פורום בית המדרש (עמוד 147)

http://www.shoresh.org.il/spages/articles/article2296.htm

חזק !! 

היום התאוריה הרווחת זה שילוב של המפץ הגדול בשילוב האבולציה.(אני חוזר בי מ'אף מדען' ל'כמעט אף מדען' אולי יש כמה שעוד מאמינים בזה)

דבר שני האמונה בחידוש העולם(בעברית שהוא נברא ולא היה מאז ומתמיד) היא הבסיס הראשוני של האמונה באל שברא את העולם ונמצא מעליו(להבדיל מהפילוסופים שטוענים שהאל הוא חלק ממציאות העולם ונתון לחוקים שלו) כי אם העולם קדמון ואינסופי אז אף אחד לא ברא אותו. במילים אחרות אין בורא- אלוהים.

א. למה באמת המדענים טוענים ככה? כלומר מה הכריח אותם שיש לעולם גיל.

ב. לפי מה שהבנתי לפי תאוריית המפץ החומר למפץ היה קיים לפני המפץ והוא התפוצץ ויצר את העולם שאנחנו מכירים היום.

שאלתי למה מוכרח שזה לא נכון.

ג. (לגבי מש"כ "דבר שני...") אם באמת מוכרחים שני הדברים הנ"ל ולפי כללי העולם לא יתכן דבר שגליו אינסופי על כרחך אתה אומר שהיוצר אין נוהגים הו כללי העולם. (וע"כ הוא אינסופי)

בצורה כזו שכל הדברים כבר היו מוכנים... ולא התחילו מגיל 0.

כך אדם וחוה ביום שנוצרו, ילדו.

כך העצים כבר הניבו פרות.

וכך החיות  לא היו גורים או תינוקים...

כך השמש נבראה כאילו שהיא בת ..... שנים...... מי שיודע שיגיד...

וכך הסלעים וכו'

האמונה בבריאה כפי שהיא בתורה מיישבת ומסדרת את כל הנושא בצורה הכי מובנת. אך דורשת אמונה!

העולם אמור להיות קיים 6000 שנים!

כאשר השנים האחרונות יהיו שנים של עולם שכולו טוב... ע"ד שבת... יום שכולו שבת ומנוחה...

(מהזיכרון מלבד ע"ס שיחות של הרבי מליובאוויטש  ומקורות בחסידות)

אין להם בסיס מוצק לכל הטענות האלו, הם לוקחים נתונים מוסיימים וכיוון חשיבה מסוים (למרות שיש הרבה שחולקים עליו)ולפי זה הם מבססים את המסקנות שלהם.

בכל אופן כל הזמן המסקנת שלהם סותרות אחת את השניה.

ועל פי מה שכוב בתורה הכול יכול להסתדר.

לדוגמא, אף פעם לא לקחו בחשבון את השינוי של החומר תחת המים במשך כמה חודשים (המבול) יכול להיות שנעשו שינויים בחומר בצורה שהם לא שיערו.

כמו כן מרחק שנות אור  - ה' יכול לברוא כוכב עם קרן אור במרחק מסויים וכדו'.

בכל אופן הנוקדה העיקרית שאין להם בסיס אמיתי ומוחלט למסקנות שלהם גם על פי המדע.

ורוב המחקרים נעים לפי תזה מסויימת אחת שהחליטו שהיא האמיתית למרות שאם ילכו לפי תזות אחרות הכל יוסבר ויראה

אחרת

ועל פי מה שכתוב בתורה הכול יכול להסתדר מדעית ואמונית.

כך שגם לפי המדע מה שנאמר  בתורה הוא הדבר המוחלט ביותר  - כולל אופן בריאתו וסיומו

א. ההנחה אומרת שאם כל דבר בעולם נולד ומת(כולל דוממים שגם הם נוצרים ומתפרקים בחזרה רק שלרוב מסגרת החיים שלהם הרבה יותר גדולה) אז כנראה גם העולם מוגבל בהווצרות ופירוק(הגדרת החיים בדומם).

ב. מי אמר שזה לא נכון? ד.א. כמה זמן לפני הפיצוץ החומר היה קיים? חייב להיות שהוא נוצר מתי שהוא כי אם לא מה גרם לו פתאום ברגע מסוים להתפוצץ? דבר שהוא אינסופי לא אמור ברגע מסוים לעבור שינוי, הוא אמור להמשיך להתמיד(דבר שראינו אותו גדל מ100 ל200 כנראה מתישהוא היה 50 ולפני זה 10 ולפני זה גם נוצר).

ג. הבורא אכן אינסופי ולא נכלל בשום אחד מחוקי העולם! גם זה מחויב המציאות כי בשביל שיהיה לטבע חוקים והגבלות צריך שיהיה מישהו שקבע אותם(בלשונו של הרב אמנון יצחק(לא מסכים איתו בכלל!!! זה רק בבדיחותא! "העולם מוגבל, נכון? לכל מוגבל יש מגביל, מי המגביל של העולם?) כלומר מעל כל מערכת חוקים קיים המחוקק שקבע אותם.

נ.ב. אכן הרב קוק בכמה מקומות התייחס לתאוריית המפץ הגדול בצורה יחסית חיובית. להמשך עיון אתה יכול להסתכל בספר בראשית ברא של פרופסור נתן אביעזר נ"ל. לא קראתי אותו אבל שמעתי את הרצאה של המחבר, הוא מסביר איך כל התאוריות המדעיות מסתדרות עם התורה ולא סותרות כלום)

אני לא יודע איפה אבל הרב קוק כותב איפנשהו שהתיאוריות השונות מסתדרות יופי עם הקבלה.

לא נראה לי שיש סתירה בכלל.

כל תאוריה יכולה להסתדר חוץ מתאוריות של אינסוף,

כל הבסיס של היהדות זו האמונה בחידוש העולם .

"המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית".

גם לפני הבריאה, היה תוהו ובוהו...

אז היה משהו.

וזה מסתדר עם תיאוריות של מפצים וכו'.. (לעניות דעתי ולרוב בורותי)

הפסוק כמובן לא קשור. שום תיאוריה לא מסתדרת עם "בכל יום.."

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%AA%D7%A8%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%94

ציטוט משם - "למרות השימור הפורמלי של האנרגיה בעולם, למעשה חלק מהאנרגיה כאילו "הולך לאיבוד" כיוון שהוא הופך לחום אשר מתפזר ואשר לא ניתן לאספו מחדש ולהפכו לאנרגיה שימושית ללא השקעת אנרגיה נוספת."

ואם העולם היה קיים אינסוף שנים, באיזהו שלב לא היתה יותר אנרגיה להשתמש בה, ולא היה אפשר לקיים חיים, לדוג'...

(אני רק מבקש להוסיף - התגובה בנושא האנטרופיה אכן מכובדת ושייכת לנושא, אבל לצורך העניין איננה מספיקה לשאלות ששאלת)

לכן אתרום אני ברשותך את מה שדרוש להשלמה.

יש הבדל גדול בין הציפייה שלך לתשובות מדעיות לבין התשובות שתקבל מעולם המדע המחקרי, וזה מפני שאין שום יומרה של מדענים לדעת מהי האמת המחקרית המדוייקת, בפרט לאור עקרונות של פיזיקת הקוונטים ואפילו עקרונות מתמטיים מסויימים שנוגעים לאי-וודאות.

תמונת העולם הקוסמולוגית מכל מקום, נכון לתאריך ההודעה הנוכחית, הינה של גיל ידוע של היקום, של אירוע מפץ גדול בראשיתו ושל תשובה מסויימת אפשרית בנושא קיום חומר לפני אותה ראשית. הגיל האמור הנו 13.8 ביליון שנים (בשנות ארץ של כ - 365.25 יממות), וזאת לפי שני סוגי חישובים עיקריים, אורך הגל של קרינת הרקע ביקום (Cosmic Microwave Background radiation) שנתגלתה כבר בשנות ה - 1960, וכחיזוק לכך, תצפיות בגופים העתיקים ביותר של היקום ע"י הטלסקופים הלווייניים האבל, צ'נדרה וקפלר החל מאמצע שנות ה - 1990 (וכן מצפי כוכבים חדשניים מהשנים האחרונות).

אין כל טעם לנהל ויכוחים פילוסופיים בנושא התצפיות האלו, תקפותן או מידת התאמתן לתיאוריות בלתי אמפיריות (כגון הקבלה וכדומה). לצורך העניין התצפיות האלו נחשבות לנתונים מדעיים נצפים ומאומתים. התיאוריות הליובאוויטשיות כגון שהתצפיות האלו מגלות לעינינו מראות מטעים וכיו"ב אינן רלוונטיות לצורך המחקר המוסיף להתנהל בנושא חוקי הטבע המכוונים והשולטים בנתונים אלו שנצפים. עובדה היא שאנו יודעים בוודאות שתיאוריות הכבידה של ניוטון ושל איינשטיין נסתרות ממש לפי כמה מהנתונים הללו, כגון קיומו (לפחות כך אנו מסיקים) של חומר אפל, ומעל הכול התפשטות היקום שמואצת בניגוד לאינטואיציה הפיסיקלית המוכרת לנו (תגלית שלכבודה הוענק פרס נובל בשנת 2011), שוודאי אין לה כל הסבר ידוע.

אז לצורך העניין, אף אחד לא יודע "למה לא ייתכן שקיום העולם אינסופי (קיים אינסוף שנים)" כשאלתך. אבל המחקר המדעי נכון להיום מצא שאכן העולם קיים מזה משך זמן סופי. מה הסיבה לכך, או אולי אם נצמצם את שאלתך - מה הסיבה לאירוע המפץ הגדול? את זה אף-אחד לא ממש יודע להסביר, אך קיימות תיאוריות, כולל למשל תיאוריה ולפיה מפצים גדולים כאלו הם אירועים אקראיים לחלוטין, וייתכן בהחלט שנשאר כאן מקום לאמונה אישית שנובעת מהתודעה הפנימית ללא תשובה מחקרית.

לשאלתך המקורית השנייה "למה לא יתכן שהחומר היה קיים תמיד", ובכן המדענים לא בהכרח יסכימו עם הנחה כזו, שכן כעיקרון ניתן תיאורטית "לברוא" יקום מלאכותי מאיזו שהיא מאסה מינימלית אך לא-אפסית, אולי אפילו 50 גרם של חומר לצורך העניין. לא אכנס כאן לפרטים, אך אני יכול לסכם בכך שלא ברור לנו האם ישנה בריאה מתמטית-פיסיקלית שמערבת יצירת חומר יש מאין באופן מורגש, כגון החומר ביקום הנצפה.

הבורא ב"ה, הוא האינסוף. כל התיאוריות שיש בידינו - הם תוצר של סברות אנוש, ושל תצפיות, שאינן מלמדות אותנו על מה שהיה באמת. צא ולמד ממהירות ההתפתחות המשתנה קיצונית - של עובר, לאורך ציר הזמן. 

כל מדען, או אדם אחר שהוא חכם בעיני עצמו, ובפרט שפגם בריתו, ואין לו דעת אמת, ואשר שמזלזל בדברי חכמים, או "בתיאוריה הליובאביטשית" לדברי טעותו - תברח ממנו ומדברי טעותו כמו אש.

אנחנו נבראים, לא יודעים כלום , והופכים לרימה ותולעה.

אין מצב, שמשהו ייברא מבלגן, אין מצב שיתהווה סדר במקרה, אין מצב שמשהו יברא את עצמו.  אלו שאלות מהחלל הפנוי. עיין ליקוטי מוהרן, תורה ס"ד.

הידבק בחכמי האמת, נוטרי ברית קודש, הידבק בבורא עולם, באהבה, כדברי המשורר, לך אני בעודי חי, וגם כי אחרי מותי.

אמן.  מיכאל, העני והשפל ומבקש אמונה ותשובה.

רק הבאת מקורות לכך.

השואל ביקש הוכחה רציונלית, ולא דברי רבנים וכד'.. [לא שאני מזלזל בכך, ח"ו, אלא שלא לזאת כוונתו].

למרות שאולי אחת התשובות היא שאכן אין הוכחה רציונלית, והכל נובע מאמונה.

שמעתי שיעור על זה.

אם זכור לי נכון זה כתוב בגמרא

אחד האנונימים הפחות אנונימיים שהכרתי....

למצוא קשר בין הבדיחה העליזה משנות ה-50 לתורה, אמונה, או מוסר השכל.

בהצלחה!!

קראתי לפני שבועיים במקור לילדים....

(לתשומת ליבכם, השרשור לא מיועד לבוגרים.)

הגורסת כי השגחה פרטית עשויה להרע לאדם

ולהוות גחמה אכזרית מצד רבש"ע.

משפט המפתח של המחזיקים בשיטה זו נהנים לומר

"ה' נותן אגוזים למי שאין לו שיניים"

ואידך זיל גמור

הם יעשו לך קצת סדר בראש:

עין הרע מתוך האינציקלופדיה היהודית באתר דעת

מה עושים נגד עין הרע? - הרב ערן טמיר

בעז"ה הכל יהיה טוב

הרבה בהצלחה

אם תהינה עוד שאלות,

מוזמנת לשאול

השורה התחתונה - מי שלא מתייחס לעין הרע - עין הרע לא משפיעה עליו.

(לא שהיא לא קיימת, רק לא משפיעה עליו).

זו עבודה קשה, אבל משתלמת

גם כתיבה כלולה בזה מסתמא, סוג של תקשורת.

"ויהי האדם לנפש חיה" (פרשת בראשית) - "לרוח ממללא" (אונקלוס שם).

גם למשל בנדרים, רואים שיהודי יכול לאסור דברים בכוח דיבורו.

בכוזרי קורא למדרגת האדם "מדבר", מעל ל"חי" "צומח" "דומם".

כאן יש הרבה מקורות בנושא.

כוח הדיבור בנדרים.... ובין המעלה שלו בהקשרים אחרים...

(יופי.. מעניין... זה מספיק)

כשאדם חושב המחשבה לא יורדת לשום מקום והיא נשארת רוחנית.

כשהוא מוציא אותה בדיבור הוא מגשם אותה כך שהיא נעשית מציאות אמנם רוחנית - אבל היא כבר משהו בעולם.

למשל בנדרים וכדו' יש הבדל בין מחשבה לביטוי שפתיים.

למרות שגם מחשבה היא משהו, ראוים מהלכות שבת שאפשר לייחד כלי במחשבה

ע"י דיבור אפשר ליצור חברה אנושית.

ע"י דיבור אפשר לטמא, לטהר,לאסור להתיר.

ע"י דיבור אפשר ללמוד תורה.

ע"י דיבור אפשר להתפלל, לדבר עם ה'.

ע"י דיבור אפשר לומר לשו"הר, ע"י דיבור אפשר לברך.

ע"י דיבור אפשר לקדש חומר.

ע"י דיבור אפשר לנדור,להקדיש..

ע"י דיבור אפשר לקיים מצוות.

ע"י דיבור אפשר לרחק בין אנשים,אפשר גם לקרב..

השאלה היא מהי מעלת השתיקהשאלה רטורית..

למיטב ידיעתי

שלא התבטלה כשנוספה האות ה' 

ה לשרה  והיוד שמיותרת הלכה ליהושוע אחרי שנתרעמה

ה לאברהם "אב ה'מון גוים" נוספה (ולא נשארה) זה עיקר השינוי (זה מה שלא הבנת? מקווה שעניתי)

ולמרות התוספת של הה' בשמו של אברהם, הריש ה"מיותרת"  לא נמחקה אלא נשארה (תשובה לשאלה הראשונה)

ב"ה אחרי שחיפשתי פה-

http://aranne5.lib.ad.bgu.ac.il/others/LehnardtPeterSh.pdf

שזה מלאנתה דפים.

מצאתי משהו קטנטן-

'אשישת שלוחתו בקטב תילה'- 

העניין  יוצר לשבת

כותב הפיוט  אנונימי

סוג הפיוט איטליה.

פה הפיוט במלואו אם מתחשמק לך -

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_34863_8.pdf

מקווה שאכשהו עזרתי.

אז היה שווה את המאמץ ;)

חודש טוב שיהיה בע"ה.

את יכולה להרגיש טוב לאכול בכלים הלא טבולים, מתוך הנחה שאימך לא מבשלת מרק בשר עם חמאה ולא אופה פיצה עם נקניק. הרי את אוכלת מהכלים של הורייך וזו זכות גדולה כי לא כל אחת גדלה עם הורים זמן ממושך.

1- האם את באמת מאמינה שהדת היהודית היא נכונה ומחייבת, וזה ברור לחלוטין?

2- האם כשקורה לך משהו לא נעים את מגיבה במחשבות ורגשות שליליים, או מקבלת עלייך את הדין בשמחה?

3- האם את מתפתה הרבה אחרי היצר שלך?

כל אחד משלושת הדברים האלו עלול לגרום לניתוק מהקב"ה ולחוסר שמחה או רצון לעבודת ה'.

את לא יודעת עד כמה אני מזדהה עם הכאב שלך.

אני עובר את אותו תהליך בדיוק!

הדימוי שלדעתי מתאים זה אדם שקשור בידיים וברגליים,ומתגלגל לתהום....הוא יודע שהוא מתגלגל לתהום ויש לו חוסר אונים מוחלט ומשתק.

לעיתים אני חש ככה...רצון לקום ולהתגבר ושוב משתלטת עלי קרירות משתקת

יקרות,אתן מתנסות בכאב עמוק.לפעמים, כאב לא מטופל משליך על היחס לה' או על היחס ל: הורה/ילד/בן זוג/וכו'. את מתארת מצוקה כואבת הנמשכת זמן רב.

אני מניחה שהמצוקה מכאיבה לך משני כיוונים:

1. הדבר המכאיב בעצמו.

2. ההתמודדות עם הראיה שלך את המצוקה.

אנסה להסביר בדוגמא, כי כמובן אינני יודעת מה הכאב הייחודי שאת חווה:

אם אח נפל בצבא, והגעגוע לא נותן מנוח, אז המצוקה המיידית, האובייקטיבית, היא געגוע לאח שלא אפגוש בעולם הזה.

אבל מהו הב?

הב' יכול להיות רגש אשמה ללא גבול, כי רבתי אתו ביום האחרון שלו...

או קנאה לא פתורה שקינאתי בו, ועכשיון אני מקנאה למה ההורים שלי כבר לא יכולים לשמוח בי, מה אם הוא נפל אני לא שווה כלום? החיים שלי לא בעלי ערך בעיניהם? או שאחוש אשמה על שאני חיה  ועומדת להתארס והוא לא...

העיקרון ברור, נכון?

עכשיו:"אין חבוש מנתיר עצמו מבית האסורים:" אבל בטיפול לא ארוך (הילינג,פסיכולוג,מוח 1, עובד סוציאלי,משהו נפשי כלשהו) את יכולה להגיע למודעותף, להבין ממה הכאב מורכב, ולפרק אותו.

מה יצא לך מזה?

בע"ה ,תשארי רק עם מה שאת חייבת לסבול,ולא עם הרובד הנוסף, ופתאום: עצמך/ ה'/ההורים/כולם יהיו נחמדים ואהובים. ואם את רווקה,פתאום תגלי שיש הצעות שאת יכולה להתחבר אליהן, כחי הכאב הענק כבר לא חוסם אותך כל כך...

בהצלחה רבה

שמעתי את הרב ביגון נותן עיצה מתוקה לבחור -לנסות פעם בשעה (אפשר יותר) לחשוב על משהו טוב ולהודות עליו לה',לאט לאט מגלים את החסד שעוטף את החיים,

חוצ"מ כשהרגשתי ככה (ממש) ראיתי שיעורים של הר' ימימה מזרחי והיא החזירה לי חיוך גדול לפנים.

בהצלחה נשמה ,רק קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'

אבל לעצם העניין כעס דווקא מעיד על חיבור עמוק לא כועסים על מישהו שלא מאמינים בו

גם אני שהייתי קטן באמת אהבתי את ה' וגדלתי והתבגרתי והעולם הסתבך לי והקשר והאמונה התמימה באלוקים הסתבכה לי

וזה בסדר זה מעבר שלב באמונה, ולמרות שיש לי כמה תשובות אני לא ירשום אותם כי לפי דעתי זה תהליך, ותהליך לא סוגרים באיזה תשובה קטנה

מותר לכועס על ה'.

אבל יחד עם הכעס צריך להבין שלאבא מותר גם להגיד לא, ואם הוא אומר כנראה שזה רק לטובתך!

בניגוד לסנטה קלאוס, את לא מקבלת מה שאת רוצה! אלא מה שטוב לך באמת!

אדישות בתפילה?! זה קורה לכולם... קשה לי להאמין שיש מישהו שתמיד תמיד מכוון!

זאת עבודה יום יומית, לאט לאט, תנסי להבין את מה שאת ממלמלת לעצמך מאז גיל 8, תנסי להבין את המילים הענקיות שמאחוריי ההרגל, זה יעזור לך להבין כמה באמת התפילה חשובה.

 בהצלחה!

בחיים

עשה לך". נשמע שזה יושב עלייך ומועך את החלק שיכול בכלל לאהוב.

הוא לא חייב לקבל את תפילתנו

ולעיתים אנו מבקשים דבר שנראה לנו טוב ובדיעבד הוא לא טוב בשבילנו ורק ה' יודע מה טוב לנו

כמו אישה בהריון שיש לה צירים והיא לא מבינה למה כואב לה ולבסוף הסוף טוב ונולד ילד או איש שהמנתח מכאיב לו אבל זה כדי לרפא אותו

ודווקא זה מכעיס יותר.

אם הוא ברא אותנו בגלל שמכוח הטוב להיטיב ובגלל שרצה להיטיב עמנו-

מה אני קשור לעסק הזה? מה אני, בובת משחק?

לא רציתי את הטוב, ובטח לא את הרע שאני סובלת בשביל הטוב הזה.

קשה לי וזהו. וכמה שאני מתפללת לה' שאם לא ייתן לי את הטוב משיקוליו-

שלפחות ייתן לי את האמונה שהכול יהיה בסוף טוב. חוט של חסד, נקודת אור... משהו שאוכל להיתלות בו.

לחזור לאהוב אותו, להאמין בו קצת יותר למרות שרע לי.

אבל גם את זה הוא לא נותן לי (ולא שאני לא מנסה לחפש דרכים להאמין ולאהוב אותו שוב).

אני קוראת את הדברים שכתבת ומרגישה כאילו אני כתבתי אותם.

רב החיים שלי היו צעקה אחת גדולה כזאת. מלאה בכעס על ה' שברא אותי לפה, על העולם שהוא ברא. על הטוב הכל כך לא מורגש הזה. מי ביקש את זה. הרגשתי שאין לנשמה שלי שום מקום בעולם הזה. שעצם הבריאה שלה היא עוול.

תשובות בשכל אין. חיפשתי ככ הרבה. אבל היום אני יכולה להגיד לך שהדברים מתיישבים. בסוף מצליחים להיפתח לאור. אני יכולה להצביע על כל מיני דברים שהביאו אותי לשקט, הכי גדול שבהם זה החתונה. אבל בסופו של דבר, כשהנשמה מוצאת את הדרכים שלה למצוא מקום, מגיע שקט.

היום אני כבר לא בצעקה הזאת, ובלי שקיבלתי עליה תשובה שכלית. הנפש שלי מצאה את התשובות שלה.

ומהדברים שלך אני קוראת אותי וכותבת לך שאל תתיאשי. עוד תהיי באור. הדרכים נסללות. אם תרצי לדבר יותר אני יכולה להזדהות.

תדברי איתו על זה, תצעקי עליו תכעסי עד קצה העולם. זה מנקה. זה מרפא

אשמח אם תפני אלי בשיחה אישית.

בס"ד

 לגלות את אהבת ה' הנמצאת בתוך ליבך, ולהגיע לחוויה העמוקה הזאת,

זה לא משהו שקורה בעקבות עיצה 1 קטנה.

זה תהליך, ומה שאני באמת באמת ממליצה לך זה ללמוד את ספר התניא, יש היום הרבה ספרים של תניא מבוארת, אדמור הזקן מסביר שם איך בדיוק בנויות ופועלות הנפשות הקיימות בקירבנו.

לימוד אמיתי של התניא מביא לחיבור לקב"ה, ולחשיפת המקום הכי אמיתי ופנימי בנפש- אהבת ה' ויראת ה'.

גם ניגונים קדושים יכולים לעורר את הלב ישירות, בדרך שעוקפת את השכל, והמודעות הגלויה, ומזככת אותה.

יש כאן קישור לשני אתרים מומלצים,

http://eshetchail.org/%d7%a1%d7%93%d7%a8%d7%94-%d7%90%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%97%d7%94-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%91/  זה קישור לשיחה קלילה יותר

ולהלך קיצור לדברים "כבדים" יותר, אבל גם מעמיקים יותר

http://www.daat.org.il/view.aspx?id=1742

והכי חשוב, גם כשאינך מרגישה את אהבת ה' יוקדת בליבך, גם כשבחוויה הגלויה שלך את מרגישה את ההפך,

הכי עמוק בלב היא קיימת, וה' רואה ויודע אותה.

אם את כועסת על ה', זה לא אומר שה' כועס עלייך בחזרה...

הוא ממשיך לתת לך את הכלים והכוחות לחשוף את המקום הפנימי שלך בנפש, והכל מתוך מטרה אחת להביא לך את הגאולה הפנימית שלך.

בהצלחה, ושה' יאיר את ליבך.

היצר הרע תמיד נותן תחושות כאלה ש ה'  לא אוהב אותך או שאת מרגישה שאת לא קשורה אליו  לפני שאתה עולה מדרגה  ותדעי לך שזה בידיוק מה שעובר עלי עכשיו !!

תספרי על הקשיים ותבקשי עזרה, תראי איך המצב ישתפר !! (לא להתלונן אלא לבקש עזרה בנסיונות שהוא שולח לך)

לא רק שטוב לך, שאת שמחה, שיש לך הכל,

צריך לאוהב ולעבוד את ה' בכל מצב, גם כשרע לך,

דברי איתו , תגידי לו שרע לך, ושיעזור לך בימים קשרים שאת עוברת.  תראי שדברים ישתנו.

היצר תמיד עובד שעות נוספות ונותן לך הרגשה של יאווש, של מחשבות  רעות , שה' לא עוזר,

תדעי לך שכל תפילה שעולה לשמיים נמצאת במקום שהיא צריכה להיות ואת לא יודעת עד כמה

כמה יש שינויים בשמיים בגלל התפילה שלך,

אל תגרמי ליצר לייאש אותך כי זהמה שהוא רוצה, תמיד תיהיה בשמחה, ותאמיני כי אלוקים אוהב את כולנו, והכל לטובה.

ממליצה לקרוא את הספר בגן האמונה של הרב ארוש.

בהצלחה.

כמו מילותיו הראשונות של הנחש לחווה : "אף כי אמר אלהים..." - "אף" מלשון כעס

חובה לבדוק מה העניין שם ולשרש זאת ממש. גם כל כעס.

אולי זה השתקפות של כעס מול אבא או ההורים\מורים וכד'

אבל ה' רוצה רק טוב והכי טוב עבורנו אז ממש לא שייך כעס, להיפך!

זה נראה לנו שאנו כועסים עליו בגלל העולם סביב, אבל העולם זה עולם השקר ולא ממש מאת ה'

"אלהים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים"

להאמין שה' טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, לכתחילה. ואין עוד מלבדו וגם טוב להודות לה'!

א. אני מדברת איתו המון (פעם זה היה יותר, היום קשה לי אחרי כ"כ הרבה שנים של תפילות, אבל אני כן מדברת...)

ב. לגבי מי שאמר/ה שפה נמדדת האמונה ושצריך להודות גם כשרע-

ובכן, כבר כמה שנים שעבדתי אותו בשמחה, קיבלתי ייסורים באהבה והאמנתי ש"הכל לטובה", ושבסה"כ אני לא מבינה כלום.

אבל כמה אפשר? כואב להגיד, אבל היום אני מרגישה שהאמירות האלו לא מדברות אליי.

לצערי אני מרגישה שהאמון שלי באמיתות שלהן קהה.

ג. בעניין ההמלצה על הספר "בגן האמונה"- כבר התחלתי פעם לקרוא. הסגנון הזה לא מדבר אליי בכלל... הפסקתי מהר מאד.

http://www.yeshiva.org.il/ask/askQuestion.aspx

בהצלחה!

ב"ה

תלמדי ספרי פנמיות - אולי נש החיים, או תניא או סתם ספרי חסידות, שמלמדים איך לעבוד את ה' ולא רק לחיות על פי ציוויו כמו רובוטים ל"ע...

ב"ה

יכול להתאחד כעת שידועה לו זהותו של מנהיג הדור

או שיש עוד דברים שצריכים לעשות?

כמו כן מה דעתכם  על התוכן המוצג בסרט?

אך זו האמונה שלך, ולכן איני תוקפת, זו זכותך להאמין.

חוששני שאתה מכור לסרטוני רבי...  כפשוטו. (כהלורד וולדמורט בראשו של קווירל בשעתו, להאא"ה)

איך אנחנו אשמים בזה בדיוק?

נראה מי יודע או מנחש מאיפה הקטע הבא מועתק.. 

"ועד"ז יש לבאר האמור :ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו"- היינו שאין לשמוח במתנת חלק החכמה, רק אם הוא עבד נאמן שחושב שהכל אינו שלו, ורק לרבו ואדונו, אז שמחה שלמה בקנין החכמה, ולולא זאת אפשר שאין שמחה בקנין החכמה שע"יז ח"ו יוכל להגיע לידי כפירה ח"ו.

והנה אם בהשקפה ראשונה רגשי אהבת עצמו ורגשי אהבת זולתו, הם כצרות זו לזו, אבל עלינו להשתדל להעמיק בזה למצוא הסגולה המאחדת אותם אחרי כי שניהם דורש ה' מאיתנו,

וסגולה זו היא שיתברר ויתאמת אצל האדם איכותו של האני שלו, כי בזה יומדד מעלת כל האדם לפי מדרגתו, האיש הגס והשפל כל "אני" שלו מצומצם רק בחומרו וגופו,

למעלה ממנו מי שמרגיש ש"אני" שלו הוא מורכב מגוף ונפש,

ולמעלה מזה מי שמכניס לה"אני" שלו בני ביתו ומשפחתו,

וה"אני" ההולך ע"פ דרכי התורה, ה"אני" שלו כולל את כל עם ישראל, שבאמת כל איש ישראל הוא רק כאיבר מגוף האומה הישראלית.

ועוד יש בזה מעלות של איש השלם ראוי להשריש בנפשו שכל העולמות כולם הוא ה"אני" שלו, והוא בעצמו רק כאיבר קטן בתוך הבריאה כולה, ואז גם רגש אהבת עצמו עוזר לו לאהוב את כל עם ישראל, ואת כל הבריאה כולה..

ולדעתי מרומז עניין זה במאמרו של הלל ע"ה שהיה אומר "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני" היינו,

שראוי לכל אדם להתאמץ לדאוג תמיד בעד עצמו,

אבל עם זה יתאמץ להבין שאני לעצמי מה אני, שאם יצמצם את ה"אני" שלו בחוג צר כפי מראית עין, אז "אני" זה מה הוא, הבל הוא וכאין נחשב, אבל אם תהיה הרגשתו מאומתת, שכללות הבריאה הוא האדם הגדול, והוא ג"כ כאיבר קטן בגוף הגדול הזה, אז רם ונשא גם ערכו הוא, שבמכונה גדולה גם מסמר היותר קטן, אם רק משמש כלום ל(ה)מכונה, הוא דבר חשוב מאוד, שהכלל בנוי מפרטים, ואין בכלל אלא מה שבפרט.... "

(לא עשיתי גוגל)

ואל תחפש בגוגל,לא חכמה..

הקדמת הספר שערי יושר,לר' שמעון שקופ.

לענ"ד הדלה ההקדמה הזו שווה לימוד, אין לה קשר לתוכן הספר אלא הינה אמונית.. 

לימוד מהנה

למי שרוצה אפשר לקרוא אותה כאן:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20983&st=&pgnum=4

ב"ה

האם מותר לעשות דברים  שאינם על פי חוקי המדינה שבה אתה גר?

להעלים מס לעבוד בשחור בצורות שונות ועוד

רשום שיעקב עבד אצל לבן ומאז

שראו מה זה לבן התחילו חלק מהאנשים

לעבוד בשחור *-)

מצד אחד, אם נמחק את כל המציאויות של כל האנשים ונשאיר אותי מול החוק: אסור. זה עוול.

אך מצד שני, אני לא אומר את זה באופן וודאי מכיוון שעדיין אצלי זה לא יושב חזק, אך אם אשמע אדם שעושה שחור לא אסתכל עליו בעין צרה. יש הרבה. המון. לא חסר. וחוץ מזה, המדינה בעצמה עושה שחור.

כך שמדובר כאן בנושא שהוא מאוד מורכב, שאין לי התמחות בו. אז...

http://www.shabes.net/bsd/index.php?option=com_content&view=category&id=53:storiesnisyonot&Itemid=83

לשוב בתשובה..

וכדי להזהיר צריך להתריע שיהיה לא טוב, לא שאחרי הלא טוב יהיה טוב...

עם ישראל היה בשיא פריחתו, ואף אחד לא היה צריך לספר להם שיהיה להם טוב אם יעבדו את ה'.

עם ישראל של אותם ימים יכל לרמוס מעצמות, היה בקשר ישיר עם הקב"ה-נבואה, היה בימ"ק. אז למה צריך נבואות נחמה?

בתקופה יותר מאוחרת, אחרי הרבה נבואות פורענות, ועוד יותר אחרי החורבן-אז התחילו נבואות הנחמה, כי אז היה להם מקום, היה מישהו שצריך נחמה.