פורום בית המדרש (עמוד 205)

כל הזמן מעלים את הסיטואציה הזאת...

אל תאכלו אותי, אבל אני חושבת שהייתי לוקחת את הבן שלי.

אני לא אמא, ועד אז לא אוכל להבין עד הסוף את התחושה של אמא שקורעים ממנה את בנה, בשרה ועצמה, ושולחים אותו למוות. כל מי שתגיד כאן שהיא (או הוא...) תוורת על בנה אני לא אאמין לה. אין, אין מצב. זה הבן שלך! הבן שלך!

אבל היום ספרו לנו בבי"ס, בטקס, שאחד בשואה שאל את הרב שלו מה לעשות במצב הזה, והרב הזדעזע מהשאלה ושתק. האיש הבין שאסור לו לעשות את ההחלפה בילדים ונתן לבנו ללכת.

אבל לא'ד'ת, כאילו תחשבי עלזה שנכון שהוא הבן שלך, אבל איך את יכולה, בשביל להציל את הבן שלך-לשלוח מישו אחר למוות?!
כן, גמאני עדיין לא הייתי אמא. ומינהסתם-ישלה אופצייה להציל ת'ילד שלה אז שהיא תיתן לו ללכת למוות מתוך בחירה?!
אבל זה הרגשת אשמה שהיה מישו שיכל להיות חי, ובשביל להציל ת'ילד שלי, הרגתי אותו.
אנערף....כנראה שבשביל זה לא הייתי שם...

--
פתאום חשבתי עלזה קודם-שכשמת מישו אחד אנחנו מזדעזעים כמו החיים, אבל תחשבו עלזה שמתים 6 מיליון?!?!
ואיך אנשים יכלו לחיות ככה, בין מליוני גופות, שכל רגע האנשים שסביבך, אנשים שאהבת, שנתנו לך. אחים שלך, מתים. לא אחד-מליונים!!!!! איך בנאדם יכול לחיות ככה?!
הם איבדו כנראה לגמריי תחושה...

בני ישראל אכלו מצות במצריים גם לפני היציאה ובבית המקדש יש כל השנה איסור על אכילת חמץ גם לחם הפנים הוא מצה.

במצה יש עניין יותר מזה, כרגע אין לי זמן בעז"ה יותר מאוחר ארחיב.

כמו מרור לאכול רק לזכר.. ואז לאכול עוד ירקות...

אז...

אני לא זוכרת בדיוק

אבל-- הרעיון הוא [משהו כמו..]

ה"תיקון" של האיסור של חמץ זה בשבועות.. שיש [בבהימ"ק- יבנה במהרה!! ניפגש] מצוות: 2 הלחם שזה חובה שזה יהיה חמץ.

-- זה לא בדיוק ענה.. משהו נחמד אבל--

באמת. 
ו...לתשובה:

טוב , נתחיל בזה -
"שירה על הים - בכ"א בניסן נאמרה, כדתניא בסדר עולם: מרעמסס לסוכות ומסוכות לאיתם ומאיתם לפני פי החירות - הרי שלשה; ברביעי 'ויוגד למלך מצרים כי ברח העם' [שמות יד,ה]; חמישי וששי רדפו מצרים; אור שביעי ירדו לים, שנאמר 'ויאר את הלילה' [שמות יד,כ]; לשחרית אמרו שירה, ויום שביעי היה, ויו"ט אחרון של פסח היה)."

[מצטער על הסוג כתב. אני לא יודע איך מחליפים.]
ז"א , מאז שיצאו עם ישראל ממצרים עד שאמרו שירה > שבעה ימים.

"בספר בית אלקים, שער היסודות, פרק ל"ז נכתב:"ימי פסח היו שבעה כי לא היתה יציאתם שלימה עד יום השביעי שהוא יום קריעת ים סוף, שראו ישראל את אויביהם מצרים מת על שפת הים, וכמו שאמר הנביא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, כי לא היה יום אחד יציאת מצרים כ"א שבעה ימים עד שראו הנפלאות על הים...".

הוי אומר - יציאת מצרים במלואה , בשלמותה -
הייתה שבעה ימים.
ממילא , כיום אנחנו , שלא אוכלים "חמץ" זכר ליציאתינו ממצרים -
אמרה לנו התורה  > תשמרו שבעה ימים.
 למה שומרים את פסח >
"אֶת-חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר--שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם; וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי, רֵיקָם"
בגלל היציאה ממצרים.

היציאה במלואה , כמה הייתה?
שבעה ימים.
ממילא , צריך לשמור לאכול מצות - שבעה ימים.

זהו. עד כאן בנושא זה.
הבנו ב"ה למה 7 ימים.


להמשך -
למה כזו הקפדה?
ת'אמת. לא יודע. אבל , אני חושב , אולי בגלל ש...
אם תהיה רק הקפדה קטנה - לא נזכור את זה ממש.
[כמו ש...בשמיטה , אנחנו לא כ"כ שמים לב שאנחנו נמצאים בה.]
אבל , ברגע שאנחנו "מזדהים" איתם לגמרי -
הם לא אכלו לגמרי - אנחנו לא נוכל לגמרי >
ההזדהות הרבה יותר חזקה ו...ממילא גם נשמרת ["את חג המצוות תשמור"] בחוזקה.
אבל , שוב - זה רק "המצאה" שעלתה במוחי. אולי זו הסיבה.

ו...לענין הכי חשוב:

"אסור להנות"?
נווו באמת?!?
תוכלי מצה עם שוקולד כמה ימים.
חוץ מזה , גם "ופלים" , "במבה".
האאא...אופס. אולי את אשכנזיה.



בקיצור - חג כשר ושמח לכל עמ"י.
אמן!

נראה לי שהתבלבלתי..סליחה... כנראה זה היה שזה יותר חמור מבשר וחלב?

אבל זה על אותו רעיון..

אגב, תודה לכולם על ההסברים

בדקתי בספר החינוך לגבי זה >>

להמשך -
למה כזו הקפדה?
ת'אמת. לא יודע. אבל , אני חושב , אולי בגלל ש...
אם תהיה רק הקפדה קטנה - לא נזכור את זה ממש.
[כמו ש...בשמיטה , אנחנו לא כ"כ שמים לב שאנחנו נמצאים בה.]
אבל , ברגע שאנחנו "מזדהים" איתם לגמרי -
הם לא אכלו לגמרי - אנחנו לא נוכל לגמרי >
ההזדהות הרבה יותר חזקה ו...ממילא גם נשמרת ["את חג המצוות תשמור"] בחוזקה.
אבל , שוב - זה רק "המצאה" שעלתה במוחי. אולי זו הסיבה.

וכמדומני הוא כותב שם משו כמו זה.
שה' הדגיש את המצוה אפילו על קצת - בכדי שהיא תודגש לנו.
[עיינו שם , כמדומני "שורשי המצוה" מצוה - יב']



בשורות טובות!

[וזה באמת היה מעצבן לקרוא בכתב הזה...]

הבנתי אותך נראלי...תודה...

אההה, מצה עם שוקולד זה מצה עם שוקולד, אבל זה עדיין מצה!! [כע, כע,...אשכנזיה גאה!!]

ממש תודה, ופסח כשר ושמח..[אההממ...;)]

זה ג מקסים עם תוכן יהודי ועמוק, שהוציאו ממנו את העיקר ומתמקדים בטפל! שהסמרטוט יהיה כשר לפסח, שהספריה תהיה בלי אבק וכל הדברים האלה.

את הנקיונות לדעתי צריך להעביר ללפני ר"ה! תנקו את מה שתכלס צריך להיות נקי- המטבח- ותתמקדו העיקר! שזה לבער את החמץ מקרבנו (איך עושים את זה זה כבר סיפור אחר...

איך זה יכול להיות שסקילה חמור המכרת?

אם אני לא טועה- כרת פירושו שלנשמתו אין חלק בעולם הבא, וסקילה...? איך זה יותר חמור מכרת?

[אני לא מדבר לגבי פסח - כי כבר אמרתי שאני לא יודע שם. רק לכאורה. אבל יש מצב ששם זה שונה. לכן -
הכי טוב זה לשאול רב מוסמך. צריך לבדוק לאיזה כרת האיסור של לאכול חמץ משתייך מבין כלל הסוגיה כרת.]



עייני כאן >>

נא עיין ברמב"ן ויקרא פרק יח פסוק כט

כט) ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם - זרעו נכרת וימיו נכרתים, לשון רש"י (לעיל יז ט). והנה בכריתות בתורה שלשה ענינים, האחד שנאמר בו ונכרת האיש ההוא (שם שם ד ט), והשני שנאמר בהן ונכרתו הנפשות העושות, ונכרתה הנפש ההיא מלפני (להלן כב ג) והשלישי שנאמר בהן הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה (במדבר טו לא). ואמר ביום הכפורים (להלן כג ל) והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה, ואמרו בסיפרא (אמור פרק יד ד), לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מה הוא, וכשהוא אומר והאבדתי, למד על הכרת שאינו אלא אבדן:
וביאור הענין, כי האוכל חלב או דם והוא צדיק ורובו זכיות אבל גברה תאותו עליו ונכשל בעבירה ההיא, יכרתו ימיו וימות בנעורים קודם שיגיע לימי זקנה, והם ששים שנה, ואין נפשו בהכרת, אבל יהיה לו חלק בעולם הנשמות כפי הראוי למעשיו הטובים כי צדיק היה, ויהיה לו עוד חלק לעולם הבא הוא העולם שאחרי התחיה, ובזה אמר ונכרת האיש ההוא:
ואשר עם החטא החמור ההוא יהיו עונותיו מרובין מזכיותיו, עונש הכרת שבעבירה החמורה מגיע לנפש החוטאת לאחר שתפרד מן הגוף והיא נכרתת מחיי עולם הנשמות, ובמחויבי הכרת הזה רומז הכתוב ונכרתה הנפש ההיא מלפני, וכתיב והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה. ואלו אין להם כרת בגופם, אלא פעמים שיחיו ויגיעו לימים רבים וגם עד זקנה ושיבה, כענין שכתוב (קהלת ז טו) ויש רשע מאריך ברעתו. וזהו מה שאמרו רבותינו (עיין ר"ה יז א) אבל מי שעונותיו מרובין מזכיותיו ובכללן עון פושעי אומות העולם בגופן ואמר רב פפא בעבירה, כלומר בערוה מן העריות, יורדים לגיהנם ונדונין שנים עשר חודש, לאחר שנים עשר חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים וכו':
ויש כרת חמור שנכרת גופו ונפשו, והוא הנאמר בו (במדבר טו לא) כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, ודרשו (שבועות יג א) הכרת, בעולם הזה, תכרת, לעולם הבא, לומר שהוא ימות בנוער וחיתו בקדשים, שלא תחיה נפשו בתחיית המתים ואין לה חלק לעולם הבא:
ואין כפל הכרת הזה הנאמר בתורה אלא בעניני עבודה זרה ומגדף, ורבותינו דרשו בו עוד במסכת שבועות (שם) כי דבר ה' בזה, זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה, ואת מצותו הפר, זה המפיר ברית בשר, אבל אינו בכל הכריתות. ושם מבואר זה בגמרא שאין הכפל של הכרת תכרת בשאר חייבי כריתות שבתורה אלא באלו הנדרשים מן הכתוב הזה, כי הכתוב הוא במגדף ועובד ע"ז, והם הוסיפו במדרשים הכופרים בעיקר והרשעים המוחלטים, וכמו שנאמר בהם בקבלה (ישעיה סו כד), כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה, והם אותם שמנו במשנה (סנהדרין צ א) ובברייתא (שם קח א) ואלו שאין להם חלק לעולם הבא:
וכן נראה שאין כל חייבי כריתות בערירות כרת לזרעם אלא באותן שכתוב בהן "ערירים". ויתכן שהוקשו כל העריות זו לזו, אבל בשאר הכריתות כגון חלב ודם אין לנו. כתב ר"א (להלן כג ל) יש הפרש בין והאבדתי ובין ונכרתה, ולא אוכל לפרש. יחשוב החכם כי האובדת תאבד והנכרתת תכחד ולא ישא אלהים נפש:
ותדע ותשכיל כי הכריתות הנזכרות בנפש בטחון גדול בקיום הנפשות אחרי המיתה ובמתן השכר בעולם הנשמות, כי באמרו יתברך ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה (במדבר טו ל), ונכרתה הנפש ההיא מלפני (להלן כב ג), יורה כי הנפש החוטאת היא תכרת בעונה, ושאר הנפשות אשר לא חטאו תהיינה קיימות לפניו בזיו העליון. ולכך הוא מפרש הנפש ההיא עונה בה (במדבר טו לא), כי העון אשר בה הוא יכריתנה:
וטעם הענין, כי נשמת האדם נר ה' אשר נופחה באפינו מפי עליון ונשמת שדי, כמו שנאמר (בראשית ב ז) ויפח באפיו נשמת חיים. והנה היא בענינה ולא תמות, ואיננה מורכבת שתפרד הרכבתה ותהיה לה סיבת הויה והפסד כמורכבים, אבל קיומה ראוי והוא עומד לעד כקיום השכלים הנבדלים, ולכך לא יצטרך הכתוב לומר כי בזכות המצות יהיה קיומה אבל יאמר כי בעונש העבירות תתגאל ותטמא ותכרת מן הקיום הראוי, והוא הלשון שתפסה בהן התורה "כרת" כענף הנכרת מן האילן שממנו יחיה שרשו. והוא מה שאמרו רבותינו (ספרי שלח קיב), מקרב עמה, ועמה שלום, כי הכרת של הנפש החוטאת יורה על קיום שאר הנפשות שלא חטאו, והן עמה שהן בשלום:
וכבר פירשנו (שמות ו ב) כי כל היעודים שבתורה בהבטחות או בהתראות כולם מופתיים מן הנסים הנסתרים, בדבר מופתי תבטיח ותזהיר התורה לעולם, ולכן הזהיר בכאן בכרת שהוא ענין נסי, ולא תבטיח בקיום שהוא ראוי:
והנה הכריתות שבתורה הם שלשים ושש (כריתות ב א), ומהם רבים באיסורי הערוה רצוני לומר על בעילה האסורה, וכן מיתות בית דין בענין הבעילה שש עשרה ואין באיסור המאכלים מיתה כלל:
והטעם בהיות העונשין הגדולים כמיתת בית דין והכרת בעניני הבעילה, מפני שגילוי העריות דבר נמאס מאד אצל התורה, כנזכר בזאת הפרשה ובמקומות רבים בכתוב, וחכמים מזכירין לעולם עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, יזכירו אותה אחר עבודה זרה וקודם שפיכות דמים, וכמו שאמרו (סנהדרין קו א) אלהיהם של אלו שונא זמה הוא. ויש לענין סוד גדול בסוד היצירה. והרב אמר במורה הנבוכים (ג מא) בעבור היות יצר האדם גדול בענין המשגל והתאוה בו רבה, והדברים שהם רבי המכשולות צריכים עונש גדול ליסר אותם. וגם זה אמת:

http://www.kipa.co.il/ask/show/25478

קצת קשה לקריאה , אבל בעקרון - מסביר הרמב"ן שיש כמה סוגי כרת.

מקווה שזה הובן.
בשורות טובות!

כי - עושים את זה לזכר המאורע.
ממש לאותו המאורע.
אותו המאורע היה בימים האלו - הזכר נקבע בימים האלו.

[חוץ מזה , שכל יום אנו מזכירים כמה פעמים את יציאת מצרים - בסיס ה"אמונה" - לידת עם ישראל.]

תוכלי לשאול את השאלה הזו גם על:
חנוכה , שבועות , סוכות וכדו'.
התשובה , דומה. ^

מקוה שהובנתי.
חג כשר ושמח!

(לא זוכרת את שמו)

לחמץ יש כמה בחינות של העולם הזה, שזה דבר טוב, רק שצריך לחבר אותו עם הרוחניות. זמן יציאת מצרים זה זמן לידת עמ"י, וכמו שכשנולד תינוק אז בהתחלה דואגים שהכל יהיה סטרילי ונקי מחיידקים, כך בפסח אנחנו נזהרים שיהיה הכל סטרילי מחמץ. אבל בשאר השנה אין איתו בעיה. 

בקשר לשאלה למה אוכלים מצה אם זה רק בגלל שאבותינו לא הספיקו להכין משהו קצת יותר שווה- אומרים ש "בעבור זה עשה ה' לי..." בשביל שנשב ונאכל מצות, ונקריב קרבן פסח, אז ה' הוציא אותנו ממצרים, ולא רק ההפך כמו שנהוג לחשוב שבגלל שיצאנו ממצרים אז אנחנו אוכלים מצה.... יפה לראות את זה מהכיוון הזה.

בכך נמצא אולי יישוב לסתירה חמורה בטעם המצה. בהגדה אנו אומרים, "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ". והרי מן התורה נאמר שישראל נצטוו על המצה עוד לפני יציאת מצרים, לפני שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ!
ואכן שתי מצות הן. המצה שד' ציווה עליה את ישראל, והמצה שישראל עשו מעצמם. המצה הראשונה שישראל נצטוו בה מפי הגבורה, קדמה ליציאת מצרים. היא באה להדגיש לישראל שלא יזקפו את הגאולה לעצמם. שיאכלו לחם עוני, וייגאלו מתוך תחושת ענווה של הכרה בה' שהוא הוא גואלם, ללא מלאך וללא שרף וללא שליח. כל יצירתם של ישראל, יצירה א-להית היא, ועליהם לשמור על טבעם העצמי, לא להוסיף תוספות מלאכותיות שיש בהן השתעבדות לגורם חיצוני כל שהוא. המצה הזאת היא הקמח הטבעי, יסוד החיים, הנקי, הטהור, ללא כל תערובת פסולה. מצה זו חיובה במצרים לא היה אלא לילה אחד, הלילה שלפני הגאולה. למחרת היה החמץ עתיד להיות מותר, ומשום כך הכינו בני ישראל בצק כצידה לדרך, מתוך הנחה שיוכלו להחמיצו למחרת. אולם כאן באה המצה השנייה. מצתם של ישראל שלא התמהמהו, שהזדרזו לצאת, שלא היו פסיביים, אלא רצו להיגאל מוקדם ככל האפשר. בלחץ הזמן אפו את הבצק כמצה, אולם הם עשו זאת מיוזמתם, לא כדרישה הלכתית מגבוה.
איסור החמץ לדורות למשך שבעה ימים הוא כנגד מצתם של ישראל, זהו חג המצות. מצוות המצה בלילה הראשון היא כנגד מצתו של הקב"ה, זהו חג הפסח.
בהגדה אנו פותחים ב"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא במצרים", ובזאת אנו רומזים לטעמה הראשון של המצה, למצתו שזרז אותנו לצאת ממרים, ובעודנו עבדים חייב אותנו לאכול מצה על שם חירות העתיד. אך באמירת "מצה זו על שום מה?" אנו מדגישים את הנימוק השני, למצתם של ישראל, שנחפזו לצאת ממצרים ולא התמהמהו. נימוק זה, כנראה, הוא העיקרי בעיני בעל ההגדה.   
                                           

{הרב יעקוב אריאל, מעיניי הישועה פרשת ויקרא..}

http://www.myim.co.il/main.php?mod=rabbyOpen&sectionID=14&articleID=474

שלכבד את ההורים שלי מונע ממני לחזק את האמונה שלי..בדרך שלי..כדי שאאמין באמת..

לשני הלכות.

ברמב"ם > [הלכות ממרים]

יג  [יא] הממזר חייב בכבוד אביו ומוראו, אף על פי שהוא פטור על מכתו ועל קללתו, עד שיעשה תשובה:  שאפילו היה אביו רשע ובעל עבירות, מכבדו ומתיירא ממנו.  ראה אותו עובר על דברי תורה--לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה, אלא יאמר לו אבא כתוב בתורה כך וכך, כאילו הוא שואל ממנו, לא כמזהירו.

יד  [יב] מי שאמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין שאמר לו לעבור על מצות לא תעשה או לבטל מצות עשה--אפילו של דבריהם--הרי זה לא ישמע לו:  שנאמר "איש אימו ואביו תיראו, ואת שבתותיי תשמורו" (ויקרא יט,ג), כולכם חייבין בכבודי.

בכוונה אני אומר שתשימי לב.
[אני לא פוסק הלכות. כמובן שעדיף שתשאלי רב. אבל לעניות דעתי עד אז -]
אם את יכולה לעשות את זו בדרך אחרת שלא תפגע בהם , אולי זה עדיף.
אם לא - אם הם אומרים לך לא להלך בדרך של חכמים [מן הסתם נכלל בזה גם התחזקות[?]] -
נשמע מהרמב"ם [שוב , רק נשמע. תבדקי עם רב] שאת לא חייבת לשמוע להם. או יותר נכון - אל תשמעי להם.
אבל , שימי לב , עם כל זה - את חייבת עדיין בכיבודם ומוראם.
לא יודע מה המקרה שלך. תנסי לקשר את הדברים שנאמרו כאן אלייך.
[אולי תנסי לדבר איתם על הרצונות שלך פנים מול פנים בנחת. תסבירי להם. אולי הם יקבלו.]

בשורות טובות.
חג שמח!

ואם המצב הפוך?דוג'-ההורים בעד התחזקות ו'ללכת קדימה' כמו שאמרת,

ואת\ה לא בקטע?

ברור שאת צריכה לשמוע להם.
להם? לה'.

ת'אמת , אולי מצד "כיבוד הורים" את לא חייבת לשמוע להם , כי זה דברים
פרטיים על החיים שלך. [ו...זה רק בגדר אולי.]
אבל , בטוח שאם תשמעי , את תקיימי את מצות כיבוד הורים.
את חייבת לשמוע להם מצד זה שהם אומרים לך את האמת ,
ואת צריכה ללכת אחרי האמת. לכן - מצווה לשמוע להם , וכנראה אף חובה.
["ובחרת בחיים" , עיצה טובה ללכת אחר האמת שההגיון מחייב ללכת אחריו.]

שוב , אני לא פוסק.
כדאי לשאול רב.
אבל עד אז , זוהי עניות דעתי.

אגב , משו קצר , "להתחזק" זה לא מפחיד. [מי שירצה פירוט יותר על המשפט שיגיד...]
זה סה"כ ללכת אחר האמת. באמת [תרתי משמע] - לא צריך לפחד.

בשורות טובות.
בהצלחה!

אבל חברה שלי פעם אמרה לי, ששחרית זה תפילה יותר משמעותית. היא גם יותר ארוכה, וכוללת את כ-ל החלקים של התפילה [לא כמו מנחה לדוג'- שאין בו קריאת שמע..] וגם בד"כ יש בה את התוספות המיוחדות- הלל, מוסף [תפילה בפני עצמה אבל אם את מתפללת שחרית את כבר ממשיכה..] וכו'. בקיצור, להתפלל מנחה זה סוגשל לוותר לעצמך..

[אוצר דינים לנשים, סי' ג', הל' ב']

"נשים חייבות בתפלה פעם אחת ביום. ומה טוב שתתפלנה שחרית בברכות השחר וברכות התורה, קריאת שמע ועמידה. ואם היו עסוקות וטרודות בבוקר בצרכי הבית, עד שעבר זמן תפילת שחרית, תתפללנה תפלת שמונה עשרה במנחה או בערבית. ואם ירצו הנשים להחמיר על עצמן, ולהתפלל בכל יום שלש תפילות, שחרית מנחה וערבית, תבוא עליהן ברכת טוב. [ובנות אשכנז נוהגות להתפלל ג' תפילות ביום]."

יוצא - שלא חייבים דווקא תפילת שחרית, אבל זה הרבה יותר טוב להתפלל שחרית, כמו ש'יורב' כתבה. אז למרות שחופש, אולי כדאי להתאמץ טיפה ולקום בזמן להתפלל. [ובנות אשכנז - נהגו את כל התפילות..]

קישור - http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=756&id=3605&q=

[באתר ישיבה, יש גם מקורות ואפשרות למבחן עצמי].

ונאמר לי שהמנהלים לא אוהבים קישורים, אז הנה גם מה שכתב הרב שליט"א (למי שאין כוח לקרוא - יש "הלכה למעשה" לקראת הסוף):

מצוות הנשים בקיצור:

לדעת רוב הפוסקים נשים שוות לגברים בחיוב תפילה, לפיכך חייבות להתפלל שמונה עשרה בשחרית ומנחה, וערבית היא תפילת רשות. ויש אומרים שנשים חייבות להתפלל פעם אחת ביום תפילת עמידה, וטוב שיתפללו שחרית, כדי לפתוח את היום בתפילה. ויש אומרים שנשים יכולות לצאת בתפילה קצרה, ולכן בברכות השחר ובברכות התורה כבר יוצאות ידי חובתן.

לכתחילה טוב שנשים יתפללו שחרית ומנחה בכל יום, כדעת רוב הפוסקים. ואם יתפללו תפילה אחת, יצאו ידי חובתן, ובשעת הדחק יכולות לצאת בברכות התורה ובברכות השחר. ואישה שטרודה בטיפול בילדיה, רשאית לצאת לכתחילה בברכות התורה והשחר. בכל אופן גם אישה שמתפללת תפילת שמונה עשרה, צריכה לברך את ברכות התורה וברכות השחר.

היו נשים שנהגו לומר את פרשיות הקרבנות, ויש אומרים שנשים צריכות לומר את פרשת התמיד. אולם להלכה אינן חייבות בזה. יש אומרים שנשים חייבות לומר פסוקי דזמרה שהם הכנה לתפילה עמידה, אולם להלכה אינן חייבות לאומרם.

נשים פטורות מקריאת שמע וברכותיה, הואיל ומצוותן תלויה בזמן. והאומרת אותן תבא עליה ברכה. ואמנם יש מי שאומר שנשים חייבות במצוות זכירת יציאת מצרים ביום ובלילה, וטוב שיקיימו את המצווה באמירת ברכת "אמת ויציב" בשחרית, ו"אמת ואמונה" בערבית. אבל דעת רוב הפוסקים שאינן חייבות בזה. ואף שנשים פטורות מקריאת שמע, טוב שכל אישה תאמר בכל יום את שני הפסוקים הראשונים: "שמע ישראל" ו"ברוך שם", כדי שתקבל על עצמה עול מלכות שמים (להלן טז, א).

נשים פטורות מאמירת כל התחנונים והפרקים שאומרים אחר תפילת עמידה.
נשים צריכות לומר קריאת שמע שעל המיטה ולברך "המפיל".
נשים פטורות מתפילת מוסף של שבתות, ימים טובים וראשי חודשים. ואמנם יש אומרים שכשם שחייבות בתפילת שחרית ומנחה כך חייבות בתפילת מוסף, ולכתחילה ראוי לחוש לדבריהם, אולם העיקר כדעת רוב הפוסקים שנשים פטורות מתפילת מוסף. לכל הדעות נשים פטורות מאמירת הלל.

יש מי שאומר שנשים חייבות בקריאת התורה של שבת, אבל למעשה הלכה כדעת רוב הפוסקים שנשים פטורות משמיעת קריאת התורה של שבת.

לרוב הפוסקים נשים חייבות בשחרית ומנחה:

אמרו חכמים במשנה שנשים חייבות בתפילה (ברכות כ, ב), ולדעת רוב הפוסקים הכוונה שמה שתקנו חכמים חל על גברים ונשים כאחד. ומתוך שלוש התפילות שתקנו חכמים בכל יום, שחרית ומנחה חובה, וערבית רשות. ואמנם במשך הזמן הגברים קבלו על עצמם להתפלל ערבית כחובה, אבל הנשים לא קבלו על עצמן להתפלל ערבית, ולכן היא נשארה לגביהן תפילת רשות.

ולכאורה לפי הכלל ש"נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא" גם מתפילה היו צריכות להיות פטורות, שכן חובת התפילה תלויה בזמן, תפילת שחרית בבוקר ומנחה אחר הצהרים. אלא שהואיל והתפילה נועדה לבקש רחמים מאת ה', וגם הנשים צריכות לבקש רחמים כגברים, לפיכך תקנו חכמים את התפילות לגברים ונשים כאחד, וחובה על הנשים להתפלל שחרית ומנחה.

וגם בשבתות וחגים נשים צריכות להתפלל שחרית ומנחה, ואף שאין אומרים בהן את שלוש עשרה ברכות הבקשה שבתפילת חול שהם עיקר בקשת הרחמים, מכל מקום גם בהן יש בקשת רחמים, כגון: "קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך, שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת" וכו'.

הסוברים שחייבות בתפילה אחת ביום:

יש אומרים שלפי שיטת הרמב"ם נשים חייבות להתפלל רק תפילה אחת בכל יום. וזאת משום שלפי דעת הרמב"ם שורש מצוות התפילה מהתורה, שבכל יום צריך כל יהודי לפנות אל ה' בתפילה. וכיוון שזו מצווה שאינה תלויה בזמן, נשים חייבות בה. כי רק ממצוות עשה שתלויות בזמן נשים פטורות, אבל במצוות שאינן תלויות בזמן נשים חייבות. ואף שבכל יום ישנה מצווה חדשה להתפלל, אין היא נחשבת מצווה שתלויה בזמן, הואיל וכל הימים שווים, בלא הבדל בין חגים, שבתות וימות החול, ובתוך היממה עצמה לא קבעה התורה זמן מסוים לתפילה, הרי שמצוות התפילה מהתורה היא מצווה יומית שאינה תלויה בזמן.

נמצא אם כן שתקנת חכמים לגברים להתפלל בכל יום שלוש תפילות אינה חלה על הנשים, אבל מצוות התורה להתפלל בכל יום תפילה אחת מחייבת את הנשים. אלא שהואיל ותקנו חכמים נוסח קבוע לתפילה, על הנשים לקיים את מצוות התפילה מהתורה בשמונה עשרה ברכות כפי שתקנו חכמים. והואיל ותקנו חכמים זמנים קבועים לתפילה, על הנשים להתפלל את תפילתן האחת באחד מהזמנים שתקנו חכמים, בזמן של תפילת שחרית או בזמן של תפילת מנחה או בזמן של תפילת ערבית .

הסוברים שיוצאות בברכות השחר והתורה:

יש מקילים וסוברים שלפי שיטת הרמב"ם, רק המצווה מהתורה מחייבת את הנשים, אבל לא מה שהוסיפו ותקנו חכמים. וכיוון שמהתורה אפשר לקיים את המצווה להתפלל בכל יום על ידי תפילה כל שהיא, בזה נשים חייבות. ומה שתקנו חכמים להתפלל שלוש תפילות בנוסח שמונה עשרה ברכות, תקנו לגברים אבל נשים אינן חייבות בזה.

ויש שהקשו, היאך אפשר לצאת בבקשה כל שהיא, והלא לדעת הרמב"ם (תפילה א, ב) מהתורה סדר התפילה הוא, שקודם יפתח בשבחו של הקב"ה ואחר כך ישאל צרכיו בבקשה ובתחינה, ואח"כ יסיים בנתינת שבח והודיה לה'. ומשמע שכל זמן שאין עושים כסדר זה לא יוצאים ידי תפילה, ואם כן איך אפשר לומר שהנשים יכולות לצאת ידי חובת המצווה מהתורה בבקשה כל שהיא (פמ"ג, מג"ג). ובארו כמה אחרונים, שנשים יוצאות ידי חובת התפילה בברכות התורה ובברכות השחר. שכן ברכות התורה פותחות בשבח - "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו", ואח"כ יש בהן בקשה - "והערב נא ה' אלוהינו את דברי תורתך בפינו וכו' ונהיה אנחנו וצאצאינו וכו' יודעי שמך ולומדי תורתך וכו'", ולבסוף יש גם הודאה - "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו".

וכן בברכות השחר, בכל הברכות יש שבח, ובהמשך בברכת "המעביר שינה" יש בקשה "יהי רצון מלפניך וכו' שתרגילנו בתורתך ודבקנו במצוותיך, ואל תביאנו לידי חטא וכו'", ובסיום הודאה: "ברוך אתה ה' הגומל חסדים טובים לעמו ישראל".

הלכה למעשה:

לכתחילה טוב שנשים יתפללו בכל יום תפילת עמידה של שחרית ושל מנחה, ואם יתפללו רק תפילה אחת ביום - יצאו ידי חובתן. ואף שלדעת רוב הפוסקים נשים חייבות להתפלל שחרית ומנחה, מכל מקום כיוון שמדובר בדין שהוא מדברי חכמים, הרוצות להקל רשאיות לכתחילה לסמוך על דברי הסוברים שנשים חייבות בתפילה אחת ביום. וטוב שתפילה זו תהיה תפילת שחרית, כדי לפתוח את היום בתפילה. ומי שלא הספיקה להתפלל שחרית תתפלל מנחה, ובדיעבד אם לא הספיקה להתפלל מנחה תתפלל ערבית.

והנוהגות להסתפק בברכות השחר וברכות התורה - יש להן בדוחק על מה לסמוך, אבל אין ראוי לנהוג כן, מפני שלדעת רובם המכריע של הפוסקים חובה להתפלל עמידה לפחות פעם אחת ביום.

נשים המטופלות בילדים:

נשים המטופלות בילדים קטנים וטרודות בניהול ענייני הבית, רשאיות לכתחילה לצאת ידי מצוות התפילה בברכות השחר ובברכות התורה בלבד. שכבר למדנו (הלכה ד) שיש סוברים שמעיקר הדין נשים יכולות לצאת ידי חובת התפילה בברכות השחר ובברכות התורה. ואף שלכתחילה אין ראוי לסמוך על דעה זו, מכל מקום נשים שטרודות בטיפול בילדיהן, רשאיות לכתחילה לצאת בברכות השחר וברכות התורה. וכן העיד רבי אריה ליב בנו של רבי ישראל מאיר בעל 'החפץ-חיים', שאימו כמעט שלא התפללה בשנים שהילדים היו תחת ידיה, ואמרה לו כי אביו אמר לה שהיא פטורה מהתפילה מפני שהיא עוסקת בגידול ילדיה.

ואף אם תלך לעבוד מפני הצורך לסייע בפרנסת המשפחה, או שתשלח את ילדיה למעון, לגן ולבית הספר, ותישאר בבית כדי לסדרו ולנוח מעט, כיוון שככלל היא עייפה וטרודה בטיפול בילדים, מותר לה לצאת ידי חובת התפילה בברכות השחר ובברכות התורה. ואם אפשר לה לכוון בתפילת עמידה - יותר טוב שתתפלל עמידה. וכל אישה רשאית להחליט בעצמה אם עומס הטיפול בילדים מכביד עליה עד כדי כך שלא תתפלל שמונה עשרה. ואם קשה לה להחליט בעצמה תוכל להתייעץ בזה עם רב או רבנית.

אבל אישה שיוצאת לעבוד שלא מפני הכרח הפרנסה, אלא מפני שיש לה פנאי, אין ראוי שתסמוך על הדעה המקילה, אלא תקפיד להתפלל בכל יום תפילת שמונה עשרה, בנוסף לברכות התורה וברכות השחר.

אישה שהייתה מטופלת בילדים, והסתפקה בתפילה קצרה, צריכה לשים לב שאחר שילדיה יגדלו ועול הבית יפחת, תחזור להתפלל שמונה עשרה בכל יום.

אז אם הבנתי נכון- לפי מנהג הספרדים, רצוי וראוי שנשים יתפללו לפחות תפילה אחת ביום וטוב שזאת תהיה שחרית.

אז זה אומר שבחופשים וכאלו, אני צכה לקום דיי מוקדם כדי להספיק את זמן ק"ש?? [יהיה ממש קשה להתרגל..]

ובכלל, מתי בממוצע זה זמן ק"ש?

פה - http://www.yeshiva.org.il/calendar/

יש זמן ק"ש לפי המג"א וזמן ק"ש לפי הגר"א. הרב אליעזר מלמד שליט"א כתב:

"זמן קריאת שמע נמשך עד סוף שלוש שעות של היום, וזמן התפילה נמשך עד סוף ארבע שעות. והכוונה לשעות זמניות. כלומר, מחלקים את היום לשנים עשר חלקים, וכל חלק נקרא 'שעה-זמנית'. בקיץ שהימים ארוכים - השעות ארוכות, ובחורף שהימים קצרים - השעות קצרות.

השאלה מאימתי מתחילים לחשב את היום. לפי חשבון ה'מגן-אברהם', שעות היום הן שעות האור, כלומר החישוב הוא מ'עמוד-השחר' ועד חשכה גמורה. ואילו לדעת הגר"א החישוב הוא לפי השעות שהשמש נראית, כלומר, מזריחת החמה ועד שקיעתה.
ההבדל בין 'עמוד-השחר' לזריחת החמה הוא כ- 72 דקות בימי ניסן ותשרי. כלומר, לפי שיטת ה'מגן-אברהם' מתחילים לחשב את שלוש השעות של זמן קריאת שמע 72 דקות לפני שיטת הגר"א. ולכן סוף זמן קריאת שמע ותפילה לפי ה'מגן-אברהם' מוקדם יותר. אלא שהוא אינו מוקדם ב- 72 דקות, מפני שכל שעה לפי ה'מגן-אברהם' ארוכה יותר, וכך יוצא שבסוף שש שעות מגיעים לפי שני החישובים לחצות היום.

הלכה למעשה בסוף זמן ק"ש ותפילה:

זמן קריאת שמע נמשך עד סוף שלוש שעות של היום, שעד אז עוד ישנם אנשים שקמים משנתם, והרי הוא מקיים את המצווה לקרוא 'בקומך' - בשעה שבני אדם קמים משנתם. ואע"פ שרוב הפוסקים נוטים לדעת הגר"א, בקריאת שמע שזמנה מן התורה נכון להחמיר כדעת ה'מגן-אברהם', כפי הכלל "ספיקא דאורייתא לחומרא". אמנם יש נוהגים לכתחילה כשיטת הגר"א, ואין למחות בידם.

ואף שזמן קריאת שמע עד סוף שלוש שעות בלבד, אם עברה השעה השלישית ולא קראה, יקראנה עם ברכותיה כל שעה רביעית, ויהיה לו שכר על קריאתה כקורא בתורה (שו"ע נח, ו).
וזמן תפילת שחרית וברכות קריאת שמע נמשך עד סוף ארבע שעות, שכן קבעו חכמים את זמנה כנגד הקרבת התמיד שהיה קרב עד סוף שעה רביעית. וכיוון שחיובן מדברי חכמים, הלכה כמיקל, ואפשר להתאחר ולסמוך על שיטת הגר"א. ואע"פ כן לכתחילה זריזים מקדימים למצוות וטוב להקדים ולהתפלל כשיטת ה'מגן-אברהם' (מ"ב נח, ד).
ואם עברו ארבע שעות ולא אמר את ברכות קריאת שמע ולא התפלל, לגבי התפילה מוסכם שאפשר להתפלל עד חצות היום. ואף שהלכה כדברי רבי יהודה שזמן תפילת שחרית עד סוף ארבע שעות, ולא כדעת חכמים שסוברים שזמנה עד חצות, מכל מקום גם רבי יהודה מודה, שאם לא התפלל עד סוף ארבע שעות, יכול להשלים את תפילתו עד חצות היום. ואף שאין לו שכר כתפילה בזמנה, שכר תפילה יש לו, אבל אחר חצות לא יתפלל שחרית (ברכות כז, א; שו"ע או"ח פט, א).

ולגבי ברכות קריאת שמע נחלקו הפוסקים. לדעת השולחן ערוך (נח, ו) ורוב הפוסקים, רק לגבי תפילה הקילו שאפשר להשלימה עד חצות, מפני שכעקרון רשאי אדם להתפלל בכל עת תפילת שמונה עשרה כתפילת נדבה, לפיכך בכל מצב של ספק אפשר להתפלל. אבל את ברכות קריאת שמע אי אפשר לומר בנדבה, ולכן מי שאיחר ולא אמרן עד סוף ארבע שעות - הפסידן. ולדעת בעל המשנה ברורה, אם מחמת אונס לא אמרן עד סוף ארבע שעות, רשאי להשלימן עד חצות היום (באו"ה שם)."

ההשלכות הן, כדלקמן:

א. כדאי להתפלל ב"הנץ", כדי להקדים מיד אחרי התפילה את הברכה.

ב. אומרים "ברוך ... עושה מעשה בראשית" , באביב ולא בחורף, כמקובל בזמן ברקים.

ג. מי שקם מאוחר ורוצה לומר את הברכה ב"רוב עם" ולא מיד , כדאי שלא יסתכל לשמש , עד שיאמר הברכה.

ד. עוד הכרה שיש בורא לעולם. כדאי להפנים את זה.

בס"ד ליקבה"ו

המשנה בברכות מזכירה גם שעל ההרים, הגבעות, המדבריות, הנהרות והימים (או שזה רק הים הגדול, אני כבר לא זוכר) מברכים עושה מעשה בראשית כך שזה לא חידוש שמברכים באביב/קיץ ברכה זו.

נ.ב. הברכה המקורית על הברקים היא שכוחו וגבורתו מלא עולם, אלא שאפשר לברך עליהם גם עושה מעשה בראשית, והיום נהגו לעשות כך (אני חושב כדי לברך גם על הרעם וגם על הברק, אני לא בטוח).

נכון, אתה צודק, אבל בפועל לא נהוג לברך על אלה, אלא אם אתה לא ראית את האוביקטים האלה למעלה מ 30 יום. והרי העולם, בד"כ לא גר בהולנד, ההרים וכו' מצויים.

יש שמתירים לברך כל היום כולו , יש עד שעה מסויימת. [כמדומני]

הכי טוב תבדוק עם הרב שלך!


חודש מאיר!

א"א לברך אחרי "הנץ" + 3 שעות זמניות. אם אתה קם לפני שעבר הזמן, והשמש כבר  זורחת. תשתדל לא להביט לעבר השמש, וכשאתה רוצה לברך - תביט בה ותברך כנ"ל

כאן זה איפה שהשמש הייתה בבריאת העולם, היא בדיוק אותה שמש, היא תצא אותו דבר.
ליקוי חמה זה משהו אחר לגמרי.

להסתכל מבט חטוף של פחות מחצי שניה על השמש -
ו...לברך.

בשורות טובות!

בס"ד

יום ד' (-ערב פסח-מחר) בבוקר, עד סוף 3 שעות זמניות (סוף זמן ק"ש) ז"א עד 9:29 בבוקר.

20090407220656.pdf

20090407220616.pdf

 20090407215130.doc

ברכת החמה נראה כמעין סגולה לשמירה על עם ישראל בכל העולמות כולם

האם אני צודק ?

ואם אני אין לי את הסידור המיוחד של הברכה כי אין לי מדפסת

אז מה אני עושה במצב הזה שאני קם בתשע בבוקר ?

"ברוך אתה ה´ אלוקינו [עם ה] מלך העולם עושה מעשה בראשית"
[מקסימום תכתוב את זה על דף]

בשורות טובות.

בס"ד

היה פשוט מדהים! היינו שם המון מעמ"י הקדוש! היה פשוט מעמד מכובד ומקרב

הלכתי עם אבי ואחיי לפארק הלאומי בר"ג, היה ממש ברב עם הדרת מלך! =)

פגשתי בנות מהאולפנא! איזה כיף זה!

וסובר שעוגיות 'פפושדו' ודומיהם ובקיצור: כל 'מצה עשירה' בימינו - הינם חמץ גמור ממש, ואין שום היתר לאוכלם, גם לא לילדים קטנים, וגם לאחר הפסח אסורים באכילה, משום 'חמץ שעבר עליו הפסח', ויותר מזה: הקונה עוגיות אלו הינו 'מסייע בידי עוברי עבירה' משום שכך הם יצטרכו למכור בכמויות גדולות יותר, ועל מצה עשירה אומר הרב מרדכי אליהו שליט"א: למה נקרא שמה עשירה?

מפני שמעשירה את בעלי המפעלים המייצרים אותה, ומשום שהיא 'עשירה בעוונות'.

על כן, אם אנשים חוששים מכל פירור חמץ שאולי יהיה בביתם, איך לא יחששו מלאכול חמץ ממש בפסח ???

שומר נפשו ירחק מהם, ויזהיר אחרים על נושא זה - ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כימי נהר.

(אם מישהו יכול להעלות קישור לשיעורו השבועי של הרה"ג שמואל אליהו, שהאריך בנושא האיסור בשיעורו האחרון - זה יהיה מאד לתועלת הציבור. אני פשוט לא הצלחתי להעלות זאת).

טוב אז בא נתחיל בזה שאני אוכל מצה עשירה של פפושדו וגטניו לפני אחרי וגם בפסח ממש!!!!!!! אני פשוט חי על זה בפסח!!

אני תושב העיר חולון ומורי ורבי הוא רב העיר הרב אברהם יוסף שליט"א וכידוע הוא זה שנותן את הכשרות על המוצרים האלו(רבנות חולון), אז קצת דברים על המוצר:
-המוצר עשוי מ100 אחוזי יין(ולא, הם לא קונים מבקבוקים שבהם יש מעט מים, הם עושים הזמנה  מיוחדת של יין 100 אחוז, הכל בבדיקה קפדנית)
-את המכונות מנקים ביין 100 אחוז(כן כן, בגלל זה המחיר שלהם כ"כ יקר!!)
-יש בו המוווון המוווןןן חומרות(אין לי הזמן לפרט)
-אין על זה מהדרין מסיבה פשוטה- זה עשוי מקמח "לא שמורה".

הרב עובדיה יוסף מעודד ותומך בבנו(אפילו מכריח) לעשות את המצות האלו, הוא אמר לו שהוא מזכה את הרבים, והוא חייב להמשיך לעשות את המצות האלו.

כל המידע שנכתב בהודעה זו הוא מבוסס על שיעורים ששמעתי(אני במו אוזניי) מהרב שליט"א.

אז כל מי שלא מעוניין לאכול- שלא יפסול אם הוא לא שמע את הצד השני ולא בדק את העניין.

קישורים בנושא:
http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=101724

http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=113030

http://www.moreshet.co.il/web/shut/advancedSearchResult.asp?i=0&nop=20&WholeWord=0&aw=%EE%F6%E4+%F2%F9%E9%F8%E4&shut=&rabonim=10468&x=11&y=5

אני מאמין שיש להרבה מכם תגובות, אני מוכן לקבל בתנאי שלא יהיה אפילו לא בטעות נימה של זילזול ולו הקטן ביותר על רב כל שהוא!!!!!!!!! תענו בכבוד!!

שבוע טוב!!

אם היית אוכל מצה עשירה מאפה בית הייתי מאמין ש... ניתן להקפיד, שלא יתערבב כל שהוא מים לעיסה. "כלשהיא" פירוש שדי שניגבו יפה את הכלים. "כלשהוא" פירוש שבדקו יפה את כל המוצרים המעורבים בעיסה, לא רק את היין, וכו' וכו', מה שניתן לעשות בבית פרטי, וא"א להבטיח את זה במטבח ציבורי או במפעל, המנסה להגיע להספקים וכו'.

בעבר נהלתי מפעל מזון. ההשגחה קשה, והכל תלוי במשגיח במפעל, ולא ברב המכובד היושב במשרדו. והמלכה מרובה ובעל הבית דוחק, ...

כדאי להזהר.

http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=101724

הרב דואג להכל והוא מודע טוב מאוד מהו איסור חמץ בפסח, הרב הולך למפעלים המון ובודק הכל, הוא יודע על מה מדובר.

אני לא יודע כמה נסיון יש לך בכשרות. אני נהלתי מפעל מזון, וכלל לא חשוב מה הרב חושב, או מרצה, חשוב מה המשגיח עושה. במפעל שלי, היה משגיח מטעם רבנות גדולה בארץ, והמשגיח היה פעמיים בשנה בא למפעל, כדי להביא את התעודה לחצי השנה הקרובה, נוסע ברברס לרמפה ומעמיס ממוצרי המפעל, ונוסע הביתה.

אז הרב יכול להיות נהדר, אבל המשגיח קובע, לא הרב.

ולפעמים גם הרב המקומי לא נהדר. דוגמא, יש מפעל בתחום המזון, והיתה תביעה מהרב המקומי, שיהיה שם משגיח 24 שעות ביממה. והמועצה הדתית, קבלה מהמפעל 3 משכורות לחודש עבור ההשגחה, הרב המקומי החליט שהוא, ורק הוא ישגיח במפעל, ושלשל לכיסו את 3 המשכורות של ההשגחה.

מובן מאליו שהוא לא נכח במקום 24 שעות ביממה. כי הוא גם היה הרב של העיר הזאת. גם נתן שיעורים, וגם היה בבית\, מידי פעם. וגם אכל וגם ישן.

אז, אל תספר לי על גדולתו של הרב שליט"א, אלא על אמינותו ומסירותו של המשגיח. ובדברים רגישים מאד, שבהבדל קטן, כשר לפסח נהפך לחמץ, כדאי להזהר.

זה מה שאמרתי.

הרב הנ"ל גם פעל לתת כשרות ל'היתר מכירה' בניגוד לעמדת הרבנות הראשית בהרבה מקומות - ומי שבאמת חושב שלא נכנסה אפילו טיפה אחת של מים למצות אלו (למרות שהמציאות היא שאחוזים ניכרים מאד ממצות אלו הינם מים) - ולא אכפת לו מדברי גדולי הדור, ולא מעניין אותו שבפסח יש לברוח מספיקות ולא לחזר אחריהם - זו בעייה שלו בלבד.

העיקר שאנשים יהיו מודעים, ואם לאחמ"כ הם ירצו להכשל ולהכשיל אחרים - זה כבר עניינם הפרטי.

מצה עשירה - שכל אחד יעשה כרבותיו. מי שפוסק כגר"מ אליהו שליט"א, או אשכנזי שפוסק כרמ"א,  שלא יאכל. מי שפוסק כגר"ע יוסף שליט"א, שיאכל.

אם הרב אברהם יוסף התיר, ונותן את ההכשר שלו על זה, לא אמורה להיות בעיה. הרב בוודאי מקפיד על כל מה שצריך בשביל לא להכשיל ח"ו באכילת חמץ.

"השם הוא המלך!" - לא מעט מגדולי ישראל מתירים אכילת היתר המכירה כיום, ובלא מעט ישיבות אוכלים בדווקא היתר המכירה. אני לא מבין מה אתה רוצה. 

בקיצור - שכל אחד ילך אחרי רבותיו (כמובן רבנים שמוסמכים לפסוק ולהורות), וכל מי שיש לו בעיה - שיפנה לאותו רב, וידון איתו בעניין..

ושוב, כל אחד ילך אחר רבותיו.

חצוף! יש לך הסתמכות מאיפשהוא?! ואל תגיד לי שאתה מסתמך על דברי הרב יעקב יוסף שמסתמך כביכול על דברי אביו, כי אם תעיין בציטוט שהוא מביא מאביו תווכח לדעת שמרן הרב עובדיה יוסף שליט"א שלח מכתב תשובה למפעל של עלית בבית שמש ששם הכינו את הביסקוויטים של "פתי בר" כשר לפסח, ושמו בהם מלח, ואז גערו בהם שזה ממחמיץ ואז זה חמץ, אז הם הפסיקו לשים מלח וכל הדיון היה על מה שכבר נאפה עם מלח ועל זה אמר הרב עובדיה שיש לצרף ספק ספיקא בשביל להתיר אותם, ובמחילה מהרב יעקב אך אין שום קשר למצות עשירות של חברת "פפושדו" ו"גטניו" שבהם אין מלח ועליהם הרב עובדיה סומך, ומתיר לאוכלם(אגב ההיתר הוא למי שנוהג לאכול מצה רגילה= לא שמורה, לכן זה לא עם בד"ץ), אז קל מאוד לצטט דברים כביכול ממרן הרב עובדיה יוסף שליט"א שיחי' בלי להביא את כל מה שכתב שם.

בקשר להיתר מכירה-  אני מצטט מדברך:"הרב הנ"ל גם פעל לתת כשרות ל'היתר מכירה' בניגוד לעמדת הרבנות הראשית בהרבה מקומות " אשמח לדעת מאיפה יש לך מקור לזה שאסור "היתר מכירה", לפי רוב מוחלט של הפוסקים היום זה מותר.

בקיצור תפסיק לכתוב שטיות בגלל פוליטיקות וכו' אין לך אף מקור!!

כידוע, שר' משה פיינשטיין ע"ה התיר להשתמש בחלב עכו"ם, בשביל להציל יהודים מאיסורים יותר גדולים, אבל לכל אחד ממקורביו ששאל אותו השיב שלך אסור להשתמש. שמעתי שהוא אמר שמי שנמצא בניו יורק ושותה חלב עכו"ם, הרי הוא פושע.

אז יכול להיות שהרב אברהם יוסף מתיר להשתמש במצות עשירות כאלו בשביל שאנשים לא יאכלו חמץ גמור, אבל אולי הוא עצמו היה אומר לך שעדיף מאד להימנע מהם.

אז מותר לשתות חלב עכו"ם

ימות אדונכם מלך המסריח לעולם ועד.

אני מתאר לעצמי שלא התכוונת, אבל זה נראה שאתה מזלזל בתלמיד חכם מובהק - הרב משה פיינשטיין. כתבת ש"הרב אברהם יוסף לא נותן היתרים סתם..", כלומר, הרב משה פיינשטיין כן נתן היתר סתם. לא יפה.

צלי אש: תקרא שוב את ההודעה שלי. לא כתבתי שאסור לשתות חלב עכו"ם, כתבתי רק את טעם ההיתר שלו כפי שהוא בעצמו אמר אותו וזה דבר ידוע. למה אתה חושב שהוא בעצמו סירב לשתות חלב עכו"ם? למה אמר ליהודים אחרים שלהם זה אסור?

אגב, זה נראה כאילו מעולם לא פתחת שולחן ערוך, ואתה לא יודע שיש דברים שמותרים במצבים מסויימים (וי"ל בדורנו גם לאנשים מסויימים) ואסורים לגמרי באחרים.

ב"ה

זה מאוד פשוט!!!

אם יש במיץ פרות או ביין מים הרי שברור שזה חמץ גמור. אם במיץ וכו' אין מים-זה מצה כשרה אבל לא מהודרת.

הויכוח נסוב על איזה סוג מיץ משתמשים באפית המצות... 

בס"ד

טוב אני מאוד הסתפקתי אם לאכול את העוגיות האלו.   שנה שעברה לא אכלתי בגלל ששמעתי את כל הדברים שנאמרו בשם הרב. השנה לא חשבתי לאכול גם כי חששתי שמא דברי הרב הם בבחינת "מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין" ולכן הקל מאוד(שזה גם שיקול הלכתי נכון).

עכשיו באתי לברר את העניין יותר לעומק ולהלן פרסום מהזמן האחרון.

http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=113572

השנה גם אני אוכל  פפשודו וזה הדבר היחיד שהצליח לשכנע אותי...

בעזהי"ת.

שאלה; לא כדאי לשנות עיצוב? הוא דיי לא-יפה..

בכ"מ - שכוייח.
אולי אגיע, תלוי בהתפתחויות.

באסססססססססססה;(

לאח שלי יש הנחתפילין באותו יום.. ושבת בר מצווה יום אחרי..

אוךךךךךךךךךךך!