פורום בית המדרש (עמוד 91)

בס"ד

 

באופן כללי אמונות ודעות נורא כבד, ובחלקים נרחבים גם לא מאוד רלוונטי לחיים בימינו. אולי עם הביאור של הרב הנזיר (שהופך אותו לעוד יותר כבד, אבל קצת יותר רלוונטי).

וקליל; עדיף שיהיה קצת פחות מעמיק אבל ימשוך את הלב לעוד התעניינות עתידית, מאשר שיהיה גדול עליו עכשיו וירתיע בעתיד.. לענ״ד.

לא.

 

את בטח מדברת על מה שהגמרא אומרת שהוא קפץ את כל הירדן בקפיצה אחת?

וזה היה לפני החזרה בתשובה

ואז הגמרא אומרת שהוא לא יכל לקפוץ את הירדן כי הוא הקדיש את הכח שלו לתורה

וכן (אם אתה מתכוון לבבא מציעא, פד, א)

יופי מעולה לי! תודה

וכן, אני מתכוון לשם.

צער בעלי חיים? זה אונס גמור.

או שהתכוונת דווקא לזכות שהחתול כנראה היה גלגול ובזכותך תיקן את עצמו וכו'?

כי אם כן, אני לא מבין בגלגולי נשמות

ואי אפשר לדעת אם תיקנתי גלגול,וזה לא ענייני אם כן או לא.
אני יודע שזה שלילי, וגם אם התיקון שלו מתגלגל בצורה שלילית על ידי עדיין יש פה עניין מגלגלין זכות וכו'

עבירה אין פה, משמע זאת לא חובה.

 

וגם בצד המוסרי זה לא שלילי. שליח בית דין שמוציא להורג אדם שהתחייב במיתת בית דין הוא חייב שמגלגל חובה? הרי כל המיתות בית דין הן זכות לאדם (ע' מסכת מכות דף ב).

בזה שהוא לכלך את הכביש, ואולי אפילו אנשים נגעלו

שלפעמים גם עבירה באונס נענשים עליה כי מגלגלים חובה ע"י חייב והוא גרם לעצמו

נראה שהכי נמי כאן יש מקום לראות בזה עניין של גודל הזכויות, אבל כמובן שזה לא עניין מוחלט

ובהערות שם (במיוחד בהערות האמצעיות* הערה ד' שמאריך בדוגמאות) *יש שם כמה סטים של הערות, ובהדפסה אצלי יש שלוש סטים בעמוד הזה

ומצוה תגרור מצוה

ואם אפשר בבקשה להוסיף על ימים ושעות בחסידויות שונות אם אתם יודעים

ולא שיש מקום שנקרא "מרכז צדקת", שיש בו שמחת בית השואבה.

תודה

ליל שישי

זמני שמחת בית השואבה בישיבות הקדושות? - לקראת נישואין וזוגיות

השנה ההגעה להקפות שניות בהר המור מתבצעת בדרך שונה.
שימו לב לכל הפרטים.
במידה ומישהו יכול לעזור בהפצה של הפלייר בקבוצות ווצאפ מקומיות שילח מייל עם בקשה לפלייר לhakafot1@gmail.com
לבאי ההקפות שניות בישיבת הר המור.
כלקח משנה שעברה, דרכי ההגעה לישיבה ישתנו.
שאטלים לשרות הציבור יעמדו בחניון טדי.
המשטרה תסגור את הכניסה לשכונת הר חומה לרכבים פרטיים.
בבקשה הפיצו הודעה זאת לכל מי שההודעה רלונטית עבורו.
לפרטים: כולם מוזמנים להקפות שניות - אתר ישיבת הר המור
קישור נסיעה לטדי-https://waze.com/ul/hsv9h8u4dr
תודה רבה.
בית ישיבת הר המור

זה שכורכים עם התכלת אומר שהוא שם רק בשביל לכרוך?

הפתיל נקרא רק התכלת- "פתיל תכלת" שמתפתל, עדיין אחד משמונה הוא תכלת ולא רק הכריכה.

רמב"ם הלכות ציצית פרק א'

הלכה ב[עריכה]

ולוקחין חוט צמר שנצבע כעין הרקיע וכורכין אותו על הענף וחוט זה הוא הנקרא תכלת ואין למנין הכריכות שכורך חוט זה שיעור מן התורה.

הלכה ג[עריכה]

נמצאו במצוה זו שני צווים שיעשה על הכנף ענף יוצא ממנה ושיכרוך על הענף חוט תכלת שנאמר ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.

השאלה האם זה כל מה שעושים איתו?
אם כן היינו טורחים קצת יותר וצובעים רק חלק מהפתיל בתכלת. הרי לרמבם ידוע שישנה טרחה מרובה בצביעת חצי מהפתיל ולא כולו אז למה לא לצבוע רק את מקום הכריכה אם לפי הבנתך לרמבם- התכלת היא לצורך כריכה בלבד.

האם לתכלת אין גם דין של "חוט"?

אבל בכל זאת עיקר מטרתו הוא "כורך" ולכן הכריכות צריכות להיעשות בו, ולא בלבן.

כלומר לכרוך ולהתפתל. מאיפה שרק לרמבם כורכים בתכלת בלבד ולא יהיה הגיוני לכרוך גם בלבן?
כמו שלבן הוא "חוט" יוכל להשתתף גם בכריכה כמו התכלת גם לרמב"ם.

בפועל כך כורכים גם לשיטת רמבם- פותחים ומסיימים בלבן, והטעם הוא "מעלין בקודש" כלשונו.

הבעיה היא שהמחלוקת בין הרמבם לכל השאר היא מה משמעות התכלת 

הרמבם-זה הפתיל העיקרי,הכורך

כל השאר-זה עוד סוג של פתיל ששווה ללבן

 

 

לכן לפי הרמבם צריך  רק חצי

ולפי כל השאר צריך יותר

 

אבל אני מכיר שעושים

אם אתה לוקח רמבם וכורך עם לבן אז זה די חסר היגיון...

השאלה היתה אם אפשרי. אני מבין שכן. תודה רבה

לפי הידוע לי...

יש הגיון מאחורי זה אבל בכללי זה קצת מוזר כי הקטע ברמבם זה שצריך תכלת כדי שהיא תהיה הכורך הבלעדי בגלל זה צובעים את המינימום לזה ואז כשקושרים גרא עם חוליות לבנות זה לא תואם את המשמעות הזאת... אבל לא בטוח שזה מסתכם בזה.

צריך לעמוד בתפילה בצורה ולבוש שנהוגים כמכובדים בזמן ובמקום.

אמרו לי שאפילו עדיף לא להתפלל עם כפכפים או קרוקס כי זה לא מכבד

בכסה ליום חגנו- החג הוא סכות, בכסה לשון הכנה. זה הפשט של הפסוק מתהלים להבנתו. המילה כסה היא או מכוסה- ואז הכוונה בחג על ראש השנה. או מלא בזמן שהירח מלא ואז הכוונה שההכנה היא לחג שבו הירח מלא- סכות.

השאלה מה זה אומר.

נידונים בר"ה, או לא? מה זה מכין? איך?

על המים. בחג נידונים על המים. הכנה באיזה אופן? במובן הפשוט שלאחר שזכית בחיים בראש השנה עכשיו תעבור לפרנסה. ראש השנה מעורר אותך גם לזה.

שאני לא זוכר ששמעתי.

לציבור הצופים, המאזינים, וכל משתתפי השיעורים, וכל עם ישראל השם עליהם יחיו. 
ברכת מורנו ורבנו שליט"א ערב חג הסוכות תשע"ט. 

לאחי ורעי אהובי וחביבי, משתתפי האתר דורש ציון, לכל החיילים האלמונים והמסורים יומם ולילה המתנדבים העומדים על המשמר באתר קדוש זה, העורך, הטכנאים, האחראים, לכל משתתפי השיעורים בכל רחבי הארץ, לצופים והמשתתפים בכל רחבי העולם יהי השם עמכם סתרכם ומגינכם. 
היום, ערב חג הסכות, בו אנחנו יוצאים מבית של קבע לבית של טהרה וקדושה, לסוכה אשר בה שורה השכינה, ושבעה אושפיזין מגיעים אליה בשמחה ובאהבה. לברכנו ולהשפיע עלינו "אור שבעת הימים" לכל ימי חיינו בעולם הזה ובעולם הבא. 
זה היום עשה השם עליו אמר הפסוק וימינו תחבקני, ופירשו בזוהר הקדוש ורבנו האר"י ז"ל, כי בעשרת ימי תשובה הם ימי דין במדריגת "שמאלו תחת לראשי", אך הנה מגיעים ימי הסוכות בו כל בית ישראל יושבים בסוכה, ויש בה לפחות שלש דפנות, והשם יתברך מחבק בזרועו הימנית כביכול אותנו היושבים בה בשלשת פרקי זרועו ומגן עלינו ושומרינו. 
יום ראשון של סכות נקרא "יומם" על שם הכתוב יומם יצווה השם חסדו, כי הוא יום של כל הימים הם החסדים הנקראים יום, ובו נשפעים וניתנים כל המתנות, השפע, הברכה, ההצלחה, האורות, ההשגות, החכמות והתבונות לכולנו לכל ימי השנה. 
גם את ארבעת המינים אנחנו נוטלים בימי החג, כי הם רומזים להנהגת השם יתברך, כי הוא אישית משגיח על גידולם ולא נתנם כשאר הצמחים בידי מלאך, וציוונו לברך עליהם בשמחה, להורות כי אנחנו בניו לנצח. נקיים את מצוות החג באהבה ובחיבה, נשתדל לנצל כל רגע כדי לשבת בסוכה לקיים מצוות עשה מהתורה, והיא תגן עלינו כל ימי השנה. 
מברך את כולכם בחג שמח, מבורך, מלא שפע וברכה, ששון ושמחה, נשמור על עצמינו מפני שום חטא ועון, ונידבק בו ובתורתו ונזכה להרבה שנים של מועדים וחגים וזמנים לששון. 
תזכו לשנים רבות נעימות וטובות. שנה טובה ומבורכת ופיתקא טובה ביום הושענא רבה. מתפלל תמיד לשלומכם, בן ציון ב"ר סלמן מוצפי הי"ו.

אשכנז = הנכד של יפת
יוון ומדי = הבנים של יפת
כנען כוש ומצרים הבנים של חם
תימן ועמלק הבנים של אליפז
אליפז הבן הבכור של עשו.
מסקנה:התימנים והאשכנזים אינם ישראלים
.גם הכנענים והכושים והמצרים והיוונים והעמלקים והסינים והערקים והערבים אינם ישראלים

עם ישראל גלה לגלות

בין היתר הוא הלך לארץ תימן

וחי שם

 

הוא לא תמני

הוא יהודי

 

קצת לא לעניין להוציא לעז על חצי עם ישראל שהם גוים..

כל עם ישראל ישראלים.
כך התורה מכנה את עם ישראל.
התורה לא מכנה את עם ישראל בשם הנוכרים: תימנים אשכנזים ספרדים מצרים ערבים עמלקים וכד'

יש שגלו לפני גדול יהודה והם לא משבט יהודה

יהודים זה פחות מרבע מעם ישראל.
מלכות יהודה = השבטים יהודה שמעון ובניימין חלק משבט לוי וחלק מהשבטים אפרים ומנשה )אותם אלה שערקו ממלכות ישראל - עיין דה"י(.
כל עם ישראל נקראים ישראלים.
מי שבמלכות ישראל נקרא רק ישראלי )זרע ישראל וגם מלכות ישראל(.
מי שבמלכות יהודה נקרא יהורי )הרוב במלכות יהודה, למעט גרים, הם ישראלים יהודים.
הגרים יהודים אך מאחר ואינם זרע ישראל ולכן אינם נקראים ישראלים.
אם יש גר שאביו ישראלי, הרי הוא מזרע ישראל, אך הגיור נחוץ משום שאמו לא ישראלית. מאז קבלת התןרה ההמשכיות של עם ישראל היא לפי האמא.

יהודי אתה מגדיר לפי מי שבמלכות יהודה, וישראלי ותימני אתה מגדיר לפי מוצא.

 

גם רוב האנשים משתמשים הגדרות בצורה לא עקבית, מתוך הנחה שהדברים מובנים מההקשר.

כאשר מדברים על מנהג האשכנזים בעניין הלכתי, ברור שהכוונה היא ליהודים יוצאי ארצות אשכנז.

כאשר מדברים על ניצחון של הספרדים בכדורגל מדברים על הנבחרת של מדינת ספרד.

כאשר מדברים על יהודים, בד"כ הכוונה לבני עם ישראל [וכבר בתרגום אונקלוס יש את המילה "יהודאין" כתרגום לעברים במשמעות הזו]. 

כאשר המשנה מדברת על אופני לבוש של מדיות וערביות לעניין מלאכת הוצאה בשבת, היא מדברת על היהודיות שגרות בארצות אלה.

נראה שפתחת את השרשור הזה רק בשביל לעשות פרובוקציות על הדיבור היומיומי. אין בעיה בזה שאנו מכנים ככה את עם ישראל, אלו הגדרות שהשימוש בהם החל עוד בתקופות קדומות. (למשל, בספרי הראשונים מוזכר הרמב''ם לעיתים בתור 'רבי משה בן מימון הספרדי')

והקב"ה צריך לשלוח לך רפואה שלמה.
ואם כבר מישהו מזרע עמלק..

אבל נראה לי שזה לא הענין...

מה שאסרו הוא מעור.

"ויודע שהוא יחף", ולא מזכיר שום דבר בקשר לעור דוקא, וממנו נלמד שכל מנעל שהוא נוח ויומיומי אסור בין של עור ובין של חומרים אחרים.

יש מערך שיקולים, זה לא מבטל את הבחירה.

את יכולה להחליט לקנות משהו בסופר, את תצטרכי לשלם על זה.

את יכולה לבחור ששווה לך לחטוא, את תצטרכי לשלם גם על זה.

 

 

בסופו של דבר הבחירה היא שלך.

אחרת מתים מרעב

והעיקרון הוא שכשיש שיקולים והשלכות, גם אם הבחירה היא לא בין אפשרויות אידיאליות, הבחירה היא עדיין קיימת וחופשית.

את צודקת שיש מקרים של 'אונס' שבהם לאדם אין כמעט בכלל ברירה, כמו למשל שמכריחים אותו לעבור עבירה או שיהרגו אותו, על מקרה כזה באמת אין אחריות על האדם.

התכוונתי שזה לא נראה שיש בחירה אם יש עונש... זאת העדפה
אני מעדיפה לבחור בטוב כי אם לא אני אסבול, אני לא בוחרת

המילה "לחטוא" כבר מעידה על מהות המעשה - החטאה, סטייה מן הדרך הנכונה. במידה וזה קורה, התוצאה היא שצריך תיקון על מנת לחזור למקום הנכון.

לכן לא מדובן בעונש אלא בתיקון.

היא כתבה "איך הבחירה החופשית באמת חופשית אם כשאני אחטא יהיה לי עונש?"

א. במשמעות העמוקה היהדות לא מבוססת על המקל והגזר (ע"ע עבודת ה' לשמה),  למרות שהיא משתמשת בה. (בלי להיכנס לדיון האם המקל והגזר אקטואלי)

 

ב. זה הכי חשוב, בחירה חופשית טוענת שיש לי היכולת לבחור בין מעשה x או y , וגם אם בחרתי בx, יכולתי לבחור y. כלומר הבחירה בx לא היתה מתחייבת שכך יהיה. 

אדם השולל את הבחירה החופשית (קרי: דטרמיניסט) יאמר שהבחירה בx היתה מתחייבת מלכתחילה, והוא לא יכל לבחור בy.

 

אבל שכר ועונש לא טוען שלא יכלת לבחור y, הוא רק טוען שעל הבחירה בx תהיה השלכות של כאב\עונג.

 

 

 

 

 

 

נ.ב. ושוב, כל זה בלי להיכנס לדיון (הארוך) על הנהגת ה' בעולם, והאם שכר ועונש אקטואלי בימינו כמו שהוא היה קיים (על פי מה שהמקרא מספר) בימי שפוט השופטים.

אנשים לא תמיד בוחרים בטוב למרות שהם יודעים שזה אסור. בדוגמה שהבאת העונש עומד מול העיניים (עקרונית גם שם יש בחירה, אבל כאן זה בחירה לגמרי חופשית גם לפי ההגדרה שלך), ואילו במצוות התורה - לא. מה שגורם לאנשים לבחור ברע.

כי הוא רוצה* אבל הוא יודע* מה התוצאות יהיו.
רצון מול ידיעה, ערך מול עובדה. אדם איננו תמיד,אולי אפילו לרוב, לא ראציונלי.

יש לי משהו שהרבה יותר מפריע לי בבחירה.

ברור לי שהרבה מהפעולות שהאדם עושה נגרמות אך ורק מתכונותיו והדרך בה גדל, הרי זה ודאי שאף אם יש מצוה ללמוד ויש אדם עם הפרעות קשב שלא מסוגל לשבת שנייה ברצף, אין לו בחירה לשבת וללמוד, או למשל בן אדם שגדל וחונך בבית של רוצחים, גם אם יש לו בחירה שלא לרצוח, ודאי שאין לו בחירה אם לדבר לשון הרע וכדו', ואני לא מדבר בכלל על עניין של תינוק שנשבה, כל בן אדם ודאי יש לו דברים שאין לו בהם בחירה.

אז שמעתי כל מיני כאלה (מרדכי נויגרשל לדוג') שאומרים שבאמת כל אחד יש לו את הדרך שלו בעולם לפי איך שחונך ולפי תכונותיו ויש לו נקודת בחירה, אבל זה מפריע לי כי אני פותח את התורה ורואה שיש תריג מצוות, קשה לי להבין את זה שאלוקים לא נתן את האיסורים האלה לכולם וכשהוא אומר שלא לדבר לשון הרע הוא לא מתכוין כאלה שאין להם את האפשרות להתגבר על זה, זה נשמע לי מוזר כי אם יש תורה אחת וכתוב איסורים ויש עליהם עונשים, להגיד לי שעל איסור מסוים אלוקים לא תובע בן אדם מסוים, זה תורה לא רלבנטית.

אני קורא כל מיני פסיכולוגים כפרויד וכאלה שאכן כופרים לחלוטין בבחירה, ומצד שני אני קורא את הספר של ויקטור פרנקל שמוכיח כל הזמן שיש בחירה חופשית וכו' ואני מתחבר כל הזמן יותר לכופרים, פרנקל לא מספיק משכנע, ובאמת שאני רוצה להאמין בבחירה חופשית.

סליחה על ההרצאה הארוכה, אולי יצא קצת מבולבל.  

אצל הבודהיסטים אין בחירה.

יש "קארמה" שזה מצב הדברים כפי שהוא אמור להיות. השתלשלות דטרמיניסטית לפיה העתיד הוא תוצאה צפויה של העבר, או של ההווה.

 

גם אלוהים, ולא ניכנס כרגע להגדרה של אלוהים אצל הבודהיסטים, אבל היא מאוד דומה לאלוהים היהודי המקורי ול"אב" הנוצרי , מבחינת הבודהיסטים הוא פועל בתוך הקארמה שלו.

 

אבל, ישנה קארמה שהיא "ברת מזל" , כלומר היא גורמת לאדם להגיע למצב של בחירה, הוא זכה לצאת מהקארמה שלו. היא כמו כיסא מפלט. האנשים האלו הם הנבחרים והם באמת יכולים לשנות את המציאות של כל העולם, כי אין להם קארמה למעשה.

 

ואז הקארמה של כולם, הבוראים והנבראים, תלויה באנשים האלו. הם יכולים לשנות את הגורל של כולם. 

אם אני מבין נכון אז כל מעשה מושפע ממעשה שבעבר, אבל איך זה מתחיל ואיך קורים הפעולות הראשוניות.

וביהדות זו ודאי גישה כפרנית שיש הבדל בין האנשים, זה ממש להגיד שאין בחירה, וגם הקארמה שהיא "ברת מזל", לא הבנתי, במה זה תלוי, אם האלוקים נמצא, אז או שהוא נותן לך את זה, או שזה לא יכול לקרות אם אין עוד כח. 

היקום ניצחי ומחזורי. שום דבר לא היה ב"התחלה" כי אין התחלה.

הוא הופך להיות,

אם תלך שמאלה אני מבטיח להרוג אותך , אבל האמת היא שהרבה כבר הלכו ולא נהרגו

 

ולכן הבחירה היא האם להאמין במשהו שהרבה פעמים הוכח כשגוי

מוטעית על הדת, קב"ה, תורה, שכר ועונש וכו'

רשע וטוב לו זו אחת השאלות העתיקות והמעניינות.

ו. נראה לי

בכל אופן זה בעמוד א' בחצי התחתון של הדף

ספר איוב, שלא חסרים לו מפרשים שמתייחסים באופן שונה לסוגיה המורכבת הזו.

השאלה היא בשביל מה להתייחס לזה בכלל? האם נק' המוצא שלנו היא להבין או להקשות על הקב"ה? למה גדולי ישראל ובכלל עסקו בזה?

פשוט, אם מקשים אז יש מה לענות

(ברכות יח: )

"ונתנה תוקף" אינו פיוט של ר' אמנון ממגנצא

יש תפילה דר' אמנון לפני מוסף שיש קהילות שנוהגים לאומרה

אבל הסיפור של איך נכתבה התפילה הזאת מרגש

הצלך שלח שליחים שיתנצר

כל פעם הוא סירב

ואז פעם הוא אמר שיתן לו 3 ימים לחשוב על זה

 

הוא התעשת והבין שיש פה ספק אולי אם הוא רצה להתנצר

התענה כל 3 ימים האלה

הביאו אותו למלך

ושאלו אותו אם הוא רוצה להתנצר

אמר לא

וכרתו לו אצבע

ושוב

ושוב

ושוב

 

והוא היה במיטה בלי כלום, ונפטר

והוא כתב את זה לקראת מותו.

משו כזה (אולי הוא הכתיב. לא זוכר כבר)

והערה - יש גם פסוק שכתוב בו את מה שציטטת בכותרת. יש ארבעה או חמישה פסוקים שכתוב בהם משהו דומה.

נחנקתי.

שלא לדבר על אינפנטילי

ביחזקאל לגבי עבודה זרה ומן הסתם עוד.
לגבי משה רבינו באמת דוגמה יפה ומתאימה, לגבי הכהן הגדול ביום הכיפורים אינני רואה קשר. הווידוי הראשון נאמר על פרו האישי ולכן, כמו כל אחד, הוא מתוודה על קרבנו בשביל שייכנס לעבודתו ראוי.

הוידוי השני והשלישי הוא חלק מהעבודה של יום הכיפורים עצמו ושם הוידוי הוא כולל, שלו ושל כל העם.

ההבדל הוא מהותי בין וידוי לבין מעשה כזה או אחר.

 

ולגבי כה"ג ביו"כ כבר הביא טיפות של אור תניא דמסייע לי שיש קשר...

כמובן שאיננו מעוניינים במידת הדין באותו יום.
יחזקאל יד' ו':
"לכן אמר אל בית ישראל כה אמר ד' ד' (אלוד-ם) שובו והשיבו מעל גלוליכם ומעל כל תועבתיכם השיבו פניכם"
שובו והשיבו, קודם שובו ולאחר מכן השיבו אחרים.

אגב
לא ציינת אבל הפשט הוא לשון ציווי- חזרו בתשובה ולאחר מכן החזירו אחרים- כציווי.
מכאן הסיפור שהבאת מואר באור יותר מדויק- הדיין ציווה שיכרתו את הענפים אבל לא יכל לצוות כל לפני שקצץ בעצמו.

אולי הכלל ההלכתי של- יבוא המחויב ויוציא ידי חובה את החייבים, יועיל לך גם.
הדוגמה עם משה היא דווקא דוגמה שעולה לכמה פנים כי אשה חייבת למול את בנה במקום שאין אב.
באמת רבינו חננאל ככה כתב במסכת יומא שמשה נענש, כמעט נענש, בגלל שציפורה לא מלה את בנם.

כיום נוהגים לצטט זאת הפוך- "עזוב אותי בשקט, תדאג קודם לעצמך..."
המפרשים על הפסוק בצפניה כותבים- "חפשו עצמיכם אחר העבירות שבידכם לשוב מהם וגם חפשו עבירת זולתכם להשיב אותם"

(מה ציפית שינקוט לשון מחוייב דווקא ? פשיטא שהוא מחוייב לכך כבר לפי התורה לנהוג דווקא כך, תנא דבי רבי ישמעאל בא לנמק מדוע)

 

 

נראה לי שהבנתי את נקודת המחלוקת בינינו

אתה תופס את העקרון של "קשוט עצמך תחילה" כחובה ואילו אני תופס את זה כהנהגה טובה ונכונה. 

רבי ינאי היה יכול לצוות עליו לקצוץ את האילן שלו גם אם לא היה עושה זאת בעצמו, אלא שהיה בזה טעם לפגם, זה היה מריח לא טוב בכלל. 

 

לשיטתך, יהודי שהוא עבריין ביחס למצווה אחת, נניח שהוא מחלל שבת, האם הוא פטור מחובת "הוכח תוכיח" ביחס למחלל שבת אחר שהוא עבריין ?

 

אבל כמו שכתבתי לפלוני זה ביחס לבני אדם, אבל הקב"ה בהנהגה שלו בעולם כן מחיל את העקרון הזה. 

 

"אולי הכלל ההלכתי של- יבוא המחויב ויוציא ידי חובה את החייבים, יועיל לך גם".

 

זה מעניין, צריך לחשוב על זה, אם זה באמת נובע מאותו שורש.

 

"כיום נוהגים לצטט זאת הפוך- "עזוב אותי בשקט, תדאג קודם לעצמך..." 

 

ממש ככה. אהבתי.

שים לב שהדוגמאות מדברות על דין מוחלט, הלכה פסוקה כלל לא הנהגה.
כך ביחזקאל, כך בהקשר של הפסוק בצפניה וכך בשס בסוגיות שבהן זה מופיע.

האם הלכה שנפסקת בבית דין היא הנהגה טובה?
(בעבר חשבתי כמוך, עד שעיינתי בסוגיות, זה מאוד בולט שיש כאן פן מחייב)
הבנתי ששוכנעת, רק ציינתי את דעתי.

אינני יודע למה הסקת לא נכון מדברי-
לא אמרתי בשום מקום שמחלל שבת פטור מהוכחת האחר אלא שקודם להוכחת האחר ישנה את הוכחת עצמו.
זו בדיוק הנקודה, דברים שאתה מחוייב בהם, לא תחייב אחרים לפני שתקיים אותם בעצמך.

 

חשבתי על זה ולא הייתי מדויק בהסברה שלי, למרות שכל הזמן זה מה שחשבתי עליו.

 

לא התכוונתי לומר שהעיקרון של "קשוט עצמך תחילה" הוא בדיוק העיקרון בגללו כה"ג מתחיל בכפרה שלו קודם במעגל הפנימי ורק אחרי זה הוא פונה לכפרה של המעגל הרחב יותר של עם ישראל, וכמו שתנא דבי רבי ישמעאל ניסח זאת

"מוטב שיבוא זכאי ויכפר על החייב...". התכוונתי לומר שהעקרון של "קשוט עצמך תחילה" הוא מקרה פרטי של עקרון כללי קצת יותר שבא לידי ביטוי ב- "מוטב שיבוא זכאי ויכפר על החייב...".

 

העקרון הכללי הזה אומר שאדם צריך להיות קודם כל מתוקן בעצמו לפני שהוא פונה לתיקון של אחרים, ובגלל זה כה"ג צריך קודם כל לדאוג לתיקון (כפרה) שלו עצמו ורק אח"כ לתיקון (כפרה) של אחרים.

מהעקרון הכללי הזה בתור מקרה פרטי נגזר העקרון של "קשוט עצמך תחילה", שכאשר אדם רוצה להוכיח או לדון אחרים (שזה מקרה פרטי של "תיקון") עליו קודם כל "לקשט את עצמו".

 

או שאולי צריך לומר שלא ש"קשוט עצמך תחילה" הוא מקרה פרטי של "יבוא זכאי ויכפר על החייב" אלא ששניהם הם מקרים פרטיים שונים של יסוד משותף. צריך לחשוב מה יותר מדוייק לומר, אני נוטה כרגע לאפשרות הראשונה.

 

לגבי האם "קשוט עצמך תחילה" הוא חיוב או קצת פחות, אפשר מבחינתי להניח את זה בצ"ע, מהגמרא בסנהדרין משמע קצת שאולי זה אכן חיוב. צריך לחשוב על זה. אבל גם אם נאמר שזה אכן חיוב, מה שדייקתי קודם  זה גם עונה על הטענה שלך שכתוב "מוטב" ולא כתוב "מחוייב", בעקרון הכללי אפשר לומר שאין צד של חיוב, אבל כשגוזרים ממנו את המקרה הפרטי של "קשוט עצמך תחילה", במקרה הפרטי הזה יש כבר דרישה חזקה יותר מהאדם. 

 

 

יש בשבועות יד:

"אחד לו ואחד לביתו כדתנא דבי רבי ישמעאל כך היא מדת הדין נוהגת מוטב יבוא זכאי ויכפר על החייב ואל יבוא חייב ויכפר על החייב:"


הפשט עם משה יפה 🙂

תמיד הסתכלתי על זה כעל יתרון.

זה כמו "מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים", זה לא אומר שמי שאין בו לא יכול לנסות לצאת ידי חובת תוכחה. רק שלא בטוח שישמעו לו (וגם לא בטוח שלא).

 

רעיון יפה, גורם לי לחשוב. לגבי העניין עם משה, זה נחמד אבל קצת לדעתי קצת מרחיק לכת. גם כי זה דן את משה לכף חובה, והיו לו טעמים למה לא למול. וגם כי "קשוט עצמך" זה לא בסכנת מיתה כזאת חמורה. פשוט דקדקו עם משה כחוט השעה כי היה צדיק וכו' לכן הסברות שלו לא החזיקו וגם נענש בעונש חמור יתר על אנשים אחרים שלא יקשטו עצמם

אלא רק שהוא דרך הנהגה ראויה ונכונה, ומסתבר לי שזאת תהיה הנהגת הקב"ה ביחס לבריותיו, כמו הדוג' עם כה"ג וכמו עם משה.

 

לגבי משה, אני ממש לא חושב שזה דן את משה רבינו לכף חובה, התורה באה ללמד אותנו שאע"פ שמשה רבינו היה בדרכו למלא את שליחותו, וסביר להניח שהטעמים שלו לא למול היו קשורים גם בכך, למרות זאת הם לא התקבלו כלפי שמיא מהטעם של "קשוט עצמך תחילה" כי הקב"ה מדקדק עם אנשים במעלתו כחוט השערה. 

ואין פנאי לעיין. לבי אומר לו שזאת לא הנהגת הקב"ה עם בריותיו. כשאדם קושט אחרים הוא בעצם מזמן על עצמו הנהגה של דין ואז מדקדקים איתו לפני-כן, זה לא נכון כלפי מי שלא נוהג בהנהגת דין. כולל מי שיוכיח את הבריות מאהבה ולא מדין.

 

לגבי משה - לא חושב שזה מסיבת קשוט עצמך מצוות מילה בפני עצמה היא בעונש כרת. לא צריך שיהיה "קשוט עצמך לפני ש" וכו'

 

לגבי משה - צריך לחשוב על זה עם עצמי עוד קצת.

הבריאה שהקב"ה ברא היא עצם הנשמה.

לגבי הנשמה, לא הייתי מציע להתעסק בעניין הזה

~ לי תמיד זה היה נשמע מוזר, הקפיצה בין בקשה ממלאכים שיתפללו עלינו לע"ז.

(והתלהבתי מהגמ' בסנהדרין מד: "לעולם יבקש אדם.." למרות שאפשר לדחות).

~ עכשיו קלטתי שההסבר שזו פניה לאנשים דווקא די הגיוני, כי פעם רק החזן אמר את הסליחות.



~ ולשאלה:

איך מי שמתנגד בגלל העיקר החמישי, מסתדר עם הפנייה למלאכים "עזרוני עזרוני שמרוני שמרוני" וכו'
(משנה תורה הלכות תפילה ז ה)?

שתי תשובות:

 

א. אין איסור פנייה למלאכים אלא איסור תפילה למלאכים (וגם זה לא ממש איסור אלא פשוט שגיאה, אפילו כפולה). בקשה שימתינו (בקשת נימוסים סמלית במקרה הזה) היא לא תפילה, בקשה כזו אפשר לבקש גם מחבר.

 

ב. צריך להבין מה זה בכלל מלאכים, ומי הם המלאכים במקרה הזה - לפי הרמב''ם מלאכים הם לא דמות שמימית שמתלווה לאדם אלא שכלים נפרדים או כוחות טבע שאינם תלויי מקום ואינם בעלי בחירה (לכן לא שייך עניין ליווי או המתנה ואינם בעל יכולת אלא הכל דרך משל).

ולענ''ד במקרה הזה הכוונה היא למצוות ולדברי תורה (על דרך מה שכתב "אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם"), שהאדם נפרד מהם כשנכנס להתפנות וע''מ להראות את החשיבות ושלא לשכוח אותם גם כשהוא בלעדיהן אומר "שמרוני עד שאכנס ואצא" (כלומר - המתינו לי).

חשוב גם לשים לב להבדל בין נוסח הגמרא (ודפוס המשנה תורה ע''פ ספרים משובשים) לנוסח האמיתי של המשנה תורה - לא סתם הרמב''ם השמיט את החלקים הבעייתיים.

איפה עובר הגבול בין בקשה לתפילה? כי גם מחברים שלי אני מבקש שיתפללו עלי.

(או שזה בחינת "איני יודע, אבל כשאני רואה אחת אני יודע שזו תפילה"?)

אינך מבקש או מתפלל לשום כתובת אחרת מלבד הבורא. יותר מזה גם לבורא הינך פונה בצורה מסוימת ולא בכל מיני שמות או אופנים שונים שאינם בפשט המסורת.

לגבי המלאכים ענו לך כבר עם הציטוט המפורסם מהלכות סת"ם ופירוט תמצא במורה בחלק השני. מלאך מעצם שמו הוא "שליח", הוא אף פעם לא המקור בעצמו. מכאן ישנן הקשות די יפות ומעניינות מדיני שליחות שתוכל להקביל. הרמב"ם לא כתב סתם מילון אלא הביא את ההבנה המהותית של מילים מסוימות.

כמובן שאת הבנת הרמבם על המלאכים הוא מעגן בדרשות חזל למשל על יהודה ותמר ועל המלאך שנשלח(*) ליהודה.
על התפילה התכבדו מכובדים ובכלל ציטוטי רמבם את חזל לא תמיד "מדויקים". תשווה למשל את הדרשה של חזל על אמירת שמע ישראל ובשכמל"ו בפסחים למה שרמבם הביא במשנ"ת. כמו גם בברכות התורה שינה בגלל עיקר רעיוני חשוב.