פורום בית המדרש (עמוד 61)

וחלק מהתפיסה זאת תפילה, התבוננות, איפשור

אז דוד המלך עושה זאת בשם כולם כנציג האנושות

כשהוא בתוכו סודק את עקרונות הרשעה, אז היא נסדקת בעולם כולו

אבל הוא לא יכול להפסיק כל עוד יש תשתית לרשעה ורוע בתוך בני אדם

[אא"כ יעשה מבול והרס ואין עניין במבול נוסף]

בזה שדוד המלך מבקש מתפלל מתבונן מאפשר בתוכו מציאות, הוא גורם למציאות חדשה להתממש בעולם כולו

אבל כל אחד יכול לטעון בתפילה, לא רק דוד המלך.

ומה לגבי שאר הטענות? לא רק על רשעים... 

אגב, זה לא התממש בסוף, עדיין רשעים מצליחים.

וצריך לטעון

כטענה הידועה "למה נתת לי רחם ללדת וכו"

כנראה התממש משהו בכל זאת. עמלק נעלם וגם הרוע נחלש

אם אני מבין נכון,

הקב"ה יודע שהמצב הנוכחי לא תקין, אבל זה ההכרח כרגע, כי אנשים לא מתנגדים - משמע לא ממש אכפת להם..

ואתה אומר שרק מתי שהאדם טוען נגד המצב הקיים, אז הוא מכין בעצמו כלים לשינוי המציאות

השכינה 'סובלת' שאיננה מופיעה בפועל כתוצאה מחטאים

תחיית הנבואה בדורנו - מוסדות אריאל

אני קרוב לודאי שמרן הרב קיבל נבואות, ואולי גם הנזיר.

דווקא לגבי הרה"ק מליובאוויטש אני פחות קונה את זה. ואכמ"ל.

יכול להיות שמדובר ברוח הקודש

מה גורם לך לחשוב שמדובר דווקא בנבואה

ואיך זה מסתדר עם מה שחז"ל אומרים שמאז שחרב הבית..?

נביא צ"ל גיבור ועשיר? - בית המדרש

לא ולא. - בית המדרש

וגם הקישור הנ"ל.

ומשחרב הבית בטל, ובעת שמתנוצץ אור הגאולה, ומתקוממת תחיית האומה בארצה - יכול הוא לשוב.

עי' שו"ת הרשב"א א' תקמ"ח,

גם בדברי יציב יש קטע משעשע שהוא מסביר למה למרות שהגאולה לא באה בתשל"ו, אעפ"כ ישנו חיוב להאמין בדברי הצדיקים.

בפועל - לא (עפר אני תחת רגליהם של הרב קוק והרב הנזיר, אך תינח גיבור, לא זכור לי שהיו עשירים...). לגבי ה"המון חכמים" - שטויות ואכמ"ל.

והרב רומז, רמזים בעובי פיל, שקיבל נבואות.

ועל חיפושי הנזיר אין צורך להאריך.....

בכל מקרה ברגע שלא מתקיים "ובודקין אותו פעמים הרבה ", זו שאלה היפותטית וחסרת משמעות.

אם זה גורם לך או לחבדי"ם הכרוכים בשלהם הרגשה טובה - אז בשמחה, אין נפק"מ.

כיוון שהרמב"ם והר"ן כבר פירשו זאת בא"א, לגבי שאר הדברים גם לי זכור כך, אך אני לא בקיא ברב קוק כדי שאתווכח ע"ז.

מה שבטוח - זה לא משנה.

הרב כותב על קול המפעם בתוכו, והוא אכן חושש שהגיע למדרגה שפלה - שמקבל נבואת שקר. אבל ברור לקורא שהיה ברור לרב שזו הופעת נבואה, אמיתי או שקרית.

ולהאמין שאכן כה שפל היה, מה אעשה, אינני מאמין. נשארה לי אופציה אחת.

ולא, חמדת, אל תגחיך, זה לא שום "הרגשה טובה", זה פשוט קריאה ישרה בדברי הרב ונתינת אמון. זה לא שעכשיו כיף לי שאני עף על עצמי שהרב'שלי היה נביא.. 

עוד צריך שתדע, כי הנה תואר נביא באמת ובדקדוק, לא יאות אלא למי שכבר השיג הנבואה על בוריה ונתברר לו היותו מתנבא ממנו ית׳ וכמש״ל. ומי שהגיע לזה לא ישאר לו ספק בנבואתו כלל, ולא יפול בו טעות בנבואתו. אמנם על דרך הרחבה יתואר בתואר זה גם מי שיתחיל בהשגות הנבואיות והגיע לו גילוי חוץ לגדר האנושי. ואולם מי שלא השיג אלא השגות אלה, אינו עדיין בטוח בענינו ואפשר לו שיכשל, וכענין נביאי אחאב שנבאר לפנים בס״ד. ואמנם היודעים דרכי הנבואה על בורים, יודעים כל זה על נכון, יודעים המכשולות האלה שאפשר שימצאו, ומכירים סימניהם והדרך לינצל מהם עד הגיע אל אמתת הנבואה. ואלה היו מלמדים את התלמידים כמש״ל, וממלטים אותם מן הטעויות ומעמידים אותם על האמת:

לא כתוב שאין נבואה

כתוב שהסתלקה ותחזור.

דיוק קטן ומשמעותי

(משיחת הרבי מליבאוויטש פרשת שופטים תשנ"א)

)כיון שהרמב"ם מביא זאת בספר "הלכות הלכות"[74] (ובאריכות גדולה), ועם ההקדמה שזהו "מיסודי הדת" – מובן, שזוהי הלכה הנוגעת לבנ"י בכל הדורות. והגם שאמרו חז"ל[75] "משמתו נביאים האחרונים חגי וזכרי' ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל" – דובר פעם[76] הפירוש בזה שהיא לא נתבטלה לגמרי (אלא "נסתלקה", אבל לא "בטלה" או "פסקה"[77]), וכדמוכח מזה שגם אח"כ מצינו השראת רוח הקודש אצל כמה וכמה[78] (וכמובן גם מזה שבספרו הלכות – בין כל התנאים בנוגע לנבואה – אין הרמב"ם מביא שום תנאים בנוגע לזמן הנבואה, משמתו נביאים האחרונים[79]).

ויתירה מזה: הרמב"ם כותב באגרת תימן[80], שבשנה מסויימת (כפי שמחשב שם) "תחזור הנבואה לישראל", "ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח (שנאמר[81] ונבאו בניכם ובנותיכם וגו')".

[74]הקדמת הרמב"ם לספר היד.

[75]יומא ט, ב. סוטה מח, ב. תוספתא שם פי"ג, ד. סנהדרין יא, א.

[76]לקו"ש חי"ד ע' 72 ואילך.

[77]כהלשון בגמ' סוטה שם בנוגע לכמה דברים שבטלו.

[78]ראה שערי קדושה (להרח"ו) שער ג פרק ז. פרקי גילוים להר"ר מרגלית בפתיחתו לשו"ת מן השמים. וש"נ. וראה גם לקו"ש שם ע' 73.

[79]ראה לקו"ש שם ובהערה 25.

[80]פרק ג.

[81]יואל ג, א.

תודה

הקדישו לימוד ומצוות לזכותו.

והן קל כביר ולא ימאס.

כי אתה לא אמור לסמוך על הראיות שלהם, וכן לחפש קושיות בעצמך...

ואני אומר את זה כאחד שבד"כ לא אוהב ללמוד בחברותא.

דוגמת רש"י שם.

הוא הרצה לפננו כאן בבית הכנסת. באותה עת חגגתי בר מצווה לבני הבכור.

שאלתי אותו אם מותר לי להפגין גאווה כאשר בני קורא בתורה בבית הכנסת.

תשובתו היתה כמובן, בתנאי שאתה מפגין את אותה גאווה כאשר בנו של מישהו אחר קורא בתורה.

יהי זכרו ברוך.

ולא כ''כ ברור על מה מוסבים דבריך

השאלה מה ההבדל בין אלו העשרה לבין שאר הניסים.

זה לשון הרמב"ם שם: "שיום שני בהחלק המים, הושם בטבע שיחלק ים סוף למשה והירדן ליהושע וכן לאליהו וכן לאלישע.

ויום רביעי כשנברא השמש הושם בטבעו שיעמוד בזמן פלוני בדבר יהושע אליו.

וכן שאר הנפלאות מלבד אלו העשרה שהושמו בטבעי הדברים ההם בין השמשות"

אני דווקא יודע שיש מעשה על הבעל שם טוב שמוכיח הפוך..

כשהם הלכו במקום בלי מים והתלמיד היה צמא מאד,

הבעל שם טוב אמר לו שיתחזק באמונה שהקב"ה כבר צפה את מה שיקרה וכבר הכין לו ישועה  (ואז הגיע אחד עם מים שבדיוק השר שלח אותו סתם להביא מים מרחוק)

ובכל זאת, הוא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית... ואין סתירה.

על הגישה שכתבת לא שמעתי אף פעם.. לא שאני בקיא אבל לומד חסידות.

אשמח לדעת מי אומר את זה. 

אני שמעתי על ההבנתה הזאת מעט מתורת החסידות ובעיקר מחוצה לה, 
על פי מה שהבנתי מרבי (חוסיד בהחלט) זה כפי שכתב מבקש אמונה בסוף,
שמחדש בכל יום אבל אין חידוש,
כלומר הוא מחייה ובורא את מה שכבר היה.

- סידורים אחרונים. יש את העיקר של כל ששת הימים, ויש את ה"לסגור פינות קטנות", כמו לפני שבת שאתה מסדר דברים קטנים אחרונים. ולכבוד שבת, ז"א פינות שחשובות לעולם לתיקונו וכו'

- כעת מאיר לי: לאחר חטא הדעת שהיה בצהרי היום וכבר גורשו מגן עדן וכו, אז כעת כביכול הוצרך לברוא דברים למציאות של החטא שהולכת להיות במשך הזמן , מציאות של דיעבד של דברים שלא היו נצרכים קודם... מה דעתכם?

הרי כל המהלך של מצרים והמדבר הם גילגול של חטאים, וחטא בלעם, וחטא דור המבול (הקשת שאחרי המבול) ואפילו הלוחות שהרי אם לא היתה גלות וחטא היו כולם נביאים וכו. רק השמיר לא מסתדר לי כעת 

והפירוש לכאורה קשה, הרי קריעת ים סוף תוכננה ביום שני, סימן שה' כבר ידע שיהיה חטא אדם הראשון כבר אז, ולא 'התחדש' לו משהו בצהרי היום

ובשביל לחלוק על מישהו כמו הרמב"ם צריך ביסוס טוב טוב...

וגם פי האתון, זו בריאה חדשה שחיה תדע לדבר

וזה קשיא על הפירוש

באילן אחר, ואז הוא השתחרר והשטן סיבך אותו שוב וכו'....

קשה...

כולל השטן... זה כח פנימי מסבך. מלשון סטיה

איל עם הפרעה

האיל בכל מקרה נברא היום... היום יום שישי... יום יצירת הבהמות. זהה פשוט קרה בסוף היום סמוך למקרים האחר שהם נס גמור

תכנון מראש לעולם של חטא. כאפשרות ולא הכרח

היתה צריכה להיות מתוכננת בסוף יום שישי

זאת בששת ימי בראשית, אלא אלפי שנים אחכ. אלו דברים רוחניים ולא היסטוריים. אין לחזל פרוטוקול של מחשבות הבריאה...

המיינסטרים ההלכתי הוא שזה לא צנוע, (אם כי מכנסיים רחבים עדיפים על סוגים מסויימים של חצאיות..). זה לא תלוי ככ במקורות אלא בסברה.

ח – מכנסיים לנשים – פניני הלכה

כמדומני בין הרב עובדיה לרב וואזנר

לא זוכר אפילו איפה קראתי, אבל יש ספר על הרב עובדיה (של הרב בני לאו?) שאולי שם ראיתי את זה.

אם זכרוני אינו מטעני, למסקנה הרב מעלה שמכנסיים (כמובן שלא צמודים) עדיפים על חצאית מעל הברך.

אל תגיד "שניהם פסולים" ותשווה ל"כשר רבנות".

ולא, אני לא אוכל רבנות.

שזכור לי בריש שו"ת בני בנים (הרב הנקין(האבא\נכד)) [סימן ב' כמדומני] הוא דן במהי צניעות.

ברור שמכנסיים המיוחדים לנשים הם לא בגדר לא ילבש. לא זכור לי שראיתי מי שאומר אחרת, מלבד מי שחי בסביבה שזה באמת לא קיים בה.

ב. שלך שאלה מאוד מעניינת. נראה לי שזאת מחלוקת חרדים - לא חרדים (כולל חרדים ספרדים?), בגדול.

מקלים בעיקר, שברור שגם דעתם דעה חשובה אבל הייתי ממליץ לך לפתוח גם את הדעה המנוגדת ולהתרשם.

באופן כללי, גישה ישירה למידות זה אורחות צדיקים.

חובות הלבבות זה יותר בניה של תפיסת עולם, ובסופו של דבר זה גם משפיע, ובהחלט מומלץ.

עכשיו כשאני חושב על זה הוא באמת מדבר על הנושא הזה הרבה.. 

בדגש על קין והבל, ישמעאל ויצחק, עשיו ויעקב ומכירת יוסף והתשובה של אחיו.

לימוד ממעשי "צדיקים"?

בהחלט סיפור שכיף לשמוע. האמת היא שאנשי מדע "טהורים" (בניגוד להזויים הפופולריים של הדור הזה), מעצם היותם אנשים חכמים, היו די ענוותנים.

לא הכי התחברתי לאובייקטיביות של הסוגריים, לפעמים צריך להיות גם סובייקטיבי

כשעוסקים בגדולי ישראל צריך להדבק לכללי ההגיגיוגרפיה, מותר וצריך להגזים, כי בד"כ אנחנו לא אוחזים אפילו את אפס קצהו.

קשה לי להאמין שמישהו גוי היה מגיע לקרסולי מורנו הרמ"א בעבודת המידות.

וסביר מאוד להניח שהצדק עימי.

סתם 'רובע' הוא רובע הקב. כמו ש'רביעית' היא רביעית הלוג. בשער הכוונות כתוב בפירוש שלא צריך לומר 'רובע הקב' אלא 'רובע', מהטעם הנ''ל. ומעניין שדווקא הספרדים לא אומרים ככה..

לפני שקובעים על משהו שהוא 'בוודאי טעות'' צריך לחשוב ולבדוק. בכל תחום.

....אבל בכל מקרה זה רק דוגמא לשינויי נוסח. יש לי מקור שהוא כתב יד בדקתי ומקור זה הכי קרוב לנוסח שנכתב בגמרא.

ולא זכור לי שמופיעה שם המילה "קב".

ולכן אני מניח שאף במקומות שדומה לנ' כפופה, אין זה אלא סלסול לנוי.

הכתב של עדות המזרח היה שונה בין סופר לסופר. יתכן שפה הוא רק משך את הרגל התחתונה של הף לצד כדי לא להרוס את השורות הצפופות.

יכול לקרות מהעדפה "עיצובית", או ממצב קשה של הסופר שלא הייתה לו יכולת כלכלית לקנות קלפים או דפים ולכן צמצם כמה שיותר את השורות וכו' (כמובן שהבאתי סתם דוגמאות, לא סיבות ידועות ומפורסמות)

כי עדות המזרח הספרדי הוא די מנותק מנוסח ספרד העתיק.

ניסיתי לצרף את סידור רפ"ד, אבל הוא גדול מדי (256 מגה PDF, 45 מגה DJVU). נסה למצוא אותו בגוגל.

או ניחוש, אם היו קוראים למדינה "מדינת יהודה" מישהו היה שם לב? זה היה נשאר כמו עוד קטע לירי של הרב קוק אי שם בש"ס הלבן.

"בירור מרובה להעלות אורו בימי חושך" וכו'.

אחרת הוא כבר היה כיסא ד' בפועל כפי שנאמר על שלמה (ד"ה א כט, כג).

הרי מיניה וביה הרב מדבר על מדינה שכל חפצה ותשוקתה הוא קידוש שמו, והיא יסוד כסאו. לכאורה מדינה שאינה כזו - איננה יסוד כסאו, הלא כן?

"שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך,

אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול".

הרחבתי על כך במקום אחר:

כדאי שאנשים יכירו את הפסקה של הרב זצ"ל שאתה אוהב לצטט - נוער וגיל ההתבגרות

עיי"ש בהמשך השרשור.

בנתיים זה מה יש, לא אני ארגנתי. ואכן להרבות תורה זה יפה, אז נפעל בנתיים עם זה.

אגב, הרב רימון כן קשור איכשהוא לגוש.

ראיתי שהרב סבתו מלמד.

א"כ אכן מורגש חוסר מהזרם הזה.

וארץ השוקולד הגיב לפי מה שרשמתי.

מהווה סיכון.

למה לא ליבנו יחד?

אולי כדי להמחיש לנו את משמעות החורבן ש"נעשית התורה כשתי תורות".

למעלה

כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכו' שנאמר ונשלמה פרים שפתינו.

מעלת אמירתה כי היא עולה כהקטרתה.

ומעלת הקטרתה מבוארת במדרש: "אמר הקדוש ברוך הוא, מכל הקורבנות שאתם מקריבין, אין חביב עלי כקטרת. תדע, שכל הקורבנות כולן לצורכיהן של ישראל. כיצד? החטאת הייתה באה על החטא. והאשם כן. העולה באה על הרהור הלב. השלמים אינן באין אלא לכפרה, שהן באין על מצות עשה. אבל הקטרת, אינה באה לא על החטא ולא על עוון ולא על האשם, אלא על השמחה. הוי, שמן וקטרת ישמח לב. 

חביבה הקטרת לפני הקדוש ברוך הוא. תדע לך, שהרי דוד נתאווה להקטיר קטורת, שנאמר: עולות מחים אעלה לך עם קטרת אלים אעשה בקר וגו'

ראה כמה חביב הקטרת, שעל ידי הקטרת נעצרה המגפה. בשעה שאמר משה לאהרן, קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם"

וידוע סגולתה שהייתה מעשירה וכל מי שהקטיר פ"א לא נתנוהו להקטיר שוב, כדי שיזכו אחרים בסגולתה.

בגמרא בברכות בדף מג: כתוב "איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו, הוי אומר זה הריח"
רה"י הסביר שזה בגלל שבחטא הריח לא חטאו בחטא אדם הראשון (לעומת כל החושים שכן "כי נחמד העץ למראה" וכו)
ולכן זה לא מהוה חציצה.

מקום המקדש נקרא המור או הר המורי'ה וכבר אומר השיר של אברהם פריד של למה למה מה נקרא מורי'ה על שם המור הטוב שישנו שם".

במהדורה של נהר שלום יש הרבה בהקדמה.

מצורף 20200805030901.pdf