פורום בית המדרש (עמוד 140)

כאן יוכלו לעזור לכוון אבל אין כאן מכות רבני מובהקת שיכולה לפסוק

יש  להפנות לרב. כמו שלא תשאלי את חברי הפורום על בעיות בריאותיות שיש לך.

בכל מקרה,

באתרים כמו ישיבה [של ישיבת בית אל] וכיפה, יתנו לך מענה הרבה יותר מהיר. אני קיבלתי שם תשובות אפילו באותו היום.

נכון? ככה קוראים להם?
אבל רבנים זה ממש לאט.
אלא אם כן ויש רבנים ספציפים שעונים מהר.

אלא יותר עזרה נפשית

אנשים כאן לא יכולים לפסוק ולכן זה לא מקום טוב לשאלות מורכבות אבל לשאול שאלות פשוטות זה יכול להיות מקום טוב.

בעיקרון אני חלשה בנושא ברכות וחשבתי כאן שאולי יהיה מענה..
לדוגמא : כמה פעמים יצא לי לשבת במסעדה להזמין מזון של ברכת מיני מזונות ותוספות אחרות. ללא מחשבה של הזמנה נוספת.
ברגע שסיימתי התחשק לי לקנות קינוח שגם שיך לברכת מיני מזונות..
אז מברכים שוב?

דיברתי עם החבר'ה על השאלה שלך, ויותר נטינו שאת לא צריכה לברך, כי כך הדרך במסעדות, ומלכתחילה היתה אפשרות שתקני קינוח, 

אבל זת שאלה של שיקול דעת, ולא שאלה פשוטה, ובמפורש צריך לשאול רב

במיוחד בהלכות האלו(ברכות הנהנין) שהם מאוד מורכבות

 

(סתם למשל מרק יכול להיות ברכתו המוציא מזונת האדמה העץ ושהכול..-תלוי מה יש בו)

ברכתו המוציא?
ומזונות בגלל השקדי מרק והקורטונים,?

אשאל רב באתרים המיועדים ואשמח לקבל תשובה.
אם כי, הייתי מעדיפה שיהיה לי ספרונרב שבו יכיל את כל השו"ת של ברכת הנהנין לפני שאעשה טעויות...

אם את מתכוונת ללמוד את זה מסודר אני ממש ממליץ על ברכת ה'

שאוסף את ההכלות לכללים שמהם את יכולה להסיק על מקרים שלא כתובים

יחד עם זאת הוא גם נכנס להמון פרטים ולשונו זהב,

אבל הוא דורש לימוד עקבי ביישוב דעת. 

 

 

יש ספרי קיצורים מפורטים אחרים בהמון סיגנונות

מהיכן קונים חוברת או ספר ברכת ה'?

בבני ברק, ויש בחנויות ספרי קודש, אפשר להזמין בדואר דרך האתר של הישיבה.

ספר אחד שכולל הלכות ברכות באופן מפורט וברור, לפי הפוסקים השונים (מציינים שם מה לאשכנזים ומה לספרדים וגם פסיקות שונות בין הרבנים).

 

ולגבי השאלה ששאלת- ע"פ מה שנראה לי ממה שלמדתי עם בעלי מהספר (פרק ז'- 'הביאו לפניו מאכלים אחרים')-

הכי טוב זה תמיד כשאת מברכת בהתחלה להתכוון להוציא כל דבר שתאכלי אח"כ עם אותה ברכה (גם אם את לא יודעת מה תאכלי- תכווני שאם תרצי עוד משהו עם אותה ברכה זה יוציא גם אותו).

בדיעבד אם לא כיוונת כך-

לאשכנזים- אם חשבת להזמין את הקינוח לפני שגמרת את מה שאת כבר באמצע- אז לא צריך לברך (למרות שכיוון שזה סוג מאכלים שונה- מנה עיקרית לעומת קינוח, יש סוברים שבכל זאת זה לא נפטר וצריך לברך שוב).

אם חשבת להזמין קינוח רק לאחר שכבר גמרת את מין המזונות שאכלת קודם- צריך לברך שוב.

לספרדים- אין צורך לברך שוב במקרה שתיארת.

(ההלכות האלו כוללות הרבה פרטים ותלויות בהרבה גורמים ולכן הכי טוב באמת לשאול רב, ומומלץ מאוד גם ללמוד את ההלכות בפירוט, כי כשלא לומדים את ההלכות לא תמיד יודעים אפילו שצריך לשאול, ומאוד קל לטעות ולהיכשל בהלכות ברכות).

עדיף לציין מקור.אבל יש שאלות המחייבות שאלת רב.

ברשת, אני מכירה את אתר חב"ד.

בדפוס, מקובל להשתמש בגירסה של ארטסקרול. יש לשים לב כי הם לא כל כך ציונים, והפירוש [תרגום] מבטא זאת...

 

מעניין גם לציין שהתרגומים הנוצרים הם מגמתיים, ומפרשים דברים כדי שיתאימו לאמונתם. הם יכולים בפסוק א' לתרגם מילה X כ-Y, ובפסוק הבא לתרגם את אותו X כ-Z.

זו שבאה לתקן, שיש לה יעוד/מטרה כאן בעולם..

"נשמה שנפחת באפנו"

כי אנחנו לא באמת מבינים בחלקי הנפש, תפקידם וכו' - אנחנו יכולים לצטט המון מאנשים גדולים שהבינו הרבה יותר ממנו.

ולכן, אנחנו לא באמת יודעים מה אומר מימד הזמן לנשמה? מזה לבזבז לה? למה אנחנו והיא זה שני דברים שונים? מה התפקיד שלה? מה היא מתקנת?

 

ובעיקר - למה אנחנו מבזבזים את הזמן בפורומים כשהשאלה הזו חשובה לנו???

 

(וממילא לא מושג של גזל זמן)

אבל אנחנו, אני לצורך עניין מבזבזת זמן- עובדה שאין עליה עוררין.

והלוואי ואדע לנצל את הזמן נכון.. אבל לא זה העניין.

 

הנשמה שלנו באה לכאן לזמן מוקצב, אז היא כביכול כבולה למימדי הזמן של העולם הזה,

ולבזבז לה מהזמן המוקצב הזה שניתן לה לפעול ולתקן בו.

 

ולגבי האנחנו והיא, גוף ונפש הם אולי אחד אבל הם לא באמת אחד, עובדה שבבוא היום הנשמה נפרדת מהגוף..

 

אם הייתי יודעת מה התפקיד שלה ומה היא מתקנת נראה לי שמזמן כבר הייתי עושה את זה,

או שלפחות הדרך הייתה ברורה לי יותר.

 

וכשאנחנו מבזבזים לאנשים מזמנם אפילו לשתי שניות זה גזל זמן, מה לגבי הבזבוז זמן של עצמנו?

 

 

(ואני לא חושבת שהשאלה הזו או כל סוג של שאלה אמונית היא בזבוז זמן,

ואם כן אז נוספה לי עוד אחת לאוסף )

האם יש גזל זמן לעצמנו?

ונעזוב את הנשמה בשקט...

 

אבל כמובן שיש עוד לשאול- מי אמר שיש כזה דבר גזל זמן? 

וזה פשוט ניסוח אחר של השאלה

 

אז..

יש גזל זמן לעצמנו?

וגם, אשמח לדעת איפה כתוב שיש גזל זמן...

"כללו של דבר: השכור אצל חבירו לאיזה מלאכה שתהיה, הנה כל שעותיו מכורות הן לו ליומו, כענין שאמרו ז"ל (ב"מ נ"ו): שכירות מכירה ליומיה. וכל מה שיקח מהן להנאת עצמו באיזה אופן שיהיה , אינו אלא גזל גמור. ואם לא מחלו, אינו מחול, שכבר אמרו רבותינו ז"ל (יומא פו): עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו.

 

ולא עוד אלא שאפילו אם עשה מצוה בזמן מלאכתו, לא לצדקה תחשב לו, אלא עבירה היא בידו, שאין עבירה מצוה, וקרא כתיב (ישעיה סא): שונא גזל בעולה, וכענין זה אמרו ז"ל (בבא קמא צד): הרי שגזל סאה חטים וטחנה ואפאה ומברך, אין זה מברך אלא מנאץ, דכתיב (תהלים י): ובוצע ברך נאץ ה'. ועל כיוצא בזה נאמר (ויקרא רבה): אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו.

וכמאמרם ז"ל (ירושלמי סוכה פ"ג): בענין לולב הגזול. והדין נותן, כי הרי גזל חפץ גזל, וגזל זמן גזל: מה גוזל את החפץ ועושה בו מצוה נעשה סניגורו קטיגורו, אף גוזל את הזמן ועושה בו מצוה, נעשה סניגורו קטיגורו. ואין הקדוש ברוך הוא חפץ אלא באמונה, 

יותר מאוחר אביט על כל הפרק...

באמת אין מקור ברור..

 

זה מה שמצאתי:

גזל זמן ושינה

ש: מה המקור לגזל זמן וגזל שינה?

ת: ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט יח).

 

שלחתי סמס לרב אבינר, אם תהיה תשובה שונה אעדכן בע"ה.

 

ונגיד וזה המקור,

אז כתוב כמוך, קודם כל אסור לך לגזול מעצמך.

לא כך?

 

 

(ובאמת מה שיהודי הביא ממסילת ישרים מתייחס לגזל זמן מהמעביד)

זמן שהאדם אמור לקבל עליו כסף מהמעביד, ולכן זה ממש כמו לגזול כסף ממנו..

חיפשתי ולא מצאתי מקור הלכתי לגזל זמן.

מתנצל על הוצאת הדברים מהקשרם..

 

אך כמובן שמצד המוסר ודאי שאין זה ראוי..

 

מוזר באותה מידה שאין מקור ל"שליש גן עדן" הידוע כמובטח לשדכנים..

זה באמת נתן לי את המסילת ישרים שהעלית..

 

וגם הרב אבינר ענה שהמקור הוא "ואהבת לרעך".

 

והחלק האחרון, אולי זה פשוט בשביל שירגישו טוב עם זה

סתם.. זה באמת מעניין.

הגיוני שזה ייתן לך את המסל"ש הזה, מכיון שאלו המילים שם, אך השאלה מה המשמעות.. לענ'ד שם בפשטות זה בגלל שזמן=כסף.

ואני מחפש מקור הלכתי דייקא.

בעיקרון למדתי הלכות גזל זמן בחוברת החודשית לפחות 5 דקות תורה של הרב רונן חזיזה,

אבל הבעיה היא שאני לא זוכרת של איזה חודש זה היה..

כל רגע שאיני לומד תורה אני מזדעזע ומתייסר בכל גופי. ואם אני לומד מצוות חכמים מלומדה (זאת אומרת בריפרוף וברשלנות) על אחת כמה וכמה.

אז פשוט "חבל על הזמן" אם יש לזה דין גזל אינני יודע,אבל לא ניראה שבמובן הפשוט של המילה 'גזל' .

אבל גזל שינה וגזל זמן א"א להחזיר..

אולי זה בגלל ואהבת לרעך כמוך, אבל אם כך זה קצת מסית את השאלה המקורית.

כתוב "ואהבת לרעך כמוך"

הגזל-בזבוז זמן קודם כל זה צריך להתחיל אצלך.. שלעצמך לא תבזבז, ורק אח"כ לאחר.

אבל יותר מסובך, זו השורה האחרונה...

יש איסור לגזול מאדם ממון. ויש איסור אחר לצער יהודים ("לא תונו"), ובכלל זה לבזבז את זמנם בניגוד לרצונם.

 

יש גם מצוה לקיים מצוות, וכל המרבה הרי זה משובח.

אולי את זקוקה ל"זמן אפס" הזה. 
כאחת שבזבזה זמן בטונות, קרו לי שני דברים: הראשון- למדתי שאם אני מוגבלת בזמן, כלומר, יש לי גבולות בזמן, אז אני עושה המון ומספיקה חלק גדול ממה שרציתי. לאחר שנבנו לי גבולות חיצוניים למשל: שעת הגעה לעבודה, איסוף ילד מגן, פגישה, וכו', אז גם נבנו לי גבולות פנימיים ואני מספיקה יותר גם אם אין לי 'משטר חיצוני'. אבל אצלי בברור קודם הגיעו התחייבויות חיצונית ורק אז למדתי לנצל את הזמן. 
הדבר השני- למדתי להשלים עם העניין של 'זמן אפס'. זו אני וכנראה זה איזשהו מילוי מצברים. זה יכול להיות בהייה, תהייה ואפילו לענות תשובה בפורום אחרי חצות... ואני באתי לכאן בכלל לשאול משהו אחר... ) 

זה נשמע טוב..

זמן שבו את עושה אפס...
או מתאפסת עם עצמך. 

אם זה קורה בין פעילות מבורכת אחת לשנייה, מצוין, נפלא, זו את וכניראה צריכה את זה. זה יכול להיות עשר דקות הפסקה, שעה או שבוע. יש אפילו יום כזה לשבות בו. ושנה שביעית שכזו. שנת שבתון... הזמן בשנה כזו הוא אחר. זה לא משנה, העיקר שזה בין לבין... 
אם זה תמיד ונמשך להרגשתך מעבר לסביר... כלומר, את מרגישה שאת לא מגיעה/מספיקה את מה שרצית, אז תייצרי לך גבולות חיצוניים של זמן שיבנו לך גבולות פנימיים. כך תוכלי להיות שלמה כשאת מספיקה לעשות ושמחה גם לא לעשות.
אגב, עיסוק ביצירה/המצאה מצריך זמן אפס/בהיה/תהיה/הרהורים. שיהיה.  




 

ואי, אהבתי ממש! 

תודה

 

התורה הרי אומרת "וכתבתי על הלוחות את הדברים אש היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת"

כך שברור שמדובר באותם עשרת דברים שהיו בהתחלה

עם קצת מאמץ. 

השאלה מה הם 10 הדברים שהיו על הלוחות הראשונים, 

הרי את מה שנאמר בפרשת יתרו, לא כתוב שה' ציווה לכתוב על הלוחות.

אני מניח שהתכוונת כך:

1.וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה יְהוָה כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ: {יא} שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: {יב} הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ: {יג} כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן: {יד} כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְהוָה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא: {טו} פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ: {טז} וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן: [יז] אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ

כללת כאן - ברית עם עכו"ם, חיתון עם עכו"ם ועבודה זרה.

2.אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם
3.כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה: {כ} וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה

כללת כאן - פטר חמור, פדיון הבן
4.וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם

5.שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת

מחלוקת גדולה בפירוש הפסוק, האם לא כללת כאן שבת ושביעית יחד?
6.וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה

כללת כאן שבועות עם סוכות
7.שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: {כד} כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה

עוד פעם מצות ראיה נספרת?
8.לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח

כללת כאן שחיטה על חץ עם לינה של אמורי חגיגה
9. רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
10. לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ

 

חוץ מזה שאין כאן עשר פרשיות אלא פרשה אחת שלימה

ועוד שלא מסתבר שרק עכשיו נאמר מה שנכתב כבר בלוחות הראשונות

ועוד שבפרשת ואתחנן כתוב שוב "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים" ואחר כך מובא כל סיפור מעמד הר סיני ועשרת הדיברות

 

ועוד שבפרשת עקב כתוב 
וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם יְהוָה אֵלָי

ומשמע שמדובר על מה שה' דיבר איתנו במיוחד

עדיין מה שמובא בפרשה שלנו נשמע כאילו זה עשר הדברות. 

יכול להיות שהיה כתוב בראשונות ובשניות דברים שונים?

"וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת"

באתר ישיבה

כיפה:

http://www.kipa.co.il/ask/ask.asp

אתר ישיבה:

http://www.yeshiva.org.il/Ask/

הרמב"ן -שלא נשאר כלל מקום לקרש באמצע. וכמדומני שע"פ הרמב"ן באמת אין שיעור לעובי האדנים.

היו שהסבירו את דברי רש"י באופן אחר, איני זוכר מהו, והאם גם על פיו קשה הקושיה שלך.

ירקב.."

אולי יכניסו אותך לתפריט

כל עוד לא הוקדש אני לא רואה סיבה לקבור

אם אני זוכר נכון התנור הוא כלי חול ואינו כלי שרת שמקדש את הלחם, אז מסתבר שהוא חול

(וגם אם יש לו קדושת דמים, יכולים לפדות אותו. למה סתם לקבור אותו ולהפסיד את ההקדש)

שיש בעיה אמיתית מבחינה טכנית איך לבנות את המנורה

עם 28.8 ק"ג זהב קשה מאד לבנות מנורה בגובה י"ח טפחים

הקנים יוצאים דקים מדי ונראה לי שהם לא יחזיקו את משקלם

(שהרי הזהב הוא רך ואם מדקקים אותו מדי הוא מתעוות)

אם בתנ"ך קיים איסור של לא תנחשו, מדוע זה לא תקף גם לגבי האיגרות קודש?

שבאגרות קודש יש משום לא תנחשו.

פתחת פעם אגרות קודש? קראת מכתב מהרבי?

 

אם היית פותח, בוודאי היית רואה שהרבי מחזק במכתביו את הכותבים, באמונה בה' ובכל ענייני תורה ומצוות. מכתביו נוגעים בקשת רחבה מאוד של נושאים, החל ממדע ואמונה וכלה ביעוץ וברכות בכל עניינים גשמיים. 

הענין של תנחשו זה מה שהרמב"ם כותב לפי התורה שאם נפל פיתו מסלו ינחש

 

שהיום זה יום מוצלח או לא!! אין שום ענין של תנחשו בתנ"ך או באגרות קודש!!

[זוהר, תנ"ך, ועוד]

זה לא חידוש שחב"ד המציאו.

 

האם כל תשובה אכן הגיעה מהרבי? לא ניתן לבדוק זאת, מפני שהחסידים טוענים שגם אם התשובה לא קשורה לשאלה, הרי שזה בדווקא כך.

המכתבים של הרבי שלהם זה לא דבר קדוש.  וחס וחלילה בכלל להעלות על הדעת להשוות את המכתבים  שלו  לספרי קודש.

 

 למה בכלל שאלו את השאלה המשוהב ?

 בגלל שרוצים שנחשוב על חב"ד !!!! 

 למה לחשוב על חבד יותר מאשר על ויז'ניץ, סלונים גור, יהדות תימן , אירן  וכו' ?

 אין שופ סיבה הם לא משהו מיוחד.

 אבל הדרך שלהם זה לכתוב בכל פורום על חבד שיחשבו עליהם כל היום ואולי חלק יתחלקו ויגיעו אליהם.

 

 

 

בס"ד ובהשתדלותי

 

 אבל גם הבכורים הם קודש לה'. בעצם - אם הבכורים לא היו חוטאים, הקב"ה לא היה מצווה על פדיון הבן?

ברור ש"וכל בכור אדם בבניך תפדה" מדבר על פידיון הבן

 

והשאלה שלך מה שייך פדיון לפני שנפסלו הבכורים לעבודה היא קושיא עצומה.

אני מחפש חומר.

הפדיונות.

אני חושב שיש בדבריהם תשובה לשאלה כפי שהצגת אותה, אבל אני לא בטוח שזה מספיק כדי לענות על השאלות של פותחת השרשור.

 

(הסתכלתי עכשיו - הרמב"ן שמתייחס לזה נמצא בשמות יג יא, כמדומני שהספורנו מתייחס לזה גם בשמות וגם בבמדבר)

לפי הרמב"ן (ורשב"ם והחזקוני) באמת המצוה הזאת נאמרה על שם סופה, שכבר ידע הקב"ה שעתידים לחטוא בעגל

והמצוה הזאת לא נהגה במדבר אלא רק כשבאו לארץ ישראל, וממילא כבר מעכיו ה' אומר להם לפדות בכורות כי הוא יודע שהם יחטאו בעגל

לפי הספורנו (וההעמק דבר והרש"ר הירש) בהתחלה המצוה היתה לפדות בכורות כדי שיהיה מותר לבכור להתעסק גם בעבודת חולין

 

קרדיט

http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=16754

שמלכתחילה נבחרו הבכורות של אותו דור בלבד ('כל הנמצאים בישראל כיום') לעבודה, ולגבי הדורות הבאים נצטוו בפדיון. ולאחר חטא העגל הוחלפו בכורות אותו דור בלויים.

 

אבל באמת לא ברור לי האם בהכרח דווקא האופן בו הבנתי הוא הנכון.

אבל הרמב"ם יצא ממש נגד דברים כמו עין הרע וכו' כי יש בזה משום ע"ז (הבן אדם מאמין שהחמסה או התכלת ישמרו עליו, ושוכח שזה בעצם חומר)..

בגלל זה המשפחה שלי גם נמנעת ממש מסגולות.. אנחנו מעדיפים להאמין שעזרה תגיע אלינו ישירות מהקב"ה, בלי מתווכים חומריים באמצע

כל מיני "שמות קדושים" וכאלה במזוזה,מוסיפים,אינני יודע אם יש כאלה היום אבל כניראה פעם היו כאלה,בחושבם שהמזוזה היא איזה מגן,אז להוסיף "ליתר ביטחון" עוד שמות..והם איבדו את המצווה.וזו לשונו:אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים, או שמות קדושים, או פסוק, או חותמות - הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא! שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה, אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל, שזהו דבר המהנה בהבלי העולם...'
 

עין הרע.
איפה הוא יצא נגד עין הרע

"אמונות וסגולות" ,ושרשרתי לך ואמרתי "אני יודע ש" ולא דווקא על עין הרע.סליחה.

רק שזה עוזר בצורה שאנחנו לא מבינים (כמובן שיש סגולות שהם שטויות, 

או גרוע מכך, ע"ז, אבל אני מדבר אל אלו שהם אמיתיות)

א\ותפילה זה על מישור אחר, זה עובד בהקשר של הקשר שלנו עם ה'

וכמובן שזה הדבר העיקרי והחשוב

כי הוא יחליט אם מה יהיה ומה לא. 

שיתפסו בעיקר לסגולות. זה לעשות מהטפל עיקר.

 

שמעתי סיפור על יהודי ששאל רב את מי לקחת להיות סנדק, מצד אחד אבא שלו רוצה להיות סנדק, ומצד שני יש סגולה לקחת רב צדיק, מה עדיף?

אז הוא אמר שחבל שהתורה אמרה שיש מצוה לכבד הורים, התורה היתה צריכה לומר שיש סגולה לכבד הורים, ואז היו מתייחסים לזה יותר...

 

דבר דומה יש (כמדומני בחפץ חיים) שאנשים מבקשים ברכות מרבנים כאשר יש בתורה קללות וברכות שנאמרו ע"י כל עם ישראל בדורו של יהושע בהר גריזים והר עיבל על מי שמכה רעהו בסתר ולהיפך מי שנמנע מזה, ואף אחד לא מתיחס לזה

יש סגולות-שהן הבל,אמונות תפלות,שיש בהן משום דרכי האמורי.

ויש סגולות,שיש להן מקור כלשהו,אבל הן,אמונות טפלות.לא עיקר.בוודאי לא תחליף.שומר נפשו ירחק.

אלא יש לנו סגולה אמיתית,תשובה תפילה וצדקה,מעבירין את רוע הגזירה.

וכן,צדקה תציל ממות.

את רוב צרות האדם,הוא שמביא אותן על עצמו..לכן אם ינהג אדם ע"פ התורה,יחסכו ממנו הרבה צרות.ועגמת נפש.

המלצה לספר בנושא

הקב"ה הוא שיא הטוב אז למה לחפש מניפולציות???

בשביל זיווג הגון?
למה כתוב בסידורים אישה מקשה ללדת לאכול ריבת אתרוגים סגולה ללידה קלה?
כתוב גם, למי שרוצה לזכות בבן שיגיד אלקא דמאיר ענני ידליק נר.. ויזכה בבן. אמיתי?
כן! במקרה עשינו כך וזכינו בן ראשון..

כנראה שיש עיניין בסגולות..
אבל אני תיכננתי להשתמש בסגולה רעה לשכן רע.. ואני עדיין בלבטים אם להשתמש בה, או לעבור דירה..

כשאני חיה בבית שלי והוא בשכירות.
(הוא כל היום מקלל אותנו כשיש רעש של ילדים בבית שלנו.. וצועק לעברנו שנעוף מפה)
בא לי לחסל אותו אחת ולתמיד. ויש סגולה בפסח להשתמש ביין של דם צפרדע כינים לשפוך לו מעט בכניסת פתח ביתו.
אומרים שזה עובד כי זה יין מקולל...

בגלל זה פתחתי את השירשור הנ"ל.

נשמע דוגמה קלאסית לאמונות תפלות,דרכי האמורי,ומעשי כישופים..

להתרחק!

בוודאי שתפילה לה' יתברך מועילה יותר (מאיפה קיבלת את הסגולה המזעזעת?)

אבל גם תפילה זה לא בשביל לחסל מישהו שמעצבן אותנו (זה כנראה גם לא יעבוד -לא הסגולה ולא התפילה)\

אבל בהחלט ניתן להתפלל וגם להשתדל בכדי לשפר את יחסי השכנות (כמים הפנים ....)

ואולי ניתן לעשות השתדלות שיהיו פחות רעשים מפריעים (אולי אפילו לדבר על זה אם השכן שאתם תעשו השתדלות אבל בשום אופן לא מתכוונים לעוף לשום מקום ואם לא נח לו הוא מוזמן לעזוב )

אצלהם מושגי לשפר יחסי שכנות כמים הפנים.. הם לא יודעים מה זה...
אחרי בירור עם שכן אחר מסתבר שזו משפחה בעייתית ובעלי הבית לא שפויים בדעתם. הרי הם בשכירות ומשלטים על כל הדיירים.
הנושא הועבר למשטרה והנושא לא יטופל כך בתגובה מהמשטרה..
על היין ויתרנו.
נמשיך להתפלל...

היה זוג ששנים לא היה להם ילד . הלכו למקובל קטן שלוקח סכום כסף קטן והוא אמר להם להדליק נר קטן. חיכו חיכו לא נולד להם ילד.

הלכו למקובל יותר גדול שלוקח יותר.  נתן נר בינוני וגם לא נולד ילד.

 הלכו למקובל הכי גדול , ממש מקובל אלוקי בשמים   לוקח כסף בשמים. נתן להם נר ענקי להדליק בעמוקה.

אחרי  שלוש שנים התקשר ושאל מה קורה? האשה עונה לו : בשנה הראשונה ילדתי שלישיה ,  אחר כך תאומים , ועכשיו אני הרה שלישיה. שואל המקובל  ואיפה הבעל?  אומרת האשה: נסע לעמוקה לכבות את הנר.

אהבתי..

תמיד אנחנו רגילים שאהבה זה הדבר הגדול ויראה זה הדבר השני. יראת ה' זה הרמה הפשוטה יותר בעבודת ה'. אבל אם אנחנו מעיינים בדברי הרמב"ם, זה נראה הפוך. הרמב"ם אומר בהלכות יסודי התורה- לאהוב אותו ולירוא מפניו, והיאך היא הדרך לאהבתו וליראתו? קודם כל הוא מתאר את האהבה שהוא חושב, איך הקב"ה ברא את העולם ומכך הוא נרתע לאחוריו ומגיע ליראה. אז לפי הרמב"ם זה קודם כל אהבה ואחרי אהבה יש את היראה. זה עוד שלב. זה עוד רמה. וזה גם באמת יותר קשה, כי אהבה זה משהו שאנחנו מחפשים בתוכינו, את החוויה של הקירבה היא חווי החזקה, בונה. היא חוויה שעושה לנו כל כך הרבה אנרגיות טובות.

 

כדאי לעיין גם פה

ופה

ארח מישרים פרק א סעיפים א- יב (המשך הפרק עוסק באהבת ה')

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9078&st=&pgnum=7

מידות הראי"ה בערך 'יראה'.

כאילו- איך זה מתבטא פועל? ותיאורטית- מה זה אומר???

המילה יראה מלשון ליראות
כמו אצל אברהם "ה יראה" "בהר ה יראה"
הכוונה שיש מי שרואה
משגיח
מסדר
דואג
נמצא
ומצוה ומדריך
במקדש באים ליראות - להראות
הירא מכיר במציאות ה וחווה השגחתו ומתוך כך מכיר גם בתורה מן השמים

בתהלים כתוב "ארץ יראה ושקטה"
הכוונה שהירא שקט מתוך הכרה במציאות האלוהית. שקט של קדושה ושקט של רוגע ושלוה אמונה ובטחון ושמחה

דרשות הר"ן הדרוש העשירי  - http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41560&st=&pgnum=72 

בטור השני בעמוד שבקישור, מהמילים = "ולהיות הענין הנכבד הזה והוא עניין היראה..."

אם את שואלת על המושג שבו מתארים אדם "ירא שמיים" אז אני לא כ"כ יודעת מה לומר...אני בעצמי לא יודעת למה מתכוונים.

אבל לגבי יראת שמיים בפני עצמה- נראה לי שזה בא בצמד עם אהבה. אהבה ויראה הן שני הפנים של הקשר בינינו לבין ה'.

אהבה אולי קצת יותר קל להבין- חסד, זרימה, דברים טובים שה' מביא לנו שדרכם אנחנו מרגישים את אהבתו אלינו, מצידינו- זו ההרגשה שאנחנו אוהבים את ה', אדם שאוהב ללמוד תורה, מצוות שאנחנו אוהבים, ושמתחברים לקיום שלהם.

 

היראה היא קצת שונה- יש בה יותר ריחוק. יש שתי יראות- יראת העונש ויראת הרוממות. יראת העונש היא הפשוטה יותר- אני מפחדת לחטוף בגיהנום אז אני אתלבש בצניעות או אקפיד על הלכות כשרות. יראת הרוממות היא יראה של כבוד. של הקטנות שאנחנו מרגישים מול גדלות ה' האינסופית. יראת הרוממות גורמת לי למשל, לקיים מצוות מתוך הבנה שזה מה שנכון לי, כי זה מה שה' נתן לי, גם אם אני ממש לא מתחברת לזה.

אם אני על סף לעשות מעשה אסור כלשהוא- אז אם יש לי יראת העונש אני אפחד מה', אבל אם יש לי יראת הרוממות אני אתבייש מכבוד ה' וזה מה שימנע ממני לעשות זאת.

 

אדם לדעתי לא יכול להיות רק באהבה כל הזמן, כי גם אהבה צריכה גבולות. בחורה שנורא אוהבת את ה' אבל לא מתלבשת צנוע, נניח, כי היא לא מתחברת לזה, זה בדיוק אהבה בלי יראה- בלי הצמצום של ההלכה שמגדיר לנו גבולות.

 

לעומת זאת אדם שעושה הכל בהקפדה אבל לא מרגיש שום דבר ואין לו חיות מהמצוות ומהתורה- הוא רק ביראה, ובלי האהבה.    

    וכאמור- כולנו חייבים את שניהם כדי להישאר באיזון נכון.   מצד אחד לשאוף לרצות את קרבת ה' ואת קיום המצוות ומצד שני- לשמור על גבולות ההלכה ובכלל- לשמור על המסגרת שלנו, כדי שהיא לא תתפרק פתאום, בזמן שמרגישים "לא בא לי, לא זורם לי, לא מתחבר לי".        

עוד דבר נוסף וחשוב בהחלט- היראה, הגבולות, היא זו שמאפשרת את הביטוי של האהבה. דוגמה פשוטה- אם את רוצה לשתות מים- אז תפתחי את הברז ויצאו המון מים, אבל בלי כוס- שמצמצמת את המים ומגדירה להם את הגבול- את לא תוכלי לשתות ולהנות מהמים. כי כשהחסד נמצא במקומו ויודע את גבולותיו הוא יכול לבוא לידי ביטוי. והיראה היא זו שמציבה את הגבול המאפשר.

עד כאן..מקווה שהובנתי. סליחה שזה בלי מקורות. יש לזה בלי סוף....

א. את הבחירה אפשר לראות בפס' כמו -

"כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם" (בראשית יג, טו)

"וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ" (שמות יט, ה)

 רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהוָה, לְאַהֲבָה אוֹתָם; וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, בָּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים--כַּיּוֹם הַזֶּה. (דברים י, טו)

 

ב. אפשר להסתכל על המדרש לא כמתאר מציאות וסיפור של אירוע שקרה, שה' עבר בין כל עם ועם שאל אותו: רוצים את התורה? מה כתוב בה?אה,אז לא..

אלא כמדרש המתאר את ההתאמה הטבעית-נפשית-סגולתית נשמתית של עמ"י לתורה. למה לכל עם הוצעה מצווה ספציפית שבה "במקרה" הוא לא יכול לעמוד? כדי ללמד אותנו על אופיו הטבעי והפנימי של כל אומה ואומה.

 

יש עוד הרבה מה להאריך בעניין, אם יהיה לי זמן בלנ'ד..

 

מקווה שעזרתי מעט.

 

מקווה שהוא באמת יקבל את התשובות האלו בע"ה..

 

(לי אישית זה הרחיב את מאגר המידע וכך את מאגר התשובות להבא, תודה)

אשמח שתאריך בעניין אם זה יתאפשר..

תודה!

הרי הוא לא בחר בהם..

"ונברכו בך כל משפחות האדמה" 

השאלה היא איפה רואים את הבחירה הספציפית של ה' בעמ"י כעם סגולה, כעם הנבחר..

ה' יצר את העולם, ה' יצר את שאר האומות וה' יצר את עמ"י.

איך מתוך כל היצירה הזו והבחירה בכל הדברים האלו יש בחירה מיוחדת בעמ"י..?

הרי הוא יצר את כולם כי רצה את כולם ובחר בכולם, הוא לא בחר/יצר/ברא רק את עמ"י.

יש הבדל בין הייעוד של עם ישראל לבין הייעוד של שאר האומות

 

 

אז השאלה היא איפה רואים את זה? איפה רואים את הבחירה המיוחדת בעמ"י?

זו השאלה שלי..

בקרבת ה'

ביכולות הנבואה

 

כמו שיהודי כתב התאמה הטבעית-נפשית-סגולתית נשמתית של עמ"י לתורה. 

"אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם" מהאדם הראשון האנושות התפצלה לאומות השונות שבכל אחת יש משהו מהזהות המקורית. עם ישראל זו הזהות המקורית. סגולה מכל העמים הכוונה מחסן מכל העמים, שמכל עם יש משהו. ולכן גם עמ"י יכול לקשר בין אומות העולם לה'- "ממלכת כוהנים וגוי קדוש"

 

את הבחירה הזו, דווקא בנו.

שה' בחר בנו, ולתת דווקא לנו את התורה.

 

ויהודי כתב איפה מתבטאת הבחירה, וזו התשובה שחיפשתי

יש שיעור של הרב אלי סדן, בדיוק על זה..
(אאל"ט עפ"י המהר"ל)

בערוץ מאיר..
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=11931&cat_id=4309

זה יותר יעזור לי

מישו מתנדב לשמוע ולסכם?

בע"ה בלנ"ד אשמע, והתשובה של יהודי עזרה לי, והיא טובה.

אני מקווה שדוד שלי יקבל אותה בע"ה

א. אני ירחיב את התשובה של יהודי(זה ע"פ המהר"ל בעיקר בנצח ישראל פרק י"א).
כל עם בעולם בא למטרה כל שהיא(נגזר מזה שהעולם נברא ולא קדמון, אם הוא נברא צריך להיות סיבה שגרמה לבורא לברוא אותו, כלומר לכל בריאה יש מטרה), כל עם מביא כוחות חיים מסויימים לעולם שהעולם לא יכול בלעדיהם, עושה את תפקידו ויורד מההיסטוריה, יש עם אחד שנברא כדי להיות ממלכת כהנים, כלומר הכהנים של העולם, שליחי האל עלי אדמות.
כמובן שזו בחירה בעצם ולא במקרה!
לא נבחרנו כי היינו צדיקים, אם היינו נבחרים בצדקתינו אז ברגע שהיינו חןטאים בטלה הסיבה לבחירתנו והיינו מוחלפים.
נבחרנו בעצם, בכפיית הר כגיגית, הקב"ה היה יכול להציע לנו את התורה וכנראה שגם היינו מקבלים אותה, אבל הוא לא רצה כי אז בחירתנו היה מכח רצון וברגע שהרצון היה מתחלף היתה מתבטלת הבחירה בנו.
זה נכפה עלי ו כי זה לא תלוי בנו, "בין כך ובין כך קרואים בנים", עם אישה מתחתנים מבחירה ולכן ניתן להתגרש, להיולד נולדים בכפיה("על כרחך אתה נברא")ל ורים כל שהם, יש לאב בחירה אם להביא ילד לעולם, לבן אין בחירה אם להיולד.
הבן יכול להיות "רעים ומשחיתים" אבל הוא ישאר בן.

ב. כדי שתוכלי להסביר לדוד שלך את צריכה שלך זה יהיה ברור בצורה בהירה ומבוררת.

 

אבל לפני שעונים, ממש משנה מאיפה באה השאלה.

כלומר, למה זה מעניין אותו? מה מציק לו? אם נענה על זה מה יקרה? מה ישתנה?

אם יודעים את זה כל התשובה יכולה להשתנות, או שמגיעים למסקנה שלא צריך לענות כי זה לא יועיל כלל...(לרוב...)

 

לעניין, יש ספר של הרב יוסף קלנר שמדבר על עמ"י.

בפרקים הראשונים הוא סוקר בצורה יסודית את המבנה המיוחד של עמ"י- על טבעיות.

נראה לי שזה אותה נקודה.

 

ניתן להרחיב רבות עוד בספר 'שעבת ציון נס לעמים' של הרב אברהם ליבני.

 

הדבר העיקרי הוא שזה יהיה ברור לנו. בלי קשר לשאלות ששואלים אותנו...

יש לי אחד אחר שרק שואל בשביל לשאול ולהתקיל ולא באמת רוצה תשובות..

(אני לא אשכח כשאמרתי לו שצריך לשמור נגיעה גם מדודים, כל הוכחה שנתתי לו הוא חיפש תירוצים למה זה שטויות)

 

תודה על ההמלצות לספרים

אני אישית לא אקרא אותם (לפחות לא בזמן הקרוב)

אבל בל"נ אעביר לו את שמות הספרים אם יהיה מעוניין בהרחבה.

 "בני בכורי ישראל, ואומר אליך שלח את בני ויעבדני" (שמות ד, כב-כג)

 "בנים אתם לה' אלוקיכם"​(דברים יד, א)

 

בזמני, היה על זה יחידת בגרות במחשבת ישראל. קראו לזה עם ישראל עם סגולה. הקישור פה זה לחוברת של משרד חהינוך, שנותן לך את המקורות שלומדים בכיתה, וכן מקורות להרחבה. עמודים 22-27

אם יש מישהו בסביבתך שעשה את הבגרות בתוכנית הישנה, יש חוברת של אליצור עמנואל שנקראת 'עם ישראל עם סגולה' שמאגד בתוכו את רוב המקורות האלו, מנוקדים, עם הדגשים וסברים. מאוד מאיר עיניים. סביר להניח שבבית ספר יש את זה בספרייה. שווה לעיין.

זה הכתבה המקורית - 

http://jpress.org.il/Default/Skins/TAUHe/Client.asp?Skin=TAUHe&enter=true&sPublication=HSK&Publication=HSK&Hs=advanced&AW=1389353098669&AppName=2

 

אפשר לדפדף שם לשער.

 

למעוניינים - הוא מוסיף על זה בגליון שאחרי, ומביא את תגובת הרב זצ"ל בגליון נב ומגיב עליו.

 

 

 

 

ששלח לו בן יהודה

זה היה מאמר ארוך בו הוא תמך באוגנדה.

הרב כעס על חלק מסוים במאמר:

 

"עוד טענה אחת גדולה ונוראה טוענים ציוני עיון על ה"אוגנדיים" כי הם, ה"אוגנדיים" פונים ערף לכל העבר שלנו. כמה צביעות בטענה! אנשים שפנו כולם ערף להעבר מוכיחים אחרים בזה עצמם! כי אל נא נאחיז את העינים! רק בעלי הועד של "חפוש חטאים" לא פנו ערף להעבר שלנו. ואנו כלנו, כלנו, פנינו ערף להעבר, וזו תהילתנו ותפארתנו!

עוד פעם אחרת אדבר על זה, ולעת עתה אביא פה דברים של טעם שדבר קצת מעין זה "חבר המערכת" ב"הזמן" גליון כ"ב, וזה לשונו:

כל ימי הייתי מתחבט בשאלה: "חכמת ישראל" זו מה טיבה? שאלתי לגדולים ממני, לחכמים ממני, ולא הצלתי מפיהם תשובה מספיקה אפילו במקצת. פעם אחת נזדמנתי לפונדק אחד, בחו"ל, עם אחד מחכמינו המערביים שעסק כל ימיו "בחכמת ישראל", והאומלל הזה לא יכול להגביל לי את מושג "החכמה" שבה הוא מכלה את כחו. הרי כתבי-יד עתיקים הרי דפוסים עתיקים, "אינקונבלים", הרי פירוש מילים זרות בתלמוד ובמדרשים, הרי קביעת זמן-חייהם של "פוסקים" ושל "פייטנים" – כל אלה הן חקירות הדורשות באמת חכמה וידיעה רבה במקצועות שונים. אבל הן בכתבי היד בעצמם ובספרי שו"ת העתיקים בעצמם ובמילים הזרות בעצמן אין כל דבר חכמה, וגם כל אלה "הפוסקים ו"הפייטנים" היו רחוקים כל כך מחכמה! ואיך אפשר לקרא "חכמה" לדבר אשר בעיקרו הוא ההפך מחכמה?

ואולם עתה אני מתחבט בשאלה אחרת: מה היא "ההתפתחות הטבעית של היסטוריה הישראלית", אשר הציונים הרוחניים שלנו מזכירים אותה בדחילא ורחימא? לכאורה כך היא ההתפתחות הטבעית של היסתוריותנו: עד החורבן הראשון, משערים אנחנו שהתפתחה היסטוריותינו בדרך הטבע: זאת אנחנו יכולים רק לשער מתוך הכתבים ההיסטוריים שלנו. מתוך הרמזים ה"טבעיים" המעטים שהתגנבו אליהם בשעה שלא נחה על כותביהם רוח הקודש... ואולם מזמן גלות בבל והלאה מתחילה "ההיסטוריה" שלנו להתפתח שלא כדרך הטבע – רק שתים שלוש תקופות קצרות, לפי הערך, בזמן הבית השני, ראויות להקרא בשם "תקופות טבעיות", כי בהן הראו היהודים אותות חיים, חיים עלי אדמות ולא חיי-חלומות ולא חיים "ככתוב", אבל דוקא התקופות הללו אינן חשובות כלל בעיני "רבותינו הקדמונים" יוצרי "הרוח העברי". חנוכה – היא רק לזכר נס פך השמן; ויוחנן כהן-גדול שמש בכהונה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי; ובמלחמות היהודים עם הרומאים היו רק "בריוני", ואלמלי מעשה ריב"ז לא היה כדאי להיטפל בכל העניין הזה, ובכלל העיקר הוא "חורבן הבית", ש"אין אנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך".

ואחרי החורבן השני, או אחרי חורבן ביתר, איני יודע כלל איזו היסטוריה יש לנו, וממילא נעלמה ממני "התפתחותה הטבעית". יודע אני רק "התפתחות טבעית" זו: פעם גירשו אותנו מארץ זו ופעם מארץ אחרת. בתחילה היינו "עבדים" (קאממער קנעכטע) למושלי אשכנז, ואחר כך היינו "פאקטורים"  לפאנים הפולניים, גם זו התפתחות, גם זו אבולוציה. ובכן, לפי דעת "הרוחניים" שלנו עלינו להוסיף להתפתח "בהיסטוריותנו"  על הדרך הזאת.

או אולי כוונתם של הציונים  "הרוחניים" להתפתחותה הטבעית של היסטוריותנו  הרוחנית? היינו להוסיף להתפלפל בהלכות ציצית, מקוואות, ערובי תבשילין, נידה וכו'? או להוסיף להתפלפל בשאלת הדת והדעת, האמונה והתבונה, ולהתאמץ להוכיח נחיצותה של "השכלה"? איזה עניינים רוחניים אחרים היה לנו בהיסטוריותנו בכל ימי גלותינו?

"דברים אמיתיים!"

לקח לי זמן |פלורסנט|