אני לא סובר כמו הגישה הזו, למרות שאני מכיר אנשים שחושבים ככה, (בעיקר בזרמים היותר חסידיים), וכשמגיעים לשאלת השכר ועונש  - על מה הוא נענש אם הכל מה'? הם טוענים את הטענה של ר' חסדאי קשרקש -  שהוא נענש בגלל הרצון והכוונה, ולא בגלל המעשה.

(אגב, יש כאן דבר אבסורדי, כי מה שקורה זה שאם אדם עיין בשכלו והגיע למסקנה עיונית שאין אלוהים, או שחוקי התורה מעשה ידי אדם, ולכן הוא מחלל שבת אבל ברצון שלו הוא מצטער על זה שהוא הגיע למסקנה הזו ושהוא מחלל שבת, לדעת ר' חסדאי הוא לא יקבל עונש, משום שכל המעשים שלו כפויים , והרצון לא כפוי, והוא מצטער.)

אני אשית סובר כמו השלה - שה' בחר לא להתערב בעתידו של האדם, כדי לתת לו בחירה. 

פשט חז"ל "הכל כתוב והרשות נתונה"

תולדות אדם - בית הבחירה

יכול להביא מקור יותר ספציפי? מתקשה להבין איך דייקת מה שדייקת

בחירה חופשית – ויקיפדיה עיין בסוף שהוא מזכיר דעה הסוברת שגם רדק ורשי סוברים כך.

השלה - של"ה תולדות אדם בית הבחירה – ויקיטקסט

ראיתי את המאמר, פשוט לא הבנתי כמו שאמרת. אתה יכול להביא את הדיוק הספציפי שאתה חושב שאומר ככה?

מה שכתוב בויקיפדיה זאת גם כפירה גמורה להגיד שאין לה' ידיעה, וזה גם לא מה שהשל"ה. זה מפורש הפך לשון השל"ה. למשל "אבל הכל הוא במקור העליון בשורש הרצון, והרצון הוא הידיעה, כי אין הידיעה חוץ ממנו". וגם "אחר כותבי זה זכני הש"י מצאתי ברמב"ן דברים סתומים הנוטים לדברי, וזה לשונו פרשת וילך, וטעם כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום, כטעם כי ירא אלקים אתה, שהוא הידיעה בפועל, כי הידיעה בעתיד בכח".

מפורש שיש ידיעה בעתיד.

דאיך נוכל לומר שיודע מה שיבחור האדם, מאחר שאין הבחירה זו בידי שמים, רק נתונה לאדם והוא המושל בה, וידיעתו ברוך הוא אינה אלא מצד עצמותו, אלא על כרחך לא תקיף ידיעתו רק אחר שיצתה הבחירה לפועל ועשתה רושם למעלה בו יתברך, אז יודע כי אז הידיעה בידיעת עצמו. 

הבדל בין הכח לפועל תקיף מלשון תוקף

המדוייק שטוען שהקב"ה צמצם ידיעתו בשביל שהאדם יבחר.

ואם אני לא טועה זה גם אחד מהאחרונים.

אבל לא העלמה, לחיי ההבדל.

כפירה?? 

למה?

זה הדבר הכי הגיוני. אני לא רואה תשובה אחרת שמקבלת אש וגופרית פחות ממנה

א. מקור לגישה שונה משלו -

"ויצילהו מידם - פי' לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה, משא"כ חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים, והוא אומרו ויצילהו מידם, פי' מיד הבחירי". (אור החיים בראשית לז כא)

ב. אני חושב שגם לגישה שלו יש מקורות ביהדות, כמו החסידות ואולי חובת הלבבות.

אני משער שהתשובה לשאלה שלך היא שהרבה שלוחים למקום, חיות ודובים וכו',

ומי שפוגע נענש על זה שהוא בחר להיות השליח. ובעצם אנחנו לא באמת משנים דברים בעולם, הכל רק מן "משחק".

אני אישית מאמין כמו בעל העיקרים - שאנחנו באמת פועלים בעולם, ומי שמספיק צדיק הקב"ה *מציל* אותו מהרעות.

[זה נושק לדעתי לנושא של בטחון והשתדלות].

ג. אני לא חושב שיש קשר לשאלת הידיעה והבחירה.

אין לי כל כך זמן להגיב... אבל..

בעל העיקרים לא המציא את הגלגל הוא לקח אותו מהמורה נבוכים פרק נא חלק ג. (ואני חושב שהתפיסה הזו לא בהכרח מדוייקת, כלומר היא מבוססת על הנחות לא נכונות (לדעתי))

ג.  ידיעה ובחירה קשורה קשר גורדי לשכר ועונש - שהם קשורים קשר גורדי לבחירה החופשית.

אני מוכן לדון איתך על זה. רח"ק טוען כך. (בלשון המסורבלת שבה הוא בחר להתנסח). 

אגב, ר' חסדאי מתייחס לאונס אמוני בספר שלו על היחס בין הרצון לאמונה - הוא גם כותב הסבר שאני לא זוכר אותו כרגע.

על פי שיקול הדעת הישר שלי -  זה לא הגיוני שאדם לא מאמין בתורה מן השמים ומחלל שבת, וברצון הוא יצטער על כך שהגיע לדעה שחוקי התורה נתנו בידי אדם - אבל לשם הוא הגיע בעיון השכלי שלו - ולכן יצטער על כך שהוא מחלל שבת -

על פי ר' חסדאי הוא לא אמור להענש, כי ברצון שלו הוא מצטער.

אם יש לי ביקורת על משהו מסויים, אני יכול לומר אותה, ובמחילה מכבוד תורת הראשונים, בענייני מחשבה אנחנו לא מחויבים לשום הוגי דעות. אנחנו כן חייבים לכבד אותם מצד כבוד של דיון, אבל לא משהו מעבר.

אז אם אתה חולק על ההנחת יסוד הזו, ולא נאה לך לקרוא תגובות שיש בהם גם תהיות על עולם המחשבה של ענקי רוח בעולמה של תורה, התגובות שלי לא ינעמו לך.

מעבר לזה ששווה לקרוא את מאמרו המונומנטאלי של ר' חסדאי -  מאמר ב כלל ה באור ה'. זוהי שיטתו של ר' חסדאי, ואת הביקורת כתבו גדולים ממני ומלומדים ממני, ואני לא מבין מה קשה לך בביקורת הזו.

הרמב"ם זה עולם אחר. הרמב"ם בנושא השגחה נבואה והשארות הנפש, יצא מתוך פרשנות אריסטוטלית שגויה!! על נפש האדם - (שמקורה בעל הנפש של אריסטו ספר ג, ובפרשנותו של אלפארבי). והוא צבע את מושגי הדת בפרשנות האריסטוטלית השגויה של אז. 

אגב, הגר"א (ויש אומרים שתלמיד טועה) כתב על הרמב"ם שהפילוסופיה הארורה הטעתו - אבל זה משפט לא נכון. 

כי הפילוסופיה לא הטעתו. 

פשוט הפילוסופיה שהרמב"ם למד היתה טעות. 

הרמב"ם המציא את הדוגמטיות הדתית, ואת זה שאמונות קובעות את מעמדו הדתי של האדם. 

זה לא היה כך בחז"ל.

ממליץ על זה אמונה שאינה מגיעה לעיקר – הוצאת המרכז האקדמי שלם

או לפחות לעלעל בו, כדי להבין את ההבדלים בין הדוגמטיות הרמבמיסטית למאפיינים של חזל.

כדרכו של הרמב"ם.

כל מה שאתה יכול לשנות - לבחירתך.

מה שלא יכולת לשנות (מכה מאדם אחר) - הקב"ה.

לאדם האחר המשוואה תואמת באותה דרך.

איך?

שאלת הבחירה והידיעה. תשובת הרמב"ם.

בהנחה שכולם יבחרו שלא לפגוע,

ל"אחרון" שבשרשרת לא תהיה יכולת לבחור שלא לפגוע.

"ה' אמר לו קלל" שדוד המלך אמר על שמעי בן גרא?

זה בדיוק זה.

וזה לא אומר שהאדם שפגע לא אשם, הוא אשם בזה שנבחר להיות השליח למשהו לא טוב

"ביד ישראל עושה הקב"ה ג"כ את שליחותו. כגון רשע ע"י צדיק. אבל רשע בידי ישראל רשע אחר, אינו עושה בו שליחותו, חוץ מבזמן שהוא אינו מכוון בו. כמ"ש, ואשר לא צָדָה והאלקים אִנָּה לידו. ואשר לא צָדָה, הוא בדיוק, שלא נתכוון להרוג אותו, רק, והאלקים אִנָּה לידו, כדי לענוש את שניהם, את ההורג והנהרג."

זוהר הקדוש

זה אומר עליו שחטא במשהו

שה' גרם שיפגעו בי, לכן אני לא צריך להתעצבן עליו

אבל לו יש בחירה ולכן הוא צריך לעשות על זה תשובה

וזה לא סותר

נראה לי שזה קשור לידיעה והבחירה

לא זוכר מקור לכן אני לא מאריך

http://mysterium.co.il/ArticleView/tabid/268/ArticleId/446/.aspx

כי לא משנה מה שיקרה בעולם, תמיד מייחסים איזה שהוא קשר ליהודים, והיהודים אשמים.

אנחנו הפנס של העולם 🙂

אבל מתברר שהוא דיי ג'י, ואנס

מה המוסר האמיתי.

למשל להוציא להורג את המחבלים זה המוסר האמיתי, לעומת המוסר הנוצרי המזויף

בטח בבל הייתה ליברלית מדי וזה מה שהפריע לו

זה כנובן היתה תגובה ייעודית לסייעתא. אין ללמוד ממנה

והם יתנו את הדין, כך לפי המדרש.

ואכן יבוא יום ובו הם יכירו בטעותם ויבינו שעם ישראל נשא את חוליים והם חשבונו נדכאים וכו. עיין ישעיה נג.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

"ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה"

=> מסקנת הגמרא במסכת נזיר היא:

– אם התכוון לאיסור ועלה בידו היתר, צריך כפרה

– גם אם התכוון לספק ועלה בידו היתר, צריך כפרה

"כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה וצדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם אמר ליה ר"ל האי רשע קרית ליה נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד אלא משל לשני בני אדם [...]

ואחד אכלו לשם אכילה גסה - או מחמת תאוה שאכלו ברעבון:"

=> כאן היות ואין שום צד של איסור במעשה אלא פגם בכוונה אז אמנם לא עשה מצווה מן המובחר אבל בהחלט עשה מצווה

ולדעתי החתולית הזמנית זה המקרה הכי דומה, אין שום צד של איסור במעשה הדיווח / איום עצמו, זה שהכוונה כזאת או אחרת אמנם פוגע במצווה מן המובחר אבל עבירה אין כאן

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי