|
|
רבקה יפה זוכרת את הרב אקשטיין מתריע, מתחנן, מבקש, אבל לא הקשיבו לו, ועכשו מתמודדים עם הסמים |
|
19/7/2006 *--startremove* < language=Java>changeClass();> *--endremove* |
|
| *--startremove*
| *--endremove*
*--startremove*
 |
 |
 | *--endremove* | *--startremove*
| *--endremove*
 |
רבנים ואנשי מקצוע עורכים היום כנסים ומדווחים על אלכוהול וסמים בקרב בני הנוער המגורש מגוש קטיף. מחנכים ומורים מבכים בעיתון את מצב הילדים מנוה-דקלים וגדיד שמסתובבים בכיכר ציון ומקבלים טיפול מד"ר באנג ופרופ' אקסטזי. למה הם מופתעים?
אני עוד זוכרת את הרב איתן אקשטיין מסייר בגוש קטיף חודשיים לפני הגירוש, וצועק, "הנוער יישבר, הנוער ילך לסמים, הילדים האלה חווים מצוקה, חייבים להכין אותם, מוכרחים לתת להם כלים", והר"מים לוקחים אותו הצידה, ואומרים לו: "אצלנו לא מדברים על התנתקות".
"אבל כשתהיה התנתקות, יהיה מאוחר", זעק הרב אקשטיין, והם ענו: "על מה אתה מדבר, היה לא תהיה". *--startremove**--endremove* "תהיה או לא תהיה, חיסון חייבים לתת. גם נגד פוליו מחסנים ליתר ביטחון!",
והם בשלהם: "אתה חרדי, אתה לא מכיר אותנו. בשבילנו להזכיר את המילה "התנתקות" זה להישבר".
הרב איתן אקשטיין עומד כבר שנים רבות בראש רטורנו, המרכז למניעה וטיפול בהתמכרויות. הוא מכיר את הדרך שמובילה למרכז הגמילה שלו, והוא יודע כמה קשה לצאת משם. הכי טוב הוא מכיר את ההכחשה והסירוב של ההורים והמורים והרבנים להודות שגם אצלנו יש סמים.
אצלנו, כלומר בבני-ברק, בעופרה, באולפנות ובישיבות. גם ילדות צנועות וחסודות נופלות למלכודת הסם, וגם בני-טובים מהתנחלויות ערכיות, וכן, גם בני-ישיבות, סרוגים ושחורים כאחד. ככר ציון אוספת את בניה ובנותיה לחיקהּ הממכר, מרגיעה אותם ומכהה את הכאב.
ילדים נוטלים סמים כי כואב להם. הם אינם יכולים לשאת את האכזבה, הבגידה, הכאב, הבדידות והמצוקה, והם אינם יודעים איך לשתק את הפצע המדמם שבתוכם. ביניהם ילדים מגיל עשר ושלוש עשרה ושבע עשרה.
|
 | *--startremove*
 |
 |
 | *--endremove*
|
 |
*--startremove*
 |
 |
 | *--endremove*
|
מי צעק "זאב, זאב?"
|
 |
|
 |
 |
 |
|
כשרק התחילו לדבר על התנתקות, זיהה הרב אקשטיין את האסון. הוא ראה בעיני רוחו איך הילדים הכתומים הנפלאים הללו עלולים לקרוס, והזהיר. בכיפה שחורה וחליפה כהה הוא נדד בין התנחלויות בגוש קטיף וביו"ש, נפגש עם ראשי מועצת יש"ע וראשי משרד הרווחה (כל השמות שמורים במערכת) והזהיר: "ההתנתקות תמוטט את עולמם בגילאים הכי רגישים. המבוגרים יתגברו, הקטנים ישתקמו, אבל בני נוער ישברו".
לא שמעו לו. ביקשו שישתוק. לא אבו להאמין. סירבו להקצות תקציבים.
אינני מבקשת לזרות מלח על *--startremove* *--endremove*הפצעים ולא הייתי כותבת את הטור הזה אלמלא גם היום, כשטילים נורים על הצפון והדרום, וילדים חווים מצוקה קשה, פונה הרב אקשטיין לביטוח הלאומי, לסוכנות היהודית ולמשרד הרווחה ומזהיר: "הסם הוא תרופת אינסטנט זמינה לנפשות הרכות שנפגעות מטראומת הטילים הנוכחית, וחייבים לאפשר לאנשי מקצוע להעניק לילדים האלה כלים להתמודד ולהתחסן מפניו".
גם היום, כמו ערב ההתנתקות, שומעים האחראים, המנהלים, המחנכים והפקידים הממונים את האזהרות, אבל מסתפקים בתקציבים לערבי שירה וקייטנות. | | http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/451/732.html |
|