פורום בית המדרש (עמוד 142)

כי הוא אומר שמי שמפרש את הפסוק בהקשר למכירת יוסף לא יודע בשיטה של פיסוק ולא בחילוק טעמים כלל..

(זה לא רק כלפי רש"י אלא כלפי עוד מפרשים כגון רס"ג, ספורנו, אור החיים ועוד)

 

המחלוקת בין הפרשנים היא בין אלה שנצמדים לטעמי המקרא ("מטרף, בני עלית") ובין אלה שמשנים את המסורה.

דבר שני- אני יכולה קצת להסביר מה שאהבת חינם כתבה:

יש פה בעצם חלוקה של המפרשים האם כשיעקב אומר ליהודה: "מטרף בני עלית"

האם זה ברכה (כמו שרשב"ם מפרש) או האם הכוונה פה היא להזכרת מכירת יוסף.

 

בטעמי המקרא ישנו טעם מפסיק בין המילה "מטרף" למילים : "בני עלית". והמחלוקת היא בין אלו שלא מתייחסים לטעמי המקראר בפירוש משמעות הפסוק, לאלו שכן מתייחסים.

הפס' מחולק (מפוסק) ככה לפי הטעמים:

"גור אריה, יהודה, מטרף, בני עלית. כרע, רבץ כאריה, וכלביא, מי יקימנו"

 

המילה "מטרף" נראית לא קשורה לפסוק, היא נראית 'תלושה' לפי פיסוק הטעמים.

ולכן נוצרה מחלקות בין הפרשנים.

 

לפי הפרשנים שמפרשים לפי המסורה, המילה טרף היא בסוגריים.

הם אומרים- מהטרף, המעמד שלך בני=יהודה עלה.

סוג של סיבה למה מעמדו של יהודה עלה ושאפשר היה להשמיט כביכול את המילה טרף.

(חלק מהפרשנים שמפרשים כך הם רמב"ן, רשב"ם, רד"ק, ראב"ע ועוד כמה.)

 

רמב"ן אומר: שיעקב לא ידע כל ימיו שהאחים מכרו את יוסף, הוא היה בטוח שאלה היו עוברי אורח.

והם התביישו להודות באמת, וחששו שמא יעקב יכעס ויקלל אותם כמו שעשה לראובן ולשמעון ולוי.

לכן זה לא יכול להיות קשור למכירת יוסף.

 

רשב"ם אומר: שהכוונה היא שיהודה משול לאריה שכל החיות מפחדות ממנו,

"לאחר שעלית מלטרוף טרף באומות ותכרע ותשכב בעירך, לא יבוא אויב להחרידך ולהקימך ממקומך",

ז"א אחרי הכיבוש אף אומה לא תעיז להלחם בך.

(ומוסיף את מה שכתבתי בהודעתי הקודמת)

אך ניתן לערער על פירושו, מכיוון שהמילה בני אינה מתיחסת בפירוש ליהודה כמילה כפולה.

 

רד"ק אומר: "מרוב טרף עלית לשם ולתהילה ולתפארת"

 

 

יש פרשנים שמפרשים את הפס' "גור אריה, יהודה, מטרף בני, עלית.."

מכיוון שלא הסתדר להם שהמילה מטרף מיותרת כביכול.

ואז בני זה בעצם יוסף ומטרף בני הכוונה לפרשת מכירת יוסף.

(חלק מהפרשנים שמפרשים כך הם רש"י, רס"ג, ספורנו ועוד כמה.)

 

רש"י כבר הוסבר

 

רס"ג אומר: "גור אריה, אתה יהודה תהיה כגור אריה כי הצלת את בני מטרף"

 

ספורנו אומר: מטרף בני, עלית. "אתה יוסף בני עלית מטרפו שלא טרף אותך באפו להמיתך"

(אני משערת שהכוונה כאן לפרשה עם אשת פוטיפר)

ומה שמיוחד בפירושו של הספורנו הוא שהוא מתיחס לעלייתו של יוסף ולא של יהודה, במילה "עלית".

 

אור החיים: מיחס את המילה "בני" גם ליוסף וגם ליהודה- הוא אומר מהטרף של בני יוסף, בני יהודה עלית.

"...לומר עתה עליו שעלה מהחשד. והדעת נותנת כי מעולם לא עלה על דעת יעקב

שהאחים ישלחו יד ביוסף לחשוד אחד מהם"

 

 

מקווה שזה מובן

זה הכי ראש יהודי שיש- לפרסם על בניה חדשה בא"י.

כך שאלתי ועניתי בשולחן שבת...ועוד שאברהם היה טפל לשרה בנבואה אז מדוע הקב"ה לא שאל אותה ישירות? ועוד ששרה ידעה שהקב"ה אמר לאברהם והכחישה בלי ששאלו אותה ? ומי הוא זה "ויאמר לא כי צחקת".. הקב"ה? אברהם?

בפרשה הקודמת ה' כבר מודיע לאברהם שיוולד לו בן עוד שנה ויקרא לו יצחק.

ויש המון שאלות סביב הפרשיה הזאת

קראו ליצחק את השם יצחק?

 

הנה ההסבר בקצרה: (חלק נמצא בספרים הקדושים, וחלק - בשבת הזו ה' האיר את עיני, מה שהיה לי מוקשה במשך שנים רבות)

 

אברהם גם הוא צחק, אבל התרגום של "ויצחק" אצל אברהם הוא שהוא שמח, כמו שרש"י מביא על הפסוק. ואילו התרגום של צחקה אצל שרה לגלגה. בפשטות, כי היא לא שמעה את זה ישירות מהקדוש ברך הוא. יתירה מזו: אברהם גם ראה את הקב"ה, כמו שנאמר וירא אליו ה', ואילו שרה שמעה את זה רק מהמלאך, ויתירה מזו: היא ישבה בחדר מאחוריו וגם המלאך לא נראה אליה ישירות.

 

ובכל זאת שרה הייתה צדיקה, וגם אם היא שמעה ממלאך היא לא הייתה מלגלגת. אבל שרה רצתה לשמוע ולראות ישירות מפי הקדוש ברוך הוא, לכן היא לגלגה. הלגלוג שלה דומה למה  שמשה רבינו אמר להקדוש ברוך הוא: אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. היא השתוקקה לראות את מאור פניו של הקדוש ברוך הוא, ולהעביר את זה גם לילדים שלה.

 

אבל חשבונות הבורא הם סתימו דכל סתימין:  יצחק נקרא בשם יצחק כמו ששרה אמרה בעת נתינת השם שלו: "כל השומע יצחק לי". אם נתבונן במילים האלו: מדובר רק על שומע, שאינו רואה כלל את פני השכינה, יתרה מזו: כל השומע, גם מי שהוא מרוחק ביותר, זה כולל כל סוגי שמיעה: גם מי שהוא שמע מפי מלאך, ומפי השמועה, כולם, ממש כולם, יתגלה בהם השמחה, "ישמח ה' במעשיו", "ישמח ישראל בעושיו", ושמחה כזו שנראית צחוק, שצחוק זו שמחה ללא הגבלה עד שקשה לעכל ולהבין את גודל השמחה. ויתירה מזה: "לי " כמו שנאמר במדרש "כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם".

 

ולכן, בכדי להביא את אור ה' גם לשם, הייתה צריכה להיות גם אצל שרה כעין "עמו אנוכי בצרה", ולכן הייתה אצלה התעלמות של אור ה' והיא רק שמעה, רק את המלאך, ורק מאחורי הקיר. אבל בכל זאת הקדוש ברך הוא השפיע גם אליה את  עניין הראיה דרך אברהם אבינו שאמר "למה זה צחקה", המילה זה היא מיותרת לכאורה. רק שיש פה רמז שזה על דרך מה שנאמר בשירת הים "אז ישיר.. זה א'לי ", בזמן קריעת ים סוף  שכל אחד מראה באצבעו ואומר זה. זאת אומרת שגם במצב של צחוק שהוא לגלוג, משם מגיעים לצחוק הכי נעלה של "אז ימלא שחוק פינו", ואף יהודי לא יישאר בגלות, גם מי שהוא צוחק ומלגלג על תורה ומצוות בגלל שזה נראה לו רחוק מאוד ממנו, הוא יגיע לידי "אז ימלא שחוק פינו" דקדושה.

 

ואין סתירה בין זה שאברהם אבינו היה צריך להשפיע לשרה את העניין של "זה" - מראה באצבעו ואומר זה, לבין מה שנאמר על שרה שאברהם היה טפל אליה בנבואה: בעניין הראיה אברהם אבינו היה יותר נעלה, אבל נבואה שזה מלשון "ניב שפתיים" - דיבור - להשפיע גם למי שעוד לא מסוגל לראות את פני ה' ולשנות אותו עד שיהיה בבחינת "אז ימלא שחוק פינו", בזה הייתה מעלתה של שרה אמנו.

(העתקתי לכאן עם שינויים לפי עניות דעתי )

http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=856

ותצחק שרה בקרבה... למה זה צחקה שרה... ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה" (יח, יב-טו)

בפסוקים אלו מתעוררות כמה שאלות: א) במה אשמה שרה בכך שצחקה כששמעה מהאורחים שיוולד לה בן? הרי זו תגובה טבעית כששומעים הבטחה לא-טבעית מאורחים לא מוכרים (מה גם שאפשר להסביר שחשבה לעצמה: "הם ראו את ישמעאל בן 12, וחשבו שהוא בני, ולכן הבטיחו שאלד, ואילו ידעו שאני זקנה ושישמעאל אינו בני, לא היו מבטיחים", ועל כך צחקה בצדק). ב) מדוע ה' שואל את אברהם 'למה זה צחקה שרה' ואינו שואל את שרה? ג) איך ייתכן ששרה שיקרה לומר שלא צחקה, הרי אסור לשקר, מה גם אם נניח שאמרה כך לה', והרי היא ידע שאי אפשר לרמות את ה'?

 

למעשה, כבר נאמר לאברהם שיוולד לו בן (לעיל יז, טז-יט). אבל העובדה ששרה צוחקת עכשו מראה שזו הפעם הראשונה שהיא שומעת את הבשורה; הווה אומר שאברהם עוד לא סיפר לה את הדבר. וייתכן שהסיבה שלא סיפר לה כי היה עסוק במצוות מילה (כמו שכתב הרמב"ן), על דרך שהיה  גם אצל משה רבינו שבגלל שהיה להוט מאוד לקיים את מצוות ה' לחזוק למצרים, הוא לא הספיק לעשות ברית מילה לבנו.

 

זו הסיבה שה' שואל דווקא את אברהם "למה זה צחקה שרה". הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי אברהם, כאומר: , איך זה שלא סיפרת לשרה את הבשורה הטובה לשמח את ליבה, ומשום כך זו הפעם הראשונה שהיא שומעת את הדבר ולכן צחקה?'.

וכאשר שרה אומרת לה' 'לא צחקתי', היא מנסה להגן על אברהם, בכך שהיא טוענת שלא צחקה מתוך לעג ומחשבה שהדבר בלתי אפשרי, אלא מתוך שמחה, כמו לפי הפירוש 'ויחד' אצל אברהם.

 

לאור הדברים שאמרנו אפשר לקרוא את הפסוק כך: "ותאמר שרה לא צחקתי כי יראה" - יראה שמא אברהם ייענש על שלא סיפר לה את דבר ה'.

  

אבל ה' עונה לשרה "לא כי צחקת", כלומר שהיא צחקה בזלזול. וצריך לומר שהיא למדה מהדיבור של הקב"ה לאברהם שמותר לשנות מפני השלום, בדיבור זה עצמו כמו שרש"י מפרש שלמרות שהיא אמרה "ואדוני זקן", הקב"ה  סיפר לאברהם שהיא אמרה "ואני זקנתי".

ב"ה

 

מתוך: פירוש 'אור החיים' (מעתיקה מאתר דע"ת, שבילי התנ"ך)

 

ושרה שומעת מודיע הכתוב כי הבשורה לשרה בשרו כמאמר ה' בשליחות, והוא אומרו ושרה שומעת וגו' והוא המבשר אחריו. וראיתי במדרש כי אף על פי כן נתיסר המלאך על אשר לא דבר הבשורה מפיו אליה ודבר לאברהם, והמלאכים יענשו על השוגג ועל שנוי כל שהוא.
 

(עד שאנו פונים בדרישות לשרה אימנו, שלא לזלזל בנבואה, בואו ניתן לה לקבל את הנבואה בעצמה מפי המלאך).

אני לא עונה לסקר. או ששואלים אותך האם יש לך זמן בשבילנו תעני לא את האמת הפשוטה!!

היגיון פשוט-אם מבחינתך זאת סיבה מספיק טובה, למה מבחינת הצד השני זה לא מספיק?

ואני מעיפה אותם.

אבל סקרים זה סיפור אחר...

לרוב עובדים בסקרים תיכוניסטים,

לרוב לא משופעים בממון מאבא ואמא (אחרת למה שילכו לעבוד)

ומסיפורים של חברות טובות שעבדו שם,

אם הם לא מצליחים להוציא איקס סקרים במשמרת (מספר גדול וקשה להשגה תמיד)

הם מפוטרים.

ככה שאם אני לא מאוד לחוצה, אני כן עונה להם, 

אין לי הרבה אופציות לעשות חסד עם אנשים...

אז זה סוג של... 

למרות שלפי שיטת החזו"א צריך לתת מעשר מן המלח ומן התבן

תוס' מביא דרשות גם על מעשר כספים, אבל דן שאולי זה אסמכתא.

להלכה השו"ע פסק במצוות צדקה שמי שנותן מעשר זה מידה בינונית, ופחות מכאן זה עין רעה (=קמצן)

ומוכיחים מכאן להלכה זה לא חיוב אפילו מדרבנן אלא רק קמצנות.

יש על זה תשובה ארוכה של הגרע"י זצ:ל ביחוה דעת

מעשר כספים..?. בהמה? משהו אחר?

הראשונה מסתמכת על ההלכה שאם הכלי פולט הוא לא יכול לבלוע(נ"מ באיסור והיתר בעיקר). אותו דבר, אם יהודי עסוק בלהשפיע באותו הזמן הוא לא מושפע בחזרה.

השניה מסתמכת על הדין שמי שמזה אפר פרה אדומה על הטמא נהיה גם טמא ליום אחד("והמזה יכבס בגדיו וטמא עד הערב") או במשל פשוט יותר מי שמנקה זבל תמיד נהיה קצת מלוכלך. אי אפשר לעסוק עם אנשים ברמה רוחנית פחותה ממך ולא להיות מושפע מהם בכלל.


מה המסקנא בין שתי המימרות?
ששניהם נכונות. אני מניח שאם היינו מצליחים להיות כל הזמן אקטיבים בלי להפסיק ורק להשפיע באמת לא היינו ניזוקים כלל, כיון שאני לפחות לא מלאך וגם שאני עוסק בלהשפיע מדיי פעם אני נח ואז אני גם נטמא קצת, מתלכלך קצת.

מה עושים? הכל במינון הנכון בהכוונה של רב או איש החינוך שאליו אתה קשור ומכיר אותך אישית.

בהצלחה.

תשובה קולעת. בדיוק מה שחיפשתי..

בגיל הנעורים וההתבגרות האדם מנסה ללמוד כמה שיותר. כך שבגיל הזה על פי רוב במקום שהוא נמצא באופן קבוע הוא יותר מושפע מאשר הוא משפיע

אין לי מקורות לזה אבל לדעתי תמיד מושפעים מהסביבה יכל להיות שההשפעה תהיה נגדית. אם אני לא מעריכה את החברה שאיתה אני חיה ההשפעה שלה תהיה שאעשה את ההפך מכולם.

(זה לא עונה על השאלה אם להיכנס למקום מסוים כדי להשפיע על אנשים, כי אם לא מעריכים בכלל את האנשים שאליהם הולכים הם לא ישפעו לטובה ורק תהיה שנאה)

לא ידעת אם עזרתי  בכול מקרה שבת שלום

(אבל יכול להיות שבגיל ההתבגרות קשה יותר כמו שאמרת)
לדוג' בגרעינים תורניים יש משפחות ששולחות את הילדים שלהם לבתי ספר ממלכתיים בשביל לחזק, וכמו ששלומי אמר אם הילד לא במקום אקטיבי כל הזמן להשפיע, יש מצב גדול שהילד יושפע לרעה.
וכנ"ל לגבי מבוגרים..
לכן לענ"ד, זה לא תלוי רק בגיל.

תודה גם לך
ובכללי לכל מי שהגיב!

האדם הוא יצור חברתי.

ואם הוא יודע מאוד לשים לב ולהתחזק ולהזהר,

אז הוא מושפע לטובה (גם מחברה רעה)

אבל אין דבר כזה שאדם יהיה אדיש למציאות שהוא חי בה.

שדרך בני האדם להיות מושפעים מבני עירם ומבני ארצם .

ודאי שאם באים להשפיע מושפעים פחות אבל עדיין מושפעים. צריך לשקול רווח מול הפסד ובעיקר להתייעץ (עדיף עם דמות תורנית שמבינה בזה)

תשובה..

 

 

(עדיין רלוונטי?)

דיי הסתדרתי כבר.. אבל יש לי עדיין שאלה טכנית קטנה שאעדיף לשאול במסר. תודה!

לצערי אין לי כ"כ זמן להאריך, אכתוב בקצרה את עניות דעתי על פי מה שלמדתי-

 

החלום אינו מה שמניע את המלך. מה שמניע את המלך, זהו חיפוש אחר האמת.

קיימת אצלו תביעה נפשית פנימית, מוסרית-מצפונית לחקור את האמת.

והתביעה הזו מופיעה לא פעם ולא פעמיים, אלא נשנית וחוזרת.

וידוע שהמקרה לא מתמיד,

ולכן מתחיל המלך בחיפוש אחר האמת, ומחשבה אודותיה.

וזה סובב את המלך יום יום, עד שזה בא לידי ביטוי בחלום. 

החלום הינו רק תוצאה של אותו בירור שכלי שהטריד את המלך.

 

 כאשר אדם עסוק במשהו כל היום, זה יופיע לו בחלום. "לא יהרהר ביום שמא יבוא לידי טומאה בלילה" (לא מדויק)

את פרעה מדאיגה הכלכלה זה בא לידי ביטוי בחלומו, יעקב רוצה להגיע השמיימה- הוא חולם על כך.

"חלום אחד חלקי שישים מנבואה"

 

אפשר לדייק את זה מפס' צח' בה אומר המלך: "הנה חזקתני בדעה אשר הגעתי אליה במחשבתי, ואשר אושרה לי במראה החלום"

יש עוד כ"כ הרבה מה להעמיק- למה ריה"ל לא מספר זאת [שזה התחיל ממחשבה ולא מחלום] בתחילת הספר? למה לא מתואר מלך יהודי העורך בירור?ועוד ועוד,ועוד....

 

מקווה שקצת עזרתי.

זה הסיפור מסגרת, זה לא חלר מהותי מהסיפור.

שאם הגר"א ועוד הרבה גדולי ישראל אמרו על ספר הכוזרי שהוא קדוש וטהור, אז אין בו דבר סתם, אין מילה מיותרת, אין דבר לא מסודר/לא מדויק בספר. לא סתם זה 5 מאמרים [כנגד ח"ח תורה, 5 ברכי נפשי, 5 חלקי הנשמה (אין לנו השגה בזה)] צריך רק ללמוד איך זה בא לידי ביטוי בספר..

 

אם אתה מעוניין-הרב קלנר מרבה לדבר על זה, וזו הדרך בה הרב הולך בשיעוריו על הספר.

 

 

 

אתה לא חייב להסכים עם הגישה.

ומוסבר, בערך כמו שהסביר לפני, וגם הרב שרקי כתב על זה כמדומני.

וכל המגמה של פרק א' זה נבואה...

אולי הוא מדגיש את עניין ההתגלות, שמלך כוזר לא מגיע למעשה הרצוי בעצמו, אלא נזקק לסיוע מלמעלה.

כמובן עם ישראל שזכה ליציאת מצרים, מעמד הר סיני ועוד לא זקוק לחלומו של מלך כוזר.

וכן המלאך.

 

ואם נלך צעד קדימה, אז הר סיני ויציאת מצרים הם לא הוכחה, הם שלב בתהליך.

ואולי מדרגה אחרי החלום.

הרקע לסיפור מבוסס בחלקו על חלום, וגם לזה יש כל מיני הסברים מעניינים, ראה בתגובות שלפני.

עיין אוה"ק א' בפיסקה של "החולמים הגדולים" על משמעות החלום.

"החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ, חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתקין העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את שיבת ציון. הגסות של החיים החברותיים, בהיותם שקועים רק בצדם החמרי, נוטלת את אור החלום מן העולם, את זהר ההרחבה שלו, את עליתו העליונה, מהמציאות הקודרת, עד שהעולם מפרפר במכאובים מתוך עקיצותיה הארסיות של המציאות, חסרת זהר החלום. רק המכאובים הם יסורי אהבה, הם ימרקו את העולם, יבררו לו, כמה גדולה היא הטעות של המתפארים במציאות הלקויה, בעת אשר רק החלום החפשי, המורד במציאות וגבוליה, הוא הוא באמת האמת היותר הויתית של המציאות. ואז שב חזון החלום והיה למחזה ברור. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, ותמונת ד' יביט. " (אוה"ק א עמ' רכו)

 

 

"השינה, וכל התכונה הטבעית הכללית של הלילה, שהיא גורמת את השינה ומתאימה לה, פועלת על צדדי החיים שבאדם שתי פעולות הפכיות. הצד העליון הרוחני יוכל להתעלות ביותר. חפשי נעשה הדמיון ממסגר החושים, ואם הוא תמיד מקושר בשכל ובחפץ עליון וקדוש, יוכל לצייר ולדמות, לחזות ולהכיר מה שאין ביכולתו בזמן הערות. אבל כח החיים שבגוף חדל קישורו עם הצד הרוחני שבאדם, והוא הולך לבדו, פועל את פעולתו הטבעית, בצורה חשוכה מעורפלת. משני המקומות מתדבקות דוגמאות. אורות צחות, בנשמה העליונה, מזיו שלמעלה. ומחשכים וצחצוחי זוהמה, וקליפות מעביבות, בנפש החיים, מהרפש החשוך שהיתה שרויה בו, בהיותה בוססת בטיט של החיים הגופניים לבדם. והרינו פונים בכל בקר לשתי העבודות, לטהר את נפש החיים (נט"י), ולקשר את האורות הנוספים בנשמת האדם העליונה, ולחבר עוד הפעם את שתי הקצוות בהרמוניה הנאותה." ( אוה"ק א, עמ' רל )

 

יש גם בלנתיבות ישראל ח"ב עמ' שו' (במהדורה החדשה,הכחולה 2 כרכים)על מהות החלום. [אם אני זוכר נכון קוראים למאמר "החיל והחוסן"]

יש את ספר הכוזרי ויש את העם הכוזרי.

העם הכוזרי הם גויים שהתגירו בעקבות החלום של מלכם.

הספר הכוזרי נכתב ע"י ריה"ל  כדו שיח בין המלך הכוזרי לחכם יהודי ספר זה הינו מבוסס על שיחה אמיתית.

בשורה התחתונה הספר מבוסס על העם שהתגייר בעקבות חלום. (ספר פילוספיה בנושאי אמונה)

ספר הכוזרי מבוסס על חכמתו של רבי יהודה הלוי. 

 

אם קוראים טוב בין השורות של ההקדמה..

הסיפור של הגוי שהתגייר והמכתבים הם רק "סיפור כיסוי" כדי להעביר מסר בצורה יותר מטודית למשל..

 

רבי יהודה הלוי אולי התכתב עם אותו מלך גוי. 

אבל ההתכתבות הם לא בהכרח מה שקרה שם..

 

 

הכוזרי רצה שהספר יהיה מענין ולכן הוסיף עלילה!

 

דברים עמוקים . ברוך שכיוונתה.

אני חושב שריה"ל אמר אמירה מאד עמוקה בכך שביסס את חיפוש האמת על חלום .

- כי השאלה היא האם תורה ומצוות הם חלק מהטבע שלנו או הכרח  שהקב"ה כפה עלינו?

כאשר המלך מרגיש בתוך תוכו שהוא אינו מסכים עם הנצרות האיסלאם והפילוסופיה הוא בעצם אומר - נבראתי עם תכונות טבעיות לעבודת ה' -ולכן כל מה שסותר בינת הלב, את תת ההכרה שמעידה על האמת הפנימית שלי , אינו נכון.

 

זה הרקע שהביא את מלך הכוזרי לברר,אולם יש גם כמובן להרחיב במשמעות של עצם המסגרת הזאת ותוכנה שמתוארת בספר הכוזרי.

שאכן היה עם של כוזרים בערך בתקופתו של ריה"ל שהתגיירו כולם כאיש אחד.

תיעוד יש מלוא האינטרנט (אפילו הטלויזיה ה"ישראלית" שלחה צוות לחקור את הענין (כמדומני עם ירון לונדון אוהב ישראל הגדול)

וחזרו עם סדרה של כמה פרקים על ממצאים יהודיים

כדי שיגרום לו לו להרפות, ולחפש את הדת האמיתית.

(ולא להשבות אצל הפילוסוף לדוג'.)

לנו מה שהספר מביא זה הרבה הוכחות מעבר לחלום...

אבל סביר שעוד יש מה לעיין בזה.

http://www.daat.ac.il/daat/sifrut/halevi/tohen.htm

 

בדיוק קראתי כמה ספרים על זה...

לאו דווקא בהצד הדתי אלא מה המטרה של האדם בכלל??

הרי כל אדם בא לפה בשביל משו... אבל מזה הדבר הזה שאנחנו באים בשבילו??

מה שכתבת זה מטרות כלליות של עם, או קבוצת אנשים

ומעבר לזה - לכל אדם יש את התיקון/מטרה שלו.

 

זה גם נראה לי הגיוני כי בסופו של דבר אם אני באתי לפה לעשות משהו שמישהו אחר מיילא עושה - למה אני כאן בכלל?

אני לא מאמינה שלכולם יש רק את אותה מטרה,

אולי יש מטרה כללית משותפת ובנוסף לכל אחד משהו סצפיפי.

 

זה בלי מקור או בדיקה זה לפי דעתי

אלא שלא לכל אחד יש בחירה האם לקיים את המצוות שלו. רק האדם קיבל בחירה, כדי שיוכל לזכות בדין בקרבת אלוקים, וייצור מציאות שלל שלמות ודבקות בה' מתוך רצון ולא הכרח בלבד.

 

כך גם בטבע של האדם יש שני חלקים, החלק הטבעי, עצם היותו אדם, ולא סתם אדם אלא פלוני בן פלוני משבט פלוני מישראל (או גר פלוני, או פלונית בת פלוני, או איש פלוני מאומה פלונית, או פלוני עבדו של פלוני וכדו' כל אחד לפי סוג ייחוסו (מין/ גזע/ מעמד, שכמובן חלקם עצמיים באדם וחלקם הם רק תפאורה, למשל יהודי לא יכול להיות עבד מצד טבעו, וכן איני יודע אם גוי יכול להיות בעל ייחוס של עבד לגוי אחר)). הטבע הזה, כמו הטבע החומרי-לא נתון לשליטתו, לא נתון לבחירתו, ולא צריך את עזרתו. זה מה שהוא, והוא יפעל בהתאם, באתי לכתוב "ברצונו או שלא ברצונו", אבל זה לא נכון כי זה כ"כ טבעי שהוא לא יכול לרצות אחרת. בדבר זה האדם שווה לכל שאר הנבראים.

ויש חלק שני חלק בחירי, החלק הבחירי תלוי בתורה והמצוות של אותו אדם, הבחירה מבטאת את ההתקשרות שלו עם אלוקים, איש איש כפי מצוותיו וכפי מה שעליו לעשות כדי להגיע למקסימום שלו. כאשר האדם מתחבר לאלוקים-ממילא הוא גם ימלא את תפקידו הטבעי בעולם כראוי.

כאן יש להתיחס לנק' נוספת, והיא השינויים הטבעיים שבאים כתוצאה משינויים רוחניים (עבירות). לכל אדם בעולם יש טבע, והטבע הזה מלוה אותו בלי שתהיה לו ברירה. אבל משמעותו של הטבע הזה היא- שהקב"ה החליט שאם האדם הזה יהיה שלם ברוח הרי שפועלו במציאות וגורלו יהיה א' (ע"פ הטבע שלו), ואם יהיה קצת פחות שלם-פועלו במציאות וגורלו יהיה ב' (ע"פ הטבע שלו), ואם עוד פחות שלם-ג' (ע"פ הטבע שלו), ואם מושחת לגמרי-ד' (ע"פ הטבע שלו). ובאמצע מדרגות רבות מספור. ואמנם, אדם אחר-אם יהיה שלם ברוח הרי שפועלו במציאות וגורלו יהיה 1, ואם... בשונה מפועלו וגורלו של הראשון, כל אחד לפי טבעו, כפי שכל הנבראים, פועלים כולם את רצון ה', כל אחד בתכונתו המיוחדת לו.

ולזה הכוונה-הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים.

 

ע"י זה שהאדם עושה את המצוות הנתונות לבחירתו, הוא מגיע לתכלית החיים שהועיד לו הבורא עלי אדמות וממילא מממש את תפקידו בעולם.

 

(המקורות קצת מורכבים, ולא כל אחד אומר בפירוש את כל מה שנאמר כאן-רמב"ם פרק שמיני מ8 פרקים לרמב"ם (המקור העיקרי לדברים), "כוזרי" סוף מאמר חמישי (בעיקר), "דרך ה'" של הרמח"ל)

 

נ.ב. אני ממליץ לקרוא את הנאמר פה לפחות פעמיים כי בהתחלה יש דברים שכדי להבינם כראוי צריך לקרוא את הסוף, וכן להיפך, כך שלא היתה לי ברירה...

התרי"ג הם הדרך למלא אותה.

המטרה היא כללית, לאומית- עולמית, (וכמו שאמרו אוסנת ולך דומיה תהילה)

"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"

תפקידנו כאומה למען העולם למען ה'

ומפה והלאה כל אחד מוצא את הדרך בה הוא אמור לתפקד

כחלק מעמ"י ולמען תפקידו.

מקווה שעזרתי...

באופן טבעי אין בני אדם שזהים אחד לשני.

לכל אחד כוחות ודרך משלו. כל אחד הוא עולם שלם.

תפקידנו לנתב את עולמנו שלנו לאותו יעוד.

לדוג אם קשה לשמור שבת אז זה התיקון שלו..
הדוג לא חלילה מכוונת אליך אלא לצורך דוג

לחברי הקוראים.

 

"תורת ישראל" , אינה מספרת לנו על "מטרת החיים". כי אין לה כלל עניין בצורך בידיעה .

כתוב בבראשית .  ב,טו וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. 

"לעבדה" - ללמוד את מהלכי החיים ושימור הטבע. למען ישמר "גן העדן" לדורות הבאים.

"לשמרה" - להעביר את שלמד לדורות הבאים. כי השמירה באה רק עם הזיכרון. 

 

בעצם, תפקידו של האדם הוא לשמור על הבריאה בכדי שתשמר לעולם. וזאת מטרתינו בחיים.

 

תרי"ג המצוות, אינן מ"תורת ישראל" אלא "המצאה" של רבנים מדתות אחרות. כגון "דת זרטוסטרא" הפרסית או הבבלית הקדומה.

באשר לאלו מתורת ישראל, קיים עירבוב רב בין אלו שרק הכוהנים מחוייבים בהם ולא כל עם ישראל. או חוקים חד פעמיים שנועדו למטרה מסויימת.

אלוהים אינו זקוק לכלום. תכניסו זאת היטב לראש. אנחנו הם אלו הזקוקים לאלוהים. לכן, אלוהים לא זקוק למצוות, או תפילות סרק, או "תשמישי קדושה" המהוים "פסל ומסכה" לצורכי פולחן.

 

תורת ישראל מלמדת את האדם לחיות את חייו , כאן בעולם הזה ועכשיו. בהווה. כי מי יודע מה ילד יום ?

גם הסיפורים של החיים בעולם הבא אינן מתורת ישראל וכמוה גם האמונה ב"משיח" שיבוא באחרית הימים. אמונות זרות אלו נועדו בכדי להשלות את עם ישראל שבגולה בעיקר שהנה יגיעו ימים טובים יותר בעתיד. אך ללא מעשים טובים, אין עתיד טוב יותר.

 

כל החוקים והמצוות שבתורת ישראל, ניתנו בכדי שעם ישראל יבנה ויקים עולם יפה יותר במציאות. עולם של אהבה ועזרה הדדית, עולם בריא ללא מחלות, מסגרות משפחתיות וחברתיות. וזהו.

 

הגיע הזמן שאלו המגדירים את עצמם כ"חרדים" או "דתיים", יתחילו לחזור בתשובה ליהוה אלוהי ישראל ככתוב בספר דברים

ל,י כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה:  כִּי תָשׁוּב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.

 

ל,יט הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ.  ל,כ לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה-בוֹ:  כִּי הוּא חַיֶּיךָ, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ--לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם.     

 

אני מאמין באמונה שלימה ש:
1. שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.
2. שהבורא יתברך שמו הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים, והוא לבדו אלוהינו, היה הווה ויהיה.
3. שהבורא יתברך שמו אינו גוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ואין לו שום דמיון כלל.
4. שהבורא יתברך שמו הוא ראשון והוא אחרון.
5. שהבורא יתברך שמו לו לבדו ראוי להתפלל ואין ראוי להתפלל לזולתו.
6. שכל דברי נביאים אמת.
7. שנבואת משה רבנו עליו השלום היתה אמיתית, ושהוא היה אב לנביאים, לקודמים לפניו ולבאים אחריו.
8. שכל התורה המצויה עתה בידינו היא הנתונה למשה רבנו עליו השלום.
9. שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו.
10. שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותיהם.
11. שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו.
12. בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא.
13. שתהיה תחיית המתים בעת שיעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים.


בעיקר העיקרים 8-13 שעליהם כותב גיבובי הכפירה לא מאמין!

נא לשים לב כותב דברי הכפירה אינו נאמן כלל וכלל לתורה שבעל פה ואפילו לא לדברי הנביאים כך שהוא כופר לגמרי ואפיקורוס!!

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=740011

ועל פי זה נגזרת גם כל התלבטות בחיים, האם זה יקדש את שם ה' בעולם או ח"ו יגרום לחיללו.

קשה להגיד שהמטרה שלהו בעולם זה לתקן את אותו החלק בתורה שעליו אנחנו אחראיים כמובן לתיקנו, מכיוון שזה מגדיר בתור מטרה דבר שאנחנו לא יודעים מה הוא ובמקום לחפש איך לעשות טוב ולקיים מצוות, אנחנו נחפש כל חיינו מה היא אותה הנקודה, ואם ח"ו לא נמצא אותה אז יצא שיצאנו מהעולם הזה בלי לעשות כלום.

לכן לפי דעתי עלינו מוטל לקדש את שם ה' בעולם בכל דרכינו ומעשינו ובמקביל להתפלל לקדוש ברוך הוא שיזמן לנו את אותו תיקון(בספרים הקדושים:האות שלנו בספר התורה שבלעדיה כל הספר פסול) ונזכה לעשות אותו.
זה נכון מה שאמרו פה שבספרי מוסר כתוב שהדרל לדעת מה התיקון שלנו זה הדבר שהכי קשה לנו(כדרך היצה"ר שתמיד מחפש את הדבר הכי חשוב, האיש הכי חשוב(הכה"ג), הזמן הכי חשוב(חטא העגל אחרי מתן תורה). אותו הדבר גם לפרט הוא פועל הכי חזק בדברים הכי חשובים). ובכל זאת אני לא חודב שאדם מריל כל היום לנסות לחפש מה הכי קשה לו (מה גם שבעבודת ה' כידוע ובכל מלחמה שלנו עם עצמנו הגוף מחפש הצלחות ולכן תמיד עדיף להתחיל מהמלחמות הקטנות וההצלחה בהם תתן לנו את הכוח למלחמות הגדולות יותר, לכן לא נראה לי כדאי לחפש תמיד את המלחמה הכי קשה כי בה יש סיכוי שניכשל ואנחנו לא אוהבים כישלנות וזה רק מחליש אותנו).

כדי לעשות ליהודי טובה בגשמיות ובפרט ברוחניות.

 

מקור:ספר היום יום

כל פסוק ופסוק איפה הוא מוזכר בש"ס.

מדאורייתא צריך להתפלל פעם אחת בים ולבקש את צרכי האדם הגשמיים.

 

כנסת הגדולה ראו שהעם מתרשלים בזה אז הם תיקנו להם תפילה בבוקר ובערב ועוד אחת באמצע הים לזכור את ה כל הזמן

למה כנסת הגדולה תקנו...?

או ..איך התקנה שלהם מחייבת אותנו...?

תסבירי את שאלתך.

ורבינו יונה באגרת התשובה, חייבת בשלושה. כמה מהאחרונים פסקו כך. לפענ"ד ככה צריכה להיות ההלכה.

"ואמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר (מלכים א יח) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם

ר' יוחנן אמר אף בתפלת ערבית שנאמר (תהילים קמא) תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב

רב נחמן בר יצחק אמר אף תפלת שחרית שנאמר (תהילים ה) ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה:"

המאמרים האלו בלי ספק מוזרים קצת בעריכה שלהם, הרי בעצם אם ככה צריך להיות זהיר בהכל אז מה החידוש?

 

והרב קוק מסביר על זה: (בעין איה, אות ס')

"ולכאורה יפלא, שנראה מדברי המאמר שהוא בא לספר יתרון התפילה של מנחה ביחוד, וכיון שאח"כ יאמרו אף בתפילת ערבית כו', א"כ כל התפילות שוות ומאי רבותי', ואם זל עצם ערך התפילה, לא זהו הלשון להשמיענו. ונראה דכמו שיש באדם איברים כפולים שהם רק לשמירה וליתרון, אבל בהפקד אחד יסתפק בהנשאר, ויש אברים שאם יפקד א' מהם אין ממלא מקומו. והי' עולה ע"ד לאמר, שהשלש תפילות הם בערך הכפולים, דעכ"פ משלשתן תעלה בידינו תפילה הוגנת אחת.

 

ע"כ באו רבותינו וספרו לנו, שכל אחת מהן יש לה ערך עצמה, שבהפקדה אין חברתה ממלאה את מקומה.

ונראה ששלשה ענינים מיוחדים לפעולה המוסרית של התפילה נרמז כאן. היסוד האחד הוא כי יצר לב האדם מתגבר עליו, בהוללות ושכלות ע"י החברה הרעה, בהתערבו בעסקי העולם עם פורעי מוסר ושכחי אלה. והתפילה תחזיר את האבדה הרוחנית ע"י שפכו שיח לד', והתרוממו אל המושגים הטהורים בדעת אלקים, אז יודחו כל טיח טפל של השקר ושחיתות הדעות. ולזאת הפינה מיוחדת תפילת המנחה, שהיא באמצע היום בתוקף העסקים הזמנים ועצם ההתערבות עם כל כתות בנ"א, ומכוונת הראי' מפעולתה ע"ז מאלי', שנענה ג"כ למטרה זו לבער הדעות הרעות מלב הרבים עובדי הבעל אז בתפילת המנחה.

תפילת הערב צריכה ביחוד לרומם רוח האדם שלא ישפיל כבוד נפשו בהרהורים רעים וחטאים נגד התורה והמוסר, ע"כ מייתי קרא "תיכון תפילתי קטרת לפניך". הקטרת באה לכפר על הרהור הלב כדחז"לי, דבר שבחשאי, אע"ג דבס"פ המזבח מקדש מסקי' דעל לשון הרע שבצינעה הקטרת מכפר, מיהו היינו ע"י מחשבת הלב, כמו שכ' "איש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם" . כי כל סבות הרעות, המדיניות, באות רק בסבת התגברות אהבת עצמו בפריצת גדר המוסרי, והקטורת מעוררת לתקן דרכיו בחדרי משכיתו, כתוכן דבר שבחשאי, שהוא יסוד לקיום המעמד המוסרי.

ובבוקר אז אע"פ שאין הכוחות הנפשיים חמושים ברעות, אבל הם נעדרי השלמות ע"י התגברות השינה בלילה, וצריך להעירם לסדרם במערכה קדושה שיהיו מוכנים לחשוב מחשבות רמות, בצדק ויושר, ויראת ד' ואהבתו, ע"ז מיוחדת תפילת השחר, כאמרו "בוקר תשמע קולי בקר אערך לך" , אערך מערכת לבבי וכחות נפשי ואצפה כי אתה תהי' עמדי לאמץ חילי, כי הבא לטהר מסייעים אותו ."

 

יתכן שישנן עוד תשובות. יש גם תשובות מסוגים שונים, אבל אני משער שזה מה שחיפשת

שבת במשך השבוע

ובכלל הלוואי שהיינו מתפללים כל היום כולו
(ר' יוחנן במס' ברכות)

צריך להבין מה היא תפילה, אומרת הגמרא: מניין שהקב"ה מתפלל שנאמר "והביאותים אל הר קודשי ושימחתים בבית תפילתי" תפילתם לא נאמר אלא תפילתי. מכאן שהקב"ה מתפלל.

אומר הרב קוק מה הפשט הקב"ה מתפלל הרי אל מי הוא מתפלל אל עצמו?? אלא תפלה היא השאיפה לטוב היא הצפיה לעולם טוב יותר, והגמרא אומרת לנו הקב"ה גם שותף לרצון לעולם טוב ולתיקון אנחנו לא לבד בעולם הקב"ה איתנו בתפקידינו. מכאן אני גוזר שתפלה היא לא סתם איזה שיחת טלפון לקב"ה שרע לנו אלא תפילה היא אמירה של יהודי שהוא שואף לטוב וזה מלוה אותו כל חייב זה מקיף אותו בבוקר בצהרים בערב תמיד הוא מזכיר לעצמו לקב"ה ולעולם שהוא שואף לתיקון ומתוך זה הוא חי את חייו.

מקוה שעזרתי, אני חייב לומר שעלי מאוד השפיעו הדברים שכתבתי כאן.

חייו של אברהם תמיד היו מוארים לפניו (היה "אב המון גוים").

אצל יצחק לא הכל היה חלק. היו תקופות עם אור ("ראה ראינו כי היה ה' עמך") והיו תקופות חשוכות ("לך מעמנו").

אצל יעקב כל חייו היו חשוכים ומלאי רדיפות ללא מנוחה כלל. חושך.

 

כנגד האור שבחייו של אברהם - אברהם תיקן שחרית שאז הכל מלא אור.

כנגד האור החלקי והחושך החלקי שבחייו של יצחק - יצחק תיקן מנחה (שבשעת המנחה, הדימדומים, מתחיל להחשיך).

כנגד החושך שבחייו של יעקב - יעקב תיקן ערבית שאז הכל חשוך.

 

עד כאן לגבי זמני שלושת התפילות.

 

וכאן נשאלת השאלה: מה היתה הבעיה של יצחק בתפילתו של אביו? מה היה חסר בה?

וכן מה היתה הבעיה של יעקב בתפילותיהם של אבותיו שהיה צריך להתקין תפילה נוספת?

 

אלא למדנו מהם שיהודי צריך להיות מחובר לאלוקיו בכל המצבים: גם בתקופות שהכל הולך לו חלק בחיים, גם בתקופות שהן "ככה-ככה" וגם בתקופות הכי חשוכות.

 

יצחק ראה שאביו התפלל, אבל זו תפילה שבאה מתוך חיים מושלמים וחלקים לכן הוא תיקן תפילה נוספת לאנשים שחיים במצבו. יעקב ראה שאבותיו התפללו, אבל היו אלה תפילות שבאו ממצבים שונים ממה שיעקב היה שרוי בהם ולכן תיקן תפילה נוספת - לתקופות קשות כמו במצב של יעקב.

 

בכל המצבים, על הנשמה להיות מחוברת למקוריותה - לקדוש ברוך הוא.