פורום בית המדרש (עמוד 36)

 

כדאי לך. אני אמרתי. (בבלי ברכות נו ע״א)

מיד כשנגמר החלום חזרתי לישון וחלמתי על עוד נחש. איתו נלחמתי עד שהתעוררתי.

אז נראה לי שזה מפצה על המחזה הקודם, ויוצא שזה בעצם חלום אחד דרמטי עם סוף טוב

 

מלכותי משהו!

פעם אמרו לי שזה סגולה לפרנסה ..

אבל אם הרגת אותו אז לא יודעת .

נשכו- נכפלה לו

 

הרגו- אבדה פרנסתו

בכל זאת אם אדם שואל על פירוש לחלום צריך להראות לו את הטוב

חחחח - בית המדרש

 

 

'תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת: הָרוֹאֶה נָחָשׁ בַּחֲלוֹם פַּרְנָסָתוֹ מְזוּמֶּנֶת לוֹ. נְשָׁכוֹ — נִכְפְּלָה לוֹ. הֲרָגוֹ — אָבְדָה פַּרְנָסָתוֹ. אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת: כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁנִּכְפְּלָה פַּרְנָסָתוֹ. וְלָא הִיא, רַב שֵׁשֶׁת הוּא דַּחֲזָא חִוְיָא בְּחֶלְמֵיהּ וְקַטְלֵיהּ'

 

(רב ששת ענה לו, שאדרבה זה אמור להיות יותר טוב אם נשכו, והגמרא אומרת שלא באמת, פשוט רב ששת הרג נחש בחלום, ולא רצה לפתור את החלום לרעה)

 

יצוין שלי אין כ"כ פרנסה לאבד

מי שרואה חלום רע - ורוצה להתענות - מותר לו להתענות אפילו בשבת(!). אבל צריך אחר כך להתענות יום אחד ביום חול לכפר על זה שהתענה בשבת... ובכל זאת - זה כן מותר להתענות על זה בשבת.

זו תפיסה נוצרית. את הרוע צריך להרוג (לא את הרע, את הרוע) והנחש הוא תכלית הרוע (הטוב שבו יתוקן בשורשו למעלה).

תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת: הָרוֹאֶה נָחָשׁ בַּחֲלוֹם פַּרְנָסָתוֹ מְזוּמֶּנֶת לוֹ. נְשָׁכוֹ — נִכְפְּלָה לוֹ. הֲרָגוֹ — אָבְדָה פַּרְנָסָתוֹ.

את הנחש הקדמוני, וראה בחלום גם כן את הפסוק "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב". אי אפשר לומר שהוא ראה רק הריגת הנחש, ואי אפשר לומר שהוא ראה את ההריגה בצורה שמנוגדת לרעיון שמפורש בחז"ל בפיתרון החלום.

אלא, מה שהוא ראה בחלום, היה "שניתנה רשות לרופא לרפא"

*עיין מה שכתוב, על רבי חנינא בן דוסא, שהניח עקיבו על חור הנחש הערוד - והרגו. ואמרו "אוי לו לאדם שנשכו ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא"

ומיפי תלמידו הגדול ושמשו רבי פרענקל שכשהיה יוצא עימו לטיול פעמים שהיה מסב פניו לכיוון איזה אבן ואומר 'תתוקן הנפש ההיא' ואמר עליו חכם מרדכי שרעבי ע"ה שהוא ניצוץ הגר"א ז"ל וממה שהצלחתי ללקט היה 2 שלמד מהם קבלה והם הסולם ז"ל ו'הסנדלר הקדוש' וכנארה שהיו עוד, דבר אחד כמעט וברור לי שודאי ראה ואף למד עם אליהו הנביא ז"ל

 

ולגודל מעלת תורתו יש לשקול מעשיו ודרכיו אף ע"פ תורת הסוד.

למד מבעל הסולם? מאיפה זה?

זכור לדוד - תולדות חייו של ר' דוד פרנקל

ואולי מהספר הזה

הסולם - פרקי חייהם ומשנתם של האדמור

 

על שניהם עברתי זעיר פה וזעיר שם אם כך מסתמא זה היה באחד מהם

דף קמ בשם מי שהיה מעביר הפיתקאות בין זה לזה והיה החזו"א שואלו שאלות בקבלה והסולם היה משיב

עליהם השלום

לא הייתי ממהר להאמין

ראו אותם מדברים בנימוס, ובקלות לקחו את זה לכיוון של לימוד קבלה מפיו...

שאסור להסתכל על כל מעשה עבירה.
לוידע אם זה מדוייק וכו

מהגמ' ביומא (ע.) שאסור להיות נוכח במקום שנעשית בו עבירה (גם אם לא משתתף, ולא משום מראית העין).

השמש של זקן המקובלים איש אלוהים קדוש הרב יצחק כדורי סיפר שכשהם עברו באחד המקומות הטמאים ברכב כאשר כל החלונות היו עם וילונות הרב כדורי הרגיש בטומאה ואמר לנהג שיסע משם מהר, והחזו"א בטיולו היה אומר מדי פעם 'פה עמדו שתי אנשים ולמדו תורה' וחכם בן ציון כשהיה בבני ברק אמר 'פה הרהר החזו"א בד"ת' 

 

ואינסוף לסיפורים מהסוג הזה ומשתמע שכל דבר שעושים משאיר חותם על המקום לטוב או לרע ח"ו (ושמענו הרבה על בתים עם 'מזל רע' כביכול שקרו שם דברים מוזרים עד שנתוודע מי היה שם לפני או מה היה שם לפני)

 

נ.ב יש את הסיפור הידוע על הבחור בוולז'ין שישב במקום שהיה יושב שם הגר"א ז"ל ואמר שהרגיש משהו מיוחד מאוד בתפילתו והיתה מרוממת לאין תכלית ואחד מראשי הישיבה אמר לו שזה המקום בו קבע הגר"א את תפילתו שם (הגר"א היה מתפלל בישיבה?!) ושמעתי סיפורים דומים לזה גם בדורנו.

שהגר''א עבר בה פעם.

עד כמה שידוע לי, הגר''א מעולם לא היה בישיבת וולז'ין

ואז יוצא משוואה מתאימה
שקר=שקר

הרואה סוטה בקלקולה, אשת יפת תואר, אל תבט פני רשע.

ור' צדוק הכהן מוסיף שגם הסתכלות בקניינים של הרשע מטמאים, ולעומת זאת הסתכלות בקניינים של צדיק מוסיפים קדושה.

 

מסופר על הגרש"ז שכשהיה רואה יהודי מחלל שבת היה אומר 'שבאס שבאס' ושאלו אותו מה הטעם, אם הוא רוצה להוכיח את היהודי שיצעק עליו! מה זה עוזר אם המחלל שבת לא שומע?

הוא ענה שהוא מזכיר לעצמו שהיום שבת.

כלומר,זה לא הטבע של העיניים והלב להימשך לחטא, אבל הטבע שלהם להראות לך גם צדדים שיש בהם חטא, כמו משווק שמראה לך דברים שונים (כך למשל 'כנען' זה גם מילה שמתארת 'סוחר', וכתוב 'כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב', כי סוחר קל לו יותר לחטוא (יש כמה פסוקים שרואים שכנען זה סוחר - כמו 'אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ' 'סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני' וכן עוד).)

ולכן, החטא הוא לא בעיניים והלב ולא בטבע שלהם, אלא בכך שאתה הולך ומציג ו'פורש' הרבה אפשרויות בצורה מטעה, או שגורמת להאמין כאילו העיניים והלב מועדים לחטוא, ועצם ה*הסתכלות* או ההתייחסות בינך ל*עצמך* והמחשבה על *קניינים* כביכול מוצאת - עצם ההצגה הזאת של הדברים כך - היא בעצמה הבעיה

לא יתחבר עם רשעים ואפילו לעשות מצוה וכן הוא מפורש במכילתא כמו שנאמר (דה"ב כ, לז) "כהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך" ואע"פ שנתחבר עמו ללחום נגד ארם.

ונאמר (משלי א, טו) "בני אל תלך בדרך אתם" ובכל מקום 'דרך' בס' משלי רצה לומר דרך התורה והמצות.

ואמרו זכרונם לברכה (יומא לה, ב) גבי יוסף להיות עמה לעוה"ב (בראשית לט, י) ועוה"ב הוא רק קבול שכר ולא עונש דזה אין נקרא עוה"ב. רק שבאמת יוסף נשא בתה ומהם יצא שבט בישראל ומשיח בן יוסף. ויוסף ראה ג"כ זה שממנה יצא שלשלת גדולה כזו רק לא רצה להיות עמה אפי' לעוה"ב דגם שיהודא זינה ויצא ממנו מלכים ונביאים והי' זנותו רצון הש"י כמשז"ל (סוטה י, ב) יצתה בת קול ממני כו' ולמצוה יחשב. אבל תמר היתה צדקת וזו רשעת לא רצה להיות עמה בעוה"ב.

 

(צדקת הצדיק מח)

ואיתו ובעקבותיו רבנים צדיקים
כמו שכתוב ""את ה' אלוקיך תירא" לרבות תלמידי חכמים"
ולא אנשים רשעים שמטמטמים ופוגעים בנפש
וגם מרמים ואוהבים דברי טומאה ושקר

כמדומה שבזוהר כתוב מפורש שיש איסור ממשי להביט בפני רשע

המלאכים יודעים מה שהם צריכים לדעת

אם הם טועים בעקבות הידע שלהם, אין להם אפשרות לעשות נגד מה שהקדוש ברוך הוא אומר

כשהידע והטענה של המלאכים נכונים, הם יקבלו את התשובה בזמן שהם יצטרכו לדעת ולקבל את התשובה

הוא אומר שכל הדרכים משתלשלות מרצון ה'. ובכל בחירה שאדם עושה נפתחים 'מקורות' ושפע ודרכים אחרות מתוך הרצון

ושכאשר מלאכי השרת אמרו שעתידים בניו של ישמעאל להמית את בני ישראל בצמא, הכוונה שלפי הבחירות שלו עד שם ולפי המקורות שהוא פתח, כך הדברים ישתלשלו. אבל אם ישמעאל יחזור בתשובה, או עם ישראל יהפוך לצדיק ולא יגלה, יפתחו מקורות אחרים

הדבר הזה השל"ה לא יותר מיוחד מדברים אחרים השל"ה.

בפשטות משמע שם שזה עניין שקשור מהותית לעניינים עליהם מדובר.

יש בעייתיות עקרונית בכך שאתה מציג את זה כאילו מעשי האדם "משלתשלים" מרצון ה' - דבר שנוגד את העיקרון הידוע של הבחירה החופשית כפי שהסביר הרמב"ם בהלכות תשובה פרק חמישי. וגם כאילו מעשי האדם "יוצרים" את רצון ה', כביכול הקדוש ברוך הוא מתכנן רק בעיקבותיך.

https://he.m.wikisource.org/wiki/של"ה_תולדות_אדם_בית_הבחירה

 

בעיקר ו עד יג

השלה אומר את זה גם על ידיעת ה'

אבל מי שרוצה יכול לאמץ אותו חלקית: כמה ממפרשי הרמבם הסבירו שרק על ידיעת ה' הוא מתרץ שאין ידיעתו כידיעתנו. ולכן הרמבם מקשה שוב מאברהם ומשה, שנאמר *להם* שאחרים עתידים לחטוא, ומתרץ מה שמתרץ. אז התירוץ של השלה יכול להסביר את כל המדרשים בהם מלאכים או אנשים יודעים ברוח הקודש שבני אדם עתידים לחטוא. והאמת שזה גם מאוד הגיוני שלמשהו כזה בעלי המדרשים ההם התכוונו)

ואולי זה בגלל קדושתם הנוראה שממנה רואים בתורה צפונות 

ז"ל הגמ' בחגיגה (טז.): "ששה דברים נאמרו בשדים, שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם. שלשה כמלאכי השרת:... ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת. יודעין סלקא דעתך? אלא: שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת". 

כי מה שהבאתי נראה לי שזה ידיעת עתיד ברמה אחרת...

המקרה עם בני ישמעאל עוד לא נגזר בכלל. 

וזה שהאדם יחטא, עוד יותר... זה בוודאי לא גזירה.

מצאנו בתוס' שבת (יב: ) שמלאכי השרת יודעים מחשבות ליבו של אדם. וכתב שם החיד"א בפתח עיניים, שדבריהם קשים, שהרי מוכח מהכתובים ומאמרי רז"ל שאין יודע המחשבות אלא הקב"ה. וכתב: "וכבר העיר על דבריהם הרב מעדני מלך פרק היה קורא ובספר משנת חכמים למהר"ם חאגי"ז סי' צ"ב חילק דהשי"ת יודע המחשבה עד שהיא בכליות אבל בהיותה בלב יודעים אף המלאכים ע"ש וגם זה לא נתקררה בו דעתי ועמ"ש בשמחת הרגל פי' רות דף י"ט ע"א ובהשמטות אשר בסוף שם הגדולים ח"ב בס"ד".  וכן נקט במשך חכמה (בראשית כב, יד): "היינו, שמחשבה בלב אף המלאכים אינם יודעים, כמו דכתיב "אתה ה' לבדך בוחן כליות ולב" [ודלא כתוספות פרק קמא דשבת]".  

התוס' כותבים כדבר פשוט שהמלאכים יודעים.
והחיד"א מאידך גם כותב כדבר פשוט שמהפסוקים וממאמרי רז"ל משמע שרק הקב"ה יודע.
והמשך חכמה מביא כציטוט פסוק שלא קיים (למיטב ידיעתי ולמיטב חיפושי)

יש פה גניבת דעת, וכל עניינו של מבחן הוא על מנת לבחון ידע, לא יכולות הדלפה..

[יש מבחנים שהשאלות אליהן מופיעות באינטרנט ועדיין ממשיכים לעשות את אותן שאלות, כמו השאלון האינטרנטי של "מגשימים" למשל. במקרה הזה נל"ל שיהיה מותר- כי גם מחברי השאלון יודעים שהשאלות באינטרנט]

אם כולם יודעים, ואף אחד לא מספר לאחראי מטעם הבוחנים -
אז זה יהיה גניבת דעת אם מישהו אחד לא ידע את השאלות, בזמן שכולם יודעים.
בהנחה שמישהו סיפר לאחראי על הבוחנים, אז ייתכן שממילא הוא ויתר מאיזו שהיא סיבה, והסכים לעשות את המבחן גם כך.
כל זה כמובן מבחינת השאלה של "האם יש גניבת דעת". מצד העיקרון - החובה לשמור על מצב מוסרי, על אווירה, על אי-שיתוף פעולה עם חוטאים מסוג כזה או אחר - נכון להיזהר (בוא נאמר, שאני אישית חושב שאני יכול להניח מראש, שאדם שהוא מספיק הגון וזה חשוב לו - מן הסתם מלכתחילה הוא יודע שחובתו ללמוד בשקידה ולדעת את החומר בכל מקרה. אם הוא לא כזה,ובכן, לפני שהוא שואל על "גניבת דעת", שישאל: "האם ראוי ללכת ללמוד מקצוע או דבר שאתה צריך לקחת אחריות על הידע שאתה יודע על סמך המבחן, אם אתה הולך ללמוד בלי כוונה ללמוד ברצינות?")

וכמובן, מה שצריך יותר, הוא לעודד ולארגן ולסדר את החובה של שמירת חובות מוסריות והרמה והאווירה המוסרית המתאימה, ואז זה פותר את הבעיות הנ"ל מעבר לפיתרון מקומי, אלא עקרוני

ולא עשירות מן האומנות:    ר"ל שלא האומנות גרמה העניות או העשירות, דהרי בכולן יש עשירים ועניים:

אלא הכל לפי זכותו:    ר"ל הכל לפי מזלו [כך פי' התוס'] ואין להקשות, אם הכל תלוי במזל, א"כ מה תועיל התפלה. על זה נשיב, שאין הכוונה במלת "מזל" על מעמד הכוכבים בשעת עיבור ולידה, ח"ו לא תהיה כזאת בישראל. וכבר צעקו כי כרוכיא על זה רבותינו גאוני עולם, ובראשם ע"ר רבינו הרמב"ם שמש החכמים, באגרותיו היקרים, בתשובתו לעיר מרשיליא, בתשובה המתחלת, הגיעה שאלת אלופינו וכו' יע"ש. ואם נמצא לרבותינו חכמי הש"ס אשר מימיהם אנו שותים, דברים בזה שיתדמו בהפך מדברינו, מחוייבים אנחנו לומר שהם דרך משל ומליצה כשאר אגדות שבש"ס. וכ"כ ג"כ הרמב"ם שם. אולם הפי' האמיתי של מלת "מזל", כבר הארכנו בו בפי' (הארוך)[בועז]עם ראיות מוכיחות, וכאן לקצר אני צריך, דתוכן הענין הוא כך:

א) הנה ידוע כי לכל דבר שבעולם יש סבה:

ב) יש סבה מכריחה התכלית, ויש עושהו רק אפשרי:

ג) והנה כל השתדלות האדם בעולם, הוא להשיג שמחה, וכבוד:

ד) והם ישוגו ע"י כח הגוף, כח הממון, כח הנפש:

ה) והסבות להשיג ג' כחות אלה, הוא או ע"י השתדלות האדם, או ע"י הצדקת, או ע"י מזל:

ו) ההשתדלות והצדקת, אינן סבות מכריחות להשיג כח הגוף והממון והנפש:

ו) רק המזל הוא המכריחה. ולכן נקרא מזל, שנוזל כשטף מים כבירים מרום לתחת:

ח) יש ב' מיני מזל, מזל הגלוי, ומזל הנעלם:

ט) הגלוי הוא הטבעי, והוא תלוי בששה עניינים:

א) בטבע אביו ואמו:
ב) בטבע האקלים שנולד בו ודר בו:
ג) בטבע הזמן שנולד בו וגדל בו:
ד) בטבע מאכלו ומשקהו של אדם:
ה) באיזה אופן הדריכוהו וגדלוהו:
ו) באיזה מלאכה הוא עוסק בה. ע"י ו' דברים אלו יתחזק גופו או יחלש, יתרבה עושר או יתמעט, יתגדל חכמתו או יתמעט. אמנם למה נולד זה באחד מו' דברים אלה לטובה, ולאחר היו לריעותא:
י) זהו מטעם מזל הנעלם הנקרא [בעשטיממונג] שכך גזרה חכמתו ית' עוד טרם הולדו מטעם עמוק ונעלם. כמ"ש חז"ל [בנדה דע"ז ב'] המלאך הממונה על הריון וכו' ושואל טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש, חכם או טפש, עשיר או עני, עתה נבוא לפרש המשנה, שר"מ אמר שלעולם ילמד אדם אומנות נקייה וקלה, וא"כ יהיה לו השתדלות נאה להצלחתו. אבל לא יאמין שההשתדלות לבד תצליחהו, רק גם בכוחות הטבע של העניינים תליא מלתא, לכן יאחז זיין הצדקת נגדה, ויתפלל להקב"ה שיסיר מלפניו דברים המונעים בטבע את הצלחתו ויסייעו ברחמיו וחסדיו להצלחתו. אבל עכ"פ לא יחשוב שעבור תפלתו ישנה הקב"ה כל סדרי הטבע, וטבעי הסבות שזכרנו, דמלבד שזה מזכיר עונותיו של אדם, דזהו בכלל עיון תפלה [כר"ה ט"ז ב'], מלבד זה מסוכן לו מחשבה כזאת, שכשיראה שעם כל התאמצתו בתפלה אפ"ה לא נעשה בקשתו, יוכל להתרפה חלילה מלהאמין בהשגחתו ית'. לכן הודיעו התנא, אלא הכל לפי מזלו, ר"ל גם השתדלותו גם תפלתו אינן דברים המכריחים טובתו, כי גבול יש להם, אם ועד כמה יסייעוהו, ולפי מיעוט ורבוי הסבות, לפיהן ישיב גאולתו לטובתו. זאת יקוה בתקותו, וה' הוא נחלתו באמתתו:

אלא שהרעותי מעשי:    בחטאי נגד ד':

וקפחתי את פרנסתי:    שגם לא השתדלתי כראוי בגופי לטובה שלי. דב' דברים צריכים לי שייטיב לי בעוה"ז, א' שלא אתחייב לפני המקום ב"ה במעשי, ב' ושאשתדל בכל מה שבכחי להשיג הטובה שגזר הקב"ה עלי, וכמשחז"ל [ילקוט ראה] למען יברכך ד', יכול יהא יושב ובטל, ת"ל בכל אשר תעשה:

״כ״כ חמור הוא אדם בעל מזל רע שאמר הרשכבה"ג רבי יהונתן אייבשיץ שמקבל יסורים ולא מתכפרים לו עוונותיו רחמנא לצלן״. ???

וטעיתי, אין זה משום מזלו 'הרע' אלא כל מזל לגופו יכול לבוא לו (כך לכאורה משמע)

 

טענת טענה תמוהה וחמורה, מה המקור שלה ?

בשם רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש באחד הסימנים

חיפשתי רבות את הספר היום ולא מצאתי כנארה מישהו השתמש בו,

לא מסוגל לקבל את זה. 

אם זכור לי טוב ע"פ הסימניה ששמתי המקור של הרב אלישיב זצק"ל הוא מחלק א דרוש טו (ארוך מאוד בעבר חיפשתי שם והתייאשתי מרוב האריכות)

דברי היערות דבש הובאו בהערות הגרי"ש אלישיב זצ"ל על מסכת ברכות (ז: ). 

וזו לשונו של היערות דבש:

"אך יובן כי בעונשין יש ב' אופנים. א', כי העונש מגיע לאדם בכונה מה' לענשו על חטאיו ולהטיבו באחריתו. ואופן הב', כי איש מזלו רע, וכפי מולד כוכבי השמים הוא לרוע, רק ה' מגן בעדו ומשדד מערכות השמים, וכאשר יחטא, ה' מסלק השגחתו ומניח למנהגו של עולם תחת כוכבי שמים וכסיליהם, והמה פעלו בו כפי מזלו לרעה. והבדל בין אופן זה לזה הוא, דבאופן ראשון, ינקה עונו ומקבל תשלום פרי חטאתו, ואז טוב לו לעולם הבא, אבל באופן שני, אין כאן עונש, רק סילוק השגחת אלהים, והוא כפי מזלו ומקרי טבעו כך הוא, ועונשו עדיין בשלימות ליום הגמול". 

 

מבואר שאף לפי דברי היערות דבש, לא מתנקים עוונותיו דוקא באופן שגרם על ידי חטאיו להסיר את ההשגחה ולהניח את עצמו למזלו הרע.

משמע להדיא מדבריו (ואופן הב' וכו') שברירת המחדל היא שיש השגחה ורק כאשר יחטא האדם היא סרה.
כלומר ההשגחה החזקה הזו שהוא מתאר, שידוד מערכות השמיים, תלויה בהתנהלות המעשית של האדם ("וכאשר יחטא"). כלומר- ולא בהשגה שכלית גבוהה של האלוקות, בדביקות המחשבה או באמונה חזקה ומוחשית בלב (כי בנוסף לזה שאלו לא חטאים במובן הרגיל, אלו הרי דברים נרכשים שלוקח זמן להגיע אליהם וממילא להשגחה אם הייתה תלויה בהם).

ואולי יש לחלק בין שידוד מערכות שמיים לשידוד לבבות בני אדם הרוצים להרע או אפילו כאלה שלא רוצים להרע אך יש להחלטותיהם השפעה עלינו

אתה לא לוקח בחשבון את ההשפעות ההדדיות בין מעשי האדם - ומחשבותיו - לבין מערכות השמיים.

וכנראה יש סיבה לכך שאתה לא רוצה לקחת את זה בחשבון (הרי לכל אדם יש אינטרס לחזק את הדעה שאם הוא בחר להתעלם ממשהו באופן מוחלט לאורך חייו - מתוך אינטרסים שונים, ולא מתוך הבנת עומק וכדומה. אז הוא מעדיף לחזק את הדעה שזה מוצדק)

שלושה הודעות רצופות

--- - בית המדרש

 

יש מחלוקת האם " מחזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל" או "שאין מזל לישראל"

תסתכל שם יש הרבה כה עשו חכמנו מפורש. 

ובתוס' שהכוונה שאין זה מצוי שישתנה המזל אבל זה כן אפשרי בזכות גדול ודו"ק שביתו של ר"ע הייתה צריכה למעשה מאוד מיוחד. 

 

וגם מועד קטן כח:

אָמַר רָבָא חַיֵּי בְּנֵי וּמְזוֹנֵי לָא בִּזְכוּתָא תַּלְיָא מִילְּתָא אֶלָּא בְּמַזָּלָא תַּלְיָא מִילְּתָא דְּהָא רַבָּה וְרַב חִסְדָּא תַּרְוַיְיהוּ רַבָּנַן צַדִּיקֵי הֲווֹ מָר מְצַלֵּי וְאָתֵי מִיטְרָא וּמָר מְצַלֵּי וְאָתֵי מִיטְרָא רַב חִסְדָּא חֲיָה תִּשְׁעִין וְתַרְתֵּין שְׁנִין רַבָּה חֲיָה אַרְבְּעִין.

 

ואידך זיל גמור. הרבה ראשונים ואחרונים עסקו בזה בפרקי ההשגחה שלהם. 

כל אחד כשיטתו ...

 

רק נגיד שיש פרושים שזה מזל נשמתי  כפי שאמרת שהכ לקורא לפי שורש נשמתו .

ויש פרושים שזה מזל פיזיקלי כלומר לפי הבנת המדע אז שהעולם נשלט ע"י הכוכבים. ולפי זה כיום הכוונה שיש חוקי טבע שלא ניתן להלחם בהם או לפחות לא בקלות. 

 

ולכן זה גם קשור בכלל לסוגית ההשגחה והטבע תסתכל במה שכתב הרב קוק על דעת הרלבג והיחס בין ההשגחה הכללית והפרטית . כי הדברים מתחברים בשורשם (שמונ"ק ח' קנד - לא זוכר איפה באורות הקודש א. )

 

"בכלל כ"כ חמור הוא אדם בעל מזל רע שאמר הרשכבה"ג רבי יהונתן אייבשיץ שמקבל יסורים ולא מתכפרים לו עוונותיו רחמנא לצלן"

יש בזה משהו מאוד מתסכל אם אדם מאמין שיש לו מזל רע וזהו , אז למה שהוא יפעל לשנות ולהתקדם בחיים .?? אז זהו ? למה הוא הוא נולד?
אולי לא הבנת טוב את הפירוש?
היסוד היהודי זה שאדם יכול לשנות ולהתקדם לעלות ולתקן.

טעיתי לכאורה במונח 'מזל רע' ולא חושב שיש מושג כזה בכלל

ממה שראיתי ואני זוכר מדובר באדם שלא צדיק אך אדם צדיק הקב"ה מגן עליו מיסורים כאלו והכל אצלו מושגח וממילא מיכוון שהכל אצלו מושגח ודאי שכל יסורים שיבואו עליו הם לכפרה ורק אדם שאינו צדיק פעמים יכול לבוא עליו יסורים כביכול כביכול שלא בהשגחה וממילא לא מתכפר לו, כך זכור לי.

זכור לי שהטרול מאמין שהשגחה זה "פועל יוצא" של ההשתדלות של עצמך, כלומר בגלל מה שאתה התעסקת בכל מיני רעיונות, נדמה לך שזה מושך כביכול את ההצלחה, כי אתה חכם וברור שתצליח.

זה כמובן לא נכון, כי זה סותר גם למדוד "השגחה" הרוחני, וגם לעצם המושג של "היגיון" השכלי.

בפשטות, יש "דיני אדם" שאדם נידון על פי קריטריונים בעולם הזה ברורים. ויש "דיני שמיים" שאדם נידון על אחריות מסויימת, גם אם לא דבר ישיר שהוא עשה, או שהוא נמנע ממחוייבות גמורה.

כך, גם, יש מושג של "מצב רוחני" או "מצב הרקע". כמו שבדיני אדם, יש לו רק את הפעולה, ולא רק את האחריות שמתבררת על ידי מחשבה מוסרית, אלא יש גם "נסיבות" בפועל ממש, שהיו כאלה או כאלה, ומשפיעות על הבנת המעשה. כך גם יש "נסיבות" רוחניות - למשל - עוונות הדור. וכדומה. כלומר כל מיני דברים שהאדם לא יכול לייצר עליהן השפעה או להשפיע עליהם, אבל הוא נמצא בתוכם - גם מבחינה רוחנית.

הסוג האמור בסוף הפיסקה השנייה - זה גם הסוג של "מזל". "מזל טוב", או "מזל רע". זה לא משהו שהאדם עושה, זה פשוט איזשהוא "רקע", לא בדיוק "רוחני", אבל שיש לו הקשרים רוחניים רבים. - זה אומר, בבחינה הפשוטה, שהאדם נועד "לתקן" את אותם דברים, וזה תפקידו. שאלות ה"כפרה", נידונו בדרך כלל בספרים בדיוק כמו שאלות הלכתיות - כלומר צריך להחליט האם האדם אכן עשה את מה שצריך, את מה שהיה ראוי לעשות, כפי המקום והאפשרות, ובזה תלוי עניין ה"כפרה". ה"מזל" עצמו - טוב או רע - יכול להישאר או להשתנות, בלי שום קורלציה למושג ה"כפרה".

באר מרים.
יש אוצר המועדים של עוז והדר.
יש שם בני יששכר, של"ה, יסוד ושורש העבודה (וגם משנב, מגילת תענית ועוד)

זה רמה של אדם שמשווה כאחד, ראשונים אחרונים תנאים אמוראים נביאים, והכל אצלו כאחד, העקוב למישור כנגלה כנסתר כהר כבקעה

הוא בכלל שאל על ספרי אמונה ומחשבה.
אם כבר רוצים ללמוד הלכה - עדיף הלכה ממקורה של הרב רימון או אוהלי הלכה של הרב אריאל.
אוהלי הלכה - חנוכה | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

אני גם מכיר את הדעות שלך כבר ואתה לא ממש מעוניין לשמוע, ואני לא אוהב להתווכח על זה.

אז שיהיה בהצלחה!

ברור מהשאלה מה כוונתו.

גם אני מכיר את דעתך וחסידותך... לא באתי לשכנע אותך אלא לזכות את הפותח.

שאלה טובה, אבל אני זוכר שהטרול הכופר, בחצי שנה הראשונה שהיכרנו, אז בישיבה התיכונית, הוא הסביר לי שיש מעלה ללימוד בקיאות דווקא, והוא הגדיר שהערך שזה "נותן סיפוק"

לספר אחד, לדעתי כל מה שתמצא ותעסוק בו חצי שעה יתן לך סיפוק רב, אפילו גמרא וכ"ש משנה אמונה וכו.

אך כמובן שהעדיפות הראשונה היא הלכה למעשה.

אבל גם לפחות חמש דקות הלכה חוץ מזה.

שהחובה היחידה שיש בשו''ע זה שניים מקרא

לקבוע עיתים לתורה מייד אחרי התפילה בבוקר שנאמר "ילכו מחיל אל חיל"
(התפילה בבוקר זה התפילה העיקרית שבה הכניסו חלקים נוספים מעבר לחובות העיקריות של התפילה מעיקר הדין במשנה והגמרא, ובנוסחים כפי שנתווספו נוצרו במהלך הדורות, הוסיפו תוספות ותפילות ומזמורים בעיקר בשחרית)

הסבר - 

ללמוד רק הלכה מספר מקוצר לא יתן סיפוק ושמחה, לדעתי. אם כן, זה בעדיפות ראשונה.

תהילים זה תפילה ולכן בוודאי יתן סיפוק ושמחה

דף יומי זה הישג נפלא ולכן יתן סיפוק ושמחה

משניות אפשר להספיק יחסית הרבה במעט זמן ולכן גם כן טוב

משנה ברורה נותן ראיה היקפית יותר של ההלכה

תלמד חצי שעה מוסר ואז תגלה שיש לך הרבה יותר זמן מחצי שעה.

מישהו שאל את אחד מגדולי הדור הקודם (לפני יותר מ-50 שנה). למה אחד התלמידים (כמדומני הסטייפלר שהיה צעיר) הוא לא אומר שהוא צריך ללמוד מוסר. והוא ענה, שהוא לומד גמרא, הוא לומד עם זה גם את המוסר.

יש גם הרבה ביאורים עמוקים בספרים שלו

לפי הבנתי אף אחד לא אומר שיש שינוי בקב"ה, השינוי הוא או באדם או בסביבה שלו.
לאחרונה ראיתי בספר עיקרים במאמר רביעי על הנושא הזה (פרק י"ח) הוא אומר שם שהתפילה עוזרת לבן אדם להכין את עצמו לקבלת השפע ואז השפע יכול לחול עליו.

לצרף כלי נגינה

 

למטיבי לכת: התבוננות בנרות בדממה ביחד

כל אחד צריך להגיד משהו שהתחדש לו והאחרים יכולים לנסות לפרוך או להביא ראיה. מי שניצח הוא יהיה הספונסר של הארוחה.

טוב, אבל אם זה מוטל בספק, אז אי אפשר לדעת אם ענית

יש יום ולילה. נחלק את היום ל12 חלקים שווים, כל חלק נקרא שעה זמנית

היום מתחיל עקרונית בזריחה, אבל כבר מעלות השחר אפשר לקיים מצוות שקשורות ליום. בפועל רצוי יותר סמוך ליום, ובמיוחד להתחיל תפילת שמונה עשרה עם הזריחה בדיוק. ש דעות שונות בגמרא מאיזה זמן בדיוק אפשר, האם מעלות השחר (72 או 90 דקות לפני הזריחה) או רק מאוחר יותר.

קריאת שמע זמנה עד סוף השעה השלישית, כלומר רבע מהיום

זמן תפילה הוא עקרונית עד סוף שעה רביעית, כלומר שליש מהיום. זה כולל גם את ברכות קריאת שמע. אם לא התפללת שחרית, עד חצות (סוף שעה שישית) עדיין אפשר.

מנחה זה מהזמן של חצי שעה אחרי חצות (עקרונית - חצי שעה זמנית, יש דעות שגם חצי שעה רגילה זה בסדר), עד השקיעה (יש דעות לגבי: עד 13 דקות אחרי השקיעה - האם עדיין אפשר להתפלל מנחה; וגם לגבי הזמנים הרצויים יותר להתפלל מנחה. כנראה הזמן האידאלי לפי כל השיטות הוא בערך שעה וחצי לפני השקיעה. אבל לא נראה לי שצריך לדקדק כל כך, ובפועל כל הזמן של חצי שעה אחרי חצות ועד השקיעה הוא בסדר ויש שיטות הלכתיות שמעדיפות אותו)

ערבית זה מצאת הכוכבים עד חצות הלילה (זה אותה שעה על השעון כמו חצות היום), מי שלא התפלל עד חצות מתפלל אחרי.

איך מודדים את היום והלילה?

חצות - אמצע הזמן בין הזריחה לשקיעה

שעות זמניות, יש שתי שיטות: האחת מודדת מעלות השחר עד צאת הכוכבים, השניה מהזריחה עד השקיעה.

מבחינת זמן קריאת שמע, זמן קריאת שמע יוצא 36 דקות או 45 דקות לפני הזמן לפי השיטה הראשונה (למה? כי עלות השחר זה 72 או 90 דקות הבדל)

תפילת שחרית - משעת נץ החמה ועד כשעתיים קודם חצות

זמן מנחה - החל מחצי שעה אחר חצות וכלה בשקיעה

זמן ערבית - מצאת הכוכבים עד עלות השחר

 

בפרטות יותר,

תפילת שחרית עד תפילת 18 הוא מעלות השחר ומתפילת 18 והילך הוא משעת נץ החמה

שתי דעות מתי מסתיימת זמן ק"ש מג"א וגר"א, זמן תפילה עד כשעה אחר זמן ק"ש דהגר"א.

 

ותפילת ערבית עיקרה עד חצות ובדיעבד עד עלות השחר (ראי משנה ראשונה בש"ס)

אני אסביר כאן, למרות שהייתה כאן סיבה אחרת לחלוטין שלא לענות.

הגר"א כותב "עיקר התפילה לשבור גאוותו ולשוב אל השם". וכתוב בחז"ל שהתפילות במקום הקורבנות "ונשלמה פרים שפתינו" וכך התפילות הקבועות - במקום הקורבנות "קורבן תמיד" "תפילות כנגד תמידים תיקנום".

אנשים חושבים, שתפילה, זה ניסיון "להשיג" בגשמיות, משהו שלא הצלחת. או בחשיבה של שכל אנושי, שמבחינה תורנית, זה כמו ענייני "העולם הזה". אבל תפילה, זה החלק שמורה, על עומק הלימוד, של "במה בעצם אנו מאמינים". לא רק להגיד, "הנה, אני למדתי שאני עושה מעשה א' ב' ג', מצוות כאלה וכאלה, וככה אני ארוויח". אם תראה, אצל אנשי עסקים, הרבה פעמים יש דברים ל"מזל וברכה" וכדומה (לשם הדיוק, אפילו כל מיני דברים "טקסיים", כמו איזה מותג יקר ערך, או 'טקסים' שעושים בהם כל מיני דברים מבחינת התנהלות סביב המשא ומתן,) זה מראה לך, שאדם שעוסק בדברים שדורשים השקעה, מאמץ, וחיפוש שלא תמיד ידוע איפה בדיוק התוצאות, אז הוא יודע שצריך הרבה השתדלות. אבל צריך גם ריכוז, גם אם לא מעט טקסי, כזה שמעביר אותך אל העיסוק ב'דבר ה'אמיתי', למרות שהטקס עצמו, הוא 'דבר נוסף' ('קורבן' מלשון 'הקרבה' - התחייבות להקריב, להאמין וכו'). אבל הפנימיות של הטקס - אינה דבר נוסף, אלא היא מהעיקר - אפשר להגיד 'מהעיקר' אפשר להגיד 'העיקר' אפשר להגיד כל מיני דברים אחרים - אבל זה החלק המאוד חשוב.

העובדה, שהאנשים פה - לא נזכיר את שמם - אבל אני לא מדבר כרגע על הטרולים - אני מדבר על אנשים רציניים שחטאו והחטיאו את הרבים - על מנת להורגני - ועוד הם יוסיפו בזה - כידוע לי - רישעויות נוספות - והם אפילו לא מדמיינים - מתוך שהם עסוקים בטקסי הרגשה עצמית מנופחת - הם לא חושבים על זה, שבעוד ארבעים שנה - הם יצטרכו למכור את העסק שלהם בידי מה שהם חשבו שיימכר בידיהם, ואולי כבר יחשבו שהפך לשלהם. (שהרי, גם עכשיו, הרשעים האלו חושבים שהם רשאים לגנוב ככל העולה על רוחם. וכתוב בישעיה "היוקח מגיבור מלקוח ואם שבי צדיק ימלט. כי כה אמר ה', גם שבי גיבור יוכל ומלקוח עריץ יימלט, ואת יריבך אנוכי אריב")

וזה לכם האות - שהיום לאחר ח"י שנים - 18 שנה - מה שחשבו שמת - חי יותר מחיים אחרים. ומה שחשבו לאמת - הפך לשקר. והשקר בעיני הרשעים - הפך לאמת.

וזה מלבד אותות נוספים, בבחינת "ותבאנה כל האותות האלה ביום ההוא", דהיינו - סמוך ונראה, ועוד אותות שלא ייגלו אם לא יהיו ראויים, והם כיוצא בזה או גדולים מהם.

"הנני מניף את ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם, וידעתם כי ה' צבקות שלחני"

"ובני יהודה ובני ירושלים מכרתם לבני היוונים למען הרחיקם מעל גבולם. הנני מעירם מן המקום אשר מכרתם אותם שמה, והשיבותי גמולכם בראשכם. ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשביים אל גוי רחוק. כי ה' דיבר"

עצם זה שאתם מפרשים את כל דבריי, כאילו יש קודם כל "אותי" ואחר כך מתברר שיש גם "אלוהים" ואני "גיליתי את אלוהים" ועוזר גם לכם "לגלות אותו" - זה עצמה ההוכחה לגודל הטיפשות, חוסר השכל וחוסר הטעם שאצלכם. דבר שהוא "אמת" - לא "מגלים" אותו, אלא מי שהחשיבה שלו היא לא רצינית, הוא "מגלה" כל יום עוד משהו. האמת עצמה - לא "מגלים" אותה. אלא "לומדים" אותה. אבל מי שלא מאמין גם לא ילמד - וכך ראוי להם. כמו שכתוב "למה נברא העולם בעשרה נאמרות. להיפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות"

אם אתם שואלים על ההשוואה ליוון.

אז כבר בי"ח בתשרי לפני י"ד חודשים. ביום שאייל אברהם הלוי פנה אליי לראשונה בקללה וביזוי.

אז בזמן קצר, ראיתי בחיזיון, חזיר שנושך לו בתוך המוח. כנראה, לוקח כמה ימים, עד שהתרופה משפיעה.

(ההשוואה של חזיר ויוון ידועה. וההשוואה לנ"ל מה-חזיר ויוון, ידועה אצלי בקודים של הלימוד כבר כמה שנים)

על זה לפני שנה וענינו קצת:

האמת שזו פעם ראשונה שאני רואה את זה בשמו - בית המדרש

כשניסיתי קצת מעצמי גליתי שאין דבר שיותר עוזר לכוון בתפילה מאשר לעיין בה כל מילה בנפרד ולהתחבר למשמעות

לא הכרתי.

מה הפלא שרב למשפחת סולובייצ'יק יהיה בקי בקדשים?
הרי העיסוק בבתי המדרש הבריסקרים (כמו שקורה בישיבת הגרי"ז) הוא לעתים בעיקר בקדשים/טהרות

שהוא היה בקיא בסדרי קדשים טהרות באופן מבעית ושמעתי עדות שהיה בקיא כמו גדולי דור בסדר טהרות עוד בנערותו ששאלו תלמיד האור שמח קושיא שנתקשו בה עם האור שמח וענה על אתר בדיוק את תשובתו של האור שמח ברגע אחד - בנערותו!

מה שמפליא, שאתה מסוגל כל החיים לענות תשובות של האור שמח - ולהישאר 'בנערותך'.

מנוער מחוכמה, מנוער מלמידת לקח, ונוער כחמור.

הדעה שלך גועל נפש

אולי אנציקלופדיה תלמודית.
קובץ יסודות וחקירות..
ושוב, אני פחות בעניינים

(ל-ת)

התלמודית, אבל קצרה בהרבה. גם היא לא כ"כ קצרה, וגם שם חסר כחצי מהאותיות. 

לאחרונה יצאו מספר ספרים ובהם יסודות רבים מתוך ספריו של בעל הקצות החושן ומסוכם בהם עשרות סוגיות בלשון קלה יחסית, על ספר קצות החושן, שב שמעתתא, ואבני מילואים, ועוד ספרים

 

מאת אדני החושן - מאה יסודות מספר קצות החושן

נהירו דשמעתתא -יסודות וחידושי שב שמעתתא – אלתר ספרים

https://www.alterbooks.co.il › כל הקטגוריות

כבוד מלכים חקור דבר - נהירו דשמעתתא - מאת אדני החושן - למדן - ...

https://www.lamdanbooks.co.il › מפרשי הש"ס › כללי

 

 

מדריך לתלמוד – ויקיפדיה

יש לו בסוף רשימה של מאת מושגים תלמודיים, בהסברים קצרים יחסית.

אח"כ יש קובץ יסודות וחקירות, שמפרט קצת יותר בדר"כ, וכנראה מיועד יותר ללימוד ופחות ליישור קו כמו המדריך.

(ואם רוצים ממש להרחיב אז אנציקלופדיה תלמודית, אבל לרוב אין צורך)

צריך לקוות שזה באמת יהפוך לשמיש. תורתו לא מספיק מוכרת

הספק מעניין מאוד, ממגוון נושאים שונים. בעיניי יצא אחלה ספר. מחכה שייצא כבר מבית הדפוס!

אבל הנה בינתיים תשובה לראשונה:

 

המקור לסיפור

'עובדות והנהגות לבית בריסק' חלק א עמוק קצא מיפי השמועה

'כשלומדים לאט חושבים לאט, וכשלומדים מהר חושבים מהר'.

אין הכוונה כמו שמפרשים החיצונים, שזה 'קורה מעצמו' שאתה חושב מהר (ויגדילו השוטים החיצונים לומר 'אחרי הפעולות נמשכים הלבבות')

אלא, הכוונה - כשאתה יודע שאתה צריך ללמוד את ההספק - ולא רק את הפלפולים הבנויים על גב זה - אתה מבין לבד שאתה צריך להתאמץ לבד לחשוב מהר כדי להבין מה הנושא ופרטיו.

כפי שהבאת בהמשך, שהיה לומד מהר גמרא עם רשי"י תוספות וציוני ההלכות, ולא גמרא לבד (גפ"ת - ג'מרא, פ'ירוש רש"י, ת'וספות)

זה בעיקר תוכנית לימודים - האם אתה מתמקד בגמרא, או שאתה מתמקד בתוספות. אם אתה מתמקד בגמרא - אתה מבין לבד, שצריך לבדוק את מה שתוספות בדק, ואם אתה משקיע מספיק בגמרא - יהיה לך יחסית קל לעשות את זה. אם אתה מתמקד בתוספות, אתה תהיה עסוק לבדוק נושאים אחרים על דקדוקים שקשורים לתוספות - ואז ספרים כמו המהרש"א או פני יהושע יעסיקו אותך יותר, וגם תתרגל אליהם יותר בקלות ויותר במהירות.

על זה כבר כתב השל"ה - אחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך. אבל מצד שני, ההנחה שאתה צריך בעיקר 'לדעת תוספות', ולא בעיקר 'לדעת גמרא' - על זה דיבר הגר"ח בסיפור שהבאת.

סופר שם שלפני שהוא היה מוסר שיעור בעיון בסוגיה מסויימת

קודם כל הוא רצה שהתלמידים ילמדו את הכל בבקיאות.

כששאלו אותו מה העניין, הוא ענה שבשביל לעיין כמו שצריך עם שאלות ותשובות לעניין צריך קודם לראות את כל התמונה

 

אבל אין לי את הספר הזה.. אולי אתה מכיר אותו

התכנים הרוחניים = לבושי הנפש

אתה מדבר על 'לב' ו'השתאות'

אדם בעל לב
הדרשות האלה שלך אינן מעוררות אצלו השתאות, אף לא מעט.
הן מעוררות אצלו התקאות, של התכנים או שלך, מלשון 'להקיא'.

בחגיגה (יד.): אמר רב קטינא: אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו מהם בעלי אמנה, שנאמר כי יתפש איש באחיו בית אביו  שמלה לך קצין תהיה לנו, דברים שבני אדם מתכסין כשמלה ישנן תחת ידך. 

ובהמשך שם: 

ובביתי אין לחם ואין שמלה - שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד. 

 

ועי' בב"ר (פ"ג סי' ד): מהיכן נבראת האורה, א"ל מלמד שנתעטף בה הקדוש ברוך הוא כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו. וידוע שאורה היינו בחינת חכמה (שהוא גם בחי' ויהי אור במעשה בראשית לפי חשבון עשר מאמרות כנגד עשר ספירות). 

ועי' בכתובות (מו.) כשמלה חדשה.

וראה עוד בתניא פ"ד.

הוא חצי שעה כדמשמע מדברי הרשב"ם בפסחים (צט: ), וכן נקטו הפוסקים לענין תפילת מנחה וספירת העומר וכד'.

וסמוך הכי רחוק שאני מכיר בשיטת הפוסקים היא שיטת היראים גבי חפיפה סמוך לטבילה, שכתב ששיעור סמוך הוא ג' שעות.

[ויש בגמ' גבי פרישה סמוך לוסתה, 'וכמה, עונה'].

שהזמן הוא שעה (ויתכן שיש חולקים ומצריכים פחות)

אם זו ברירה לצורך סעודה- זה עניין אחר. שם לרוב הדעות צריך שהברירה תסתיים סמוך לסעודה (ונחלקו עד כמה זמן לפני אפשר להתחיל *גם באופן שמסיים את הברירה סמוך לתחילת הסעודה*).

לא נראה לי שאפשר ללמוד מנושא לנושא.
אלא כל אחד לפי העניין שלו.

בכלל אני חושב שפעם ההלכה הייתה פחות 'על השעון'
הזמנים והשיעורים היו חלקם על בערך. ועם הזמן האחרונים מנסים לכמת לכמה שניות בדיוק זה תכף לנטילה ברכה ותכך לברכה אכילה. וכמה זמן על השעון צריך לאכול את המצה.
ר"ע לא מדד עם סטופר את אכילת המצה שלו וגם לא את הקריאת שמע שלו.
ק"ש אומרים צמוד להליכה לישון בלי לעשות משהו אחר באמצע.(שאינו קשור להליכה לישון)

לענ"ד ובמחילה מכבודך אתה קצת לחוץ מידי...

משל שאמר המגיד מדובנא, על הפסוק: “לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל”. ואמר משל : שאחד בא למלון מן הדרך, והסבל שלקח את המזוודה לחדרו ביקש תשלום מופרז. שאל האחד את הסבל: מדוע אתה מבקש סכום כל כך גדול? אמר לו הסבל : היות והתיגעתי מאוד לסחוב את המזוודה עד החדר”. אמר לו האיש : אם התיגעת סימן שלא סחבת את המזוודה שלי, כי המזוודה שלי קטנה וקלה מאד, כי היו בה רק כמה יהלומים יקרים ותו לא.

אבל זו רק דעתי האישית יש רבנים שהולכים כך ויש אחרים שחולקים. ויש כמובן מקומות בהם זה בהחלט על הדקה.(שקיעה , קידוש החודש, ועוד ועוד)
אז למעשה כמובן עשה כרבותיך או כפי שלמדת

אתה צודק במה שכתבת,

העניין שלי הוא יותר קבלי, ק"ש שעל המיטה היא הכנה גדולה ליום המחר ויש בה נוראי נוראות כמובא בזוהר ובכתבי האר"י הריגת המשחיתים שנבראו מכוח טיפות זרע, סוד עליית הנשמה בשמיים (בכוח תפילת אנא בכוח ובתחנון), הריגת מזיקים (כוונה באחד וביושב בסתר ועוד פסוקים), שמירה, הבטחה שלא ימות בשנתו (בפסוק בידך), זיכרון (בפסוקים שהביא המרח"ו ושם בת אשר וכו), וכל כך הרבה דברים סגוליים שמובאים להדיא בזוהר ובכתבי האר"י ולהפסיד אותם זה חבל כל כך, אין לי בעיה ללכת על עיקר הדין ולעשות ק"ש ופרשה ראשונה רגע לפני שאני נכנס למיטה אלא שחבל לי להפסיד דברים רמים אלו

לפי המקובלים אם אתה לא ישן לפני חצות- אז צריך לומר ק"ש שעל המיטה בחצות (וי"א חצי שעה לפני חצות) גם אם אתה מתכוון לישון אחרי זמן ולא מיד.
כלומר הסדר של ק"ש שעל המיטה לשיטתם לא (ממש) קשור לשינה (ולכן אומרים גם בלילות של משמר וכו)
לכן הייתי מציע לך לומר את כל הסדר מתי שאתה יכול לומר בכוונה, לסיים את ההתארגנות אחר כך ואז לברך המפיל ולהגיד שמע ופרשה ראשונה ואולי גם כמה פסוקי שמירה וללכת לישון

עיקר התיקונים נעשים כשזה בא באופן מושלם שזה הקריאה לפני חצות ושינה ככה הכל בא על מקומו בשלום והמקובלים אומרים שעצם השינה היא תיקון גדול וכמדומה שדווקא השינה לפני חצות היא התיקון

אז תגיד את כל הנ''ל בכל הכוונות וכו' ואז סיים להתארגן בזריזות ולמיטה ...

גם לסדר את החדר מחדש למצב טיסה גם לצחצח להחליף בגדים (אחרי הק"ש כמובן) 

ועוד הרבה שלא ניתן לעשות לפני ורוצה לחלק את זה