פורום בית המדרש (עמוד 146)

א. מכיון שהוא טרוד בכל צרכי המת,קבורה וכו'.

ב. מפני כבוד המת,שזה נראה כאילו אינו מתאבל עליו.

העקרון של "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" מתקיים בכך שהוא מברך ברוך דיין האמת. על הרעה עצמה-הוא מברך. 

1. האמרה הזו באה לומר לנו שהקושי שבדבר זה - הוא של הקב"ה. זה בא להרגיע, כמו "אל תדאג, זה הקושי שלו, הוא דואג לזה, זו העבודה שלו מאז בריאת העולם"

2. טוב ורע זה פירוש של האדם - הברכה באה לעלות לרובד מעל טוב ורע ולהביא לאיזושהיא הכרה של טוב עליון אמיתי ומוחלט גם ב"רעה"..

אין מציאות כזו שקשה לה' לעשות דבר מסויים..

לא כן?

ועוד יותר מכך, מי אנחנו שנוכל להשוות ברמת "הקושי" לכאורה של ה'?

ובאופן כללי, הכל זה מאת ה', ה' דואג להכל תמיד ובכל דבר. למה דווקא יש הדגשה במציאת הזיווג?

ובנוגע לדין אונן,

העיסוק של לא לברך, לא מעסיק את האדם( הטרוד בלאו הכי בשעה זו ..) יותר?

הלא אצל אדם  ירא שמיים הברכות שגורות בפיו...

העניין שמעתה אינו יכול לברך, מעסיק אותו עוד יותר מאשר לברך כפי שרגיל כבר..

לא?

אבל מצוות צריכות כוונה. וכשאדם ל"ע טרוד באיפה אני קובר אותו,לדאוג שמי שצריך להגיע להלוויה, לדבר עם חברא קדישא,המחשבות לא מעכלות את זה שהמת כבר איננו,כל כולו טרוד מחשבתית במת!ולכן אינו יכול להעסיק את מחשבותיו בכוונות מצווה..

נשמע מוזר למדי...

הרי עלה קושי: איך באמת קשה לקב"ה משהו?!

אז אם לא באמת קשה לו מה העניין של הביטוי "קשה.. לפני הקב"ה"?

התשובה היא שאמרה זו באה להרגיע ולא לייאש. אנשים בדר"כ מתיחסים למשפט זה כקושי של החיים.

האמת היא שמשפט זה בא להרגיע ולומר לך: יש השגחה פרטית, אין לך מה לדאוג, זו העבודה שלו מאז בריאת העולם. מה שנשאר לך זה לזהות את הטוב בהשתדלות קלה [או כלה.. ] ולהתענג על ה'

זה בא לבטא את גודל הפלא בכך שהקב"ה מתאים ומפגיש כל אחד ואחת.

פשוט צריך ללמוד את המדרש ממקורו ומהקשרו (ויקרא רבה ח א).

רואים שם גברת רומית אחת ששומעת מר' יוסי בר חלפתא שמאז שהקב"ה בורא את העולם הוא כביכול

מתעסק ב"זיווג זיווגים" - בין גבר לאישה, או בין פלוני לממונו של אלמוני וכן הלאה.

(זה ביטוי אגדי למרכזיות של עניין וערך הזיווג, כמובן שלא שייך הביטוי "קושי", או "עד עכשיו מהו יושב ועושה" כלפי מעלה.)

אותה הגברת מזלזלת בחשיבות העניין הזה, ומראה איך היא יכולה בקלילות להתמודד עם העניין.

בסוף היא נכשלת כישלון צורם.

ניתן לעיין במקור בנוחות כאן, על ההתחלה.

כשהמים הגיעו לנחשון לאף.

כך גם לגבינו. אדם שהאף שלו גבוה ייקח הרבה זמן עד שהמים יגיעו לאף ו"הים סוף" שלו יקרע...

פשט זה לא, כמובן...

שהבדיחה הזו אמיתית יותר מכל תשובה אחרת שיכולה להינתן...

בקשר לקושי- רעיון שלי: זה דימוי. כמו שאומרים בהגדה של פסח שכביכול לה' יש יד ואצבעות וזה רק דימוי. בקשר לקושי- זה שמעתי בהרצאה של הרב אבנר קוואס: יש שני סוגי זיווגים. סוג ראשון ,ה"קל" - ארבעים יום לפני ההריון יוצאת בת קול ואומרת מי יתחתן עם מי (לא זוכרת בדיוק אבל נראה לי בת פלוני לפלוני.. משהו כזה). סוג שני של זיווג , ה"קשה"-לפי מעשים. זאת אומרת ככל שהבחור/בחורה יותר צדיקה/רשעה ככה יהיה הזיווג שלה. ומה הקושי? לדוגמא, נניח שיוסי 70% צדיק וה' בדק וראה שנחמה גם 70% צדיקה והם מתאימים להתחתן. ה' עשה שהם יפגשו ואז לפתע יוסי עשה מצווה גדולה או עברה חמורה.. עכשיו הם לא מתאימים! וכן הלאה..הבנת את הקושי? ועוד, ייתכן שנחמה מתאימה ליוסי אך היא כבר נשואה... לעיתים ה' במצב כזה מחליט "לסלק" את בעלה של נחמה (שימות) וכך נחמה תיהיה פנויה ליוסי. וזה מעשה מאוד קשה אצל ה' יתברך. כמובן אלו חשבונות מאד עמוקים אצל ה' ואין טעויות אצלו. אך אלו הדברים בפשיטות. בהרצאה הנ"ל של הרב אבנר הוא גם מפרט מתי הזיווג הוא בהחלטת בת קול ומתי הוא לפי המעשים אך לצערי איני זוכרת. אם תרצי לחפש יש לו קלטת ונראה לי גם וידאו של ההרצאה הזו בשם:"זיווג או מזל, גורל או בחירה" מאד יפה וגם מצחיק.. מעניין לשמוע אותו. מקווה שעניתי לך ולא סיבכתי אותך....

קושי בשביל הקב"ה הוא התנגדות של החוקים שלו לרצונו-דבר שקורה כאשר אנשים משבשים את הסדרים שבהם העולם נברא, ואז לפעמים מבחינת פתרון הבעיה-פתרון א' ראוי יותר, ומבחינת הדין-פתרון ב' ראוי יותר. אמנם זה לא קושי טכני אבל זה גורם שהקב"ה יצטרך לפעול נגד החוקים שטבע בעצמו בעולם, שבהם הדרך בה יפעל העולם היא גם יעילה וגם צודקת, וכאן הוא צריך באופן מסוים לבטל את אחד מהשנים. (חשוב לדעת, שלמרות כל זה הרמח"ל מסביר במסל"ש שהקב"ה לא מוותר על הצדק אלא שהוא מרכך אותו קצת בצורות שונות שלא יפגעו בו ממש, אבל יאפשרו לעולם להיות יעיל יותר.)

הגמרא שם מדברת לא על זיווג ראשון, אלא על זיווג שני, וזה באמת מובן יותר, כי זה נגד הטבע שהרי בטבע הראשוני-אדם ואשתו אמורים להדבק זה בזה לתמיד, ומכיון שהחוק הופר, יש קושי לכאורה לקב"ה לתקן את המצב, ומה שאומרת שם הגמרא, זה שהקושי הזה גדול כמו הקושי שבקריעת ים סוף-שההפרה הנדרשת של חוקי הטבע (וחוקי טבע יכולים להיות גם חוקים רוחניים) בשביל רצון ה'-היא חזקה בזיווג שני, כמו בקריעת ים סוף.

עד כאן לענ"ד.

כנראה שהוא דוגל בה.

אין משהו שהוא מוגזם, ואין משהו שהוא ההפך, 

כל אחד יעשה כראות עיניו.

וכן סמג"דים בצה"ל,ואלופים, וחלק מאנשי קבע,ורופאים שטסים לחו"ל לעשות ניתוחים בתדירות גבוהה, ואנשי עסקים, וטייסים שבקושי רואים בית, עושים את זה, ומוסרים את גופם ונפשם למען עמ"י, למען מטרה חשובה ונעלה, ובזכותם- יש לנו צבא חזק, רופאים טובים וכו', 

כך גם צריך שתהיה בעמ"י מסירות נפש ללימוד תורה, ושיהיו אנשים שינהגו מעבר לממוצע.

לא כל אחד מתאים לזה,כמו שלא כל אחד משרת בסיירת..אבל מי שמתאים- אשריו ואשרי חלקו,ואשרי אשתו.

צריך להעריך אנשים כאלה,ולהבין ולהפנים שהם הם מחזיקים את עמ"י.

מצרף כאן פסקה מעין איה שקשורה:

ב"ה זכיתי להכיר כמה וכמה אברכים שבאמת מוסרים את נפשם וגפם למען לימוד תורה, ויש להם סייעתא לא נורמלית בהרבה בחינות..

שנזכה..

מה צמח ממי שלא התמיד בתחום בו הוא
(התחום, וכן הבן אדם ) טוב מצד האמת?

התחומים.

אז מצד אחד אפשר לומר: אדרבה! אם בשאר התחומים כך בתורה כל שכן!

ומצד שני. בניגוד לשאר התחומים. התורה שלנו היא תורת חיים.

והיא צריכה להתקיים בשילוב עם החיים ולא בניתוק מהם.

אני לא אומר שזה ניתוק!

צריך לחשוב ולהכיר טוב יותר את התורה כדי לדבר על זה.

אבל אם זה אכן ניתוק הרי שיש הבדל גדול בין שאר התחומים ובין התורה בהקשר הזה.

במידה וזה כן ניתוק. לטעמי זה לא, כל עוד כמובן המניעים הם טהורים וטובים.

נכון,

התורה היא תורת חיים, כלומר שהיא צריכה להיות ישימה גם בחיי היום יום

אך אני לא רואה סתירה בין זה, לבין כך שיושבים ומשקיעים בלימוד התורה, ככל שאפשר.

האם זה אומר שהוא לא מיישם את תורתו ביום יום?

ובמילים אחרות: מה בדיוק הבעיה שכותבת השאלה מתייחסת אליה?

אני לא בטוחה בכלל שיש כזו..

לא מבינה לאיזו גישה קשה לה להתחבר.

מה במה שהיא תיארה הוא "גישה"?

כך צריך להיות: אדם צריך להשקיע ככל האפשר בלימוד התורה.

ואם עדיין הנראה בעיניה לא מתקבל על הדעת

מה האופציה החלופית?

אשמח לשמוע.

תו בקושי רואים אותו!!

פעם דיברנו על זה באיזה מסגרת, 

היו אנשים שאמרו שזה לא מוסרי/אנושי שיושבים כל היום בישיבה,

ומה - הילדים לא מכירים את האבא שלהם כמעט...

אחרי אחרי כל הדיון הזה, פתאום נזכרתי שמדברים גם על אבא שלי.

אבל באמת בחיים לא הרגשתי ככה!

עד כדי כך שבמשך שעה מדברים על הנושא, ולא חשתי שזה נוגע לי אישית.

(כל חיי אבא שלי היה חוזר הביתה לשעה בצהריים, ואחרי 7 בערב. ואז מגיע תור הטלפונים בענייני שידוכים ותסבוכים...

עובד כ-ל השנה, כל שבת, כל מוצ"ש, גם בחגים)

אני באמת לא מרגישה שום טיפת חוסר באבא.

כמו בכל דבר: זה לא עניין של כמות, זה עניין של איכות.

אמרתי. אני לא מספיק מכיר את התורה כדי להביע את דעתי בעניין... כך לעת עתה לפחות.

מה שאמרתי זה שההשוואה שלך לא בהכרח נכונה.

אי אפשר להשוות בין תורה ובין שאר התחומים. בין השאר גם בהקשר הזה.

במבט שטחי. איך שאני רואה את זה כיום - צורת חיים שכזאת נראית לי אכן כמו ניתוק.

כי... אחרי הכל אתה משקיע עצמך בספר. ומפנה גב לעולם.

אבל, אני לא בטוח שאני מכיר מספיק את הספר... ואת צורת הלימוד בספר.

יכול להיות שלו הייתי מכיר טוב יותר את לימוד התורה ומבין באמת במה מדובר - הייתי חושב שזה לא ניתוק אלא חיבור הכי גדול לעולם...

הרש"ר הירש כותב איפשהו על כך שלימוד התורה רק מחבר יותר לעולם... הוא אומר שם איזה רעיון... לא יודע, לא חוויתי את זה. אולי ממש בקטנה.

[למוטיז]

ובכ"ז- ע"ס מה הגיעה הקביעה שישנה הפניית גב לעולם?

בגלל שהוא שקוע בספר לשעות רבות??

אני אשאל בפשטות......

אז מה?

מה ההבדל בינו לבין אדם שחוזר הביתה מאוחר,

אחרי יום עבודה?

או בינו לבין חייל?

( נראה לי שהדיון הגיע לכיוון של מהי תורה וערכה, וכו'

בעוד שבכלל לא זו הייתה הכוונה הראשונית)

דרך ארץ מהעבודה ומהפרנסה וכו'. לא?

גם מתמטיקאי שמשקיע את רוב עיתותיו בעיסוק במספרים וקריאת ספרים - הוא מנותק מהבחינה הזאת לדעתי.

ולכן דיברתי על ערך התורה. משום שלא התכוונתי לערך. דיברתי על מהות.

כנראה שיש הבדל מהותי בתורה. שמסביר למה העיסוק בה הוא לא ניתוק.

(המחמאות הן מחוסר היכרות איתי. אני לא כותב הרבה דברים ברוח הדברים שכתבתי בתגובה ההיא)

באתר "דעת" אפשר למצוא את תפארת ישראל ונר מצוה בטקסט מלא.

מטלטלת אותי קצת.

כנראה שבמהלך החיים אני בורח מלחשוב יותר מדי על המתים.

בזמן לוויות וסביב תאריכי היארצייט יש לי כמיהה חזקה מאד

(אולי זה קצת משונה, אבל כמה פעמים היה לי מוזר שהקברים מולי לא מתחילים להתעורר). 

ביומיום אני מדחיק.

(נ.ב. אתה בטוח שזאת שאלה ל'בראש יהודי')

בטוח, כן.

אני מחפש את העניין של האמונה בתחיית המתים, אבל לא מצד אמונה ב-ה'. אני יודע שהל ממנו.

יותר מהצד של האמונה הפנימית שבתוך כל אחד. ההרגשה הפנימית הכנה ביותר

יש כמה אנשים שאני רוצה לפגוש 

וכשחושבים על זה, אני רוצה. מאוד.

יש לי כמה אנשים חשובים שהייתי עושה הכל למענם בכדי לראותם שוב. 

אין לי התחלה של מושג איך זה בדיוק אמור להיות.

אני תמיד מצפה לדברים חיוביים.

אבל ככל שהם פחות נתפסים - אני פחות חדור בזה, ודאי.

כך שתחיית החיים קודמת!

ממש מחכה !!

אני מחכה לפגוש את הקרובי משפחה שמלעולם לא ראיתי,ואת אלה שראיתי ואינם איתנו עוד.

אבל הכי אני מחכה לפגוש את האבות והאמהות. במיוחד את רחל ..[ומעניין למה (; ]

אווף הלוואיי..

ש"יבוא משיחח יבוא גואל!!"

אבל באמת מעניין איך היינו מתנהגים אם היינו אלמותים.קשה לנחש.

או שהיינו ענקים בתורה,נביאים..

או שהיינו חוטאים גדולים..(עם שאיפה לחזור אי-שם,מתישהו בתשובה..)

מה שכן- בנתיים, "ימיו כצל עובר" כצילו של עוף הפורח- כפשוטו.

בתחילה, לדאבוני, הייתה קשה לי השפה. 

לאחר מכן - קראתי בשנית.

יש משהו מהמם, במובן המילה להיות אלמוות. אני חושבת שהוא פיספס השקעה אין סופית על הכרת עצמו. 

הוא התעסק בהבלים ולכן מאס "מאוד מהר" מהעולם. 

אני חושבת שאילו היה אדם ממוצע רגיל ואדם אלמוות, לא היה לו כלל משנה -  אולי הוא הרוויח קצת ממה שהוא "זכה" בהיותו אל מוות אך בשל היותו לא מעמיק וחוקר - פיספס שתיים במכה אחת. 

והינה קטע שכתבתי במכתב:
"...אדם מת, חבר קרוב נעלם, אדם טבע, זה עצוב במובן אנושי. בוודאי. אך במובן אלוהי? אין כלל תחושות ורגשות. זה מובן מאליו. רק אנו, הבני אדם, שקשה לנו להתמודד צריכים משהו שישמח, שירגיע.

למה אנחנו כאלה בינוניים? למה אי אפשר לשאוף גבוה? למה אנשים מוותרים לעצמם ולכוחות שלהם?

כל אדם הוא אלוהים בפני עצמו מהסיבה שהוא נברא מ"צלם".."

מסתבר שאם אתה אלמוות ואם אתה אנושי - כל עוד אתה לא זז מעבר לגשמיות - אתה לא נוגע באינסוף.

אין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם התשובה על החומריות והרוחניות היא לא הפשט של הפסוק.

(לא מבין את הרבנים האלה....)

בקשר ל"שנואה", לא נראה לי שיעקב ש-נ-א אותה. אבל ביחס לרחל היא היתה "שנואה". 

בס"ד

את הפשט אני יכולה לדקלם לך מהגן

ועדיין... זה לא מילה קצת נוקבת? זאת אומרת זה לא מעמיד את לאה באור קצת לא נעים?

כאחת שנדחפה ואפילו שונאים אותה?

היא לא הייתה שנואה בייחס לסתם אשה אחרת, אבל בייחס לאיך שיעקב אהב את רחל היא הייתה נחשבת שנואה.

ו-"שנואה" של התורה זה לאו דווקא ששונאים אותה, אלא שהיא פחות אהובה, כמו- "וכי תהיינה לאיש שתי נשים אחת אהובה ואחת שנואה"

לענ"ד, לא שאלתי רב או משהו.

א אננחנו קטנים אלה שמסבירים ומפרשים.

מידי פשוטו..."

 בכל אופן, יש גמרא\ראשונים שאומרים שלא היתה שם "אהבה רומנטית"?

איך תסביר את "והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות"?ואת שיר השירים?

ז"א, שיר השירים הוא לא ספר פשט. עליו לא נאמר "אין המקרא יוצא מידי..." כי הוא רשמית נכתב על דרך משל. לא?

אבל אני לא מכיר את שיר השירים, ולא מכיר את הפסוק על שלמה - כך שאני לא יכול לענות לך.

מישהו פתח ספורנו/רשב"ם/חזקוני/בכור שור ודומיהם?

אם לא - אז בכבוד!

ואם יעקב היה שונא את לאה במובן מוחלט ולא יחסי, אז למה הוא לא גרש אותה? ולמה הוא אפשר שיוולדו לו ממנה ששה שבטים?

עד כאן ענ"ד.

הפסדתם... מה ל'שות...

אם זה הרהורים על תאוות נשים, על זה נאמר "לא תתורו", וזה חטא בפני עצמו, גם ההרהורים והמחשבות עצמם.

להרחבה אפשר לקרוא כאן:

http://www.kipa.co.il/ask/show/145574-%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%98%D7%90---%D7%94%D7%A8%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A2%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94-(%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%97%D7%9E%D7%A5)

ובמידה רבה הוא יותר חמור ממעשה, כי במעשה פוגמים רק בכח המעשה - שהוא כח חיצוני ובהרהור פוגמים בכח המחשבה שהוא יותר נעלה ורוחני

המעשה מוציא לפועל השלכות מצטברות- למשל- העלבת מישהו, הוא מתמרמר בגללך, נוהג בתוקפנות על מישהו אחר/מכה וכו'... (או הסיפור/משל הידוע על כרית הנוצות ולשון הרע)

מחשבה, זה ביני לביני ובין קוני.

ש"הרהורי עבירה קשו מעבירה" (יומא דף כט'.)

ואולי בגלל שכמו שאמרו כאן מקודם, שפוגמים במשהו יותר עליון.

שבהרהור באשה יש הנאה גם מהרהור עצמו.

אבל אני יכולה להגיד כמה דברים ממה שאני מכירה+ תחושתי האישית

- לדעתי כן. מחשבה יכולה להיות קשה ממעשה, ובמרבית המקרים מעידה על חומרה גדולה יותר. ומדוע?

כי מחשבה לא צומחת על רִיק. היא צומחת על מצע כלשהו.. 

כלומר אם עלתה במוחנו מחשבה לא ראויה, כנראה שמשהו במעשינו אינו ישר 

הרי איך מחשבה צומחת אילולא אנו מכירים אותה? 

- עוד דבר: כתוב בבראשית "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום... ויאמר ה' אמחה את האדם.."

כלומר מקור הרע, שגרם להביא את המבול,

למחות את האדם מעל פני האדם הוא יצר המחשבות הרעות.

וזו נקודה שכדאי לעיין בה היטב. 

ראי איזו חומרה. המחשבה הרעה גרמה לה' לרצות למחות את האדם מעל פני האדמה.

אלו לא דברים פשוטים..

- קשה מאוד לפרוש ממחשבה רעה, לעומת מעשה.

מחשבה רעה יכולה להשתרש בנו בחזקה לעומת מעשה ועל כן חומרתה גדולה יותר.

- וברמה הפשוטה: מחשבה רעה הרבה פעמים מביאה לידי מעשה. העין רואה והלב חומד ...

ואני חולקת:

מעשה יותר חמור.

מחשבה לא מזיקה לאיש, רק לי.

מעשה- לא מנותק מהמחשבה, אלא רק מוסיף מדרגה- הוצאתי אותה אל הפועל. איך שלא מסתכלים על זה- זה יותר חמור.

כנראה חז"לנו רצו להרתיע אותנו עוד בשלב ראשוני, ולכן אמרו- אפילו אל תחשבו על זה, כי זה יותר חמור מהמעשה. (בהנחה שבין ההגיג למעשה עוד ארוכה הדרך.)

על אותו עקרון- "יותר קשה לפרוש ממחשבה מאשר מעשה"- (כדברי לעולם חסדו)

שוב, המעשה לא תלוש מהמחשבה.

אפשר להסיט מחשבה הצידה ולמלא את החלל במשהו אחר (ככה התיאוריה הידועה גורסת...). מעשה זה יותר קשה. עליך לקטוע מנהג, הרגל, פעולה...

מעשה יכול להזיק לכלל. מחשבה לא.

דמייני לך עולם איום, בו כולם מתנהגים כראוי, אך חושבים רע. העולם ימשיך לתפקד (גם אם הוא רקוב ומגעיל בתוכנו)

אבל אם כולם ינהגו שלא כראוי... הלך עלינו.

א. יותר קשה לשלוט על מחשבות, מאשר לחטוא בפועל. כדי לחטוא בעריות/שמירת העיניים צריך לצאת לרחוב, וכו' או לעשות מעשה, כדי לחטוא ע"י הרהור- מספיק שנייה אחת שדמיינתי משהו אסור,חטא.ושנייה אחר כך,עוד איסור,ועוד איסור..ועוד איסור.בשניה!בשבריר מחשבה!

ב. האדם חושב שהוא בכלל לא חטא, כי מה זה..כולה מחשבה.ולכן גם לא יעשה על תושבה.

כשאדם פוגם בשכלו, במחשבות ובלב שלו, הוא פוגם בצד היותר עליון שלו. במהות שלו. זה הרבה יותר חמור..

נכון שלכאורה נראה שהמעשה בפועל זה העיקר, אבל הולכים אחרי המניע, אחרי הרצון והמחשבה.

ע"י מחשבה בלבד קורבן נהפך לפיגול.

ע"י אי -מחשבה בלבל אדם לא יוצא ידי חובה בחלק מהמצוות.

ע"י מחשבה בלבד מוציאים ידיי חובה.

ע"י מחשבה בלבד אפשר לעשות הרהור תשובה!

המחשבה זה מה שעומד מאחורי המעשה,והיא גם מה שהניעה אותו.היא עיקר המעשה.

ישנם צדיקים יחידי סגולה שמסוגלים לפעול על המציאות ועל ההוויה כולה בלי לנקוף אצבע, באמצעות המחשבה הטהורה והמכוונת שלהם.

בשיחות הרצי"ה מובא  שבוקר אחד הרב קוק התעורר נסער.הרב צביודה שאלו לפשר הדבר, הרב ענה לו, שבלילה הוא הרג את השר ניקולאי(לא בטוח שזה השם)..ע"י מחשבה בלבד ללא מעשה.

כשאמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה דיברו על גילוי עריות ועבודה זרה שבהם יש משמעות למחשבות כשלעצמם גם בלי מעשה, בשאר עבירות אין למחשבה משמעות אם לא הצטרפה למעשה

וכמו שאמרו חז"ל שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אך מחשבה רעה אינו מצרפה למעשה

אבל ההגדרה שמה שיש לי בראש זה ביני לבין הקב"ה אמנם נכונה אך לדעתי המסקנה שהסקת ממנה לא מדוייקת

את כולנו חינכו להקפיד בבין אדם לחבירו אבל לפעמים המורים קצת נסחפו ובמקום להעצים את חשיבות של ב"א לחבירו הם פשוט גימדו את בין אדם למקום ודחקו אותו הצידה עד כדי כך ש"ביני ובין ה'.... כבר נסתדר איתו" ח"ו

לגבי ממה יותר קל לפרוש ממעשה או מחשבה זה כבר דיון אחר שלא נוגע בחומרת העניין אלא בדרכי עבודה

אני עדיין מאמינה שקשה יותר לפרוש ממחשבה רעה מאשר מעשה.

מחשבה זה משהו שנחרט פנימה, ומעשה: אם אדם עובד על עצמו מאוד קשה הוא יתנתק ממנו.

לגבי הפיסקה הראשונה: ניסיתי לומר שמחשבה רעה, כוללת בתוכה -בהרבה מהמקרים- גם מעשה.

איך אדם חושב על משהו לא ישר אם הוא לא מכיר מציאות כזו?

כך שלמחשבה ייתכן שקדם מעשה וגם המחשבה עצמה. 

ואכן- מעשה הוא עליית דרגה. ולכן בסופו של יום נידונים עליו.

וצריך להבחין: בין מה יותר חמור, לבין הענישה בפועל..

אע"פ שביני לבין עצמי הדברים עדיין לא מאוד מיושבים..

זה פשוט לא.
גם לא מבחינה מוסרית ואף לא מבחינה פסיכולוגית.

אדם שיש לו מחשבות רעות, זה מתבטא. מתבטא בשאלות, מתבטא בצורת חשיבה, מתבטא באיכות חיוו.

אדם שמחשבותיו נקיות, רואים עליו עד כמה הוא זך ונקי. עד כמה חיוו שונים מאשר אדם שמחשבותיו זבל וריק.

העולם שלנו, האנושות כולה בנויה בצורה מורכבת אך פשוטה.

כשאדם חושב מחשבה הוא מזיק לעצמו. ובתורת הכלל, פוגע גם בהוויה הגדולה. 

כי כאשר אדם חושב, הוא נותן למחשבה זו טון בעולם, דיבור, גם ללא מעשה. 

אני לא אתעכב מה יותר חמור, אלא אגע בנק' זו ספציפית.

לחשוב רע, פוגע בך - נכון.

לחשוב רע, פוגע גם בעולם כולו.

אנשים מאוד גדולים וצדיקים מצליחים אפילו להרגיש את הפגיעה בכלל.

זה מעשה בפני עצמו לא רק מחשש שמא יבוא לידי מעשה אחר

אני טועה?

(וגם "יוסף6" ;) )

מבחינת העונש וחומרה טכנית - כמובן שהמעשה הוא זה שמכריע. אין כמעט פעמים שהמחשבה פוסלת (יש אמנם - בקרבן ובעוד, אבל לא הרבה...).

אבל במהות העניין - המחשבה חמורה הרבה יותר. הנזק שלה הוא פנימי יותר ומושרש יותר, ובסופו של דבר יהיה קשה גם לתקן אותו.

לא סתם אמרו "הרהורי עבירה קשים מעבירה" - אדם שרצח במחשבה של רגע, ואח"כ מתחרט על זה כל החיים- ייענש אמנם אבל תמיד ירגיש רע עם זה וישתדל לתקן ולשפר.

מנגד - אדם שכל חייו עסוק במחשבתו על כך שהוא רוצה לרצוח מישהו, והמוח שלו עסוק בתכנונים ובעניין הרע עצמו - אולי לא ייענש אף פעם, אבל ניתן לראות שעם הזמן הוא ייעשה חייתי יותר, שלו ורגוע פחות, הוא אפילו לא ידע ולא יודה שזה בעייתי שהרי הוא לא עשה כלום! אבל אם נבחן את מצבם של השניים לאחר שנים - אני בטוחה שכולם יוכלו לראות שהנזק שנגרם הוא בלי השוואה אפילו.

זה רק לגבי הרהור בנשים לגבי סתם עבירה. שאדם חשב ולא עשה על זה כתוב שאין הקב"ה מצרף מחשבה למעשה.

בביאור זאת יש לי פירוש מפתיע מאוד, והוא שכאשר אדם עובר עבירה, הוא חוטא מבחינת המקרים הנספחים לחומר שלו, כמו שהבהרתי. כוונתי שהוא חוטא בבהמיותו. אבל המחשבה היא ממה שמיוחד לאדם ונספח לצורתו [=למהותו]. וכאשר הוא מהרהר במחשבתו בעבירה הוא חוטא בנכבד יותר מבין שני חלקיו         (מורה נבוכים חלק ג פרק ח).

וגם אם היית מצטט לי ממשנה תורה זה לא תחליף לשאילת פוסק

שהרי לא פוסקים ישירות מהרמב"ם (מלבד רמבמיסטים, שאין לי שום בעיה עם זה)

יש עוד דעות וצריך להכיר אותם ולהיות עם שיקול דעת להכריע בניהם.

ומותר לפסוק רק על פי הי"ד החזקה (משנה תורה) ולא על פי המורה.

שלום וערב טוב לכולם ...

אז ככה כידוע כל נושא הוא מורכב מהרבה דברים...

ומה שצריך בשביל לפתור אותו זה להכיר את כל הפרטים ואז לפשט אותם ומזה להגיע למסקנה...

יש כן עירבוב של יותר מדי דברים שאני אשתדל לשים כל דבר במקומו ומקווה שמזה תצמח הישועה לכל מי שיעיין כאן.. (וגם לכל העולם - כי כבר הגיע הזמן!!!)

אז ככה אין ספק שיש את עולם המחשבה ועולם המעשה. וכמובן שעולם המחשבה נכבד הרבה יותר מעולם המעשה.. אבל,,, אנחנו נמצאים בעולם המעשה. ויש צדיקים (גם היום) שיכולים לפעול במחשבה.

עכשיו זה שאנחנו עדיין לא שם לא פוטר אותנו משום דבר, כי כל אחד ואחד פועל גם במחשבה.. רק שעוד שהוא לא ממש שם (וכשהוא יהיה שם הוא ידע טוב מאוד שהוא שם) מה שקובע הוא המעשה !!!!!!!

ועכשיו יותר לפרטים ...

אז ככה כידוע כל גדולי העולם נדרשו לשאלה מי יותר טוב מי שרוצה לעשות עברה ומתגבר עליה או מי שלא רוצה לעשות בכלל ???

והרי מצד אחד ודאי שמי שלא מתאווה לעברות הוא עדיף

מצד שני ידוע שהגדול מחברו יצרו גדול ממנו וגם נאמר לפום צערא אגרא (לפי הצער-השכר).

ויש עוד אמרות חז"ל רבות בעניין מה עדיף, שלפעמים נראות כסותרות, וכמובן שאפשר להביא כאן את הפסוק של לא תתורו שבעצם זה איסור, אז ודאי שעדיף מי שלא רוצה בכלל...

אז ככה רוב הדברים שאני אביא כאן לקוחים מתוך "ספר הברית השלם" לרבי פנחס אליהו מווילנא (חלק ב'-דברי אמת, מאמר ה'-הצדיק והחסיד. כל מי שיכול מוזמן לעיין שם בפנים. בכללי לדעתי זה אחד הספרים...)

יש טבע ראשון באדם איתו הוא נולד, וכל אדם נולד עם מידות שונות. וכל אדם מידותיו שונות מזולתו.

במידות,, מהם חזקות יותר ומהם חזקות פחות. (כשמם כן הם - מידות)

אבל,, יש טבע שני והמקום שאדם נמצא והחברה שהוא נמצא בה ומעשים שהוא עושה ומקרים שקורים לו משפיעים עליו ..

וגם אדם שנולד ביישן יכול להפוך את מדתו ולהפסיק להתבייש וכך בכל מידה ומידה... יש דברים קשים יותר ויש קשים פחות..

ויש לפעמים שנראה בלתי אפשרי לשנות ,, אבל עדין אפשר...

וכמובן כמו שכתבתי למעלה שיש השפעות חיצוניות,, וגם זה תלוי כמה האדם מוכן להשקיע.. וגם לעשות את זה נכון כדי שלא יקרו בעיות.

לדוגמא אדם שהוא פחדן ורוצה להפסיק לפחד צריך לעשות את זה בדרך מסויימת (כמובן שתלוי בו איך הוא לוקח דברים) ולא להרוס את עצמו. כלומר הוא מחליט שהוא נלחם בפחד, פנים אל פנים, והולך למקומות שמפחידים, אותו אז יש אנשים שככה יוצאים מהפחד, ויש כאלה שזה דופק להם ת'שכל, והם הופכים להוזיים והזויים- ואצלהם דווקא לאט לאט יעזור.. אז צריך להכיר את הנפשות הפועלות ו"חנוך לנער על פי דרכו"

ונחזור למחשבה ומעשה אז ככה בטבע הראשון מה שקובע זה רק המעשה בפועל !!! חוץ מזנות ומינות שעליהם נאמר "ולא תתורו" אבל עדיין הבעיה היא כשמחשבים בעניין, ולא המחשבה הראשונה... זה שאדם הולך ברחוב ופתאום רואה משו לא בסדר זה בעייה אבל על זה לא יעשו לו כלום. אבל אם הוא ממשיך לחשבן בזה כאן הבעיה, וזאת בדיוק הגמרא שהרהורי עבירה קשים מעבירה (רש"י מסביר שם שזה הרהורי נשים) כי ההרהור הוא הרבה יותר קרוב והמלחמה איתו הרבה יותר קשה וארוכה..

אבל !! אלה בדיוק החיים !!! כשרק המחשבה מגיעה...אז אם משתעשעים בה זה בעיה וזה יכול לפגום לפעמים יותר מהמעשה. אבל אם נלחמים איתה עוד ועוד ומנסים לגרש אותה אז עד שלא עושים מעשה הבן אדם צדיק גמור ולפום צערא אגרא !!!!!! וכמובן שגם אחרי שאדם עשה מעשה אז יש אפשרות לחזור בתשובה !!!

בהצלחה לכולנו...

בברכת גאולה שלימה בקרוב - כי עת לחננה כי בא מועד

חוץ מע"ז וג"ע

בייחודיות של השבת .

ברור שהעיקר זה עונג רוחני והשבת ניתנה על מנת ללמוד תורה , האכילה היא יותר צדדית בחשיבותה

בכל הנו' שהיהדות מקדשת ומרוממת את החומר. והכל (כמעט) מותר, השאלה רק מתי ואיך. 

הקב"ה רוצה שנקיים את עונג השבת, בגלל השבת עצמה.

היום הוא יום מכובד אז צריך להרבות בו באכילה ובשתיה וכו'..

"ולוו עלי בני, ועדנו מעדניי,

(כי)שבת היום לה'.."

"השבת הוא שה' יתברך ברא העולם והשלים אותו. לכך צווה ה' יתברך שישבות האדם ביום הזה ששבת ה' ממלאכתו והשלים אותה. ולא יאמר, אף כי השלים העולם, הוא עולם חסר בדבר מה. ועל זה בא עונג שבת לומר כי ה' השלים העולם, ולא נמצא חסרון כלל רק הכל הוא בעונג והשלמה. ומפני כך ראוי שיהיה מקיים ג' סעודות בשבת".

כיוון שהשבת היא מעין עולם הבא המתגלה באחרית הימים לקראת האלף השביעי

וכידוע (תחילת מסלי"ש) האדם לא נברא אלא להתענג על ה'...

יש פסוקים שהיא אות ניקוד ויש שהיא עיצור

אם האות ד' מנוקדת בשווא אז מבטאים את האות ו' ,  או כלשונך  ו' עם חולם חסר 

אם האות ד' לא מנוקדת אז האות ו' היא הניקוד שלה ואז לא מבטאים אותה

יהיה יותר מסובך לפרט מאשר ההסבר הנ"ל אבל אם יהיה צורך אז נתאמץ בלי נדר

אשרייך

שימו לב שבכל פסוק בפרק מוזכרת התורה.

כלומר - בתוך ביהמ"ק לא נראה לי שיהיה מזגן ופלזמות,

אבל בחוץ - בעזרת נשים והלאה, איפה שהעם עומד - זה יהיה ממש יעיל.

כמו שגם דרכי הגישה יהיו יותר טכנולוגיות - ברכב ולא ברגל.. בטח תהיה רכבת קלה..

אולי מפלסים מרחפים כי לא יהיה מקום בעזרת נשים.. |חולמני|

לכל אחד יהיה ענן פרטי שיגיע במהירת עצומה מכל מקום, כתוב  והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה' - שיגיעו בכל שבת ובכל ראש חודש לבית המקדש מכל פינה בעולם, לא רק בשלושת הרגלים

שמסיק מהמדרשים שזהיהיה משהו שיותר לשימוש בשבת (הענן הפרטי)

אכן אומר שכך יהיה, אני נוטה להאמין לו  מגניב לא? ענן לכל אחד.

ולי נראה בקשר לשאלה שפשוט שבבית המקד אין צורך בכלום, המזג אוויר יהיה מושלם והכל יהיה טוב ונחמד מה לא?

ומי צריך פלזמה? השם? נראה לי שישלו פיתרונות משלו לעניין, במיוחד שהוא זה שאחראי על הכל לא?

ולכן זה יהיה מותר בשבת

כי אין תחומין למעלה מעשרה

כל חידושי הטכנולגיה אומרים להשתלב בבית המקדש.

פעם אחד הר''מים אצלנו לימד אותנו שכן, ככה זה יהיה.

עם פיתוחים הרבה הרבה יותר גדולים ממה שיש היום. פיתוחים מדהימים שיהיו רק שם!

זה המקום הכי בולט, עשיר, מפואר ומכובד בעולם כולו.

היום זהב נחשב כבר פחות "שווה" מאשר פיתוח טכנולוגי מתקדם מאד.

אז ברור שהכל לפי ההלכות והציוויים, אבל איפה שיש רשות להוסיף-

ברור שנותנים את ההכי טוב לכבודו יתברך...

ואולי אפילו חוסר בטכנולוגיה יראה כאילו זלזול...

והדברים האלה בנויים ממתכות
 

http://www.kipa.co.il/ask/show/196550-%D7%98%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%93%D7%A9

http://www.kipa.co.il/ask/show/44965-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%99%D7%95-%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%93%D7%A9

בס"ד

כי אז גם הברזל (כמו כל המציאות) יגיע לתיקונו

מתכות אסור להכניס, זו אמורה להוות בעייה..

(אבל יש פתרונות גם לזה.....)...

כמו בכל דור, בית המקדש שודרג..

אדם אחד הוסיף פה, משפחה אחרת הוסיפה שם..


בבית שני היו שדרוגים לעומת בית ראשון..

לא ניסים, שדרוגים....!...


אז היום, במרחק אלפיים שנה...

זה נראה לנו קצת שונה..


אבל כן, בטח שיהיו שדרוגים.
 

את בית המקדש עצמו מותר.

"ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה"

מכיון שיחיו אז חיים נצחיים אז לא יהי את הענין של ברזל שמקצר חיים, הוא יתעלה ויתברר

"שיא השכלול שבעולם יהיה במקדש השלישי" (הגר"מ אליהו זצ"ל)

אבל הגמרא אומרת ש"אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא"

כלומר מלך מתחיל למלוך בדיוק ברגע שנקבע בשמיים (במסכת תענית דף ה' עמוד ב' מובאת הדוגמא של שאול)

כנראה לקח זמן עד שהם הומלכו כי עדיין לא הגיע הזמן שנקבע.

איך זה קשור לביאת המשיח? גם למשיח יש תאריך שנקבע להגיע, כמובן שהוא יכול להגיע לפני "היום אם בקולו תשמעו".

"עוז מלך- עיונים בספר שמואל" של הרב יגאל אריאל.

אין לי זמן לכתוב את הרעיון אבל הרב כותב שם על העניין הזה בדיוק, ומוכיח הכל מהפסוקים

כדאי מאוד לענ"ד..

דברים לא קורים תוך יום וזה טבעי ובסדר.

וגם על הגאולה האחרונה כתוב כך בנביא במיכה ד שהמלכות צומחת בהדרגה מסוימת והמהרל מדבר על כך בנצח ישראל.

אנחנו רואים זאת בדורות האלו טוב מאוד - בהתחלה שלטון בריטי\יהודי , אח"כ מדינה ככל המדינות ואח"כ מלכות מלך המשיח.

[בדר"כ רואים זאת כ3 שלבים , 3 דורות]

"בין שאול לדוד"-הרב בכרך.

הקדמת דעת מקרא לספר שמואל.