או טבריה. רבי נחמן הבטיח לו שהוא ישמש אותו גם בעולם הבא

אז יש שנוהגים לבקש ממנו למסור דברים לרבי נחמן.

נראה לי קוראים לו רבי שמשון.

 

בס"ד ובהשתדלותי

 

לדעתי, כל התחביבים הם מסגרת שבה אנו מתמודדים עם עצמנו ועם החסרונות שלנו בדרך לידיעת ה' ותיקון עולם במלכות שמים. למשל - אם את לומדת, ואת עושה את זה להנאתך - את בדרך גם לומדת כל מיני דברים - את מתמודדת עם האנשים סביבך, את מתמודדת עם האתגר שבלימודים - שגם דרכו אפשר להתחבר לקב"ה (למשל - לפתח תכונות כמו התמדה, השקעה, הרפיה מהשקעת יתר, הבנה שהדברים תלויים בקב"ה ועוד).

 

אם את רוצה להכניס בכל הדברים האלה קצת יותר משמעות - אפשר לנסות לחשוב: "רגע, מה אני לומדת מזה? האם יש פה מידה רעה מסויימת שחוזרת על עצמה [דחיית מטלות, כעס על הסביבה, קמצנות וכו'] שצריך לעבוד עליה? איפה הקב"ה נמצא בסיטואציה הזאת? לא בהכרח יהיו תשובות לשאלות האלה, אבל ייתכן שעם הזמן יבואו כל מיני מחשבות ותשובות.

אז אהיה בן אדם יותר טוב,

אהיה קרובה יותר לקב"ה.

SO?

 

למי זה תרם חוץ מלעצמי?

לא נראה לי שאנוכיות יכולה להיחשב כמטרה.

בס"ד ובהשתדלותי

 

אבל מה רע בלהיות אדם טוב וקרוב לקב"ה? זה שאת אדם יותר טוב משפיע טוב על הסביבה. האם להיות אדם רע וחסר מודעות לעצמו ולמעשיו זה מועיל למישהו? ובנוסף - אם את רוצה להשפיע טוב על הסביבה את צריכה בעצמך להיות מלאה בטוב - ואיך תשיגי את הטוב הזה אם לא תלמדי על עצמך ותתקרבי לקב"ה?

תסתכלי במהרש"א על הגמרא במסכת בבא קמא דף ל' עמוד א', שאומר שתכלית האדם שהוא צריך להיות טוב לשמים, טוב לבריות וטוב לעצמו.

 

בהצלחה!

אז נכון שכתוב שאנו צריכים להיות טובים לעצמנו,

ואם אנחנו טובים לעצמנו אז זה טוב גם לאחרים (אני קצת מסתפקת האם הציור שאצייר באמת יועיל למישהו, אבל נניח)

 

אבל לָמה? מה המטרה של כל זה?

מה העניין שאהיה טובה לאחרים ולעצמי?

אולי אני מכוונת לשאלה - מה המטרה של העולם? (ואולי לא, לא יודעת. אבל בטוח שלא יזיק לדעת את זה, איך שלא יהיה )

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%90

 

יצא לי לדבר על כך עם חברה..

מה מטרתינו בעולם? והיא אמרה לי (כמובן על סמך מקורות ששמעה וקראה)

שמטרתינו היא להגיע לאהבת הבורא.

מכירה את המדרש? שהגענו לעולם משום שהתביישנו לקבל מתנת חינם מאת ד' יתברך

ועל כן רצינו לעבוד ואז נהיה מוכנים לקבל.

אבל בוא נחשוב רגע אם יש אהבה אז אין מקום כלל לחשבונות.

ראינו פעם ילד שאומר לאימו "אל תכיני לי אוכל הבוקר אני מתבייש"?

הרי האם כ''כ אוהבת את בנה והוא אותה שאין בכלל עניין של חשבון מי עשה/נתן יותר....

זה כמו בין בני זוג (לפחות ככה צריך לשאוף שיהיה)

אם כן כדי שלא נתבייש מהבורא אנו צריכים להגיע לאהבתת הבורא ואז אין בכלל חשבון וודאי שלא נבוש...

ולכן מטרתינו בעולם היא להגיע ולהגביר אהבת הבורא יתברך...

 

 

וגב לגבי ההערה הסופית, לא יודעת ממש למה התכוונת אך אני בהחלט חולקת...

אצטט "כשאני קוראת ספר, למשל, או שומעת מוזיקה, מה צריכה להיות המטרה שלי?

(ברור שזה לא משהו שכל הזמן חושבים עליו. הרי בסופו של דבר חיים בטבעיות. לא צריך לחשוב כל רגע מה המטרה, אבל כן לדעת מה הכיוון והאם הספר (לצורך העניין) מקרב אותי למה שאני רוצה או לא)"

אנחנו לא אמורים לחיות בטבעיות לא הגענו לעולם על מנת לזרום...הגענו לעבוד

וזה דורש "שיויתי ה' לנגדי תמיד" תמיד המטרה מול העיניים-מה ד' יתברך רוצה ממני עכשיו?

אבל לא הכל מסתדר עם זה, לדעתי:

קודם כל, למה להביא ילדים לעולם מגביר את אהבת הבורא?

וזה שעובדים על מנת להתפרנס? נראלי שזה מביא בדיוק את התוצאה ההפוכה.

ויש עוד דברים.

קראתי במקום (אני לא זוכרת אם אצל ר' ישראל סלנטר או אצל רבינו בחיי)

שהכל נובע מהבורא, וכן גם האהבה שלך לכל דבר

מזה אהבת ישראל ? ממה היא נובעת? מאהבת הבורא!

אני אוהב את החבר שלי כי הוא גילוי לד' יתברך-

אני מביא ילדים לעולם ומנהיג אותם בדרך התורה...איזה נחת עצומה יש לאמא

שהבן שלה הולך בדרכי ד' יתברך! נכון שאמא תאהב הבן בכל מקרה

אך על אחת כמה וכמה ככל שהוא מגלה יותר את דרכי ד' ומידותיו--לעילה ולעילה עולה האהבה

ברגע שאני מביא ילדים לעולם אני מגדיל את גילויי הבורא יתברך!
ברגע שאני עושה חסד- אני מגלה דרך שבה ד' יתברך נוהג!

ואני אוהב את ד' יתברך אז וודאי שארצה לגלותו ולראותו בעוד ועוד מקומות! וזה מגביר אצלי האהבה!

האהבה עוסקת בגילויים (כמובן שיש לשלב הדברים הנוספים, ובייחוד היראה שנקראות הן כשתי כנפיים כשם שציפור לא יכולה לעוף בכנף אחת כך האהבה והיראה אדם לא יכול רק עם אחת מהם)

אני לא יודעת איך להסביר כל פעולה בחיים לכיוון הזה, אבל וודאי שהכל מתקשר

כדאי ממש להתקדם עם השאלה הזאת!

ממש תודה רבה פתחת לי סוגיה גדולה שאכן מכוונת יותר למטרה בחיים!

אעיין ואנסה למצוא היכן קראתי על כך, אשמח אם נתקלת בעקבות השאלה במקורות- לשיתוף

 

 

 

כל דבר שאנו עושים, פועלים, אומרים, חוקרים גורם לנו להכיר צדדים בנו.

אנו מורכבים מאוד מכיוון שבתוכנו יש נפש, רוח ונשמה.

 

למה להביא ילדים מגביר את אהבת הבורא?

3 שותפים להבאת הילד לעולם; האישה הבעל ואלוקים.

כשילד מגיע לעולם, הבעל והאישה מגלים 'קומה חדשה" באהבה ובזוגיות שלהם.

הם מתחברים ונוצרת קומת אהבה חדשה. 

אלוקים מתחבר כאן - בקומה הזו.

 

כשאתה שמח במשהו שקיבלת, במשהו שיש לך או אפילו במשהו שהשגת - האהבה שלך וההערכה שלך גדלים. 

 

בקשר לעובדים ע"מ להתפרנס זה על אותו משקל של כל דבר שאנו עושים אנו רואים את ה'. גם בדברים הקטנים.

אנשים ברמה מאוד גבוהה רואים את אהבת ה' בכל דרך שהיא. 

מהקושי, מהעצב, מהצומח, מהדומם, מכל מקום.

 

 

 

(בקיצור נמרץ) שמטרת הבורא בבריאה להיטיב עם הברואים על ידי דבקותם בו לעתיד לבוא. הדבקות בה' היא העונג הכי גדול, שיא העונג, האור והאהבה שבעולם.

כדי להגיע לדבקות הזו קיבלנו את התורה. קיום המצוות גם כשהוא לעצמו מביא את האדם לדבקות בה', ברוחניות, בדיוק ההיפך מהתדבקות בגשמיות ובחומריות. ובעולם הבא אדם מקבל את השכר = דבקות בה' על פי מידת המאמץ שלו בעולם הזה להידבק בה' ובמצוותיו.

 

יחד עם זאת יש מצוה כללית לישב את העולם. הרבה פעמים מופיע בספרות חז"ל המושג "יישובו של עולם". את מוזמנת לחפש.

ובעצם המטרה היא ליישב את העולם תוך כדי קיום המצוות ובעצם הכנסת ה' לעולם הזה כך שכולם יכירו שהוא הבורא היחיד וכל המציאות באה ממנו.

הבאת ילדים היא כמובן יישוב העולם.

פרנסה היא כמובן יישוב העולם.

פרנסה ביושר על פי מצוות התורה ("נשאת ונתת באמונה?" היא השאלה שאדם נשאל למעלה, כך כותבים חז"ל) היא עצמה התדבקות בה', ברוחניות, בצדק, במידות הטובות.

כל הרעיון הוא לקדש את החיים המעשיים הפשוטים, לא להיות נזירים רוחניים מתבודדים אלא להביא את הקדושה לחיי היום יום ובזה לגלות את מציאות ה' בעולם. 

וכשהעולם לאט לאט ילך ויתעלה, המציאות הרוחנית של דבקות בה' תלך ותגבר עד ש"יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תישבע כל לשון וכו'..."

 

ובחזרה לשאלה הראשונה שלך, כותב הרמח"ל בפרק א' של מסילת ישרים שראוי לאדם לקחת מענייני העולם הזה רק את המינימום שיאפשר לו "יישוב הדעת ונחת רוח", ושלא יבזבז את חייו אפילו על דברים נעלים כמו לימוד חכמה שאינה רלוונטית. התחביבים השונים יכולים להכנס בהגדרה הזו על פי הצורך, אבל במידה הראויה.

בנוסף, עניין ישובו של עולם, יכול להכיל בתוכו הרבה תחביבים ועניינים נוספים. אבל יחד עם זאת חשוב לזכור את העיקר: לא לשקוע בפיתוח העולם (ששת ימי המעשה) שזה תפקידם של שאר האומות, אלא לחיות את הרוחניות (משבת לשבת): לזכור את המטרה והמהות: להידבק בה' כל אחד כפי כוחו ולגרום לכל הבריאה להתקרב אל ה' גם כן.

 

מקווה שאולי הארתי במשהו.

כתבתם על אהבת ה',

דבקות בבורא, על חיים של קדושה.

 

אבל בואו נלך צעד אחד קדימה-

מה זה נותן???

מטרות אלו נראות לי אנוכיות למדי, שהרי המרוויחים היחידים מקרבת ה' הם אלו שקרובים אליו.

וכי יכול להיות שכל חיינו מכוונים לאנוכיות?

לא נראה לי.

 

וכמו שכתבתי למעלה-

אולי פשוט צריך להבין מה מטרת העולם כולו.

אם כן,

מהי?

 

 

יפה,

שלב ראשון דבקות בבורא! ואז נשאל למה?

האם הדביקות היא בשבילי או בשביל הבורא?

אם אני דבק בשביל הנאתי האישית- יש בכך אנוכיות

אך אם אני דבק בגלל שכך הבורא רוצה!! וזהו!!

זה מה שהבורא רוצה-זה מה שאני עושה! האם כאן יש אנוכיות?

איך אמרו חכמים "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים"
כלומר תלוי למה אני מתכוון בעבודה הזאת של הדביקות..?? האם לעצמי או לרצון הבורא?

יש דרגות בעבודת ד' וזה מקביל לשוכר והשואל בפרשת משפטים (שוב, שיחה של הרב החלבן)

שומר חינם-שלא ע''מ לקבל פרס

שומר שכר והשוכר-עבודת ד' וקבלת רווח

שואל- רשע המרוכז בהנאת עצמו

שאלה בבעלים- מידתו של דוד המלך ע''ה

אז השאלה היא כיצד אתה עובד ? זה שצריך לעבוד את ד' יתברך כולנו מסכימים...השאלה איך?

אדם יכול לקיים כל המצוות מהקטנה עד הגדולה קלה כבחמורה אך הכל בשביל שיהיה לו עוה''ב

(אני ח''ו לא אומרת שזה לא טוב--אין לי מושג!!!)

 

נראה לי שצריך לכוון לעניין, מהו רצון ד' יתברך ולעשות "כי זה מה שהוא רוצה"

ואז וודאי שאתה לא מכוון לאנוכיות, אך כדי להגיע לדרגה כזאת צריך לעבור תהליך שלם וגדול

שאני בטוחה שיש ספרים המדריכים לכך- זה דורש המון עבודה

אבל בשביל זה אנחנו כאן ב''ה.

 

בהאנשה, כי לא ידעתי איך לנסח את זה...

 

מה 'נותן' לקב"ה שנהיה דבקים בו?

איזו מטרה זה משרת?

הרי ריבוש"ע הוא לא בן אדם שמחפש תשומת לב.

לאיזה דברים בעולם יש לך תשובה לשאלה "לשם מה"?

מהי בעינייך מטרה ראויה?

איזה דברים גרמו לך להרגיש ששוה היה להתאמץ בשבילם?

עדיין לא מצאתי על העניין שהכל נובע מאהבת הבורא...בעזרתו יתברך אקווה שיזכני ואמצא

בינתיים.....

בספר טללי חיים -בראשית         (שיחות שנאמרו ע''י הרב החלבן-מומלץ!!)

כותב שם- ש"תכלית כל חיינו היא הדבקות המוחלטת בה' יתברך להתאחד עימו ממש ביחודא שלים..."

אבל איך נדבק בדבר כ''כ נעלה ומרומם ???

"אלא שהתורה מלמדת אותנו את דרכי ההתקשרות עם ה' יתברך. הקב''ה, הנעלה והמרומם מכל, יורד אלינו ומתלבש במידות ולבושים המתאימים אלינו..."

"ממוצא הדברים למדים אנו שהיסוד והשורש של כל החיים

שלנו הוא הדבקות בה' יתברך, המסירות וההתבטלות לרצונו,

לעשות רצוננו כרצונו,ולהיות עבדים המוסרים עצמם למלכו של עולם.

כך האהבה וההזדהות באה רק בשלב השני. קודם כל מסירות והתבטלות,

קודם כל "נעשה", ורק אח''כ "נשמע", נזדהה ונבין...."
 

כן מצאתי ב

דף על הדף סנהדרין דף ז עמוד א

והנה אהרן הצדיק הבין שאם ישלחו ח"ו יד בו אז אין תקומה ח"ו, ולכן אמר אהרן בלבו מוטב שיתקיימו ישראל ויאבד הוא ויהי' מדת הדין מתוחה נגדו והמה ימלטו, אולם הבוחן לבבות ידע שכוונת אהרן הי' לתכלית אהבת הבורא ב"ה שלא יאבד אומה שלימה, וגדולה עבירה לשמה, ולכן נבחר הוא וזרעו אחריו להיות כ"ג עכ"ד.

 

חובת הלבבות

וכבר מצאנו אברהם אבינו עליו השלום, הראה אהבתו באלוהים בכל הפנים האלה, והתנדבו בממונו בגופו ובנפשו.
בממונו שהיה מוציאו על העוברים והשבים כדי להודיעם את הבורא. ומה שאמר למלך סדום (בראשית יד) אם מחוט ועד שרוך נעל, ראיה על נדיבות נפשו ושהממון נקל בעיניו.
ובגופו בברית מילה, שלא נתעכב לקיים אותה בנפשו ובזולתו בשמחה.
אבל התנדבו באובדן נפשו באהבת האלוהים, מה שהראה בעניין יצחק מן המהירות והחריצות, והוא הורה על אהבתו הזכה באלוהים, ולבבו הנאמן בעבודתו. והיא המדרגה העליונה ממדרגות האהבה באלוהים. וכמוה לא תתכן מכל אדם, לפי שהיא למעלה מן היכולת הבשרית מפני שהטבע הפכה וכנגדה.

 

וכן בעוד פסקה בחובת הלבבות

ומי שמתמיד על האהבה שהיא לתוחלת או ליראה בעולם הזה או בעולם הבא, אשר ביכולת רוב המדברים לקיים מצוותיה ומשתדל בה תמיד, יאמצהו הבורא ויעזרהו אל האהבה הנאמנה, אשר תהיה לגדל ולרומם לבורא יתעלה, אשר היא למעלה מן היכולת הבשרית.
כמו שאמר הכתוב (משלי ח) אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאוני.
(שם) וחוטאי חומס נפשו.

נראה לענ"ד שדבריו מבוססים על הגמרא במסכת סוטה(יד)

 

"ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (דברים יג ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו ואתו תיראו; ואת מצותיו תשמרו, ובקלו תשמעו, ואתו תעבדו ובו תדבקון? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר (דברים ד ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא [אל קנא]!? אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה.

 

מה הוא מלביש ערומים, דכתיב (בראשית ג כא) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם - אף אתה הלבש ערומים;

הקב"ה ביקר חולים, דכתיב (בראשית יח א) וירא אליו ה' באלוני ממרא [והוא ישב פתח האהל כחם היום] - אף אתה בקר חולים;

הקב"ה ניחם אבלים, דכתיב (בראשית כה יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו [וישב יצחק עם באר לחי ראי] [2] - אף אתה נחם אבלים;

הקב"ה קבר מתים, דכתיב (דברים לד ו) ויקבר אותו בגיא [בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה] - אף אתה קבור מתים."

הוא ממשיך שם בשיחה שלמה, הוא מבאר זאת ע''י "פתח אליהו הנביא" וכן מביא מקורות נוספים

לא הארכתי ע''מ לא להלאות אך אכן הבאת במקום במקור ובקצרה...תודה!

 

דבר ראשון, אין ספק שהתכלית היא לגלות את מלכות ה' בעולם.

וזה שרבים אומרים שהעולם נברא כדי שנדבק בה', כדי שנגיע לעולם הבא, כדי שנתענג על ה', כדי שישפיע עלינו מטובו, ועד ועוד-כל זה רק דרכים לגילוי מלכותו בעולם. זה דבר שחשוב להזכיר ולדעת.

 

אני אתחיל מהבסיס, מכיון שכדי לרדת לפרטים הקטנים צריך להבין איך הם משובצים במערכת הכללית

 

כתוב שאדם צריך לקבל עליו עול מלכות שמים תחילה (פרשת שמע) ואח"כ לקבל עליו עול מצוות (והיה אם שמוע), ואח"כ פרשת ציצית, שזה משום שאחרי שקיבלתי עליי את החובות הבסיסיות, השלב הנוסף הוא השלמות-"וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתי לכם לאלקים". (הסבר זה לגבי קריאת פרשת ציצית הוא של הרב קוק בעין איה על ברכות פרק שני.)

 

ז"א שאדם צריך לבדוק את עצמו בכמה חלקים, הדבר הראשון-בחובות הלבבות הקשורות לקב"ה עצמו-כל המצוות של האמונה, הייחוד והאהבה. וכך האדם יוצר את הקשר הראשוני עם המלך ומוכן לעבדו- קבלת עול מלכות שמים.

המצוות האלו הן מצוות בלי שום הגבלה, לא במי שחייב בהן (מישראל), לא בזמן ולא במקרה.

 

אח"כ צריך שאדם יקבל עליו עול מצוות-ובכלל זה לקיים כל מה שצוה ה' בתורה שנתן ע"י משה, הן תורה שבכתב והן תורה שבע"פ. בכלל התורה, זה גם לקיים כל מה שיצוו אותנו החכמים במהלך הדורות, ולכן צריך לעשות גם את המצוות שנמסרו לנו מחז"ל, ולקיים את גזרותיהם ותקנותיהם.

המצוות האלו מוגדרות כל אחת לפי הלכותיה, ויש גם הגדרות לכמה מצווה אחת עדיפה על חברתה, ולפי זה אדם צריך לשקול איזו מצווה עדיף לקיים. ובין המצוות יש שתים שאין להן שיעור גם בזמן, תורה וגמ"ח (בגופו), ככה שתמיד אדם יכול למצוא מה לעשות, ואין למצוות גבול. וישנו דבר נוסף שהוא תיקון וישוב העולם, שכשעוסקים בו פטורים מדברים אחרים מכיון שככה ה' ברא את העולם, שנעסוק בזה ובזה.

 

אבל, ישנן חובות וישנן מצוות, ולחובות יש גבול. ובגבול הזה נגמרת מידת הנקיות במסילת ישרים (כאשר גם בחובות הלבבות ישנן חובות שיש להן גבול)

 

 

עכשיו השאלה היא מה עושים אחרי שמסיימים את כל החובות ויש עוד זמן וכוח, וכאן האפשרויות מתחלקות בין ללמוד תורה-האפשרות העדיפה. או להרבות בגמ"ח, וביישוב העולם.

 

כאן ראוי לנסות לצמצם את עצמו למינימום מהדברים שאינם הכרחיים, כדי שיוכל להגיע למקסימום בלימוד תורה.

כל זמן שאדם עוסק בכל הדברים הגשמיים-זה נכנס להגדרה של תיקון העולם, בתנאי שזה אכן מועיל (לעניות דעתי). וראוי שכל הדברים מסוג זה יהיו מתוכננים מראש, ולא שאדם ינהג בהפקרות ויעשה דברים לבנין העולם הגשמי כל הזמן, אלא מתוך שיקול דעת-ועל כגון זה נאמר-סוף מעשה במחשבה תחילה.

 

ובתור מבדק לכל מעשה אם הוא קדוש וטהור, אני חושב שזה המבחן: (גם כשלומד תורה)

האם זה טוב או רע-

דבר ראשון-הוא צריך לבדוק שמה שמביא אותו לרצות בדבר אותו הוא רוצה לעשות-זה הרצון לעבוד את ה'.

דבר שני-לבדוק שהוא לא פוגע/מזיק לשום ענין אחר, שהרי לא שייך לבנות את העולם במשהו אחד ולהזיקו במשהו אחר.

ואיך לעשות-

דבר שלישי-המעשה צריך להעשות לשם שמים

דבר רביעי-להשתדל לעשות את זה בשלמות.

 

 

אם ננתח כאן את הפסוקים מפרשת ציצית-וזכרתם את כל מצוות ה'-החובות, ועשיתם אותם. ולא תתורו-שכל מה שנעשה-יהיה טהור מרוצונות זרים שאינם לשם שמים. וממילא והייתי לכם לאלקים-שבעצם כל מה שאנחנו עושים זה מתוך עבודת ה'.

 

וע"י זה שכל מה שנעשה יהיה לשם שמים-נראה שה' הוא מלכנו. בזה שהמעשה ינבע אך ורק מרצון טהור לעבוד את ה'-נראה שהוא מלכנו היחיד. בזה שנעשה את המעשה בשלמות, ובלי לפגוע בתחומים אחרים-נביא את מלכותו לשלמות.

 

 

מטרתינו היא לעשות את רצון הבורא שהוא....

ע''מ שתיכון מלכותו בשלימות?

אך אני מרכז את כוחי בעשיית רצונו וממילא זה יתקיים.

זאת הכוונה<?

) ספרי דקדוק:
א) מאזני לשון הקודש או מאזנים, על דקדוק הלשון.
ב) תרגום מספר דקדוק של ר' יהודה חיון.
ג) ספר היסוד, על דקדוק הלשון והמלות, מזכירו תמיד בפירושו לתורה.
ד) ספר צחות, על דקדוק לה"ק.
ה) שפה ברורה, דקדוק על האותיות, ובסופו חידה על אותיות מ"ן.

3) פילוסופיה דתית:
א) יסוד מורא, או יסוד מורא וסוד התורה, בסדר מחלקות מצוות התורה למערכתן ומיניהם, וחובת למוד המקרא והחכמות להבנת התלמוד, בי"ג שערים, ובשני שעריו האחרונים מדבר משם המפורש ואותיותיו.
טקסט מלא של הספר יסוד מורא וסוד תורה
ב) ערוגת החכמה [ופרדס המזמה] - שער השמים, מאמר מחקרי עמוק על מציאות השם וקדמותו, בראיות טבעיות בנויות על דעת גאלינוס (נדפס בכרם חמד ח"ד 1 - 5).

4) חשבון, תכונה ומערכת הכוכבים:
א) ספר האחד או ספר המספר, מאחד עד עשרה, ואולי הוא יסוד מספר, נדפס בישורון (חוברת א' 1856).
ב) ספר הלוחות, לוחות התכונה במחלוקת הגבולים בארץ לפי מעלות השמש, מובא בפירוש אהל יוסף על ראב"ע לתורה פעמים רבות, ובפ' וישלח על הפסוק "כראות פני אלוהים ותרצני" מביא שני מיני לוחות ממנו.
ג) ספר העבור על חכמת העבור וחשבון תקופות ומולדות, שער ראשון ושני הוצאת חברת מקיצי נרדמים עם מבוא מאת שזח"ה (ליק 1874).
ד) כלי נחשת, באור מלאכת כלי האסטרולב לבטלמיוס, לדעת על ידו תכונת השמים ומדידת הארץ. לפי דעת שטיינשניידער ב"אוצרות חיים" ע' שי"ז, הוא כעין הקדמה לחבורו "חקות שמים באיצטגנינות וחזיון". ובפירוש אהל משה יזכור עוד נוסח שני ממנו.
ה) שלוש שאלות.
ו) תרגום מספרי משל "שאלות וקדרות".

5) חבורים קטנים בעניינים שונים, ויש מהם בפירוש ודקדוק ביחד:
א) שפת יתר, להשיב על השגות דונש בן לברט על ר' סעדיה גאון, ובסופו ספר הצחוק, שירים על משחק השח. לפי דעת אחדים עבר פה ראב"ע חוק וחטא נגד הבקורת האמתית, ואיזה דברים אשר השיג על דונש היה הוא בעצמו מביאם בפירושיו מבלי להזכיר את שם אומרם; גם הצדיק את הרס"ג בדברים אשר הודה אח"כ בעצמו כי אינם נכונים.
ב) ספר השם, על אותיות שם המפורש ותכונתם ורמזיהם.
ג) אגרת השבת, להוכיח כי התחלת השבת היא בערב יום שלפניו, ונחלקה לשלושה שערים:
בראשית השנה, בראשית החודש ובראשית היום ע"פ התורה.
נכתבה בלונדון שנת תתקי"ט (1159), ונדפסה ראשונה בסוף ספר מבחר המאמרים (כרם חמד ח"ד 158 והלאה).
טקסט מלא של איגרת השבת
ד) יסוד מספר, דקדוק מלות המספר, ונחלק לחמש מעלות, אחת מהן נזכרת בפירוש אהל יוסף על ראב"ע עה"ח על פסוק "ואביכן התל בי", והוא הקטן.
ה) חידה על אותיות אהו"י עם פירוש ר' יעקב צויזמר בסוף ספרו טעמי מסורה.
ויש ספרים המיוחסים לראב"ע בטעות, כמו "ספר העצמים", "ניסיונות", "מדות", "ספר גורלות" ו"אלמואליד".

6) שירים ומכתמים:
הדיואן מכיל 260 שירים ומכתמים, מליצות וחידות של ראב"ע, ונערך ע"י איגר מכ"י יחידי הידוע בעולם, ויש בו שירו "חי בן מקיץ" שתוכנו לקוח מספר הערבי של אבן סינא. מלבד הקובץ הזה אסף ראזין שירי קודש ושירי חול של ראב"ע והדפיסם בספרי השנה של בית מדרש הרבנים בברעסלוי (1885 - 1895) וקובץ אחר נערך ע"י דוד כהנא בשני חלקים.

מבחר משירי אברהם אבן עזרא

ברשימת המחברים של הספרייה הוירטואלית "דעת" תמצא רשימה של ספרי רבי אברהם אבן עזרא שהועלו לאתר בטקסט מלא

 

חברים יקרים – ה' עמכם!

א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם. ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם.

קדושים תהיו, כלומר נבדלים, מוקדשים למטרה מיוחדת, מרוממת.

ובמה תהיו נבדלים? בתורתכם כמובן.

אבל התורה ענקית. מהי בתמצות הנקודה המיוחדת המבדילה ומקדישה אותנו?

ובכן ככל הנראה הכותרת לכל הן שתי המצוות הללו הבאות יחדיו מיד לאחר הציווי 'קדושים תהיו'.

כיבוד אב ואם ושמירת שבת.

כיבוד אב ואם היא מצווה הגיונית ומקובלת אצל כל עמי התרבות.

שמירת שבת – ההיפך הגמור. לא רק שאין הגיון כלכלי במצווה הזו, אלא שגוי ששבת חייב מיתה... אסור למי שאינו יהודי לשמור שבת,(מנוחה ושמירת שבת הינם דברים שונים לחלוטין), שכן השבת היא 'אות' ביני וביניכם – משהו פרטי בין הבורא לעם שאימץ לו לבנים. גוי ששומר שבת כהלכתה מתפרץ ל'סלון' של מישהו אחר.

אנו מובדלים ומוקדשים ביכולת לחבר בין שתי הקצוות הללו. ההיגיון וחיי המעשה, המוסר הטבעי וההתנהלות האנושית מחד, עם האמונה התמימה מאידך, כשגם הצד השכלי וגם הצד האמוני כפופים לאותו מקור - אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם.

לא בנזירות או הסתגרות תתקדשו.

לעשות 'הי-טק' וצבא, חינוך ותשתיות, משטרה וצבא, בריאות, תיירות - כל מה שמדינה מודרנית מתמודדת איתו – והכל מתוך אותה הוויה אמונית – כי אני ה' א-להיכם.

זהו קיום הציווי קדושים תהיו.

שבת שלום,
משה פייגלין

תשאל רב

יכול להיות שמותר, לא יודע... אבל לכאלה צריך לענות כמו שצריך בפרצוף נראה לי. "תעשי את העבודה שלך... "

 

אני משערת שזה פועל על "נגיעה שלא לצורך" וזו נגיעה שלא בהכרח תהיה קיימת אלא במקרים מאוד ספציפיים ובמקרה.

 

או שהם שלשלו לי את זה ליד בלי לגעת או שהם הניחו ואני לקחתי.

 

אם לא תושיט את היד היא תניח את זה על הדלפק

מובאת כאן

 

אגב, אם אתה תניח שתי ידיים קעורות מלמטה, היא תוכל להשליך פנימה במקום להניח...

 

וכפי שמושיקו אמר, אפשר גם לא לשים יד.

הנהלים של רוב החברות דורשות מהעובדים להביא את העודף ביד ללקוח על מנת שלא יבואו בטענות של לא קיבלתי חסר לי וכו'
אני בע"ה תמיד מניחה את העודף על הדלפק ושיקחו משם. אלא אם כן יש לקוחות לחוצים שמושיטים את היד ואז אני משלשלת מלמעלה.
בכל מקרה באף סופר לא יהיה לקופאית בעיה להניח על הדלפק. הכי טוב זה לא לשלוח את היד לקבלת עודף ואז היא מעצמה תניח.
שוב כל זה אני אומרת לא על בסיס ההלכה על בסיס ניסיון והתנהגות עם לקוחות.

למשל, אם תתעסק שעות עם השקיות אז היא פשוט תשים את העודף מולך..
לגבי כרטיס אשראי זה לא בעיה כ"כ כי הכרטיס יחסית גדול ויש בו מספיק מקום לשתי ידיים.
בד"כ אני פשוט פותחת את היד והם(נהגים) זורקים לי את הכסף ליד. משליכים כזה יפה. בד"כ לא מניחים ממש יד בתוך יד..
אה ועוד טיפ, תשלם בדיוק ואז לא יהיה עודף

מזה אפשר להימנע מהנגיעה על ידי הנחה על בדלפק ומה עם ראיה זה מותר להסתכל עליה ככה למה לא שאלת את זה :זה
וגם זה נראה לי כמו הפסק של הרפואה שרופא(נקבה) בה אליך ובודקת אותך למה זה מותר אותו דבר בשביל דבר אחר לא רפואה
וגם אי אפשר להיתעלם מנגינה לגמרי אם כן על תעלה לאוטובוס בחיים כי אתה ב80 אחוז שתדע ולא חובה רב דוקא לזה
חג פסח כשר ושמח לכל בית ישראל

לכאורה היא צודקת.

 

לפחות לפי רוב השיטות, ולכן אינך רשאי לגרום לבזיון או להעלבתה

זה באמת צורם. התשובה של הרב אריאל גם מרגיעה למקרה שבכלל תהיה איזו שהיא נגיעה ובדרך כלל אין.

כמובן שעדיף לא לגעת אבל אם מגישים את העודף ביד אז בסדר...

 

זה לא מגע של חיבה, ואין פה מטרה לגעת, אלא אולי יגע בטעות.

 

אל תצדק הרבה

 

 

וכשהיא מחזירה עודף אתה יכול להיות עסוק במשהו אחר(טלפון או השקיות של הקניות), לה לא תהיה סבלנות והיא תניח את העודף איפשהו.

לא חייבים לעשות את זה כזה ברור.

מצד שני, כשנותנים את הכסף אפשר לעשות שואו של "אני נותן את הכסף בלי לגעת" והן יבינו את המסר.

 

כל האיסור זה מגע של חיבה זה הרב משה פיינשטיין אומר לגבי זה כשאדם נימצא באוטבוס וצפוף לדעתי זה אותו רעיון.

ככה כתוב בגמרא במסכת ברכות דף סא עמוד א :

 תנו רבנן: המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה - אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו - לא ינקה מדינה של גיהנם .

 

 מה זה אומר לנו ? זה אומר שאסור לתת את הכסף ליד של המוכרת רק אם זה בשביל להסתכל בה . אבל לא אם זה לא בשביל להסתכל ,( ולא בשביל להנות מהמגע בידה ).

 

 איך יודעים אם זה בשביל להנות או לא בשביל להנות ?

 זה אתה יודע ואתה קובע .

 ואם אתה יודע שזה כלום בשבילך , וזה מעליב את המוכרת אם אתה עושה כל מיני התחכמויות  - אז אם אתה לא נותן לה פשוט ביד אתה עובר עברה !

כבוד הבריות דוחה איסורים דרבנן , ( ברכות יט עמוד ב)  ובודאי שדוחה דברים שבכלל לא חייבים בהם כמו המקרה הזה.

 

ובטח על זה כתוב

היא הגישה לי את הכסף וראתה שאני לא לוקח אז היא הניחה על הדלפק

זמן הזה תתעסק עם מה שקנית. תארוז וכזה, היא תשים את הכסף על הדלפק

קרה לי פעם באוטובוס שאני הבאתי לנהג באוויר את המטבעות לנסיעה והוא החזיר לי אחר כך גם כן באוויר את העודף ואז נפלו כמה מטבעות על הרצפה והא אמר לי שמגיע לי כי ככה קורא לו שכל הבנות הדתיות מביאות לו כסף... קיצר הוא לא היה הכי נחמד, אבל תכלס זה באמת לא הכי נחמד כלפי הנהגים שנופלות להם המטבעות... אז אני מבינה אותו באיזשהו מקום.

שבוע טוב וחג פסח כשר ושמח!

ברור שעדיף לתת באויר/ להסתדר לבד,

אבל:

חשוב לדעת,במחילה מהרב יעקב אריאל (שדיבר במקרה שיש אפשרות אחרת)

 

מה שאסור זה נגיעה של חיבה,נגיעה אחרת זה דרבנן

ובמקום של חשש לחילול ד' וכד',עדיף לוותר על דרבנן,כי חילול ד' זה דאורייתא.

כמין קערה מתחת ידך וכך תוכל להפיל את הכסף לידה.

לגבי האשראי - החזק או בקצה, בפינה.

אתה ממש צודק

דת"ל

 

 

 

 

חצי חסיד ברסלב.

בזמנו כשבדקנו ת'נושא אני חושב שהיו כמה וכמה שהתירו מוסיקה שקטה...

 

אישית אני שומע מוסיקה, כי לא כתוב בשום מקום שאסור.

ז"א תודה על ההתייחסות אבל חסר לי המקור 

אבל אני משוכנע במאה אחוז (אם כי למה לי לקחת אחריות) שיש הרבה פוסקים שמתירים למי שממש "צריך" לשמוע שירים שקטים. מידיעה.

עקב ראש חודש - מותר לשמוע מוזיקה - צעירים מעל עשרים

שאל אותו

תצטרך לטבול אותם אחרי פסח.

 

 

והסקת מסקנות ממנו.

 

רגש הוא העירנות והיכול לחוות ולחוש לעומק את המתרחש סביבי,

לא להיות אטום כלפיו.

 

עזרתי?

בס"ד ובהשתדלותי

 

אחרי כל החוויות - כולם עושים איזו הסקת מסקנות וניתוח. במה זה מתבטא שזה דווקא הכוח הדומיננטי של גברים? ובמה זה מתבטא שיש להם כביכול פחות 'רגש'?

אלא שאצלן הוא יותר בולט מאשר הוא אצל הגברים.

 

 

אני חושב שזה עשוי להתבטא אצל גברים בכך שהם לעיתים חשים מבוכה

מסיטואציות של הבאת רגש לידי ביטוי...

 

(יכול להיות שזה עניין של סטראוטיפ שמייצר את זה מלכתחילה -

לא יודע )

 

 

השכל  מגדיר דברים מנתח אותם ונותן להם ערך. ע"פ זה האדם יוצר לעצמו מטרות.

את כל הפעולות האלו השכל עשה באופן עצמאי-בלי שמישהו גירה אותו לחשוב, וכשהוא הציב לעצמו מטרה הוא לא עושה אותה בגלל משהו שקרה וכדו' אלא כי היא נראית לו בעלת ערך (ערך מוסרי/רווחי וכדו').

הרגש מקבל נתונים ועל פי הערכים והשקפת העולם של המרגיש מתקבלת ההחלטה מה היא התגובה הראויה.

 

לכל אדם יש שכל ורגש. השאלה היא למי הוא פונה כשהוא רוצה החלטה מה לעשות.

 

התורה תפקידה לפעול על השכל,התפילה תפקידה לפעול על הרגש.

 

"שלמות האדם ומעשים טובים שני ראשים עקרים, והמה ההרגש והשכל [הכשרת] השכל ולהשלימו אחת [היא] תורת השי"ת המחכמת פתי שבידה סגולה זאת. ולהכשיר את ההרגש להשלימו בציורים קדושים ע"ז נבנתה עבודת התפילה"

(עין איה ברכות א', לא')

 

"לשלימות האמיתית של האדם צריך שישתלם בשני חלקיו, שלמות השכל ושלימות הכח המדמה, שממנו נובעות כל המדות והמעשים. ובהיות כח המדמה שלם וציורי הלב עולים בדרך התורה והיראה, תהיינה התוצאות מעשים טובים והנהגות קדושות. והנה לעומת אלה שני חלקי השלימות מיוסדים התורה והתפילה, התורה משלמת את הנפש והתפילה יסודה בלב. הלב הוא הכלל אל המדות הטובות והציורים הטובים בטובו, ע"כ היא משלמת את המדמה לצייר את הקדוש והטוב. והנה קבלת התפילה בפרט ושינויי הטבע בכלל, שהם כלל הניסים, לפי כח השכל לא יושג אפשרותם, ואם יושג יהי' מוגבל מאד. כי השכל משיג לפעמים נמנעות חיוביות, שמסלק אותם מגדר היכולת, אמנם לפי הציור והמדמה הכל אפשר..."

(שם פ"ג, לה')

 

אדם לומד לומד לומד,וע"מ שהרעיונות שהוא לומד יהפכו גם לרצונות-שאיפות-רגשות באה התפילה,שחורטת את אותם ערכים-רעיונות-אידאות-תורות בתוך נשמת האדם.

 

מה שנקרא בלשון ר' נחמן: "להפוך את התורות לתפילות".

 

ועוד נק' קטנה בקשר לשאלה-

למדתי (לא זוכר מקור מדוייק בלנ'ד אחפש ואביא) שההבדל בין גברים לנשים הינו ב"סטטוס הרוחניות הטבעית שלהם",

אצל גברים הרוחניות הינה בתנודה תמידית,עליות וירידות ..ולעומת זאת אצל נשים הרוחניות יותר "יציבה",

זו גם אחת הסיבות שלגברים יש יותר מצוות לקיים,ע"מ לבסס ולייצב את רוחניותם.

מח-זה הגבר-הכח הדומיננטי בו הוא השכל.

לב-זו האישה-הכח הדומיננטי בה זה הרגש.

 

שניהם פועלים גם עם המח וגם עם הרגש,והשאיפה היא לפחות בהתחלה של קשר להשליט את המח על הלב ולפעול יותר על פי שכל,להניח את הרגש בצד ואז רק כאשר על פי שכל זה נראה לך זה זה להפעיל את הרגש.

 

כי הטבע שלנו בנוי על זה ש"מח שליט על הלב"

 

בהצלחה!

שונים.
אך בפועל, נשים רגישות בהרבה יותר מגברים.
וגברים יותר שכלתנים מבנות.
כמובן שיכול להיות נשים שכלתניות, אך הרוב לא כך.
נשים עדינות, רגישות וזו לא סתם סטיגמה.
גברים יותר מחוספסים, זו גם עובדה וממש לא סטריאוטיפ
הנק' מוצא שלנו שונה בתכלית, ולכן השוני הזה.
ארחיב בהמשך.

בס"ד ובהשתדלותי

 

שהשכל שלו יותר חד? שהוא לא מודע למה שהוא מרגיש? שהוא מתעלם ממה שהוא מרגיש? אחר?

יש אנשים שהשכל שלהם עדיף ברמה מאוד עדינה על פני הרגש.
יש אנשים שהשכל שלהם זהה לרמה של הרגש (אין מקום להשוות, אך יש איזון) שזה המצב האידיאלי.
ויש אנשים שכלתניים מחודדים.
ויש אנשים שהשכל עבד עליהם ולפתע נהפכו להיות שכלתניים, ובזה יש לי ניסיון עמוק מדהים וכואב. (בתור אחת שהיתה מלאת רגש)
לסיכום, יש המון סוגים שלא מניתי, אבל הכל קיים.
בכל אופן, שכלתנות זו תכונה נרכשת שבאה לידי ביטוי בחוזקה אם באדם יש את הנטיה הטבעית. היא יכולה לבוא לידי ביטוי אצל גברים ונשים כאחד.
אבל אל תתבלבלי.
יש תכונות טבעיות ויש נרכשות.
אך יכול להיות יוצאי דופן.

בס"ד

 

בתורה:

 

-המחלוקת בין התנאים, האם הפרשיות נכתבו לפי סדר היסטורי או לא, מה שנקרא 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' (לדוג': מעמד הר סיני וחטא העגל; בספר במדבר).

 

-בספר הכוזרי - התורה השמיטה הרבה פרטים מ-2000 שנות תוהו, והתמקדה דווקא באישים מעבירי הסגולה מדור לדור.

-שיחות הרצי"ה - שמבאר איך הפרשיות בתורה כתובות בסדר מאוד מסוים.

 

לגבי הנביאים:

 

ברור שהנביאים שכתבו את ספרי נביאים-כתובים העבירו את ההיסטוריה, אבל יש דברים שלא כתבו. כמו 'נביאים כפלים מיוצאי מצרים' שעמדו לישראל, אבל מתוכם רק כמה עשרות נזכרו, כי זו נבואה שנצרכה לדורות.

הוא חפר לנו על זה בתחילת שנה

 

לצערי קלסר נביא בכיתה כך שאין לי פה...

אז איך זה קשור ל"בראש יהודי"?

לרקוד, חוץ מאשר בתוך הראש?

וגם זה באותה רמה שלך..

בס"ד ובהשתדלותי

 

כי יש אגו, וזה מביך להודות שטועים ולהודות שיש תאוות שלא שולטים בהן, ומה שהולכים לעשות עכשיו הוא באמת לא בסדר (למרות שזה מאוד נוח....).

 

ואולי לא תמיד חושבים על מה שעושים, ופשוט עושים כי זה מה שרגילים לעשות ולחשוב, ולא יודעים אחרת.

 

ואולי אנשים באמת לא מסוגלים לראות. הם פשוט עוורים, ולא מסוגלים לראות שמה שמול עיניהם הוא פשוט שקר. כמו שאדם עוור מסוגל לראות את מה שיש מולו (יש לו דפקט בעיניים או במוח), אז גם אנשים לא רואים את השקר - אין להם את הכלים לראות את זה....

 

למה אני לא יכולה לראות את האמת האלוקית במלוא הדרה ועצמתה? כי אין לי בדיוק את הכלים להכיל את זה, וכן על זה הדרך....

תודה

או העדפה של האפשרות השנייה והשקרית, כי היא נוחה יותר.

עצם האמירה "איש באמונתו יחיה" או "כל אחד והאמת שלו" וכו'  יכולים להפוך את השקר אצל אנשים לאמת גמורה לדעתם,

עד שהם יסכימו להלחם בשביל אותו שקר.

 

וגם הקושי ללכת בדרך הנכונה באמת. היא פחות נוחה, ומושכת כמו האחרות.

ואולי כל מיני הוכחות שכליות שונות ומשונות. ששינוי קטן בהנחת יסוד שלך - אתה באמת יכול להפוך דבר שיקרי או רע - לדבר הכי לגיטימי ונורמאלי שיש.

לא רשום לך מול העיניים שזה שקר!!
ומי קבע מה האמת ומה השקר?! אולי מה שאתה חושב זה שקר?

יש לי מישהי בכיתה שאני לא יוכלה לסבול אותה !!!!!!

ולמה?

בגלל שהיא אפעם לא אומרת את האמת!!

ואיך אני יודעת את זה?

לדג' אני והיא היינו באותה סיטואציה(ואני יודעת בדיוק מה קרה  שם!!!)

למחרת בכיתה אני והילדה הזאת מדברות עם עוד כמה בנות על הסיטואציה שהיתה אתמול.... ואאאזזזזזזז...........

היא פשוט מתחילה להגיד דברים שבכלל לא קרו .עכשיו הדברים השקריים שהיא אומרת מלהיבות את הבנות וסתם גורמות לה לספר עוד ולהמציא דברים שבככל לא קרו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואני יושבת לי ופשוט מזועזעתת!!! איך היא יכולה לשקר לבנות ככה בעניים?????????!!! מול הפרצוף שלה????????? הזויייי!!!!!!! מזעזע!!!!!!!!!!!!!!!!!

וגם בלי כול הדברים האלה היא חושבת שהיא יודעת הכול ומותר לה להגיד מה שהיא חושבת על על אותה ילדה בפנים! !!!! היא פשוט עוקצת אותי ועוד כמה בנות(ניראלי שזה נובע מיקנאה או מליודעת מה...) וזה פשוט מתסכלללל!!!!!!!!!!!!!!!!! ואני שותקת..... כי לי אישית לא נעים להחזיר לה עקיצות....(פעם אחת עשיתי החזרתי לה עקיצה ..חח

ובנוסף היא תמיד מנסה להרשים בנות שיהיו חברות שלה...

לדג'-1. יש קבוצה אצלינו בכיתה שכול הזמן מדברות על בנים ואז כשהיא נימצאת איתם היא מדברת איתם על בנים +משקרת להםם!!!!!!! ואני יודעת את זה ועוד 2 בנות שהיא משקרת להם.

2.כשהיא נימצאת ליד בנות דוסות היא  משחקת'אותה דוסה.

3.כשהיא ליד בנות חננות פתאום כול מה שמעניין אותה זה רק לימודים.

קיצוורר ניראלי שהבנתם!!!!

אז מה אני עושה ?

איך אני יכולה לדבר איתה  שאני לא יודעת אם מה שהיא אומרת לי זה אמת?

ואיך בכלל חיים עם ילדה כזאת?

איך מתייחסים אליה?

פשוטט מתוסכללתת!!!!!