ואם אתה חושש לדברים לא שכיחים אז תחשוש גם למוות של השנייה והשלישית וכו' וכו'.

לכן חוששים רק למה ששכיח שזה פסול אחד.

ואם זה לך לא עוזר, אז בטח שלא צריך לעלות.

קרה לי פעם שהנחתי במקום כלשהו משהו, מקום שלא עוברים שם הרבה אנשים

והייתי צריכה אחרי כמה שניות לחזור אז לא חששתי

המקום סמוך לישיבה, וכנראה בשניה שהלכתי אברך ראה אתזה- אני חוזרת והדבר נעלם. איך שהוא מפה לשם, הוא מצא אבידה והשתדל בשביל להשיב אותה- נצרך זה לא היה (גם אבידה זה לא באמת היה) אבל נראה לי מצידו הוא עשה את החסד.

 

 

ואז חשבתי על זה השבוע אולי לעשות את זה בכוונה ולזכות ככה יהודים לקראת יום כיפור...

מענייין אם נחשב.

נראלי פשוט שאסור

כמו שרבינו יונה אומר שאסור לבקש ממישהו אפילו בן חורין לעשות מעשה שהוא לא נצרך בשבילך ויש בזה איסור של "לא תרדה בו בפרך", ולכאורה תגיד הרי כלפיו הוא מקיים מצות חסד. ומשמע שאי אפשר לטעון כך.

 

כאן זה קצת שונה כי הוא בא ומציע מעצמו אז אולי כן טוב לעלות על הטרמפ

 

אבל במה ש@נופת צוף כתבה אז להשאיר בכוונה אבידה נראלי פשוט שאסור

עוד לא הספקתי לראות, אך רציתי לחזק ידך על הפרסומים המחזקים

"גונב איש ומכרו"
"ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו"

היא על פי סוגיית הבבלי בבבא קמא עט ע״ב.  

 

אבל קיבלתי את הדחייה של עניין האלימות, ערבבתי עם העברית המודרנית שבה גזילה היא פחות אלימה ואילו שוד הוא יותר אלים וברוטלי. 

 

 

זה אותו רעיון. גזל זה לאור יום גם בכוח. גנבה זה בסתר בלילה.

אך אולי אפשר לכנות את זה "לסטי"

גניבה וגזילה זה שני מושגים הלכתיים, יחידאיים, אין בהלכה גדר ל"שוד".

שוד הוא מושג מודרני.

אי לכך, יש לומר כך:

גניבה  (הלכתית) - ללא ידיעת הסובבים.

גזילה (הלכתית) - על ידי הפעלת כח, ממילא כמובן בידיעת הסובבים (ויגזול את החנית וכו')

 

לכאורה בשפה העכשווית אין משמעות מיוחדת לגזילה, גניבה משמש כמו המושג ההלכתי, ושוד משמש למה שמושגו ההלכתי הוא גזילה.

 

אינני יודע מה ההגדרה ההלכתית למעשה שנעשה לעיני אנשים, אך לא בדרך חטיפה. יש לי זכרון מעומעם שדנים על זה היכנשהו, אבל לא מעבר לכך.

המונח שודדים כבר מופיע בתנ"ך.
(עדיין יכול להיות שהוא אינו מושג שלישי, אלא מקביל לאחד מהמושגים האחרים).

אבל אם בתנ"ך מופיעים שלשה שמות שונים, ייתכן שיש באמת שלשוה מושגים שונים (גם אם בספרות חז"ל אחד מהם לא מופיע).

למשל

 

כִּי בָא עָלֶיהָ עַל בָּבֶל שׁוֹדֵד וְנִלְכְּדוּ גִּבּוֹרֶיהָ חִתְּתָה קַשְּׁתוֹתָם כִּי אֵל גְּמֻלוֹת יְהוָה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם 

 

נראה שאכן מעורבת שם אלימות בעסק. 

זה ההגדרה יותר של ליסטים מזויין

הרמב"ם פוסק:
אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי. ולא תהיה אחת בפה ואחת בלב, אלא תוכו כברו; והעניין שבלב, הוא הדבר שבפה. ואסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעת הגוי.
כיצד? לא ימכור לגוי בשר נבלה בכלל שחוטה, ולא מנעל של מתה במקום מנעל של שחוטה. ולא יסרב [יפציר] בחברו שיאכל אצלו, והוא יודע שאינו אוכל, וירבה לו בתקרובת, והוא יודע שאינו מקבל; ויפתח לו חביות שהוא צריך לפתוח אותן למוכרן, כדי לפתותו שבשביל כבודו פתח. וכן כל כיוצא בזה. אפילו מילה אחת של פיתוי ושל גנבת הדעת, אסורה; אלא שפת אמת ורוח נכון, ולב טהור מכל עמל והוות.

המקור לאיסור גניבת דעת נמצא במסכת חולין [1] "אמר שמואל, אסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעתו של גוי.

בתוספתא [1] נאמרו דברים מפורשים: "שבעה גנבים הם, והראשון שבכולם גונב
דעת הבריות

דעת הריטב"א (חולין צד, א, בשם התוספות), הסבור שאיסור גניבת דעת כלול באיסור "לא תגנבו". ההבנה השגרתית של האיסור מתייחסת לגניבת ממון בלבד, אך לדעת הריטב"א כלול בכך אף גניבת דעת.

אם כי הנני חושב שהמשפט שאמרת יהיה נכון אך ורק לפי הריטב"א שבסוף.

זה היה ארוך אבל שווה
ממש צריך לחזק את האמונה בהשגחה פרטית...
אבל לא כ''כ הבנתי את המשפט הזה: "וזה דעת רחוק הרבה מן השכל." אז בעצם הוא אומר שזה לא נכון שה' גוזר גם על העלה...? התבלבלתי מזה..

זה לרובד האמונה וחויה, לא לרובד ההבנה וחפירה

וזה תשובת מכון ההוראה:

שאלה:

האם מותר להעלות שירת נשים ליוטיוב כשלא רואים את הזמרת ולציין שזה שירת נשים?

תשובה:

שלום וברכה

באופן עקרוני מצד הבעיה של שירת נשים אין איסור, כיון שהאדם הוא זה שבוחר אם לחטוא, ומי שירצה לחטוא אין לו בעיה למצוא שירים ביוטיוב ככל שירצה… אבל למיטב ידיעתי אין באינטרנט כשר גישה ליוטיוב, ובבית יהודי חייב להיות רק אינטרנט מסונן…

למה השלילה המוחלטת..

למה זה אסור?(אני לא פוסק, וזו אך ורק דעתי)

ובכן - מן הסתם גלל "לפני עיוור לא תתן מכשול". ולפי"ז בגמ' (ע"ז ו ע"ב) למדנו שהאיסור הוא רק כאשר כאשר "קאי בתרי עברי דנהרא" - כלומר, שהאיסור להגיש לנזיר יין הוא רק כאשר אין לו דרך להשיג אותו בעצמו (מאחר שהוא בגדה השניה של הנהר), אך כאשר הוא יכול - הרי שזה לא משנה. לא נכנס לכל הגדרים של מה הכוונה שהוא יכול (בעצמו, או שמא ע"י אחר, או שמא הדבר תלוי בדרגת הקושי), אך הצד השווה שבהם שבנידון דידן, סרטונים ברשת, ברור שהמשתמש יכול לבחור לעצמו בקלות סרטונים אחרים. לכן, לענ"ד, משום 'לפני עיוור' אין פה לכו"ע. אמנם, משום איסור מסייע יש לדון (לשיטות המחלקות בין הדברים, יש כאלו שכרכו את שני האיסורים זה בזה ולשיטתם כאשר אין לפני עיוור, גם אין מסייע). ובכן, לענ"ד, ברגע שמזהירים "שירת נשים" הרי שגם איסור מסייע אין כאן, מאחר והמשתמש הלא-רצוי לא היה צריך להכנס, בדיוק כשם שאישה נשואה תוכל להיות בלי כיסוי ראש בביתה, למרות הסיכוי לפורץ אלמוני.(אמנם לפי"ז יתכן שעדיף שיהא סממן יותר ניכר, בערך כמו זה שעושים ל18+ וכו').

כל זאת כמובן משקף אך ורק את דעתי, ולא הסתכלתי במה שכותבים הפוסקים, וכמובן שבאופן כללי אין לי שום סמכות בעניין. בנוסף, ניתן להחמיר בעניין הזה (עיי' מנ"ח במש"כ על 'לפני עיוור')

דרך קבלת ההחלטות במדינת ישראל מגעילה!!!!

הדתיים משתמשים בהפגנות כדי לפתוח את בתי הכנסת.

זאת סוגיה דתית ממעלה ראשונה. השם ישמור.

 

לגופם של דברים, בענייני סכנה, יש בהלכה גדר של "שומר פתאים ד'" - כלומר סיכון שאנשים לוקחים בדרך ההתנהלות הרגילה, בעיקר לצורך פרנסה, הוא סיכון שמותר לקחת לפי ההלכה. לולי הגדר הזה, היה אסור לעלות לספינה בזמן חז"ל, או לנסוע ברכב בזמננו.

כיוון שכאן, הסכנה אינה לפנינו - כלומר, ככה"נ גם אם אני אישית אפר את כל הכללים (אני לא, רק לצורך הדוגמא), לא יקרה כלום לא לי ולא לסביבבתי. הסיבה לכללים, היא ניהול סיכונים ציבורי - ככל שיותר אנשים שומרים על הכללים, הסיכון לכלל ירד ולהפך (לצערינו).

אם הממונים על הבריאות בכלל ועל ההתנהלות בפרט, חושבים שהתכנסויות כאלו או אחרות מגדילות את הסיכון - עליהם לאסור את כולם. אם הן לא מגדילות - להתיר את כולם. אם חושבים שציבורית, אפשר להכיל סך מסויים של התקהלויות - במדינה יהודית, תפילות בכלל ובימים נוראים בפרט, אמורות לקדום להפגנות.

נ.ב.

כל מה שכתבתי מתייחס לסדר העדיפויות של גורמי החוק. בפועל אתה צודק, שאם אנשי המקצוע יבהירו שיש סכנה משמעותית מכינוסי תפילה כאלו או אחרים - יהיה עלינו להנע מהם, גם אם לא מצליחים לכפות את הכללים על המפגינים החוליגנים. עד כמה שאני מבין, אין עמדה ברורה של אנשי המקצוע, נגד תפילות שעומדות בכללי הריחוק והקפדה על מסיכות.

.... נוצר רושם שאנשים יראי שמיים משווים בין הפגנות או מסיבות בחוף הים לבין תפילות שזה ממש מגוחך.
כאן בסטטיסטיקה הרבה יותר טובה מבחינת קורונה אנו נשמעים להוראות והמלצות של הרשות גם מתוקף ונשמרתם לנפשותיכם וגם מתוקף דינה דמלכותה.
אצלכם הכל פוליטי וזה ממש עוד דוגמא של כל האיש הישר בעיניו יעשה. כל אחד מרחיק את עדותו.
לא אצטט לך משפטים מפרשת השבוע על העם אני מצטער אבל עם הקורונה מתגלים הרבה נקודות שליליות בהתנהגות העם ומנהיגיו.

זה לא פוליטיקה - זה הגדר הסביר של הזהירות. אני חושב שההשוואה אליכם לא רלוונטית. ההשוואה היא לרמת הזהירות הרגילה כאן. אם באופן כללי, נזהרים ברמה מסויימת - אותה זהירות מצדיקה גם הימנעות מתפילה במניין וכד'. אם בכל תחום לא נזהרים - אין הצדקה לזה.

.... בכל מקרה גמר חתימה טובה.

למרות שעד כמה שאני מבין, בהחלט יש הבדלים בין אקלימים ואוכלוסייות.

האם העובדה שאחרים לא מניחים תפילין מונעת את זה שתניח תפילין?

ומעבר לכך -גם בבן אדם לחברו - האם אחרים מספרים לשון הרע ולא נשמרים לנצור לשונם תתיר לך?

גם אם אחרים לא נשמרים אין זה אומר שהאיסור בטל. המצווה שייכת בכל אחד ואחד.

 

....מתעקשים להתפלל בבית הכנסת רק בגלל ההפגנות המטומטמות כנגד האיש המושחת???? למה????

מה קורה לכם בארץ???.

אבל היא צריכה להיות מופנית גם לחלק מהיהודים בארה"ב שלא שומרים על ההנחיות. אין קשר דווקא לא"י.

שמישהו יחשוב שאמריקה רעה?

רק ארץ ישראל היא גוש טינופת.

כידוע.

ליודעי ח"ן.

ולשוכני אקו"ח.

ולאחרונה נצטרפו גם שוכני קהלא קדישא הדין.

״עם נבל ולא חכם״
כאן זה בית מדרש ולא אקטואליה אז שיהיה לך גמר חתימה טובה.
באהבת חינם.
יעקב
שבת שלום

אין בעיה להתפלל בית כנסת 10 אנשים תוך שמירת מרחק. אם שומרים על הכללים זה בסדר.

ומה שבאים להגיד זה בעיקר, מה אתם מסתכלים על ה10 - 20 איש מסכנים אצלנו בבית כנסת תראו מה קורה שם בהפגנות אלפי אנשים..

הפורום ההוא פעיל?

הואל נא לפרש דבריך.

טור: 

אפילו המקדש בכסף או בשטר ולא שידך תחילה, או אפילו שידך וקידש בשוק, אמר רב שמלקין אותו, וכן כתב הרמב"ם ז"ל. אבל אדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שאין הלכה כרב, אלא בהא הלכה כרב שמלקין על המקדש בביאה ולא באינך.

בית יוסף

ומ"ש אבל חכמים אסרו לקדש בביאה משום פריצות ולא עוד אלא שהמקדש בביאה מלקין אותו אבל קידושיו קידושין ואפילו המקדש בכסף או בשטר ולא שידך תחלה או אפילו שידך תחלה וקידש וכו' בפרק קמא דקדושין (דף יב ההוא גברא דקדיש בשוטיתא דאסא בשוקא שלחה רב אחא בר רב הונא לקמיה דרב יוסף כי האי גוונא מאי שלח ליה נגדיה כרב ואצריך גיטא כשמואל דאמר חיישינן שהא שו"פ במדי דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה ועל דמקדש בלא שדוכי ועל דמבטל גיטא וכו' ועל חתנא דדייר בבית חמיו נהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב אלא על דמקדש בביאה בלא שידוכי ואית דאמרי ואפילו שידוכי נמי משום פריצותא ופסק הרמב"ם בפרק ג' כלישנא קמא דאכל הנהו מנגיד רב והרא"ש כתב ועל נהרדעי סמכי האידנא חתנים הדרים בבית חמיהם אע"ג דרב יוסף לית ליה הא דנהרדעי דהא אמר נגדוה כרב וכן רב יהודה לקמן בפרק י' יוחסין ע"כ ומשמע לרבינו דמכיון שכתב ועל נהרדעי סמכי האידנא דהכי סבירא ליה דהלכתא כנהרדעי ואינו מוכרת בדבריו דהא אפשר דסמכו וליה לא סבירא ליה שהרי כתב דרב יוסף ורב יהודה לית להו דנהרדעי: כתב הרא"ש בר צמח תשובה ראוי לייסר מקדש זה דרב מנגיד מאן דמקדש בלא שידוכי אלא שיש ללמד זכות שלא נאמר זה אלא כשהקידושין חלין בודאי או בספק אבל היכא דליכא קידושין כלל לא כיון דלא אהנו מעשיו ומ"מ אם יחזיק ברשעתו ויוציא לעז ראוי לנדותו ולהכותו על זה וכתב עוד על מי ששידך אשה ואח"כ נשאת לאחר וטען זה שקידשה בביאה בלא עדים אין בדבריו כלום ומ"מ ראוי לגעור בזה שהעיז פניו לומר שקידש בביאה עכ"ל:

אם נעורר אותו הוא יתעורר

שאדם נידון בכל שעה, שנאמר "לרגעים תבחננו".
לא הבנתי מה הקשר בין הדין בשמים לשאלת הייסורים של הילדים.

לפני גיל מצוות ..
אם מסתבר שאדם סובל יסורים אפילו קטנים בגלל דבר רע שעשה.
אז איך זה מסתדר לגבי הילדים ? הרי הם ילדים לא מחשבים להם את העבירות כמו אדם מבוגר .

זה משנה את השאלה?

שבראש השנה אדם נידון איך תיראה השנה (כמה יסורים, כמה טובה וכו')

ובמשך השנה יש בתי דין בכל שעה ביום שאדם נידון כמה דעת יהיה לו לקבל את מה שעובר עליו.

כמדומני שזה סיפור של הבעל שם טוב.

 

 

בכללי זה די דומה לשאלת צדיק ורע לא יש לזה מספר תשובות בראשונים. אם תרצי מקורות אשתדל לחפש מחר
תשובה ראשונה בתנך לירמיהו ואיוב - אתם לא מבינים כי אתם (וקל וחומר אנחנו)קטנים מכדי להבין את השגחת ה'
רמב"ם- יש השגחה רק לצדיקים וכל השאר מופקרים למקרה (על ילדים זה מתרץ) לצדיק ורע לו עונה כי האדם מביא הרעות על עצמו או על חבריו. מי שלא שומר על בריאותו יחלה וכדו'. "איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו" עוד כתב שאנשים הוזים הזיה מתמשכת וחושבים שהעולם נברא כדי שיהיה להם טוב. ואין זה כך.
הרמב"ן- בשער הגמול- הוסיף טעם מצד גלגולי נשמות

יש שכתבו שזה יסורים להורים
יש שכתבו שזה מזכך את האדם
הרב קוק כותב באורות שמיתת האנשים במלחמה ללא משפט מכפרת כמו מיתת צדיקים על הדור נראה לי שזה שייך גם כאן.

תן לחכם ויחכם עוד

לא התחברתי לשום תירוץ..

זה לא שלא התחברת אלא השאלה לא מספיק חשובה לך כדי לברר את התשובה שלה לעומק.
נכתבו עשרות ספרים על שאלות ההשגחה זה לא רציני להגיד לא התחברתי אחרי פוסט קצר שלצערי כתבתי.
לפחות תכתבי מה קשה לך אנסה לתרץ או להביא מקורות


לגבי הדבר השלישי שכתבת אכן לאדם יש אחריות ענקית כי יש לו תפקיד גדול. איך רמטכ"ל חי עם זה שכל טעות שלו עולה בחיי עשרות חיילים? "עם כח גדול באה אחריות גדולה"(ספיידרמן הסרט שם שם)

זה פשוט עדיין לא מניח את דעתי

איך אפשר להתנחם בזה ?

...כאשר המעשה הלא טוב שקורה, אפילו שרוך נעל שנפתח, צריך לעורר תשובה והפשפוש מעשים. וזה לא נעים אבל חלק מהתהליך.

אני במילא עסוקה בחשבון נפש
אם כל דקה אעשה תשובה
אני אחשוב שיש לי כל שניה חטא..
זה תחושה מאוד מאוד קשה

... אישית ברגע שנפתח לי שרוך נעל ואני צריך להתכופף ולקשור מחדש אני מודה לשם שלא נפלתי כתוצאה מזה באמצע חציית כביש סואן לא במעבר חציה ויחד עם זאת יודע שתקנתי מעשה לא טוב שעשיתי וזאת הרגשה נפלאה כי זאת היא הדרך להתחבר עם בוראי.

זאת גישה הפוכה לגמרי
זה לא גישה של הנה חטא ..
אלא ה" הציל אותי ממשהו זאת גישה אחרת לגמרי שאני יותר מתחברת

... ההבדל בן הגישה של חצי כוס מלאה לחצי כוס ריקה.
במיוחד בדברים הקטנים כמו שרוך נעל שנפתח, פרוסה שנפלה על הצד של החמאה על הרצפה וכדומה.

גישה שאומרת כל רגע חטאנו וזה מכפר.. זאת גישה שקשה לי לקבל אותה מאוד ולכן העלתי את השאלה .

.... זה הקו העקרי ביראת שמיים.

 

 

שלשה עשר עיקרים הֲרֵינִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר עִקָּרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה: (א) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא וּמַשְׁגִּיחַ, (ב) וְהוּא אֶחָד, (ג) וְאֵין לוֹ גּוּף וְאֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף, (ד) וְהוּא קַדְמוֹן לְכָל קְדוּמִים, (ה) וְאֵין עֲבוֹדָה לְזוּלָתוֹ, (ו) וְיוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אָדָם, (ז) וְשֶהַנְּבוּאָה אֱמֶת, (ח) וְשֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הוּא אֲדוֹן לְכָל הַנְּבִיאִים, (ט) וְשֶׁהַתּוֹרָה כֻלָּהּ נְתוּנָה מִן הַשָּׁמַיִם, (י) וְשֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה בְּשׁוּם זְמַן חַס וְשָׁלוֹם,(יא) וְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ לָרְשָׁעִים וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים,                                                                    (יב) וְשֶׁיָּבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, (יג) וְשֶׁהַמֵּתִים עֲתִידִים לִחְיוֹת,   ברגע שאת מאמינה בשלוש עשרה העקרים הכל ברור

(ומדובר שקצר מתחילה את השיבולים לאכילה.

ולמרות שדש אותן וסיכך בהן, לדעת אחרים הקשים עדיין מהווים ידות לשיבולים, בגלל שבעת סתירת הסוכה הוא יוכל לקחת את השיבולים - לאכילה - בעזרת הקשים)

2. זה תלוי במידת הצפיפות בבית העלמין, אבל בדרך כלל משתדלים לקבור כהנים סמוך לכביש שעובר בבית העלמין, שהוא רחב וכהנים יכולים לעמוד במרכזו.

ואם לא. אם האדם נקבר בפנים מותר לכהן קרוב משפחה להיכנס ?

שוע יו"ד סימן רב ס' יא

מותר הכהן ליטמא לקרובים, ומצוה לו ליטמא להם, ואלו הם הקרובים: אשתו הראויה לו (שאינה פסולה לו), אביו ואמו, בנו ובתו, ואחיו ואחותו מאביו שהיו בני קיימא, אבל לספק נפלים אינו מטמא, ואינו מטמא לאחותו שנתקדשה לאיש. יש אומרים הא דמותר ומצוה ליטמא לקרובים, דוקא לצורך קבורה או להביא לו ארון ותכריכין וכדומה, ולכן בשבת שאי אפשר לקברו בו ביום אסור לטמאות לו אפילו כדי לשמרו ונכון להחמיר כן, מיהו לצרכי קבורה ודאי מצוה ליטמא להם, ואפילו יש חברה קדישא המתעסקים והוא אינו מתעסק כלל מותר לו להיות שם בבית, שמא יצטרכו איזה דבר, ואינו מיטמא לקרובים אלא עד שיסתום הגולל ולא אחר כך.

מותר לכהן להיטמא לקרוב משפחתו הכהן (במקרים מסויימים) אבל אסור לו לאחרים. לכן הוא יוכל לשאת את המיטה במהלך מסע הלווויה, אבל אם קרוב משפחתו נקבר בעומק ההחלקה הוא לא יוכל לגשת עד הקבר (גם אם הוא נקבר בשולי החלקה הוא לא יוכל להגיע ממש עד הקבר, בגלל הקברים שמיימין ומשמאל).

מותר לו להטמא להם, אבל לא יכול להטמא בשבילם לאחרים, ולכן לא יוכל להכנס לעומק החלקה.

 

@מישהו כל שהוא @נושבת באוויר!

יש דין שכוהן שנוגע בטומאה יכול להטמא גם לאחרת(טומאה בחיבורין). אמנם יש בזה מחלוקת אבל כך נפסק בשו"ע.

ולכן אם למשל נושא את ארון אביו ח"ו יכול להאהיל גם על טומאה אחרת.
הבעיה היא הדרך החוצה לכן אם אין ברירה אחרת ניתן לשאול רב אולי ניתן להמשיך עם טומאה אחרת בחיבורין גם בדרך החוצה.

(חשבתי שאפשר עם ברזל מדין חרב הרי הוא כחלל אבל מתברר שלא
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/pitron-2.htm )

כמו כן לפעמים ניתן ע"י מחיצה לסדר את הדרך החוצה תלוי איפה בדיוק החלקה. אז לדינא יש לדון כל מקרה לגופו.


שעג סע' ז
אסור לכהן להתטמא למת אפילו בעת שמיטמא לקרוביו לפיכך כהן שמת לו מת צריך ליזהר ולקברו בסוף בית הקברות כדי שלא יכנס לבית הקברות ולא יתטמא בקברות אחרים כשיקבור מתו: הגה ודוקא לאחר שפירש ממתו אבל בעוד שהוא עוסק במתו מותר ליטמאות אף לאחרים (טור):

לא קראתי את כל המאמר שלו, אבל זו מחלוקת היום המנהג הוא לסמוך על שיטת הרב גורן שזה מועיל, ומתירים לכהנים ללמוד רפואה.

תודה
אחפש את דבריו

"...תני רבי חייא מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלו סנהדרין ארבע מיתות לא בטלו לא בטלו הא בטלו להו אלא דין ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו ומי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו ומי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטים באין עליו ומי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי...

אנחנו לא קוראים את זה קורא באמת בפועל נכון? 

אם זה היה ממש כך זה היה פוגע בחופש הבחירה

אני חושב שיש לגמרא הזאת משמעות עמוקה יותר 

כביכול אם זה באמת היה קורה, כולם היו שמים לב והיו אומרים שבגלל שפלוני עשה עוון X קיבל את עונש X

ואני לא צריך להוכיח שזה לא מתקיים בשטח.. 

תראה את היטלר וסטאלין הרוצחים הגדולים ביותר בהיסטוריה, מתו באופן יחסית רגוע.

הרי גם בזמן הסנהדרין, אדם היה רוצח והיה מקבל עונש x. אז לא היה בחירה. גם היום אדם שעובר על החוק מקבל עונש, אז אין בחירה.

ודאי שזה לא נכון לאדם יש בחירה ויש לה השלכות. העונש נועד לעזור לאדם אם הוא לא בוחר בטוב אז לפחות להרחיק מהרע. אך אין זה מונע ממנו את הבחירה.

לאדם הראשון נאמר שאם יאכל מעץ הדעת הוא 'ימות' ובכל זאת הוא בחר לחטוא ואכן נקנסה עליו מיתה.

היטלר התאבד, ויכול להיות שכוונת הגמרא היא דווקא לישראל שהרי סנהדרין זה לעמ"י, ועוד שישנם הרבה דרכים לבורא לקיים את הדין...

זה ממש לא אותו דבר, כאן אתה מתייחס לעונש שבני אדם נותנים לאחרים.

גם אם הגמרא מתכוונת רק לעם ישראל אנו לא רואים את זה בשטח.

ולמה זה לא אותו דבר? כי לפי הגמרא מדובר בעונש שהקב"ה נותן ובשטח אנו אמורים לראות את זה תמיד כאילו הטבע גרם לזה, באופן תיאורטי אם זה באמת היה קורה כל אדם היה מבין שמדובר במנגנון מסוים, אתה חוטא ב X אתה תמות מX.

וזה מה שפוגע בחופש הבחירה.

כל עונש פוגע בחופש הבחירה? גם עונש שניתן ע"י בית משפט זה מנגנון של תעשה x תענש x.

ב. אולי עצם זה שלא רואים את בשטח זה עצמו חלק מהעניין. כך, לשיטתך, חופש הבחירה לא נפגע כי אנשים לא שמים לב לזה.

ג. לקב"ה יש חשבונות רבים, גם אם אדם רצח הוא יכול לחזור בתשובה, לתת צדקה שמעכבת את גזר הדין, יכול להיענש בעניות שנחשבת כמיתה וכו'. העולם הוא לא שחור לבן.

לכן, קיים 'משפט המלך', או 'הוראת שעה'. 

למה יש מיתת בי"ד אם כמעט בלתי מציאותי להפליל בה מישהו?

שאלה טובה וכנראה יותר טובה מהתשובה. אין לי זמן לכך כרגע אבל יש הרבה מקורות בנושא.

בקצרה, הדרוש העשירי של הר"ן. בספר "ב"ד מכין ועונשין" פרופ' קירשנבאום מסכם את העניין בצורה נפלאה.

@נשמה כללית

אני לא כל כך מוצא סיבה שזה יהיה שונה משאר העבירות שיש עליהם עונשי בי"ד וכעת אינן לנו. ונשאר "המשפט לאלקים הוא"

או שלא הבנתי נכון את השאלה?

בכל אופן רצח זה לא מה-36 עבירות שנאמרו בהן כרת 🤷🏽‍♂️⁩


גם בזמן הסנהדרין היו רוצחים שלא נהרגים בבית דין, ועונשם מסור לשמים ('אנוכי אדרוש מעימו')

והמלך או הבית דין צריכים להעניש אותם כפי שיראו לנכון, בשביל ההרתעה (משנה תורה, הלכות רוצח, פרק ב)

אבל ראשוני ספרד הסבירו שגם למנהיג שאינו מלך יש את אותה סמכות, למשל יהושע בן נון והשופטים.

והראי"ה הלך צעד נוסף - כשאין מלך הסמכות הזאת חוזרת לעם. ולכן גם לממשלה דמוקרטית יכולה להיות אותה סמכות)

מעניין אם כך למה זה הושווה ל2 עבירות שיש להם כרת (גילוי עריות ועבודה זרה)

אם לעוון הזה של רצח אין חומרה של כרת

הרמב"ם אומר שמצד אחר רצח יותר חמור, ומענישים עליו יותר לצורך הרתעה (גם כשפטור בבית דין) :

"שאף על פי שיש עונות חמורין משפיכות דמים, אין בהן השחתת יישובו של עולם כשפיכות דמים. אפילו עבודה זרה ואין צריך לומר עריות או חילול שבת אינן כשפיכות דמים. שאלו עוונות הן מעבירות שבין אדם למקום, אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חבירו. וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור, ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה, ולא יצילוהו מן הדין, שנאמר: אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו".

תודה רבה

כך כותב הרמבם בהלכות תשובה ג, ו:
'ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים. המינים והאפיקורוסין ... ושופכי דמים'

ישנה תשובה של אחד מן הגאונים שמפרט תהליך שלם למי שרצח, או הרג בשוגג. אם תרצה אני יכול לחפש את הספר (הוא לא תחת ידי כרגע) ולשלוח את התשובה.

באופן כללי - צומות, מלקות, גלות, הרבה זמן. יש שם ממש פירוט מדויק.

כן אשמח, אם זו לא טרחה.

זה דיי מזעזע..

(ולא הכרתי, אז תודה)

אבל חשוב גם לזכור את הצד השני:

'אמנם הגבלת מספר התעניתים לא נתפרש לא בכתוב ולא בגמרא רק שספרי המוסר והתשובה האריכו בזה ורוב דבריהם בנוים על סברות כרסיות בלי שורש, וספר אחד נשען על חבירו בלי יסוד כלל.

...אבל באמת אין התענית רק דבר טפל לתשובה, ועיקר התשובה הוא עזיבת חטא וידוי דברים בלב נשבר חרטה בלב שלם התקרבות והתלהבות לאהוב את הבורא והיינו תשובה שישוב אל ה' וירחמהו, וישוב אל ה' היינו שידבק בו אבל שאר דברים תענית וסיגופים אינם עיקרים'.

Noda BiYhudah I, Orach Chaim 35:18

כאן אנחנו מדברים על דברי הגאונים, שכל דבריהם דברי קבלה מהאמוראים שקיבלו זאת מהתנאים, שושלת הדוקה ובשורה שאין בה הגזמות, הפחדות ועוד ועוד, כפי שאכן יש בלי סוף הדברים חכמים ואחרים יותר, במיוחד אצל האחרונים. אז כאן זה לעניות דעתי לא שייך המאמר שהזכרת, שבאמת נכתב על ידי הנוב"י שבזמנו התרבו מאוד מאוד כל החומרות והתעניות.

אל תשכח שכאן מדובר על אדם רוצח, כאילו זה לא על מי שכעס ולפי הארי צריך לתקן זאת על ידי פ"ד תעניות...
זה חומרה אחרת לגמרי...

והעיקר, נדמה לי *שהעקרון* של הנודע ביהודה התקבל בדורות האחרונים - שסיגופים לאו דווקא

(לכן היום ידברו על לפצות את משפחת הנרצח, להקדיש את החיים להצלת אנשים, וגם העונש יכול להיות למשל מאסר)

טוב זה מעניין, לא ידעתי. אבל שוב, אולי זה בגלל שבדורות האחרונים התפשט מאוד הקטע שם צומות.

אני חושב שמאבק זה ממש ממש לא פתרון, על פי רוב. ברור שלעיתים זה גם עובד, אבל הרבה מאוד פעמים לא, ורק הורס את התקווה של הבנאדם להשתפר. לפי התורה לפחות, אין כזה עונש של מאסר במטרה של עונש. אם אדם גנב, למשל, אז הוא נמכר לעבודת אם אין לו כסף לשלם, אבל זה א. כדי שיוכל להחזיר את דמי גניבתו, מה שלא קורה בבית סוהר, וזה למישהו צדיק שיוכל ללמוד מדרכיו.

מסכים שלא כל מה שמודרני בהכרח טוב)

לפי התורה, וכעת אין באפשרותי לחפש.

הנודע ביהודה בכל זאת מטיל על החוטא סיגופים מסויימים, למרות הכל.

ולכן ניסיתי לרמוז במשפט הראשון, ש*העיקרון* התקבל. הנודע ביהודה בחר גם בתעניות, אבל יכולות להיות חלופות אחרות.

ויעויין למשל במשנה הלכות, שבעקבות הנודע ביהודה סידר תיקון על הפלות בלי צומות כלל (חלק יז סימן ע)

הנודע ביהודה דיבר על אדם שחטא עם אשת איש במשך שלוש שנים רצופות.

ובסיטואציה שם הוא לא ככ היה יכול לעשות משהו לטובת המשפחה, די להיפך. לכן צומות אולי יותר מתאימים, כי עיקר התיקון כלפי שמים.


לעומת זאת, שפיכות דמים היא קצה הפירמידה של עבירות אדם לחבירו)

שאלות הלכתיות צריך לשאול רב ופוסק,לא פה.

מה גם שמה שאתה אומר נתון במחלוקת,ככה שמעתי מפי רב גדול-שאם יש כמה בדורנו שחושבים שלא טעים להם בשר-הם לא ישנו את ההלכה היהודית(זה היה לגבי קורבן פסח לטבעונים),יכול להיות שלהלכה אתה צודק-רק זה לא אחראי לענות ככה,ודאי שאני מעריך שלא פתחתספר או הבאת מקור.

רק אמרתי שזה לא אחראי לענות כך על שאלות בהלכה

ושולחן ערוך (אורך חיים, תקכ"ט) לא מזכיר את החובה לאכול בשר

והמשנה ברורה אומר באותו מקום שמצווה (ולא חובה) לאכול בשר

"חייב אדם לשמוח בחג הזה, ואין שמחה אלא בבשר ויין. ולכן לא יסתפק אדם במאכלי חלב בלבד. אמנם מי שאינו שמח במאכלי בשר, אינו מחויב לאכלם" (הרב אליהו)

"בכל אופן, גם ביום טוב שבו יש מצווה לשמוח באכילת בשר, מי שלא נהנה באכילת בשר - אינו מחויב בכך" (הרב יהודה ישרים)

ככה עונים לשאלות בהלכה

אינך מכיר אותי אז אל תעריך סתם...

יש הרבה פסוקים בתורה ובנביאים שמתבטאים כך. 

ברובד הפשוט @חידוש צודק.

חשבתי שאולי ברובד נוסף או מילה נוספת לאותו הרובד הכוונה היא שלא תסור תחושת וראייה אהבת ה' בעינינו לעולם. במובן מסוים אני חושב שתפילות רבות אנחנו מתפללים שאנחנו נראה ונרגיש ולא שה' יתברך ישנה כביכול הנהגתו בעולם.

שהכוונה היא שהאהבה שלנו אליך(ל-ד') לא תסור ממנו לעולמים, שגם אותה אמורים בקיצור ואהבתך

שזה קצת מתחבר למה שכתבו לפני, שאם אנחנו נרגיש את אהבת ד' אלינו תמיד אז ממילא גם אהבתנו אליו תהיה תמידית

איפה יש עוד ביטויים כאלה בתפילה?

"שהכוונה היא שהאהבה שלנו אליך(ל-ד') לא תסור ממנו לעולמים"- הנוסח הזה לא של האשכנזים כפי שזכור לי זה בספרד, עדות מזרח וחב"ד...

 

 

גם ב'ידיד נפש- אצל האשכנזים זה "מהר אהוב כי בא מועד"- בציירה, בתור פועל עתיד- מהר אהוב אותנו כי בא מועד

ובנוסחים אחרים זה "מהר אהוב כי בא מועד"- בתור תואר עם פתח וקובוץ- שעכשיו הוא אהוב שלנו, כמו הפירוש שכתבת על "אהבתך לא תסור ממנו לעולמים...

את כתבת את הנוסח האשכנזי ואליו אני התייחסתי והסברתי

ולגבי ה"מהר אהוב" באמת לא יודע זה ככה רק בנוסח אשכנז, בספרד(כלומר הנוסח החסידי האשכנזי) זה כמו אצל הספרדים כנראה, שזה אָהוּב

בנוסח האשכנזי כתוב אל תסיר, ובשאר כתוב לא תסור, כמו שאתה כתבת..(מדברת על אשכנז, נראה לי בספרד זה כן לא תסור ואז הפרוש שלך מסתדר..)

אני לא דייקתי בלשוני, אבל זה הכוונה
אם אומרים לא תסור, כנוסח הספרדים, אז זה אמירה שאהבת ד' אלינו היא נצחית ולא תסור (ואי אפשר להסביר שהכוונה באהבתנו אליו, כי היא כן סרה)
לעומת זאת אם אומרים אל תסיר, כנוסח האשכנזים אז אפשר לומר שזה תפילה ל-ד', שיעזור לנו תמיד לאהוב אותו (יש מהר"ל כמדומני שמדבר על זה, שאהבה זה בין הדומים ולכן אנחנו יכולים לאהוב את ד' רק ע"י עזרתו, כי מצדנו זה לא שייך בצורה טבעית) ושהוא לא יסיר את אהבתנו אליו מליבנו
כמו שאומרים בסליחות "מול את לבבנו לאהבתך"

טוב אבל אני הבנתי בפשט של "אהבתך לא תסור ממנו לעולמים"- שזה אמירה לה' שאהבתנו אליו לא תסור ממנו לעולמים, גם פה האהבתך בקיצור , אולי החשיבה שלי לא מספיק פשוטה.

כל הברכה מדברת על היחס של ד' אלינו
אז אם אין סיבה בפשטות ההסבר הוא שאהבת ד' אלינו לא תסור

כמו גם, שבאמת לאשכנזי יהיה קשה לומר משפט כזה מפוצץ שהוא לא יכול להתחייב עליו לתמיד

כמו שלוקח להם יותר זמן עד שמבקשים סליחה

זה לא ענין של הבדלי נוסח, אלא היכן השתרש השיבוש, באמת הגירסה המקורית היא מהר אהוב בשורוק, אהוב בחולם זה שיבוש. 

הניקוד הוא אָהוּב. ולתשומת ליבך, בקמץ ושורוק. לא בפתח וקובוץ.

קטונתי מלהבין בדיוקים האלה של הניקוד, חייבת לעשות שיעורי בית

מקור: גדול שימושה, 'עם ישראל וארצו', יג.

 

אגב - זה לא רק בנוסחים של אשכנזים.

גם בעדות אחרות יש דברים כאלה.

תן דוגמא מהספרדים

ובכל מקרה, ב"ידיד נפש" אין הבדלים בין העדות.

רק בין נוסח משובש לנוסח כתה"י,

כך שאם הוא דוגמה, הוא שייך לכולם בשווה.

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. אַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כָלָה. תֹּאחֵז יָדְךָ בַּמִּשְׁפָּט:

בְּבֹא תוֹכֵחָה נֶגְדֶּךָ. שְׁמֵנוּ מִסִּפְרְךָ אַל תֶּמַח:

גִּשְׁתְּךָ לַחֲקֹר מוּסָר. רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ רָגְזֶךָ:

דַּלּוּת מַעֲשִׂים בְּשׁוּרֶךָ. קָרֵב צֶדֶק מֵאֵלֶיךָ:

הוֹרֵנוּ, בְּזַעֲקֵנוּ לָךְ. צַו יְשׁוּעָתֵנוּ בְּמַפְגִּיעַ:

וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי תָם. פְּתָחָיו רְאֵה כִּי שָׁמֵמוּ:

זְכֹר נָאַמְתָּ. עֵדוּת לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ:

חוֹתָם תְּעוּדָה תַתִּיר. סוֹדְךָ שִׂים בְּלִמּוּדֶךָ.

טַבּוּר אַגַּן הַסַּהַר. נָא אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג:

יָהּ, דַּע אֶת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יְדָעוּךָ.

מַגֵּר אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ:

כִּי תָשִׁיב לְבִצָּרוֹן. לְכוּדִים אֲסִירֵי הַתִּקְוָה:

אין קשר לנוסחים. בסידור רינת ישראל ובסידור קורן החדש - - בית המדרש

 

לא זוכר כרגע דוגמה ספציפית. אחשוב בהמשך בל"נ - בית המדרש

למעט מקרה שהוא לא מיועד לטעם בכלל. עיקר זה לאו דווקא כמות אלא חשיבות.

לדעתי ודאי אין מקום לברכה אחרונה, אאכ כמות ענקית שאין שום ספק שהיה קמח כשיעור

וברכה ראשונה אפשר להחמיר לברך מזונות על משהו אחר. ואם אין לא הייתי מברך מזונות