פורום בית המדרש (עמוד 193)

נכון מבקשים גשמים מז' בחשון כדי של עולי הרגל יגעו לביתם בשלום ולא תוך כדי סופות גשמים, אז למה לא מפסיקים לבקש גשמים לפני פסח כדי שעולי הרגל יוכלו להגיע בשלום ולא תוך כדי סופות גשמים?

 

אנשים בורחים מחשבון נפש? למה?

בגן ובכתות הנמוכות כשמלמדים פרשת שבוע או דברים כאל משתמשים במדרשים...וזה מאוד מבלבל את הילדים כאילו מה כתוב בתורה ומה לא כתוב...אני יודעת שאני אישית לפעמים מתבלבלת מהדברים האלה...וזה נראה לי לא נכון להכניס את את הילדים לתוך הבלבול הזה..אני רואה אצל אחיות שלי שאנחנו שעה יכולים להסביר להם שזה לא כתוב בתורה... אבל הם מתווכחות ואומרות שגננת אמרה...

מה אתם אומרים?

שמורה יתפלל עם בנות בכתה? וכאילו יש גם שירים וכאלה... 

יש לי שאלה על הורדת תוכנות מהאינטרנט.

 

בזמן האחרון יצא לי לדבר עם כמה אנשים שמבינים במחשבים, שכמובן מורידים תוכנות מהאינטרנט כולל מספרים סריאלים [שזה אומר שכל תוכנה שקונים במלא כסף אפשר להפעיל בכל מחשב אם יודעים מה המספר הסידורי שלה..]

 

מצד אחד- נראה שזה גניבה גמורה.. אנשים השקיעו מלא זמן וכסף כדי לפתח תוכנה חדשה ואני אוריד אותה בשתי שניות ויהנה ממנה בלי לשלם בכלל?!

 

מצד שני- כשיש תוכנות פרוצות שאפשר להוריד בחינם זה נותן המון המון פירסום לאותה תוכנה.

והיא דוגמא שקרתה לי עם הטכנאי מחשבים שלנו-

בפעם האחרונה שהוא פירמט לנו את המחשב הוא שאל אותי אם אני רוצה שהוא יתקין לי פוטושופ במחשב.

שאלתי אותו מאיפה יש לו את התוכנ כי אני יודעת שהיא עולה הרבה כסף.

והוא אמר שהוא הוריד מהאינטרנט.. אמרתי לו שזה אסור ושזה גזל וכו'..

ואז הוא הסביר לי שכמו שאת מערכת ההפעלה של המחשב (ווינדוס' של מיקרוסופט) מקבלים בחינם [והיא בעקרון עולה פולל כסף אם קונים אותה באופן חוקי] כי מיקרוסופט רוצה להתפסם וזה הצליח לה.. אז ככה היוצרים של פוטושופ שמחים שמורידים את התוכנה שלהם כי ככה הם מקבלים פווול פירסום. וממילא הם מליונרים פלוס..

 

אז מה אתם אומרים?? אני ממש לא יודעת מה להחליט..

ותאמת- זאת לא החלטה שלי או שלכם, מה דעת ההלכה אומרת על זה??

אבל אני רוצה תשובה עמוקה של מישו שבאמת מבין במחשבים ובאינטרנט ולא סתם אומר:

 "זה גזל להוריד מהאינרנט. נקודה."

 

אשמח לקבל קישורים או תשובות פה..

 

תודה וסליחה אם השאלה קצת לא מובנת..

בס"ד

 

 

השבת אנו קוראים על הציווי של הקב"ה לאברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך והקב"ה מבטיח לו ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה.

 

וזה היה נסיונו הראשון של אברהם מתוך עשרה נסיונות כדברי רבותינו ז"ל והשאלה נשאלת איזה נסיון זה אם הקב"ה מבטיח לו כל כך דברים אם ישמע בקולו?

 

 

שאלה זו נוכל להבין על ידי שאלה אחרת בפרשה בפסוק נאמר ויאמר ה' אל אברם, לשון אמירה ואילו בהמשך נאמר ויעש אברם כאשר דיבר אליו ה' והשאלה נשאלת מדוע בציווי לאברם נאמר לשון אמירה "ויאמר" ואילו בביצוע של הציווי ע"י אברם נאמר לשון דיבור "ויעש אברם כאשר "דיבר" אליו ה' לכאורא היתה התורה צריכה לכתוב לשון אמירה בשניהם או לשון דיבור בשניהם?
על שאלה זו עומד אור החיים הקדוש בפירושו על התורה ומסביר הרב כי מצינו בתורה שאמירה היא בלשון רכה, ודיבור הוא לשון קשה כמו שראינו בפרשת יתרו ,"כה תאמר לבית יעקב", אלו הנשים, אם כן כשאמר הקב"ה לאברם שילך לארץ כנען אמר לו בלשון אמירה שהיא לשון רכה ולכן הבטיח לו את כל ההבטחות אבל התורה מעידה כי אברהם אבינו עשה זאת לשם שמים בלי קשר להבטחות אלא אך ורק מפני שהקב"ה ציוהו לכן נאמר ויעש אברם כאשר דיבר אליו ה', שזהו לשון דיבור קשה ללמדינו שעשה זאת אברהם לשם שמים ללא שום מטרה לקבל בתמורה על ששמע לדברי הקב"ה.

לפי זה מתורצת גם השאלה הראשונה ששאלנו איזה נסיון זה מאחר שהובטח לו כ"כ הרבה הבטחות אך לאור הדברים הללו מובן שהיה זה נסיון גדול בו הוכיח אברהם אבינו כי כל רצונו הוא לעשות את רצונו של הקב"ה ללא כל תמורה וללא מטרה לעשות את רצון ה' עבור טובות הנאה כל שהן אלא אך ורק מפני שזהו רצונו של הקב"ה ובזה הוכיח אברהם אבינו את אהבתו האמתית להקב"ה וכי ראוי הוא למעמד של עומד בנסיון.

 

 

כאשר אברהם אבינו מוכיח זאת לכל אורך הדרך.
ובזה מבואר לשון התורה "לך לך" המורה כי על האדם להיות תמיד במצב של הליכה ועליה בתורה יראת שמים ומעשים טובים ולא במצב של עמידה ודריכה במקום כמו שנאמר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה', כי כל עמידה במקום סופה ירידה.

משל יפה על זה מביא רבינו יוסף חיים - על אדם תמים ופשוט שחלם על סולם ובו מאה מדרגות ובחלום רואה הוא את המלך עולה בסולם עד המדרגה החמישים ושם הוא נעצר, בבוקר הלך הוא אל המלך וסיפר את חלומו למלך, שמח המלך וציוה את שר האוצר להעניק לו סך חמישים דינרי זהב, שמע זאת שכינו של הנ"ל ואץ אף הוא המלך, וסיפר לו כי ראה את המלך עולה בסולם של מאה מדרגות אך בחלום שלו המלך עלה את כל המדרגות והגיע לסוף הסולם. בטוח היה החולם כי עתה יקבל מאה דינרי זהב, אך מה היתה אכזבתו כאשר המלך ציוה לגרש אותו מהארמון בבושת פנים, התפלא הנ"ל ושאל מדוע שכיני שחלם על המלך שעלה עד חמישים מדרגות נתת לו חמישים דינרי זהב ואילו אני שחלמתי עד מאה מדרגות אני מגורש בבושת פנים? ענה לו המלך חבירך השאיר אותי באמצע הסולם, ממילא נשאר לי רק לעלות הרי זה ברכה בשבילי לכן הענקתי לו מתנה, אבל אתה ששמת אותי בראש הסולם לא נותר לי מעתה אלא לרדת אין זה אלא לרעה לכן אתה תצא בלא כלום.

 

 

כך אנו אם נרגיש תמיד שאנו רק באמצע הדרך של עלייתינו הרוחנית נדע רק לעלות, אך מי שמרגיש שהוא כבר מושלם והוא בראש הסולם הרי שלא נותר לו אלא רק לרדת.

 

נזכה להיות תמיד במצב של "לך-לך" ועליה רוחנית אמן.

 

 

שבת שלום

 

 

[מאמרו של הגאון רבי זבדיה כהן שליט"א, חבר בית הדין הרבני בתל אביב, עבור הלכה יומית.]

יש ספר שהוא ממש טוב!

הוא היחיד שאני הכי מרוצה ממנו..

ואז אמרו לי- שאי אפשר שבן יספר אותי!

אבל וואלה לא מצאתי בכלל כיוון מחשבה.. למה לא?!

זה לא כמו רופא?

 

אני לא כ"כ יודעת אם זה קשור אבל נסה...

יש לנו לימוד בשיכבה ועכשיו תורי להכין!

אני חייבת עזרה חיפשתי ולא מצאתי כלום!!

אני רוצה שלא יהיה ארוך ונושא שמתאים לנות, עדיף אם סיפור!

אני ממש אשמח לעזרה!

תודה בכלמקרה...

בס"ד

 

מצד אחד שמעתי על ספר איוב-שיש מפרשים שאומרים שאיוב לא היה קיים בכלל וספר איוב נכתב כמשל לע"מ..

ואיוב זה לא באמת אדם אמיתי שעבר את כל מה שמתואר שם..

 

מצד שני..

קראתי שאיוב היה אחד מיועצי פרעה יחד עם יתרו!

 

אז רגע!

 

איך זה יכול להיות?!

 

אם הוא היה אחד מיועצי פרעה חייב להיות שזה אמיתי..איך בכלל יכולים להגיע לדעה שזה לא היה קיים ונכתב כמשל?!

 

תודה מראש!

היום למדנו בתנ"ך את פרק י"ב בבראשית, וכל השיעור הייתי ממש עצבנית. 

אז אולי למישהו יהיו בשבילי תשובות מספקות-

א) איך אברם מסכים לזה ששרי תלקח עם פרעה? למה הוא לא מתנגד? פונה לה'? משהו?

ב) שרי היא דג? היא לא יכולה לסרב? לא לרצות לומר שהיא אחות אברם? לא לרצות ללכת עם פרעה? לספר לפרעה שהיא נשואה?

[לא באתי לדון את אבות האומה, אבל זה ממש מעסיק אותי.]

אני צריכה לשבת בע"ה דבר תורה קצר וחמוד על פרשת נח, 

עדיף משו עם סיפור חסידי.

ושמתאים לבנות בבנ"ע....חבריא א'...

תודה...!!!!

בס"ד

 

דין ברכת השנים

 

תיקנו חכמים לשאול ולבקש מהשם יתברך טל ומטר בימות הגשמים ב"ברכת השנים", ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל שבעה במרחשון, ואף על פי שהיה מן הראוי לשאול טל ומטר כבר ממוצאי החג, מכיון שהוא הזמן הראוי כבר לירידת גשמים (ולכן אנו נוהגים להזכיר "גבורות גשמים" דהיינו "משיב הרוח ומוריד הגשם" כבר מתפילת מוסף של שמחת תורה), מכל מקום תיקנו רבותינו שאין לבקש גשם מהשם יתברך בברכת השנים אלא מליל שבעה במרחשון, משום שבחג הסוכות היו ישראל עולים לרגל לבית המקדש, ואחר כך היו חוזרים לבתיהם, ויש מהם שהיו צריכים ללכת בדרך לביתם עד שבעה במרחשון, ובכדי שלא ינזקו עולי רגלים מחמת הגשמים, תיקנו שלא ישאלו גשמים אלא מליל שבעה במרחשון.

 

בחוץ לארץ יש להתחיל לשאול טל ומטר בברכת השנים, מתפילת ערבית של מוצאי הרביעי בדצמבר למנינם, ובשנה שיש בחודש פברואר עשרים ותשעה ימים, יש להתחיל לשאול טל ומטר במוצאי חמישי בדצמבר, וכך המנהג באירופה ובארצות הברית.

 

מקומות שהאקלים בהם הפוך מארץ ישראל ואירופא, דהיינו שימות החמה אצלם הם בין סוכות לפסח, אינם שואלים טל ומטר בברכת השנים, וכן אינם מזכירים "משיב הרוח ומוריד הגשם" בברכת "אתה גיבור", ובימות הגשמים שלהם, ישאלו טל ומטר בברכת "שמע קולינו".

 

נידון מיוחד קיים לגבי מדינות ארגנטינה וברזיל, ששם עונות השנה הפוכות מאלו שבארץ ישראל, וימי הקיץ שלהם הם בימי החורף שלנו בימים שבין סוכות לפסח, וימי החורף שלהם הם בימות הקיץ שלנו בימים שבין פסח לסוכות, ובימי בקיץ שלהם בארגנטינה בעיר בואנוס איירס וסביבתה ובברזיל בעיר סאן פאולו וסביבתה יורדים גשמים מרובים, ובימי החורף שלהם יורדים גשמים, אך פחותים הם מהגשמים שבימי הקיץ, ולכן נפל ספק מתי הם ימות הגשמים שלהם לענין שאלת טל ומטר.

 

ולפני מספר שנים נכנס לעומק דין זה וחקרו הן מבחינת ההלכה והן מבחינת המציאות בארצות אלו, הגאון רבי דוד יוסף שליט"א, ומסקנתו היתה שמכיון שבזמנינו, עם התפתחות הטכנולוגיה, למדו המומחים בארצות אלו לנצל כראוי את הגשמים שיורדים אצלם בקיץ, שהוא החורף בארץ ישראל, ולא עוד אלא שעיקר ניצול הגשם לחקלאות נעשה מגשמי הקיץ.

 

ולאחר שהאריך בדין זה בדברי הפוסקים העלה להלכה, שבני ארצות אלו דינם כבני ארצות הברית ואירופה, ששואלים טל ומטר בברכת השנים ממוצאי הרביעי או החמישי בדצמבר וכמבואר לעיל, והסכימו לפסק דין זה מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, הגאון רבי שלום כהן שליט"א, ועוד רבים מגדולי הפוסקים.

לה"ו בס"ד                                                                                                                            "עמ חי וקים"

 

 

בפרשה זו נקרא, "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלהים התהלך נח וכו', ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס".

ומעתה נשאלת השאלה, כיצד בדור כזה שכולם השחיתו את דרכם, כולל הבהמות והחיות, זכה נח להשאר צדיק תמים? במה היה כוחו ?

תשובה לשאלה זו נמצא במה שדרשו חז"ל על המילים "צדיק תמים", צדיק בין אדם להקב"ה, תמים בין אדם לחבירו. ולכן נאמר פעמיים "נח", שהיה נח לשמים ונח לבריות.

 

בדור המבול שעיקר חטאו היה על גזל ועליו אף נידון, כמו שנאמר "כי מלאה הארץ חמס". נח היחיד שנשאר צדיק תמים. וסוד כוחו היה באמונה התמימה שהיתה לו בבורא עולם ובהשגחה פרטית שיש להקב"ה על כל אדם ונברא. באמונתו התמימה ידע נח כי אין אדם נוגע במוכן לחבירו כמלא הנימא, ומה שמגיע לו יקבל בהיתר, ומה שלא מגיע לו לא יקבל אפילו יעשה כל הטצדקי שבעולם. וכאשר זו אמונתו של נח ממילא ברור שאין מקום לגזל ולקיחה של ממון חבירו ללא רשות. אך דור המבול שאמונתם בהקב"ה היתה פגומה, חטאו בגזל, ואף נענשו על כך

רבינו יוסף חיים זצ"ל בעל בן איש חי, מביא על כך מעשה בבחור שהיה לומד תורה עד שעות הלילה המאוחרות, ואח"כ הולך לישון בביתו. באחד הלילות כשחזר לביתו בשעת חצות לילה, עבר ליד בית כשדלת הבית פתוחה לרשות הרבים. גברה בו הסקרנות לדעת מדוע בית זה פתוח בשעה כזו מאוחרת, ונכנס לרגע לבית לבדוק זאת. להפתעתו הבית היה ריק ועל השולחן עמדה קופסת תכשיטים מליאה במטבעות זהב. לרגע עלתה בו מחשבה אסורה, אולי זו ההזדמנות להתעשר, אך ברגע מיד נזכר באיסור החמור של לא תגנוב, ואת הנאמר "אין אדם נוגע במוכן לחבירו", אמר לעצמו, את מה שמגיע לי אקבל בהיתר ולא באיסור! ומיד יצא ופנה לביתו. באותו בית היתה גרה אלמנה צעירה שבעלה ניפטר והותירה ערירית שישנה בחדר סמוך ולא שמה לב ששכחה לסגור את הבית. באותו הלילה כשקמה בבוקר, הבחינה להפתעתה שהבית היה פתוח ואף יש סימנים שמישהו נכנס. מיד גמלה החלטה בליבה להנשא ולא להשאר לגור לבדה ולחיות בסכנה. מיד פנתה לראש הישיבה הגדולה שהיתה באותה העיר, ובקשה ממנו בחור טוב ומתאים שיהיה לה לחתן. מיד הציע לה ראש הישיבה בחור שקדן וחרוץ שעמל בתורה יומם ולילה, היה זה מיודעינו אותו הבחור שנכנס אותו לילה לביתה. ובליל האירוסין הוא קיבל ממנה מתנה את אותה קופסת התכשיטים שראה מונחת על השולחן בביתה. מיד נזכר בדברי חז"ל "אין אדם נוגע במוכן לחבירו" ומה שמגיע לאדם יקבל בהיתר ולא באיסור.

זהו יסוד גדול בחיי האדם ובאמונה בהשגחה פרטית, וזה היה כוחו של נח בעמדו יחיד מול כל אנשי דורו. וזכה שעליו נאמר "ונח מצא חן בעיני ה".

 

יסוד זה מצינו גם בדברי רבי אברהם אבן עזרא בפירושו על התורה בפרשת יתרו בעשרת הדברות, על הדברה של "לא תחמוד". שואל הרב, איך התורה יכולה לצוות דבר שאינו בשליטתו של האדם שלא יחמוד דבר שהוא רואה ורוצה שיהיה שלו? עונה הרב אבן עזרא, כמו שאף אדם לא חושב להיות ציפור ולעוף בשמים, וכמו שאף אדם לא חושב להנשא לאמו, ואף לא במחשבה, כיון שהוא יודע שדברים אלו לא שייכים כלל, ואין להם שום אחיזה במציאות, כך הדבר בין אדם לחבירו, אם יחנך את עצמו וישנן ויאמין כי הכל מאת הקב"ה ואין אדם נוגע במוכן לחבירו, ומה שמגיע לו יקבל בהיתר, ומה שלא מגיע לו לא יעזור לו כלום, ממילא הוא יגיע למצב שאין לו מה לחמוד מחבירו אפילו במחשבה. וזהו ציווי התורה באיסור של לא תחמוד.

ניקח יסוד גדול זה נר לרגלינו בחיי היום יום שאין אדם נוגע במוכן לחבירו ומה שמגיע לו יקבל בהיתר ולא באיסור ומה שלא מגיע לו לא יעזור לו כל מה שיעשה לקבלו. ונזכה אף אנו בזכות זו למצוא חן בעיני ה'. אמן.

 

 

שבת שלום

 

 

[מאמרו של הגאון רבי זבדיה כהן שליט"א, חבר בית הדין הרבני בתל אביב]

כשאתם אומרים "הכל לטובה" - למה אתם מתכוונים?

כאילו, איזו סוג של טובה?

שיהיה לכם טוב בחיים? שיהיה לכם טוב בעולם הבא?

 

משו שמתאים לחבריא א' בבנ"ע...

תודה!!

האדם עם אמונה אמור להיות, בקב"ה לבטוח, ואת תורתו ללמוד, וכך את חייו לחיות.

רק את האהבה של אלוקים יש בחיים, מתוכה אור גנוז בוקע וממלא את כל חדרי הלב, ומשפיע בצורה רוחנית אמת חסד וצדק על כל העולמות שבגופו החומרי, ומתוך גופו החומרי השפע האלוקי פועל, ונכנס אל עולם המעשה,

מתוך זיו שכינת עוזו הוא חי ממש את אלוקים, וכך משפיע הוא עצמו על כלל החיים.