שלום לכולם.
יש לי שאלה שמציקה לי כבר הרבה זמן בנושא אלכוהול..
האם התורה מתירה שתית אלכוהול לגברים? ומה היחס בנושא לנשים?
בעיקר שתיה כמו וודקא, וויסקי, קוניאק ודומיהם..
מותר? אסור? רצוי שלא? (אם אפשר הסבר מפורט אני אשמח)
תודה רבה!!
ועד איפה זה יכול להדרדר.
מוחמד אסר את האלכוהול על המוסלמים, משום שראה שהדברים מגיעים לדרדור מוסרי איום, לעומתו התורה לא אסרה עלינו את האלכוהול, ואדרבה "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש" אצל היהודים האלכוהול שימש כדירבון לעבודת ה' ולרוגע נפשי בשעות דיכאון.
כמובן שהתורה ציינה את הנזיר ששולט על עצמו ולא שותה יין, ופורש מחברת רעים הוללים. המקבילה בזמננו לנזירות, היא הפרישות מסרטים ומעיתונים, ובכלל מכל התרבות הקלוקלת.
בקיצור, צריך לראות על איזה חברה מדברים.

מותר להתאמן בכלי נגינה למרות שנהנים מיזה?
ז"א צריך אך לא בשביל להתאמן בלבד..
שאלתי אם אפשר לנגן בגיטרה ותוך כדי ללמוד דברים חדשים,
והוא אמר שאימון- מותר.
בהצלחה
א"כ אני לא מנגן כך שלא התענינתי

מזמן מזמן... שמעתי משל מדהים על איך שאנחנו אמורים להרגיש שחסק לנו את בית המקדש...
אני רוצה לספר אותו לחניכות שלי, אבל אני לא זוכרת כל כך....
אם מישהו מכיר, ויוכל לפרט אני אשמח מאוד.
המשל על עיירה רחוקה שהכל היה טוב ושקט עד שבלידה אחת המיילדת משכה את התינוק ושהוא יצא
היא ראתה שהוא בלי יד!!! ביא צרחה, כל העיירה נבהלה... ומאז אותו יום כל התינוקות נולדו רק אם יד אחת.
חכמי העיירה קבעו כיום תענית את יום הולדתו של התינוק הראשון שנולד בלי יד....
כשהדור החדש היה צריך להיכנס לגן הילדים- תכננו להם דברים מיוחדים: אופנים עם צד אחד של כידון...
מזלג איכותי (אי אפשר להשמש בסכין- אין יד) וכדומה... אני לא זוכרת...
כל שנה כל העיירה נאספת והילד הזה שנולד בלי היד היה מספר שעד שהוא נולד- לכולם היו שתי (!!!) ידיים
אחרי 60 שנה, התאספו כל אנשי העיירה וסיפרה אישה מבוגרת מאוד שהיא זוכרת שפעם היו אנשים שהיו להם
שתי ידיים!!! והם היו יכולים ביד אחת להחזיק מזלג וביד השניה סכין, הם יכלולקפוץ בחבל לבד.
אבל אחרי שנים, כבר אף אחד לא העריך כמה קשה להסתדר רק עם יד אחת....
כנראה שאני זוכרת יחסית טוב, אם למישהו יש הוספות- בשמחה 
יש קטע בלהאמין שהמשיח יבוא מחר? כי כאילו, ת'כלס לא מגיע לנו, שיש הרבה מהעם שבכלל לא מאמינים בה',שהולכים בשאלה וכאלה...וגם אם כן, מה שונה היום ממחר? מחר הכל ישאר הרי אותו דבר לא ברגע כולם יחזרו בתשובה ויהיו צדיקים, אז למה שמחר יבנה ולא היום? למה שאני יאמין שהוא יבנה מחר?
שכל השנים האלה לא נבנה בית המקדש אז כאילו למה שאני יאמין? הרי אנחנו לא דור יותר טוב מהקודמים...לא יודעת...
תודה,
שרון.
נקח את השאלה קצת הצידה ותקשרי את שני הקצוות >
[לעניות דעתי אפשר לקשר אותם. ננסה להעביר את זה בבחינת מבחן ההגיון.]
תפילה >>>
למה שה' ישנה את דעתו בגלל שאני - שאני רק בנאדם ובעצם לא מבינה כלום -
מבקשת ממנו...למה שהוא יעשה את זה?
ר' יוסף אלבו בספרו כותב: [זה לא ציטוט , זה בגדול...]
זה שהאדם לא מתפלל לה' זה משלוש סיבות :
הסיבה השלישית זה ש...הוא מאמין בה' ובהשגחה שלו , אלא ,
הוא אומר "מה אני חשוב , שה' ישנה את החלטתו"
זו שאלה ששאל גם איוב ועוד...
בדיוק את השאלה שאת שואלת.
יעני , אם הכל לטובה , למה שאני אתפלל , למה שאני אשנה את החלטתו של ה'?
וחוץ מזה - מי אני שאני אשנה את החלטתו של ה'?
התשובה?
כך!! > אומנם אומרים שהאדם לא צריך להחזיק עצמו בחזקת צדיק!!
אבל - שימי לב , את מבקשת מה' , לא בגלל הזכויות שלך! לא בגלל זה שאת
ראויה לזה אלא ב ח-ס-ד!! "גומל חסדים טובים" ככה את אומרת כל יום!
חסד זה בחינם! אני לא אמור לקבל את המתנה הזו , אבל כי ה' אבא שלי ,
כי הוא גומל חסדים - הוא יתן לי אותה!! - "כי לא על צידקותינו אנו...על רחמיך הרבים"!!
אומנם את רק אדם. אבל > את מבקשת שיעשה איתך חסד חינם!!
ראוי וחייב לבקש ולהתפלל אליו שיעשה איתך חסד ורחמים אפילו שלא מגיע לך!!
זה על העינין של "שאני רק בנאדם"!
[עד כאן זה לענינינו , מותר להמשיך
]
לעינין השני - למה שה' ישנה את החלטתו בגללי. הרי הכל לטובה.
נכון , תחשבי רגע , אדם חייב לבנק 10 אלף שקל. אין לו את הכסף. אז...
הבנק בא אליו הביתה ולוקח לו חפצים. למה? בשביל שלא יצטבר לו חוב יותר גדול.
בשביל שאח"כ הוא לא יצטרך לבכות ולהתעסק עם השוק השחור - להלוות מהם בשביל להחזיר כספים. בשביל שאח"כ לא יאבד את החיים שלו לגמרי. הם לוקחים לו את החפצים
עוד שהחוב שלו יחסית קטן. אבל >> תראי לך. מגיע אליו בעל הבנק ואומר לו "תקשיב , אם אתה מתחייב לי , שלא תעשה טעויות , תשתדל להשתפר ולא תכנס לחובות כאלו כמו
שנכנסת - אני מעביר אותך שם. הוי אומר שמעכשיו לא קוראים לך "משה כהן" אלא "יעקב לוי" ו...על יעקב לוי - אין שום חובות!! ולא רק זה , אני אכניס לך בחשבון זכות" - אם היית במצב של משה - היית לוקחת את העיסקה? ברור.
כך הקב"ה. הקב"ה גזר גזרה. אבל >>> הוא גזר עוד גזרה. מה היא?
אם את תתפללי - הגזרה ההיא לא תבוא עליך!!
הגזרה נגזרה על "משה" בדרגת X רוחניות...אבל אם הוא מבקש , משתפר -
הוא כבר "משה" בדרגת X + Y רוחניות , ועליו לא נגזרה הגזרה...
למה הדבר דומה? לאדם שזרקו עליו חץ - ובשניה האחרונה הוא זז הצידה. ניצל.
החץ נזרק עליו. הוא ניצל מהחץ.
כך הקב"ה. ע"י התפילה שלו אנחנו יכולים לשבור רקיעים. לזוז מהגזרה!! להנצל!
[תעיני בתנ"ך שאפילו מנשה הרשע הקב"ה הציל אותו כי הוא התפלל לה' - "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו ב-א-מ-ת" - אם מנשה ניצל - כל שכן אנחנו , יהודים שמאמינים בעז"ה שנתפלל הכל יהיה לטובתינו ממש - ונעשה את המקסימום...]
וכן , גם החץ שה' זרק עלינו - זה לטובה , כי יש לנו חטאים וכדו'....ובשביל להגיע למעלה נקיים ושמחים אנחנו צריכים לעבור כביסה. ש...לפעמים היא קצת כואבת.
אבל > אנחנו מבקשים מהקב"ה ביום כיפור "מחול ברחמיך הרבים - אבל לא ע"י יסורים".
כן , אנחנו יודעים שהיסורים זה בשבילנו - זה יכפר לנו!
אבל בכל זאת , הקב"ה , אתה רחמן , סלחן , גומל חסדים - את אבא שלנו - בבקשה , תמחוק את החטאים שלנו לא ע"י יסורים. בגלל שאתה רחמן..."כרחם אב על בנים".
באמת לא מגיע לנו...אבל אתה "גומל חסדים טובים" - ממש ח-ס-ד.
-------------
אולי אנחנו מבקשים מה' - "מלך רחמן - מושיע ומגן" -
ה' שהישועה תבוא מרחמנות. תרחם עלינו , למרות שאנחנו לא מתאימים לכך -
"כי לישועתך קיוינו ציפינו כל היום" - אנחנו מחכים , אמנם לא מתאימים , אבל תרחם עלינו.
חסד. עמ"י כעת במצב של עניות - ה' הוא המושיע. "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון".
מתאים לברכה בתפילת שמונה עשרה - "ראה נא בענינו וריבה ריבנו ומהר לגאלינו".
אין לנו כלום. אנחנו מסכים. בכל זאת - אבאל'ה , רחמנות.
[זה לעניות דעתי. אני מקוה שזו האמת.]
מקוה שהובנתי.
בשורות טובות! 
ב"ה , בזכות השאלה שלך - כשהלכתי להתפלל חשבתי על זה , בתפילה.
פתאום , אני מחפש בתפילה - "גאולה" - "חסד".
ישתבח שמו , אחרי שאני מסיים שמונה עשרה ולא מוצא - מצאתי. 
"עושה שלום במרומיו , הוא ברחמיו וחסדיו יעשה שלום עלינו....ויבנה ברחמיו את ירושליים בחיינו ובימינו..."
זה מדובר על הגאולה [חוץ מזה ששמעתי איפשהו שעושה שלום במרומיו זה מדובר על המשיח] -
וליד מוזכר - "רחמים" - "חסד".
טוב , ו...מה שרציתי לומר בתגובה למעלה זה ש -
[כמו שהתפילה שלנו אע"פ שלא צריכה להתקבל אנחנו מבקשים מה' שתתקבל בחסד וברחמים כך גם -]
הגאולה , אנחנו מבקשים מה' שיביא לנו אותה בחסד.
כן , אע"פ שאנחנו לא ראויים.
ממילא - בכל רגע ממש [לא קשור דווקא למצב הדור כולו] יכול המשיח להגיע.
כי - ה' בעז"ה יעשה עימנו ח-ס-ד. ו...חסד , זה ב"חינם".
[עכשיו תקראי שוב את הענין של התפילה למעלה , מסתדר?]
מקוה שהובנתי.
יישר כח על השאלה.
בשורות טובות! 
תודה רבה על תשובתך המחכימה..
ברשותך עוד שאולונת קטנה, (סליחה על העקשנות..) ואם נגיד יבנה מחר בית המקדש (בעז"ה), אז איפה היית שם את כל הפושעים למינהם בתמונה? כאילו מה, פתאום כולם הופכים להיות צדיקים כשהמשיח יבוא? בטח יהיו כאלה שזה לא ידבר אליהם (כמו שעכשיו זה לא מדבר אליהם..)
אני מטערת שאני ככה מקשה...
תודה רבה, נתת לי הרבה חומר למחשבה..
ולכן, אין מה לדאוג מה יהיה עם כל הפושעים ברגע שהגאולה תגיע.
ואם נגיד יבנה מחר בית המקדש (בעז"ה), אז איפה היית שם את כל הפושעים למינהם בתמונה? כאילו מה, פתאום כולם הופכים להיות צדיקים כשהמשיח יבוא? בטח יהיו כאלה שזה לא ידבר אליהם (כמו שעכשיו זה לא מדבר אליהם..)
ת'אמת שיש בענין זה [ימות השמיח וכו'] הרבה דעות. לדגמא: מתי יתקיים בא המשיח -
יש אומרים לאחר "גוג ומגוג" , י"א - לפני. י"א - שעכשיו זה תחילת ימות המשיח.
ככה ש...תשובה ברורה - אין בנושא.
לא אני אומר את זה , אלא , רמב"ם מפורש: [הלכות מלכים]
ג ייראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג; ושקודם מלחמת גוג ומגוג, יעמוד נביא לישראל ליישר ישראל ולהכין ליבם: שנאמר "הנה אנוכי שולח לכם, את אלייה הנביא" (מלאכי ג,כג). ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין; אלא לשום שלום בעולם, שנאמר "והשיב לב אבות על בנים" (מלאכי ג,כד).
ד ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המלך המשיח, יבוא אלייהו. וכל אלו הדברים וכיוצא בהן--לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו: שדברים סתומים הן אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים; ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים, אין סידור הווית דברים אלו ולא דקדוקן, עיקר בדת.
ככה ש...
תשובה? אין לי.
אבל הענין - נראלי מובן.
רק עוד משו -
לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי: כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים.
זה בעז"ה יהיה , לא בעתיד הרחוק אם ה' ירצה.
אההה...מומלץ ללמוד את "הלכות מלכים". נחמד שם.
שוב , יישר כח על השאלות. זה שיא החשוב.
אם יש עוד בשמחה נדון כולנו.
מקוה שזה מובן.
שבת שלום! 
אין לי שום עניין להתווכח, להתעמת ולהציג הוכחות. רק להבהיר שאת העניין הזה - של גאולה - צריך ללמוד ולהעמיק ולברר הרבה יותר מאשר משפט "הגאולה היא לא תהליך טבעי אלא על טבעי".
אז שרון, יש דעה אחרת (ציונות דתית) שהנה, מול עיננו - אנחנו רואים את הגאולה הטבעית מתרחשת. אחרי 2000 שנה עמ"י קם ועולה לארצו (קיבוץ גלויות) ומקים מדינה אחרי הסכמה של רוב מדינות העולם. עולם התורה פורח. האומה מתחילה ליצור את עצמה (כבר לא קהילות בודדות שדואגות לעצמן, אלא עם שלם שאחראי על עצמו), ועוד ועוד.
לא באתי להביא ציטוטים (יש מפה ועד להודעה חדשה) של "למה הגאולה צריכה להיות טבעית", כי אני מניחה שיש ציטוטים שכנגד. אני רק אומרת שצריך ללמוד להסתכל על המציאות, ועל המקום המדהים והאתחלתא דגאולה שבהקמת מדינת ישראל. זה מראה לנו בעיניים שלנו, בלי ציטוטים - שהגאולה דווקא טבעית (עם עזרה אלוקית, כמובן - "אתעורתא דלעלא" אחרי שאנחנו נתנו את חלקנו ב"אתערותא דלתתא"). ובל נשכח שמי שעלה לארץ - ניצל מהשואה.
ראשית, אני מוכרח לומר שאני מסכים שאת הענין של הגאולה צריך ללמוד ולהעמיק ולברר הרבה יותר. הרבי מלך המשיח אמר בו' אייר תנש"א ש(תוכן)"הדרך הישרה הקלה והמהירה לפעול את ביאת המשיח היא ללמוד בענייני הגאולה והמשיח".
לעצם הדברים:
גם אלו הסוברים שכעת אנו נמצאים בגאולה טבעית, מסכימים כי בגאולה יהיה שלב על טבעי. אחד משלוש עשרה עיקרי האמונה הוא האמונה בתחיית המתים, דבר לא טבעי. וממילא, השאלה איך יקרו דברים בגאולה, היא שאלה לא כל כך מדוייקת. יש בזה הסברים, כמובן, שיהיה גילוי אור אלוקי כזה, שלא יהיה הרצון לחטוא וכדומה, אבל העיקרון הוא שהעולם יהיה שונה.
לגבי הדעה שכתבת, ישנו פוסק אחד בהלכות משיח, הרמב"ם והוא פסק בצורה ברורה שסדר הגאולה הוא "יעמוד מלך מבית דוד .. ויקבץ נדחי ישראל". כל קיבוץ גלויות בלי משיח, אינו גאולה. זה לא קשור לשאלה אם הגאולה טבעית או לא, הגאולה יכולה להיות בשני האופנים - בתנאי שהיא באה על ידי מלך המשיח.
וכמו שחב"ד מצאו תירוץ, אני בטוחה שיש לטענתך תשובה (ולא תירוץ) שכנגד.
מה שאני יודעת, שרבני הציונות הדתית אמרו על הרצל שהוא משיח בן יוסף.
עד כאן.
את יודעת על כמה אנשים אמרו שהם משיח בן יוסף? על האר"י ז"ל סופר שבסמוך לפטירתו הוא ביקש מתלמידיו לכוון בתפילה על משיח בן יוסף שלא ימות. על ר' שלמה מקארלין סופר שכשהוא נהרג בידי קוזאק גרמני ראו בכך רבים מחסידיו את קיום המאמר (איני יודע את מקורו, מסתמא זוהר) שמשיח בן יוסף ייהרג בידי ארמילוס רשיעא. היו לי עוד שתיים שלוש דוגמאות, אך הן פרחו מזכרוני.
דבר אחד בטוח-כל אותם אנשים היו צדיקים גדולים ואנשי תורה, בניגוד להרצל, שחרף תרומתו הגדולה לעם היהודי (כעם יותר מאשר כיהודי) וסירובו לנשק את יד האפיפיור ברומא (השווי ימינו), הוא עצמו היה מתבולל ומתפקר שלא ידע את ה', ובלתי-אפשרי לכנות אדם כזה "משיח". בתנ"ך נזכרו כמשיחים רק הכהנים הגדולים, שאול, דוד שלמה ודומיהם, שהיו כולם צדיקים.
אגב, הרמב"ם אינו מקבל את הקונספציה המקובלת (תרתי משמע) של משיח בן יוסף ומשיח בן דוד בנפרד, אלא בדבריו ניתן למצוא זכר רק למשיח בן דוד, והוא כדבריו "נביא גדול מכל הנביאים זולת משה" (וסליחה אם טעיתי בציטוט), או בשתי מלים-לא הרצל.
הרמב"ם הוא דוגמא קלאסית לשיטת הגאולה הטבעית דווקא (הוא מקבל את דברי ר' אליעזר ש"אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד), אבל הוא מהסס ואף נמנע מלקבוע סימנים מובהקים-"לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו", ומוסיף (אגב, בניגוד גורף למה שאמר ידידנו החסיד של הרבי) ש"לא יעיין האדם בדברי האגדות האלה ולא ישימם עיקר", כי אין חשיבות לעיסוק בענייני הגאולה, משום שאין היא חלק אינטגראלי מחיינו הפעילים פה, שמטרתם היא עבודת האל בעולם הזה כפי שהוא. יותר מכך, הרמב"ם אומר שלעולם לא נדע שאנו בתהליך גאולה אמיתי עד שיושלם, ואומר ש#(ציטוט לא מדוייק, אני חושב שאתחיל לסמן ציטוטים לא מדוייקים ב# לפניהם, להבדיל מגרשיים לאמיתיים)אם קם מלך מבית דוד ויש בו כל המעלות שהזכרנו (נביא וכו'), הרי הוא בחזקת משיח. אם קיבץ נדחי ישראל ונלחם מלחמתם והצליח, הרי זה משיח, ואם לא הצליח, הרי נתברר למפרע שאינו משיח#, ומכאן השגה חריפה לכל דוברי ה"אתחלתא דגאולה" למיניהם.
אגב, השנה שמעתי ביום ראשון שלפני יום העצמאות שיעור על טעם אמירת הלל ביום העצמאות, ועליי לומר שהדברים נתיישבו על לבי, אם כי עדיין אינם מצדיקים ברכה, על אחת כמה וכמה לא אמירת הלל בלילה.
"אחכה לו בכל יום שיבוא" - הפירוש הפשוט שמחכה לו בכל יום שיבוא היום, ולא לאחר זמן.
הרמב"ם כותב או מי "שאינו מצפה לביאתו", וכפשוטו שמצפה שיבוא היום, במהרה בימינו.
בנוסח יהי רצון אומרים "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו".
"ציפית לישועה", הפירוש שציפה שזה יהיה כל רגע.
מי שטוען שזה רק עניין חב"די, הוא מטיל דופי בשאר היהודים רחמנא ליצלן. זה עניינו של כל יהודי.
מאידך, זו תהיה יהירות אם מישהו יגיד שהוא באמת ובתמים הגיע לדרגה הנעלית של "ציפית לישועה", בדיוק כמו שזו תהיה יהירות להגיד שמישהו מקיים באמת ובתמים אתמצוות והגית בו ביום ובלילה ולא עבר לעולם על ביטול תורה.
גם הזהירות לביטול תורה זו מצווה קשה מאוד, וגם הצפייה לביאת המשיח.
אבל זה לא אומר שאין מצווה כזאת או ציווי כזה. אפשר להגיד שאנו כולנו צריכים להתחזק.
אפשר פשוט לומר - אנחנו לא מבינים בחשבונות שמים. על פי מה שנראה לנו, בשכלנו הקטן - זה יקח עוד כמה עשרות שנים, ואנחנו מכינים את עצמנו למצב כזה.
אבל מי יודע? אולי ה' מתכנן לנו הפתעות?
יש גם מקור שאומר שהמשיח יפתיע. אז אם זה יהיה מחר - זה יפתיע, אבל למען האמת - גם אם כל העם יהיה מוכן, זה גם יפתיע. [רחמים על אוהבי השגרה]
בעז"ה בקרוב בימינו.
הגמרא מספרת שר' יהושע בן לוי שאל את אליהו הנביא איפה הוא יכול לפגוש את משיח. אליהו הנביא אמר לו ללכת לשערי העיר רומי (בירת העולם של אז, משהו כמו ניו יורק של היום), ושם ימצא עני בין העניים שהוא המשיח, והסימן לזהות אותו הוא שכל העניים מורידים את כל תחבושותיהם ומחליפים את כולם יחד, אבל משיח מוריד תחבושת אחת וחובש וכו', כיון שהוא רוצה להיות מוכן שה' יקרא לו לגאול את עם ישראל. הוי אומר: הוא יכול לקבל קריאה בזמן שלוקח להחליף תחבושת.
יתירה מזו. מה ענה משיח לשאלת ריב"ל מתי יגיע? "היום". וכפי שהגמרא מסבירה "היום אם בקולו תשמעו". משיח יכול להגיע היום, ממש היום.
הרמב"ם, אותו הרמב"ם שכתב את י"ג עיקרי האמונה בפירושו למשנה, חיבר עוד ספר שנקרא "היד החזקה". בספר הזה, הוא פוסק בצורה די ברורה, שאם מישהו מקבל עליו נזירות ביום שיבנה בו הבית השלישי, הרי הוא נזיר מהיום ועד עולם, כי כל יום הוא בחזקת היום שיבנה בו הבית.
בתפילה, שלוש פעמים ביום אנחנו מבקשים "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". לא הספיק לך הפעם הראשונה שאתה 'מנדנד' לאלוקים שוב? התשובה היא שאנחנו מבקשים מהרה - עכשיו. וכשמגיעה התפילה הבאה, הרי צריך כבר לבקש שוב.
אני לא יודע מי חיבר את נוסח ה'אני מאמין' (בחב"ד אין נוהגים לאמרו), אבל נראה לי שמי שחיבר תפילה שהתקבלה בכמעט כל תפוצות ישראל, היה יהודי גדול שדקדק בלשונו כשכתב "בכל יום שיבוא".
"שלושה באים בהיסח הדעת - משיח, מציאה ועקרב", - זהו כנראה הציטוט שאסנת התכוונה אליו.
נ.ב. אסנת, אני לא מאמין שיש רב בציונות הדתית שאמר את מה שכתבת, ואני חושב שבשביל לשמור על כבודם של רבני הציונות הדתית לא כדאי לצטט דברים כאלה בשמם. ולגבי הכותרת שלך - לא כתוב שמשיח ילחום מלחמות ישראל, כתוב שהוא ילחום מלחמות ה'. נכון שיש הבדל? נכון שמניעת הקמת מכוני גיור סיטונאיים באירופה (ש'מדינת ישראל') רצתה להקים) היא מלחמת ה'? נכון שלדאוג להפלת ממשלת שמיר אחרי מדריד זו מלחמת ה'? כי אם כך, יש לי תשובה ולא תירוץ. אבל דווקא זו טעות שמצאתי בתשובה של רב מהציונות הדתית בנושא.
בס"ד ליקבה"ו
חלקם נכונים ומוכיחים את האמונה הזאת, וחלקם לענ"ד לא מוכיחים. בין כך ובין כך- הרמב"ם לא יגדיר ככופר כל מי שלא יאמין בזה, אלא רק יחלוק עליו, בניגוד למי שלא יאמין בעיקרים אחרים בשלושה עשר עיקרים. זה ההבדל בין משנה תורה לעיקרים- (לדעת הרמב"ם-) על המשנה תורה אפשר לחלוק, אך מי שלא יסכים לעיקרים הינו כופר. במקרה הזה- מי שלא מאמין שהמשיח חייב לבוא בכל יום (אלא מבין שזו אפשרות שקיימת) אינו כופר, ובמקרה המקסימלי טועה.
אגב, היו הרבה ענייני מחשבה שהיום מקובלים כבסיס ביהדות, ובעבר הרמב"ם היה היחיד שסבר אותם, או שלפחות היו שחלקו עליו. (לדוג'- בנושא הבחירה החופשית אני חושב שהיו שחלקו עליו וטענו שאין לנו בחירה חופשית. כך זכור לי, אני לא בטוח).
ובאופן משעשע משהו בעולם המושגים שלי שמך ושמו הם סותרים...
שלושה עשר העיקרים המנוסחים בסידורים האשכנזים לא נתקבלו בכל תפוצות ישראל (ראיה מדבריך, החסיד של הרבי, שאצלכם אין אומרים אותו, וגם מכל סידור ספרדי או תימני שיצא לך לפתוח אי-פעם, ובו העיקרים מנוסחים בלשון קצרה), ואין הם אלא ניסיון ניסוח של דברי הרמב"ם, שלעתים קרובות איננו קולע בדיוק לדעתו.
אנסה להכריע במחלוקת המשיח על פי דברי הרמב"ם הידועים לי. גאולת ישראל, כפי שהיא מוצגת ביד החזקה, איננה דבר נסי ומופלא כלל וכלל אלא היא טבעית ואנושית, ומתוך כך תלויה לחלוטין בבחירתו החפשית של האדם. על-פי היכרותנו את הרמב"ם, המכריע באופן חד-משמעי כי בחירתנו היא מוחלטת בכל נושא, או כפי שכתב באיגרתו לעובדיה גר-צדק "כי כל מעשי בני אדם הוא בכלל יראת שמים (מדובר על אמרת חז"ל הידועה "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים")"-מכאן שאין התערבות אלוקית בהיסטוריה כלל, מבחינת מהלכיה הטבעיים-כאן יתפוס חד-העין את האיוולת שבשאלה "איפה היה אלוקים בשואה?"-השואה נגרמה מבחירתם החפשית של רשעי עולם שנמצאו בעמדת כוח על יהודים חפים מפשע. איני זוכר מי הוא אשר כתב, כי ראובן בחר להשליך את יוסף לבור כי ידע שההשגחה לא תיתן לו להיהרג, אך גם שהיא לא תוכל לעמוד בדרכם של אחיו אם יחליטו מבחירתם להרגו. אם הגאולה היא תלויה בנו, ממילא לא ניתן לדעת מתי היא תבוא בשום דרך. בשאלה "צפית לישועה?" שמתארת הגמרא כשאלה שיישאל כל אדם בבואו לישיבה של מעלה, הכוונה היא, על פי הנאמר כאן "האם האמנת באמת שביכולת האדם להביא עצמו לגאולה, ואף פעלת לשם כך?(השווה דברי זלמן שז"ר הכתובים על שטר של 200, בצד בלי התמונה-השוואה לא מדוייקת ואין להסיק ממנה דבר)". מכאן-לא ניתן לבאר את דברי הרמב"ם כתפיסה הפשטנית שהגאולה תבוא בבום אדיר, פתאום יהיה משיח ובית מקדש והרוע ייכחד.
אשר להלכה בעניין הנזיר-ספר הפלאה אינו בהישג ידי, ואני גם לא פותח אותו מפאת העיקרון העומד לנגד עיניי "שבשעת כתיבתי בפורום לא אפתח שום ספר ולא אבדוק שום ציטטה לבדוק את מקורה ואי מזה היא"-אילו הייתי עושה זאת לא הייתם נתקלים בדבריי בניסוחים כמו "פרח מזכרוני", "לא סגור מי אמר", "#...#" וכד'. בכל אופן אני חשוב שיש מצב שהניסוח המדויי הוא "הריני נזיר ביום שבן-דוד בא", וזה יכול להיות כל יום, כי מי ידע מיהו אותו בן-דוד שבבחירתו וחכמתו הגיע לדרגת משיח, ומתי יחליט לצוץ? וגם אם נאמר כדבריך, אני חושב כי בגבול האפשרי (גם אם בגבול העליון מאוד) הוא השמדת אל-אקצה ובניית בסיסו של בית המקדש (#אם יש שם מזבח אמה על אמה יכול להקריב#), ולכן אין כאן כל בעיה. סיפור מעניין-כשנתגלה הכותל המערבי מתחת לערימות האשפה שהיו משליכות שם נזירות נוצריות, פנה הח'ליף המקומי של אותם ימים, ששמו פרח מזכרוני, אל הקהילה היהודית הקטנטנה שהייתה בירושלים, והציע להם לבנות מחדש את בית אלוהיהם. מפאת העוני בו היו נתונים, דחו אנשי הקהילה את ההזמנה, ואות ח'ליף בנה במקום בית אלוהינו-את בית אלוהינו כפי שהמוסלמים בונים, ומכאן המסגד.(הערה: לא הייתה שום טעות הקלדה במשפט האחרון).
"אלה מצוותי, ואלה תורותיי, ואלה חוקותיי, דבריי הישרים"
אבל כמה אנשים משכו כאן את תשומת ליבי בצורת הכתיבה שלהם.
חבר'ה, אלו נושאים של אמונה. להגיד "מי שמאמין שהמשיח יבוא מחר הוא טועה" זו יהירות, ולומר ש"כל יהודי חייב להאמין שההמשיח יבוא מחר אחרת הוא כופר" זו גם יהירות.
לומר משפט נחרץ בדברים הללו משול להכרעה בויכוח האם מותר לאכול קטניות בפסח או לא. פשוט מאד- יש דעות לכאן ודעות לכאן. כל שכן כשמדובר בנושאי אמונה.
לכן - אנא, מעט יותר הצטנעות. לא בטוח שהאמת כולה אצלכם. וגם אם כן - יש דרך עדינה לומר זאת.
ותודה על הדיון המרתק.
עוזיה.
בס"ד
"זכה- נעשית לו (התורה) סם חיים, לא זכה- נעשית לו סם המוות."
אומרים ש"זכה" הכוונה "אם זכך את עצמו" והיינו שלא מספיק רק ללמוד צריך גם לעשות עבודה על המידות ואף על פי ש"המאור שבה מחזירו למוטב" זה לא עובד במי שלומד ע"מ לקנטר, ואפילו שלומד שלא ע"מ לקנטר, כנראה שלוקח זמן עד שהמאור שבה מחזירו למוטב ועד אז האדם הנ"ל כבר פורש ממנה ונהיה אכזרי...
עכ"פ אי אפשר להתעלם מזה שלא מספיק רק ללמוד וצריך גם לעבוד על המידות וימי ספירת העומר יעידו שהרי בימים אלו מתו תלמידי ר' עקיבא על שלא נהגו כבוד זה בזה, ובטח שהם למדו הרבה תורה.
אינה רציונלית, ולכן בלתי-ניתנת לניסוח כגון-כל מי שלומד תורה יהיה בהכרח נעים הליכות.
התורה מזככת את האדם רק אם רצונו להזדכך ממנה והראיה-ברוך שפינוזה ידע גמרא ופילוסופיה יהודית ברמה גבוהה יותר מרבנים ימים בימינו, וכל סובביו הבטיחו לו גדולות ונצורות, אבל בסוף הוא כפר בכול ופיתח תורה פנתיאיסטית, שכפי שכינה אותה אחד הפילוסופים, אינה אלא "אתאיזם מנומס". שבתאי צבי אמנם אינו דוגמא, האיש היה חולה נפש, אבל לא חסרו משיחי שקר בעלי ידיעה מקיפה בספרות התורנית.
עיקרה של התורה הוא ידע המסופק לאדם על הדרך בה עליו לקיים תורה ומצוות. ידע אינו יכול לשנות את האישיות. חרף ליהוגים של חוקרים נאצים על ה"פיסיקה הארית העליונה" מול ה"פיסיקה השמית", תורת החלקיקים שידע פלאנק הייתה זהה לזו שידע איינשטיין,מפני שאלו הם דברים אובייקטיביים הכפויים על הכרת מי שמכיר בהם. אדם שילמדו אותו את דרכי ההיקש ההגיוני של הגמרא ייאלץ להסכים למסקנותיה, לפחות במחשבתו, אך אין לזה דבר עם אישיותו והתנהגותו.
חייבים לעשות משהו בשביל גלעד שליט,הוא כבר איזה 200 שנה שם ועוד שניה נרקב,עוד משהו מעבר לתפילות למכירת חולצות וסטיקרים,
תחשבו שזה היה אח שלכם?
מה עושים אחים שלי!??!
לילה קסום
טוב ושמחה.
חייבים לעשות משהו בשביל יונתן פולארד,הוא כבר איזה 200 שנה שם ועוד שניה נרקב,עוד משהו מעבר לתפילות למכירת חולצות וסטיקרים,
תחשבו שזה היה אח שלכם?
זה לא נראלי המטרה של הפורום הזה.
[עם כל הכבוד, ויש כבוד! זה באמת חשוב...אבל, איו. תרשמו דברים במקומות שהם שייכים אליהם! וזה לא מה שיתרום לשליט/פולארד שירשמו שצריך לעשות משו כי לא חידשתם דבר!! ופעם אחרונה ששמעתי היה אותו מצב.]
בס"ד
1. תפילה. את יודעת כמה תפילה יכולה לעזור? תפילה קורעת שחקים. להראות שבאמת אכפת לך ובאמת את רוצה
שהוא יחזור הביתה. אל ישראל. כמה קשה לראות את המשפחות שלהם ככה. כ"כ עצוב.
זה לא קשה להתפלל, באמת שלא. אתם יכולות פשוט לקחת קטע קצר אחרי התפילה או אפילו בתוכה ולבקש שהם יחזרו הביתה. באמת. פולארד כבר 24 שנה בערך מתחת לאדמה מאחורי דלתות ברזל מצבו הבריאותי כלל לא טוב. והכל בגלל המדינה הכפויה טובה שלנו. ושליט גם, צריך להתפלל. זה הדבר הראשון.
2. לעורר מודעות: להפיץ. אתם יודעות כמה מבני הנוער לא שמים לב בכלל מה קורה בעולם? לדוג': פולארד. אתם אולי
מכירות..אבל תכלס לא כולם..רובנו לא מכירים אותו בכלל ולא שמעו עליו..[אותו דבר עם שליט] אנשים חיים די בבועה משל עצמם. הם לא שמים לב מה קורה בעולם הגדול כ"כ. אפשר להקים דוכנים [של פולארד] ולחלק פלאיירים. לא חסר, תאמינו לי שלא.
גם ילדה קטנה כ"כ יכולה לשנות. אפשר לעשות. צריך לפעול למענם. הם אנשים שקרובים לי כ"כ. חייבים לעשות משהו.
אז תתחילו להתעורר. >>
השאלה הזאת באמת לא קשורה לפורום. אך את מוזמנת לכתוב אותה בפורום המיועד לכך.
יישר כח על השאלה שבאמת מראה על אכפתיות.
סוף שירשור.
לגבי המודעות, אתם לא מבינים עד כמה זה נכון. לדוג' אצלנו בכיתה, ברור שכולן ידעו על גלעד שליט- כל יומיים הוא מופיע בעיתון, בחדשות, באינטרנט...
אבל כשאמרנו את השם "יהונתן פולארד, הרבה בנות לא ידעו מי זה.
זה ממש ממש חשוב, גם אם נראה לנו שכל הסביבה שלנו מכירה ומודעת-- אנשים שהם לא בחברה שלנו בכלל לא שמעו את השם יהונתן פולארד! ולכן להפיץ המוון כדי שזה יגיע לכל העם!
[ברוך אומר ועושה.]
(יונתן בן מלכה אם אני לא טועה)
אז המצב באמת נואש,ועוד הציבור הדתי,זה שאכפת לו(שאמור להיות..)
בכלל פאדיחה.
טוב ושמחה.
בס"ד
הספר הכ"כ אהוב. ויקר.
אני בתקופה של מתכונות [מוכר למישהו?] כן, אז יש לי בעז"ה מתכונת בנ"ך בקיאות.
התחלתי לקרוא בתנ"ך להנאתי. פתאום אני מגלה ש-ואוו תנ"ך זה דבר כ"כ מעניין.
פעם השתעממתי. אבל אשכרה אחרי שאני יושבת ולומדת אני מגלה סיפורים מעניינים בטירוף..
במיוחד בספר שמואל [דוד ויהונתן], הסיפורים שם כ"כ יפים!
אז..
חידושים על התנ"ך? סיפור מעניין שיצא לכם לקרוא? משהו שלא הבנתם?
איזה ספר התחברתם הכי?
הספר האהוב עלי ביותר זה ספר שופטים, לא יודעת למה. אבל זה פשוט ככה.
הקב''ה חוזר ומושיע את ישראל שוב ושוב ושוב ובני ישראל לא נכנעים כל דור מחדש הם נופלים.
הסיפור שהיה הכי (אין לי מילה) בעיני, זה סיפור פילגש בגבעה, למרות שהם חיסלו כמעט לחלוטין את שבט בינמין הם בכל זאת ישבו יחד וחבו על עצה כיצד להציל אותם. אבסורדי בעיני, אך אולי יש בזה משהו מעט יפה..
ב''הצלחה במתכונת, אני אוהבת נורא תנ''ך! זה מעניין, וזה הספר שלנו, של עמ''י.
בהתחלה כשאני מתחילה ללמוד אני אומרת אופ אין לי כוח ללמוד עכשיו!
אבל כשאני מתחילה אני בקושי מסיימת!!!!!
אין על התנך הוא כל כך ספר מחזק!
בעיקר את החלק שיש בו מלא שמות מוזרים....=]
ועכשיו ברצינות, אין על יהושוע וההתישבות בא"י.....=]
בס"ד
ספר תהילים.
נכתב לפני כל כך הרבה שנים, ע"י דויד מלך ישראל,
ועדיין כ"כ אקטואלי, וכל-כך אישי,
שנראה ממש כאילו נכתב בימינו אלה.
[דוגרי, הייתי חייבת להגיד את זה.
]בס"ד
אוו. היתושים שלך בחייאת. מאמר יפה עשית לנו שם בפורום >> יחתיכת מוכשרת.
~סוף ניצלו"ש~
ובנושא, את מזה צודקת, אני גם ממש התרגשתי מכל הקטעים של יהונתן ודוד..כמו שמוזכר בשמואל,
אהבה הלא תלויה בדבר- אהבה של דוד ויהונתן.
אהבה התלויה בדבר- "אהבה" של תמר ואמנון..
אוו אני מטורפת על ספר שמואל, הוא כל כך מרגש >>
ות'אמת, אני אוהבת גם את ספר איוב, כמה שהוא קשה- יש בו מסרים חזקים.
ישעיהו, על לשונו המליצית, על תכניו המוסריים, על שני מקומות שבהם הוא מפר את חוק המפסיק המבטל את חוק אהו"י, ועל המלים "ירעה" או "יעוערו".
השני-איוב. שוב-לשון מליצית ביותר, סיפור מרתק שממחיש עד תום שאמונה אינה תלויה בשום ג'סטות מצד אלוקים, והפרה של חוק ניקוד המילה "את" עם מקף אחריה.
והגדול מכולם-קוהלת. ספר מדהים בספקנותו וזלזולו בכל הדברים שאנשים ממוצעים מייחסים להם ערך, והגעה למסקנה הסופית הנשגבת כי "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותו שמור כי זה כל האדם"
http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A....D7.A9.22.D7.99
תלמוד מסכת תענית דף כא עמוד ב
"אמרו ליה לרב יהודה איכא מותנא בחזירי, גזר תעניתא. נימא קסבר רב יהודה מכה משולחת ממין אחד משולחת מכל המינין? לא, שאני חזירי דדמיין מעייהו לבני אינשי".
תרגום וקצת הסבר בכדי להקל על הקורא:
אמרו לו לרבי יהודה ישנו דֶבֶר בחזירים, בתגובה גזר רבי יהודה תענית (כנהוג בעת צרה בכדי להתפלל לבורא העולם להסיר את הגזרה). התלמוד שואל: האם נגיד שרבי יהודה סובר שמחלה מדבקת ממין אחד מדבקת מכל המינים? עונה התלמוד: לא. החזירים זה שונה, שהמעיים שלהם דומים למעיים של בני אדם.
מה אני עושה במצב כזה?:
בס"ד
ו. ואת בעצמך יכולה להעיד שאת לא באמת התכוונת להרוג אותה וזה סוג של ביטוי.
אך להבא תשימי לב לשבועות.
איזה מיליון אנשים אמרו לפי בסלנג אני נישבע\ת..
ואפ'חד מהם לא עשה התרת נדרים!
הוא אמר שאני לא צריכה..
אז אני לא צריכה!
תודה לכולם על ה''עזרה''..
ואת חייבת עכשיו להרוג את ריעות. הבעיה שיש בתורה איסור "לא תרצח".
הפיתרון שהמלבין פני חבירו ברבים כאילו הרגו, לכן את יכולה לעבור על ההודעות שלה ולצבוע אותם בלבן, ואז זה יחשב מלבין פני חברו (אם טת צריכה עזרה טכנית אני מוכן לעזור).
אחותנו מותר לכעוס,זה בסדר,רק שהסביבה לא תפגע ממך,
טוב ושמחה.






חברים שלי אמרו לי לפתוח משתמש באיקרים (מי שלא יודע זה משחק דרך האינטרנט(
והם אמרו לי לפתוח בעולם Delta אז פתחתי ורציתי לשאול אם יש מישהו שמשחק במשחק הזה?
ואם כן שיגיד!!!
בתכניתה הקבועה של רבקה פאלוך מידי שישי ב -91 fm עלה לשידור ח"כ משה גפני וסיפר על שבת אצלו בבת ומבית אביו.
בתוך דבר סיפר שהדגים שאותם הוא אוכל מידי שבת הם בתיבול מרוקאי(כמו שאמר ג"כ באותה תוכנית יו"ר ש"ס אלי ישי)
היה מרתק לשמוע את גפני,לא זכור לי שהוא דיבר על מה שמתרחש בתוך ביתו מעל תחנת רדיו.
לכבוד: מנהלי האתר.
הנידון: סגירת אתר INN בשבתות ומועדי ישראל
שלום רב.
אנחנו, כמאתיים מגולשי הפורום באתר רצינו לבקש את סגירתו בשבת.
אף שמבחינה הלכתית אולי אין חובה בסגירת האתר, רצינו לבקש זאת מכמה סיבות:
א. מספר פעמים בעבר קרה וגולשים נכשלו ונכנסו לאתר בשבת. בשיחות איתם הם הודו לנו שהפורום היה המטרה שבשבילה הם התחברו, ואילולי הוא, לא היו נכנסים.
ב. ישנם מס' תגובות בפורום שהוכנסו לאתר בשבת, ודבר זה אינו ראוי ואף מעלה חשדות חינם "והייתם נקיים מה' ומישראל".
ג. ערוץ 7 הקפיד תמיד לשאת את הדגל ולהיות ראש וראשון לכל דבר שבקדושה. אנחנו חושבים שמן הראוי שאף בעניין זה הנהלת האתר תיקח אחריות ותפעל לסגירתו בשבתות.
מצ"ב העצומה לסגירת האתר, עליה חתמו כמאתיים גולשים:
http://www.atzuma.co.il/petition/lehava112/1/0/11/
בפרשתנו אנו נפגשים עם העונש של מספר לשון הרע, נגע הצרעת. ובמדרש: " 'זאת תהיה תורת המצורע', תורת המוציא שם רע" הבה נעיין בשני מעשים, דומים אך שונים במהותם כפי שמופיעים בשני המקורות שלפנינו:
א.מסכת עבודה זרה יט,ב
מַכְרִיז רַבִּי אַלֶכְּסַנְדְּרַאי: 'מָאן בַּעֵי חַיֵי? מָאן בַּעֵי חַיֵי?' [ = מי רוצה חיים?]
כְּנִיפוּ לֵיהּ כּוּלֵי עַלְמָא, וְאַתּוּ לְגַבֵּיהּ, אָמְרוּ לֵיהּ: 'הַב לָן חַיֵי' [ = התאספו "כל העולם", באו אליו וביקשו חיים.]
אָמַר לְהוּ: (שם לד) "מִי הָאִישׁ הֶחָפֶץ חַיִּים וְגוֹ' נְצוֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע" וגו.
שֶׁמַּא יֹאמַר אָדָם, הוֹאִיל וְנָצַרְתִּי אֶת לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַבֵּר מִרְמָה, אֵלֵךְ וְאַגֶרָה בְּשֵׁינָה?
תַּלְמוּד לוֹמַר, (שם) "סוּר מֵרָע וַעֲשֶׂה טוֹב", וְאֵין "טוֹב" אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (משלי דּ) "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזוֹבוּ".
ב. מדרש רבה ויקרא פרשה טז פסקה ב
ד"א זאת תהיה תורת המצורע, הה"ד (תהלים לד) 'מי האיש החפץ חיים',
מעשה ברוכל אחד, שהיה מחזיר בעיירות שהיו סמוכות לציפורי,
והיה מכריז ואומר 'מאן בעי למזבן סם חיים?'
אודקין עליה, [ = הסתכלו עליו.]
ר' ינאי הוה יתיב ופשט בתורקליניה, שמעיה דמכריז מאן בעי סם חיים, [ = רבי ינאי היה יושב בטרקלינו ושמע את ההכרזה של הרוכל.]
א"ל: 'תא סק להכא, זבון לי', [ = בוא לכאן ומכור לי.]
א"ל: 'לאו אנת צריך ליה, ולא דכוותך ' [ = אין אתה צריך לסם זה.]
אטרח עליה, סליק לגביה, הוציא לו ספר תהלים [ מכורך (ילקו"ש)] הראה לו פסוק, 'מי האיש החפץ חיים',
מה כתיב בתריה, 'נצור לשונך מרע, סור מרע ועשה טוב',
א"ר ינאי, אף שלמה מכריז ואומר: (משלי כא) 'שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו'
- א"ר ינאי: כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה, ולא הייתי יודע, היכן הוא פשוט,
עד שבא רוכל זה והודיעו, 'מי האיש החפץ חיים',
לפיכך משה מזהיר את ישראל, ואומר להם, 'זאת תהיה תורת המצורע', תורת המוציא שם רע.
משני מעשים אלו אנו למדים שזוכים בחיים אמיתיים רק כאשר שומרים על הלשון. החידוש הוא שחיים של עבירה ושל לשון הרע אינם חיים, לא רק במה שמביאים אל שאול, לא רק מחמת העונש של העולם הבא אלא אף כאן, בעולם הזה, הרוצה לחיות חייב לשמור על לשונו.
מה ניתן ללמוד מאישיותו של האדם "המפיץ" את החיים בקרב ההמון כפי המתואר בכל אחת מהנוסחאות?
רבי אלכסנדרי מציע למכור חיים. עניינו של איש הרוח הוא שגם אחרים יצטרפו לדרך החיים משום שהוא יודע עד כמה מתוקה היא התורה וכמה נעימה היא. קורא הוא החכם את קריאת דוד המלך: "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה' אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בו" [תהילים לד].
וכן מצינו בדרכו של החסיד כמופיע בספר מסילת ישרים [פרק יט]: "אַךְ הַכַּוָּנָה הָאֲמִתִּית הַמְצוּיָה בַּחֲסִידִים אֲשֶׁר טָרְחוּ וְהִשְׁתַּדְּלוּ לְהַשִּיגָהּ, הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם עוֹבֵד רַק לְמַעַן אֲשֶׁר כְּבוֹדוֹ שֶׁל הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא יִגְדַּל וְיִרְבֶּה, וְזֶה יִהְיֶה אַחַר שֶׁהִתְגַּבֵּר בְּאַהֲבָה אֵלָיו יִתְבָּרֵךְ וְיִהְיֶה חוֹמֵד וּמִתְאַוֶּה אֶל הַגְדָּלַת כְּבוֹדוֹ וּמִצְטַעֵר עַל כָּל שֶׁיְּמַעֵט מִמֶּנּוּ, כִּי אָז יַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ לְתַכְלִית זֶה - שֶׁלְּפָחוֹת מִצִּדּוֹ יִהְיֶה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרֵךְ מִתְגַּדֵּל, וְיִתְאַוֶּה שֶׁכָּל שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם יִהְיוּ כְּמוֹ כֵן, וְיִצְטַעֵר וְיִתְאַנַּח עַל מַה שֶּׁמְּמַעֲטִים שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם, וְכָל שֶׁכֵּן עַל מַה שֶּׁמְּמַעֵט הוּא עַצְמוֹ, בְּשׁוֹגֵג אוֹ בְאֹנֶס אוֹ בְחֻלְשַׁת הַטֶּבַע, אֲשֶׁר קָשֶׁה לוֹ לִשָּׁמֵר מִן הַחֲטָאִים בְּכָל עֵת, כְּעִנְיַן הַכָּתוּב (קהלת ז), "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא".
אמנם, במעשה הרוכל יש חידוש גדול. לצורך פרנסתו, הרוכל מצוי בעולם של מסחר, של כסף, של מאבק החיים ושל הקיום הגשמי העכשווי. כך הכול הכירוהו, כרוכל המוכר מרכולתו בשוק. שוק הוא לא מקום לאניני רוח.
והנה, דווקא הוא מתוך ניסיון החיים שלו, מבין הרוכל תובנות עמוקות ומפרסם לעולם מהו העיקר ומה הטפל, מה מביא לחיים אמיתיים ומה מרחיק את האדם מחיי נצח.
ועניין ה"הפצות" כל כך בוער בו ולכן אין הוא שומר את ההבנות שלו לעצמו אלא יש לו עניין שהאמת תתפרסם כמה שיותר לכל.
יש כאן הנגדה בין הרוכל עליו דיברה התורה בציווי: "לא תלך רכיל", אותו דברן המפזר רוע של פטפוט, לבין הרוכל שבמדרש המנצל את מלאכתו כהוגן ודואג להפיץ טוב לכל העולם.
מלבד ההבדל שבין האישיות של רבי אלכסנדרי לאותו רוכל, יש לדון בכמה הבדלים נוספים העולים מהמדרשים הנזכרים לעיל.
בהכרזה: רבי אלכסנדרי מכריז: "מי רוצה חיים", ולעומתו הרוכל מציע להמון לקנות סם מרפא: "מי רוצה לקנות סם חיים". ממה נובע ההבדל? מדוע רבי אלכסנדרי מציע את מרכולתו בחינם, ומדוע הרוכל מתנה את "ההפצה" בקנייה של "הלקוחות" את הסם?
בתגובת השומעים: סביב רבי אלכסנדרי מתכנסים "כול העולם" לקבל חיים, ואילו על הרוכל מביטים, לא מתקרבים ולא מעוניינים לקנות.
לשם מה מפורט לנו היכן הסתובב הרוכל והציע את ממכרו "בעיירות הסמוכות לציפורי"?!
- נלך בדרך שסלל לנו ה"כלי יקר" [ויקרא יד, ד] בהבנת סיפורים אלו.
בכדי להבין את החילוקים הנ"ל עלינו להקדים ולשאול האם יש תיקון למספר לשון הרע? הרי מעשה הדיבור כבר יצא מפיו ופגם, וכיצד ניתן כעת להחזיר את הגלגל לאחור?!
נחלקו בדבר החכמים:
ערכין טו:
א"ר חמא בר חנינא: מאי תקנתיה של מספר לשון הרע? אם ת"ח הוא יעסוק בתורה... ואם עם הארץ הוא ישפיל עצמו...
ר' אבא בר חנינא אמר: סיפר, אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקודש שנאמר (תהלים יב ד) "יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות". אלא מאי תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה.
- על פי הדעה הראשונה יש תיקון למספר לשון הרע, לימוד התורה וענווה. על פי הדעה השנייה אין תקנה לאחר סיפור לשון הרע. מה שניתן לעשות הוא קודם שאדם עלול לחטוא, לעסוק בתורה בכדי שלא יכשל בלשונו.
כעת נראה כיצד שתי שיטות אלו יעזרו לנו להבין את דרכו של רבי אלכסנדרי לעומת דרכו של הרוכל.
רבי אלכסנדרי סובר שאין תקנה למספר לשון הרע. כל עניינו הוא לדאוג שאנשים לא יגיעו לידי חטא. הוא מכריז: "מי רוצה חיים, מי רוצה חיים?"
הוא סובר "סיפר, אין לו תקנה" ולכן הוא הולך אל אלו שלא סיפרו לשון הרע ומלמדם דרך בריאות. הוא כופל בלשונו כדי להבטיח שמי שיקיים את עצתו וישקע בתלמוד תורה יזכה שלא ידבר לשון הרע וכן שלא יספרו עליו לשון הרע.
"לא הזכיר לשון סם גם לא הזכיר לשון למזבן לפי ששמירת הבריאות אינו צריך סם רק שהרופא מלמדו להועיל שיהיה נשמר מן הדברים המזיקים שלא יבא לידי חולי."
דברי תורה צריכים להילמד בחינם ומסיבה זו אין מבקש רבי אלכסנדרי שכר על המקח.
לעומתו, סובר הרוכל שיש תקנה למספר לשון רע. יתירה מכך, הרוכל עצמו היה בעל תשובה ומניסיונו ידע שיש תקנה גם לאחר חטא זה.
"אבל רוכל זה סבר שיש תקנה אפילו למי שכבר סיפר, וידע זה בניסיון בעצמו כי גם הוא היה רוכל הולך רכיל ורגיל על לשונו לשלח מדנים בין אחים, ואחר כך נתן אל לבו לשוב בתשובה וביקש דרכי הרפואה שהזכירו רז"ל לת"ח בת"ת, ולעם הארץ על ידי שבר רוח, וראה כי התרופות הללו הועילו לו על כן מלאו לבו לזכות הרבים ולהחזיר בתשובה כל אותן העיירות שידע בהם שיש שם בעלי הלשון עד אשר לא יבואו עליהם ימי הרעה בצרעת ויצטרכו להדר אחר צפרים עפות כטהרת המצורע בצפרים העושין מעשה פטיט.
וזה הוא שאמר שהיה מחזר בעירות הסמוכות לציפורי היה מחזר בתשובה אותן העירות הקרובות למעשה ציפור העושין מעשה פטיט, והיה מכריז מאן בעי למזבן סם חיי כי היו כחולים הצריכים סמים לתרופה הצריכין קנין ע"כ הזכיר למזבן סם"
וכיצד התייחסו אליו השומעים?
"אודיק עליה עלמא לפי שכבר בחרו להם דרך מקולקל זה והיה רגיל על לשונם לספר לה"ר על כן לא בקשו לקנות כלום ממנו ואדרבא אודיק עליה הביטו אחריו.
כי המה ה"בעלי ראתן" הרואים אחרי מומי נפשות רבות וחסרונם כי כך דרך מואסי התוכחה שמביטים אחרי המוכיחם לראות אם ימצאו בו שמץ פסול כדי להשיב לו טול קורה כו' לכך אמרו לו: 'אתמול היית רוכל הולך רכיל והיום אתה רוצה לתקן דרכינו?! קשוט עצמך תחילה'."
ראינו אם כן, שמעשיהם של רבי אלכסנדרי והרוכל היו דומים אך שונים בתכלית.
כל אחד פנה לקהל אחר ובמטרה אחרת. רבי אלכסנדרי דאג למניעת החולי, לשמירת הפה מרע ולהקפדה בלימוד תורה.
הרוכל, שכנראה היה בעצמו בעל תשובה, דאג לתיקון החולים, אותם אלו שנכשלו וצריך להציע בפניהם דרך של תיקון ותשובה.
יש הקליפה על הנשמה מכסה
בן חורין זה לא בשבילה
ולכן בן חורין אין הדבר הוא חופש מלימודים או סתם בילויים משעשעים
הדב האמיתי באדם זה הנשמה
ולכן בן חורין זה אך וק בשבילה
בן חורין אמיתי את רצונה מממש
ולומד תורה כל עוד אור יש
את דבר אלוקים בלי טענות הוא עושה
ווהנשמה את רצונה המלא מקיימת
וחופשיה מכל דבר אשר בו לא חפצה כלל
נשים ובנות מוזמנות בשמחה ליומיים של יצירות תיאטרון יהודיות.
בנות מכללת "אמונה" מירושלים מעלות את פרויקטי גמר שנה ד, הצגות מקוריות, מרגשות וייוחדיות.
יש תרבות יהודית!
באנה והבאנה חברות.
מתי זה קורה? בעוד כשבועיים, ימים שלישי ורביעי, כ"ה ו- כ"ו באייר. מהשעה
לפרטים נוספים פנו אלי במייל: morush85@gmail.com
אל תפספסו.
בע"ה
אתם יכולים בקשה להתפלל לרפואת:
אברהם אבא בן אידֶל
הוא חולה לב, ומחר הוא צריך לעבור בע"ה בדיקה שתבדוק אם הוא צריך לעבור צינתור או לא..
תודה רבה! 
א לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב יַעַנְךָ יְהוָה, בְּיוֹם צָרָה; יְשַׂגֶּבְךָ, שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.
ג יִשְׁלַח-עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ; וּמִצִּיּוֹן, יִסְעָדֶךָּ.
ד יִזְכֹּר כָּל-מִנְחֹתֶךָ; וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה.
ה יִתֶּן-לְךָ כִלְבָבֶךָ; וְכָל-עֲצָתְךָ יְמַלֵּא.
ו נְרַנְּנָה, בִּישׁוּעָתֶךָ-- וּבְשֵׁם-אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל;
יְמַלֵּא יְהוָה, כָּל-מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ.
ז עַתָּה יָדַעְתִּי-- כִּי הוֹשִׁיעַ יְהוָה, מְשִׁיחוֹ:
יַעֲנֵהוּ, מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ-- בִּגְבֻרוֹת, יֵשַׁע יְמִינוֹ.
ח אֵלֶּה בָרֶכֶב, וְאֵלֶּה בַסּוּסִים;
וַאֲנַחְנוּ, בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר.
ט הֵמָּה, כָּרְעוּ וְנָפָלוּ; וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ, וַנִּתְעוֹדָד.
י יְהוָה הוֹשִׁיעָה: הַמֶּלֶךְ, יַעֲנֵנוּ בְיוֹם-קָרְאֵנוּ.
רפואה שלמה לכל עמ"י.
ואם כבר העילת את הנוש,
אשמח מאוד אם כל אחד שיש לו כוח, שישים פתק בסידור, בתפילת 18 עם השם: בת- עמי בת מרים נתניה, או אפילו רק לומר פרק תהילים. זו אמא שלי, והיא אחרי ניתוח מוחי קשה. היא מתאוששת וצריכה תפילות.
תזכו למצוות צדיקים!
יעל =)אחרונהבע"ה
הוא יצטרך טיפול תרופתי כנראה..
אפרופו - רפואה שלימה לאמא שלך!!!
שלום שלום! 
מה שלומכם?
אז ככה, רציתי לברר איתכם, על איזה שלום עמ"י מתפלל? הרי השלום שכל העולם מדבר עליו לא כ"כ מסתדר לי... ונרא הלי שזה לא השלום שעליו אנו מתפללים. או שכן בעצם?
כל טוב!
אם הבנתי נכון את השאלה - לעניות דעתי , כאן טמונה התשובה -
א הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה, יְשַׁעְיָהוּ בֶּן-אָמוֹץ, עַל-יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם. ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם. ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.
לא נדע מה יהיה עד שיהיה - אומר הרמב"ם.
מה שברור הוא שה' ישלם למזיקים שלנו - על מה שמגיע להם שהרעו לנו.
י לָמָּה, יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם-- אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם:
יִוָּדַע בַּגֹּיִים לְעֵינֵינוּ; נִקְמַת, דַּם-עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ.
יא תָּבוֹא לְפָנֶיךָ, אֶנְקַת אָסִיר: כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ--הוֹתֵר, בְּנֵי תְמוּתָה.
יב וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם, אֶל-חֵיקָם;
חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי.
יג וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ, וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ-- נוֹדֶה לְּךָ, לְעוֹלָם:
לְדוֹר וָדֹר-- נְסַפֵּר, תְּהִלָּתֶךָ.
מקוה שהובנתי.
בשורות טובות! 