פורום בית המדרש (עמוד 34)

זה נשמע דרמטי כי זה בעצם אומר שאם זה נכון אז זה משנה את התפיסה של המאמץ האישי לקיום מצוות, למשל כשאתה רואה שמשהו נבצר ממך לארוך תקופה ארוכה אתה יכול להסיק שזה לא המסלול שלך, ואז סוג של להתפשר ולא לקיים את המצוות האלו . כמו תפילה למשל..

וכמו שמסופר על האלשיך הקדוש שנפשו חשקה מאוד מאוד ללמוד את תורת הח"ן והתחנן לאר"י הקדוש שילמדנו וסירב ואמר שבא בגלגול הזה לתקן את החלק שבפשט ואת החלק שבסוד כבר תיקן,

וכן מצינו במקובלים שביארו ענין זה ע"פ הגמרא 'תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו 5 שנים שוב אינו רואה',

 

אך ודאי שאין הכוונה לגמרי ובוודאי שאדוננו האלשיך הקדוש שזכה ל1 מ70 פנים לתורה ידע והיה בקיא בתורת הח"ן אלא שלא באופן שרצה ויכל.

 

 

בכל מיקרה נראה כמו שאמר החבר שאין האמור בדרמטיות ובנחרצות וכמדומה ששמעתי מהמקובלים שכל דבר שאדם עוסק בו אפילו שלא קשור אל הדבר הזה (אינני יודע אם מצד התיקון או מאיזה צד) מתווספים לו חלקי נשמה נוספים שמשלימים לו כוח לעסוק באותם דברים

כמדומני ששמעתי את הסיפור הזה מרב כלשהו לגבי האר״י..

מעניין אם יש עוד סימוכין לדבר הזה..

רש"י כותב שבייצור דיו משתמשים גם ב*עשן* של שמן ואח"כ בשמן *עצמו*. השאלה היא אם שמן הזית מובחר מכולן לדיו בעצמו, או שהעשן שלו מובחר מכולן.

ח וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ וְגוֹ' וַיֵּצֵא הַחוּצָה קפץ בזכות אבות היך מה דאת אמר (בראשית טו) ויוצא אותו החוצה שמעון איש קטרון אמר בזכות עצמותיו של יוסף נקרע הים לישראל הה"ד (תהלים קיד) הים ראה וינוס בזכות ויעזוב בגדו בידה וינס ותקרא לאנשי ביתה נתנה אותו בפיהם של כולם וַתַּנַּח (אדוני) בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ רבי אמי אמר מחבקתו ומנשקתו:

 

אז כנראה שזאת אכן השמועה היחידה מפיו. 

יש לנושא כמה התייחסויות:
ידוע שר' צביודה התנגד מאוד לערבוב הלכה ואגדה (מומש כלאיים, בלשונו)

וכן כתב הגרא"י קרליץ:

'אלה שלא זכו לאור הגמרא בהלכה המה משוללים גם מאגדה באופייה האמיתית כי בהיותו חסר לב חכמה א"א לו לקנות מושגים שמימים אמתיים גם אינו מסוגל ללמודים ישרים ומה שהזכירו בגמרא בעלי האגדה היינו חכמים בהלכה שהוסיפו עיונם גם באגדה אבל לא ייתכן להיות ריק מהלכות ולהיות בעל אגדה... כיסוד ההלכה יסוד האגדה אין האגדה הגיון לב האגדה היא חלק התורה שקבלנו דור אחר דור אשר מסרה משה ליהושע ויהושע לזקנים כדתנן באבות'.
ישנו כלל ידוע המקובל בכל שיטות הפסיקה ומקובל כבר מהגאונים: "אין למדין מן האגדות"
הרב כותב על זה באורות הקודש א עמוד כה.(אחוד ההלכה והאגדה)

מומלץ לעיין באנציקלופדיה תלמודית, אגדה, כרך א, עמ' קלב.

כ"ט, חנוכה שמח!

יש שני סוגים של אגדתות.
יש "תובנות" - דברים חשובים שאדם צריך להבין, מעבר לקיום של מעשים מוגדרים.
ויש עניינים "רוחניים-אמוניים-רגשות דת" - אלו דברים שבהכרח תמיד צריכים להתחבר, לפי העניין ולפי ההקשר, לכל סוגי המעשים.

כך, למשל, הבבלי, זה בדרך כלל הגמרא שסומכים עליה להלכה.

למרות זאת, הירושלמי, שהחלק ההלכתי שבו פחות בנוי ומשוכלל, בכל זאת, הירושלמי דווקא מבטא את ירושלים עצמה, שהיא בחינת "לולב היבש". "לא המתים יהללו יה". אדם שיש לו עבר - יש לו עתיד. כשאתה מסוגל להבין, שבאופן מעשי אתה לא משתמש בלולב יבש כי "לא המתים יהללו יה". אבל זה לא בגלל שאין תחיית המתים - אלא להפך - אז, זה עצמו - מה שאומר - מבטיח את עומק נשמתך, וחוכמתך בהתנהלות, ובאופן הראוי, ומאמין, עם נאמנות ואמונה.

למען הדיוק, החתם סופר (או"ח סי' נא) כתב את זה לגבי ערבוב קבלה והלכה.

הטעם הפשוט הוא כי הקבלה מדברת בעליונים וההלכה בתחתונים - הקבלה מדברת בעניינים שמיימים, ואנחנו הקלט שלהם, בעיקר במישור האינפורמטיבי, מלמעלה למטה. לעומת זאת בהלכה, למדנו מתנורו של עכנאי שההנהגה היא מלמטה למעלה, לא בשמים היא, אלא להיפך, מה שפוסקים פה פוסקים בשמים, והאידיאות ההלכתיות העליונות (אם יש דבר כזה) מתכווננות לפי התחתונים ולא להיפך. 

לגבי ערבוב אגדה - אפשר לומר כמה טעמים: דברי אגדה, מעצם היותם רעיוניים, כמעט תמיד לא יהיו חדים וחד משמעיים, תמיד עננת השמא תרחף מעליהם, ולכן הם אנטיתטים לאופייה הבסיסי של ההלכה שקובעת גבולות ברורים (וכעין דברי הרצי"ה בהקדמה לעולת ראיה בהבחנה בין תפילה לדברי אגדה, ע"ש).

מלבד זאת, גם אם נאמר שהרעיון האגדתי הוא ברור, עדיין הדרך להגשים אותו ולעבות אותו למישור המעשי-הלכתי לא תמיד, או כמעט תמיד לא חד משמעית. 

ולהרחבה: ראה בפסקי מהרא"י (סי קח) מש"כ לגבי טעם הסמ"ג שאין מניחים תפילין בשבת, שאין לדון על פיו, ע"ש שהביא ראיה מהגמ' בנדה. גם החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' מה) ובשיו"ב (יו"ד סי' קפג) מיסתמיך ואזיל ע"ד תה"ד לדחות מה שהוציא תוה"ש דין מדברי אגדה, ע"ש. וראה עוד בשו"ת גנזי יוסף (סי' נה אות ג) ובשו"ת בית דוד (לייטר, ח"א סי' ע. ע"ש שמזכיר את דברי הראי"ה קוק שליט"א, ומשיג עליו)

ולגבי גדר הדין דאין למדין מן האגדות - עי' מש"כ הגר"ע יוסף זצ"ל בספר מאור ישראל (שבת פט. בהערה).

ויש עוד הרבה מה להרחיב בזה, ואכ"מ.

למרות זאת, אחד העקרונות היהודיים המובהקים, הוא חיבור מעשי-ורעיוני מבחינה עקרונית, וגם מבחינת הדרכה מעשית

את לחלוטין אמורה ויכולה לומר לו את זה. ואפילו בלי קשר להלכה.
לעולם לא אמור להיות מצב שלא נעים לך לומר למישהו שלא ייגע בך.
ובהתחשב בכך שהוא רואה שאת בת דתיה, מי שאמור להתפדח פה זה הוא....


(וסתם לגבי זה שאת לא מדברת איתו. בלי קשר לדיון - כדי להצליח בלימודים חשוב שיהיה לך נח ונעים, לא כמי שכפאו שד.... קחי בחשבון)

בע"ה!! מקווה שאצליח..

(אם יש לי משהו חשוב להגיד לו אני אגיד אבל לוקח לי זמן.. מצד שני זה לא ברמה של 'מי שקפאו שד' אבל אתה צודק.. תודה רבה!! )

תעדכני

אשרייך.

אפשר גם לעבור למוֺרַה לנהיגה, רק מעלה אפשרות.

בהצלחה

בתור גבר... אני יכול להגיד לך, כמו שכבר צויין באחת התגובות, הוא אמור לדעת שאת לא מעוניינת שיגעו בך.

 

אי לכך - תשמרי ממנו מרחק, ויפה שעה אחתקודם.לא משנה כבר כמה שיעורים עשיתם יחד.

 

ממתי מותר לו לגעת בך בזמן התשלום ?!!  תברחי ממנו כמו מאש. זה עלול להמשיך לנגיעות נוספות בהמשך. במיוחד לאחר שהוא מבין שאת לא מסוגלת להגיד לא .

 

אני מבין שקשה לך להעיר לו.

 

תנסי לחשוב רגע, שהייתה לך בת שהמורה נהיגה נוגע בה. האם לא היית מתחלחלת מהידיעה ? אז קל וחומר לגבי עצמך.

 

ושוב, יפה שעה אחת קודם.

 

בהצלחה

ואתה לגמרי צודק!!

באופן כללי עם התשלום זה תמיד מסובך, להעביר שקלים מיד ליד.. עם שטרות כמובן אין בעיה...

אז תהיי מלכה ותגידי לו שאת שומרת נגיעה בלי שום פדיחות

כמו במכולת.

ב. לגבי תיקוני הגה. בעיה . זה צורך מקצועי. לא יודע אם נצרך. אבל זה לא נכון אם מורה לא ירגיש בנוח לתקן את הנהיגה.

במקרה שצריך מחליפים מורה. זה בהחלט שיקול.

כמובן יש מורות לנהיגה

וגם יש מורים דתיים שמקפידים לא לגעת

 

אבל בהחלט זכותך לאסור עליו לגעת בך

יכול להיות שמבחינה הלכתית אפשר להתיר - לא יודע איזה סוג של נגיעה, אם זה שהוא תופס את ההגה ובטעות נוגע בקצה הציפורן, או ממש מגע. אבל את לא חייבת לחפש את ההיתר, בטח אם לא נעים לך.

עדיין לא הצתלחתי להגיד לו וגם הנגיעות פוחתות ככל שאני נוהגת יותר טוב..
וכבר אמרתי, אם מישהו מכיר מורה (נקבה) לנהיגה בצפון, מוזמן לעדכן..

זה שלא הצלחת להגיד לו.
השאלה הנקודתית פחות משמעותית, כמו מה שזה מעיד עליו.
טוב שהנגיעות פחותו, אבל זה עוזר רק בנידון דידן. אם את לא מסוגלת לומר לגבר לא לגעת בך, זה מפחיד.
תקחי בבקשה לתשומת ליבך

אתה שותף להשמדת העולם עם הטרול

הגם שגם פה הייתי נחרץ...

וכמובן אני חולק עליך רק כשאתה טועה

לא סתם הזכרתי את הנחרצות...

יותר על הירידה, שלא לומר התדרדרות על פול גז, לטיעוני עד הומינם מנופחים.

כל מי שחושב אחרת ממך הוא רשע בן רשע תלמידו של בלעם, קורח, ואנטיוכוס הרשע, ומצוה לעשות בו ארבע מיתות בית דין רק אחרי שהלבינו את פניו בפני שישים ריבוא כשרים מישראל.

היא דוגמה שמסמלת - לא ירדתי שם על אף אדם. סתם לא מצא חן בעיניך שאני מתיימר לומר דברים מוגדרים וחותכים.

לנמק דברים כאלה ב''אתה פוגעני'', *זה* אד הומינם. שלא לדבר על גופן של ההגזמות המנופחות שלך.

בוא נעזוב את השרשור הזה לנפשו

 

אפשר שרשור נפרד להנאת הציבור

או בפרטי (שיחה משותפת עם @ברוקולי או מנהלים אחרים?)

ונעסק בדוגמאות ספציפיות, שבהן אתה עובר להתקפות אישיות על אנשים ולא רק מביע את דעתך בנחרצות

באמת יהיה מעניין לחקור מאיפה זה נובע. אתה מתבייש במשהו? מפחד להתמודד?

תקרא שוב מה שכתבתי, אתה ילד גדול ובטח תצליח להבין:
לא כתבתי שאני *אף פעם* לא תוקף אנשים, אלא שהוד מעלתך יפה הנפש אימץ לו מנהג נאה לעקוץ אותי דרך קבע *גם* כשאני לא עושה רע לאיש.
הבאתי אפילו דוגמה ספציפית, התעלמת והזכרתי אותה שוב, התעלמת שוב והדגשתי אותה בשלישית, כמה לא מפתיע - התעלמת עוד פעם אבל אני אתעקש להזכיר אותה פעם רביעית, גם אם היא לא נעימה לך: בדיון עם חתולה ג'ינג'ית, כתבתי עניינית ובצורה מכובדת, לא פגעתי באף אחד, אפילו פרגנתי, אבל זה לא מנע ממך לעקוץ ולרדת על ה''נחרצות'' שלי, כי למה לא, יש עוד הזדמנות לחבוט, אז שלוש ארבע ו...
אז במחילה מהתדמית היפהפיה שאתה מנסה בכח להאחז בה, רד שניה ממגדל השן שלך, ובמקום לחזור כמו מנטרה על ''דוגמאות ספציפיות, שבהן אתה עובר להתקפות אישיות על אנשים ולא רק מביע את דעתך בנחרצות'',תנסה להתייחס לגופו של עניין: למקרים שאני *כן* רק מביע את דעתי בנחרצות, בלי התקפות אישיות, ואתה בוחר להתקיף אותי גם עליהן. אל תספר עכשיו מעיישס על פגיעה באחרים, כשבמפורש התמקדת בעצם ה''נחרצות''...
או, איך נאמר? במקום להציע בציניות שפלה ''שרשור להנאת הציבור'' על דוגמאות שאתה *הולך* להביא, תהיה שניה גבר ותתייחס לדוגמה ש*כבר* הובאה...

ועכשיו נראה לי שאני אלך להמר עם מישהו על איך תתחמק בפעם הרביעית ותקשקש שוב משהו שלא מתייחס למה שאמרתי אלא רק מגייס להנאתך ''מקרים אחרים'' שנח להזכיר אותם כדי לשים אותי מלכתחילה בעמדת נחיתות. בעמדה שתצדיק ותתן לך אהדה ציבורית לכל דרך בה תכתוב לי, כי אני הרי נטול זכויות, יש לך אפילו ראיה מכמה דוגמאות... אז למה לדון לגופו של עניין כשידך על התחתונה? נשלוף ג'וקר וגמרנו. זה הרי נשמ''כ, הכל מותר...

אה, ולא לשכוח להאשים אותי באד הומינם, אותי... אתה?! מה פתאום... אתה אף פעם לא עושה אד הומינם.
טוב נו, חוץ ממקרים בודדים, מול ניקים שבאמת יצאו מכלל עמיתך, נשמ''כ נגיד

אני לא חייב להוכיח שום דבר לאף אחד. חבל על הזמן והאנרגיה.

אני צריך לחפש בנרות סיבה להתנהג אחרת מאיך שאני מתנהג, כשאני רואה שהמטיפים למיניהם הם מושחתים לא קטנים בזכות עצמם....

תמשיך, תמשיך לנהוג בגסות כלפיי אבל לטפוח על השכם של עצמך ולהתלקק על כמה שאתה נאור ומוסרי ומוקיע פוגענות...
ואל תשכח להאשים אדם באד הומינם, תוך-כדי-דיבור לביצוע של הדבר הזה עצמו נגדו. ואז כמובן לברוח כמו שפן כשהוא מראה לך כמה אתה שפל. כשאתב שם לב שאופס, אין לך תשובות ענייניות על מה שהוא מציג בפניך.

איכס.

אתה מחפש פטור מצוות תוכחה?

תוכחה זה לא להפחיד.

תוכחה זה להסביר שאסור.

ברגע שאתה מחפש 'פטור' מצוות תוכחה, ואתה משתמש בהפחדות כדי להצדיק את בקשת הפטור, אז אתה ממילא לא מעוניין המצווה, אלא אתה מעוניין בהרבה הרבה עבירות שאיתם אתה מרגיש נוח.

אם ככה, אפשר לשאול אם יש פטור. אבל כן, כתוב, שמותר להחניף את הרשעים בעולם הזה, כאשר הם עלולים להזיק (כמו במקרה הזה, למשל, שאתה עלול להזיק)

אם אתה יודע שכן- חובה.. במקרי ביניים- איני יודע.

נזכרתי בדבר מבהיל מאוד, זכור לי היכן שקראתי שאדם ששומע לשון הרע ושותק נחשב כאילו ממש דיבר לשון הרע אחר ששתק וקיבל את הדברים וכאילו אישר אותם בפני האומר ונחשב שאמר ממש (כי מה לי אמר ברמז בהודאה או בדיבור)

אני לא בטוח אם כך הדין אבל אם כן.. זה נסיון גדול מאוד מאוד מאוד ):

במקרה הזה שבו אם לא תוכיח אותו אתה תחטא, כך צריך.. וזה ניסיון גדול לכולנו..

לא צריך לפגוע באדם תמים כדי שאני לא אטעה. אבל אם למשל, הוא חושב שהטעות שאני אטעה, חשובה בעיניו כל כך. שהוא משקיע בשבילה מאמצים מרושעים ומניפולטיביים וכדומה. אז אין לי מצווה להציל אדם כזה. לא מליסטים. ולא מערבים. ולא משום דבר - וגם לא ממני עצמי. זה בדין יגיע לו כל רע שיבוא עליו. ואני לא מחוייב להציל אותו. במיוחד שהוא משתף פעולה עם יהודים אחרים המוסרים את ישראל ביד פלישתים מתוך גאוותם, טיפשותם, שנאתם, ועוד. ואין להם לב לאלוהים, ולא לשום דבר טוב. אלא רק לגאווה של חנוכיה שהם צבעו בצביעות של כסף.

-לשון הרע בפניו (ושאר כל מידות רעות כגאווה וקנאה)

גם אז מותר לי להוכיח? או שאני לא חייב להעיר באופן כזה

מיותרות ולא נעימות

אז גם לא יהיו לך הבעיות האלה, כי אתה כבר תמצא דרך להסתדר.

ואם אתה נוגע בכל הבא ליד. גם בגברים וגם בלא. אז, באמת יש לך בעיה. והפיתרון, אצל אדם כזה שאין לו איכפתיות מהצדק, והפיתרון, בראש ובראשונה שהחברה תטפל בו ביד קשה. ביד קשה מאוד.

"תניא א"ר טרפון (תמיהני) אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם מבין שיניך אמר לו טול קורה מבין עיניך אמר רבי אלעזר בן עזריה תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח" (תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טז עמוד ב)

בקיצור, זה מצווה שכנראה אנחנו לא יכולים לקיים כי מי אנחנו להוכיח.

נכון. ואז, במקום לדבר ולהבין אחד את השני - אתה רק מדבר לשון הרע. למה? כי מה, תגיד את האמת? איך תדע מה האמת? בשביל אמת - צריך להוכיח. יש בדור הזה, מי שיודע להוכיח? התשובה ידועה - כשרוצים - גם אפשר

כמו במקרה הנ"ל של לה"ר בפניו שחייב למחות (ואם לא מוחה- עובר על שמיעת לה"ר), ובכל מקרה שבו שתיקה תתפרש כהסכמה (שאם לא יסייג עצמו, שזה דבר הקרוב לתוכחה, יהיה חילול ה').

וכמובן שאם יודע שיקבלו ממנו- חייב.

זאת אומרת, לפי מה שלמדתי

 

יש להוכיח - שזה להטיח באדם את מה שהוא עשה "למה עשית כך וכך"  "עשית עבירה"

על זה הגמרא אומרת שאין מי שיודע להוכיח בלי לגרום לאדם בושה וצער יותר ממה שצריך

 

ויש ללמד מה נכון (או איך שלא נקרא לזה)

שזה רק להגיד בכללי שמשהו מסויים אסור או לא כדאי לעשות, או לא להתנגד למעשה רע כמו לא לשמוע לשון הרע

וזה בלי להטיח באדם... פשוט לשים דברים על השולחן.

'להוכיח' כמו 'להנכיח' לשים מול האדם

עקרונית בעש"ט על התורה אמור להכיל את צוואת הריב"ש כולה (לא לפי הסדר, כמובן). הוא ניסה לכלול את תורת הבעש"ט באופן שלם ומקיף.

אבל הבנתי שב"כתר שם טוב" יש דברים שלא הובאו ב"בעש"ט על התורה"

לגבי "שמעתי ממורי" - לא יודע

הוא ליקוט מספרי המגיד מה ששמע מהבעשט
אז יש חפיפה בעיקר לספרים שלו

 

כדאי לך. אני אמרתי. (בבלי ברכות נו ע״א)

מיד כשנגמר החלום חזרתי לישון וחלמתי על עוד נחש. איתו נלחמתי עד שהתעוררתי.

אז נראה לי שזה מפצה על המחזה הקודם, ויוצא שזה בעצם חלום אחד דרמטי עם סוף טוב

 

מלכותי משהו!

פעם אמרו לי שזה סגולה לפרנסה ..

אבל אם הרגת אותו אז לא יודעת .

נשכו- נכפלה לו

 

הרגו- אבדה פרנסתו

בכל זאת אם אדם שואל על פירוש לחלום צריך להראות לו את הטוב

חחחח - בית המדרש

 

 

'תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת: הָרוֹאֶה נָחָשׁ בַּחֲלוֹם פַּרְנָסָתוֹ מְזוּמֶּנֶת לוֹ. נְשָׁכוֹ — נִכְפְּלָה לוֹ. הֲרָגוֹ — אָבְדָה פַּרְנָסָתוֹ. אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת: כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁנִּכְפְּלָה פַּרְנָסָתוֹ. וְלָא הִיא, רַב שֵׁשֶׁת הוּא דַּחֲזָא חִוְיָא בְּחֶלְמֵיהּ וְקַטְלֵיהּ'

 

(רב ששת ענה לו, שאדרבה זה אמור להיות יותר טוב אם נשכו, והגמרא אומרת שלא באמת, פשוט רב ששת הרג נחש בחלום, ולא רצה לפתור את החלום לרעה)

 

יצוין שלי אין כ"כ פרנסה לאבד

מי שרואה חלום רע - ורוצה להתענות - מותר לו להתענות אפילו בשבת(!). אבל צריך אחר כך להתענות יום אחד ביום חול לכפר על זה שהתענה בשבת... ובכל זאת - זה כן מותר להתענות על זה בשבת.

זו תפיסה נוצרית. את הרוע צריך להרוג (לא את הרע, את הרוע) והנחש הוא תכלית הרוע (הטוב שבו יתוקן בשורשו למעלה).

תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת: הָרוֹאֶה נָחָשׁ בַּחֲלוֹם פַּרְנָסָתוֹ מְזוּמֶּנֶת לוֹ. נְשָׁכוֹ — נִכְפְּלָה לוֹ. הֲרָגוֹ — אָבְדָה פַּרְנָסָתוֹ.

את הנחש הקדמוני, וראה בחלום גם כן את הפסוק "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב". אי אפשר לומר שהוא ראה רק הריגת הנחש, ואי אפשר לומר שהוא ראה את ההריגה בצורה שמנוגדת לרעיון שמפורש בחז"ל בפיתרון החלום.

אלא, מה שהוא ראה בחלום, היה "שניתנה רשות לרופא לרפא"

*עיין מה שכתוב, על רבי חנינא בן דוסא, שהניח עקיבו על חור הנחש הערוד - והרגו. ואמרו "אוי לו לאדם שנשכו ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא"

ומיפי תלמידו הגדול ושמשו רבי פרענקל שכשהיה יוצא עימו לטיול פעמים שהיה מסב פניו לכיוון איזה אבן ואומר 'תתוקן הנפש ההיא' ואמר עליו חכם מרדכי שרעבי ע"ה שהוא ניצוץ הגר"א ז"ל וממה שהצלחתי ללקט היה 2 שלמד מהם קבלה והם הסולם ז"ל ו'הסנדלר הקדוש' וכנארה שהיו עוד, דבר אחד כמעט וברור לי שודאי ראה ואף למד עם אליהו הנביא ז"ל

 

ולגודל מעלת תורתו יש לשקול מעשיו ודרכיו אף ע"פ תורת הסוד.

למד מבעל הסולם? מאיפה זה?

זכור לדוד - תולדות חייו של ר' דוד פרנקל

ואולי מהספר הזה

הסולם - פרקי חייהם ומשנתם של האדמור

 

על שניהם עברתי זעיר פה וזעיר שם אם כך מסתמא זה היה באחד מהם

דף קמ בשם מי שהיה מעביר הפיתקאות בין זה לזה והיה החזו"א שואלו שאלות בקבלה והסולם היה משיב

עליהם השלום

לא הייתי ממהר להאמין

ראו אותם מדברים בנימוס, ובקלות לקחו את זה לכיוון של לימוד קבלה מפיו...

שאסור להסתכל על כל מעשה עבירה.
לוידע אם זה מדוייק וכו

מהגמ' ביומא (ע.) שאסור להיות נוכח במקום שנעשית בו עבירה (גם אם לא משתתף, ולא משום מראית העין).

השמש של זקן המקובלים איש אלוהים קדוש הרב יצחק כדורי סיפר שכשהם עברו באחד המקומות הטמאים ברכב כאשר כל החלונות היו עם וילונות הרב כדורי הרגיש בטומאה ואמר לנהג שיסע משם מהר, והחזו"א בטיולו היה אומר מדי פעם 'פה עמדו שתי אנשים ולמדו תורה' וחכם בן ציון כשהיה בבני ברק אמר 'פה הרהר החזו"א בד"ת' 

 

ואינסוף לסיפורים מהסוג הזה ומשתמע שכל דבר שעושים משאיר חותם על המקום לטוב או לרע ח"ו (ושמענו הרבה על בתים עם 'מזל רע' כביכול שקרו שם דברים מוזרים עד שנתוודע מי היה שם לפני או מה היה שם לפני)

 

נ.ב יש את הסיפור הידוע על הבחור בוולז'ין שישב במקום שהיה יושב שם הגר"א ז"ל ואמר שהרגיש משהו מיוחד מאוד בתפילתו והיתה מרוממת לאין תכלית ואחד מראשי הישיבה אמר לו שזה המקום בו קבע הגר"א את תפילתו שם (הגר"א היה מתפלל בישיבה?!) ושמעתי סיפורים דומים לזה גם בדורנו.

שהגר''א עבר בה פעם.

עד כמה שידוע לי, הגר''א מעולם לא היה בישיבת וולז'ין

ואז יוצא משוואה מתאימה
שקר=שקר

הרואה סוטה בקלקולה, אשת יפת תואר, אל תבט פני רשע.

ור' צדוק הכהן מוסיף שגם הסתכלות בקניינים של הרשע מטמאים, ולעומת זאת הסתכלות בקניינים של צדיק מוסיפים קדושה.

 

מסופר על הגרש"ז שכשהיה רואה יהודי מחלל שבת היה אומר 'שבאס שבאס' ושאלו אותו מה הטעם, אם הוא רוצה להוכיח את היהודי שיצעק עליו! מה זה עוזר אם המחלל שבת לא שומע?

הוא ענה שהוא מזכיר לעצמו שהיום שבת.

כלומר,זה לא הטבע של העיניים והלב להימשך לחטא, אבל הטבע שלהם להראות לך גם צדדים שיש בהם חטא, כמו משווק שמראה לך דברים שונים (כך למשל 'כנען' זה גם מילה שמתארת 'סוחר', וכתוב 'כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב', כי סוחר קל לו יותר לחטוא (יש כמה פסוקים שרואים שכנען זה סוחר - כמו 'אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ' 'סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני' וכן עוד).)

ולכן, החטא הוא לא בעיניים והלב ולא בטבע שלהם, אלא בכך שאתה הולך ומציג ו'פורש' הרבה אפשרויות בצורה מטעה, או שגורמת להאמין כאילו העיניים והלב מועדים לחטוא, ועצם ה*הסתכלות* או ההתייחסות בינך ל*עצמך* והמחשבה על *קניינים* כביכול מוצאת - עצם ההצגה הזאת של הדברים כך - היא בעצמה הבעיה

לא יתחבר עם רשעים ואפילו לעשות מצוה וכן הוא מפורש במכילתא כמו שנאמר (דה"ב כ, לז) "כהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך" ואע"פ שנתחבר עמו ללחום נגד ארם.

ונאמר (משלי א, טו) "בני אל תלך בדרך אתם" ובכל מקום 'דרך' בס' משלי רצה לומר דרך התורה והמצות.

ואמרו זכרונם לברכה (יומא לה, ב) גבי יוסף להיות עמה לעוה"ב (בראשית לט, י) ועוה"ב הוא רק קבול שכר ולא עונש דזה אין נקרא עוה"ב. רק שבאמת יוסף נשא בתה ומהם יצא שבט בישראל ומשיח בן יוסף. ויוסף ראה ג"כ זה שממנה יצא שלשלת גדולה כזו רק לא רצה להיות עמה אפי' לעוה"ב דגם שיהודא זינה ויצא ממנו מלכים ונביאים והי' זנותו רצון הש"י כמשז"ל (סוטה י, ב) יצתה בת קול ממני כו' ולמצוה יחשב. אבל תמר היתה צדקת וזו רשעת לא רצה להיות עמה בעוה"ב.

 

(צדקת הצדיק מח)

ואיתו ובעקבותיו רבנים צדיקים
כמו שכתוב ""את ה' אלוקיך תירא" לרבות תלמידי חכמים"
ולא אנשים רשעים שמטמטמים ופוגעים בנפש
וגם מרמים ואוהבים דברי טומאה ושקר

כמדומה שבזוהר כתוב מפורש שיש איסור ממשי להביט בפני רשע

המלאכים יודעים מה שהם צריכים לדעת

אם הם טועים בעקבות הידע שלהם, אין להם אפשרות לעשות נגד מה שהקדוש ברוך הוא אומר

כשהידע והטענה של המלאכים נכונים, הם יקבלו את התשובה בזמן שהם יצטרכו לדעת ולקבל את התשובה

הוא אומר שכל הדרכים משתלשלות מרצון ה'. ובכל בחירה שאדם עושה נפתחים 'מקורות' ושפע ודרכים אחרות מתוך הרצון

ושכאשר מלאכי השרת אמרו שעתידים בניו של ישמעאל להמית את בני ישראל בצמא, הכוונה שלפי הבחירות שלו עד שם ולפי המקורות שהוא פתח, כך הדברים ישתלשלו. אבל אם ישמעאל יחזור בתשובה, או עם ישראל יהפוך לצדיק ולא יגלה, יפתחו מקורות אחרים

הדבר הזה השל"ה לא יותר מיוחד מדברים אחרים השל"ה.

בפשטות משמע שם שזה עניין שקשור מהותית לעניינים עליהם מדובר.

יש בעייתיות עקרונית בכך שאתה מציג את זה כאילו מעשי האדם "משלתשלים" מרצון ה' - דבר שנוגד את העיקרון הידוע של הבחירה החופשית כפי שהסביר הרמב"ם בהלכות תשובה פרק חמישי. וגם כאילו מעשי האדם "יוצרים" את רצון ה', כביכול הקדוש ברוך הוא מתכנן רק בעיקבותיך.

https://he.m.wikisource.org/wiki/של"ה_תולדות_אדם_בית_הבחירה

 

בעיקר ו עד יג

השלה אומר את זה גם על ידיעת ה'

אבל מי שרוצה יכול לאמץ אותו חלקית: כמה ממפרשי הרמבם הסבירו שרק על ידיעת ה' הוא מתרץ שאין ידיעתו כידיעתנו. ולכן הרמבם מקשה שוב מאברהם ומשה, שנאמר *להם* שאחרים עתידים לחטוא, ומתרץ מה שמתרץ. אז התירוץ של השלה יכול להסביר את כל המדרשים בהם מלאכים או אנשים יודעים ברוח הקודש שבני אדם עתידים לחטוא. והאמת שזה גם מאוד הגיוני שלמשהו כזה בעלי המדרשים ההם התכוונו)

ואולי זה בגלל קדושתם הנוראה שממנה רואים בתורה צפונות 

ז"ל הגמ' בחגיגה (טז.): "ששה דברים נאמרו בשדים, שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם. שלשה כמלאכי השרת:... ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת. יודעין סלקא דעתך? אלא: שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת". 

כי מה שהבאתי נראה לי שזה ידיעת עתיד ברמה אחרת...

המקרה עם בני ישמעאל עוד לא נגזר בכלל. 

וזה שהאדם יחטא, עוד יותר... זה בוודאי לא גזירה.

מצאנו בתוס' שבת (יב: ) שמלאכי השרת יודעים מחשבות ליבו של אדם. וכתב שם החיד"א בפתח עיניים, שדבריהם קשים, שהרי מוכח מהכתובים ומאמרי רז"ל שאין יודע המחשבות אלא הקב"ה. וכתב: "וכבר העיר על דבריהם הרב מעדני מלך פרק היה קורא ובספר משנת חכמים למהר"ם חאגי"ז סי' צ"ב חילק דהשי"ת יודע המחשבה עד שהיא בכליות אבל בהיותה בלב יודעים אף המלאכים ע"ש וגם זה לא נתקררה בו דעתי ועמ"ש בשמחת הרגל פי' רות דף י"ט ע"א ובהשמטות אשר בסוף שם הגדולים ח"ב בס"ד".  וכן נקט במשך חכמה (בראשית כב, יד): "היינו, שמחשבה בלב אף המלאכים אינם יודעים, כמו דכתיב "אתה ה' לבדך בוחן כליות ולב" [ודלא כתוספות פרק קמא דשבת]".  

התוס' כותבים כדבר פשוט שהמלאכים יודעים.
והחיד"א מאידך גם כותב כדבר פשוט שמהפסוקים וממאמרי רז"ל משמע שרק הקב"ה יודע.
והמשך חכמה מביא כציטוט פסוק שלא קיים (למיטב ידיעתי ולמיטב חיפושי)

יש פה גניבת דעת, וכל עניינו של מבחן הוא על מנת לבחון ידע, לא יכולות הדלפה..

[יש מבחנים שהשאלות אליהן מופיעות באינטרנט ועדיין ממשיכים לעשות את אותן שאלות, כמו השאלון האינטרנטי של "מגשימים" למשל. במקרה הזה נל"ל שיהיה מותר- כי גם מחברי השאלון יודעים שהשאלות באינטרנט]

אם כולם יודעים, ואף אחד לא מספר לאחראי מטעם הבוחנים -
אז זה יהיה גניבת דעת אם מישהו אחד לא ידע את השאלות, בזמן שכולם יודעים.
בהנחה שמישהו סיפר לאחראי על הבוחנים, אז ייתכן שממילא הוא ויתר מאיזו שהיא סיבה, והסכים לעשות את המבחן גם כך.
כל זה כמובן מבחינת השאלה של "האם יש גניבת דעת". מצד העיקרון - החובה לשמור על מצב מוסרי, על אווירה, על אי-שיתוף פעולה עם חוטאים מסוג כזה או אחר - נכון להיזהר (בוא נאמר, שאני אישית חושב שאני יכול להניח מראש, שאדם שהוא מספיק הגון וזה חשוב לו - מן הסתם מלכתחילה הוא יודע שחובתו ללמוד בשקידה ולדעת את החומר בכל מקרה. אם הוא לא כזה,ובכן, לפני שהוא שואל על "גניבת דעת", שישאל: "האם ראוי ללכת ללמוד מקצוע או דבר שאתה צריך לקחת אחריות על הידע שאתה יודע על סמך המבחן, אם אתה הולך ללמוד בלי כוונה ללמוד ברצינות?")

וכמובן, מה שצריך יותר, הוא לעודד ולארגן ולסדר את החובה של שמירת חובות מוסריות והרמה והאווירה המוסרית המתאימה, ואז זה פותר את הבעיות הנ"ל מעבר לפיתרון מקומי, אלא עקרוני

ולא עשירות מן האומנות:    ר"ל שלא האומנות גרמה העניות או העשירות, דהרי בכולן יש עשירים ועניים:

אלא הכל לפי זכותו:    ר"ל הכל לפי מזלו [כך פי' התוס'] ואין להקשות, אם הכל תלוי במזל, א"כ מה תועיל התפלה. על זה נשיב, שאין הכוונה במלת "מזל" על מעמד הכוכבים בשעת עיבור ולידה, ח"ו לא תהיה כזאת בישראל. וכבר צעקו כי כרוכיא על זה רבותינו גאוני עולם, ובראשם ע"ר רבינו הרמב"ם שמש החכמים, באגרותיו היקרים, בתשובתו לעיר מרשיליא, בתשובה המתחלת, הגיעה שאלת אלופינו וכו' יע"ש. ואם נמצא לרבותינו חכמי הש"ס אשר מימיהם אנו שותים, דברים בזה שיתדמו בהפך מדברינו, מחוייבים אנחנו לומר שהם דרך משל ומליצה כשאר אגדות שבש"ס. וכ"כ ג"כ הרמב"ם שם. אולם הפי' האמיתי של מלת "מזל", כבר הארכנו בו בפי' (הארוך)[בועז]עם ראיות מוכיחות, וכאן לקצר אני צריך, דתוכן הענין הוא כך:

א) הנה ידוע כי לכל דבר שבעולם יש סבה:

ב) יש סבה מכריחה התכלית, ויש עושהו רק אפשרי:

ג) והנה כל השתדלות האדם בעולם, הוא להשיג שמחה, וכבוד:

ד) והם ישוגו ע"י כח הגוף, כח הממון, כח הנפש:

ה) והסבות להשיג ג' כחות אלה, הוא או ע"י השתדלות האדם, או ע"י הצדקת, או ע"י מזל:

ו) ההשתדלות והצדקת, אינן סבות מכריחות להשיג כח הגוף והממון והנפש:

ו) רק המזל הוא המכריחה. ולכן נקרא מזל, שנוזל כשטף מים כבירים מרום לתחת:

ח) יש ב' מיני מזל, מזל הגלוי, ומזל הנעלם:

ט) הגלוי הוא הטבעי, והוא תלוי בששה עניינים:

א) בטבע אביו ואמו:
ב) בטבע האקלים שנולד בו ודר בו:
ג) בטבע הזמן שנולד בו וגדל בו:
ד) בטבע מאכלו ומשקהו של אדם:
ה) באיזה אופן הדריכוהו וגדלוהו:
ו) באיזה מלאכה הוא עוסק בה. ע"י ו' דברים אלו יתחזק גופו או יחלש, יתרבה עושר או יתמעט, יתגדל חכמתו או יתמעט. אמנם למה נולד זה באחד מו' דברים אלה לטובה, ולאחר היו לריעותא:
י) זהו מטעם מזל הנעלם הנקרא [בעשטיממונג] שכך גזרה חכמתו ית' עוד טרם הולדו מטעם עמוק ונעלם. כמ"ש חז"ל [בנדה דע"ז ב'] המלאך הממונה על הריון וכו' ושואל טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש, חכם או טפש, עשיר או עני, עתה נבוא לפרש המשנה, שר"מ אמר שלעולם ילמד אדם אומנות נקייה וקלה, וא"כ יהיה לו השתדלות נאה להצלחתו. אבל לא יאמין שההשתדלות לבד תצליחהו, רק גם בכוחות הטבע של העניינים תליא מלתא, לכן יאחז זיין הצדקת נגדה, ויתפלל להקב"ה שיסיר מלפניו דברים המונעים בטבע את הצלחתו ויסייעו ברחמיו וחסדיו להצלחתו. אבל עכ"פ לא יחשוב שעבור תפלתו ישנה הקב"ה כל סדרי הטבע, וטבעי הסבות שזכרנו, דמלבד שזה מזכיר עונותיו של אדם, דזהו בכלל עיון תפלה [כר"ה ט"ז ב'], מלבד זה מסוכן לו מחשבה כזאת, שכשיראה שעם כל התאמצתו בתפלה אפ"ה לא נעשה בקשתו, יוכל להתרפה חלילה מלהאמין בהשגחתו ית'. לכן הודיעו התנא, אלא הכל לפי מזלו, ר"ל גם השתדלותו גם תפלתו אינן דברים המכריחים טובתו, כי גבול יש להם, אם ועד כמה יסייעוהו, ולפי מיעוט ורבוי הסבות, לפיהן ישיב גאולתו לטובתו. זאת יקוה בתקותו, וה' הוא נחלתו באמתתו:

אלא שהרעותי מעשי:    בחטאי נגד ד':

וקפחתי את פרנסתי:    שגם לא השתדלתי כראוי בגופי לטובה שלי. דב' דברים צריכים לי שייטיב לי בעוה"ז, א' שלא אתחייב לפני המקום ב"ה במעשי, ב' ושאשתדל בכל מה שבכחי להשיג הטובה שגזר הקב"ה עלי, וכמשחז"ל [ילקוט ראה] למען יברכך ד', יכול יהא יושב ובטל, ת"ל בכל אשר תעשה:

״כ״כ חמור הוא אדם בעל מזל רע שאמר הרשכבה"ג רבי יהונתן אייבשיץ שמקבל יסורים ולא מתכפרים לו עוונותיו רחמנא לצלן״. ???

וטעיתי, אין זה משום מזלו 'הרע' אלא כל מזל לגופו יכול לבוא לו (כך לכאורה משמע)

 

טענת טענה תמוהה וחמורה, מה המקור שלה ?

בשם רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש באחד הסימנים

חיפשתי רבות את הספר היום ולא מצאתי כנארה מישהו השתמש בו,

לא מסוגל לקבל את זה. 

אם זכור לי טוב ע"פ הסימניה ששמתי המקור של הרב אלישיב זצק"ל הוא מחלק א דרוש טו (ארוך מאוד בעבר חיפשתי שם והתייאשתי מרוב האריכות)

דברי היערות דבש הובאו בהערות הגרי"ש אלישיב זצ"ל על מסכת ברכות (ז: ). 

וזו לשונו של היערות דבש:

"אך יובן כי בעונשין יש ב' אופנים. א', כי העונש מגיע לאדם בכונה מה' לענשו על חטאיו ולהטיבו באחריתו. ואופן הב', כי איש מזלו רע, וכפי מולד כוכבי השמים הוא לרוע, רק ה' מגן בעדו ומשדד מערכות השמים, וכאשר יחטא, ה' מסלק השגחתו ומניח למנהגו של עולם תחת כוכבי שמים וכסיליהם, והמה פעלו בו כפי מזלו לרעה. והבדל בין אופן זה לזה הוא, דבאופן ראשון, ינקה עונו ומקבל תשלום פרי חטאתו, ואז טוב לו לעולם הבא, אבל באופן שני, אין כאן עונש, רק סילוק השגחת אלהים, והוא כפי מזלו ומקרי טבעו כך הוא, ועונשו עדיין בשלימות ליום הגמול". 

 

מבואר שאף לפי דברי היערות דבש, לא מתנקים עוונותיו דוקא באופן שגרם על ידי חטאיו להסיר את ההשגחה ולהניח את עצמו למזלו הרע.

משמע להדיא מדבריו (ואופן הב' וכו') שברירת המחדל היא שיש השגחה ורק כאשר יחטא האדם היא סרה.
כלומר ההשגחה החזקה הזו שהוא מתאר, שידוד מערכות השמיים, תלויה בהתנהלות המעשית של האדם ("וכאשר יחטא"). כלומר- ולא בהשגה שכלית גבוהה של האלוקות, בדביקות המחשבה או באמונה חזקה ומוחשית בלב (כי בנוסף לזה שאלו לא חטאים במובן הרגיל, אלו הרי דברים נרכשים שלוקח זמן להגיע אליהם וממילא להשגחה אם הייתה תלויה בהם).

ואולי יש לחלק בין שידוד מערכות שמיים לשידוד לבבות בני אדם הרוצים להרע או אפילו כאלה שלא רוצים להרע אך יש להחלטותיהם השפעה עלינו

אתה לא לוקח בחשבון את ההשפעות ההדדיות בין מעשי האדם - ומחשבותיו - לבין מערכות השמיים.

וכנראה יש סיבה לכך שאתה לא רוצה לקחת את זה בחשבון (הרי לכל אדם יש אינטרס לחזק את הדעה שאם הוא בחר להתעלם ממשהו באופן מוחלט לאורך חייו - מתוך אינטרסים שונים, ולא מתוך הבנת עומק וכדומה. אז הוא מעדיף לחזק את הדעה שזה מוצדק)

שלושה הודעות רצופות

--- - בית המדרש

 

יש מחלוקת האם " מחזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל" או "שאין מזל לישראל"

תסתכל שם יש הרבה כה עשו חכמנו מפורש. 

ובתוס' שהכוונה שאין זה מצוי שישתנה המזל אבל זה כן אפשרי בזכות גדול ודו"ק שביתו של ר"ע הייתה צריכה למעשה מאוד מיוחד. 

 

וגם מועד קטן כח:

אָמַר רָבָא חַיֵּי בְּנֵי וּמְזוֹנֵי לָא בִּזְכוּתָא תַּלְיָא מִילְּתָא אֶלָּא בְּמַזָּלָא תַּלְיָא מִילְּתָא דְּהָא רַבָּה וְרַב חִסְדָּא תַּרְוַיְיהוּ רַבָּנַן צַדִּיקֵי הֲווֹ מָר מְצַלֵּי וְאָתֵי מִיטְרָא וּמָר מְצַלֵּי וְאָתֵי מִיטְרָא רַב חִסְדָּא חֲיָה תִּשְׁעִין וְתַרְתֵּין שְׁנִין רַבָּה חֲיָה אַרְבְּעִין.

 

ואידך זיל גמור. הרבה ראשונים ואחרונים עסקו בזה בפרקי ההשגחה שלהם. 

כל אחד כשיטתו ...

 

רק נגיד שיש פרושים שזה מזל נשמתי  כפי שאמרת שהכ לקורא לפי שורש נשמתו .

ויש פרושים שזה מזל פיזיקלי כלומר לפי הבנת המדע אז שהעולם נשלט ע"י הכוכבים. ולפי זה כיום הכוונה שיש חוקי טבע שלא ניתן להלחם בהם או לפחות לא בקלות. 

 

ולכן זה גם קשור בכלל לסוגית ההשגחה והטבע תסתכל במה שכתב הרב קוק על דעת הרלבג והיחס בין ההשגחה הכללית והפרטית . כי הדברים מתחברים בשורשם (שמונ"ק ח' קנד - לא זוכר איפה באורות הקודש א. )

 

"בכלל כ"כ חמור הוא אדם בעל מזל רע שאמר הרשכבה"ג רבי יהונתן אייבשיץ שמקבל יסורים ולא מתכפרים לו עוונותיו רחמנא לצלן"

יש בזה משהו מאוד מתסכל אם אדם מאמין שיש לו מזל רע וזהו , אז למה שהוא יפעל לשנות ולהתקדם בחיים .?? אז זהו ? למה הוא הוא נולד?
אולי לא הבנת טוב את הפירוש?
היסוד היהודי זה שאדם יכול לשנות ולהתקדם לעלות ולתקן.

טעיתי לכאורה במונח 'מזל רע' ולא חושב שיש מושג כזה בכלל

ממה שראיתי ואני זוכר מדובר באדם שלא צדיק אך אדם צדיק הקב"ה מגן עליו מיסורים כאלו והכל אצלו מושגח וממילא מיכוון שהכל אצלו מושגח ודאי שכל יסורים שיבואו עליו הם לכפרה ורק אדם שאינו צדיק פעמים יכול לבוא עליו יסורים כביכול כביכול שלא בהשגחה וממילא לא מתכפר לו, כך זכור לי.

זכור לי שהטרול מאמין שהשגחה זה "פועל יוצא" של ההשתדלות של עצמך, כלומר בגלל מה שאתה התעסקת בכל מיני רעיונות, נדמה לך שזה מושך כביכול את ההצלחה, כי אתה חכם וברור שתצליח.

זה כמובן לא נכון, כי זה סותר גם למדוד "השגחה" הרוחני, וגם לעצם המושג של "היגיון" השכלי.

בפשטות, יש "דיני אדם" שאדם נידון על פי קריטריונים בעולם הזה ברורים. ויש "דיני שמיים" שאדם נידון על אחריות מסויימת, גם אם לא דבר ישיר שהוא עשה, או שהוא נמנע ממחוייבות גמורה.

כך, גם, יש מושג של "מצב רוחני" או "מצב הרקע". כמו שבדיני אדם, יש לו רק את הפעולה, ולא רק את האחריות שמתבררת על ידי מחשבה מוסרית, אלא יש גם "נסיבות" בפועל ממש, שהיו כאלה או כאלה, ומשפיעות על הבנת המעשה. כך גם יש "נסיבות" רוחניות - למשל - עוונות הדור. וכדומה. כלומר כל מיני דברים שהאדם לא יכול לייצר עליהן השפעה או להשפיע עליהם, אבל הוא נמצא בתוכם - גם מבחינה רוחנית.

הסוג האמור בסוף הפיסקה השנייה - זה גם הסוג של "מזל". "מזל טוב", או "מזל רע". זה לא משהו שהאדם עושה, זה פשוט איזשהוא "רקע", לא בדיוק "רוחני", אבל שיש לו הקשרים רוחניים רבים. - זה אומר, בבחינה הפשוטה, שהאדם נועד "לתקן" את אותם דברים, וזה תפקידו. שאלות ה"כפרה", נידונו בדרך כלל בספרים בדיוק כמו שאלות הלכתיות - כלומר צריך להחליט האם האדם אכן עשה את מה שצריך, את מה שהיה ראוי לעשות, כפי המקום והאפשרות, ובזה תלוי עניין ה"כפרה". ה"מזל" עצמו - טוב או רע - יכול להישאר או להשתנות, בלי שום קורלציה למושג ה"כפרה".

באר מרים.
יש אוצר המועדים של עוז והדר.
יש שם בני יששכר, של"ה, יסוד ושורש העבודה (וגם משנב, מגילת תענית ועוד)

זה רמה של אדם שמשווה כאחד, ראשונים אחרונים תנאים אמוראים נביאים, והכל אצלו כאחד, העקוב למישור כנגלה כנסתר כהר כבקעה

הוא בכלל שאל על ספרי אמונה ומחשבה.
אם כבר רוצים ללמוד הלכה - עדיף הלכה ממקורה של הרב רימון או אוהלי הלכה של הרב אריאל.
אוהלי הלכה - חנוכה | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

אני גם מכיר את הדעות שלך כבר ואתה לא ממש מעוניין לשמוע, ואני לא אוהב להתווכח על זה.

אז שיהיה בהצלחה!

ברור מהשאלה מה כוונתו.

גם אני מכיר את דעתך וחסידותך... לא באתי לשכנע אותך אלא לזכות את הפותח.

שאלה טובה, אבל אני זוכר שהטרול הכופר, בחצי שנה הראשונה שהיכרנו, אז בישיבה התיכונית, הוא הסביר לי שיש מעלה ללימוד בקיאות דווקא, והוא הגדיר שהערך שזה "נותן סיפוק"

לספר אחד, לדעתי כל מה שתמצא ותעסוק בו חצי שעה יתן לך סיפוק רב, אפילו גמרא וכ"ש משנה אמונה וכו.

אך כמובן שהעדיפות הראשונה היא הלכה למעשה.

אבל גם לפחות חמש דקות הלכה חוץ מזה.

שהחובה היחידה שיש בשו''ע זה שניים מקרא

לקבוע עיתים לתורה מייד אחרי התפילה בבוקר שנאמר "ילכו מחיל אל חיל"
(התפילה בבוקר זה התפילה העיקרית שבה הכניסו חלקים נוספים מעבר לחובות העיקריות של התפילה מעיקר הדין במשנה והגמרא, ובנוסחים כפי שנתווספו נוצרו במהלך הדורות, הוסיפו תוספות ותפילות ומזמורים בעיקר בשחרית)

הסבר - 

ללמוד רק הלכה מספר מקוצר לא יתן סיפוק ושמחה, לדעתי. אם כן, זה בעדיפות ראשונה.

תהילים זה תפילה ולכן בוודאי יתן סיפוק ושמחה

דף יומי זה הישג נפלא ולכן יתן סיפוק ושמחה

משניות אפשר להספיק יחסית הרבה במעט זמן ולכן גם כן טוב

משנה ברורה נותן ראיה היקפית יותר של ההלכה

תלמד חצי שעה מוסר ואז תגלה שיש לך הרבה יותר זמן מחצי שעה.

מישהו שאל את אחד מגדולי הדור הקודם (לפני יותר מ-50 שנה). למה אחד התלמידים (כמדומני הסטייפלר שהיה צעיר) הוא לא אומר שהוא צריך ללמוד מוסר. והוא ענה, שהוא לומד גמרא, הוא לומד עם זה גם את המוסר.

יש גם הרבה ביאורים עמוקים בספרים שלו

לפי הבנתי אף אחד לא אומר שיש שינוי בקב"ה, השינוי הוא או באדם או בסביבה שלו.
לאחרונה ראיתי בספר עיקרים במאמר רביעי על הנושא הזה (פרק י"ח) הוא אומר שם שהתפילה עוזרת לבן אדם להכין את עצמו לקבלת השפע ואז השפע יכול לחול עליו.

לצרף כלי נגינה

 

למטיבי לכת: התבוננות בנרות בדממה ביחד

כל אחד צריך להגיד משהו שהתחדש לו והאחרים יכולים לנסות לפרוך או להביא ראיה. מי שניצח הוא יהיה הספונסר של הארוחה.

טוב, אבל אם זה מוטל בספק, אז אי אפשר לדעת אם ענית

יש יום ולילה. נחלק את היום ל12 חלקים שווים, כל חלק נקרא שעה זמנית

היום מתחיל עקרונית בזריחה, אבל כבר מעלות השחר אפשר לקיים מצוות שקשורות ליום. בפועל רצוי יותר סמוך ליום, ובמיוחד להתחיל תפילת שמונה עשרה עם הזריחה בדיוק. ש דעות שונות בגמרא מאיזה זמן בדיוק אפשר, האם מעלות השחר (72 או 90 דקות לפני הזריחה) או רק מאוחר יותר.

קריאת שמע זמנה עד סוף השעה השלישית, כלומר רבע מהיום

זמן תפילה הוא עקרונית עד סוף שעה רביעית, כלומר שליש מהיום. זה כולל גם את ברכות קריאת שמע. אם לא התפללת שחרית, עד חצות (סוף שעה שישית) עדיין אפשר.

מנחה זה מהזמן של חצי שעה אחרי חצות (עקרונית - חצי שעה זמנית, יש דעות שגם חצי שעה רגילה זה בסדר), עד השקיעה (יש דעות לגבי: עד 13 דקות אחרי השקיעה - האם עדיין אפשר להתפלל מנחה; וגם לגבי הזמנים הרצויים יותר להתפלל מנחה. כנראה הזמן האידאלי לפי כל השיטות הוא בערך שעה וחצי לפני השקיעה. אבל לא נראה לי שצריך לדקדק כל כך, ובפועל כל הזמן של חצי שעה אחרי חצות ועד השקיעה הוא בסדר ויש שיטות הלכתיות שמעדיפות אותו)

ערבית זה מצאת הכוכבים עד חצות הלילה (זה אותה שעה על השעון כמו חצות היום), מי שלא התפלל עד חצות מתפלל אחרי.

איך מודדים את היום והלילה?

חצות - אמצע הזמן בין הזריחה לשקיעה

שעות זמניות, יש שתי שיטות: האחת מודדת מעלות השחר עד צאת הכוכבים, השניה מהזריחה עד השקיעה.

מבחינת זמן קריאת שמע, זמן קריאת שמע יוצא 36 דקות או 45 דקות לפני הזמן לפי השיטה הראשונה (למה? כי עלות השחר זה 72 או 90 דקות הבדל)

תפילת שחרית - משעת נץ החמה ועד כשעתיים קודם חצות

זמן מנחה - החל מחצי שעה אחר חצות וכלה בשקיעה

זמן ערבית - מצאת הכוכבים עד עלות השחר

 

בפרטות יותר,

תפילת שחרית עד תפילת 18 הוא מעלות השחר ומתפילת 18 והילך הוא משעת נץ החמה

שתי דעות מתי מסתיימת זמן ק"ש מג"א וגר"א, זמן תפילה עד כשעה אחר זמן ק"ש דהגר"א.

 

ותפילת ערבית עיקרה עד חצות ובדיעבד עד עלות השחר (ראי משנה ראשונה בש"ס)

אני אסביר כאן, למרות שהייתה כאן סיבה אחרת לחלוטין שלא לענות.

הגר"א כותב "עיקר התפילה לשבור גאוותו ולשוב אל השם". וכתוב בחז"ל שהתפילות במקום הקורבנות "ונשלמה פרים שפתינו" וכך התפילות הקבועות - במקום הקורבנות "קורבן תמיד" "תפילות כנגד תמידים תיקנום".

אנשים חושבים, שתפילה, זה ניסיון "להשיג" בגשמיות, משהו שלא הצלחת. או בחשיבה של שכל אנושי, שמבחינה תורנית, זה כמו ענייני "העולם הזה". אבל תפילה, זה החלק שמורה, על עומק הלימוד, של "במה בעצם אנו מאמינים". לא רק להגיד, "הנה, אני למדתי שאני עושה מעשה א' ב' ג', מצוות כאלה וכאלה, וככה אני ארוויח". אם תראה, אצל אנשי עסקים, הרבה פעמים יש דברים ל"מזל וברכה" וכדומה (לשם הדיוק, אפילו כל מיני דברים "טקסיים", כמו איזה מותג יקר ערך, או 'טקסים' שעושים בהם כל מיני דברים מבחינת התנהלות סביב המשא ומתן,) זה מראה לך, שאדם שעוסק בדברים שדורשים השקעה, מאמץ, וחיפוש שלא תמיד ידוע איפה בדיוק התוצאות, אז הוא יודע שצריך הרבה השתדלות. אבל צריך גם ריכוז, גם אם לא מעט טקסי, כזה שמעביר אותך אל העיסוק ב'דבר ה'אמיתי', למרות שהטקס עצמו, הוא 'דבר נוסף' ('קורבן' מלשון 'הקרבה' - התחייבות להקריב, להאמין וכו'). אבל הפנימיות של הטקס - אינה דבר נוסף, אלא היא מהעיקר - אפשר להגיד 'מהעיקר' אפשר להגיד 'העיקר' אפשר להגיד כל מיני דברים אחרים - אבל זה החלק המאוד חשוב.

העובדה, שהאנשים פה - לא נזכיר את שמם - אבל אני לא מדבר כרגע על הטרולים - אני מדבר על אנשים רציניים שחטאו והחטיאו את הרבים - על מנת להורגני - ועוד הם יוסיפו בזה - כידוע לי - רישעויות נוספות - והם אפילו לא מדמיינים - מתוך שהם עסוקים בטקסי הרגשה עצמית מנופחת - הם לא חושבים על זה, שבעוד ארבעים שנה - הם יצטרכו למכור את העסק שלהם בידי מה שהם חשבו שיימכר בידיהם, ואולי כבר יחשבו שהפך לשלהם. (שהרי, גם עכשיו, הרשעים האלו חושבים שהם רשאים לגנוב ככל העולה על רוחם. וכתוב בישעיה "היוקח מגיבור מלקוח ואם שבי צדיק ימלט. כי כה אמר ה', גם שבי גיבור יוכל ומלקוח עריץ יימלט, ואת יריבך אנוכי אריב")

וזה לכם האות - שהיום לאחר ח"י שנים - 18 שנה - מה שחשבו שמת - חי יותר מחיים אחרים. ומה שחשבו לאמת - הפך לשקר. והשקר בעיני הרשעים - הפך לאמת.

וזה מלבד אותות נוספים, בבחינת "ותבאנה כל האותות האלה ביום ההוא", דהיינו - סמוך ונראה, ועוד אותות שלא ייגלו אם לא יהיו ראויים, והם כיוצא בזה או גדולים מהם.

"הנני מניף את ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם, וידעתם כי ה' צבקות שלחני"

"ובני יהודה ובני ירושלים מכרתם לבני היוונים למען הרחיקם מעל גבולם. הנני מעירם מן המקום אשר מכרתם אותם שמה, והשיבותי גמולכם בראשכם. ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשביים אל גוי רחוק. כי ה' דיבר"

עצם זה שאתם מפרשים את כל דבריי, כאילו יש קודם כל "אותי" ואחר כך מתברר שיש גם "אלוהים" ואני "גיליתי את אלוהים" ועוזר גם לכם "לגלות אותו" - זה עצמה ההוכחה לגודל הטיפשות, חוסר השכל וחוסר הטעם שאצלכם. דבר שהוא "אמת" - לא "מגלים" אותו, אלא מי שהחשיבה שלו היא לא רצינית, הוא "מגלה" כל יום עוד משהו. האמת עצמה - לא "מגלים" אותה. אלא "לומדים" אותה. אבל מי שלא מאמין גם לא ילמד - וכך ראוי להם. כמו שכתוב "למה נברא העולם בעשרה נאמרות. להיפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות"

אם אתם שואלים על ההשוואה ליוון.

אז כבר בי"ח בתשרי לפני י"ד חודשים. ביום שאייל אברהם הלוי פנה אליי לראשונה בקללה וביזוי.

אז בזמן קצר, ראיתי בחיזיון, חזיר שנושך לו בתוך המוח. כנראה, לוקח כמה ימים, עד שהתרופה משפיעה.

(ההשוואה של חזיר ויוון ידועה. וההשוואה לנ"ל מה-חזיר ויוון, ידועה אצלי בקודים של הלימוד כבר כמה שנים)

על זה לפני שנה וענינו קצת:

האמת שזו פעם ראשונה שאני רואה את זה בשמו - בית המדרש

כשניסיתי קצת מעצמי גליתי שאין דבר שיותר עוזר לכוון בתפילה מאשר לעיין בה כל מילה בנפרד ולהתחבר למשמעות