פורום בית המדרש (עמוד 92)

יש חת"ם סופר במסכת סוכה (דף לד/ה/ו) שאומר שחקלאות בארץ זה מצווה כמו הנחת תפילין. אבל הוא צונזר בחלק מהמהדורות.
עד כאן צד העיון.

מצד הסברא, אני חושב שחקלאות היא צורך כדי לדאוג שיהיה אוכל, ולכן גם כל עבודה שתפתח את עולמנו היא חשובה. (ולעניות דעתי לפי החת"ם סופר גם מהנדס בארץ יקיים את אותה מצווה)

עוד יותר כשעוסקים בחקלאות שיש עוד הרבה מצוות של ארץ ישראל מעוסקים בהם.
עוד יותר כשיש מסירות נפש על השמיטה וגאולת קרקעות והשכר הלא מתגמל גם ככה.
עוד יותר כשזה מקצוע מאוד בריא לגוף, לנפש ולעם ישראל שלא יהיה תלוי בתוצרת חוץ.
עוד יותר כאשר המקצוע הזה מלמד אנשים להתפלל לגשם, אבל ממש! ומקשר את היהודי לאלוהיו.

תגובה ממש יפה מסתכל במקצוע עצמו...

אבל איך הארץ תראה? ואיך מזג האוויר יהיה בה? והמערכת האקולוגית כולה תשתבש.

 

לכן ישוב הארץ, לדעתי, הוא כפשוטו. פשוט ישוב הארץ במובן הכי יסודי שלה.

לשבת בארץ, ולעשות אותה ראויה לישיבה.

כגון משקי הבקר ברמת הגולן או שדות הכותנה והחיטה בנגב.
הלוואי והחקלאות הישראלית היתה קשורה אפילו ברמז לחקלאות מקראית ואקולוגיה ארצישראלית.

בשום מקום בעולם ואין אף אחד שיסכים לעבד דונם אדמה תמורת כל כך מעט חיטה כששכר המינימום בישראל רק עולה.

גם ככה להיות חקלאי זה לא מקצוע מכניס מאוד, להגיד לחקלאי לא לרסס בכלל וליצור חקלאות אורגנית אמיתית זה מה שנקרא לחיות בסרט.

מישהו החליט שהנוף של רמת הגולן מזכיר לו את קולוראדו, אז התירו לגדל שם בקר. התוצאות לאקולוגיה, תוך דור אחד, הן קטסטרופליות. תבדוק את איכות המים והמשקע הבקטריאלי של נחלי הגולן. אה, ובנוסף גם הופיעו טורפים טבעיים (מה שכמעט הפך את משק הבקר שם למתקבל על הדעת למרות הכל), דהיינו זאבים, אז פשוט הרעילו אותם עם רעלים שעכשיו ספוגים עמוק בכינרת. גם ככה גידול בקר הוא אסון אקולוגי, אז מילא כשעושים את זה בפאמפאס של ארגנטינה, ששם (נניח) ברמה מסויימת (ליתר דיוק אילו היו מצמצמים את משק הבקר שם בכשבעים אחוזים) זה יכול להתנהל בקיימות אקולוגית. ההתחמקות המיתממת והמגוחכת מלעסוק במשמעות המלאה והממשית של חקלאות, תמיד במעין משיכת כתפיים תמוהה והסטת הדיון לשאלות המזוייפות והמלאכותיות של כסף (כאילו לא הכול גם ככה מסובסד), היא בדיחה שמייתרת את המשך הדיון מכל וכל.

על כל פנים מה כוונתך "חקלאות מקראית"?

חקלאות המדרגות דורשת כוח אדם בעבודת כפיים (אגב בדומה גם לחקלאות האורז המזרח אסיאנית). ככה הוציאו אבותינו לחם מן הארץ, במקום לשתול אינספור עצי זית שהאדמה מתחתם נסחפת ונעלמת ובפרט המינרלים החיוניים בקרקע. זו היתה עבודת האדמה האמיתית, שממש מפוררים את הרגבים בידיים ושותלים על המדרגות וככה האיכר עבד.

אם כבר התנחלויות ויישוב הארץ וכל זה (שאני מאה אחוז בעד אבל נניח שחלק מהציבור נגד) - למה לא תופסים את ההרים, את יהודה, את שומרון, כמשאב "מנהלי" נניח, וחוזרים לעבד כל טראסה (לפחות כל עוד זה בשליטתנו, בלי שום קשר לריבונות או התיישבות)? וזה לא שייך לבעלות, אם אלו אדמות מדינה אז שיזמנו ערבים מקומיים ויעסיקו אותם ויחלקו איתם את התוצרת (וככה אולי גם יהיה להם יותר אכפת מהאקולוגיה של אקוויפר ההר), וכמובן האבטלה בקירבם תרד לאפס אחוזים. שישתלו שעורה ודוחן במקום להיות טרוריסטים מזי רעב בלי לחם ועם תת מקלע מאולתר במחסן. ואם אלו אדמות בבעלות - בין של יהודים בין של ערבים - אז שיחייבו את הבעלים להקצות אותן לחקלאות (כולל אגב גם השטח שבריבונות בפרוזדור ירושלים שכולו מלא בשרידי הטראסות מתקופת המקרא).

בכוונה הבאתי את הדוגמא של משקי הבקר: משוגע מי שחשב שרצועת האדמה של כלום הזו ברמת הגולן יכולה לתפקד כאילו מדובר על המרחבים של הדרום מערב (Southwest) האמריקאי (שגם הם, אגב, כבר כורעים תחת הנטל של גידול אינסוף תירס לבהמות שמצידן מכלות את כל השאר, במקום שזה יישאר רק משק רעייה חופשית כמו בזמן הבוקרים מהמערבונים). אבל בארץ הזאת כאן חקלאות שפויה נעשית ברמת המיקרו בהפיכה דאגנית של כל רגב, ובכוח אדם מסור, אחרת זה חורבן.

בגדול החממות המודרניות מוציאות יותר יבול בהרבה.

איפהשותלים אינספור עצי זית? בהרי יהודה?

הן לא השיטה לרוב הגידול החקלאי. חיטה לא מגדלים בחממות. לא זכור לי שהפסקנו ללוש בצק ושבמקומו מסתפקים בעגבניות ובפלפלים. לגבי זיתים, ובכן שוב, יש רק כיסוי שטח מסויים שבו יש מטעי זיתים (מובן שיותר בשומרון מאשר ביהודה). רק ציינתי שגם לגבי חקלאות העבר, מי שהתמקד במשק הזיתים מצא לאורך הזמנים את האדמה שלו פורייה פחות ופחות, וזו אגב הסיבה ההיסטורית לאדמה חשופה ועקרה בחלק מאיי יוון.

מתוך הפרסום

Impact of Olive Cultivation on Biodiversity in Messenia, Greece

של המחלקה לגיאוגרפיה פיסית באוניברסיטת שטוקהולם ומאת פלישיה קיילסטרום:

Over 85 % of the world's olive plantations are on dry, highly erodible soils and over 50 % are affected by serious erosion, which is considered to be the most urgent environmental problem associated with olive cultivation (Beaufoy 2001, Wingård 2010)

יש עוד מקורות רבים.

אני פשוט לא מבין בזה.

והתוצרת שימשה בעיקר לצריכה מקומית. 

אם נחזור לאותן שיטות, נצטרך להעביר את רוב כוח האדם בענפי המשק האחרים [כגון התעשיה], לחקלאות.

מאיפה נשלים את החוסר?

למה שנעביר כוח אדם לחקלאות? מי שעושה חיל בענפים אחרים יתפרנס מענפים אחרים. מנין לך שיש חוסר? כל יום הסופרמרקטים בישראל משליכים לאשפה טונות של תוצרת חקלאית שלא נמכרה, שבעצמן היו יכולות להאכיל את אזרחי המדינה פעמיים. אל תדקלם סיסמאות של אינטרסנטים.

1. בימי קדם, רוב האוכלוסיה עבדה בחקלאות.

2. התוצרת הגיעה בעיקרה לצריכה מקומית.

 

משתי ההנחות האלה, אני מגיע למסקנה, שעובד אחד בחקלאות מסורתית, מסוגל לספק פחות מתצרוכת של שתי משפחות.

ולכן, אם כל הצריכה תסופק ע"י חקלאות מסורתית, חלק ניכר מהאוכלוסייה יצטרך לעסוק בחקלאות.

 

מה שנזרק בסופרמרקטים, לא גדל בשיטות של חקלאות מסורתית.

מה פתאום שכל הצריכה תסופק על ידי חקלאות מסורתית?

מי מתנהל בחקלאות מסורתית?

החקלאים המסובסדים של ספרד?

החקלאים המסובסדים של סין?

החקלאים המסובסדים של טורקיה?

בארץ ישראל לא צריך לגדל כותנה. מה זה פה, מיסיסיפי? בארץ ישראל לא צריך לגדל הדרים. מה זה פה, בורמה? בארץ ישראל לא צריך תעשיית חלב. מה זה פה, ויסקונסין?

מה אתה מציע לגדל בארץ, ובאיזו שיטה, ומאיפה תגיע כל התוצרת החקלאית?

בעולם יש עודף סיבסוד ועודף היצע לתוצרת חקלאית וזה לא תלוי בישראל וברצונותיה הטובים. אם ממשלת סין מחליטה ששם יהיה סיבסוד לגידול כרוב - וברמה כזו שמשליכים שם עודפי כרוב מהשדות ישר לפח ברכבות שלמות של קונטיינרים, מרוב ניהול "חכם" - אז שישראל תקנה כמויות אדירות של כרוב במחיר ריצפה מסין ושבמשך חודשיים זה יהיה הבסיס בארץ להאכלה ולבישול. שיחלקו את זה חינם לעניים. במקום באותו זמן להמשיך לשאוב את מי התהום המתייבשים לטובת השקייה של הדרים וייצואם בעטיפות לא-אקולוגיות לחנויות אקסקלוסיביות באירופה, ששם זה יירקב על המדפים ואולי אחד מעשרה יירכש, הכול כמובן בסיבסוד מטורלל של "מכון הייצוא" ופקידיו המיותרים, ומהכיס שלך מר משלם המיסים הנכבד.
"מאיפה תגיע"? אוי באמת! תשאל יותר טוב מאיפה חשוב שהיא לא תגיע. חשוב שהיא לא תגיע מהחלטות שרירותיות של פקידי "מועצות חקלאיות" שהסיבה היחידה לקיומן היא המשרות שהן עדיין מספקות עבור כלום ושום דבר, שלא לומר בניגוד מוחלט לאינטרס הציבורי.

רק רציתי להעיר שחקלאות בימי התנ"ך לא הספיק אפילו למשפחת החקלאי לאכול, אז יש הרבה טוב בהתקדמות החקלאות.
(זה אגב מסביר את המדרש על שבאו לדוד המלך שצריך פרנסה, כי באמת חקלאות אישית לא מספיקה)

שמים ולא לשם נזק.

בפועל לגבי המציאות, אין לי מושג. לא שמעתי על מה שאתה אומר ואין לי קשר לתחום החקלאות.

רבות.
רק לפני כמה מאות שנים הצליחו לפתח את שיטת שלושת השדות שהתחיל לאפשר עודפים של תבואה מעל לצורך המשפחה כדי לאכול.

אז אין עניין לחזור לזה

ובלשונו הזהב של שלמה המלך:
" אל-תאמר, מה היה--שהימים הראשונים, היו טובים מאלה: כי לא מחכמה, שאלת על-זה." (קהלת פרק ז פסוק י)

ואידך זיל גמור לכל סוגי החקלאות.
"והארץ לעולם עומדת", "תן דעתך שלא תחריב את עולמי", אם כבר מצטטים.

וזה לא כל הסוגים.
לצערי הגדול ניהול החקלאות בישראל לאורך השנים בוודאי מאז העצמאות הוא שערורייה היסטורית ובקנה מידה טוטאלי.

כותב שבארץ ישראל לימוד כל האומנויות מצוה.
(אין לי לפני את הספר כרגע, לציין מדויק)

אם השרשור נעול (וגם אם לא), אשמח אם תשלח בבקשה באישי גם

"אנו סומכים על ר' נהוראי סוף קידושין שאמר

"מניח אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה",

והיינו כדברי רשב"י ראש פרק כיצד מברכין (ברכות לה, ב).

ור' ישמעאל הקשה, הא כתיב 'וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ'?

ונראה לי, בזמן שישראל שרויים על אדמתם מצוה לאסוף דגנך לא לצורך פרנסתו,

דצדקו דברי רשב"י ודברי ר' נהוראי, אלא משום מצות ישוב ארץ ישראל,

ומשום הכי היה בועז זורה גורן השעורים, ואלישע שנים עשר צמדים לפניו.

ולא לבד עבודת קרקע אלא לימוד כל האומנות משום ישוב וכבוד ארץ ישראל,

שלא יאמרו לא נמצא בכל ארץ ישראל סנדלר ובנאי וכדומה ויביאום מארצות רחוקים,

על כן היה לימוד כל האומנות מצוה, ורשב"י ור' נהוראי מיירי כשאנו מפוזרים בין האומות,

ויש בהם אומנים מרובים ולא צריך לנו, והעוסק בהם הוא להמציא לו פרנסתו,

על כן מניח אני כל אומנויות ואיני מלמד בני אלא תורה.

ועל כן כשעושים רצונו של מקום, שנטיעה אינו לפרנסה אלא למצוה,

על כורחך בית קודם לכרם אבל בתוכחה, שאינם עושים כרשב"י,

והכרם הוא לפרנסתם, היה להקדים כרם לבית, אלא שבשיגעון ינהג, והכל מהופך".

 

(חת"ס פרשה שופטים ד"ה 'מי האיש').

 

"נראה לעניות דעתי, רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא 'וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ' אלא בארץ ישראל ורוב ישראל שרויין [בה],

שהעבודה בקרקע גופה מצוה משום ישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים,

ועל זה ציותה התורה 'וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ', ובועז זורה גורן השעורים הלילה משום מצוה.

וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, הכי נמי לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה.

ואפשר אפילו שארי אומניות שיש בהם יישוב העולם הכֹל בכלל מצוה.

אבל כשאנו מפוזרים בעוונותינו הרבים בין אומות העולם,

וכל שמרבה העולם יישוב מוסיפה עבודת ה' חורבן, מודה רבי ישמעאל לרשב"י.

ועל זה אנו סומכים על רבי נהוראי במתניתין סוף קידושין:

"מניח אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה", היינו בחוץ לארץ וכנזכר לעיל". 

 

(חידושי חת"ס סוכה לו, א ד"ה 'דומה לכושי תנן').

 

ראה עוד כאן>>>

ערך החקלאות והעבודה בארץ ישראל לפי החתם סופר / הרב יעקב זיסברג

 

ממליץ שוב לעיין כאן בכללות העניין>>>

פרק לדוגמא נושא אלומתיו

פרק לדוגמא נושא אלומתיו

יש מקום ברשב"א נראה לי שהוא מפרט את מעלת התפילה של כל עבודה והתפילה הכי טובה היא של החקלאי

כל אחת מהדוגמאות האלה יכולה למלא ספריה מלאה פילפל.

שאלה גדולה שיכולה למלא סיפריה שלמה.

ואשמח אם יש לך תשובה בכל אופן

קטניות זה מנהג, לא גזירה. כלומר זה התחיל מהעם שקיבלו על עצמם כך ולא גזירה שנגזרה ע"י חכמי הדור.

ובעניין הפלאפון, לא מדובר בגזירה אלא בהדרכה לציבור, מתוך הבנת המציאות וטבע נפש האדם.

רק לגבי הפלא', מבחינתם זה סוג של גזירה (או תקנה) לכאורה

זה לא נתון לשאלה מה הדרגה של אותו אדם.   פשוט אסרו וזהו

קודם כל, לא בהכרח שאלו שני מושגים שונים.

אפשר לומר באופן כללי, שגזירה היא כזו שנועדה כדי להרחיק מאיסור, ותקנה היא גם כזו שנועדה בשביל עצמה ולא כדי להרחיק, כמו תקנת קריאת התורה, דרישה בהלכות החג לפני החג, עשר תקנות עזרא וכו'

 

הבנתי שגם כיום חכם יכול לעשות גדר שלדעתו ימנע אנשים מעבירה.. משהו כזה.

 

 

אי אפשר היום לגזור משהו חדש. אפשר לומר שהרחקות שנאמרו ע"י חז"ל קיימות היום גם לגבי דברים מסויימים שחז"ל לא דיברו עליהם (כמו פלאפון)

בפשטות זה ההבדל בין גזירה לתקנה.

הגזרה או התקנה או המנהג מתקבלים אם הציבור קיבל את זה על עצמו.
בגדול עם ישראל קיבל את התלמוד על עצמו אז הוא מחוייב לו.
עם ישראל גם קיבל את חרם דרבינו גרשום (למרות שלא היה אמורא ולא סבוראי ולא גאון אלא ראשון, מראשוני הראשונים בסך הכל אבל בכל זאת ראשון) ולכן החרם תקף אצל כל מי שקיבל אותו.
אדם שהגיע למקום חדש מקבל על עצמו מרא דאתרא חדש על פסיקותיו.
וכן אדם שקיבל על עצמו מנהג טוב או הלכה מסוימת הוא מחויב לה.

קטניות- לא ברור לגמרי מאיפה זה צץ, כל פסח יש לפחות שרשור אחד בפורום צמ"ע שדן בעניין, עם השנים נראה שדווקא פסח זה חג שיהודים אוהבים לפתח חומרות, לא ברור ממש למה כי בכל זאת חג החרות, אבל בשנים האחרונות דווקא יש נטייה לשוב אל הנורמליות, בעזרת ה' עוד נאכל גם קורבן פסח בקרוב.

סמארטפון- על פניו רוב הציבור כבר קבע עובדה לרבנים שהוא רוכש סמארטפון, מכאן ואילך יש הלכות האם וכיצד לשים הגנות ועד כמה, יש מעט מאוד שעוד מקשיבים לרבנים שאוסרים ומוותרים על הסמארטפון ומקבלים על עצמם.
עקרונית הסמארטפון כמו האינטרנט, כלי רב עוצמה ורב השפעה, צריך לדעת להשתמש בו.
לא רק הפורנוגפיה, גם הפתיחות לרוחות הכפירה הנושבות בעולם, גם עצם העובדה שאדם מחזיק מכשיר שגדולי הדור אסרו זה מרחיק את האדם מהדת, גם ההתמכרות הנוראה ופירוק המשפחות, הבעיות הנפשיות שנגרמות מהמכשיר כל אחת מהסיבות האלה לבדן מספיקה כדי לא לרכוש את המכשיר החכם.
אבל, אדם לא כל כך מוכן לוותר על הטכנולוגיה והנוחות ואומר שאע"פ כן אהיה גיבור, אשים חסימות (או לא אשים, תלוי מי) ואתגבר על הכל ואשאר ירא שמים, אם כך בדרך שאדם בוחר לילך מוליכים אותו.

יש המון שסברו שאחרי חתימת התלמוד אין לגזור דברים מדעתנו.
ולכן זה שרוצה לתקן או לגזור משהו יטען שמה שהוא גזר לא נכלל בהנהגה לא לגזור.

אם נחשוב מדוע לא גוזרים, נבין שזה עניין של חוסר סמכות, אין אף רב אחרי הגמרא שכולם מחויבים לו ולכן לא ניתן לגזור. אבל לפעמים רב מסוים יחוש שיש צואך וממילא הוא ינסה לתקן משהו, ואם יקשיבו לו אז הוא יכול ואם לא אז לא.
(אם תרצה להרחיב לגבי פלאפון, האמת שיש דיון (בפורום אוצר החכמה) שרוב המשתתפים בו הם חרדים תלמידי חכמים בנוגע לשאלה איך ניתן לגזור גזרה כזו והאם יש סמכות כזו?

אלא גם מה שהציבור התיר לפוסק לפסוק, הפוסק יש לו תוקף לפסוק על סמך זה שהציבור יקבל את פסיקותיו).

 אתה מתכוון ל-"גזירה שהציבור יכול לעמוד בה"?   

אם הם יכולים, הם לא חייבים מתוקף היותו הרב שלהם?  @ארץ השוקולד

וגם כשמדברים על גזירה או תקנה מדובר על כל הדור, לא על מישהו מסויים.

וזה דיון ארוך.

אבל בקיצור "ככל התורה אשר יורוך" נאמר על בית דין של שבעים ואחת ולא רב כזה או אחר, גדול ככל שיהיה.

ובעיקרון אני חושב שסמכות פסיקותיו של הרב היא רק אם הציבור קיבל, לא תלוי רק בשאלת היכולת אלא גם ברצון ודברים ארוכים הם, אז בלי הדר תזכיר לי במוצ"ש/ראשון/שני ואכתוב יותר בנושא.

היא תלויה בעבודה שאין שום גוף מרכזי שבו כל פוסקי הדור (לא כל אחד שחושב שהוא רב) נפגשים ביניהם ונמנים וגומרים.

מסתמא הם לוקחים בחשבון את השאלה האם הדור יכול לעמוד בעניין הזה.

ואחרי כן בודקים בפועל אם הדור עומד בזה ואם לא, ואם כן, לחיי. אם לא, מתבטלת הגזירה.

גזירה זה איסור לא תעשה מדרבנן כדי להרחיק את האדם מן העבירה. למשל: לא לאכול עוף בחלב, לא לנגן בשבת וכדומה.
תקנה היא בדרך כלל מצוות עשה או הנהגה מדרבנן כדי לחזק ולקבע את שמירת המצוות כמו למשל: נוסח וסדר הברכות והתפילות.
בשביל לגזור גזירה או לתקן תקנה שתחייב את כלל ישראל חייבים סמכות של בית הדין הגדול שנמנו וגמרו לגזור או לתקן. וכלל הגזירות והתקנות של הסנהדרין נכתבו במשנה ובתלמוד. כל הגזירות והתקנות של הגאונים והחכמים שלאחר התלמוד מחייבות רק את המקומות שקיבלו אותם ולא את כלל ישראל.
(מקור - הקדמות הרמב"ם לפירוש המשנה ולמשנה תורה, הלכות ממרים)

אמרת שזה מחייב רק את המקום שקיבלו אותו...

אבל איך בכלל מותר לחכם לגזור?

אין איסור בלהחמיר על עצמך (עד גבול מסוים) .
השאלה המהותית היא את מי זה מחייב.
כעיקרון, נאסרה הגזירה לאחר חתימת התלמוד. הגזירה המדוברת היא גזרה החלה על כולם.
כיוון שישנן דברים המשתנים ומתחדשים, כן מצאו דרך לגזור, אבל גזרה זאת מצומצמת יותר.
אדם רגיל, לא מחייב בניגוד לרב המופלג בזקנה וחוכמה, אשר מחייב את אנשי עירו.
גם לציבור בתור ציבור יש כח לגזור גזרות, אבל רק בתנאים מסוימים (רוב יכול לעמוד בה, עצת חכם, לא פוגע ביחיד, לאותה קהילה וכו)
כללו של דבר, גזרה נותרת במקומה אם רוב הציבור עומד בה ואם גוף פוסק מרכזי גוזר אותה. זה היה נכון בעבר, לפני שהגזרה נפסקה, ונכון גם כיום, פשוט בתור קהילה מצומצמת.

כתוב "ושמרתם את משמרתי" - ודרשו חז"ל "עשו משמרת למשמרתי".

למה שנאמר שהדין הזה נוהג רק בדורות מסויימים?

 

מה שהרמב"ם כותב בהקדמה למשנה תורה, (שהזכיר הדרכה)-

(לא ) וכל בית דין שעמד אחר התלמוד בכל מדינה ומדינה, וגזר או התקין או הנהיג לבני מדינתו או לבני מדינות – לא פשטו מעשיו בכל ישראל, מפני רוחק מושבותיהם ושיבוש הדרכים, והיות בית דין של אותה המדינה יחידים, ובית דין הגדול של שבעים בטל מכמה שנים קודם חיבור התלמוד.

(לב) לפיכך אין כופין אנשי מדינה זו לנהוג כמנהג מדינה אחרת. ואין אומרין לבית דין זה לגזור גזירה שגָזרה בית דין אחר במדינתו. וכן אם לִמד אחד מהגאונים שדרך המשפט כך הוא, ונתבאר לבית דין אחר שעמד אחריו שאין זה דרך המשפט הכתוב בתלמוד – אין שומעין לראשון אלא למי שהדעת נוטה לדבריו, בין ראשון בין אחרון.

(לג) ודברים הללו בדינים וגזֵרות, ותקנות ומנהגות, שנתחדשו אחר חיבור התלמוד. אבל כל הדברים שבתלמוד הבבלי – חייבין כל ישראל ללכת בהם. וכופין כל עיר ועיר, וכל מדינה ומדינה, לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמים שבתלמוד, ולגזור גזֵרותם וללכת בתקנותם.

(לד) הואיל וכל אותן הדברים שבתלמוד – הסכימו עליהם כל ישראל. ואותן החכמים שהתקינו, או שגזרו, או שהנהיגו, או שדנו דין, ולִמדו שהמשפט כך הוא – הם כל חכמי ישראל או רובן, והם ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה איש מפי איש עד משה.

ההבדל בין גזרה לתקנה, מוסבר בהקדמת הרמבם למשנה, ובעיקרון גזרות אלו סייגים נועדו ששאנשים לא יכשלו באיסורים, ותקנות הם דברים שחכמים תקנו מסיבות אחרות.

לגבי השאלה מה אפשר לגזור אחר התלמוד, ראה כאן - מיקרופדיה תלמודית:גזרה – ויקישיבה

יכול להניח רק מי שלא מסיח את הדעת ושומר על גוף נקי. לכן רוב ככל ישראל, כולל רוב מוחלט של גדולי ישראל נמנעים מלהניח מלבד בשעת התפילה (ואולי בזמן לימוד קצר סמוך לתפילה).

ממילא, מי שכן מניח, מכריז שהוא מצליח להזהר יותר מרוב ככל גדולי ישראל - זו יוהרא.
אכן בפשטות, בצנעא מוחלטת, מי שמצליח לשמור על גוף נקי ולהזהר מהיסח הדעת - יכול להניח.

אז על היום?

יוהרה.

אם מותר, כל הנחה היא קיום מצווה, ומה שייך יוהרה? (האם תגיד יוהרה על מי שלומד אחרי שכולם הלכו לישון?)

אבל לא אגיב לך עד שתגלה לנו מה זה ע.י.
צר לי.

א. הסקרנות הרגה את החתול.

ב. גם אם אגיד, איך תדעו שזו האמת.

ג. זה פרט אישי.

יש לי סיבות טובות למה לא לעשות זאת.

למה מדאיג?

ואני מניח שהיא טובה.

ואז מה הבעיה?

שאינה יוהרה

ואעדיף, כי ככה גם הרואה יעשה ככה

אבל הגר"א איננו הפוסק שלי וגם איננו הפוסק של רוב מוחלט של עם ישראל, ישנם פוסקים מרכזיים הרבה יותר ביהדות שפסקו שזו יוהרה כידוע.
בלי לזלזל בגר"א פסיקותיו כלל לא התקבלו כמעט בניגוד לשלושת עמודי ההוראה.

ואיך יוהרה מבטלת מצווה דאו', שהיא חובה לדעת הרבה ראשונים?

עד כמה שביררתי את הנושא זה לא מופיע בשום מקום (עד רבני זמננו)

הפוסקים בני זמננו הם האינדיקטור היותר מדויק לקבוע מה היא יוהרה ומה לא.

אגב שמעתי שהגר"א גם סבר שמי שלא תלמיד חכם אסור לו לחבוש כיפה בגלל סיבה זו, אבל אנחנו מקילים.

ובכלל נראה לי שאתה טועה, שיש גם פוסקים מוקדמים יותר שסברו כך אבל אין לי ספרים מול עיני כרגע.

יש פטנטים.

סימן לז בביאור הלכה.

עיקר דבריו הוא שצריך להניח כל היום.

הוא גם מביא את הגר"א שאם יש מישהוא שחושש ליוהרא, שלכל הפחות יניח תפילין של יד

אני חושב שזה בדיוק מה שנחמיה17 התכוון כשאמר שהמ"ב מביא את העניין של יוהרא ו'פטנטים'.

אם תפתח את הגר"א שהוא מצטט תראה שהוא כותב שאין שום מקום לחוש ליוהרא

לא הבאתי אותו כמקור, רק הסברתי למה (אני חושב ש) נחמיה17 התכוון.

רקאומר

מצורפים תשובות מרבני זמננו על הסיבה שהם מעדיפים שלא:

הרב יעקב אריאל:
הנחת תפילין כל היום | שאלות ותשובות

הרב דב ליאור:

https://www.yeshiva.org.il/ask/5265

הרב אליעזר מלמד:
https://www.yeshiva.org.il/ask/535


ומרבני זמננו התומכים יש את הרב שמואל טל (יש סרטון של שיעור כללי שלו בנושא, לא ראיתי אבל אמרו לי שהוא תומך לפחות בתוך הישיבה) וגם זילברמן נוהגים להסתובב מעוטרים בתפילין כל היום ממה שזכור לי.

לא עושים יו"ט שני מחשש שיתקלקלו החשבונות;
עושים יו"ט שני בגלל המנהג, והסיבה למנהג היא חשש שיתקלקלו החשבונות.

כנ"ל הימנעות-מתפילין ונקיות/היסח הדעת.


(כמובן אפשר לחשוב שהמנהג לא חשוב.
רק היה לי חשוב להעלות את הנקודה הזאת, שקצת נעלמה בתגובות למעלה).




~ אני כמעט בטוח שהרב דבליצקי, שהניח ועודד הנחת תפילין כל היום, כתב שברחוב יש יוהרא.

אין מצווה עבירה.

https://rabanim.net/?nav=calander&area=45 (מסגנון מסוים של המפה הדתית)

כעיקרון כדאי גם לחשוב איזה סגנון לימוד את רוצה (מבחינת תוכן, אופי השיעור, אופי המשתתפות וכו')

משום מה אני לא מצליח לשלוח יותר מקישורית אחת בתגובה שתעבוד, אז שלחתי 4 הודעות.

בהצלחה רבה

זה נכון שהארגון עצמו מאוד ספציפי מבחינה דתית, אבל הם לא מזלזלים בהשקפה אחרת.

והסתכלתי קצת ברשימה על מקומות שאני מכיר ויש שם שיעורים מכל הסוגים, גם דתיים לאומיים (בסגנון חרדל"י ספרדי)

פשוט אחת הקישורים הנוספים היה לכיוון מאוד שונה, אז הבאתי אותם כקצוות.

שיעורי תורה


(מניח שיש פה מגוון רחב גם)

‎שיעורי תורה בירושלים - לכולם‎ Public Group | Facebook
(מניח שפה יש טווח גדול יותר של סגנונות)

שיעורים - מתן - מכון תורני לנשים
(מסגנון אחר של המפה הדתית, יותר ליברלי ויותר למדן)

וגם אם הוא גורם זה לא מתכוון.

כאן זה ודאי שהמד מים מודד.

ממנו הוא מודד. זה כמו קולר.

ההיתר שם זה בגלל שזה בגרמא.

ויש שם בעיה עם החימום של הגוף קירור שהוא מבעיר דאורייתא ואי אפשר להגיד שם גרמא.

בגלל זה מחמירים במקררים חדשים.

 

לא מספיק מיושב לכתוב את כל הפרטים, לא מרגיש טוב

אני לא, אבל התיאור שלך נשמע לי מוזר. 

נדמה לי שבד"כ בבתים היום אין דוד למים קרים על גג, ולכן לא נשמע לי הגיוני שמשאבה תעבוד כאשר הברזים סגורים, שהרי היא תיצור לחץ בעייתי בצנרת, ומאידך, גם לא נשמע שהיא לא תעבוד כשהברז פתוח, כי מיד תהיה בעיה באספקת המים. 

כמות מסויימת של מים, וכאשר מוציאים מים מהברז, זה לא גורם למשאבה ישר לעבוד.

בלבלתם אותי כבר לגמרי.

יש פה כ'כ הרבה פרטים שזה ממש מבלבל

או לא, וזה לא מודד כמו שכתבתי לעיל, ולא ישר מפעיל את המנוע שיזרים מיד מים.
גם אולי המנוע שנמצא בד"כ מחוץ לצנרת בבנין, זה רק גרמא.

לגבי המד מים, נראה לי שברוב המקרים הוא עובד כמו מד של מקרר וקולר.

זה לא כזה מסובך, איך שצנרת בנויה.

יש תשובה בתחומין שמסביר את כל הענין.

יצא מבולבל, כי לא הבנתי אותך.

אם אין מקום שהמים נאגרים, אי אפשר לשאוב אותם מראש, וצריך לשאוב אותם מיידית.

כמובן גם חוקים פיזיקלים עובדים כאן, אבל לא רק.

 

יש מקומות מועטים בעולם שהכל עובד ללא מנוע.

כשיש הפסקת מים, או כשסוגרים את הברז הראשי, אז-

א. מורגשת ירידת לחץ, שהולך ויורד ככל שמשתמשים במים.

ב. נכנס אוויר לצינור, וזה מורגש אח"כ.

אם משתמשים במים שבצינור, בלי שמגיעים מים חדשים, נראה לי ששני הדברים האלה אמורים לקרות.

אבל אני לא בטוח שהגדולים כיום באמת קטנים יותר מהגדולים של פעם.
אלה שכן, לדעתי זה נובע מדרך הלימוד שהיא פחות יעילה מדרך הלימוד של פעם.

הזדמנות לכתוב משהו יפה שמישהי כתבה על העניין הזה-
על אבני הכותל אפשר להגיד שאחת גדולה ואחת קטנה, אך כולן קדושות במעלה!!!
כך גם צדיקים ותלמידי חכמים

מצד הכישרון הטהור יש מחשבה כזאת שבעבר היו יותר חכמים.

אני לא חושב שזה משהו מולד אלא יותר משהו שתלוי סביבה והתנהלות דורית (היו הרבה פחות הסחות דעת, הרבה יותר כבוד לתורה ולחכמים וכו').

למרות הצד הרוחני שכן משפיע, אבל דווקא בדורנו אמורות לרדת הנשמות הכי גבוהות, אז לא יודע...

היום יש ספרים.

 

אין הרבה בעלי יכולת ריכוז.

 

בנוסף פעם העבודה של השפעה על  הסביבה כמעט ולא היתה.

 

היום זה חלק מעבודת ה' - דבר שמוריד בפועל משעות הלימוד.

מועט המחזיק את המרובה

בין תחית המתים לגאולה אין בהכרח קשר. תחית המתים זה שלב קודם לגאולה או חלק מהתהליך ולא הגאולה עצמה. לא כולם יקומו, לא יפסיק המוות מאז ואילך ועוד.
אם ניקח את הפסוקים ביחזקאל אז מיעוט יקום. אם נמשיך עם שיטת הרמבם אז תחית המתים היא שלב מצומצם, נס, שבו יחיו מתים מסוימים כשלב של ראוה, כנס לפרסם את שלטון הקב"ה בעולם.
לאחר מכן ימשיכו אנשים למות כדרכו של עולם.

ישנה הלכה לגבי ימות המשיח שנפסקה ולא מרבים לעיין בה אך היא אומרת שיוסיפו ערי מקלט בימות המשיח, משמע שיהיו מתים ויהיו תאונות וכו'.
כל זה לא מוריד כהוא זה מגודל המעמד ומרום מעלת הזמן ההוא.

אחרי שמשיח יבוא באמת ימשיכו למות, אפילו המשיח ימות. 

אבל אח"כ תהיה תחיית מתים ושוב לא ימותו.   (עזוב שזה מגוחך להחיות אנשים ולהרוג אותם שוב..)

 

תקרא בספר דרך ה'

הוא כותב שאדם חייב למות בגלל חטא אדם הראשון.  אבל אח"כ זה יעבור וכבר לא ימותו כי אין סיבה.

ואז יחיו לנצח ויעלו תמיד בדרגות של הקדושה. 

אדם הראשון הרי היה צריך לחיות לנצח, אין שום סיבה שאנחנו לא נחיה לנצח אחרי שהכל יתוקן 

 

אם מדברים על התקופה הראשונה של הגאולה (שאז ממשיכים עדיין למות).. ואם מדברים על השנים הראשונות (לאחר שהופסק המוות) - אין בעיית מקום באמת.. אבל בהסתכלות רחבה יותר, בעתיד הרחוק יותר, שהרי העולם ימשיך להתקיים לנצח, יש בעיה רצינית של מקום. לא?

שלב בודד ומצומצם של נס לפרסום שלטון הקב"ה בעולם. גם אותם מתים שקמו ימותו בחזרה לבסוף. אין קשר הכרחי בין ימות המשיח לתחית המתים, אלא כשלב. אינני רואה התייחסות לשלבים כאלו בימות המשיח אצל רמבם אלא אצל אחרים.
זו שיטת רמב"ם ישנן שיטות שונות.

את שואלת קושיות כאלו לאחר נס כמו תחית המתים? תוכלי לומר, לשיטות הללו, שכחלק מתפיסת הנס הזו גם הדאגה הזו תתורץ ולא יחסר מקום, מזון וכד'.

בכל מקרה זה עניין אמוני שלא עוזר בו העיון ולכן אין מה להתעסק או להעמיק בו יותר מדי. יש לקבל שכך יהיה ולהאמין ולצפות לפרסום מלכות ד' בעולם.

תודה. כמובן שתמיד יהיה הסבר שזה ניסי וכו'.. חשבתי שאולי יש אפשרויות נוספות.

גם בלי הגאולה. (פיצוץ אוכלוסין וכו')

 

 

אבל זו הזדמנות לפרסם קטע שנתקלתי בו לא מזמן והימם אותי:

"במצב המנוחה... אולי היה הגוף הולך ומשמש את הנפש עד זמן שישלים את חוקו והיה מניחה אחר כך בשמחה וטוב לב, 

 

או מצב המנוחה וטהרת החיים הטבעיים הרוחניים והגשמיים, היה גורר אחריו העדר הצורך כלל בשום פירוד של הרוח מעם הגוף. 

 

המקום ודאי לא יהיה צר לבני אדם. כי ברב ההשתלמות ההדרגית יתגלו עוד בנקל דרכים להתיישב בכוכבים רבים ועולמות אין מספר."

 

 

(הרב קוק! לנבוכי הדור פרק ה)

אין לי כלים לדעת אם אתה צודק, במקומות אחרים קראתי שכן. (בהתחשב במשאבים וכו')


בכל אופן, אם האוכלוסייה תמיד תגדל מתישהו בטוח נגיע לפיצוץ, לא? (נכון, זה תקף גם ליקום)

הדיון הזה מדכא אותי

הבעיות היותר קרובות הן שונות ומטרידות ממקום.
הנזקים והזיהום של האדם, מזון, מחלות וכו'.

למשל סין, רובה לא מיושבת ומקום לא חסר להם אך תראה כמה הם מוטרדים מכמות האנשים שם.
קצב הגידול הוא גם בעייתי מאוד. ההכפלה של כמות המין האנושי בעבר הייתה מתרחשת כל כמה מאות שנים. כיום זה כבר עשרות בודדות.

אם מעניין אותך הנתונים של ג"ג של האוכלוסין ישנם נתונים עולמיים לרוב כמו שטח, שטח מאוכלס, כמות בני האדם, הכפלה וקצב ההכפלה ויחסים בין גילאים שונים וכו'.

למה מדכא?

אני מעדיף להדחיק

תהיתי לעצמי, אולי כל ההתפתחות הידע שיש לחוקרים, על החלל זה בעצם הכנה לגאולה.. שאז נוכל לגור גם שם

ועד כה לא ראינו שהיתה בעיה.
כשתהיה תחיית המתים נחשוב את מי ואת מה להעביר למאדים ולירח.

ויש לנו הבטחה שזה לא יהיה? אם תרצה הרב שמואל אליהו הוציא לאחרונה ספר בהוצאת דברי שיר שמראה איך כל הנבואות של הנביאים מתקיימים בימינו, קוראים לספר "הנבואה".
תהנה.

לא באתי להתווכח על זה, אבל בוא...  הנבואות מתגשמות סבבה יותר טוב מפעם אבל זה לקראת הגאולה. 

גאולה עם כאלו בעיות זו לא גאולה. 

אני נגד לחיות באשליות.   

אני בטוח שהשואלת לא התכוונה ל"גאולה" הזאת, וגם לא הקב"ה.  זה אולי הכנה - לא יותר מזה

וזה לא מה שהרב שמואל מנסה לומר.

סבבה?

בשביל מה לנחש מה כתוב שם?

יודע מה דעת הרב שמואל בנושא

ונקרא תנ"ך, יש בו נבואות, כדאי לקרוא.

 

לגבי מוות בגיל צעיר מופיע שם-

"וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה: לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקלל"

 

יש שם גם הבטחות נוספות שעדיין לא התגשמו. למשל  "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"

 

אני מניח שגם הרב שמואל אליהו לא טוען שכל הנבואות התגשמו, שזו טענה לא נכונה בעליל. [על הספר שלו הסתכלתי קצת, אבל לא הרבה].

כי ימותו המון גויים ימש"ו, ואז יהיה המון מקום

את כל אוכלוסיית העולם כיום אפשר להכניס עומדים בנגב אפילו יותר מפעם אחת, גם את כל האנשים שחיו בעולם אפשר אי פעם יש מספיק מקום, אז לא לדאוג.

נראה לי בגמרא "עומדים צפופים ומשתחוים רווחים" יהיה מקום

לא יודע אם זה גם קשור, אבל כתוב שארץ ישראל תתרחב ותגדל מאוד מאוד כצבי, ולכן היא נקראת ארץ הצבי.

הוא הסביר למה לדעתו זה לתועלת:

"זה לתועלת

שתדעי להבא לא להקשיב לו לכלום"

 

 

עדיין אסור להאמין ללשה"ר

אבל מותר לחוש

ותודה על התשובה..

זה עלול להגרם לך מזה הפסד-מותר וחובה לך לחשוש ולא להאמין

בטח שלא בגוף או בממון..

וגם מבחינה רוחנית.. 

 

תגידי למי שאמר לך

ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה?

בוודאי שמצווה @נזק מנוזק אתה לא חושב שיש בכזה דבר נזק?

אבל שהסכין לא תיטמא

וכל מיני דברים כאלה

וחוצמזה, אנחנו כותבים את הדין, ואם הוא לא רוצה- שלא יעשה

מצוות, ובהן יש לדון.

לא מוחקים את המצוות רק כי מישהו עשה משהו לא בסדר.

לקחת דוגמא קיצונית - רצח.

אבל מה עם מישהו שמדבר לשון הרע? רבנו יונה סידר את זה בחטאים יותר גרועים מארבע מיתות בית דין.

למה שנדון באנשים שמדברים לשון הרע ובהשלכות שלהם? נהרוג את כולם ונמחק אותם מעם ישראל.

 

הקצנתי לצד השני, לשם ההבהרה

כי רצון הוא דבר מאוד מאוד גבוה הרבה מעל עולם המעשה, ולכן הוא צריך לעבור בדמיון כדי לצאת לפועל.

לא מכיר את המקור עצמו

ושהוא התחבר לי לאיזה משהו..
אז מנסה למצוא את המקור..

וגם בלשון לא מספיק כדי לחפש במחשב...

חח מצחיק גם כמה שלא הייתי כזאת קרובה לקטע מבחינת המילים.. אולי זה הרושם שנשאר עליי מהקריאה הקודמת..

זה לא הכי מובן מהדברים של הרב... נראה שלא לזה הוא התכוון.

מאיפה צילמת את זה?

מי יכול לצלם לי פה?!

יישר כח. אהבתי את ה"מר" המחוק ;) ואת המגוון המעניין
אמן שנזכור לעשות רצון ה'

מדובר אך ורק בצפון סיני.
ממעלה עקרבים למתוח קו אלכסון ישר לקצה הצפוני של הנילוס.

בס"ד

 

החוקרים היותר נאמנים למסורת חז"ל מזהים את הגבול הדרומי של הארץ הרבה יותר דרומה ממה שמקובל בקרב החוקרים הגויים, שראיתי מי שכתב עליהם שאם לא היה להם עניין מסויים בזיהוי בית-לחם ונצרת היו כבר מזמן מכחישים את קיומה של ארץ ישראל כולה.

 

בפשטות הם באמת עברו בשטחים שנמצאים בתוך גבולת ההבטחה.

 

איך לתרץ את הקושי העולה? אפשר לומר שיש מדרגות בקדושת הארץ, ומשה רצה לחלקים היותר פנימיים שלה. אפשר ויש בזה גם כדי להאיר מעט את האפשרות הקודמת, ששטחים מדבריים שלא ראויים ליישוב לא נכללים בארץ גם אם הם בין גבולותיה (ראוי לצרף לזה את מאמר חז"ל במדרש כונן שהעולם מחולק "שליש ים שליש מדבר שליש ישוב", וודאי שאין הכוונה כפשוטו חלוקה לשלישים שווים בגודלם, אלא שאלו שלושה מרחבים שונים ונפרדים זה מזה). וראיתי מי שאמר שההבטחה שכללה מדברות בשטחי הארץ אכן היתה מכוונת לדורותינו, שלראשונה אפשר ליישב באמת גם את המדבר.

מלבד המחלוקת לגבי מיקומו של נחל מצרים, מדובר בחלק שלא נכבש מעולם. משה ואהרן לא נכנסו לארץ שבעה עממים. עד שאתה שואל על סיני, שאל על ערבות מואב ובכלל חלקם של שבט גד ושבט ראובן! והם גם לא חלק מהארץ שהובטחה לאותם דורות. לעתיד לבוא יחשב כארץ ישראל.
ועדיין לדעה זאת יש בעיה בהבנת הגבול הדרומי, נראה שאילת לא נכללת גם בהבטחת עשרה עממים.
יש סיכום לגבי הגבולות באנצ' תלמודית.
נשאתי ונתתי בזה עם כמה תלמידי חכמים אחרי עיון ארוך, הגעתי למסקנה שלעת עתה אין פה שאלה. והיה לי עניין מסקרן כשניסיתי להכריח דיוקים בפשט חז"ל במסכת מועד קטן לגבי נבואת יחזקאל ונסיעת אליהו להר חורב והנבואה שם בפסוקים

אבל זה רק כשנכנסו בנ"י לארץ ממש

ויש מה להאריך בזה

הכוזרי למשל סובר שסיני כולו הוא ארץ ישראל ומתן תורה היה בארץ ישראל וגם נבואות משה במצריים היו בגבול ארץ ישראל. לעומת זאת רס"ג, כפתור ופרח ועוד מזהים את נהר מצריים עם ואדי אל עריש ואז יוצא שרק צפון מזרח סיני הוא ארץ ישראל והשאר לא.

אבל, כפי שענו לך, זה לא רלוונטי לגבי משה ואהרון - גם עבר הירדן המזרחי הוא ארץ ישראל שהובטחה לאברהם.
מה שהם נענשו זה לא להכנס לארץ המיושבת - גבולות מסעי שהם הרבה יותר מצומצמים מהגבולות שהובטחו לאברהם. אבל בזה מתקיים עיקר ישוב הארץ וזה הגבולות של 'קדושה ראשונה' המוזכרים בחז"ל לעניין מצוות התלויות בארץ. במיוחד שבמדבר בלי ניסים (מן, באר, ענני כבוד) - ציבור לא יכול להתקיים. הארץ הנושבת היא בגבולות מסעי (+עבר הירדן המזרחי, אבל הוא בקדושה יותר נמוכה).

אתה לא מבין איך שמחת אותי עכשיו

 

למרות שקצת קשה ממה שהוא אומר על ים סוף ולא על נהר הנילוס, אבל נראה שמדובר על ה"ראש" המערבי שלו.

 

אתה מסכים איתי שמשמע מדבריו שלמרות שיש חילוק בין ארץ ישראל כפי ההבטחה בהווה לארץ ישראל לפי ההבטחה לעתיד לבוא (לגבי מצוות הנוהגות בארץ) אין חילוק לגבי מעלת הנבואה וכו' שחז"ל אומרים שנתנבאו רק בארץ ישראל?

זה מצטרף לנבואת אליהו בהר חורב.

מעניין אם זה משליך לגבי הדיון על אילת, עזה וכדומה.

 

ישר כח!

יש גם רש"י על התורה (לא זוכר כרגע איפה, אם אספיק אחפש מחר) שאומר שים סוף מקיף את ארץ ישראל משלושה כיוונים - מערב, דרום ומזרח - משמע שגם לשיטתו כל סיני (וממילא גם אילת) זה ארץ ישראל.

כמובן, כפי שמבואר בכפתור ופרח (כנ"ל) יש גבולות רחבים לעניין מעלתה הרוחנית של ארץ ישראל (ולכאו' גם מצוות ישוב ארץ ישראל), גבולות מצומצמים יותר הלכתית - קדושה ראשונה ומצומצמים עוד יותר - קדושה שניה.

אם תסתכל בחילוקים שבאנצ' תלמודית, אפשר להבין (וככה הבינו חלק מהמפרשים את דעתו) ששיטת רש"י מדבר רק על היובל הכי צפון-מזרחי של הנילוס.

 

איפה הכפתור ופרח עוסק בזה?

מעניין שהדעות האלה לא מוזכרות בדיון ההלכתי לגבי אילת ודומותיה.

הספר לא לפני כעת, נעזרתי בהפניה, לא ברור לי אם הוא עוסק בזה בשאלת הגבולות, או רק ביסוד שיש מעלת ארץ ישראל שעומדת לעצמה, בלי תלות בגדרים לעניין מצוות וע"ג זה יש קדושת המצוות. (נפק"מ למשל לעניין ישוב הארץ בזמן גלות בבל שבטלה קדושה ראשונה ועוד לא קיבלו קדושה שניה וכן למצוות הישיוב במקומות שאין קדושה שניה כמו בית שאן)

אגב בדיון ההלכתי על האיסור לא זכור לי שראיתי מזכירים את הגבולות היוצאי דופן והחילוקים האלה במעלות.

הרי לפי זה בעיקרון משה רבנו רב הזמן היה בתוך ארץ ישראל ואיך הוא לא נכנס?

מעניין אם מישהו מהפוסקים התייחס לזה

בין הארץ שהובטחה לאברהם לארץ שהובטחה לישראל.

 

אברהם הוא אב המון גוים, לא רק ישראל.

והארץ שהובטחה לו נועדה לא רק לישראל לא לכל צאצאיו.

מתוך הארץ הגדולה הזאת נבחרה ארץ ישראל, והיא נועדה לצאצאי יעקב. אבל היא קטנה יותר ולא כוללת את סיני

לאברהם אבינו בברית שנכרתה על הארץ (בראשית יז, כא):

"וְאֶת-בְּרִיתִי אָקִים אֶת-יִצְחָק".

 

ליצחק (שם כו, ג): 

"לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ".

 

ליעקב (שם כח, ד):

"וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱ־לֹהִים לְאַבְרָהָם".

 

(שם כח, יג-יד):

"הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ... וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה".

 

(שם לה, יב):

"וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ".

ארץ אדום הייתה באיזור שרק לעתיד לבוא יהיה של ישראל, ככה מתקיים ליצחק.

כנ"ל לגבי ישמעאל. והיום גם ישמעאל שולטים בהמון חלקים של ארץ ישראל השלמה, וגם בזה הפסוקים מתורצים.

 

התשובה שלו כתובה כבר במפרשי התורה על אתר...

אלה היו גלגולים של השבטים ממש.

זה מובא בשער הגלגולים, ונראה לי שהשאלה שלך שם עם התשובה (או שראיתי את זה במקום אחר).

 

השאלה הזאת עצמה באה בזוהר, יכול לחפש את הפסוק "על שלשים ועל רבעים" באחד המאמרים זה מופיע אם זכרוני אינו מטעני

גם אם הם גלגולים, טכנית הם נקראים בנים לא?   אדם לא נענש בלי עבירה כמה שידוע לי

אבל זה בן שיש לו עבירה שלו בידו, לא של אבותיו.

זה שהוא "נענש על מעשה אבותיו" הכוונה למעשה שלו עצמו.

הרי זאת המהות של תורת הגלגולים, שגם אם אדם עשה בעבר לפני הלידה הנוכחית הוא עדיין מחזיק את העבירה בידו.

 

לא מצאתי את זה בשער הגלגולים, שם זה מוסבר על דרך עמוקה יותר (ואולי מדי).

כנראה אני מתבלבל עם מקור אחר.

הנה מקור לעיון קצת יותר בטוח

עונש על מכירת יוסף - פורום אוצר החכמה

 

יש שם מקורות גם למה שאמרתי על הגלגול ועוד דיון מעניין

 

עריכה: תראה עוד רשימת מקורות מהזוהר

עשרה הרוגי מלכות

 

ויש שם מדרש ממש מעניין שבו מסופר שעצם גזירת ההריגה שגזר הקיסר הייתה על מכירת יוסף:

"...מיד נתן הקב"ה בלב הקיסר של רומי ללמוד תורת משה מפי חכמים וזקנים, והתחיל בספר בראשית והיה לומד עד שהגיע לואלה המשפטים, וכיון שהגיע לפסוק וגונב איש ומכרו וגו' מיד צוה למלאות פלטירו מנעלים ושלח לקרוא לעשרה חכמי ישראל... אמר להן עומק הדין יש לי לשאול מכם ואל תאמרו לי כי אם הדין ואת האמת והמשפט... ומי שגנב איש מאחיו של בני ישראל והתעמר בו ומכרו מה דינו, אמרו לו התורה אמרה מות יומת. ענה ואמר להם אם כן אתם חייבים מיתה, אמרו לו אמור למה, אמר להם על מכירת יוסף שמכרוהו אחיו... יצאו מלפניו וחילו את פני ר' ישמעאל כהן גדול שיזכיר השם הגדול ויעלה לרקיע ויחקור אם נגזרה גזירה מאת השי"ת... א"ל גבריאל, ישמעאל בני חי נפשך שכך שמעתי מאחורי הפרגוד שעשרה חכמי ישראל נמסרו להריגה ביד מלכות הרשעה. אמר לו ר' ישמעאל למה, א"ל על מכירת יוסף... שמיום שמכרוהו השבטים את יוסף לא מצא הקב"ה בדור אחד עשרה צדיקים וחסידים כמו השבטים, לפיכך הקב"ה פורע מכם, אבל לך האמת..."

 

שנגרם בדורות עברו, במציאות חיים עכשווית
שהמטרה היא הבאת העולם לתיקון השלם.

כלומר עצם העובדה שבן הוא גם גלגול הוא לא מפסיק להקרא גם בן

במוסף של יום, כיפור, בחזרת הש"ץ, יש, פיוט מאוד מרגש, שם מובא שהקיסר, קרא לחכמים ושאל אותם, מה העונש על מכירת אדם? והם ענו לו מות, אז הוא אמר להם שהם צריכים להיענש במקומם ורבי ישמעאל כהן גדול עלה לשמים ושם אמרו לו שזה גזירה משמים.

עובדה שאם תחפש במדרשים התייחסויות נוספות לסיבות הריגתם - תמצא רבות. יש כאן הבנה של חז"ל שיש צורך מסויים בכפרה כללית.
(אגב, זה וודאי לא היה באופן המצוייר בחלק מהפיוטים - שכולם כונסו בייחד. יש כשבעים שנה, בין הריגת רשב"ג ור' ישמעאל כהן גדול - במרד הגדול, להריגת ר' עקיבא, ר' יהודה בן בבא, ר' חנינא בן תרדיון ור' חוצפית המתורגמן - בגזירות השמד שאחרי מרד בר כוכבא)

מופיע לראשונה בספר קיצור השל"ה -
להגיד באלוקי נצור פסוק שמתחיל ומסתיים באותיות של השם, ויועיל ליום הדין.

בחלק מהמהדורות של הנ"ך הוסיפו ברש"י פרפראות ורמזים מכל מיני מקומות,
ובמהדורות הבאות הורידו אותם אבל נשארו שרידים,
אז זה מופיע גם ברש"י מיכה ו ט


אין לי מושג מה המשמעות (אני אומר)

בכף החיים (או"ח, סו"ס קכ"ב) כתב: "טוב לאמר פסוק אחד מן התורה או מן הנביאים או מכתובים קודם יהיו לרצון המתחיל בשמו וסיים בשמו". וכן מצינו בערוך השולחן (סי' קכב, ח) "...ועוד נוהגים לומר פסוק המתחיל באות של שמו ומסיים באות של שמו", וכן הביא בסידור עבודת ישראל.

המקור: בספר טעמי המנהגים הביא בשם זרע קודש: "טעם שתקנו לנו הקדמונים לומר בסוף תפילת ח"י פסוק שרומז בו שמו של אדם שהפסוק מתחיל ומסיים באותיות התחלת וסיום שמו, כי השם של אדם רומז על בחי' חיותו שיש לכל אחד מישראל חלק אלקי קדוש. ואת זה לעומת זה עשה אלוקים וחס ושלום כשהס"א מתגברת נופלים שמות בני ישראל בגלות בין הס"א ואוה"ע, ובזה שאומר הפסוק בסוף תפלת י"ח שמתחיל ומסיים באותיות התחלת וסיום שמו בזה הכח ייקח את שמו מבין הסט"א שלא יהיה בגלות ביניהם ויהיה שמו רק בקודשה".

הסגולה: על הפסוק "ותושיה יראה שמך" (מיכה ו,ט) אומר רש"י: "מכאן שכל מי שאומר בכל יום מקרא המתחיל ומסיים כמו שמתחיל ומסיים שמו התורה מצילתו מגיהינום".

ובקיצור השל"ה (ד',פ') כתב: ידוע מה שנכתב לעיל בעניני גיהנום וכן הוא בספר הכוונות בעניין חיבוט הקבר, הרשעים אינן יודעים שמם בקבר, ומכין אותם מכות אכזריות ומי שאומר בחייו כל יום פסוק אחד המתחיל בתחילת אות משמו וסיים בסוף אות משמו דהיינו אותו השם העולה עמו לספר תורה שהוא שם הקדוש . . ומי שאומר פסוק כנ"ל, היא סגולה שלא לשכוח שמו . . ויאמר אותו בשמונה עשרה קודם יהיו לרצון בסוף התפילה[2].

וכן כתב כ"ק אדמו"ר הריי"צ (אג"ק ח"ו, עמ' ערב) - בתרגום חופשי: ליל התקדש שמחת תורה בשנת תרנ"ד בשעת הקידוש - קודם ההקפות הואיל כ"ק אאמו"ר הרה"ק לשוחח בעניני התעוררות בעבודה ואשר העיקר הוא קבלת עול מלכות שמים בתמימות ביראות שמים, והנני מעתיק קטע קטן משיחתו הק' בהנוגע לעניין הפסוקים:

הסבא - כוונתו על הוד כ"ק אדמו"ר הצ"צ - אמר ביחידות על אחד מגדולי החסידים ישראל משה פאדאבראנקער שעל ידי שאמר פסוקי השמות עם יראת שמים ותמימות פעל כמו אחד אחר שאומר עם קצת ביאורים והשכלות עמוקות.

האותיות של פסוקי השמות שאומרים אותם בשמונה עשרה, הם האותיות שבתורה שמטהרים את הנשמה שבגוף מלכלוך הגוף, וכשקוראים קריאת שמע שעל המיטה כמו שצריך לקרוא, כל אחד אומר לפי כוחו "בידך אפקיד רוחי" מפנימיות הלב על ידי האותיות של פסוקי השמות זוכים שנותנים לנו לעמוד ליד הדלתות הפתוחות ולראות מה קורה בהיכלות שלמעלה".

 

Viewing Kovetz number 996

החכמתי

הרבה מתבלבלים.

 

חומרה זה לגבי עיקר הדין, כשיש ספק או מחלוקת ואז יש מקום להחמיר או להקל.

הידור זה לגבי תוספת במצווה - יותר נרות בחנוכה, אתרוג יפה ותוספת הדסים וכדו'.

חומרה היא הידור
אבל הידור הוא לא בהכרח חומרה.

עיקר הדין הוא דבר בינארי - כשר/טרף, מותר/אסור, כשר/פסול. נכון שבהחמרה מעבר לשורת הדין (כלומר: להחמיר אפילו כאשר מותר להקל) יש תוספת זהירות (לאו דווקא שהיא טובה), אבל זו לא תוספת כבוד והידור למצווה.

אני חושב שלא כך.
לדעתי
הידור - הוא כל נוי וכבוד שלה מצווה.
גם נוי בדינים הסובבים אותה ולא רק נוי פיזי.
עצם זה שאני מחמיר אני מכבד את המצווה.
זה הידור.


(הערה כנראה כתבת לא כמוני כי אתה 'לא חושב'. אם תחשוב תראה שהדברים כמו שאמרתי.

מחוסר הבחנה או בלשון משותפת.

 

'כשרות מהודרת' זה כמו לומר 'צבע חם/קר'

(ושים לב - ההתייחסות היא להשגחת הכשרות ולא לעוף/שחיטה או למצווה כלשהי כמו 'לא טריפה למהדרין', בעוד שהלכתית אין מושג כזה 'כשרות'/'השגחה')

כשר למהדרין - זה לא רק ההשגחה
זה כשרות של המוצר היא ללא/עם פחות בעיות הלכתיות
וממילא זה יותר כבוד להלכ' כשרות.

מה ההבדל בין חומרה ראויה לחומרה מיותרת? אם לא, אז כבר ענו לך

אם יש. מקור הלכתי - היא חומרה ומי אנחנו שמגדיר מיותרת?
אם אין לה מקור הלכתי - אז היא מיותרת וממילא היא גם לא חומרה.

 

 

יש מקור אבל, לדעת האומר שזו חומרה מיותרת, לא צריך לתת לו משקל ובטח שלא משקל מכריע.

(ניתן דוגמה קיצונית - להחמיר כדעה שמובאת בספרים, אבל התברר שהספרים משובשים)

ובכל זאת שמואל החמיר.
(אם אני זוכר נכון זה בסוגית אמתלא)

כותב אחד הראשונים - שזה נכתב ללמדנו שחומרא שיש לה מקור - היא תמיד ראויה. (בעיקר לאנשים גדולים אבל באופן כללי מותר לנהוג בה)

אמרתי שלא תמיד יש. כלומר שיש פעמים שיש צד להחמיר, אבל החומרה הזו מיותרת (ולפעמים יש מצבים שאפילו לא ראויה, כמו 'נמצא חומרו קולו' או כמו שכתב הרמב''ם בפיה''מ "חסיד שוטה - אמרו בתלמוד שענינו ההגזמה בזהירות ובדקדוק עד שנמאס בעיני בני אדם, ועושה מעשים שאינו חייב בהם, וכאלו אמר שוטה בחסידותו. ואמרו בגמר שבת ירושלמי כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט").

ובעיני המתבונן זה נראה כחומרא?