פורום בית המדרש (עמוד 140)

לצערי אין לי כ"כ זמן להאריך, אכתוב בקצרה את עניות דעתי על פי מה שלמדתי-

 

החלום אינו מה שמניע את המלך. מה שמניע את המלך, זהו חיפוש אחר האמת.

קיימת אצלו תביעה נפשית פנימית, מוסרית-מצפונית לחקור את האמת.

והתביעה הזו מופיעה לא פעם ולא פעמיים, אלא נשנית וחוזרת.

וידוע שהמקרה לא מתמיד,

ולכן מתחיל המלך בחיפוש אחר האמת, ומחשבה אודותיה.

וזה סובב את המלך יום יום, עד שזה בא לידי ביטוי בחלום. 

החלום הינו רק תוצאה של אותו בירור שכלי שהטריד את המלך.

 

 כאשר אדם עסוק במשהו כל היום, זה יופיע לו בחלום. "לא יהרהר ביום שמא יבוא לידי טומאה בלילה" (לא מדויק)

את פרעה מדאיגה הכלכלה זה בא לידי ביטוי בחלומו, יעקב רוצה להגיע השמיימה- הוא חולם על כך.

"חלום אחד חלקי שישים מנבואה"

 

אפשר לדייק את זה מפס' צח' בה אומר המלך: "הנה חזקתני בדעה אשר הגעתי אליה במחשבתי, ואשר אושרה לי במראה החלום"

יש עוד כ"כ הרבה מה להעמיק- למה ריה"ל לא מספר זאת [שזה התחיל ממחשבה ולא מחלום] בתחילת הספר? למה לא מתואר מלך יהודי העורך בירור?ועוד ועוד,ועוד....

 

מקווה שקצת עזרתי.

זה הסיפור מסגרת, זה לא חלר מהותי מהסיפור.

שאם הגר"א ועוד הרבה גדולי ישראל אמרו על ספר הכוזרי שהוא קדוש וטהור, אז אין בו דבר סתם, אין מילה מיותרת, אין דבר לא מסודר/לא מדויק בספר. לא סתם זה 5 מאמרים [כנגד ח"ח תורה, 5 ברכי נפשי, 5 חלקי הנשמה (אין לנו השגה בזה)] צריך רק ללמוד איך זה בא לידי ביטוי בספר..

 

אם אתה מעוניין-הרב קלנר מרבה לדבר על זה, וזו הדרך בה הרב הולך בשיעוריו על הספר.

 

 

 

אתה לא חייב להסכים עם הגישה.

ומוסבר, בערך כמו שהסביר לפני, וגם הרב שרקי כתב על זה כמדומני.

וכל המגמה של פרק א' זה נבואה...

אולי הוא מדגיש את עניין ההתגלות, שמלך כוזר לא מגיע למעשה הרצוי בעצמו, אלא נזקק לסיוע מלמעלה.

כמובן עם ישראל שזכה ליציאת מצרים, מעמד הר סיני ועוד לא זקוק לחלומו של מלך כוזר.

וכן המלאך.

 

ואם נלך צעד קדימה, אז הר סיני ויציאת מצרים הם לא הוכחה, הם שלב בתהליך.

ואולי מדרגה אחרי החלום.

הרקע לסיפור מבוסס בחלקו על חלום, וגם לזה יש כל מיני הסברים מעניינים, ראה בתגובות שלפני.

עיין אוה"ק א' בפיסקה של "החולמים הגדולים" על משמעות החלום.

"החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ, חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתקין העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את שיבת ציון. הגסות של החיים החברותיים, בהיותם שקועים רק בצדם החמרי, נוטלת את אור החלום מן העולם, את זהר ההרחבה שלו, את עליתו העליונה, מהמציאות הקודרת, עד שהעולם מפרפר במכאובים מתוך עקיצותיה הארסיות של המציאות, חסרת זהר החלום. רק המכאובים הם יסורי אהבה, הם ימרקו את העולם, יבררו לו, כמה גדולה היא הטעות של המתפארים במציאות הלקויה, בעת אשר רק החלום החפשי, המורד במציאות וגבוליה, הוא הוא באמת האמת היותר הויתית של המציאות. ואז שב חזון החלום והיה למחזה ברור. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, ותמונת ד' יביט. " (אוה"ק א עמ' רכו)

 

 

"השינה, וכל התכונה הטבעית הכללית של הלילה, שהיא גורמת את השינה ומתאימה לה, פועלת על צדדי החיים שבאדם שתי פעולות הפכיות. הצד העליון הרוחני יוכל להתעלות ביותר. חפשי נעשה הדמיון ממסגר החושים, ואם הוא תמיד מקושר בשכל ובחפץ עליון וקדוש, יוכל לצייר ולדמות, לחזות ולהכיר מה שאין ביכולתו בזמן הערות. אבל כח החיים שבגוף חדל קישורו עם הצד הרוחני שבאדם, והוא הולך לבדו, פועל את פעולתו הטבעית, בצורה חשוכה מעורפלת. משני המקומות מתדבקות דוגמאות. אורות צחות, בנשמה העליונה, מזיו שלמעלה. ומחשכים וצחצוחי זוהמה, וקליפות מעביבות, בנפש החיים, מהרפש החשוך שהיתה שרויה בו, בהיותה בוססת בטיט של החיים הגופניים לבדם. והרינו פונים בכל בקר לשתי העבודות, לטהר את נפש החיים (נט"י), ולקשר את האורות הנוספים בנשמת האדם העליונה, ולחבר עוד הפעם את שתי הקצוות בהרמוניה הנאותה." ( אוה"ק א, עמ' רל )

 

יש גם בלנתיבות ישראל ח"ב עמ' שו' (במהדורה החדשה,הכחולה 2 כרכים)על מהות החלום. [אם אני זוכר נכון קוראים למאמר "החיל והחוסן"]

יש את ספר הכוזרי ויש את העם הכוזרי.

העם הכוזרי הם גויים שהתגירו בעקבות החלום של מלכם.

הספר הכוזרי נכתב ע"י ריה"ל  כדו שיח בין המלך הכוזרי לחכם יהודי ספר זה הינו מבוסס על שיחה אמיתית.

בשורה התחתונה הספר מבוסס על העם שהתגייר בעקבות חלום. (ספר פילוספיה בנושאי אמונה)

ספר הכוזרי מבוסס על חכמתו של רבי יהודה הלוי. 

 

אם קוראים טוב בין השורות של ההקדמה..

הסיפור של הגוי שהתגייר והמכתבים הם רק "סיפור כיסוי" כדי להעביר מסר בצורה יותר מטודית למשל..

 

רבי יהודה הלוי אולי התכתב עם אותו מלך גוי. 

אבל ההתכתבות הם לא בהכרח מה שקרה שם..

 

 

הכוזרי רצה שהספר יהיה מענין ולכן הוסיף עלילה!

 

דברים עמוקים . ברוך שכיוונתה.

אני חושב שריה"ל אמר אמירה מאד עמוקה בכך שביסס את חיפוש האמת על חלום .

- כי השאלה היא האם תורה ומצוות הם חלק מהטבע שלנו או הכרח  שהקב"ה כפה עלינו?

כאשר המלך מרגיש בתוך תוכו שהוא אינו מסכים עם הנצרות האיסלאם והפילוסופיה הוא בעצם אומר - נבראתי עם תכונות טבעיות לעבודת ה' -ולכן כל מה שסותר בינת הלב, את תת ההכרה שמעידה על האמת הפנימית שלי , אינו נכון.

 

זה הרקע שהביא את מלך הכוזרי לברר,אולם יש גם כמובן להרחיב במשמעות של עצם המסגרת הזאת ותוכנה שמתוארת בספר הכוזרי.

שאכן היה עם של כוזרים בערך בתקופתו של ריה"ל שהתגיירו כולם כאיש אחד.

תיעוד יש מלוא האינטרנט (אפילו הטלויזיה ה"ישראלית" שלחה צוות לחקור את הענין (כמדומני עם ירון לונדון אוהב ישראל הגדול)

וחזרו עם סדרה של כמה פרקים על ממצאים יהודיים

כדי שיגרום לו לו להרפות, ולחפש את הדת האמיתית.

(ולא להשבות אצל הפילוסוף לדוג'.)

לנו מה שהספר מביא זה הרבה הוכחות מעבר לחלום...

אבל סביר שעוד יש מה לעיין בזה.

http://www.daat.ac.il/daat/sifrut/halevi/tohen.htm

 

בדיוק קראתי כמה ספרים על זה...

לאו דווקא בהצד הדתי אלא מה המטרה של האדם בכלל??

הרי כל אדם בא לפה בשביל משו... אבל מזה הדבר הזה שאנחנו באים בשבילו??

מה שכתבת זה מטרות כלליות של עם, או קבוצת אנשים

ומעבר לזה - לכל אדם יש את התיקון/מטרה שלו.

 

זה גם נראה לי הגיוני כי בסופו של דבר אם אני באתי לפה לעשות משהו שמישהו אחר מיילא עושה - למה אני כאן בכלל?

אני לא מאמינה שלכולם יש רק את אותה מטרה,

אולי יש מטרה כללית משותפת ובנוסף לכל אחד משהו סצפיפי.

 

זה בלי מקור או בדיקה זה לפי דעתי

אלא שלא לכל אחד יש בחירה האם לקיים את המצוות שלו. רק האדם קיבל בחירה, כדי שיוכל לזכות בדין בקרבת אלוקים, וייצור מציאות שלל שלמות ודבקות בה' מתוך רצון ולא הכרח בלבד.

 

כך גם בטבע של האדם יש שני חלקים, החלק הטבעי, עצם היותו אדם, ולא סתם אדם אלא פלוני בן פלוני משבט פלוני מישראל (או גר פלוני, או פלונית בת פלוני, או איש פלוני מאומה פלונית, או פלוני עבדו של פלוני וכדו' כל אחד לפי סוג ייחוסו (מין/ גזע/ מעמד, שכמובן חלקם עצמיים באדם וחלקם הם רק תפאורה, למשל יהודי לא יכול להיות עבד מצד טבעו, וכן איני יודע אם גוי יכול להיות בעל ייחוס של עבד לגוי אחר)). הטבע הזה, כמו הטבע החומרי-לא נתון לשליטתו, לא נתון לבחירתו, ולא צריך את עזרתו. זה מה שהוא, והוא יפעל בהתאם, באתי לכתוב "ברצונו או שלא ברצונו", אבל זה לא נכון כי זה כ"כ טבעי שהוא לא יכול לרצות אחרת. בדבר זה האדם שווה לכל שאר הנבראים.

ויש חלק שני חלק בחירי, החלק הבחירי תלוי בתורה והמצוות של אותו אדם, הבחירה מבטאת את ההתקשרות שלו עם אלוקים, איש איש כפי מצוותיו וכפי מה שעליו לעשות כדי להגיע למקסימום שלו. כאשר האדם מתחבר לאלוקים-ממילא הוא גם ימלא את תפקידו הטבעי בעולם כראוי.

כאן יש להתיחס לנק' נוספת, והיא השינויים הטבעיים שבאים כתוצאה משינויים רוחניים (עבירות). לכל אדם בעולם יש טבע, והטבע הזה מלוה אותו בלי שתהיה לו ברירה. אבל משמעותו של הטבע הזה היא- שהקב"ה החליט שאם האדם הזה יהיה שלם ברוח הרי שפועלו במציאות וגורלו יהיה א' (ע"פ הטבע שלו), ואם יהיה קצת פחות שלם-פועלו במציאות וגורלו יהיה ב' (ע"פ הטבע שלו), ואם עוד פחות שלם-ג' (ע"פ הטבע שלו), ואם מושחת לגמרי-ד' (ע"פ הטבע שלו). ובאמצע מדרגות רבות מספור. ואמנם, אדם אחר-אם יהיה שלם ברוח הרי שפועלו במציאות וגורלו יהיה 1, ואם... בשונה מפועלו וגורלו של הראשון, כל אחד לפי טבעו, כפי שכל הנבראים, פועלים כולם את רצון ה', כל אחד בתכונתו המיוחדת לו.

ולזה הכוונה-הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים.

 

ע"י זה שהאדם עושה את המצוות הנתונות לבחירתו, הוא מגיע לתכלית החיים שהועיד לו הבורא עלי אדמות וממילא מממש את תפקידו בעולם.

 

(המקורות קצת מורכבים, ולא כל אחד אומר בפירוש את כל מה שנאמר כאן-רמב"ם פרק שמיני מ8 פרקים לרמב"ם (המקור העיקרי לדברים), "כוזרי" סוף מאמר חמישי (בעיקר), "דרך ה'" של הרמח"ל)

 

נ.ב. אני ממליץ לקרוא את הנאמר פה לפחות פעמיים כי בהתחלה יש דברים שכדי להבינם כראוי צריך לקרוא את הסוף, וכן להיפך, כך שלא היתה לי ברירה...

התרי"ג הם הדרך למלא אותה.

המטרה היא כללית, לאומית- עולמית, (וכמו שאמרו אוסנת ולך דומיה תהילה)

"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"

תפקידנו כאומה למען העולם למען ה'

ומפה והלאה כל אחד מוצא את הדרך בה הוא אמור לתפקד

כחלק מעמ"י ולמען תפקידו.

מקווה שעזרתי...

באופן טבעי אין בני אדם שזהים אחד לשני.

לכל אחד כוחות ודרך משלו. כל אחד הוא עולם שלם.

תפקידנו לנתב את עולמנו שלנו לאותו יעוד.

לדוג אם קשה לשמור שבת אז זה התיקון שלו..
הדוג לא חלילה מכוונת אליך אלא לצורך דוג

לחברי הקוראים.

 

"תורת ישראל" , אינה מספרת לנו על "מטרת החיים". כי אין לה כלל עניין בצורך בידיעה .

כתוב בבראשית .  ב,טו וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. 

"לעבדה" - ללמוד את מהלכי החיים ושימור הטבע. למען ישמר "גן העדן" לדורות הבאים.

"לשמרה" - להעביר את שלמד לדורות הבאים. כי השמירה באה רק עם הזיכרון. 

 

בעצם, תפקידו של האדם הוא לשמור על הבריאה בכדי שתשמר לעולם. וזאת מטרתינו בחיים.

 

תרי"ג המצוות, אינן מ"תורת ישראל" אלא "המצאה" של רבנים מדתות אחרות. כגון "דת זרטוסטרא" הפרסית או הבבלית הקדומה.

באשר לאלו מתורת ישראל, קיים עירבוב רב בין אלו שרק הכוהנים מחוייבים בהם ולא כל עם ישראל. או חוקים חד פעמיים שנועדו למטרה מסויימת.

אלוהים אינו זקוק לכלום. תכניסו זאת היטב לראש. אנחנו הם אלו הזקוקים לאלוהים. לכן, אלוהים לא זקוק למצוות, או תפילות סרק, או "תשמישי קדושה" המהוים "פסל ומסכה" לצורכי פולחן.

 

תורת ישראל מלמדת את האדם לחיות את חייו , כאן בעולם הזה ועכשיו. בהווה. כי מי יודע מה ילד יום ?

גם הסיפורים של החיים בעולם הבא אינן מתורת ישראל וכמוה גם האמונה ב"משיח" שיבוא באחרית הימים. אמונות זרות אלו נועדו בכדי להשלות את עם ישראל שבגולה בעיקר שהנה יגיעו ימים טובים יותר בעתיד. אך ללא מעשים טובים, אין עתיד טוב יותר.

 

כל החוקים והמצוות שבתורת ישראל, ניתנו בכדי שעם ישראל יבנה ויקים עולם יפה יותר במציאות. עולם של אהבה ועזרה הדדית, עולם בריא ללא מחלות, מסגרות משפחתיות וחברתיות. וזהו.

 

הגיע הזמן שאלו המגדירים את עצמם כ"חרדים" או "דתיים", יתחילו לחזור בתשובה ליהוה אלוהי ישראל ככתוב בספר דברים

ל,י כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה:  כִּי תָשׁוּב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.

 

ל,יט הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ.  ל,כ לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה-בוֹ:  כִּי הוּא חַיֶּיךָ, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ--לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם.     

 

אני מאמין באמונה שלימה ש:
1. שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.
2. שהבורא יתברך שמו הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים, והוא לבדו אלוהינו, היה הווה ויהיה.
3. שהבורא יתברך שמו אינו גוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ואין לו שום דמיון כלל.
4. שהבורא יתברך שמו הוא ראשון והוא אחרון.
5. שהבורא יתברך שמו לו לבדו ראוי להתפלל ואין ראוי להתפלל לזולתו.
6. שכל דברי נביאים אמת.
7. שנבואת משה רבנו עליו השלום היתה אמיתית, ושהוא היה אב לנביאים, לקודמים לפניו ולבאים אחריו.
8. שכל התורה המצויה עתה בידינו היא הנתונה למשה רבנו עליו השלום.
9. שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו.
10. שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותיהם.
11. שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו.
12. בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא.
13. שתהיה תחיית המתים בעת שיעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים.


בעיקר העיקרים 8-13 שעליהם כותב גיבובי הכפירה לא מאמין!

נא לשים לב כותב דברי הכפירה אינו נאמן כלל וכלל לתורה שבעל פה ואפילו לא לדברי הנביאים כך שהוא כופר לגמרי ואפיקורוס!!

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740011

ועל פי זה נגזרת גם כל התלבטות בחיים, האם זה יקדש את שם ה' בעולם או ח"ו יגרום לחיללו.

קשה להגיד שהמטרה שלהו בעולם זה לתקן את אותו החלק בתורה שעליו אנחנו אחראיים כמובן לתיקנו, מכיוון שזה מגדיר בתור מטרה דבר שאנחנו לא יודעים מה הוא ובמקום לחפש איך לעשות טוב ולקיים מצוות, אנחנו נחפש כל חיינו מה היא אותה הנקודה, ואם ח"ו לא נמצא אותה אז יצא שיצאנו מהעולם הזה בלי לעשות כלום.

לכן לפי דעתי עלינו מוטל לקדש את שם ה' בעולם בכל דרכינו ומעשינו ובמקביל להתפלל לקדוש ברוך הוא שיזמן לנו את אותו תיקון(בספרים הקדושים:האות שלנו בספר התורה שבלעדיה כל הספר פסול) ונזכה לעשות אותו.
זה נכון מה שאמרו פה שבספרי מוסר כתוב שהדרל לדעת מה התיקון שלנו זה הדבר שהכי קשה לנו(כדרך היצה"ר שתמיד מחפש את הדבר הכי חשוב, האיש הכי חשוב(הכה"ג), הזמן הכי חשוב(חטא העגל אחרי מתן תורה). אותו הדבר גם לפרט הוא פועל הכי חזק בדברים הכי חשובים). ובכל זאת אני לא חודב שאדם מריל כל היום לנסות לחפש מה הכי קשה לו (מה גם שבעבודת ה' כידוע ובכל מלחמה שלנו עם עצמנו הגוף מחפש הצלחות ולכן תמיד עדיף להתחיל מהמלחמות הקטנות וההצלחה בהם תתן לנו את הכוח למלחמות הגדולות יותר, לכן לא נראה לי כדאי לחפש תמיד את המלחמה הכי קשה כי בה יש סיכוי שניכשל ואנחנו לא אוהבים כישלנות וזה רק מחליש אותנו).

כדי לעשות ליהודי טובה בגשמיות ובפרט ברוחניות.

 

מקור:ספר היום יום

כל פסוק ופסוק איפה הוא מוזכר בש"ס.

מדאורייתא צריך להתפלל פעם אחת בים ולבקש את צרכי האדם הגשמיים.

 

כנסת הגדולה ראו שהעם מתרשלים בזה אז הם תיקנו להם תפילה בבוקר ובערב ועוד אחת באמצע הים לזכור את ה כל הזמן

למה כנסת הגדולה תקנו...?

או ..איך התקנה שלהם מחייבת אותנו...?

תסבירי את שאלתך.

ורבינו יונה באגרת התשובה, חייבת בשלושה. כמה מהאחרונים פסקו כך. לפענ"ד ככה צריכה להיות ההלכה.

"ואמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר (מלכים א יח) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם

ר' יוחנן אמר אף בתפלת ערבית שנאמר (תהילים קמא) תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב

רב נחמן בר יצחק אמר אף תפלת שחרית שנאמר (תהילים ה) ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה:"

המאמרים האלו בלי ספק מוזרים קצת בעריכה שלהם, הרי בעצם אם ככה צריך להיות זהיר בהכל אז מה החידוש?

 

והרב קוק מסביר על זה: (בעין איה, אות ס')

"ולכאורה יפלא, שנראה מדברי המאמר שהוא בא לספר יתרון התפילה של מנחה ביחוד, וכיון שאח"כ יאמרו אף בתפילת ערבית כו', א"כ כל התפילות שוות ומאי רבותי', ואם זל עצם ערך התפילה, לא זהו הלשון להשמיענו. ונראה דכמו שיש באדם איברים כפולים שהם רק לשמירה וליתרון, אבל בהפקד אחד יסתפק בהנשאר, ויש אברים שאם יפקד א' מהם אין ממלא מקומו. והי' עולה ע"ד לאמר, שהשלש תפילות הם בערך הכפולים, דעכ"פ משלשתן תעלה בידינו תפילה הוגנת אחת.

 

ע"כ באו רבותינו וספרו לנו, שכל אחת מהן יש לה ערך עצמה, שבהפקדה אין חברתה ממלאה את מקומה.

ונראה ששלשה ענינים מיוחדים לפעולה המוסרית של התפילה נרמז כאן. היסוד האחד הוא כי יצר לב האדם מתגבר עליו, בהוללות ושכלות ע"י החברה הרעה, בהתערבו בעסקי העולם עם פורעי מוסר ושכחי אלה. והתפילה תחזיר את האבדה הרוחנית ע"י שפכו שיח לד', והתרוממו אל המושגים הטהורים בדעת אלקים, אז יודחו כל טיח טפל של השקר ושחיתות הדעות. ולזאת הפינה מיוחדת תפילת המנחה, שהיא באמצע היום בתוקף העסקים הזמנים ועצם ההתערבות עם כל כתות בנ"א, ומכוונת הראי' מפעולתה ע"ז מאלי', שנענה ג"כ למטרה זו לבער הדעות הרעות מלב הרבים עובדי הבעל אז בתפילת המנחה.

תפילת הערב צריכה ביחוד לרומם רוח האדם שלא ישפיל כבוד נפשו בהרהורים רעים וחטאים נגד התורה והמוסר, ע"כ מייתי קרא "תיכון תפילתי קטרת לפניך". הקטרת באה לכפר על הרהור הלב כדחז"לי, דבר שבחשאי, אע"ג דבס"פ המזבח מקדש מסקי' דעל לשון הרע שבצינעה הקטרת מכפר, מיהו היינו ע"י מחשבת הלב, כמו שכ' "איש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם" . כי כל סבות הרעות, המדיניות, באות רק בסבת התגברות אהבת עצמו בפריצת גדר המוסרי, והקטורת מעוררת לתקן דרכיו בחדרי משכיתו, כתוכן דבר שבחשאי, שהוא יסוד לקיום המעמד המוסרי.

ובבוקר אז אע"פ שאין הכוחות הנפשיים חמושים ברעות, אבל הם נעדרי השלמות ע"י התגברות השינה בלילה, וצריך להעירם לסדרם במערכה קדושה שיהיו מוכנים לחשוב מחשבות רמות, בצדק ויושר, ויראת ד' ואהבתו, ע"ז מיוחדת תפילת השחר, כאמרו "בוקר תשמע קולי בקר אערך לך" , אערך מערכת לבבי וכחות נפשי ואצפה כי אתה תהי' עמדי לאמץ חילי, כי הבא לטהר מסייעים אותו ."

 

יתכן שישנן עוד תשובות. יש גם תשובות מסוגים שונים, אבל אני משער שזה מה שחיפשת

שבת במשך השבוע

ובכלל הלוואי שהיינו מתפללים כל היום כולו
(ר' יוחנן במס' ברכות)

צריך להבין מה היא תפילה, אומרת הגמרא: מניין שהקב"ה מתפלל שנאמר "והביאותים אל הר קודשי ושימחתים בבית תפילתי" תפילתם לא נאמר אלא תפילתי. מכאן שהקב"ה מתפלל.

אומר הרב קוק מה הפשט הקב"ה מתפלל הרי אל מי הוא מתפלל אל עצמו?? אלא תפלה היא השאיפה לטוב היא הצפיה לעולם טוב יותר, והגמרא אומרת לנו הקב"ה גם שותף לרצון לעולם טוב ולתיקון אנחנו לא לבד בעולם הקב"ה איתנו בתפקידינו. מכאן אני גוזר שתפלה היא לא סתם איזה שיחת טלפון לקב"ה שרע לנו אלא תפילה היא אמירה של יהודי שהוא שואף לטוב וזה מלוה אותו כל חייב זה מקיף אותו בבוקר בצהרים בערב תמיד הוא מזכיר לעצמו לקב"ה ולעולם שהוא שואף לתיקון ומתוך זה הוא חי את חייו.

מקוה שעזרתי, אני חייב לומר שעלי מאוד השפיעו הדברים שכתבתי כאן.

חייו של אברהם תמיד היו מוארים לפניו (היה "אב המון גוים").

אצל יצחק לא הכל היה חלק. היו תקופות עם אור ("ראה ראינו כי היה ה' עמך") והיו תקופות חשוכות ("לך מעמנו").

אצל יעקב כל חייו היו חשוכים ומלאי רדיפות ללא מנוחה כלל. חושך.

 

כנגד האור שבחייו של אברהם - אברהם תיקן שחרית שאז הכל מלא אור.

כנגד האור החלקי והחושך החלקי שבחייו של יצחק - יצחק תיקן מנחה (שבשעת המנחה, הדימדומים, מתחיל להחשיך).

כנגד החושך שבחייו של יעקב - יעקב תיקן ערבית שאז הכל חשוך.

 

עד כאן לגבי זמני שלושת התפילות.

 

וכאן נשאלת השאלה: מה היתה הבעיה של יצחק בתפילתו של אביו? מה היה חסר בה?

וכן מה היתה הבעיה של יעקב בתפילותיהם של אבותיו שהיה צריך להתקין תפילה נוספת?

 

אלא למדנו מהם שיהודי צריך להיות מחובר לאלוקיו בכל המצבים: גם בתקופות שהכל הולך לו חלק בחיים, גם בתקופות שהן "ככה-ככה" וגם בתקופות הכי חשוכות.

 

יצחק ראה שאביו התפלל, אבל זו תפילה שבאה מתוך חיים מושלמים וחלקים לכן הוא תיקן תפילה נוספת לאנשים שחיים במצבו. יעקב ראה שאבותיו התפללו, אבל היו אלה תפילות שבאו ממצבים שונים ממה שיעקב היה שרוי בהם ולכן תיקן תפילה נוספת - לתקופות קשות כמו במצב של יעקב.

 

בכל המצבים, על הנשמה להיות מחוברת למקוריותה - לקדוש ברוך הוא.

חסידים הראשונים, מתוך שחסידים הם, תורתם משתמרת ומלאכתם מתברכת. (מסכת ברכות)

אבל זה רק אם הבטחון שלך אמיתי ומבוסס על דברים אמיתיים (ולא על אשליות והזיות כגון אלו שחושבים שאם הם יקיימו מצוות הם יקבלו כל מה שהם רוצים, ויש עוד דוג' לבטחון של הבל), ובתנאי שזה גם בלב וגם בחוץ, בדרגת שלמות כזו במדת הבטחון, צריך השתדלות מינימלית. וכמובן כמו בכל דבר זה פונקציונאלי, כך שככל שמידת הבטחון תהיה חזקה יותר כך תצטרך פחות השתדלות.

לעשות את המקס' השתדלות שלו. אם מידת הביטחון מביאה לידי פחות מההשתדלות הנצרכת, אז כנראה שאינה אמיתית.

 

בלנ'ד אביא מקור, אשמח אם מישהו יוכל לעזור להעתיק את הפסקה מעין איה,לצערי לא אהיה ליד הספר בזמן הקרוב..

 

הרב בעין איה מגדיר במדויק מהו המינון הנכון של ביטחון לעומת השתדלות,אין לי את המקור לידי אשמח אם מישהו יכול לעזור..

 

לא בטוח בכלל,אבל אולי על הגמ' הזו: 

על הגמ' "רב לא עבר במברא דיתיב ביה עכו"ם אמר דילמא מיפקיד ליה דינא עליה ומתפיסנא בהדיה שמואל לא עבר אלא במברא דאית ביה עכו"ם אמר שטנא בתרי אומי לא שליט ר' ינאי בדיק ועבר ר' ינאי לטעמיה דאמר לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושים לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו" (שבת לב.)

 

"אין לך מדה טובה בעולם שלא תוכל להשתבש בידי הבריות ולגרום היפך מהמכוון שלה. ע"כ צריכים לעולם האנשים הגדולים להיות למופת בדרכיהם בחיים איך לישר את הדרכים, באופן שע"פ הנהגתם ילמדו מהם התכונות והמדות הטובות בגבולן ועצם טהרתן. אחת המדות היותר קדושות היא מדת הבטחון בשם השי"ת, הראויה להיות מתרחבת והולכת בנפש האדם. אמנם תכליתה היא קרבת אלהים הנמשכת ממנה, שהיא לעצמה השלמה גדולה, וגבורת הנפש בעז ד' הנמשכת ממנה בעת צר, שהאדם מוצא לו תמיד מחסה בשם ד'. וגם בעת אשר כל המסבות הטבעיות כבר חדלי כח הן להצילו מרעתן, עז ד' ישגבהו. אבל כמה צריך האדם להיות נזהר שהמדה היקרה הזאת שהיא אור העולם לא תהפך לרועץ, שלא תהי' הסבה לעצלות ולשפלות ידים, שהוא ההיפוך מההשלמה האמיתית של האדם. ע"כ כל מה שהאדם יותר דבק בקונו ויותר נאזר במדת הבטחון בשם ד', ראוי לו ביותר להראות זהירותו וזריזותו בכל הנוגע לפעולות אדם, למען ידעו כל העם כי העטרה הגדולה של מדת הבטחון, ככל המדות הקדושות הנמשכות מדעת ד' ויראתו הטהורה, רק את הטוב יביאו להולכי בדרך ד' באמת ואין עמן מכשול. ע"כ רבי ינאי כדיק ועכר, ובתכלית זהירותו לא מנע כל טורח התלוי ביד האדם להיות ניצל מכל תקלה ומכשול"

[עין איה שבת א פ"ב פסקה קצב].

 

ב"ה שיש ויקיטקסט!

כי לא ראוי לסמוך על הנס, ואפילו אם ייעשה לך נס באמת, לא טוב שסמכת עליו. (כמו שכתוב שמנכין לו מזכויותיו)

אבל יש מיעוט בהשתדלות, שאתה לא עושה השתדלות מיותרת ולא מודאג "שמא ייעשה לך נס" ויקרה איזה משהו לא סביר בעליל ותכשל כמו ש/מצוי בעוונותינו הרבים, שאנשים חוששים סתם. אלא אתה עושה את מה שנדרש כדי להשיג תוצאות סבירות, וה' נותן לך את ברכתו.

שמעתי בשם כמה צדיקים שמי שמתפלל על דברים מסויימים אז אין לזה גדר של סמיכה על הנס

 

כי התפילה זה חוק שחקק הקב"ה בעולמו.

 

וה' יעזור לו.

אם לפי סדרי הבריאה הסיכון גדול יותר כשאתה על צמרת העץ מאשר על הארץ אז ה' הוא זה ששם אותך בעולם שבו יצר את כח הכבידה ולכן מובן שרצונו שתיזהר יותר.

הוא גם שם אותך בעולם שבו הוא לא מוריד כסף מהשמיים ולכן מובן מאליו שהוא רוצה שתפרנס את עצמך. ככל שתשקיע בכך יותר - תתפרנס יותר.

מידת הביטחון היא הידיעה שיש מנהיג לעולם. ככל שאדם מפנים זאת יותר - מידת הביטחון שבו גוברת. הדבר דומה לילד קטן. ככל שהוא יפנים יותר שהוריו אחראים לו ומשגיחים עליו - כך מידת הביטחון שבו תתגבר. אולם אם הוא לא ידאג למלא את תפקידו ולהושיט את המזלג לפיו, אזי גם אם הבית יהיה "מפוצץ" בשפע של אוכל - הילד יישאר רעב.

הוא לא היה חילוני מהולדתו כמו שהרבה חושבים.

הוא נולד לבית אורתודוקסי ובעודו ילד היה אחד המבריקים שידע דורו.

בנערותו הוא שינה תפיסת עולם בעקבות ההשכלה שהחלה לתפוס חזק ורק בהיותו אדם בוגר חזר בתשובה.

הוא ידוע כעצמאי בדעותיו (לא ראה עצמו מחויב כלל להוגי דעות ופילוסופים שקדמו לו).

מה שכן (וזה ממש בולט מכתביו) - הוא היה גאון עצום ומאוד חדשני בדעותיו.

  +

http://ph.yhb.org.il/01-10-05/
ותבדקי בדיוק לגבי המציאות שאת מדברת.
תסתכלי גם בהלכות הקודמות והבאות שם.

שבת שלום ומועדים לשמחה! (:

אנשים שם מדהימים!

להנמיך זה לא צורך אוכל נפש, אבל להגביר כן

יש מאכלים שזקוקים לאש גדולה בהתחלה ואח"כאש קטנה

והערה מט שם. (מהדורת תשל"ט).

והנמכה=כיבוי

בס"ד

 

אם מתחלים על אש גבוהה מדי אפשר להגביה את המאכל בכל מני דרכים לעומת זאת אם האש נמוכה מדי האוכל לא יתבשל כמו שצריך