פורום בית המדרש (עמוד 183)

מה בא אחרי פרשת צו? שמיני, לא?! ככה חשבתי. אבל...
מסתבר ש...ל-א. 'שבת חול המועד פסח'. 
כלומר שהד"ת הזה למעלה הוא רק לשבת הבאה. אבל עדיין, המסר שם מתוק תמיד ומתאים גם עכשיו...
קיצור, התבלבתי בין הפרשיות. קיצור: צריך ד"ת אחר לפרשת השבוע...

                                                               

קיצור: 
השבת נקרא בפרשת 'כי תשא', אחרי שבנ"י עושים את העגל. אז, אומר משה לה':
"הודעני נא את דרכך", ובגמרא הסבירו שמשה שאל בעצם את שאלה: "צדיק ורע לו רשע וטוב לו".

ובאמת, זו שאלה שמציקה או שהציקה לכולנו איפשהו בציר החיים שלנו.
אז מה באמת התשובה על זה? מה, יוצא איך סדר בעולם?
הסביר זאת החפץ חיים במשל יפה:
אורח בא להתארח באחת מבתי הכנסיות בעיר. ואז הוא רואה דבר משונה שהגבאי מזמין את שבעת עולים לתורה
ממקומות שונים בבית הכנסת. שאל האורח את הגבאי מדוע הוא לא מזמין את כולם משורה אחת? איפה הסדר??
ענה לו הגבאי - דע לך, שכל העולים לספר תורה עולים ע"פ סדר. הכל פה מסודר לפי כללים. אלא שאתה כאן רק אורח. באת להתארח פה שבת אחת, לכן אתה שרואה את הדברים, אתה חושב שאין כאן סדר והכל לא ע"פ כללים כאן, שהרי זה עולה מכאן וזה העולה בכלל יושב בסוף הבית כנסת...
בדיוק כך אנחנו בעולם - אמר החפץ חיים - אורחים בעולם. יש דברים נסתרים לא נבין ולא נדע. לא בגלל שהם לא מסודרים - אלא, יש דין ויש דיין. אז למה לא אנחנו מבינים? בגלל שאנחנו לא יכולים להבין כל דבר אם אנחנו רק אורחים. בעז"ה, לעתיד לבוא, בעולם הבא, שנהיה כבר אכשהו בגדר 'קבע', אז, נבין יותר דברים ונראה בעצם כמה הדברים בעולם היה מסודר ומדויק...
                                                                 
                                                             

חח טוב, מצטער על הבלבול ההוא. לא נורא, הרווחנו עוד ד"ת ככה בחינם...
קיצור, שבעז"ה נזכה כולנו לחיות ולנשום את אויר האמונה. "שמור על האמונה, היא תשמור עליך ער". אמת.
שבת חול המועד שמחה ומלא כיף לכל עם ישראל!
א-מ-ן!

ה - 'אחת שתיים שלוש' שכתבת, לזכרוני מאוד משמעותי למדובר. (אולי המדובר שם היה מקור הפרנסה אם לא עובדים שה' ידאג?)

 

אבל בכללי > חובה עלינו לעשות את ההשתדלות שמוטלת עלינו.

ג-ם בנושא הגאולה. 'בעיתה' - 'אחישנה', היא יכולה להיות גם היום -
אם שמוע תשמעו = תעשו השתדלות ללכת בדרך ה'.

 

 

את לא יכולה לסמוך על ה' אם את לא עושה את מה שהוא אומר לך לעשות.

 

הבטחון זה להאמין שמה שה' עושה הכל לטובה, הכל מחושב. לאו דוקא שיהיה לי מזה עכשיו משהו טוב.

 

 

 

מקוה שהובנתי. אם יש צורך להרחיב, בשמחה.

מועדים לשמחה לכל עם ישראל!

אנחנו צריכים להבין שיש עוד סיבה, זה אפילו יענה פה על עוד כמה שאלות...

אחת מהסיבות חוץ מזה שאנחנו צריכים להרגיש בן חורין (בטח יש עוד סיבות בעולמות עליונים יותר שאנחנו לא מבינים בהם) זה-

אנחנו צריכים לשתק את יד שמאל! לשתק באמת בשביל שנוכל להיות רק עם יד ימין! שמאל מסמל את הדבר הרע את הדבר הבעייתי והפחות טוב ("אורך ימין בימינה, בשמאלה עושר וכבוד") וע"מ לחזור למי שאנחנו באמת- לצאת ממצרים, להגיע לחירות נפשית אמיתית אנחנו צריכים ללמוד לשתק את יד שמאל את כל הצד הרע והחיצוני אלינו- את כל מי שלא אנחנו ולהשאיר רק את יד ימין!

זאתי גם אחת מהסיבות שבגללם אנחנו קושרים קודם את נעל שמאל ואח"כ את נעל ימין- קודם כל לרסן את החלק השמאלי ורק אח"כ את הימני- וכן אח"כ להתיר קודם את הצד הימני ורק אח"כ את השמאלי! 

[יש עוד כמה בחינות לשמאל בקבלה- גם של דברים "טובים" לדוגמא- ב"קרא זה אל זה ואמר" וב-"עושה שלום במרומיו" אנחנו קודם כל קדים לצד שמאל ורק אח"כ לצד ימין ואז לאמצע- זה תמיד העסיק אותי ולא הבנתי למה ואפילו החלפתי צדדים! (לא ידעתי את ההלכה) והשנה בישיבה שאלתי את הרב והוא הסביר שיש גם לשמאל עוד חשיבות- שמאל זה לכאורה בדימוי- הימין של השכינה... אז קודם כל אתה קד לימין של הקבה ואומר "עושה שלום במרומיו" ואז קד לצד ימין ואומר "הוא יעשה שלום עלינו" ואז קד לאמצע ואומר "הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל" מובן למה- "שמאל של הקב"ה" ואז ימין שלנו ואז על הכל... זה היה בונוס קטן... ]

אחרי שקצת קצת הבנו למה אנחנו מסיבים על צד שמאל נגיד גם את ההלכה כדי שיהיה לנו יותר טוב וקל- (אני עדיין זוכר את הרב מסביר לנו את זה- מצחיק )

ישבן באמצע הכיסא וגוף מוטה לצד שמאל... זאת ההלכה וככה זה נוח וכיף ומשתקים את צד שמאל!

זהו שנזכה!

שנזכה לצאת כל אחד מאיתנו לחירות אמיתית לא להיות משועבדים לא לחברה לא ליצריות ולא לעצלנות!

באמת רק לחזור לעצמנו למי שאנחנו הכי באמת! לעשות ניקיון רציני בתוכנו!

אוהב ומעריך, שיר חיים.

 

על טעמים אפשר להתווכח, אבל על אמת, א"א.

ואם זה אמת, אז זו המציאות.

 

ועכשיו נחדד את הדברים. מוכרים כל המדרשים שהאדם לא בדיוק רצה לרדת לעולם וכו'.

אבל ה' אמר שיש מטרה לעולם. ובשביל שהיא תתקיים - צריך להביא ילדים לעולם.

טעם א'. זה בעצם, הטעם העיקרי שיש. כי יש לעולם מטרה, והבאת הילדים, היא חלק מהתגשמותה.

 

-----

 

על הטעמים האחרים אפשר הרבה להתווכח. ת'כלס, תחשבי שיש עכשיו נשמה למעלה.

את יכולה להוריד אותה או לא. אם תורידי אותה - היא תזכה לטוב, גם לסבל, אבל בסוף טוב.

אם לא תורידי אותה, אז את גורמת שהיא לא תזכה לטוב. עכשיו תגידי, מי בדיוק אגואיסט??

הנה, עוד טעם. היה טעם על 'תיקון העולם', וזה טעם על 'תיקון האדם'.

אגב, לא אמרתי שהיא לא תסבול, היא תסבול בודאי! 'בזיעת אפיך תאכל לחם' וכדו', אבל ת'כלס בעולם הבא יהיה לה טוב כי היא עשתה בעולם הזה.

 

--

 

אחרי זה אני בא ואומר: נו באמת, ת'כלס, כולנו שמחים שנולדנו. לפעמים יש קשיים. בהחלט.

אבל ברוב החיים, טוב לנו. וגם אם לא רוב, אז הרבה.

היית מוכנה עכשיו להיות 'כלום', יענו: 'לא להיות'?! את מבינה בכלל מזה?! כאילו, אין לך מחשבה, אין לך חיים, אין לך כלום כלום כלום - גם בשיא רגעי המשבר שאני אבקש ממך לחשוב שנייה ולענות לי על השאלה הזו:

היית מעדיפה להיות כלום?! כלומר - אשכרה, במלוא מובן המילה - לא להיות?!

אגלה לך סוד, את לא באמת היית מעדיפה את זה. כי אם לא היית - אז לא היה לך לחשוב שום דבר. לא היה לך לא טוב, וגם לא רע. לא היה לך כלום. לא היה את בכלל. לא היה לך צורת העדפה. אין - 'מעדיף שלא להיות', כי זו לא העדפה. יש: 'מעדיף שלא להיות פה', כלומר: להיות שם. אבל 'מעדיף שלא להיות בכלל, כלום', תחשבי על זה עמוק, אין כזה באמת משפט. גם אם האקדמיה ללשון מאשרת אותו - אני ואת, השכל שלנו שומע פה משפט טפשי ביותר ושלול מעיקרו.

 

 

---

 

 

בל נשכח, שהתשובה הנצחית לשאלה: אז בשביל מה ללדת אליו ילדים?

כי ה' אמר.

למה ה' אמר?

אז קודם כל נזכור שאם ה' זה אמת, גם בלי להבין את דבריו, אנחנו מחוייבים אליו.

או במילים אחרות: 'טעמי המצוות זה לא (בדיוק רק) סיבות של המצוות אלא להטעים את המצוות...'.
ובכל זאת, להטעים? לחשוב קצת?

יש בזה הרבה מאוד הגיון. בין אם זה 'תיקון העולם', בין אם זה 'תיקון האדם' וכדו'.

 

 

 

אם יש דבר להרחיב, באמת בשמחה. יישר כח על השאלות.

שבת שלום ומבורכת וחג שמח לכל עם ישראל!

2) לא נסתלקה ע"ז כך שבאופן כללי לקרבנות יש צורך גם בימינו.

אכן לפי הרמב"ם הקרבנות הם דבר נצחי, והנימוק הזה שכתבת שמופיע בספר מורה נבוכים אינו עיקרי בשיטתו, אלא רק תשובה לנבוכים שאינם מסוגלים להבין את מעלתם של הקרבנות.

וההוכחה לכך היא שהרמב"ם בספר ההלכה שלו הביא את כל דיני הקרבנות, כי באמת הקרבנות יחזרו בעזרת ה'.

כך הוכיח הרב ישראל אריאל שליט"א, ועייני על כך באריכות באתר מכון המקדש.

 

כל טוב

בס"ד

 

מאוד הבנתי אותך, שגם אני נפגשתי עם לשונות מאוד חריפות ביחס לדברי גדולי ישראל, שגדול אחד השתמש בלשון חריפה נגד דבריו של גדול אחר, והיה לי מאוד קשה עם זה.

 

במשך הזמן למדתי להבין שהם הגדולים היו נקיים מכל נגיעה אישית, ולכן כאשר הם שללו משהו, הם פשוט עסקו בבירור האמת, בלי להתייחס למי שאמר אותה.

 הרמב"ן מעולם לא שלל  את הרמב"ם, ואף יתר מכך הוא מאוד העריך את הרמב"ם, אך יחד עם זה האמת של התורה כל כך הייתה חשובה לו, שהוא לפעמים סתר פירושים אחרים, כדי שיהיה מובן למה חייבים להגיד את הפירוש שהוא אומר.

 

כך היא הדרך של בירור התורה, שלא נושאים פנים לאדם, אלא דנים בתוכן עצמו. לנו הקטנים לפעמים קשה לנתק בין הדברים, בין ההתנגדות לפירוש שנאמר, לבין ההתנגדות לאומר הפירוש, אך להרמב"ן לא היה את הקושי הזה, והוא אמר אותו ממש בנקיות מידותית גדולה מאוד.

 

הביטויים החריפים שהשתמש הרמב"ן ועוד יש להם תפקיד, והוא שאנשים לא יתרגלו שיש פירושים שונים, ואז לאסוף רשימת פירושים, אלא לברור שאנו עוסקים בתורת אמת, תורה שצריכה להתברר ולהתלבן. זה יותר קשה, וזה דורש הרבה יותר, אבל זה אפשרי וחשוב מאוד.

 

שיהיה כל טוב