פורום בית המדרש (עמוד 35)

אוצר החכמה

אתה צודק. גם הגר"ד ליאור שליט"א אוסר. - בית המדרש

לכתוב מאמר זה דבר גדול, אשריך.

 

יש כמה צורות. אכתוב שתיים ואתמקד באחת.

הראשונה היא מעבר מהיר על המקורות וביאורם או פרשנותם. לאחר מכן כתיבת דעה או הבנה אישית, חידוש או פרשנות ייחודית לנושא וממילא למסקנה.

השניה היא מאמר סיכום שכולל מעבר איטי מעט יותר על המקורות (לפחות המרכזיים), סיכום הדעות השונות ומסקנה ע"פ הכלים ההלכתיים (רוב אחרונים למשל).

 

בפשטות כמה שיותר, לענ"ד בלבד ובהתאמה לשאלה הספציפית ;

א. חפש על הנושא מקורות [האם נגינה מותרת בכלל, איזה ולמה נאסרה נגינה בבתי כנסת והאם מותרת היום (להרחבה: תפקיד בית המקדש ובית הכנסת, נגינה בבית המקדש, רפורמה ונושאים קשורים נוספים)].

ב. סכם את המקורות.

ג. חפש פסיקות הלכה [התמקד בכמות ובדעות שונות].

ד. נסה להבין מה הבנתך הסוגיה.

ה. כתוב סיכום למקורות, לפסיקות המרכזיות וסיבותיהן, ולסיום את מסקנתך ההלכתית וההשקפתית אם יש.

שכה תתרסק כמו הבניין המדומה שאתה בונה לצורכי רמאות!

במקור ההלכה, בשולחן ערוך, יש תוספת שאומרת "אבל לא יסתכל בה דרך זנות".

בספר המודרני שממנו צילמת,לא הכניסו את המשפט הזה, כי בימינו אנשים לא כל כך מבחינים בין "מבט טהור" ל"מבט לא טהור", והם יודעים רק יותר בקלות להבחין ב"קיומה של הסתכלות". וכל שכן, שהם עלולים בקלות, לפרש את המשפט המקורי שמשתמש בביטוי במילים "דרך זנות", ואנשים בימינו עלולים לחשוב לא על "מבט לא טהור" שזו הייתה הכוונה המקורית במשפט, אלא אנשים בימינו עלולים לפרש "בצורה של מחשבות של דרכים לא דתיות ואנשים שרוצים לנאוף". זה מילים מאוד לא נעימות, ובודאי שזה דבר מאוד חמור, ועל זה אפילו לא כתוב בסעיפים האלה. (גם בתחילת הסעיף, זו רק אזהרה כללית, שכותבים אותה בבירור, כדי להבהיר עד כמה צריך להיזהר, וגם כי מוסבר שזה נושא מאוד חמור, שעלולים להידרדר אליו גם בלי הכוונות בדרכים של מה שהסברתי לעיל שאנשים עלולים לטעות בלפרש את הכתוב.)

אפשר לראות, למשל, בתרגום יונתן לעשרת הדיברות, שבמצוות "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב", התרגום יונתן מדגיש, אסור לא רק הדברים האלו שבדיברות עצמן, אלא גם לא להיות חבר בחבורה של אנשים כאלה, ולא להיות בשום קשר עם אנשים שעושים דברים כאלה.

את רואה, שהשתדלו להדגיש, שהאיסורים שנוגעים לדברים חמורים, הם חלק מהשמירה על עצם הדבר, אבל צורת הניסוח שונה בזמנים שונים והקשרים שונים, ולמשל היום שהתפיסה היא יותר דרך חברה שבנויה בצורה מסויימת, ולא רק דרך חברה שבנויה על איזה דרך מסויימת, אלא גם יש המון כללים שהם חלק בלתי נפרד - כמו לקרוא פסוקי דזימרה בתפילת שחרית - או תוספות אחרות שאינן מוזכרות במקורות הראשונים של ההלכה שמחייבים מצד "עיקר הדין", ובכל זאת, לא יעלה על הדעת, להתייחס היום לנושא של תפילה, בלי לקחת ברצינות את הנןשא הזה כחלק אינטגרלי של צורת התפילה על פי ההלכה. ובודאי, שאף אחד לא יגיד או ישאל "האם מותר לדבר עם מישהו שמפסיק אותך באמצע התפילה בין ברכה אחת של קריאת שמע לברכה אחרת", למרות שבמקורות הראשונים של ההלכה זה נידון השאלה חשובה ועקרונית עם הרבה צדדים הלכתיים, דעות שונות של רבנים שפסקו אז הלכה - בזמן התנאים - כלומר שזה הזמן של המשנה. כלומר, בסוף ברור שיש הלכות, ועיקר ענייננן הוא להדריך בדרך הראויה. כאשר יש מצבים שדורשים הסבר ובחינה של איזה חלקים מההלכה צריך לפרט בהקשר המתאים כדי להגיע למה שההלכה מכוונת אליו - אז הרב שיש לו סמכות, הוא בודק את הנושא בהתאם, ולפי זה כותב או מחליט כיצד להורות.

נתחיל מהנושא, ראשית- תזכרי תמיד שאת אכן נמדדת במובן כזה או אחר גם בנושא המראה.

לא סתם התורה לימדה אותנו שאדם צריך לראות את אישתו בכדי שלא תמאס בעיניו וכל ימיו יהיו בצער ויגון, מה גם שלאחר מכן יכולים להכנס למצבים של בעיות בשלום בית. מסופר על רבי יעקב מאמסטרדם שבא אצלו איזה יהודי בשם מרדכי הקבצן, ושאל אותו אם התחתן? וענה לו ״לא רבי, כי איני רוצה לראות את אשתי״ אמר לו ״אם כך בוודאי שאתה לא הולך בדרך ישראל סבא, כי האדם והאישה חד הם״ . אם את נפגשת עם בחורים יראי שמיים אין שום סיכוי שהם מסתכלים עליך בבחינה, וניתן לזהות את זה בקלות במקרים שבהם זה קורה. וזה ממש לא עניין של פתיחות יתר, זו המצווה של פרו ורבו כמו שכתוב שהיו מעוררות את בעליהן לפריה ורביה ודו״ק. להפך- מצווה תחשב .

ישר כח ובהצלחה

הם מקיימים מצווה בזה למציאת הזיווג בכדי לקיים מצווה חשובה מדאורייתא.

במשנה כתוב: ענש הכתוב את הניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה.

ואז: על אחת כמה וכמה שישלם שכר לניטפל לעושה מצוה כעושה מצוה.

לכן גם את מקיימת מצווה.

וואו...

המשנה אומרת 'האיש מקדש בו ובשלוחו. האשה מתקדשת בה ובשלוחה. האיש מקדש את בתו כשהיא נערה, בו ובשלוחו.'

 

בהקשר הזה הגמרא אומרת 'אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר "ואהבת לרעך כמוך"'

 

זאת אומרת, הגמרא באה לאסור אפשרות שאדם ישלח את חבר שלו לקדש איזו שפרה כהן מזכרון יעקב, כי הוא חייב לראות את מי הוא מקדש, אבל מסתמא לא דובר על התבוננות יתירה.

 

וכל עוד את נפגשת עם בחורים שעסוקים בעבודת ה' ובאים להיפגש לשם שמים, את לא אמורה לפחד מזה יותר מידי.

כי בדר"כ הם לא באמת יתבוננו בך בבחינה, אלא פשוט יבחנו אם נעים לכם ביחד.

 

 

 

 

דבר שני, אני לא יודע מי כתב את הקונטרס הזה, אבל המשנה ברורה בשם הפרי מגדים מחלק בין 'ראיה בעלמא' ל'הסתכלות'.

'הסתכלות' זו התבוננות מעמיקה ובוחנת.

'ראיה' זה על הדרך, באופן כללי ביותר וללא התבוננות. 

 

על פי זה אסור להסתכל באישה, אפילו אם היא עם שאל, לצורך העניין.

אבל לראות מותר. למרות זאת, אישה שאצלה מקומות שצריכים להיות מכוסים- גלויים, אסורה גם בראיה בעלמא.

 

כנראה שלכן הגמרא דייקה ואמרה 'עד שיראנה' ולא 'עד שיסתכל בה'. זאת אומרת, שעפ"י זה הגמרא התכוונה לראיה באופן כללי, ולא התכוונה לדקדק ביופי יותר מידי. במיוחד שהגמרא הוסיפה את הטעם 'ואהבת לרעך כמוך'- הרעיון הוא שהחתן לא יסלוד מהכלה, כדי לא ליצור בעיות בחיי הזוגיות. 

 

אז ממש לא ברור למה הוא שינה את לשון הגמרא, כי זה משנה את המשמעות.

 

 

 

 

ועוד דבר, תסתכלי על חתנים שבוחנים בדקדוק מוגזם את היופי. האם חיי הזוגיות שלהם טובים יותר?

בוודאות לא. כי יופי עתיד להישחק או להימאס עם הזמן. אבל אהבה שנבנית על הדברים העמוקים יותר, והחיצוניות רק משמשת לעזר, יכולה להישאר לנצח. 

"כל אהבה שהיא תלויה בדבר- בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם" 

 

 

 

 

וכל הכבוד על הרגישות

שתזכי בעז"ה לבנות בית של קדושה!

אומרים, שבדרך כלל, אדם שמגיע מתרבות אחרת, זרה מכאן, לא נכנס לפעמים לדקויות שנכנסים האנשים עצמם שבאותה תרבות. שלפעמים הדקויות האלה אולי יוצרים מקום מסובך. אבל מי שבא מתרבות אחרת, לא מסתכל על הדקויות. והוא רואה רק את העקרונות.

אבל הקונטרס הזה נכתב, לא לאנשים שמתמודדים עם שאלות של 'היכנעות ליצר'. הקונטרס הזה נכתב, לאנשים שמתמודדים עם שאלות של 'חובת ההיכרות'. כותב הקונטרס, יודע היטב, שאנשים חוששים מהסתכלות, שמא היא לא תהיה חלק מ'חובת ההיכרות'. ושמא זה יהיה כמו תרבות אחרת של חובת ההיכרות, שהולכת גם כן עם העיקרון יותר של 'חובת ההיכרות' כעיקרי מול 'חובת השמירה של נאמנות'. ולמעשה, בדרך כלל - בשתי החלקים הנ"ל - התרבות העיקרית היא 'חובת ההיכרות', אלא שהציבור של קוראי הקונטרס, הדגש הוא באופן טוטאלי על הצד של שמירת הנאמנות שבחובת ההיכרות. ואצל האחרים הדגש הרבה יותר על חובת ההיכרות. שניהם גם יחד, שונים מתרבויות זרות, אחרות, שונות, שמתייחסות לשמירת הנאמנות באופן טוטאלי יותר מחובת ההיכרות.

כותב הקונטרס, הדגיש, שחובתו ההיכרות מחייבת גם כן הסתכלות - לא רק מבט בעלמא - אלא תשומת לב, כזו שנעשית בפגישה בין שני אנשים שרצונם להכיר. ולשים לב את מי הם פגשו. לא רק בבחינת הכרה כללית, אלא כמו שבדרך כלל בני אדם נוהגים בשיחה של חברים.

וואו ממש חיזקת..

תודה רבה רבה!

יש כאן גם סיכומים של שיעורים מוקלטים (חלקים רלוונטים). אולי לא הכל קשור, זה בעיקר נועד להדרכות לגבר אבל זה די משמעותי.

20220107150104.docx

נכון שיש הסתר, עם קצת בירור אפשר להבין הרבה מאוד בטעמי המצוות

ומה את עושה ברחוב ?...

מבחינת הסתכלות על גברים ברחוב?

אני לא כ"כ אוהבת להסתכל על בנים, נוטה להוריד עיניים.. רק שמדברים איתי או משו כזה אז מסתכלת, אבל לא בוחנת או משו.. 

כמובן שלא הולכת עם ראש ברצפה אבל כדרך צניעות נוטה להוריד עיניים בגדול

אז אני עונה לך שברחוב גם מביטים עלייך ובכמויות

על פנייך שמאירות מהלב שלך.

ואך רציתי לחזק את שמירת העיניים ולהביע הערכתי.

אשרייך.

שכה תתרסק כמו הבניין המדומה שאתה בונה לצורכי רמאות!

מהרל

ממליץ על השיעורים של הרב קשתיאל באתר של עלי (לא למדתי שם ...)

אני מאוד אוהב את באר הגולה לדעתי הוא אחד מספרי היסוד שחובה ללמוד.

ממליץ להתחיל מנצח ישראל.

לגבי הרב קוק ... קשה לי להחליט ...

מאוד אוהב את אורות הקודש
ממליץ על השיעורים של הרב קלנר הרב קשתיאל ורבנים שלמדתי אצלם בישיבה ,אותם לא אגיד בגלל אוטינג

א. זוכה להעמיק בכתבי הרב דרך הרב שרקי, ובעבר מרבנים שונים במדרשה בה למדתי (אאוטינג וזה;).
[אבל תאכלס תאכלס, היום אני בעיקר לומדת פסקאות לבד🙈😶]

ב. אורות הקודש!! 😍😍
(ולא, לא רק ג' 😏)
אימלא, כמה אור.

ג. יכולה רק להמליץ על סדרות השיעורים של הרב שרקי, כי רק אותם שמעתי באינטרנט 😅
אבל זה סטייל מאוד מסוים של לימוד שצריך לאהוב אותו..

למדתי אותו ישירות בחברותא וזה היה נפלא

אענה גם אני..

מהרל:
נחשפתי לאחרונה לבית מדרש לשמה ולעומד בראשו הרב בני טבדי.. הוא בקיא גדול במהרל וגם מעמיק בו ואפשר לענד לקבל ממנו קומה נוספת.

אוהב את תפארת בגלל הנושאים השונים של תורה ומצוות.
באר הגולה גם מיוחד בעייני.

הרב זצל..
עד שנזכה בעה להכנס בשערי אורות הקודש..
אני מוצא את עין איה כמזון המתאים והמדויקי עבורי.
מתוק מדבש. מיוחד. מקורי.
וכאן המקום להמליץ בהסתייגות קטנה על סדרת שנקראת החיים על פי עין איה.
של הרב נתנאל אלישיב מעלי.
סדרה שלקחה 100 פסקאות שקל לראות בהם הדרכה מעשית ומסבירה אותם..

הסתייגות: לא מעט מהרעיונות בעין איה ובסדרה הזו הם יחסית פשוטים ולכן הגיוני שיש לא מעט שהסדרה כולה או על כל פנים חלקים ממנה יהיו טריויאלים עבורו/ה...

אין לי המלצה ספציפית על תלמיד חכם לשמוע ממנו שיעורים, יש רבים וטובים..

שמעתי שהוא ואח שלו חזרו בתשובה כשהם היו היסודי ומצאו סט של מהר"ל ברחוב והתחילו ללמוד לבד, ושהם ממש בקיאים במהר"ל.

אה. אני שמעתי שאתה אוהב לרכל עליו שקרים כמו על כל האנשים שהיו קשורים אי פעם אליי, ועלי בעצמי.

(איפה שמעתי? עיין פרשת תולדות, מהרגע שנפסק השיח האלים, ומתחיל השיח האחראי)

4. הרב צוריאל 5. מוסר אביך, אורות התורה ואורות הקודש

מהר"ל לומד לבד בעיקר.
קצת למדתי דברים של הרב דוד טורנר וזה מומלץ מאוד.
מסדר, מסביר נפלא.
מניח שגם הרב קשתיאל ככה.
אבל הכי טוב להתרגל ללמוד לבד (לא לומד ברב הרטמן אבל זה ממש טוב).

ברב קוק אין לי רב ספיציפי.
בעיקר לומד לבד.
בעבר שמעתי שיעורים מכמה וכמה רבנים, בעיקר בישיבה.
מדי פעם לומד דברים של הרב ברדח שזה מאוד עמוק ויסודי וחי בעיקר. יהודי גדול עם תורה כ"כ מחיה.

אוהב פסקאות באורות/אוה"ת/אוה"ק.
לפי הענין.

הרב שאני לומד ממנו הכי טוב מהר"ל הוא ר' יהודה ליווא.

האהוב מאז ומעולם הוא דרך חיים.

ולמתחיל, הנוגע ביותר עבורו.

 

גם לרב אני זוכה ללמוד ביותר ממילות קודשו.

פנקסים יהיה החביב, אסופת הפסקאות 'יש לך כנפי רוח' יהיה הנדרש וריש מילין יהיה המלהיב.

 

שבוע מלא אור.

שכה תתרסק כמו הבניין המדומה שאתה בונה לצורכי רמאות!

השמיטה, אלא אסורים מלאכות מסוימות, וזה בניגוד אפילו לחול המועד.

"קשה עונשן של מידות, יותר מעונשן של עריות"

והרי לשון הרע, הוא אב וראש לכל עבירות של איפה ואיפה דהיינו "עונשן של מידות".

ולכן, אבק לשון הרע, הוא כל פרטי אותם "עונשן של מידות" איפה ואיפה וכיו"ב

רבנו בחיי חילק את המצוות לשני סוגים - חובות האיברים וחובות הלבבות.

חובות האיברים - מצוות מוגדרות - תפילין ציצית שבת וכולי - מצוות שיש להם גדרים מדוייקים ודברים מעשיים שצריך לעשות.

חובות הלבבות - מצוות כלליות שהקב"ה מצווה אותנו אך אין להם גדר דקדקני מסויים, הם לפי הלב של כל אחד ואחד. מצוות שהקב"ה מצווה אותנו להרגיש.

אחד מהמצוות שבהם בתוך 'חובות הלבבות' היא "ועשית הישר והטוב" ומפה אפשר ללמוד חובה על תיקון המידות..

לשון הרע היא מחובת האיברים ולכן אבק לשון הרע אסור גם כן משום כך.

אמנם אבק גאווה זה קיים אך זה לא מוגדר 100% בכל מקרה כמו אבק לשון הרע שבעל גדרים ברורים.

 

באמת זה מעלה את עניין החומרה של לשון הרע, שגם אבק לשון הרע אסור ממש.

על זה בדיוק נאמר "לא היה מגיע לחצי ההר, עד שנעשה איברים איברים"

יש גם דברים שאינם נחשבים כמצוות לא תעשה עצמה אבל אסורים גם משום אותה עבירה, ונקראים אבק של אותה העבירה, כמו למשל אבק עבודה זרה, https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%90%D7%91%D7%A7_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94

 

עי' רש"י סוכה (מ: ד"ה דרבי יוסי).

כל דיבור יכול להביא את השני לידי קנאה או גאווה או כעס

זה שבנאדם מסויים מפרש בצורה כלשהי זה לא תמיד האחריות של מי שאמר את האמירה

אם אדם פירש עניין שמישהו אמר בצורה לא סבירה אין סיבה שתהיה באמירתו בעיה אלא הפרשנות בעייתית.

בחפץ חיים הוצאת דרשו

החפץ חיים גם כתב סיוג ואמר שאדם לא כל הזמן צריך לחשוש שמישהו אחר ימצא את הרע, אם הוא לא אומר דברים רעים והוא לא מדבר לשונא שלו שיחפש את הרע, לא זוכר לגבי מה הוא אמר את זה, אבל כך הוא אמר, בכל אופן, וציטט את הפסוק: "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם".

באמת לגבי אבק לשון הרע לא להגיד לרבים בכלל שבח של אדם כי ברבים בטוח אנשים ימצאו את הרע, אלא אם כן זה אחד שידוע ברבים שהוא כשר וצדיק (כמו רבנים וכדו'...), ולגבי יחיד אם הוא מדבר לשונא שלו אז אסור להגיד דברים טובים כי תמיד הוא ימצא דברים רעים, ויגיד לשון הרע או הוצאת שם רע אחרי מה שדיברת עליו טוב, אבל אם זה אין שונא כשאתה מדבר אז מותר להגיד בשבחו, אך לא להרבות בשבח כי אז אולי תסיים במידה מגונה שלו אחרי כל התכונות כי כך דרך בני אדם (כי ברגע שאדם מתחיל לעשות ניתוח אופי אז בטבעי הוא מתייחס לכל המידות שלו כדי ל"קלוט את הבן אדם" או ל"הכניס לפרופורציה") וגם אם לא הוא יסיים ברע אנשים אחרים יגידו: "מה אתה מפריז בשבחו? הרי הוא כך וכך", אך מקצת שבחו מותר, ואפשר לקשר את מה שכתבו חז"ל: "אומרים מקצת שבחו של אדם (בפניו)".

הטעות של הטרול, שהוא לא מבין שתוך 20 שנה העולם משתנה, ישתנה. הוא חושב, שכמו שתמיד הוא זרם בשיטה של הטרלות, ככה הוא ימשיך. זה יכול להיות - זה אומר גם שאני צודק בשאר הדברים, מסיבות שהוא כמובן ימשיך לדמיין, בדיוק כמו העיוותים שהוא מייצר פה בכתיבה שהוא כותב כביכול הלכות איסור לשון הרע

שביעית אבק עבו' זרה ואבק לשון הרע" (א, י)

אני חושב שמה שהוא חמור ולב האדם נמשך אחריו, יש בהם אבק כגדר והם אלו שנמנו בתוספתא. 

אתה צודק, אבל אחדד, לא סתם דברים חמורים, אלא דברים חמורים ש"אדם דש בעקביו", ולא מבין את החומרה היתירה שבזה, כמו שהחפץ חיים אומר לגבי אבק לשון הרע, שאמנם זה חוט דק אחד, אך אחרי שנכפל הרבה פעמים נעשה כעבות העגלה חטאה, וכן ריבית חז"ל אומרים, שזה כמו ארס נחש, שבהתחלה לא שמים לב, ואז זה מתפוצץ, והאדם בהתחלה מסכים לזה, והאדם לא מבין את החומרה שבזה, שכן זה נעשה ברצון השני, וכן אבק עבודה זרה, האדם רוצה להתרפא, לא מכוון בליבו כלום וכאילו "גלאט", ולא מבין מה הבעיה להשתמש בעצי אשרה לרפואתו, אבק שביעית לא יודע.

בכל אופן, אלו פרטי הלכה שאדם לא מבין את חומרתם הגדולה ולא מבין מה הבעיה לעבור עליהם, למרות שהם חמורים מאוד באמת.

לא ליד בנים. אם יש מקום מרוחק שאין שם כ"כ אנשים אז זה מעולה. 

(אני באמת שומרת על אקסטרה צניעות כשאני רוכבת, חצאית ארוכארוכה ומכנס מתחת כדי שבטוח לא יקרה מקרה)

אלא שתוך כדי הרכיבה הבגדים יותר נצמדים גם אם החצאית מאוד רחבה וניכרים צורת הרגלים ובנוסף יש גם את העניין של הפיסוק רגלים שזה ממש לא צנוע. 

את ממש חמודה וצדיקה אם הצלחת להבין לבד שייתכן שיש עם זה בעיה. אשרייך!

לגבי צניעות- אני באמת רוכבת בצניעות.

העניין שאי אפשר באמת להיות צנועה תוך כדי רכיבה ממש ניכרים צורת הרגלים וזה לא צנוע.

 

תמיד ניכר צורת הרגליים. במיוחד בחצאיות עם בד רך.
גם כשאני עם חצאית רחבה והולכת וכשאני יושבת אז עוד יותר.
אז זה באמת לא משהו שאפשר להימנע ממנו, לכן כל עוד אני עם חצאית רכבה זה בכלל לא בראש לי.


אפשר מקור לפסיקה שטוענת שהעניין עם הפיסוק ברכיבה על סוס רלוונטי גם לאופניים?

 

 אני נגיד מקפידה על חצאיות מבד יותר יציב, (אבל יש כול מיני טכניקות לטשטש את הצורה אם זה מעניין אותך)..במקרה של רכיבה על אופניים זה הרבה יותר מוגזם, ושוב לא נפטרנו מהבעיה של הפיסוק..

 

וגם עם חצאיות כפלים רואים צורת רגליים.
זה משהו בלתי פתיר אא"כ את מתכוונת לשאלים וכאלה ואז אני לא בקטע...

לא צריך ללכת רחוק. אפשר לשים תחתית, הכי טוב חצאית בסיס מתחת- עושה את העבודה!

והמקום היחיד שאפשר לחשוב דרכו שזה בעיה הוא הדיבור על סוס ושיש מרכב אישה (צורת רכיבה מיוחדת של אישה על סוס- מהצד ולא עם פיסוק, וגם בזה לא ברור לגמרי שזה אסור) 

אבל אם פעם ראית מה זה לרכב על סוס- זה ממש לא אופניים..

זה לא סוס

האמת היא שעד עכשיו חשבתי שאת חרדית אבל אחרי השאלה הזאת הבנתי שלא. 

https://www.yeshiva.org.il/ask/2555

הרב אליעזר מחמיר יותר ממנו

https://www.yeshiva.org.il/ask/589

נו ו..?

אמרו שהוא לא רב ה"י

ולכן ההבהרה חשובה כאמור.

יגוי

הרב ליאור אומר לברך על שוקולד בורא פרי העץ,
ומתיר פיראטיות

הרב מאזוז חרדי

והרב אריאל לא כ"כ ציוני (לא אגיד אנטי ציוני כי הוא לא)

מתאים לך להיות תלמיד של הבן של הרב זלמן... אתם חופפים

לא צנוע לבת אבל באופניים אין כל כך פיסוק.

תוכל להסביר למה פיסוק על חמור נניח לא צנוע למרות שזה סתם ישיבה ולא רואים בכלל תזוזה של הרגל?
(כי נניח ריצה זה לא צנוע בדיוק בגלל התזוזה)

להסביר. תחשבי איך אומרים פיסוק בסלנג ומה בעצם הכוונה.

התזוזה נראה לי פחות בעייתי באופניים כי הגוף די יציב והאופניים מניע וזז, אבל אולי זה כן תזוזה לא מותרת.

הוא מאד מובן..

 

הוא מסביר את העיקרון של כל מיני דברים

סיבת הבריאה, סיבת קיום המצוות, איך יהיה העולם הבא, מה זה בעצם רוח הקודש וכו'

 

מאד מעניין ומומלץ

כן יש תקנת קדמונים שלא לדבר לשון הרע על המת, אבל:

 

א. הדברים כבר מפורסמים וידועים. אין איסור לדבר עליהם. כי כל אחד יכול למצוא את המידע הזה בכל מקום.

עם זאת, לפרסם מידע חדש על ולדר (לא פרטי מקרה- אלא חטא אחר שעשה) אסור. 

"אִם נִתְחַזֵּק מִכְּבָר בְּלָאו הָכִי לְאָדָם רָשָׁע, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְפַּרְסֵם עָלָיו כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁעָבַר בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ עַל אִסוּרִין הַיְדוּעִין לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא אָסוּר כְּנֵאוּף וְכַיּוֹצֵּא בָּזֶה, עַל אִישׁ כָּזֶה מֻתָּר לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע." (חפץ חיים)

 

ב. הרבה מהדיבורים הם סביב הנושא המסעיר, והצורך הוא במסקנות הדיון, ולא בלגלגל מידע סתמי עליו, ולבזות אותו.

 

ג. "המאבד עצמו לדעת אין מתעסקים עמו לכל דבר ואין מתאבלין עליו ואין מספידין אותו ולא קורעין ולא חולצין. אבל עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים". (שו"ע)

זאת אומרת, אין עניין כזה 'כבוד המת' בעניין אדם שלקח את נפשו. רק מה שקשור לכבוד מי שחי.

אז אין מה להתחסד כ"כ לשמור על כבודו יותר ממה שמחויבים, 

ובטח שהתקנה שלא לדבר לשון הרע על מת (שאפילו לא הוזכרה בגמרא) לא נוהגת במקרה כזה.

 

כיוון שאני יודע שאתה אישית, לא בקי מספיק במקורות של הספרים מהתחום הזה התורני,

אני רואה לנכון להבהיר לך, שיש דרכים שונות לראות דברים, ולא רק זה, אלא שמי שבקי לעומק בשיטות הלימוד, ואפילו בנושאים כמו שיטות הקבלה והחסידות, ואם הוא בקי בפרשנות של זה, יכול להפוך דבר כזה על פניו, אם יש לו ראיות סבירות ומספיקות, וסיבות רציניות שנראות שבמקרה כזה או אחר ניתן ונכון וראוי לפרש אחרת ואפילו הפוך.

זה כמובן, עלול להשליך, גם על כל מי שהיה צריך להתחשב באופציות הפוכות כנ"ל, אם הוא לא התחשב באופציות הללו כפי שהיה צריך. וכדומה. (גם לעניין, דיבור לשון הרע, או קבלת לשון הרע, וגם לעניין המשמעות של זה מבחינת 'דין', כלומר דיני שמיים, כפרה, דרך נכונה להתייחסות תורנית, וכדומה)

אתה ("בנות לא לריב") זה שהתחזית ל"נשמה כללית" כדי להשפיל אותו, אז החזרתי את הניק לשם המקורי...

 

קצת צבוע איך שאתה נפגע ממה שאתה בעצמך ניסית לעשות למישהו אחר.

אז בוא פשוט נפסיק עם כל השטויות האלה וזהו, בסדר? שולם שולם לעולם וגו'

טוב לראות שאתה מודה שאתה משחק בניקים ומחליף אותם כרצונך מתי שמתחשק לך, לכן אתה גם לא נאמן בדבריך מכיוון שיש לך איתי סכסוך ארוך שנים. ודי לחכימא.

יש לך משהו להגיד? יש פרטי. את שאר העלילות אפשר להפריך בקלות.

ואם התכוונת אליי, לי אין מריבה עם אף אחד.

 

אמנם גם 'נשמה כללית' וגם 'בנות לא לריב' חושבים שיש לי משהו אישי נגדם ושאני לטובת השני, אבל לא.

נשמה מגולגלת - צעירים מעל עשרים

בנות לא לריב בפנים. נשמה כללית בחוץ.

הניק בשרשור שקישרת היה 'נשמה כללית' - התחזות של 'בנות לא לריב' וכתיבת דברים מגוחכים בשמו ואני שיניתי אותו. זה הניק שעליו מדובר כאן בשרשור אגב. 

כך שאם כבר המקרה הזה מראה שאני מוטה לטובת מישהו אז זה לטובתו ולא לרעתו (שזה לא נכון, פשוט הוא הנפגע במקרה הזה). הניק המקורי של בנות לא לריב חסום גם הוא.

 

ושוב - איפה וכאשר חסמתי זה לא בגלל שיש לי משהו אישי נגד מי מהם, כך שלא שייך 'שולם', ואלו בכלל לא דברים שנעשו כלפיי אלא כלפי משתמשים אחרים (ואגב, אני תמיד מאפשר לחזור אם מתחייבים להפסיק לפגוע והאפשרות הזו ניתנה לשניהם).

ואני מכיר אותו מהעולם האמתי הרבה (כמה שנים) לפני שהגיע לפורומים.

הניק ההוא נקרא ''נשמה כללית'', זו היתה התחזות של 'בנות לא לריב' כדי לפגוע בו. ואני שיניתי אותו מ''נשמה כללית'' ל''בנות לא לריב''. מקווה שעכשיו הבנת.

 

וברשותך אעצור עכשיו את השיח המיותר הזה. כל טוב.

ואני בכל זאת מעדיף שתעשה שולם עם נשמה כללית...

הוא בחור טוב בסה"כ.

יקלוט את זה בע״ה על משקל פקח ה׳ את עיני הנער ...

יותר דחוף לו לחסום אותי מצמ''ע בכל מיני תירוצים מונפצים, במקום לטפל בניק שכל שהותו כאן היא במטרה להציק.

א. אינני יודע אם חייב, אבל בטוח שכדאי ומומלץ מאוד. זה איכות אחרת לגמרי של תפילה..

ב. נל"ל שהגמ' הנ"ל מדברת רק בתפילת י"ח ולא בכל תפילה אישית..

שכתוב בזוהר שצריך לעצום עיניו בשעת התפילה מיכוון ששכינה כנגדו (או שישית עיניו לסידור כפי שכתבו המקובלים),

לגבי השלוש פסיעות באמת נראה כדבריך אך עדיין הביטוי של הגמרא מעורר דאגה

זה נשמע דרמטי כי זה בעצם אומר שאם זה נכון אז זה משנה את התפיסה של המאמץ האישי לקיום מצוות, למשל כשאתה רואה שמשהו נבצר ממך לארוך תקופה ארוכה אתה יכול להסיק שזה לא המסלול שלך, ואז סוג של להתפשר ולא לקיים את המצוות האלו . כמו תפילה למשל..

וכמו שמסופר על האלשיך הקדוש שנפשו חשקה מאוד מאוד ללמוד את תורת הח"ן והתחנן לאר"י הקדוש שילמדנו וסירב ואמר שבא בגלגול הזה לתקן את החלק שבפשט ואת החלק שבסוד כבר תיקן,

וכן מצינו במקובלים שביארו ענין זה ע"פ הגמרא 'תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו 5 שנים שוב אינו רואה',

 

אך ודאי שאין הכוונה לגמרי ובוודאי שאדוננו האלשיך הקדוש שזכה ל1 מ70 פנים לתורה ידע והיה בקיא בתורת הח"ן אלא שלא באופן שרצה ויכל.

 

 

בכל מיקרה נראה כמו שאמר החבר שאין האמור בדרמטיות ובנחרצות וכמדומה ששמעתי מהמקובלים שכל דבר שאדם עוסק בו אפילו שלא קשור אל הדבר הזה (אינני יודע אם מצד התיקון או מאיזה צד) מתווספים לו חלקי נשמה נוספים שמשלימים לו כוח לעסוק באותם דברים

כמדומני ששמעתי את הסיפור הזה מרב כלשהו לגבי האר״י..

מעניין אם יש עוד סימוכין לדבר הזה..

רש"י כותב שבייצור דיו משתמשים גם ב*עשן* של שמן ואח"כ בשמן *עצמו*. השאלה היא אם שמן הזית מובחר מכולן לדיו בעצמו, או שהעשן שלו מובחר מכולן.

ח וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ וְגוֹ' וַיֵּצֵא הַחוּצָה קפץ בזכות אבות היך מה דאת אמר (בראשית טו) ויוצא אותו החוצה שמעון איש קטרון אמר בזכות עצמותיו של יוסף נקרע הים לישראל הה"ד (תהלים קיד) הים ראה וינוס בזכות ויעזוב בגדו בידה וינס ותקרא לאנשי ביתה נתנה אותו בפיהם של כולם וַתַּנַּח (אדוני) בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ רבי אמי אמר מחבקתו ומנשקתו:

 

אז כנראה שזאת אכן השמועה היחידה מפיו. 

יש לנושא כמה התייחסויות:
ידוע שר' צביודה התנגד מאוד לערבוב הלכה ואגדה (מומש כלאיים, בלשונו)

וכן כתב הגרא"י קרליץ:

'אלה שלא זכו לאור הגמרא בהלכה המה משוללים גם מאגדה באופייה האמיתית כי בהיותו חסר לב חכמה א"א לו לקנות מושגים שמימים אמתיים גם אינו מסוגל ללמודים ישרים ומה שהזכירו בגמרא בעלי האגדה היינו חכמים בהלכה שהוסיפו עיונם גם באגדה אבל לא ייתכן להיות ריק מהלכות ולהיות בעל אגדה... כיסוד ההלכה יסוד האגדה אין האגדה הגיון לב האגדה היא חלק התורה שקבלנו דור אחר דור אשר מסרה משה ליהושע ויהושע לזקנים כדתנן באבות'.
ישנו כלל ידוע המקובל בכל שיטות הפסיקה ומקובל כבר מהגאונים: "אין למדין מן האגדות"
הרב כותב על זה באורות הקודש א עמוד כה.(אחוד ההלכה והאגדה)

מומלץ לעיין באנציקלופדיה תלמודית, אגדה, כרך א, עמ' קלב.

כ"ט, חנוכה שמח!

יש שני סוגים של אגדתות.
יש "תובנות" - דברים חשובים שאדם צריך להבין, מעבר לקיום של מעשים מוגדרים.
ויש עניינים "רוחניים-אמוניים-רגשות דת" - אלו דברים שבהכרח תמיד צריכים להתחבר, לפי העניין ולפי ההקשר, לכל סוגי המעשים.

כך, למשל, הבבלי, זה בדרך כלל הגמרא שסומכים עליה להלכה.

למרות זאת, הירושלמי, שהחלק ההלכתי שבו פחות בנוי ומשוכלל, בכל זאת, הירושלמי דווקא מבטא את ירושלים עצמה, שהיא בחינת "לולב היבש". "לא המתים יהללו יה". אדם שיש לו עבר - יש לו עתיד. כשאתה מסוגל להבין, שבאופן מעשי אתה לא משתמש בלולב יבש כי "לא המתים יהללו יה". אבל זה לא בגלל שאין תחיית המתים - אלא להפך - אז, זה עצמו - מה שאומר - מבטיח את עומק נשמתך, וחוכמתך בהתנהלות, ובאופן הראוי, ומאמין, עם נאמנות ואמונה.

למען הדיוק, החתם סופר (או"ח סי' נא) כתב את זה לגבי ערבוב קבלה והלכה.

הטעם הפשוט הוא כי הקבלה מדברת בעליונים וההלכה בתחתונים - הקבלה מדברת בעניינים שמיימים, ואנחנו הקלט שלהם, בעיקר במישור האינפורמטיבי, מלמעלה למטה. לעומת זאת בהלכה, למדנו מתנורו של עכנאי שההנהגה היא מלמטה למעלה, לא בשמים היא, אלא להיפך, מה שפוסקים פה פוסקים בשמים, והאידיאות ההלכתיות העליונות (אם יש דבר כזה) מתכווננות לפי התחתונים ולא להיפך. 

לגבי ערבוב אגדה - אפשר לומר כמה טעמים: דברי אגדה, מעצם היותם רעיוניים, כמעט תמיד לא יהיו חדים וחד משמעיים, תמיד עננת השמא תרחף מעליהם, ולכן הם אנטיתטים לאופייה הבסיסי של ההלכה שקובעת גבולות ברורים (וכעין דברי הרצי"ה בהקדמה לעולת ראיה בהבחנה בין תפילה לדברי אגדה, ע"ש).

מלבד זאת, גם אם נאמר שהרעיון האגדתי הוא ברור, עדיין הדרך להגשים אותו ולעבות אותו למישור המעשי-הלכתי לא תמיד, או כמעט תמיד לא חד משמעית. 

ולהרחבה: ראה בפסקי מהרא"י (סי קח) מש"כ לגבי טעם הסמ"ג שאין מניחים תפילין בשבת, שאין לדון על פיו, ע"ש שהביא ראיה מהגמ' בנדה. גם החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' מה) ובשיו"ב (יו"ד סי' קפג) מיסתמיך ואזיל ע"ד תה"ד לדחות מה שהוציא תוה"ש דין מדברי אגדה, ע"ש. וראה עוד בשו"ת גנזי יוסף (סי' נה אות ג) ובשו"ת בית דוד (לייטר, ח"א סי' ע. ע"ש שמזכיר את דברי הראי"ה קוק שליט"א, ומשיג עליו)

ולגבי גדר הדין דאין למדין מן האגדות - עי' מש"כ הגר"ע יוסף זצ"ל בספר מאור ישראל (שבת פט. בהערה).

ויש עוד הרבה מה להרחיב בזה, ואכ"מ.

למרות זאת, אחד העקרונות היהודיים המובהקים, הוא חיבור מעשי-ורעיוני מבחינה עקרונית, וגם מבחינת הדרכה מעשית

את לחלוטין אמורה ויכולה לומר לו את זה. ואפילו בלי קשר להלכה.
לעולם לא אמור להיות מצב שלא נעים לך לומר למישהו שלא ייגע בך.
ובהתחשב בכך שהוא רואה שאת בת דתיה, מי שאמור להתפדח פה זה הוא....


(וסתם לגבי זה שאת לא מדברת איתו. בלי קשר לדיון - כדי להצליח בלימודים חשוב שיהיה לך נח ונעים, לא כמי שכפאו שד.... קחי בחשבון)

בע"ה!! מקווה שאצליח..

(אם יש לי משהו חשוב להגיד לו אני אגיד אבל לוקח לי זמן.. מצד שני זה לא ברמה של 'מי שקפאו שד' אבל אתה צודק.. תודה רבה!! )

תעדכני

אשרייך.

אפשר גם לעבור למוֺרַה לנהיגה, רק מעלה אפשרות.

בהצלחה

בתור גבר... אני יכול להגיד לך, כמו שכבר צויין באחת התגובות, הוא אמור לדעת שאת לא מעוניינת שיגעו בך.

 

אי לכך - תשמרי ממנו מרחק, ויפה שעה אחתקודם.לא משנה כבר כמה שיעורים עשיתם יחד.

 

ממתי מותר לו לגעת בך בזמן התשלום ?!!  תברחי ממנו כמו מאש. זה עלול להמשיך לנגיעות נוספות בהמשך. במיוחד לאחר שהוא מבין שאת לא מסוגלת להגיד לא .

 

אני מבין שקשה לך להעיר לו.

 

תנסי לחשוב רגע, שהייתה לך בת שהמורה נהיגה נוגע בה. האם לא היית מתחלחלת מהידיעה ? אז קל וחומר לגבי עצמך.

 

ושוב, יפה שעה אחת קודם.

 

בהצלחה

ואתה לגמרי צודק!!

באופן כללי עם התשלום זה תמיד מסובך, להעביר שקלים מיד ליד.. עם שטרות כמובן אין בעיה...

אז תהיי מלכה ותגידי לו שאת שומרת נגיעה בלי שום פדיחות

כמו במכולת.

ב. לגבי תיקוני הגה. בעיה . זה צורך מקצועי. לא יודע אם נצרך. אבל זה לא נכון אם מורה לא ירגיש בנוח לתקן את הנהיגה.

במקרה שצריך מחליפים מורה. זה בהחלט שיקול.

כמובן יש מורות לנהיגה

וגם יש מורים דתיים שמקפידים לא לגעת

 

אבל בהחלט זכותך לאסור עליו לגעת בך

יכול להיות שמבחינה הלכתית אפשר להתיר - לא יודע איזה סוג של נגיעה, אם זה שהוא תופס את ההגה ובטעות נוגע בקצה הציפורן, או ממש מגע. אבל את לא חייבת לחפש את ההיתר, בטח אם לא נעים לך.

עדיין לא הצתלחתי להגיד לו וגם הנגיעות פוחתות ככל שאני נוהגת יותר טוב..
וכבר אמרתי, אם מישהו מכיר מורה (נקבה) לנהיגה בצפון, מוזמן לעדכן..

זה שלא הצלחת להגיד לו.
השאלה הנקודתית פחות משמעותית, כמו מה שזה מעיד עליו.
טוב שהנגיעות פחותו, אבל זה עוזר רק בנידון דידן. אם את לא מסוגלת לומר לגבר לא לגעת בך, זה מפחיד.
תקחי בבקשה לתשומת ליבך

אתה שותף להשמדת העולם עם הטרול

הגם שגם פה הייתי נחרץ...

וכמובן אני חולק עליך רק כשאתה טועה

לא סתם הזכרתי את הנחרצות...

יותר על הירידה, שלא לומר התדרדרות על פול גז, לטיעוני עד הומינם מנופחים.

כל מי שחושב אחרת ממך הוא רשע בן רשע תלמידו של בלעם, קורח, ואנטיוכוס הרשע, ומצוה לעשות בו ארבע מיתות בית דין רק אחרי שהלבינו את פניו בפני שישים ריבוא כשרים מישראל.

היא דוגמה שמסמלת - לא ירדתי שם על אף אדם. סתם לא מצא חן בעיניך שאני מתיימר לומר דברים מוגדרים וחותכים.

לנמק דברים כאלה ב''אתה פוגעני'', *זה* אד הומינם. שלא לדבר על גופן של ההגזמות המנופחות שלך.

בוא נעזוב את השרשור הזה לנפשו

 

אפשר שרשור נפרד להנאת הציבור

או בפרטי (שיחה משותפת עם @ברוקולי או מנהלים אחרים?)

ונעסק בדוגמאות ספציפיות, שבהן אתה עובר להתקפות אישיות על אנשים ולא רק מביע את דעתך בנחרצות

באמת יהיה מעניין לחקור מאיפה זה נובע. אתה מתבייש במשהו? מפחד להתמודד?

תקרא שוב מה שכתבתי, אתה ילד גדול ובטח תצליח להבין:
לא כתבתי שאני *אף פעם* לא תוקף אנשים, אלא שהוד מעלתך יפה הנפש אימץ לו מנהג נאה לעקוץ אותי דרך קבע *גם* כשאני לא עושה רע לאיש.
הבאתי אפילו דוגמה ספציפית, התעלמת והזכרתי אותה שוב, התעלמת שוב והדגשתי אותה בשלישית, כמה לא מפתיע - התעלמת עוד פעם אבל אני אתעקש להזכיר אותה פעם רביעית, גם אם היא לא נעימה לך: בדיון עם חתולה ג'ינג'ית, כתבתי עניינית ובצורה מכובדת, לא פגעתי באף אחד, אפילו פרגנתי, אבל זה לא מנע ממך לעקוץ ולרדת על ה''נחרצות'' שלי, כי למה לא, יש עוד הזדמנות לחבוט, אז שלוש ארבע ו...
אז במחילה מהתדמית היפהפיה שאתה מנסה בכח להאחז בה, רד שניה ממגדל השן שלך, ובמקום לחזור כמו מנטרה על ''דוגמאות ספציפיות, שבהן אתה עובר להתקפות אישיות על אנשים ולא רק מביע את דעתך בנחרצות'',תנסה להתייחס לגופו של עניין: למקרים שאני *כן* רק מביע את דעתי בנחרצות, בלי התקפות אישיות, ואתה בוחר להתקיף אותי גם עליהן. אל תספר עכשיו מעיישס על פגיעה באחרים, כשבמפורש התמקדת בעצם ה''נחרצות''...
או, איך נאמר? במקום להציע בציניות שפלה ''שרשור להנאת הציבור'' על דוגמאות שאתה *הולך* להביא, תהיה שניה גבר ותתייחס לדוגמה ש*כבר* הובאה...

ועכשיו נראה לי שאני אלך להמר עם מישהו על איך תתחמק בפעם הרביעית ותקשקש שוב משהו שלא מתייחס למה שאמרתי אלא רק מגייס להנאתך ''מקרים אחרים'' שנח להזכיר אותם כדי לשים אותי מלכתחילה בעמדת נחיתות. בעמדה שתצדיק ותתן לך אהדה ציבורית לכל דרך בה תכתוב לי, כי אני הרי נטול זכויות, יש לך אפילו ראיה מכמה דוגמאות... אז למה לדון לגופו של עניין כשידך על התחתונה? נשלוף ג'וקר וגמרנו. זה הרי נשמ''כ, הכל מותר...

אה, ולא לשכוח להאשים אותי באד הומינם, אותי... אתה?! מה פתאום... אתה אף פעם לא עושה אד הומינם.
טוב נו, חוץ ממקרים בודדים, מול ניקים שבאמת יצאו מכלל עמיתך, נשמ''כ נגיד

אני לא חייב להוכיח שום דבר לאף אחד. חבל על הזמן והאנרגיה.

אני צריך לחפש בנרות סיבה להתנהג אחרת מאיך שאני מתנהג, כשאני רואה שהמטיפים למיניהם הם מושחתים לא קטנים בזכות עצמם....

תמשיך, תמשיך לנהוג בגסות כלפיי אבל לטפוח על השכם של עצמך ולהתלקק על כמה שאתה נאור ומוסרי ומוקיע פוגענות...
ואל תשכח להאשים אדם באד הומינם, תוך-כדי-דיבור לביצוע של הדבר הזה עצמו נגדו. ואז כמובן לברוח כמו שפן כשהוא מראה לך כמה אתה שפל. כשאתב שם לב שאופס, אין לך תשובות ענייניות על מה שהוא מציג בפניך.

איכס.

אתה מחפש פטור מצוות תוכחה?

תוכחה זה לא להפחיד.

תוכחה זה להסביר שאסור.

ברגע שאתה מחפש 'פטור' מצוות תוכחה, ואתה משתמש בהפחדות כדי להצדיק את בקשת הפטור, אז אתה ממילא לא מעוניין המצווה, אלא אתה מעוניין בהרבה הרבה עבירות שאיתם אתה מרגיש נוח.

אם ככה, אפשר לשאול אם יש פטור. אבל כן, כתוב, שמותר להחניף את הרשעים בעולם הזה, כאשר הם עלולים להזיק (כמו במקרה הזה, למשל, שאתה עלול להזיק)

אם אתה יודע שכן- חובה.. במקרי ביניים- איני יודע.

נזכרתי בדבר מבהיל מאוד, זכור לי היכן שקראתי שאדם ששומע לשון הרע ושותק נחשב כאילו ממש דיבר לשון הרע אחר ששתק וקיבל את הדברים וכאילו אישר אותם בפני האומר ונחשב שאמר ממש (כי מה לי אמר ברמז בהודאה או בדיבור)

אני לא בטוח אם כך הדין אבל אם כן.. זה נסיון גדול מאוד מאוד מאוד ):

במקרה הזה שבו אם לא תוכיח אותו אתה תחטא, כך צריך.. וזה ניסיון גדול לכולנו..

לא צריך לפגוע באדם תמים כדי שאני לא אטעה. אבל אם למשל, הוא חושב שהטעות שאני אטעה, חשובה בעיניו כל כך. שהוא משקיע בשבילה מאמצים מרושעים ומניפולטיביים וכדומה. אז אין לי מצווה להציל אדם כזה. לא מליסטים. ולא מערבים. ולא משום דבר - וגם לא ממני עצמי. זה בדין יגיע לו כל רע שיבוא עליו. ואני לא מחוייב להציל אותו. במיוחד שהוא משתף פעולה עם יהודים אחרים המוסרים את ישראל ביד פלישתים מתוך גאוותם, טיפשותם, שנאתם, ועוד. ואין להם לב לאלוהים, ולא לשום דבר טוב. אלא רק לגאווה של חנוכיה שהם צבעו בצביעות של כסף.

-לשון הרע בפניו (ושאר כל מידות רעות כגאווה וקנאה)

גם אז מותר לי להוכיח? או שאני לא חייב להעיר באופן כזה

מיותרות ולא נעימות

אז גם לא יהיו לך הבעיות האלה, כי אתה כבר תמצא דרך להסתדר.

ואם אתה נוגע בכל הבא ליד. גם בגברים וגם בלא. אז, באמת יש לך בעיה. והפיתרון, אצל אדם כזה שאין לו איכפתיות מהצדק, והפיתרון, בראש ובראשונה שהחברה תטפל בו ביד קשה. ביד קשה מאוד.

"תניא א"ר טרפון (תמיהני) אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם מבין שיניך אמר לו טול קורה מבין עיניך אמר רבי אלעזר בן עזריה תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח" (תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טז עמוד ב)

בקיצור, זה מצווה שכנראה אנחנו לא יכולים לקיים כי מי אנחנו להוכיח.

נכון. ואז, במקום לדבר ולהבין אחד את השני - אתה רק מדבר לשון הרע. למה? כי מה, תגיד את האמת? איך תדע מה האמת? בשביל אמת - צריך להוכיח. יש בדור הזה, מי שיודע להוכיח? התשובה ידועה - כשרוצים - גם אפשר

כמו במקרה הנ"ל של לה"ר בפניו שחייב למחות (ואם לא מוחה- עובר על שמיעת לה"ר), ובכל מקרה שבו שתיקה תתפרש כהסכמה (שאם לא יסייג עצמו, שזה דבר הקרוב לתוכחה, יהיה חילול ה').

וכמובן שאם יודע שיקבלו ממנו- חייב.

זאת אומרת, לפי מה שלמדתי

 

יש להוכיח - שזה להטיח באדם את מה שהוא עשה "למה עשית כך וכך"  "עשית עבירה"

על זה הגמרא אומרת שאין מי שיודע להוכיח בלי לגרום לאדם בושה וצער יותר ממה שצריך

 

ויש ללמד מה נכון (או איך שלא נקרא לזה)

שזה רק להגיד בכללי שמשהו מסויים אסור או לא כדאי לעשות, או לא להתנגד למעשה רע כמו לא לשמוע לשון הרע

וזה בלי להטיח באדם... פשוט לשים דברים על השולחן.

'להוכיח' כמו 'להנכיח' לשים מול האדם

עקרונית בעש"ט על התורה אמור להכיל את צוואת הריב"ש כולה (לא לפי הסדר, כמובן). הוא ניסה לכלול את תורת הבעש"ט באופן שלם ומקיף.

אבל הבנתי שב"כתר שם טוב" יש דברים שלא הובאו ב"בעש"ט על התורה"

לגבי "שמעתי ממורי" - לא יודע

הוא ליקוט מספרי המגיד מה ששמע מהבעשט
אז יש חפיפה בעיקר לספרים שלו