פורום בית המדרש (עמוד 74)

קריאת תהלים לא חייבת להיות מתוך כוונה על עצמך, אלא קריאת דברים שאמר המשורר, ושאיבת יר"ש ורוממות מתוך התבוננות במדרגתו וכד'

ר' נחמן אומר שאדם יכוון על עצמו.   

 

אבל נניח כדבריך שלא בהכל חייבים לכוון על עצמי,

עדיין אני אומר את זה.. וברית כרותה לשפתיים.

לא נמנע מקריאת תהילים אלא להיפך, אחז בתהילים בכל כוחו.

ברית כרותה לשפתיים נאמר כאשר אדם אומר דברים על עצמו, לא מתוך הקשר של דבר כמו קריאת תהילים.

מה שהבאת מר' נחמן זה לא הלכה פסוקה.. מאמין שאפשר למצוא דרך ליישב את ר' נחמן.

לא כל סתבא שקוראת תהילים צריכה להיות דוד המלך..

בטח גם ר' נחמן קרא את זה וידע גם למה...

 

פשוט לא יודע, זה קצת מלחיץ אותי... רציתי שתגידו לי תירוץ למה קוראים וזה בסדר

אולי כדאי שקוראים דברים כאלה לחשוב על בשבח שיש פה לה' יתברך. למצוא את הנקודות המשותפות להתפעל, לרשום איזה רושם שאפשר לרשום

אלוי בהמשך ארחיב קצת על דברים אחרים

בחנני ה' ונסני - עד כמה גדול דוד המלך ע"ה - הוא רוצה שהקב"ה ינסה אותו כדי שהוא יעלה מדרגה בעבודת ה'. כמו שיש מפרשים בתחילת העקידה "והא-להים נסה את אברהם" שהוא העלה אותו על נס. העלה אותו מדרגה ע"י הנסיון.

גם מהדוגמא השנייה - עד כמה גדול עבד ה' איזה הכנעה וואו.

זמירות היו לי חוקיך - עד כמה אהבתו של דוד לחוקי ה'... הלוואי שאלו היו הנסיונות שלנו. צריך להבין איך חז"ל דורשים את מה שהם דורשים בכל זאת זה פסוק שנכתב ולא מוחקים אותו. הוא פסוק ככל הפסוקים.

 

ראיתי שהר חנן פורת בספר שלו (לחיות תהילים) שאל בדיוק אותה שאלה ואמר שהרבה שנים הוא התחבט בזה.. הוא ענה שם שלפעמים עצם העמידה בנסיון היא לא להכנס לנסיון ועל זה הוא מכוון. זאת שובה עמוקה ויש מה לדון בה

במסכת שבועות דף לו עמוד א'

משמע שאפילו אם קוראים פסוק מול מישהו, וזה בהקשר אחר, גם זה עלול להיות קללה ולכן צריך לשנות ללשון נסתר

 

"יכך ה' אלהים וכן יככה אלהים זו היא אלה הכתובה בתורה:

 

יתיב רב כהנא קמיה דרב יהודה ויתיב וקאמר הא מתניתין כדתנן א"ל כנה יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב כהנא ויתיב וקאמר (תהלים נב, ז) גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה א"ל כנה תרתי למה לי מהו דתימא ה"מ מתניתין אבל בקראי אימא לא מכנינן קמ"ל:

 

רש"י

יתיב וקאמר מתניתין כדתנן - רב כהנא היה שונה משנתנו כמות שהיא שנויה יככה וכן יככם:

אמר ליה - רב יהודה כנה הפוך דבריך כנגד אחרים אמור יכהו וכן יכהם שלא תקללני:

ויתיב וקאמר גם אל יתצך לנצח - את המקרא הזה היה דורש שנאמר בדואג בספר תהלים:

כנה - ואמור יתצהו:

שהיה לך לא נעים לקבל משהו כי לעולם לא תוכל להשיב תודה עבור מה שקיבלת?

 

זאת הסיבה (הרעיונית, כמובן) שאנחנו לא אוכלים בלי ברכה (לפחות אחת מהן. כמובן הסיבה הרשמית היא שהברכה מתירה לאכול)

וברכה אחרי היא אמירת תודה

הגיוני שתבקש "האם אפשר בבקשה מהשוקולד שלך" ולא "האם אפשר בבקשה מהאוכל שלך", נכון?

אפשר לשאול את בנות לא לריב, נראה לי שהוא יסכים עם העיקרון שהגיוני לפרט איזה אוכל ולא לומר אוכל סתם.

אם יש ספק בהלכה או במציאות איזו ברכה ראשונה מברכים על פרי, הפרי לא נאסר עולמית ויש לברך עליו את הברכה הכוללת יותר ולאכלו.

הקישור שהבאת מדבר כשהספק הוא רק לך, וספק חסרון הידיעה אינו ספק בכללי ספקות כי אין זה ספק לכל העולם.

והראיה השניה שלך היא ממקומות שאינם קשורים לברכה ראשונה. למשל משקה צימוקים צריכים לשתות בתוך הסעודה משום שברכתו האחרונה ספק נפשות וספק מעין שלש שאין האחת פוטרת את חברתה. וכן דגן חי וכו'.

 

כללו של דבר: אין שום מאכל או משקה בעולם שנאסר רק בשל ספק ברכה ראשונה. הקב"ה רוצה שתאכל, אבל הוא בכל זאת רוצה שתברר מהי הברכה הנכונה עד לאן שידך מגעת - בדיוק כמו שאתה מברר מה אתה מכניס לפה, אם זה רגל עגל או שוק תרנגול. מי שנסחף לאי בודד, יכול לאכול כל דבר כשר לאכילה בברכה הכי מבוררת לו.

רק ניסיתי להביא דוגמאות לכך שמשום מה שנראה כאילו יש פה איזה התקטננות לכאורה

הברכה היא דבר אחר לגמרי. ''ברוך'' זה מלשון ריבוי, שאדם חולה מברכים אותו *בברכת* רפואה שלמה, כלומר שיהיה לך הרבה בריאות. אז איננו רוצים לרבות את הקב''ה ח''ו אלא להרבות את גילויו. לדוגמה קיומו של תפוח העולם הוא כי הרבה בראו. והדבר ברור וגלוי עד כדי כך שכאילו התפוח צועק 'יש אלוקים' ולכן כשאנו אוכלים את התפוח אז כאילו אנו מחזקים מגילויו של הקב''ה בעולם. ולכן כ'פיצוי' אנו מכריזים בפינו ה' ברא את התפוח ובמילים אחרות 'בורא פרי העץ'. ופירוש מילים ברוך אתה ה' הוא- 'יתרבה ויתגדל שם ה' בעולם' ושאיפתנו שתכיר ותדע כל האנושות שכל הנאה שיש לנו החא מהקב''ה.

בשנה כמו השנה הזו מתי קוראים ב"חק לישראל" את החלק של "בראשית" שה

כי כרגע אפשרי לבנות רק בחצר באדמה מתחת לבניין

לא משום ארמית. מה גם שבמקור הקדיש היה בלשה"ק ולא בארמית

ההיתר לומר קדיש תתקבל לאחר שיצאו הוא משום שהינו חלק משמו"ע, מה שא"כ קטעי תפילה בארמית כגון הסליחות. ומשום שהותרה הסיבה החמורה שהיא לומר שבש"ק שלא בעשרה, ק"ו דהותר לומר ארמית

לגבי תחילת דבריך - ידוע.

 

לגבי המשפט השני - אולי תביא מקור, אם כי בכל מקרה זה לא היה רלוונטי

 

לגבי סוף דבריך - זה לא קשור לקל וחומר. כל עניין וסיבותיו.

קדיש תתקבל אומרים שלא בעשרה (לדעת הרמ"א כמובן) מכיון שאם התחיל השמו"ע בעשרה מחשיבין לו כאילו כל השמו"ע בעשרה - ואף הקדיש תתקבל בעשרה

ומסיבה זו גם מבחינת חשש המלאכים האמירה תחשב בעשרה

ואינו דומה לסליחות וקל להבין

בקדיש ברגע שהתחילו חזרת הש"ץ בעשרה, התחייבו גם בקדיש שאחרי התפילה ובשחרית, גם בחצי קדיש, קדושא דסדרא ותתקבל וכמו על סיום חזרת הש"ץ עצמה - מבחינת הציבור נחשב כאילו אלו שיצאו נשארו (לרמ"א, בשו"ע לא ברור עד איפה וספרדים ראיתי שמחמירים בזה ולא אמרו גם את הקדישים אלא רק סיימו חזרת הש"ץ), ממילא נחשב כאילו המניין כאן.

לעומ"ז בסליחות, לא שייך לדבר בכלל על 'חיוב' לומר חלק כזה או אחר, ממילא בפשטות זה לא קשור לראיה. אם אין כעת ציבור - לא מבקשים בקדות בארמית.

@חסדי הים פתח פיך ויאירו דבריך

ועל זה דובר, כי אומרים "תתקבל צלותהון" המוסב על התפילה.
זה מה שזכור לי ההבנה אגב אורחא של מרן ב דבריו בהלכות קדיש.

שמסיימים הכל כולל סדר קדושה* והקדיש שאחריה. ועיי"ש במשנ"ב שמסיים הכל עד תתקבל חוץ מקריאת התורה שהוא עניין אחר.

לכאו' לא הזכיר ברכת כהנים (עיי' בשע"ת שם) וי"ג מידות בתחנון - שאינם נוהגים בנוסח אשכנז בחו"ל.

*אפשר טיפה להתלבט, לאיזה סדר קדושה הוא מתייחס, כידוע יש שלא הצריכו מניין לקדושא דסידרא ונהגו שהיחיד אומר בטעמים לצאת מהמחלוקת (וכן ביוצר)

הלבוש אומר שכל חלק בסליחות מקביל לחלק בתפילה, ולכן אומרים בסוף הסליחות קדיש תתקבל.

אז דווקא את הקדיש נראה שיגידו גם אם חלק מהמניין עזב באמצע הסליחות

את המקור הלא ברור.
והחילוק שם הוא שבסליחות 'אין שייכות בין בקשה אחת לחברתה'.

בכל מקרה, מה שהם כותבים שם זה שעד תתקבל אפשר (אם כי אף פעם לא הבנתי איך אפשר שהציבור יגמור את הקטעים בארמית אבל לא את תתקבל ויהיה לך זמן באמצע. אם אתה פלוס מינוס בקצב שלהם, אז תריץ. ואם לא, אז ממה נפשך לא תספיק. ואולי כל הדיון הוא על ספרדים.), ואחרי לא יגיד.

אצלנו בעשרת ימי תשובה יש פיוט שלם באמצע הבקשות בארמית (חוץ מהמכניסי רחמים).
ובערב ראש השנה שלושה 😁

אבל בדרך כלל הפער שאני צובר מאי הטסת ה"עננו" וה"עשה למען" הוא גדול יותר אפילו מהם.

ב"ה
לגבי יג מידות
ראיתי בהתחלה בספר תפארת אבות- שם זה פוסקי מרוקו, אבל גם בעוד כמה מקומות.

והראיה שהוא מביא, וכי אדם ששפתו ארמית לא יכול להתפלל.

מנהגנו גם לומר ביחחיד
ולפני כחודש ראיתי שהרב מזוז מביא גם לומר ביחיד.

בכל אופן הרב עובדיה חלק וכתב שנידרש 10

בקדיש, מובא שאומרים קדיש רק אם יש רוב מניין.
כאן אם הוא היחיד אז לא שייך הנידון לראיה.

תסתכל בהליכות שלמה שם שיש משמעות לשישה.

ותודה על ההפניה.

איפה זה שם? על הסעיף בשלחן ערוך שם?

לא נכנס לי, אנסה שוב בבמשך בלי נדר

קדיש נאמר רק בעשרה.
לגבי מצב שיצאו חלק מהציבור נידרש רוב.

למה לא תרגם כאן אונקלוס ״אמרתא״ כמו למשל בויקרא פרק ה פסוק ו:

 

וְהֵבִ֣יא אֶת־אֲשָׁמ֣וֹ לַיהֹוָ֡ה עַ֣ל חַטָּאתוֹ֩ אֲשֶׁ֨ר חָטָ֜א נְקֵבָ֨ה מִן־הַצֹּ֥אן כִּשְׂבָּ֛ה אֽוֹ־שְׂעִירַ֥ת עִזִּ֖ים לְחַטָּ֑את וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן מֵחַטָּאתֽוֹ

 

וְיַיְתֵי יָת אֲשָׁמֵיהּ לִקְדָם יְיָ עַל חוֹבְתֵיהּ דְּחָב נוּקְבָּא מִן עָנָא אִמַּרְתָּא אוֹ צְפִירַת עִזֵּי לְחַטָּתָא וִיכַפַּר עֲלוֹהִי כָּהֲנָא מֵחוֹבְתֵיהּ. 

 

 

?

שבוע טוב

לא נראה לי שאני יודע, אבל אם תכתבי מאיזה ספר זה, אולי זה יעזור

עם פירוש של הרב מרדכי שיינברגר

אם זה בספר, אז יש לי אותו ואעיין שם עוד מעט בלי נדר

תודה על הרצון לעזור(:

בשמחה

מהר"ם שיק, היה הרבה אחרי ה'תומר דבורה', כך שאינו יכול להיות מצוטט בספר עצמו.

"האחד ע"י בריאת שמים וארץ, כמו שנאמר השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, שעל ידי זה רואין חסד של הקב"ה.

השני ע"י תורתנו הקדושה המלמדת אותנו דרכי ה' וחסדיו.

והשלישי הם נסים של הקב"ה דעשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש.

מכל שלושה דברים הללו יוכל כל אדם ללמוד גדולת וגבורת השי"ת וחסדיו המרובים, וכיוון..."

מאיפה זה?

מהספר מהר"ם שיק על מסכת אבות.....
זה מה שכתוב שם במקום ה-וכו'

שוב תודה

עיין ר"ה י"ט ב' וביצה ו' א'

ההיפקדות בזרע בר קיימא.
אבל אפשר להתפלל על הכל (:

אמרו את זה למיטב זכרוני.
ובוודאי שלא טוב אם לא אומרים את זה. זה סתם גורם לנערים או הסדרניקים לחשוב שהם לא בסדר.

למדתי במקום מאוד חרד"לי בכיתה ז'  ח'.היה לבית ספר הזה כל מיני בעיות ותסבוכות חוץ מזה לכן ברחתי משם בכיתה ט'. אבל מה נגיד על הבחור באתר כיפה?

או את האמת? אמרו שזה אמור לקרות פעם אחת בחיים בהתבגרות או הרבה יותר מזה?

האמת שזו פעם ראשונה שאני שומע שזה אמור לקרות רק פעם אחת.
אותי לימדו שזה טבעי.

הגוף לא מייצר כל הזמן עד למצב שצריך להיפטר מעודפים.
זה לא המחזור החודשי של נשים, ולא פסולת שצריך להיפטר ממנה....

זה קורה מידי פעם.

בויקיפדיה מציגים מידע את התדירות הממוצעת:

קרי לילה שכיח בעיקר בגיל ההתבגרות ואצל צעירים, אך יכול להופיע בכל גיל. על פי דוחות קינסי, 83% מהגברים האמריקנים חווים קרי לילה לפחות פעם אחת בחייהם ואצל 13% מהמתבגרים פליטת הזרע הראשונה מתרחשת בשינה. התדירות יורדת מ-0.36 פעמים בשבוע בממוצע בגיל 15 ל-0.18 פעמים בגיל 40.

אבל הוא בנוי לקיים יחסים באופן תדיר בבגרות

הוצאת הזרע היא חלק מחטא הדעת

אין קשר בין יצור זרע לבין קיום יחסים

יחסים אינם מחייבים הוצאה וטומאה

 

ויקרא יד יח:

וְאִשָּׁ֕ה אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֥ב אִ֛ישׁ אֹתָ֖הּ שִׁכְבַת־זָ֑רַע וְרָחֲצ֣וּ בַמַּ֔יִם וְטָמְא֖וּ עַד־הָעָֽרֶב

 

יש מצב אידאלי בלי שכבת זרע ובלי טומאה

 

התחום ידוע כיום יותר במזרח 

 

אפשר לפנות בפרטי

 

 

ומערבב בין תורת אמת שלנו, לתורות שמקורם בע"ז.

ע"פ מה ששמעתי מהרב בורשטין (ורבנים אחרים) בחור שאינו גורם לזרע לצאת באופן מכוון - זה יגיע בקרי לילה פעם בכמה זמן.

כמו בכל דבר אחר - 'אונס רחמנא פטריה'. האיסור הוא לגרום לזה או לזרז את זה, בין באופן פיזי ובין ע"י הרהורים רעים, העסקת המח בדברים לא צנועים וכד'. אבל מה שבא מטבע הגוף - אינו איסור.'

יש מיעוט מצוי שבגיל ההתבגרות רואים בתדירות מאוד גבוהה מסיבה רפואית בלי שום הרהור. אבל לרוב זה לא אמור לקרות. יש הרבה שזה לא קרה להם מעולם.

אני מסתמך על רבנים חשובים שעוסקו ועוסקים בנושא מכל צדדיו, בהתייעצות ען אנשי מקצוע ובראשם הרב מנחם בורשטין שליט"א

הערתי במקום אחד, שגם כשהעידו על צדיקים גדולים ששמרו ברית או 'לא פגמו', אין זה אומר שלא ראו באונס בשינה - אלא שלא הביאו את עצמם לכך בשום דרך שהיא.

לוקח לזרע להיות 'מוכן' 72 יום.
המוכן הולך ל'מחסנים'.
כשחדש מגיע והמחסן מלא - הישן יוצא .
זה הטבע.
מי שאומר אחרת שילך ללמוד.

@חסדי הים

באמצע אם נזכר שכבר התפלל ערבית, אז ברור שיצטרך להפסיק במקרה שהבאת, כי הרי חצי מתפילתו חובה וחצי נדבה, וכמו שהביאו הראשונים (התוספות רא"ש בשם הגאונים) את הטעם הזה על המקרה הפשוט שלא חוזר והמתפלל.

לגבי שאר הראשונים (הראב"ד ורבינו מנוח) אז נראה ודאי שהכוונה איזו תפילה הוא מתכוון שהיא משפיעה. הרי אדם במקרה שהבאת חייב להתפלל עכשיו מנחה, רק בתורת תשלומין, אז נראה שמשנה הכוונה, ואם התחיל בכוונת מנחה לא יוכל לסיים בכוונת ערבית

עיין עוד מג"א ק"ח, ב

במקרה שהצגתי זה לא חצי חובה וחצי נדבה, אלא הכל לשם חובה, רק 2 תפילות שונות. לא מצאתי בדבריך ראיה לאחד הצדדים.

לא צריך להפסיק באמצע.
אז במקרה שהצגת מנחה זה חצי חובה וערבית חצי נדבה.

כגון שחרית ומנחה

אבל בגמרא משמע בסוגיא של תפילת תשלומין שלא צריך כוונה מיוחדת כדי להחשיב תפילה כאחת התפילות, רק אם כן הוא עושה מעשה שמוכיח על התפילה כגון שאומר 'אתה חוננתנו' או לא אומר את זה.

ה'מגן אברהם' שהפניתי אליו מביא שיש אפשרות שאם אמרת 'אשרי' לפני התפילה (ולא שאר המזמורים), אז עשית מעשה שמוכיח שזו תפילת מנחה.

שם הבעיה אחרת, שהחליף בין התפילה הרגילה לתשלומין, וא"א תשלומין לפני הרגילה.

כאן השאלה היא אחרת.

 

אפשר לשאול יותר פשוט- מי שחשב שעדיין בוקר והתפלל את כל התפילה לשם שחרית, ןאחכ גילה שצהרים- האם זה עלה לו לשם מנחה?

עלתה לו" כראשונה על אף שהשניייה צריכה להיות תשלומין.

בגלל שראשונה לא עלתה לו אז ממילא השנייה היא ראשונה, ולכן עולה לשם ערבית..

 

סוף דבר, טרם נמצאה הכרעה לשאלה הפותחת

במחשבתו שהראשונה היא תפילת התשלומים-מנחה והשניה היא תפילת ערבית, ולכן הוא מוסיף 'אתה חוננתנו' בשניה.
בגמרא משמע שאם הוא לא היה מוסיף בשניה 'אתה חוננתנו' שהוא מעשה שמוכיח, לא היה משנה עצם כוונתו שהוא מתבלבל בין התפילות.
אז אותו דבר כאן, זה לא משנה שהוא חושב שעכשיו שחרית.
גם לפי דעת הב"י וחלק מהאחרונים שבתשלומין שאם הוא היפך בכוונתו, בלי מעשה שמוכיח, הוא לא יוצא ידי חובתו. זה לא בגלל שהתכוון להתפלל תפילה אחרת, אלא זה בגלל הדין שתשלומים צריך להיות אחרי התפילה הרגילה (עיין משנה ברורה ק"ח ס"ק ז'), אבל פה אין אפשרות אחרת להתפלל כי זה זמן מנחה, אז לא משנה מה כוונתו.

שווה לבדוק אם יש

 

המ

תלוי איך זה אצלך

במידה וזה כמו אצלנו,

אם זה גמרא שתלמד בה עיון בזמן אלול בלבד, לא נראלי ששוה לקנות ממש גמרא אלא להביא את הגמרא מהבית

ואת מה שלומדים בסדר צהרים באלול בבקיאות בזמן אלול+זמן קיץ ובעיון בזמן קיץ שווה לקנות עוז והדר המורחב.

 

קנייה מרוכזת כבר היתה.

אני מדבר על ב"ק ולא גיטין כלומר ההיא של זמן חורף ובקיאות אלול.

הכוונה לזאת שנראית כך?

 

שכוייח על העזרה.

אשמח ליתר פירוט בלמה דוקא זאת?

אבל בגדול

החום זה פשוט אם אתה קונה את כל הש"ס הם עשו את זה ככה

האדום זה בבודדים

כי באתר זה תחת קטגוריות שונות...

אם תרצה בודד זה בצבע כחול - לא מורחב

אדום - מורחב

היי ככה זה אצלנו

למדו גיטין קיץ, עכשיו אלול רק עיון

ובבקיאות ובחורף לומדים ב"ק

מה יש באדומה שאין באחרות?

מחיר נורמלי, שאני יכול למצוא בחנויות?

כל ההפניות וההערות?

ואם כן אז כאדם סקרן זה נורא יציק לי...

זה לא 'מציק', זה חלק מהלימוד. גם רש"י יש על כל 2 שורות ואפילו יותר.. מה שצריך לראות, רואים

כלומר לא משנה כמעט כלום.

אני לא מבין.

אבל לפחות שיהיה לך, מחלקן אתה בטח תוכל להפיק תועלת.

תוס ראש שאנץ וכו - אם יש על המסכת

ערוך

קובץ מפרשים על מהרשא

ציטוטים של הרמבם והשו"ע שמפנה עליהם בעין משפט נר מצוה

אשמח לשמוע...

אמנם לא הצלחתי למצוא ב''ק בהוצאה הזאת (אשמח אם מישהו שיודע איפה אפשר להשיג יגיב)ץ

טל מן החדש מסודר יפה, ההגהות נמצאות בפנים 

מה יש בו שאין שם ולהיפך?

מה כמות ההגהות? וילנא חדש עוז והדר או באמצע?

 

ההגהות אינן בהערות (אם כי לעיתים ישן הגהות במסורת הש''ס) אלא בפנים, כלומר - הגמרא מוגהת בתוך הדף עצמו. הדיבורים ברש''י מחולקים לפי כתה''י והדפוסים הישנים כך שהוא מובן יותר לעיתים. כמו כן, יש הדגשות ברש''ים ארוכים של מילים שרש''י מפרש מהגמרא (יש את זה גם ברשב''ם בב''ב, וזה עוזר שם מאוד) בקידושין ראיתי שיש בו ר''ח, שאין בשאר הדפוסים וכן בעוז והדר. אמנם, אין שם את הערוך, את ספר הישר ואת עין משפט נר מצווה המלא.

כמות ההגהות - לעיתים יותר מעוז והדר ולעיתים פחות, (בתוך הדף מגיהים גם החסרות והיתרות לפי הכתיב הנכון במקורות). כמובן, הרבה יותר הגהות מוילנא החדש...

נגד להכניס את ההגהה לגוף הטקסט עצמו

המהרש''א יוצא על מדפיסים שמכניסים הגהות של פרשנים או מגיהים בניגוד לנוסחים ישנים. בטל-מן החדש מחזירים את הנוסח לפי כת''י ודפוסים ישנים (כמו דפוס וינציאה, כת''י מינכן וכד')ף ולענ''ד לא לזה התייחס המהרש''א

על אף שאני מאד אוהב טלמן (הישן), טלמן החדש עם ההגהות בפנים הוא בעייתי.

 

באותה שנה שהיה לי טלמן החדש שמעתי שיעור שהשתמש בין השאר בהערה על ניסוח מסוים של רש"י, ובגממרא שלי פשוט זה לא היה קיים. כי מישהו תיקן. ב"ספר המפתח" יש התייחסות למפרשים שדנו בניסוח הזה, אבל טלמן החליטו שזאת שפוט שגיאת דפוס ושינו, בלי לציין כלום

 

מהר מאד החלפתי לטלמן ישן (ממש ישן...)

עוז והדר שינו מספור של דפים ברי"ף ובמרדכי, ככה שזה יכול לשגע לומדי עיון.

 

לכן אני ממליץ על וילנא החדש אם רוצים ש"ס מכובד, ואם רוצים ש"ס זול אז ארץ ישראל הוא חמוד, או ליצור סט של מאורות הדף היומי.

החום זה ש"ס חתנים(בלי הוספות חוץ מהרגילות, רי"ף, ר"ן וכו').
בעוז והדר יש בנוסף לשאר ההוצאות יש 'הגהות וציונים' דהיינו חילופי נוסחאות ובסוף יש 'מובאות התוס'' שזה הבאת דברי סוג' הגמ' שהתוס' מציין אליהם.

רוב הביינישים משתמשים בעוז והדר גם בגלל השינויי נוסחאות וגם בגלל שהר"ן על הרי"ף אצלו יותר מסודר.
אני אישית מעדיף את הוילנא החדש המורחב כי לפעמים עוז והדר משנים בתוך הגמ'(אמנם זה מקומות בודדים) וגם כי יש להם בנוסף חי' הרמב"ן שאין בעוז והדר.
חוץ מזה שלפעמים הכריכה של 'עוז והדר' דפוקה(כל מה שנדפס לאחר תשע"ו).

בטלמן המורחב אין הרבה דברים שיש בהרחבות של ההוצאות האחרות אבל יש לו 'אוצר האחרונים' שזה ליקוטים רבים של אחרונים(שבדר"כ נלמדים אבל צריך לחפש, כמו שב שמעתתא וכו') על הגמ'.
מעט מאוד ביינישים משתמשים בו.

בהצלחה רבה!

וכשמחפשים פסוק בגמ' קל למצוא לפי השורה בתורה אור...

רוב הבחורים היום קונים עוז והדר.

1. וילנא החדש הוא הכי יפה לדעתי. (היתרון שלו על עוז והדר, שעוז והדר שינו את הדפים של הרי"ף)

2. ארץ ישראל הכי זול.

 

יש חנות אינטרנטית בשם אוצר הספרים שאני הרגשתי שקניות מהם היו מוצלחות.

ובצומת בר אילן ראיתי פלני מספר חודשים חנות שמוכרת ש"ס קטן וילנא החדש בסביבות 100-150 ש"ח.

ממליץ בחום על גמרא הלכה ברורה, מובאים שם הפוסקים המרכזיים בסוגיות שעולות מהדף. הרב קוק בעצמו סידר את ההלכה ברורה בזמן שהוא היה יכול לכתוב ספרים בעיון על כל הש"ס, מה שמראה על החשיבות הגדולה שהוא ייחס לזה. הים מכון "הלכה ברורה" ממשיך את דרכו עם הלכה ברורה על הדף, ובירור הלכה שבעצם מתמצת את העיונים המרכזיים בראשונים על הסוגיא בצורה בהירה. בראש מכון הלכה ברורה עומד הרב אריה שטרן - הרב הראשי לירושלים. מנסיון שלי - אחרי כמה חודשים עם הלכה ברורה גיליתי שזה הרבה פעמים עוזר להבין פשט, ומאוד עוזר בעיון. בהצלחה!

אני גם חושב שהלכה ברורה הוא הטוב ביותר ללימוד עיון.

הרבה פעמים הצצה קלה ברמב"ם מראה איך הוא הבין את הפשט בגמרא.

 

במהדורות החדשות הדפיסו את הלכה ברורה על גבי ש"ס וילנא החדש.

התורה מקבילה בין ערלת לב לקשיות עורף.

באופן פשוט אני מבין את קשיות עורף כאחד שהולך ראש בקיר ולא מוכן להסתובב ולשים לב שהוא טועה.

כנ"ל ערלת לב, אדם שלא שם לב מה קורה  מסביבו, וממשיך להתנהל כרגיל גם כשהמציאות טופחת על פניו, הוא ערל לב.