יש את המדרש הזה על הלל הזקן שמישהו ניסה להכעיס אותו בערב שבת..
המשפט האחרון הוא שהלל אומר 'כדאי להפסיד 400 זוז ועוד 400 זוז ולא להכעיס את הלל'. (תתקנו אם לא מדויק)
ואני לא מבינה, למה עדיף להפסיד את הכסף, מה יקרה אם הלל יכעס?
יש את המדרש הזה על הלל הזקן שמישהו ניסה להכעיס אותו בערב שבת..
המשפט האחרון הוא שהלל אומר 'כדאי להפסיד 400 זוז ועוד 400 זוז ולא להכעיס את הלל'. (תתקנו אם לא מדויק)
ואני לא מבינה, למה עדיף להפסיד את הכסף, מה יקרה אם הלל יכעס?
מה שמעטים יודעים.
כעס הוא הורדת אור ישר מצד הגבורות , במילים מאוד פשוטות , זו פעולה שמביאה אסונות לעולם, קודם כל למי שכועס, אבל לא רק.
אבל התופעה הזו היא תופעה כמותית.
כלומר , אדם רגיל שכועס , לא יעשה נזק משמעותי מבחינה רוחנית, אבל הלל הזקן הוא נשמה גדולה וכשהוא כועס, הוא מביא תוהו ובוהו וחורבן , לא רק לעצמו, אלא לכל מי שמסביב .
וצריך להבין כאן משהו, אותו הדבר שמשתחרר הוא לא כמו אבנים מתדרדרות, אלא יותר מזכיר גידול סרטני\ הוא ממתין וצובר כוח עד שהוא מתפוצץ.
לכן הלל צדק, עדיף להפסיד ארבע מאות זוז.
הסבר מעניין..
נתת לי חומר למחשבה..
נראה לך שהלל היה פוגע בו במכוון?!
אממ, אני מתקשה להסכים עם הגישה הכללית, נשמע לי עוול לגשת ולנסות דברים ישר בסוד, כמעט לכל דבר יש פשט שאנשים נוטים להתעלם מזה,
לא אמרתי שאתה חושב כך, יכול להיות שבמקרה הכרת פירוש לכך וכולי, רק ציינתי.
דבר נוסף נדמה לי שזה לא בגדר 'קבלה מעשית' אאלט,
אז לפי זה הלל חשב רק שנפשו לא תינזק ולא על האדם שיקבל את הכסף והנזק הנשמתי לא קשור אליו.
איזה עוצמה של הרגשות של האמוראים.
אויש... למה הזכרת לי את הסרטון ההזוי הזה שוב חחחחח
הרי אם ה' משגיח על כל דבר.
למה צריך לכעוס? מה שקרה היה צריך לקרות ואם מתמרדים נגד זה מתמרדים כביכול נגד ה'
ואם משהו מכעיס אותי מאוד?
אני מאמינה שהכל מה' וגם המקרה הזה אבל אני עדיין כועסת.
אני כאילו כועסת על ה' שעשה לי את זה?
ואם את מבינה שאת לא באמת יודעת מה טוב\רע ביחס לנצח, אז את לא כועסת וסומכת על ה' שיודע מה טוב ביחס לנצח
הע"ז היא אותו רצון פרטי שנהיה יותר חשוב ממה שה' עושה
אסור לבטא רגשות?
צריך לאפק אותם ולהיות אדישים?
בתניא מוסבר היחס של דוד לשמעי בן גרא, שבלעדי ה' ששם את דברי הקללה בפיו של שמעי הוא לא יכל לקלל.
ומכיון שהכל מגיע מה' , לכעוס אי אפשר וזה לא סותר שזה קשה רגשית עד כדי בכי.
ואדרבה צריך לפרוק, לבקש ולהתפלל לה' שהצער שנמצאים בו יהיה תמורת צער אחר.
כי אם מסתכלים בזה לטווח ארוך,
אותו אחד שפגע זה גם פוגע בו, שכר עבירה , עבירה, זה שהוא פגע במישהו זה הופך אותו ליותר גס.
ומי שנפגע זה מזכך ומעדן אותו ועוזר לו 'לעלות רמה' בקירבה לה'.
זה אמנםנ קשה להתבונן בזה, אך בסופו של דבר אם מצליחים מגיעים למקום יותר טוב ומתקדמים הלאה
שנדמה לי שכן אפשר לראות את העושה כ'לא בסדר' כי לכל אחד יש זכות בחירה,
אבל לזכור שהכל מ-ד', ו לכעוס זו מידה רעה ממש, אפשר להיות ממש לא מרוצים או מאוכזבים ממנו אבל לא כדאי לכעוס עליו, (לענד, פעמים שצריך לעבוד על זה בהדרגה ולא לנסות בבת אחת לא לכעוס, א-לא בהתחלה לאפשר קצת, אולי החליט שחמש דקות ואז מפסיקים, )
דבר נוסף שלענד אין להצטער, רק בשמחה תמיד,
יהודי לא מפחד שדברים רעים יקרו, כי יכול להיות שיקרו, (כן יש דברים רעים), הוא יודע שהכל ילך ויוביל לטוב, והכל הקבה עושה בשבילו, לכפר על עוונותיו או לזכותו בזכויות,
וממילא, מה יש לכעוס על יהודי שרצה לעשות לי רע? אמנם, יכול להיות שהוא התכוון לעשות לי רע, אבל בעצם הוא עשה לי טובה גדולה, שהרי לפום צערא אגרא ומי יודע למה זכיתי בזכות הצער שציער אותי?
שנזכה בעזרת ד' לזכות ולהיטהר לפני ד' שלא על ידי צער וחלאים רעים.
אם יודעים בוודאות שאנשים וסיבות אחרות אינם מציאות כלל
אז מרגישים טוב גם בהווה
(מה זה שטיינזלץ?..)
במילים אחרות התכוונת שהלל יכול לגרום למישהו להפסיד את הכסף,
כלומר שהמשפט הזה מתאר יכולת שיש להלל באופן כללי?
מעניין שהלל מעיד על עצמו.. זה לא גאווה?
גם אני לפעמים חושבת כמה ענווה אני..
טיפות של אור
יכול להיות..
עדיין לסביבה זה נראה גאווה.
זה עמידה על הערכים..
מסירות נפש..
יש בזה קצת גאווה של "אני עושה רק את רצון ה'.." יותר צדיק ממך..
מעניין..
אני לא רגילה כל כך ללמוד משנה אז מקווה שהבנתי אותה נכון.
טיפות של אורנלענד שיש שני דברים סיפור מעשים טובים שעשית שזה ממש לא כדאי,
ויש גאוה שזה לחשוב שאתה יותר טוב ממישהו בגלל דברים טובים שעשית,
(דוגמא נפלאה זה שכתוב שמשמת רבי בטלה ענווה ואז אאלט רב יוסף אומר ש והא איכא אנא! (והא יש אותי) להבנת המושגים יותר אני ממליץ על החוברת של בשביל הנשמה שהוציאו לזכר הרב אלישע)
"והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש"
מי שגורם לת"ח לכעוס הוא נענש או הת"ח שכועס נענש?
אבל התכוונתי להקפדה, לא לכעס.
כלומר מי שפוגע בת"ח נענש.
כי אם מכעיסים את הת"ח אז גם "מרוויחים" הקפדה של תלמיד חכם, וגם החטאה שלו בכעס שהוא יענש עליו.
ארץ השוקולד
והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות.
מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...
גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...
אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)
יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.
בהשראת המכילתא
"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"
"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"
לספור את העומר 49 יום
עדיין גולמי אז יש הרבה מה לדייק.
בימי שובך את שבות עמך, כשעמדו על עמך ישראל צבאות ערב וביקשו להשמיד את עמך מנחלתך, ואתה ברחמיך הרבים רבת את ריבם, וירשו את עירך ירושלים עיר דוד משיחך, ואת הר ציון משכן ביתך, ואת גבול קדשך הר זה קנתה ימינך, והבאתם ונטעתם בהר נחלתך מכון לשבתך, ההר הטוב הזה. ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. וקבעו יום ירושלים זה להודות ולהלל לשמך הגדול.
...ננחרו על ידי השם. הוא ידע שהם חוץ מנשיאי אפרים ויהודה יהיו המרגלים שבגללם דור המדבר לא יכנס לארץ ישראל.
האם יש כאן השגחה עליונה וחוסר בחירה חופשית? מדוע נשיאי אפרים ויהודה הוחלפו ובמקומם מונו כלב בן יפונה ויהושע בן נון ?
מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).
רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.
יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב
אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.
אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.
אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה
קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך,
בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה
אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?
תודה🙏
(לבקשת הכותב)
"עיר שביד ישראל" לעניין קריעה ומקרי בחורבנה או בבניינה?
האם צריך שממש תהיה לנו עצמאות על השטח של העיר, או מספעק אוטונומיה מוגברת כמו בימי נחמיה?
מצד אחד הב"ח אומר שבימי גדליה היה צריך לקרוע על מצפה על אף שגדליה ישב שם ושלט כאוטונומיה על ישראל שנשארו בארץ והעיר יושבה ביהודים. כי סוף סוף מקרי בשלטון בבל. (ומכאן גם שמדינת חסות של צדקיהו מקרי ביד ישראל)
מצד שני אין אוטונומית גדליה כאוטונומית נחמיה שממש היה פחה ונציב על יהודה וירושלים בירתו. לא נראה שקרעו בימי נחמיה אחרי שהחומות נבנו, וזה מקרי "עיר שביד ישראל".
לכאורה מעזרא משמע שבניין חומות העיר מקרי "ונבנתה ירושלים" גם אם אין לנו עצמאות.
אני שואל זאת, כי יש המנסים לטעון בטעות שבעצם אין לנו עצמאות בעיר העתיקה כי אנו חייבים את אישור האומות לעשות הרבה דברים בעיר העתיקה.
אז גם אם נזרום תיאורטית עם שיטתם, האם לפי זה עדיין נחשב שירושלים נבנתה בששת הימים או לא? ומה לגבי השליטה שלנו בהר הבית? נחשבת שם העיר כבנויה או חרבה? (לא מדבר על המקדש שפשיטא שנחשב בחורבנו גם אם אנו שולטים שם וצריך עקרונית לקרוע עליו, כי במקדש חורבן הבניין הוא העיקר ולא השלטון על המקום).
אני שם כאן את הסיפור הזה של חנן פורת זצ"ל על הרצי"ה (שיש לו עוד עדים רבים) ובזה בל"נ אעצור.
'המוותר ברמת שלמה יוכה בעיר העתיקה' | ערוץ 7