שרשור חדש
תפילה בכותל לרפואת יעל בת אסתראיזה טוב ה'!!!!

"מן המצר קראתי י-ה

 ענני במרחב י-ה" (תהלים קיח,ה)

בעקבות התפילות (של כ-150 איש) בערב ר"ח חשוון התחולל נס: למחרת התפילה, יעל התחילה לנשום בכוחות עצמה. עוצמת התפילה פתחה שערי שמיים.

בואו ונתכנס שוב לתפילה בכותל, מתוך אמונה בבורא עולם שיקבל את שוועתנו, ובחודש אייר יראנו הקב"ה נסים נוספים אצל יעל. (אני ה' רופאך).

נפגשים אי"ה ביום רביעי , ערב ר"ח אייר בשעה 20:00 ליד הברזיה ברחבת הכותל.

מי שנמצא באזור מוזמן להצטרף.

תודה בשם המשפחה.

טעות נפוצה, לצעריזית שמן ודבש
שבוע טוב!
אנחנו מתבלבלים כל הזמן במושגים: ימין ושמאל.
המושגים האלה לקוחים מאירופה ולא שייכים אלינו.
 
אם אני רוצה להתיישב בא"י -אני לא ימני -כי אני עושה זאת בגלל מצות ישוב הארץ. לאירופאים אין את המצוה הזאת.
 
אז- לתשומת ליבכם: להפסיק עם השימוש במושגים האלה.
טיעת בפורום, חבר.עוזיה
תודה על ההארה.אוהבת את אבאאחרונה
בס"ד ל'ק"י

אחינו, אתה מוזמן לכתוב זאת בפורום "ארץ מולדת".

ננעל.
סיבה: לא קשור לפורום.


צער, ענוה, התבוננות לטובה.  -שמיני-  אח..
אז ככה, קודם כל מי שזוכר, שבוע שעבר הבאתי ד"ת לשבת הזו שתבוא, קיצור -
טעיתי-טועים-טעות-טעיתי-טועים-טעות-טועיתי-טועים-טעות-טעיתי...  (שם, שם)
 
לא! אל תפתחו אותו עכשיו! כלומר: לא לפני שאתם עוברים על השניים ה - 'טריים' ממש...
 
 ו - נתחיל בקצרה:                                                   
 
 
'וַיּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרן, קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה'
רש"י >>
שהיה אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת.
 
אפשר להבין את זה שאמר משה לאהרן - אהרון, אל תתביש, זו העבודה שלך...
אבל אפשר גם להבין אחרת - אומר הבעל שם טוב - שמשה אמר לאהרן >
למה אתה מתבייש? יודע למה אתה נבחרת? ב-ג-ל-ל שיש בך את מידת הביישנות הזו = לכך - בגלל זה נבחרת.
ממילא עכשיו - אע"פ הביישנות שיש בך, תתקרב...
 
אהה, שנזכה...

  *                                    *                                                *                                            *


'וַיִּדּם אַהֲרן'
  <<< >>>  'וַאֲחֵיכֶם, כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה'
 
כמו שכולנו יודעים, בפרשה שלנו - שמיני - מסופר על מות שני בני אהרון נדב ואביהוא.
אהרון שמע את הבשורה הזו ו - שתק! ועל שתיקתו הזו חז"ל משבחים אותו.
לעומת זאת כמה פסוקים מאוחר יותר אנחנו רואים שעמ"י 'מחוייב' ל-א לשתוק על הבשורה ולבכות!
 
וואו, אז רגע! תחליטו - זה טוב לבכות? אז למה משבחים את אהרון על זה ששתק?
ואם זה לא טוב לבכות? אז למה אומרים לעמ"י לבכות על המוות הזה?
 
ו -- מכאן אנחנו לומדים יסוד גדול בחיים.
יסורים של אדם הבאים על עצמו - הוא מחוייב לקבלת אותם באהבה.
לשתוק! לכן - חז"ל משבחים את אהרון שאכן עמד בנסיון הזה והצליח בו, שהרי שתק!
לעומת זאת, שיסורים באים על השני, על החבר, על החברה, על האחר - שם אסור לו לשתוק! שם אסור לנו
להתייחס ליסורים ו - 'לקבלם מאהבה' ולא לעשות כלום! שם - ביסורי האחר, אנחנו מחוייבים לבכות ולהצטער עם החבר.
מאיפה לנו? מזה שה' אומר לעם ישראל - אתם, תבכו על המקרה הזה - אל תשתקו = תשתתפו בצער של האחר...
 
(ר' יוסף שאול נתנזון)
 
 
      
 
עכשיו מי שרוצה, יש למעלה ת'קישור לעוד ד"ת ממש חמוד. (אישית, באמת מאוד אהבתי...)
ולעסוקים שבנינו - הנה זה פה:
 
 
 
פססט, מי שיכול שיקפיץ בבקשה...
 
 
 
יאלה חברים וחברות, אחים ואחיות שבעז"ה נזכה למידת הענוה בעומק הלב, לראות את הטוב בשני, ולשמוח תמיד.
בשורות טובות. שבת שלום ומבורכת לכל עם ישראל!
א-מ-ן-!
 
מקסים! תודרבה! (:יורבית
 
אח זה מעולה..-Rעות-
בס"ד
 
פשוט טוב!!
 
שבת שלום..
3 ד"תים ל3 קבוצות שונות של אנשים שישמעו בשבת..נעמונת!!!
איזה כיף!! תודה!
וואוו... אח..
איזה נס שהתבלבתי שבוע שעבר!
מזל שאין שם 20 קבוצה, אחרת הבלבול היה נכנס בי חזק...
 
 
אשרייכם ישראל! אגב, בין כל הזכויות שלכם, בזכותכם אני זוכה לשמוח!
 
 
שבת שלום ומבורכת!
הפוך על הפוך. הזכיר לי משו >>אוהבת את אבא
בס"ד לק"י

סתם סיפור חמוד ששמעתי שהזכיר לי את הד"ת שכתבת:
אדם גאוותן רצה להיות מנהיג. 
אמרו לו העם "אם אתה רוצה להיות מנהיג, תשפר את מידת הגאווה שלך"
האדם שהיה גאוותן אמר "בסדר, אני אעשה את זה".
לאחר כמה ימים, לאחר שאמר שהוא עבד והפך להיות עניו. 
ראו אותו העם מתגאה. גאוותן, שוב.
העם בא אליו בטרוניה ואמר לו "אמרת שתהיה עניו! מה פתאום חזרת להיות גאוותן?"
האדם ענה: "אז, כשלא היה לי את מידת הענווה, לא התגאתי, ועכשיו שיש לי עוד מידה, מידת הענווה, יש לי במה להתגאות"

פה, זה הפוך על הפוך. 
בדיוק ההפך ממה שהעם רצה.
אותו דבר בד"ת שלך, 
אהרון היה "בוש וירא לגשת" כי יש אומרים שחשב שלא מגיע לו הגדולה הזאת.
אך משה אומר שוב, הפוך על הפוך. 
דווקא בגלל הבושה, נבחרת לכך!

שנזכה
שכוייח! הבה, גם סיפור מתוק לשבת! אח..
יווו...איזה כיף ככה להכנס לשבת...
 
 
 
יישר כח ותודה רבה!
שבת שלום ומבורכת לכל עם ישראל!
* הנהאח..אחרונה
הדיסק נועם הנשמותנקדש את שמך..
בסיעתא דשמייא,
 
הדיסק הוא הדיסק השני שהוצא לזכרם של שמונת הקדושים שנרצחו בפיגוע בישיבת מרכז הרב.
הוא גם מתאים לימים אלו וכולו 'ניגוני שבת וכיסופי גאולה'.
 
לשמיעת קטעים מתוך הדיסק :  http://he.israel-music.com/various/noam_haneshamot/
 
הדיסק פשוט מדהים! מאוד מומלץ...
 
ניתן להשיג בטל' : 0544-979-463  - נורית
 
(מחילה אם אין זה מתאים לפרסם בפורום)
הוא באמת דיסק מדהים (משוחדת- ישלי אח במקהלה) נעמונת!!!
אבל גם בלי קשר כדאי לקנות!!
חשוב ביותר, אבל ינעלאמת מארץאחרונה
בס"ד
 
הדיסק חשוב מאוד, אך לא קשור לפורום.
 
ננעל.
תרגום וביאור לספר דניאל- דחוף לי נורא!!!אנונימי (פותח)
שלום! אני מחפש ביאור ופירוש לספר דניאל (פירוש פשט) שכולל: 1.תרגום מילולי נורמלי
2. ביאור פשוט מה הולך שם.
מי שיודע אשמח אם יכתוב משו... תודה!
ספר- נראלי שקוראים לו "דניאל חנניה מישאל ועזריה&quבצי.ג
אבל אני לא בטוחה שככה קוראים לו. הוא די מוכר. חוץ מזה הפרשנים מאוד עוזרים, ולאט לאט מתרגלים לארמית
תנך של קורן, במהדורה הגדולהעוזיה
(לא זאת שמחלקים בסוך היסודי).
יש שם בסוף תרגום של הרב זאב קרוב.
בערוץ הידברות..יעל =)אחרונה
בע"ה

יש הרצאות של הרב זמיר כהן והוא מפרש את ספר דניאל בצורה ברורה, ונצמד כמה שיותר לפשט.. זה שיא המומלץ!

יש פה קישור לפרק א', ומשם יש קישורים לשאר הפרקים..
ב"הצלחה!

דניאל פרק א'


שאלה שמטרידה אותי..שירה כים
כתוב בירמיהו פרק ט' פס' ה': "שבתך בתוך מרמה במרמה מאנו דעת אותי נאום ה'"
ומצודות מפרש: המרמה מקפת אותך מסביב וכאילו אם איפשר לך להיפרד ממנו,ובעבור עיסקם במרמה ממאנים לדעת אותי כי המרמה נוחה להם מלדעת את ה'.

שאלתי כזאת: אם בנ"א מרמה את עצמו,והוא יודע שהוא מרמה את עצמו,אז זה בעצם לא נקרא שהוא מרמה את עצמו מפני שהוא מודע לכך שהוא מרמה את עצמו, או לא?
בס"דאוסקר
יש מושג כזה שהאדם מרמה את עצמו,כי היצר הרע הוא כח כזה שיכול לטשטש
את שכל האדם ולמנוע ממנו לראות דברים לכאורה פשוטים.
למשל כולנו יודעים שנמות וניתן דין וחשבון ובכל זאת חוטאים לפעמים.
 
ןבעלי המוסר האריכו בזה.
 
בברכה
 
 
בפסיכולוגיה זה נקרא הדחקהאלעד
האדם יודע שהוא לא בסדר ועוסק בהבלים, אבל משכנע את עצמו -תוך ידיעה פנימית שהוא משקר לעצמו- שהוא בסדר


[ביננו- מי מאיתנו לא מתנהג ככה?..]
אבל הוא עדיין משקר לעצמו, למרות שהוא יודע את זה..יעל =)
בע"ה

 ולכן - כל עוד הוא גורם לעצמו להאמין במשהו שהוא לא האמת הוא מרמה את עצמו, לא משנה אם הוא יודע את זה או לא..

כמעט כל בן אדם הוא כזה במדה מסוימתעוקר הרים
אין כמעט בן אדם שישב עם עצמו לחשבון נפש נוקב ולא יגלה שהוא מרמה את עצמו
>>>ניסוי
"ובעבור עיסקם במרמה ממאנים לדעת אותי כי המרמה נוחה להם מלדעת את ה'."

אני חושב שהמצודה כתב שכן.
אדם שמרמה את עצמו, נחשב שהוא מרמה את עצמו - וזה לא משנה אם הוא מודע לזה או לא, בגלל שהתוצאה היא אותה תוצאה.
אבל אנשים!שירה כים
גם אם זה ניקרא הדחקה וגם אם זה ניקרא רימוי הם מודעים לכך!!
הם יודעים שזה מה שהם עושים בידיעה ברורה ואמיתית.
אולי המרמה היא האמת שלהם בכלל ואז זה לא ניקרא שהם מרמים?
הבנתם?
>>>ניסוי
הם מרמים בגלל שהם יודעים שהם אמורים לדעת משהו, אבל לא מוכנים להכיר בקיומו של אותו דבר, אותה אמת, אותה מציאות, וכו' - בגלל שזה נוח להם, או יותר קל להם לחיות בהתעלמות מאותה אמת/מציאות/וכו'.

("ובעבור עיסקם במרמה ממאנים לדעת אותי כי המרמה נוחה להם מלדעת את ה'.")
הם יודעים=יש להם בחירה!שירה כים
את הדרך שלהם,זאת האמת[שקר] שלהם..
לא?!
אז הרימוי הוא אולי כלפי הקב"ה\אנשים אחרים
אבל לא כלפי עצמם-כי המרמה היא הדרך בה הם רוצים ללכת-כך שאפשר לומר שגם אם הם לא ירמו את עצמם הם ירמו את עצמם מפני שזה לא מה שבאמת הם רצו לבחור..
אז זה גם מרמה, לא?!
>>>ניסוי
יש הבדל בין בחירה במשהו בגלל שאתה חושב שהוא נכון, לבין בחירה בדבר כלשהו(דרך חיים, למשל) בגלל שזה נוח יקל לך יותר לבחור בו.
וזה בדיוק ההבדל.
ברגע שאדם משכנע את עצמו שמשהו בסדר, למרות שהוא יודע שהוא לא בסדר - בגלל שככה יותר נוח לו לחיות/להתנהג - הוא מרמה את עצמו. בייחוד אם הוא לא מרשה לעצמו להאמין שמה שהוא עושה הוא לא בסדר...
אפשר גם לומר הפוך-שירה כים
הוא יודע שמה שהוא עושה זה בסדר,
אבל הוא רוצה לעשות הפוך-לא בסדר.
וברגע שהוא עושה את הדבר הטוב מידיעה-אך רצה לעשות את הדבר ההפוך לו שהוא הרע
יוצא שכך או כך הוא רימה עצמו,
מפני שהוא עשה את הדבר ההפוך למה שהוא רוצה לעשות.
יותר מדי "מרמה" את עצמו.אוהבת את אבא
בס"ד לק"י

לא קראתי את כל התגובות. מחילה קודם.
דבר שני, בן אדם שמרמה את עצמו והוא "מודע" לזה שהוא מרמה את עצמו, 
הוא עדיין מרמה את עצמו, אבל במובן שהוא "חי" בשקר. ולא במובן של מרמה את ה"רימוי". [מקווה שהבנת]
למה?
הידיעה לא סותרת את זה שהוא מרמה על עצמו.
מה זאת אומרת?
אנו הרי בודקים הכל עם "השכל" שלנו, הוא בעצם זה שנותן לנו חשיבה, אומר לנו מה נכון ומה לא נכון. הכל עפ"י השכל. 
השכל גם יודע שיש אמת אחת. שהיא יחידה.
אז, כאשר אדם לדוג' מרמה על עצמו שהוא חי בצורה הכי אמיתית שיש. 
ולצורך העניין, הוא חילוני, והוא "משלה" "מרמה" את עצמו שזו הדרך האמיתית,
הוא מרמה את עצמו, והוא מודע לזה שהוא מרמה את עצמו, ולכן הוא גם מודע לזה שהוא חי בשקר. זה לא סותר.
יש כאן שני דברים:
1. מרמה את עצמו והוא מודע לזה. 
2. זה שהוא מודע לזה שהוא "מרמה" את עצמו- מובילה לזה שהוא מודע לזה שהוא חי בשקר.

אילתחן את תותחית!!!שירה כים
זה בהחלט נשמע הגיוני!
תודה לכל העונים!
בכיף "נועלה!", תמיד פה אוהבת את אבאאחרונה
עבר עריכה על ידי אוהבת את אבא בתאריך כ"ד ניסן תש"ע 23:14
נשמע הגיונימתו"ש
ספירת העומראנונימי (פותח)

ענין ספירת העומר על פי חכמת הקבלה ופנימיות התורה מרמז על הכנת האדם את עצמו לקבלת התורה, והמילה ספירה היא מלשון ספיר שמאיר, באופן שבכל יום ויום מימות הספירה מאירה לנשמת האדם הארה אלוקית, המכשירה ומקדשת אותו לקראת אותה התגלות שיא - יום מתן תורה.
מהי באמת הכנת האדם באלה הימים? הרי מובן שאין לנו שום קשר עם אותן מדרגות והארות עליונות המאירות, אלא רק לאלו קומץ אנשים שעבדו וטהרו עצמם כבר מאהבת עצמם. ולכן יוצא שעבודתינו אנו בימים אלה היא - להאמין שאכן בכל יום מחדש מאירה התגלות ה' בעולם, אולם לנו אין שום חלק והשגה בה, ובכל יום מחדש צריכים אנו להתבונן ולהאמין שההארה שמתגלה היא גדולה ועצומה יותר, ולנו כאמור אין שום חלק ונחלה בה, עד שבסופו של דבר צריכים אנו למצוא עצמינו, שאין לנו שום קשר וחיבור, ולו גם הקטן ביותר עם כל אותן המ"ט מדרגות שהתגלו. כל אחד צריך לקבל מהתורה את מה שחסר לו, ואנו צריכים לקבל מהתורה בשלב ראשון את ההכרה שאכן אנו מרוחקים ממנה מדרגות רבות, ולכן אין אנו מוכשרים כאמור להרגיש את אותן מדרגות, ואז רק נוכל בשלב שני לקבל גם את התיקון הראוי.

לקריאת המשך המאמר - ספירת העומר בדרך בעל הסולם

 

~שאלה/דיון~אורושקוש
קרו לי כמה דברים בתקופה האחרונה שגרמו לי לחשוב- מה אני אמורה לעשות? מה הקב"ה מצפה ממני לעשות?
הקב"ה מביא לי נסיונות או דברים כאלה ואני שואלת את עצמי- רגע ה' רוצה שאני ארפה- כי זה מה שהוא רוצה? או שאני צריכה להלחם ולהתאמץ כי הוא נתן לי כאן נסיון ואני צריכה להלחם כדי לעמוד בו?
אני אתן דוג' אני מתכוונת לדברים יותר רציניים בדוג' שאני אביא היא לא ממש קשורה רק שתבינו למה אני מתכוונת..
לפני כמה שבועות חברה שלי שיושבת לידי שכחה כמה פעמים להביא סידור..יום אחד היא אומרת לי- סופסוף הבאתי סידור! היא פותחת את התיק מחפשת ולא מוצאת את הסידור.. ואז היא אמרה לי:כנראה ה' לא רוצה שאני אתפלל אליו..(בצחוק..כן?) אז אמרתי לה- ואולי הוא רוצה שתתאמצי להתפלל אליו? שאפילו שהסידור לא בתיק שלך תמצאי פתרון וכן תתפללי?
מקווה שהבנתם.. אני אשמח אם מישו יכול לענות..זה מעסיק אותי הרבה..
תשובה פשטנית:עוזיה
אולי הוא פשוט מבקש ממנה שתזכור באמת לקחת את הסידור בפעם הבאה?
הדוג' הזאת די ברור מה היא היתה צריכה לעשות..אורושקוש
יש מקרים טיפה יותר לא ברורים..
גם אני פעם שאלתי את השאלה הזו.אח..
אהלן...
אחלה שאלה שאלת.שאלה שאחרי שנפתור אותה היא תעזור לנו להתמקד ולהגדיר מצבים מסויימים.
קודם לפני הכל - השתדלות, זו המילה.
בעקרון, בחיים, אנחנו חייבים לעשות השתדלות 'טובה מאוד', נגיד את זה ככה...
 
לפעמים יש לנו מחסומים. השאלה היא איזה סוג איתות צריך לקלוט מה' בגלל המחסום הזה?
או: להמשיך אע"פ שיש מחסום, כלומר מחסום = אתגר.
או: להפסיק כי ה' מאותת לנו ש - די! כלומר: מחסום = עצור ואל תעבור!
שניהם, בדיוק שני הפכים זה לזה.

אז מה עושים באמת שיש מחסום בחיים?
 
אם יש לזה 'כללים', אז בגדול, זה משהו כזה:
שמדובר בדבר שבכללי ה' רוצה שנעשה אותו - ממשיכים כמה שיותר אע"פ שיש קשיים.
שמדובר בדבר שבכללי ה' ל-א רוצה שנעשה אותו - עוצרים במחסום!
 
זה אומר שאם לדוגמא היא שכחה את הסידור בבית, אז שתשתדל להתפלל חזק אפילו שהיא בלי סידור.
אותו דבר - מצוות, קושי בלימוד, חסד, ברכות, תפילות, התחזקות וכדו' ממשיכים על אף הקושי.
 
אבל - אם לדוגמא רציתי לתת לחבר שלי וואחד כאפה בפנים שיאיר לו עם פנס ת'דרך, נסיתי ו -לא הצלחתי,
אז זה ממש לא אומר שאני צריך 'להשתדל עוד', כי זה שלא הצלחתי, אל זה אמור לאותת לי = עצור! לא טוב!
אותו דבר בשאר הנושאים שבכללי ה' לא רוצה שנעשה אותם.
 
 
אם תזכרי את זה, זה הולך לעשות לך הרבה סדר בחיים.
 
 
מקוה שקצת עזרתי. אם יש צורך להרחיב, בשמחה.
יישר כח על השאלה, חשובה וטובה מאוד.
שיהיה בעז"ה יום מבורך!
 
 
 
 
 
 
אני אתן דוג' אחרת כדי שתצליחו להבין יותר טוב..אורושקוש
הדוג' עם הסידור והדוג' שאח הביא הם דוגמאות פשוטות שקל לנו לדעת מה אנחנו צריכים לעשות..
אבל אני אתן משו טיפטיפה יותר מסובך..
היה לסבתא שלי יומולדת אתמול..עשינו משו גדול יומולדת 70 יש רק פעם בחיים..
בקיצור במוצאי החג ביקשתי מאבא שלי שיבדוק במחשב הנייד שלו אם המצגת שהכנתי ליומולדת נמצאת והכל בסדר.. אבא שלי בדק,חיפש בכל התיקיות ו----אין! המצגת נמחקה!
אני הייתי בשוק! עבדתי עליה 18 שעות!!! בעקרון המצגת שמורה במחשב שלנו בבית אבל היינו במרחק של 3 שעות נסיעה! ואז דוד שלי ראה שאני ממש עצובה והחליט שהוא נוסע לבית שלנו להביא את המצגת.. ואז דוד שלי אחר אמר:"רגע! הקב"ה רצה ככה אז אולי הוא לא רוצה שנלחם יותר מדי? הקב"ה עשה את זה ויכול להיות שהוא רוצה שנוותר ונמשיך הלאה.." אז מה אמורים לעשות במצב כזה? אין כאן טוב ורע..
ב"ה בסופו של דבר הכל הסתדר והיה את המצגת אבל- באמת, מה אמורים לעשות כשלא יודעים מה ה' רוצה שנעשה?
הופה, דברים מסובכים...אח..
מה ה' רוצה לא בטוח שאפשר לדעת כל הזמן. לפעמים אנחנו 'משערים' מה ה' רוצה שנעשה.
 
גם המקרה שדברת עליו המסובך ההוא, אפשר לפתוח בגדול שם ולראות דברים שהם 'חול' או 'קודש'.
דוגמא? אם זה יכול לעשות 'קידוש ה'' (!) שיראו שאת מכבדת את סבתא שלך, זה תחום הקודש...
לעומת זאת, אם יש במצגת תמונות גם לא כ-ז-ה צנועות [שאני מאמין שלא היה שם] אז זה הופך למצב חול...
 
 
קיצור: המושג 'בכל דרכיך דעהו' לא משאיר לנו הרבה מקומות 'פנויים' בלי הוראה של מה לעשות מאת ה'.
גם כשאוכלים, משחקים, נוסעים לטיול וכדו'.
יש פנצ'ר - האורות במגרש נכבו - בטעות לא הדלקתי את התנור וכדו'.
מה לעשות? ללכת למגרש אחר? להדליק עכשיו? לקנות ת'במבה נוגט מהחנות השנייה הפתוחה?
צריך הרבה מאוד מחשבה. בכללי - 'לטייל' על הגבולות ולראות לאן התחום הזה שייך.
אם האדם צריך ללכת לשחק שיהיה לו יותר קל ללמוד תורה או לעשות חסד וכדו', אישית, הייתי הולך למגרש.
 
אותו דבר נראה לי עם המצגת. תבחני את המצב (ואת יכולה לבחון אותו טוב כי את יודעת את כל הדברים שם) ותחשבי האם ה' רוצה שיהיה מצגת או לא. אולי לא תמיד תפגעי במטרה - אבל לפחות השתדלת להשתדלת. הדבר הזה עצמו חשוב מאוד. ו - כן. הרבה פעמים גם המרחק נסיעה - במקרה הזה =  ביטול תורה מהאבא / בזבוז דלק להורים / איחור תחילת המסיבה שתפגע בבנות דודות שעוד מעט צריכות ללכת וכדו' אמורה להיות כאן חלק מה - 'שיקול דעת'.
 
זה מה שאישית אני הייתי עושה. דרוש הרבה לחשוב. ות'כלס, אם נחשוב גם אם לא נקלע למטרה,
אם 'נשתדל להשתדל', כבר זכינו לעשות לה' הרבה נחת רוח מהבנים שלו...
 
 
קיצור > הרבה שיקול דעת, לחשוב פתוח בראש גדול ולנתח את המצב שבו אנחנו נמצאים ממש לפירורים קטנים שאח"כ ירכיבו לנו פאזל גדול ומושלם.
 
 
מקוה שקצת עזרתי. שיהיה בעז"ה הרבה בהצלחה בחיים.
כל טוב ובשורות טובות!
 
 
 
אז אני אחזור על התשובה שלי:עוזיה
הקב"ה רצה שתזהרי לא למחוק את המצגת, שתדאגי להביא גיבוי וכו'.
 
עזבי עכשיו את התשובה, מה שניסיתי להעביר זה שהקב"ה אולי לא רצה ממך כלום. אם פספסת את האוטובוס לנמל התעופה ערב המסע לפולין, בואי בטענות אל עצמך שלא התארגנת בזמן. אם נמחקה לך המצגת, בואי בטענות אל עצמך שלא דאגת לגיבוי (אגב, מקרה דומה ארע לנו בבת מצוה של אחותי. היה מבאס מאוד).
אתה ענית כאילו זה פשוט אבל(לדעתי) זה לא פשוט בכלל!אורושקוש
מה זה יעזור שאני אאשים את עצמי? זה יתן משו?
אולי פעם הבאה אני ידע איך להתנהג אבל מה עושים עכשיו?
וזה לא נכון שהקב"ה לא רוצה ממני כלום!
לא פעם ה' מעניש אותנו על שלא התנהגנו כמו שהיינו להתנהג.
הדוגמאות שבחרתי הן די גשמיות אבל יש דברים מעבר לזה. יש דברים עמוקים יותר..קשה לי לתת דוג'..
מה עושים עכשיו?עוזיהאחרונה
ממתינים לאוטובוס הבא.
 
אני חייב לציין שהתייחסתי רק לדברים הגשמיים שהבאת. כשמדובר בתהליכים כלל עולמיים העניין שונה.
התייחסתי לדברים הגשמיים כי יש נטייה לערב את הקב"ה בכל דבר קטן וגשמי. זה לא שהקב"ה לא יכול להתערב - חלילה! - הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, כולל לברוא אבן שהוא לא יכול להרים. אבל הקב"ה מניח לעולם באופן כללי לפעול כפי שאנחנו מפעילים אותו, להניח לאדם לעשות כרצונו, לטוב ולרע. ולכן לשאול את ה' מה יש ללמוד מכך שהאוטובוס אחר זה כמעט מגוחך - פשוט שאל את עצמך...
 
כאשר מדובר בדברים גדולים יותר - אז אכן יש לשאול את השאלה. אם כי שאילת השאלה לא תביא אותנו לשום מסקנה - הקב"ה ב2400 השנים האחרונות לא נוהג לענות לנו באופן ישיר. מה שכן, הוא השאיר לנו הוראות הפעלה. אם משהו השתבש, צריך לעבור שוב על ההוראות ולשפר את הטעון שיפור, או לחילופין - לראות האם כתוב משהו על מצבים כמו זה שלנו.
שילוח הקן-(די דחוף!)אורושקוש
אם יש קן עם גוזלים ליד הבית אני צריכה לעשות את מצוות שילוח הקן?
מה בדיוק לעשות? כשהאמא שם מגרשים אותה ולוקחים את הגוזלים או כשהיא לא שם?
לאן לוקחים את הגוזלים? אין כאן צער בעלי חיים?
אני אשמח אם מישו יכול לפרט..
זה די דחוף למען האמת כי הגוזלים עוד מעט כבר לא יהיו גוזלים... 
הנה ההלכות ו -אח..

לא פשוט, ובגלל שאת יודעת את המציאות שם ליד הבית שלך, תסתכלי מה את צריכה לעשות.
חלק מהדברים 'הדגשתי', אבל תעייני כאן בהכל.
אשרייך ששמת לב לזה ואולי תזכי לקיים מצות דיי נדירה שלא שמים לב אליה הרבה. בהצלחה!

הלכות שילוח הקן


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל

גדרי המצווה
מקור המצווה בחומש דברים (כב, ו-ז): "כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים". כלומר, אדם המוצא קן של ציפור, ובקן אפרוחים או ביצים, ואימם רובצת עליהם, אסור לו ליטול את האם מעל גוזליה או ביציה, וכן אסור לו ליטול את הציפור עם אפרוחיה או ביציה. ואם עבר ונטל את האם - אף שעבר על איסור תורה, עדיין הוא יכול לתקן את מעשהו על ידי שישלח את הציפור לחופשי. ואם מתה - שוב אינו יכול לתקן חטאו. ואם ירצה ליטול את האפרוחים או הביצים, עליו לשלח תחילה את האם, עד שלא יוכל לתופשה, ורק לאחר מכן יכול ליטול את האפרוחים או הביצים 1 . דין זה נוהג במיני העופות הכשרים לאכילה בלבד, שכן למדו חז"ל שכל מקום שנאמר 'ציפור' הכוונה למין טהור. אבל אם פגש קן של עוף טמא, מותר לו ליקח הביצים או האפרוחים בלא לשלח את האם.

עוד צריך לדעת, שדין זה חל רק על ציפורי בר שאינן שייכות לאדם, אבל אדם שיש ברשותו ציפורים שמקננות, כגון יונים מבויתות, כיוון שהן מזומנות לפניו, רשאי לעשות בהן מה שירצה. שכן נאמר: "כי 'יקרא' קן ציפור" דווקא במקרה, ולא קן המזומן לפניו, ולכן מותר לו ליקח מקן שבבעלותו אפרוחים בלא לשלח האם 2 .

טעם המצווה
אחד מן התחומים המעניינים בלימוד התורה הוא הבנת טעמי המצוות. אדם שמבין את משמעותה של המצווה מזדהה עימה ורוצה לקיימה. וכך מוצאים אנו רבים מגדולי ישראל שעסקו בביאור טעמי המצוות. אך חובה להדגיש, שברור לגמרי שאין האדם מסוגל להבין את מחשבות הבורא. השכל האנושי המוגבל אינו יכול לקלוט את עומק הכוונה של נותן התורה. ולכן כל טעם וטעם שאנו אומרים אינו אלא הרגשה אישית שלנו כלפי המצווה, אבל בשום אופן איננו טוענים שזוהי הסיבה למצווה זו, וודאי שאיננו מסיקים מסקנות הלכתיות מהטעמים שאנו מבינים מדעתנו. יתר על כן, מצד מסוים עדיף יותר שכל אחד מאיתנו יקיים את המצוות, מפני שהקב"ה ציווה אותנו לקיימן ולא מפני שאנו מבינים את טעמיהן. כי מדרגת המאמין השלם שהוא מקיים את מצוות בוראו למרות שאינו מבין כלל את טעם הציווי. וזהו השבח הגדול של ישראל, שאמרו "נעשה ונשמע" - הסכימו לעשות עוד לפני ששמעו מה צריך לעשות. מרוב דבקותם בקב"ה היו מוכנים למלא מצוותיו בלא שום טעם. רק לאחר הנחות היסוד הללו, רשאים אנו לעסוק בטעמי המצוות, ועל ידי כך להוסיף משמעות ושמחה בעת קיום המצוות.

שלושה טעמים עיקריים נזכרו למצוות שילוח הקן:
האחד, לחזק בליבנו את מידת הרחמנות, שלא ניטול את האם מעל גוזליה, אלא קודם נשלחנה לחופשי, ורק לאחר שתתרחק מן הקן, ניטול את גוזליה. (רמב"ן דברים כ"ב ו', חינוך תקמ"ה, ועיין ילקוט מעם לועז דברים ע' תת"ל).
הטעם השני, לנטוע בלבנו יחס עמוק של כבוד לשימור החי. היסוד החשוב ביותר לקיום מיני החי שבעולם הוא היכולת שלהם לגדל את הדור הבא. לשם כך ברא הקב"ה כל מין ומין עם תכונות שנועדו להבטיח את קיומו של הדור הבא. בתכונה הטבעית שעל פיה שומרת ציפור האם על גוזליה או ביציה ישנו ביטוי עמוק של דאגה ומסירות לגידול הדורות. ואין ראוי שננצל את תכונתה הטבעית של האם, שהיא מגנה על גוזליה, כדי להצליח לצודה.
על פי הטעמים הללו, אפשר להבין את השכר שהבטיחה התורה למי שמשלח הקן, שנאמר "למען ייטב לך והארכת ימים", שכל הדבק במידותיו של הקב"ה ומרחם על מיני החי, יזכה לחיים טובים וארוכים. ויתר על כן אמרו חז"ל, שבזכות מצווה זו זוכים עקרים להיפקד, שכשם שהם כיבדו את דאגת האם לגוזליה, כך הם יזכו לגדל ילדים (דב"ר ה, ו. ילק"ש ריש פרשת תצא).
עוד טעם נזכר בדברי המקובלים והוא נוגע למצבנו הלאומי, שבעת שאנו משלחים את האם מעל בניה, והיא מצטערת על גוזליה ומטפחת בכנפיה, מיד עולה זכרונם של ישראל לפני אביהם שבשמיים, ומתעוררים עליהם רחמים, שמעת שגלתה השכינה וחרב בית המקדש נתונים הבנים בצרה ובשבייה, כיתומים וגלמודים, בלא אם ואב, ובאותה שעה מתעוררים רחמים גדולים על ישראל (ז"ח רות צד, ב, טעמי המצוות לרדב"ז ר"ו. ועיין ת"ז ת' ו' כג, א).

הדין כשאין צורך בביצים
 שאלה עקרונית במצוות שילוח הקן אם זוהי מצווה שראוי להשתדל לקיימה, או שרק כאשר אדם חפץ בגוזלים או בביצים, והאם רובצת עליהם, אזי ישלח את האם ורק לאחר מכן יטול הגוזלים או הביצים?

נחלקו בשאלה זו גדולי ישראל. לדעת פוסקים רבים, רק מי שצריך את הגוזלים או הביצים, מצווה שישלח את האם כדי לקחתם. אבל אם אינו צריך להם, אין שום עניין שישלח את האם ויקח את הגוזלים. ולהפך אם יטול את הגוזלים ללא כל צורך יעבור על איסור "צער בעלי חיים", שכן מצער את האם בחינם. אולם לדעת כמה פוסקים חשובים, כל הפוגש בדרכו קן ציפור, מצווה שישלח את האם ויקח הבנים, שכן אומר הכתוב: "כי יקרא קן ציפור לפניך - שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך", ואמנם אין צורך לחפש ולחזר אחר קן ציפור כדי לקיים המצווה, אבל אם נזדמן לפניו קן, מצווה לשלח האם וליטול הבנים. וכך היא דעת בעל תשובות 'חוות-יאיר' (סי' ס"ז) 3 . ישנה דעה אמצעית הסוברת, שאין חיוב גמור שכל המוצא קן ציפור, ישלח את האם ויקח הגוזלים, אלא שאם יעשה כן, למרות שאינו צריך את הגוזלים, מקיים מצווה (פתחי תשובה יו"ד רצב, א, ערוה"ש רצב, ה). על פי המקובלים הידור מצווה שכל אדם ישתדל לחפש קן ציפור, כדי לקיים לפחות פעם אחת בחייו את מצוות שילוח הקן. ויתר על כן, אמר האר"י ז"ל (שער הגלגולים הקדמה ט"ז), שכל יהודי צריך לקיים את כל המצוות שהוא יכול לקיים, ואם התרשל ולא קיים מצווה אחת, נשמתו תצטרך לחזור לעולם הזה בגלגול חוזר, כדי להשלים את קיומה של אותה המצווה. ואם לא קיים את המצווה מפני שלא הזדמן לפניו קן ציפור, אז כשיחזור בגלגול השני, מובטח לו שלא יחטא בחטאים אחרים. אבל אם נזדמן לפניו קן ציפור ולא שילח האם, צריך לחזור בגלגול חוזר, ואין מובטח לו שלא יחטא.

למעשה, לשתי הדעות בסיס בהלכה, וכל אדם רשאי לבחור כמי לנהוג. וצריך לומר שברור שמי שינהג על פי דעת הפוסקים שאין מצווה לשלח את האם אם אינו צריך את הגוזלים, לא יחזור עקב כך לעולם הזה בגלגול נוסף. שכן רק מי שנהג שלא כהלכה יכול להענש, אבל אם יטען: "אני נהגתי על פי דעת כל הפוסקים המפורסמים הסוברים שאין מצווה לשלח את האם בחינם" ודאי שלא יענש, שכן יש לו על מי לסמוך. וכן לצד השני, הרוצה לחפש מצוות שילוח הקן וליטול את הגוזלים או הביצים למרות שאינו צריך אותם, אינו עובר בזה על איסור צער בעלי חיים. שכן רק המצער בעלי חיים בחינם עובר על איסור, אבל אם הוא עושה זאת לצורך, כגון לצורך קיום מצווה, אין בזה איסור.

קיום המצווה הלכה למעשה
כפי שלמדנו, לדעת הרבה פוסקים, אדם שאינו צריך גוזלים או ביצים, אין שום מצווה שישלח את האם ויקח את הביצים או הגוזלים בחינם. אבל לדעת חכמי הקבלה, ראוי לחפש קן ציפור כדי לקיים בו לכל הפחות פעם אחת בחיים מצוות שילוח הקן. עתה נבאר כיצד לקיים את המצווה. מצוות שילוח הקן שייכת רק במיני ציפורים טהורים. לפיכך צריך לדעת להבדיל בין המינים הכשרים לאכילה לטמאים. המינים הטהורים המצויים בסביבתנו הם:
א. יוני בר.
ב. תורים.
ג. דרור הבית.
ד. שחרור.

עוד צריך לדעת להבחין בין הזכר לנקבה, שכן מצוות שילוח הקן היא רק כאשר האם רובצת על אפרוחיה, אך בפועל רוב שעות היום הזכר רובץ. למשל ביונים ותורים, האם רגילה לרבוץ על הביצים והאפרוחים בערך משעה חמש לפנות ערב ועד שבע בבוקר, ואם ישלח אותה - יקיים המצווה. אבל אם יבוא באמצע היום, סביר שימצא שם את הזכר, ואם ישלחנו ויקח הגוזלים - לא יקיים שום מצווה. עוד צריך לדעת שאם הקן נבנה בתוך חצרו המשתמרת, או על גגו, כיוון שברגע שהאם התעופפה מעל קינה, חצרו קנתה עבורו את הביצים והאפרוחים, יכול לקחת אותם בלא שילוח. ואם ירצה לקיים את המצווה, צריך להתנות מיד בעת שהציפורים יתחילו בבניית קינם שאין הוא רוצה שחצרו תקנה את הביצים או האפרוחים, ואז הם יהיו מופקרים ויוכל אח"כ לקיים בהם שילוח הקן.

כיצד ישלח? לדעת הרמב"ם צריך לתפוס את האם ברגליה ולשלחה, ואילו לדעת רש"י ועוד פוסקים גם אם יקיש על הקן במקל ויבריח את האם מקיים המצווה. למעשה נהגו לשלח האם על ידי הקשה במקל על הקן. לאחר שהאם תפרח באופן שלא יכול יותר לתופשה, יקח את הביצים או הגוזלים. ומה יעשה בהם? לדעת רוב הפוסקים צריך לקחתם לעצמו. יש אומרים שצריך לקחתם לצורך אכילה, לפיכך צריך להקפיד שהביצים יהיו ביום הראשון להטלתן, שרק אז הם כשרים לאכילה, שכן אח"כ מתחיל האפרוח להתרקם בתוכן והן אסורות באכילה. וכן לגבי הגוזלים, צריך להקפיד לקחתם בעת שיהיו בני כמה ימים, שרק אז נפתחים עיניהם והם כשרים לשחיטה. ויש אומרים שגם אם יקח הביצים או האפרוחים כדי להתבונן בהם, למשל - יוצא ידי חובה. לפי שיטה זו אין צורך להקפיד על עיתוי לקיחת הביצים או האפרוחים. ולדעת החכם צבי (פ"ג), אם יפריח האם באופן שיוכל ליקח הביצים או הגוזלים, כבר קיים המצווה, שעיקר המצווה היא השילוח, ולאחר מכן, אם אינו צריך את הגוזלים או הביצים - ישאירם בקן וילך.

לגבי ברכה, יש אומרים שצריך לברך בעת שמשלח האם. אבל לדעת רוב הפוסקים אין מברך, וכך היא דעת הרשב"א (שו"ת ח"א י"ח). למעשה, אין לברך על המצווה, והרוצה להדר יכול לומר בלא שם ומלכות: "ברוך אתה מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על שילוח הקן", ובמקום לומר את שם השם יהרהר את השם בליבו.

 

^ 1 עבר ולקח האפרוחים או הביצים בלא לשלח האם, נחלקו הפוסקים בחומרת האיסור שעשה. בשו"ת חוות יאיר ס"ז כתב שהוא איסור דרבנן. ויש אומרים שהוא מדאורייתא, שכן רק אם שילח האם מותר לקחת הבנים.
אם ירצה לקחת גם את האם וגם הבנים, הדרך היחידה לעשות זאת, היא להפריח את האם עד שתצא לגמרי מתוך ידו, באופן כזה שכדי לתופשה יצטרך לצוד אותה מחדש. ואז הוא רשאי לקחת את הביצים ולאחר מכן לנסות לצוד את האם. ואם רצה את האם בלבד, אינו חייב להפריחה עד שתצא לגמרי מתחת ידו, אלא יכול להפריחה עד שתינתק מהקן, ואף שלא תתרחק לגמרי מידו, יכול לנסות לתופשה. (עיין באם על הבנים ע' 67 - 70).
^ 2 קן שנבנה על ידי ציפורי בר בתוך חצרו או על גג ביתו, הדין הוא כך: מתחילה אסור לבעל הבית ליקח הביצים או האפרוחים בלא לשלח האם. ואף שלהלכה כל מה שנמצא בתוך חצרו המשתמרת קנוי לבעל הבית, מכל מקום כיוון שעל פי התורה אסור לו ליקח האפרוחים לפני שישלח האם, ממילא חצרו אינה קונה הביצים. אבל מאותה שעה שהאם תפרח לרגע מעל קינה, מיד החצר קונה, והביצים והאפרוחים שייכים לבעל החצר, והוא רשאי לקחתם בלא לשלח את האם. וכיוון שכל ציפור עפה מקינה במשך שעות היום, ממילא לאחר שעבר יום, הקן כבר נחשב קנוי לבעל החצר, ודין "שילוח הקן" לא חל על הביצים והאפרוחים שבו.
^ 3 נזכיר כאן שמות מקצת הפוסקים. הסוברים שאין מצווה לשלח האם אם אינו צריך את הבנים הם: רבנו בחיי לפרשת כי תצא, וכן הוכיחו הרבה אחרונים מהתוס' קידושין לד, א, ד"ה 'מעקה'. וכן דעת החתם סופר או"ח ק', והנצי"ב במרומי שדה על חולין, וכ"כ החזו"א יו"ד קעה. ועוד הרבה פוסקים. לעומת זאת אחרונים רבים סוברים שמי שמוצא קן ציפור - מצווה שישלח האם, גם אם אינו צריך את הבנים. וכן סוברים הברכי יוסף ובית לחם יהודה על סימן רצ"ב יו"ד.
מצטט את הדברים החיוניים:עוזיהאחרונה
עוד צריך לדעת להבחין בין הזכר לנקבה, שכן מצוות שילוח הקן היא רק כאשר האם רובצת על אפרוחיה, אך בפועל רוב שעות היום הזכר רובץ. למשל ביונים ותורים, האם רגילה לרבוץ על הביצים והאפרוחים בערך משעה חמש לפנות ערב ועד שבע בבוקר, ואם ישלח אותה - יקיים המצווה. אבל אם יבוא באמצע היום, סביר שימצא שם את הזכר, ואם ישלחנו ויקח הגוזלים - לא יקיים שום מצווה. עוד צריך לדעת שאם הקן נבנה בתוך חצרו המשתמרת, או על גגו, כיוון שברגע שהאם התעופפה מעל קינה, חצרו קנתה עבורו את הביצים והאפרוחים, יכול לקחת אותם בלא שילוח. ואם ירצה לקיים את המצווה, צריך להתנות מיד בעת שהציפורים יתחילו בבניית קינם שאין הוא רוצה שחצרו תקנה את הביצים או האפרוחים, ואז הם יהיו מופקרים ויוכל אח"כ לקיים בהם שילוח הקן.
העולה מהמשפט המודגש השני, שאין כל מצוה בלשלח יונה שנמצאת אצלך בחצר. אם ממילא אפשר לקחת אותה בלא שילוח, הרי שמצוות שילוח אין כאן. ולכן גם לדעת הפוסקים שיש מצוה לשלח גם כשאין צורך בביצים, אין כאן שום עניין לשלח, ותעשה ליונה טובה ותעזוב אותה לנפשהּ.
עוזיה ביקש אז אני פותחת..אורושקוש
עד כמה באמת אנחנו מרגישים את ספירת העומר? כמה זה משפיע עלינו?
בכלל- מה זה בדיוק ספירת העומר? מה המשמעות? מה המקור של הספירה?
שמתי לב שלרוב האנשים ספירת העומר זה רק האיסורים של האבל על תלמידי רבי עקיבא..אבל..רגע! יש לנו את המצווה לספור ולמנות את הימים מפסח עד שבועות! עד למתן תורה!
בכתה ד' כשהייתי צדיקה(הלוואי עליי היום..) חשבתי- מה ספירת העומר אומרת לי? רגע אנחנו צריכים להתכונן למתן תורה או שרק עמ"י בזמן קבלת התורה ממש היו צריכים להתכונן?
ואז ראיתי שבעצם ספירת העומר לא אומרת לי כמעט כלום.. והחלטתי שאני מתכוננת לקבלת התורה! איך? החלטתי שכל שנה בזמן ספירת העומר אני אקח לי נושא שאני רוצה להשתפר בו וזה יהיה מן הכנה רוחנית לקבלת התורה. וקיבלתי על עצמי להשתפר בכיבוד הורים. והצלחתי. וכשהגיע שבועות הרגשתחי פשוט טוב והיה לי כיף! מן הרגשה כזאת מושלמת שממש אני מקבלת את התתורה. 
מאותה שנה עדיין לא היה לי שבועות כזה טוב עם הרגשה כזאת אבל בכ"ז כל שנה אני מקבלת על עצמי משו כדי להגיע למתן תורה יותר טובה..
 
אתם מוזמנים לכתוב כל מה שקשור לספירת העומר. להבהיר דברים לא ברורים בנושא...
 
 
יום טוב 
מצטערת על זה שהכל התחרבש לי.. לחצתי על משו ואין לי מושג על מה.. סליחה
ואם מישו יודע איך מחזירים את זה כמו מקודם אז מוזמן להגיד לי
***עכשיו אני רואה שכלום לא התחרבש רק כשכתבתי את זהאורושקוש
זה היה נראה שהתחרבש..
בקיצור אל תתיחסו לשורות האחרונות..
פותח:עוזיהאחרונה
נפתח בדברי הרמב"ן:
"...ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם, וקדש יום שמיני כשמיני של חג, והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג, והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש" (ויקרא כג, לו).
 
כלומר: הרמב"ן מתייחס לשבועות כאל שמיני של חג הפסח! והימים הללו הם בעצם חול המועד. מן הראוי היה ללכת בהם בחולצות לבנות, לשמוע שירים שמחים ומחולות, להרבות בלימוד תורה ובעבודת ה'.
(כאשר בוחנים את זה במימד ההלכתי, רואים שהרמב"ן לא דייק, וכנראה שגם לא התכוון לדייק. שכן, נראה כי הוא מכנה את שבועות (עצרת) "שמיני של חג", כפי שמכונה שמיני עצרת לאחר סוכות. אבל גם שביעי של פסח מוזכר כעצרת, ויש לכך משמעויות הלכתיות רבות. מסתמא הרמב"ן ביקש ללמדנו על מעלה הימים הללו)
 
ונביא עוד את דברי ספר החינוך:
"נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא".
 
אין כל הדברים הללו אומרים שעלינו להתעלם ממאורעות שקרו בזמן הזה. אבל גם כאשר אנו מתייחסים אליהם - בין במנהגי אבלות ובין בתיקון בן אדם לחברו וכדו' - אין לנתק אותם מההקשר, הכנה למתן תורה, להפיכתנו לתלמידי חכמים שמרבים שלום בעולם ונוהגים כבוד זה בזה.
דיון: שמיעת שירים בספירת העומר ???otk100
מותר? אסור? מנהג? ???


סעיף ב

מי שקפץ ונשא בימים הללו אין קונסין אותו כלום כיון שעשה מצוה אבל מי שהסתפר בימים הללו קונסין אותו על שעבר על המנהג:

שירים בבית תו"כ עבודה - נהוג מאוד להקלמשה
(במיוחד לאלו שזקוקים לזה ולא מתפקדים בלי זה, ואז זו בעיה אחרת). בנושא שמיעת שירים וכו' מלהקה הנושא כמובן מורכב יותר.
 
 
אני אישית שומע מוסיקה ווקאלית רק בתשעת הימים, וגם אז זה סיוט גדול מדי.
מה המקור לאסור מלכתחילה בספירת העומר ???otk100
במקור למעלה לא מוזכר לא לשמוע שירים אלא לא לרקוד ....
אם יש למישהו מקור אחר נשמח לשמוע
אני שומע.... לא יודע מה איתכם....יהודי מרמ"ג
קפץ סעיף אotk100

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תצג

 

סעיף א

נוהגין שלא לישא אשה ושלא להסתפר בין פסח לעצרת שמתאבלין על כ"ד אלפים מתלמידי רבי עקיבא שמתו בימים הללו.

אבל מותר לעשות שידוכין בלא נשואין שמא יקדמנו אחר ומותר ג"כ לעשות סעודה לאחר השידוכין או לאחר הקידושין אבל לא יעשו ריקודין ומחולות ואין צריך לומר שלא יעשו ריקודין ומחולות של רשות אבל מותר לעשות סעודת הרשות כגון שמחת מריעות בלא ריקודין ומחולות ושמחות יתירות:

לא שומעת בכלל רק ווקאלי-Rעות-
בס"ד
 
אני לא שומעת בכלל ..
 
וסתם שמעתי שהרב מוצפי למי שמכיר לא שומע כל השנה בגלל שאנחנו בחורבן בלי בית המקדש..
ואין סיבה לשמוח..
 
חוצמה דברים יוצאי דופן אירועים וכו'
עפ"י מה שידוע לי זו התבלבלות עם שלושת השבועותחילא דמשכנא
ומותר לשמוע מוזיקה..
היא לא התבלבלה. יש כמה מנהגים ו -אח..
שכל אחד ינהג לפי מה שנהגו אבותיו.
 
יש שאוסרים לשמוע בכלל. (כמדומני שבצד זה הרב עובדיה שליט"א, אבל לא בטוח)
יש כאלה שמתירים חלק מהשירים.
וכו'.
 
 
שבוע מבורך לכל עם ישראל!
 
 
מילא מי שאוסר כל השנה -otk100

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס

 

סעיף א

משחרב בית המקדש, תקנו חכמים שהיו באותו הדור שאין בונים לעולם א בנין מסוייד ומכוייר כבנין המלכים, אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד; והלוקח חצר מסויידת ומכויירת (פירוש מצויירת), הרי זו בחזקתה ואין מחייבים אותו לקלוף בכותלים.

 

סעיף ב

* וכן התקינו שהעורך שלחן לעשות סעודה לאורחים, ה מחסר ממנו מעט ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם; וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב, משיירה מין ממיני התכשיט שנוהגת בהם, כדי שלא יהיה תכשיט שלם. וכשהחתן נושא אשה, לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין. הגה: ויש מקומות שנהגו לשבר כוס בשעת חופה, או לשום מפה שחורה או שאר דברי אבילות בראש החתן (כל בו). וכל אלה הדברים כדי לזכור את ירושלים, שנאמר: אם אשכחך ירושלים וגו' אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי (תהילים קלז, ו).

 

סעיף ג

וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם; הגה: ויש אומרים דוקא מי שרגיל בהם, כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה (טור), ואסור לשומעם מפני החורבן; ואפילו שיר בפה על היין, אסורה שנאמר: בשיר לא ישתו יין (ישעיה כד, ט) וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות וזכרון חסדי הקדוש ברוך הוא, על היין. הגה: וכן לצורך מצוה, כגון, בבית חתן וכלה, הכל שרי (תוספות וסמ"ג והגהות מיימוני).


אבל מישהו יודע מה המקור לאסור שמיעת שירים דווקא שספירת העומר ... ???

גם אני שמעתי משהו על בלבול שנוצר משלושת השבועות...


 

 

לפי מה שהוסבר לי-בצי.ג
בספירת העומר, בגלל שיש איסורים של המעטת שמחה, שמו כבר את האיסורים (שאמורים להיות) של כל השנה.
שום בלבול! יש אבלאנונימי (פותח)
על 24,000(!!!!!) תלמידי רבי עקיבא שנפטרו בזמן הזה (והיה העולם שמם וכו' כמתואר שם)
 
הרב אליהו   -שהקב"ה ישלח לו רפואה שלמה בקרוב בתוך שאר חולי עמו ישראל-   אוסר אף שירי קודש ככתוב בספר הלכות חגים וכן במחזור לפסח
ואולי דווקא שירי קודש?עוזיה
משום שהם מביאים את האדם לשמחה אמיתית.
 
ובנוסף - זהירות! לא לכרוך ספירת העומר עם-9 הימיםמשה
שני תאריכים שונים לחלוטין.
אני שומעת..אורושקוש
ובמיוחד בימים הקרובים שניסן ואסור להתאבל אז כרגע אני שומעת..
אולי מישהו כאן יפתח שרשורעוזיה
על החשיבות המקורית של ימי הספירה?
על ההכנה למתן תורה, ועל הימים כימי התעלות רוחנית, לאור העובדה שהקב"ה בכבודו ובעצמו ביקש מאיתנו למנות את הימים בין חג הגאולה לחג השבועות.
יש קונים?
הנה קובץ דעות לפניכם - בבקשה!דני-יהונתן

סג. שמיעת מוזיקה בימי הספירה

שו"ת שאילת שלמה, הרב שלמה אבינר, חלק ב עמוד 187-186.

אין לנגן ואין לשמוע כלי זמר. כו' ובשו"ת אגרות משה (אורח חיים א סוף סימן קסו) כתב שאף למקלים לשמוע כלי זמר כל השנה (עיין שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס סעיף ג) יש להחמיר בזמן הספירה (וכן הגאון רבי עובדיה יוסף, הראשון לציון, בקול סיני עמוד 88. שו"ת יחווה דעת ג, סימן לא).

ושמעתי בשם הרב מן ההר שאמר שבמשנה ברורה נאסרת רק שמחה יתרה, אבל עכשיו מוסיקה, ריקודים או כל בידור שאינם שמחה יתירה אלא דבר רגיל, יש להתירם. אמנם באמת יש מהם שאסורים כל השנה, אך בזמן ספירת העומר מה טוב שיקפידו לכל הפחות במה שחייבים כל השנה. עד כאן תורף דבריו.

ויש מי שרצה לומר שהפוסקים לא הזכירו איסור תזמורת, שהרי אסור כל השנה, וכיוון שמקילים כל השנה, גם אז שרי. ולא היא, כי ערוך השולחן אוסר מקל וחומר מריקודים. ולא עוד אלא שלכל הפחות יש לקיים אז כאמור לעיל.

וכן אסור לשמוע ברדיו (קול סיני שם. שו"ת יחווה דעת שם). אבל לנגן או לשמוע שירי קודש לצורך עבודת ד' יש להתיר (עיין שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס סעיף ג)[1].

ילדים שלומדים בכלי זמר יש להתיר להם (כי אינם מתענגים אלא שמים לב לנגן נכון. ועיין שערים מצוינים בהלכה ג, סימן קכב ס"ק ב עמוד קיח שהתיר לשם לימוד), וכן מותר להם לעשות חזרות לקראת מסיבת יום העצמאות וכדומה (כי אינם מתענגים אלא שמים לב לנגן נכון. ועיין שערים מצוינים בהלכה שם שהתיר לשם לימוד).

שו"ת שאילת שלמה, הרב שלמה אבינר, חלק ו עמוד 74.

לכן כיוון שהם מותרים כל השנה ואפילו מצווה, אין לנו טעם מספיק לאסור אותם בבין המצרים, ואף על פי שכן משמע בשדי חמד (שדי חמד ו 465 א) וכן פסק לאסור הגאון רבי עובדיה יוסף  (יחווה דעת ו לד) מכל מקום אין דבריהם מוכרחים, ומי שרוצה לשמוע שירי קודש מלווים במוסיקה בבין המצרים, אין לאסור אם עושה כן מתוך חרדת קודש למטרת עבודת ד'.

שו"ת בניין אריאל, הרב זלמן נחמיה גולדברג, חלק אורח חיים עמוד 63, 66.

לצורך מנוחת הנפש מותר תמיד לשמוע מוזיקה. יש אנשים ששמיעת מוזיקה עבורם היא דבר חיוני לצורך מנוחת הנפש, כדברי הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק חמישי) כו' מוזיקה זו שהיא חיונית לנפש אין לה כל קשר לריקודים ומחולות שנאסרו בימי בין המצרים, לפי המגן אברהם, והיא אינה אסורה בימים אלו[2].



[1]   וכן פסק הרב יוסף קאפח על השאלה: "האם מותר לשמוע מוזיקה ובפרט בספירת העומר?" וענה: "מותר לשמוע מוזיקה מקלטת או מרדיו. דאינו כלי הניגון ממש. וכן מותר לשמוע שירי קודש. ובספירת העומר אין לחשוש כלל לשום דבר" (שאלה 47 מתוך שו"ת שפרסם הרב משה צוריאל).

[2]   וכן כתב הרב דב אהרון בריזמן בשו"ת שלמי חובה, חלק אורח חיים סימן עח.       ונראה לעניות דעתי, שכשם שידוע שלקשיים כלכליים יש השלכות על שלום בית ושלום החברה (השווה: "אמר רבי יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה". ילקוט שמעוני תהילים רמז תתפח. וכן כתובות [נט ב] 'הבטלה מביאה' כו'), כך ידוע כיום בעוסקים בתורת הנפש כי לשמיעת מוזיקה יש השלכה חיובית על מידת הרוגע של האדם ונוחיותו לבריות באופן תת-מודע, כך שדווקא בימים אלו של ספירות העומר וימי בין המצרים שיש להרבות אהבה ואחווה וריעות, איסור שמיעת מוזיקה אפילו מ'כלי שני' כדיסק או רדיו וכדומה עלול להביא באופן תת-מודע לתוצאה ההפוכה, ברמות מסוימות. ואפשר להשתמש בסברת הרב הרצל יהודה הנקין לעניין קול באישה ערווה, שכשם 'שהיום אין מהרהרים כל כך' (גליון 'קול מהיכל' חוברת ח, אלול תשנ"ח עמוד 145), כך המוזיקה, שנפוצה וזמינה כל כך בימינו לכל דורש ומבקש, שלא כמו בזמנים עברו, כבר לא מרגשת את האדם ומשמחת אותו כפעם, והחוש יעיד על כך. ואחר כך מצאתי שכן כתב הרב אליעזר מלמד (מאמר על מנהגי שלושת השבועות) "ואמנם, כשהחלו לייצר את מכשירי הרדיו והטייפ הראשונים, הייתה שמחה בשמיעת הניגונים דרכם, אולם כיום שהכול רגילים לשומעם, אין בזה כל שמחה, וממילא אין איסור לשומעם בשלושת השבועות".

ושכחת את סברת הציץ אליעזר.עוזיהאחרונה
שטוען שהטייפ עצמו הוא כלי זמר, ולכן לדעת המחמירים אסור אפילו שירה ווקאלית.
 
לא ראיתי אפילו אדם אחד שנוהג כך, וקיימא לן שטייפ זה לקולא.
אבל איזו סברה!
חוזר בתשובה ,כמה שאלותאנונימי (פותח)
בימי ספירת העומר מניחים תפילין?
מה אסור לעשות בספירת העומר חוץ מלשמוע מוזיקה ולעשות אירועים?
כן,אנונימי (פותח)
מניחים תפילין בספירת העומר.
אסור להסתפר ולהתגלח עד ל"ג בעומר [ולספרדים עוד יום אחד אחר כך]
ביום העצמאות מי ששמח יכול להסתפר ולשמוע שירים.
קישור מפורט יותר
הרשה לי להעיר על דברי המגיב א'י'שדני-יהונתן
אתה (שמח תמיד) יוצא מנקודת הנחה שאסור לשמוע מוזיקה, אך תדע לך - כלל בהלכה: ברר הלכה קודם כל במקורה, באיזה הקשר היא נאמרה, למי ומתי לפני שתחיל אותה בקלות גם על עצמך ובכל מצב. לכן, לעניין המוזיקה - אמליץ לך לעיין בעיון רב בדברים שהבאתי באחד השירשורים למעלה שהוקדש לשמיעת מוזיקה בימי הספירה.
מדברי הרב עובדיה יוסף והרב שלום משאש מוכח בבירור כי עניין הגילוח הוא מנהג טוב לחסידים ואנשי מעשה, ומי שיכול שלא להתגלח - אשריו, אך עדיין, זהו מנהג, ולא "איסור". זה לא אותו דבר. לכן, למשל, מובא בפוסקים שבעל שאשתו מקפידה עליו שיתגלח, ויש בעיה של 'שלום בית'- הרי הוא רשאי להתגלח.
 

להלן המקורות:

גילוח הזקן בימי הספירה

ילקוט שמ"ש, פסקי הרב שלום משאש, עמוד קט.

הרבה חסידים ואנשי מעשה אין מגלחים זקנם בימי הספירה (תבואות שמ"ש חלק אורח חיים סימן נו דף קח)(כתב מרן (סימן תצג סעיף ב) שנוהגים שלא להסתפר בימי הספירה עד ל"ג בעומר, ופשט מנהג זה אצל הרבה חסידים ואנשי מעשה).

שו"ת שאילת שלמה, הרב שלמה אבינר, חלק א עמוד 341-339.

שאלה: האם מותר להתגלח בימי הספירה?

תשובה: ההוראה הפשוטה היא שאין להתגלח. מכל מקום, אין למחות במי שמתגלח מפני שיש לו צער להיות מנוול, ולכל הפחות במי שמתגלח לכבוד שבת. כו' ועיין לשון הגאון רבי עובדיה יוסף, בהליכות עולם קול סיני עמוד 89: "והחרדים לדבר ד' נזהרים בזה גם בגילוח זקן". ועיין שו"ת רדב"ז חלק א סימן תרפז שהיו קהילות שנהגו להתגלח לכבוד שבת. וכן פסק בכל בו על אבלות חלק ב עמוד 130 להתיר לגלח לכבוד שבת. עיין ברכי יוסף (סימן תצג) שהתיר אם יש צער גדול[1].

שו"ת דברי בניהו, הרב בניהו דיין, חלק יג סימן לט עמוד שעב.

כו' כיוון שאין האיסור מצד הדין אלא מצד מנהג, ומנהג זה לא נתפשט בכל גבולות ישראל ולכן במקום שיכול לפגוע דבר זה בשלום בית נראה דיש להתיר, דלא גרע מהפסד ממוני שהתירו הפוסקים.



[1]   וכך גם אמר הרב שלמה ז. מן ההר ז"ל (ההר הטוב הזה, עמוד 362-363) כי אדרבא, בימות הספירה ובין המצרים יש להצריך לאדם להתגלח בערבי שבתות אם הוא רגיל להתגלח כל יום, משום שאין להראות אבלות בפרהסיא בשבת (על פי שולחן ערוך אורח חיים תצג ב. תקנא א ומשנה ברורה ס"ק ו). ומסופר כי 'פעם נשאל על ידי אחד מן הבחורים, אם נכון הדבר, שהוא מקל בעניין גילוח בספירה. תשובתו הייתה - אני אינני מקל באבלות בספירה, אני מחמיר בכבוד שבת'.

יישר כח!!אנונימי (פותח)אחרונה
בפרשת שקלים כתובעוד מישהו
"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל ..."
למה היה צריך לכתוב עשיר ודל? היה אפשר לא ירבו ולא ימעיטו
 
בס"דאוסקראחרונה
ראיתי בנועם אלימלך שמסביר בדרך דרש שהכוונה מי שעשיר במצוות לא ירבה,
היינו לא יתרברב ויתגאה,ומי שדל לא ימעיט עצמו ויאמר שאין לו תקנה,
אלא העשיר יחשוב שהוא עדיין ב"מחצית" והדל יחשוב שהוא יכול לחזור בתשובה
ולתת תרומת ה'.
 
כל טוב
קישור למאמר נפלא על חג הפסחיהודה.
***הפסח הראשון בהיסטוריה היהודית

שווה קריאה!

גדול המצווה והעושהשירו למלך
למה חז"ל אמרו : "גדול המצווה והעושה ממי שאינו מצווה ועושה"?
 
הרי זה היה אמור להיות בדיוק הפוך..
כלומר שאם אני לא בקשו ממני משהו ועשיתי אז זה יותר טוב אם
אם עשיתי כי אמרו לי לעשות..
 
מישהו יכול להסביר לי אז מדוע חז"ל אמרו כך?
 
נסיון להסברזית שמן ודבש
אדם שלא מצווה- אין לו יצר הרע.
אדם שמצווה- יש לו יצר הרע ולכן קשה לו יותר ולכן הוא גדול מחבירו.
 
וכמו כן: כל הגדול מחבריו- חרב מחבירו וכל הגדול מחבירו- יש לו יצר הרע גדול יותר.!
הרבה יותר קל לעשות דברים שאנחנו לא חייבים בהם.בצי.ג
התשובה זה כמו שזית שמן ודבש אמר.יויו2
שאלה במקום לגמרי.
וכן,מי שמצווה, יש לו יצר הרע- לא לשבת בסוכה למשל..אבל מי שלא מצווה-אין לו!לכן...
בס"דאוסקר
המפרשים הסבירו שזה בגלל שמי שמצווה ועושה היצר תוקף אותו יותר אבל מי
שאינו מצווה הוא לא במתח מהיצר כי מתי שירצה יוכל להפסיק.
 
ונתנו דוגמא,מי שלא חייב לצום וצם,הצום עובר לו יותר קל כי הוא יודעשמתי שירצה
יוכל לאכול.
 
שיהיה כל טוב
הסבר יפה.עוזיה
כמדומני שזה מופיע בגמרא (קידושין, או ל. או לא.), או במפרשים על אתר.
 
 
אני אתן דוגמה קטנונית: אני מפסיק לאכול כשאני חצי שבע. למרולת שאני יודע שאני מסוגל לאכול עוד הרבה מאוד, אני מפסיק לאכול אחרי זמן קצר.
אם הייתי אדם שאוהב לאכול, או מישהו בדיאטה, אז יכולתי לומר שאני שובר את היצרים ועובד על מידותי.
אבל מה לעשות ואני בנאדם רזה, רבע עוף בקושי, שלהפסיק לאכול בשבילו זה הכי לא בעיה בעולם.
 
יישר כח על ההסבר שניתחתם אותו מכל כיוון אפשרי.אוהבת את אבא
בס"ד לק"י
שמחה לדעת שיש לנו עם כזה צדיק.
שנאמר; "ועמך כולם צדיקים"
אשריכם ישראל.
מכיוון קצת אחרעוקר הריםאחרונה
אנחנו מקיימים מצוות לא מכיוון שזה עושה לנו טוב או שנראה לנו שככה צריך לעבוד את ה' אלא מכיוון שה' אמר שככה עובדים אותו ומילא זאת הדרך היחידה שאפשר להתקרב אליו.
אבל מכיוון שהתורה קדמה לעולם זה באמת גם במציאות שלנו הכי מתאים לעבוד ה' בצורה כזו. ולכן זה יגרום שהאדם הפרטי יהיה מתוקן על ידי זה. (קדשנו במצוותיו וצוונו)

לעומת זאת הפילוסוף מצד אחד עובד את הא-ל לא מכיוון שהא-ל רוצה אלא כי ככה האדם מגיע לשלמות, ומילא זו בעצם לא עבודת הא-ל אלא עבודת עצמי.
ומצד שני עובד עבודה זרה עובד את הא-ל כמו כספומט, תקריב את זה ירד גשם, תעשה ככה הא-ל לא יכעס תעשה אחרת הוא יכעס, ולכן גם עובד עבודה זרה  בעצם עובד את עצמו.

מכיוון שאנחנו עובדים את ה' כי ככה ה' צווה (כמו שאנחנו מברכים לפני כל מצווה) אז המעלה הכי גדולה היא לעשות את מה שה' צווה.
ההוספות שאנחנו מוסיפים הן חשובות מאד בגלל שעל ידן אנחנו מראים שאנחנו רוצים לעבוד את ה' ועושים את המצוות מאהבה אבל זה בא רק על בסיס זה שאנחנו עושים את המצוות כי ה' צווה.

ולכן כל אחד עיקר העבודה שלו זה במצוות שהוא מצווה בהן ולא ההוספות שהוא מוסיף.
הייתי מובן?
פסח-כנסו.=]אוסקר

בס"ד

 

ליל הסדר- הנהגות ביום יום:

 

*קדש- אנחנו צריכים לקדש את העיניים שלנו,לא להסתכל על דברים לא צנועים,אפילו אם רואים אישה לא צנועה לא להסתכל עליה "יצר הרע נכנס דרך העיניים", שרואים מראה לא צנועה תמונה לא צנועה ישר להסתובב ולקדש את עצמך.

 

*רחץ- להתפלל על זה שה' יתברך ירחץ אותנו מהעוונות שלנו,כמו מקווה טהרה, להגי דלה' שאנחנו יודעות שאנחנו מלאות בעוונות ובמעשים רעים ולהתפלל שיעזור לנו לרחוץ את עצמנו מכל העוונות.

 

*כרפס- מסמל את ההמנעות מתאוות ותענוגות העולם

עיקר התיקון של האדם זה במה שקשה לו בעבודת ה'.

כל אחד יחשוב על איזה משהו שקשה לו מאוד בעבודת ה' וידע שזה התיקון שלו בעולם ויעבוד על זה כמה שיותר.

 

*יחץ- כמו שחוצים את המצה- לחצות משלך לחברה, לא לחצות משלו לחברה.

אם היו נותנים לך 1000 ש"ח שתחלקי לצדקה- מן הסתם זה לא היה לך קשה.

אבל ברגע שמבקשים ממך לחלק משלך 1000 שח לצדקה זה כבר יותר קשה..

לדעת שהעיקר זה ממך,לתת משלך לחלק משלך.

 

*מגיד- והגדת לבנך- צריך לחזק כמה שיותר את הילדים ובאמונה ובטחון בה',להזכיר כל הזמן את ה' את הניסים  והנפלאות שלו. לדוגמא: שיש אוכל על השולחן אז להגיד לילד הקטן "תראה ה' הביא לנו כסף כדי שנוכל לקנות לך אוכל ולפנק אותך.." להזכיר את ה' תמיד.

 

*רחצה- להתפלל על זה שה' ירחץ אותנו מהמידות הרעות שלנו. למשל אדם שהולך לטיפול שיניים ועושים לו רק סתימות ולא מטפלים בשורש הרי זה לא פותר את הבעיה,לכן צריך לפנות לשורש הבעיה-המידות הרעות,ולטפל בהם ולעקור אותם וזאת ע"י התמדה בשיעורי תורה והתבטלות לצדיק.

 

*מוציא- להוציא צדקה בנדיבות לב לא להתקמצן מהכיס של הקב"ה,לדעת שמה שצריך לצאת מהממון שלך יצא בכל מקרה אז עדיף להוציא אותו על צדקות.

 

*מצה- כשם שהמצה היא דקה ואין בה כלום כך אנחנו צריכים להיות-שפלים עם נמיכות רוח,לעומת הלחם שזה שיא הגאווה שהוא תופח ותופח וגדל ונהיה מלא. כל מהות האדם זה עוונה ושפלות הרי רוב המידות הרעות כמו קנאה כעס לשון הרע- מגיעות מגאווה וחוסר אמונה.

צריך לשאוף להיות בענווה לא לתפוח ולהתנפח.

 

*מרור- למרר על העוונות שלנו, לבכות עליהם, לא להיות בעצב ח"ו אבל גם לא להגיד "בסדר חטאתי מה אני אעשה לא נורא" למרר על זה בבכי ומפה לעלות, זה ההבדל בין לב נשבר לעצבות- כשאתה עצוב אתה נופל אבל שאתה בלב נשבר על העוונות שלך אתה עולה מעלה ומפה מתקדם.

 

*כורך- זה אהבת ישראל והאחדות.

כולם ביחד לכרוך אחד את השני באהבה,היינו יכולים להגאל גם ללא תורה אם הייתה אחדות..

 

*שולחן ערוך- כמו שיש לנו ספר שולחן ערוך שהכל מסודר הלכה הלכה כך בעניין הקבלות שמקבלים על עצמנו, לא לקפוץ מדבר לדבר,לעשות הכל לאט ובהדרגה,קיבלת על עצמך דבר והתחזקת בו את עומדת בו תמשיכי הלאה כמובן שבהדרכה של רב.

 

*צפון- להצפין את המעשים הטובים שלנו.

אומרים שמי שעושה מצוות ומפרסם אותם מקבל שכר אבל מהמלאכים של הקב"ה, ואילו מי שעושה מצוות ולא מפרסם אותם מקבל שכר מהקב"ה בכבודו ובעצמו.

ומה אנחנו רוצות לעצמנו אם לא לקבל שכר ממלך מלכי המלכים?

נקודה למחשבה..

 

*ברך- להקפיד בברכות שלנו,לא למהר בברכה,לא לבלוע מילים,להגיד את הברכה במתינות,בכוונה, לא בוחטה השם, לא אמן חטופה. (שמעתי שמישהי אמרה פעם שמי שמברכת את השם ככה "בוחטה השם אלומלהעולם..." ככה השם יברך אותה "בוחטה תהיבתי" )

אבל מי שמבכרת את השם ככה " ב ר ו ך  א ת ה  ה ש ם  א ל ו ק י נ ו  מ ל ך  ה ע ו לם .."- ככה השם יברך אותה "בר ו כ ה  ת ה י    ב ת י  ל ה ש ם .."

 

*הלל-להלל את הקב"ה רגע רגע על כל החסדים והטובות שהוא גומל איתנו. להודות לו רגע רגע שאנחנו בריאות ושלמות ולא חסר לנו דבר ויש לנו הכל ב"ה בגדים בית רהיטים אוכל סלון חברים מדרשות ישיבות רבנים נעליים מיטה ארון מגירה חצאייות  גרביים מקלחת וילון ספה שמיכה סדין כרית ספרים אוכלמקרר איברים שלמים ב"ה שום חולי משפחה.. יש אנשים שנמצאים עכשיו בבתי חולים לא עלינו בטיפולים נמרצים בניתוחים נלחמים נגד המחלות שלהם לא יכולים לעשות צרכים לא יכולים לדבר לא לראות ואנחנו מה נגיד? נתלונן? אחח כמה צריך להודות לקב"ה...

 

*נרצה-לסיכומו של דבר: אם נזכה לעשות את כל הדברים הנ"ל נהייה רצויים בפני הקב"ה

 

 

*******************************

 

ולמי שיש עוד כוח..עוד משו אחרון... מי שאין לו כוח שיקרא מ"לסיכום":

 

עיקר פסח זה לבער את כל החמץ שנמצא ואפילו פירורים,ולמה? כי פירור ועוד פירור ועוד פירור הופך להיות ערימה..

החמץ הוא יצר הרע שבקרבנו. "לפתח חטאת רובץ" אפילו אם נשאיר פירור אחד של חמץ היצר הרע ישתלט. והוא נמצא במרתפים הכי קטנים שלב שלנו צריך לבער את החמץ מהלב שלנו את כל היצר הרע את כל המחשבות הרעות שמחכות להפיל אותנו.

וזה מה שעושים בפסח..מנקים את כל החמץ..ואיך מנקים חמץ? ע"י מים. והתורה היא שנמשלה למים לכן את היצר הרע אפשר לנקות אך ורק בעזרת תורה,ככל שאדם יכניס יותר מים ככה ינקה מהר יותר,ככל שאדם יכניס לעצמו יותר תורה הוא יתנקה יותר מהר.

 

קורבן פסח-זהו מסירות נפש! עם ישראל הקריב את קורבן פסח במסירות נפש של ממש!!

והקב"ה רצה ללכת אותנו במצווה את ז.כדי להיות יהודי אמיתי צריך למסור נפש! וכתוצאה מכך- אתם תהיו עם ותגאלו . בלי מסירות נפש לא נזכה לגאולה.

וככה זה בדור שלנו,היום כמה צריך למסור נפש,כל אחד בדרגה שלו,וזה מה שיהפוך אותו ליהודי אמיתי,ככה עולים בדרגה בעבודת השם. ככל שאדם מוסר יותר את הנפש הוא מרגיש יותר קרוב להשם.

 

מצה-מסמלת על זריזות,לא לשהות "חשתי ולא התמהמתי לשמור מצוותיך". לפעמים היצר הרע בא ואומר לך : רגע לאט לאט שלב שלב בהדרגה לא מהר במיתון אחרי הצבא אחרי הבית ספר אחרי שאני יחזור מאילת אחרי שאני יפרד מהחבר אחרי שאתחתן.." לא ולא!

"מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה" - להזדרז לחטוף כמה שיותר מצוות כמה שיותר שיעורי תורה לא לחכות לא לוותר להיות זריזים בעבודת השם. ומצד שני "אל תחמיצנה"-לא לעשות מצוות בפנים חמוצות,בלי חשק,כאילו זה עול,לשמוח במצוות לעשות מאהבה!! בהתלהבות!

 

מרור- מר, לפעמים קשה בעבודת ה',קשה לעשות את רצונו,ללכת נגד כל העולם,קשה לשנות הרגלים,קשה למסור נפש.. אבל מה שנדרש מאיתנו זה להראות נכונות לאכול את המרור הזה ואז כבר השם יתברך ידאג להמתיק לנו את המרירות עם ה"חרוסת" ונרגיש את מתיקות התורה!!

 

לסיכום:

3 מילים שאם לא אומרים אותם בפסח לא יצא ידי חובה:פסח מצה ומרור.

פסח-להיות מוכנים להשחט בשביל הקב"ה ולמסור את נפשנו.

מצה-להיות זריזים בעבודת השם ולעשות הכל בשמחה ולא בחמיצות פנים.

מרור-להיות מוכנים לאכול את המרור וע"י זה לזכות למתיקות.

 

 

פסח מלשון פה סח - שהפה שלנו יסיח את גבורת השם יתברך, לספר את גודל הניסים שלו להתפעל לשבח להלל להגדיל בעינינו ובעיני אחרים את השם!!

 

 

הזוהר הקדוש אומר: בשעה שקוראים את האדה מכנס הקב"ה את פמליה של מעלה ואומר להם : לכו ושמעו את בניי איך הם מספרים בשבחי למטה.

הולכים המלאכים ומקשיבים לכל המשפחות שקוראות ומגדלות את ה' ואומרים לקב"ה : איזה בנים מיוחדים יש לך שאפילו שעברו 3000 שנה מאז עדיין הם משפחים ומהללים אותך...

 

כל אחד שחזר בתשובה יכול להעיד בעצמו שהוא עבר מעין "יציאת מצרים"  "והוצאתי וגאלתי"- העולם בחוץ זה זוהמה אחת גדולה והקב"ה הוציא וגאל אותנו עם פינצטה מהעולם החיצוני מהחושךממצרים  ומהעבדות שהיינו נמצאים!

 

אשרינו שזכינווו להיות יהודים בנים של מלך מלכי המלכים ולעבוד את הקב"ה בשמחה ובטוב לבב!!

 

יהי רצון שנזכה לגאולה במהרה עוד בליל הפסח הזה שנת תש"ע!

 

חג פסח כשר ושמח!

 

 

שכוייח!אח..
קצת באיחור, אבל זה כי לא הייתי כאן קודם לכן. תמיד טוב משהו מאשר כלום.
 
 
חג שמח ומלא אור לכל עם ישראל!
בקשר לסוף דבריך על הפסח מצה ומרור:חילא דמשכנא
אנחנו לא מוכנים יותר לאכול מרור שה' מביא לנו כי אנחנו רוצים את הגאולה כבר ומי שמסכים לאכול מרור עלול להסתפק בזה בסופו של דבר ח"ו.
אבל כל דבר שקשה נחשב למרור..יעל =)
בע"ה

ומה לעשות שכיום קשה לקיים מצוות..
אז בגלל זה צריך להיות ערוכים לזה שלא הכל קל, ולדעת לקבל גם את הקושי..
ואם מדברים על הגאולה - גם לקראתה יש קשיים [כל נבואות הפורענות שיש בנביאים..] וצריך לדעת להתגבר עליהם. ברור שאנחנו לא רוצים שיווצר מצב שהנבואות האלו יתגשמו, אבל נראלי שצריך לדעת שיכול להיות שהן יקרו..
וואי שכוייח!!יעל =)
עברנו מספיק קשיים וגלויות 2000 שנה זה מספיק!חילא דמשכנא
ואו זה מעולה!!!-Rעות-
בס"ד
 
תודה רבה!!..
ואי, זה יפה! תודה!!חיוכיםאחרונה
בבקשה להתפלל לרפואת מרדכי בן רחל שרה.תהילה=]...
חשוב מאוד.
תזכו למצוות.
מועדים לשמחה, שאלות שעלו בליל הסדר...אנונימי (פותח)
אשמח אם מי שיודע יענה...
 
1. מי קבע את סימני ליל הסדר? ע"פ מה? [קדש, ורחץ וכו']
 
2. איך יכול להיות שבדרך ממצרים עד סוכות המצות לא החמיצו? על שכמיהם, בחום של מצרים...
    יש תשובה שזה היה נס, אבל עוד לא היה ציווי לא לאכול חמץ, אז למה היה צריך אותו?
 
3. מה משמעות התשובה לבן שאינו יודע לשאול?
 
4. מי חיבר את השירים שבנרצה?
 
5. למה היה צריך את הקטע של "יכול מראש חודש"? מה הוא בא להגיד?
 
6. למה היה צריך הסימנים של רבי יהודה? מה רבי יהודה חידש בהם?
 
7. יש עוד תשובה למה כל החכמים הסבו בבני- ברק ולא עם משפחתם לקיים "והגדת לבנך", חוץ מכך שהיה מרד ברומאים 
   והם תכננו תוכניות לחימה?
 
8. מה העניין עם ברי רבי אלעזר בן עזריה על יצ"מ בימים ובלילות?
 
תודה רבה ותזכו למצוות
תשובות חלקיות:חילא דמשכנא
6.הסימנים של ר' יהודה הם מחלקים את עשרת המכות לשלושה חלקים - החלוקה הידועה..

7.יש סברה האומרת שכשהם היו מסובים בבני ברק זה בכלל לא היה בחג הפח אלא בסתם יום אחר.

8.המחלוקת היא האם בגאולה יסופר על יציאת מצרים או לא - "כל ימי חייך להביא לימות המשיח" וכו' אאל"ט בן זומא אומר שבגאולה יהיה אור כ"כ גדול, הרבה יותר ממה שהיה ביציאת מצרים עד כדי כך גדול שיציאת מצרים לא תסופר בכלל לעומת העוצמה המדהימה של הגאולה העתידית שבה לילה כיום יאיר וכו' ולעומתו חכמים אומרים שכן יסופר סיפור יציאת מצרים משום שכתוב "ביום צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (הציטוט לא כ"כ מדוייק כי זה מהזיכרון...) מפרשים שאראנו נפלאות זה מדובר על נפלאות הגאולה העתידית ששורשה טמון ביציאת מצרים שהיא שורש כל הגאולות ולכן בגאולה העתידית יספרו על יציאת מצרים כי היא שורש הגאולה הנוכחית.

מקווה שלא סילפתי את דברי אף אחד כי הכל ממה שזכור לי שאמרו בשולחן הסדר וזה היה אחרי כוס ראשונה של יין...  
תודהאנונימי (פותח)
כתבתי תגובה מושקעת ונמחקה לי. אענה שוב בצי.ג
תשובות חלקיות:
2. ממתי מאפה שנאפה מחמיץ (במיוחד אם אין בו שמרים ותוספות)? לפי מה שאני יודעת, המצות של בנ"י ניצלו בשמש כשהם יצאו ממצרים
3. "ושאינו יודע לשאול- את פתח לו שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" מי שאינו יודע לשאול- אתה הוא זה שצריך לגרום לו להתעניין ולשאול ("אם לא תשאל איך תדע?" שם, שם) כמו שכתוב "והגדת לבנך". (ככה אני מבינה את התשובה, אני מתארת לעצמי שיש פירושים נוספים)
5. בקטע הזה שואלים ממתי המצווה של "והגדת לבנך ביום ההוא" ומגיעים למסקנה שרק בליל הסדר זה קיים. (ניקדתי את זה כדי שיהיה מובן "יכול מראש חודש?" - תלמוד לומר ביום ההוא.
"אי [אם זה-] ביום ההוא יכול מבעוד יום [ערב פסח]? -תלמוד לומר בעבור זה. בעבור זה= לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך.
אני מקווה שאמרתי דברים נכונים ושלא סילפתי את מה שאמרו אצלנו..
חג שמח!!
לגבי 2-הסנה-בוער
בס"ד
כשאתה שם מצה היום בשמש היא מחמיצה? לא, היא כבר אפויה, היא רק מתחממת- לא תופחת.
ד"א, הציווי על המצות היה עוד בכלל לפני שבנ"י יצאו ממצרים [בפסח מצרים- ז"א, לפני שהלחם שלהם לא הספיק לתפוח וכו']
זה גם מה שאני אמרתיבצי.ג
יש לי עוד תשובות- ל1 ול4:בצי.גאחרונה
סימני הסדר:
"הסימן החרוזי הזה יסד רבינו שמואל מפלייזא, אחד מבעלי התוספות, חבירו של רבינו בעל הסמ"ג ושל רבינו יחיאל מפריז (...) וכן הביאו רבותינו הקדמונים עוד הרבה סימנים לסדור המסיבה בליל התקדש החג, ראה בספר "הפרדס" לרש"י (...)בהגהות מיימונית לנוסח ההגדה של הרמב"ם, הובא הסימן של מהר"ם מרוטנבורג, ב"מחזור ויטרי" עמוד רצד, מסורת סימן מטעם ר' יוסי הגדול. (...) [מתוך הגדה של פסח מאת הרב ראובן מרגליות]
פיוטי 'נרצה':
ובכן ויהי בחצי הלילה (זה לא בנרצה, לפחות לפי חלק מההגדות, אבל בכ"ז..)- פיוט לשבת הגדול שכתב הפייטן יינאי, שהיה רבו של ר' אליעזר הקליר [אם זה אומר לך משהו..] כתוב פה עוד כל מיני דברים על מה כתבו את הפיוט וכו', אבל לא נראה לי שזה מעניין במיוחד.
חסל סידור פסח- ר' יוסף טוב עלם.
אדיר הוא- פיוט ממחזור אוניון.
אחד מי יודע ו'חד גדיא'- לא נודע לנו מחברם.
[גם- ע"פ ההגדה של הרב ראובן מרגליות]
 
אני מקווה שזה עזר במשהו- לא הכל מובן ומוכר, אבל לפחות רואים שיש מי שמבין ושיש מקורות..
 
שאלה...יויו2
סתם משו שחשבתי עליו..
מה הגישה של החילונים לגוף ונשמה?..הם מאמינים שיש דבר כזה נשמה?..
אם מישו יודע..
שבוע טוב!
בס"ד!אוסקר
חלק מאמינים שיש נשמה אבל לא חושבים שצריך לקיים תורה,
וחלק שנקראים מטריאליסטים מאמינים שיש רק חומר ואין דבר כזה רוח.
 
בברכה
נראלי שהם חושבים שיש מימד של רוח..יעל =)
בע"ה

אבל הם לא חושבים ממש על המושג 'נשמה'..
הם פשוט מאמינים שיש משהו מעבר לגוף..
ממש בקצרה -אוסנתאחרונה
זאת מחלוקת מפורסמת בין הפילוסופים.
פרויד הידוע (ואחרים בעקבותיו) אומר שאין - האדם הוא יצרים ודחפים נטו. כל המחשבות הגדולות והרצונות הן תולדות של אותם הדחפים.
פילוסופים רבים אחרים חלקו עליו (שפינוזה, אריסטו, דקארט), אך התפלמסו איך בדיוק עובד הקשר בין שניהם, בין הגוף לנשמה.
בימינו, יש שתי גישות מרכזיות:
א. יש רוח. אדם שמוחזק בחיים באמצעות מכונות - אינו "אדם", כי רוחו אינה באה לידי ביטוי.
ב. הרוח היא תהליכים ביולוגיים ופיזים המתרחשים בתאי המוח (כשמשתחרר חומר מסוים במוח, אתה חש עצבני וכדו').
אולי בעתיד לא נצטרך פסיכולוגים, רק נוירולוגים...
 
אני נוטה לחשוב שיש צדק בסעיף ב', ולא רואה בו סתירה ליהדות.
 
הרחבות:
 
רבותי מה לעשות עם ההתנוונות במדינה?זית שמן ודבש
שבוע טוב!
לפי מה שאני רואה יש התנוונות במדינה- מה אפשר לעשות? איך לעורר את העם?
בסיעתא דישמיא!מלמעלה אלוקים
כשאתה נמצא עם חברה חילונים תהיה משהוא לדוגמא תראה להם מה זה להאמין -להיות 
"יותר טוב" בהכל ובלי להיות "מוזר" וזה אפשרי!
תסביר להם הלכות ודברים ותראה להם שזה לא סתם ואנחנו לא ישנים ומרובעים של פעם שלא מתחדשים עם העולם...
מניסיון... זה עובד... במעגל הקרוב... וגם במעגל הרחוק בהתנהגות באוטובוסים- אמירת שלום ובוקר טוב וחיוכים וכו'...
מפה מתחיל השינוי...
אם כל אחד מאיתנו יעשה את זה...
אנחנו ממש צמודים לסיום התהליך הזה- מרחק יריקה...

בעז"ה תפקיד קשה קיבלו! ולקחנו על עצמנו! אבל לא להתייאש...
רח חזק ואמץ! שיר-חיים.
אם תוכל בבקשה להסביר,אמת מארץ
בס"ד

מה הכוונה ב"התנוונות"...
אנשים שחושבים שכבר גמרנו הכל ואפשר לטייל כל היוםזית שמן ודבש
שחושבים שהמצב במדינה הוא טוב.
 
בעזרתו! וגם לגבי החברה שלנו-מלמעלה אלוקיםאחרונה
צודק- וצריך ממש להראות דוגמא אישית על עוד כמה עבודה יש וכמה זה כייף יפה מעניין אמיתי ומדהים לעשות אותה!
להרבות בדברים על חשיבות האדם בעולמו ו"בשבילי נברא העולם" ו"רבה אמונתך" וכו' ואנשים לאט לאט יתעוררו וכמו שנאמר- "הגיע זמן הגאולה!"
בברכת "חזק ואמץ אחי, רק חזק ואמץ"
ברגשי ידידות, אהבה והערכה שיר חיים.
חלב נכרישמחה ואמונה
איזה רבנים מתירים חלב נכרי?
המציאות השתנתה ואף אחד פה לא מתייחס לזהעוקר הרים
כיום מעבר לכל הדיונים על חלב עכו"ם יש בעיה רצינית של חלב טריפות.