פורום נסיונות פעילים (עמוד 1208)

טוב אז צירפתי פה כמה סרטונים
שיגרמו לכם לא לרצות לאכול יותר אף פעם
מנסיון





תהנו😏

שתמיד משאירים על הספה והשטיח והיא נמרחת כזה על הכיפה של ניתאי

וואו

וואו

שוב

אורות

 

[תשעה באב. רצפה. בחוץ. הרב]

[לא ידוע. רצפה. בפנים. הרב]

ואתמול נרדמתי איתם בצהריים,וכשהורדתי אותם פחדתי רצח מכל הסיפורים על ההיא שתלשה לעצמה תרשתית

צום וזה.
בע, שיגמר כבררר.
איך מעבירים אותו?

הם ביקשו לא להפציץ אותם,כי הם עשו תתפקיד שלהם,

אבל אוף זה פשוט מבאס. ואחרי העוצמות של ראש השנה,פשוט באסה מטורפת.

לא ידעתי מלפני שבוע שכבר צריך לקנות מקומות😣

ה' תעזור לייי

אני רוצה יוכ עם עוצמות גדולות,שמה,וכיסא,זה מה שאני מבקשת..

סיפור א. ישבתי עם החברותא שלי בישיבה הגבוהה (גם החברותא וגם שם ישבנו) וסיפרתי לו שפחד פחדים להתפלל קרוב לראש הישיבה,
ואחד החלקים הבערך הכי מפחידים זה כשבמוסף אתה רואה אותו עומד, לא זה, זא מה  הולך שם בפנים זה פחד פחדים.
החברותא: זא אתה יודע שהוא לא איתנו אתה פשוט לא יודע באיזה מדור.
אני: חחח בטח אפשר להציק לגוף שלו והוא לא ירגיש (כן אני יודע שאני טיפש)

סיפור ב. חבר שלי פתח את ארון הקודש לפני חזרת השץ ראיתי אותו לפני זה מדבר עם ראש הישיבה לא ידעתי מה בדיוק אבל ידעתי בערך, אחכ הוא סיפר לי.
הוא שאל את ראש הישיבה, הרב, לפתוח את הארון? והרב בהה בו,
אז הוא שאל שוב, הרב, לפתוח את הארון? אז הרב נתן לו כזה מצמוץ בוהה, וחבר שלי לעצמו, טוב אם זה כן והלך לפתוח את הארון,
הוא נלחץ קצת כי לחזן לקח זמן עד שהוא התחיל.

סיפור ג. רב כלשהו מהישיבה הגבוהה אמר שהרב הנזיר דיבר איתם ואמר להם שיקשיבו, שיש כוחות בעולם,
והוסיף ואמר הרב מהישיבה הגבוהה שלפעמים הוא היה יושב אצל הרב הנזיר חמש עשר דקות עד שהוא היה שם לב שהוא בחדר. והוא לא היה שקוע בספר כלשהו.

כשחויתי את הסיפור השלישי ישבתי עם פה פעור בערך דקה, זה היה פשוט מזעזע.

ואח"כ בהר.

אחרי יו"כ נראה אותו. אולי גם בעצם היום עצמו.

אבל עד אז? כבר כמעט חודשיים. וקשה.

 

 

 

הזמנתי עכשיו 5 ספרים מידיעות ספרים!
אל תעשו לי עין.

 

הנני/ על הרב דרוקמן

חופשי זה/ הרב חיים נבון

מכים שורשים/ הרב חיים נבון

אדם וביתו/ הרב סולוביצ'יק

היינו כחולמים אורנה בורדמן

 

(מוציא לשון)

העיניים שלי אדומות משום מה.
אף אחד לא יודע.
אף אחד לא יודע איך מרגיש שנאה עצמית כזאת שגורמת לך למחוק את עצמך של השנה האחרונה. להשאיר נקודות. לקוות שבקרוב כבר לא תוכלי ומשהו יעצור אותך. כי כואבת היד. והלב.
או לזרוק ציורים של הנשמה שלך לפח. לרצות לשרוף. אבל לא לשרוף כי לשרוף זה צומיסטי.
לשתות משהו חריף כי אולי הדף לא נשרף אבל הנפש כבר מזמן שרופה אז שגם הקיבה תישרף. ככה אולי העולם יראה טוב יותר.
וצמרמורת בכל הגוף.
וקור
ודמעות
שופר
הרס. הרס מוחלט של כל החיים או שלא. חתולה שמיללת ונשמעת כמו תינוק שבוכה.
חושך
ונקודות.
לא. אני לא אבכה בגללך, אלוהים. הבנתי אבל לא רציתי להבין. פעם לא הייתי ככה. פעם רציתי רק אלוקות היום שכחתי. אז היום אני סתם חופרת ותאוותנית ולא בוגרת. זה מה שאני היום. ההפך המוחלט מלפני שנה.
וטסה ורוצה להשרף. לא מגיע לי.
יין מסריח
אני לא רוצה אני לא רוצה אני לא רוצה אני לא
רוצה אני לא רוצה אני
לא רוצה אני
לא
רוצה
למה אני בקושי מצליחה לשתות אותו?
טאטע כואב לי הלב. והקיבה.