פורום בית המדרש (עמוד 34)

אני חושב שכל דבר שלא פוגע במהות של הכלב - זה לא נחשב צער בעלי חיים.

למשל - דג שנאסף מן הים ומת - זה לא נעים לו, אבל גם בתוך הים מתים. ציפור הדוגרת בקן - "אם על בנים" זה נוגע למהות. כך בחיה, בדרך כלל, "צבי ואיל" - גדי בחלב אימו. - בבהמות, בדרך כלל - זה כמו דגים - אבל עם "תוספת" שנקראת "אותו ואת בנו". אצל בן אדם זה לא בצורה הזאת מסיבה מאוד פשוטה - אצל בן אדם כל הצורה של החיים זה מהות

הבעלים כותב שלכלב הזה אין פחד גבהים והוא לאט לאט התחיל איתו בטיסות קצרות 

ככה שלא נראה שהיה פה צער בעלי חיים.  

 

אבל השאלה עצמה מאד מעניינת

אני עוקב

הרי הוא יודע שאם הוא יגיד שהכלב סבל בהתחלה, יסקלו אותו..

כל הכלבים מצטערים כשזה צער אמיתי - כמו רעב, צמא, מכות וכו'

אבל לא כולם מפחדים או נרתעים מאותם דברים... לפחות לפי מה שאני מכיר

לא נאסר מפאת צער בעלי חיים.

מופיע בשו"ת עשה לך רב, לא יכול להפנות לתשובה בימים הקרובים כי אני בבידוד, מוזמן להזכיר לי עוד שבוע ובלי נדר אעלה את התשובה

שהרי אם אגיד לך שעושה לי טוב למשוך לחתולים בזנב- אז זה יהפוך להיות מאיסור דאורייתא להיתר?

 

אוצר החכמה

(שמחתי לעזור )

 

במחלוקת שכבר נידונה לפני שנים בעניין ציד לשם הנאה.

אם מישהו יודע את פרטי המחלוקת זה אולי יוכל לעזור.

סבר.

הקישור לא נפתח לי

https://tablet.otzar.org/pages/?

ואם לא נכנס אז

האוצר המקוון

 

כמה תורה יש שם!

עוקב שאולי בהמשך אתפנה להגיב. 

ובכל זאת.

אולי פשוט לפתוח כל אחד מאלו שהזכרת במקום רנדומלי, ללמוד מעט ולסגור? זוכה ללמוד כך פלאים.

עיקר הרעיון של ה"אמונה" מול ה"חוכמה" - שכמובן - גם התורה מקבלת את עצם הרעיון של חוכמה - אלא ש-ראשית, היא דורשת גם "חוכמה של אמונה" - כלומר - חוכמה ספיציפית, שדורשת ומאפשרת - הבנה של האמונה. וגם - ובעיקר - התייחסות - אפילו ל"חוכמה של אמונה" - לא כדבר בפני עצמו - אלא כ"פירוש לאמונה" - באשר האמונה על פי התורה - היא דבר טבעי לאדם. - וגם חיפוש החוכמה - טבעי מאותם סיבות בדיוק - ולא מסיבות אחרות. - וכך התורה דורשת - לידע ולהאמין - שזוהי הסיבה האמיתית לחיפוש החוכמה, ולכן התורה דורשת - לשים דגש - על נושא ה"אמונה" - דווקא כפי שהוא בעיקר.

אפשר לראות, למשל - שבפירושי הגאונים לגמרא - בדרך כלל יש עריכה של כל הדברים שבגמרא - לא בצורת הדיון ה"יבש" שבגמרא - אלא בצורה קצת "סיפורית" - זה שונה מפירוש של אחד הגאונים לפירוש של אחר - אבל הרעיון הזה חוזר על עצמו - למשל בפירוש רב ניסים גאון - הוא "מספר" על החלקים שבגמרא מספרת בקיצור. בפירוש רב חננאל גאון - הוא "מספר" את הצורה, את השיקולים של הגמרא, בזמן שהיא עברה מסברא לסברא. מהלכה בנושא אחד להלכה בנושא אחר. או מבדיקת הלכה על פי דעה או ברייתא אחת לבדיקת הוכחות אחרות. - גם בפירוש של רבינו גרשום - יחסית מאוחר - עדיין זה כך - הוא מתרגם שורה שורה בגמרא - בשפה עצמית לחלוטין - שמספקת מה השאלה אומרת מה התשובה אומרת וכולי. הפירוש של רש"י הוא הפירוש הראשון שלא רק "מספר" - אלא "מגדיר" - הוא לא רק "מחזיר אותך במחשבה" אל מצב ספיציפי העולה מתוך הבנת דברי הגמרא - אלא רש"י מראה לך על איזה סוג מצב מדובר - לא הרי סוג מצב אחד כהרי סוג מצב אחר. - הוא מראה לך מה המשנה או הגמרא או הברייתא אומרת - לא רק מבחינת משהו שהם מספרים על הדרך ההלכתית - אלא מבחינת מה המצב, שגורם את אותו דרישה הלכתית. וכדומה. התוספות - אחר כך - הופכים את זה לשיטה: לעבור מהגדרה להגדרה, ולחבר ביניהם. (ייתכן שהיו פירושים נוספים בזמנו של רש"י - מה שאנחנו יודעים זה בעיקר על פירושו של רש"י). - אחר כך - בספרי ההלכה - כמו הארבעה טורים והשולחן ערוך - כבר לקחו את ההגדרות שסודרו בסדרים מלאים, בכמה התאמות - ופשוט חיברו אותם ביחד וקיצרו אותם. לכדי הלכות ספיציפית מוגדרות בפני עצמם. (הרי גם על השו"ע היו טענות בדיוק כמו על הרמב"ם. גם, אגב, במאמר מוסגר - ידוע שהרמב"ם כתב הלכות על סדר הירושלמי - כמו שהרי"ף כתב על הבבלי. - ידוע גם שזה "אבד". אנחנו אומנם לא יודעים. (את המורה נבוכים שרפו לו, מי ידע מה היה עם ההלכות של הירושלמי? זה גם היה בגלות - לא משהו תחת ממשל יהודי שאפשר לברר מה קרה או איך ומתי. לך תדע מה חשב לעצמו או לא חשב לעצמו איזה אחד שישב שם, ואולי היו לו כל מיני דעות ביחס לזה שהרמב"ם עושה את זה.

גם הכתיבה יפה

ראה קישור להורדה בסוף הכתבה:

כאילו נכתבו היום: כרוזי הרב צבי יהודה יוצאים בספר חדש - סרוגים

אבל יפה ששמת לב

ובכל זאת - לא יודע מה אפשר ללמוד מזה.

בכלל, אני לא חושב שיש מקריות בספרי הקודש

אפשר לתלות כל מה שעולה בדעתנו בספרי הקודש שהרי אין בהם מקריות ? 

ואם כל הפעמים שיש ש' נמצאים שם זה בכוונת מכוון.

 

מה המשמעות של זה? לא יודע אם אפשר לדעת.

בעקרון זה אמצעי ספרותי שנקרא אליטרציה

אבל לא כל אליטרציה היא מכוונת ובוודאי לא שיטתית.

 

לדעתי אין אליטרציה שיטתית בתנ"ך (כמו שאין חריזה שיטתית), אבל סביר שיש תשומת לב למצלול וממילא העדפה של מילה עם אליטרציה על פני מילה שאיננה.

 

יש תופעה דומה בפרקים שמסודרים על פי א"ב - הרבה פעמים בסביבות כל אות תהיה נוכחות גבוהה יותר של האות הזו (למשל הרבה צ' בפסוקים של פ-צ-ק). בהקדמה של דעת מקרא לאיכה הוא קורא לזה ש"האותיות רצות לקראת הכותב".

נפוץ אגב גם בזמירות שבת.

ההסבר הטבעי והפשוט הוא שכאשר אתה יודע שתצטרך לכתוב פסוק שמתחיל באות צ', באופן טבעי תחשוב על הרבה מילים באות צ' ותבחר אחת. את האחרות, שכבר חשבת עליהן, תשבץ בסופי הפסוקים. ואולי גם תוך כדי יעלו במחשבתך מילים עם צ' באמצע.

 

ואיך אפשר בלי:

ויאמר בלק אל בלעם הלא שלחתי אליך לקרוא לך למה לא הלכת אלי האמנם לא אוכל כבדך

שאין אליטרציה / חריזה שיטתית בתנ״ך ?

אני לא יודע אם חריזה היתה כל כך טבעית להם כמו לנו.

 

אנחנו מזהים חרוז אוטומטית, ובשפת דיבור נעדיף לא להשתמש בחרוזים, כי זה נשמע לנו כמו דקלום. אבל להם כנראה לא היה את ההרגל הזה, ולכן לדעתי הם התייחסו לחריזה כמו שאנחנו מתייחסים לאליטרציה - משהו יפה אבל כמעט לא מורגש. ואז קשה להאמין שהשקיעו מאמץ בשביל זה. הם כן השקיעו ב"לשון נופל על לשון" ומשחקי מילים, והיו מאד ערים לזה.

אז היו תקופות שזה היה ממש משמעותי לאנשים

ולכן הוא לא רלוונטי

 

הפייטנים שחיו עוד לפני רס"ג כבר הכניסו שימוש רווח מאד בחריזה וכנראה גם באליטרציה ובכלים אמנותיים נוספים

 

בכל אופן ביחס לנבואות לפחות, אני חושב שכשאנו באים לחפש שם אמצעים ספרותיים צריך לצאת מהראש של קוראים שקוראים טקסט כתוב מול העיניים שלהם ולהיכנס לראש של קהל ששומע נבואה בשידור חי ולא קורא אותה. 

באופן הזה כנראה שנוכל למצוא חריזה ואמצעים ספרותיים נוספים, שבתודעה של קריאה מטקסט כתוב נעלמים לנו מהעיניים. 

 

דוגמא מפסוק שעיינתי בו לאחרונה:

 

 

״כִּֽי־תַעֲבֹ֤ר בַּמַּ֙יִם֙ אִתְּךָ־אָ֔נִי וּבַנְּהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּךָ

כִּֽי־תֵלֵ֤ךְ בְּמוֹ־אֵשׁ֙ לֹ֣א תִכָּוֶ֔ה וְלֶהָבָ֖ה לֹ֥א תִבְעַר־בָּֽךְ: (ישעיהו פרק מג פסוק ב)״

 

המילה במים והמילה אני במבנה שלהן של קמץ / פתח ואחריו חיריק די מתחרזות בשמיעה, במיוחד אם מנסים לנגן את הפסוק.

המילה במים והמילה במו אמנם לא ממש מתחרזות אבל בשמיעה המוח קולט את הדמיון באותיות. 

אני גם אהבתי את הסיום ב ״וה״ במילה תכווה וההתחלה ב ״ו״ במילה ולהבה. 

הרי בכל טקסט באורך של ספר ישעיה תמצא זוגות מילים עם ניקוד דומה...

 

בינתיים מצאתי לכך 2 דוגמאות. הרעיון הוא שמילה שמופיעה בתחילת הפסוק חוזרת שוב בסוף הפסוק אבל בשינוי סדר האותיות ובמשמעות אחרת כמובן. מה שיוצר מעין מסגרת לפסוק. 

 

״כִּֽי־תַעֲבֹ֤ר בַּמַּ֙יִם֙ אִתְּךָ־אָ֔נִי וּבַנְּהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּךָ כִּֽי־תֵלֵ֤ךְ בְּמוֹ־אֵשׁ֙ לֹ֣א תִכָּוֶ֔ה וְלֶהָבָ֖ה לֹ֥א תִבְעַר־בָּֽךְ״ (ישעיהו פרק מג פסוק ב)

 

״כְּאַיָּ֗ל תַּעֲרֹ֥ג עַל־אֲפִֽיקֵי־מָ֑יִם כֵּ֤ן נַפְשִׁ֨י תַעֲרֹ֖ג אֵלֶ֣יךָ אֱלֹהִֽים: (תהלים פרק מב פסוק ב)

לשון נופל על לשון נפוץ מאד בתנ"ך

 

"על סוס ננוס על כן תנוסון" זאת הדוגמה הכי בולטת אבל ממש לא היחידה

 

שתי הדוגמאות שהבאת דווקא חלשות בעיני - הראשונה עוד אפשר, אבל "כאיל" ו"אליך" נשמע רחוק מדי. אולי הייתי מקבל דווקא את השורש המשותף של "איל" ושל "א-להים"

הוא לוקח המון דברים על סמך דברים שאני אמרתי - רוב הדברים שהוא אומר זה חצי גנוב - והחצי השני מיועד להטריל - את הקישור בין שני בחצרים - הוא עושה מכל ההשקעות של אבותיו ואבות אבותיו

עלה לי הפסוק מדברים 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת...", והלכתי לחפש קצת מקורות בהקשר הזה, כדי לבסס מהמקורות את ההרגשה שלי שזה מכוון (מכל מיני סיבות שלא ארחיב אותן כרגע), ובעיקר כי התורה היא (כ)שירה.

מצאתי את זה (ציטוט מתוך המאמר בקישור הזה הישיבה התיכונית בני עקיבא, קרית הרצוג, בני ברק – פרשת וילך – כתבו לכם את השירה הזאת ) :

גם הנצי"ב מוולוז'ין בהקדמה לספרו 'העמק דבר' עונה באריכות, מדוע התורה נקראת 'שירה' ומבאר ששירה שונה מפרוזה, בזה ששירה אינה מובנת בקריאה ראשונה וההסבר שניתן לשירה אינו 'דרשה', אלא ביאור בסיסי וזה בדיוק גם בתורה, שללא ביאור אין לתורה את כוונתה המקורית. הנקודה השניה היא, שמשורר הרבה פעמים מוסיף דברים כדי לפאר את השירה, בהכנסת שמו ברמז וכן דברים נוספים שאינם קשורים ישירות לשיר וכך גם בתורה כפי שיסביר בדבריו:

"הא מיהא יש להבין היאך נקרא כל התורה שירה? והרי לא נכתבה בלשון של שירה? אלא ע"כ יש בה טבע וסגולת השירה, שהוא דיבור בלשון מליצה. דידוע לכל מבין עם תלמוד, דמשונה לשון ה'מליצה' מסיפור 'פרזי' [=פרוזה] בשני עניינים בטבע ובסגולה.

א) דבשיר אין הענין מבואר יפה כמו בספור פרזי. וצריך לעשות הערות מן הצד, דזה החרוז כוון לזה הספור וזה החרוז כוון לזה…כך הוא טבע כל התורה שאין הסיפור שבה מבואר יפה. אלא יש לעשות הערות ופירושים לדקדוקי הלשון ולא נקרא דרוש, אלא כך הוא פשט המקרא. ומושכל עוד שאין אדם יכול לעמוד על דקדוק דבר ה' אם לא שמכוין לאיזה דבר הלכה או מוסר ואגדה הבא בקבלה בדברי חז"ל…

ב) דבשיר יש סגולה לפארה ברמזים מה שאינו מעניין השיר, כמו שנהוג לעשות ראשי החרוזים בדרך א"ב או שם המחבר…ודבר זה ממש היא בכל התורה כולה, שמלבד העניין המדובר בפשט המקרא, עוד יש בכל דבר הרבה סודות ועניינים נעלמים, אשר מחמת זה בא כמה פעמים המקרא בלשון שאינו מדויק כל כך.

וכ"ז אינו בתורה הקדושה לבד אלא בכל מקראי קדש…".

 

תודה אילת. די הבאת אותי לנקודה שחתרתי אליה - שירה. הרבה מאוד פעמים שאני קורא ולומד בתנ״ך ההרגשה שלי היא שאני קורא שירה. וכל ״האמצעים הספרותיים״ האלה שאני נתקל בהם על ימין ועל שמאל נותנים לי שוב ושוב את ההרגשה הזאת. 

 

וזה די מתקשר גם לדברי רבי יוחנן:

 

״ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים״ (בבלי מגילה לב ע״א)

נקודה למחשבה

עלתה לי מחשבה שהתחברה לגמרא שהבאת בסוף, שבוודאי יש כוונה עמוקה בכך שהתורה וספרי הקודש נכתבו והועברו לנו דווקא בצורה כזו, שירית, והיא לחבר את הלב לתורה, כי יש כח בשירה ובניגון לחבר ללב.
והרגשתי שבוודאי נכתבו הדברים במדוייק במקום כלשהו, והלכתי לחפש ונמצאו באגרות הקודש:
ספרי כ"ק אדמו"ר - אגרות קודש - כרך ח - ב'רנא | ספריית ליובאוויטש

"...ופשיטא אשר כן הוא גם בסוגי עבודת האדם הכלליים הנ"ל: לימוד התורה מוכרח שיהי' קשור ברגש הלב, הן בשעת הלימוד - וכמרז"ל כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים - וגם קודם הלימוד, שזהו ענין ברכת התורה בתחלה, היינו להרגיש בחביבותה ויוקר ענינה עד שיקבע הדבר בלבו."

שימו לב לחזרה התכופה על הוריאציות של צי ו- בש בארבעת הפסוקים הבאים:

 

ק֚וֹל אֹמֵ֣ר קְרָ֔א וְאָמַ֖ר מָ֣ה אֶקְרָ֑א כׇּל־הַבָּשָׂ֣ר חָצִ֔יר וְכׇל־חַסְדּ֖וֹ כְּצִ֥יץ הַשָּׂדֶֽה.

יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ נָ֣בֵֽל צִ֔יץ כִּ֛י ר֥וּחַ יְהֹוָ֖ה נָ֣שְׁבָה בּ֑וֹ אָכֵ֥ן חָצִ֖יר הָעָֽם.

יָבֵ֥שׁ חָצִ֖יר נָ֣בֵֽל צִ֑יץ וּדְבַר־אֱלֹהֵ֖ינוּ יָק֥וּם לְעוֹלָֽם.

 

 

עַ֣ל הַר־גָּבֹ֤הַּ עֲלִי־לָךְ֙ מְבַשֶּׂ֣רֶת צִיּ֔וֹן הָרִ֤ימִי בַכֹּ֙חַ֙ קוֹלֵ֔ךְ מְבַשֶּׂ֖רֶת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם הָרִ֙ימִי֙ אַל־תִּירָ֔אִי אִמְרִי֙ לְעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה הִנֵּ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם (ישעיהו פרק לט פס׳ ו-ט)

 

האם גם זה רק מקרי ? זה כבר מתחיל להיראות שיטתי. 

זה נראה לי צירוף מקרים גדול מדי מלומר שזה אקראי. והגיוני שהסיבה למיעוט היחסי של השימוש באמצעי הזה ובחריזה בתנ"ך זה כדי שהשומעים יתמקדו בתוכן הדברים ולא בסגנון היפה והמושך שלהם (וכשזה במינון קטן זה דווקא מושך להקשיב). ואולי גם יש הבדל בין סוג הנבואה (פורענות, נחמה וכו'), צריך לבדוק.

רציתי גם להוסיף שבניגוד להנחת היסוד שבבסיס הדברים, שהנביא עושה עריכה לנבואה לפני השמעתה לציבור, יתכן בכלל שזו הנבואה איך שהיא זרמה מהנביא באופן טבעי וזה פשוט הסגנון האישי שלו. כלומר זה מכוון אבל לא בצורה מלאכותית.

שדווקא השמש היא מתאימה לאנשים שהביזויונות לא מכניעים אותם.

השמש שלא כמו הירח שואבת את הכוח שלה מעצמה ולכן איננה תלויה בגורמים חיצוניים בשביל שהיא תהיה מוארת.

 

אשרינו שזכינו.

יש גדר לזה?יש דרישת מינימום?

כשתחפור ותבדוק ותדקדק בעומק, אתה תוכל לגלות שהכל תלוי באמונה ובתורה בסופו של דבר. ושבדיוק כמו שאמרו - העולם הזה שקר. והרוע - שקר. ואין שליטה על מה שנמצא באמונה.

כך אני יודע ממה שראיתי. וחיפשתי ובדקתי וחקרתי ולמדתי בתורה ובעיון ובכלל מעבר.

זה לא שעשו לא יכול להתגרות אבל הוא לא יכול לשלוט, אנחנו ננצח אותו בזכות הקול.
ואיזה דורות של צדיקים לדוגמא?

השורה האחרונה שלך הבהילה אותי... מה פתאום ברור שיש צדיקים שעושים נחת רוח להקב"ה (אם יש צרות זה לא בגלל שהוא לא מרוצה מהם)
ה' מאוד אוהב צדיקים, שומר עליהם ורוצה כמובן בטובתם אז גם כשיש להם ניסיונות זה למטרה טובה, הרבה פעמים שם השם מתקדש על ידיהם
ואם הם מנהיגים של דור ואז באה צרה על הדור אז ע"י התפילה שלהם ושהם מחזקים ומעוררים את כל העם ה' מבטל את הגזירות בסוף ועושה להם ישועות וניסים בזכות זה(:

דורות של צדיקים נניח כמו הדור של ר' עקיבא, כל הצדיקים שהגויים רדפו אותם...

האמת לא יודע מה היה המצב של שאר הדור - אלו שלא היו צדיקים.

 

 

לא, לא התכוונתי שהם לא עושים נחת רוח לה' - חס וחלילה

אני שואל ה"קול יעקב" ולהפך - התרפות מהתורה היא לפי רמת האנשים 

או שיש מינימום שאפשר להגדיר כמה צריך ללמוד כל אחד שעם ישראל יהיה מוגם משליטת עשו

 

כי יש קטע כזה ששופטים בשמים לפי הדרגה, לפי היכולת..

 

 

לגבי ר' עקיבא חוץ מחשבונות שמיים אני לא יודעת מה לענות
ומה שכתבת בסוף ככה גם ידוע לי- כל אחד לפי הרמה שלו והיכולת ועוד דברים

סליחה. ר'ח אדר עכשיו. מותר

עוג עצמו היה מן הרפאים (שלא כתוב מה מקורם הגיאוגרפי), לא אמורי.

אבל יש באוגרית את השם bn 'gw, מה שאומר שאולי זה כן שמי.

 

לא מכיר את החלוקה הגיאוגרפית לפי שפות באותה תקופה. סתם שיערתי שהוא מהאזור פחות או יותר אז יותר סביר שמקור השם הוא ״שמי״. 

ובהצלחה בלימודי העברית

איך אתה לומד באמת את השפה?

אני לא יודע מי אמר את זה

אני יודע שאבישי היה חבר של דויד - יחסית ליואב,

במקום אחד, יחד עם אבישי מופיע מישהו בשם 'אחימלך החיתי' - אחימלך היה גם כן שמו של הכוהן מבני עלי שבזמן כהונתו נהרגה נוב עיר הכוהנים.

יש מישהו נוסף בשם 'עמשא', - שמיוחס לא לצרויה אחות דויד - אלא למישהי אחרת 'אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב' - כך כתוב, על פי חז"ל - הכוונה בת ישי אבי דויד, שמת בעטיו של נחש. והאיש עמשא הזה - היה מועמד לשר צבא במקום יואב לאחר שיואב הרג את אבשלום בניגוד להוראות - אבל בזמן הרדיפה אחרי המורד האחר ששמו היה 'שבע בן בכרי' - אז בגלל שעמשא התאחר - אולי בגלל הפילוג שהיה בעם והצורך לאסוף אותם, אז יואב טען שעמשא בוגד והרג אותו בדרכי מרמה כמו שהוא הרג לפני כן את אבנר שהיה גם כן שר צבא ישראל. כלומר ישראל לעומת יהודה, ועמשא היה מועמד - ולמעשה כבר הוכתר - גם ליהודה. האיש עמשא הזה במקום אחר גם נקרא 'בן יתר הישמעאלי' - יתר כמו יתרו שנקרא גם כן בקיצור יתר. - יש כמה אנשים גרים שנקראו על שם האומה הקודמת והיו בעלי תפקיד - אומנם לא פעם יש שאלה אם הם היו 'גרים' כלומר יהודים לאחר תהליך גיור, או 'גרים תושבים' כלומר כמו 'כותים', רק שבניגוד ל'כותים' שגויירו על ידי מלך אשור באופן לא שלם - 'גר תושב' זה מישהו שלא שומר את התורה והמצוות - הוא לא יהודי - אבל הוא אזרח בעל נתינות מליאה בשלטון תורני של ישראל. בכל אופן זה יש ספק לגבי האלו שמוזכרים בשמות האלו - אבל יש להם תפקידים כמו 'עובד אדום הגיתי' שהיה ממונה לשמור את ארון ה' גם לאחר שהועלה למשכן בחזרה, לכך היה 'אוריה החיתי' - והרי ידוע שאין מי שנמצא בצבא שם - כך מפורש בחז"ל בפירוש לפסוקי בדברי הימים - שכולם היו מיוחשים בייחוס 'טהור' כלומר לא מישהו שיש פקפוק לגבי זכויותיו מצד הייחוש. וכך יש 'איתי הגיתי'. ועוד כמה.

ועל כל פנים, אחרי אבישי - ועמשא - יש גם כמובן, לא דווקא 'אחרי', אבל אחרי שאני הזכרתי - אז גם צריך להזכיר ולחזור אל יואב - שהיה תמיד בעמדה של 'להגיד לדויד דברי חוכמה' מטעם עצמו או על ידי כל מיני שליחים.

חז"ל אמרו "לעולם ידור אדם במקום רבו, שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה". זה לא אומר ששמעי היה דווקא "רבו" של שלמה ממש, אבל כנראה דויד ראה את שמעי - אדם מיוחד וחשוב מבית שאול - כאדם שראוי להוכיח כלומר לתת תוכחה - וכנראה גם שלמה היה מוכן לקבל ממנו תוכחה, ובכל אופן לידו הוא לא היה נושא את בת פרעה. אבל דויד ציווה לא להניח לשמעי בגלל החטא שלו שקילל את דויד והרי כתוב 'אלוהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור', ואומנם שמעי נהרג שלוש שנים לאחר תחילת מלכות שלמה, וזה השלב (לעומת השנה הראשונה שמתו יואב ואדוניה), כשמת שמעי אז כתוב 'והממלכה נכונה ביד שלמה'. ראוי לציין, שידוע שיש בחז"ל עניין שציינו על אנשים 'מיוחדים' שחיו 120 שנה, ו40 שנה האחרונות לימדו תורה - דויד מלך בגיל 30, ומלך לאורך 40 שנה - זאת אומרת שלמה התחיל למלוך בשנת 70 של חיי דויד. שלמה מלך 40 שנה, ובכל זאת, יש שלוש שנים שהם בספק - האם ואיך ואיפה סופרים אותם - מ70 יעד 73 - ולא ברור היחס לארבעים שנה. אבל, אם נכניס את הדרשה של חז"ל על הזמן ששלמה כביכול לא מלך - ומקובל שסתם תקופה זה שבע שנים - אז מגיעים ל3 של ספק, ועוד 7 מסוג אחר של ספק, ואז עוד 40 ומגיעים ל120. (המהר"ל מונה את דויד ושלמה ביחד כמייצגים את המלכות השלימה המשיחית. אם נכניס את הצד של "שורש ישי" שהוזכר, זה אולי כנגד תיקון להשלמתם בצורה נכונה וראויה.)

על כל פנים, מה שרציתי לומר, שלמרות תפקידו של שמעי - שבעצם היה לו 'תפקיד' לפחות פוטנציאלי - על פי חז"ל - למה שהיה מזמן ירידת מלכות דויד - כי שמעי לא התמרד לפני כן - וגם אחר כך לא מרד. אז מי ש'יותר' מבטא זה יואב שאומנם גם הוא, כמו שמעי - מת על ידי שלמה בגלל מעשיו. - אז אם את שואלת אם יואב "מת אחרון" - יכול להיות, מהבחינה הזאת, אחרי לימוד קצת מורכב מתוחכם.

נ.ב.

יכול להיות ששלמה התחיל למלוך כמה שנים לפי ה-70 לדויד, אולי שלוש שנים או יותר, אבל המלוכה שלו בפועל שהייתה רק של שלמה - זה היה מה-70 לדויד

לעתיד לבוא הסדר הפוך, ומה שהיה אז המגיפה מצד שביקשו שלא כהוגן, יהיה לעתיד אך מצד בקשה כהוגן. ומי שייענש יהיה מצד היציאה מהסדר של צד האמונה. ומה שהיה טהור ויצא לגלות עם השכינה, כולל ישראל איתם, יחזור והוא יהיה עיקר הכבוד לעתיד.

את זה אתה יכול לראות כאן: ב – איסור חשמל מהתורה או מחכמים – פניני הלכה [פניני הלכה שבת פרק יז הלכה ב]

לא כל לחיצה על מסך סוגרת מעגל חשמלי

לקסיקון 'צומת'

[ציטוט:]

מכל מקום, שאר המכשירים שאינם בגדר הבערה וכיבוי, מהו איסורם בשבת?

 

ה"חזון איש'' (שבת סימן נ אות ט)) חידש שכל הפעלה חשמלית אסורה משום ''בונה או מכה בפטיש'', ''כיון שמעמידו על תכונתו לזרום את זרם החשמל בתמידות''. בעיניו הכנסת זרם חשמלי למכשיר כבוי 'בונה' אותו ומוציאה את המכשיר "ממוות לחיים". רבים מחכמי דורו נחלקו עליו והם מגדירים את ההפעלה כ'שימוש' ולא כ'יצירה'. לדעתם, אין במיכשור חשמלי ללא 'אש' שום איסור דאורייתא.

 

הרב יצחק שמעלקיש (שו''ת בית-יצחק יור"ד, השמטות סימן לא) דן באיסור שימוש בטלפון שכאמור איננו 'אש'. הוא מחדש כי קיים איסור דרבנן הקרוי ''מוליד''. דוגמא לאיסור זה הוא לרסק ברד ושלג בשבת ולהפוך את המוצק לנוזל וכדומה. 'מוליד' הוא איסור דרבנן בלבד. הדברים נשענים על הגמרא (ביצה כג) שם נאסר להוליד ריח (לבשם) בגדים וכלים בשבת וביום טוב משום 'מוליד ריח'.

 

יש לציין כי אין איסור הלכתי להוסיף ריח לבגד מבושם. 'מוליד' הוא שינוי מוחלט ממצב למצב ולא הגברת עוצמה. לכן, בתנאים מסויימים יש היתר לשנות עוצמת זרם חשמלי בשבת (אם איננו אש).  

 

למעשה, כל שומרי ההלכה מקפידים שלא להפעיל בשבת וביום טוב מכשירים חשמליים ואלקטרוניים, ולא לכבותם, מבלי לדרוש אחר טעמי האיסור ופרטיו. אילו היה הדבר מותר, היו פני השבת משתנים לגמרי, שהרי כמעט שאין דבר שלא ניתן לבצעו ולהפעילו באמצעות כוח החשמל, ותיעשה השבת כחול. הדיון בטעמי האיסור נוגעים בעיקר למקרים גבוליים, כמו בתחומי הרפואה, הבטחון ודומיהם.

לא סוכר איפה בדיוק, יש תשובה של הרב עובדיה שאוסר מכל וכל... ואומר שחשמל חלקו מהתורה וחלקו דרבנן, אין צד להקל!

שינוי זרם זה סוגיא שחלק גדול מהפתרונות של מכון צומת בנויים עליה...

מבעיר אש

מילים ממגילת איכה לתשעה באב: העיב, מרודים, מגינת לב, הכפיש - האקדמיה ללשון העברית

 

מעניין הקישור למילה ׳תועבה׳ לא חשבתי על זה. תודה!

והם כותבים שכך גם בתרגום הארמי - "איכדין יקוץ ה'"

זה לא הנוסח בתרגום הארמי בקישור שהבאת, ובעיקר רציתי להגיד שבדעת מקרא הם מסבירים הרבה מילים על פי הערבית ;)

שנזכה לחזור לאיגרא רמא במהרה ולהישאר שם

אם פספסת את הדף של אתמול - אל תחכה עד שתשלים אותו,  כי הפער יגדל. קודם תלמד את של היום, ואחר כך תשלים

 

למצוא זמן קבוע או חברותא זה העצה הכי חשובה, אם זה מעשי. לפחות למצוא אנשים שאיתם תוכל לדבר על הדף.

 

 

חייב למצוא חברותא 

ככה זה יותר מחייב ומחזקים אחד תשני

 

ואם יוצא מצב ששניכם ממש ממש עסוקים לא לוותר. אפילו דקה לימוד ביום זה פי מליון עדיף מכלום

או אפילו להשלים תוך כדי נסיעה קרה לנו מלא פעמים

האמת שקצת נפלתי מהדף היומי,

אבל בתקופה שלמדתי הייתי בפורום (פורום לתורה- מי שמכיר) שדיברו על הדף היומי וזה ממש עזר וחיזק.

 

אולי דיבורים על הדף היומי יחזירו לי את החשק

 

1. חברותא.
2. יש כאלה שאומרים שכשמפספסים לדלג, כדי להיות בקצב של כולם. ככה אלה תמשיך אפילו שיש חורים.
ויש כאלה שאומרים דווקא לא לדלג ככה תהיה מוטיבציה לסגור תפער.
בעיני אם יש בך את הרצון לסיים ש"ס, עדיף לא לדלג. אבל אם כל הרצון הוא ללמוד לימוד יומי מחייב פחות או יותר, עדיף לדלג.
3. חברותא.
4. להתחיל מהיום. אפילו באמצע מסכת.

מצרפת פה שרשור מפורטל הדף היומי עם כמה עצות-
פורטל הדף היומי: הודעה בחלון חדש - (הדרכה לתחילת לימוד דףיומי)
במחשבה שניה, הוא צריך קצת המשך. אממ. אז:

לפני הלימוד:
לימוד. באופן כללי, חשוב להגדיר מראש לאיזה סוג של לימוד אתה מכוון. הבנה פשוטה? גמרא רשי קצת תוספות? גפת? עיון? בקיאות עם ראשונים? כמה זמן אתה יכול להקדיש ללימוד? (אם יש לך שעה וחצי פנויות, אבל ריכוז לארבעים דקות בערך, התשובה היא כנראה רק באיזור החמישים). הבחירה הזאת לא חייבת להיות קבועה, אבל לפחות להתחלה. מעין 'תיאום ציפיות' עם עצמך על מה אתה רוצה לעשות ומה תקבל מזה.
אפשר ללמוד לבד, בחברותא, בשיעור. יש הרבה אנשים שפנויים לחברותא, אז אם אין בסביבה הקרובה אפשר לחפש בלוח חברותות או לפרסם הודעה. (https://www.daf-yomi.com/board.aspx?PageId=10) שיעורים יש ממגוון סוגים- מלימוד עיון מעמיק ועד הדף היומי בעשר דקות כולל חזרות. אפשר להתנסות, קצת מזה, קצת בזה, איך זה.

זמן. להרבה מתאים לבחור מסגרת ברורה ללימוד הדף, וללמוד דווקא אז לא משנה מה. בדר"כ מומלץ לחבר למשהו אחר (לפני התפילה? בחצי שעה-ארבעים דקות שאחריה? במהלך הפסקת צהריים? מיד אחרי ארוחת ערב לערבית?), וככה זהלימוד נהיה חלק מסט הפעולות, ופחות שוכחים/לא מספיקים ללמוד.
לקחת בחשבון שיש שישי שבת, יש חגים, יש שינויים בשגרה.

לוח. כדאי להדפיס לוח (יש של ארגוני דף יומי שונים שמחלקים חינם) ולסמן בו כל יום את הדף שלמדת. הראיה החזותית עוזרת להרגשת סיפוק ולהתמדה. יש מי שמסמן בצבע אחר דף שהיה ביומו ודף באיחור- אני לא ממליצה, אבל למי שמתאים.

להתחיל פשוט. יש אינספור סיבות, תירוצים והסברים ללמה לא להתחיל היום. למה מחר יהיה עדיף, למה כדאי לחכות לשבת, או לפחות כמה ימים/שבועות/שבועות במובן השני. פשוט תתחיל, תמיד אפשר להפסיק אח"כ. אל תפסיק, אבל זאת לא התחייבות בדם.

דף ד. בדר"כ, הדפים הקשים במסכת הם הדפים הראשונים- לא הראשונים ממש שאליהם באים להתלהבות, אלא אלה שכבר מתחילים קצת להשתלט על השגרה, להכביד עליה ולתפוס משבצת בלו"ז העמוס ממילא שלכם. זה הזמן לשקוע ולהשקיע, דווקא למרות הקושי- אם מתמידים עכשיו, יותר קל להתמיד אחר כך. אם משחררים קצת- משתחררים הרבה, אם תעזבני יום.
הדפים הקשים הם גם החמישית הרביעית- כבר עשינו את הרוב, ועוד אין את הרגשת ה'עוד רגע מסיימים'. תבטיחו לעצמכם, רק עוד שבוע, עד סוף הפרק, עד סוף המסכת. תבטיחו, תעמדו בזה, ותוכלו להסתכל אחורה עם סיפוק עצום.

אם רוצים תזכורת- יש קווים אוטומטיים שעושים את זה. אתה מתקשר אליהם ומגדיר שעה, והם יתקשרו אליך כל יום בשעה הזאת כדי להזכיר לך ללמוד. בהרבה מתוכם אפשר להגדיר מגיד שיעור, כך שאם תענה לשיחה השיעור יתחיל- אבל לרוב המבחר מצומצם יחסית. אני נעזרת ב02-999-0222, אבל יש גם עוד.

 

 

במהלך הלימוד עצמו:
לא להתבייש לשאול. לא להתבייש להעזר. באמת. בין אם זה כאן, חבר, רב, שכן... כל אחד. זאת הדרך ללמוד, וחבל להתקע במשך כמה דפים כי פספסנו רעיון בסיסי או הבנו מושג לא נכון. אם משהו לא מובן- יש גמרות מבוארות, כולל חינם באינטרנט (יש שטיינזלץ, יש של עוז והדר, יש חברותא למי שיודע קצת ארמית/דקדוק גמרתי, ויש לו הערות נהדרות). במסכתות הרלוונטיות (סכה, עירובין, יבמות, חולין...) יש ציורים, טבלאות, תרשימים והרבה כלים אחרים שמציגים את הסוגיא בצורה חזותית. הגיוני שמעולם לא יצא לך למדוד פתח מבוי או לחזות במקרה שבו אשה צריכה לטבול 95/35 פעמים, מותר וכדאי להסתכל- ולו רק כדי לוודא שהבנת נכון.

מקצב. על אותו המשקל- יש גמרא מפוסקת, יש גמרא סדורה, יש גמרא מנוקדת. נכון שלא אידיאלי ללמוד מזה לנצח, אבל לכמה מסכתות ראשונות אפשר וכנראה גם כדאי. גם למי שכבר למד גמרא בעבר- בדף יומי לומדים בדרך כלל מהר יותר מבישיבות, צריך להתרגל לקצב. למי שלא, בכלל מומלץ ללמוד מגמרא סדורה וכדו'- זה מכניס אותך לתוך הגמרא ונותן לך פתח להבין את הסדר והמקצב שלה. תוכל "ללמוד דף גמרא לבד" מהר יותר ממי שלא השתמש בזה ונאלץ לאלתר כל הזמן. יש את כל הש"ס אאל"ט באינטרנט (בפורטל הדף היומי, אולי בעוד), ומי שמחזיק את המיזם שולח בתחילת כל פרק את הפרק הנוכחי במייל- אפשר לשלוח לו מייל ולבקש והוא יצרף וישלח לך מדי פרק. 1@gemara.org.il

משניות. הגמרא כתובה על בסיס המשניות. הרבה מהמושגים המפחידים הלא ברורים של המסכת- מופיעים במשניות. אם לומדים את המשניות לפני תחילת המסכת, במיוחד במסכתות היותר מורכבות/רחוקות מחשבתית (יבמות, חולין, אפילו נדרים...)- מגיעים למסכת יותר רגועים, הלימוד יותר זורם, לא נתקעים על מושג שמוסבר בפרק הבא ולא מסתבכים עם סתירה שמופיעה במשנה הבאה. מכירים כבר את השחקנים הראשיים שלה- הנושאים, הדמויות, מהלך המסכת. אם מסכמים את הפרקים לפי נושאים, מרוויחים ידע כללי (בשתי המשמעויות) על המסכת, והיא יותר מסודרת לכם בראש. לא תחפשו דיני עיר הנידחת מפרק ראשון בסנהדרין ולא תחפשו את דיני התכלת בפרק החמישי של מנחות. אם לומדים גם ברייתות אז בכלל מוכנים יותר למסכת.
כדאי ללמוד משניות עם קהתי- בדגש על ההקדמות שלו, שנותנות רקע כללי מעולה. אם לא מספיקים ורוצים "סתם" רקע למסכת, יש בתחילת הרבה גמרות מבוארות הקדמה (הכי יעילה ראיתי אצל ושיננתם), שמסכמת את נושאי המסכת ומסבירה את המונחים הכלליים.

חילופי נוסחאות. יש כאלה, כן. רק לפני יומיים הסתבכתי עם סוגיא שנראתה לא הגיונית בעליל עד שפתחתי 'הכי גרסינן' וראיתי שזה שיבוש. לפעמים יש הערות בשולי הגמרא, לפעמים אין/לא מספק וכדאי לחפש. 'הכי גרסינן' הוא אתר שמרכז חילופי נוסחאות בבבלי, אפשר להכנס כאורחים או להרשם ולראות אם יש כאן שינוי שמסביר הכל. Friedberg Jewish Manusc‎ript Society

ראשונים. 'על התורה' הוא אתר ( Shas – AlHaTorah.org ) שמרכז ראשונים על הש"ס בצורה מסודרת, כאשר על כל "משפט" יש את הראשונים המדברים עליו. שימושי ללימוד עיון, ושימושי גם כאשר לא מבינים משהו- אפשר בדר"כ להבין מהראשונים מה היתה כוונת הגמרא, או לדייק את ההבנות השונות שיש לכם בלימוד.
באותו אופן- אפשר להעזר במסורת הש"ס להבין הקשרים במקומות אחרים. כדאי גם בתורה אור- הגמרא לרוב מצטטת חלק מהפסוק שנועד להזכיר לך את שאר הפסוק, לא בהכרח את החלק הרלוונטי לכאן. ולא בהכרח משמעות הפסוק מחוץ להקשרו דומה למשמעות בהקשרו. תנ"ך כיס, משנה קטנה ונגישות לגמרא יהיו מהכלים היעילים בלימוד.

סיכומים. סיימת סוגיא? תחזור עליה רגע, במילים שלך. בעשר עשרים דף, מסכת שתיים הראשונות זה נתקע קצת לפעמים, ומייאש, למה לא מצליחים לזכור הכל שוטף. אפשר לנסות לכתוב- עדיף אחרי סוף הסוגיא, ולא במהלכה- את סדר וקבוצות הדעות והאמירות המופיעות בסוגיא. אפשר וכדאי לנסות לפעמים לרדת לנקודת המחלוקת היותר יסודית יחסית- נכון שהוא אומר שמותר והוא אומר שאסור, אבל למה? ולמה המחלוקת הזאת מתבטאת ככה? ככל שההבנה מעמיקה יותר, ככה בדרך כלל מצליחים לזכור יותר ולהפנים יותר.

נסיעות. אפשר להספיק המון בדרכים. בשנתיים האחרונות סיימתי בערך שליש ש"ס בדרכים- ולא, לא נסעתי הרבה. אפשר להספיק דף יומי כשעומדים בתור לרופא. ה'זה רק עשר דקות' וה'אולי יקראו לי להכנס עוד שניה' מצטברים לשעות וימים, או לדפים ומסכתות. החמש דקות האלו של לקפל את התפילין? עם ספר למטה הן אולי יהיו שבע, אבל יכללו עוד כמה שורות. הנסיעה בדרך לקניות? חצי עמוד גמרא, או חזרה על דף. תקנו גמרא קטנה (11 שקל), תלכו איתה לכל מקום. תופתעו כמה תספיקו ללמוד.

על מנת. ככלל, רוב האנשים מבררים את ההבנה שלהם על ידי ללמד. כשיש סוגיא לא מובנת, וכבר שעה ורבע שאתם יושבים מול הגמרא-רש"י-תוספות-שוטנשטיין-שטיינזלץ-חברותא-וגו, תנסו להסביר אותה למישהו, לעבור עליה שלב שלב, לקשר למילים בגמרא. להגדיר מה המחלוקות, הדעות וההו"א בכל שלב ושלב. זה לא חייב להיות מישהו אמיתי- אפשר גם ללמד את הקיר או עט פיילוט. זה עובד.

לקשט. רואים את הגמרא החדשה והחלקה שלכם? היא חסרה קצת. מותר לכתוב עליה. מותר לסמן בה. היא שלכם. קחו חלקכם בתורה. אפשר בעיפרון/עט מחיק, אם חוששים לעשות טעויות. אפשר לסמן מה שיקל עליכם בלימוד/בחזרות- פיסוק, ציטוטים, סוף סוגיא, אמוראים. אפשר להוסיף הערות (נכון נתקעתם עכשיו עשרים דקות על להבין את הסוגיא הזאת ואז קלטת שאתה חושב על א' והסוגיא מדברת על ב'? תכתוב את זה. לפעם הבאה). אפשר לסמן דברים שהפתיעו, לכתוב פרשנות שחידשה לכם (זה כי הוא חולק על הרמב"ן בנוגע להבנה העקרונית כאן!), למספר ולשייך תירוצים לקושיא או כל דבר. הגמרא היא שלכם, וככל שתכתבו בה יותר- היא תכתב בכם יותר, ותהפוך את הלימוד שלכם לאקטיבי, לחלק ממשי ואינטגרלי מבית המדרש. רוצים למסור בשמי שאלה לאביי?

 

במהלך הלימוד היותר ארוך(?): לא יודעת, אין סוף ללימוד.
חזרות. אנשים טוענים שאי אפשר לחזור בדף יומי, אבל זה לא נכון- לוקח ארבע דקות בערך לחזור על הדף של אתמול, וכנראה שבע לחזור על הדף של לפני שבוע. אפשר לחזור כל יום, אפשר לחזור כל שבוע, אפשר לעשות חזרה פעם בחודש. אבל צריך לעשות חזרה. מעבר לעובדה שהחזרה היא שיקוף לאיך למדת, היא מעוררת מחדש את הזיכרון ומחדשת אותו. ההמלצה הכללית שלי היא לחזור כל יום על הדף של אתמול, ופעם בשבוע על כל השבוע- ולראות מה זוכרים יותר, מה פחות, האם יש מגמות בזה, תלוי בזמן הלימוד וכו'. בסוף פרק/מסכת אפשר לרוץ בגירסא על המסכת- לוקח כמה שעות, אבל מחזק את הזיכרון. ממש.

סימנים. החיסרון של ללמוד דף יומי הוא שלומדים דף כל יום, ולכן קצת קשה לזכור את כל הלימוד. ובקצת קשה הכוונה היא לפחות או יותר בלתי אפשרי, או לפחות לא מומלץ בתור יעד ראשוני. אבל זה לא אומר שלא אמורים לזכור כלום. אפשר לבחור סוגיא אחת מכל דף ולזכור שהיא שם. בדר"כ כדאי לקשר למסכת ולדף- יש ספר בשם רמזים לתלמוד שעושה את זה, יש אותו בגרסא אינטרנטית. לרשום מעל הדף, לתלות כל שבוע/עשר דפים את הרשימה של השבוע האחרון במקום בולט (על הדלת, ליד הארון, על המקרר...) ולבחון את עצמך אם זוכרים. אין הרבה דברים מספקים כמו לסיים מסכת ולזכור סוגיא מכל דף שלה, וזאת הדרך העיקרית לרכוש בקיאות בש"ס במהלך לימוד דףיומי. ובקיאות בש"ס זה שימושי ללימוד.

השלמות. יכול להיות שיהיה נצרך מתישהו, קורה הרבה, תלוי. יש גישות שונות- האם להשלים ורק אז להגיע לדף של היום, האם לעשות קודם את מה ששל עכשיו ולעשות רשימה (שלא תאבד!) של הדפים שפספסת, לעבור ברפרוף על מה שפספסת וללמוד כמו שצריך כשתוכל. זה גם תלוי בגודל הפער- לא דומה פער של יום לפער של שבועיים וחצי, או של מסכת שלמה. בדר"כ את הראשון עדיף להשלים, ועל השני לדלג ולרשום. אפשר גם לפתוח פער קדימה כדי שגם אם לא יצא לא תשאר מאחור- באופן אישי, גיליתי שלפעמים פחות כדאי, כי זה הופך את חשיבות הלימוד היומיומי לפחות קיימת, ואז קורה יותר ששוכחים/מפספסים בטעות. יש מי שמרווח ביטחון עוזר לו להיות רגוע ולא מפריע לו ללמוד כרגיל. מה שמתאים לכם.

מחוייבות. ללמוד כל יום דף זה קשה. לחלק זה אולי נהפך להרגל, לחלק לא, לחלק כל יום הוא מאבק כמו בפעם הרביעית. תמצאו משהו שיחייב אתכם- חבר שתבטיחו לעדכן אותו כשתלמדו (במקרים קיצוניים- אם לא תעדכן הוא יתרום X שקלים בשמך, או משהו בסגנון), סיכום שהבטחת לשלוח לחבר, פעולה כלשהי שתכריח אתכם ללמוד. ללמוד דף כל יום קל יותר מללמוד דף כל יומיים ולהשלים דף בתסכול. אני לדוג' קבעתי שאם יש לי פער שנמשך יותר משבוע (ז"א, שלא הצלחתי לסגור אותו במשך שבוע)- אני אעשה עוד חזרה על המסכת. עד עכשיו חזרתי על מסכת אחת (מגילה, פספסתי במהלך השבע ברכות שלנו) מאז שהצטרפתי (באיזור ע"ז). זה מחייב, זה נותן כח גם אם יש קצת פחות, וזה מחייב יותר ככל שהמסכת ארוכה וקשה יותר- כלומר, מייאשת יותר. יש לי חברה שהחיוב שלה הוא לא ללכת לישון בלי זה- כמו שלא הולכים לישון בלי ערבית. זה כמעט תמיד עובד, ואם מפספסים בטעות, אפשר להשלים את הפער די מהר יחסית.

לחשוב על הסוף. סתם, לא לחשוב על הסוף הסופי, ולא רק כי הוא לא סוף סופי- אחרי שבע וחצי שנים יש עוד שבע וחצי שניפ. הש"ס יסתיים מתישהו, ואז תזכה להתחיל שוב, אבל כרגע לחשוב על זה די מייאש. עדיף במקום זה להתחזק בסיומים קודמים, בסיום הנוכחי אם הוא קרוב, בסיומי סדרים וכאלה.

פסקה לסיום- ללמוד דף יומי כל יום זה אתגר. זה קשה. ללמוד בקביעות זה לא קל, ללמוד דף שלם זה לא קל. לפעמים זה מאתגר, מאוד. אבל זה שווה את זה. הסיפוק שמקבלים כשמבינים שכבר שבוע למדת דף גמרא כל יום, כבר חודש, מסכת, סוגיות מורכבות, תקופה קשה יותר בחיים, ההבנה הכללית הרחבה שמקבלים בתורה, הבקיאות בש"ס, תחושת השייכות לתורה וללימודה, הקביעות, הנחת בסוף סוגיא- זה שווה את זה.

ואחרי כל זה, בפשטות- פשוט לפתוח גמרא וללמוד היום לומדים מוע"ק יט.

אקרא את בהמשך, אבל כבר עכשיו זה נראה מפורט, ויעיל ביותר.

 

נ.ב 

שמת לב, שלכבודך יצרתי עזרת נשים?😅

 

מחילה, לא הספקתי לעבור ולסדר לפני השליחה.

 

לפני הלימוד:
לימוד. באופן כללי, חשוב להגדיר מראש לאיזה סוג של לימוד מכוונים. הבנה פשוטה? גמרא רשי קצת תוספות? גפת? עיון? בקיאות עם ראשונים? כמה זמן אפשר להקדיש ללימוד? (אם יש לכם שעה וחצי פנויות, אבל ריכוז לארבעים דקות בערך, התשובה היא כנראה רק באיזור החמישים... כדאי שהתשובה תהיה יעד שאפשר לעמוד בו). הבחירה הזאת לא חייבת להיות קבועה, אבל לפחות להתחלה. מעין 'תיאום ציפיות' עם עצמכם על מה אתם רוצים לעשות ומה תקבלו מזה.
אפשר ללמוד לבד, בחברותא, בשיעור. יש הרבה אנשים שפנויים לחברותא, אז אם אין בסביבה הקרובה אפשר לחפש בלוח חברותות או לפרסם הודעה. (https://www.daf-yomi.com/board.aspx?PageId=10) שיעורים יש ממגוון סוגים- מלימוד עיון מעמיק ועד הדף היומי בעשר דקות כולל חזרות. אפשר להתנסות, קצת מזה, קצת בזה, איך זה.

 

זמן. להרבה מתאים לבחור מסגרת ברורה ללימוד הדף, וללמוד דווקא אז- לא משנה מה. בדר"כ מומלץ לחבר למשהו אחר (לפני התפילה? בחצי שעה-ארבעים דקות שאחריה? במהלך הפסקת צהריים? מיד אחרי ארוחת ערב לערבית?), וככה הלימוד נהיה חלק מסט הפעולות, ופחות שוכחים/לא מספיקים ללמוד.
בקביעת הזמן, כדאי לקחת בחשבון שיש שישי שבת, יש חגים, יש שינויים בשגרה.

 

לוח. כדאי להדפיס לוח (יש של ארגוני דף יומי שונים שמחלקים חינם) ולסמן בו כל יום את הדף שלמדת. הראיה החזותית עוזרת להרגשת סיפוק ולהתמדה. יש מי שמסמן בצבע אחר דף שהיה בזמנו ודף באיחור- לי זה פחות עובד, אבל למי שמתאים.
פשוט, להתחיל. יש אינספור סיבות, תירוצים והסברים ללמה לא להתחיל היום. למה מחר יהיה עדיף, למה כדאי לחכות לשבת, או לפחות כמה ימים/שבועות/שבועות במובן השני. פשוט תתחילו, תמיד אפשר להפסיק אח"כ. (אל תפסיקו! אבל זאת לא התחייבות נצחית.)

 

דף ד. בדר"כ, הדפים הקשים במסכת הם הדפים הראשונים- לא הראשונים ממש שאליהם באים להתלהבות, אלא אלה שכבר מתחילים קצת להשתלט על השגרה, להכביד עליה ולתפוס משבצת בלו"ז העמוס ממילא שלכם. זה הזמן לשקוע ולהשקיע, דווקא למרות הקושי- אם מתמידים עכשיו, יותר קל להתמיד אחר כך. אם משחררים קצת- משתחררים הרבה, אם תעזבני יום.
הדפים הקשים הם גם החמישית הרביעית- כבר עשינו את הרוב, אבל עדיין אין את הרגשת ה'עוד רגע מסיימים'. תבטיחו לעצמכם, רק עוד שבוע, עד סוף הפרק, עד סוף המסכת. תבטיחו, תעמדו בזה, ותוכלו להסתכל אחורה עם סיפוק עצום.
אם רוצים תזכורת- יש קווים אוטומטיים שעושים את זה. אפשר להתקשר אליהם ולהגדיר שעה, והם יתקשרו אליך כל יום בשעה הזאת כדי להזכיר לך ללמוד. בהרבה מתוכם אפשר להגדיר מגיד שיעור, כך שאם תענה לשיחה השיעור יתחיל. אני נעזרת ב02-999-0222, אבל יש גם עוד.

 

***

במהלך הלימוד עצמו:
לא להתבייש לשאול. לא להתבייש להעזר. באמת. בין אם זה כאן, חבר, רב, שכן... כל אחד. זאת הדרך ללמוד, וחבל להתקע במשך כמה דפים כי פספסנו רעיון בסיסי או הבנו מושג לא נכון. אם משהו לא מובן- יש גמרות מבוארות, כולל חינם באינטרנט (יש שטיינזלץ, יש של עוז והדר, יש חברותא למי שיודע קצת ארמית/דקדוק גמרתי, ויש לו הערות נהדרות). במסכתות הרלוונטיות (סכה, עירובין, יבמות, חולין...) יש ציורים, טבלאות, תרשימים והרבה כלים אחרים שמציגים את הסוגיא בצורה חזותית. הגיוני שמעולם לא יצא לך למדוד פתח מבוי או לפסוק במקרה שבו אשה צריכה לטבול 95/35 פעמים, מותר וכדאי להעזר בתרשימים- ולו רק כדי לוודא שהבנת נכון.

מקצב. על אותו המשקל- יש גמרא מפוסקת, יש גמרא סדורה, יש גמרא מנוקדת. נכון שלא בהכרח אידיאלי ללמוד מזה לנצח, אבל לכמה מסכתות ראשונות אפשר וכנראה גם כדאי. גם למי שכבר למד גמרא בעבר- בדף יומי לומדים בדרך כלל מהר יותר מבישיבות, צריך להתרגל לקצב. למי שלא, בכלל מומלץ ללמוד מגמרא סדורה וכדו'- זה מכניס אותך לתוך הגמרא ונותן לך פתח להבין את הסדר והמקצב שלה. תוכל "ללמוד דף גמרא לבד" מהר יותר ממי שלא השתמש בזה ונאלץ לאלתר כל הזמן. יש את כל הש"ס בפורטל הדף היומי, ואפשר לבקש מ 1@gemara.org.il להצטרף לרשימת התפוצה- ולקבל בתחילת כל פרק את הקובץ במייל.

משניות. הגמרא כתובה על בסיס המשניות. הרבה מהמושגים המפחידים הלא ברורים של המסכת- מופיעים במשניות. אם לומדים את המשניות לפני תחילת המסכת, במיוחד במסכתות היותר מורכבות/רחוקות מחשבתית (יבמות, חולין, אפילו נדרים...)- מגיעים למסכת יותר רגועים, הלימוד יותר זורם, לא נתקעים על מושג שמוסבר בפרק הבא ולא מסתבכים עם סתירה שמופיעה במשנה הבאה. מכירים כבר את השחקנים הראשיים שלה- הנושאים, הדמויות, מהלך המסכת. אם מסכמים את הפרקים לפי נושאים, מרוויחים ידע כללי (בשתי המשמעויות) על המסכת, והיא יותר מסודרת לכם בראש. לא תחפשו דיני עיר הנידחת מפרק ראשון בסנהדרין ולא תחפשו את דיני התכלת בפרק החמישי של מנחות. אם לומדים גם ברייתות אז בכלל מוכנים יותר למסכת, והלימוד מהיר ובהיר יותר.
כדאי ללמוד משניות עם קהתי- בדגש על ההקדמות שלו, שנותנות רקע כללי מעולה. אם לא מספיקים ורוצים "סתם" רקע למסכת, יש בתחילת הרבה גמרות מבוארות הקדמה (ההקדמה הכי יעילה שראיתי היתה אצל ושיננתם, אבל זה משתנה בין מסכתות), שמסכמת את נושאי המסכת ומסבירה את המונחים הכלליים.

חילופי נוסחאות. יש כאלה, כן. רק לפני יומיים הסתבכתי עם סוגיא שנראתה לא הגיונית בעליל עד שפתחתי 'הכי גרסינן' וראיתי שזה כנראה שיבוש (שניים, למעשה). לפעמים יש הערות בשולי הגמרא, לפעמים אין/לא מספק וכדאי לחפש. 'הכי גרסינן' הוא אתר שמרכז חילופי נוסחאות בבבלי, אפשר להכנס כאורחים או להרשם ולראות אם יש כאן שינוי שמסביר הכל. Friedberg Jewish Manusc‎ript Society

ראשונים. 'על התורה' הוא אתר ( Shas – AlHaTorah.org ) שמרכז ראשונים על הש"ס בצורה מסודרת, כאשר על כל "משפט" יש את הראשונים המדברים עליו. שימושי ללימוד עיון, ושימושי גם כאשר לא מבינים משהו- אפשר בדר"כ להבין מהראשונים מה היתה כוונת הגמרא, או לדייק את ההבנות השונות שיש לכם בלימוד.
באותו האופן- אפשר להעזר במסורת הש"ס כדי להבין את הגמרא, מהקשרים במקומות אחרים. כדאי גם בתורה אור- הגמרא לרוב מצטטת חלק מהפסוק שנועד להזכיר לך את שאר הפסוק, לא בהכרח את החלק הרלוונטי לסוגיא. כמו כן, משמעות הפסוק כשהוא לבד לא בהכרח זהה למשמעות הפסוק האמיתית- מומלץ לפתוח ולהסתכל. תנ"ך כיס, משנה קטנה ונגישות לגמרא יהיו מהכלים היעילים בלימוד

.
סיכומים. סיימתם סוגיא? זה הזמן לחזור עליה רגע, במילים שלכם. בעשר עשרים דף, אולי מסכת שתיים הראשונות זה נתקע קצת לפעמים, ומייאש, למה לא מצליחים לזכור הכל שוטף. אבל כעבור זמן מצליחים, והלימוד נהיה קל ומועיל בהרבה.
אפשר לנסות לכתוב- עדיף אחרי סוף הסוגיא, ולא במהלכה- את סדר וקבוצות הדעות והאמירות המופיעות בסוגיא. אפשר וכדאי לנסות לפעמים לרדת לנקודת המחלוקת היותר יסודית יחסית- נכון שהוא אומר שמותר והוא אומר שאסור, אבל למה? ולמה המחלוקת הזאת מתבטאת ככה? ככל שההבנה מעמיקה יותר, כך בדרך כלל מצליחים לזכור יותר ולהפנים יותר.

נסיעות. אפשר להספיק המון בדרכים. בשנתיים האחרונות יצא לי לסיים בערך שליש ש"ס בדרכים- ולא, לא נסעתי הרבה. אפשר להספיק דף יומי כשעומדים בתור לרופא. ה'זה רק עשר דקות' וה'אולי יקראו לי להכנס עוד שניה' מצטברים לשעות וימים, או לדפים ומסכתות. החמש דקות האלו של לקפל את התפילין? עם ספר למטה הן אולי יהיו שבע, אבל יכללו עוד כמה שורות. הנסיעה בדרך לקניות? חצי עמוד גמרא, או חזרה על דף. תקנו גמרא קטנה (11 שקל), תלכו איתה לכל מקום. תופתעו כמה תספיקו ללמוד.

על מנת. ככלל, רוב האנשים מבררים את ההבנה שלהם על ידי ללמד. כשיש סוגיא לא מובנת, וכבר שעה ורבע שאתם יושבים מול הגמרא-רש"י-תוספות-שוטנשטיין-שטיינזלץ-חברותא-וגו, תנסו להסביר אותה למישהו, לעבור עליה שלב שלב, לקשר למילים בגמרא. להגדיר מה המחלוקות, הדעות וההו"א בכל שלב ושלב. זה לא חייב להיות מישהו אמיתי- אפשר גם ללמד את הקיר או עט פיילוט. זה עובד.

לקשט. רואים את הגמרא החדשה והחלקה שלכם? היא חסרה קצת. מותר לכתוב עליה. מותר לסמן בה. היא שלכם. קחו חלקכם בתורה. אפשר בעיפרון/עט מחיק, אם חוששים לעשות טעויות. אפשר לסמן מה שיקל עליכם בלימוד/בחזרות- פיסוק, ציטוטים, סוף סוגיא, אמוראים. אפשר להוסיף הערות (נכון נתקעתם עכשיו עשרים דקות על להבין את הסוגיא הזאת ואז קלטת שאתה חושב על א' והסוגיא מדברת על ב'? תכתוב את זה. לפעם הבאה). אפשר לסמן דברים שהפתיעו, לכתוב פרשנות שחידשה לכם (זה כי הוא חולק על הרמב"ן בנוגע להבנה העקרונית כאן!), למספר ולשייך תירוצים לקושיא או כל דבר. הגמרא היא שלכם, וככל שתכתבו בה יותר- היא תכתב בכם יותר, ותהפוך את הלימוד שלכם לאקטיבי, לחלק ממשי ואינטגרלי מבית המדרש. רוצים למסור בשמי שאלה לאביי?

 

 

***

במהלך הלימוד היותר ארוך(?): לא יודעת, אין סוף ללימוד.
חזרות. אנשים רבים טוענים שאי אפשר לחזור בדף יומי, אבל זה לא נכון- לוקח ארבע דקות בערך לחזור על הדף של אתמול ברפרוף, וכנראה שבע לחזור על הדף של לפני שבוע. אפשר לחזור כל יום, אפשר לחזור כל שבוע, אפשר לעשות חזרה פעם בחודש. אבל צריך לעשות חזרה. מעבר לעובדה שהחזרה היא שיקוף לאיך למדת, היא מעוררת מחדש את הזיכרון ומחדשת אותו. ההמלצה הכללית שלי היא לחזור כל יום על הדף של אתמול, ופעם בשבוע על כל השבוע- ולראות מה זוכרים יותר, מה פחות, האם יש מגמות בזה, תלוי בזמן הלימוד וכו'. בסוף פרק/מסכת אפשר לרוץ בגירסא על המסכת- לוקח כמה שעות, אבל מחזק את הזיכרון. ממש.

סימנים. החיסרון של ללמוד דף יומי הוא שלומדים דף כל יום, ולכן קצת קשה לזכור את כל הלימוד. ובקצת קשה הכוונה היא לפחות או יותר בלתי אפשרי (או לפחות, לא מומלץ בתור יעד ראשוני). אבל זה לא אומר שלא אמורים לזכור כלום. אפשר לבחור סוגיא אחת מכל דף ולזכור שהיא שם. בדר"כ כדאי לקשר למסכת ולדף- יש ספר בשם רמזים לתלמוד שעושה את זה, יש אותו כאן באתר. לרשום מעל הדף, לתלות כל שבוע/עשרה דפים/פרק את הרשימה של השבוע האחרון במקום בולט (על הדלת, ליד הארון, על המקרר...) ולבחון את עצמכם האם אתם זוכרים. אין הרבה דברים מספקים כמו לסיים מסכת ולזכור סוגיא מכל דף שלה, וזאת הדרך העיקרית לרכוש בקיאות בש"ס במהלך לימוד דףיומי. ובקיאות בש"ס זה שימושי ללימוד.

השלמות. יכול להיות שיהיה נצרך מתישהו, קורה הרבה, תלוי. יש גישות שונות- האם להשלים ורק אז להגיע לדף של היום, האם לעשות קודם את מה ששל עכשיו ולעשות רשימה (שלא תאבד!) של הדפים שדולגו, לעבור ברפרוף על מה שפספסתם וללמוד כמו שצריך כשיתאפשר. זה גם תלוי בגודל הפער- לא דומה פער של יום לפער של שבועיים וחצי, או של מסכת שלמה. בדר"כ את הראשון עדיף להשלים, ועל השני לדלג ולרשום. 
אפשר גם לפתוח פער קדימה כדי שגם אם מפספסים כמה דפים, עדיין לא נשארים מאחור- באופן אישי, גיליתי שלפעמים פחות כדאי, כי זה הופך את חשיבות הלימוד היומיומי לפחות קיימת, ואז ששוכחים/מפספסים בטעות בתדירות גבוהה יותר. יש מי שמרווח ביטחון עוזר לו להיות רגוע ולא מפריע לו ללמוד כרגיל. מה שמתאים לכם.

מחוייבות. ללמוד כל יום דף זה קשה. אצל חלק זה נהפך להרגל, אצל אחרים לא, אצל חלק כל יום הוא מאבק כמו הדף הרביעי. תמצאו משהו שיחייב אתכם- חבר שתבטיחו לעדכן אותו כשתלמדו (במקרים קיצוניים- אם לא תעדכן הוא יתרום X שקלים בשמך, או משהו בסגנון), סיכום שתציעו לשלוח לחבר, פעולה כלשהי שתכריח אתכם ללמוד. ללמוד דף כל יום קל יותר מללמוד דף כל יומיים ולהשלים דף בתסכול. אני לדוג' קבעתי שאם יש לי פער שנמשך יותר משבוע (ז"א, שלא הצלחתי לסגור אותו במשך שבוע)- אני אעשה עוד חזרה על המסכת. עד עכשיו חזרתי על מסכת אחת (מגילה, פספסתי במהלך השבע ברכות שלנו) מאז שהצטרפתי (באיזור ע"ז). זה מחייב, זה נותן כח גם אם יש קצת פחות, וזה מחייב יותר ככל שהמסכת ארוכה וקשה יותר- כלומר, יותר סיכוי ליפול בה. יש לי חברה שהחיוב שלה הוא לא ללכת לישון בלי זה- כמו שלא הולכים לישון בלי ערבית. זה כמעט תמיד עובד, ואם מפספסים בטעות, אפשר להשלים את הפער די מהר יחסית.

לחשוב על הסוף. סתם, לא לחשוב על הסוף הסופי, ולא רק כי הוא לא סוף סופי- אחרי שבע וחצי שנים יש עוד שבע וחצי שנים. המעבר הראשון על הש"ס יסתיים מתישהו, ואז זוכים להתחיל שוב, אבל כרגע לחשוב על זה די מייאש. עדיף במקום זה להתחזק בסיומים קודמים, בסיום הנוכחי אם הוא קרוב, בסיומי סדרים וכאלה.

פסקה לסיום- ללמוד דף יומי כל יום זה אתגר. זה קשה. ללמוד בקביעות זה לא קל, ללמוד דף שלם זה לא קל. לפעמים זה מאתגר, מאוד. אבל זה שווה את זה. הסיפוק שמקבלים כשמבינים שכבר שבוע למדת דף גמרא כל יום, כבר חודש, מסכת, סוגיות מורכבות, תקופה קשה יותר בחיים, ההבנה הכללית הרחבה שמקבלים בתורה, הבקיאות בש"ס, תחושת השייכות לתורה וללימודה, הקביעות, הנחת בסוף סוגיא- זה שווה את זה.

ואחרי כל זה, בפשטות- פשוט לפתוח גמרא וללמוד היום מוע"ק יט. דף יומי, כבר למדתם היום?

 

נשמח לשמוע עוד כאלה!

 

וחוץ מזה, אם יש לכם, נשמח לשמוע חיזוקים בעניין החשיבות להיות חלק מלומדי הדף היומי. 

תודה רבה

 

 

 

זכית להיות מלומדי דרך חשיבת חז"ל. ואני תוהה כמה דברים גדולים יש מכך..

לא זכיתי להיות ראוי לומר עצות ללומדי הדף ~ אך עצה יומרנית אחת ללימוד בכלל אולי אוכל. יש כמובן רבות אבל אשאיר אותן לאחרים לעת זו.

 

נסה ללמוד לכבודו יתברך.

כשה' איתך בלימוד, כשהלימוד הוא לכבודו ואולי אף 'חברותא' איתו יתברך כביכול, קשה לפספס או להחסיר גם דף אחד...

 

ובאמת דבר גדול להיות חלק מלימוד הגדול מעצמך. לימוד שהוא משותף לכלל עמ"י. מדתיים שמשקיעים עירנות לאחר יום עבודה מתיש בין מנחה לערבית, למסורתיים בשיעור השכונתי בעת רצון, דרך ביניישים כשהחברותא מאחר לסדר ועד לליטאים, חסידים, אמריקאים ושאר ישראל הצדיקים שלא אמנה מקוצר הדף. להיות שותף, להרגיש חיבור, להיות חלק ואות בתורה.

 

שיזכו השואפים למעלה להתחיל ולסיים מתוך גדלות אלוקית.

אני לומד פרק יומי במשנה כבר שלוש וחצי שנים, מה שעוזר לי הוא קביעות של זמן+מקום, ולמידה בשיעור/חבורה.

לשתף חברים בתובנות לימודיות אם יש, זה יעודד אותך להמשיך ולא ליפול מאחורה.
ללכת לשיעור כך שיש מסגרת.
לחגוג סיומים כדי לתת טעם טוב ללימוד.

בשביל ההלכה - שו'ע באר היטב

בשביל הנהלים - חוברת של הרבנות

ואם יש משהו שאין בספר, הם ישאלו אותו ישירות?

@מרדכי

 

בהצלחה!

איזה סוג של מדרשה?

בסגנון דתי לאומי / חסידי / לימוד על הנפש

להתחיל עם מכות וראש השנה
אחרי זה מועד קטן וחגיגה, שיש בהן אגדות אבל גם סוגיות לא קלות
ובסוף ביצה שהיא קצרה אבל יחסית כבדה - מאוד הלכתית ורק קצת אגדות

סורי הייתי חייב 

טוב, כל התגובה הזאת נכתבה על ידי הטרול ברמזים של מחלת הנפש שלו