/מחיה) את העולם האידאלי, שזה עטרת החיים של כל יחיד.
"מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר. ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך, כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול."-דהיינו- המדינה האידאלית היא באמת שלמות, ומדינת ישראל (כמובן, כאשר ישראל מתנהגים כמו ישראל) היא המדינה שנבנתה על מנת להמליך את ה' בעולם וליחדו, וזה כל עניינה, ומדינה כזאת היא אכן האושר היותר עליון של האדם, מכיון שבהוויתה של אותה מדינה היא היא הגילוי הגדול ביותר של מלכות ה' בעולם. ואפי' כשיש במדינה כזו הרבה חסרונות פרטיים-עדיין האושר בה הוא אושר גדול מאוד, מכיון שהיא מדינה שבעצם קיומה יש גילוי של מלכות ה'.
רק כשאתה כובל את חברת האחריות אל האידאל של ייחוד ה'-אז המדינה היא מדינה אידאלית.
ואגב, אם תחשב את כל החשבונות שביתרונותיה של מדינה כמו זו הקיימת כיום, הרי שתגלה שאין תועלת מעצם קיום המדינה, אלא רק מהיותה חברת אחריות, מה שאינו נכון לגבי מדינה אידאלית, שעצם קיומה הרשמי-הוא כבוד לה'.
מדינת ישראל, הדבר הטוב שבה, זה הדברים הטובים שהיא מועילה לעם היהודי, וההצלחות שהיא מעניקה לו על פני הגוים מסביב. אלו היה אפשר לארגן את הדברים האלו בלי מדינה-לא היה בזה שום חיסרון, ולא היינו מפסידים שום דבר. בעצם המדינה כשלעצמה-היא סמל חלול מתוכן, מכיון שלא חרוט עליו שם ה'.
מדוע מכונה ספר בראשית "ספר הישר": בספרי הנביאים מכונה ספר בראשית "ספר הישר" (יהושע י, יג - "הלוא היא כתובה על ספר הישר", וכן שמואל ב, א, יח- "ללמד בני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר"). ובמסכת עבודה זרה (כה, א) מפרשת הגמרא, שהסיבה לכך שספר בראשית מכונה ספר הישר, היא שספר זה מכיל את המאורעות שאירעו עם האבות, והאבות נקראו "ישרים" (כאמור בברכות בלעם, "תמות נפשי מות ישרים").
הנצי"ב מביא את דברי חז"ל האמורים, ותמה עליהם, מדוע דווקא הכינוי "ישרים" הוא שמתאים לאבות, הלוא היו בעלי תכונות נעלות רבות אחרות (ובלשון הנצי"ב: "זה הספר הנקרא ספר בראשית, נקרא בפי הנביאים ספר הישר, כדאיתא במסכת ע"ז (כ"ה ע"א) על שני מקראות בספר יהושע (י` י"ג), הלוא היא כתובה על ספר הישר, ובספר שמואל ב` (א`, י"ח), ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר, ומפרש ר` יוחנן, זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים, שנאמר (בברכות בלעם) תמות נפשי מות ישרים. ויש להבין למה קרא בלעם את אבותינו בשם ישרים ביחוד, ולא צדידים או חסידים וכדומה. וגם, למה מכונה זה הספר ביחוד בכנוי ישרים").
בתשובה לכך מיישב הנצי"ב, שה"יושר" האמור בתורה ובחז"ל, פירושו הוא יחס של התחשבות, סבלנות ואיכפתיות כלפי הזולת, אפילו כשדרכיו אינן כדרכיך, ובזה התייחדו האבות. ובלשונו:
"שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה`...עוד היו ישרים, היינו שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים, מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה, כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אע"ג שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם...מכל מקום חפץ בקיומם...וכן ראינו כמה נח היה יצחק אבינו להתפייס משונאיו, ובמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו...ויעקב אבינו אחר שהיטב חרה לו על לבן שידע שביקש לעוקרו לולי ה`, מכל מקום דיבר עמו דברים רכים, עד שאמרו על זה בבראשית רבה (פע"ד) קפדותן של אבות ולא ענותנותן של בנים...ומשום הכי נקרא כמו כן ספר הישר, על מעשה אבות בזה הפרט".
ממשיך הנצי"ב ומבאר, שהאנשים בתקופת בית שני היו צדיקים, אך לא ישרים, וזה היה מה שהביא לחורבנם:
"שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמם, על כי מפני שנאת חינם שבליבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה` שהוא צדוקי ואפיקורס...שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות, אע"ג שהוא לשם שמים, דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ". [ולפי זה מבאר שם הנצי"ב את האמור בפרשת האזינו "צדיק וישר הוא"- הכינוי "צדיק" לקב"ה בא להצדיק את חורבן בית ראשון, שבו הרשעות הייתה הבעיה העיקרית, ואילו הכינוי "ישר" בא להצדיק את חורבן בית שני, שבו הייתה צדקות, אך לא היה "יושר", וכלשון הנצי"ב לעיל, "שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו...").
*
רש"י- לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם וכו` [ועיין גם מה שכתב הרמב"ן על מימרא זו].
ביאר הכלי יקר, שאין הכוונה לומר, שהיה לתורה להשמיט לגמרי את כל האמור מבראשית עד החודש הזה לכם, שהרי מכל פרשה מספר בראשית ניתן ללמוד דברים רבים. אלא כוונת הקושיה היא שמכיוון שעיקר התורה למצוותיה ניתנה, היה לה להתחיל מהמצוות ורק אח"כ, לבסוף, להזכיר גם עניין הסיפורים והמעשים, שכך סדר החשיבות הראוי.
ולפי זה, מבאר הכלי יקר גם את תשובתו של רש"י: אילו הייתה התורה מתחילה מהחודש הזה לכם (הפרשה המתארת את מצוות הפסח), היה הלומד קורא פרשה זו, ומייד כשהיה מגיע ל"משכו וקחו לכם", שזהו הפסוק המלמד שלקרבן פסח כשר דווקא שה שלכם ולא שה של אחרים, היה לועג לעניין זה- הרי כל ישראל ארץ ישראל גזולה וכבושה היא בידינו, ומה לנו לצוות שלא לקחת שה של אחרים? ומחמת לעג זה, לא היה מגיע לסוף התורה כלל אלא מניחה באמצע. לכך התחיל מבראשית, להודיע שאין אנו ליסטים וכו` כמבואר ברש"י.
*
בין האור ובין החושך- ידועה חקירת הקדמונים, האם החושך הוא ברייה בפני עצמה, או שאינו ברייה אלא רק "העדר" אור. ובתורה תמימה הוכיח מהגמ` בחגיגה שהחושך הוא ברייה בפני עצמה, שהרי בדף י"ב ע"א מבואר ש"תוהו ובוהו, חושך רוח ומים, כולם ביום ראשון נבראו", ואם כן מפורש שהחושך נברא. [אך עיין במהר"ץ חיות בחגיגה י"ב ע"א שדן בראיה זו]. ועיין שם עוד בביאור דרשה זו.
ראיה נוספת לכך שהחושך הוא נברא ממש ולא היעדר אור בלבד, ניתן להביא מהגמ' במסכת תמיד דף ל"ב ע"א, שם דנה הגמ` אם האור נברא תחילה או החושך נברא תחילה, ומסיקה שהחושך נברא תחילה, עיין שם.
בהעמק דבר כאן על פרק א` פסוק ה', מאריך להוכיח שהחושך הוא בריאה בפני עצמה. וממשיך "ואל תקשה, מאי מועיל בריאה זו, הרי בלא בריאה יהיה חושך בהיעדר אור, אבל כבר הורונו חז"ל...דאור האש אינו מנהיר ביום במקום חושך כמו בלילה שבו החושך מושל, ומזה הבינו אנשי מעלה בישיבתם בחושך מתי יום ומתי לילה", ועיין שם עוד.
*
עושה פרי למינו וגו`- בחולין ס` ע"א, דרש ר` חנינא בר פפא, בשעה שאמר הקב"ה "למינו" באילנות, נשאו דשאים ק"ו בעצמן, ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה "למינו", אנו על אחת כמה וכמה, מיד כל אחד ואחד יצא למינו, ע"כ דברי הגמ`. וקשה, וכי עשבים יש להם דעת לעשות ק"ו וכו`? ובמהרש"א ביאר שאין הכוונה לעשבים עצמם אלא למלאכים הממונים, שכידוע אין לך כל עשב שאין לו מלאך מלמעלה ממונה על גידולו.
*
את שני המאורות הגדולים וגו`- הגמ' בחולין ס' ע"ב מקשה סתירה: נאמר "את שני המאורות הגדולים", שמזה משמע ששניהם שווים, ולאחר מכן נאמר "את המאור הגדול", משמע שהשמש גדולה יותר. ומתרצת הגמ', שתחילה נבראו שווים, וכשקינאה הלבנה מיעט אותה הקב"ה וכו` כידוע.
בעלי התוס' על התורה מקשים על דברי הגמ' הללו - לכאורה אין כאן שום סתירה, שכן המלים "שני המאורות הגדולים" אין פירושם בהכרח שהם שווים בגודלם, אלא שהם גדולים ביחס לשאר. התורה תמימה מתייחס לשאלה זו ומבאר, שבכמה מקומות בחז"ל מוכח שכאשר נאמרת מילת "שתי" או "שני", בא הדבר להורות על שוויון בין השנים, וכגון, בגמ` ביומא (סה, ב), שם מבואר ש"שני שעירי עזים" (לה` ולעזאזל), צריכים להיות שווים במראה ובקומה, והדבר נלמד ממילת "שתי". ועל כן גם כאן, כשנאמר "שני המאורות הגדולים", הבינה הגמ' שהכוונה למאורות השווים בגודלם. ועיין שם ראיות נוספות.
*
ואת המאור הקטן לממשלת הלילה- בספר "פנינים משולחן הגר"א" מסופר: "עת שיצא מרנא הגר"א לגלות, ונדד על פני ארצות אירופה, התאכסן פעם אצל בעל בית מופלג בתורה. הלה שהכיר בו כי גדול וקדוש הוא, הראה לפניו מה שכתב אביו המנוח על גליון החומש שלו, בצידו של פסוק זה (-"ואת המאור הקטן וכו'"), ראשי תיבות 'גועשאנ"ק'. את פתרונה של תיבה זו כבר דרש האיש מפי אישים רבים, אבל אין פותר אותה. אמנם, רבינו (-הגר"א) השיבו על אתר, כי פתרון הראשי תיבות הוא: 'גדול וסמוך על שולחן אביו נקרא קטן' (-זוהי מימרא של חז"ל במסכת בבא מציעא דף יב). ופירש, שבזה ביקש ליישב מדוע הלבנה נקראת 'המאור הקטן'. אלא, מאחר שהלבנה אינה מקבלת אורה אלא מהשמש, והלכה היא שגדול הסמוך על שולחן אביו נקרא קטן, הרי שמכיוון שסמוכה היא על שולחן השמש, נקראת 'המאור הקטן'".
[בהערה שם למטה מובא, שבספר הר צבי על התורה להרב צבי פסח פראנק, מובא מעשה זה באופן מעט שונה- שליד המלים "המאור הגדול" סומנו ראשי תיבות "קא"ס עש"א" (=קטן אינו סמוך על שולחן אביו), וליד המילים "המאור הקטן" סומנו ראשי תיבות "ג"ס עש"א" (=גדול סמוך על שולחן אביו). על שם ההלכה בבבא מציעא, שגדול הסמוך על שולחן אביו נקרא קטן, וקטן שאינו סמוך על שולחן אביו נקרא גדול].
והנה, בברית מילה מברכים "זה הקטן גדול יהיה". ושמעתי ביאור על נוסח זה, בדרך דומה לאמור לעיל: "זה הקטן"- כעת הרך הנולד עדיין משול למאור הקטן, הירח, שאין לו אור עצמי (וכך גם הרך הנולד אין לו עדיין כוחות עצמיים אלא רק מקבל מהמשפחה וכו'), "גדול יהיה"- לעתיד יהיה משול למאור הגדול, השמש, שיש לו אור עצמי וכוחות עצמיים, ויזכה להאיר לאחרים.
*
אדם, עפר מן האדמה - מקשה המהר"ל, בתפארת ישראל פרק ג`, הרי לא רק האדם נברא מן האדמה אלא גם שאר חיות, ומדוע דווקא הוא נקרא `אדם` (ובלשון המהר"ל: "וזה שהוא נקרא `אדם`, על שהוא עפר מן האדמה. ועתה יש לשאול, וכי כל שאר הנמצאים אינם מן האדמה, שייקרא האדם בייחוד בשם `אדם` על שנברא מן האדמה?).
מתרץ המהר"ל, שיש גם מכנה משותף מהותי לאדם ולאדמה: בשניהם, השלמות והפיתוח אינם קיימים בתחילת הדרך. בתחילת הדרך האדם הוא ריק, וכל יכולותיו נמצאים בו רק "בכוח", ורק לאחר פיתוח יכולות אלה, הוא מגיע לשלמותו (בדומה לאדמה, שהיא בתחילת דרכה בורה, ורק אם יפתחו אותה, יצמח בה יבול). לעומתם, כל הנבראים האחרים, נבראים מושלמים ואין בהם "פיתוח" - המלאכים נבראים מושלמים, וכן בעלי החיים, זמן מועט לאחר היוולדם, הם מגיעים ליכולותיהם וכך נשארים עד סוף חייהם, מבלי שיתפתחו בצורה מהותית.
ובלשון המהר"ל- "אבל עניין האדם מתייחס ביותר אל האדמה, וזה כי האדמה היא מיוחדת בזה שהיא בכוח, ויש בה יציאה לפועל, כל הדברים אשר יוצאים ממנה: צמחים ואילנות ושאר כל הדברים, והיא בכוח לכל זה. וזהו עניין האדם שהוא בכוח ויוצא שלמותו אל הפועל, ולפיכך שמו ראוי לו שיהיה משתתף עם האדמה שהיא מיוחדת לצאת מן הכוח אל הפועל, בפירות וצמחים וכל אשר שייך אליה. וכן הוא האדם יוצא כוחו אל הפועל...".
(ונראה שע"פ זה ניתן להבין את מאמר חז"ל ביבמות סג, א, "כל שאין לו אשה אינו אדם", והביאור יהיה כך: מאחר שהשם "אדם" מסמל, כאמור, את הפיתוח ואת הבאת היכולות לשלמות ושיא, הרי שלא ניתן לתת שם זה למי שלא נשא אשה, שכן, השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה, בלא תורה ובלא שמחה וכו' כאמור שם ביבמות, סב, ב, וממילא אינו מביא את פיתוחו לשלמות הראויה, ולא ניתן לקרוא לו עדיין "אדם").
*
פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה- ביבמות ס"ה ע"ב אומרת המשנה "האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה". ומוסיפה הגמ', שהמקור לכך הוא מהמילה "וכבשוה" האמורה בפסוק, שמילה זו מופנית רק אל האיש, שכן "איש דרכו לכבוש ואין האשה דרכה לכבוש". ומקשה הגמ', הרי נאמר "וכבשוה" בלשון רבים, ומשמע שהפסוק מופנה גם לאשה, ומתרצת "וכבשה כתיב", כלומר אמנם הקרי הוא "וכבשוה" אך הכתיב הוא "וכבשה", בלשון יחיד.
ביחס לביטוי "דרכו של איש לכבוש ואין האשה דרכה לכבוש", ביאר התורה תמימה כך- כשם ש"כבשוה" האמור בפסוק מתייחס רק לזכר, שכן דרכו של הזכר במלחמה וכיבוש ואין דרכה של האשה במלחמה, אף מצוות פרו ורבו האמורה בפסוק, מתייחסת לזכר בלבד [ור` שם ביאור אחר בשם הברטנורה].
ועוד כתב, שאם נפרש כך את דברי חז"ל, תהיה מיושבת גם השאלה מניין שמצוות פריה ורביה, בשונה משאר מצוות, אינה מתחילה בגיל י"ג אלא מגיל עשרים (שאמנם אמרו בן י"ח לחופה, אך הכוונה רק לגיל הראוי, ואילו על העשה ממש אינו עובר אלא מגיל עשרים). שהרי הסמיך הכתוב עניין זה לעניין כיבוש מלחמה, וגיל יוצאי הצבא בכיבוש הארץ הוא עשרים שנה ומעלה כידוע.
ור` עוד בתורה תמימה שדן באריכות בשאלה האם למרות שאשה אינה מצווה בציווי הרגיל "פרו ורבו", יש לה בכל זאת חיוב להינשא ולפרות ולרבות.
*
ויברך אלקים את יום השביעי- כתב רש"י, שהכוונה למן, שירד כפלים ביום השישי וכו`. ודבריו אלה הם ע"פ חז"ל, אך כבר העיר האור החיים שזהו דרש בפסוק ולא דרך הפשט. בספורנו מבואר - "כל יום שביעי העתיד, בירכו שיהיה יותר מוכן משאר הימים בנפש יתרה לאור באור החיים" (ומפנה למאמר חז"ל במס' ביצה דף יז ע"ב, שבשבת ישנה לאדם נשמה יתרה).
*
ויברך אלקים את יום השביעי- כתב רש"י ע"פ חז"ל, שהכוונה למן שירד בשישי כפלים במקום בשבת [ור` הערה קודמת].
אחד הטעמים לכיסוי החלות בשבת (עיין שו"ע, רעא, ט), הוא עשיית זכר למן, שלא ירד בשבת (ולכן מכסים את החלות, זכר למן, שירד משמים מכוסה בשכבת טל). וכבר תמהו על כך, מה ראו לעשות זכר למן דווקא בשבת, שבו לא ירד מן. עיין תוספות במסכת פסחים (ק, ב, ד"ה שאין), וביאור הלכה בסוף סימן רמ"ב.
טעם אחר לכיסוי החלות, הוא "שלא יראה הפת בושתו", כלומר בדרך כלל ברכת הפת קודמת לברכת היין, ואילו בשבת, ברכת היין קודמת (עשיית קידוש), ולכן מכסים את הפת, שלא יראה "בושתו".
המשנה ברורה בביאורו לשולחן ערוך, אורח חיים, רעא, ט, מביא את שני הטעמים בשם הטור, ומוסיף שלפי הטעם "שלא יראה הפת בושתו", יש לכסות את הפת רק אם אכן מקדש על יין, אך אם מקדש על פת, אין עניין בכיסוי, אך לפי הטעם של "זכר למן", יש לכסות גם אם מקדש על פת. ומסיים המשנה ברורה, "וכן נוהגים" (כלומר לכסות גם אם מקדש על פת).
נפקא מינה נוספת בין הטעמים - לפי הטעם "שלא יראה בושתו", יש לכסות רק עד אחר קידוש, ואילו לפי הטעם של זכר למן, יש אומרים שצריך לכסות עד אחר ברכת המוציא, עיין במשנה ברורה שם. ובשמירת שבת כהלכתה (כרך ב, נה, כא) נפסק - "וטוב שיהיו מכוסים עד אחר ברכת המוציא".
נפקא מינה עיקרית בין הטעמים היא בשאלה, האם יש לכסות גם בסעודה שלישית: אם הטעם הוא מצד בושת הפת שמקדשין על היין, טעם זה לא שייך בסעודה שלישית כשאין קידוש. בערוךהשולחן סימן רצא סעיף י ובסימן רצט סעיף יד כותב שאין נוהגים לכסות, ומנמק שהטעם דבושת הפת הוא עיקר. בשמירת שבת כהלכתה חלק ב פרק נו סעיף ז מביא שני מנהגים בעניין זה ואינו מכריע: "אין נוהגים לכסות במפה את לחם המשנה בסעודה שלישית, אבל יש הסוברים שגם בסעודה שלישית יש לכסות את החלות, מפה אחת מתחת החלות ומפה אחרת עליהם".
[בדרך אגב- לפי קיצור שולחן ערוך (נה, ה), גם מי שמקדש על יין ואוכל "מזונות" (עוגות וכד'), צריך לכסות את העוגות. ועיין עוד ב"פסקי תשובות", סימן רעא אות ה.
*
כי בו שבת מכל מלאכתו וכו`- הקשה הכלי יקר, למה לא נאמר בשבת "ויהי ערב ויהי בוקר", כמו בשאר ימים? ותירץ "לפי שבכל הימים, הלילה זמן המנוחה והבוקר זמן מלאכה, כמו שנאמר [תהילים ק"ד כ"ב] תזרח השמש יאספון וכו` יצא אדם לפעלו. אבל יום השבת, או כולו מנוחה או כולו מלאכה, אם כן אין בו הבדל בין ערב לבוקר, כי מצד סתם מלאכה כולו מנוחה, ומצד עמל התורה כולו למלאכה, כי יום השבת ניתן לעסוק בו בתורה…".
*
ויטע ה` אלוקים גן בעדן מקדם- הרמב"ן בפרק ג` פסוק כ"ב כותב "ודע והאמן כי גן עדן בארץ, ובו עץ החיים ועץ הדעת ומשם יצא הנהר ויפרד לארבעה ראשים הנראים לנו...אבל כאשר הם בארץ כן יש בשמים דברים יקראו כן...", עיין שם.
*
ויצו ה` אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן וכו`- בסנהדרין נ"ו ע"ב למדה הגמ` מפסוק זה את כל עניין שבע מצוות בני נח, עיין שם. דרשות אלה הן רחוקות מפשט הפסוק, וכתב כאן התורה תמימה, "ונראה פשוט דאין הכוונה דמפסוק זה ילפינן עיקר חיובים אלה בבני נח, שהרי אין במשמעות פשטות הכתוב כל עניינים אלה, אלא העניין הוא שכל דין מאלה השבע מצוות מקובל היה לחז"ל שנוהגים בכל האומות שבעולם, והשכילו חז"ל לכוללם ולאחדם ולהסמיכם בלשון איזה פסוק בתורה כדי שיהיה הדבר לזיכרון…וכוונתם בכל אלה, יען שמעיקר הדין אסור לכתוב דברים שבעל פה רק לשננם בפה, כמבואר בגיטין ס` ע"ב [ובזמן הזה הותר לכתוב מפני קוצר הדעות], ולכן מאו להכרח לתת בהם סימנים כדי שלא ישכחו".
ועוד מבואר בתורה תמימה עניין מחלוקת רמב"ם- רמב"ן מה גדר מצוות "דינים" בבני נח.
*
כי ביום אכלך ממנו מות תמות- על פי הרמב"ן, אין הכוונה לומר שממש ביום אכלו ימות, אלא הכוונה היא שביום שבו יאכל מעץ הדעת, יהיה "בן מוות", וכלשון הרמב"ן "שאין הכוונה שימות מיד בו ביום...אבל הכוונה כי בעת שיצא יהיה חייב מיתה למלך, והוא ימית אותו כאשר ירצה".
הרמב"ן מוסיף ומביא שתי דעות בעניין השאלה, האם לולא האכילה מעץ הדעת היה האדם חי לעולם ממש. יש אומרים שבכל מקרה היה מת בזמן כלשהו, אך כעת נתחייב שיתקצרו ימיו, וי"א שהיה חי לעולם (הדעה הראשונה היא "דעת אנשי הטבע", הסוברים שאדם, מעצם היותו מורכב, דינו למות. הדעה השניה היא הגמ` במס` שבת נ"ה. אמנם לאחר שהרמב"ן מביא את שתי הדעות, משמע שהוא שולל את "דעת אנשי הטבע", שכן עצם העובדה שהאדם מורכב, אינה מכריחה שדינו למות, עיין שם).
*
ויפל ה` אלקים תרדמה על האדם וכו`- כתב האור החיים: "ויש לנו לחקור זאת, לאיזה טעם ברא ה` האשה בגוף האדם ממש ולא בראה בריה בפני עצמה מן העפר כמו שברא הזכר. ונראה, כי בזה גילה דעתו יתברך כי יש הפרש בין הכנת זיווג האנושי מזיווג הבהמי, כי זיווג הבהמי פועל פעולת ההזרעה בכל נקבה אשר תזדמן לפניו…ואין רישום וייחוד לנקבת זכר בבהמה, לומר, זו פרתו של שור זה וזו פרתו וכו`, מה שאין כן באדם…כל אחד יש לו בת זוגו בפני עצמו, ולזה נתחכם ה` לבנות בת זוגו של האדם מעצמיו, לומר כי זו בשר מבשרו".
*
ודבק באשתו והיו לבשר אחד- עיין פירוש רש"י, ש"בשר אחד" הכוונה היא לולד הנוצר מהם. אך הרמב"ן פירש אחרת- בניגוד לשאר בעלי החיים שאינם דבקים בנשותיהם אלא הזכר בא על איזו נקבה שירצה ואח"כ הולך לו, האדם אינו כן אלא טבעו לדבוק באשה אחת (שע"י שחווה נבראה מן האדם, היה בטבעה לדבוק דווקא בו, ומהם הגיע טבע זה גם לתולדותיהם). וזהו "והיו לבשר אחד", שרואים את נשותיהם כאילו הן עמם לבשר אחד. ופירוש "על כן יעזוב איש את אביו וכו` ודבק באשתו והיו לבשר אחד" הוא שמרגע שהאדם נושא אשה הוא כביכול עוזב את שאר הקרובים ומרגיש שאשתו קרובה לו מהם.
*
והנחש היה ערום וגו`- מבואר כאן שהנחש דיבר אל האשה, אך לא בואר כיצד דיבר. כתב האבן עזרא: "יש אומרים כי האשה הייתה מבינה ויודעת לשון החיות, ויפרשו `ויאמר הנחש`, ברמיזה. ואחרים אמרו שהוא שטן. ואיך לא יראו [=אותם מפרשים] סוף הפרשה, כי איך ילך השטן על גחון ואיך יאכל עפר. ומה טעם לקללת הוא ישופך ראש. והישר בעיני שהם הדברים כמשמעם, והנחש היה מדבר והיה הולך בקומה זקופה, והשם דעת באדם, שם בו. והנה הפסוק מעיד כי היה ערום מכל חית השדה, רק לא כאדם".
אך ר` באור החיים שפירש שהכוונה היא שהנחש דיבר "בצפצוף אשר ידברו בו הבעלי חיים בלתי מדברים, ואז היו מכירים כל צפצופי וכו` ואפילו שיחת הדומם. ומצאנו לגדולי ישראל שהיו מכירים בכל צפצוף ושיחה. ומכל שכן אדם הראשון יציר כפיו יתברך".
ועיין באריכות בעניין זה באברבנאל.
*
ויקרא ה` אלוקים אל האדם ויאמר לו איכה - "לעולם אל יכנס אדם פתאום לבית חבירו. וילמוד כל אדם דרך ארץ מן הקב"ה, שעמד על פתח הגן וקרא לאדם, שנאמר ויקרא ה` אלוקים אל האדם" (מסכת דרך ארץ, פרק ה`. מובא גם בתורה תמימה, וראה ביאורו).
*
המן העץ אשר ציויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת- בחולין קל"ט אומרת הגמ` "רמז להמן מן התורה מניין (כלומר היכן רמוז המן הרשע בתורה), המן העץ אשר ציויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת". והדברים תמוהים, היכן רמוז כאן המן הרשע (ואמנם כתוב בפסוק "המן העץ", ו"המן" הן אותיות המן, אך תמוה מאוד לומר שבכך רמוז כאן המן הרשע, ואין בזה כל טעם).
התורה תמימה מבאר את דברי הגמ' כך- השאלה "רמז להמן מן התורה מניין" פירושה, היכן מצאנו רמז בתורה לתופעה מפליאה כמו המן הרשע, שהיה לו כל טוב וכולם סגדו לו והשתחוו לו, ואף על פי כן אמר "כל זה איננו שווה לי", רק משום שאדם אחד לא השתחווה לו?! על כך עונה הגמ' 'המן העץ אשר ציויתיך וכו`', כלומר כבר אצל אדם הראשון מצאנו, שעל אף שיכול היה להתענג על כל העצים כל ימיו, הוא נתאווה דווקא אל העץ האסור, שנצטווה לא לאכול ממנו, כי טבע האדם הוא לשאוף ולרצות את מה שמחוץ להשגתו וכוחו. טבע זה בא לידי ביטוי אצל אדם הראשון, וכן אצל המן, שהתאווה לשלוט דווקא על הכוח המתנגד לו, על מרדכי.
*
האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ- כתב בעל הטורים: "לפי הפשט, שהכיתני בעץ עד ששמעתי לדבריה"..
*
האשה אשר נתת עמדי - מכאן למדו חז"ל (עבודה זרה, ה, ב), ש"אדם הראשון כפוי טובה היה", וזו כוונת רש"י כאן על הפסוק. אשר לביאור הלשון "כפוי טובה", ראה ביאור רש"י ותוס` שם במס` ע"ז, ובתורה תמימה כאן.
*
ביאור עניין עץ הדעת, ומהות החטא: ידועה השאלה, אם לאחר אכילת עץ הדעת מעידה התורה שהאדם ידע טוב ורע, האם פירוש הדבר הוא שלפני כן היה האדם כבהמה שאינה יודעת טוב ורע? האם זו אכן הייתה תכלית הבריאה? איך ייתכן שכל הדעת שיש לאדם כיום, נובע למעשה מחטא, ולולא החטא היינו כבהמות ללא דעת?
נאמרו בעניין זה הסברים שונים, עיין ברמב"ם בתחילת מורה נבוכים, ועוד. הנצי"ב, בהעמק דבר על פרק ב` פסוק ט`, וכן בפרק ג` פסוק ו`, מבאר שלולא עץ הדעת, היה אדם הראשון עובד את הקב"ה מצד דבקות פנימית, ע"י חוש פנימי רוחני, ללא חישובים. עץ הדעת העביר את המשקל ממצב זה אל מצב שבו אדם משתמש בכלי הדעת, ומחשב חישובים של טוב ורע. "שנתווסף לה במאכל העץ דעת אנושי...דחכמת אדם הנפלאה שהיה עד כה לא היה שכל אנושי וטבעי אלא בשביל שהיה דבוק באלוקיו השיג הכול ברוה"ק, אבל לא היה לו חכמה אנושית...". עוד מוסיף הנצי"ב (עיין בדבריו לפרק ב' פסוק ט'), שלפני עץ הדעת הייתה העבודה בהכרח עבודה מאהבה, ולאחר עץ הדעת העבודה היא עבודה מיראה, משיקולי טוב ורע לאדם.
[ובביאורו לפסוק ה', על "ונפקחו עיניכם", כותב הנצי"ב, שפקיחת עיניים זו מהותה "לראות מה ראוי להיות בדרך העולם ומה שאינו ראוי. דדבקות באהבת ה` (כמו שהייתה לפני האכילה), אע"ג שהוא מחכים... מכל מקום הוא מעביר עין מדרך ארץ, וכדאיתא בעירובין נ"ד, אמרו על ר` אלעזר בן פדת, שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון וסדינו מושלך בשוק העליון, ומשום הכי לא הבין האדם כי לא נאה לעמוד ערום לפני ה`"].
הרב קוק הולך אף הוא בדרך דומה, בהסבר השפעת עץ הדעת והשלילה שבו, וזו לשונו (אורות הקודש ג, עמ' קכט, אות צ):
"כשהשכל מאיר במלוא אורו, אז אין צורך לשום הדרכה מיוחדת של חוקים ומשפטים. הטוב הגמור במעשה נמשך הוא אחרי המאור השכלי, וכל מכשולות החיים מתיישרים מעצמם. החוקים והמשפטים מתקיימים לא בתור חוקים ומשפטים מצווים, כי אם בתור תנועות טבעיות, לנושאים שהארת השכל חזקה עליהם.
הטוב והרע וכל ערכיהם, חילוקיהם, והעמל הגדול שיש בכיוון הדרך הממוצע שלא יוסיף ולא יגרע, כל אלה באו אחר שגרע השכל את אורו, וההרגשה, ההתפעלות, ושיקוע של החושים, לקחו את מקומו, אחרי חטא הקדמוני של האכילה מפרי עץ הדעת טוב ורע".
*
ויקרא האדם שם אשתו חוה, כי היא הייתה אם כל חי - לכאורה היה צריך לקרוא לה כך מלכתחילה, ולמה קרא לה כך דווקא אחרי החטא? (עיין ברש"י, ולפי פירושו לכאורה אין מקום לקושיה זו).
בספר "שערי שמחה" (ר` שמחה בונם סופר, בעל שו"ת שבט סופר) ביאר, שקודם החטא לא היה מקום לומר שהאשה היא "אם כל חי", שהרי גם הקב"ה והבעל שותפים בלידת הילד (כמו שנאמר שלושה שותפים באדם). רק לאחר החטא, כשנגזר עליה צער העיבור והגידול, נמצא שהיא העיקרית מבין השותפים. וכמו כן, לאחר שנתקלל האדם "בזיעת אפיך תאכל לחם", נתמעט חלקו בגידול הילד, מחמת טרדתו בעבודה.
*
למה חרה לך ולמה נפלו פניך- במעיינות הנצח מביא בשם חידושי הרי"ם, שאין כאן שאלה (שהרי ידע הקב"ה היטב למה חרה לקין) אלא תוכחה: התבונן על מה חרה לך ונפלו פניך, לא על שמנחתך לא נתקבלה, אלא על שמנחת אחיך כן נתקבלה.
על המילים "ולמה נפלו פניך" כותב הספורנו "כי כשיש לקלקול איזו תקנה, אין ראוי להצטער על מה שעבר, אבל ראוי להשתדל להשיג תיקון לעתיד".
*
וישב בארץ נוד קדמת עדן- כתב הכלי יקר: "מצינו שכל ההורג נפש גולה למזרח, שכן אדם הראשון שגרם מיתה לכל תולדותיו כתיב בו (לעיל ג, כד) וישכון מקדם לגן עדן, וכן בכל ערי מקלט כתיב (דברים ד מא) בעבר הירדן מזרחה שמש, לפי שכל הורג נפש מקרב הערב שמשו של הנהרג, כמו שנאמר (קהלת יב, ב) עד אשר לא תחשך השמש וגו`. לפיכך יגלה לקצה אחרון שכנגדו כדרך שאמרו בהורדוס (ב"ב ד.)- `הוא כיבה נרו של עולם ילך ויעסוק באורו של עולם`. והוא דרך כל בעלי תשובה להטות לקצה אחרון בדבר שחטא בו ולעשות איזה מצווה הופכית אל העבירה שעשה, וזה דרך נכון לכל בעל תשובה, והמשכילים יבינו מגלות זה לתקן כל עבירה באיזו מצווה הפכית לעבירה כי בזה יתוקן עוותו".
*
ויהיו ימי אדם תשע מאות שנה וכו`- הרמב"ם במורה נבוכים, חלק ב פרק מ"ז, כתב שלא כל הדור ההוא חי שנים רבות כל כך, אלא דווקא אותם יחידים המוזכרים בפרשה. אך הרמב"ן כאן כתב על כך "והנה אלה דברי רוח", והרבה להקשות (כגון- למה זכו דווקא יחידים אלו, שלא מצאנו בהם צדקות מיוחדת וכד`, לנס כזה ואריכות ימים כזו). ודעת הרמב"ן עצמו היא שהסיבה בגינה אדם הראשון חי זמן רב כל כך נעוצה בכך שנעשה בתכלית השלמות בנוי, בכוח ובקומה, ולא הוא בלבד אלא כל הדורות ההם, אך ברבות הימים נתמעטו השנים ע"י האוויר הרע מן המבול וסיבות נוספות.
ובתורה תמימה על הפסוק נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, מביא ראיה לדברי הרמב"ם: לפי הרמב"ן, צריך היה לומר "נח איש צדיק תמים היה בדורו", ולמה נאמר בדורותיו בלשון רבים? אך לפי הרמב"ם אין קושיה, שהרי בזמן שנח חי את שנותיו, עברו כמה וכמה דורות (כי שאר האנשים לא האריכו ימים כל כך), ולכן נאמר בלשון רבים.
*
ויתהלך חנוך וכו`- לשון הרב דסלר במכתב מאליהו (א, 34, קונטרס החסד):
"אמרו חז"ל כי חנוך תופר מנעלים היה, ועל כל תפירה ותפירה היה מייחד ייחודים לקונו (עיין מדרש תלפיות ערך "חנוך"), ושמעתי בשם רבינו ישראל מסלנט זצ"ל, שביאר המאמר הזה ביאור נחמד, ויאמר, כי אין הכוונה שבשעת תפירתו היה דבק במחשבות עליונות, שזה אסור על פי הדין, כי איך יפנה את דעתו לדבר אחר, בשעה שעוסק במלאכת אחרים אשר שכרוהו? אלא תוכן הייחודים שהיה מייחד, הוא אשר שם על לבו ומחשבתו, בכל תפירה ותפירה, כי תהיה טובה וחזקה, וכי יהיו המנעלים טובים למען יהנה מהם אשר ינעלם. ככה דבק חנוך במידת קונו, אשר ייטיב ויהנה לזולתו, וככה ייחד לו ייחודים, כי לא חפץ חנוך בשום דבר אחר, זולת החפץ האחד, והשאיפה המיוחדת, לדבוק במידות קונו. ועוד אחרת לו בזה, כי נשמר מכל שמץ רע, שגם שגגת אונאה ותרמית לא תגיענו, ולא תהיה נטילתו יתירה על ערך עבודתו אשר יתן".
*
והיו ימיו מאה ועשרים שנה- אין הכוונה לומר שימי האדם הם מאה עשרים שנה, אלא שהקב"ה יאריך לדור המבול מאה ועשרים שנה לפני שיכלה אותם כמבואר ברש"י. אמנם הירושלמי נזיר פרק ז` הלכה ב` הבין בתחילה שהכוונה היא שימי האדם מאה עשרים שנה, כפשוטו (ובא הפסוק לתאר את עליבות מצב האדם), והקשה על כך הרי אדם הראשון חי קרוב לאלף שנה (וכן שאר בני אותו דור)? ותירץ שכוונת הפסוק היא לשימור הגוף אחר המוות, שאחר ק"כ שנה כל הגוף נרקב ואין בו אלא כף אחד של עפר (כלשון הירושלמי- למאה ועשרים שנה הוא חוזר לתרווד אחד רקב). וכתב על כך התורה תמימה שאמנם בעצמות צדיקים מצאנו שמשתמרות זמן רב [ומביא על כך ראיות], אך כוונת הירושלמי היא על דרך הכלל.
*
ונוח מצא חן בעיני ה`- כאן נאמר ש"מצא חן", ואילו בתחילת פרשת נוח נאמר שהיה "צדיק תמים". לפי הרמב"ן, הכול המשך אחד, וכוונת התורה לומר שמצא חן בעיני ה` על ידי שהיה צדיק תמים. אך לפי הספורנו, הכוונה היא כך: נוח היה צדיק תמים, ולכן היה ראוי להינצל בעצמו, אך מה שניצלו עמו גם בניו ומשפחתו, לכך לא היה ראוי, וזכה לכך רק מצד "חן", דהיינו חנינה לפנים משורת הדין. ומדוע לא היה זכאי לכך שיינצלו בניו? שכן נוח דאג לעצמו ולא ללמד את זולתו ואת רשעי דורו, ובלשון הספורנו: "אף על פי שהוא היה צדיק תמים בעיון ובמעשה, כי אמנם צדיק המשלים עצמו בלבד הוא ראוי שימלט עצמו בלבד אבל המשלים גם את זולתו הוא ראוי שימלט גם את זולתו כי בזה יש תקווה שיחזירם בתשובה וכו`", עיין שם בלשונו.
מרב.אין לי מושג מה הפרשה השבוע, ומה הפרשה שבוע הבא 
אבל אני צריכה לכתוב טקסט *דחוף* למסיבת סיום שלנו עוד שבועיים, ואני חיי-בת להכניס לשם ד"ת.
אי לכך ובהתאם לזאת-
אני צריכה ד"ת קצרצר שקשור לנתינה או לדרך שקשור לפרשה של שבת הבאה.
ישלכם בשלוף איזה משו קצרצר?
תודה רבה שבת שלום!
יש את הקטע שנתן משתי הכיוונים זה נקרא אותו הדבר וזה אומר שמי שנותן זה חוזר אליו
מרב.אחרונהעל נתן- זה יכול לעזור.. אבל מעדיפה משו יותר מקורי או קשור לפרשת שבוע.. [שעכשיו אני יודעת שתהיה עקב 
אבל גם לראה אם יש משו זה יכול לעזור!! המסיבת סיום באמצע שבוע..]
דניאלה, תודה עכשיו אני יודעת מה הפרשות 
בשיחה עם חבר על הרגשה עצובה שהיתה לי, (ב"ה השתפרה מאז בהרבה! אמנם השאלה אם בעצם או במקרה)
העליתי את הנקודה שכיוון שהעצבות הזאת הרגישה אצלי עמוקה מאוד, אולי אפשר דווקא לנתב אותה (או לרתום אותה) להרגשה חשובה של אבלות על החורבן.
כתב לי חבר שלי, שלדעתו זה בכלל לא 'ניתוב': "ומה הוא העצב של תשעה באב, אם לא צער על החוסר שבעולם בעקבות המקום שאליו הלכה הבחירה החופשית של האדם?"
לא הסכמתי איתו. אני מתאבל על העדר המקדש, על העדר העבודה, על העדר השכינה. גם אם הם עצמם החוסר הגדול ביותר שבעולם, גם אם הם גורמים לצרות אחרות בעולם, גשמיות ורוחניות, לא על העולם החסר אני מתאבל.
אני נוטה לחשוב שזה ביטוי אחד מתוך כמה שהתגלו כבר של מחלוקת בתפיסה בינינו. (ועם זאת אנחנו חברים טובים ככלות הכל.)
המצב האידיאלי כמובן הוא להתאבל על זה שחסר. אבל בפועל: "מאז שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לקב"ה." בסופו של דבר זה שאנחנו מרגישים איכשהו את החיסרון זה בגלל מה שנובע מזה שאין בית מקדש.
אתה לא מרגיש כל יום: "וואי, איזה באסה שאין עכשיו אפשרות להקריב קרבן.. ולמה אי אפשר כבר להריח בכל ירושלים את הקטורת?" כי בפועל זה לא מזיז לך כי אתה אפילו לא מכיר את זה. אבל ההשפעות של זה שאין מקדש, המציאות הרוחנית הנמוכה יותר הם אלו שגורמים לנו להבין את זה.
זאת דעתי לפחות.
