פורום בית המדרש (עמוד 91)

חוץ מזו של הדוכס.

אם אתה לומד לבד, אתה רוצה משהו שתיהנה לפתוח כדי שתגיע לזה ולא תתייאש.

אשמח להרחיב יותר באישי ובהזדמנות, אבל הדבר הכי חשוב לדעתי הוא נטיית הלב שלך.

אני נוטה ללימוד "שטחי" כלומר כמה שיותר הספק.

אבל אני שואל את עצמי האם אני לא מחמיץ את הלימוד?!

 

כשאישי יפתח לי ,אשמח...

נראה שהעיקר הוא לימוד בעיון=עומק, אלא שכדי שייה היקף לומדים גם בקיאות. אבל הכי טוב להתייעץ עם רב שמכיר אותך. הצלחה!

תסתכל בשיחות הרב צבי יהודה על תלמוד תורה. הואמדבר על היחס בין עיון לבקיאות.

אין לי כ"כ אפשרות להתייעץ עם רב,אבל תודה.

לא, יש יתרון בכל סוג של לימוד.

אם תרצה לעיין בדיון זה יש ספר של הרב מיימון בשם "הנותן בים דרך" שדן בכך.

ובכל מקרה יש הרבה מקורות שבקיאות היא דרך עדיפה, לפחות עד כמות מאוד מכובדת.

מהר"ל מנתיבות עולם נתיב התורה ה'

גר"א משלי פרק ו' פסוקים ו'-ח'

 

הם מדברים על הצורך בבבקיאות ועל כך שזה הלימוד הקודם.

ציטוט ממהר"ל שם

"ואנו עומדים חס ושלום בעונש הזה, עד שהדורות האלו שינו דרך הראשונים, ואין הולכים בעקבותם, שעיקר התורה היתה בפיהם ובלשונם. ועתה הוסר דבר זה מאתנו לגמרי, עד שהדבר הזה גודם קלקול הדור מכל וכל. וכמו שאמר “כי קרוב הדבר בפיך ובלבבך לעשותו” כמו שהתבאר למעלה."

"והכל בשביל שיאמר שהוא מחדד עצמו בפלפול."

וסלח לי על הבורות.

זה אומר שעדיף "להיות בקיא" כלומר ?

ללמוד בהיקף יותר. להבדיל מ'עיון' שההספק הכמותי בו הוא הרבה פחות גדול- והדגש הוא על האיכות (הירידה לשורשי הדברים)

אז המהרל והגרא אומרים שעדיף בקיאות...

כל אחד צריך ללמוד בדרך הטובה והמתאימה ביותר עבורו.
המקור להבדל בין שני סוגי הלימוד מופיע במסכת ברכות (ס''ד.) שם מובא שרב יוסף היה בחינת 'סיני' (לימוד בהיקף) ורבה היה בחינת 'עוקר הרים' (לימוד בעיון). והגמרא שם אומרת שסיני עדיף- כי מי שלומד בהיקף ובקיא בתורה בכלליות זה יותר נצרך לאנשים מאשר מישהו שלומד רק בעיון ובקיא בתחומים מסויימים מאוד.
כמובן ששני דרכי הלימוד הללו נצרכים מאוד ואסור לבטל אף אחד מהם, כל השאלה היא על מה לשים את הדגש וזה כבר תלוי בנטיה ובכישרון האישי של כל אחד ואחד

אשריך

עזרת לי הרבה.

בהצלחה

היא מדברת על מי שבסופו של דבר גם נשאר בצורת הלימוד הזאת.

אבל בפשטות הדרך להתחיל היא בבקיאות.

ומי שאומר אחרת, לא יודע מה המקור שלו. מוזמנים לחדש לי.

יש הרבה גדולים שיצאו נגד זה, היום הפכו את השיטה - כי זה מגניב.

אבל חז"ל אמרו את זה במפורש "ליגמר איניש והדר ליסבר".

 

מה שראיתי בפועל, זה שהרבה אנשים שקופצים למים העמוקים של העיון לפני שלמדו מספיק בקיאות פשוט לא יודעים ללמוד.

ורובם, אם לא כולם, נשארים כאלה שלא יודעים ללמוד הרבה הרבה זמן.

 

העצה הנכונה, לדעתי, היא להשקיע מספיק זמן בבקיאות אבל לא להמנע מלעיין לחלוטין.

צריך ללמוד גם לעיין כדי לנצל את השנים של הצעירות כדי לקנות שכל ישר. שמעתי פעם ככה בשם אחד הגדולים, לא זוכר מי (אולי הרב עובדיה יוסף)

 

בנוסף, כדאי גם ללמוד איך לעיין כמו שצריך ולא להגרר לפלפולי סרק מיותרים.

הספר "אגלי טל" מדבר על זה בהקדמה והרב הגאון שם גם אומר שמי שלומד את הספר עצמו יקנה לעצמו דרך ישרה בעיון (למרות שזה לא ספר למתחילים לדעתי, אולי לשלב יותר מתקדם של עיון)

עזרת לי המון...
תודה.

כי רצו לעודד תלמידים לבוא לישיבות, למרות שהלימוד יהיה פחות טוב יהיו יותר לומדים.

(אחרי מחשבות רבות ודיונים רבים בנושא זו המסקנה שהכי שכנעה אותי.)

לא מקבל אותה. עובדה שלא עשו את זה מחוץ לאירופה והיו מדינות שהיו בהם רוב אם לא כלל לומדים בבתי המדרש.

הטענה ששמעתי על האנטי-השכלה היא יותר מתקבלת בעיניי, אבל לא נראה לי שזאת הסיבה המקורית.

 

לא יודע, עדיין לא התיישבתי בזה. היום כולם מחזיקים דווקא מהרבנים שהם סיני, וזה מה שעושה הרבה רושם. גם בעולם החול. ועדיין לומדים ככה בישיבות, וזה די עקום. אולי מתישהו זה יחזור להיות כראוי ואנשים ילמדו איך ללמוד כמו שצריך...

 

 

שאי אפשר לומר סברא בלי לסיים ש'ס.

אך,
מאידך
אי אפשר לסיים ש'ס בלי לומר סברא ...

לכן מחלקים את היום בין העיון והבקיאות.

(אין לי זמן לעיין כרגע)

עד כמה שאני יודע מדובר בבדיקה של בית דין, וזה לא שונה מבדיקה של רופא.

אם כבר על בדיקה של רופא צריכים לשאול כמה וכמה שאלות, שלא כל רופא או רופאה הם יראי שמים.

ויש "שאלה" כזאת גם בכהנים.

 

בכל אופן, מדובר במציאויות נדירות, ומקרים שבאמת יש בכלל צורך לברר.

זה לא שבודקים לכל אחד ואחת את הבגרות.

אבל הרי יש לזה הרבה השלכות, ולא רק בדברים חמורים...  

איך מחליטים מתי זה בסדר להסתכל?

ועדיף בהרבה ששלוח רבנן צדיק יבדוק מאשר רופא שרוב הסיכויים הוא שהוא שטוף זימה...

 

איזה השלכות יש לבדיקה שהן לא נדירות?

כמו קידוש בליל שבת.

 

אבל אם יש שם מישהו גדול אחר, אז שאותו גדול יעשה קידוש. ואם יש רק קטנים, אז גם קטן יכול להוציא אותם ידי חובה. כך שבד"כ זה לא יוצר צורך לבדוק.

אבל תכלס, גם להם לא יוצא להסתכל בזה

אז זה רק אם באמת צריך?

יש שמצריכים ע''מ שיהיה חזן. שמעתי על מישהו שאחיו הגדול בדק אותו לאפיית מצות מצווה. (אח''כ הרב אמר שלא הבינו אותו נכון ולא צריך לבדוק)
בגדול להוציא הרבים המצווה דאורייתא לכאורה צריך בדיקה. אבל רובא דעלמא לא נוהגים ככה. בכ''מ אביו או אחיו יכולים

אם היא תינוקת או נערה ואם יכולה לחלוץ ןלמאן וכו' זה דברים שלא רלוונטיים היום כמעט... אם בכלל. מכיר נ''מ שהיא למעשה היום? ונשין כשרות להעיד על כך ..

 שאלתי בכללי, לאו דווקא לימינו

כשבודקין אותה, בודקין על ידי נשים כשרות ונאמנות. ואפלו אשה אחת בודקה, ושומעין לה אם הביאה ואם לא הביאה, ואפלו היא קרובה.

שאם אין צורך ממשי לבדוק [נניח, בגלל שהוא צריך לחלוץ], מומלץ לא לבדוק.

כי אם בודקים ומגלים שאין שתי שערות, נכנסים לבעיה ביחס לכל הדברים שבאופן רגיל סומכים על החזקה, וזה יכול ליצור אי נעימות.

מאוד.

בשאר הזמן זה כמו שהמשנ"ב הביא בשם המג"א

אתה צריך לראות ברמבם על צרעת.
כשבודקים אישה וגבר מצורעים לא באותה תנוחה.
ראיתי שאישה נאמנת על עדות של שתי שערות.
וחוץ מזה,בכל מקרה במקווה בודקים,וגם ברית מילה..

1 יש מן הראשונים שסוברים שיש מושג של 'גזירות דאורייתא התורה גוזרת גזירה ע''מ להרחיק ממשהו. ובישול בשר וחלב הוא ע''מ להרחיק מאכילה שהרי 'דרך המבשל לאכול' זה עדיין דאורייתא לבשל. יש נ''מ אחת לדעת הפרי מגדים (וחלקו עליו) שביצע שיעור בבישול בשר וחלב לא ע''מ לאכול זה מותר כי זה גזירה לגזירה.

2 התורה שילשה. 3 פעמים. 1 ללמד שאסור לבשל אפילו שלא ע''מ לאכול. 1 לאסור אכילה, 1 לאסור ההנאה. למרות שזה 'ברור' לך זה לא ברור. כי יש דברים שאסור לעשות מותרים בהנאה. ויש דברים שאסור לעשות מותרים אף באכילה (למשל פירות מעצים מורכבים אסור להרכיב - מותר לאכול את הפרי)

3 לגבי כבישה יש כמה שאני זוכר מחלוקת אם כובש כמבשל מדאורייתא. אבל שים את זה בצד. לאכול כריך עם פסטרמה (בקר) וגבינה זה איסור דרבנן ולא דאורייתא

בשר בחלב אסור לבשל גם בלי אכילה.

 

כבישה עד כמה שזכור לי לי זה איסור מדרבנן.

 

לא זוכר בדיוק, כדאי לפתוח ולראות את הלשון המדויקת  , בסעיף צ"ז אאלט

אמנם כבוש כמו שנכתב כאן מחלוקת האם הוא לגמרי כמבושל מדאורייתא או רק ספק.

באמת דרך בישול אסרה תורה. כמובן שמדרבנן אסור כל אכילה גם קר וכד'. אבל יש נפק"מ למשל לעניין איסור הנאה - אם בשר וחלב התערבו בדרך בישול - אסור גם להנות, אבל אם התערבו בדרך אחרת, מדרבנן אסור לאכול, אבל מותר להנות - להאכיל לבע"ח/למכור לגוי וכד'.

מומלץ לעבור על הקדמת הפרי מגדים, להלכות בשר בחלב. מסביר היטב את הכללים והנפק"מ המרכזיות.

לכאורה איסור הנאה בכלל לפי דרך הלימוד של הגמרא

מבחינתי זה מקור יותר רציני מיוסיפון.

צריך להבין את כוונת הדברים שכתובים כאן.למה "השלישית"?

בחיד"א (ברכי יוסף תרע,; מדבר קדמות, מערכת ח, כא) משמע שמקבל את דבריו

אז זה לא שהוא חי אז.

לא יודע מי אמין יותר, אבל זו נקודה לשים אליה לב.

יוסיפון = יוסף בן גוריון הכהן.

ומחלמות היהודים ויש את יוסף בן גוריון הכהן (שאגב ממה שהבנתי היה שומר תורה ומצוות שחי מאה שנה לפני רש"י)

יוסיפון (ספר) – ויקיפדיה

את ספרי פלאביוס המקוריים (שנכתבו ככה"נ בעברית או ארמית) אין לנו. הם תורגמו מייד ללטינית.
יוספון לקח את ספרי פלאביוס, עשה להם תרגום ועיבוד לעברית. נכון שזה הספר שהיה לפני הרבה מרבותנו הראשונים והם, שלא ידעו לטינית ולא הכירו את המקור - חשבו שזה המקור שנכתב ע"י בן התקופה, היות שהוא כתוב כתיאור של נוכח במאורעות).

ש"מיהוה הוה, סיועא לא מסייעא"?)

ואחר פטירתו לא היה

@א@אניוהוא
מקור הדברים על שמעון הצדיק - בית המדרש

הם שני דברים שונים, לא?

 

חשבתי שאניוהוא מדבר על הגמרא ביומא כא:, לא על הגמרא בלט.)

אבל התוספתא אומרת ביחס לשניהם.

וביחס לחזרת אש התמיד אני לא יודע

רק אומרת שכשהדליקו את המזבח בבוקר, לא היה צריך להוסיף לה עצים כל היום.

רק הגמרא בכא: מדברת על אש שירדה מהשמים.

 

משום מה ברור לי שיוספון מתכוון לאש מהשמים).

גם ככה הוא חי כאלף שנה אחרי חשמונאי, גם הוא מנסה לדמיין את מה שהוא מתאר

אבל אני חושב שהפורמט של הפורום פחות נח לדיון הזה,

אפשר לברר בפרטי אם אתה רוצה

כי היה את גלות עשרת השבטים ואז גלות יהודה.

@אניוהוא יתכן שהכוונה היא שבאופן כללי הייתה מערכה בבית שני שוב בלי אויב שגרם לכך שלא יהיה מקדש פעיל, ולאו דווקא אש תמיד במובן שעליו דיברו חז"ל.

ולכאורה "אש קדושה לא מצאו" שהמזבח היה כבוי, כי לא עבדו במקדש עד שהגיעו לטהר אותו.

אבל השאלה היא מה הבעיה להבעיר אש חדשה. ומאיפה הבאת מה שכתבת על יוסיפון?.....

יש בעיה שלא תהיה אש דלוקה על המזבח, ולכן הם אומרים שתיקנו את המצב.

מקור:
יוסיפון (ספר) – ויקיפדיה

הם יכלו פשוט להדליק אש.

חז"ל אומרים שהנס של הנר מערבי בטל משמת שמעון הצדיק, אז כשהוא חוזר אחרי החשמונאים זה מעיד על חזרת השכינה לארץ, לאחר יותר על מאה שנה.

אשלח את המקורות על נר מערבי בלי נדר בהמשך, כי אני צריך לרדת כעת

"כל זמן שהיה שמעון הצדיק קיים [היתה] נר מערבי תדיר משמת הלכו ומצאוהו שכבה מכאן ואילך מוצאין אותה פעמים כבה פעמים [דולק] כל זמן שהיה שמעון הצדיק קיים היתה מערכה תדירה כשמסדרין אותה בשחרית היתה מתגברת והולכות כל היום כולו והיו מקריבין עליה תמידין ומוספין ונסכיהן ולא היו מוסיפין עליה אלא שני גזרי עצים עם תמיד של בין הערבים כדי לקיים מצות [עצים] שנאמר (ויקרא ו) ובער עליה הכהן משמת שמעון הצדיק תשש כחה של מערכה כשמסדרין אותה [משחרית] לא היו נמנעין מלהוסיף עליה עצים כל היום כולו" (תוספתא סוטה פרק יג הלכה ז)

אינני יודע אם הנר המערבי חזר לגמרי אחרי החשמונאים, אבל נס שהנר במנורה דולק יותר מהראוי לו מזכיר את התקופה ששרתה השכינה במקדש ולכן זה מרגש כי זה מסמן שהשכינה חזרה. (יתכן וגם האש תמיד חזרה אם נתיחחס לסוף הקטע בתוספתא שהבאתי)

(את הרעיון הזה שמעתי מאחד מרבותי בישיבה התיכונית כחלק מלימודי ארץ ישראל)

הציטוט מאתר מכון ממרא

יסיפון פרק ג:

 

מוזר שהמושג הזה ('אש הקדושה') לא מוזכר בחז"ל (ככל הידוע לי) ומניין ש"אין לנו ממשלה ולא יכולת ולא רשיון להקריב לפניך אש זרה" - כתוב בתורה שצריך להקריב על המזבח דווקא באש ניסית??

האמת שהיה ברור לי שבגמרא כתוב שלא צריך אש מהשמים,

ואז כשחשבתי על זה גיליתי שאין לי שום מקור...

 

ובכ"ז אני עדיין חושב כמוך, שיוספון חולק כאן על הגמרא. 

 

 

(והרווחנו שליוספון יש פשט אחר ללמה קוראים לגלות יוון גלות אם עמ"י נשאר בארץ,

ששונה מההסבר של המהרש"א שהמרכזניקים אוהבים..)

מופיע בהתורה והמצווה למלבי"ם בפרשת נדב ואביהוא, לא זוכר את המילים המדוייקים בחז"ל כדי למצוא.
אבל אם אני זוכר נכון את המקורות שראיתי כשרפרפתי שם, הם ביומא יג ויומא כג

לא אומר שלא חייבים אש מהשמים.

(וזה בגמרא ביומא כא: )

ואין הכרח לאש ניסית כדי להקריב

מגילת המקדש | מפעל המילון ההיסטורי

 

זה במגילות קומראן באמת

ואם הוא לא מסכים אתה יכול לקבל אישור מבית דין ללכת לערכאות.

וכו'

לא נראה לי שזה שייך

 

ולכן לא צריכה להיות בזה בעיה.

שאלתי בכמה מקרים ספציפיים כאלה פוסקים, לא שמעתי שיש בעיה.

 

לעיון יש את הכלל שבממונות תנאי אפילו נגד דאורייתא, ואולי גם מדין זבל"א שלא חייב לעמוד בכל דיני הדיינות

מנטרות תלוי איזה. זה בגדול...

הספר נקרא "מדריך מעשי למדיטציה יהודית" או משהו כזה.

כמדומני שהרב שמואל אליהו שליט"א ממליץ עליו בתשובה כלשהי באתר כיפה.

 

הרב קפלן היה ת"ח ורב מוסמך ובקיא בצורה נפלאה בכל העניינים האלה.

קצת יקר, אבל שווה את זה.

בגדול אם צריכים תחושה טובה של 'סיום' ועוד אחד - מגילה, תענית, ראש השנה וכד'

לך לחנויות של חרדים, יש שם חוברות נייר של פרק גמרא אחד לתלמודי תורה, הרבה פעמים גם מפוסק ובעל ביאור.

ויחושו טוב עם עצמם.

ומבחינת המסכת היא לא קשה.

לא חושב שאף מסכת יותר פדגוגית מאחרות באופן משמעותי, אולי פרק א בבבא קמא מסודרת יותר מרוב הש"ס

בד'כ מתחילים בפרק רביעי בברכות, או שניים אוחזין בב'מ.

אחר המחילה, לצערי, זו התנהגות אופיינית של פסילת הדעה השניה ללא טעם....
כואב לי שאני רואה דברים כאלה.

לפעמים יורים את החץ ואז מסמנים מטרה....

אני יודע שזה קורה, אבל השאלה אם במקרה הזה זה קרה.

בכל מקרה, אני עדיין מחכה לתשובתך

התגלגלו לי דברים בראש מאז...

לא יצא לי גם לראות את זה, דיברתי על זה עם חבר הוא אמר שדווקא פה נראה לו שיש סיבה להגיד (מהטעם שאתה אמרת לי על העניינים האלה)

שמירת המחשבה - שמירת המחשבה למכירה

אני חושב שאפשר להשיג אותו ביותר זול בחנויות לא מקוונות.

אפשר לתבוע שלא בפני החייב (לזה התכוונת ב'לא יודע' או שהתכוונת לטענת שמא) רק שטר מקויים (ובעוד תנאים).

כתוב שבשטר לא מקויים הלווה נמן לטעון מזוייף או פרוע, ומשמע משה שאם טוען שמא, גובה בשטר.

עד כמה שזכור לי יש מחלוקת ראשונים לגבי זה; אני מחפש את המקורות שמדברים על זה בפירוש ובעיקר לדעת הרמב"ם

הלואי שהייתי מספיק למדן כדי לענות, 

אבל בכללי לא הייתי קונה, כי עצם ההנאה מההנחות גורמת איפשהו שמחה שיש את החגים האלה.

 

זו בעצם "התניה קלאסית" לפי מה שאני מבין.   התניה קלאסית – ויקיפדיה

בכל מקרה בישראל כרגיל המבצעים לא כאלה שווים

טוב נו.. בטח רוצים לזכות אותנו שלא נהנה ח"ו

ולגופה של סוגיה, האמת שזו שאלה יפה שאין לי תשובה אליה

ולא כדי שלא ישמחו

כתבתי בתוכן שאני לא מספיק למדן כדי לדון בזה הלכתית.  שנזכה להיות..

כל השאלות

מסתבר שהכותב התבלבל בשם. במקור מדובר ברבן גמליאל

אתר האגדה - אוצר אגדות חז"ל ברשת

היו זמנים שכן, היו זמנים שלא.

למשל בתקופה של הרב ניסים, כל גדולי הפוסקים היו קשורים איכשהו לרבנות (חלקם ממש שימשו שם, גם חרדים מובהקים).

והם גם נמנו וגמרו ממש בכמה סוגיות (אני יודע על אחת שיש לי מקורות בהישג יד).

מה בדיוק השאלה? לאיזה עניין?

לא חשבתי בכיוון שאתה הבנת.

יכול להיות שלזה התכוונ/ה הפותח/ת

לעניין שבת, למשל, הרי שלמרות שדיני "מוקצה" לא היו מוכרים באתיופיה, מציע המחבר לנהוג בישראל כפי ההלכה האורתודוכסית. עם זאת, לגבי נשיאת כסף בשבת הוא כותב כי "בבתי הכנסת של יוצאי אתיופיה נוהגים להביא נדבה כסף מזומן. מי שהביא - רשאי להמשיך להביא, שהרי זה מצורכי השבת, זהו ייעודו של אותו כסף. בעולם האתיופי, הבנוי על אמון, אין חוששים שיקנה באותו הכסף". 

"יהודי אתיופיה תמיד היו חסידים"

"יהודי אתיופיה תמיד היו חסידים" | כיפה

מדמיין חבדניק קורא את זה ומה עובר לו בראש.

היו מחמירים גדולים שם.

הקפידו על מגע גויים עד העליה לארץ.

שהממסד האורתודוקסי בארץ נמצא כבר עשרים שנה במלחמת השמדה מאוד לא מוצלחת נגד הזרמים המודרניים ביהדות, והנה מגיע זרם חדש שהוא מאוד מאוד שונה ואותו מקבלים בלי דאגות , הנה אומרים שיכניסו אותו למועצות הדתיות במקומות מסויימים ואף אחד לא עושה עניין.

 

הקייסים האתיופים לא מקבלים לא את המשנה ולא את התלמוד, שלא לדבר על השולחן ערוך.

אפילו ספרי התורה שיש להם כתובים בשפה אחרת ובכתב אחר.

 

בקיצור, הם משהו שונה לחלוטין מהיהדות ההלכתית, והנה נותנים להם מעמד בלי לעשות רעש וזה באותו זמן שיש כאלו שמחרימים את הרבנים המודרניים, אפילו שהאחרונים לומדים גמרא ופוסקים וכן הלאה.

 

 

שזה כנראה הכללה מה שכתבת. ומן הסתם שיש כאלה שכן דתיים ואפילו יותר ממנו.

סתם אשתף מהמקום הפרטי-
היה חג שמחת תורה אחד שיצאנו עם הספרים לרחוב ובית הכנסת שלהם גם יצא, אבל לא רק עם הספרים אלא גם עם רמקולים ומערכת שמע ודרבוקות.
לא יודעת, גם חג הסיגד נראה לי מוזר. אנחנו יהודים וחוגגים חגים יהודיים. לא מאוד אוהבת את כל התוספות חגים האלה.

ובעצם כל מגילת תענית, או שלא שמעת מעולם על מגילת תענית?

גם זה לא מובן לי.. תכלס מה משמעות חג? ששמחים? שמשנים קטעים בתפילה?

ופעמים רבות יש תוספות לתפילה בהתאם לחג.

ל"חג" כמו העצמאות, יט כסליו, סיגד וכו'

לאירוע מיוחד כגון הצלה ממוות לחיים הוא דאורייתא.

מסכים שיש הבדל בין הרגלים לחג הסיגד, יום העצמאות וכאלה, אבל האם יש הבדל מהותי בין חג הסיגד, יום העצמאות לחנוכה או פורים?

יכולה להגיד שאולי הם קיימו דברים בצורה קצת שונה ממה שאנחנו מכירים אבל כל דבר הם הקפידו על קלה כבחמורה. יש כל כך הרבה דברים שאפשר ללמוד מהם!
לא כדאי ללכת ישר ולשפוט בטח כשלא מכירים באמת את העניין הזה מבפנים..

ניכר מדבריהם שסתם רצו לצעוק דברים וכאן הם יכלו...

הפואנטה כתבה מתוך עניין ולכן עניתי לה, אבל פותח השרשור לא היה ראוי לתגובה

הקדמתי תרופה למכה! שלא יהיה מצב של זלזול והכפשה בעדה שלי. סתם בגלל צרות עין.

אני מניחה שישנם קראים שמקפידים על המצוות שלהם.
אני לא יודעת, אבל הייתה לי חבר קראית מחולון ואני יודעת עד כמה הרבנות עשתה למשפחה שלה את מוות על כל דבר ואף אחד לא העביר אותם דתומטר. פשוט ידעו שהם קראים וצריך לפגוע בהם.

לכן השאלה הגדולה לא מתייחסת לאתיופים, אלא להתנהגות של הממסד הרבני אליהם, שהיא שונה לגמרי מההתנהגות הרגילה של הרבנות, לקבוצות שאינן נאמנות ליהדות ההלכתית.

כל מי שהגיע מהגולה עם מסורת בדקו איך הם שמרו על הדברים הבסיסיים במשך הדורות, ועל פי זה החליטו איך להתייחס אליהם.

 

זה מה שעשו לתימנים.

 

הבעיה בעדה האתיופים שזה הגיע עם הרבה פוליטיקה ופוליטקאים שדפקו את העדה מהצד ההלכתי בשביל אינטרסים אישיים צרים.  

שבאמת לא שמעו להוראת הרבי מלובביץ' ולא הסכימו לגייר גיור חפוז את כל העולים מאתיופיה.

 

בגלל זה בחב"ד החליטו לכנות אותם "פוליטיקאים"

 

וייתכן מאוד שאם היו מצייתים לרבי , הרבה בעיות היו נחסכות.

סיפורים על הרב מרדכי אליהו.

 

שהוא מתאר שם שעשו ישיבה עם ראשי העדה ומצאו להם פתרון של מלכתחילה לכולם על מנת שלא תהיה בעיה.

ונכנסו מספר פוליטקאים ופוצצו את האסיפה.

 

בלי קשר לרבי..

 

 

כמו ספינות ישראליות ועוד

שים לב, מוקש לפניך.

על כל המשתמע מכך.

 

כל מי שניסה ללכת  נגד הכלל הזה גרם להרס רב.

 

זו המלחמה של היהדות שומרת התורה והמצוות על כל גווני'ה מול הממסד ב70 שנה האחרונות

קרי: הרבנות הראשית לישראל.

קודם כל שהמדינה תקבל את מרותה.

 

אחרי זה אפשר לצאת בדרישות נוספות

אם אתם ושכמותכם דואגים ללא הפסקה להשפיל אותה ולבזות אותה?

רואים את זה עליך.

שכזה דיון עקרוני וחשוב זרם לתוך התקשקשות בנוגע לרבנות הראשית המיותרת לישראל.

אבל מועצות דתיות לא שייכות לכל הדתות

לקב"ה יש די והותר עפר בעולמו. אותנו הוא רוצה בתור בני אדם